(ראה גם: הסטוריה-בית שני)
דאמר רבי אסי תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי. (יומא יח א)
אמר לה ינאי מלכא לדביתהו, אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי, ומבקשין שכר כפנחס. (סוטה כב ב)
אמר רב אסי ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים, חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים... (גיטין נז א)
דתניא מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים, ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל, אמר להם, אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו, והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו. והיה שם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירא שמו, ויאמר אלעזר בן פועירא לינאי המלך, ינאי המלך, לבם של פרושים עליך, ומה אעשה, הקם להם בציץ שבין עיניך. הקים להם בציץ שבין עיניו, היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו, ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך, ינאי המלך, רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן, שהיו אומרים אמו נשבית במודיעית. ויבוקש הדבר ולא נמצא, ויבדלו חכמי ישראל בזעם, ויאמר אלעזר בן פועירא לינאי המלך, ינאי המלך, הדיוט שבישראל כך הוא דינו, ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך, ומה אעשה, אם אתה שומע לעצתי רומסם, ותורה מה תהא עליה, הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה ללמוד יבא וילמד. אמר רב נחמן בר יצחק מיד נזרקה בו אפיקורסות, דהוה ליה למימר תינח תורה שבכתב, תורה שבעל פה מאי, מיד ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירא, ויהרגו כל חכמי ישראל, והיה העולם משתומם, עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה... (קדושין סו א)
...דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא, אמר להו שמעון בן שטח לחכמים תנו עיניכם בו ונדוננו. שלחו ליה עבדך קטל נפשא, שדריה להו, שלחו ליה תא אנת נמי להכא, והועד בבעליו אמרה תורה, יבא בעל השור ויעמוד על שורו, אתא ויתיב, אמר ליה שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך, ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגו', אמר לו לא כשתאמר אתה אלא כמה שיאמרו חבירך, נפנה לימינו כבשו פניהם בקרקע, נפנה לשמאלו וכבשו פניהם בקרקע, אמר להן שמעון בן שטח בעלי מחשבות אתם יבא בעל מחשבות ויפרע מכם, מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע... (סנהדרין יט א)
ינאי מלכא ומלכתא הוו יתבין, מלכא אמר גדיא יאי, ומלכתא אמרה אימרא יאי, אמרו נשייליה ליששכר איש כפר ברקאי דכהן גדול הוא וקים ליה קדירה, שיילוהו, אמר להו אי גדיא יאי ייסק לתמידא, בהדי דאמר אחוי בידיה, אמר להון מלכא הואיל ואחוי בידיה קוצו לידיה דימינא, יהיב שוחדא קציוה לידיה שמאלא, שמע מלכא, אמר ליקצו נמי לידיה דימינא... (כריתות כח ב)
...תני שלש מאות נזירין עלו בימי רבי שמעון בן שטח, מאה וחמישים מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח, אתא גבי ינאי מלכא, אמר ליה אית הכא תלת מאה נזירין בעיין תשע מאה קרבנין, אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי, שלח ליה ארבע מאה וחמשין, אזל לישנא בישא ומר ליה, לא יהב מן דידיה כלום, שמע ינאי מלכא וכעס, שמע שמעון בן שטח וערק, בתר יומין סלקון בני נש רברבין מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא, מן דיתבין אכלין אמרין ליה נהירין אנן דהוה אית הכא חד גבר סב והוה אמר קומין מילין דחכמתה, תני לון עובדא, אמרין שלח ואייתיתיה, שלח ויהב ליה מילא ואתא, ויתיב ליה בין מלכא למלכתא, אמר ליה למה אפליית בי, אמר ליה לא אפליית בך, את מממונך ואנא מן אורייתי, דכתיב כי בצל החכמה בצל הכסף, אמר ליה ולמה ערקת, אמר ליה שמעית דמרי כעס עלי, ובעית מקיימה הדין קרייא חבי כמעט רגע עד יעבר זעם, וקרוי עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. אמר ליה ולמה יתב בין מלכא ולמלכתא, אמר ליה בסיפרי בן סירא כתיב סלסליה ותרוממך ובין נגידים תושיבך, אמר הבו ליה כסא דליבריך, נסב כסא ומר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו, אמר ליה עד כדון את בקשיותך, אמר ליה ומה נאמר על המזון שלא אכלנו, אמר הבון ליה דליכול... (ברכות נד א)
מעשה בינאי המלך שהיו לו שני אלפים עיירות בהר המלך, וכולם נחרבו על שבועת אמת... (במדבר פרק ל, תשפד)