(ראה גם: יצחק-ואבימלך)
ראה יצחק-כללי, זהר חדש נח כט, ותולדות לג.
וישב יצחק ויחפר, כמה בארות חפר אבינו יצחק בבאר שבע, רבי יהודה אומר ארבע, כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר, ורבנן אמרי חמש, כנגד חמשה ספרי תורה, ויקרא שם הבאר עשק, כנגד ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את העולם, ויקרא את שמה שטנה כנגד ספר ואלה שמות, על שם וימררו את חייהם בעבודה קשה, וימצא שם באר מים חיים כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות, ויקרא אותה שבעה כנגד ספר וידבר, שהוא משלים שבעה ספרי תורה... ויקרא שמה רחובות, כנגד משנה תורה, על שם כי ירחיב, כי עתה הרחיב ה' לנו. (בראשית סד ז)
ולשרה אמר... אך לא השיב עבדים ושפחות שמלו וטבלו, וגם בכלל הנפש אשר עשו בחרן המה עבדי יצחק הנזכרים בפרשת הבארות שחפרו בנחל גרר, כי הם היו אנשי המקום ובקיאים במוצא מים, ורועי אבימלך בקשו לעושקם מאחר שפרשו מדרכיהם, כמו רועי מדין עם בנות יתרו. (בראשית וירא)
ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה, בראשית דא באר חד, באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם, איהו באר דאתתר עליה ויריבו עליה, ויחפרו באר אחרת ולא רבו עליה, באר דרבו עליה דא אורייתא דבעל פה, דאתמר ביה ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים, אלו מקנטרין על אלו, אלו חולקים על אלו, אלו מטמאין ואלו מטהרין, ויחפרו באר אחרת דא פסיקתא, תמן פסקי הלכות, ואיהו דלא רבו עליה. (שם תולדות)
ויקרא שם הבאר עשק - יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה. אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד, כי באר מים חיים ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר מקור מים חיים את ה'. וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון, אשר התעסקו עמו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני, שקרא אותו בשמו, שכתוב בו, ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים, וכל ימיו היה לנו לשטן עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה, והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו, והוא יעשה בלא ריב ומצה, והא-ל ירחיב את גבולנו כמו שנאמר ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך... שכל העמים יעבדוהו שכם אחד. (בראשית כו כ)
ויבאו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו - הוא האמור בו למעלה ויכרו שם עבדי יצחק באר, כי החלו לחפור אותו, ובא אבימלך אליו בימים ההם, וביום הברית בלכתם ממנו בשרוהו כי מצאו מים, וקרוב לי שהוא הבאר שכרה אברהם ונתן לו שבע כבשות לעדה, כי סתמוהו פלשתים עם האחרים, וישב יצחק ויחפור אותו ויקרא לו גם הוא שם כשם אשר קרא לו אביו. (שם שם לב)
על כן שם העיר באר שבע - על שם הבאר אשר קראוהו כן האב והבן, כי שם נשבעו שניהם, והבאר הזאת להם תרמוז על משכן שילה, ופלשתים סתמוהו בהלקח הארון, וחזר וחפרו בו, כי כן השיבו הארון עם הדורון לאלקים. (שם שם לג)
ראה עוד יצחק-ואבימלך, בראשית כו יח.
ראה יצחק-ואבימלך, בראשית כו כט.
וישב יצחק - לדעתי הבארות שזכר בפסוק ט"ו היו בגרר עצמה, שלא סתמום פלשתים עד עתה כי היו צריכים להם, רק עתה סתמום כשראו שיצחק משתמש בהם, כדי שיהיה יצחק מוכרח לצאת. ויצחק לא חפר אותם, כי הוצרך לצאת משם, והבארות הנזכרות פה הן אותם שחפר אברהם בנחל גרר, עת יצא מפלשתים לבאר שבע... ואותן הבארות סתמו תיכף אחר מות אברהם, ואלה הבארות חפר יצחק עתה. ומבואר במדרש, שהיה לאברהם בבארות האלה גם ענין נעלם, כי כל מעשה האבות והליכתם בקודש ממדרגה למדרגה עשו נגדם ציונים למטה בעולם התחתון... והפלשתים חשבו, שעל ידי בארות אלה ממשיך השפעה משר שלהם, וסתמו אותם, ויצחק משך מי החסד מדליים בכחו של אברהם והחזיר צינורי הברכה למקומם... (שם שם יח)
ויחפרו עבדי יצחק - שאחר כך לא הספיקו בארות של אברהם, כי היה מקנה יצחק רב ממקנה אברהם... ויריבו רועי גרר - שעל ידי שהיה מים חיים שהמעין מקורו מן ההרים, היה להם טענה לאמר לנו המים - כי מי המעין יוצאים מן ההר שבגרר, שהוא מגבול אבימלך, שהיה מחוקי המלכות, שכל הנמצא בבטן הארץ שייך למלכות, ואם כן מי תהומות הם של המלך ובני המדינה. ורועי יצחק היתה להם טענה, שהמים שבבטן הארץ הם הפקר... (שם שם יט וכ)
ויחפרו באר אחרת - למנוע את עצמם מן הריב, ויריבו גם עליה - ובזה לא היה לרועי גרר שום טענה, אחר שהיה באר של מי גשמים, שהם הפקר, ועל כן קרא שמה שטנה, שלא היה בזה עשק וטענות, רק שעמדו לשטן להם בלא טענה. ועוד שבריבם על הבאר הראשון היה מפני שגם הם היו צריכים למים, אבל בריבם על הבאר הזה שלא היו צריכים לו אחר שהיה להם באר מים חיים, אם כן היה רק שטנה... (שם שם כא)
ויהי ביום ההוא - ...ביום שלאחרי התחלת הכריה... שבעה - שהיה הבאר השביעי שכרה, כי ג' בארות של אברהם, וג' בארות שחפרו בנחל גרר, וזה היה הבאר השביעית... (שם שם לב)
אא"ז אמר בענין הבארות, שהם להסיר החיצוניות והסתר למצא הנקודה, ועשק ושטנה הם ימי המעשה, ובשבת הבאר שנקרא רחובות. וודאי שיש בכל דבר ניצוץ קדוש שמחיה הדבר, ורק שנסתר על ידי הטבע והחיצוניות, כי על זה נברא העולם להיות חיותו יתברך בתוך מעשה בראשית, והאדם ידע ויברר שהכל מחיות השי"ת... וזה היה כל עבודת האבות להתגלות אור התורה הצפון במעשה בראשית... וזהו ענין יצחק שכתוב הלוך וגדל מאד... (בראשית תולדות תרל"א)
...ושמות הבארות עשק ושטנה, שבימות החול אף שנסתר עם כל זה על ידי השתדלות בלב ונפש וגם להיות שונא מוחלט ליצר הרע על ידי זה נוכל גם כן למצא הארה הגנוזה כנ"ל, ובאמת כל עבודת אבותינו היה לנו, כי להם היה נגלה הקדושה, ורק לדורות שנוכל למצא הנקודה גם תוך ההסתר, גם באר לחי ראי הוא גם כן להיות דבוק בנקודה הפנימיות לראות הטוב, כי כל החיות רק מהשגחת הבורא ב"ה וב"ש... (שם תרל"ב)
בזוהר הקדוש על ענין הבארות.... וזה היה עבודת האבות לפרסם כבוד מלכותו יתברך, וזה עצמו ניתן לנו על ידי המצות, שאין דבר בעולם שלא יהיה בו מצוה אחת, ועל ידי המצוה נמשך לה ממקור החיות שפע קדושה כנ"ל, ובזה מובן לשון הפסוק וכל הבארות וכו' סתמום פלשתים וכו' ויאמר אבימלך לך מאתנו וכו', כי על ידי שנסתמו הארות המתפשטין ממעיין הקדושה לכן נתרחקו פלשתים, וכשחזר יצחק וחפר הבארות נתגלה כבוד מלכות שמים והכירו אבימלך וכו' האמת, ונכנעו ליצחק אבינו ע"ה. (שם תרל"ה)
בענין הבארות שכתב הזוהר הקדש דעל ידי המצוות מתקנים מה שתיקנו האבות על ידי הבארות, דכתיב ויברא את האדם עפר מן האדמה... וזהו רמז הבארות שסתמו פלשתים וגברה ידו של יצחק אחר כך וחזר והוציאם אל הפועל, אחר כך באר שכתב ויריבו וכו' לנו המים מרומז על חלק הרוח, דיד שניהם בשוה, אחר כך בשטנה כתיב ויריבו גם עליה, שהיה להם קצת תערובות הוא בחינת הנשמה, אחר כך ויעתק וכו' הוא בחינת שורש הנפש רוח נשמה, והוא בחינת נשמה יתירה, לכן ולא רבו עליה כלל, כמו שכתב בדברי קדשו של מו"ז ז"ל כי רחובות הוא בחינת השבת, שאין שם מגע סט"א כלל, ויש בו הארה יתירה בנפש רוח נשמה... (שם תרנ"ג)
ראה יצחק-ואבימלך, תולדות תרע"ח.
ראה יצחק-כללי.