יעקב   ויוסף

(ראה גם: יעקב-כללי-ובניו)

 

וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים... ויספר אל אביו ואל אחיו, ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת, הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה. ויקנאו בו אחיו, ואביו שמר את הדבר. (בראשית לז ג וי)

ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לך ואשלחך אליהם, ויאמר לו הנני. ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשיבני דבר, וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה. (שם שם יג)

ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרף טורף יוסף. ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים. ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו, וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה ויבך אותו אביו. (שם שם לג)

מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלקים לאדון לכל מצרים, רדה אלי אל תעמוד. וישבת בארץ גושן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך. וכלכלתי אותך שם כי עוד חמש שנים רעב, פן תיוורש אתה וביתך וכל אשר לך... והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם, ומהרתם והורדתם את אבי הנה... (שם מה ט)

ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ויפג לבו כי לא האמין להם. וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם, וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם. ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות... (שם שם כו)

ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה, וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד. ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם, אחרי ראותי את פניך כי עודך חי. (שם מו כט)

ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, ויאמר אנכי אעשה כדבריך. ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה. ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים. ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך, ויתחזק ישראל וישב על המטה. ויאמר יעקב אל יוסף א-ל ש-די נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אותי... ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד בואי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי... (שם מז כט)

ויברך את יוסף ויאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק, האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. המלאך הגואל אותי מכל רע, יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרוב בקרב הארץ. וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד אביו, להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה. ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי, כי זה הבכור שים ימינך על ראשו. וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים. ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה. ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם. ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי. (שם מח טו, וראה עוד יוסף-ברכת)

ויפול יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו. ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו, ויחנטו הרופאים את ישראל... (שם נ א)

זהר:

אלה תולדות יעקב יוסף, אחר שנתיישב יוסף ביעקב, והשמש נזדווג עם הלבנה, אז התחיל להוליד תולדות... בן שבע עשרה שנה, אמר רבי אבא הקב"ה רמז לו שבעת שנאבד יוסף היה בן שבע עשרה שנה, וכל אלו הימים שנשארו שלא ראה את יוסף היה בוכה על אלו שבע עשרה שנה. וכמו שהיה בוכה עליהן, נתן לו הקב"ה שבע עשרה שנה אחרות, שחי בארץ מצרים בשמחה בכבוד ובכל השלמות... (וישב כא, ועיין שם עוד)

אלה תולדות יעקב יוסף, הוא כמו שלמדנו, שכל צורתו של יעקב היה ביוסף, וכל מה שקרה ליעקב קרה ליוסף, ושניהם הולכים ביחד, וזהו סוד אות ו"ו. (שם עא, ועיין שם עוד)

בא וראה, שבשביל האהבה שאהב יעקב את יוסף יותר מאחיו, אף על פי שהיו כולם אחים, מה כתוב, ויתנכלו אותו להמיתו, כל שכן העמים עובדי עכו"ם לישראל... בא וראה כמה גרמה אהבה ההיא שאהב אותו יותר, גרמה ליוסף שיגלה מאביו, ואביו הגלה עמו, וגרם גלות להם, אל השבטים, וגרמה אל השכינה שהגלתה ביניהם, ואף על פי שנגזרה גזירה (בברית בין הבתרים), ובארוה בשביל כתונת פסים שעשה לו יותר (נגרם כל הנ"ל). (שם פ, ועיין שם עוד)

וימצאהו איש, מה כתוב למעלה, ויאמר ישראל וגו' לכה ואשלחך אליהם, וכי יעקב השלם, שאהב את יוסף מכל בניו, והיה יודע שכל אחיו שונאים אותו, למה שלח אותו אליהם, אלא הוא לא חשד אותם, שהיה יודע שכולם צדיקים, ולא חשד אותם, אלא הקב"ה סיבב כל זה, כדי לקיים הגזירה שגזר בין הבתרים. (שם קב)

...האומר לחרס לא יזרח, זה יעקב בשעה שאמרו לו הכר נא הכתונת בנך היא, ולא יזרח, בשעה שנסתלקה ממנו השכינה, ובעד כוכבים יחתום, בעד בניו נחתם ונסתם ממנו האור שלו, השמש נחשך והכוכבים לא האירו, משום שיוסף נפרד מאביו, ובא וראה, מיום שהיה אותו מעשה של יוסף נפרש יעקב מתשמיש המטה, ונשאר אבל עד היום שנתבשר בבשורת יוסף. (שם רג)

רבי אלעזר אומר, רמז רמז יוסף ליעקב על עגלה ערופה, כי כשעסקו בפרק הזה נפרד ממנו, ובארוהו, עגלה ערופה היא באה על שנמצא הרוג ולא נודע מי הכהו... (ויגש קיג)

בא וראה, יוסף כשנפרד מאביו נשלח בלי לויה ובלי אכילה, והיה מה שהיה, וכשאמר יעקב טרוף טורף יוסף, אמר כי ארד אל בני אבל שאולה, כי אני גרמתי לו שנהרג, ועוד שידעתי שאחיו שונאים אותו, ושלחתי אותו אליהם, ורמז רמז לו (יוסף על זה בשליחת העגלות).

אמר לו רבי יהודה, אלו העגלות על פי פרעה שלח אותם, אמר לו רבי אלעזר הדיוק של המלה שכתוב ואתה צווית זאת עשו, הוא בדיוק, ללמדנו שיוסף דרש ממנו, ועל כן ויתן להם יוסף על פי פרעה, ועל כן יעקב לא האמין הדבר עד שראה העגלות, שכתוב וירא את העגלות (והבין הרמז)... (שם קטז)

בא וראה כמה עגלות היו, שש היו, כמו שאתה אומר שש עגלות צב, דבר אחר ששים היו, והכל סוד אחד... (שם קכא, ועיין שם עוד)

אמר רבי יצחק, וכי שאר השבטים אינם בניו, אלא אמר רבי אבא, יוסף היה בנו יותר מכולם, כי למדנו בשעה שאשת פוטיפר הפצירה ביוסף מה כתוב, ויבא הביתה לעשות מלאכתו, ואין איש מאנשי הבית, מקרא זה היה צריך לומר ואין איש בבית, אלא לכלול דמותו של יעקב שהיתה שם ונמצא שם, ומשום זה כתוב מאנשי הבית, להורות איש אחר היה שם. כיון שנשא יוסף את עיניו וראה את דמות אביו, נתיישב בדעתו וחזר לאחוריו. בא וראה, מה כתוב, וימאן ויאמר אל אשת אדוניו, אמר לו הקב"ה אתה אומר וימאן, חייך וימאן ויאמר אחר יבא לברך את בניך, וזה שכתוב וימאן אביו ויאמר ידעתי וגו', אמר ידעתי בעת שראית דמותי ושבת אל הברית שלך, ומשום זה כתוב ידעתי בני ידעתי על מה שאמרת שזה הוא הבכור, ומשום זה כתוב כאן ויקרא לבנו ליוסף, לבנו ליוסף ממש (שקיים בגופו שהוא בנו). (ויחי רנא)

תאנא אמר רבי יוסי במה שהשביע יעקב את יוסף, שכתוב שים נא ידך תחת ירכי, אלא  באות ברית הזה שהיה רשום בבשרו, שזהו חשיבותם של האבות יותר מכל, וברית זה הוא סוד יוסף... (שם רסה, וראה שם עוד)

פרקי דרבי אליעזר:

רבי ישמעאל אומר, כל בן זקן חביב לאביו, שנאמר וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו, וכי בן זקונים היה יוסף, והלא בנימין היה בן זקונים, אלא על ידי שראה בנבואתו שהוא עתיד למלוך, לפיכך היה אוהב אותו מכל בניו... (פרק לח)

רבי אליעזר אומר, בשעת אסיפת יעקב קרא לבנו יוסף, ואמר לו, בני השבעה לי בברית אברהם שתעלני לקברות אבותי למערת המכפלה... ונשבע לו, ושמר ועשה ועלה לקבור ולגמול חסד עם אביו... (פרק לט)

מסכת סופרים:

תני מה עשה יעקב אבינו כשהביאו לו את הכתנת בדם, לא האמין להם כל עיקר, דכתיב וימאן להתנחם (בראשית ל"ז), לפי שאין מקבלין תנחומין על חי, אבל שמת הוא מעצמו משתכח מן הלב, ומה עשה הלך בהרים וחצב שנים עשר אבנים והעמידן שורה, וכתב על כל אחת שם שבטו ושם מזלו ושם ירחו היאך הוא על האבן... ואמר להו, גוזרני עליכם שתעמדו לראובן ולא עמדו, לשמעון ולא עמדו, וכיון שהזכיר להם שם יוסף מיד עמדו וכרעו לפני אבן יוסף, ועדיין לא ברור הדבר לו שהוא חי, ועוד הלך ובחן באלומות כדעת הראשון... וכשהזכיר להם יוסף עמדו וכרעו כולן ליוסף, ועדיין לא נתברר הדבר כל עיקר שהוא חי אלא מן המשמרות... (פרק כא ט)

מסכת כלה:

העבר רצונך מפני רצון שמים, שכן מצינו ליעקב שלא נשק ליוסף, אמאי לא נשק ליה, סבר דילמא איידי דגלה אטעיניה נשי אגב שופריה, וכתיב וירא אליו ויפול על צואריו, איהו בעי למינשקיניה, ולא שבקיה, דכתיב ויבך על צואריו עוד, דכי נח נפשיה נשקיה, דכתיב ויבך עליו וישק לו, אמר, תלתין ותשע שנין קמיה ולא נשקניה לפומיה דאבא, והשתא קברנא ליה ולא נשיקנא ליה. והיינו דכתיב וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה, אטו עד השתא לא ידע מאן אינון, אלא דשייליה אם איתיילדו בכתובה, וכיון דחזייה כתובה אתבא דעתיה, ונשקינהו בדיל יוסף... (פרק ג)

מדרש רבה:

אמר רבי שמואל בר נחמן אלה תולדות יעקב יוסף, לא היה צריך למימר כן, אלא אלה תולדות יעקב ראובן, אלא מה תלמוד לומר יוסף, שכל מה שאירע לזה אירע לזה, מה זה נולד מהול, אף זה נולד מהול, מה זה אמו עקרה, אף זה אמו עקרה, מה זה ילדה אמו שנים, אף זה ילדה אמו שנים, מה זה בכור, אף זה בכור, מה זה נתקשת אמו בלידה, אף זה נתקשת אמו בשעת לידה, מה זה אחיו שונאים אותו, אף זה אחיו שונא אותו. מה זה אחיו בקש להרגו, אף זה בקשו אחיו להרגו, מה זה רועה, אף זה רועה, זה נשטם, וזה נשטם, זה נגנב שני פעמים, וזה נגנב שני פעמים, זה נתברך בעושר וזה נתברך בעושר, זה יצא לחוצה לארץ וזה יצא לחוצה לארץ, זה נשא אשה מחוצה לארץ, וזה נשא אשה מחוצה לארץ, זה הוליד בנים בחוצה לארץ, וזה הוליד בנים בחוצה לארץ, זה ליווהו מלאכים, וזה ליווהו מלאכים, זה נתגדל על ידי חלום, וזה נתגדל על ידי חלום, זה נתברך בית חמיו בשבילו, וזה נתברך בית חמיו בשבילו, זה ירד למצרים וזה ירד למצרים, זה כלה את הרעב, וזה כלה את הרעב, זה משביע וזה משביע, זה מת במצרים וזה מת במצרים, זה נחנט וזה נחנט, זה העלו עצמותיו וזה העלו עצמותיו. (בראשית פד ו)

וישראל אהב את יוסף וגו', רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו, רבי נחמיה אומר שכל הלכות שמסרו שם ועבר ליעקב מסרן לו.

ועשה לו כתונת פסים, ריש לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר, צריך אדם שלא לשנות בן מבניו, שעל ידי כתונת פסים שעשה יעקב אבינו ליוסף וישנאו אותו וגו'. פסים - שהיתה מגעת עד פס ידו. דבר אחר שהיתה דקה וקלה ביותר ונטמנת בפס יד. פסים על שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו, ועלה ליהודה. פסים על שם צרות שהגיעוהו, פוטיפר, סוחרים, ישמעאלים, מדינים. דבר אחר רבי שמעון בן לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה, כתיב (תהלים ס"ו) לכו וראו מפעלות אלקים, וכתיב בתריה הפך ים ליבשה, למה וישנאו אותו, בשביל שיקרע הים לפניהם, פסים - פס ים. (שם שם ח)

ואביו שמר את הדבר וגו', אמר רבי לוי נטל קולמוס וכתב באי זה יום ובאי זו שעה ובאי זה מקום, אמר רבי חייא רבה ואביו שמר את הדבר, ורוח הקודש אומרת שמור את הדברים שעתידין הדברים ליגע. רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא אמר, כך יעקב אבינו סבר וראה דברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פנקסו מה יכול אני לעשות... הלא אחיך רועים בשכם, רבי תנחומא בשם רבי ברכיה הנהג בו כבוד כמורא האב על הבן, ויאמר לו הנני, אמר רבי חמא בר חנינא הדברים הללו היה יעקב אבינו נזכר ומעיו מתחתכין, יודע היית שאחיך שונאים אותך, והיית אומר לי הנני. (שם שם יא ויב)

...רבי לוי בשם רבי יוחנן בר שאולה, אמר להם אם יאמין לכם מוטב, ואם לאו אתם אומרים לו בשעה שפירשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק, הדא דכתיב וירא את העגלות וגו' ותחי רוח וגו'. ויאמר ישראל רב, רב כחו של יוסף בני, שכמה צרות הגיעוהו, ועדיין הוא עומד בצדקו, הרבה ממנו שחטאתי ואמרתי (ישעיה מ') נסתרה דרכי מה' וגו', ובטוח אני שיש לי במה רב טובך. (שם צד ג וד)

...ואף יעקב כיון שנטה למות התחיל משפיל עצמו לפני יוסף, ואמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך... וקרא ליוסף, למה כן, בשביל שהיה סיפק בידו לעשות, לפיכך ויקרא לבנו ליוסף, ולפי שהשעה מסורה לו, אל נא תקברני במצרים, בשבילך ירדתי למצרים, בשבילך אמרתי אמותה הפעם... (שם צו ג וה)

וירא יוסף כי ישית וגו', אמר רבי ברכיה ידא דדחת תלתא דעלמא (המלאך) את מבקש לדחותה, ויאמר יוסף אל אביו וגו', ידעתי בני ידעתי, ידעתי מעשה ראובן ובלהה, ומעשה יהודה ותמר, מה דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי, דברים שנתגלו לך אל אחת כמה וכמה... (שם צז ו)

מדרש תנחומא:

ויעקב אבינו לא קבל תנחומין על יוסף, דכתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגו', וכל כך למה, שהעלים הקב"ה, לקיים גזירת ידע תדע... (מקץ ד)

ואת יהודה שלח וגו', זה שאמר הכתוב וסרה קנאת אפרים (ישעיה י"א), לפי שהיה יעקב אבינו סבור שיהודה הרג את יוסף בשעה שהביאו לו את הכתונת, שנאמר ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו, ואין חיה אלא יהודה, שנאמר גור אריה יהודה... מהו כי ארד אל בני אבל שאולה, אמר אני מת עם מיתת הרשעים לעולם הבא, שהבטיחני הקב"ה על שנים עשר שבטים, והרי נטרף אחד מהן, שמא לא זכיתי בהן ואני מת בשני עולמות... רצונך לידע, כיון שראה אותו חי, אמר ליה אמותה הפעם, למה אמר אמותה הפעם, אמר כשבאו בני ואמרו לי יוסף מת, הייתי אומר שאני מת שני פעמים, עכשיו שראיתי אותך חי, מבושר אני שאיני מת אלא עכשיו בלבד... (ויגש ט)

ויקרא לבנו ליוסף - למה לא לראובן ולא ליהודה... ללמדך שהכל מכבדין למי שהשעה עומדת לו, ועוד שהיתה ספק בידו לעמוד בצוואתו, ויאמר לו... אל נא תקברני במצרים, בשבילך ירדתי למצרים, בשבילך אמרתי אמותה הפעם... (ויחי ג)

מדרש תנחומא הקדום:

דבר אחר וימאן להתנחם, אלא אמר יעקב אבינו, הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד י"ב שבטים, ורואה אני מאחר שיוסף הלך, הרי פסקה אותו הברית, כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב שבטים, י"ב מזלות, י"ב חדשים, י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה, י"ב אבנים שהיה אהרן לובש, ועכשיו הלך לו יוסף, הרי נפרצה ברית השבטים... (וישב ח)

פסיקתא:

הנה בנך יוסף בא אליך, מיד ויתחזק ישראל וישב על המטה, ולמה נתחזק, אמר רבי יהושע בן לוי הראה לו עמידה, אמר, הקב"ה עשה אותו קזמיקרטור ואני איני חולק לו כבוד. דבר אחר למה נתחזק, כדי שיראו השבטים היאך אביו ראה ליוסף אפילו בשעת חליו ועמד מלפניו, ויהיו חולקים לו כבוד... (פרק ג)

וימאן אביו וגו', אלא מה אמרת זה ידעתי, אלא מה אתה סבור, מפני שהייתי שואלך בכל עת מה עשו בך אחיך ולא היית אומר לי, מה אתה סבור שלא הייתי יודע, ידעתי בני ידעתי... (שם)

תנא דבי אליהו רבא:

...וכן אמר יעקב ליוסף, בני, אל תאמר הואיל ואני מלך ואין בי עבירה ועון וחטא אתגאה על הבריות ואתגדל עליהם ביותר, אלא אמר לו, בני, אל תעשה כן, כדי שיתמלאו ימיך... (פרק יח)

לקח טוב:

וישתחו ישראל על ראש המטה, השתחוה כלפי שכינה שזיכהו לבן כזה. (בראשית מז לא)

ידעתי בני ידעתי, כשם שידעתי במכירתך אף על פי שלא הגדת לי, כך אני יודע שמנשה הבכור, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים... כמו כי אמילם, וזה יהושע שהכה ל"א מלכים. (שם מח יט)

ילקוט ראובני:

כיון דמטי יוסף וקאים קמי אבוה ואסתכל יעקב ביוסף הוה אשתלים בנפשיה כאילו חמא לאימיה, דשפירו דיוסף דא שפירו דרחל, והוה דמי בגרמיה כמאן דלא אעבר צערא מן יומא, ובזמנא דאתפרש יוסף מניה כתיב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה, וכל יומא דיעקב לא חמי צערא כי האי, והוי בכה כל יומא לאינון שבע עשרה שנה, אחר כך נתן הקב"ה י"ז שנים אחרונות, ויחי יעקב י"ז שנה בתפנוקי עלמא, ושכינתא לא שריא באתר עציב, בכן כל אינון שנין דיוסף אתפריש מאביו ויעקב היה עציב לא שריא ביה שכינתא, וכל אינון שנין בארץ מצרים שכינתא יקרא עמיה אשתכח... (בראשית וישב)

כי בן זקונים הוא לו, רבי ישמעאל אומר, כל בן זקן חביב לאדם, שנאמר וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו, והלא בנימין היה בן זקונים, אלא על ידי שראה בנבואתו שעתיד למלוך, לפיכך היה אוהב אותו מכל בניו, ויקנאו אותו קנאה גדולה, שנאמר ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם... (שם)

כיון שנמכר יוסף היה יעקב בוכה ומתאבל עליו כ"ב שנה, שנאמר ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו, וכי על יוסף בוכה, אלא אמר, שמא נהניתי מממונו של שכם ובטלה הברית, שכרת לי הקב"ה, מיד נתגלגל רחמיו של הקב"ה, ונתן לו י"ז שנים טובים סמוך לזקנתו.(שם)

כשגלה יוסף פחד יעקב שמא טימא אות ברית, על זה היה מתאבל, כשבאו אחיו ואמרו עוד יוסף חי, שעדיין דבק בא-ל חי ולא טימא הברית, לא האמין יעקב, לפיכך אמר אלכה ואראנו בטרם אמות, שהיה בקי בהכרת פנים, כיון שראה אותו שלא חטא, מיד היה שמח. על דרך המדרש, עוד יוסף בני חי, שכר הרבה ורבוי טובה יש לי בעולם הזה ובעולם הבא כאשר יוסף בני חי, והוא כלשון רב טובך, והוסיף מלת עוד, המורה על ענין להבא... (ויגש)

תרגום יונתן:

ויכירה - חכם יתה ואמר פרגוד דברי הוא, לא חיות ברא אכלת יתיה, ולא מתקטל ברי יוסף, ברם חמי אנא ברוח קודשא היך איתא בישא קיימא לקובליה. (בראשית לז לג)

וטקיס יוסף ארתיכיה (מרכבתו) וסליק לקדמות ישראל אבוי לגושן, וקדם דאשתמודעיה אבוי סגד ליה, ואתחייב למיהוי שנוי קטיען, ותהא ואתחמי ליה ורכן על פריקת צווריה ובכא אל צווריה תוב על דסגד ליה. (שם מו כט)

רש"י:

ואני נתתי לך - לפי שאתה טורח להתעסק בקבורתי, וגם אני נתתי לך נחלה שתקבר בה, ואיזו, זו שכם. שכם אחד - שכם ממש היא תהיה לך חלק אחד יותר על אחיך... דבר אחר היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים... (שם מח כב)

אבן עזרא:

הנני מפרך - ...והנכון שאמר כי הארץ ניתנה לו והוא נותן לו הבכורה בנחלת הארץ. (שם שם ד)

רמב"ן:

...וגער בו לשכך חמת אחיו מעליו... (שם לז י)

ויזכר יוסף - בהיפך רש"י ראה שהחלום הראשון לא נתקיים, כי אין בנימין עמהם, והתחכם להעליל שיביאו גם אותו, ואחר כך הגיד להם ושלח להביא אביו, לקיים החלום השני, ולולי כן היה חוטא לצער את אביו עליו וגם על שמעון... ולכן לא הודיע לאביו כל הימים, שנתברר לו שיבואו כולם שמה. (שם מב ט)

פן תיורש - דרך כבוד אמר... כי לא יוכל לשלח לכנען לחם רב, שיחשדוהו שהוא מוכרו לעשות לו שם אוצרות ולשוב לשם, ובבואכם כמשפחתי, יתן לי המלך רשות... (שם מה יא)

וידברו אליו - בפשט נראה, שלא הוגד ליעקב כל ימיו שמכרוהו, אבל חשב שתעה, והמוצאים לקחוהו ומכרוהו, שהאחים יראו להגיד פן יקללם, ויוסף במוסרו הטוב לא רצה לומר, ואילו ידע היו מחלים פניו שיבקש הוא מחילתם מיוסף, ולא היו בסכנה אחרי מותו, ולא יצטרכו לבדות דברים מלבם. (שם שם כז)

...והנכון בעיני, כי כבר היו עיני ישראל כבדים קצת מזוקן, או שבא יוסף במרכבת המשנה, ועל פניו מצנפת כדרך מלכי מצרים, ולא היה ניכר לאביו, וגם אחיו לא הכירוהו, לפיכך הזכיר הכתוב כי כאשר נתראה אל אביו, שהביט בו והכירו, נפל אביו על צוארו ובכה עליו עוד, כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה כשלא ראהו, ואחר כך אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך, ודבר ידוע מי דמעתו מצויה, אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר היאוש והאבל, או הבן הבחור המולך... (שם מו כט)

רד"ק:

ויבך אותו אביו - שהראה בו אהבת אב על הבן העובד אותו, שאף על פי שרועה עם אחיו היה עובד את אביו, וכל פעם שהיה צריך לעבודתו זוכרהו ומתאבל עליו. (שם לז לה)

להתאפק - אחר שהזכירו לפניו כמה פעמים רעת אביו, לא יכול להתאפק מלבכות. (שם מה א)

חזקוני:

כי בן זקונים הוא - ואין אהבת בנימין קשורה בלב יעקב כל כך, לפי שבלידתו מתה אמו. (שם לז ג)

ויקרא לבנו ליוסף - שה' אמר לו ויוסף ישית ידו על עיניך, או שבגללו ירד למצרים, ודין שיתעסק להעלותו. (שם מז כט)

שני בניך - מה שהבטיחו בשני שבטים הוא שכלכלו ברעב, כבפרק יש נוחלין, או שהיה פטר רחם לרחל ועיקר מחשבתו, או לכבודה של רחל. (שם מח ה)

רבינו בחיי:

אלה תולדות יעקב יוסף - בפשט כלל תולדותיו ביוסף, כי הוא כלול מכל מעלות שאר אחיו, ועל דרך המדרש שדומה לו, וכל מה שקרה לזה קרה לזה... ועל דרך הקבלה יעקב הוא הכרוב וכן יוסף, וזה שאמר אפי רברבי ואפי זוטרי, וכל אחד נקרא נער. (שם לז ב)

בעל הטורים:

אותו אהב אביהם מכל אחיו - בגימטריא: שגלה לו סוד בלבד ולא להם. (שם שם ד)

מעמק חברון - ליוהו עד חברון, אמר לו אבא חזור בך, אמר ליה כתיב ידינו לא שפכה את הדם הזה, שלא פטרנוהו בלא לויה, ובזה נפטר ממנו, ומתוך כך זוכרו. והיינו דכתיב וירא את העגלות אשר שלח יוסף, וזהו שאמרו, (ברכות ל"א א') אל יפטר אדם מחברו אלא מתוך דברי תורה, שמתוך כך זוכרהו. (שם שם יד)

עקדה:

בן שלשים שנה - ולא הודיע עד עתה לאביו כי לא לכבוד להודיע שהוא עבד ביד אדון קשה, שלא יתנהו לפדיון, ותהיה מריבה בין אביו ואחיו, ולא נתכשר הזמן עתה כי לא נתחזקה מלכותו, וראה שהרעב בא וצריך להמתין ולהתחזק במשמרתו, ולא היה לו פנאי ושעת הכושר להודיע לאביו, וזה שאמר כי נשני אלקים וגו', שעדיין לא הגיעה השעה להפקד בבית אביו. (שם מא מו)

אברבנאל:

אהב את יוסף - לא מחמת הדמיון כבבהמות, כי אם מצד שכלו, הנה עם בני בלהה היה נער, אבל אצל אביו היה בן זקונים, מתנהג בנחת, ועל כן עשה לו לבוש מובחר כדין לחכמים. (שם לז ג)

טרוף טורף - היה מתמיה איך יתכן שנטרף כולו מבלי שישאר ממנו עצם, ושלא תעמוד לו זכות בני וזכות יוסף בעצמו... (שם שם לג)

ואקברה שם - וראוי שתקבל פיצוי על זה, על ידי שבניך יהיו שבטים, ויותר נראה שראה גם בזה רמז, שרחל הקבורה באפרת תזכר בשם אפרים, והמתנה שנתן לו נראה לי כי י"ב שבטים ערכם כי"ב המזלות, וצפה ששבט לוי יבדל, אם כן צריך לחלק אחד מהשבטים כמשפט הבכורה, וזה נתן לו לכבוד ולתפארת, ולרבוי האוכלוסין ולגדולת הנחלה בארץ. (שם מח ז)

ספורנו:

מה החלום - אין זה אלא רוע לב שתחשוב למלוך עלינו. ויקנאו בו אחיו - בחשבם שבשביל מעלתו אצל אביו מלאו לבו לספר כזאת על פני אביו ואחיו. שמר את הדבר - חשב שיהיה החלום אמיתי. (שם לז י ויא)

לך נא ראה - תקן בשכלך כל מעוות אם יצטרך, שלומר האמת בלבד היה מספיק לשלח עבד. (שם שם יד)

וימאן להתנחם - לשמע תנחומין, כדי שלא להעביר הדאגה מלבו, כי ארד - קבל אבלות לכל ימיו, לפי שהדבר בא על ידו. (שם שם לה)

וירא אליו - מתוך עבדיו הסובבים אותו, ולא המתין עד שיבא אביו אליו. (שם מו כט)

אביך ציוה - לא מצדו, אלא שאם ייראו אחיך נאמר לך כך, לפני מותו - ולא היה פנאי לומר לך קודם. (שם נ כט)

אלשיך:

כי נשני - כי ראה שה' אתו ולא על חנם הוא, כי כל זה להקדים שכינה למצרים, ואף בבית הסהר כשרע לו מנעו להודיע לאביו צרתו, ויגאלהו משם בכל הונו. (שם מא נא)

העוד אבי חי - אינו בוכה על צרתו כי אם על צרת אביו, שלא היה יכול להגיד לו שהוא במצרים, כדפירשנו, כי יוסף הוצרך לבא כ"ב שנים קודם למצרים, מרכבה לשכינה, כדי להחליש טומאת מצרים, ושיהיו מתפרנסים על ידו ולא על ידי שר מצרים. (שם מה ג)

ויבואו ארצה גושן - יוסף עם יהודה להכין מקום לאביו, ואחר כך עלה להקביל את פניו. (שם מו כח)

ויהי אחרי - ומה שנתן לבני יוסף לא היה גמול על ההבטחה שישאהו לכנען, כי אם לקיים דבר ה'. (מח א)

של"ה:

כי ידוע, כי עשו נהג מאד כבוד אב, ויעקב זה כ"ב שנה לא נהג, על כן הוצרך לסבול צער מזרעו הנאמן מחשבת טפה הראשונה שלו, הוא יוסף הצדיק, התאבל עליו כ"ב שנה, והוא היה במצרים במקום ערות הארץ, לכפר על כי ביצחק יקרא לך זרע, וזה הוא הענין שכ"ב שנה לא הודיע יוסף לאביו שהוא חי, כי יד ה' עשתה זאת, והוא אחד משני דרכים, או רוח הקודש שורה על יוסף וציוה לו שלא יודיע את אביו שהוא חי, והוצרך יוסף לקיים צווי המקום, כי הוא ואביו חייבים בכבודו יתברך, או היה בהכרח, שלקח הקב"ה הבחירה מיוסף, שלא יבחר בדבר זה להודיע לאביו, ואין בזה אשם ליוסף כי היה מוכרח מהשי"ת... ( תורה שבכתב וישב)

כלי יקר:

כי בן זקונים - עם בני בלהה עשה מעשי נערות, ואצל אביו נהג מנהג זקנים, או כבחז"ל, שמה שקנה אצל שם ועבר מסר לו, כי השאר לא התענינו. כתנת פסים - אחר שניטלה הכהונה מראובן מסרה ליוסף. (שם לז ג)

אור החיים:

והשיבני דבר - עשאו שליח מצוה להחזיר לו תשובה, שכך הוא שליח מצוה גם בחזרתו... ומה שנמכר, יש לומר שנזק שתכליתו הטבה ומעלה אינו חשוב נזק, ועוד יש לומר שיעקב שלחו רק לשכם, ומה שיוסף הלך לדותן הוא שליח עצמו, כי יעקב צפה ברוח הקדש שבמקום אחר יקראנו אסון. (שם לז יד)

כי עודך חי - כי הועילו האחים שידע שישנו במציאות, אבל עדיין לבו דוי עליו, לצד היותו בין האומות שפל, ואם עודנו בצדקתו לצד היותו מובדל ממנו וניתן בתוך הקליפות, ובפרט טומאת מצרים, ומה גם לצד שראה טרוף טורף יוסף, ודבר ידוע כי הצדיקים יותר יחפצו בהעדר הבן מהיות בן מביש, ומה גם יעקב הצדיק, על כן לא היתה שמחתו שלמה עד וירא אליו, והכיר בו בפניו, כי הכרת הפנים תענה ועודך חי - צדיק כמקודם, כי הצדיקים קרוים חיים. (בראשית מו ל)

לבנו ליוסף - הגם שפסקנו על פי גמרא קדושין, והארכתי ביורה דעה ר"מ ס"ז שגדול כבוד הבן הנשיא על האב, ידע שיוסף מצד אהבתו את אביו ימחול על כבוד המלך. אם נא מצאתי חן - עתה כלה מציאות החן הרגיל מה שכלכלו וכו', או עתה יברר שאינו רק מצות כבוד אב, אלא מצד אהבתו... (שם מז כט)

ומולדתך - ומה שהוציא את יוסף ממנין השבטים, ומה שאמר דוקא על בני יוסף ובלא בני יהודה המעולים, כי יוסף בחינת נפש יעקב, וזה שרמז באומרו אלה תולדות יעקב יוסף, והוא אומרו בני יעקב ויוסף, ולחכמי האמת הוא כמילוי הוא"ו שהמילוי הוא כאות עצמו, ולפי זה מה שאמר ה' ליעקב שיצאו ממנו עוד בנים, זה יוסף, ולכן אמר לי הם. (שם מח ו)

הכתב והקבלה:

כי נשני אלקים - היא עזיבה שלפני שכחה, ולקיים רצון קונו היה מוכרח להשכיח מלבו כבוד אביו, כדי שיתקיימו החלומות, ונתן תודה לה' על שנתן לו עוז לבטל רצון נפשו להודיע לאביו. (שם מא נא)

ויברך את יוסף - עם יוסף, כי יוסף תמך יד אביו לפני הברכה, שאם יתמוך אחר כך מה יועיל, ובטל יוסף את דעתו והתרצה בנפש חפצה לרצונו של אביו. (שם מח טו)

מלבי"ם:

וישראל אהב - כי נולד לזקנותו, או שעמד לפניו לשמשו, ולכן עשה לו בגדי יקר לכבוד מצות השימוש. (שם לז ג)

אלכה ואראנו - לא רצה ללכת להשאר שם, רק לראות את יוסף ולחזור לארץ ישראל. (מה כח)

ויקרא לבנו - פקד עליו מצד שהוא בנו, ובקש מצד שהוא יוסף אם נא מצאתי, וכבנו אמר לו שים נא ידך וגו', להשביעו, וכן חסד ואמת, מצד המלך ומצד הבן... אנכי אעשה כדבריך - לא מצד השבועה, אלא מצד הכבוד, כי אז המעשה יותר שלם, ואמר לו השבעה לי - לא אשביעך כאנוס אלא תשבע מרצונך. (שם מז כט ול)

רש"ר הירש:

וישראל אהב - לא כיעקב, רוצה לומר למרות הבקורת הנ"ל ראה בו את בחיר בניו הממשיך את השגיו הרוחניים. (שם לז ג)

לרעות את צאן - בשכם כבר הראו את האחוה מול סכנה האורבת מבחוץ, ועכשיו יראוה כלפי הסכנה האורבת מבפנים. יעקב הרגיש בדבר, ועל כן שלח אותו אליהם, כדי שלא תפרד האחוה... (שם שם יב)

אם נא מצאתי - פניה זו מוזרה מצד יעקב לבנו, רוצה לומר, כי עד עתה נזהר מאד מליהנות מיתרונות כלשהם כאבי המלך, אך עתה הגיע הזמן לכך... (שם מז כט)

העמק דבר:

וישראל אהב - אמר כאן ישראל, לומר שהאהבה משום ענינים רוחניים, מכל בניו - במה שהשתוה לאביו ביותר, כי בשאר מעלות היו גם גדולים ממנו, כי בן זקונים - בחר בו לשמשו, כי דמה לו במדת חסד ואהבת השלום, שהיו מדות יעקב. כתונת פסים - שהגיע עד פס ידו, או מצויינת באריגה כפסים. (שם לז ג)

טרוף טורף - אמר זאת כמתמיה, שהוא שיער שיוסף בטוח להנצל אפילו מאנשים רעים, וכל שכן מחיות. (שם שם לג)

וירא אליו - על פי תרגום יונתן הענין, שיוסף תקע עצמו לדבר החלום, שעתיד השמש להשתחוות לו, והשתדל על זה, על כן עלה בדעתו שיבא לקראתו בבגדי מלכות, והיה סבור שיעקב יכירנו, ומכל מקום ישתחוה לו מפני פחד המלוכה, או אפילו אם לא יכירנו ויהיה סבור שהוא פרעה, כשישתחוה לו יתקיים החלום. אבל באמת לא הכירו, וכסבור שהוא פרעה והשתחוה לו, ואחר כך הראה עצמו שהוא יוסף והיה לאביו תרעומת עליו, כי אף על פי שיעקב שמר החלום בלבו, מכל מקום לא היה ליוסף להיות גורם בדבר להשפיל אביו לפניו, ומה עשה להסיח דעתו, קרא קריאת שמע בדביקות, שיש בזה כח להסיח דעת מכל דברי עולם הזה... אמותה הפעם - באשר נתיירא שיוסף ימות בקיצור ימים בעודנו חי, כבקדושין ל"ג, כל תלמיד חכם שאינו עומד בפני רבו אינו מאריך ימים, על כן התפלל שימות בעודנו רואה פניו שהוא חי. (שם מו כט ול)

ויאמר ליוסף - שלח שליח שיבא לענין נחוץ, ויגד ליעקב - השליח שאמר שיוסף בא עם בניו ומקוה לקבל ברכה מיוחדת, ועל כן יכוון עצמו לרוח הקדש, כי במצרים לא היה תמיד במדרגה זו. (שם מח א וב)

ויפול יוסף - שהיה עומד סמוך לו ומדבר עמו בחשאי, ומסר לו סימן פקד יפקד. ויבך עליו - שהיתה נפש יעקב קשורה עם יוסף יותר משאר הבנים. (שם נ א)

שפת אמת:

תולדות יעקב יוסף - יעקב אבינו ע"ה היה למעלה מהטבע, ולא היה בכחו להמשיך הקדושה גם לעולם הזה, כי לא היתה לו שייכות כלל לעולם הזה, והיה צריך לעשות על ידי יוסף הצדיק, שעל ידו נמשכה הארה מיוחדת לשבטים ולעולמות, וזה שאמר רש"י אש בלא להבה אינה שולטת למרחוק, ולכן יש ליעקב דביקות ליוסף יותר מלשאר שבטים. (בראשית וישב תרל"ב)

ותתפשהו בבגדו - שנראה לו דמות דיוקנו של אביו וכו', חלילה שבאמת רצה לחטא, אך הענין, שיש בנפש האדם כמה לבושים, ויש לבוש שיש בו אחיזה ליצר הרע, והנה יעקב עשה לו כתונת פסים, מלבוש יקר, כי האבות המרכבה, ולא היה להם מלבוש גופני כלל, וזה נתן יעקב ליוסף, וכאשר נמכר כתוב ויפשיטו את יוסף וכו', כי ודאי כל נסיון הוא כשנוטלים מהאדם את מדרגתו המיוחדת... וזה שאמר ותתפשהו בבגדו, במלבושו החיצון תפסה, ולפי שעה נראית לו דיוקנו של אביו, ויעזב בגדו בידה, שיצא מהלבוש ונכנס בהמיוחד לו, ונעשה כולו רוחני, לרמז שכל עובד ה' מסייעין לו בעת צרה מכחות הנשמה, וכמו שכתוב ישלח עזרך מקדש. (שם תרמ"ז)

והוא נער, נער הוא זה שצריך תמיד התעוררות מחדש, ובזקן החכמה בקביעות, ולפי שיוסף נגלה אליהם בדמות נער, לא רצו השבטים להמשך אחר הנהגתו... וכן בהנהגה זו מעורבת פסולת, ולכן הביא דבתם רעה וכו', אבל יעקב חשבו לזקן, וזה שאמר בן זקונים הוא לו, ורק להם נגלה בבחינת נער, שבבחינת חיצוניות נראה להם קטן שבשבטים. (שם תרנ"ו)

...ונראה שכח יעקב נתן ליוסף, ועל ידי השבועה נתדבק בכל כחו, וקבל בחינת יעקב להיות נשאר חי גם בתוך מצרים, ועל ידי שראה כי בניו קבלו כוחו להיות נשארים אחר הסתלקותו בארץ מצרים השתחוה, שזה בחינת מיטתו שלמה... (ויחי תרל"א בסוף)

ויברך את יוסף... נתן ברכה להתפשטות כחו של יוסף, והנערים הם התעוררות החיות בעולם, והכלל, כי שורש החיות בא מיוסף, וכשבא השפע בעולמות שלמטה צריך שמירה, ולכן בגלות בשליטת הסט"א אי אפשר להתגלות הקדושה, והעצה להתכסות על ידי תורה מסטרא אחרא, וכפי השתוקקות בני ישראל לתורה כן מגינה עליהם... (שם תרל"ז)

בן פורת, כתיב ויוסף ישית ידו על עיניך, כי צורתו של יעקב אבינו ע"ה חקוקה תחת כסא הכבוד, והיא הצורה שברא הקב"ה בעולם, ונקראת עין יעקב, ובודאי היא לעולם בכללות בני ישראל, כמו שכתוב כל רואיהם יכירום וכו', אך אין העולם כדאי שיתגלה זה העין בתוך הרשעים... אכן כחו של יוסף הצדיק שאין עין הרע שולטת בו, כמו שכתוב וידגו לרוב, ויכלול לקבל הארת הקדושה גם כשהוא בתוך הרשעים, ולכן הכין מקום לבני ישראל בתוך מצרים, ועל זה אמר לו הקב"ה ליעקב, שפחד מעין הרע שתשלוט בצורה, ויוסף ישית ידו על עיניך, והם ב' מיני עבודות, השבטים הכינו עצות להיות חומות מפסיקות, ויוסף הכין מקום לסמות עיני הרשעים, שלא יוכלו להסתכל ולמנע מהצדיקים האור. (שם תרמ"ו)

 

שם משמואל:

...אם כן יש לומר, שיעקב הרגיש בזה, והיה מהדר אחרי עצה לתקן את יוסף שיהיה לו גובה לב וחוזק ואומץ למען יהיה ביכולתו לירד בגלות ולפרע השטר חוב שקיבל עליו. כי באשר יוסף הוא צדיק יסוד עולם, הוא המוציא והמביא את כל כלל ישראל, נחוץ לו גובה לב להשתרר עם אלקים ועם אנשים. ובזה יש לפרש הכתוב ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם, ובכל הפרשה נזכר בשם ישראל מהאי טעמא, שחשב מחשבות היותו צריך להשתרר נגד המתקוממים. ויובן על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, כי שכם לשון חלק, ושכם בן חמור גבה לבו לחשוב שגם הוא נחשב לחלק במציאות, ולו נאה להיות חתן יעקב, וזה שאמר כי חפץ בבת יעקב, היינו דטבע המקום להיות גבה לב, ושם גבה לב השבטים לא להיות נכנעים ליוסף, ואדרבא להרגו ולהיות לעצמם בלי יוסף... (שם וישב תרע"ד)

...אבל עיקרו של דבר כמו הטעם שיצחק לא גילה ליעקב, משום שחשב שהקב"ה לא גילה ליעקב ואני אגלה לו, מאותו הטעם גם יוסף לא גילה לו, שהרי ידע שאין חסר ליעקב רוח הקדש לידע נסתרות, ומוכרח שהשי"ת העלים ממנו, על כן כפף את דעתו ורצונו לרצון השי"ת, ושמר את כח הדבור שלא יגלה הנעלם בלב, ובזה תיקן לגמרי את כח הדבור שבקדושה, והכניע את שר המשקים שהוא כח רע, לעומת כח הדבור שבקדושה... (שם)

ונראה שזה הענין שיעקב לא קבל תנחומין עליו, כי אמר טרוף טורף יוסף, והיה חושב שבלתי אפשר היה לחיה לשלט בו, כי ידע מדתו שהוא שומר הברית, ועל כן חשש אולי חס ושלום קלקל מדתו ופגם זה היה עיקר צרתו וכאב לבו, וזהו הענין שניצנצה בו רוח הקדש על אשת פוטיפר... (שם שם תרע"ז)

ובזה יש לפרש פירש"י, כי בן זקונים הוא לו, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. ולכאורה למה היה יעקב אבינו מונע מכל יתר בניו ומוסר להם כל מה שלמד משם ועבר, ובודאי יותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק... אך לפי דברינו הנ"ל יש לומר דקאי על מה שלמד באותן י"ד שנים שהיה נטמן שם, שאז למד דרך חדש איך יהיו תהלוכותיו לזכות על ידי סור מרע, והמלצנו שזוהי מסכת נזיקין דרך זה מסר ליוסף לבדו, אבל ליתר השבטים מסר להם מה שלמד משם ועבר מקודם...

ולפי האמור יש לפרש הא דאמרו ז"ל ביוסף לעשות צרכיו נכנס, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו, ולכאורה בלתי מובן, איך יתכן לומר על איש מרכבה למדת צדיק יסוד עולם לעשות צרכיו נכנס, אך להנ"ל יש לומר, דהנה הגדנו שעשו נולד עם כל התכונות הרעות, כדי שיהיה לו ממה לברח ולסור מרע, ועל כן יעקב כשקיבל עליו לתקן גם בחינה זו, והוא לא היה בו שום רע שיהיה לו ממה לברח, היתה עצת רבקה שילך לבית לבן... ובאמת היה נצרך ליוסף סיוע מיעקב אבינו כדי להתגבר על כח המלאך (הממונה על התאוה), וזהו שנראית לו דמות דיוקנו של אביו שנצח את המלאך בפועל ונס החוצה, וזכה למעלתו הרמה על ידי בריחה... (שם שם תרע"ח)

וירא את העגלות, ויש להבין, שנראה שהזכרת פרשת עגלה הערופה היא באין ברירה, כשיראו שלא יאמין, ולמה לא יזכירו לו תיכף סימן זה שבפרשת עגלה ערופה היה עוסק. ונראה על פי מאמר הרבי מלובלין זצללה"ה, משנכנס אב ממעטין בשמחה, היינו ממעטין את כחות החיצוניים השולטין אז על ידי השמחה, כי שרשם עצבות ויללה, ועל כן השי"ת סיבב סיבות שתחילת ירידת יעקב למצרים תהיה מתוך שמחה, ותחילת ירידתו נחשבת משעה שקיבל עליו לירד למצרים, ובזה יובן הטעם שלא רצה להזכיר לו פרשת עגלה ערופה, שבזה היתה חולשת דעתו של יעקב... (שם ויגש תרע"ג)

... והנה מובן, שראיית יעקב ליוסף השפיעו בו כל מיני השפעות טובות, קל וחומר מראיית משה רבינו ע"ה את הארץ, מה גם כי ידוע ליודעים שמדת יוסף מקבלת ממדת יעקב. וזהו שאמר יעקב רב עוד יוסף בני חי, היינו ששומר את הברית, והוא מוכשר לקבל, והראיה של יעקב תוסיף בו ברכה וקדושה, ולא חס ושלום להיפוך, על כן אלכה ואראנו... (שם שם תרע"ה)

כבר כתבנו בטעם שלא הודיע יוסף לאביו כל אורך הזמן הזה של כ"ב שנה, שחשב הלא יש ליעקב רוח הקדש. אך עדיין היה ליוסף לחשב, אולי הקב"ה לא גילה לו, משום דאין השכינה שורה מתוך עצבות, אבל על זה השיב הלא יצחק חי, והוא איננו אבל, ולמה לא גילה הוא ליעקב... אך כאשר השיבו לו על שאלתו אביכם הזקן העודנו חי, ופירשו ז"ל שהכוונה על יצחק, והם השיבו שלום לעבדך לאבינו, מכלל שיצחק מת, אם כן שוב היה מוטל בספק, אם מותר לגלות לו, ודן בנפשו שב ואל תעשה עדיף, ועל כן כתוב ולא יכול יוסף להתאפק, מכלל דאם היה יכול היה עוד מתאפק, אף דכל רגע שהיה מעכב מלהוודע היה גורם צער ליעקב החרד על בנימין, אבל לא היה יכול להתאפק מפני צערן של אחיו. וזהו ששאל אותם העוד אבי חי, היינו אם רוח הקדש שורה עליו, שאם יאמרו עודנו חי, היינו שרוח הקדש שורה עליו, אז ידע שאסור לו לגלות עצמו, ולא יוסיף להוודע להם, אך כאשר לא ענו אותו, היתה השתיקה כהודאה שאין רוח הקדש שורה עליו, וידע שמחוייב לגלות, ואז אמר להם אני יוסף אחיכם וגו', שזוהי הודעה גמורה. (שם שם תרע"ו)

איתא בפסיקתא, שיוסף לא רצה להתייחד עם אביו במצרים, פן ישאל אותו איך היתה הסיבה שנמכר למצרים. ויש להבין אם יעקב היה רוצה לידע ממנו למה לא קרא אותו לחדר מיוחד לשאלהו... ונראה דהא דיוסף לא שלח להודיעו כל כ"ב שנים היה מטעם, שאם הקב"ה אינו מגלה ואני אגלה. ונראה לומר שזו היתה ליוסף תיקון שפגם בברית הלשון בהוצאת דבה על אחיו, על כן עשה תשובת המשקל, ועצר את דבורו שלא לדבר אלא דבור הכרחי, שיודע בירור שיש בו רצון השי"ת. והנה הא דאמרינן בהגדה וירד מצרימה אנוס על פי הדבור, הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זללה"ה על פי המדרש מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר לבטלה, אלא שאמר למה הרעותם לי וגו', ועל כן שלטה בו הגלות. ובאמת יש לומר גם ביוסף כן, דהא שהוציא דיבה על אחיו לא ממנו היה, אלא שהשי"ת אינה לידו כדי שתשלוט בו הגלות, אך מכל מקום חזר ותיקן פגם הדבור שהוציא לבטלה, והיה עצור במילין, ושלא לדבר כי אם דבור שהשי"ת רוצה בו, ועל כן לא שאל את יוסף לעולם, אבל יוסף שלא ידע מדבורו של יעקב לבטלה, ממילא לא ידע את הגדר שגדר לתשובת המשקל, והיה ירא שמא ישאלנו. (שם)

ויפג לבו כי לא האמין להם, ויש להבין מדוע לא האמין... וכן יש לפרש הא דהגידו לו עוד יוסף חי, היינו דאתקיים ברזא דברית, והוא במדרגת צדיק חי עלמין, וזה היה בעיני יעקב חידוש ורבותא עד מאד, ואת זה לא האמין להם ונפל בלבו ספק שאינם מבינים כל כך בצורת הפרצוף... כי לרגלי ירידתו הגדולה מבית אביו שהיה סוד ה' עלי אבלו, ונעתק משם ובא למצרים ערות הארץ, ועוד שנעשה מלך והיה סיפק בידו כל אשר שאלו עיניו, חשב יעקב שבודאי אי אפשר שיהיה כל כך ברום המעלה במדרגת חי... וזה ששלח לאביו עגלות, להורות לפניו, כי אף שהולך בראש גולים וירידה היא לו... איננה ירידה בהחלט, ואדרבא ירידה זו היא צורך עליה, כגלגל... וכאשר ראה יעקב זה הבין שזה הענין עצמו החזיק ביד יוסף ולא נפל... וזהו שאמר רב עוד יוסף בני חי, שהם בשרוהו שני דברים, שהוא במדרגת חי, ושהוא מושל בכל ארץ מצרים, ואמר רב לי בבשורה הראשונה. (שם שם תרע"ז)

פרי צדיק:

חיה רעה אכלתהו, לכאורה הוא פלא שיעקב אבינו, שמדתו אמת, יוכל לצאת מפיו דבר שאינו אמת, גם למה כתבה התורה דבר שאינו אמת... ומטעם זה אמרו שנצנצה בו רוח הקודש חיה רעה אכלתהו זו אשתו של פוטיפר. אבל עדיין קשה, דהא מעשה אשת פוטיפר לא היה עוד, וכאן כתב אכלתהו לשון עבר, אבל באמת יוסף בירידתו למצרים הוצרך לתקן עוד לשון הרע שדבר על אחיו... ומטעם זה היה כח לאשת פוטיפר להתגרות בו, מפני שלא תיקן עדיין פגם דלשון הרע, שאז היה סבור שכדין סיפר עליהם לאביו, כדי שיוכיחם, ואז באותה שעה, עד שלא תיקן קלקול לשון הרע, אמר יעקב אבינו אמת חיה רעה אכלתהו, על הנחש שנקרא חיה רעה... וזה שאמר טרוף טורף יוסף, שהוא שיוסף נכשל בעון לשון הרע במה שסיפר על אחיו... (בראשית וישב ח)

אמנם יובן על פי דברנו, כי בעת שהביאו לו כתונת הפסים אמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו, ואיתא בשבת קנ"א, אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, והיינו שנשתנה זיו פניו, וכדאיתא בזוהר הקדוש, בגין דאתחלף ליה האי דיוקנא קדישא אתחלף ליה האי דיוקנא דבר נש, ועל ידי זה וימאן להתנחם, ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה, כי מפני שהיה זיו איקונין של יוסף דומה ליעקב, כמו שנאמר בבראשית רבה, וממילא כאשר שלטה חיה רעה ביוסף, מזה נראה שיש פגם וקלקול גם בדיוקנא של יעקב אבינו ע"ה. והנה אחר זה כשבשרוהו שיוסף חי, ולא שלטה בו חיה רעה, עם כל זה היה עוד מסופק, אם חס ושלום לא נתקלקל הדיוקנא שלו במצרים ערות הארץ, ובפרט שהיה מושל ושליט והיה ברשות עצמו, ועל זה אמר רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו... ולכן עשה הכנה לזה על ידי קריאת שמע, שיהיה על כל פנים עתה לפי שעה מבני היכלא דמלכא על ידי היחוד של קריאת שמע, כמו שנאמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה'... וממילא היה מבין אז בראיית פני יוסף, שהדיוקנא של זיו פניו קייימת, ולא נפגמה חס ושלום... (שם ויגש יג)

שעורי דעת:

חז"ל בהתבוננם ראו ומצאו שבין המון החשבונות ושפעת הכחות שהניעו את יעקב אבינו לירד אל יוסף בנו למצרים פעל גם כח טבעי פשוט, ועל זה מתחו קו בקורת, ואמרו כי אם אהבתו ליוסף הכריעה אצלו לירד מצרימה, הרי זה משל לפרה! הרי ידע כי מצרים מקום טומאה הוא, ואף שידע בקבלה כי נגזר על צאצאי אברהם השעבוד במצרים, אבל בהדי כבשי דרחמנא למה ליה... הרי שהעונש היה מדה כנגד מדה, שנענש באותה המדה ששלט בו הכח הטבעי והפשוט שבקש לישב בשלוה בעולם הזה... ועל זה נענש שנאבד ממנו בנו האהוב, וכלתה נפשו אליו כ"ב שנה, ובהודע לו כי עוד יוסף חי נמשך מיד לרדת אליו מצרימה, כי בהמצא בו חולשה זאת, לא היו דרושים בעדו שלשלאות להורידו, כי אם כח זה כח הטבע הוא שהוריד אותו... (חלק ג, התגברות הדעת על הטבע, עמוד מב)

מכתב מאליהו:

ועוד למדנו בסיבות גלות מצרים, לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל ב' סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים (שבת י'), ואף כאן בודאי היה יעקב אבינו צריך את יוסף ולכבדו יותר מאחיו לטעמים נסתרים, אבל היתה במעשיו גם נטיה דקה במשהו לצד אהבה אישית לבנו, ומשום נקודה דקה זו באו אחיו לידי קנאה, בבחינת "צדיק נכוה מחופתו של חברו". ומשהו זה של חסרון היה כלי שעל ידו באה הגלות. והענין כנ"ל, שאילו תיקן יעקב אבינו ע"ה גם את הדרגה האחרונה הזאת של חסרון הדק כחוט השערה, היה הלימוד היוצא מהעבודה הרוחנית הכבירה הזאת עומד במקום כל לימודי הגלות. (חלק ב, חסרונות דקים, עמוד קעה)