(ראה גם: ישראל-שם)
ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. (בראשית לב כט)
ויאמר לו אלקים שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל. (שם לה י)
בא וראה, הקב"ה קראו ישראל, שכתוב לא יקרא שמך עוד וגו' ויקרא את שמו וגו', מי כתוב ויקרא, זה הוא השכינה, כמו שאמר ויקרא אל משה... לעיל ביארנו השם ישראל, כי נשלם בכל כראוי, ואז נתעלה במדרגתו ונשלם בשם הזה, ועל כן ויקרא את שמו ישראל.
רבי אלעזר ורבי יוסי היו הולכים בדרך, אמר רבי יוסי לרבי אלעזר ודאי הוא מה שאמרת שיעקב הבחיר שבאבות הוא, והוא כולל כל הצדדים, ועל כן קרא שמו ישראל, וכתוב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, וכתוב ויקרא את שמו ישראל. למה חזר הקב"ה וקרא אותו יעקב הרבה פעמים, והכל קוראים אותו יעקב כמו בתחילה, ואם כן מהו ולא יקרא שמך עוד יעקב. אמר לו יפה אמרת... אלא בשעה שמתרבים צדיקים בעולם שמו הוי"ה ונקרא בשם רחמים, ובשעה שרשעים מתרבים בעולם שמו אלקים ונקרא בשם אלקים. כך בזמן שיעקב לא היה בין שונאים ולא היה בחוץ לארץ קוראים לו ישראל, וכשהיה בין שונאים או בחוץ לארץ קוראים לו יעקב. בא וראה, שכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, והוא לא היה בחוץ לארץ.
והשיב לו, הרי אמרתי בתחילה, כמו שהקב"ה לפעמים נקרא הוי"ה ולפעמים נקרא אלקים, כן לפעמים נקרא ישראל ולפעמים נקרא יעקב, והכל הוא לפי מדרגות ידועות, ומה שנאמר לא יקרא שמך עוד יעקב, פירושו שלא ישאר בשם הזה, (אלא שיהיו לו ב' שמות).
אמר לו, אם כן הרי כתוב ולא יקרא עוד את שמך אברם וגו', (ואין הפירוש שיקרא בב' השמות). אמר לו שם כתוב והיה שמך אברהם, ועל כן נשאר בשם הזה, אבל כאן לא כתוב והיה, אלא כי אם ישראל יהיה שמך, ולא כתוב והיה שמך ישראל, הרי די אפילו שיקרא פעם אחת בשם ישראל, ומכל שכן שנקרא לפעמים יעקב ולפעמים ישראל, וכאשר נתעטרו בניו בכהנים ולוים ונתעלו במדרגות עליונות, אז נתעטר בשם ישראל תמיד. (וישלח קסה, ועיין שם עוד)
ועיין עוד וישלח רמח.
...אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי (עובר בעשה), שאני התם דהדר אהדריה קרא, דכתיב ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב... (ברכות יג א)
...וכן הוא אומר לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, אמרו, לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל, ישראל עיקר ויעקב טפל... (ברכות יא ב)
ראה יעקב-כללי, בראשית פב ג.
ויקרבו ימי ישראל - ...ומאז שקראו ה' ישראל, קראו הפסוק פעם יעקב ופעם ישראל על פי הפשט, ועל דרך השכל אומר יעקב על מדות הגוף, וישראל על מדות הנפש, שבהם עקר הכוונה, ועל כן אמרו ששם יעקב טפל לו, וכן בפסוקים הזכיר יעקב על חיי הגוף, וישראל אצל המיתה, כי מיתת הגוף בעולם הזה הוא חיי הנפש לעולם הבא... ואמר ויקרא יעקב אל בניו, כי נסתלקה ממנו שכינה... (בראשית מז כט)
כי אם ישראל - אחר שנאבק עמו ולא יכול לו, אם כן שלמותו יוצאת לפועל ולא רק באופן כחני, שעל זה מורה השם יעקב. (שם לב כט)
ויקרא את שמו ישראל - קיים ברכת המלאך, וקראו כן לפי שהיה ישר, לא משום שרית, ולא נעקר שם יעקב שניתן לו גם כן בקדושה ממקומו... (שם לה י)
ראה יעקב-כללי, בראשית לז ב.
שמך יעקב - לקיים לו שזרעו ימשל אחרי ממשלת עשו, וקראו ישראל, לומר ששרה את האל' וכל מה שעשה לא היה בעקבה כי אם ישר. (שם לה י)
אחר כך נתגלה סמאל, ויאבק איש עמו, ואמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, וארורין הם הרשעים שאין טובתם שלמה, שהוא לא קראו בשם ישראל רק על העבר, דהיינו הברכות שנטל, שלא יאמרו שבאו לו בעקבה ובמרמה, רק בדרך שררה, אבל יש עוד ביותר ענין פנימי משם יעקב וישראל הרומז על העתיד, וזה נעשה בבית אל מפי הקב"ה, שברכו והמשיך עליו ברכה ממקור הברכות, כאשר אבאר לקמן...
מתחילה אקדים מה שקבלתי במאמר רז"ל במה שאמרו יעקב אבינו לא מת, שהוא כפשוטו, אף על גב דחנטו אותו חנטיא, כיצד יש לו שני שמות יעקב וישראל, ורבוי השמות מורות על ריבוי כחות נפשיות ממדרגות הנשמות, וכשהתאבל על יוסף בנו מכח צערא יצא נפש יעקב, וחלק זה מת ולא נשאר בו רק חלק ישראל, וזה הדבר היה לאחר שתכף עליו האבלות והצער, דהיינו שלקחו את בנימין... אז פרחה ממנו נשמת יעקב, ומאותו פעם לא הזכירו בשם יעקב רק בשם ישראל, כי יעקב היה מת, ובבשורת יוסף כתיב ותחי רוח יעקב, שהרוח של יעקב חזר עליו... כי בודאי מיד שהתוודע יוסף אל אחיו והיה חדוה ביניהם, אז הותחל לבצבץ החיות של יעקב, נמצא חלק יעקב היה תחיית המתים, ואינו ראוי בדין שימות עוד, ונשאר זה החלק חי נצחי, וחיות הגופני היה מצד נפש ישראל, וזה החלק מת, כמו שכתוב ויקרבו ימי ישראל למות, אבל יעקב נשאר חי מחופף הנפש בלבוש שלו... (תורה שבכתב וישלח)
שמך יעקב - נראה ששני השמות רומזים לשתי הגאולות, ונסי גאולה אחרונה אינם גדולים משל יציאת מצרים, דכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, בכל זאת של מצרים טפלים, כי יצאו בעקבה, באמרם נלכה נזבחה וגו', כי לא הספיקה זכותם, ולעתיד יהיה העקב למישר, כי נתמרק העוון באורך הגלות. (שם, וראה עוד יעקב-כללי בראשית לב כט)
מדוע האומר אברם עובר בעשה, ויעקב לא נעקר השם? כי שמות בני אדם הם נפשותם, וה' שם שמות בארץ, והנה יעקב שם נפשו, ונתוסף עליה רוח אלקים הנקרא ישראל, ואין ראוי שיעקר שם הראשון, ובאברהם אינו עקירה, כי בכלל אברהם אברם. (שם)
ויחי יעקב - קראו יעקב על שם נפשו הקבועה בו עדיין, ששמה יעקב, ומהמושכל שנתעצם יעקב להשיגו, ושעליו נקרא ישראל הוא ממקום המנוחה והשמחה, וכל זמן שאין שם עצבון וכו', היתה הנשמה העליונה הזאת אתו, ובהעדרה לא יקרא ישראל, ולכן בזמן מיתת אמו ורחל נקרא יעקב, ואחר כך ויסע ישראל, ולצד שהיו שם בניו במדרגה פחותה, אמר ויהיו בני יעקב, וכן לפני יצחק לא נהג שררה, וכתב ויבא יעקב אל יצחק אביו, ואמר וישב יעקב וגו', שרוב ימיו בכנען היו בצער, ומשנמכר יוסף נקרא ג' פעמים ישראל כשהשתרר על בניו, ואחר כך קראו ישראל עד שנתבשר בגלות, ומשם קראו ישראל רק כשנפגש עם יוסף ובעת לכתו לעולמו, ובסוד הגדלת נפש האדם בעת מיתתו. (שם מז כח)
... וביעקב אות השני משמו הוא ע', לרמז על תפלת ערבית שהתקין, לכן לא נשתנה שמו לגמרי, למען ידעו דור אחרון כי תפלת ערבית מידו לנו. (דברי אליהו לך לך)
ראה יעקב-כללי, בראשית לג כ.
לא יעקב יאמר עוד שמך וגו', וב' שמות אלו זכו בהם בני ישראל, והם בחינת הגוף והנשמה, כי צריך כל אדם לתקן הגוף עד שיחול עליו כח נשמתו, ואז נקרא ישראל... (בראשית וישלח תרל"ו)
בפסוק ויירא ויצר... התקין עצמו לג' דברים, לתפלה ודורון ומלחמה, כי באמת כל הג' צריכין לעובד ה', כי יש דברים שצריכין להלחם בעצמינו עם היצר הרע וסטרא אחרא, ויש דברים שאי אפשר רק בסייעתא דשמיא, כמו שכתוב אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו, ויש דברים שצריכין לקרב מן הסט"א, להוציא בלעם מפיהם... וג' בחינות אלו הם יעקב וישראל וישורון, ולכן ויירא ויצר שמא יהרוג או יהרג... (שם שם תרנ"ד)
בפסוק וירא אלקים עוד אל יעקב וגו' ישראל יהיה שמך וגו', כי השם של האדם הוא מה שנברא לתקן אותו הענין שנקרא שמו עליו... ויעקב לא זו שתיקן את שמו, אבל זכה עוד להיות נקרא שמו ישראל, כי כבר תיקן שם יעקב, זה שאמר וירא עוד לשון תוספות שהיה התגלות הנבואה ביותר, ששמו של יעקב קטן מהכיל רוב הקדושה, ולכן נקרא שמו ישראל, לכן ויאבק איש עמו, שהיה דומה למלאך, כי המלאך עושה שליחותו בשלימות, ולכן בכל שליחות נשתנה שמו לשם אחר, והאדם כל ימי חייו עוסק בשליחות שלו עד שמתקן השליחות ומסתלק לעולם העליון, ויעקב שכבר תיקן שמו ניתן לו שם אחר, וזה עצמו בחינת נשמה יתירה, וזהו פירוש וירא אלקים עוד, כי מה שהאדם נברא עליו הוא במדה ושיעור מיוחד, אבל יעקב הכין בשביל בני ישראל בחינת נחלה בלי מצרים, נשמה יתרה בלי גבול ושיעור ידוע... (שם שם תרנ"ז)
בענין המרגלים וסמיכות פרשת ציצית... דהנה לישראל יש ב' שמות, יעקב וישראל, ישראל לי ראש, בחינת שמן על ראשך, ושם אין מגע סט"א, כמו שכתוב וראו כל עמי הארץ וכו' שם ה' נקרא עליך ויראו, ובחינת יעקב, י' עקב, היא המלחמה עם הסט"א, כמו שהיו ימי יעקב בתחלתו להלחם עם עשו ולבן, ואחר כך זכה לשם ישראל, שהיא בהמנוחה בחינת שבת... (במדבר בלק תר"ס)
במדרש, זה שאמר הכתוב הצור תמים פעלו וכו'... כמו שאמרנו במקום אחר, שיש לבני ישראל ב' המדריגות, יעקב וישראל, שבחינת יעקב הוא להתערב בין האומות ולהוציא בלעם מפיהם, ולקרב את אשר רוצה להתקרב, אבל בחינת ישראל הוא מקום שאין שום מגע נכרי כלל, ודורות הראשונים הבינו תמיד העת לקרב ולרחק... (שם בלק תרמ"ה)
ראה עוד יעקב-כללי, סוכות תר"נ.
ולפי האמור יש לפרש שני השמות יעקב וישראל, והא דאהדרא קרא שם יעקב, כי יעקב הוא מלשון עקב, דהיינו הכנעה היפוך נפש רחבה, וזה סילוק כח התאוה קליפת חמור, וישראל הוא ישר א-ל, היינו שיש בו שכל ישר, נסמך לתיבת א-ל, כמו הררי אל, והיינו שהוא בתכלית ישרות השכל, היפך קליפת שור שהיא השקר, אך שכל ישר בלתי אפשר שיהיה לאדם טרם הוא מסולק מתאוות חיצוניות... ועל כן אי אפשר שיהיה שמו ישראל בלתי שם יעקב, כי אם יצויר בלתי שם יעקב שהוא שם מורה על סילוק התאוה, אי אפשר שיהיה שמו ישראל... (וישלח תרע"ז)
ונראה עוד לומר, ששני השמות יעקב וישראל מקבילים לשני מיני ריצוי, שם ישראל הוא מצד מעלת השכל, וישראל אותיות לי ראש, והיינו שהשי"ת אומר על ישראל לי ראש, היינו שהשכל נרצה, ושם יעקב הוא מצד מעלת תשוקת ישראל שבלב, שבזה מתאחדים בהכלל, והיינו דשם יעקב הוא הכנעה בחינת עקב, ובזה שכל אחד מישראל מכניע את עצמו להכלל... בזה מתאחדים, וכל תשוקות ישראל הן תשוקה אחת, שבלתי מדת הכנעה אי אפשר להתאחד, וכל אחד בתשוקתו מתאוה להיות ראש, ועל כן התאחדות ישראל נקראת בשם קהלת יעקב... (שמות תרע"ה)
ראה יעקב-כללי, דעת תורה בראשית לה י.
...יש בחינת יעקב ויש בחינת ישראל, הן שתי דרגות שונות במעלות הרמות בעבודת השי"ת, שני עולמות שונים, בחינת יעקב בעולם התחתון, ובחינת ישראל בעולם העליון. גם בבחינת יעקב הגיע לאמת ושלימות, כמו שכתוב תתן אמת ליעקב, ויבא יעקב שלם, בעבודתו הכבירה, אלא שהיא שלימות העבודה בבחינת עולם התחתון, בבחינה זו מבחין העובד את העולם הזה כמציאות בפני עצמו, אלא שכל מה שעושה בתוכו הוא לשם שמים ממש, בחינת קרבן שמקריב לכבודו יתברך. אבל בחינת ישראל הינה מצב עבודה אשר בו כבר נסתלקה הבחנת העולם הזה כמציאות נפרדת, ומציאותה נבחנת אך ורק ככלי לעבודת ה', וממילא נסתלקה גם הבחנת ויתור וקרבן, לבחינה זו הגיע בנצחו את שרו של עשו... (חלק ג, רחל ולאה, עמוד ריח)