(ראה גם: יעקב-ולבן)
ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון, ויפצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות. ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים, אשר תבאנה הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבואן לשתות. ויחמו הצאן אל המקלות, ותלדנה הצאן עקדים נקדים וטלאים... והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים, ליחמנה במקלות. ובהעטיף הצאן לא ישים, והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב... (בראשית ל לז והלאה)
וכשבקש יעקב לקבל שכרו, לא מצא אלא עשרה מכל מין ומין, ויעקב חשב את זה לעשירות גדולה, ראה כמה לקח משל לבן, ממה שהיה נותן הוא בזכותו ללבן, וכל זה שהגיע ליעקב לא היה אלא בכח המקלות ששם אצל הצאן...
אמר רבי אלעזר, כל אלו המקראות ללמד חכמה באות, כי למדנו דברים העליונים, יש מהם שתלוים במעשים, ומהם בדברים, ומהם בכונת הלב, ומי שרוצה להמשיך ברכות הוא על ידי תפלה בדבור ובכונה, ומהם שאינם נמשכים על ידי התפלה, אלא שתלוים במעשים, בא וראה יעקב השלם כל מה שעשה בחכמה עשה. כתוב ויצג את המקלות וגו', הכל עשה ברכה להמשיך ברכות ממקור כל, לכל המדרגות העליונות שהם חלקו וגורלו.
מהו מקלות, אלא אלו הם מדרגות הדין, אשר פצל, שהעביר מהם הדין... (ויצא ש, ועיין שם עוד)
בא וראה מה כתוב, ויצג את המקלות וגו', כי יעקב בא לתקן תפלת ערבית, ולהאיר אל הלבנה ולהשקותה ולברך אותה מכל הצדדים, שכתוב, ויצג את המקלות שהם דינים... (שם שמו, ועיין שם עוד)
עיין עוד זהר חדש ויצא יח.
ויקח לו יעקב וגו' חוטר חיוור דלוז ודלוף, כך היה יעקב אבינו נותן את המקלות בשקתות המים, והיתה הבהמה באה לשתות ורואה את המקלות ונרתעת לאחוריה, והזכר רובעה, והיתה יולדת כיוצא בו, אמר רבי הושעיא נעשו המים זרע בתוך מעיהם, ולא היו חסירות אלא צורת הוולד בלבד... (בראשית עג ז)
ויפצל בהן פצלות לבנות, קילפן עד שנראה בהן מקומות לבנות ומקומות הניחן כמות שהן ירוקות, והוון להון טלאים טלאים ונקודות נקודות.
בא וראה כמה גדול כחו שליעקב אבינו, שניתן לו מין גבורה שלמעלה, שהיה מיחם את הצאן כמו שירצה, מה שאין כל בריה יכולה לעשות כן. ודבר זה אין בו משום גזל, לפי שאינו מטבעו של עולם ומנהגו, אלא פעמים מתיחמות ופעמים אין מתיחמות. ואי בעית אימא מדשני ליה באגריה שרי ליה לרמיותיה, דכתיב ועם עקש תתפל. (בראשית ל לז)
מקל לבנה - דפרח לבן ודילוז וארדפוי, וקלף בהון קליפין חיורין לגלאה חיורא. (שם שם)
לבנה - עץ הוא ושמו לבנה, לח - כשהוא רטוב. ולוז - ועוד לקח מקל לוז עץ שגדלים בו אגוזים דקים. פצלות - קלופים שהיה עושהו מנומר, מחשוף - גלוי לובן של מקל, כשהיה קולפו היה נגלה לובן שלו במקום הקילוף... (שם)
...ורבים יתמהו ויאמרו כי הוא פלא, ואמת שהוא מפלאות התולדות, וכן המשפט אפילו האשה שנבראה בצלם המלאכים, (אם תסתכל בהריונה בדבר יעשה רושם בפרי בטנה). ויתן פני הצאן - בחר מהכבשים כל עקוד וחום ושם פני הצאן אליהם, עד שתלדנה כן, והנה היו לו עדרים לבדו... (שם שם לט ומ)
מקל לבנה - כיון שהסכים להיות שכרו באלה, היה רשאי לעשות כל מה שיוכל להולידם כן, ואולי התנה יעקב שיעשה בהם מה שירצה, כי לבן לא היה יודע בתולדה הזאת, והרועים לא היו מרגישים בדבר בראותם המקלות ברהטים פעם אחת בשנה בימי ניסן, כי בהעטיף הצאן בימי תשרי לא ישים, שלא ישאר ללבן עד פרסה. ויש אומרים כי בשנה הראשונה נולדו ליעקב נקודים וטלואים רבים כברכת ה' אשר הראה לו המלאך, ושם המקלות בפני אלו שהיו שלו שהולידו כדמותם, שלא יאמר לבן כאשר יוולדו כי גנוב הוא אתו. וזה פירוש בכל יחם הצאן המקושרות, שהיו הנולדים לו, ובהעטיף הצאן של לבן לא ישים, והיו העטופים ללבן אשר לא יולדו נקודים, והקשורים כולם ליעקב, כי ילדו נקודים. (שם)
ויקח לו - עשה זאת רק אחר השנה הראשונה, ורק באלו שלו, כדי שכל צאנו יהיו נקודות, ולא יאמר לבן שגנב משלו, כי רבים תמהו, איך יעקב הצדיק עשה רמאות. (שם שם לז)
ותלדנה - כי כח הדמיון במח, והזרע תחלתו מהמוח, לפיכך ילדו לפי הדמיון. (שם שם לט)
והכשבים הפריד - מהתישים, כדי שלא יצאו עקודים, ולהכבשים לא שם מקלות, כי היה צריך לצבעם שחור, וזה היה ניכר, אלא נתן פני עזיו ותישיו מול העקוד והטלוא של צאן לבן נוסף למקלות, כדי שילדו כמותם. וישת מהנולדים עדרים, כי לבן עינו רעה, וכשראה שחלק יעקב רב מחלקו רב עמו ומחליף את משכורתו. בכל יחם - עת חבורן, ואומר שרק בזמן הלידה המועטת שם המקלות, שבזמן זה אין לבן בא, ואף על פי ששם רק בצאנו היה לבן אומר לו ששם גם בצאן לבן, ומוציאן מידו... (שם שם מ ומא)
ויפצל - לשון חילוק, ועשה מהם גדר לצאן, ולא יוכלו הנקבות לברח מפני הזכרים, ומתעברות לאלתר. (שם שם לז)
ראה עוד: יעקב-ולבן, בראשית ל' ל"ב.
מקל לבנה - ארז מהלבנון, והענין ליעקב חכמה וסוד הטבע מעורב בנס, שהיה טבעי מצד פיצול המקלות, ונס שלא נולדו כפי האמהות, ועל זה אמר ואלקי אבי היה עמדי, ועשה זאת על פי המלאך, שאמר לו שא נא עיניך וראה וגו', ואין מוקדם ומאוחר בתורה, ואחר שראה בחלום שעוזרים לו, שם המקלות כדי להסתיר הנס, ולא תשלט בו עין רעה השולט גם על הנס... וממעשה הטבע שבפרשה זו נלמד שיש לאדם להתקדש בשעה שנזקק עם אשתו, וזו טהרת המחשבה, שלא יחשב באשה אחרת או בדבר אחר רק באשתו, קל וחומר מבהמות של יעקב. (שם שם לז)
ויקח לו - כאשר ראה יעקב כונת לבן הרעה, בהרחיקו הנקודים וכו', כדי שלא תהרינה מהם, השתדל על ידי מקלות באותו מראה, כי הצבעים מעוררים הליחות... ובהעטיף הצאן - ובחסידותו לא שם המקלות גם לפניהן, מפני חולשתן, ויתפעלו מהם מאד. הנה נתבאר ששם המקלות כדי לקבל שכרו, ושתקנינה נשיו הנדוניא שלהן, ולפי שהתנו שזה יהיה שכרו, ומפני שלבן הערים עליו. (שם ל לז)
בחלום - היטיב הרלב"ג לראות, שבחלום זה נאמר לו ענין המקלות. (שם לא י)
לנכח הצאן - והיה מציג המקלות לעיני הצאן, כדי שיסתכלו בחדוש פעולת המציג, ומצויר בדמיונם בעת ההריון, כי הציור בכח המדמה בעת ההריון יפעל על הרוב בנולד דמות דבר המצוייר. (שם שם לח)
ובמעשה המקלות ליעקב אבינו יש בו פועל דמיוני לבירור הנשמות הקדושות מכור הברזל, כדכתיב "ויתן פני הצאן אל עקוד" זה יצחק, אי נמי שכיון בהם לטעם הקרבנות, כי הא דתנינן אין כופתין את הטלה אלא מעקידין, הדרן לאברהם שאמר למלך סדום אם אקח מכל אשר לך ולא קבל מתנות מאבימלך אלא להוראת הפיוס ועל מנת להחזיר... (מאמר אם כל חי חלק א סימן ט)
...ונראה כי יעקב בתנאי לא רצה שיקח בחלקו עקודים, וטעמו הוא, כי אם יקח גם העקודים, ויצטרך להסירו גם כן מצאן לבן, ומעתה אין במין הלובן בכל הצאן ליחמנה הצאן אליו, והרי הוא יגע לריק, כי לא עלה על דעתו של יעקב לרמות לבן בשום אופן בעולם... והרמאי לבן נתחכם לדעת זו, ונטל הכל, עקוד נקוד וטלוא, עוד נתחכם והסיר כל אשר לבן בו, תפחנה עצמותיו, כי לא כן היה התנאי, שאם כן מנין יצאו עקוד או נקוד או טלוא, ומעתה פקע שכרו של יעקב, ומטעם זה נתחכם יעקב לקחת שכר טרחו, ויצג את המקלות... (שם שם לב)
בכל יחם - ...והיה לבן נוטל חלק אחד במקושרות וכל חלק העטופים, ומגיע לחלקו רק ב' שליש... או שנתכוון להציל שאר גזילות שהיה עושה לו. (שם שם מב)
וענתה בי צדקתי - ...ותפלתו הועילה, כי המקלות גרמו פעם ללידת עקודים ופעם ללידת נקודים, כפי מה ששינה שכרו. והיו רק השתדלות מה, כהשלכת קמח בסיר של אלישע, אם כן לא העלים ממנו ענין המקלות כלל. ועשה על פי המלאך שהראהו העתודים העולים על הצאן, וידע שהקב"ה עושה לו נס, ועשה שיתקיים הנס על ידי מעשה טבעי, וזה שאמרו הראשונים, שכל גזירת עירין שלא יצא מכח אל הפועל באיזו דוגמא וסימן יוכל עוד להתבטל, ועל ידי המקלות החליט הדבר. (שם ל לג ולז)
ויצג - הצאן התפעלו מהמקלות על ידי שנדמה להן שצבע המקלות הוא על הצאן השותות נגדן, וכל זה רק הכנה טבעית אל הנס, כמו שראה בחלום. (שם שם לח)
ויקח לו - שיהיו יכולים להוליד כאלה על ידי הצאן שהסיר לבן במרמה, פצלות - היינו כמו נקודים, מחשוף - היינו כמו טלואים. (שם שם לז)
...וראוי לדעת, שאף על גב שעשה יעקב פעולה נמרצה כל כך, בלי השגחה פרטית לא היה מקום שיוליד כל כך כפי התנאי, אלא העיקר היה השגחה פרטית בצירוף איזו פעולה, כדרך נס נסתר... (שם שם מ)
ראה יעקב-כללי, חלק א עמוד קצח, וחלק ג עמוד קנה.