יעקב

(ראה גם: אבות, יוסף, ישראל-שם, לבן)

 

ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב, ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם... ויעקב איש תם יושב אהלים. ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב... (בראשית כה כג)

ויאמר יעקב אל רבקה אמו, הן עשו אחי איש שעיר ואנכי איש חלק. אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע, והבאתי עלי קללה ולא ברכה... (שם כז יא, וראה יצחק-ברכה)

ויאמר הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמים, את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי... ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול, ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן, ותאמר אליו, הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך. ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה. וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך... (שם לו והלאה)

ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך. וא-ל ש-די יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים. ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלקים לאברהם. וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם, אל לבן בן בתואל הארמי, אחי רבקה, אם יעקב ועשו... ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, וישכב במקום ההוא. (שם כח א והלאה, וראה עוד יעקב-חלום)

וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה, ויצק שמן על ראשה. ויקרא את שם המקום ההוא בית אל, ואולם לוז שם העיר לראשונה... (שם שם יח)

וישא יעקב רגליו, וילך ארצה בני קדם. וירא והנה באר בשדה, והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, והאבן גדולה על פי הבאר... ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, השקו הצאן ולכו רעו. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר, והשקינו הצאן... ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו, ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר, וישק את צאן לבן אחי אמו. וישק יעקב לרחל, וישא את קלו ויבך... ויאהב יעקב את רחל, ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה... (שם כט א, וראה עוד יעקב-נשיו)

ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. אנכי הא-ל בית אל, אשר משחת שם מצבה, אשר נדרת לי שם נדר, עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך... ויקם יעקב, וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים... (שם לא יב, וראה עוד יעקב-ולבן)

ויעקב הלך לדרכו, ויפגעו בו מלאכי אלקים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחנים. וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו, ארצה שעיר שדה אדום... (שם לב א, וראה עוד יעקב-ועשו)

ויעקב נסע סכות ויבן לו בית, ולמקנהו עשה סכות, על כן קרא שם המקום סוכות. ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם, ויחן את פני העיר. ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה. ויצב שם מזבח, ויקרא לו א-ל אלקי ישראל. (שם לג יז)

וירא אלקים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם, ויברך אותו. ויאמר לו אלקים שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ויקרא את שמו ישראל. ויאמר לו אלקים אני א-ל ש-די פרה ורבה, גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה, ולזרעך אחריך אתן את הארץ. ויעל מעליו אלקים, במקום אשר דבר אתו. ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו מצבת אבן, ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן.ויקרא יעקב את שם המקום, אשר דבר אתו שם אלקים בית אל. (שם לה ט)

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן, והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתונת פסים... (שם לז א, וראה עוד יעקב-ויוסף)

ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, ויפג לבו כי לא האמין להם. וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם, וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו, ותחי רוח יעקב אביהם. ויאמר ישראל, רב עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות. ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק. ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה, ויאמר יעקב יעקב, ויאמר הנני. ויאמר אנכי הא-ל אלוקי אביך, אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם. אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך. ויקם יעקב מבאר שבע, וישאו בני ישראל את יעקב אביהם, ואת טפם ואת נשיהם בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו... (שם מה כו, וראה עוד יעקב-ומצרים)

ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות, ויגש אותם אליו וישק להם ויחבק להם. ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי, והנה הראה אותי אלקים גם את זרעך... (שם מח י)

וריב לה' עם יהודה ולפקד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו. בבטן עקב את אחיו, ובאונו שרה את אלקים. וישר אל מלאך ויכל, בכה ויתחנן לו בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו... ויברח יעקב שדה ארם, ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר. (הושע יב ג ויג)

זהר:

ומשום שראה יעקב ברוח הקדש את הדוחק שבגלות האחרון באחרית הימים, נאמר עליו ויירא יעקב מאד ויצר לו, ויחלק את העם הקדש בגלות לג' בחינות, כמו שכתוב וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, דהיינו בראש בגלות אדום, ואת לאה וגו'... (בראשית קפו, ועיין שם עוד וקנז)

ודבר זה היה תלוי על סמאל, (מה שעשק את המוחין והברכות מאדם הראשון על ידי ערמתו), עד שבא אילן אחר קדוש, שהוא יעקב, ולקח מן סמאל בחזרה את הברכות... כי יעקב היה דומה לאדם הראשון, כי יפיו של יעקב היה כיפיו של אדם הראשון, ועל כן כמו שמנע סמאל הברכות מאילן הראשון, שהוא אדם הראשון, כן יעקב, שהוא אילן דומה לאדם הראשון, מנע הברכות מסמאל למעלה ולמטה מעשו, ויעקב כל מה שלקח שלו לקח, דהיינו מה שגזל סמאל מאדם הראשון, ועל כן הכתוב ויאבק איש עמו, שהוא סמאל. (שם תלט, ועיין שם עוד)

מנלן, מיעקב, (שהשכינה מסתלקת בעוון זה), כי בשעה שנסתלקה השכינה ממנו חשב שיש פסול בבניו, דהיינו העוון הנזכר, שבשבילו נתחזק רוח הטומאה בעולם... (בראשית ב' שצז)

ויקרא את שמו נח, וכתוב ויקרא שמו יעקב, למה לא כתוב 'את' ביעקב כמו בנח, אלא שם מדרגה אחרת וכאן מדרגה אחרת, כמו שכתוב ואראה את ה', ולא ואראה ה', כי ויקרא שמו יעקב, המדרגה שלו הוא הקב"ה ממש, ועל כן לא כתוב שם את, אבל כאן שכתוב את, הוא לכלול עמו השכינה, (יעקב הוא מרכבה להקב"ה לבדו לא כתוב בו את, אבל בנח שהוא סוד צדיק המחובר תמיד עם השכינה, כתוב בו את, היא השכינה הכלולה עם נח). (נח יז)

אמר רבי חייא, מגיד מישרים כי העולם השיב להקב"ה, אותו אברהם עתיד שיצאו ממנו בנים שיחריבו את בית המקדש וישרפו התורה, אמר לו הקב"ה, אדם אחד עתיד לצאת ממנו שהוא יעקב, ויצאו ממנו י"ב שבטים כולם צדיקים, מיד נתקיים העולם בשבילו, וזה שכתוב, מגיד מישרים, כי מישרים הוא סוד יעקב... (לך רכז, ועיין שם עוד)

...בא יעקב והעיר רחמים בעולם, והשלים האמונה בעולם כראוי, כי אברהם המשיך החסד (שהוא קו ימין של האמונה, שהוא סוד הנוקבא, ויצחק המשיך לה הדין והגבורה, שהוא סוד קו שמאל שלה, ויעקב השלים אותה בהמשכת הרחמים, שזהו סוד קו אמצעי). (שם רנד)

...ועל כן יעקב השלים הכל מצד הימין ומצד השמאל, מצד שנכללו אברהם ויצחק בחלקיהם למעלה... ועל כן כתוב ישראל אשר בך אתפאר, כי בו נשלמו הגוונים מלמעלה ומלמטה. (שם תנט, ועיין שם עוד)

והקב"ה קורא את יעקב, ואומר לו, אתה שהיה לך צער בנים, לך וקבל פניו של פלוני הצדיק שבא כאן, ואני אלך עמך, וזהו שכתוב מבקשי פניך יעקב סלה... אמר רבי יעקב אמר רבי חייא, יעקב אבינו הוא כסא הכבוד, וכן תאנה דבי אליהו, יעקב אבינו הוא כסא בפני עצמו, דכתיב וזכרתי את בריתי יעקוב, ברית כרת הקב"ה ליעקב לבדו יותר מכל אבותיו, שעשה אותו כסא הכבוד לבד מהראשונים. 

רבי אליעזר היה יושב והיה לומד תורה, בא אצלו רבי עקיבא, אמר לו במה עוסק מר, אמר לו במקרא הזה שכתוב, וכסא כבוד ינחילם, זה הוא יעקב אבינו, שעשה אותו כסא הכבוד בפני עצמו לקבל התורה בעד נשמות הצדיקים, ושיעור הכתוב הוא, וכסא כבוד, דהיינו תורתו של יעקב, שנעשה לכסא הכבוד, וינחילם לנשמות הצדיקים, והקב"ה הולך עם יעקב בכל ראש חדש, וכאשר הנשמה רואה את כבוד האספקלריא, השכינה של רבונה, מברכת ומשתחות לפני הקב"ה, זהו שכתוב ברכי נפשי את ה'. (וירא כא, ועיין שם עוד)

והקב"ה רצה להבדיל זרע הקדוש בלבדם כראוי, שמשום זה ברא העולם, כי ישראל עלה ברצונו של הקב"ה מטרם שברא העולם, ומשום זה יצא אברהם לעולם, והעולם נתקיים בשבילו, ואברהם ויצחק עמדו ולא נתיישבו במקומם עד שיצא יעקב לעולם. כיון שיצא יעקב לעולם נתקיימו אברהם ויצחק ונתקיים כל העולם. ומשם מיעקב יצא עם הקדוש לעולם, ונתקיים הכל מצד הקדושה כראוי, על כן אמר לו הקב"ה כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה... (שם תסח)

אמר רבי שמעון, הוא נתבאר, אבל בא וראה, אלו שני זמנים של התפלות שחרית וערבית אינן אלא לחבר את יעקב בגורלו, כיון שנתחברו זה בזה אין אנו צריכים יותר, כי כיון שנתנה הנוקבא בין שני זרועות (אברהם ויצחק), כבר נתחברה בגוף, ואין צריך לתקן יותר, ועל כן אנו צריכים לעורר את תקון שתי הזרועות (על ידי שתי התפלות), משום שהנוקבא נתונה ביניהם, ואחר שכבר ניתנה ביניהם, הנה הגוף שהוא קו אמצעי והנוקבא דבריהם בלחש, שלא להזכיר (מדת הדין שבה). ומשום זה יעקב משמש במרום, ולמדנו מהו במרום, הוא כמו שאתה אומר ואתה מרום לעולם ה', (דהיינו בינה הנקראת מרום, ומלכות הממותקת בבינה נקראת גם כן מרום)... (חיי שרה רמו, ועיין שם עוד)

ויקרא שמו יעקב, הקב"ה קרא ודאי את שמו יעקב, בא וראה כתוב, הכי קרא שמו יעקב, נקרא שמו לא כתוב, אלא קרא שמו ויעקבני וגו', ודאי כי ראה הקב"ה אותו נחש הקדמוני חכם הוא להרע, כיון שבא יעקב, אמר הקב"ה, זהו ודאי חכם לעומת הנחש, ועל כן קרא אותו הקב"ה יעקב, דהיינו על שם חכמתו, שידע לעקב את הנחש ולהפרידו מהקדושה... במקום אחר מה כתוב, ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, שהוא הקב"ה שקרא ליעקב א-ל, אמר לו אני א-ל בעליונים, ואתה א-ל בתחתונים, הרי שלא נקרא שמו על ידי בשר ודם. ובא וראה, יעקב היה יודע שעשו היה לו להתדבק באותו נחש העקלתון, ועל כן בכל מעשיו היה נמשך עליו כנחש עקלתון אחר לעומתו בפקחות ובמרמה, וכן צריך להיות. (תולדות כח, ועיין שם עוד)

אמר רבי יהודה, וכן היה צריך להיות גם בלבן, משום שהוא היה מכשף, כמו שכתוב נחשתי ויברכני ה' בגללך, ולפיכך נהג יעקב עמו ברמאות, ואף על פי שיעקב היה איש תם, כי משום זה שהיה תם ולשם היה הולך ברחמים עם מי שהיה צריך ללכת עמו ברחמים, והיה הולך בדין קשה ובמרמה עם מי שהיה צריך, משום שב' חלקים היו בו (חסד ודין), ועליו כתוב, עם חסיד תתחסד ועם עקש תתפתל, דהיינו עם חסיד בצד החסד, ועם עקש בצד הדין הקשה. (שם פב)

...אבל יעקב למה נחשך, שכתוב ועיני ישראל כבדו מזוקן, אמר לו ודאי שכן הוא, שהרי כבדו כתוב, ולא כהו מזקן (כמו ביצחק), ולא מזקנו, אלא מזקן, פירושו מזקן של יצחק, מאותו הצד כבדו עיניו, ולא יוכל לראות כראוי, אבל לא כהו עיניו לגמרי... (שם קכא)

בא וראה, יעקב שכל מעשיו היו לשם הקב"ה, ומשום זה היה הקב"ה עמו תמיד, שלא סרה ממנו השכינה. כי בשעה שקרא יצחק לעשו בנו לא היה שם יעקב, והשכינה הודיעה לרבקה, ורבקה הודיעה ליעקב. (שם קכו)

וכשלבשם עשו (את הבגדים) לא היו מעלים ריח כלל, אלא כשלבשם יעקב, אז חזרה האבדה למקומה, (שחזרו לבחינת אדם הראשון), כי יפיו של יעקב יפיו של אדם הראשון היה, ועל כן חזרו באותה שעה למקומם והעלו ריחות. אמר רבי יוסי... והרי למדנו תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, וכי תאמר שגם יעקב היה כך. אמר לו רבי אלעזר ודאי שכך היה בתחילה, מטרם שחטא אדם הראשון, ששום בריה לא יכלה אז להסתכל ביפיו... (שם קל, וראה עוד יצחק-ברכת)

רבי אלעזר אומר, יעקב אמר שירה זו בשעה שאמר לו אביו גשה נא ואמושך בני וגו', היה אז יעקב בצרה גדולה, שהיה מתירא שאביו ידע אותו ויהיה נכר לפניו, מה כתוב, ולא הכירו, אז אמר אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני. (שם קלז)

אך יצא יצא יעקב וגו', רבי שמעון אומר, אך יצא יצא ב' יציאות הללו למה, ומשיב, אלא אחת היא של השכינה, ואחת היא של יעקב, כי כשנכנס יעקב נכנסה עמו השכינה, ונתברך לפני השכינה, כי יצחק היה אומר הברכות, והשכינה הסכימה עליהם, ועל כן כשיצא יעקב יצאה עמו שכינה. (שם קנו)

רבי יהודה אמר, בשביל אותה החרדה שהחריד יעקב ליצחק אביו, נענש יעקב בעונש של יוסף, שחרד אז חרדה כזו, בשעה שאמרו לו זאת מצאנו, יצחק אמר מי איפוא, באיפה נענש יעקב, שכתוב איפה הם רועים, ושם נאבד יוסף ויעקב נענש... (שם קעד)

איש תם, אדם שלם, כתרגומו, יושב אהלים, למה הוא תם, בשביל שהוא יושב אהלים, שנאחז בשני הצדדים אברהם ויצחק, ונמצא שהוא שלם הן מימין שהוא אור החסדים, והן משמאל שהוא הארת החכמה, (אהל מלשון אורה, מלשון בהלו נרו על ראשי). ומשום זה בא יעקב אל עשו מצדו של יצחק, כמו שלמדנו עם חסיד תתחסד ועם עקש תתפתל, וכשבא לקבל הברכות בא בתמיכה של מעלה, בתמיכת אברהם ויצחק, דהיינו מב' הצדדים ביחד.

בא וראה, כאשר יעקב נתעורר אל סמאל שהוא מדרגת עשו, וסמאל רב והתאבק עם יעקב, ויעקב נצח אותו בכמה אופנים, נצח הנחש בערמה ובמרמה, ולא נוצח רק בשעיר, (שני השעירים שהגיש ליצחק שבהם נצח את עשו, שהוא דרגא דנחש), ואף על פי שהכל אחד (הנחש וסמאל), מכל מקום נצח אותו בנצחון אחר, וזה שאמר ויאבק איש עמו עד עלות השחר... (שם קצד, וראה עוד יעקב-והמלאך)

ויצא יעקב וגו', רבי חייא פתח ואמר, וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. וזרח השמש זה יעקב, (שהוא ז"א) כשהיה בבאר שבע, ובא השמש, כאשר הלך לחרן... (ויצא א, ועיין שם עוד)

רבי שמעון אומר, ויצא יעקב מבאר שבע... משום שיצא מרשות הקדושה לרשות אחר, כי ברח מפני אחיו, וכאשר הגיע לבית אל שהוא רשות קדוש מה כתוב, ויפגע במקום... (שם ח, ועיין שם עוד)

יעקב כיון שנכנס במדרגת האמונה, הוצרך להביא מתנה לצד ההוא, כי כל מי שנצל משם שעמד בנסיון, הוא אהובו ובחירו של הקב"ה, מהו כתוב, ויצא יעקב מבאר שבע, שהוא מצד של סוד האמונה, דהיינו קו הימין, וילך חרנה, שהוא הצד (שמאל, ששם נאחז) אשת זנונים אשה מנאפת... (שם כב, ועיין שם עוד)

אמר לו אחוה זעירא, אלמלא יעקב לא נתקיים העולם, בא וראה, בשעה שיחדו בניו יחוד העליון, ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו, זהו הוא שלימות העליון, אז נתחבר יעקב אביהם ולקח ביתו, וישב בו בחבור אחד עם האבות, כדי להתחבר דכר ונוקבא כאחד, כי אין זווג דכר ונוקבא מטרם שקו אמצעי מכריע ומתחבר בב' הקוין ימין ושמאל. (שם לג, ועיין שם עוד)

פתח בן אחד ואמר, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, היינו שכתוב על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, כי יעקב יצא מבאר שבע ועזב את אביו ואמו וילך חרנה לישא אשה. דבר אחר, ויצא יעקב וגו', רומז כשיצאו ישראל מבית המקדש ונגלו בין העמים, כמו שאתה אומר ויצא מן בת ציון כל הדרה, וכתוב גלתה יהודה מעוני וגו'.

פתח בן הצעיר ואמר ויפגע במקום וילן שם, מהו ויפגע במקום, ואמר שזה דומה למלך ההולך לבית הגבירה, שצריך לפייסה ולשמחה בדברים, כדי שלא תהיה נחשבת אצלו כדבר הפקר... והוא שלמדנו כאן, שכיון שהלך אצלה מה כתוב, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, כדי לעשות לה נחת רוח, שאפילו אבני בית חביבים ללון בהם... (שם מא, ועיין שם עוד)

וכל עוד שיעקב לא היה נשוי אשה לא נאמר בו יותר בגלוי, ונאמר בגלוי רק למי שיודע דרכי התורה, כלומר, שיהיה מרכבה בב' הדרכים בימין ושמאל, וכל עוד שלא נשא אשה הוא יכול להיות מרכבה לז"א בלבד, שהוא סוד ימין, ולא להנוקבא שהוא סוד שמאל. לאחר שנשא אשה והוליד בנים, נאמר לו בגלוי, וזה שאמר ויצב שם מזבח, ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, כי נתייחד שמו עליו... (שם סב, ועיין שם עוד)

שני עולמות ירש יעקב, אחד עולם הנגלה ואחד עולם הנסתר... (שם קה, ועיין שם עוד)

בא וראה, יעקב היה תחת רשות הקדושה (בארץ ישראל), כיון שיצא מן הארץ בא ברשות אחר שאינו קדוש, ומטרם שבא תחת רשות אחר נגלה עליו הקב"ה בחלום, וראה כל מה שראה, והלכו עמו מלאכים הקדושים עד שישב על הבאר, וכיון שישב על הבאר עלו המים לקראתו, וכן היה אצל משה... ואמר רבי אבא כל אלו המקראות סותרים זה את זה, בתחילה כתוב, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ולבן בחרן היה יושב, ואם כן למה נסע משם, שכתוב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ומאין לנו שמושבו של לבן בחרן היה, כי כתוב ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם, ויאמרו מחרן אנחנו, ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, ויאמרו ידענו, ואם כן למה הלך ארצה בני קדם. אלא יעקב אמר, אני רוצה להתחבר עם השכינה, (שהוא בסוד הבאר), שאני רוצה לישא אשה, אבי כשעמד לישא אשה ושלח את העבד, מצא העבד מעין המים, ואז נזדמנה אשה לאבי, והרי במקום הזה (בחרן) לא מצאתי מעין לא בור לא מים, ומיד וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ושם נזדמנה לו הבאר, ונזדמנה לו אשה. רבי אלעזר אמר, חרן שם היה ודאי, ובאר זו בשדה (של חרן) היתה, ואם אינו כן, למה כתוב ותרץ ותגד לאביה, אלא משום שהיה סמוך לעיר. (שם קכב, ועיין עוד יעקב-נשיו)

...אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, כי כתוב כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, כי מקודם היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, כיון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם... (שם קנג, ועיין שם עוד)

...והיינו שכתוב ויאמר ה' אל יעקב שוב וגו' ואהיה עמך, אלא אמר לו הקב"ה עד עתה היתה רחל עקרת הבית עמך, מכאן ואילך אני אהיה עמך ואקח הבית עמך בי"ב השבטים, והיינו שכתוב ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, עלי היה הדבר ובשבילי שרחל נדחית ושכן אחר בא, ולקח הבית בשבילי לשכון עמי. (שם רצג)

אלא יעקב בוחן שעת המזל היה, כי מותר לו לאדם לבחון שעתו טרם שחוזר לארצו, שאם מזלו עומד לו במה שעושה טוב, ואם לא לא ירים רגלו ללכת עד שישחק לו המזל... (שם רצז, ועיין שם עוד)

ועל זה נתכוון יעקב לעשות מעשה בחכמה, זהו שכתוב ויקח לו יעקב מקל לבנה לח וגו', פתח רבי אלעזר ואמר, כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו, בא וראה, כי יעקב בחר לו י-ה, עדיין אין אנו יודעים מי בחר למי, אלא ממה שגילה הכתוב אני יודע שהקב"ה לקח לו את יעקב לחלקו, שכתוב יעקב חבל נחלתו. בא וראה, יעקב גם כן בחר נחלתו וגורלו לחלקו, ועלה למעלה מכל המדרגות ולקח לו לחלקו מקל לבנה לח, היינו מדרגת הלבן שמצד ימין, ולוז וערמון, היינו מדרגת האדום שמצד שמאל, ויפצל בהן פצלות לבנות, שהעביר הדין מן זה, מלוז וערמון שהם שמאל, וחבר אותם בקו ימין, והוא נכנס ביניהם ולקחם כאחד ועשה הכל בב' צבעים... (שם שז, ועיין שם עוד)

בא וראה, כאשר יצא יעקב ללכת לחרן, היה אז בלבדו, שעוד לא נשא אשה, מה כתוב, ויפגע במקום, ולא ענו לו אלא בחלום, ועתה שכבר נשא אשה ובא בכל השבטים, כביכול, מחנות העליונים פגעו בו, והתחננו אליו, שכתוב ויפגעו בו, שחזרו הם לפגוע בו, מתחילה התחנן הוא, שכתוב ויפגע במקום, עתה הם התחננו, משום שבשביל יעקב והשבטים הם נשקים ממימי ים הגדול, (והתחננו שימשיך להם שפע זה). ולא עוד שמתחילה ראה אותם בלילה ובחלום, ועתה ראה אותם בראות העין וביום... במה הכירם שהם מלאכי אלקים, אלא שראה שהם היו אותם המלאכים שראם בחלום, ומשום זה קרא אותם מחנים, שנראו למעלה ונראו למטה שהם ב' מחנות, למה נגלו עתה לפגוע בו, אלא השכינה הלכה אל יעקב לקחת את ביתו... (שם שפו, ועיין שם עוד)

רבי אלעזר מעמיד את המקרא הזה ביעקב, שהקב"ה הזמין עמו מלאכים מחנות ממונים משום שהיה בא שלם עם השבטים העליונים, שהיו כולם שלמים כראוי, כמו שנאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים, וכאן אחר שנפרד מלבן נתחברה עמו השכינה, ומחנות מלאכים קדושים באו לסבב אותו, ואז אמר כאשר ראם וגו', ומאלו המלאכים שלח לעשו, וזהו שכתוב וישלח יעקב מלאכים ממש היו. (וישלח ה)

אמר רבי יצחק נאה ליעקב שהיה קדוש שיאמר שנטמא בלבן ובכשפיו, אפשר שלשבח יחשב לו זה, (כי אמר אם לבן גרתי). אמר לו רבי יוסי, אף על פי שאמר רבי יהודה אני מתרץ לך, שהרי כתוב אנכי עשו בכורך, וכי נאה ליעקב הצדיק שיחליף שמו בשם של טמא, אלא באנכי טעם מפסיק, אף כאן, ויהי לי שור וחמור, לומר אל תשים לבך ורצונך לברכה ההיא שברכני אבי שנתקיימה בי, הוא ברך אותי הוה גביר וגו'... הרי לא נתקיים בי, רק עם לבן גרתי כגר, שלא היה לי שום בית, וכל זה שלא יסתכל ביעקב על הברכות ויקטרג עליו...

רבי אבא אמר, כתוב בו ביעקב איש תם יושב אהלים, משום שהוא יושב בשני משכנות עליונים, והוא משלים לצד זה לצד זה, (בינה ומלכות, אהל רחל ואהל לאה והוא המכריע), הוא לא יאמר שנטמא בכשפיו (של לבן), אלא להראות שלבו שלם בהודאה על החסד והאמת שעשה לו הקב"ה, שכל העולם היו יודעים מעשיו של לבן מה הם, ומי יכול להנצל מקטרוגו, שרצה לאבדני, והקב"ה הצילני מידו, הכל היה שלא יקנא בו עשו על הברכות, שיחשוב שלא נתקיימו בו, ולא יהי נוטר לו שנאה... (שם מ, ועיין שם עוד)

בא וראה, שיעקב אדם שלם היה בכל, והיה מתדבק בהקב"ה, מה כתוב ונקומה ונעלה בית אל וגו', מיד כתוב ויתנו אל יעקב וגו', מכאן שצריך אדם לשבח את הקב"ה ולהודות לו על הנסים ועל הטוב שעשה עמו. בא וראה, בתחלה כתוב ונקומה ונעלה בית אל בלשון רבים, שהכליל בניו עמו, ואחר כך כתוב ואעשה שם מזבח, ולא כתוב ונעשה, שהוציא אותם מכלל זה, מהו הטעם, משום שעל עצמו בלבד היה הדבר, יעקב ודאי התקין תפלת ערבית, והוא עשה את המזבח, (תיקון הנוקבא), ועליו היה הדבר, ומשום שהוא עבר כל אלו הצרות מיום שברח מפני אחיו, אבל הם באו אחר כך לעולם (בניו), לפיכך לא הכניסם עמו (בתקון המזבח)... (שם קנח)

ויעל מעליו אלקים וגו', רבי שמעון אמר מכאן שיעקב נעשה מרכבה קדושה ביחד עם האבות, בא וראה, יעקב הוא מרכבה קדושה עליונה העומד להאיר אל הלבנה, והוא מרכבה בלבדו, וזהו שכתוב ויעל מעליו אלקים... בא וראה יעקב הקב"ה קראו ישראל, שכתוב לא יקרא שמך וגו' ויקרא את שמו ישראל וגו', על מי כתוב ויקרא, זה הוא השכינה... ביארנו לעיל השם ישראל, כי נשלם בכל כראוי, ואז התעלה במדרגתו ונשלם בשם הזה, ועל כן ויקרא את שמו ישראל. (שם קסג, ועיין שם עוד)

מהו ביום צרה, זה הוא יעקב בעת שבא עשו לקטרג עליו, ויודע חוסי בו, כשבאה עליו צרת הדין (של מיתת רחל), ובא וראה אין המקטרג על האדם נמצא, אלא בשעת סכנה. ובא וראה, משום שיעקב איחר נדרו נתגבר הדין על יעקב, על ידי המקטרג שתבע עליו דין בשעת הסכנה שרחל היתה בה... מיד ותלד רחל ותקש בלדתה, כי נתקשה עליו הדין למעלה אצל מלאך המות. ונענש יעקב בזה, מהו הטעם, שכתוב ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך, ועל כן מתה רחל. ובא וראה, בשעה שבא עשו, מה עשה יעקב, וישם את השפחות ואת ילדיהן וגו', מהו הטעם, הוא משום שהיה מפחד על רחל שלא יסתכל אותו רשע ביפיה ולא יצר אותו עליה... וכאן נענשה רחל על ידי היצר הרע שקטרג בשעת הסכנה, ונענש יעקב על נדרו שלא שלם, וזה היה קשה לו ליעקב יותר מכל הצרות שעברו עליו, ומאין לנו שבשביל יעקב היתה, כי כתוב מתה עלי רחל, עלי ודאי, משום שאחרתי את נדרי.

יעקב אמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, ואף על פי שהוא לא ידע שרחל גנבתם, קבל הדבר אותו השטן הנמצא תמיד אצל בני אדם, (ובשעת הסכנה קטרג עליו), ועל כן למדנו לעולם לא יפתח אדם פה לשטן, משום שלוקח אותה המלה ומקטרג עמה למעלה ולמטה, וכל שכן אם המלה יצאה מפה של חכם וצדיק... (שם קצ)

בא וראה כמה היה חלקו של יעקב טוב בכל, אשר עשו לא נשאר עמו ונפרד ממנו והלך לו לחלקו וגורלו, ונשאר יעקב אוחז בנחלת אביו ונחלת אבותיו... שלא רצה עשו חלקו ונחלתו וגורל האמונה של יעקב, אשרי חלקו של יעקב, עליו כתוב, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. (שם רלה)

בא וראה כמה רעות עברו על יעקב כדי שלא יתדבק ביצר הרע ההוא ויתרחק מחלקו, ומשום זה סבל כמה עונשים כמה רעות ולא שקט... לא שלותי בבית לבן ולא יכולתי להנצל ממנו, ולא שקטתי מעשו, ומאותו הצער שציער אותי הממונה שלו, ואחר כך הפחד מעשו עצמו, ולא נחתי מן דינה ומן שכם, ויבא רוגז, זה הוא הרוגז והמבוכה של יוסף, שהוא קשה מכולם, כי מתוך אהבתו של יעקב אל יוסף שהוא סוד הברית, נכנס למצרים... (וישב יב)

בא וראה, יעקב בחיר שבאבות היה, והוא היה עומד להמצא בגלות, אבל מתוך שהוא צדיק נעצר הדין ולא שלט בעולם, כי כל ימיו של יעקב לא שרה הדין על העולם והרעב נתבטל. וכמו כן בימיו של יוסף, שהוא צורתו של אביו, לא היתה הגלות נמצאת... מהו מגורי אביו, הוא כמו שאתה אומר מגור מסביב, כי כל ימיו היה מתיירא והיה מפחד. ורבי אלעזר אומר, שנתקשר וישב במקום ההוא שנתאחד בחשך. בארץ מגורי אביו הוא בדיוק, (שהמגור והפחד של אביו יצחק שהוא קו שמאל). בארץ כנען, נקשר המקום במקומו... (שם יז ועיין שם עוד)

בא וראה כמה גרמה אהבה ההיא שאהב אותו יותר (מאחיו), גרמה שיגלה (יוסף) מאביו, ואביו הגלה עמו, וגרם גלות לשבטים, וגרמה אל השכינה שהגלתה ביניהם, ואף על פי שנגזרה גזירה (בברית בין הבתרים)... (שם פא)

האומר לחרס זהו יעקב, בשעה שאמרו לו הכר נא, ולא יזרח, בשעה שנסתלקה ממנו שכינה, ועד כוכבים יחתום, בעד בניו נחתם ונסתם ממנו האור שלו, השמש נחשך והכוכבים לא האירו משום שיוסף נפרד מאביו. ובא וראה, מיום שהיה אותו מעשה של יוסף נפרש יעקב מתשמיש המטה, ונשאר אבל עד היום שנתבשר בבשורת יוסף. (שם רג)

רבי יוסי אמר, מלך זה יוסף, במשפט יעמיד ארץ זה יעקב, כי כל עוד שלא בא יעקב למצרים לא היה קיום לארץ מחמת הרעב, כיון שבא יעקב למצרים, בזכותו נסתלק הרעב ונתקיימה הארץ. (מקץ יג)

כי למדנו, לולא החביבות והאהבה שאהב הקב"ה את האבות ראוי היה יעקב לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל, ובאהבתו אותם המשיל את יוסף בנו ועשהו מלך המושל על כל הארץ, וירדו אז כל השבטים בכבוד, ויעקב היה כמלך. בא וראה מה כתוב, ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם... אלא ויבא ישראל מצרים זהו הקב"ה, ויעקב גר בארץ חם זהו יעקב, כי בשביל יעקב ובניו באה השכינה למצרים, והקב"ה גלגל גלגולים והוריד את יוסף מתחילה, שבזכותו נתקיים עמו הברית והמשילו על כל הארץ... (שם לח)

ובא וראה, כיון שנאבד יוסף מאביו יעקב, אבד יעקב את תוספת הרוח שהיה בו (הג"ר), ונסתלקה ממנו השכינה, אחר כך מה כתוב, ותחי רוח יעקב אביהם, וכי עד עתה היה מת, אלא תוספת רוח הזה נסתלקה ממנו ולא היתה בתוכו, כי העצבות שהיתה בו גרמה שרוחו לא היה בקיומו, והכא כתוב וירא יעקב כי יש שבר, והלא עד עתה עוד לא נתבשר (שיוסף חי), ומנין היה יודע, אלא וירא יעקב, שהיה רואה לכל יושבי הארץ הולכים למצרים ומביאים תבואה. (שם צב)

ועם כל זה יעקב היה לו שבר כדי לקנות תבואה במצרים, וראה שהוא שבר על שבר, שירדו בניו למצרים, ועל כן ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אלא שתראו את עצמכם כרעבים כאנשים שאין להם שובע... בשעה שמת יצחק באו יעקב ועשו לחלק בירושה, ועשו יצא מחלקו בארץ ומהכל, ויעקב שיסבל גלות יקח הכל, ועל כן ראה יעקב שבירה היא שהיה לו במצרים הוא ובניו לסבול הגלות, ועל כן אמר לבניו למה תתראו לפני הדין שלמעלה (ואינכם מפחדים) שלא ימצא עליכם מקטרג... (שם קב, ועיין שם עוד)

ויחי יעקב, אמר רבי יוסי, לבו של יעקב ראה בנבואה במצרים, שבניו יהיו בכמה גלויות, שעד עתה, ועד הקץ וזמן ביאת המשיח. ולא הגיע יעקב אל הנבואה של ויחי אלא במצרים, והיתה נבואה חשובה, שלא התנבאו כמותה, ולא הגיעה לשום איש מן בני הנביאים אלא לו ולמשה... (ויחי א, ועיין שם עוד)

...למי היה משתחוה, שתאמר שהשתחוה אל המטה (מלכות), הרי המטה היתה פתוחה לקבל ממנו, אלא המילה היה משתחוה, כי היתה חביבה לו... (שם נ, ועיין שם עוד)

אלא הנה למדנו, יעקב אבינו לא מת, והקב"ה חתם אותו בכסא כבודו, שיהיה תמיד עדות על בניו שמיחדים שמו של הקב"ה כראוי, וכשהם מייחדים שמו אומרים שמע ישראל, תהיה עד עלינו שאנו מיחדים שמו של הקב"ה כראוי. באותה שעה לוקחים את יעקב בארבע כנפים פרושות לארבע רוחות העולם, ומעלים אותו לפני הקדוש העליון, ומברך אותו בשבע ברכות. פתח הקב"ה ואמר, אשרי הוא האב שהוליד זרע זה בארץ, אשרי הם הבנים שמעטרים כך את בית אביהם. באותה שעה פותחים כל צבאות השמים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ויעקב מתעטר בי"ג נהרות אפרסמון הטהור, ועומד תמיד על בניו כעיר מוקפת חומה לפני הקב"ה, ואינו נותן שדין הקשה ישלוט עליהם, ועל כן כל בני העולם לא יוכלו לכלותם... 

פתח רבי נהוראי ואמר, לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, וכי יעקב פדה את אברהם, והרי לא היה עוד אז בעולם, אלא בא וראה, בשעה שהיו מפילים את אברהם באור כשדים אסף הקב"ה את חבורת המלאכים שלו, ואמר, הצילו את אברהם מכבשן האש שלו, שהוא אוהבי, אמרו להקב"ה הרי יצא ממנו ישמעאל, אמר הקב"ה הרי יצא ממנו יצחק, אמרו להקב"ה הרי יצא ממנו עשו, אמר הקב"ה הרי יצא ממנו יעקב, אמרו הנה ודאי בזכות יעקב ינצל... (זהר חדש רות סט)

ספרי:

שמע ישראל, למה נאמר, לפי שנאמר דבר אל בני ישראל, דבר אל בני אברהם יצחק ויעקב לא נאמר, זכה יעקב אבינו שיאמר דבור לבניו, לפי שהיה יעקב מפחד כל ימיו ואומר, אוי לי שמא תצא ממני פסולת, כדרך שיצא מאבותי... (ואתחנן לא) ...כשבא יעקב לא יצאה ממנו פסולת, אלא נולדו כל בניו כשרים כמותו, שנאמר יעקב איש תם יושב אוהלים, מהיכן המקום מכיר את חלקו, מיעקב, שנאמר כי יעקב בחר לו י-ה ישראל, ואומר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו... ומנין שאף יעקב בחר לו הקב"ה, שנאמר לא כאלה חלק יעקב יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה' צב-אות שמו... (האזינו שיב)

תלמוד בבלי:

...דכתיב ויבא יעקב שלם, ואמר רב שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו, ויחן את פני העיר, אמר רב מטבע תיקן להם, ושמואל אמר שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם. (שבת לג ב)

...לעתיד לבא יאמר להם הקב"ה לישראל, לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם, ויאמרו לפניו, רבונו של עולם, אצל מי נלך, אצל אברהם שאמרת לו ידע תדע... אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו... אימר ליה דיעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו, אמר ליה בניך חטאו, אמר לפניו, רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך... אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה... (שם פט ב)

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי, כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר אז תתענג על ה'... והאכלתיך נחלת יעקב אביך... כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה... (שם קיח א)

דאמר רבי שמעון בן לקיש, ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם, בקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר, שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל, ואבי יצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו בניו, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כשם שאין בלבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד... (פסחים נו א)

ואמר רבי אלעזר, מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב, לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, אלא כיעקב שקראו בית, ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. (שם פח א)

...עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה... אומר לו ליעקב טול וברך, אומר להם איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי... (שם קיט ב)

יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ועיני ישראל כבדו מזוקן... (יומא כח ב)

רב נחמן ורב יצחק הוו יתבי בסעודתא... בתר דסעוד אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן, יעקב אבינו לא מת, אמר ליה וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קבריא, אמר ליה מקרא אני דורש, שנאמר, ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים. (תענית ה ב)

...שנאמר ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אל תראו עצמכם כשאתם שבעין לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל, כדי שלא יתקנאו בכם... (שם י ב)

דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, וכי אחי אביה הוא, הלא בן אחות אביה הוא, אלא אמר לה מינסבא לי, אמרה ליה אין, מיהו אבא רמאה הוא, ולא יכלת ליה, אמר לה אחיו אנא ברמאות, אמרה ליה ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא, אמר לה אין, עם נבר תתבר ועם עקש תתפל, אמר לה ומאי רמיותה, אמרה ליה אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסיב לי מקמה, מסר לה סימנים... (מגילה יג ב)

...ותניא, היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ששים ושלש שנה... ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, מאה ושיתסר הוויין, אלא שמע מינה ארבע עשרה שנין דהוה בבית עבר לא חשיב להו, דתניא היה יעקב בבית עבר מוטמן ארבע עשרה שנה, עבר מת לאחר שירד יעקב אבינו לארם נהרים שתי שנים, יצא משם ובא לו לארם נהרים, נמצא כשעמד על הבאר בן שבעים ושבע שנה... (שם יז א)

ואמר רבי אחא אמר רבי אלעזר, מנין שקראו הקב"ה ליעקב א-ל, שנאמר ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב א-ל, ויקרא לו יעקב מיבעי ליה, אלא ויקרא לו ליעקב... (שם יח א)

אמר אביי אטו כולי עלמא יעקב אבינו הואי, דכתיב ביה כחי וראשית אוני, שלא ראה קרי מימיו. (יבמות עו א)

דרש רבי יהודה בר מערבא ואיתימא רבי שמעון בן פזי, מותר להחניף לרשעים בעולם הזה... רבי שמעון בן לקיש אמר מהכא, כראות פני אלקים ותרצני, ופליגא דרבי לוי, דאמר רבי לוי משל של יעקב ועשו למה הדבר דומה, לאדם שזימן את חבירו והכיר בו שמבקש להורגו, אמר לו טעם תבשיל זה שאני טועם כתבשיל שטעמתי בבית המלך, אמר ידע ליה מלכא, מיסתפי ולא קטיל ליה. (סוטה מא ב)

שופריה (יופיו) דרבי אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו, שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון. (בבא מציעא פד א)

אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה... (שם פז א)

...ותנא אותו היום נפטר אברהם אבינו, ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו... תנו רבנן, שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב... יעקב דכתיב ביה כל... תנו רבנן, ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב... תנו רבנן, שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב... (בבא בתרא טז ב)

יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב... (שם קכא ב)

...יעקב אבינו, דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, וכתיב ויפגע במקום וילן שם, כי מטא לחרן אמר, אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו, בעי למיהדר, כיון דהרהר בדעתיה למיהדר קפצא לו ארעא, מיד ויפגע במקום... בתר דצלי בעי למיהדר, אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני יפטר בלא לינה, מיד בא השמש, והיינו דכתיב ויזרח לו השמש, וכי לו בלבד זרחה, אלא אמר רבי יצחק שמש שבא בעבורו זרחה בעבורו. (סנהדרין צה ב)

אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה, בקש מקום לנטע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטא, ולא הרהר אחר מדותי... (שם קיא א)

לא רגל על לשונו, זה יעקב אבינו, דכתיב אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע... (מכות כד א)

פרקי דרבי אליעזר:

יצא יעקב בחוצה לארץ, ובקש לעבר את השנה בחוצה לארץ, אמר לו הקב"ה, יעקב אין לך רשות לעבר את השנה בחוצה לארץ, הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ, שנאמר (בראשית ל"ה) וירא אלקים אל יעקב עוד, ולמה עוד, שפעם ראשונה נגלה עליו ומנעו מלעבר את השנה בחוצה לארץ, וכשבא לארץ אמר לו הקב"ה קום עבר את השנה, ויברך אותו, על שנכנס בסוד העיבור, וברכו ברכת עולם... (פרק ח)

ויגדלו הנערים, יעקב אבינו הלך בדרך החיים, שהיה יושב אהלים ועסק בתורה כל ימיו... (פרק לב)

בן שבעים ושבע שנה היה יעקב בצאתו מבית אביו, והיתה הבאר מהלכת לפניו מבאר שבע עד הר המוריה מהלך ב' ימים, והגיע בחצי היום לשם, ופגע בו הקב"ה, שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש... אמר לו הקב"ה, יעקב, הלחם בצקלונך והבאר לפניך לאכול ולשתות במקום הזה, אמר לפניו, רבונו של עולם, עד עכשיו לא ירד השמש חמשים ירידות, ואני שוכב במקום בלא עתו, בא השמש במערב, וילן שם, שנאמר (בראשית כ"ח) וילן שם כי בא השמש. לקח יעקב י"ב אבנים מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו וישם אותם מראשותיו באותו מקום, להודיעו שעתידין לעמוד ממנו י"ב שבטים, ונעשו כולן אבן אחת, להודיעו שכולם עתידים להיות עם אחד בארץ. רבי לוי אומר באותה הלילה הראה לו הקב"ה את כל האותות, הראהו סולם עומד מן הארץ ועד השמים, שנאמר והנה סולם... וירד לו שמן משמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה, מה עשה הקב"ה, נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות, ועשה אותה סניף לארץ, לפיכך נקראת אבן השתיה, שמשם הוא טבור הארץ, ומשם נמתחה כל הארץ, ועליה היכל ה' עומד. נפל יעקב על פניו ארצה לפני אבן השתיה והיה מתפלל לפני הקב"ה, ואמר, רבון כל העולמים, אם תשיבני למקום הזה בשלום אזבחה לפניך זבחי תודות ועולות, שנאמר וידר יעקב נדר. ושם הניח את הבאר, ומשם נשא רגליו, וכהרף עין בא לחרן... (פרק לה)

מופת רביעי, מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם חולה, אלא אם היה בדרך או בשוק היה עוטש והיתה נשמתו יוצאה מנחיריו, עד שבא יעקב אבינו ובקש על זאת רחמים, ואמר לפניו, רבון כל העולמים, אל תקח את נפשי ממני עד שאצוה את בני ובני ביתי, ונעתר לו... לפיכך חייב אדם לומר בעטישתו חיים, שנהפך המות הזה לאור... (פרק נב)

אבות דרבי נתן:

...אף יעקב אבינו יצא מהול, שנאמר ויעקב איש תם... (פרק ב ה)

 

מדרש רבה:

יעקב תבע את החולי, אמר לפניו, רבון העולמים, אדם מת בלא חולי אינו מיישב בין בניו, מתוך שהוא חולה שנים או שלשה ימים הוא מיישב בין בניו, אמר לו הקב"ה, חייך דבר טוב תבעת, וממך הוא מתחיל, (בראשית מ"ח) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה... (בראשית סה ד)

עלי קללתך בני, אמר רבי יצחק עלי ליכנס ולומר לאביך יעקב צדיק ועשו רשע. וילך ויקח ויבא לאמו, אנוס וכפוף ובוכה. (שם שם יא)

דבר אחר הקול קול יעקב, אין יעקב שולט אלא בקולו, דבר אחר אמר רבי פינחס קולו של יעקב מכניס... אמר רבי ברכיה בשעה שיעקב מרכין בקולו ידי עשו שולטות, ובשעה שהוא מצפצף בקולו אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות... (שם שם טז)

רבי פנחס בשם רבי הונא בר פפא פתח, (משלי ג') אז תלך לבטח דרכך זה יעקב, דכתיב ויצא יעקב, אם תשכב לא תפחד מעשו ומלבן, ושכבת וערבה לך שנתך, וישכב במקום ההוא. רבי שמואל בר נחמן אמר, שיר למעלות אשא עיני אל ההרים... אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה, ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד, רבי חנינא אמר גדוד שלחו, רבי יהושע בן לוי אמר שילח עמו, אלא שעמד עשו ונטלן ממנו, חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי חס ושלום, אלא עזרי מעם ה'... (שם סח א וב)

חזקיה אמר, בן ס"ג שנים היה יעקב אבינו בעת שנטל את הברכות, עשה עוד י"ד שנה שנטמן בבית עבר, עשה עוד ז' שנים שעבד ברחל, ונמצא נושא אשה בן פ"ד שנים, הא למדנו שהקב"ה משהה לצדיקים ומקדים לרשעים. אמר רבי הושעיא כבר כתיב וישמע אל אביו ואל אמו, ומה תלמוד לומר ויצא יעקב, אלא אמר, אבא בשעה שבקש לצאת לחוצה לארץ מהיכן הורשה, לא מבאר שבע, אף אני הריני הולך לבאר שבע, אם ינתן לי רשות הרי אני יוצא.

ויצא, וכי לא יצא משם אלא הוא, והרי כמה חמרים וכמה גמלים יצאו, ואת אמר ויצא יעקב, רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, בזמן שהצדיק בעיר הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה זיוה פנה הדרה. (שם שם ה-ז)

מבאר שבע, רבי יודן אמר מבארה של שבועה, אמר, שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי כשם שנשבע לי זקנך, ונמצאתי משהא בשמחת בני שבעה דורות. רבי הונא אמר מבארה של בכורה, שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי, כך היית מרמה בי ונוטל את בכורתי, ונמצאתי מאבד אותה שבועה, שנאמר (בראשית כ"ה) השבעה לי כיום. רבי ברכיה אומר, מבארה של ברכות, שלא יעמוד עלי עשו ויאמר לי, כך היית מרמה בי ונוטל את הברכות, נמצאתי מאבד אותה יגיעה שיגעה בי אמי. (שם שם ח)

ויפגע במקום, בקש לעבור, ונעשה העולם כולו כמין כותל לפניו. כי בא השמש, רבנן אמרי כיבה השמש, מלמד שהשקיע הקב"ה גלגל חמה שלא בעונתה, בשביל לדבר עם יעקב אבינו בצנעה... רבי פנחס בשם רבי חנין דציפורין אמר, שמע קולן של מלאכי השרת אומרים בא השמש בא השמש... בשעה שאמר יוסף (שם ל"ז) והנה השמש והירח, אמר יעקב מי גילה לו ששמי שמש.

אותן ב' שעות שהשקיע לו הקב"ה חמה בצאתו מבית אביו, אימתי החזירן, בחזירתו לבית אביו, הדא הוא דכתיב (שם ל"ב) ויזרח לו השמש... ויקח מאבני המקום, רבי יהודה אמר י"ב אבנים נטל, אמר, כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד י"ב שבטים... כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו, ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים. רבי נחמיה אמר נטל ג' אבנים, אמר, אברהם יחד הקב"ה שמו עליו, יצחק יחד הקב"ה שמו עליו, ואני אם מתאחדות הן שלשה אבנים זו לזו, יודע אני שהקב"ה מיחד שמו עלי. רבנן אמרי, מיעוט אבנים שנים, אברהם יצא ממנו פסולת, ישמעאל וכל בני קטורה, יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופיו, ואני אם מתאחות ב' אבנים זו לזו, יודע אני שאין יוצא הימני פסולת. רבי לוי ורבי אלעזר בשם רבי יוסי בר זמרא אמר, עשאן כמין מרזב ונתנן תחת ראשו, שהיה מתיירא מן החיות... רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, אותן האבנים שנתן יעקב אבינו תחת ראשו נעשו תחתיו כמטה וכפרגוס.

וישכב במקום ההוא, רבי יהודה אמר כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב, ורבי נחמיה אמר כאן שכב, אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב, ומה היה אומר, רבי יהושע בן לוי אמר, ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים, מאי טעמא, (תהלים קכ"ד) שיר המעלות לדוד לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, ישראל סבא, רבי שמואל בר נחמן אמר כל ספר התהלים היה אומר, מה טעם, (שם כ"ב) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ישראל סבא. (שם שם ח-יד)

רבי יהושע בן לוי פתר קרייה בגלות, ויצא יעקב מבאר שבע, הדא מה דכתיב, (ירמיה ט"ו) שלח מעל פני ויצאו, וילך חרנה, הדא מה דכתיב, (איכה א') אשר הוגה ה' ביום חרון אפו, ויפגע במקום, עד אפס מקום, וילן שם כי בא השמש, (ירמיה ט"ו) אומללה יולדת השבעה וגו'... (שם שם י"ט)

והנה אנכי עמך, רבנן אמרי על הכל השיבו ועל הפרנסה לא השיבו... אמר רבי איסי אף על הפרנסה השיבו, שנאמר כי לא אעזבך, ואין עזיבה אלא פרנסה, הדא מה דכתיב (תהלים ל"ז) ולא ראיתי צדיק נעזב. (שם סט ד)

...יעקב פתח בנדר תחלה, לפיכך כל מי שהוא נודר לא יהיה תולה את הנדר אלא בו, אמר רבי אבהו כתיב (תהלים קל"ב) אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב, תלה את הנדר במי שפתח בו תחילה. (שם ע א)

...אמר רבי יהודה בר סימון, בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה, ובסוף הוא מתעצל במלאכתו, ברם הכא מה הראשונות שלימות אף האחרונות שלימות, מה הראשונות באמונה, אף האחרונות באמונה. אמר רבי יוחנן כתיב (הושע י"ב) ויברח יעקב שדה ארם וגו', מה יעקב אביכם עד שלא נשא אשה נשתעבד, משנשא אשה נשתעבד, אף אתם משלא נולד גואל נשתעבדתם, ומשנולד גואל אתם משתעבדים. (שם שם יח)

ויחר אף יעקב ברחל, אמר לו הקב"ה כך עונים את המעיקות, חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה, אמרה לו כך עשה אביך לאמך, לא חגר מתניו כנגדה, אמר לה אותו לא היה לו בנים, אבל אני יש לי בנים... (שם עא י)

וישא את בניו, אמר רבי יוחנן, כתיב (קהלת י') לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, לב חכם לימינו זה יעקב, שנאמר ויקם יעקב וישא את בניו ואחר כך ואת נשיו, ולב כסיל לשמאלו, זה עשו, ויקח עשו את נשיו ואחר כך את בניו ואת בנותיו... (שם עד ד)

ויפגעו בו מלאכי אלקים, כמה מלאכים היו חלים ומרקדים לפני יעקב אבינו, רבי הונא בשם רבי אייבו אמר ס' רבוא מלאכים, הדא הוא דכתיב, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה, ואין שכינה שורה פחות מס' רבוא, רבנן אמרי ק"כ רבוא, ויקרא שם המקום ההוא מחנים, אמר רבי יודן נטל מאלו ומאלו ושלח פרוסבין לפניו, הדא הוא דכתיב וישלח יעקב מלאכים לפניו. (שם עד טו)

...ברכות לראש צדיק זה יעקב, ופי רשעים יכסה חמס זה עשו הרשע... להודיעך שכל הברכות שברך יצחק את יעקב כנגדו ברכו הקב"ה מלמעלה, יצחק אמר לו ויתן לך האלקים מטל השמים וגו', והקב"ה ברכו בטל ומטר, שנאמר (מיכה ה') והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל וגו'... (שם עה ח)

ויעקב נסע סוכותה, כמה שנים עשה יעקב אבינו בסוכות, רבי אבא אמר י"ח חודש, סוכות ובית וסוכות, ובבית אל ו' חדשים, רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר, כל אותן חדשים שעשה בבית אל היה מכבד את עשו באותו דורון... רבי פנחס בשם רבי אבא אמר, כל אותן השנים שעשה יעקב אבינו בבית אל לא נמנע מלנסך נסכים. אמר רבי חנין כל מי שהוא יודע כמה נסוכים נסך יעקב אבינו בבית אל, יודע לחשב את מי טבריא. (שם עח כ)

ויבא יעקב שלם, (איוב ה') בשש צרות יצילך וגו' ברעב פדך ממות, כי זה שנתים הרעב, ובמלחמה מידי חרב, יש לאל ידי לעשות עמכם רע, בשוט לשון תחבא ולא תירא משד כי יבא, זה עשו ואלופיו, לשד ולכפן תשחק, זה לבן שבא כפון על ממונו לשודדו, כי עם אבני השדה בריתך וגו', ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, וידעת כי שלום אהלך, מעשה ראובן ובלהה, מעשה יהודה ותמר, ופקדת נוך ולא תחטא, יעקב אבינו בן פ"ד שנה היה ולא ראה טפת קרי מימיו, וידעת כי רב זרעך וגו', אמר רבי יודן לא נפטר יעקב אבינו מן העולם עד שראה ששים רבוא מבני בניו... (שם עט א)

ויבא יעקב שלם, הזורעים בדמעה ברנה יקצורו, זה יעקב אבינו שזרע את הברכות בדמעה, (בראשית כ"ז) אולי ימושני אבי, ברנה יקצורו, ויתן לך האלקים. נשא משך הזרע, שנמשך למקום שעתיד להזרע משם, דכתיב וקח לך משם אשה, בא יבא ברנה נשא אלומותיו, אתי טעין עולימין ועלימיתא. ויבא יעקב שלם, שלם בגופו, לפי שכתוב (שם ל"ב) והוא צולע על ירכו, שלם בבניו, לפי שכתוב בו (שם) אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו, שלם בממונו, אף על גב דאמר רבי אבון בשם רבי אחא ט' שנה היה מכבד יעקב אבינו את עשו באותו הדורון, ברם הכא שלם בממונו. רבי יוחנן אמר שלם בתלמודו, אבל יוסף שכח...

ויחן את פני העיר, חנן את הפנים שבעיר, התחיל משלח להם דורונות, דבר אחר התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול, הדא אמרה שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו... דבר אחר נכנס בערב שבת עד דמדומי חמה מבעוד יום, וקבע תחומין מבעוד יום, הדא אמרה ששימר יעקב את השבת קודם שניתן... במאה קשיטה, אמר רבי אבא בר כהנא במאה אונקיות, במאה טלאים, במאה סלעים...

ויצב שם מזבח ויקרא לו א-ל, אמר ריש לקיש, ויקרא א-ל אלקי ישראל, אמר אתה א-לוה בעליונים, ואני בתחתונים. רבי הונא בשם ריש לקיש אמר אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו, ואתה היית נוטל שררה לעצמך, מחר בתך יוצאה ומתענה. (שם שם ב-י)

רבי יהודה בר סימון פתח, (משלי כ"ז) אל תתהלל ביום מחר, ואת אמרת (בראשית ל') וענתה בי צדקתי ביום מחר, מחר בתך יוצאה ומתענה. רבי חנינא בשם רבי אבא הכהן ברבי אלעזר פתח, (איוב ו') למס מרעהו חסד, מנעת חסד מן אחוך, היא נסבת לאיוב, שאינו לא גר ולא מהול... (שם פ ג)

ויאמר יעקב אל ביתו, אמר רבי כרוספדאי אין אנו בקיאים בדקדוקי עבודה זרה כיעקב אבינו... (שם פא ג)

וירא אלקים אל יעקב, כתיב עשה עמי אות לטובה (תהלים פ"ו), מדבר בדוד ומתקיים ביעקב, אות על שם שנאמר (בראשית ל"א) ואם כה יאמר עקדים יהיה שכרך וגו', יראו שונאי זה עשו ואלופיו, עזרתני בצרה של שכם, ונחמתני בברכת אבלים... 

וירא אלקים אל יעקב עוד, רבי יצחק פתח, (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי, והרי דברים קל וחומר, ומה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, יעקב שאיקונין שלו קבועה בכסאי על אחת כמה וכמה... אלא מלאך אחד נגלה על יעקב אבינו ואמר לו עתיד הקב"ה להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך, ואני עתיד לעמוד שם, הדא הוא דכתיב (הושע י"ב) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, ונגלה עליו הקב"ה לקיים דבריו של מלאך, ירושלים שכל הנביאים מתנבאין עליה, על אחת כמה וכמה שיקיים דברי נביאיו. (שם פב א וב)

וישב יעקב, כתיב (ישעיה נ"ז) בזעקך יצילוך קבוציך, תני כנוסו וכנוס בניו הצילו מדי עשו... אמר רבי אחא בשעה שהצדיקים יושבים שלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג, אמר לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה. תדע לך שהוא כן, יעקב אבינו על ידי שבקש לישב בשלוה בעולם הזה נזדווג לו שטנו של יוסף, וישב יעקב, לא שלותי ולא שקטתי מלבן, ולא נחתי מדינה, ויבא רוגז, בא עלי רוגזו של יוסף. (שם פד א)

יעקב גייר גיורים, דכתיב ויאמר יעקב אל ביתו וגו' ויתנו אל יעקב וגו'... (שם שם ב)

דבר אחר, וישב יעקב, כך אמרו חכמים, לא נהנה יעקב אבינו ממושב עד שגר במגורי אבותיו, ואיזו זו, זו ארץ כנען, ששם גר יצחק אביו... (שם שם ה)

רבי ברכיה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, לפרה שהיו מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת, מה עשו לה, משכו את בנה לפניה, והיתה הולכת אחריו על כרחה שלא בטובתה, כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, אמר הקב"ה, בני בכורי אני מורידו בבזיון, ואם ליתן בלבו של פרעה איני מורידו פומבי, אלא הריני מושך את בנו לפניו והוא יורד אחריו על כרחו שלא בטובתו, והוריד את השכינה למצרים עמו... מדכתיב ויהי ה' את יוסף. (שם פו א)

דבר אחר, וירא יעקב כי יש שבר במצרים, וכי במצרים היה יעקב שראה תבואה במצרים, והלא אמר לבניו הנה שמעתי, אלא מיום שנגנב יוסף נסתלקה רוח הקודש ממנו, ורואה ואינו רואה, ושומע ואינו שומע, ומפני מה לא נאמר יש אוכל במצרים... אלא יש סבר במצרים, שראה באספקלריא שסברו במצרים, ואיזה זה, זה יוסף... (שם צא ו)

למה הרעותם לי, רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא, מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה, אלא כך אמר הקב"ה, אני עוסק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר למה הרעותם לי, הוא דהוא אמר, (ישעיה מ') נסתרה דרכי מה' וגו'... (שם שם יג)

ויסע ישראל וכל אשר לו וגו', ולהיכן הלך, אמר רבי נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקנו בבאר שבע, הדא מה דכתיב (בראשית כ"א) ויטע אשל בבאר שבע... (שם צד ד)

ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק... רבי יוחנן אמר, שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו, וריש לקיש אמר, על ברית השבטים הקריב, בר קפרא ורבי יוסף בר פטרוס חד מנהון אמר מה אבא היה להוט אחר גרונו, אף אני להוט אחר גרוני, ואוחרנא אמר, מה אבא משנה בן מבניו, אף אני משנה בן מבני, חזרתי ואמרתי אבא לא היה עליו אלא טרחות נפש אחת בלבד, אבל אני יש עלי טרחות ע' נפש, רבי יודן אמר, ה' ברכות ברכני אבא, כנגדן נגלה עלי הקב"ה חמשה פעמים וברכני... (שם שם ה)

ויחי יעקב, למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה, אלא כיון שנפטר יעקב אבינו התחיל שעבוד מצרים על ישראל, דבר אחר מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו, דבר אחר למה היא סתומה, מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם. (שם צו א)

אמר ריש לקיש, חייך אתה שוכב ואין אתה מת, שנאמר ויקרבו ימי ישראל למות... (שם שם ד)

את אשר יקרא אתכם, רבי סימון אמר מפלת גוג הראה להם, רבי יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם, רבנן אמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו, רבי יהודה בשם רבי אלעזר בר אבינא אמר, שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם, יעקב ודניאל... משל לאוהבו של מלך שהיה נפנה מן העולם, והיו בניו סובבין את מטתו, אמר להם בואו ואגלה לכם מסטורין של מלך, תלה עיניו והביט במלך, אמר להם הוו זהירין בכבודו של מלך... (שם צח ג)

...וענף עץ עבות זה יעקב, מה הדס רחוש בעלין, כך היה יעקב רחוש בבנים... (ויקרא ל י)

דבר אחר וזכרתי את בריתי יעקב, הדא הוא דכתיב כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל, רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר הקב"ה לעולמו, עולמי עולמי, אומר לך מי בראך, יעקב בוראך, יעקב יצרך, ככתוב בוראך יעקב ויוצרך ישראל. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, בהמות לא נבראו אלא בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך. רבי יהושע ברבי נחמיה בשם רבי חנינא ברבי יצחק אמר, שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות יעקב, דכתיב ויקם עדות ביעקב, ואין עדות האמור כאן אלא שמים וארץ, כמה דאת אמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ... אמר רבי אבהו, הכל לא נוצר אלא בזכות יעקב, הדא הוא דכתיב לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא, בשביל יעקב יצר הכל. רבי ברכיה ורבי לוי בשם רבי שמואל בר נחמן אמר, אברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בזכות יעקב, משל לאחד שהיה עומד ונידון לפני שלטון, ויצא דינו לפני שלטון לישרף, צפה אותו השלטון באצטרלוגין שלו, וראה שעתיד להוליד בת, שהיא נשאת למלך, אמר, כדי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד... הדא הוא דכתיב, כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. ורבנן אמרין, אברהם עצמו לא נברא אלא בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ואין צדקה ומשפט אלא ביעקב, שנאמר משפט וצדקה ביעקב אתה עשית... (שם לו ד)

יעקב בחרו הקב"ה, שנאמר (תהלים קל"ה) כי יעקב בחר לו י-ה, וכן הוא אומר יעקב אשר בחרתיך, אבל לא קירבו, הוא קירב את עצמו, שנאמר (בראשית כ"ה) ויעקב איש תם יושב אוהלים... (במדבר ג ב)

פקוד כל בכור וגו', הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג), מאשר יקרת בעיני נכבדת וגו', אמר הקב"ה ליעקב, יעקב הרבה את יקר בעיני, שכביכול קבעתי איקונים שלך בכסאי, ובשמך המלאכים מקלסין אותי ואומרים (תהלים מ"א) ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם. דבר אחר אמר הקב"ה ליעקב הרבה יקר את בעיני, שכביכול אני ומלאכי השרת שלי יצאו לקראתך בצאתך לפדן ארם ובביאתך, בשעה שיצאת מה כתיב, (בראשית כ"ח) ויצא יעקב וגו', והנה ה' נצב עליו וגו'... ומניין בביאתו, שנאמר (שם ל"ב) ויעקב הלך לדרכו וגו', הרי המלאכים, השכינה מניין, שנאמר (שם ל"ה) וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם... (שם ד א)

ויקח קרח וגו', ולמה לא כתיב בן יעקב או בן ישראל, זה שאמר הכתוב (בראשית מ"ט) בסודם אל תבא נפשי, אלו המרגלים, בקהלם אל תחד כבודי, זה קרח, אמר יעקב לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לא במרגלים ולא במחלקתו של קרח לא יזכר שמי על אותן רשעים, ואימתי יזכר, כשהן מתייחסין ועומדים על הדוכן... (שם יח ד)

...ויעקב על שמו נקרא יו"ד מול העשירי, חשוב מבנימין עד לוי הוא עשירי, ע' בשבעים נפש וגו', ק' כנגד אותיות הברכה ויתן לך, נשתיירו ב' כנגד ב' מלאכים עולים... (שם שם יז)

...פתח יעקב ואמר, רבונו של עולם, לא כ' שנה עבדתי בבית לבן, וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני, ומסרתי עצמי למיתה עליהם, ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה, לאחר שגדלתים כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער גידול בנים, כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם, ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני... (איכה פתיחתא כד)

כי לא לקלים המירוץ, זה יעקב אבינו, אתמול (בראשית כ"ט) וישא יעקב רגליו, היום כתיב (שם מ"ט) ויאסוף רגליו אל המטה. ולא לגבורים המלחמה, זה יעקב, אתמול (שם כ"ט) ויגש יעקב ויגל את האבן, אמר רבי יוחנן כאדם שמעביר את הפקק מעל פי הצלוחית, והיום (שם מ"ו) וישאו בני ישראל את יעקב אביהם בגופו, ואפילו בגלקטיקא לא היה יכול להטען. וגם לא לחכמים לחם זה יעקב, אתמול (שם מ"ח) ידעתי בני ידעתי, יודע אני מעשה יהודה בתמר, מעשה ראובן בבלהה, מה אם דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי, דברים שנתגלו לך אל אחת כמה וכמה, והיום אמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'... (קהלת ט יא)

כשגגה היוצאת מלפני השליט, כך אמר לו יעקב ללבן, (שם ל"א) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה, וכן הוות כשגגה שיוצא מלפני השליט, ומיתת רחל. (שם שם ז)

אמר רבי טביומי, עד שיעקב אבינו מסב במטתו נצנצה בו רוח הקדש, ואמר לבניו והיה אלקים עמכם, אמר להם עתיד הוא להשרות שכינתו ביניכם... (שיר השירים א נה)

מכל אבקת רוכל, זה אבינו יעקב, שהיתה מטתו שלמה לפניו, ולא נמצא בהן פסולת, אמר רבי תנחומא, מה קופת הרוכל יש בה מכל מיני בשמים, כך כהונה מיעקב, ולויה ומלכות מיעקב... רוכלותיו של יעקב לא היתה אלא מאותו האבק שתחת רגליו, רבי יודן אמר כל הרוכלות שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה בזכות אותו האבק של אבינו יעקב. רבי יודן אמר חורי, כל פרקמטיא שישראל עושין ומצליחין בעולם הזה בזכות אותו האבק של אבינו יעקב. רבי עזריה אמר, כל מלחמות שישראל עושין ומצליחים בזכות האבק של אבינו יעקב, וכל תורה שישראל עושין בעולם הזה בזכות יעקב אבינו. רבי ברכיה ורבי סימון בשם רבי אבהו, אותו האבק נטלו הקב"ה ונתנו תחת כסא הכבוד שלו, הדא הוא דכתיב, (נחום א') ה' בסופה ובסערה דרכו וענן אבק רגליו. (שם ג ה)

מדרש תנחומא:

...אבל יעקב לא אמר כן, אלא נא בלשון בקשה, קום נא שבה ואכלה, שלשתן לשון בקשה, לשון שפלות ועניתנות,ואותו רשע אמר יקום אבי ויאכל. אמר ליה הקב"ה ליעקב, אתה אמרת קום נא, הרי בן בנך משה יאמר לי קומה ה'... אמר לו מי אתה, לפי שבשעה שנכנס יעקב נכנסה עמו ריח גן עדן, ריח ניחוח, ונתישבה דעתו של אותו צדיק, שנאמר ראה ריח בני וגו'. (תולדות יא)

...ויירא יעקב ויצר, למה שני פעמים, שלא יהרוג ולא יהרג, שהיה יעקב גבור, תדע שלשר הגדול רפש, שנאמר (הושע י"ב) וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, באותה שעה התחיל מבקש רחמים, שנאמר הצילני נא מיד אחי. ראה גבורתו של יעקב, מה כתיב בו, ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, וכמה שעורה, אמר רבי יוחנן שעורה כשינה של טבריה, התחיל לבן אומר ליעקב ואלקי אביכם אמש אמר אלי וגו' יש לאל ידי, אמר יעקב, אילולי שאמר לך השמר יש לאל ידך שתהרגני, בא אתה וכל אוכלוסיך, אם יש בהן כח יתגוששו עם אבן הזו, וירימה מצבה, והוא הרים מצבה כאדם שמעביר פקק צלוחית מן הצלוחית... (וישלח ד)

...אשרי שא-ל יעקב בעזרו (תהלים קמ"ו), למה לא נאמר א-ל אברהם או א-ל יצחק, אלא את מוצא שלא נצב הקב"ה לא על אברהם ולא על יצחק אלא על יעקב, שנאמר והנה ה' נצב עליו (בראשית כ"ח), אמר רבי סימן אין המלך עומד על שדהו לא כשנזרעה, ולא כשנתחרשה, ולא כשנעדרה, ואימתי עומד עליה, כשהיא עומדת כרי, כך אברהם עדר, שנאמר (שם י"ג) קום התהלך בארץ, יצחק זרע, שנאמר (שם כ"ו) ויזרע יצחק, לא עמד המלך עליה, עד שבא יעקב שהיה כרי של תבואה, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו... (מקץ ה)

מהו וכל מאמצי כח, אמר רבי יוחנן שכך היו עושין הצדיקים, מאמצי כח הגבורה, תדע שהרי יעקב אבינו עדיין היה בנימין אצלו, והקדים להתפלל עליו, שנאמר וא-ל ש-די יתן לכם רחמים, מה ראה יעקב לברכם בא-ל ש-די, ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב, עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו, שנאמר ויתרוצצו הבנים (שם כ"ה), וכן הוא אומר על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו. ברח מפני עשו ללבן, והיה שם עשרים שנה בצרות רבות, שנאמר (שם ל"א) הייתי ביום אכלני חורב וגו'. ואחר שיצא רדף לבן אחריו להרגו, שנאמר וירדף אחריו דרך שלשת ימים, נמלט ממנו בא עשו בקש עוד להרגו והפסיד עליו כל אותו הדורון, יצא מעשו, באה עליו צרת דינה, יצא מצרת דינה באה עליו צרת רחל, והכתוב צווח, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי (איוב ג'), אחר כך באה עליו צרת שמעון, ואחר כך צרת בנימין, לפיכך היה מתפלל בא-ל ש-די, ואומר, מי שאמר לשמים וארץ די, יאמר ליסורי די... (שם י)

ויאסר יוסף מרכבתו, אמר רבי יודן בשם רבי איבו, שני בני אדם ראו כבוד גדול מה שלא ראה בריה בעולם, ואלו הן, יתרו ויעקב... כשבא אצל יוסף מה כתיב בו, ויאסור יוסף מרכבתו ויעל, מי היה רואה ליוסף יוצא ולא היה יוצא לקראת אביו, עבדי פרעה וזקני ביתו יוצאין ולא היה יוצא, לקיים מה שנאמר (משלי ג') כבוד חכמים ינחלו... (ויגש ז)

ואת יהודה שלח לפניו, להתקין לו בית תלמוד, שיהא מורה שם הוראה, שיהא מלמד את השבטים... ואף יוסף נזכר באיזה פרק פירש מאביו, מה עשה יוסף, נתן להם עגלות, כיון שראה יעקב את העגלות, מיד ותחי רוח יעקב אביהם, ללמדך שבכל מקום שהיה הולך היה עוסק בתורה, כשם שעשו אבותיו... (שם יא)

וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה, אמר רבי יהודה בר שלום, וכי לא היה מכירן, והלא בכל יום ויום יושבין ועוסקין בתורה לפניו, ועכשיו הוא אומר מי אלה, אלא שראה לירבעם בן נבט ואחאב בן עמרי שעומדין מאפרים עובדי עכו"ם, נסתלקה ממנו רוח הקודש, כשראה יוסף כך נשתטח בקרקע ובקש רחמים... מיד הכניס הקב"ה רוח הקדש ביעקב, וחזר וברכן, ומנין שכך, כתיב ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו (הושע י"א), תרגלתי רוח הקודש ליעקב בשביל אפרים. אמר רבי שמואל בר נחמן שני פעמים נסתלקה רוח הקודש מיעקב באותה שעה, אחד כשבקש לברך אפרים ומנשה, ואחד כשבא לגלות הקץ... ויתמוך יד אביו להסיר אותה, אמר ליה ידי את מבקש להסיר שרפשה לשר המלאכים, אמר רבי יוחנן כשני עמודים שבתוך דמוסין שבטבריא, כך היו זרועותיו של יעקב... (ויחי ו)

...ואף יעקב הקב"ה קרא לו שם, שנאמר ויקרא שמו יעקב (בראשית כ"ה), יעקב ד' אותיות יש בו כנגד ד' עטרות שבניו מעטרין להקב"ה, י' כנגד י' דברות, ע' כנגד ע' זקנים, ק' כנגד ההיכל שבנו בניו להקב"ה שגבהו ק' אמה, ב' כנגד שתי הלוחות, ובזכות יעקב נגאלו ממצרים, שנאמר (תהלים ק"ה) ויעמידה ליעקב לחוק... (שמות ד)

...כיון שבא יעקב, אמרו לפניו זה הוא, אמר להן הן, וכן הוא אומר (בראשית ל"ה) ולא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך, ונקראו כל ישראל על שמו, באותה שעה קדש הקב"ה את ישראל לשמו, שנאמר (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר...(קדושים ב)

מדרש תנחומא הקדום:

ויגדלו הנערים, אמר רב ברכיה הכהן אמר רבי לוי שניהן הלכו לבית הספר, ושניהן שוין עד ט"ו שנה, למה היו דומים, להדס ועצמונית, כל זמן שהן קטנים אין אדם מפריש מזה לזה, משיגדלו, זה מפיח ויהי טוב, וזה מוציא קוציו... ויעקב איש תם יושב אוהלים, אמר לו הקב"ה אתה התחלתה לישב באהלים, חייך כשאשוב לירושלים בזכותך אני חוזר, שנאמר כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב (ירמיה ל'), שבות אברהם לא נאמר, אלא שבות יעקב. (תולדות ב)

דבר אחר ויצא יעקב, זה שאמר הכתוב בהתהלכך תנחה אותך (משלי ז'), זה יעקב, שהיה עוסק בתורה כשיצא מבית אביו ולא הניחה, בשכבך תשמר עליך, אימתי ויקח מאבני המקום, והיה שוכב, והיא היתה משמרתו... (ויצא ב)

אבל יצחק לא עשה כן ליעקב, אלא הוציאו ריקם, אמר הקב"ה וחשך מיושר אך למחסור (משלי י"א), ומה היתה לו, נסתלקה ממנו שכינה, ואין אתה מוצא שנדבר עמו אלא בשעה שמת. בא וראה מה עשה עשו הרשע ליעקב, ראה אותו ריקם ולא ריחם עליו, אלא אמר הריני קודמו לדרך, ואינו יכול לעבור בדרך, ושם אני הורגו... (שם ג)

דבר אחר זעקתי אליך ה', מדבר ביעקב, כשיצא מבית אביו מהו אומר, אם יהיה אלקים עמדי (בראשית כ"ח), תלה עיניו להקב"ה, אמר, אתה מחסי, אמר לו הנה אנכי עמך וגו', חלקי בארץ החיים, שהיה יעקב מקוה לחזור לארץ ישראל, אמר יעקב ברשות יצאתי, אם איני נוטל רשות איני חוזר. אמר הקב"ה רשות אתה מבקש, הרשות בידך, שוב אל ארץ אבותיך, כלום באת אלא בשביל השבטים, הרי הם בידך. דבר אחר כלום באתה אלא בשביל רחל, הרי רחל בידך... (שם כג)

אין לך אדם שהיה יגע בתורה כאבינו יעקב, כמו דאת אמר ויעקב איש תם יושב אהלים (בראשית כ"ה), אין כתיב כאן יושב אהל, אלא יושב אהלים, יוצא מבית מדרשו של שם, והלך לבית מדרשו של עבר, לבית מדרשו של אברהם, לפיכך כיון שנתאבק עם המלאך היה צולע על ירכו... מיד נגלה עליו הקב"ה ורפאו, והביאו שלם לעיר שכם. (וישלח ט)

...חמשה פעמים נגלה עליו הקב"ה, כנגד חמש ברכות שברכו אביו, ואלו הן, וא-ל ש-די וגו' ויתן לך את ברכת אברהם וגו', הרי ה' ברכות, ונגלה עליו כשיצא מבית אביו, שנאמר והנה ה' נצב עליו, אחת אצל לבן, שוב אל ארץ אבותיך, ואחת קום עלה בית אל, ואחת וירא אלקים אל יעקב עוד, ואחת אנכי ארד עמך... (שם כז)

...ולא היה יודע יעקב לישא אשה ולהוליד בן כדי שיהיו י"ב שבטים (אחרי מכירת יוסף), אלא מפני שעמד בשבועה של לבן, שאמר אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי, אפילו לאחר מיתתן, מה עשה לבן הוציאו לחוץ, אמר לו אין איש עמנו, ראה אלקים עד וגו'... (וישב ח)

איש וביתו באו, אמר רבי הונא, מלמד שלא ירד יעקב למצרים עד שמנה לפרץ ולחצרון, זה בן שנה וזה בן שתי שנים, וזיווג להם נשים. (שמות יד)

פסיקתא:

...אלא למה יגל יעקב, לפי שיעקב מצטער כשישראל מצטערים וכשהם בצרה, לפיכך כשתבוא הגאולה לישראל הוא שמח עמהם... כשם שדרש ריש לקיש כשישראל חוטאים כאן, יעקב לוקה במערת המכפלה, לפיכך כשתבא הגאולה הוא שמח עמהם, אבל רבי אלכסנדריה דריש דעת אחרת, למה יגל יעקב, אלא אדם שיש לו בן למול או נטל אשה, מי שמח, מי שהוא מזומן לסעודה, וכן יעקב מזומן לסעודת הקב"ה שעתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא, שמע אלי ישראל מקוראי (ישעיה מ"ח), מהו מקוראי, מזומני... (פרק מא)

שוחר טוב:

...ורב אמר משל למי שמשיא את בתו, מי שמח, אלא אביה של כלה, שנאמר לכן כה אמר ה' אל בית יעקב, הוי אומר כשתבא הגאולה לישראל יעקב שמח בה מכל האבות, לכך יגל יעקב ישמח ישראל. (תהלים יד, השאר כמו בפסיקתא לעיל)

...זה שאמר הכתוב (במדבר כ"ג) לא הביט און ביעקב, מה ראה בלעם להזכיר ליעקב ולא לאברהם ולא ליצחק, ראה שיצא פסולת מאברהם ישמעאל ובני קטורה... אבל יעקב כולו בקדושה, שנאמר (בראשית מ"ט) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, לפיכך לא הזכיר אלא יעקב לבדו, הוי לא הביט און ביעקב. אמר אסף, הואיל וכל האבות יש בהן פסולת ויעקב אין בו פסולת, איני מזכיר אלא יעקב לבדו, הריעו לאלקי יעקב.

דבר אחר, שנו רבותינו במדה שאדם מודד בה מודדין לו... משל למלך שהיו לו ג' אוהבין ובקש לבנות פלטין, קרא לאוהביו, הביא הראשון, אמר לו ראה המקום הזה שאני רוצה לבנות פלטין, אמר לו אוהבו זכור אני שהיה פה הר תחלה... השלישי אמר לו זכור אני שהיה פלטין מתחלה, אמר לו חייך, על שמך אני קורא אותו... יעקב קרא אותו פלטין, שנאמר (שם כ"ח) אין זה כי אם בית אלקים... על שמך אני קורא אותו, שנאמר (ישעיה ב') לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב, וכן ירמיה אומר (ירמיה ל') כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקב. (שם פא)

דבר אחר עשה עמי אות לטובה, ביעקב נאמר הפסוק הזה, עשה עמי בעשו ובאלופיו, כי אתה ה' עזרתני ברחל, ונחמתני בלבן... (שם פו)

תנא דבי אליהו רבא:

ומפני מה זכה יעקב לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע בעולם הזה, ממה שעתיד הקב"ה ליתן אל הצדיקים לעתיד לבא, מפני שהיה יושב בבית המדרש מקטנותו ועד זקנותו, והיה בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות, שנאמר (בראשית כ"ה) ויעקב איש תם יושב אוהלים... וכשיצא מבית אביו ללכת אל בית לבן, באתה השכינה ועמדה למעלה ממנו, משיבה ואמרה לו, יעקב בני, שא נא עיניך השמימה וראה י"ב מזלות וכוכבים ברקיע וי"ב שעות היום, וי"ב שעות הלילה, כנגד י"ב שבטים שאני נותן לך.

כיון שבא יעקב מבית לבן ונמכר יוסף, היה בוכה ומתאבל עליו כ"ב שנה, וכי על יוסף היה בוכה, אלא אמר שמא נתחייבתי על שנשאתי שתי אחיות, או שמא נהניתי מממונו של לבן ושל שכם, ובטלה הברית שכרת לי הקב"ה, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ונתן ליעקב י"ז שנה טובים מעין עולם הבא. מכאן אמרו, כל שהשיגתו שנה אחת טובה סמוך לזקנתו, סימן יפה לו... (פרק ה)

וכן למדנו מיעקב שבתחלת מעשיו היה לו יראה מלפני הקב"ה, שנאמר (שם כ"ח) ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וגו'... (פרק כה)

מדרשים:

...אמר לה יעקב וכך היא הדרך שאצא חוץ מדעת אבא, ויאמר לי אף הוא, מיד (בראשית כ"ח) ויקרא יצחק אל יעקב וגו' קום לך וגו'. כיון ששמע יעקב אמר לו תן אכסיטורין (ברכה), אמר לו וא-ל ש-די יברך אותך וגו'... דבר אחר בהתהלכך זה יעקב, שהיה עוסק בתורה כשיצא מבית אביו, בשכבך תשמור עליך, אימתי ויקח מאבני וגו', היה הוא שוכב והיתה היא משמרתו... (אגדת בראשית פרק מה, וראה עוד עשו-ויעקב לכאן)

...ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר יעקב כאשר ראם וגו' וישלח יעקב וגו', זש"ה (ישעיה ס') שאי סביב עיניך, את מוצא מיום שיצא יעקב ממעי אמו צפה הקב"ה שהיה מבקש עשו להרגו, ומסר הקב"ה ליעקב מלאכי השרת שהיו משמרין אותו... כל הימים שהיה בארץ ישראל, כיון שבא לצאת אצל לבן נסתלקו הימנו אותן מלאכי השרת ונמסרו לו אחרים, למה שהמלאכים המשמשין בארץ ישראל אינן משמשין חוצה לארץ... ומה הוא עולים ויורדין, אותן המלאכים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל על שבא לצאת חוצה לארץ ראה אותן מסתלקין הימנו, וירדו מלאכים אחרים ושישמרו אותו בחוצה לארץ... (שם פרק נד)

...וכן יעקב (בראשית ל"ב) כי במקלי עברתי וגו' ועשיתי עמו כל אותה הטובה, והוא אומר לפרעה (שם מ"ו) מעט ורעים היו וגו', הרעותי לך מימיך יעקב שאתה אומר כן. (שם פרק סא)

 דבר אחר לפי שיעקב אבינו היה מרנן ואומר (תהלים קכ"ט) רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל, אמר לו הקב"ה וכי בכל צרה שנכנסת לא הייתי אצלך ומצילך, (איוב ה') ברעב פדך ממות, אימתי (בראשית מ"ב) וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו', ובמלחמה מידי חרב, בשעה שבאו עם עשיו ארבע מאות איש, בשוט לשון תחבא, אימתי (בראשית ל"א) וישמע את דברי בני לבן וגו', ולא תירא משוד כי יבא, אימתי באנשי שכם... ומחית הארץ אל תירא, שכל זמן שהיה רועה אחד מן החיות לא נגע בצאן... וידעת כי שלום אהלך אימתי, (בראשית ל"ה) ויהי בשכון ישראל ומה כתיב אחריו ויהיו בני יעקב שנים עשר... אמר הקב"ה ליעקב אחר כל אלו הדברים שעשיתי לך את קורא תגר ואומר (תהלים קכ"ט) רבת צררוני מנעורי, התחיל יעקב אומר גם לא יכלו לי... (שם פרק סח)

התחיל רואה יוסף ברמז בחלומו (בראשית ל"ז) הנה חלמתי חלום וגו', התחיל יעקב משמר בדבר אביו, וכיון שנמכר יוסף ונחבש שמעון ובא ליטול אף לבנימין התחיל יעקב צווח או לי. מה אמר, איני יודע כך איני עומד על הדבר הזה, כמה שחשבתי מן אבותי להעמיד אני שנים עשר שבטים, הריני פוחת והולך, שנאמר (שם מ"ב) יוסף איננו וגו', נתקיימו כל מה שהבטיח לזקן, והריני מחסר והולך... איני יודע מה אומר לכם, אלא דבר אחד נשתייר בידי, ברכה שברכני אבא ואמר לי וא-ל ש-די יברך וגו'... אותו הפה שאמר יוסף איננו ושמעון איננו נמצאת לו רוח הקודש קימעא קימעא התחיל מתנבא בתפלתו שכל בניו קיימין לעת מצוא שנמצאו לו אבדתו, שנאמר (בראשית מ"ב) ושלח לכם את אחיכם זה יוסף, אחר זה שמעון, ואת בנימין כמשמעו... כיון שירדו כל השבטים למצרים והפך פניו ולא ראה אחד מהם, התחיל ואמר או לי שמא הם משתתפין אל האומות ונעשין אחת, אמר לו הקב"ה רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, ומי הם מים רבים אלו האומות, שנאמר (ישעיה י"ז) הוי המון עמים רבים וגו', למה אף על פי שנצטערת קימעא אלא לא לעולם, שנאמר (שם נ"ד) ברגע קטן עזבתיך וגו'... (שם פרק עב)

ילקוט שמעוני:

למדנו מיעקב שמתחלת מעשיו היה ירא שמים, שנאמר ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר... (בראשית פרק יד, עו)

ויפרוץ האיש מאד מאד, נפרצה לו פרצה מעין עולם הבא, רבי אבא בר כהנא אמר, מאתן ותרתין רביין ושבעת אלפים ומאתן עדרין הוו לאבונון יעקב, רבי לוי אמר, ס' רבוא כלבים, רבנן אמרין ק"כ רבוא, ולא פליגי, מאן דאמר ס' רבוא לכל עדר חד כלבא, ולמאן דאמר ק"כ לכל עדר תרתין. וישמע את דברי בני לבן, אמר חזקיה, עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקדו בזכרים, הדא הוא דכתיב וישמע את דברי בני לבן לאמר... (שם פרק ל, קל)

וימאן להתנחם... דבר אחר אמר יעקב, הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד י"ב, כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב שבטים... (שם פרק לז, קמג)

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים, אמר לו הקב"ה ליעקב, אתה אמרת והיה ה' לי לאלקים, חייך, כל טובות וברכות שאני נותן לבניך איני נותן אלא בלשון הזה, שנאמר והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר... (ישעיה פרק ז, תט)

אמר רבי אושעיא, בשעה שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמושך בני נשפכו מים על שוקיו, והיה לבו רפה כשעוה, וזימן לו הקב"ה שני מלאכים אחד מימינו ואחד משמאלו, והיו אוחזים אותו במרפיקו, והוא בעצמו אמר לו אל תירא וגו' אל תשתע אמצתיך במיכאל, אף עזרתיך בגבריאל, אף תמכתיך בימין צדקי... (שם פרק מא, תמט)

מטה עוזך ישלח ה' מציון, איזה מטה, זה מטה של יעקב, שנאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה, והוא המטה שהיה ביד יהודה, ומטך אשר בידך, והוא המטה שהיה ביד משה, ומטה האלקים בידו, והוא המטה שהיה ביד אהרן, וישלך אהרן את מטהו, והוא המטה שהיה ביד דוד, שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא המטה שהיה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש ונגנז, ועתיד למימסר ביד מלך המשיח, ובו עתיד לרדות את עובדי אלילים... (תהלים קי, תתסט)

בהתהלכך תנחה אותך זה יעקב, שהיה מתעסק בתורה כשיצא מבית אביו ולא הניחתו, בשכבך תשמר עליך, אימתי, ויקח מאבני המקום, והיה שוכב והיא משמרתו, והקיצות היא תשיחך, וייקץ יעקב משנתו, כשיעמדו הכל לדין היא סנגוריא שלו ומלמדת עליו זכות... (משלי פרק ו, תתקלח)

האומר לחרס ולא יזרח... לא אמר כי אם על יעקב ובניו שנמשלו לכוכבים, שנאמר השמש והירח וגו', האומר לחרס ולא יזרח, כ"ב שנה שהיה יוסף במצרים נגנז רוח הקדש מיעקב ומבניו, ולא היה רחוק מהם אלא מהלך ארבעה ימים ולא היו יודעים, ולמה כך, אלא כדי שלא יהיו הנביאים מתגאים, הראה להם הקב"ה כחם שאינם כלום... (איוב פרק ט, תתקד)

...אמר יעקב על ידי שהייתי עוסק בתורה שנמשלה למים זכיתי להתברך בטל, שנאמר ויתן לך האלקים מטל וגו'... (שם פרק כט, תתקיז)

מדרש הגדול:

דבר אחר ויצא יעקב אמר רבי יהושע בן לוי והלא כבר נאמר וישמע יעקב וגו', ומהו ויצא, אלא אמר הרי אבי ואמי נתנו לי רשות לצאת לחוצה לארץ, תאמר שהקב"ה רוצה שאצא ואוליד שם בנים או לאו, והלך ליטול רשות מן השכינה, כמה דאת אמר ויצא משה מעם פרעה את העיר, מה להלן לחלות פני שכינה, אף כאן... (בראשית כח י)

ויהי חתת אלקים - כיון שראו כל העיירות שנטל האלה בידו והטמין תחתיה עבודה זרה וחזר ושתלה בידו, מיד נפלה עליהם אימה. (שם לה ה)

 

לקח טוב:

ויבא לבן באהל יעקב, מלמד שהיה לו ליעקב לבדו אהל לתפלה. (בראשית לא לג)

ויחר ליעקב, תני בשם רבי חנינא בר יצחק קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים, שהרי יעקב חרה לו בלבן, והוא מדבר עמו דברי פיוסים. (שם שם לו)

כתוב טוב אחרית דבר מראשיתו, טוב ארך רוח מגבה רוח (קהלת ז' ח'), זה יעקב אבינו, שהלך לארם נהרים במקלו, ואחריתו שב בשתי מחנות, טוב ארך רוח שהאריך אפו ולא דחק את השעה וברח לו לחרן, טוב ארך רוח שלא נתגרה בעשו אלא האריך אפו ובא לו דרך שפלות. (שם לב ג)

אחי יהי לך אשר לך, אמר רבי איבו לפי שהיו מפוקפקות בידו הבכורה והברכה, איכן נתאששו בידו, כשאמר אחי יהי לך אשר לך. (שם לג ט)

ויקרא את שמו ישראל, הקב"ה קראו ישראל, אבל לא הוזהרו ישראל שלא לקרותו יעקב, משה רבינו קראו יעקב, שנאמר זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב, ומנין היה לו למשה רבינו לקרותו יעקב, לפי שנאמר אנכי אלקי אביך אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב (שמות ג' ו')... (שם לה י)

ויאמר אנכי הא-ל אלקי אביך אל תירא מרדה מצרימה, אמר יעקב אבינו, יצחק אבי בקש לרדת מצרימה, אמר לו הקב"ה אל תרד מצרימה, ואני היאך אני יורד, לפיכך ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, על שם שעכבו ליצחק מלרדת מצרימה, וליעקב צוה לרדת, וראיה לדבר, שהרי אמר לו הקב"ה אל תירא מרדה מצרימה, אף על פי שעיכבתי את אביך מלרדת, אתה רד... (שם מו ג)

כמה ימי שני חייך, מה ראה פרעה לשאול ליעקב כמה ימי שני חייך, לפי שהיה איקונין של יעקב דומה לאברהם אבינו, וכסבור היה שהוא אברהם. (שם מז ח)

אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי, בשעה שלקחו שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, אמר יעקב אבינו היאך אני מניח את בני ליפול בידי עובדי כוכבים, מיד נטל חרבו וקשתו והרג בשכם יותר משמעון ולוי... (שם מח כב)

ילקוט ראובני:

ויקרא את שמו נח, וביעקב כתיב ויקרא שמו יעקב, ולא כתיב את, אלא יעקב דרגא דיליה הקב"ה בעצמו קרא ליה יעקב, אבל הכא את לאתכללא שכינתא. יעקב הקב"ה קרא לו שם, שנאמר ויקרא שמו יעקב, ד' אותיות נגד ד' עטרות שבניו מעטרים להקב"ה, י' כגנד עשרת הדברות... כבר ידעת כי מספר יעקב עם ד' אותיות עולה קו"ף, ואמר רבי קו"ף זה הקב"ה והבין זה. (תולדות)

ויצא יעקב מבאר שבע, אמר רבי חנינא המלאכים טענו אותו, שנאמר על כפים ישאונך. יעקב יצא מארץ ישראל לחרן, לפי שירא מאבימלך שלא יפתו אותו, שלא ישבע לו כשם שנשבע לאברהם וליצחק, ויתעכבו ישראל מלבא לארץ עד ז' דורות מיעקב... (ויצא)

כשגלה יעקב לחרן הגלתה נפשו של אדם הראשון עמו, ולקח שתי נשים במתון רב ולא בחפזון כמו שעשה אדם הראשון... מאשר יקרת בעיני נכבדת, אמר הקב"ה ליעקב הרבה אתיקרת בעיני, שכביכול אני ומלאכי השרת שלי יוצאים לקראתך בצאתך מפדן ארם. בשעה שיצא מה כתיב, ויצא יעקב וגו' ויפגע במקום וגו' ויחלום והנה סולם וגו'... כשיצא יעקב מבאר שבע יצא והשיג ז' כסאות זו למעלה מזו מן ז' רקיעים, וכשהגיע לרקיע ערבות נקרא הכסא הנורא, אמר מה נורא המקום הזה... וילן שם, לשון וילונו, שהתרעם יעקב, ולמה, כי בא השמש, דאתעברה מיניה שולטנא דשמשא ואתייהב לעשו. וכשראה יעקב כי בא השמש, אז התחיל לבכות, ואז תיקן תפילת ערבית בכפו לפני קונו, עבר סמאל לפניו, וראה שיעקב מתפלל תפילת ערבית, אמר סמא"ל בלבו שעת ערבית היא שליטתו, ויעקב היה מתפחד ממנו וכוונתו לעשות פשרה ושלום עמו, והוא מרוצה משיהיה לו חלק עמו בשלומותיו דלילה, וגם אני מקבל עלי שלא לקטרג בתפילתו שהוא תיקון וכו' ויחלום וגו', וראה ושמע כל הנשמות וכל הבטחות שהבטיחו הקב"ה, ויקץ משנתו מבוקר שמח וטוב לב. (שם)

מתחילה היה שולטניתא דיעקב חמה, ואחר כך העבירה הקב"ה ממנו נתנה לעשו, ונתן הלבנה ליעקב, ויעקב התרעם עליה, וזהו וילן שם, פירוש מלשון וילונו העם, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו לצער עצמו. (שם)

העליונים היו כעוסים עם יעקב בשביל זה המעשה שנתחבר עם סטרא אחרא, וכתיב ויפגעו בו מלאכי אלקים, והכתוב אינו מדבר על מה שפגעו בו מלאכי אלקים, אלא לומר שלא דברו עמו, שאלו המלאכים היו ממלאכי דין, והיו כעוסים עם יעקב על מה שעשה עם לבן, ולכן לא דברו עמו, ולא עמדו לפניו אלא בהעברה בעלמא. (שם)

ותצא דינה וגו', כל הצרות שבאו ליעקב, דינה ויוסף, כולם באו מטעם שלא יתגאה יעקב על אחיו. (וישלח)

נתפרד יעקב מלבן פגע בו סמא"ל, ונתפרד ממנו סמא"ל פגע בו עשו, ונתפרד ממנו בשלום, אחר כך מה כתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, אמר יעקב בלבו כבר עשיתי שלום עם כל שונאי, עתה אתיישב בארץ מגורי אבותי ואשב לבטח, והתחיל לקנות שדות ולבנות בתים, ובא ענין יוסף עליו, וכל דא סיבב הקב"ה עליו בעבור שלא בטח בהבטחת הקב"ה, כמה דאתמר מפחד מסטרא מסאבא, ובקש לעשות שלום עמהם. (וישב)

כיון שבא הרעב על יעקב, אמר, שמא יסורין הללו בשביל שאחזתי בעקבו של עשו. (מקץ)

איכא למידק, כד נחית למצרים קרא ליה ישראל, והשתא דאתפטיר מעלמא קרי ליה יעקב, ותו, אמאי לא מהדר יעקב לארץ ישראל בתר דחזי ית יוסף, ואם תאמר אתעכב בשביל כפנא הנהו ה' שנין דאין חריש וקציר, הא אמרו רז"ל כיון דאתי יעקב נתברך נילוס בשבילו... ויש לומר דמשום הכי קראו יעקב, כאילו מתמה עליו, ואמר ויחי יעקב בארץ מצרים, כלומר היאך אפשר שהיה יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ולא מהדר לארץ ישראל. ואף על גב דאיכא למימר דהוי מוכרח לאתעכבא תמן משום גלותא, מכל מקום הוי ליה לאשתדל למיסק, ומשום דלא אישתדל קרא ליה יעקב.

ועוד יש לומר דנשמתיה אקרי ישראל וגופא או נפשא קרי יעקב, וכד נחית למצרים קאמר קרא ויאמר אלקים לישראל, כלומר אף על גב דתיחות למצרים לא תיחות מדרגא דילך, דהא נשמתא דאיהו ישראל תיחות בהדך, משום דשכינתא וכל רתיכאה יחתון בהדך, כדכתיב אנכי ארד עמך וגו'... (ויחי)

מפני מה זכה יעקב לחיים שלא בצער ושלא ביצר הרע, ממה שעתיד הקב"ה ליתן לצדיקים לעתיד לבא, מפני שהיה בבית המדרש מקטנותו ועד זקנותו... שאל אחד על ענין ויקרבו ימי ישראל למות, וכמו כן בדוד ויקרבו ימי דוד למות, ולא אמר ימי משה, והתשובה היא זאת, כי יעקב ודוד השלימו שליחות שלהם, וידוע ליודעים כי לא נולד יעקב אלא להיות דוגמא לבנין העליון, וכן הוא רגל שלישי, ודוד רגל רביעי... (שם ועיין שם עוד)

המלאך הגואל אותי מכל רע, קראו יעקב מלאך, כי המדה הנקראת אדנ"י היה עם יעקב תדיר, כענין שנאמר אם יהיה אלקים עמדי, והיה מצילו מכל רע, וקוראו מלאך, שפירושו שליח, בעבור שהיה שליח של יסו"ד לגאול... (שם)

יעקב אבינו ע"ה היה יכול להתלבש ולהראות כענין אליהו ז"ל, וזה שאמרו רז"ל יעקב אבינו לא מת, אלא שנעשה גופו ובשרו לפיד אש ונפשו תחופף עליו כל היום... (שם)

וזכרתי את בריתי יעקב וגו', אמר רבי עקיבא אמר רבי חייא, יעקב אבינו הוא כסא כבוד, וכך תנא דבי אליהו, יעקב אבינו הוא כסא בפני עצמו, דכתיב וזכרתי בריתי יעקב, ברית כרת הקב"ה ליעקב יותר מכל אבותיו, דעבד ליה כסא הכבוד בר מן דקמאה... (בחקותי)

...ויעקב לפי שלא לקח תמנע פלגש עשו נקברו עצמותיו וגופו בארץ ישראל... (בהעלותך)

תרגום יונתן:

ויעקב איש תם - גבר שלים בעובדוי ומשמש בבית מדרשא דעבר תבע אולפן מן קדם ה'. (בראשית כה כז)

ועל דהוה יעקב דחיל חיטא דילמא ילטטניה אבוי... (שם כז יא)

ותני יעקב לרחל ארום לאתקרבא עם אבוהא אתא ולמיסב חדא מן ברתוי, ענתה רחל ואמרת לית אפשר לך למיתב עמיה ארום גבר רמאי הוא, אמר לה יעקב אנא רמאי וחכים יתיר מניה, ולית ליה רשו לאבאשא לי, ארום מימרא דה' בסעדי.... (שם כט יב)

ויעקב נטל לסוכות ואיתעכיב תמן תריסר ירחי שתא, ובנא ליה בי מדרשא ולגיתוי עבד מטלן... (שם לג יז)

ואקם תמן מדבחא ותמן יהב מעשריא דאפריש מן כל דיליה קדם א-ל... (שם שם כ)

אל תירא - לא תדחל מלמיחות למצרים על עיסק שעבודא די פסקית עם אברהם... (שם מו ג)

השבעה - וקיים ליה, ומן יד אתגלי עלוי יקר שכינתא דה' וסגיד ישראל על ריש דרגשא. (שם מז לא)

רש"י:

ויתרוצצו - ...רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת... דבר אחר מתרוצצים זה עם זה ומריבים על נחלת ב' עולמות. (בראשית כה כב)

איש תם - אינו בקי בכל אלה, כלבו כן פיו, יושב אהלים - של שם ושל עבר. (שם שם כו)

קול יעקב - שמדבר תחנונים קום נא אבי, עשו בלשון קנטוריא דבר, יקום אבי. (שם כז כב)

וירח - מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן... (שם שם כז)

מלאו ימי - שאמרה לי אמי, ועוד שהרי אני בן פ"ד שנה, ואימתי אעמיד י"ב שבטים... (שם כט כא)

ויבך - לפי שצפה ברוח הקדש שאינה נכנסת עמו לקבורה, דבר אחר לפי שבא בידים ריקניות... לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו, והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו, אמר לו מה אעשה לציוויו של אבא, אמר לו יעקב טול מה שבידי, והעני חשוב כמת. (שם שם יא)

עם לבן גרתי - דבר אחר גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים כלום. (שם לב ה)

קטנתי - נתמעטו זכויות על ידי החסדים והאמת שעשית עמדי... כי במקלי - ומדרש אגדה נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן. (שם שם יא)

קום עלה - לפי שאחרת בדרך נענשת ובא לך זאת מבתך. (שם לה א)

חיה רעה - נצנצה בו רוח הקדש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר, ולמה לא גלה לו הקב"ה, לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם, אבל יצחק היה יודע שהוא חי, אמר היאך אגלה לו, הקב"ה אינו רוצה לגלות לו. (שם לז לג)

אבל שאולה - ומדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה, אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם. (שם שם לה)

ויפג לבו - נחלף לבו והלך מלהאמין לא היה לבו פונה אל הדברים. את כל דברי - סימן מסר להם, במה היה עוסק כשפירש ממנו, בפרשת עגלה ערופה, זהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף, ולא נאמר אשר שלח פרעה. ותחי רוח - שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו. (שם מה כו וכז)

אל תירא - שהיה מיצר על שנזקק לצאת לחוצה לארץ. (שם מו ג)

אשר רכשו בארץ כנען - אבל מה שרכש בפדן ארם נתן הכל לעשו, בשביל חלקו במערת המכפלה. אמר, נכסי חוצה לארץ אינן כדאי לי. (שם שם ו)

ויאסר יוסף - ...אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע. (שם מו כט)

המלאך - הרגיל להשתלח אלי בצרתי בענין שנאמר ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום יעקב וגו'. (שם מח טז)

יעקב חבל נחלתו - והוא השלישי באבות המשולש בשלש זכויות, זכות אבי אביו, וזכות אביו, וזכותו, הרי ג' כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים... (דברים לב ה)

רמב"ן:

ויעבר - לבדו, לראות אם גבהו המים, ושב ולקחם עמו. (בראשית לב כג)

ויקרא לו - כברש"י, שהמנהג בישראל לקרא השמות בשבח הא-ל... ועל דרך האמת קרא לו הקב"ה א-ל, כבמגלה, והוא סוד גדול הזכירוהו במדרש רבה, אמר לו אתה א-לוה בעליונים ואני בתחתונים, רמז לאמרם איקונין של יעקב חקוק בכסא, והכונה שהשכינה שורה בארץ ישראל. (שם לג כ)

ויפג לבו - ... נתבטל לבו ופסקה נשימתו, כי פסקה תנועת הלב והיה כמת... ויצעקו אליו וירגילו אותו בשמחה ההיא, וזה שאמר וידברו אליו וגו', ואז שבה רוחו... (מה כו)

לאלקי אביו - ...אבל בפרשה סוד יגלוהו במדרש רבה, כשבא לרדת ראה שהתחילה גלות, ופחד ממנה, וזבח לפחד אביו שלא תהיה מדת הדין מתוחה נגדו, ועשה זאת בבאר שבע, שהיה שם בית תפלה לאבותיו, ושם נטל רשות בלכתו לחרן, ואמר זבחים ולא עולות כבאברהם, ואמרו חז"ל שבני נח לא הקריבו שלמים, אבל יעקב מפחד ה' הקריב שלמים להשלים אליו כל המדות... והנה בזכות הקרבנות נראה אליו במראות הלילה במדת הדין רפה... והבטיחו שלא יירא במצרים, כי יזכה בדינו ויגאל אחר העינוי... (שם מו א)

יעקב - אחר שאמר לו ישראל יהיה שמך היה ראוי שיקראנו בשם זה, אלא רמז לו שמעתה לא ישרור עם אלקים ואנשים ויוכל, אבל יהיה בבית עבדים עד שיעלנו, כי תתחיל הגלות בו... (שם שם ב)

מעט ורעים - לא ידעתי טעם אבינו הזקן, מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך, ומה טעם לומר לו לא השיגו וגו', כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם, ונראה לי, כי יעקב אבינו זרקה בו שיבה, והיה נראה זקן מאד, ופרעה תמה על זקנותו, כי אין רוב אנשי זמנו מאריכים ימים כל כך... (שם מז ט)

בשנה השנית - ...ובמצרים ירד יעקב לעיני הכל אל היאור, וראו שהיא ברכת ה' על ידי הנביא שהרעב הפסיק, ובכל זאת אתמהה, שאם כן לא היה החלום אמת. ובתוספתא, שאחר מיתת יעקב חזר הרעב... (שם שם יח)

ויקרבו ימי - בשנה האחרונה קרא לו, שהרגיש אפיסת הכחות, ואיננו חולה, אבל ידע שלא יאריך ימים. (שם שם כט)

אברהם ויצחק - וקרא הנביא לאלקי אבותיו אשר לו הגדולה והגבורה... ויתכן שהרועה אותי מגזרת רעך וריע אביך, שבמדה ההיא שלום ורעות, והמלאך הגואל הוא העונה אותו בעת צרתו, ושאמר לו אנכי הא-ל בית אל... אבל לא נתייחד לו המדה עד שובו לארץ אבותיו מפני היותו בחוצה לארץ, וגם בעבור שהוצרך להתנהג עם לבן בדרך פתלתול, ואיננו דרך האמת. (שם מח טו)

בחרבי - ... ונראה שיעקב עשה מעשה כדרך הנביאים, הושיט ידו וזרק חצים לעבר ארץ האמורי, ומאז כאילו נכבשה לפני הבנים. (שם שם כב)

...וכאשר נולד יעקב נראה בעולם דיוקנו של הקב"ה החקוק בכסא הכבוד, לקח ממדת הדין וממדת החסד הממוצע, והיו דרכיו אמת ונתיבות שלום, ושימש בבית שם ועבר, וקבל מיצחק ומאברהם ידיעת הבורא, ואז היו ג' אבות מרכבה ומקיימים התורה והמצוות מצד ידיעת בוראם... (שיר השירים הקדמה)

...ולפי שהיה יעקב אבינו אמיתי ונתאמתו דבריו, שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, והיו י"ב בנים ואפרים ומנשה, נמצא שהיו י"ד, הוצא מהם ד' בכורות לד' אמהות, שאין קדש מוציא קדש, נשארו י', והפריש הקב"ה אחד לשרתו, והוא שבט לוי,ולפי שנתאמתו דבריו נתנה לו מדת האמת.

ועוד יש לומר שנתנה לו מדת האמת, כדי להעיד עליו שלא במרמה קבל הברכה ושלא רמה את לבן. ומה שאמר אנכי עשו בכורך, פירוש אנכי במקום עשו בכורך, כלומר לבכורה, שבשביל הבכורה רצה יצחק לברך את עשו... ומה שאמר הכתוב לא יעקב יאמר עוד שמך וגו' כי שרית עם אלהים ועם אנשים, עשו ולבן, כלומר, לא יאמרו עוד שקבלת הברכות במרמה, אלא בשררה ודין, וכן לא יאמרו שרמית את לבן, כי אם באמת ובתמים עשית מה שעשית... (האמונה והבטחון פרק טו)

רד"ק:

האדום - ...וספר להודיע מעלת יעקב, שבשל לעצמו תבשיל קל, ולא נתן ממה שטרח בו לפוחז... (בראשית כה ל)

אנכי עשו - יש תמהים איך הצדיק וירא אלקים ידבר שקר, ואין זה תימה, כי ידע שהוא ראוי לברכה יותר מאחיו, והנבואה תשרה על אביו יותר, וחלוף הדברים במקום כזה אינו גנאי... וגם שהיתה מצות אמו ובנבואה. (שם כז יט)

ותגנב - ...ויעקב לא היה מניחה בידיעתו לקחת מבית אביה דבר שלא מדעתו. (שם לא יט)

עכרתם אותי - השחתם, ויעקב היה מפחד כמנהגו, ובניו היו אנשי לב לנקום חרפתם על נפשם. (שם לד ל)

ושב שם - עד שיבנה שם בית לבית אלקים כנדרו, ורמז לו שהיה זה עונש על איחור נדרו, אף שפירשנו שהיה על שפחד אחר כל ההבטחות. (שם לה א)

בשכון ישראל - והוא לא שכן במקום עד שהלך אל בית אביו, אלא לפי שהיה כבד במקנה ועם רב אתו היה הולך למסעיו מעט מעט, עד שמסעו דומה למשכן. (שם שם כב)

אביו יצחק - שרצה לרדת מצרימה מפני הרעב, ואמר לו אל תרד, ורצה לדעת רצון הא-ל אם ימנענו גם כן, וזבח שתבא אליו הנבואה. (שם מו א)

ויקרבו ימי - הרגיש חולשתו לרוב יגיעתו וצרותיו, ופחד שימות פתאום... וישתחו ישראל - הודה שזכהו והראהו בנו אחר היאוש, ושהבטיחו לקברו עם אבותיו. (שם מז כט ולא)

רשב"ם:

ותחי רוח - ששמר הדבר בלבו שסוף יוסף להיות מושל, ואין עגלות יוצאות ממצרים אלא על פי מושל. (שם מה כז)

וישב על המטה - להגיד חזקו שכל צואתו עשה בישיבה. (שם מח ב)

כוזרי:

...ונמנה המנין (של השנים) לאלה האלקיים, והיו יחידים ולא רבים עד שהוליד יעקב אבינו שנים עשר שבטים, כולם ראויים לענין האלקי, ושבה האלקות בקהל רב, ובהם היה המנין. (מאמר א מז)

...וסגולת יצחק יעקב, ונדחה עשו אחיו מפני שזכה יעקב בארץ ההיא, ובני יעקב כלם סגולה, כלם ראויים לענין האלקי, והיה להם המקום ההוא מיוחד בענין האלקי... (שם צה)

...ועל הארץ הזאת נפלה הקנאה בין יעקב ועשו בבכורה ובברכה, עד שנדחה עשו עם חזקתו מפני יעקב עם חולשתו... ושם בלי ספק המקומות הראויים להקרא שערי השמים, הלא תראה יעקב אבינו שלא תלה המראות אשר ראה לא בזכות נפשו ולא באמונתו ובר לבבו, אבל תלה אותם במקום, כמו שאמר (בראשית כ"ה) מה נורא המקום הזה... (מאמר ב יד)

משנה תורה:

...ויעקב הוסיף (על ז' המצות) גיד הנשה, והתפלל ערבית... (מלכים ט א)

תוספות:

מלאו ימי - הייתי כמנין מלא"ו כשבאתי אליך. (בראשית כט כא)

ועינכם אל תחוס - שיעקב קפדן על כליו, כמו שאמרו שחזר על פכין קטנים. (שם מה כ)

ויחי - לרש"י נסתמה הפרשה על שנסתם ממנו הקץ, וידע אותו ממראה הסולם. (שם מז כח)

חזקוני:

וילן שם - בעל כרחו, שאם לא כן היה הולך כיכלתו להתרחק מעשו, ולא נכנס לעיר לוז כדי שיוכל ללך בהשכמה, ובעיר שערים סגורים, דבר אחר מבא העיר היה נעלם, כדאיתא בשופטים. (שם כח יא)

מעט ורעים - במדרש, אמר לו הקב"ה אני הצלתיך מלבן ועשו ושכם, והחזרתי לך את דינה ויוסף, ואתה אמרת מעט ורעים, אני נוטל מהם כחשבון התיבות שאמרת, שהן ל"ג מויאמר פרעה עד בימי מגוריהם. (שם מז ט)

יצועי עלה - מיום שחללת יצועי לא שכב עם בלהה... (שם מט ד)

רבינו בחיי:

יודע ציד - אף על פי שהיו תאומים היו הפכיים, עשו נמשך אחר תענוגי הגוף, יודע ציד - כאדם בטל ורודף אחר תאוות העולם הזה, ויעקב נמשך אחר עצת הנפש. וידוע שהשתדלות האדם בעניני העולם הזה היא סבה לבזות עבודת ה' ויראתו, ובסוף מוצא את עצמו עקוב, וכל הנאתו לפי שעה. ויעקב - לא הזכיר בו הויה כבעשו, כי שמו נשתנה. איש תם - רומז על מדת האמת, ועל שהוא המכריע, מלשון תיומת, שהיא אמצעית בין העלים שמימין ומשמאל... (בראשית כה כז)

וישלח יצחק - ואם שלחו למה נענש על כבוד אב ואם, כי דעתם שיקח את לאה ויחזור מיד כשישלח בשבילו, והוא נתן עיניו ברחל ליפיה, ונשאר עוד, אם כן השארותו שם ברצונו. (שם כח א)

מבאר שבע - דרשו רז"ל, שאמר, כשם שהלך אבא לבאר שבע, כן הריני הולך לבאר שבע ליטול רשות, דאם לא כן היה צריך לומר ויצא מחברון, ששם גרו אברהם ויצחק. ויפגע במקום - כשיצא פגע בהר המוריה, ושם נתן לו רשות לצאת, כמו שאמר והשיבותיך אל האדמה הזאת, שפגע בהר המוריה ולן בבאר שבע... (שם שם י ויא)

נצב עליו - בפשט על הסולם, ועל דרך הקבלה על יעקב, והמשילו לכרוב, כי האבות הן המרכבה, וידעת שיעקב נקרא קטן, ואמרו חכמי האמת בענין זה, אפי רברבי ואפי זוטרי, וזה שאמר דוד (תהלים ק"ד) חיות קטנות עם גדולות, והנני מאיר עיני לבך כי צורת יעקב חקוקה בכסא, ותמצא מפורש ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו... והנה אנכי עמך - תרגם אונקלוס מימרי בסעדך, ולא מימרי עמך, כי מדרגת יעקב בא-ל ש-די ושלא בשם המיוחד. (שם שם יג וטו)

מצבה - לא העמידה במקום ששכב, בבאר שבע, כי אם בבית אל היא ירושלים... ויצק שמן - הוא כהקרבת קרבן, ולרב סעדיה גאון כדי להכירה, כי רישום השמן ניכר על האבן. (שם שם יח)

אחי אמו - הזכיר זאת כל פעם, כי עשה רק מאהבת אמו, שהיא יעצתו ללכת לשם, וגם לא נתעורר בו כח לאהבת רחל, ולא שום התעוררות טבעית בראייתה, כי אם הכל לאהבת אמו. (שם כט י)

שבע שנים - ויש לתמוה שקבע מעצמו ז' שנים ולא השתדל לפחות לו, ויתכן שהוא כדי שרחל תשלים לי"ב שנה, ותהיה ראויה להריון, ויוכל לקיים המצוה. (שם שם יח)

לבדו - דרשו רז"ל לכדו, כי הילדים יסתכנו אם לא ישתו בדרך, ומיד נזדווג לו המקטרג... כי אם ישראל - שאין הברכות לך בעקבה, כי אם בשררה ודין, וגם מה שעשית ללבן היה בדין, וכמו שכתב במיכה ז' תתן אמת ליעקב. (שם לב כד וכז)

הוא וכל העם - ולא נפקד איש במלחמה הגדולה, ולא הזכירה, שהיה נס נסתר. (שם לה ה)

לאלקי אביו - למדת הגבורה הקרובה אליו, והקריב שלמים כי ראה שהגלות מתחילה, ולהשלים אליו המדות, ואז נראה לו במדת הדין רפה, ועל כן אמר אלקים במראות הלילה, ובשרהו שאחר שיגלו יגאלו. אעלך גם עלה - לקבורה בארץ ישראל, ועוד עליה ליאור באור החיים, או יעלה זרעו לארץ ישראל, ושם לעולם הבא... (שם מו א וד, ועיין שם עוד)

ויחי יעקב - הפרשה סתומה, לרמוז הקץ הסתום שרצה לגלותו, כי ימי חייו רמז לגלותנו השלישית... (שם מז כח)

בחרבי ובקשתי - כי ארץ ישראל תכבש לפניהם רק בחרב ובקשת, וזכותו תעמד להם בכך... (שם מח כב)

גברו על ברכות הורי - על דרך הקבלה אצילות אביך יתגבר על המדות שהחזיקו בהם אברהם ויצחק, החסד והפחד. עד תאות - עד שישלימו המדות, ויהיה הכסא שלם... (שם מט כו)

ויגוע ויאסף - ומה שאמרו יעקב אבינו לא מת, רוצה לומר לא טעם טעם מיתה, או שנפשו רחפה תמיד על הגוף לתוקף קדושתו, ועולה ויורדת תמיד... (שם שם לג, ועיין שם עוד)

בעל הטורים:

ויקרא שמו יעקב - בגימטריא אברהם אבינו, שאברהם קראו יעקב. (שם כה כו)

יעקב - בגימטריא מלאך האלקים, ובגימטריא גן עדן, ובגימטריא לא יאסף, זהו דכתיב (ישעיה ס' כ') וירחך לא יאסף. (שם שם כח)

ויצא יעקב - יש אומרים שפרשה זו סתומה, והטעם לפי שיצא בסתר וברח בהחבא, ויצא יעקב מבאר - בגימטריא פנה זיוה פנה הודה הדרה. יעקב מבאר שבע - סופי תיבות עבר, שנטמן בבית עבר... (שם כח י)

וירא והנה באר - אמרה לו אמו כמו שאנכי יפת תואר ונזדמנתי על הבאר, כן יהיה לך סימן מבנות אחי, אם תראה שהיא כתארי היא בת מזלך. (שם כט ב)

עלות עלי - ...אמרו רז"ל דוד המלך ויעקב היו מרחמין על הצאן, והיו מרעין אותן במרעה רך, וזהו שכתב כאן עלות, ובדוד מאחר עלות הביאו... (שם לג יג)

מגורי - ואידך מגורי אל חרב (יחזקאל כ"א י"ז), אף על פי שהיה לו מגורי אל חרב ישב לו ביניהם, משל לאחד שראה כת של כלבים ורצו לנושכו, וישב ביניהם, כך ישב לו יעקב בין עשו ואלופיו. (שם לז א)

היו כולנה - מה ששאלו על בנימין עלה על כל הצער שנצטער יותר משמעון ויוסף, לפי שהוחזק בו ג' פעמים... (שם מב לו)

ויעמידהו - ואידך ויעמידהו לפני אלעזר הכהן, ושניהם חסרים, לפי שיעקב היה זקן, והיו צריכים לסומכו כדי שיוכל לעמוד... (שם מז ז)

ויחי יעקב - גימטריא: ראה ס' ריבוא... (שם שם כח)

מזקן - כתיב חסר, על שם יהי, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, כשם שרימה יעקב לאביו בברכתו כשכהו עיניו, כך עשו לו בניו בברכו אותם, שהחליף לו יוסף מנשה ואפרים. (שם מח י)

ישראל ותחת רגליו - מלמד שראו דמות יעקב תחת כסא הכבוד, ודמות פניהם פני אדם, סופי תיבות תמים, וזהו שאמר יעקב התחת אלקים אנכי, בגימטריא כסא. (שמות כד י)

הרקאנטי:

...אחרי כן בא יעקב אבינו ע"ה שהיה איש אמיתי וקיים נדרו שנדר תפש מדת האמת לחלקו, שנאמר תתן אמת ליעקב, פירוש אמת אש מים תפארת, זהו סוד שהאיקונים שלו חקוקים בכסא הכבוד, זהו סוד ירכיבהו על במתי ארץ, כי יתעלה על כלם, כי אברהם ויצחק לא הגיעו רק עד זרועות עולם, אבל יעקב עד אחיזת הכתר, זהו סוד זאת קומתך דמתה לתמר, אבל ושדיך לאשכולות, ולפיכך בברכת אברהם ויצחק תמצא מצרים, מה שאין כן בברכת יעקב, שאין כחות הטומאה עולין למקום עילויו, שאילמלא כן אין לזרעו של יעקב קיימא בין עשו וישמעאל... (נח דף כא, ועיין שם עוד)

ויעקב איש תם, ספר הבהיר, אין תם אלא שלם, שנאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך, ותרגמינן שלים תהא, והרמז למה שנאמר תתן אמת ליעקב. יושב אהלים, יושב בין אהל אברהם ואהל יצחק, ומקבל משניהם, עליו נאמר מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות ה' צדקות פרזונו בישראל אז ירדו לשערים עם ה', מקול מחצצים זהו קול יעקב, מלשון חצי ועומד, בין משאבים הם זרועות עולם, האהלים הנזכרים השואבים מעולם העליון, שם יתנו צדקות ה', משם שואבת המדה הנקראת צדק ילין בה, צדקות פרזונו בישראל, רמז ליסוד עולם, ,והמלה הפוכה מלשון פזר נתן לאביונים, כי הצדיק מפזר לכנסת ישראל... (תולדות דף כח, ועיין שם עוד)

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, הנה יעקב הלך למזרח העולם, כי הוא כחו, כענין שנאמר הלוך ונסוע הנגבה באברהם. ואל יקשה לך זה עם מה שכתבתי למעלה בפסוק ושבתי בשלום , כשתבין מה שאני עתיד לכתוב בו בפסוק מעודי עד היום הזה, ומן הפסוק הזה תבין מאמר רז"ל בספר הבהיר בא יעקב אבינו ע"ה רצה בה ולא נתנוה לו, וזהו וישא יעקב רגליו, והבן זה. (שם דף כט)

...תשובה, יעקב אבינו ע"ה שמדתו מדת רחמים הוצרך להזכיר מדת שם אלקים, דוד שמדתו מדת הדין הוצרך להזכיר מדת רחמים, והנה הכל כלול עמהם, שלא ידמה כקציצה בנטיעה. ואל יקשה לך אמרו מעודי על היום הזה עם מה שכתבנו למעלה, עדיין לא ניתן כח ליעקב כי מעודו ינחנו בדרך אמת, אמנם לא נתיחדה עליו המדה ההיא בעוד היותו בחוצה לארץ, גם הוצרך להתנהג עם לבן דרך פתלתול, איננו דרך אמת. והנה אף על פי שהזכיר יעקב אבינו ע"ה הג' אבות הראשונים, הזכיר גם כן השכינה, באמרו המלאך הגואל, וכבר רמזתי מפני מה נקראת מלאך, ואמר הגואל כי ממנו הגאולה... ואמר בך יברך ישראל לאמר, ולא אמר יתברך, אלא יברך, רמז כי ישראל סבא יברך את העולם דרך השכינה הרמוזה באפרים. (שם ויחי דף לז, ועיין שם עוד)

...ונשאר לנו לבאר מפני מה יעקב אמרו ומשה לא אמרו, יש מפרשים, כי יעקב הוצרך לאומרו בעבור כי נסתלקה שכינה ממנו, כמאמרם ז"ל שבקש לגלות את הקץ לבניו וכו', המשיך ברכה ורצון מלמעלה למטה כדי שתשרה עליו שכינה, אבל משה רבינו ע"ה לא הוצרך לכך, כי השכינה היתה עמו, ומפיה היה כותב.... (דברים ואתחנן דף פג, ועיין שם עוד)

דרשות הר"ן:

...כי יצא וידו אוחזת בעקב עשו, ואין ספק כי לא היה זה על צד המקרה, כי בהוכיח השם את יעקב במה שנתחסד עמו, אמר בבטן עקב את אחיו וגו', ואילו היתה העקבה הזאת נופלת על דרך מקרה, מה יוכיח את יעקב בזה... אבל היה זה לרמוז מה שיקרה באחרית הימים, כי בהסבת מלכותו יתפוס יעקב מלכות, ונמצא זה אוחז בעקבו... (דרוש ב, וראה עוד יעקב-בכורה-ועשו)

עקדה:

וליעקב נראה סוד הסולם ראשונה, ועל כן אמר מבקשי פניך יעקב סלה, כי לזרעו ניתן בנחלה, וזה שאמר בראשית ברא אלקים, שאין לנו שום מבוא להכיר את ה' אלקים כי אם מצד שברא מעשה בראשית... (בראשית א א)

ובכל השלמות הזאת לא בא אל תכלית השלמות האנושית, כי מבואר שנתגלו ליעקב אבינו בתחלת ענינו דברים אלוקיים שלא סופר שנתגלו לאברהם, וכן בבראשית רבה ס"ג, אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכות יעקב. (שם יב א)

...ומכאן תפיסה עצומה על יעקב אבינו ראש יחסנו אשר בו נתפאר, אשר מלאו לבו להפר ברית אחים, ובראותו אחיו עיף ויגע תרע עינו מתת לו לחם עד ימכור לו בכורתו, ובא עליו שנית במרמה לקחת ברכתו, ואיה תמימותו שנאמר עליו איש תם? ודרשו עליו מי יעלה בהר ה' וגו' זה יעקב, וכמה גינה החכם בספר המדות המדבר כזב להרויח ממון, ובעד ריוח פי שנים בנכסי אביו גרם משטמה בינו לאחיו עד שהוצרך לפזר ממון הרבה לפייסו... (שם כה יט, וראה עוד יעקב-בכורה-ועשו)

ויעקב איש תם - לא נרשם בסימני תולדתו, ויעשה מה ששכלו מחייב, ועל זה אמרו חז"ל שרשעים מסורים ביד יצרם, והצדיקים יצרם מסור בידיהם... ויזד יעקב - אולי היה פרוש לתלמודו ומסתפק בכך... (שם כז וכט)

וכן ביעקב באה אליו ההערה האלקית להשכילו מה שהיה זר בעיניו, שייחד ה' קביעות דירה ובית מושב... ושלמותו של יעקב הביאה שיערה עליו רוח ממרום להשכיל גדולות, וכל מה שזכר מאבני המקום וכו' וריב האבנים הכל רומז לגודל הענין הזה, כי לא ספרה תורה דברי הבאי, ומה שאמר ויפגע במקום הוא על עיונו באלוקיות. ובמדרש, ויפגע במקום, מלמד שבקש לעבור ונעשה לו העולם ככותל, רמזו לתשוקתו להשגת האמיתויות, ועמידת המונעים ההיולאניים בפניו, ועוד דרשו ויפגע לשון תפלה, שעל זאת יתפלל לנותן השלמות... ויקח מאבני - הן ההקדמות האמיתיות שהן אבנים יקרות שעליהם יווסד, וישם מראשותיו, שהשכיל את כולן, והוליד מכללן מה שאפשר, והיו מריבות זו עם זו, שכל אחת רוצה ליטול השם, ובאמת כולן מופת אחד המה, ויש אומרים שהיו ג' אבנים נגד החכמה הלימודית, הטבעית והאלוקית, ויש אומרים שהיו ב', על הטבע ושאחר הטבע... (שם כח י, וראה עוד יעקב-חלום)

...ועקר מה שנתחדש ליעקב הוא, שאין זרעו תחת הנהגת מערכות השמים, כי אם חלק ה' להשגיח עליהם השגחה אישית, ולכן הוצרך הבית מכון שבתו. (שם שם כב)

וישא יעקב רגליו - הכריח עצמו ללכת ממקום השלמות מפני ההכרח ומצות אביו... (שם כט א)

והנה ביעקב לא נוכל לומר שהשתדלותו הרבה לברח ולעבד אצל לבן היתה לקנות לו נשים ונכסים מפני שקשור בהבלי העולם, או מפני שאינו מבחין בין טובות מדומות לאמיתיות, אלא שהיו באמת טובות אמיתיות, הנשים לבנות בהן את בית ישראל... (שם שם כ)

ויפגעו בו מלאכי אלקים - אחר שנסתלקה ממנו הטרדה וההתעסקות בעניני העולם ונפרד משכנותו של לבן, חזר למצבו הראשון בשבתו על אדמתו. (שם לב ב)

וילן שם - וחכה לתשובת ה' שלא באה עד שעשה השתדלות עם חסרון כיס, שיפרע דבר חשוב בעד הבכורה, והתעורר להשכים ולשלח מנחה לעשו. (שם שם יד)

...ויעקב אבינו לא מת, כי הנפש ההיולאנית אינה מתה בצדיקים, כי אם מתעצמת עם השכלים ונשארת עמהם... (שם מז כח)

...בא יעקב ותקן חטא אנוש, כי אסף את בניו לקבל מלכות שמים כדפירשנו, וחזרה שכינה לגלגל חמה, כוכב החכמה ויושר האמונה... (שמות א א)

אברבנאל:

ויצא יעקב, יעקב נצטער על שעליו לעזוב המקום הנבחר, וטעה בדרך, ויפגע - במקרה במקום המקדש, ונתעכב ללון ולא נכנס לעיר, הכל בהשגחה. ונראה שלקח מאבני המזבח של העקדה ולן שם... והראהו בכל זה שיוכל לעבד את ה' גם בבית לבן. (בראשית כח י)

ויעבר - העביר את משפחתו וחזר לצוות על העברת הרכוש, שהוא בעיניו כפכים קטנים... (שם לב כה)

והנה עשו - כשראה שאינו יכול להמלט בדרך אחרת, בטח ביעודיו ובמראה, וסדר הכל בסדר נאות לפגישה, וחלק את הילדים מפני עין הרע. ויבכו - מזכרם אחוותם והפרידה. (שם לג א וד)

סכות - ללמד על נדיבותו וגובה לבו, שלא רצה להתאכסן אצל שום אחד, ובנה למקנהו סוכות לזמן הקצר... (שם שם יז)

מגורי אביו - מגורי נאמר על בא מארץ אחרת, ופחד וקטטה, רוצה לומר שיעקב סבל מאותם מריבות כמו אביו, שבניו רבו, וכמו כן סבל מפרידת בנו, ולפני מותו ראה בניו באחוה, ומת בשיבה טובה כמו אביו... (שם לז א)

וירד יהודה - ...והתורה רוצה לספר השגחת ה' על בית יעקב, שלא מת אחד מהם בילדותו כרגיל, חוץ מבני יהודה שהיו חטאים בעצמם, ובמקומם נתן לו תאומים צדיקים, ויהודה לא נפרד מבית אביו לגמרי, שהרי ברעב מצאנו שירד עבור בית הזקן. (שם לח א)

ארבעים יום - ...ומה שדרש רבי יוחנן בתענית ה' יעקב אבינו לא מת, רוצה לומר שעם ישראל קרוי בשמו, ומזאת הבחינה עדיין קיים, ומהפסוק שמביא אל תירא עבדי יעקב וגו', כי בו מבטיח שישאר השם עליהם תמיד. (שם נ ג)

ספורנו:

עקב - ...וליעקב תלה מתחילה בזכות עצמו, כי מנעוריו ישב אוהלים וללמוד וללמד כל מבקש ה'. (שם כו ה)

ברחל - אין ספק שלא היה נושא אשה להעמיד בנים אם לא היה בידו לפרנסם, וגם לבן לא היה נותנה לו אם לא היה בידו לפרנסם, ועבודתו היא המוהר ללבן... (שם כט יח)

שלחני ואלכה - שאף על פי שלא היה בידו אז מקנה, כי במקלו עבר, אמנם היה בידו די להחיות עם נשיו וילדיו, כי באופן אחר לא היה ראוי לצדיק וחכם שירצה ללכת ולהמית ברעב, ולא יעלה על לב שיסכים על ידו לבן, שהיה עשיר ונשוא פנים... (שם ל כה)

ועשה שם מזבח - הודאה על שקיים ההבטחה, כברכת שעשה לי נס. (שם לה א)

ישראל - להשתרר על הכנענים, ויתחיל קצת מעכשיו, שיוכל נגד המתקוממים. (שם שם י)

ויסך עליה - והשלים נדרו שנדרו, כאמרו והאבן הזאת יהיה בית אלקים, וכי בזה הכין את המקום שראוי שיקימנה שם, כענין דוד בהראות עליו המלאך בגורן ארונה. (שם שם יד)

תולדות יעקב - קורות, כי עד כאן היו עניניו כקורות גלות א', ומעתה כבבית ב' וחורבנו וגלותו והגאולה לקץ הימין. (שם לז ב)

אעלך - אחר שאוציאך משם תוסיף מעלה. ישית ידו - להשיג חפציך, ולא תצטרך להתעסק עם המצרים הבלתי ראויים לך. (שם מו ד)

לא יוכל לראות - היטב, כדי שתחול עליו ברכתו בראותו אותם, כענין אשר תראנו משם, ועוד. וישק - כדי שתדבק נפשו בהם ותחול עליהם ברכתו. (שם מח י)

אלשיך:

וקח לך משם - שאינך קדוש כעולה לה' כמוני, ויכול לצאת לחוצה לארץ, או כי אין לו אשה מסוימת כליצחק, אלא אחת מבנות לבן. (שם כח ב)

ויצא יעקב - והלא עשו ידע שילך ושמע באמור לו אביו זאת, וגם לא יותר לצדיק לסמך על הנס, אלא כבמגילה י"ז שעיקם הדרך לבית שם ועבר ונטמן שם, ולכן כתב ב' יציאות, ויצא, וילך... ועשו הלך אל ישמעאל ולא אל לבן, ובינתיים היה יעקב יכול לצאת מבלי שירגיש... ויפגע במקום - הראה שכל ג' העולמות טפלים לו ומשועבדים אליו, שנעתק הר המוריה לקראתו, וגם השמש מעולם הגלגלים בא למענו, וגם המלאכים באו לכהנו... (שם שם י ויא, וראה עוד יעקב-חלום)

אברהם אביך - שיעקב ישאל מדוע עליו לצאת לחוצה לארץ, אחר שאת אברהם הביא משם, וליצחק אסר לצאת, ואמר לו שאברהם ניצול רק בזכותו מכבשן האש, כבחז"ל, ובכל זאת מניחו לצאת לחוץ לארץ, כי כל הארץ וגם חוצה לארץ שלך, וכל העולם יתקדש על ידו... ורצה שיוולדו בניו בחוצה לארץ, כדי להחזיק מעתה בכל... (שם שם יג)

הבה לי בנים - חשבה שנענשה על שציערה את יעקב במסרה סימנים לאחותה, ואמרה שבהתפללו יראה שה' מחל לה. (שם ל א)

וישלח - עתה נתכבד יעקב כבוד גדול, כי יצאו לקראתו מלאכי אלקים הם מלאכי ארץ ישראל, היורדים בהר המוריה, טרם שעזבו אותו מלאכי חוצה לארץ, והיו אתו מחנים, כי עתה הלך אל מקום הקדושה, ארץ ישראל. ויעקב חשב שעדיין נשארו אתו מלאכים של חוצה לארץ הנקראים מלאכים סתם, כדי שיפייס את עשו, ולא רצה לעכב הדבר, ולכן שלח מלאכים ולא אנשים... (שם לב ג, וראה עוד יעקב-ועשו)

לא יאכלו - כי מהיות הפגם של ב' אחיות ביעקב, כל יוצאי ירכו מקבלים רושם. (שם שם לב)

יעקב שלם - בל תחשב שענין דינה היה המקרה לעוברי דרכים או מפני שנאת יושבי הארץ, כי בכל הדרך לא קרה ליעקב דבר, וגם חנה את פני העיר, וגם לא היה בעוונו, כי הציב שם מזבח ונתקבל. (שם לג יח)

קום עלה - יעקב היה מתיירא, ואמר לו שילך למקום קדוש, שקדושת המקום תגן עליו, כי בכל מקום בו שורה פעם שכינה, גם בהסתלקה נשאר ממציאותה שם, ושיבן מזבח להחזיק טובה לה' ולקבע מקום לתפלתו... ואז יראה אליו שוב, כי בחוצה לארץ נראה לו רק מלאך. (שם לה א)

הסירו - משאמר לו לעשות מזבח אבנים הרבה במקום מצבת אבן אחת שעשה בראשונה, חשב, אולי אין אחדות בבניו על ידי עבודה זרה. או גילה לו בזה שכל מה שקרה לו בעשו ובדינה היה על חוסר בטחונו בהבטחת ה', ועוד לא הודה לו על ההבטחה. (שם שם ב)

ויעל מעליו - להראות לו כי באמצעותו שרתה שכינה במקום ההוא, ולא שהמקום גורם... (שם שם יג)

וישב - אין קשר מהפסוק לקודמיו, אלא כחז"ל בקש, רוצה לומר רצה יעקב לישב בשלוה בארץ מגורי אביו, והיה על ידי זה נפסק הגרות של ד' מאות שנה, לכן אלה תולדות, נפסק שלוותו. או ישב בארץ ובחר על ידי זה שתתקיים בזרעו הגלות, או אף על פי שישב בקרב אלופי עשו הרבים ותושבי הארץ הרוגשים היה שלום במשכנו, אלמלא נתגלגלה הקנאה בביתו הוא. (שם לז א)

רדה אלי - ועוד בל יחשוב שירד תחת פרעה ושרו, שעל זה התפלל יעקב ונתן לי לאכל, ולא על ידי שר אחר, ועל זה אמר שירד אליו, והוא כרדתו אל השכינה. (שם לה ט)

וירא את העגלות - ומזה ראה שהוא מושל במצרים, ואם כן גם הבשורה הראשונה שהוא צדיק אמת. ותחי - חזרה אליו השכינה שפרשה ממנו, כדי שלא תצטרך לגלות לו ענין יוסף. (שם שם כז)

בארה שבע - שהיה דואג שלא תתקיים ברכת הזרע אחר שיצא מארץ ישראל, ובבאר שבע נתברך יצחק והרביתי את זרעך, והעבדות והעינוי יתקיימו רק כשיתרבה זרעו, כמו שנאמר בברית בין הבתרים, גר יהיה זרעך בלשון יחיד, שנתקיים תיכף, ועבדום ועינו אותם בלשון רבים. לאלקי אביו יצחק - ודאג על שגולה לחוצה לארץ בנגוד לאביו שלא הניחו לצאת, והשיב לו לישראל - שליעקב היה יתרון שנקרא שמו יתברך עליו בחייו, שנאמר ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, ואם כן גם בחוצה לארץ לא תעצרנו השגתו... אנכי - אינו צריך לבקש הזרע מפאת אביו, כי אני הא-ל שאמרתי פרה ורבה, אלקי אביך - שאמרתי לאביך גור בארץ הזאת ולך אומר לרדת, וגם שם אני אלקיך. אנכי ארד - ולשם כך הוצרך יעקב לרדת ולא יכול להשלים הגרות בארץ ישראל, כי השכינה שהיתה עמהם שומרת שלא יטמעו במצרים. ויוסף ישית ידו - אך מדרגתו אינה דומה לך, ואינו דומה השראת שכינה שעליך לשעליו. (שם מו א-ד)

ויקרבו ימי - ...מה שאמרו יעקב אבינו לא מת וכו', הנה בכל מקום יזכיר שם ישראל עם המיתה, וביעקב נאמר רק גויעה, כי כחות גופו נשארו בו, ולכן נשאוהו בקדושה בסדר דגלים לארץ ישראל, ורק למראית עין חנטוהו, ורק רוחו ונשמתו נסתלקו ממנו, וזו בחינת ישראל שקנה בכל חלקי גופו, ונוסף אל אבותיו למעלה... (שם מז כט)

הרועה אותי - מענותנותו אמר שהוא היה צריך סעד, וכפי שהוא נגרע מאבותיו דרגה, כן גם אלו ממנו, ויזכו לברכה רק בשם המלאך... (שם מח טו)

ללכת בדרכיו - להדמות לו, וגם ליראה - שמא יגרום החטא, ואולי חטא שוגג ואינו יודע, וזו מדת יעקב. (דברים ח ו)

 

רמ"ע מפאנו:

...ונתקן אותו עון (דאדם הראשון) בשופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון אשר הפקד אתו, היא נשמתו אשר הגלתה עמו לחרן בצאתו לחזר על אבדתו, והותרה לו שם שתי אחיות בקדושה ובהזדמנות ומתון רב שהוא הפך החפזון (דאדם הראשון להזקק לאשתו), והיו לקוחי הגדולה בסתר ושנואה ונלאה בעבודת בעלה למעלתה, והקטנה בגלוי כי לו יאתה...

כיוצא בו "אנכי עשו בכורך" שפירשו אנכי ועשו, הא כיצד, פירשוהו חכמים משל לשפופרת של קנים יעקב נכנס ראשון ועשו פטר את הרחם. וכבר יקשה לזה מה שאמר בזהר סוף פרשת מצורע דעשו טפה קדמאה הוה כדי שיתברר זרע יצחק מסיגי הזהב תחלה. ונראין הדברים ממה שהוברר אברהם תחלה בצאת ממנו ישמעאל... אמנם המשל אמיתי בשלשלת יוחסין של מעלה, כי נשמת יעקב נאצלה תחלה והוא בכור לשמים, כטעם "בני בכורי ישראל", ובגשמי היה עשו בכחו של יצחק גם בהזרעה... (מאמר חקור דין חלק ג פרק יח)

מהר"ל:

...פסח הוא ליעקב, כי יעקב נקרא שה, דכתיב שה פזורה ישראל, ומדרש רבה ויחי, אל תקברני במצרים, שכתוב ופטר חמור תפדה בשה, אמר יעקב אני נקראתי שה ומצרים נקראו חמור, דכתיב בשר חמורים בשרם, שלא יפדו בי המצרים לעתיד... (גבורות ה' פרק לו)

...בא יעקב והיה מקדש השם, וכדכתיב קרא והקדישו את קדוש יעקב, וברכה ג' אתה קדוש ושמך קדוש מיוסד כנגד יעקב, ואף המלאכים מקדישים בשם יעקב, כדכתיב ברוך ה' אלקי ישראל, ולפיכך הוא נגד אנשי דור הפלגה שהיו מברכים השם, והוריד השכינה לרקיע רביעי... (שם פרק סו)

...ואם יקשה לך שהיה ראוי שיהיה התאבקות זה עם אדם הראשון, שהרי לא אמרו רק כי שופריה דיעקב היה מעין שופריה דאדם הראשון, ומכל מקום שופריה דאדם הראשון יותר, יש חלוק בין יעקב ובין אדם, כי בודאי נקרא אדם על שם אדמה, כי הצלם האלקי דבק בחומר כמו שאר דברים הדבקים בחומר, אבל יעקב היה נקרא קדוש נבדל מחומר הפחות, ולכך נקרא ישראל על שם הכבוד והשררה שהיה נבדל מן פחיתות החומרי, ואצל אדם שהיה נקרא אדם על שם אדמה בטל הצורה אצל החומר, ולא כן ביעקב, שלמעלת קדושתו שהיה נבדל מן החומר, היה החומר בטל אצל הצורה, וזהו ענין התאבקות עם המלאך שנעשה יעקב מתנגד אל המלאך לגמרי, מה שלא תמצא בכל שאר הברואים... (שם פרק סז, וראה עוד יעקב-והמלאך)

...ולכך אמר שמביאין אדם שלם, כי ראוי אל עשו שיהיה אדם שלם, כאשר יש לו לעשו העולם הזה, לכך לא היה ראוי שיהיה לו חסרון כלל בעולם הזה, ולא כן יעקב, שאין ראוי לו עולם הזה, ולכך היה חגר ברגליו, והיה צולע על ירכו, דוקא על ירכו, כמו שהתבאר, כי יעקב היה מיוחד אל שהוא אלקי ולא גשמי, ואין דבר שהוא גשמי כמו הירך, לפי שאין בו צלם אלקים, שהוא מעלת יעקב, ובפרט בירך, לפי שהירך הוא בסתר ואינו נגלה, והצלם הוא בפנים שהוא נגלה, ודבר זה אין ראוי ליעקב, כמו שאמרו בפרק השוכר את הפועלים שופרא דיעקב מעין שופרא דאדם הראשון, והוא צלם אלקים, אבל לעשו לא היה רק הדברים החשובים בעולם הזה... לכך יעקב יש לו חלק בעיקר, והוא צלם אלקים, ועשו יש לו חלק בבגדים, דהיינו היקר וההדר, שזהו חלקו של עשו, הוא החשיבות. וראוי לאלו ב' אחים שהם תאומים שירשו אלו ב' דברים שהם מתחברים יחד, יעקב מעלה אלקית של אדם, ועשו ירש מעלת הבגדים... (נצח ישראל פרק טז)

ובפרק מקום שנהגו, אמר רבי שמעון בן פזי ויקרא יעקב אל בניו, בקש יעקב לגלות קץ הימין לבניו וכו', וביאור ענין זה, כי יעקב הוא שמוכן לגלות קץ הימין יותר מכל האבות, וזה מפני שהקץ האחרון הוא גאולה מן המתנגד ליעקב, וכמו שהתבאר למעלה, ומפני כך יעקב הוא סבת הגאולה העתידה, ולפיכך יעקב הוא מגלה קץ הימין, ומזה הטעם נזכרו האבות אחרונים, כי הכתוב הזה נאמר על הגאולה שתהיה לעתיד, ויעקב סבה ראשונה לגאולה העתידה, כמו שהיה אברהם סבה לראשונה בגאולת מצרים...

ועוד מטעם אחר ראוי יעקב לגלות הקץ שלעתיד, כי הקץ לעתיד הוא סתום ונעלם מאד, ויעקב מעלתו ומדרגתו עד המדרגה שהיא נעלם ונסתר, כמו שידוע ממדרגת יעקב, ולכך אפשר לו לגלות הקץ, אף שהוא נסתר ונעלם, ודבר זה שזכה עליו יעקב מפני שלא היה פסול בזרעו, ולא היה זרעו דבוק בכחות חיצוניות, רק כולם דבקים בכח פנימי קדוש, ולכך היתה מעלתו ומדרגתו מגיעה עד המדרגה שהיא פנימי נסתר. ומפני שאין ראוי לגלות דבר זה, שהרי עולם המשיח כאילו הוא עולם חדש, ואין ליעקב לגלות מצפוניו, ולכך נסתלקה ממנו שכינה, ואמר יעקב שמא יש פסול בזרעו, והיה זרעו יוצאים מן המדרגה העליונה הנסתרת הפנימית, ומצד הזה אין יכול לגלות הקץ, לכך אמרו שמע ישראל וכו', כשם שאין בלבבך אלא אחד, כך אין בלבנו אלא אחד, שגם השבטים דבקים באחדות השי"ת על ידי יעקב...

ואז ענה הזקן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וביאור ענין זה, כי יעקב הוא שומע מה שבניו מקבלים האחדות, כי הוא היותר קרוב להם ושומע מה שאמרו, כשם שאין בלבך אלא אחד וכו', לכך ראוי לו לומר ברוך שם כבוד מלכותו, כי הברכה הזאת שהוא מברך שם כבוד הוא יותר עוד, כי כאשר יאמר ברוך שם כבוד בזה הוא מברך את שמו, במה שמורה שמו הגדול על אמיתת מהותו, ולא היה ראוי לומר ברוך שם כבוד מלכותו רק ליעקב, שמפני שיעקב היה קדוש ה', ואין אומרים ברוך שם כבוד אלא בקדושה, ולכך לא היו אומרים אלא במקדש שהוא קדוש אל השם... (שם פרק מד)

...אמנם יעקב קראו בית, שדבר זה מיוחד למדתו, שמדת יעקב מדת רחמים, וזה עצם החבור, שאינו דומה מדת אברהם, אף על גב שעל ידו יבא לכלל הדבוק האלקי, אין מדה זאת שהוא מדת אברהם עצם החיבור, וכן אף על גב שמדת יצחק שהוא מדת הדין סבה שעל ידו הדיבוק האלקי לגמרי, כי זה ענין הרחמים האהבה והחבור שכבר בארנו זה, כי אהוב תרגומו מרחמוהי... ולפיכך מדה זאת בעצמה היא סבה אל החבור שיש אל השי"ת לתחתונים, ודבר זה ידוע למבינים, ולפיכך לא היה מי שקראו בית רק יעקב, כי הבית ששם הדירה הוא החבור בעצם... ולפיכך מצד יעקב החבור בעצם, ולדבר זה אין לו הסרה, ולפיכך קרא אותו יעקב בית, ולפיכך נאמר ואל בית אלקי יעקב, שהכוונה בזה, שהבית הזה שהוא החבור אל השי"ת עם הנמצאים בעצמם הוא בשביל אלקי יעקב, אשר מדת יעקב גורמת דבר זה, שהשי"ת דר עם התחתונים על ידי החבור בעצם... (שם פרק נב)

...כי אברהם היה יסוד העולם, ובשביל כך הבטיחו השי"ת ואברכה מברכיך ומקללך אאור, לומר כי הוא יסוד ועצם עולם שהכל תלוי בו, ולכך זכה אל ברכה זאת, וכן יעקב היה עצם העולם, שכן אמרו במדרש בחוקותי, רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר, עולמי עולמי מי בוראך ומי יוצרך, אומר לך מי בוראך ומי יוצרך, יעקב... וכל אלו הדברים ידועים למשכילים, כי אברהם הוא התחלה ויעקב הוא עיקר והכל טפל אליו, משל זה האילן יש לו התחלה הוא השורש אשר ממנו התפשט כלל האילן, וכך אברהם הוא התחלה אל העולם, אבל יעקב הוא דומה אל גוף האילן אשר ממנו מתפשטים הענפים, שהם חלקי האילן לכל צד... (שם פרק נט)

...ומדת יעקב למצות השבת, כי השבת הוא ראוי אל מדתו, שנאמר אם תשיב משבת רגליך וגו', והאכלתיך נחלת יעקב אביך... שנאמר בו ופרצת ימה וקדמה וגו', הרי כי השבת ראויה אל מדת יעקב, והדבר מבואר לחכמים, כמו שאמר לפני זה וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד, והקדושה היא בפרט ליעקב, דכתיב והקדישו את קדוש יעקב... (תפארת ישראל פרק כ)

...ומזה תבין, שלא ראה יעקב קרי מימיו, ואמר ראובן בכורי אתה וגו', ודבר זה מפני שיעקב כולו קדוש לה', והוא חלקו של השי"ת יעקב וזרעו, והוא ובניו מקבלים יחודו יתברך, ולא היה נוטה לכחות החיצונים כלל, שהרי לא יצא ממנו דבר זר, כמו שיצא מאברהם ומיצחק, וכך מייחדין שמו על ישראל, לומר שמע ישראל... ולפיכך לא ראה יעקב קרי, כי לא היה השפעת זרעו לצדדין רק באורח מישור והיה דבק במקור החיים... (נתיב הפרישות פרק ג)

ומה שאמר הכתוב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כי יעקב חלקו התמימות, כמו שאמר הכתוב ויעקב איש תם, וכבר התבאר, כי מפני מדה זאת זכה יעקב כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד, כמו שאמרו צורת תם חקוקה בכסא הכבוד, מוכח כי מצד התמימות זכה לזה, ובמחיצה זאת אין המלאכים יכולים לכנוס, כי המלאכים סובבים את הכסא, ואין חשוב מדרגה שהם תחת הכסא, אבל מעלתו של יעקב מגיעה עד עצם הכסא, ומפני זה היה יעקב יכול למלאך שהיה מתאבק עמו...

ותוכל להבין מיעקב, כי יעקב איש תם היה לו י"ב שבטים שנקראים שבטי תם בכל מקום, ודוקא זכור שבטי תם, שתראה מזה כי תולדות השבטים של יעקב הוא בזכות התמימות שבו, ולפיכך היתה מטתו של יעקב בלא פסול רק תמים כולו, וכולם היו מתברכים מן השי"ת, והכל בשביל שנקרא יעקב תם, ולפיכך אשרי בניו אחריו. (נתיב התמימות פרק ב)

אמר רבי אבא, משתפס יעקב אבינו השק לא זז מבניו. בא לתרץ גם כן הא דכתיב (בראשית ל"ז ל"ד) וישם שק במתניו, כי עדיין לא נעשה דבר גדול מאד ללבוש שק כאלו נעשה דבר הפסד, ועל זה אמר משתפס יעקב ללבש השק, שהוא קרוב לאדם, והוא דבק באדם, כך הצרות קרובות ליעקב, ולכך אמר גם כן (תהלים כ') יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב... ומאחר שהצרות קרובות אליו, לא היה זז שק מעל בניו לעולם, כי הצרות קרובות בבניו, כי הדבר אשר דבק בהן האב לגמרי לא סר מזרעו, והבן יורש אותו... (אור חדש ד"ה ומרדכי)

מלאכי אלקים, כיון שהיה הולך לארץ ישראל באו מלאכי ארץ ישראל לקראתו לשמרו, כיון שלצורך ארץ ישראל הוא, שלא יהיה לו מונע לבא לארץ ישראל, ומלאכי חוצה לארץ שלא יגיע לו נזק אחר, ולא באו מיד כשיצא מבית לבן, שעדיין לא היה פטור מלבן עד שהקב"ה אמר לו השמר לך וגו', ולא היה נקרא הולך לארצו. ולא קשיא למה בצאתו לא באו לקראתו מלאכי חוצה לארץ מיד כשיצא מבאר שבע, שלא יצא בשביל חוצה לארץ אלא מהכרח, ודיה לצרה בשעתה. (גור אריה בראשית לב ב)

ויקרא לו, דרשו רז"ל שהקב"ה קרא ליעקב א-ל, כי העולם התחתון נתן הקב"ה לבני אדם, כדכתיב וירדו בדגת הים וכו', וכל האומות תחת ישראל בעשותם רצון בוראם, שהם מקודשים מכלל כל הנמצאים, ויעקב שהוא סבה להם קראו א-ל בתחתונים, שכל התחתונים תחת רשותו. ומה שכתב הרמב"ן שקורא לו א-לוה בעליונים והסוד איני מודה לו כלל, אלה הם דברי יעקב שאמר להקב"ה אני בתחתונים ואתה בעליונים, כי מעלת יעקב שהוא קדוש נבדל מעניני הגוף, לכך נאמר והקדישו את קדוש יעקב, וכל קדוש יש לו מעלה נבדלת מהגוף, ובשביל זה הוא א-לוה בתחתונים, ועל זה אמרו בויצא שכל האבנים נעשו אחת, שבאותו לילה שקנה מעלתו שיהיה קדוש נבדל, ובדבר נבדל מהגוף אין רבוי וחילוק, ולכך לא היה חבור אבנים תחת ראשו רק אבן אחת, שכל חלק וחלק יפנה אליו מצד עצמו, וכל אחד מתחבר אליו באשר משלים הכל, ולכך כל אחד אמר עלי יניח צדיק ראשו, שאין רבוי בנבדל, ולא יצטרף אליו רבוי או חלק פרטי. (שם לג כ)

ויבך על צואריו... אמנם יש לדעת ענין קריאת שמע לכאן, שכאשר ראה יעקב את יוסף באה בלבו אהבתו ויראתו של הקב"ה, איך מדותיו שלמות, וקבל אהבתו ויראתו. (שם מו כט)

ומה שאמר הכתוב עד יעקב לא הוה חולשא וכו', ויש לך לדעת כי קודם שהיה יעקב לא היה שייך חולשא, כי קודם היה כל אחד ואחד עומד במדרגה מבלתי שהיה נכנס בגבול חברו, ולא היה כאן חולשא זאת לגוף, וכשבא יעקב הלא תראה כי היה נרדף תמיד מעשו ומלבן, ויותר מזה שהיה לו צרות הרבה מאד, עד שתמצא כי לא היה יעקב עומד בעצמו מבלי שיכנסו אחרים בגבולו, אבל נכנסו אחרים בגבולו, ודבר זה הוא למעלת יעקב העליונה, שהיו מקנאין בו ורודפים הפגעים והמקריים אחריו, ועליו נאמר והאלקים יבקש את נרדף, ומדה זאת היתה ליעקב, והיה נולד עשו בבטן עם יעקב, שלא היה יעקב עולמו בלבד, ועשו הוא רודף אחריו, והרודף לוקח גבול הנרדף, ודבר זה הוא מדת יעקב בודאי למי שמבין סוד החכמה, ולפיכך עד יעקב לא הוה חולשא, וכאשר היה בא יעקב בא חולשה, שהיה אחד נכנס בגדר השני מן המקריים והפגעים, ומזה בא החולשא... ועל ידו היה העולם דבק במדה זאת, ויש טובה במדה זאת, שיוכל לצוות את בניו, ואם לא היה דבר טובה בזה, לא היה ראוי שיגיע על ידי יעקב מדה זאת על העולם, מאחר שהוא דבר רע לגמרי... (חידושי אגדות בבא מציעא פז)

חרבי זו תפלה... ומה שהוצרך יעקב לתפילה, שאם לא היתה התפילה לא היה מגיע אל מדרגת הבכורה, ומצד התפילה הגיע יעקב אל המדרגה העליונה ועשו נתרחק, ולפיכך קרא את עשו אמורי... (שם בבא בתרא קכג, וראה עוד יעקב-בכורה)

של"ה:

...ולהורות על ענין זה, שזה נגד עולם הזה וזה נגד עולם הבא, אמר הכתוב ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ויעקב איש תם יושב אהלים, ירמוז העולם הזה שהוא חלק עשו כל ענינו הוא לרדוף אחר המותרות להשיג ציד... אבל יעקב איש תם יושב אוהלים, רוצה לומר שיושב בשלוה בשני אהלים, דהיינו עולם הזה ועולם הבא, כי כן יעקב אומר יש לי ספוקי, ואוחז במדת ההסתפקות, ואז הוא יושב בהשקט ובטח ונח ושקט... נמצא ממה שכתבתי שיעקב הוא עקב, לשון ענוה ושפלות, היפך ורם לבבך ושכחת וגו' הבא מרוב התאוה... (שער האותיות)

וכאשר ראה יעקב שהענין הזה חביב מאד בעיני השי"ת מכח המראה אשר הראה אלקים אותו במראה הסולם, התחזק והתאמץ להוסיף על הראשונות לילך בדרך זה לאחוז במדת ההסתפקות, ונדר נדר על זה, וכך אמר, אם יהיה - רוצה לומר אם יהיה שום דבר בהויה, דהיינו בכל מעשה אשר אעשה יהיה אלקים עמדי, אראה תמיד שכונתי תהיה לשם שמים לשם אלקים וכל מעשי יהיו לשמו ולא לשמי, כי זאת תכלית מבוקשי שינחני באותו הדרך שאנכי הולך... ואיני מבקש המותרות אלא לחם לאכול וגו', והיה ה' לי לאלקים, ידוע כי היצר טוב סטרא דיעקב נשפע מצד מדת הרחמים... וזה הוא שאמר והיה ה' לי לאלקים, רוצה לומר אראה תמיד שאחבר יצר טוב שנשפע מאלקים, דהיינו בעת שאלך אחר עניני היצר הרע, דהיינו אכילה ושתיה, אצרוף לו היצר הטוב, דהיינו שכל כונתי תהיה בשביל הנפש שהיא סטרא דיצר טוב... (שם)

ואמנם יעקב אבינו ע"ה מבחר האבות מטתו שלימה, והוא תיקן האמונה יותר מאבותיו, כי בער עבודה זרה והעביר רוח הטומאה בתחילה, וזה עיקר גדול לתיקון האמונה, ואחר כך חל הענין האלקי וקבלת מלכות שמים במקומו הראוי... (מסכת פסחים)

...סוכות נגד יעקב וכו', בהיות כי סוכות זמן האסיף וביתו מלא כל טוב יותר משאר ימות השנה, וכבר נזכר לעיל כי המאכל והמשתה מביא האדם לידי גסות הטבע וגובה הלב, ויצא מזה שישכח את השי"ת, על כן אמר סוכות כנגד יעקב, דכתיב ביה ולמקנהו עשה סוכות, והוא על דרך שכתב בעל שבילי אמונה (נתיב ו') על פסוק יודע צדיק נפש בהמתו, רוצה לומר, כי הצדיק שובר נפש הבהמי שבו... ומנהיגה בהנאותיה כפי הכמות הראוי לה מהם... והזכיר זה אצל יעקב יותר משאר האבות, לפי שלא מצינו באבות הקדושים ע"ה מי שנטרד ונטפל כל כך בעניני הגוף כיעקב, וכמו שאמרו ויותר יעקב לבדו, ואמרו רז"ל על פכין קטנים, והכוונה בזה שהיה הולך אחר הממון, ואמנם היה זה כן לרוב צרכי בניו ונשיו. ולפי שהיה נראה שהשיג ליעקב חסרון מה מזה חס ושלום, כי אולי מצד זה לא היה מתבודד ומעיין כשאר האבות, על כן הזכיר זה הענין אצל יעקב, לומר שגם יעקב אבינו ע"ה היה מתבודד ומעיין בלימוד, עם היותו מטפל בעניני הגוף... (עמוד השלום)

אבל הטוב האמיתי שאין בו תערובת רע הוא יעקב, כי הוא התוכיות והפנימיות, סוד עץ החיים בתוך הגן, ועליו נרמז וכל טוב אדוניו בידו... (פרשת חיי שרה, ועיין שם עוד)

רמח"ל:

...אך התחתונים אי אפשר להם לשבח אותו, כי אינם ראויים לזה, ולא השם שורה עליהם כראוי, ולא הכבוד מתגדל בם, אלא יעקב אבינו ע"ה זכה לזה בעת פטירתו מן העולם, בהיותו עם כל בניו הקדושים סביביו, שלא היה בהם פסול, ונתעטרו ביחודו יתברך, שאמרו שמע ישראל וכו', ואז ענה הזקן ברוך שם וכו', ונמצא שמצדנו אין אנו ראויים לענין הזה, אלא קצת ממנו ניתן לנו מצידו של יעקב אבינו ע"ה, על כן אנו אומרים אותו בחשאי... (דרך ה' חלק ד פרק ד, ז)

כלי יקר:

ואחרי כן יצא - שממשלתו בסוף, וכן תלמיד חכם מוסיף והולך בחכמה, ויקרא שמו - בלשון יחיד, שרק מעטים המסכימים לדרך זו, ויש רק דרך טובה אחת. (בראשית כה כו)

ויצא - ועוד שההליכה היתה קשה לו, שיצא מארץ ישראל, ועוד שהסיח דעתו לגמרי מבית אביו, ולכן נענש על כל כ"ב שנים... (שם כח י)

ישראל - ישר א-ל, לשון ראיה, הודה לו שהוא רואה פני א-ל, ולא עלה בידו לסמאו במציאות הא-ל, ויעקב מורה על עקוב הלב, וישראל לשון מישור, נראה ישר בעיני הבריות, ותהיה שר ונגיד. (שם לב כט)

והוא צולע - אמנם האירה השמש עיני אמונתו שרצה סמאל לעוור, אבל צלע שנסגרו לו שערי בינה, כל זמן היותו להוט אחרי ממונו ועולם הזה. (שם שם לא)

אלה תולדות - קפץ עליו רוגזו של יוסף, כי על בטול כבוד אב ואם לבד לא היה ראוי לעונש, וכן יוסף על חטאו בלבד, כי לא היה עדיין בר עונשין, אך מתוך שניהם קפץ, רוצה לומר הקדים עונשו. (שם לז ב)

רב עוד - מעתה אזכה לרב טוב הצפון לעולם הבא, כי קבל עונש על בטול כבוד אב ואם, ומעתה יקבל שכרו משלם. (שם מה כח)

בן יצהר - ...ועל פי רז"ל בקש רחמים שלא יחשב יעקב עמו, כדי שלא ידרשו שמו לגנאי, שיעקב עצמו לגיהנם. דבר אחר, שלא יאמרו שמדה זו ירושה, שגם יעקב ערער על הבכורה... (במדבר טז א)

אור החיים:

והיה ה' לי לאלקים - והנכון שיתייחד עליו שם ה' לאלקים כעל אבותיו, ודבר גדול דבר, וכן היה, ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, ואחר כך שלם נדרו. (בראשית כח כא)

אחי אמו - כתב זאת ג' פעמים, לומר שכל מעשיו להיותו ממשפחתו ולכבוד אמו. או הוציא הדבר בפיו שלא יחשדוהו, ובעת שנשק לא אמר דבר, וגם בכיו יעיד שאחים הם. או בשביל כבוד אמו השקם, כי בלא זאת חסד לאומים חטאת, כאמרם לא מעלים ולא מורידים. (שם כט י)

ויהי בערב - צער גדול גרם בהטעאת הצדיק וגם פיזור תוקף הקדושה, שזו סבה שנעקרה קדושת הבכור, בו יתקבצו מלכות וכהונה וכפל ירושה, ולצד שחשב ברחל ועשה פעולתו בלאה נתפזרו בחינות הקדושה ונחלשה גבורתה... ויבא - ולא הכיר בה, כי הרחיק מראות בה ולהתאוות, בל יחלל ברית קדש, וגם אחר ביאה לא הכיר בה, כי כיבה הנרות כמשפט לאוהבי שמו. (שם שם כג)

ושב שם - פירוש הגם שהיא מארץ הכנעני לא תפחד מהם, או שב שם ולא כאן, כי שכיח היזק במקום הפרצה, או שם היה לך לשבת ולא במקום זה, כי אין ראוי לתת מרגוע לרגליך עד ועשה שם מזבח. (שם לה א)

על כן קרא - שהיה בזה חידוש, שעד עתה לא ריחמו לבנות למקנה סוכות. (שם לג יז)

מגורי אביו - לומר שאף על פי שעשו נחל ארץ אחרת וה' הבטיחו על הארץ לך אתננה התגורר בה כגר. (שם לז א)

אל תירא - היה ירא שתתחיל בו הגלות ויקבר באדמה טמאה, ואמר לו כשם שאביך לא טעם טעם שעבוד ועינוי, כן אתה, הגם שאתה יורד. כי לגוי גדול - לצורך גוי גדול אשימך שם, כמו שאמרו הרבי שמעון בר יוחאי ואנשי סודו, שטעם הגלות לברר חלקי הקדושה המפוזרים בענפי הקליפה, ומצרים מלאה גלולים ושם תוקף הטומאה, ושם שביית חלקי הקדושה הרבים והעצומים... וזולת ירידת יעקב אין תקוה לזה, כי בעוצם קדושתו ישאב כל ענפי הקדושה אשר שם, ולזה אמרו לא מת יעקב אבינו ע"ה עד שראה ס' רבוא יוצאי חלציו, ואותם ס' רבוא נתענו אחר כך ונצרפו בכור הברזל ויצאו מזוקקים. וממוצא דבר הרגיש יעקב שרצונו יתברך שישב שם. (שם מו ג)

ויהי ימי - לרמז שחסרו לו ל"ג שנים על שאמר לא יחי"ה, ומנה שנותיו לפני מיתתו, כי הרגיש ברוח הקדש שיחסרו לו כך בחטאו, וקרא לבנו וכו'. (שם מז כח)

ואני - אמר לו הסבה שלא יצאו הבנים ממנו ממש, לצד שהוא גרם שתמות רחל, וזה שאמר מתה עלי, על סבתי, לצד שאמר עם אשר תמצא וגו', ואילו היתה רחל קיימת היו יוצאים ממנה, ועכשיו יצאו מיוסף שהוא גם בחינת רחל... (שם מח ז)

...ויצתה נשמת יצחק ונתלבנה בעקדה, ונתברר הפסולת ותגבורת האש הוא עשו, ויצתה נשמת יעקב בלא דופי, וזה שאמר שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון. ונמצינו אומרים שאילן הוא יעקב, ויצאו ממנו י"ב ענפים, ומלוי ג' ענפים וכו', וכשבא קרח להחליף ענפי הקדושה ולהפך הכהונה ממקומה, נפגמו ענפי הקדושה שבשורש נשמתו... והתפלל יעקב אבינו על עצמו, וה' עשה נחת רוח ליעקב, או שיש לו חלק לעולם הבא מכח תפלתו של יעקב, שלא יגיע כח החטא עד עיקר השורש לנתקו... (במדבר טז א)

הגר"א:

עלי היו כולנה - רבקה הודיעה ליעקב עלי קללתך, שלא יבואו עליו צרות כי אם הרמוזים במלת עלי, עשו לבן יוסף, וזה שאמר להם איך תקחו את בנימין, הלא עלי היו כולנה, ולא יבואו עליו יותר צרות. (קול אליהו, מקץ)

תניא:

אך הנה מודעת זאת, שמדת יעקב היא מדת רחמנות, ועבודת ה' במדת רחמנות היא הבאה מהתעוררות רחמים רבים בלב האדם על ניצוץ אלקות שבנפשו הרחוקה מאור פני ה'... (אגרת הקדש ו)

...והנה שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון שתיקן חטא אדם הראשון, והיתה נשמתו גם כן כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם, והיה מרכבה לתורה שלמעלה שנקראת בשם אדם, כמו שכתוב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וכו', וכמו שכתוב וזאת לפנים בישראל וכו', אין זאת אלא תורה וכו', שהיתה כלולה ומלובשת בנשמת ישראל סבא הכלולה מכל הנשמות, וזהו ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, א-ל לשון המשכת ההארה מאור אין סוף ב"ה, מההעלם אל הגילוי להאיר בבחינת גילוי בנשמתו... (שם ז)

הכתב והקבלה:

יעקב - הבא בסוף וגם המתקדם, כי העקב הוא הפועל ביותר בהליכה, ואחיזת היד מורה על התחזקות הנפש במדה, כמו ותאחז במשפט ידי... יושב אהלים - תרגם אונקלוס בתי אולפנא, שזה שייך למדותיו, שמודיענו שהיה איש תם. ומלת אהל עצמה אמורה על כך, שהיא מלשון אור, כמו ולא יאהיל, ורוצה לומר מתמיד בענינים המאירים לנפשו. תם - השתלם יותר מאברהם שכתוב בו והיה תמים. (בראשית כה כו וכז)

אכן יש ה' - אינו מתחרט על השכיבה, שהרי השיג בה השגות גדולות... ומתפעל שישות ומציאות ה' נתבררו לו במקום הזה, שנאמר לו אני ה'. ואנכי לא ידעתי - אף שעדיין לא הגיע להשיג הידיעות הנחוצות למדרגת נבואה כזו... ויירא - השיג יראת הרוממות, ואחר כך אמר מה נורא המקום - אחר שהחזיק עצמו בלתי ראוי, חשב שהנבואה באה עליו מצד קדושת המקום המאיר באור נבואה, נורא מלשון נר... (שם כח טז ויז)

מעט ורעים - רוצה לומר מפוזרים היו ימי השמחה המעטים שלי, ויום של שמחה נתבטל ברוב ימי תוגה. שני מגורי - לכל המפרשים מלשון גרות, אך הצרות שהיו לו לא היו מצד הגרות, ונראה שהוא מלשון התגר בו מלחמה, כי יש עובד ה' על ידי מלחמה תמידית ביצריו, ונקרא כובש, אמנם אין ספק שיעקב עבד ה' בדרך הישר, שלבו מלא אהבת ה' ואין בנפשו פנימה ריב, שזו המדרגה העליונה, אלא שהקטין עצמו לפני פרעה, והגדיל את אבותיו שקראם שנים של חיים ורק ימים של מגורים. (שם מז ט)

בחרבי ובקשתי - במדרש ששבע שנים אחר הריגת אנשי שכם נאספו מלכי האמורי, ואמרו לא די שהרגום אלא שיורשים את ארצם, וירה יעקב חצים והרג מלכיהם, ובאו והשתחוו לו ונתנו לו מס, והחזירו לו השבי. (שם מח כב)

מלבי"ם:

אולי ימושני - ...ויודע לו שאני עושה השתדלות נמרצת להשיג עניני עולם הזה, ובזה אהיה בעיניו כמתעתע - כי לדעת יצחק לא יכוונו ברכת העולם הזה ועולם הבא יחדיו, וכשידע שאני רוצה עולם הזה יחשוב שאני ממאס בברכת עולם הבא, ובזה אהיה בעיניו כמתעתע מן הדרך הנכונה... (בראשית כז יב)

ויצא יעקב - מסביר בזה למה התנבא במדרגה כה נמוכה, כי במחשבתו כבר נעתק מארץ הקודש ולא היה בו רוח גבורה, שהרי לן כי בא השמש, ולא היה עשיר, שלקח מאבני המקום וישם מראשותיו, ולא היה לו כר וכסת, ונגד מעלת החכמה שיכין עצמו במושכלות, והוא שכב במקום ההוא, ולא הכין את עצמו לנבואה זו על ידי עסק בתורה. (שם כח י)

ויגד יעקב לרחל - ... וחז"ל אמרו שאמר לה שהוא באחי אביה ברמאות ובן רבקה בצדקות, רוצה לומר שספר לה כל קורותיו, ומזה ידעה שרמה את עשו, שזה מעשה אביה, ושכונתו היתה בעבור עבודת ה', וזה מצד שהוא בן רבקה. (שם כט יב)

קטונתי - ואם כן כל הברכה אינה בזכותו, כי אם בזכות אבות, ומה גם שירד ממדרגתו, בתחלה כשעבר את הירדן בטח, ועתה בזקנותו החל לפחד, ומכל זה רואה שאינו ראוי לנס. (שם לב יא)

ויותר יעקב לבדו - ...היינו שיעקב הכין את עצמו לנבואה, והכין את עצמו להפשיט החומר מעליו, ותשאר נפשו לבדו מתבודדת עם האור העליון הרוחני... כי עקר שם יעקב הוא על יעקב הפנימי, שהוא נפשו ונשמתו, שזה יעקב העקרי... (שם לב כה, וראה עוד: יעקב - והמלאך)

ולמקנהו עשה סוכות - לעצמו בנה בית לעבודת ה', ובמקנהו עסק דרך ארעי כסוכה. (שם לג יז)

ויצב שם מזבח - חשב שעל ידי זה יצא ידי נדרו, שלא המקום של בית אל גורם, כי אם אלקי ישראל - שהוא עצמו גורם להשראת השכינה שאין נפקא מינה במקום. (שם שם כ)

שמך יעקב - יעקב הוא שם הטבעי מצד הנהגתו הטבעית, ושם ישראל הוא מצד ההנהגה הנסית, שיחול עליו הענין האלקי עד שמפניו יגורו אלים ובני אלהים ישרתוהו. אמנם שם יעקב לא נעקר, כי היה שם יהדות, ולפעמים יתנהג בדרך הטבע, כי הנס אינו מתמיד... אני א-ל ש-די - שמעתה אתנהג עמך בשם זה המורה על נסים נסתרים והנהגה השגחית... (שם לה י ויא)

וישב יעקב - ...יקדים לומר שלא היה אפשר שירד יעקב מצרימה באופן אחר על ידי רעב וכדומה, כי יעקב התיישב בקביעות, מצד שהיא ארץ מגורי אביו, והיה אצלו כארצו ומולדתו, ומצד שהיא ארץ כנען המוכנת לקדושה ולהשגחת ה'. (שם לז א)

ויבך - לחז"ל קרא יעקב אבינו קריאת שמע, כי אהבת ה' היא, שראוי שלא יהיה עם אהבה זו עוד אהבה, על כן קרא קריאת שמע, ולא פנה אל יוסף. (שם מו כט)

שני חייו - שרק שנים שעובד בהם את ה' נקראים שנות חיים, ויעקב חסרו לו ימי אבלו של יוסף, שלא חל עליו רוח הקדש, והשלים שלמותו בי"ז שנים אלו, עד שכל ימי יעקב היו שני חייו. (שם מז כח)

רש"ר הירש:

...המדרגה הגבוהה ביותר של האבות מצאנו ביעקב, הוא אינו רוצה לקבל שום דבר כי אם לתת, וגם בהשפלה האחרונה יש לו "כל"... (בראשית כד א)

ויצא יעקב - יעקב מתחיל שוב ובאופן משלים את חיי האומה הישראלית. הוא יוצא מתוך ביתו מבלי כל, כדי ליסד לו בית, רק אישיותו עמו, וכל מעינותיו להבא רק מסביב לבית זה שעליו ליסד, שהוא גם המשכן הקרוב ביותר, והמיועד להיות בית אלקים. בהשפעת תרבות יפת נמלטים בני האדם מההואי הפרוזאי והפשוט של הבית אל השירה שבטבע, יעקב מראה, שהיופי האמיתי נמצא דוקא בבית הפשוט. (שם כח י)

וישא יעקב - יעקב נפגש כאן בשוני שבטבע התושבים, הארמים חושדים זה בזה ואינם מקפידים לעבד את אדוניהם באמונה. השלום כאן מיוסד על אי-אימון הדדי ועל צרות עין. לדרכו הוא יוצא מצויד בשלשה דברים, בכח גופני, בחוש צדק, בחריצות ואהבת העבודה, ובאלה הוא סימן לזרעו אחריו. (שם כט א)

ויאמר לבן - שוב קו אופיני בחיי יעקב, הוא עבד את לבן כדי שלא לאכל ממנו לחם חסד, ועבודה זו היתה חשובה, שאם לא כן לא היה לבן מתעורר מעצמו להציע לו שכר כדי שלא יעזב אותו. (שם שם טו)

הא-ל בית אל - האלקים שעליך לבנות לו בית, בארץ הזאת אי אפשר לפתח חיי משפחה כרצון ה'. (שם לא יג)

ויפגעו בו - בצאתו מבית אביו כתוב ויפגע במקום, עכשיו המלאכים פוגעים בו. בצאתו היה המחזה מאורע כביר בשבילו, עכשיו היתה פגישת המשפחה הזאת מאורע בשביל המלאכים. מחנה אלקים - מקום ארעי, יעקב חפש את המולדת שהובטח, והמלאכים חיפשו את המקום בו יש לה' כניסה עלי אדמות. (שם לב ב)

ויירא יעקב - פגישת יעקב ועשו אופיינית לדורות, יעקב נשאר העובד, אבי המשפחה המלא דאגות, מטופל בילדים, ולעומתו עומד עשו "העשוי", אשר יש לו כל, לעומת יעקב שהיה צריך לעמול קשה כדי להשיג משהו בחיים. יעקב מצא חיי משפחה מאושרים, ואילו עשו השיג בינתיים עמדת כח פוליטית, שררה ואנשי צבא. שני עקרונות חיים עומדים כאן זה מול זה, האם העיקר הוא להיות אדם, ועמדה פוליטית או סוציאלית הם האמצעים לכך, או האם העמדה היא העיקר, וכל האנושי, לרבות המשפחה, הם רק כדי לשמש אותות נצחון בהתגוששות הפוליטית... (שם שם ח)

ושב שם - עליו לעזוב את סביבת הכנענים, ולשבת זמן מה במקום הרוחני, במקום המצבה. עליו לבנות מזבח, ולהפוך את המקום למקום פעילות אנושית, שמטרתה היא, להיות ראוי לנכוחות ה'. (שם לה א)

ויזבח זבחים - בני נח זובחים רק עולות, גם הם מכירים את האפשרות להתעלות ולהתמסר לה', אבל לא את השלמים, לא את החיים בקרב החוג המשפחתי המאושר, אשר אליו בא ה' לקדשו, גם בזמן של "ויאכלו וישתו". יעקב בשמחת משפחתו הקריב שלמים, אבל לא ייחס את הזכות הזאת לעצמו, כי אם לאבותיו. (שם מו א)

שני מגורי - הייתי הרבה זמן, אבל 'חיי', שגם מלאתי את תפקידי, היו מעט ורעים, בחלקי נפל להמחיש את החובות שיש לאדם להגשימם בימי האסונות, לעומת חיי אבותי שחיו חייהם ותפקידיהם מתוך ימי הטובה... (שם מז ט)

ויחי יעקב - הפסוק מלמדנו, שאף על פי שהיו אלה ימיו המאושרים, לא היו חשובים מבחינת האומה כי אם ימי צערו... (שם שם כח)

לא הביט און ביעקב - השי"ת בחן את יעקב לפני שנתן לו רכוש, אם הוא ראוי למדרגת ישראל... (במדבר כג כא)

העמק דבר:

ויירא - התבונן שיש לו יראת המעלה, והבין שהמקום מקודש להשראת שכינה, והנה בצאתו מארץ ישראל כמה לדבר קדושה, ועל כן הצטער בראותו שישן בעבור המלך שם. (בראשית כח יז)

שער השמים - על פי המדרש בפסחים פרק האשה קרא יעקב להר המוריה, כך שיעקב כמדתו הגנה על ידי מדת השלום, והיא פתוחה לכל כשער, דתלויה בגמילות חסדים, ולא כהגנת אברהם, שהיא לתלמוד תורה, ופרנסה דיצחק דלבעלי עבודה... (שם שם יט)

ויבך - בפשט הוציא יעקב כל מה שבידו בבית שם ועבר, ובבכיה הראה שנשיקתו רק מקריבות. (שם כט יא)

שוב - הורשה ונצטוה לשוב, אל ארץ - לא אל בית אביו, ולמולדתך - להנהגתו לעבוד את ה', ועל כן התעכב בשכם שנתיים ומחצה. ואהיה עמך - לשמרו מעשו. (שם לא ג)

ויצר לו - משנפל פחד בלבו הבין כי רעה לנגדו, והבין ששגה בשליחות לעשו... (שם לב ט)

אלקי ישראל - במדרש שקרא לעצמו א-ל, פירוש שהתפלל לפני המזבח אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי ישראל, ונענש על זה במעשה דינה, כי עוד לא נקרא ישראל מפי ה', וישראל מורה על הנהגה למעלה מהטבע, ונקרא רק על הכלל, אבל היחיד נידון לפי מעשיו אם נקרא ישראל או רק קהלת יעקב. (שם לג כ)

ויסע ישראל - לפכח צערו הלך בדביקות כישראל, ובזה מצא דרך הקדש לקבלוניה בשמחה. (שם שם כא)

אשר גר שם - ולא התרועע עם יושבי הארץ כמדתו להיות בדד, וגר שם כי נתקדשה על ידי האבות. (שם שם כז)

ישראל - השיג מעלת ישראל, וראה ברוח הקדש שיוסף עומד בצדקו, אלכה ואראנו - אם איני יכול לצאת מארץ ישראל ולחיות עמו בצותא. (שם מה כח)

יעקב - שמעתה יהיה בבחינה פשוטה, בלי המדרגה הבאה מתורה ועבודה, אלקי אביך - המסוגל לפרנסה, שעל זה התפלל כאן... ישית ידו - אין לומר שהוא על פרנסה, שזו הבטחה קטנה, אלא שיוסף ימלא מבוקשו, שלא יתערבו במצרים יותר מהנחוץ, שזו ברכת בדד הבאה מתורה וגמילות חסדים... ומה שהתערבו אחר כך היה מבחירתם, שהפרה ההבטחה. (שם מו ב וד)

ויחי יעקב - חיים מתוקנים וטובים שלא כבארץ ישראל, והוא סימן לבניו, שרוב ימיו היו בגלות, כי בא למצרים שהיתה אז עיקר הישוב להיות לאור גוים ולהתגדל שמו יתברך, וכן טעם הגלות, ואחר כך עלה בכבוד גדול, וכן לימות המשיח... (שם מז כח)

משך חכמה:

ויבא יעקב שלם - נתרפא לגמרי, והותר להקריב, שבעל מום פסול אפילו בבמה. ויחן - שקבע תחומין, ועיין בפסיקתא בראשית י"א, שאברהם חשב שהוא לבדו, וצריך להפיץ האמונה לכל באי עולם, וזה שאמר שתיקן עירובי תבשילין, להכניס אורחים ולקבל זרים, אבל יעקב שמטתו שלמה ובזרעו די לשכינה קבע תחומין, והבדיל עצמו מהאומות, וגם לא הקריב את לבן לאמונה, וזה שאמר בטח בדד עין יעקב. (שם לג יח)

ועשה שם מזבח - ...רק כאן מצאנו ציווי לבנות מזבח, כי יעקב חשש לבנות פן יש בידו גזל משלל שכם. (שם לה ג)

כי פי המדבר - חשש שיעקב לא ירצה לרדת מצרימה אחר שתשרה עליו שוב שכינה, על כן אמר שכיון ששרתה שכינה בארץ תמשיך גם בחוצה לארץ, כמו שגם הוא מדבר ברוח הקדש... (שם מה יב)

לאלקי אביו - שנענש על שלא כבד את אביו, וחשש שגם יוסף לא יכבדו. (שם מו א)

 

 

 

שפת אמת:

הבארות אשר חפרו, כתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, הם בחינת אברהם ויצחק, שמדרגת אברהם למצא סייעתא דשמיא לעורר חסד עליון, ועל ידי השתוקקות להתדבק בשורש עליון מאירין לו משמים, ומושך כח השורש. ובחינת יצחק כמטמונים תחפשנה, מקום המכוסה, ועל ידי האמונה מוצא המטמון אשר נגנז, וזה על ידי יסורין ויגיעה רבה, וליעקב היו ב' המדרגות, וזהו שאמר בחרבי ובקשתי, חרבי תפלה, בקשתי בקשה, חרב כפי כח האדם, ובקשה הוא למצא חסד עליון, וזכה לכך בכח התורה. (בראשית תולדות תרנ"ב)

בענין הג' בארות... ובאמת אלה המדות הם הכנה אל התורה, כענין שאמרו דרך ארץ קדמה לתורה, כי מדרך הארץ לאהוב ולירא מה', אבל מדת יעקב אמת, אינו כלל על פי הטבע בעולם הזה שהוא עלמא דשיקרא, והוא רק בכח התורה, ולכן אין בזה שום תערובת, ומטתו שלימה בלי פסולת, והיא באר שנקרא רחובות, ולכן היא נחלה בלי מצרים... (שם שם תרנ"ט)

הרחמים, בחינת התורה והדעת, דאיתא מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו, כי חסד ה' היא מדת טובו, שמטיב עם כל בריה, אבל בחינת רחמים היא התקשרות ודבקות שמוצא בלבו רחמנות מצד הדעת, שמתבונן בצערו. ורחמים אלו מלמעלה רק לבני ישראל, שיש בהם דעת ודבקות על ידי התורה. ובאמת רחמי ה' על בחינת הנשמה, כמו שכתב ורחמיו על כל מעשיו... (שם תרס"א)

ויעקב איש תם וגו', עשו נקרא על שם תיקון העשיה וימי המעשה, ויעקב בחינת שבת, נחלה בלי מצרים, שאין בו מגע נכרי, וכן איתא שצדיק נקרא שבת גם בימות החול, אבל כאשר קלקל עשו ולא זכה לתיקונים הנ"ל, הוצרך יעקב לצאת לחוצה לארץ על ידו, ולתקן התיקונים בעצמו, כמו שאמרו זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. (שם שם תרס"ב)

ויצא יעקב מבאר שבע וגו', בודאי היתה יציאה זו הכנה ועצה על הגלות, שנוכל לתקן עצמנו גם בחוצה לארץ, ויעקב אבינו ע"ה הכניס עצמו ברצון במקום שנסתר ונעלם כבוד ה', להמשיך גם שמה כבוד שמו... (שם ויצא תרל"ב)

מה נורא וגו', לשבח יעקב, שאיש אחר היה מתגאה בחלום כזה, ועליו נפל פחד ויראה, סימן שהוא איש אמת, ועל ידי יראתו זכה לבניו שהמקום מקום המקדש, ואמר אין זה כי אם בית אלקים, שלמקום יש קיום רק על ידי יראת שמים, ולפי מה שיש יראת שמים בבני ישראל מתקיים בית המקדש, שיראת ה' קיום הכל. (שם שם תרל"ד)

ויצא וגו', במדרש תנחומא שהיה כמו גלות הורג נפש, כי נחשב לו לחטא מה שנדחה עשו על ידו, שהיה לו לקרבו, שאם לנו נאמר מדבר שקר תרחק, יעקב שהיה איש אמת בכוחו לקרב הכל להשי"ת, אלא שהיה שפל בעיניו. (שם)

ויפגע במקום, תקן תפלת ערבית, שעזב כל הסיועים מצד אביו ואמו וארץ ישראל, והכניס עצמו במדרגה זו, שיהיה לו עזר רק מהשי"ת, ומסירות נפש על קדוש שמו ולהלחם מלחמת ה' במקומות המסוכנים. וזו תפלה ממקום החושך, ולכן גם לנו עבודות הקשות מעול הגלות ויצר הרע הגובר עלינו תמיד. (שם תרל"ו)

והנה באר וגו', האבן הוא היצר הרע המסמא העינים ואין רואין מקור המים החיים, זולת לזמנים ידועים שתתגלה על ידי כנסיה שהיא לשם שמים, כמו שכתב ונאספו שמה וגו', וכן בשבת קדש על ידי שמתאחדים כל הברואים. ויעקב אבינו היה תמיד באחדות, והוא הכלל של בני ישראל, כי לא היה איש פרטי, ולכן צורתו חקוקה תחת כסא הכבוד. (שם תרמ"ב)

וידר יעקב, והלא כבר הבטיחו על זה, אך עתה בא יעקב אבינו ע"ה לעורר דברים אלו בכחו, שהשי"ת בחר ביעקב ויעקב בו, כדכתיב כי יעקב בחר לו י-ה וגו', וה' האמירך. ואיתא בשם הבעש"ט, שצריך אדם לבקש שתהיה קודם התעוררות מצדו, כי חס ושלום להיפך יש בו בחינת מדת הדין, ולכן כתיב ויירא יעקב, שראה שהיתה לו התעוררות משמים יותר מהכנתו הוא, ויירא שמא יהיה דבר שאין לו קיימא, לכן נדר נדר, שההבטחות האלו יהיו מצדו. (שם תרמ"ג)

ויצא, אין בה פרשה פתוחה וסתומה, שלא הסיח יעקב אבינו ע"ה דעתו מיציאתו לחוצה לארץ עד שחזר ויפגעו בו מלאכי אלקים, וזה היה עיקר הנדר, אם יהיה אלקים עמדי, שלא יפרד מהדבקות על ידי לבן הרשע. (שם תר"ן)

והנה ה' נצב עליו, יש אומרים על הסולם, ויש אומרים על יעקב, ושניהם אמת, פעמים על הסולם, בימי המעשה, שההנהגה על ידי מלאך במדרגות שליבות וצמצומים רבים, אבל בשבת קדש ההנהגה מאתו בלבד, ובזה בחר יעקב, ולכן אמרו המענג את השבת נותנים לו נחלת יעקב בלי מצרים. (שם תרנ"א)

ופרצת - יעקב תקן תפלת ערבית, כי מי שיכול לכוון לבו בתפלה בעת צרה זו מדרגה גדולה, כי בתפלה לשם שמים צריך שלא תתערב כונה אחרת, וזה סימן שהאדם מבטל עצמו לשמו יתברך, וכשעומד לפניו בתפלה ישכח כל מבוקשו וצרותיו, ובזה באמת הצרות בורחות ממנו, וזה המענג את השבת ושוכח כל צערו, וזו מדתו של יעקב אבינו ע"ה, שכתב ויפגע במקום וגו', ולרמוז שתהלוכות יעקב בהסתר גדול, לכן הפרשה סתומה, והיא הכנה לגלות בני ישראל, שאברהם היה הכנה לבית ראשון, יצחק לבית שני, ויעקב לגלות שהיא הכנה לבנין העתיד בידי שמים, וכפי תהלוכותינו בגלות נזכה לקבל בית המקדש העתיד. (שם תרנ"ד)

יעקב תיקן תפלת ערבית, דכתיב וירא אלקים את האור וגו' גנזו לצדיקים... וסוף ההבדל נעשה ביצחק, כי ההבדלה בשמאל, וניתן אור ליעקב וחושך לעשו, רמז לדבר ויקרא אלקים לאור, וכתיב ויקרא שמו ישראל, ולחושך קרא לילה, וכתיב קרא שמו אדום. ולפי שיעקב קבל האור שהוא טוב, ואין טוב אלא תורה, והוא עצם אור המאיר, לכך הוא מתקן כל הערב, והיא בחינת נחלה בלי מצרים... (שם תר"ס)

והנה סולם, במדרש איתא שיעקב לא רצה לעלות בסולם, וכמו בבחיר האבות בבחיר הנביאים, אם אין פניך הולכים אל תעלנו, ולא רצה בהנהגת המלאך, שיעקב בחר לו הנהגה העליונה, בחינת ה' נצב עליו, וזהו נדרו, והיה ה' לי לאלקים, ויעקב אבינו נתן נפשו על כך, ומשה רבינו הוציא אותו לפועל במתן תורה, שנקרא ה' לעולם אלקי ישראל... והסולם בחינת המצוות שהם עצות להמשיך האלוקות, ולכן עולים ויורדים בו... (שם תרס"ב)

ויקרא לו א-ל, הקב"ה קראו ליעקב, הענין כמו שכתוב ויקרא אלקים לאור וכו', קריא ...ופקדיה אמצותא דיומא וכו', שהקריאה לשון חבה, ידיעה ודבקות, שנתן לאור שליטה וכח על היום, וכן נתן ליעקב הדביקות בעיניני האלקות, שגם בעולם הזה הגשמי יש כח אלקות וצריך להיות נמצא איש שיוכל להמשיך כח האלקות הנ"ל, וזה בכלל ברכת יצחק ויתן לך האלקים, יתן לך אלקותו. (שם וישלח תרל"ט)

וכן נתן ליעקב הדביקות בעניני האלקות, שגם בעולם הזה הגשמי יש כח אלקות וצריך להיות נמצא איש שיוכל להמשיך כח האלקות הנ"ל, וזה בכלל ברכת יצחק ויתן לך האלקים, יתן לך אלקותו. (שם תרל"ט)

ויבא יעקב שלם, יעקב אבינו ע"ה היה אדם האמת, לכן צר צורתו חקוקה לפניו יתברך בתמידות, אך רצה לתקן כל בחינת העשיה, וכתיב ויירא ויצר, שראה שנמצא רשע בעולם, וצר לו מזה, ורצה להניח קצת ממדרגות גבוהות שהיו לו לקרב את עשו בבחינת קטנות, וכיון שראה שגם זה לא הועיל ושב לדרכו, נסע סכותה, שכינוסו וכינוס בניו הצילוהו, שנשאר באחדות, ועשו בפיזור, שד' מאות איש שבאו עמו נתפזרו. (שם תרמ"ג)

בפסוק קטונתי... וכמו שאמרו ז"ל שהעלו אבק עד כסא הכבוד, ויעקב תיקן כל המקומות מתהום רבה עד רום רקיע, וזהו השלשה שמות יעקב ישראל וישורון, ויעקב בעולם הזה על שם וידו אוחזת בעקב עשו, וישראל הוא המדרגה הגבוהה, וישורון הוא ליישר כל המקומות שנקרא בריח התיכון, והוא האדם הישר דכתיב האלקים עשה האדם ישר... וב' אלו המלחמות הוצרך יעקב אבינו ע"ה לעשות, כמו שכתוב שרית עם אלקים ועם אנשים וגו', אבל בעבור הדורות שלאחריו הוצרך יעקב להקטין עצמו, וזה היה הכונה כי במקלי וגו', והיה לו אז בחינת עצמותו והגדלות שלו, ועתה הייתי לשני מחנות, ולא רצה לפרוש עצמו מתולדותיו, ולכן נתיירא... וכל מה שהכין יעקב אבינו כך יש התדבקות לבני ישראל ולא יותר, ולכן כתיב ויזרח לו השמש והוא צולע על ירכו, על כן לא יאכלו בני ישראל וכו', פירוש ההארה שהיה לו אז, ואותו הגיד ניתק ממקומו, על כן לא יאכלו, כי דבר זה לא היה במקרה, ואדרבא כתיב ויזרח לו השמש, משמע שאז דוקא קבל עיקר כחו שנקרא שמש, והוא הסימן שאי אפשר לתקן זה הגיד, על כן לא יאכלו. (שם תרמ"ה, וראה שם עוד) 

בפסוק לא יעקב... והוצרך לילך שם בדרך עקמניות, ועל שם זה נקרא יעקב, כענין הוי ערום ביראה, פרש"י להערים בכל מיני ערמות לעבודת הבורא, וזה הוא התחלת העבודה עד שזוכין לבא לדרך הישרה, שהוא בחינת שם ישראל, ובכל אדם נמצא מזה בפרט, אבל יעקב אבינו ע"ה היה מתקן לכלל ישראל... ובימי המעשה הנהגתם בהתלבשות הנגלה, והוא הדרך הראשון, שהיה ליעקב אבינו בהיותו בין הרשעים לבן ועשו ונקרא יעקב, שצריך לילך בעקבה ובמרמה, ואחר כך כשהלך עשו לדרכו, כתיב ויעקב נסע סכותה, שהיה נוסע למקום המיוחד לו, ואז נעשה מסך מבדיל בינו להרשעים ונקרא ישראל... (שם תרמ"ו)

 עם לבן גרתי וגו', פרש"י הייתי גר, דבר אחר תרי"ג מצוות שמרתי, שני הפירושים ענין אחד, להודיע שבבחינת הגרות העצה היא על ידי תרי"ג מצוות, ולפני שנתגלתה בחינת יעקב שהוא תורה, הוצרך לתקן בבחינת נר מצוה, שהן הארות התורה המתלבשות במעשה גשמיות ומאירין תוך החושך והגלות, והכל היתה הכנה עבורנו, וזהו שם יעקב, שיש בו אחיזה גם לפשוטי בני ישראל, שאף על פי שאינם יכולים לתקן עצמם בשלמות, יש להם אחיזה בשם יעקב על ידי נר מצוה, וזה נקרא גרות... (שם תרמ"ח)

בפסוק ויאבק איש וגו', דרשו רז"ל שהעלו אבק עד כסא הכבוד, כי צורתו של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד, והוא כמו שכתוב תתן אמת ליעקב, וחותמו של הקב"ה אמת, וזה הציור הוא ביעקב, וכל בני ישראל נמשכו אחר זה הציור, אכן עולם הזה הוא עלמא דשיקרא, שאין האמת יכולה להתגלות בשלימות, ומתחלת בחינת יעקב אבינו מתחת כסא הכבוד יש גם כן התנגדות שלא יוכל האמת להתגלות בשלימות, והוא עשו וכת דיליה, אכן בני ישראל בכח התורה שנקראת אמת ... ובני ישראל נבראו על זה לברר האמת בעלמא דשיקרא, לכן זוכין בו לנחלת יעקב... (שם תרמ"ח)

ויחן את פני העיר, יעקב שקבע תחומין ירש שלא במדה, דכתיב ופרצת וכו', שמעתי ממו"ז זצללה"ה דכתיב תתן אמת ליעקב, אמת הוא המתקיים לעד, ולכן נקראת התורה אמת, שהיא בכל מקום ובכל זמן, וקיום הכל מהתורה, וכן יעקב מה שעשה קיים לעולם, ולכן בכל מקום שהיה לו ברור ומראה קרא המקום בית אל וכו', והביא מנוחת השבת להקבע באותו מקום, וירש הארץ שלא במדה, כי מדתו למעלה מהמקום ומהזמן... (שם תרמ"ט)

ומכל האמת, אמת הוא מה שאדם זוכה להוציא מכח אל הפועל מה שהקב"ה מסר לנשמתו, והוא דברי תורה ממש, כמאמרם ז"ל אין אמת אלא תורה, וההוצאה לפועל מתנת הבורא לכל אחד כפי חלקו, ועל זה יש לשבח על חיי עולם שנטע בתוכנו, וחסד הוא מה שהשי"ת מסייע לאדם להוציא לפועל, ועוד מה שמוסיף לאדם הארות חדשות בכל עת. ויעקב הוציא לפועל התגלות התורה בעולם, ותקן כל האברים, אך לעומת זה ניתן כח לסט"א, ולכן התפלל הצילני מיד אחי מיד עשו מול חסד ואמת, שיש להם כח להלחם נגד עם ה'... (שם תרנ"א)

עם לבן גרתי ואחר וגו', דכתיב אחור וקדם צרתני, והם ב' יצירות שכתב רש"י וייצר בב' יודי"ן, יצירה בעולם הזה ולעולם הבא, והוא בחינת יעקב וישראל, יעקב הוא תיקון הגוף בבחינת אחור, והוא מלמטה למעלה... ובבחינה זו היה עבודת יעקב עם לבן גרתי, כתב רש"י ב' פירושים שהיה גר, ושמר תרי"ג מצות, כי תיקון בחינת אחור הנ"ל הוא להיות בעולם הזה כגר, שלא יתדבק באלה הדברים הגשמיים, ועל ידי הגירות בעולם יכול לשמור התרי"ג מצוות. עוד פירוש הגירות, שכל הירידה בעולם הזה למשוך ניצוצי קדושה שנתפזרו באלה המקומות, ואחר כך כשזוכין אל הנשמה שם ישראל והוא דרך ישר... (שם תרנ"ב)

בפסוק ויירא ויצר... כי יש דברים שצריכין להלחם בעצמינו עם היצר הרע וסט"א, ויש דברים אי אפשר רק בסייעתא דשמיא... ויש דברים שצריכים לקרב מן הסט"א להוציא בלעם מפיהם... וג' בחינות אלו הם יעקב ישראל וישורון, ולכן ויירא ויצר שמא יהרוג או יהרג, ויעקב אבינו שכתיב בו תתן אמת ליעקב היה עומד תמיד בלי נטיה מן האמת, שלא לקרב כמלא נימא יותר מהראוי, ושלא לרחק יותר מן הראוי כמלא נימא, וזה דבר גדול מאד, לכן דרשו עליו בזוהר הקדוש אשרי אדם מפחד תמיד, ראשי תיבות אמת. (שם תרנ"ד)

בפסוק וירא אלקים אל יעקב וגו' שמך יעקב וגו', כי השם של האדם הוא מה שנברא לתקן אותו הענין שנקרא שמו עליו... ויעקב לא זו שתיקן את שמו, אבל זכה עוד להיות נקרא שמו ישראל, כי כבר תיקן שם יעקב... זה שאמר וירא עוד, לשון תוספות, שהיה התגלות הנבואה ביותר ששמו של יעקב קטן מהכיל רוב הקדושה, ולכן נקרא שמו ישראל, לכן ויאבק איש עמו, שהיה דומה למלאך, כי המלאך עושה שליחות בשלימות... ויעקב שכבר תיקן שמו ניתן לו שם אחר, וזה עצמו בחינת נחלת יעקב, נחלה בלי מצרים... (שם תרנ"ז)

כי אם ישראל וגו', וכאשר גבר יעקב על המלאך הוא סימן שבא בחינת עומד, כמלאך שתיקן כל השליחות בשלמות, לפי שתיקן חטא אדם הראשון, כדאיתא, שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם, והיה צריך להסתלק מן העולם, אבל השי"ת נתן לו שם ושליחות חדשה בעולם, והוא למעלה מבחינת מלאך, שאינו עושה ב' שליחויות, וזה שרמזו חז"ל יעקב אבינו לא מת, הגם דבשם ישראל מצאנו מיתה. (שם תרנ"ט)

כבר כתבתי בשם מו"ז על מה שכתוב ויצר לו, הגם שהבטיחו הקב"ה רק יעקב רצה להיות נושע מצד התפלה, שבזה יש שייכות לאדם בזו הישועה לא מצד הבטחת הנס. ויש להוסיף על זה, כי באמת אם הבטיחו הקב"ה למה הביאו אותו מן השמים להיות עשו רודף אחריו, רק באמת זה תוספות חיבה יתירה... ושעל ידי מעשיו ירחם עליו הקב"ה... (שם תרס"ה)

וישב יעקב וגו', שעד עתה היו לו עבודות קשות לדחות קלפות עשו ולבן ושכם, ועתה נתיישב בשרשו... (וישב תרל"א)

תולדות יעקב יוסף, יעקב אבינו ע"ה היה למעלה מהטבע, ולא היה בכחו להמשיך הקדושה גם לעולם הזה, כי לא היתה לו שייכות כלל לעולם הזה, והיה צריך לעשות על ידי יוסף הצדיק, שעל ידו נמשכה הארה מיעקב לשבטים ולעולמות... (שם תרל"ב)

וישב, בקש לישב בשלוה, אחר המלחמות שהפריש עצמו מסט"א, בא עתה לתקן מה שעבר עליו, וכן כל אדם, קודם צריך להתגבר על המחשבות והרצונות אשר לא לה' המה, ונעשה בן חורין ובן עולם הבא בבחינת שבת, ואחר כך צריך לחזור ולתקן מה שעבר עליו. ויעקב פעל בזה שיוכלו בניו למצא מנוחת שבת גם בימות החול בזמנים מיוחדים, כענין חנוכה ופורים. (שם תרל"ה)

וימאן להתנחם - והקב"ה לא גילה לו, כי היה מצטער יותר בידעו שיוסף במקום ערוה וטומאה, שהיה דבר גדול מאד שנשאר שם בקדושתו... (שם)

וישב יעקב וגו' משל למרגלית וכו', ייחס אלופי עשו, כי יעקב בא לשלמות על ידם, קודם כתיב אלה המלכים, ואחר כך וישב יעקב, כי כל כח הסט"א הוא כדי שיעלה הצדיק על ידו בהתגברו עליו, וזהו ולאום מלאום יאמץ, שלכן יש מיעקב התאמצות כח לעשו... (שם תרל"ז)

בארץ מגורי, פירש בזוהר הקדש מלשון יראה, שעד עתה היה יעקב בבחינת אהבת חסד, שהיא התפשטות הקדושה לקרב רחוקים ולפנים משורת הדין, וכמו שכתוב ואהבת, שיהיה שם שמים מתאהב על ידך, ויצחק שהיה יראה ופחד נאמר לו אל תרד מצרימה, ועתה התחיל יעקב להיות בבחינת מגורי אביו, ואולי לכך קפץ עליו רוגזו של יוסף, כי במדת הדין אי אפשר לגמור בשלמות. (שם תרמ"ג)

וישב וגו', צדיקים מבקשין לישב בשלוה בעולם הזה וכו', פירוש שרצה יעקב אבינו ע"ה לתקן שתהיה מבוררת הנהגתו יתברך בעולם הזה, כמו שתהיה מבוררת לעולם הבא, והזמן עוד לא היה מוכן להתגלות הקדושה, והנה יעקב ויוסף שורש בני ישראל, והם ב' מתנות שנתן הקב"ה לישראל, ה' עוז לעמו יתן, עוז היא התורה, ה' יברך את עמו בשלום, בחינת יוסף... ומול אלו היו הרשעים עשו ועמלק, השקר והקטטה, שסתם מלחמה בתורה הוא עמלק ימ"ש. (שם תרנ"א)

תולדות יעקב... ציור המילה שייך רק למקבלי התורה, ומה שניתנה לאברהם אבינו קודם מתן תורה היתה מתנה וחסד על ידי שמסר נפשו להשי"ת, ובחינת מסירות נפש שייכת רק לבני ישראל מקבלי התורה... ולכן שלמות המצוה שייכת ליעקב, שאליו שייכת התורה בעצמותו, ואברהם קיימה בכח החסד, ויצחק בכח פחד, וליעקב שייכת בעצמותו, שצורתו חקוקה תחת כסא הכבוד, וגם שלמות מצות מילה בו. (שם תרנ"ד)

וישב יעקב וגו' בקש לישב בשלוה וכו', פירוש בקש לישב בשלוה בארץ מגורי אביו בבחינת מדת הדין להיות נתקן גם מדת הדין שנפרץ על ידי עשו, אכן זה יהיה מתוקן על ידי משיח בן דוד, שנקרא על שם זה פרץ, לתקן הפרצה מצד צפון. (שם תרנ"ז)

וישק לו, במהר"ל ויוסף אמאי לא קרא קריאת שמע, נראה שזו היתה בחינתו שהיה בבית אדוניו המצרי, ומתדבק בה' אף כשעושה עניני העולם הזה, אבל יעקב הוא למעלה מהטבע, ולכך נתדבק בהשי"ת ולא יכול לנשקו כנ"ל. (ויגש תרל"א)

ארד עמך וגו' בשם אא"ז מו"ר ז"ל על מה שאמרו חז"ל ראוי היה לירד בשלשלאות וכו', ולמה ראוי יעקב אבינו לזה, אך הפירוש שהיה ראוי לירד מדריגה אחר מדריגה עד שיוכל לבא למצרים, והשי"ת פעל על ידי יוסף, שהיה יכול לבא שמה כמו שהיה בלי ירידה כלל, על ידי הכנת יוסף הצדיק בנו. (שם תרל"ב)

ויחי יעקב וגו' למה פרשה זו סתומה וכו', פירוש כי הכתוב משבח מעשה יעקב אע"ה אשר חי במצרים י"ז שנים, כי היה דבוק בחיים ולא היה כל טומאת מצרים עומדת לנגד קדושתו, והיו י"ז שנים אלו הכנה לכל הגלות, אך כי פרשה זו סתומה לנו, פירוש שאין אנו משיגין איך המשיך חיות הקדושה במצרים, כי אם היו משיגין זאת לא היה הגלות כלל... ומה שאמרו חז"ל ביקש לגלות את הקץ ונסתם... והוא תימה, כי חס ושלום שירצה יעקב אע"ה להעלים מעשיו מהשי"ת, אך הפירוש כי ביקש להראותם עומק הרע ושיתגלה להם מלכותו יתברך בכל המקומות עד דרגא תתאה, כמו שכתוב באחרית הימים, וזה הוא בעת הסתרת פנים, והקב"ה לא רצה בזה כדי שיהיה הגלות, לכן נגלה עליו השכינה, ועל ידי שהיה התגלות לא היה יכול לגלות הקץ, שזה רק בעת ההסתר. וכן היה דרכו של יעקב אע"ה תמיד, להכניס עצמו במקומות אשר המה מסוכנים, כי היה מפתח לבנים, ורמז לדבר המלאך הגואל אותי מכל רע, מכלל שירד לכל מקומות הרעים וניצל מהם, ודרך הזה רצה ללמד לבניו ונסתם ממנו כנ"ל. (ויחי תרל"ו)

במדרש גר אנכי עמך וכו'...אמנם יעקב אבינו ע"ה תיקן גוף הימים בעולם הזה גם כן להיות מקורבים הם עצמם להשי"ת, כמו שכתוב בזוהר הקדוש ביאור הפסוק ויקרבו ימי ישראל למות, שיקרבו הימים לה', ולכן נסתלק אחר כך, כי בהשלמת העבודה המיוחדת לאדם נסתלק מעולם, ועבודת יעקב היה לקרב עצם הימים לה' כנ"ל, ונאמר עליו ויחי יעקב בארץ מצרים, שהביא החיות גם בארץ מצרים, כי גם חושך לא יחשיך ממנו... (שם תרל"ז)

פרשה זו סתומה וכו', דבר אחר שנסתם ממנו כל צרות שבעולם וכו' כי נחלת יעקב היא בלי מצרים, לכן כל זמן שלא נסתם בחינת יעקב לא היה אפשרות להיות הגלות, ופירוש הדבר אחר הוא גם כן, שלפי שנסתם ממנו כל הצרות לכן היה הגלות, כי כל ימיו של אבינו יעקב שהיה בצער היה הכל בעבור בני ישראל, ואם היה סובל צער בי"ז שנים הללו בארץ מצרים לא היו צריכין לגלות כלל, אבל השי"ת חס על הצדיק, ולא היה יכול עוד לענותו, וסתם ממנו כל הצרות, ועל ידי זה היה הגלות אחר כך. והפסוק ויחי יעקב בארץ מצרים הוא עדות גם לדורות כי נמצא חיותו של יעקב בכל עת צר, אך כי הוא נסתר ונעלם... (שם תרל"ח)

במדרש האלקים הרועה אותי וגו', הקיש גאולה לפרנסה וכו', פירוש זה הכח נתן בהם יעקב אבינו לדבק להשורש שלמעלה מהטבע, מה גאולה פלאים, כן יש לידע כי הפרנסה הכל בהשגחת הבורא יתברך בפרט כל בריה, כמו שאמרו יושב וזן מקרני ראמים וכו'... והנה בהדיא לשון ברכה לא מצינו בברכת יעקב לבניו רק ביוסף, כי הוא שורש הברכה כנ"ל, ובו נתקיים איש אשר כברכתו, ועל ידו בירך לכולם... (שם תר"מ)

ענין חיות יעקב במצרים, שהוא רשימה קדושה שהניח יעקב אבינו שם רק שהוא בדרך נסתר... ובמדרש הקיש גאולה לפרנסה, מה פרנסה בכל יום אף גאולה וכו', פירוש שיעקב אבינו פעל זאת להיות נשאר כח וחיות איש ישראל בכל יום למצא הארת הקדושה גם בגלות, וזה קריאת שמע ותפלה, ובחינת שמע ישראל, שהוא שזוכין על ידי הביטול להכלל למצא חיות הנ"ל... והענין הוא שקבל יוסף הצדיק על שכמו להיות עומד במקום יעקב אבינו, ועל ידי שקיבל עליו זאת היה יכול יעקב לעלות ליקבר במערה, ולכן וישתחו ישראל וכו', וזה שאמר נתתי לך שכם אחד, כמו שכתוב משכמו ומעלה גבוה, ופירוש שהעמיד אותו למעלה מבחינת השבטים. (שם תרמ"א)

בפסוק בן פורת יוסף וכו'... דכתיב ויוסף ישית ידו על עיניך, כי הנה צורתו של יעקב אבינו חקוקה תחת כסא הכבוד, והיא הצורה אשר הקב"ה ברא בעולם, ועל זה כתיב וירא וגו' והנה טוב מאד, וצורה זו שנקרא יעקב בודאי היא לעולם בכללות בני ישראל, כענין שנאמר כל רואיהם יכירום וכו', אך אין העולם כדאי להתגלות זה העין בתוך הרשעים, וכשהיו בני ישראל מתאספין ביחד בבית המקדש ונבדלו מן האומות חל עליהם צורה זו... ואז כשנבדלין ומתאספין יש להם אחיזה עד צורתו של יעקב, וזה שאמר האספו ואגידה וכו'... אכן כחו של יוסף הצדיק היה, שאין עין הרע שולטת בו, כמו שאמרו חז"ל בפרשת וידגו לרוב, ולכן יכול לקבל הארת הקדושה גם כשהוא תוך הרשעים, ולכן היה הוא המכין מקום במצרים עבור בני ישראל, ויעקב אע"ה ירא לירד למצרים שלא ישלוט עין רעה באותה צורה, ואמר לו הקב"ה ויוסף ישית ידו וכו'... ויוסף הכין מקום לסמות עיניהם של הרשעים שלא יוכלו להסתכל ולמנוע האור מן הצדיקים... (שם תרמ"ו)

במדרש הרועה אותי וכו'... ושמעתי מפי מו"ז ז"ל כי ב' ענינים אלו הם סור מרע ועשה טוב, ויוסף היה דרכו להיות מקודם סור מרע, ויעקב אע"ה תיקן שיתן השי"ת פתיחת הלב לתורה הגם שאין מתוקנים כראוי, ועל ידי זה ההארה נוכל אחר כך להיות סור מרע, וזה ענין הקדמת הפרנסה לגאולה. (שם תרמ"ז)

בפסוק האספו ואגידה לכם וגו'... וגם מה שקבלו אחר כך התורה היה בכח זה כמו שכתוב מורשה קהלת יעקב, ובכל אסיפה לשם שמים מסייע כחו של יעקב, דיעקב כלול הוא, כדאיתא בזוהר הקדוש, ולכן בשבת קודש שהוא זמן אסיפה זוכין לנחלת יעקב, והרי כל ישראל נקראו על שם יעקב וישראל, אם כן כל השורש מכנסיה הוא יעקב, ולכן אמר בקהלם אל תחד כבודי, שידע שכל הקהילות מתאספין בכחו... (שם תרס"ה)

ברש"י וגמרא לא כתיב בן ישראל וכו'... אך הנקודה שנטע יעקב אע"ה נקודה של אמת בתוך בני ישראל, על זה בקש שלא יוכל להתקלקל לעולם, ולכן אמרו חז"ל אף על פי שחטא ישראל הוא, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, והיינו שאם אדם חוטא מסתלק ממנו אותה הנקודה, אבל לא יוכל לחטא בזה, שהוא בחינת תתן אמת ליעקב... כי כחו של יעקב אינו מתגלה במחלוקת רק אם דבוקין באחדות, ולכן בשבת קודש כתיב והאכלתיך נחלת יעקב, שזוכין בשבת קודש להארת הנקודה של אמת שהוא נחלת יעקב, שהגם שיש לכל איש ישראל חלק מזה, אבל בשבת היא מתגלה ומאיר ונותן קיום ומזון לעובד ה'. (במדבר קרח תרמ"ח)

וידבר משה וגו'... ומצינו נדר הראשון ביעקב אבינו, והאבן הזאת וגו' יהיה בית אלקים, וכן בדוד המלך ע"ה אשר נדר לאביר יעקב, אמרו במדרש שתלה הנדר ביעקב, שהוא היה הראשון, וגם שם הנדר היה למצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב... אבל אלה אנשים הגדולים בנו בנין קבוע, שזהו עיקר החילוק בין בית עולמים לבמות, שבמה הוא באקראי, אבל אותן שיש בהם מדות הללו, הסכמתם דבר של קיימא לעולם... (שם מטות תר"ס)

לא מצינו בכתוב סוכה רק אצל יעקב, כמו שכתוב ולמקנהו עשה סוכות, וסוכה ולולב הם ב' מדריגות יעקב וישראל, כי שם יעקב הוא על המלחמה עם הסט"א, ולזה יש ד' מינים, כענין שנאמר עם חסיד תתחסד וכו' עם עקש תתפתל. ואחר שנצח המלחמות ניתן לו שם ישראל, שרית עם אלהים ואנשים, והוא לי ראש, חלק הנשמה ששם לא יש מגע נכרי כלל, ויתכן שזה רומז מראה הסולם שיש בו מדריגות, הוא ד' מינים שבלולב, כל חלוקי מעלות שבבני ישראל, אך וה' נצב עליו, הוא בחינת הסוכה שחל שם שמים על הסוכה, ובזה בחר יעקב אבינו, כדאיתא במדרש שלא רצה לעלות על הסולם... רק להיות נמשך אחר הנהגה עליונה, הגם שהיא למעלה מהשגת האדם... (סוכות תר"נ)

שם משמואל:

והנה תכלית צורת האדם ושלימותה הוא יעקב, שהוא היה עיקר המחבר שני העולמות, וזה שאמרו ז"ל צורת תם חקוקה בכסא, ויובן על פי דברינו הנ"ל, שאם עושה כל מעשי עולם הזה רק לצורך עולם הבא, ולא ליהנות מעולם הזה, בזה הוא מחבר עולם הזה לעולם הבא, שאם עושה כל מעשיו לשם שמים לצורך גבוה ולא לצורך עצמו כלל, אפילו לצורך עולם הבא, בזה הוא מחבר כל הבריאה להשי"ת, וזה מצינו ביעקב, שהשתמש בעולם הזה רק לצורך גבוה, ואף הבכורה שלקח מעשו, שכתבו המפרשים שענין הבכורה הוא חלק עולם הבא, לא עשה לצורך עצמו לירש עולם הבא, רק כפירוש רש"י, אין רשע זה כדאי להקריב לפני המקום, ובזוהר הקדוש תא חזי יעקב כל עובדוי הוו לשמא דקב"ה...

ואם כן כל הענינים של רמאות שקיים יעקב עם עקש תתפל באשר הכל היה לצורך גבוה, נתעלו גם כל אלו הענינים ונתחברו להשי"ת... ולפי הדברים האלה יובן למה כשעוברת על פתחי בתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, ומקשים העולם מה היה חסר לו שם בבטן... אך באשר יעקב לא לעצמו היה רוצה לצאת, כי אם לצורך גבוה, לחבר את שני העולמות על ידי עסקו בעולם הזה לצורך גבוה, ובאשר ענין זה היה צורתו, על כן מפרכס לצאת, כי בבטן אמו לא היה יכול לעשות זה... (בראשית תולדות תרע"ב)

והנה מובן, אשר בלידת המובחר שבאבות יעקב אבינו ע"ה, שהוא יהיה תכלית הבריאה, בודאי כל כחות הרע שבעולם חגרו שארית כוחם לעמוד לשטן על דרך יצירתו ועיבורו ולידתו שלא יצאו לפועל, על כן הפליא ה' עצה ונוצר בבטן אחת עם עשו, וללידת עשו שורש נחש הקדמוני בודאי היו שואפים, ולא היה ביכלתם להחיות את זה ולהמית את זה, כי אין בכוחם לעשות פעולות מתחלפות, שזה לא יתכן בלתי לה' לבדו... בהכרח היה להם להחיות את יעקב, ולפחות שלא יגעו בו לרעה חס ושלום... וכיון שמפתח הלידה לא נמסר לשליח, אלא נמצא בידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, על כן היתה אז שמירת השי"ת דבוקה בו, ושוב לא היה פחד מכחות הרע, על כן יצא עשו תחילה לבדו, ואחר כך יעקב לבדו, ולא היה נצרך עוד לשמירה מכח עשו... (שם תרע"ז, וראה עוד יצחק-ברכת)

...ומכל מקום עדיין צריכין למודעי, התינח בענין יציאת הנשמה מבית שביה לא יכלו לעכב מפני שעשו היה עמה בכרך אחד, אבל אחר שהיו בבטן אמם, מפני מה לא עשו כל טצדקי לקלקל את עיבורו של יעקב, אחר שהיו מונחים כל אחד בשליא בפני עצמה כבאבן עזרא הנ"ל... ולולא דברי האבן עזרא הייתי אומר, אף כי סדר הטבע בכל תאומים דעלמא שיהיה כל ולד בשליא בפני עצמה, נשתנה כאן הסדר, והיו שניהם בשליא אחת, ונסתייענו מדברי המדרש, למה יצא עשו ראשון, כדי שיצא הוא וסריותו עמו, ואי אמרת שהיו בשתי שליות, וכל שליא דבוקה בולד שלה, אם כן כל ולד יש לו סריותו בפני עצמו. ויצא לנו מזה, שגם בהיותם בבטן אמם היו בכרך אחד, ובשביל זה לא יכלו כחות החיצוניים לעשות לו לבדו שום רעה עד שעת הלידה... ולפי האמור יתפרשו לנו הרציצה וצערה של רבקה מה שלא היה כך בשום נשים שבעולם, שכאן היו בשליה אחת, וזה טבעו משכו לימין וזה משכו לשמאל... (שם תר"פ)

והנה ידוע, שהאבות תקנו את החטא של אדם הראשון, אברהם אבינו עקר את העבודה זרה ודחה השקר מן העולם, עד שאיחה את כל באי העולם, ובא יצחק והוסיף גיורים כבמדרש ריש וישב, אבל עדיין היה נדרש עיקר התיקון לגמרי להכניס את היצר הרע לקדושה, על כן עשה השי"ת שנולדו יעקב ועשו יחדיו, זה אמת, כמו שכתוב (מיכה ז') תתן אמת ליעקב, וזה שקר, כבמדרש ויקרא את שמו עשו, הוא שוא שבראתי בעולמי... ויעקב אבינו ע"ה לקח את מדת עשו מדת הערמומיות והכניסה לקדושה, וכמו שכתוב בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. ונראה שענין זה להשתמש בערמומיות, שהיא כלי מלחמתו של הנחש הקדמוני, ולהכניסה בקדושה, לא היה ראוי לזה אלא יעקב איש האמת, שהיה משומר משום שמץ דבר שקר, והיה כולו לשמא דקב"ה בלי שום תערובת צורך ותועלת עצמית כלל... ולא היה שום חשש חס ושלום שתהיה נאחזת בו מדת השקר, ועשה והצליח, ובזה פתח פתח לתיקון הכללי שישוב הכל להקדושה, ובחינת נושא עוון... (שם תרפ"א)

במדרש רבה וישכב במקום ההוא, רבי יהודה אומר כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב, ורבי נחמיה אמר כאן שכב אבל כל כ' שנה שעמד בביתו של לבן לא שכב, ומה היה אומר, רבי יהושע בן לוי אמר ט"ו שיר המעלות שבספר תהלים וכו'. נראה דרבי יהודה סבר שהשכיבה מורה על הגיעו לשלימות אחר העבודה, שקנין שלימותו היתה בבית עבר עוד טרם בא לבית לבן, שלגודל הכשפים והטומאה שבבית לבן לא היה אפשר לו להחזיק שם מעמד, אלא מחמת שנשתלם קודם בבית עבר, ורבי נחמיה סבר שהשכיבה לא היתה מחמת שכבר הגיע לשלימותו, רק הכנה על היותו אחר כך בבית לבן לקנות שם שלימותו, וכפשטא דקרא שהחלום היה הכנה... (שם ויצא תרע"ב, וראה שם עוד)

בענין יעקב אבינו ע"ה שהיה צריך מירוק בעשו ובלבן, כבר אמרנו מפני שיעקב כלול היה ממדת אברהם וממדת יצחק, על כן ממדת אברהם שבו, מדת החסד, נצרף בבית לבן, ומצד מדת יצחק שבו נצרף על ידי עשו. ויש עוד לומר, שהנה כתיב ויעקב איש תם, ולכאורה הלא מצינו לשון תם במי שאינו נשלם בשכלו... ולפי דרכנו היינו שיעקב אבינו ע"ה השכיל להיות בטל לגמרי להשי"ת ולבטל דעתו ורצונו אליו ית"ש, ולזה היה הצירוף בבית לבן הארמי, שהוא היפוך מדת התם, כמו שפירש רש"י, כל שאינו חריף לרמות קרוי תם, והיה צריך ללכת תמיד עם לבן ברמאות עשרים שנה, ומכל מקום נשאר במדתו להיות תם עם השי"ת, וזה עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, והיה זה נסיון גדול מאד למדתו זו, ואז זכה למדת האמת, והוא צירוף אות א' עם אותיות ת"ם, והאל"ף מורה על הממשלה, ובזה הכח עשה את כל החיל הזה בבית לבן, שידוע שהוציא מלבן את כל חלקי הטוב שהיו בו מלובן העליון... אך אחר שזכה למדת האמת הוצרך שנית לצירוף ומירוק גם למדה זו, והוא עשו שורש השקר היפוך האמת. 

ולפי האמור יש לפרש שני השמות יעקב וישראל, שם יעקב הוא מצד בחינת הביטול מלשון עקב, אלא היו"ד שבראש השם באה להורות כענין איש תם, שהוא מושל על בחינת העקב שהיא ביטול והכניעה. ושם ישראל מורה אל תכלית מעלת השכלי, והוא צירוף 'לי ראש', והוא מדת האמת. (שם תרע"ד)

והנה במדרש (ע"ז) מה הקב"ה כתיב ביה ונשגב ה' לבדו, אף יעקב ויותר יעקב לבדו... ומפרש בזוהר שאז נבדלו ממנו כל מחנות המלאכים שהיו מלוים אותו תמיד, והוא לבדו בכחו התגבר נגד שרו של עשו בלא אמצעות המלאכים. ומעתה מיושב הא דמלאכי ארץ ישראל עלו טרם שירדו מלאכי חוצה לארץ, שהרי באותו לילה שהיו ההתחלה והחינוך לכל אלה ונקבצו באו בו כל המדרגות, על כן לא הוצרך לשמירתם ולויתם של המלאכים, אלא לכשנסתלקה ממנו המעלה הגדולה, ואז ירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו. (שם תרע"ה)

והנה מאחר שיעקב קיבל על עצמו ועל זרעו אחריו עבודת הבירור והתיקון של כל ארבע המלכויות, וכל עבודת הבירור והתיקון תלויה בהתנהגות ישראל בהיותם בגלות בין המלכיות, על כן נדרש ליעקב שיכבוש הדרך לפני בניו... ראשונה בצרותיו ומאורעותיו בין לבן, נראה שהוא בכלל מלכות בבל... ובדוגמא זו היה יעקב, שהיה יושב אוהלים של תורה מימיו, ופתאום הוצרך ללכת לבית לבן, שהיה מפורסם בכשפיו, ובמדרש שלא היה בטוח בעצמו, ומתיירא שלא יבא לידי עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, והיתה עצתו לאחוז בנדר, במה שלמעלה מהטבע, כי שבע הוא בטבע... וכמו שבגלות בבל היו להם מראות יחזקאל למשיב נפש, כן היה מראה הסולם ליעקב שהובטח בשמירה... עוד מצינו השתוות, בבבל היה עיקר הנסיון בעבודה זרה, וכן בבית לבן שהיה מלא כשפים שהם עבודה זרה.

צרה שניה שעליה אמר לא שקטתי מעשו, ואיתא בספרים הקדושים שיותר היה ירא מהאחוה של עשו שלא יהי לו חיבור עמו, ממה שהיה ירא מהריגתו, וכן היה גלות מדי, שתחילה היתה סעודת אחשורוש שרצה בחבורתם, והזמינם לסעודה כדי למשוך אותם לזנות, ואחר כך היו גזירות המן להשמיד, מקבילות לצרת יעקב. צרה שלישית שעליה אמר לא נחתי, והיא דוגמת גזירת יון שתבעל לטפסר תחילה, וכן צרת דינה... צרה רביעית שעליה אמר ויבא רוגז, זה רוגזו של יוסף, והיא דוגמת חורבן בית שני וגלות אדום... (שם תרע"ו)

ויצא יעקב, יש להתבונן ביעקב, שתחילה קבל את הברכות ואחר כך הוצרך לגלות, והרי צדיקים מצעריהם קודמים למברכיהם, תחילתן יסורין וסופן שלוה, וכאן להיפוך, שקודם הברכות ישב אוהלים בשלוה, ואחר הברכות סבבוהו רעות רבות וצרות... בדוגמא זו יש לומר שהיה ענין יעקב, שהבכורה והברכות מעולם היו ראויות לישראל, אלא שהנחש הקדמוני היה רוצה לעשוק זה מן הקדושה, והיה מענין יעקב כמדת השופט שלא להניח לעשוק דבר מה מישראל, והשתדל עד ששב הכל למקום הראוי לו, כענין כבוש הארץ על ידי השופט. ואחר שנתבצר גבול הקדושה נתבקש עוד להרחיב גבול הקדושה ולצאת לחוצה לארץ ללקט אורות, כענין תעודת המלך וכיבוש סוריא... ואפשר לומר שזהו ענין שם יעקב וישראל, שהענין להציל העשוק מיד עושקו צריכין לעשות בתחבולות ועקבה, וכמו שכתב (תהלים י"ח) עם עקש תתפל, אבל שם ישראל בא על התרחבות והתפשטות גבול הקדושה... (שם תרע"ז)

יש להתבונן בענין גלותו של יעקב שהיתה כל כך קשה, עד שהיה מתיירא מאד, שלא יבא חס ושלום לג' העבירות עבודה זרה וכו', והוצרך להבטחה ולנדרים, מה שלא מצינו כן בירידתו של אברהם ויצחק, ועוד שהיה נצרך למירוק בכפלים, צרת לבן ועשו ועוד. ונראה דהנה בזוהר הקדש שיעקב אבינו ומשה רבינו ע"ה היו בחד מתקלא, אלא שמשה רבינו מלגיו ויעקב מלבר, ומענינו של משה רבינו יש לעמוד על ענינו של יעקב... והנה על פי מה שהגדנו שסיחון הוא ערד, היה ענינו קליפה המושכת לערוה, כן מצינו גם ענין עשו... וענין לבן הארמי נראה שהיה דומה לעוג מלך הבשן, דהנה בזוהר הקדש לבן הארמי הוה חרש בחרשין ורב בקוסמין... הרי היה לו כח רע בשכל, והנה הוא דוגמת עוג מלך הבשן, ומעתה יובן שלהכניע קליפות קשות כאלה לא היה אפשר אלא על ידי יעקב, כמו שקליפות סיחון ועוג אי אפשר היה להכבש אלא על ידי משה רבינו ע"ה. ועל כן אין תימא מה שהיה ירא יעקב אבינו ע"ה שלא יתגברו הם חס ושלום עליו וימשכוהו לכל הרעות שבעולם. ועם זה יתבאר הנדר, והיה ה' לי לאלקים, והאבן הזאת יהיה בית אלקים... (שם תרע"ח)

ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי, וברש"י, והלא קל שבקלים אינו אומר כן וכו', ועדיין אינו מובן, שמכל מקום היה לו לדבר בלשון נקיה. ונראה לפרש על פי מה שכתב האר"י בלקוטי תורה, בענין לידת הנשמות הגבוהות שהיו עשוקות בידי החיצונים עוד מחטא אדם הראשון, שאינם מתרצים להוציאן מתחת ידם אלא כשרואין איזה זיווג פגום נותנין אותם שם, בחשבם שבודאי תחזור עליהם יותר פגומה. ועל כן יש לומר שיעקב אבינו ידע שפיר שנשמות השבטים לגודל מעלתם בודאי יתאמצו החיצונים למנוע את לידתם, אבל תחבולה עשה לדבר דברים יוצאים מגדר הצניעות, אף שלבו בל עמו, מכל מקום החיצוניים אינם יודעים תעלומות בלב, וחשבו שבודאי מזיווג שכזה אי אפשר שיצאו בני מעלי, וזהו שפירש רש"י להוליד תולדות אמר כן. וכן יש לפרש כי שנואה לאה, ובזוהר הקדוש הקשה, והא בני שנואה לאו בני מעליא נינהו, אך יש לומר דמחמת דבני שנואה רעים ופושעים, כמו שכתב ביחזקאל כ' וברותי מכם וגו', ובתחבולה עשה יעקב אבינו להראות כאילו היא שנואה, למען יתנו החיצונים להוליד את הנשמות הגבוהות האלה, וזהו וירא ה' כי שנואה, היינו איך היא שנואה, שהשנאה רק לפנים. (שם תרע"ח)

ויצא יעקב, ברש"י, מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, וקשה למה לא נכתב כן אצל אברהם ויצחק, וראה בכלי יקר... ונראה דהנה ידעו שאדם הראשון נתגלגל בשלשת האבות, והם תיקנו את חטאו, ובמהר"ל שאברהם תיקן חטא גלוי עריות, ויצחק תיקן חטא עבודה זרה, ויעקב תיקן חטא שפיכות דמים, במה שלא ראה טיפת קרי מימיו. וכל אלה מורים רק שהנם נקיים משמץ חטאים אלו, אבל אין בזה מירוק ותיקון על מה שעבר... ונראה שהמירוק על חטא ההשחתה וההריגה לנפש שהיתה ראויה להבראות והוא הוציאה ממקומה להריגה היה, מה שיצא יעקב אבינו ע"ה מבאר שבע מקום הקדושה, ולא די בצרה זו, אלא עוד שהלך לבית לבן המכשף הגדול, ולא עוד אלא שהיה כפוף לו לעבד, זה הוא מירוק לחלק השני של החטא ההוא, במה שמוסרה ביד החיצונים כנ"ל.

והנה יעקב שבא לתקן חטא שפיכות דמים והריגה של אדם הראשון, היה רואה את עצמו כאילו אבד את חיותו ומקומו (כבורח לעיר מקלט, עיין שם), והיה בצרה גדולה, וגלה לחרן שאין בה כלל ענין ערי מקלט, אם כן אף שם לא יהיה לו מקום ולא חיות, ונתיירא שגם שם לא ירדוף לבן אחריו ויהרגהו. וכיון שראהו הקב"ה בצרה גדולה נגלה עליו בחלום, דהנה נבטח להיות השי"ת שהוא מקומו של עולם עמו, שוב יש לו חיות ומקום... וזה שאמר ויצא יעקב מבאר שבע, הוא מירוק לחלק הראשון של החטא, וילך חרנה הוא מירוק לחלק השני. ומעתה לא תקשי למה לא נאמרה יציאה באברהם ויצחק, שהם לא הוצרכו למירוק של יציאה כלל, וכל המירוק שלהם היה במקום שבאו שם, זה במצרים וזה בפלשתים. (שם תרע"ט)

...וזה עצמו היה ממהותם של יעקב ועשו, ועל דעת כך יבראו, יעקב יזכה לשלמותו על ידי עשה טוב, וכך היה ממלא תעודתו איש תם יושב אוהלים, ועשו נברא עם תכונות רעות שהיו מושכין אותו לכל רע, והכוונה היתה שיתאמץ בכח על טבעו ויברח מן הרע, ועל ידי זה יבא לעומתו למדרגות גדולות מאד... ויצחק היה חושב שעשו ממלא תעודתו, ועל כן לא הכיר בו בצורת פרצופו שהוא רשע, מפני שכשהיה רואה בו תכונות רעות, חשב שכל אלה מתולדה, אבל הוא ברח מהם, וזכה לעומתם לקדושה גבוהה. אך באמת לא היה כך, ורבקה הרגישה זה, והשתדלה שגם בחינת סור מרע תמסר ליעקב, ויזכה יעקב בשתיהן.

ועל כן, עד אז היה יעקב יושב בשלוה ולא היו לו שום מניעות ורדיפות שיצטרך להתאמץ ולברח מהן, ומן אז והלאה התחיל אצלו פרק חדש, שהיו לו כל ימיו מניעות ורדיפות רעות רבות, והוצרך להתאמץ על כל אלה ולברוח מהמשכתן, ועל ידן זכה למעלות הגבוהות ההן ונקרא שמו ישראל... (שם תרע"ט)

והנה אחר שנפטר יעקב אבינו מעשו ומלבן נאמר בו ויחן את פני העיר, שקבע תחומין, וזה שמירת שבת כבמדרש. והיינו שאחר שנשתלם יעקב ונכנעו לו כל הכחות החיצוניים, ותיקן פגם המח והלב, זכה לשבת, וקצת מעין זה הוא בכל איש ישראל... (שם וישלח תרע"ג)

בש"ס שבת ל"ג ויבא יעקב שלם וגו' ויחן את פני העיר, רב אמר מטבע תיקן להם וכו'... ובזה יש לפרש מחלקותם ולא פליגי, דהנה הלשון תיקן יש לפרש שהיה על הצד הטוב ולא על הצד הרע, וסבר רב מטבע תיקן להם, היינו שיהיה הממון שלהם מתוקן, והיא שלימות השכל כנ"ל, שהממון מתייחס לשכל, ושמואל אמר שווקים תיקן להם, היינו השווקים שלהם מתוקנים היפוך ממה שאמר רבי שמעון על מלכות הרשעה תיקנו שווקים להושיב בהם זונות, ותיקן שיהיו מתוקנים לסחורה ולהצטרכות נפש האדם. רבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם זה שלמות הגוף... (שם תרע"ד)

ויבא יעקב שלם וגו', יש להתבונן בישיבת יעקב בארץ ישראל שהיתה בשלשה מקומות, ישיבה ראשונה בשכם, שניה בבית אל, כמו שכתוב עלה בית אל ושב שם, ושלישית בחברון, שבודאי לא היה במקרה... ולפי האמור יש לפרש ענין שלשת המקומות שנתיישב בהם יעקב בארץ ישראל, דהנה יעקב כלול הוה, ובו היו כלולות גם מדות אברהם ויצחק, וכתיב ויבא יעקב שלם וגו', ואמרו ז"ל (שבת ל"ג) שלם בגופו שלם בתורתו שלם בממונו, וכתב מהר"ל ששלשה אלה הם שלימויות גוף ונפש ושכל, והם לעומת שלימויות אברהם יצחק ויעקב, ועל כן הישיבה הראשונה שלו בשכם, כי שכם הוא לשון חלק, דהיינו הגבהת הלב בדרכי ה' לאמור בשבילי נברא העולם, והיא מדת אברהם שקראו הר, כנ"ל. וזה היה תחילת הכבוש הן באברהם הן ביעקב והן בישראל באי הארץ, והוא רמז להתחלת האדם בעבודת ה', שצריכה להיות בחוזק גדול והגבהת הלב בדרכי ה', שלא יהיה כמתייאש, שזה מתחבולות היצר הרע להפילם ביאוש. השניה היתה בבית אל, שזוהי מדתו שקראו בית והקדישו לבית אלקים לעולם, הישיבה השלישית היתה בחברון, ארץ מגורי אבותיו, מדתו של יצחק שקראו שדה. (שם תרע"ז)

...ועל כן אברהם אף שכתובה בו נמי שמירת שבת, מכל מקום זה הוא רק במלאכה שנאסרה לכל הכלל בשוה, כמו שנרצה מצד כח הכללי שבו, אבל יעקב אבינו ע"ה שנרצה גם מצד צורתו הפרטית, כתוב בו ענין התחומין, שהוא לכל פרט ופרט תחום אחר... וכן ירש הארץ נמי למעלה מכל גבול ומדה פרטית, מה שאינו כן באברהם, כמו שצורתו הפרטית היתה בגבול ומדה מיוחדת, ולא כתובה בו שמירת התחומין מטעם הנ"ל, על כן לא ירש את הארץ אלא בגבול ומדה. (שם תר"פ)

וישב יעקב, וברש"י, בקש לישב בשלוה וכו', ויש לתמוה, מה עוול מצאו בו ביעקב שבקש לישב בשלוה, שבודאי לא חפץ בשלוה להתענג בתענוגי עולם הזה, רק לעבוד עבודת הקדש... ונראה דהנה ביאת האדם לעולם הזה היא להעלות את כל חלקי הקדושה מהבחינה התחתונה עד רום המעלות, מדומם נעשה צומח וכו'... והנה יעקב אבינו אחר שבא שלם מעשו ומלבן והשלים כל הבירורים השייכים לחלק נשמתו נאמרה בו שמירת שבת שקבע תחומין, אך אז התחיל הבירור הנוגע לכל הכלל, והוא בירור גלות מצרים. אבל באשר כחו של יעקב יפה, לא היה צריך עדיין לרדת למצרים, אלא הקדושה נמשכה אליו לארץ ישראל, כנ"ל בשם האר"י, אלמלא חטאו ישראל (לא היו צריכים לברר בגלות, אלא הניצוצות היו נמשכים אליהם. אך שוב היה צריך להיות עבודתו בבחינות שפלות והכנעה לנקות הבירורים כנ"ל, אבל הוא לא עשה כן, אלא וישב יעקב, וכן עולם הבא שנאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, וזה הוא בקש יעקב לישב בשלוה, היא שלוה אמיתית מעין עולם הבא, ואף שיש כמה צדיקים שזכו מעין זה בעולם הזה, אבל לא בקביעות וישיבה. 

ובזהר הקדוש מאי מגורי אביו, כדאמר מגור מסביב, והיינו כי גלות מצרים התחילה משנולד יצחק, עיקר הבירור הוא על ידי צמצום ומדת הדין, ובאדם היא התמרמרות ושפלות הנפש כנ"ל, ואם היה יעקב עושה כן, עדיין לא היה מגיע זמנו לרדת בעצמו למצרים, עד שנולדו כל ע' נפש, אך באשר ישב ועטרותיו בראשו ליהנות מזיו השכינה, קפץ עליו רוגזו של יוסף... (שם וישב תרע"ב)

 ...אך כלפי שאמרנו ענין המלכות הרביעית מפאת ההרכבה שלה משלשת הכחות החיצוניים, נמצא בה כח רביעי גדול יותר משלשה אלה, ומפאת שהיא שקולה כשלשתן, היא יתירה משלשתן, כן לעומתה בקדושה ביעקב אבינו ע"ה, אחר שהשיג את מעלתו ונקבצו בו כל ג' מיני השלמיות של אברהם ושל יצחק ושלו יחדיו, וישב בשלוה בארץ מגורי אביו, נצמח מזה מכח ההרכבה כח גדול מאד גדול משלשתן, אשר לא שערנוהו מראש, והוא עצם קדושה שבקדושה בלי גבול וגדר, ומובן אשר גם מעלתו זו צריכה להבחן כמו מעלותיו הקודמות בשעתן... והיינו כי סימן היה נמסר ביד יעקב שאם לא ימות אחד מבניו בחייו לא יראה פני גיהנם, ומובן ההיפוך. וממילא אחר מכירת יוסף שנסתלקה ממנו רוח הקדש לא תלה שהוא בשביל העצבות, אלא בשביל שהיה רואה את עצמו כאחד מבני גיהנם. והטעם יש לומר כידוע, ששליח שנהרג בדרך צריך המשלח כפרה, מה גם יעקב אבינו ע"ה שהיה יודע שאחיו שונאים אותו ושלח אותו אליהם, היה רואה את עצמו פושע בנפשו של יוסף... וזה שנקרא רוגזו של יוסף, שהוא פחד הגיהנם. ומאחר שחשד בשבטים שהם הרגוהו, הנה חשבם בבחינת אדם עשוק בדם נפש וגו', אם כן הם נמי אבודין ונדחין מאת פני הקדש כקין. גם עוד תקוה אחת נשארה בלבו על בנימין שהיה נקי מכל אלה חרד לו שיקראהו אסון ברדתו למצרים, ואם כן ראה שכל עבודתם מאברהם ואילך הכל יעלה בתוהו חס ושלום, ואין לו עוד תקוה. מכל מקום בכל אלה לא נסוג אחור משלימותו, והיה עובד את ה' ככחו אז ככחו עתה, לכן בכל הפרשה של שליחת בנימין למצרים נקרא בשם ישראל, שהוא שם של גודל מעלתו, שאם כי חשב עצמו אבוד משני עולמות, לא נפל ולא נסוג אחור מאומה מעבודתו הנפלאה, וזוהי עצם קדושה שבקדושה, וזו היא בחינה ומירוק למעלתו החדשה שיתירה משלשתן כנ"ל, ומעתה יובן שהכל היה בסדר נפלא, היסורין שלו והשלוה שלאחריה, ולא בסירוגין כלל, כי בלתי אפשר היה שיגיע לו רוגזו של יוסף טרם השלוה שהשיג מדתו להקרא בשם ישראל... (שם תרע"ד)

...ונראה טעמו של יעקב שבקש לישב בשלוה, אף שידע רשעת עשו וטומאתו ונצרך להחלישו לרחקא סטרין דלאו קדישין, יש לומר על פי מה שאמרנו לעיל, שלעומת שהאדם מדחה ומסלק ממנו את חלקי הרע ומגביר כח נשמתו על גופו, כן נעשה בכלל כולו שמסלק את כחות עשו וטומאתו. אולם כל זה שייך באיש שגופו איננו במדרגת הנפש, אבל יעקב שגם גופו נעשה קודש קדשים והוא אחד עם הנפש, אין לו מה לדחות, ועל כן שפיר ידע שעבודה זו אינה שייכת לו, ועל כן בקש לישב בשלוה כנ"ל. אך באמת מילתא אחריתא הוה ליה ליעקב, היינו פרעון שטר חוב של הגלות, וראוי היה לו לירד בשלשלאות של ברזל למצרים, כי ירידתו למצרים היתה למחסה לבניו שלא יטמעו חס ושלום במצרים, ופתח לגאולה כידוע. ונראה שלזה הענין היה יעקב עדיין בזה העולם עד שנתישבו ישראל במצרים על בסיס נאמן, והיו יושבין בישיבה של תורה שמה, והרגילם להיות במצרים על אדמה טמאה עובדי עבודת ה' בהתגלות... (שם תרע"ו)

ונראה להוסיף ולומר, דהיינו הא דנטמן יעקב בבית עבר י"ד שנים, שבפשיטות היה לחזק את ידו בתורה, למען יחליף כח נגד עשו ולבן. ויש עוד לומר שמאז שהיה יושב אוהלים היה כל לימודו בהליכת עשה טוב, ועתה כשנתחדש לו שנזקק לזכות גם על ידי סור מרע, ומסכת זו לא למד מעולם, על כן נטמן שם י"ד שנה ללמוד גם דרך זו. וכפי שפירשנו דברי הש"ס בבא קמא ל', אמר רבי יוחנן האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר מילי דאבות, ואמרי לה מילי דברכות, היא הדביקות בהשי"ת, בבחינת עשה טוב, ומילי דנזיקין שהיא המניעה ממה שאינו ראוי וממון שאינו שלו על ידי סור מרע, ומילי דאבות כולל שניהן. וידוע מאמרם ז"ל בבא בתרא קע"ה הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהם. וזה כאמרנו, שיותר קל לזכות על ידי סור מרע מאשר על ידי עשה טוב, ולפיכך למוד ההלכות של מסכת זו עולה למעלה יותר, ולזה היה יעקב נטמן בבית עבר י"ד שנים, ויש לומר שהוא ללמוד מסכת נזיקין...

ולפי זה יש לומר, שבאם היה עשו עושה כפי תעודתו שנוצר להשלים את נפשו בבחינת סור מרע דוגמת עץ הדעת טוב ורע, היו ארבע הגזירות הנ"ל מחולקות ליעקב ולעשו, ליעקב גרות ובארץ לא להם, למירוק מידתו עשה טוב דוגמת עץ החיים, ולעשו עבדות ועינוי למירוק מדתו סור מרע, דוגמת עץ הדעת טוב ורע. אך באשר עשו בחר ברע וניתנה ליעקב גם בחינת השלמת הנפש על ידי סור מרע, שוב נפלו כל ד' הגזירות על שכם יעקב.

ולפי האמור, דלולא שניתנו על שכם יעקב לא היה נצרך כלל לגלות מצרים ולא לצרת לבן וצרת עשו, אלא היה הולך לבית לבן ליקח לו משם זיווגו, לא בבריחה ולא בידים ריקניות, אלא מתוך רחבת ידים, ובזה היתה מתקיימת בו גם הגזירה השניה בארץ לא להם, והיינו ארץ מלאה כישוף וטומאה ועבודת זרה, כי לא נאמרה בגזירה ארץ מצרים בפירוש, אבל מאחר שנטל על עצמו גם עבדות ועינוי, היה צריך לצרת לבן וצרת עשו, ובבית לבן נתקיימה בו גזירת עבדות וגם נתקיים בו עינוי, כמו שאמר הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה וגו', ובכלל העינוי היראה מפני עשו, ואחר כך ויבא יעקב שלם עם כל השלמיות...

ולפי האמור יש לפרש הא דוישב יעקב, שביקש לישב בשלוה, היינו דאחר שכתוב בו ויבא יעקב שלם, שנשלם בכל בחינותיו, וגם סבל בעצמו כל ד' הגזירות של בין הבתרים, חשב את עצמו כמו בעולם הבא, שהצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה... אך חז"ל תפסו עליו, כי מאחר שעדיין הוא בזה העולם, מורה שעדיין יש לו מה לעשות פה, דאם לא כן היה נפטר לבית עולמו לאור באור החיים, שהכוונה היתה שעוד יהיה עם בניו יחד להורות להם דרכי ה', בבחינת סור מרע שמסר ליוסף, ובכלל זה גלות מצרים, ובאשר יש בו חשש סכנה ביותר, שלא יטמעו חס ושלום במצרים, כמו שכבר פגם בזה אדם הראשון בחטא עץ הדעת, על כן נדרש שהוא יהיה עם בניו בראשית ימי גלותם, עד שיעמידם שמה על בסיס נכון, ועדיין לא הגיעה העת לישב בשלוה כישיבת עולם הבא... (שם תרע"ח)

...ונראה דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד בהא דבהגדה וירד מצרימה אנוס על פי הדבור, על פי דברי המדרש, מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה, אלא כך אמר הקב"ה אני עוסק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר להם למה הרעותם... יעקב שהיה קדוש בתכלית לא היה אפשר שתגע בו הגלות של מצרים אשר בשר חמורים בשרם וגו', אלא בשביל שיצא מפיו דבר של בטלה וברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור, על כן היה מקום שתחול בו הגלות... שליעקב אבינו ע"ה לגודל קדושתו גם דיבור זה של בטלה שאין בו תועלת נחשב פגם בדבור, ועל כן נשאב בו כח משתעבד, וזהו שהכינו לגלות מצרים, ומכל מקום באשר בפגם הוא רק מחמת רוממותו, הכח המשתעבד נמי היה דק מאד.

והטעם שנזדמן לו דבור של בטלה יש לומר באשר אז היה מתאבל על יוסף, והאבל הוא חסר השלמות, ולא היתה אז כל כך קדושת הדבור בשלמות. ויש לומר עוד שגם דבור של בטלה זה לא ממנו היה אלא שאלקים אינה לידו דבור זה, למען הוציא גלות מצרים לפועל. ונסתעף ממה ששגג תחלה לשלח את יוסף במקום סכנה, והשליחות היא בדבור, על כן נמשך לו מזה פגם דבור של בטלה, וגם שגגה זו היתה בשביל שגגה קלה ששינה בן בין הבנים, היה העונש שישגה לשלוח את האהוב לו במקום סכנה, ויצא מה שיצא... (שם תרפ"א)

...והנה פשוט שמעלת יעקב גדולה משל יוסף, וזהו שכתב רש"י דישרים עדיפי מצדיקים, ומכל מקום הנה מצינו שכשנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה, ורצה לשוב מבית לבן, כי יוסף שטנו של עשו, ויעקב נמשל לאש שאינו שולט למרחוק, ויוסף ללהבה ששולטת למרחוק, הרי שנמצאים ענינים ביוסף לשבח מה שלא היו ביעקב... (שם חנוכה תרע"ו)

...הנה יעקב אבינו ע"ה כשנקרא ישראל ישר א-ל הגיע אל שלימות התיקון וההתישרות, וזהו פירוש התיבה ישראל, ובשביל זה עצמו כתיב בו כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, כי כאשר הגיע לתכלית ההתישרות הנה נשלמה בו כוונת צורת האדם, וכמו אדם הראשון קודם החטא שהיה גבוה אף ממלאכי השרת, על כן יעקב אבינו ע"ה התגבר ושלט עם אלקים ועם אנשים. מכל מקום לא הלך אז לבית עולמו, כי נתבקש להכין את שבעים הנפש שלו ולהביאם מצרימה, ולהיות אתם שמה בתחילת גלותם להרגילם להיות בארץ לא להם ולא יפלו ממדרגתם, ובשביל זה יחזיקו מעמד בכל ימי גלותם ולא יטמעו חס ושלום... (ויגש תרע"ז)

...ויעקב איש תם יושב אהלים, ובזוהר הקדוש שחיבר עלמא עלאה ועלמא תתאה, היה כחו יפה לתקן חטא שפיכות דמים, שהוא ענין פירוד בין נפש אדם שמן העליונים להגוף שמן התחתונים. אך בחטא של (אדם הראשון) של ק"ל שנים שהיה לאונסו מחמת שנשתאבו בו כחות רעים כנ"ל, בלתי אפשר לתקן זה אלא מי שהוא נקי מפסולת ומשום כח רע... ורק יעקב שהיתה מטתו שלמה שלא יצאה ממנו שום פסולת, ובאבות דרבי נתן ב' שנולד מהול, מורה שהיה בלי שום פסולת מתולדתו, ועל כן נחלת יעקב היא בלי מצרים, כי המצרים הם כחות רעים שיש להם אחיזה בו ויונקין ממנו, ומהם כל המצירין והצרות שבאו על האדם, ומהאי טעמא לא ראה טיפת קרי מימיו, והוא הנקרא עץ החיים ליודעים, היפוך עץ הדעת טוב ורע, על כן נמסר לו לתקן חטא זה שלא תיקן אדם הראשון, שהוא מצד שנשתאבו בו כחות הרע כנ"ל, שהביאוהו לידי טומאה לאונסו, והיה לו לסבל יסורין ק"ל שנה לתקן חטא זה, וכאשר נשלמו ימי המירוק עבור חטא אדם הראשון, נתגלה ממילא עצם בחינת יעקב שהיה טוב בלי שום פסולת וכח רע, וזהו הי"ז שנה שהיה במצרים גימטריא טוב... (ויחי תרע"ה)

במדרש רבה ל"ו, רבי פנחס בשם רבי ראובן, אמר הקב"ה לעולמו עולמי עולמי, אומר לך מי בראך מי יצרך, יעקב בראך... נראה לפרש, דהנה בבריאת העולם שהיו הברואים מתגשמים והולכים, היתה ירידה לצורך עליה, כמו הנוטע גרעין בארץ שהוא בלה ונרקב, אבל הוא צורך קיבוץ כחות הארץ להוציא ענף ולשאת פרי משובח יותר מהגרעין שנטע. כך היתה הכוונה שעבודת השי"ת העולה מן התחתונים ומגשמיות הארץ זה נרצה ומשובח יותר מכל עבודת העליונים. והנה יעקב היה בריה בלי פסולת כלל אפילו בגופו, על כן היתה מטתו שלמה, ועל כן לא מצינו קרבן שלמים באברהם ויצחק אלא ביעקב, כי דם הקרבן נגד נפש האדם, והאברים נגד הגוף. ובאשר לא היה גופם של אברהם ויצחק כל כך נקי, על כן לא היה אפשר שאכילת גופם יהיה כל כך נרצה כמו אכילת מזבח, אלא יעקב שהיה בלי שום פסולת הקריב שלמים, ועל כן היה תכלית הבריאה, וצורת תם חקוקה בכסא, שהרי הוא העלה תכלית החומר והגשם כמו שהיתה הכוונה בבריאה, וזהו הפירוש בוראך ויוצרך ישראל, כמו שכל נטיעת האילנות מתייחסת לפרי, כן כל הבריאה מתייחסת ליעקב. ובא רבי יהושע דסכנין והוסיף לבאר בהמות לא נבראו אלא בזכות יעקב, היינו בהמות שהם תכלית החומר לא היה לשום אדם כח להעלותם, אלא יעקב מפני שהיתה מטתו שלמה... (בחקותי תרע"ט)

והנה אברהם ויצחק הורישו לבניהם דביקות באביהן שבשמים, ויעקב הוסיף להורישם שיהיה בכחם להלך תמיד מדרגא לדרגא ולהתחיל תמיד מחדש, וזה היה הענין ששמע אל אביו ואמו וילך, כי יעקב אבינו היה בן ס"ג כשנתברך, והיה בדרגין עליונים מאד, והיה בדעתו להתבודד עם ה', ולהיות כמלאך עומד ומשרת, ושלא לעשות שום פעולה ולהשליך על ה' יהבו, וכמו שאמר ואנכי איש חלק, כמה דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב, וכבר פירשנו בשם אמרי יושר, שיעקב השיב לה כי באשר הוא חלק ה' אין לו לעשות שום השתדלות, ואם ברצון ה' שיהיו לו הברכות, בודאי יהיו בלי השתדלות, אך רבקה השיבה לו עלי קללתך בני, ובתרגום, עלי אתאמר בנבואה, על כן קבל על עצמו, ועל כן איתא שם במדרש וילך אנוס וכפוף ובוכה, אולי אינו זוכה להיות חלק ה', אחר שהוא נצרך להשתדלות. ואם כן מובן שאחר קבלת הברכות שהיה בדרגין עלאין יתיר, בודאי היתה כוונתו להיות מחלק ה' ולהתבודד ושלא לעשות שום השתדלות, וכאשר יצטרך הזווג בודאי יזמין לו השי"ת.

אך עצת יצחק ורבקה לא היתה כן, אלא שיתחיל לגמרי מחדש, והיה בבחינת הולך ללבן לקנות שלמות מחדש, ולא אמרו אליו זה בדרך נבואה רק בדרך עצה, ומכל מקום כפף את דעתו ורצונו לדעתם, וזה שבמדרש, כל דרך איש ישר בעיניו ושומע לעצה חכם זה יעקב, וישמע יעקב וגו'. וזה עצמו היה בישראל, כמו שכתוב, (ירמיה ב') זכרתי לך חסד נעוריך וגו'... (ויקרא תרע"ד)

ולפי דרכנו שענינו של יעקב בסוכה הוא ענין הגנה מכחות חיצוניים, כמו מאז שיעקב נסע סוכותה שהיה להגנה ולהצלה, ויתישב הא דכתיב ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, על כן קרא שם המקום סוכות, ולמה לא קרא לו בית על שם הבית. אך להנ"ל יש לומר דנפשות ביתו שהיו צדיקים גמורים לא היו צריכים להגנה מכחות החיצוניים, אלא מקנהו שהוציא משיני אריות הוא לבן הארמי, וכל מקנהו היו ניצוצות קדושים שהיו בשביה ברשות לבן, ובתחבולות עשה מלחמה להוציאם משם, ומכלל שהוציאם משם בקדימת זמן, דאי לאו הכי לא היה לבני לבן שום טענה עליו, כמו בפרי הנתלש מן האילן מעצמו אחר גמר בישולו... ומשום הכי כחות החיצוניים רודפים אחריהם וצריכים הגנה בסוכה... והנפשות לא היו צריכות להגנה, אלא לתוספת אור אלקי שאין לו שיעור למעלה, ואפשר שהבית שבנה היה להמשיך להם עוד תוספת אור אלקי, כענין (תהלים ס"ה) נשבעה בטוב ביתך וגו', מכל מקום זה לא היה יעקב המתחיל בו, אלא עוד היה בידם מזכות אברהם אבינו ע"ה... (סוכות תר"פ)

ר' צדוק:

ויעקב היה העיקר עבודתו רק על הכונה לשם שמים והלבושין דמעשה התחיל רק אצל לבן כמשז"ל עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, דשם התחיל להוליד נפשות ישראל שהם עצמם מצות התורה, וגם ידוע דאשה היא דרגא דמעשה כנודע, ולכך אז נקרא דהלבישתו בגדי עשו... (חלק ג דובר צדק עמוד קלב)

ויקרא יצחק אל עשו, כי הברכות בעולם הזה ומצד מדת הדין אין מקום ליעקב לקבל טוב בעולם הזה, שיש טענות הרבה עליו, אבל עשו מפני שאבוד בעולם הבא יש עצה לתת לו עולם הזה. והעצה על זה "בשופר אפתנו" (ביום הדין), ופתוי הוא בשקר עיין בטו"ז או"ח סו"ס קכ"ז, ורוצה לומר בענין יעקב אבינו ע"ה שכיחש למדת הדין, והיינו כי מצד זה שמחשבת מדת הדין לתת לעשו עולם הזה מצד זה יוכל גם יעקב לזכות בעולם הזה דעל כל פנים לא גרע מעשו, אבל רק כשיאמר שהוא עשו, רוצה לומר שהוא כמחשבת הדין עצמו ואין כאן שינוי כמחשבתו, כי זה גם כן מצד הדין שלא לשנות מהבטחתו. וזהו טענת יעקב, אם אינו טוב על כל פנים לא גרוע מעשו, וצריך לזה רמאות... (שם קומץ המנחה סז עמוד ס)

...וישכב שם שגם בשכבו ידע לפני מי וכו', ויחלום שזהו מדרגת יעקב כנ"ל אות ס"א שמגיע למדרגת שאין צריך עוד עבודה ויגיעה רק השכיבה גם כן טוב. וזהו בבית ששם המנוחה מה שאינו כן בהר ושדה יגיעה, ולכן אמרו ז"ל (סנהדרין נ"ח) גוי ששבת חייב מיתה, שזהו מדרגת שבת (שיצא משם יעקב, וזהו באר שבע כנ"ל אות מ"ח), ושם אין מקום לגוי כנ"ל... (שם שם עא עמוד סד)

...כי ד' אותיות אלו של שמו הטמא בקליפה הם נגד ד' אותיות של שם הקדוש של יעקב אבינו ע"ה בקדושה, הע' וק' הם בעצמם, והי' ב' נתחלפו בקליפה במ' ל' וגם נשתנה סדרן, והענין כי יעקב אבינו ע"ה הוא תכלית השלימות צורת אדם שיצר השי"ת בעולמו, דעל כן צורתו חקוקה בכסא הכבוד שהוא הדמות כמראה אדם שעל הכסא, כי הוא חלק ה' ודבוק בשם ההוי"ה ית"ש כנודע, וכמו שד' אותיות השם כוללין כל קומות העולמות כולם מתחלת המחשבה עד סוף המעשה כנודע, כך ד' אותיות דיעקב היה על שם המחשבה שהיא דבוקה לגמרי בהשי"ת כטעם (במדב"ר י"ד) ישראל עלו במחשבה, כי המחשבה באדם היא למעלה מהרגשת הלב... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קה)

...ונראה דדרש צדיק על יעקב אבינו ע"ה, שהוא סתם צדיק, דכיוון שעובר אדם עבירה אף דרבנן, שוב נקרא רשע, ואם עשה תשובה אחר כך נקרא בעל תשובה, ולא צדיק, ורק יעקב אבינו ע"ה שהיה כאדם הראשון קודם הקלקול ולא קלקל מעולם, שלא ידע כלל מהנאת הגוף, הוא נקרא סתם צדיק. (פרי צדיק תולדות א)

...כי יעקב אבינו פחד בנפשו כאשר גלה לחרן, אולי הוא מצד שנדבק בו מלשון רמיה, שהוא בחינת עשו, ומה גם שהולך לבית לבן אבי הרמאים, ושמא יתלכלך אצלו בחטא ולמוד ממעשיו, ועל זה היתה עצתו לילך לבית המדרש של עבר, ועל ידי זה אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף... (ויצא ב)

...ובזה יובן פתיחת רשב"נ אשא עיני אל ההרים וגו' ואני לא נזם אחד, ולכאורה מה ענין זה לזה, לפי דרשתו אל ההורים וכו'... אמנם בא רשב"נ ללמד, שבודאי לא הצטער על טובת עולם הזה, רק הצטער על קטרוג היצר הרע בחלוקה השניה, שלא יועיל לזה דברי תורה, כאמור, ועל זה מרמז למלפני, שגם התורה שלמד מרבותיו שם ועבר לא הועיל לו, ומאין יבא עזרי, והביא ראיה שעדיין לא אתפני יצר הרע מכל וכל, שהרי הוצרך ליתן כל ממונו לאליפז, ומזה הרגיש יעקב שלא הועילה לו תורתו לרפאות את היצר הרע מכל וכל, שאם היה מועיל לא היה לו שום פחד מעשו וכמו שאמרנו, שזה תלוי בזה, ומה יהיה עוד תקותו להבא... ואמרו חז"ל שתיקן ערבית, והיינו שבחשכת הגדול שיהיה לכל נפש עד שאין לו שום עצה בעצמו, עם כל זה ישליך בטחונו על ה'... ועל זה דרשו ושכבת וערבה לך שנתך, שנאמר וישכב במקום וגו', שבזה נתגלה לו שדבוק ומקושר בהשי"ת גם למעלה מהדעת... (שם)

ולמה לא נזכרה היציאה מהמקום רק ביעקב ובנעמי, אך הענין הוא מטעם שלא נזכר על האבות שהיו שופריה דאדם הראשון, רק על יעקב, (בבא מציעא פ"ד), והיינו כאדם הראשון קודם הקלקול, ולמה לא נזכר כן על אברהם ויצחק, שבודאי גם כן תקנו קלקול הנחש... רק מכל המקום לא נשלם התיקון, שהרי יצא עוד פסולת מזרעם, ורק יעקב אבינו ע"ה, שהיה כאדם הראשון קודם הקלקול, וכמו שאמר רש"י מבראשית רבה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, (הבה את אשתי להעמיד וולדות),והיינו שלא ידע כלל מהנאת הגוף שהוא עטיו של נחש, רק לב להוציא בשר ולא לדבר אחר, כמו שיהיה לעתיד, ועל כן לא עלה על דעתו שיש בושה בזה, וכמו באדם הראשון קודם הקלקול, דכתיב ולא יתבוששו... ובזוהר הקדוש איתא, שהיה שופריה דאדם הראשון ממש, והוא דמות אדם שעל הכסא, ומטעם זה נכתב ביעקב יציאתו מבאר שבע, ללמדנו שכל זמן שהיה בעיר הוא זיוה, וכן נזכר יציאתה בנעמי, שאז יצאה גם רות, ובזה נכלל נפש משיח, שהוא יתקן כל פגם הנחש בכל אומה ישראלית... (שם ד)

...והכבוד הוא המתנגד לקדושת יעקב אבינו ע"ה שמטתו שלמה, ומכל מקום יש בירור בענין התנשאות, ויעקב אבינו ע"ה היה שפל בעיניו, כמו שנאמר קטונתי מכל החסדים, והוא השורש של תורת אמת שמניחים מקום גבוה והולכין למקום נמוך כמים... והנה יעקב אבינו ע"ה כאשר גלה לבית לבן אב הרמאים, ושורש ההיפך, ובודאי נתן על לבו לתקן הפגמים של הג' מדות רעות, ועל זה אמר רבי יהושע בן לוי שהיה אומר ט"ו שיר המעלות, והיינו לתקן פגם התאוה... (שם ז)

ואברהם ויצחק הובטחו רק על ניצוח הכתרים השרשיים שהם מושרשים בטוב בשורש, אבל מצד ההתפשטות לא נתבררו עד יעקב שמטתו שלמה, דבירר כל קומת הקדושה, ועל ידי זה ניצוח כל קומת הרע בכל ז' מדות, והוא שלמות צורת האדם... וכל זרעו יש להם שלימות צורת האדם... (פרי צדיק וישלח א)

...ויעקב זכה בעושר, דאף שכל האבות היו עשירים, כמו שנאמר ואברם כבד מאד וגו', ויגדל האיש וגו', אבל כולם לא עשו שום השתדלות מאומה, רק שנתן להם השי"ת, מה שאינו כן ביעקב אבינו ע"ה, שמצינו שעשה השתדלות לקנות עושר בצאן לבן ובמקלות, רק שיעקב אבינו ע"ה ידע שהכל מהשי"ת, ואף השתדלותו בין בעניני עולם הזה בין בעניני עבודת השי"ת תלה הכל בהשי"ת, כמו שנאמר האלקים הרועה אותי מעודי וגו', וכל מעשיו היו רק לשמא דקוב"ה, וידע שהן מתנות שמים, ובא מידו של הקב"ה על ידי המלאכים, כמו שאמרו בבראשית רבה ע"ג מלאכי השרת היו טוענין מתוך צאנו של לבן וכו', ובאות מכח התורה, שכל ענין המקלות היה בהן סודות ודברי תורה, וכל שאינו בא מידו של הקב"ה ובכח התורה היה נחשב לפי מדרגתו וקדושתו כגזל... (שם ו)

...וכן יעקב אבינו נצטער על הדורון ששלח לעשו, וכמו שכתוב ותעבר המנחה על פניו, אף הוא בעקא (בראשית רבה ע"ו), והיינו שכבר היה לו העדרים מבוררין אצלו... וכאן ראה שהוצרך לשלוח מהם לעשו, והיה לו צער מזה, שמא אין רכושו מבורר עוד, ואחר כך נתברר לו שהוא שלם בממונו ולא חסר כלום מאותו דורון, שזה היה שייך לעשו, שהיה לו שייכות בהם, ועל ידי הדורון הוציא ממנו הניצוצות... (שם י)

וכן מה שאמר יעקב אבינו ע"ה, כי ארד אל בני אבל שאולה, הוא גם כן דבר אמת, כיון שיצא מפיו, והוא שעל ידי כן יוכרח לירד למצרים, שמזה נתיירא יעקב אבינו ע"ה, וכמו שנאמר אל תירא מרדה מצרימה... (וישב ח)

ויחי יעקב וגו', להבין זאת מה דאיתא בזוהר הקדוש שי"ז שנים הללו שבארץ מצרים היה עיקר החיים שלו שלא בצער ושלא ביצר הרע, ומעין עולם הבא, ומכל מקום נאמר יעקב, שהוא קטנות המדרגה כידוע, וכמו כן בכללות חייו קמ"ז שנה נאמר גם כן בשם יעקב, ואחר כך נאמר בלשון ויקרבו ימי ישראל וגו', שהוא בחינת המדרגה הגדולה. והקשה על זה גם כן בזוהר הקדוש, וגם הלא אמרו שג' האבות הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, ולא שלט בהם יצר הרע, ודרשו מדכתיב וכי יש לי כל, וזה היה עוד הרבה שנים קודם ויחי יעקב בארץ מצרים, ואז כבר נשלם בבחינת כל, היינו שלימות החיים, והיאך אמרו שעיקר השלימות היה הי"ז שנה ובארץ מצרים דייקא. אמנם יובן על פי מה שאמרו (בבא מציעא) ולבית יעקב חטאתם, אלו עמי הארץ, שזדונות נעשות להם כשגגות, כי בודאי יעקב אבינו ע"ה בעצם שרש נפשו כבר היה נשלם בעת שישר אל המלאך ויוכל, שהיה שרו של עשו, שהוא כח היצר הרע, וקרא שמו ישראל, כי שרית עם אלהים וגו', ולכן אחר זה אמר לעשו וכי יש לי כל, שכבר זכה באמת לשלימות החיות שלא ביצר הרע. אך מפני שכל ענינו של יעקב אבינו ע"ה לסבול צער גידול בנים, כדי להשריש הקדושה לזרעו אחריו לדורות עולם, גם לנפשות הנמוכים אשר בשם יעקב יכונה, שיזכו גם כן לחיי העולם הבא שלא ביצר הרע, וזה היה דייקא בי"ז שנה שהיה בארץ מצרים, שאז נשלם החיות גם בנפשות של בחינת יעקב כנ"ל, וזה שנאמר לו במראות הלילה יעקב יעקב אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם דייקא, על ידי ירידתם למצרים יתבררו כל הנפשות להיותם מוכנים לקבלת התורה, שהם בעצמם שזכו להזדכך היו כל הס' רבוא נפשות שהיו הדור דעה... (ויחי ב)

...וכאן שאמר שצדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופן, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל, היינו שלא לוקחים מה שאינו מגיע להם מהשי"ת... ומה שלא נברא בשבילם הוא אצלם כגזל, ואין פושטין ידיהם לקחת, ומפני זה ממונם שמיוחד להם שנברא בשבילם חביב עליהם כל כך, עד שמסר יעקב אבינו ע"ה את נפשו עליהם... (פסח לט)

...וכשבא יעקב אבינו ע"ה, והשכיל שגם בבחינה זו עוד נסתעף פסולת, הוא כחו של עשו, להתדמות בנפשו שיש לו כח וגבורה בכוחו ועוצם ידו, התחיל להנהיג מדותיו להיות בכל עניניו חוסה בו, כמו שאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה וגו', ובסוף ימיו אמר האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה, שהיה מבורר לנגד עיניו שאין לו שום כח ותנועה מעודו רק מה שנשפע לו מלעילא... (במדבר ח)

...וזה היה מדרגת יעקב אבינו ע"ה, אחר שקיבל הברכות מאביו, אף שראה שלא היה זאת במקרה מה שרבקה הרגישה עוד מקודם, ועשו לא בא עד שהוא יצא, ולכאורה היה צריך להיות תקיף בדעתו מזה, שבודאי השי"ת הסכים לזה, והיה לו להיות בתקיפות, אבל הוא לא היה כן, רק הלך ללבן מקום טומאה ולסבול גלות, ועזב ונפרד מאב כזה, וכל זה היה לברר את עצמו, היינו אף שהשי"ת הסכים עמו, אבל זה אני יודע שאין השי"ת נותן בחנם, כי הוא אוהב משפט, ולזה הלך לגלות לברר את עצמו שם, וסבל שם הרבה. אף שאברהם אבינו ע"ה היה לו גם כן נסיונות, אבל יעקב אבינו ע"ה הכניס את עצמו בעצמו לנסיונות, וזה הפירוש להיותך עובר. וזהו בחינת אמת מדת יעקב אבינו ע"ה וקושטא קאי, וזה שאמר בזה הברית אתם נצבים. (נצבים ב)

...אמנם יעקב אבינו ע"ה לא היה לו ביחוד מדה פרטית, רק שבכל תהלוכותיו היה דבוק בו יתברך, לכן גם בשעת השינה היה מקושר בהשי"ת, כמו שנאמר ויחלום וגו' והנה ה' נצב עליו וגו', וזהו בחינת קדושה, שעל זה נאמר והקדישו את קדוש יעקב, ומזה באים לבחינת הדעת, שהוא גם כן ההכרה בהשגחתו יתברך על כל פרטי הנהגת האדם בעולם הזה... (וילך ו)

חכמה ומוסר:

...וגלתה תורה כחות יעקב אביו ע"ה עד שעמד נגדו הכל להיפוך, היה לו כחות הפכיים מלבן, הכל לטובה, היה איש תם יושב אהלים, וכשרצה להוכיח לחותנו לפני כל אחיו, היה מגלה קלונו כשמלה פרושה. ואחר כך כשרצה לבן לכרות ברית עמו, ואמר אם תענה את בנותי וגו' לא היה ליעקב אבינו ע"ה להקפיד עליו, הלא היה מכיר אותו ולמה לו תנאי כזה, ולא הקפיד, אדרבה היה מכבדו... (חלק א סימן קה)

בבאור הענין, ביעקב אבינו ע"ה כשאמר לו הקב"ה (בראשית ל"א ג') שוב אל ארץ אבותיך וגו', שלח אחר רחל ולאה ודבר אתן, כי לבן מתנהג עמו לא טוב, ולכן ילכו אתו אל ארצו כאשר דבר ה'. וקשה, כי הנראה אילו היה לבן מתנהג עמו בכי טוב לא היה מקיים דבר ה'? הענין, כי כתב רבינו יונה באבות על אנשים אשר תמיד נמצא בפיהם דבר ה', והם רחוקים מהשי"ת. באור הדבר, כלי יקר אין להשתמש בו הרבה רק לפרקים פן יתקלקל. וכן פרומקייט (דתיות), פירוש יראה, הוא ענין יקר מאד, ואין להשתמש בה במקום שאפשר בלא זה, כמו דקיימא לן (שבת ל"ב) לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, לומר שעושין לו נס, וכן בעסק מצינו, יכול ישב ובטל, תלמוד לומר בכל אשר תעשה (ספרי תבא), וכן בענינינו האדם צריך לעשות מעשיו כל מאי דאפשר בפשטות, שלא יהיה ניכר ממנו כל כך שהוא עושה דברים בקדושה ובטהרה ובחסידות, עד שקדוש יאמרו לו, אין זה מדרכי החסידות... וזהו שהורתה לנו התורה בענין דיעקב, כי הוא וגם רחל ולאה בתשובתן דברו בפשוטו, מילי דעלמא, כי לבן עושה עמהן רק רע וכו', ועל כן אין קשה לעזוב בית אב כזה, אבל כוונתן באמת לעשות ציווי השי"ת... (חלק ב רכא)

ויירא יעקב מאד וגו'... קשה, הלא מצינו לכאורה ביעקב אבינו ע"ה שיהיה דבוק בגשמיות יותר להבדיל מכל הפילוסופים, כי הלא אמר (בראשית כ"ח כ') ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ומהפילוסופים שבילו כל ימיהם בהסתפקות גדולה... ואין לומר כי על ההכרחיות אמר, כי כבר כתב המורה ז"ל כי ההכרחיות כבר מובטח לאדם.

אבל באמת יש בזה דבר גדול... והנה השכל קשור ברצון, והרצון בחומר, וממילא השכל עלול לטעות... אבל באמת הוא, כי הפילוסופים נמשכים אחר רצון השכל, אבל אנחנו זה לנו למדרגה פחותה, כי על ידי זה עלול לטעות, אבל נמשכים אנו לרצון השי"ת. ולכן להם החומר לאפס נחשב, כי הוא דבר נמאס, אבל אנחנו הנמשכים לרצון השי"ת, אדרבא זה רצון השי"ת לעבוד אותו עם החומר הנמאס, ועל כן יקר אצלנו החיים לעבוד השי"ת בחומר... וזהו הענין שבקש יעקב אבינו ע"ה לחם לאכול וכו', כי אדרבה ראה עצמו לקשר ההצטרכות הזה בהקב"ה לעמוד על האמת כנ"ל... התפלל לא מאהבת הלחם, אלא רק מאהבת השי"ת... (שם רכב)

רבינו ירוחם:

ויפגע במקום, וברש"י... יהב דעתיה למהדר, וחזר עד בית אל וכו'. הנה ביהב דעתיה זה זכה לכל המעמד ההוא, לכל ההבטחות לכל העתיד עד האחרית, ודאי שלא היה זה ענין של עמידה בתפלה בלבד, היה זה התאזרות אומץ לגשת לכל העסק הענקי של בנין כלל ישראל, ובלבישת אומץ זו זכה לכל ריבוא רבבות התוצאות מזו הגישה... (דעת תורה ויצא כח יא)

והנה אחר כל המעשה, אחר שהטעה אותו כל כך, עבד הוא את לבן שבע שנים ברחל, עשה משתה וכל ההכנות אל רחל אשר אהב, ולבסוף ויהי בבקר והנה היא לאה, נצייר לעצמנו איך היינו מתנהגים בעובדה כזאת, אצלנו הלא אבנים היו פורחות באויר, הכאות ופצעים וכל צעקות היו מגיעים עד לב השמים. ממקרה שכזה הלא לפחות היינו הולכים עצבי רוח נדכאים ונשברים, והנה כאן לא נאמר אפילו ויחר אף יעקב, אלא רק בתוכחה הוכיח אותו לאמר מה זאת עשית לי, להשתומם בגבורת הרוח ושליטת הכחות, אין זה אלא מעשה אבות! (שם כט כה)

ויחר אף יעקב ברחל וגו', הנה כשהחליפו לו רחל בלאה לא התרעם ולא נאמר אז ויחר אף יעקב, כי אם כאן על דברי רחל נאמר ויחר אף יעקב, אתמהה, אלא כי כאן קנאת ה' קנא, ולכבוד קונו דבר... (שם ל ב)

לא יקרא שמך עוד יעקב וגו'... והנה שמו של יעקב לא במקרה נקרא, וכבר אמור לעיל הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, הנה שמו מורה על מציאותו וזהותו, נרמז בו כל תהלוכותיו בחיים והנהגתו עם עשו, כי לא בגלוי ידבר כי אם בארבה וגם ברמאות, כי כן הוא המצב... והנה מעשה אבות סימן לבנים, ושם יעקב מקיף ומורה עד התכלית, עד הגאולה העתידה עם כל ההנהגה עם עשו ועם כל האומות למיניהם תהיה בבחינת מארב ועקבה וחכמה, כי כן מן ההכרח עד יאר ה' פניו אלינו, ולא יקרא שמנו יעקב כי אם ישראל יהיה שמנו, כי שם ישראל מורה על הגאולה העתידה. וכן אמר לו המלאך כי אם ישראל יהיה שמך כי שרית וגו' ותוכל, יעקב הוא השם עד הזמן של "ותוכל", כי אז יהיה הכל בשררה ונגידות, בגלוי ולא במארב. (שם לה י)

יעקב אבינו אמר מעט ורעים היו ימי שני חיי. הנה כל היעקב אבינו, כל המרכבה הקדושה צורתו של יעקב אבינו חקוקה מתחת כסא כבודו, כל וה' עמו, אטייל עמו בגן עדן וכו', לא פחות מאדם הראשון קודם החטא, ולכל אלה זכה והשיג דוקא בהמעט ורעים... ומה שמצינו ותחי רוח יעקב, אחרי הודע לו כי יוסף חי, הנה זה מצד עונש על החסירו בכיבוד אב כ"ב שנים, אבל לא מחמת המצב של "ורעים" נעדר מה שהוא שכינתו יתברך...

פעם הסתכלתי לראות מורסה שפרחה, וראיתי דבר פלא, במורסה הלא נמצאות מוגלע וכל מיני ליחויות מכאיבות, והנה בעוד אלו מעיקות, מתחתיהן כולן כבר צומח קרום חדש ובריא לגמרי... והנה לולא זה העור הישן והחולה מי יודע לכמה מיני חתולים וסממנים היו צריכים לשמור בעד זה העור החדש כי יבריא... זהו שאמרו, וממכה עצמה מתקן רטיה... (שם מאמרים עמוד רסו)

מכתב מאליהו:

...אבל גילה כאן משפט שמים, מהו אמת ומהו שקר, יעקב עשה ערמה, אבל עשה בעל כרחו, בוכה ואנוס על פי הדבור, לא כיוון לרצונות עצמו כלל, רק להוציא לפועל התכלית הנרצה מה', ושקר לשם אמת כזה הוא הוא אמת. עשו המייסד שיטת הצבועים המתקיימת עד היום, המבקש לעשר תבן ומלח, בשעה שבסתר עובר עבירות חמורות... הוא שחידש את המנהג שאפשר לעשות כל עבירות שבעולם ולהיות עם זה איש נכבד, שמעולם לא אירע לו סקאנדאל (שערוריה)... (חלק א, מהו אמת, עמוד צו)

וכבר כתבנו בשם הרש"ז זצ"ל, דלכך הצריך השי"ת ליעקב אבינו ע"ה אשר חלקו הוא האמת, כמו שכתוב תתן אמת ליעקב, שישתמש בערמומיות הרבה פעמים בחייו... למען שמתוך זה יתחזק ויתאמץ במדת האמת עד בחינה היותר עליונה, דהיינו שהוא חקוק במרכבה. (שם, מתוך אפלה אורה, עמוד קנט)

וכן ביעקב אבינו ע"ה שעשה את האבנים מרזב לראשו מפני החיות, וכי מה שמירה מן החיות הרעות יש במרזב? אבל באמת הן נס היה, כי מן השמים שמרוהו כאשר לן במקום שנמצאים בו חיות רעות, אלא למעט את מראה הנס עשה את המרזב. וכן במקלות שהעמיד ברהטים, בודאי לא הועילו, כי אילו הועילו, הרי היה באמת אסור משום חשש גזל, ומפורש בקרא שהמלאכים הם אשר הוליכו אליו את הצאן, ואם כן למה עשה המקלות? רק למען הסתר את הנס לפחות במקצת... (שם מדרגות בתורה, עמוד קצח)

וכמה גדול חיוב האחיזה בכל התעוררות מצויינת נלמד מיעקב אבינו ע"ה. עיין רש"י ויצא, כאשר הגיע לחרן אמר, אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי, נתן דעתו לחזור, מיד קפצה לו הארץ. נתבונן נא, יעקב אבינו ע"ה לא ישן על מטתו כל י"ד שנה שלמד בבית המדרש, וכבר היה בן ס"ג, וכבר הניח מאחוריו מהלך רב, ועם כל זה לא רצה לנוח אפילו רגעים אחדים, קודם שומו פעמיו לחזור. ומדוע, שהיה ירא שלא ליפול נפילה נוראה על ידי שעזב את ההתעוררות של הר המוריה, מקום שהתפללו בו אבותיו. וכיון שהחליט לחזור אחר כל הטרדה הזאת נתעלה מיד למדרגת מסירות נפש של בחינת הר המוריה, וכיון שעל ידי ההתעוררות הגדולה לחזור כבר הגיע לענינו הרוחני של הר המוריה, לא היה ביכולת ההגבלות הגשמיות של זמן ומקום להפרידו משם, וממילא קפצה לו הארץ... (חלק ב עמוד עא)

...וגם במדת האמת של יעקב היו ממוזגות מדות החסד והגבורה לשלמות נפלאה. ויעקב איש תם יושב אהלים, אהלו של שם ואהלו של עבר, פירוש שבתמימותו ואמיתותו התמסר מנעוריו ללימוד תורה, ולימודו כלל גם השפעה לאחרים, כמו שכתב בספורנו, כי הוא אמנם מנעוריו ישב אהלים ללמוד וללמד דעת את העם, וגבורתו גם היא התבטאה באופן לימודו, כמו שכתוב וישכב במקום ההוא, באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנה ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה, ועל ידי מיזוג כחות אלה קנה יעקב את מדת האמת לחלוטין, כאמור תתן אמת ליעקב... (שם שלמות האבות, עמוד קסג)

...ובתרגום יונתן ריש ויצא (פסוק י"ב), הם שני המלאכים שהלכו לסדום ונטרדו מן העולם משום שגילו מסתורין של הקב"ה, ונשארו נטרדין עד זמן שיצא יעקב מבית אביו, והיו מלווים אותו בחסד... ובאותו היום שוב עלו לשמים, ואמרו באו וראו את יעקב החסיד שזיו דיוקנו קבוע בכסא הכבוד, שהייתם מתאוים לראותו, ובכן שאר המלאכים ירדו להסתכל בו. וזה ביאור הדברים... לא יתכנו במלאך לא בחירה ולא חטא ולא עונש, אלא שחטאם ועונשם של שניהם רק שליחות ללמד לבני אדם. ועל פי יסוד זה נוכל להבין, שכאשר אמרו המלאכים משחיתים אנחנו, היתה שליחותם שיראו כבני אדם שעושים מעשים, ושידברו כדרך בני אדם שחושבים שהם הם העושים, שאצל בני אדם נובעת הנהגה זו ממדת הגאוה. והוסיפו לומר וישלחנו ה' לשחתה, ללמדנו שאסור לחשוב שהם היו הסבה, אלא היו רק שלוחי ה'. והודיעונו חז"ל בקבלתם, שהוצרכו להראות כיצד היה עליהם בעצמם לסבול עונש על גאותם, כביכול, ולרדת ממחיצתם. וגם זה ללמדנו פחיתות מדת הגאוה וענשה, עד שגם כשמוסיפין אנו בדברינו ברוך ה' או בעזרת ה', בדומה למלאכים שאמרו וישלחנו ה' הרבה פעמים, אין זה אלא הכיסוי לגאותנו וחסרוננו הפנימיים, ועדיין בגאותנו אנו נשארים, בחשבנו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

ועוד למדונו, כי יש אשר ידמה בנפשו שכבר הגיע לגילוי הסוד של תיקון הרע, מסתורין של הקב"ה, ובידו להתעורר אל מדה רעה, כגון גאוה, כדי לברר את ניצוץ הקדושה שבה, בהיותה אצלו רק לשם בחירה טובה, וזאת כדי לברר, שאדרבה, הכל מעשי ה' המה, והורונו שאצל אדם אין זו דרך עליה כלל, אלא ירידה ממש, עד שבא יעקב ולימדנו, שבחינת תיקון הרע תתכן בדרגת השלמות והאחדות הגמורה שאליה הגיע. אבל קודם שהגיע יעקב למדרגה זו נצטרך לשמירה ממחשבת גדלות, ולכן ליווהו המלאכים תמיד בכל דרכו. והם היו אותם מלאכים אשר שליחותם היתה להזהיר לבני אדם שלא יכשלו במסתורין של הקב"ה, לגשת אל תיקון הרע ולהעלות ניצוצות של קדושה טרם הגיעם לשלמות, ולא עלו למעלה, אלא בשעה שהיתה שליחותם לבשר ליעקב שהגיע אל השלמות, ולהודיעו את רום ערך וחשיבות המדרגה הזאת למעלה.

וגם גילו לו, כי מפרסמים גדולתו בין המלאכים, וכי המלאכים כולם מתאוים לראותו, פירוש, לראות את דרגת השלימות. ועוד גילוי הראו לו, כי דמות דיוקנו חקוק בכסא הכבוד, פירוש שהוא תוכן כל הבריאה, כי תכלית כל הבריאה היא, לגלות כבוד שמים.

ובזה נתגלה דבר נפלא, שבהגיע האדם לשלמות ונהפך אצלו הכל לטוב, יוכל להתגבר על דברי מדות ויצר הרע, ואפילו כשישיג את גודל מדרגתו לא יגיע לכלל גאוה, אלא יודה להשי"ת בטוהר לב. ובמה זכה יעקב אבינו ע"ה לבשורה זו, הבה נסתכל במעשיו, שגילתה לנו התורה. לרש"י, וישכב במקום ההוא, שי"ד שנה שלמד בבית מדרשם של שם ועבר אפילו פעם אחת לא שכב לישון, אלא עסק בתורה בלי הפסק. גם לא חשש מעשו ונשאר בארץ ישראל, אף שיצחק ורבקה שלחוהו לחוץ לארץ, בדבקו בתורה לא חשש לפקוח נפשו. ואף כשגמר בלבו ללכת חרנה לא הפסיק מלימודו כדי לישון, וכשבא לחרן לא שכב, כי גמר בלבו לשוב להר המוריה, מקום שהתפללו אבותיו, שעבר עליו בלי תפלה, (נדמה בלבנו, לו היינו מבקרים בארץ ישראל, ושכחנו לעמוד להתפלל בקירוב מקום המקדש, ולא נזכרנו עד שכבר עזבנו את הארץ, ההיינו חוזרים כל הדרך אחר שכבר עברנו עליה בדיעבד, ובפרט אם בינתיים הפכה הארץ למקום סכנה)... 

וכשגמר בלבו כך, התגבר בזריזות למעלה מהשגתו, וחזר מיד, וכשהגיע להר המוריה הזמין לו הקב"ה שינוח שם, כבחז"ל, צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, ועיין ילקוט שם, אמר לפניו, רבון העולמים, עכשיו יש לשמש ירידות חמשים, ואני שוכב במקום הזה בלא עת. לא היה זה ציווי מהשי"ת אלא רשות, ויעקב מרוב זריזותו בתורה לא היה יכול לתת מנוח לעצמו בעוד היום גדול, מה עשה הקב"ה, שינה את הטבע, והוריד את השמש שלא בזמנה.

ומדוע רצה הקב"ה שישכב במקום ההוא? כי כיון שעלייתו של יעקב אבינו באה אל שיאה במה שלא רצה לישכב, שכיבתו עצמה היתה למעלה ממושגי העולם הזה, וראוי שתהיה דוקא במקום המקדש. ולא עוד אלא שדרגת שכיבה זו, נוספת על דרגת העקדה, תקבע את המקום עצמו למקום המקדש, וכן מצינו שעל ידי יעקב נקבע המקום, כברז"ל... כיעקב שקראו בית, גדר הקביעות... 

וכיצד היתה שינתו, שינה שיש בה ראיית והנה ה' נצב עליו, בחינת שיויתי ה' לנגדי תמיד, אפילו בתוך השינה. זוהי מדרגת השלמות שהגיע אליה. ואחר כל אלה לימדוהו המלאכים דבר נורא מאד, גם השלם העליון כל זמן שהוא חי בעולם הזה, הרי בעולם התחתון הוא, ובחירה לו אפילו במדרגתו... לימדוהו כי ישמור מגאוה, לימדוהו כי עדיין יש להם למלאכים בקורת חדה עליו, עיין ילקוט שם, שירדו המלאכים לראות, והיו אופזים בו, קופזים בו וכו'... את הוא שאקונך חקוק למעלה... ומוצאין אותו ישן. אפילו במעלת השלמות עדיין תחתון הוא, ישן הוא, אינו יכול להסתלק לגמרי מן החומר... (שם, מלאכי סדום גילו סודות, עמוד ריג)

...ויותר מזה, הן בחינת יעקב היא הבחנת העולם הזה לשם שמים בשלמות, ואם כן כוונתו בבקשת השלוה היתה רק לשם שמים, שתסייע לו בעבודת ה', ואם כן למה יעכבוה ממנו. ואם נאמר משום שכבר קנה יעקב את השם ישראל, והיינו בחינת ההסתלקות מהבחנת העולם הזה, וכלי העולם הזה לא מעלין ולא מורידין לו עוד בעבודתו כדלעיל, אין לומר כן, כי הרי לא נקבע בו בחינה זו, אלא לפעמים היה בבחינת יעקב ולפעמים בבחינת ישראל, כמו שמצינו בזוהר... ואם כן ישתמש בשלוה לעבודתו בבחינת יעקב?

אכן יש בזה דבר עמוק. יש בחינה אשר צריך אדם לומר לחסדים די, אי אפשר לי לקבל יותר, ויש מדרגות רבות באמירת די... אך הברכה היותר עליונה נאמרה בפסוק והריקותי לכם ברכה עד בלי די, היינו שלא תוכלו עוד לומר די, זאת היא המדרגה הבאה אחר אמירת די, שאיננה פוסקת. ביאור הדברים, יש שאינם רוצים לקבל מחבריהם מרוע לב, כי לא ירצו להתחייב בהכרת טובה, וכן ראוי להתנהג כלפי הרשעים. אבל יש מי שאינו רוצה לקבל משום שסובר שלא תהיה היכולת בידו להכיר טובה כדבעי, הוא בעל מדרגה גבוהה, זהו שורש אמירת די להקב"ה... ויש לפרש בבחינה זו מה שנאמר בהגדה של פסח דיינו, היינו איך נוכל לקבל יותר, מה אנו שנזכה לקבל ממנו יתברך שפע טובות כאלה.

אבל גם זה איננו שיא המדרגה, במה מגיעים אל ההתבטלות השלמה והדבקות הגמורה, כשמגיעים בהתבטלות לנקודת ההכרה, מי אני אשר לא ארצה להתחייב במה שאינני יכול, אני בטל כל כך, שאיני שייך אפילו לרצות, ואם רצונו שאקבל, איך אפשר לסרב, זוהי מדרגת עד שיבלו שפתותיכם מלומר די...

ויש עוד ענין ביסורי יעקב אבינו ע"ה, חלקו בעבודה, קדוש השם שלו היה צריך לבא על ידי יסורין דוקא, לחלקו בעבודה נדרשים הכלים הללו. מצאתי בספרים שיעקב בקש לישב בשלוה, מפני שסבר כי חלקו הוא דרך השלוה, הלא נפרדה זוהמת הנחש בעשו, ויעקב היה קדוש מרחם עד שבעודנו עובר פירכס לצאת כשעברה אמו אצל בית מדרשם של שם ועבר, וכיון שהיה לו לתקן חטא אדם הראשון עצמו, כברז"ל, יעקב אבינו לא מת, אם כן סבר שאין צורך לו ביסורים ויגיעה, וכהא דאדם הראשון קודם החטא, מלאכים צולין לו בשר, ולא היו שייכות כלפיו הקללות של בחינת קוץ ודרדר תצמיח לך, דהיינו מניעות והפרעות בעולם הזה... כן היתה מדרגת יעקב ויוסף שהוצרכו שתתמרק אצלם הנקודה הכי אחרונה של גופניות, לכן הוצרכו ליסורין של אהבה... (שם יעקב ויוסף, עמוד רכא)

מצינו אצל האבות הקדושים, שהשתמשו בדבר חיצוני כגון מקום והתעוררות לעבודה פנימית... אולם צריך עיון, מדוע בלכת יעקב לחרן עבר שם בלי להתפלל, ולא ניצל את קדושת המקום לשם עליה כמו שעשה אביו, ונזכר רק כשבא כבר לחרן. בודאי שאין כאן מקרה של שכחה.

פשר הדבר הוא, שמדתו של יעקב היתה מדת האמת, לכך היתה שאיפתו שיזכה במדרגתו במדת הדין, כי מדרגה שאדם זוכה בה במדת הרחמים על ידי סיועים רבים, אליבא דאמת אינה לגמרי שלו, לכן רצה יעקב למעט בסיועים וכלים חיצוניים, וכן אמר בתפלתו, והיה ה' (מדת הרחמים) לי לאלקים (מדת הדין), כלומר, מה שאחרים זוכים רק במדת הרחמים, אזכה בו אני במדת הדין. בהיותו בארץ ישראל, שהיא מסוגלת להשגת מדרגות פנימיות, עלתה בידו שאיפה זו, על כן לא פנה אל ההר המקודש להשיג שם התעוררות על ידי אמצעים חיצוניים.

אך בהגיעו לחרן, שהיא בחוץ לארץ, ששם השפעה הרוחנית אינה באה באופן ישיר כמו בארץ ישראל, אלא רק על ידי שרי המקום, בחינה של רוחניות המהולה בחיצוניות, ראה שלשם זכירת השגותיו הבהירות שבבחינת ארץ ישראל, נדרשים לו גם כלים חיצוניים, לכן החליט להתפלל על סייעתא דשמיא, וגם להתחזק על ידי רשמי תפלות אבותיו, שיא דרגתם בעבודתם, שהיה יכול לציירן בלבו בעומדו במקום ההוא, ועל כן היה דעתיה למיהדר. ועל ידי שאיפתו להשיג אמצעים שיקבעו את הפנימיות, זכה שקפצה לו הארץ, כי כאשר עושה אדם את כל הגשמיות כולה רק כלי להשגת תוכן הרוחני לשמה, אז לא יתכן עוד עיכוב מצד ההגבלות החמריות, לכן זכה לסיועים נוספים להתעוררות פנימית למעלה מהטבע, לשקיעת השמש לפני זמנה... (חלק ג, מקומות תפלה של האבות, עמוד קכט)

כל מדה באה אל שלמותה רק כשאדם עומד בנסיון של הפכה... בזה מתיישבת קושיא גדולה המתעוררת כשמתבוננים במדתו במעשיו ונסיונותיו של יעקב אבינו ע"ה, הלא הוא הוכתר בתורה הקדושה בתואר איש תם, וכבעל מדת האמת בשלמותה, ואם כן למה הוצרך כמה פעמים בחייו להשתמש לכאורה במדת הערמה? אך לפי מה שביארנו לעיל הענין ברור, כי יעקב אבינו בא לידי שלמות מדת האמת רק על ידי זה שמן השמים זימנו לו נסיונות של מעשים, שמפאת צורתם החיצונית היו נראים כהיפך האמת. הוא עמד בנסיונות אלה, והתגבר על השפעת הצורה החיצונית, ועשה את המעשים ההם בכונה טהורה, רק למען האמת ולשם עבודת השי"ת. על ידי נצחונות נפשיים אלה טיפח את מדת האמת שלו עד תומה, עד אשר זכה בשיא האמת בשלימותה, שאין יד אדם משיגה, כמתנה משמים לו ולזרעו לדורותיו... (שם, הדרך אל השלמות, עמוד קנה)

יעקב אבינו איש תם, שהיה מדת שלמות בחינת עשיית שלום בין ההפכים, ראה שלא יתכן שישרור שלום בין היורשים, אם המוריש לא יספיק לצוות את ביתו וליישב הכל ביניהם כראוי, וזה דבר שאי אפשר לעשותו אלא סמוך למיתה. הוא ראה שהשלום ימצא רק במקום שישנה שלמות, כי אם יהיה אדם מושלם במדה אחת, כגון מדת החסד, אפשר שעדיין חסר במדת הגבורה, עד שבא לידי המיזוג הנכון בין שתי מדות אלו, זוהי מדת התפארת... (שם, כלים, עמוד קפח)

ישנם כלים שנועדו לפעולות גסות ומגושמות, וכנגדם אחרים שנועדו לדקות ועדינות... זהו מה שמצינו ביעקב אבינו ע"ה, שבחוץ לארץ זכה להשתלם בשלימות השייכת שם, וזימנו לו מלאכים ללוותו לדרכו משם, אבל כשהגיע לארץ ישראל, והיה צריך לעלות למדרגת השלימות שבארץ ישראל, היה צריך למלאכים אחרים, מלאכי ארץ ישראל. אפילו סיועים כאלה, מלאכי שלימות של חוץ לארץ, אינם כדאים לשמש סיוע להשגת שלימות שבבחינת ארץ ישראל. 

ועיין רש"י (ויחי נ' ה') שיעקב אבינו ע"ה עשה צבורין מכל נכסיו שרכש בחוץ לארץ, ואמר לעשו טול את אלו, ובמדרש הוסיף, אין נכסי חוץ לארץ כדאין לי. הן נכסי יעקב היו קנויים לו בתכלית הכשרות והקדושה, והיו כספר תורה שאפשר ללמוד בהם את שלמות דיני ממונות, ועל כן חזר אחרי הפכים הקטנים, לרוב חביבות כלי קדושה, ואף על פי כן לא היו קדושים במדה מספקת בעיניו, שיוכלו לסייע לו להשתמש בהם בקדושת ארץ ישראל... (שם עמוד קצא)

...ולא האמינו בנפלאותיו (תהלים ע"ח), זה אבינו יעקב, שלא האמין ולא עלה, אמר לו הקב"ה אילו האמנת ועלית, עוד לא ירדת, ועכשיו שלא האמנת ולא עלית, עתידין בניך שיהיו משתעבדין בד' מלכויות וכו'.

נבאר דבריהם הסתומים. כאשר מציב האדם מטרה לעצמו, להגיע לדרגה מסוימת וכו', אף שיודע שקשה, אם הוא מחזק את עצמו, ואמר, אחר היגיעה בודאי אגיע ואשיג אותה דרגה ואותה מעלה, הרי בטחון זה כשלעצמו מוכיח, שיש לו כבר עכשיו שייכות מה לאותה מעלה. אך אם הוא סובר שאין לו היכולת להשיג המעלה, ונרתע מלעמול להשיגה, אין זה אלא משום שרחוק הוא מאותה מעלה. זהו ביאור המדרש, אמר לו הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה עולמית. ומפרש המהר"ל, שאמר לו הקב"ה שיתעלה לדרגה רוחנית עליונה שעל ידה יתקן את כל הקלקולים שעלולים להביא לידי גזירת גלות על עם ישראל, כי אם היה יעקב אבינו מתעלה אל שלמות המדרגה שציוה לו הקב"ה לעלות אליה, היו גם תולדותיו עומדים ברום המעלה, שלא תתכן בה שליטת עכו"ם עליהם. 

אבל יעקב אבינו לא עלה, ומבואר במהר"ל, משום שבאותה שעה עדיין היה חסר משהו למדרגת הדביקות השלמה, שרק לאחריה לא יתכנו שום פירוד ושום נפילה כלל... מכאן נסתבבו כל הגלויות של עם ישראל, שמטרתן לזככם ולטהרם מכל חוצץ ומסתיר, עד שיזכו לדביקות שלמה בקדושה. רק לאחר מכאן, אחר שחזר יעקב מחרן כתוב, ויבא יעקב שלם, שהגיע אז לשלמותו הגדולה, אך זה היה אחר שהשתחוה לעשו, אחרי שעבר את בחינת השעבוד והגלות לאדום, והכין כבר את דרך הגלות לבניו... (שם, יעקב נתיירא, עמוד רו)

מכתב מאליהו:

"ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד" (בראשית כ"ז ל"ג). ועיין בזהר (וישב קפ"ה) שאף שיעקב עביד עבודא כדקא יאות, מכל מקום נענש בכחוט השערה מדה כנגד מדה במעשה דיוסף, הוא גרם חרדה לאביו - נגרמה לו חרדה ד"זאת מצאנו". הוא הביא לאביו גדי עזים - שלחו לו כתונת טבולה בדם של שעיר עזים. "האתה זה בני עשו אם לא" - "הכתונת בנך היא אם לא"...

וצריך עיון דאונס רחמנא פטריה, ומה היה לו לעשות? ואדרבה, אילולא שמע לרבקה היה מוותר על דברי נביא, ("עלי אתאמר בנבואה" תרגום שם כ"ז י"ג), והיה חייב מיתה בידי שמים.

אבל הביאור הוא שהוא אמנם עשה בדין, (אקריב לגבי אבוי שעיר דאיהו סטרא דדינא קשיא, זהר וישב שם), ומאידך לפי עוצם ערכו ומדרגתו של יעקב אבינו ע"ה אילו התפלל מתוך כל עומק ורוחב כח ההתחסדות שלו, על יצחק שלא יכשל ועל עשו לשנות את נקודת בחירתו, היה זה גורם שלא יבוא לידי ההכרח של דין.

וכן מה שאז"ל שנענש יעקב על אשר שם דינה בתיבה "שלא יתן עשו עיניו בה", ואמר הקב"ה "למס מרעהו חסד, לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נישאת לערל... דרך היתר הרי היא נישאת דרך איסור" (ב"ר פ' ד'). גם זה צריך עיון, כי קשה להבין שמשום עשיית חסד לעשו היה מחוייב להשיא לו את בתו. הרי אמרו ז"ל כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה בפני הארי (פסחים מ"ט), וכל שכן לעשו הרשע?

אלא הביאור כנ"ל, שאם היה מתפלל בכל כח ההתחסדות שלו אולי לא היה אז צורך להשתמש במדת הדין ולמונעה ממנו. בהתחסדות כזו יתכן וכל המצב ישתנה... (חלק ה עמוד עא)

...וענין האבנים מפורש במהר"ל (גור אריה בראשית כ"ח י"א), שמצד המבט הגשמי היו כאן אבנים הרבה ולכל אחת ואחת הבחינה היותר נעלה שבה - להיות כלי לראשו של צדיק. אך מצד המבט הרוחני נעשו אבן אחת, והיינו כנ"ל, שבתוכנן ובתכליתן להיות כלי לצדיק היו מאוחדות ממש, שנעשו כולן יחד כלי לענין אחד...

וענין ייחוד שם ה' על האדם הוא שהאדם יכיר בכל דבר חסד הבורא והנהגתו (דהיינו "שמו" יתברך), וכיון שבכל פנה שהאדם הזה פונה רואה שמו יתברך אם כן מיוחד שם ה' עליו.

וזהו שאמר יעקב אבינו "אם מתאחות האבנים", היינו אם אני באותה מדרגה לראות כל האבנים - הכלים - מחוברים כאחד, שאראם רק מצד מציאותם הרוחנית - אז יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים - שאותם י"ב הגילויים הפרטיים, שעליהם נוסד הגילוי הכללי, יוצאים ממני. מכיון שאני במדרגה לראות את הבריאה מצד אחדותה בגילוי הכללי, ואז יודע אני שהקב"ה מייחד שמו עלי, מכיון שהגעתי למבט הרוחני האמיתי... מיזוגם הוא מדת האמת - מדתו של יעקב, ובאמת לא שייך פסולת... (שם עמוד תנא)

 "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד" (בראשית כ"ז ל"ג). ועיין בזהר (וישב קפ"ה) שאף שיעקב עביד עבודא כדקא יאות, מכל מקום נענש בכחוט השערה מדה כנגד מדה במעשה דיוסף, הוא גרם חרדה לאביו - נגרמה לו חרדה ד"זאת מצאנו". הוא הביא לאביו גדי עזים - שלחו לו כתונת טבולה בדם של שעיר עזים. "האתה זה בני עשו אם לא" - "הכתונת בנך היא אם לא"...

וצריך עיון דאונס רחמנא פטריה, ומה היה לו לעשות? ואדרבה, אילולא שמע לרבקה היה מוותר על דברי נביא, ("עלי אתאמר בנבואה" תרגום שם כ"ז י"ג), והיה חייב מיתה בידי שמים.

אבל הביאור הוא שהוא אמנם עשה בדין, (אקריב לגבי אבוי שעיר דאיהו סטרא דדינא קשיא, זהר וישב שם), ומאידך לפי עוצם ערכו ומדרגתו של יעקב אבינו ע"ה אילו התפלל מתוך כל עומק ורוחב כח ההתחסדות שלו, על יצחק שלא יכשל ועל עשו לשנות את נקודת בחירתו, היה זה גורם שלא יבוא לידי ההכרח של דין.

וכן מה שאז"ל שנענש יעקב על אשר שם דינה בתיבה "שלא יתן עשו עיניו בה", ואמר הקב"ה "למס מרעהו חסד, לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נישאת לערל... דרך היתר הרי היא נישאת דרך איסור" (ב"ר פ' ד'). גם זה צריך עיון, כי קשה להבין שמשום עשיית חסד לעשו היה מחוייב להשיא לו את בתו. הרי אמרו ז"ל כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה בפני הארי (פסחים מ"ט), וכל שכן לעשו הרשע?

אלא הביאור כנ"ל, שאם היה מתפלל בכל כח ההתחסדות שלו אולי לא היה אז צורך להשתמש במדת הדין ולמונעה ממנו. בהתחסדות כזו יתכן וכל המצב ישתנה... (חלק ה עמוד עא)

...וענין האבנים מפורש במהר"ל (גור אריה בראשית כ"ח י"א), שמצד המבט הגשמי היו כאן אבנים הרבה ולכל אחת ואחת הבחינה היותר נעלה שבה - להיות כלי לראשו של צדיק. אך מצד המבט הרוחני נעשו אבן אחת, והיינו כנ"ל, שבתוכנן ובתכליתן להיות כלי לצדיק היו מאוחדות ממש, שנעשו כולן יחד כלי לענין אחד...

וענין ייחוד שם ה' על האדם הוא שהאדם יכיר בכל דבר חסד הבורא והנהגתו (דהיינו "שמו" יתברך), וכיון שבכל פנה שהאדם הזה פונה רואה שמו יתברך אם כן מיוחד שם ה' עליו.

וזהו שאמר יעקב אבינו "אם מתאחות האבנים", היינו אם אני באותה מדרגה לראות כל האבנים - הכלים - מחוברים כאחד, שאראם רק מצד מציאותם הרוחנית - אז יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים - שאותם י"ב הגילויים הפרטיים, שעליהם נוסד הגילוי הכללי, יוצאים ממני. מכיון שאני במדרגה לראות את הבריאה מצד אחדותה בגילוי הכללי, ואז יודע אני שהקב"ה מייחד שמו עלי, מכיון שהגעתי למבט הרוחני האמיתי... מיזוגם הוא מדת האמת - מדתו של יעקב, ובאמת לא שייך פסולת... (שם עמוד תנא)