(ראה גם: אבות, אברהם, אליעזר, שרה)
וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן, וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו... ויאמר אלקים אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק, והקימותי את בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו... (בראשית יז טז ויט)
ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך, ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו... ותצחק שרה בקרבה לאמר, אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן. ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אומנם אלד ואני זקנתי. היפלא מה' דבר, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. (שם יח י ויב)
ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו, למועד אשר דבר אתו אלקים. ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק. וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, כאשר ציוה אותו אלקים... ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול, ביום הגמל את יצחק...
ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק... ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע... (שם כא ב והלאה)
ויאמר אליו אברהם, השמר לך פן תשיב את בני שמה... (שם כד ו)
ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, וישא עיניו וירא והנה גמלים באים... ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה... (שם שם סג וסו)
ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו, וישב יצחק עם באר לחי רואי. (שם כה יא)
ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק. ויהי יצחק בן ארבעים שנה, בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם, אחות לבן הארמי לו לאשה. ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, כי עקרה היא, ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו... ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם... (שם שם יט והלאה)
ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם, וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה. וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה, שכון בארץ אשר אומר אליך. גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך... (שם כו ו)
ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויברכהו ה'. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה, ויקנאו אותו פלשתים... (שם שם יג, וראה עוד: יצחק-ואבימלך)
ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע, היא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק. ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמונים שנה. ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו זקן ושבע ימים, ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. (שם לה כח)
יצחק שהוא שמאלו לקח אותו ההיכל של בית דין, שכל הדינים מתעוררים משם, ודהיינו רוח הנקרא זכות, שיתחברו זה בזה וישתלמו זה מזה שיהיו הכל אחד כראוי. (בראשית ב' קלד)
...וכן תמצא בכל הצדיקים, משה משה, יעקב יעקב, חוץ מיצחק שלא כתוב בו, והוא משום שבשעה שנקרב על המזבח יצאה נשמתו, שהיתה בו בעולם הזה, וכיון שנאמר לו לאברהם ברוך מחיה המתים, (דהיינו שנאמר לו אל תשלח ידך אל הנער), חזרה אליו נשמתו שבעולם הבא, (ועל כן לא נקרא יצחק יצחק). ומשום זה תמצא שלא ייחד הקב"ה את שמו (על צדיק בחייו) אלא על יצחק, משום שנחשב כמת... (נח יג, ועיין שם עוד)
הקב"ה רמז חכמה העליונה באברהם ויצחק, אברהם הוא נשמה לנשמה, נשמה זו שרה, לוט זהו נחש, שהוא בת זוגו של אותו סמאל, רוח הקדוש זה יצחק, נפש הקדושה זו רבקה... (לך עו, ועיין שם עוד)
בא יצחק והודיע לכל שיש דין ויש דיין למעלה להפרע מן הרשעים, והוא העיר הדין בעולם, כדי שכל בני עולם ייראו את הקב"ה... (שם רנד)
למה נקרא יצחק ידיד, כי למדנו אהבה גדולה היה להקב"ה אל יצחק, שלא נעשה עד שנימול אברהם אבינו ונקרא תמים, ונתווסף לו ה"א לשמו להשלמה, וכן לשרה ניתן ה"א זו... (שם תנד)
משום זה אברהם קרא אותו יצחק ולא אחר, כדי לשתף בזה מים באש, שכתוב ויקרא אברהם שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק, הנולד לו אש ממים.
אמר רבי חייא, מיום שנולד יצחק, וישמעאל היה בביתו של אברהם, לא נזכר ישמעאל בשמו, כי במקום ששורה זהב לא נזכר לפניו פסולת, ומשום זה כתוב את בן הגר המצרית... (וירא תסב)
רק את בני לא תשב שמה, מה הטעם, בשביל שידע אברהם אשר חוץ ממנו בלבדו לא היה בכולם מי שיכיר את הקב"ה, ולא רצה שתהיה דירתו של יצחק ביניהם, אלא שתהיה דירתו עמו, ויצחק ילמד תמיד ממנו דרכיו של הקב"ה, שלא יטה לא לימין ולא לשמאל... (חיי ריז)
אמר רבי אלעזר לגמרי כן הוא, אבל בא וראה, כי סוד הוא, כי אף על פי ששרה מתה, צורתה לא נסתלקה מהבית, אבל לא נראתה שם מיום שמתה עד שבאה רבקה, שכתוב ויביאה יצחק האהלה וגו', ומיד נראה שם שרה אמו, ולא היה רואה אותה רק יצחק בלבדו, בעת שנכנס שמה, ועל כן וינחם יצחק אחר אמו, כי אמו נראית ומזדמנת לו בביתו. (שם רנ)
בא וראה, למעלה כתוב ואלה תולדות ישמעאל, שהם שנים עשרה נשיאים, ואחר כך אמר אלה תולדות יצחק, ויעלה על דעתך כיון שכתוב בישמעאל שהוליד שנים עשר נשיאים, ויצחק הוליד שנים, משום שזה נעלה בצדקתו וזה לא נעלה, לפיכך כתוב מי ימלל גבורות ה' זהו יצחק, כי יצחק הוליד את יעקב, שהוא בלבדו היה חשוב יותר מכולם, שהוליד שנים עשר שבטים, והיה הקיום שלמעלה ושלמטה, אבל היה רק הקיום של מעלה בקדושה עלאה, וישמעאל היה רק למטה...
ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אמר רבי יוסי מהו השינוי שעד עתה לא כתוב בן אברהם ועתה אומר בן אברהם, אלא אף על פי שכתוב ויברך אלקים את יצחק בנו, עתה שמת אברהם צורתו של אברהם היה בו ונשארה בו ביצחק, (גם צורתו של אברהם שהוא חסד נשארה ביצחק), עד שכל מי שראה את יצחק היה אומר זה אברהם ודאי, כי היה כלול ומלובש בצורתו של אברהם שהוא חסד... (תולדות ו, ועיין שם עוד)
ויהי יצחק בן ארבעים שנה, למה בא כאן לספור שהיה בן ארבעים שנה כשנשא את רבקה, אלא ודאי שיצחק היה נכלל בצפון ודרום, שהם אש ומים, ואז היה יצחק בן ארבעים שנה... (שם טו ועיין שם עוד)
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו, מהו ויעתר, שהקריב קרבן והתפלל עליה, ואיזה קרבן הקריב, היינו קרבן עולה, כתוב כאן ויעתר לו ה', וכתוב שם ויעתר ה' לארץ, מה שם פירושו שהקריב קרבן, אף כאן שהקריב קרבן, כתוב ויעתר יצחק, וכתוב ויעתר ה', שיצא אש של מעלה כנגד האש של מטה, כי צריכים ב' אישות לאכילת הקרבן, אש של גבוה ואש של הדיוט, ועל כן ויעתר יצחק הוא על אש של מטה, ויעתר לו ה' הוא על אש של מעלה.
דבר אחר, ויעתר יצחק, שהתפלל תפלתו וחתר חתירה למעלה אל המזל המשפיע בנים, כי במקום ההוא תלוים לידות בנים, שכתוב, ותתפלל על ה'... ויעתר לו ה' אל תיקרי ויעתר לו, אלא ויחתר לו, כי חתירה חתר לו הקב"ה וקבל אותו, ואז ותהר רבקה אשתו, (פירוש שמצד המערכת לא היתה ראויה להריון, כי היתה עקרה מלידה, אלא בסבת תפלתו חתר לו חתירה, דהיינו ששינה סדר המערכה, בא וראה עשרים שנה נשתהה יצחק עם אשתו ולא ילדה, עד שהתפלל תפלתו, והוא משום שהקב"ה חפץ בתפלתם של צדיקים, בשעה שמבקשים מלפניו התפלה על מה שהם צריכים, הטעם הוא כדי שיתגדל ויתווסף משחת קדש על יד תפלת הצדיקים לכל מי שצריך, כי הצדיקים בתפלתם פותחים את הצנור העליון, ואז אפילו אותם שאינם כדאים להענות נענים... (שם כא, ועיין שם עוד)
בא יצחק מה כתיב, ויהי רעב בארץ וגו', והלך יצחק לגרר, ואחר כך נתעלה משם בשלום, וכן כל הצדיקים, כולם בוחן אותם הקב"ה כדי להרים ראשם בעולם הזה ובעולם הבא... (שם צה)
ובא וראה, יצחק לא זכה כאברהם, שלא יתעוורו עיניו ולא כהו, אבל סוד עליון יש כאן, סוד האמונה, כמו שלמדנו, ויקרא אלקים לאור יום, זהו אברהם, שהוא אור היום... ולחשך קרא לילה זהו יצחק, שהוא חשך, והוא הולך ונחשך כדי לקבל הלילה בתוכו, ועל כן כשנעשה זקן מה כתוב, ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות... (שם קיט, ועיין שם עוד)
...השלישי הוא יצחק, (שנעשה מרכבה לספירת הגבורה), מאין לנו זה, כי כתוב וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, ומשום פחד יצחק שהוא ספירה של הקב"ה, הוא נעשה כסא הכבוד מרכבה עליונה, והספירה של יצחק היא חשובה ומפורשת יותר מכל ספירות האבות, וזהו שכתוב וישבע יעקב בפחד אביו יצחק... (ויחי מח, ועיין שם עוד)
ואמר רבי אבא, כתוב ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו, ולמה, הנה בארנו, מי שאוהב את הרשע כך הוא שתכהינה עיניו, ובא וראה ביצחק, (שהוא גבורה), נכלל לילה, (שהוא מלכות), והלילה אינו בהיר, ועל כן ותכהינה עיניו... (בשלח נט, ועיין שם עוד)
יצחק שהוא שמאלו של הקב"ה, שהוא המקום שממנו מתעוררים כל הדינים שבעולם, והוא זרוע השמאל, התחלת כל הדינים, וכל הדינים מתעוררים משם, זה הוא לוקח ואוחז דין ההוא שנקרא זכות, להתחבר דין בדין, ולהיות הכל קשר אחד, משום שיצחק הוא דין שלמעלה ורשומות הדין עומדים בו... (פקודי תשטז, ועיין שם עוד)
רבי יהודה פתח ואמר, יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו, יושב בשמים ישחק זה יצחק, הבא מצד יין, המאיר וצוחק תחילה, ואחר כך זועם ומבלבל... (מצורע כו, ועיין שם עוד)
אחר כך בא יצחק ונתחזק בו, (דהיינו שאדם נתגלגל בו ונתחזק) מעבירה שניה, שנאמר בו על האדם, שזו שפיכות דמים, וזה גרם הנסיון של יצחק בסכין (העקדה, ואדם) נברר בו, כמי שמברר אוכל מתוך פסולת, ויצא הפסולת לחוץ, שהוא עשו שופך דמים... (בהר עא, ועיין שם עוד)
מקרא השני הוא של יצחק, ונמצא גם כן בע"ב אותיות, להמצא בדין אל מצרים ואל ישראל ברחמים... ויהי הענן והחושך, כי כך הוא יום של יצחק, יום המעונן הוא, שהענן והחושך ממנו הוא, ומשום זה סדר האותיות למפרע ולא בדרך ישר... (בהעלותך לו, ועיין שם עוד)
שלשה הם הנמצאים בעדות להעיד, ואלו הם, באר של יצחק, הגורל, והאבן אשר שם יהושע, ושירה זו יותר מהכל... הבאר של יצחק כי כתוב, בעבור תהיה לי לעדה... (וילך כג)
...ובא וראה יצחק היה חי באותה שעה, אבל נשמתו הקדושה נלקחה לכסא הכבוד של רבונו בשעה שנעקד על המזבח, ומאז כהו עיניו מראות, היינו שכתוב לולא וגו', ופחד יצחק היה לי... (זהר חדש נח כט)
יצחק ידע את הקב"ה במדרגת הגבורה, הנקראת פחד יצחק, והיה ירא אותה לעולם... (שם תולדות ט)
כיון שהפלשתים מלאו (את הבארות) בעפר, שהוא סוד שבני אדם חזרו לעבוד עבודה זרה, היה העולם שמם, שלא היה מי שידע את הקב"ה, כיון שבא יצחק מה כתוב, וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו. מהו וישב, היינו שהחזיר העולם לתיקונו, כי לימד לבני העולם שידעו את הקב"ה, זה שאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו.
וישב יצחק עם באר לחי רואי, באר ההיא ממי היא, היא ממי שכל החיים העליונים והתחתונים וקיומם תלוים בו, ורואה הכל... ובא וראה אלו עבדי יצחק, משום שהם מצד דין הקשה, כשחפרו אותה מה כתוב, שקראו שמה שטנה, וכבר העמידוה, עד שהוא בא וחפר באר אחרת ויקרא שמה רחובות, רחובות ודאי, (שפסק הדין ממנה), אבל עבדי אביו משום שכולם באו מצד הימין, לא היתה שטנה בעולם, והדין לא יצא בבאר ההיא להשטין אותה כשמעשיהם אינם כשרים. (שם שם לג, ועיין שם עוד)
אחר כך בת זוגתו של אדם נתגלגלה ביצחק ונתאדם באש (הדינים), והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ, שהוא עשו... ומשום שהנקבה נתגלגלה ביצחק, נקרא (קו השמאל) נקבה. (שם יתרו קלד, ועיין שם עוד)
...יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו... (ברכות כו ב)
...ובהשחית ראה ה' וינחם, מאי ראה... ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה, שנאמר אלקים יראה לו השה. (שם סב ב)
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו וגו', לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אמר לפניו רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך, אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה בצער גידול בנים, אפשר לבעי רחמי עלייהו, אמר ליה בניך חטאו, אמר לפניו רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך, אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אמר לו ליצחק, בניך חטאו לי, אמר לפניו, רבונו של עולם בני ולא בניך, בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך, ועוד כמה חטאו, כמה שנותיו של אדם שבעים שנה, דל עשרין דלא ענשת עלייהו, פשו להו חמשין, דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה, דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא, אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך, ואם תרצה לומר כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך. פתחו ואמרו כי אתה אבינו, אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה, ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו... (שבת פט ב)
...ולא כיצחק, שכתוב בו שדה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה... (פסחים פח א)
ואברכך, זהו שאומרים אלקי יצחק... (שם קיז ב)
יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ויהי כי זקן יצחק... (יומא כח ב)
בפסח נולד יצחק... (ראש השנה יא א)
ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים, ונתקיים בזרעה, ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו... (מגילה טו א)
שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה, במה הארכת ימים... אמר לו מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע... רבי אליעזר אומר עיניו כהות, שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות, משום דאסתכל בעשו הרשע... הא והא גרמה ליה. (שם כח א)
נשא אשה ושהה עמה עשר שנים אינו רשאי ליבטל... ולילף מיצחק, דכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו', וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם, אמר לו, יצחק עקור היה... (יבמות סד א)
והאיכא עשו, ביצחק ולא כל יצחק. (נדרים לא א)
אמר רבי לוי אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה, היו כל אומות העולם מרננים ואומרים, ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בנינו הוא, ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם, מה עשה אברהם אבינו, הלך וזימן כל גדולי הדור, ושרה אמנו זימנה נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה ומניקתה לא הביאה, ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן, ועדיין היו מרננים ואומרים אם שרה הבת תשעים שנה תלד, אברהם בן מאה שנה יוליד, מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם, פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק... (בבא מציעא פז א)
תנו רבנן, שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב... יצחק דכתיב ביה מכל... שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן, אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל... ששה לא שלט בהו מלאך המות, ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב... תנו רבנן שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב... דכתיב בהן בכל מכל כל... (בבא בתרא יז א)
היכא דמוחזק (לנביא) שאני, דאי לא תימא הכי, אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק... (סנהדרין פט ב)
ואין מידי מציל, אין אברהם מציל את ישמעאל, ואין יצחק מציל את עשו... (שם קד א)
...אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו, עד שעשו מריבה, שנאמר ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים, ולא הרהר אחר מדותי... (שם קיא א)
ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצחק לא נשתנה, אילו אבותן קראו אותן בשמן, אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק, ד' נקראו שמותן עד שלא נולדו... יצחק, וקראת את שמו יצחק... (ברכות יא ב)
...ולמה נקרא שמו יצחק, י' עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו, צ' תשעים שנה שהיתה שרה אמנו בת תשעים, ח' לשמונה ימים שנימול, ק' מאת שנה שהיה לאברהם אבינו... רבי יוסי אומר שלש שנים עשה יצחק אבל על שרה אמו, לאחר ג' שנים לקח את רבקה ושכח אבל אמו, מכאן אתה למד, עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו... רבי יהודה אומר עשרים שנה היתה רבקה עקרה, לאחר עשרים שנה לקח יצחק והלך עמה להר המוריה, למקום שנעקד שם, והתפלל על ההריון, ויעתר לו, שנאמר ויעתר יצחק לה' וגו' (בראשית כ"ה)... רבי שמעון אומר, בשעה שנעקד יצחק נשא את עיניו למעלה וראה את השכינה, וכתיב (שמות ל"ג) כי לא יראני האדם וחי, אלא תחת המיתה כהו עיניו לעת זקנתו, שנאמר (בראשית כ"ז) ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות... (פרק לב)
ויזרע יצחק בארץ ההיא, רבי אליעזר אומר, וכי יצחק זרע דגן, אלא לקח את כל מעשר ממונו וזרע צדקה לענים, כדאמר (הושע י' י"ב) זרעו לכם לצדקה, וכל דבר שעישר הביא לו הקב"ה מאה שערים של ממון וברכו, לכך נאמר ויברכהו ה'... (פרק לג)
רבי עקיבא אומר, כל מקום שהיו אבותינו הולכים היתה הבאר מהלכת לפניהם, וחופרין ג' פעמים ומוצאין אותה לפניהם, וחפר יצחק בארץ ג' פעמים ומצא אותה לפניו, שנאמר (בראשית כ"ו) וישב יצחק ויחפור את בארות המים, חפר בארץ ב' פעמים ומצא אותה לפניו, שנאמר (שם) ויקרא אותה שבעה, ועל שם הבאר נקראת העיר באר שבע... (פרק לה)
ותהר ותלד שרה לאברהם, מלמד שלא גנבה זרע ממקום אחר, מלמד שהיה זיו איקונין שלו דומה לו. למועד אשר דבר אתו אלקים, רבי יודן אמר לט' חדשים נולד, שלא יהיו אומרין גרוף מביתו של אבימלך, רבי חמא אמר לשבעה שהם תשעה מקוטעים, רבי הונא בשם רבי חלקיה בחצות היום נולד, נאמר כאן מועד, ונאמר להלן, (דברים ט"ז) מועד צאתך ממצרים. ויקרא אברהם את שם בנו וגו' יצחק, יצא חק לעולם, ניתן דורייה לעולם, אמר רבי יצחק יו"ד כנגד עשרת הדברות... (בראשית נג י ויא)
ויגדל הילד ויגמל, רבי הושעיה רבה אמר, נגמל מיצר הרע, רבנן אמרי נגמל מחלבו, ויעש אברהם משתה גדול, רבי יודא בר רבי סימון אמר, גדול עולמים היה שם, רבי יודן בר מספרתא אמר גדולי עולם היו שם... אמר רבי יהודה ברבי סימון, משתה גדול, משתה גדולים, עוג וכל גדולים עמו היו שם... (שם שם יד)
וישב אברהם אל נעריו, ויצחק היכן הוא, רב בשם רבנן דתמן, שלחו אצל שם ללמוד תורה... כך אמר אברהם כל שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצוות, לפיכך איני רוצה שתזוז מזרעי לעולם. רבי חנינא אמר שלחו בלילה מפני העין... (שם נו כ)
יצחק נקרא שמו ישראל, דכתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב... (שם סג ג)
ויעתר יצחק לה', רבי יוחנן אמר ששפך תפלות בעושר, ריש לקיש אמר שהיפך את הגזירה, לנוכח אשתו, מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן, ואומר, רבונו של עולם כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזאת... (שם שם ה)
וישב יצחק ויחפור וגו', כמה בארות חפר אבינו יצחק, בבאר שבע, רבי יהודה אומר ארבע, כנגד כן נעשו בניו ארבעה דגלים במדבר, ורבנן אמרי חמש, כנגד חמשה ספרי תורה, ויקרא שם הבאר עשק, כנגד ספר בראשית, שבו נתעסק הקב"ה וברא את העולם, ויקרא שמה שטנה כנגד ספר ואלה שמות, על שם וימררו את חייהם בעבודה קשה, מים חיים כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות, שבעה כנגד ספר וידבר, שהוא משלים שבעה ספרי תורה... רחובות כנגד משנה תורה, על שם כי עתה הרחיב ה' לנו. (שם סד ז)
ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה, למה ליצחק תחלה, אלא על ידי שהיתה רבקה בת כומרים, לא היתה מקפדת על טנופת עבודה זרה, וזה על ידי שהיה בן קדושים היה מקפיד על טנופת עבודה זרה... ויהי כי זקן יצחק, רבי יצחק פתח, (ישעיה ה') מצדיקי רשע עקב שוחד, כל מי שנוטל שוחד ומצדיק את הרשע בעקב וצדקת צדיקים יסירו ממנו, זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו... רבי חנינא בר פפא פתח, (תהלים מ') רבות עשית אתה ה' אלוקי נפלאותיך וגו', אמר רבי חנינא כל פעולות ומחשבות שפעלת אלינו בשבילנו, למה כהו עיניו של יצחק, כדי שיבא יעקב ויטול את הברכות... יצחק תבע יסורין, אמר לפניו, רבון העולם, אדם מת בלא יסורין מדת הדין מתוחה כנגדו, מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו, אמר לו הקב"ה חייך דבר טוב תבעת וממך אני מתחיל, מתחילת הספר עד כאן אין כתיב יסורין, וכיון שעמד יצחק נתן לו יסורים, ויהי כי זקן יצחק ותכהין... (שם סה ב-ד)
ותכהין עיניו מראות, אמר רבי אלעזר בן עזריה מראות ברעתו של רשע, אמר הקב"ה יהי יצחק יוצא לשוק, ויהון ברייתא אמרין דין אבוה דההוא רשיעא, אלא הריני מכהה את עיניו, והוא יושב בתוך ביתו, הדא הוא דכתיב, (משלי כ"ח) בקום רשעים יסתר אדם. מכאן אמרו כל המעמיד בן רשע או תלמיד רשע סוף שעיניו כהות...
דבר אחר מראות, מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת, הדא הוא דכתיב, (ישעיה ל"ג) הן אראלם צעקו חוצה וגו', ונשלו דמעות מעיניהם לתוך עיניו והיו רשומות בתוך עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו, הדא הוא דכתיב, ויהי כי זקן יצחק. דבר אחר מראות, מכח אותה ראיה, שבשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גב המזבח, תלה עיניו למרום והביט בשכינה... אמר הקב"ה אם הורגו אני עכשיו, אני מכריע את אוהבי, אברהם אוהבי, אלא גוזר אני שיכהו עיניו, וכיון שהזקין כהו עיניו. (שם שם ה)
ויחרד יצחק חרדה גדולה וגו', אמר רבי חמא בר חנינא מאד, מחרדה שחרד על גבי המזבח, אמר מי הוא זה שנעשה סרסור ביני לבין המקום שיטול יעקב את הברכות... (שם סז ב)
כל מקום שהצדיקים הולכים ברכה משתלחת, ירד יצחק לגרר באת ברכה לרגלו, שנאמר (בראשית כ"ו) ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה וגו'... (שם עג ו)
...ביצחק לא שמענו, והיכן שמענו, רבי יצחק ותאני לה משום רבי הושעיה בשם רבי יהודה בר סימון, כאן כתיב וישב יעקב בארץ מגורי אביו, מאי מגורי, מגיורי אביו. (שם פד ב)
וטעם זקנים יקח, זה יצחק ויעקב, יצחק היה מחבב את עשו, שהיה הקב"ה שונא אותו, ואמר לו (בראשית כ"ז) ועשה לי מטעמים, ובקש לברכו ולגלות לו את הקץ, מה עשה הקב"ה, העביר טעמו ממנו ולא ידע, אלא התחיל חרד, שנאמר ויחרד יצחק וגו', כיון שלא מצא מה לומר אמר גם ברוך יהיה... (שם צט ה)
...וכל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו... אתה מוצא שאברהם ייסר את יצחק בנו ולימדו תורה, והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם, עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כ"ו), וכתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ללמדך שהיה דומה לאביו בכל דבר, בנוי בחכמה בעושר במעשים טובים, תדע לך שבן שלשים ושבעה שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב ואברהם זקן בא בימים, ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק... (שמות א א)
תמרים זה יצחק, שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח... (ויקרא ל י)
עד מתי זכות אבות קיימת... שמואל אמר עד הושע, הדא הוא דכתיב, ועתה אגלה את נבלותה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי, ואין איש האמור כאן... אלא יצחק, שנאמר מי האיש הלזה... (שם לו ה)
...ויצחק נתברך בחול, שנאמר (בראשית כ"ב) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו'... וברכתו של יצחק שנתברך בחול באתה בימי הושע, דכתיב (הושע ב') והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד וגו'. (במדבר ב יא)
...כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות לעתיד לבא בשביל בניהם... יצחק בשביל עשו ואלופיו... (שם שם יב)
דבר אחר, יצחק אמר למשה אני גדול ממך, שפשטתי צוארי על גבי המזבח וראיתי את פני השכינה, אמר לו משה אני נתעליתי יותר ממך, שאתה ראית פני השכינה וכהו עיניך... (דברים יא ב)
...פתח יצחק ואמר, רבונו של עולם, כשאמר לי אבא אלקים יראה לו השה לעולה בני לא עכבתי על דבריך, ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני... (איכה פתיחה כד)
אשכול זה יצחק, שנכפת על המזבח כאשכול הכופר שמכפר עונותיהם של ישראל... (שיר א נט)
...ולבונה זה אבינו יצחק, שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח. (שם ג ה)
בא וראה כוח השלום, שבשעה שנתטלטלה שרה מיד פרעה ליד אבימלך ונתעברה ביצחק, היו אומות העולם אומרים, הלבן מאה שנה יולד, אלא היא מעוברת מאבימלך או מפרעה, והיה חשד בלבו של אברהם על אלו הדברים, מה עשה הקב"ה, אמר למלאך הממונה על יצירת הוולד, עשה כל אקונין שלו כדמות אביו, כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם... מה תלמוד לומר אברהם הוליד את יצחק, שכל הרואה אברהם היה אומר בודאי שאברהם הוליד את יצחק, ממה שהיה קלסתר פניהם דומים זה לזה.
אלה תולדות יצחק, זה שאמר הכתוב גיל יגיל אבי צדיק ויולד חכם ישמח בו (משלי כ"ג), כנגד מי אמרו שלמה, לא אמרו אלא כנגד יצחק, שבשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים, שמים וארץ, חמה ולבנה, כוכבים ומזלות, ומפני מה היו שמחים, שאלמלא לא נברא יצחק לא היה העולם מתקיים, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ואין בריתי אלא יצחק, שנאמר (בראשית י"ז) ואת בריתי אקים את יצחק. (תולדות א וב)
והרי מצינו שייחד הקב"ה שמו על יצחק הצדיק בחייו, שכן הוא אומר ליעקב, (בראשית כ"ח) ואלקי יצחק, רבנן אמרי, רואה את אפרו כאילו צבור על גבי המזבח, ורבי ברכיה אומר, הואיל ונתייסם בעיניו כאילו הוא מת, לפי שהיה גנוז בתוך הבית ויצר הרע מפסק ממנו. (שם ז)
יצחק תבע יסורין, אמר יצחק לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אדם חוטא ואתה פורע ממנו בבת אחת, יסור קמעא קימעא ואתה פורע ממנו, אילו הבאת יסורין על דור המבול לא היו מורדין בך... (חיי ה)
דבר אחר, בכל, בזכות המעשרות... אף יצחק נתברך בזכות המעשרות, שנאמר (בראשית כ"ו) וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'... (שם ו)
מה כתיב למעלה מן הענין ויצחק בא מבוא וגו', ואחר כך ויוסף אברהם ויקח אשה, אלא בשעה שנטל יצחק לרבקה, אמר יצחק נלך ונביא לאבי אשה, היא הגר היא קטורה... (שם ט)
...וכתיב בן חכם ישמח אב, זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע... אלא אברהם לא היה כן, אלא הוא נתגדל ביצחק, שנאמר אברהם הוליד את יצחק, וכי לא הוליד אלא יצחק בלבד... אלא שהיה יצחק צדיק, לכך נאמר אברהם הוליד את יצחק. (תולדות א)
...בקש לירד למצרים, מיד נגלה עליו הקב"ה, אמר לו אל תרד מצרימה... אמר רבי הושעיא אמר לו הקב"ה ליצחק, אביך שבא מחוצה לארץ ירד למצרים, אבל אתה שנולדת בארץ ישראל ואתה עולה טהורה תרד, בתמיה... (שם ו)
והדרך על בניהם, זה יצחק ורבקה, שנאמר (בראשית כ"ד) ויצא יצחק לשוח בשדה, בשעה שעקדו על גב המזבח והעריך עליו את העצים ואת האש, ונתן רגלו עליו כדרך שאדם עושה בשעה ששוחט את הבהמה, נצנץ עליו מזיו השכינה וזהרו, וכשהיתה רבקה באה עם אליעזר בדרך וראתה ליצחק, כיון שראתה אותו ראתו הדור, ונכנס בלבה... (תהלים צ)
וכן למדנו מיצחק, שבתחלת מעשיו היה ירא שמים לאמיתו, כי בן שבעים וחמש שנה היה יצחק בשעה שנכנס אברהם לבית עולמו, ואמר יצחק אוי לי שמא אין בי מעשים טובים כמו שהיה באבא, מה תהא עלי מלפני הקב"ה, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה עליו, ועמד עמו באותה שעה, שנאמר (בראשית כ"ו) וירא אליו ה' בלילה ההוא וגו'... (פרק כו)
אל תירא, שהיה מתיירא שהתחילו האומות לקנאות בו... ויט שם אהלו, קבע מקום לאהלה של רבקה. (בראשית כו כד)
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, אמר רבי חמא ברבי חנינא, יותר מחרדה שחרד על גבי המזבח... ואוכל מכל - רבי יהודה אמר, מכל שברא הקב"ה טעם יצחק אבינו באותן המטעמים. בטרם תבא, מן השמים היה עיכובך, ואברכהו על כרחי... דבר אחר מה ראה יצחק ליחרד, אלא אמרו רז"ל כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו, שנאמר ראה ריח בני כריח שדה, כשנכנס עשו נכנס עמו גיהנם, כשראה אותה יצחק חרד חרדה גדולה, ואמר מי איפוא, מי ייאפה הכא, יצאה בת קול ואמרה הצד ציד בכל יום, ומי הוא זה, זה עשו. (שם כז לב)
ופחד יצחק, שפחד על גבי המזבח כשנעקד, ופרחה נשמתו, והחזירה הקב"ה בטללי תחיה, זכותם עמדה לי. (שם לא מב)
...ראה כמה עשה אברהם ליצחק, ויצחק לא עשה כן ליעקב, אלא הוציאו ריקן, אמר לו הקב"ה חשכת מן המסכן הזה למחסור לך, שנאמר (משלי י"א) וחשך מיושר אך למחסור, ומה היה לו נסתלקה הימנו שכינה, ואין את מוצא שנדבר עמו אלא בשעה שמת. (אגדת בראשית פרק מה)
יצחק כמה נצטער, מנערותו נטל ישמעאל חץ ובקש להרגו, שנאמר (בראשית כ"א) ותרא שרה וגו', ואין מצחק אלא שנטל חץ ובקש להרגו, וכן שלמה אומר (משלי כ"ו) כמתלהלה היורה וגו' כן איש וגו' הלא משחק אני. ולא עוד אלא שנטלו אביו לשחטו, ואחר כך בא רעב, שנאמר (בראשית כ"ו) ויהי רעב בארץ מלבד וגו'. הלך לו אצל אבימלך, והתחילו מקנאין בו, שנאמר (שם) ויקנאו אותו פלשתים, אמרו לו לך מעמנו וגו'. יצא לו משם וישב לו בגרר ויריבו רועי וגו', ובסוף נח, שנאמר ויקרא שמה רחובות. (שם פרק ס)
...אמר יצחק לאביו אבא לאנה נלך יחידים, אמר לו בני להקריב קרבן, א"ל וכי כהן אתה להקריב קרבן, א"ל הרי שם שהוא כהן גדול והוא יקריב את העולה, מיד נפלה אימה גדולה על יצחק מפני שלא ראה כלום ביד אביו להקריב... שהכיר מחשבת אביו ולא היה יכול לדבר, ואף על פי כן נתחזק ואמר לאביו אם אמת שבחר בי הקב"ה הרי נפשי נתונה לו, ונתפייס יצחק במותו בעבור לקיים מצות יוצרו. אמר אברהם אני יודע בני בך שאינך מעכב צווי יוצרך וצווי. השיב יצחק לאביו אבי מהר ועשה רצון קונך והוא יעשה רצונך... (מדרש ויושע, ראה ההמשך באברהם-נסיון)
ר' יהושע אומר וידבר אלקים אל משה, נאמן אני לשלם שכר, יצחק בן אברהם שיצא ממנו רביעית דם על גבי המזבח, ואמר לו (ואמרתי לו כגדול זרועך הותר בני תמותה), ועכשיו הרי השבועה מבוהלת לפני שלא כדרך ארץ להוציא את ישראל ממצרים ואני מבקש להוציאם, ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח. (מכילתא לוארא)
...וכולן לא ייחד הקב"ה שמו עליהן, עד שנפטרו מן העולם ונתקיימה צדקתן, חוץ מיצחק, שכיון שנעקד כאילו מת, ומניין שייחד הקב"ה שמו על יצחק בחייו, שנאמר (בראשית כ"ח) והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק. (בראשית ט כו)
ויהי יצחק בן ארבעים שנה, למה ייחסו הכתוב כאן, ללמדך ששלש שנים נתאבל יצחק על אמו... ולמה נתעכב עד כאן, שלא סייעו הקב"ה על כך, עד שזזה ממנו חרפת ישמעאל, שהיה ישמעאל מתפאר ואומר, אני בן י"ג שנה נימלתי, ואתה בן שמונת ימים, ואין לך שבח כמותי, אמר הקב"ה הריני מניחו עד שיגדיל ויעמד בכל חמאו, ואומר לאברהם קח נא את בנך... וכיון שזזה ממנו חרפת ישמעאל, אחר כך נשא אשה. (שם כה כ)
ויקרא להן שמות כשמות וגו', בא וראה ענותנותו שליצחק אבינו, בנוהג שבעולם אדם בונה לו בית וקורא לו שם, עומד בנו ומחדש בו דבר הוא קורא לו שם אחר, אבל יצחק אבינו אינו כן, אלא כל הבארות שחפר אברהם אבינו וקרא להן שם, אף על פי שעמדו פלשתים וסיתמו אותן, כיון שחזר יצחק וחפרן שניה לא חידש להן שם... ומה שכר נטל על כך, שכל האבות נשתנו שמותם, אבל יצחק מתחלה עד שלא נולד קרא לו הקב"ה יצחק, ולא נשתנה שמו לדורות. (שם כו יח)
ויהי כי זקן יצחק, היה צריך לומר ויהי כי זקנו יצחק ורבקה, אלא אמר רבי אבהו, משל לעצם שהקיש על כלי עצם ולא נשבר, הקיש העצם על כלי חרס ונשבר, כך הנשים עצם מעצמי, הקישו מעשה נשי עשו ברבקה שהיתה אשה ולא הרגישה, הקישו ביצחק שהיה כלי חרש עפר מן האדמה והרגיש, לכך נאמר ויהי כי זקן יצחק. (שם כז א)
דבר אחר, ותכהין עיניו, אמר רבי יודה בירבי סימון שתבע יסורין... אך אמר הקב"ה ליצחק, כל השנים הללו את מרחיק את אוהבי, שנאמר ואוהב את יעקב, ומקרב את שונאי, שנאמר ואת עשו שנאתי (מלאכי א' ג'), הריני מכהה את עיניך, שלא תהא יודע למי את רואה... אמר רבי אלעזר בן עזריה מראות ברוח הקדש מה יהיה באחריתו של עשו, ורבנן אמרי מראות מעשים הרעים של עשו... (שם)
...בחצי הלילה נדבר עם אבינו אברהם בין הבתרים, בחצי הלילה נולד יצחק... (שמות יב מ)
עלה סמאל לפני בית דין העליון, והתחיל לצעוק ולבכות, ואמר, כבר אני רואה שהקב"ה רוצה להעביר אותי מנחלתי, קודם שנתבשר אברהם מיצחק הייתי בבית אברהם, ואחר שמל ביום השלישי למילתו הייתי יושב באהלו, ובאו ג' מלאכים לבשרו על יצחק, וגרשו אותי מבית אברהם, ועתה בעקדה הייתי חושב להיות נהנה מאותו קרבן של יצחק דלא יהיה שליט על סטרא דילי, ונחלף קרבנו ודמו לדם האיל, ועוד שנחלש כחו של יצחק שהוא מדת הדין הקשה, ונחלש תחת מדת החסד, הרי מעט מעט אבדתי נחלתי... (וירא)
...והטעם שאברהם לקח בידו האש והמאכלת, שהם כחו של יצחק, שאלמלא זה אין כל בריה יכולה לעמוד בפני פחדו של יצחק, ולפיכך אברהם מציל פעמים אף על פי שיגמור הדין למיתה, שנאמר וילכו שניהם יחדיו, שאין רשות ליצחק ללכת עד שמדת אברהם מלמדת זכות, שאלמלא כך, היתה מדת יצחק מחרבת העולם. (שם)
יצחק הוא גלגול אדם וחוה ביחד, אברהם תיקן חטא המחשבה, ושרה תיקנה חטא של חוה במעשה, יצחק תיקן חטא דור המבול, ק"ץ כל בשר, ח"י יצחק הוא ח"י ק"ץ. (שם)
בזכות יצחק זכו ישראל לברכת כהנים, דכתיב כה תברכו את בני ישראל, וכתיב ואני והנער נלכה עד כה. (שם)
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, נקראת רחום וחנון, רחם על יצחק שהוא אדם, ובן אדם נעקד לפניך כבהמה, אדם ובהמה תושיע ה', רבי יהודה אומר, כיון שהגיע החרב על צוארו, מיד פרחה נשמתו של יצחק, וכיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים אל תשלח ידך אל הנער, חזרה הנפש לגופו, והתוודה ועמד על רגליו, וידע יצחק תחיית המתים מן התורה, שכל המתים עתידין להחיות, באותה שעה פתח ואמר, ברוך אתה ה' מחיה המתים. (שם)
יצחק גימטריא ח' פעמים כ"ו, שהוא והי"ה, ומדת יצחק הוא מדת פח"ד, ועל כן שם אשתו רבקה, ושניהם שני הפכים, כי מדתה מדת הדין הקשה, שנאמר, ותמהר ותורד כדה, והעד הנזם על אפה... ועל כן היא מהפכת כחו של יצחק, ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך, אימתי, ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וכו'... (חיי שרה)
ואלה תולדות יצחק, יצחק אבינו עשה מרכבה למדת שמאל הנקרא פחד יצחק, ואין יצחק מתוקן לגמרי, לפי שהיה בו סיגים, לפי שיצא ממנו עשו, וצורך גדול היה הסיגים ליצחק, כדי לתת אחיזה לשרים המקיפים מחוץ לפרוכת, וראה והבין שיצחק היה לו ב' פנים, קודש וחול, הפנים לפנים קודש, והפנים לחוץ חול, בפנים נאחז יעקב, בחוץ נאחז עשו, ומעשו נאחזים השרים מצד שמאל, וראה והבין כי השרים הנאחזים מישמעאל, והוא צד אברהם, נקראים נדיבים, של שמאל נאחזים מעשו נקראים אכזריים... ועל כן אמר, אברהם שהוא חסד גרם שהוליד יצחק את יעקב, ואברהם הוליד את יצחק, בגימטריא תשרי, כי בתשרי נולד יצחק. (תולדות)
אל תרד מצרימה, והנה אעירך על הסוד הגדול מסודות התורה, מפני מה הזהיר יצחק מלירד יותר מאברהם ויעקב וכו', והדבר ידוע ומקובל מבני חכמי הקבלה, שיצחק אבינו ע"ה נתן מקום אחיזה לכתרין מצד שמאל על ידי עשו, הוא מדת הדין הקשה, ועל ידה נאחזים שרי הרכב הנקראים קליפה החיצוני וערלה חוצה, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות, ואם היה יצחק אבינו ע"ה יוצא לחוץ לעמים, היה נראה כקוצץ בנטיעות וכפולט עצמו מחוץ לגלגל המישור, כי ארץ ישראל הוא חלק הקב"ה וחלק עמו מן הארציים, וארץ מצרים שניה לה, ומשה מוכיח עליו, שהוא מצרים, וכן שר של מצרים שני במרכבת שוכני סנה, שנאמר וירכב אותו במרכבת המשנה, ויצחק שני במרכבת הפנימי, אם כן היה מן הראוי להזהירו מלצאת תחת ממשלת השר ההוא, ולהוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, ואסור לפגל אפילו במחשבה, כאשר ביארנו...
אבל רזא דמילתא, דכד הוה כפנא בארעא איבעי ליה לאברהם וליעקב למיפק ולמיקם לקבלא לאנהרא לה בחסד וברחימו, אבל יצחק איצטריך דלא למיפק, דאלו הוה נפיק וקאים לקבלא הוא משפיע לה דינין ומתקפין דינהון, ויעקב אצטריך למיפק תרי זימני, חד לאשלמא עם דינה, והכי הוה בזמנא קמא דנפק בגין קטרוגא דלהון, ומכל מקום הוה דינא ברחמים... (שם)
ויקברו אותו עשו ויעקב, ריש לקיש אמר, בשעת אסיפתו של יצחק הניח את מקנהו ואת קנינו ואת רכושו וכל אשר לו לשני בניו, לפיכך גמלו לו חסד שניהם. (וישלח)
שמו של יצחק עולה ח' פעמים הוי"ה, ויצחק הוא מדת הפחד ומדת הקנאה, שגם פינחס ח' פעמים הוי"ה, והוא נאחז מן הפחד, ואם תבין בארה של מרים, שגם באר"ה עולה ח' פעמים הוי"ה, כי היא יונקת ממדת פחד, גם עשרים גרה השקל עולה ח' פעמים הוי"ה, והוא הורג נפש הרשעים, הלא תראה עשרים גרה השקל, בגימטריא הר"ג נפ"ש רשעים. (שמות כי תשא)
ויהי אחר הדברים האלה, מן דינצו יצחק וישמעאל, ישמעאל הוה אמר לי חמה למירות ית אבא, דאנא בריה בוכריה, ויצחק הוה אמר לי חמי למירות ית אבא, דאנא בר שרה אינתתיה, ואנת בר הגר אמתא דאמי, עני ישמעאל ואמר, אנא זכאי יתיר מנך, דאנא אתגזרית לתליסרי שנין, ואין הות צבותי למעכבא לא הוינא מסר נפשי לאתגזרא... מתיב יצחק ואמר, הא אנא יומיא בר תלתין ושית שנין, ואילו בעי קודשא בריך הוא לכולי אבריי לא הויתי מעכב... (בראשית כב א)
ודברו מלאכי מרומא ית יצחק ואובלוהי לבי מדרשא דשם רבא, והוה תמן תלת שנין... (שם שם יט)
ויצחק בא - ויצחק הוה אתי מן בית מדרשא דשם רבא לבארא דאיתגלית עלוהי שכנתיה דה'... (שם כד סב)
ויצחק בן ששים - י' שנים משנשאה עד שנעשית בת י"ג שנה וראויה להריון, וי' שנים הללו צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה, כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה, והתפלל עליה. ושפחה לא רצה לישא, לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה. (שם כה כו)
כי ארכו לו - אמר, מעתה אין לי לדאג, מאחר שלא אנסוה עד עכשיו, ולא נזהר להיות נשמר. (שם כו ח)
ויבך אותו אביו - יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל, שהיה יודע שהוא חי. (שם לז לה)
ויבז עשו - בראותו שאין לאביו עושר. ורבים יתמהו, שהרי אברהם הניח לו עושר, כאילו לא ראו עשיר והעני, והעד שיצחק אהב את עשו בעבור צרכו, ומה טעם יאמר הביאה לי ציד, ואין ליעקב בגדי חמודות, ורבקה לא נתנה או שלחה ליעקב הון, והוצרך לרעות צאן, ומה שכתב ויגדל האיש היה קודם לזה... (שם כה לד)
ויצחק בא מבוא - שב משם, ולא שהיה גר שם, או רוצה לומר, שהלך תמיד לשם להתפלל, כי שם נראה המלאך, והוא גר בקרבתו. לתרגום אונקלוס הוא באר שבע, ואם כן הוא אשל אברהם, ובא משם לעיר אחרת בדרך לעירו, ויצא לשוח עם רעיו, ומצא את רבקה ושב עמה לעירו. (שם כד סב)
אברהם הוליד את יצחק - רק הוא יקרא תולדותיו, וכאילו הולידו לבדו, ולכך הזכיר לעיל בישמעאל אשר ילדה הגר המצרית. (שם כה יט)
ויבז עשו - ורבי אברהם השתבש מאד, כי הכתוב אומר ויברך אלקים את יצחק, ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעושר, אין זה במתברך מפי ה', והאבות כמלכים, ואמרו לו ראה ראינו כי היה ה' עמך... ומה שיצחק בקש ציד כמנהג המלכים השרים, ועל ידי זה תקשר נפשו בנפשו על ידי ההנאה ויברכהו בלב שלם... ושלא נתנו ליעקב הון בברחו, כדי שלא יארבו לו, ולרז"ל גזלוהו ממנו... (שם שם לד)
אברהם הוליד את יצחק - יש לפרש שהיה הולך בדרך טובה ואוהב את הבריות כאביו. (שם כה יט)
ישחק - כמו יצחק, ששי"ן וצד"י ממוצא אחד, והוא אחד מד' פסוקים שכתוב ישחק. (ירמיה לג כו)
וסגולת אברהם מכל בניו יצחק, והרחיק כל בניו מהארץ הזאת המסוגלת, כדי שתהיה מיוחדת ליצחק, וסגולת יצחק יעקב... (א צה)
...וזכה לארץ ההיא שהיא מדרגה למטה מגן עדן, ועליה נתקנאו יצחק וישמעאל, ונדחה ישמעאל כקליפה, אף על פי שנאמר בו (בראשית י"ז) הנה ברכתי אותו וגו', בטובה העולמית, נאמר אחר כן (שם) ואת בריתי אקים את יצחק, רוצה לומר הדבקו בענין האלקי והטובה בעולם הבא... (ב יד)
ותכהין עיניו - משום שאהב את עשו, וכתיב כי השוחד יעור, דבר אחר שיטול יעקב הברכות. (בראשית כז א)
וישב אברהם - ויצחק נטמן בגן עדן ג' שנים, ויש אומרים בבית עבר ללמוד. (בראשית כב יט)
אברהם הוליד את יצחק - דבר אחר נתגדל בו, כענין עטרת זקנים בני בנים. (שם כה יט)
אל תחליש דעת הזקן לשאול מן הבן לפני האב, שהרי כל זמן שהיה אברהם קיים לא מצינו שדבר הקב"ה עם יצחק, וכל זמן שיצחק קיים לא דבר עם יעקב... שלא יאמרו שמא שום פסול מצא בזקן. (תקעט)
וקראת את שמו יצחק - בירושלמי ברכות, לפי שנקרא על ידי הקב"ה לא נשתנה שמו, ומה שתמצא ישחק בתהלים ק"ה ירמוז על מדתו שהיא האש הגדולה, וגם כי לא ארעו לו מקרים כלאברהם ויעקב. (בראשית יז יט)
ויבא אברהם - ...ולא כתב ויבא יצחק, אף שעליו עיקר החיוב, ונפשו קשורה בנפשה, כי יתכן שעוד לא ידע, כי לפי שמיתתה היתה בשביל עקדתו לא הגידו לו, ועל כן אינו מוזכר בפרשה, ויתכן שנשאר בהר המוריה ג' שנים עד שנשא את רבקה. (שם כג ב)
בני ישראל - כאן קורא ליצחק ישראל, שהרי יעקב בכלל היורדים, וגם אברהם נקרא ישראל... ועל כן נקרא עשו ישראל מומר. (שם מו ח)
אנכי אלקי אברהם אביך - ולא כתוב ה' אלקים כמו באברהם ויעקב, לפי שנתייסר ביסורין בלי מדת רחמים. (שם כו כד)
אתה עתה - ג' במסורת... ואידך אתה עתה תעשה מלוכה, מלמד שהמליכו ליצחק עליהם... (שם שם כט)
ותכהין עיניו - משום דכתיב כי השוחד יעוור (דברים ט"ז), והוא לקח שוחד מעשיו. ותכהין עיניו - בגימטריא: בעשן הצלמים. (שם כז א)
וזכרתי את בריתי יעקב - ביצחק לא כתיב זכירה, לפי שאפרו צבור ומונח לפני הקב"ה... יצחק לא הוזכר בשום מקום בראש, לפי שרצה לומר לעשו הוה גביר לאחיך, לעשותו ראש ליעקב. (ויקרא כו מב)
א-ל גדול ונורא - ולא אמר גבור, אלא הזכיר גדול נגד אברהם, ונורא נגד יעקב, דכתיב ביה מה נורא המקום הזה (בראשית כ"ח), והזכיר שני אלו שמצינו שנלחמו, אברהם עם המלכים ויעקב כנגד עשו ולבן, אבל לא מצינו ביצחק שנלחם. (דברים ז כא)
ועל דבר זה אמרו קצת החכמים, שיצחק, לפי שהיה מחלק מאדים, והיה מורה עליו שיהרג, צוה השי"ת להעלותו לפניו עולה, ואחר כך נתן האיל לתחתיו לכופר, כדי שינצל מן ההוראה ההיא... (מאמר ד ד)
...והברכות היו כבר ביד יצחק נחלה מה', והוא מיוחד למדת הדין, כמו שכתוב ופחד יצחק, וכן תמצא בו רק השם אלקים, ורק בעקדה נהפכה מדת הדין למדת הרחמים, ומזה הטעם לא רצה להעביר תורת הנחלה בשום צד מהדין, וכל שכן שלא היה עשו מוחזק אצלו לרשע... (בראשית כה יט)
...בא יצחק ותיקן חטא קין במה שפשט צוארו לשחיטה לקבל מצוות בוראו, בהיפך קין שחשב לית דין ולית דיין, וירד למאדים לבטלו ממנו, כמו שאמר שם אל תשלח ידך אל הנער (בראשית כ"ב)... (שמות א א)
...עכשיו בעוונותינו אבדה חכמת חכמינו ואין יודע באלו הסודות, וראוי שיהיו היותר בקיאים שאפשר, לשכך רוגז מדת הדין המוחלטת המיוחסת ליצחק, וראוי לכוון בתקיעות לזכר העקדה, שבה נהפכה מדת הדין למדת הרחמים, ומאז נזכר ביצחק שם הוי"ה. (ויקרא כג ב)
ויקרא אברהם - קראו יצחק על ששמח בו שנולד לעת זקנתו ולזקנתה. (בראשית כא ד)
בא מבא - שהלך לראות הצאן או הלך לבית המדרש של האשל שנטע אברהם. והאבות בחרו להתפלל בזמן בו צבא השמים מתנועעים, ויתחייב שיש להם מניע... ובפשט יצא להתאוורר ולשיח עם רעיו. (שם כד סב)
כתב כאן הסיפור להודיע ברכתו של יצחק, שהשתרר בעל כרחם של אנשי גרר שנשאר בקרבתם, והגם שרבו עמו נשארו הבארות ברשותו, ולרוגזם קרא להם שמות כשמות שקרא אביו, ומדד תבואתו לתת ממנה מעשר ולדעת ברכת ה'. (שם כו יב)
ויצא יצחק - סר לשדה להתפלל שלא יפסיקוהו, אף שכבר התפלל בבאר לחי רואי, ולפני שהתפלל כבר נענה... (שם כד סג)
עקב - ...ותלה ליצחק בזכות אביו, כי עוד לא קרא בשם ה', ואחרי כן לא מצאוהו עוד תלאות מאחרים, כמו שכתוב ראה ראינו כי היה ה' עמך... (שם כו ה)
...יצחק היה אוהב הציד, שהיה מכלה גבורתו וכחו בחיות, ומה ששאל לאכול קודם הברכה, כדי לשמח מדתו. (תולדות דף כח)
...כי כשם שפרחה נשמתו של יצחק בשעת העקדה כך פרחה נשמתן של ישראל בסיני ונשמת פנחס בשטים. ודע כי מפריחת נשמתו של יצחק נגלם האיל שנברא בכח בלבד ערב שבת בין השמשות, לפיכך נקרא אילו של אברהם שהיה קנוי אליו לא ליצחק, שאין קנין בקבר ולא הושלם החפץ עד שאברהם הקריבו שהוא קנינו ועקד אותו גם כן כעקידת התמידין... והרי הוא כאלו יצחק שחוט, כאלו יצחק שרוף. וממאי דאתמר ביצחק דחזר ההוא רוחא מעלמא עלאה בלחודוי, יעויין בזהר ריש פרשת נח ורוחא דעלמא תתאה נגלם כאמור, אנו למדים לפנחס ודור דעה שלא שבו לאיתנם הראשון בטבע החיים בעולם הזה... (מאמר חקור דין חלק ב פרק ח)
והרי אנו מוסיפים על דבריהם ז"ל נופך ספיר ויהלום כי א"ל אלה"ים יד"וד אדנ"י ארבע ראשי החיות שבמרכבה העליונה הם בגימטריא יצחק שהוא כוללן בעולם הזה בעלה במחשבה להבראות בדין, לפיכך יחד הקב"ה שמו עליו בחייו. ולא נגלה לאברהם תקון הדורות שיקבל עליו שכר כלם כמבואר במאמר חקור דין עד שנתבשר ביורש עצר אשר יצא ממעיו מפנימיות החסד כדברי ספר הבהיר, שאמר המים הרו וילדו אפלה, לכן כתיב ותכהינה עיניו מראות. והוא טעם הכפל בפסוק אלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, הראשון לעשו קדמאה לאו שלים, והאתנח במקום פסיק והשני ליעקב תניינא שלים שהחסד הוליד את יצחק והוציא ממנו יעקב. לפיכך משנולד יצחק התחילו ארבע מאות שנה של גרות הזרע הנבחר. (מאמר אם כל חי חלק ג סימן כו)
ויצא יצחק מגן עדן או מבית מדרשו של שם כדברי יונתן בן עוזיאל, ודילמא מדרש גן עדן ששם היה יונק ממנו קאמר, לשוח בשדה לפנות ערב, ובאותה שעה רמי אנפשיה לתקן תפלת המנחה לכפר ביציאתו מגן עדן על הוצאתו של אדם הראשון משם בראש השנה הראשון בשעת המנחה, ולא תקנה עד שנזדמנה לו בת זוגו על ידי העבד שזכה ליכנס בגן עדן חי וקיים ולא טעם טעם מיתה... (שם שם סימן ל)
פינחס, דע שיצחק נתגלגל בפינחס, ועשו נתגלגל בזמרי, ולפי שהיה ליצחק שהוא דין להרוג את עשו, ולא די שלא הרג אותו אלא שהיה אוהב אותו על כי ציד בפיו, ונראה לרשעים שאין דין למעלה, ואחר שנתגלגל בזמרי לא רצה לתקן את עצמו וחזר לסורו, סבב הקב"ה שיתגשם יצחק בגוף פעם שנית כדי להנקם מעשו ולהראות שיש דין למעלה, ובא פנחס להרוג אותו... (גלגולי נשמות קנה)
ויקרא אברהם - קרא לו יצחק בכונה שנאמרה שהוא לו, שהוא בנו המיוחד לו שעתיד לקבל י' הדברות, שעל זה היו"ד של יצחק. אשר ילדה לו שרה - על זה בא הצדי"ק, ועל החי"ת אמר וימל אברהם את יצחק בנו, ועל הק' אמר ואברהם בן מאת שנה. ורמז כל זה ביצחק מהטעם שפירשנו, כי רצה לבטל זוהמת נחש לכ"ו דורות, כדי שיוכלו לקבל התורה, ולכן יצר לשרה דם נסי ולא טבעי הבא מזוהמת דם נדות, הגורם שתהיה התורה רפויה בו, ותשכח בצאתו לאויר העולם, וכן המתין עד שיבטל יצר הרע של אברהם ותאותו, והיה מוכן יצחק להקרב כעולה תמימה כבר בהיותו בן ח', כי היה טהור ומשולל יצר הרע, ולכן לא נתייחסה העקדה ליצחק, כי אם לאברהם. (שם כא ג)
צחוק עשה לי - בל יהיה השם יצחק מזכרת עוון על שצחקה, אמרה כי ה' שמחה, והראיה שכל השומע יצחק גם כן. (שם שם ו)
וישב אברהם - בפרקי דרבי אליעזר שיצחק הלך לגן עדן להתרפאות ממה שהחלה הסכין לחתוך בו, ולכן שב אברהם לבדו אל נעריו, ולא שב מיד לחברון שלא תשאלהו שרה... (שם כב יט)
גור בארץ הזאת - יצחק חשב שיכול לרדת מצרימה כדי לקיים גזירת הגרות, וה' אמר לו שיקיים אותה בארץ הזאת. (שם כו ג)
ותכהין עיניו - אבל ידיעתו היתה צלולה, בנו הגדול - הקדימו רק להיותו גדול, ויעקב יבא בברכה אחריו. הנה נא זקנתי - פתאום, שכהו עיניו... (שם כז א)
ויגוע ויאסף - תיכף אחרי שמת באו הצדיקים לקראתו להביאו למחיצתו, ולא הוצרך להתעכב חוץ למחיצתו זמן מה על ידי חטא שבא לידו, ולא כתב בו בשיבה טובה, כי עשו לא עשה תשובה כישמעאל, ולכן הקדים עצמו ליעקב, וכתב ויקברו אותו עשו ויעקב. (שם לה כט)
יצחק בן אברהם - שבזכות ההבטחה לאברהם, כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק, זכה לתולדות הללו. (גור אריה בראשית כה יט)
...לכך המצה היא לאברהם, מרורים ליצחק, לפי שכל ימיו היה במרירות שכהו עיניו, ועם יצחק באו יסורין לעולם... (גבורות ה' פרק לו)
עמד יצחק והיה צדיק בדין, שקבל עליו מדת הדין באהבה, שהרי פשט צוארו לישחט, והנה הוא היפך הסדומיים שקלקלו הדין, ואין חלוק בין דין שמים ובין דין בית דין של מטה, הכל הוא הדין, וידוע כי מדת יצחק הוא מדת הדין, ולכך הוריד השכינה לרקיע הה'... (שם פרק סו)
...ואצל יצחק נאמרה מצות השחיטה, שאמר לעשו שא נא כליך וגו', וידוע כי השחיטה הוא נוטה אל מדת הדין, ולכך היה מדת יצחק לקיים המצוה הזאת, כמו שהיה מדת אברהם לכל התורה... (תפארת ישראל פרק כ)
ובגמרא בפרק רבי עקיבא, אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו וגו', אומר הקב"ה לאברהם בניך חטאו, אמר לפניו, רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך... אמר ליצחק בניך חטאו, אמר בני הם ולא בניך, בשעה שהקדימו נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך, ועוד כמה חטאו וכו'. ויש לתמוה על מאמר זה, כי למה לא היה אברהם ויעקב מלמדים זכות על ישראל, והיה מלמד זכות יצחק, ועוד... ויש מפרשים שיצחק מדת הדין, וכאשר הם זוכים במדת הדין, שוב לא יהיה כאן מדת הדין מקטרגת, ולא יתורצו בזה שאר הקושיות. אבל דעת חכמים לגלות הדברים שאמרנו, כי מצד יצחק ומדתו אי אפשר שיהיה הסרה והפרדה לישראל מן השי"ת, רק יש להם דביקות וחבור לגמרי אל השי"ת, ולא שייך בחטא שהיה מבדיל ומרחיק את ישראל מהשי"ת, וגם כן כי מצד מדת יצחק, אשר הוא מדת הדין, כאשר ירד לעומק הדין יש ללמד זכות כאשר יורד לעומק הדין... ולכך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, כי הדין והמשפט יש בו טעם ועצה, ודבר זה לא נמצא באברהם ויעקב, כי אברהם שהיה ראשון באבות, ויעקב שהוא אחרון באבות, אין מדתם מדת הדין, רק כח מדת הדין הוא באמצע, כי אין ספק כי המשפט והדין יש לו כח יותר, ואין כח וחוזק הדבר רק באמצע, ולא בתחלה, שעדיין אינו בכחו, ולא בסוף שכבר אינו בכחו, רק האמצע יש לו כח... וכך האבות שהם שלשה, אין מדה זאת לראשון שבהם ולא לאחרון שבהם, רק ליצחק שהוא באמצע... (נצח ישראל פרק יג)
...וכאשר הראש והסוף נולדים בתשרי נכלל עמהם יצחק, כאילו נולד גם כן בתשרי, אך יצחק נולד בפסח, מפני טעמו הידוע, כי הפסח הוא הרומז על מדת אברהם, ולפיכך בפסח נולד יצחק, וראוי להבין אשר אמר בתשרי נולדו האבות, לומר כלל האבות במה שנכללו יחד... (חידושי אגדות ראש השנה י)
...ומצאתי כתוב המשנה היא כתב תורה שבעל פה, ועל ידה נמצא תיקון גדול לארבע דברים נעלמים מעין כל חי, שכל הגאולות לישראל מתעוררים מלמעלה להאיר ולהוריד כוחם למטה, ראשון המ"ם של משנה מתקנת וממתקת המ"ם של למרבה המשרה, שהיא סתומה וחתומה עד קץ הימין, ונפתחת על ידי לימוד המשנה, והשי"ן של משנה מתקנת וממתקת הצד"י של יצחק, שהוא דין הקשה, להיות בשי"ן יצחק ישחק, שיהיה לעתיד גיל וששון... (מסכת שבועות)
נמצא מדת הדין הוא בעצם רחמים גדולים, וזהו ענין יצחק בן אברהם, כי אברהם מדת החסד, ויצחק מדת הדין המדוקדק, ואדרבא יפה כח הבן מכח האב, כי מדת הדין הזה גורם בעצם הרחמים, ועומד הקב"ה מכסא דין ויושב על כסא הרחמים, ואז יהיה שם יצחק המורה על הדין ק"ץ י"ח, כמו שכתב הזהר. ויצחק הוא בערך אדם הראשון קודם שחטא, כי הוא הראשון אשר הורתו ולידתו בקדושה בהסרת הערלה שהיא הקליפה, תיקן לאדם שחטא, שאמרו רז"ל מושך בערלתו היה, ויצחק הוא מדת הדין מעלת בני עליה, ונתקדש בקדושת אדם הראשון שנלקח מן האדמה אדמת קודש של בית המקדש, כן הועלה שם יצחק לעולה תמימה, ונתקדש שם באופן שנאסר לו לילך מחוץ לקדושת הארץ. והנה להבינך דבר זה אקדים מה שנתבאר בזוהר, שכשרצה אברהם אבינו לשחוט את יצחק פרחה נשמתו והוחזר לו אחר כך רוח הקודש ממרום, נמצא מה שחי אחר כך יצחק היה כענין חיות האדם שלא נוצר מטיפה... על כן האיל שהוא תמורת יצחק גם כן לא נוצר מטיפה, כי זה האיל נברא בבין השמשות בריאה בפני עצמה... הרי יצחק מורה על ראשית מחשבת הבריאה, שתשלם לעתיד... (תורה שבכתב וירא)
והנה יצחק נתקדש בקדושת ארץ ישראל ונתברך במאד בארץ ישראל, כי נזרע בקדושה, על כן היא חלקו, ובעשו כתיב וילך אל ארץ, כי ארץ ישראל קאה עניני עריות, ויצחק אדרבא נתדבק בקדושת הארץ, ואסור לצאת לחוצה לארץ מפני קדושתו, וזה הדבר הראה הקב"ה לכל העולם, במה שהשפיע על יצחק בארץ ישראל טהרת הקודש. כיצד, נמצא לו פרדות בידי שמים ואלו לא נולדו בממזרות כמו בימי ענה, שנולדו בידי אדם, דהיינו בממזרות, אבל בימי יצחק הזמין הקב"ה לו בריות פרדות שהיו דומין לסוס, והיו בלי הרכבה, זה מורה, שאף מה שראוי לפי הטבע להיות בו ממזרות יהיה אצלו בלי ממזרות, ואם בהמתו צריך (של צדיק?) כך, צדיק עצמו מכל שכן, על זה בא הרמז כי גדול מאד, כלומר, שהליצנים ראו ענינים שהוא זרע קודש ונתגדל מאד בעיניהם, והיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק מורים יותר אקדושתו שהוא זרע קדש, ממה שיורה כסף וזהב אל אבימלך, רוצה לומר שנתן אבימלך אלף כסף להיות כסות עינים. (שם תולדות)
...ויצחק היה צריך הזדככות ביותר, לסבול מעין הגלות בפועל, אף שלא היה ממש בגלות, מכל מקום בו התחילה הגלות, על כן במקום שמתחיל גלות מצרים, דהיינו ריש שמות, מזכיר את יצחק בשם ישראל, לרמוז כי ליצחק היה קצת התחלה בגלות, ובזה נזדכך למעלת ישראל... (שם)
יושב בקרבו - ואם ישא יצחק מהם יגרר אחריהם, וכן אם יגור אצל לבן וישא שם, ועתה ישטמוהו הכנענים על שלא נשא אשה מהם, ועוד שהזמה באה מצד החומר ועוברת בירושה, מה שאינו כן בעבודה זרה הבאה מצד השכל. (בראשית כד ג)
ויברך אלקים - לא רצה לברכו בחיי אברהם, שאמר לו והיה ברכה, הברכות מסורות בידך... ונוכל לומר שברכו שיהיה בנו של אברהם לכל דבר, שלזה כתב את יצחק בנו. (שם כה יא)
אשר אומר אליך - בארץ ישראל, שבה אוכל לדבר אליך, ומצד זה של קנין השלימות ישכן בארץ כתושב, אבל מצד הברכות הגופניות אמר לו גור בארץ כגר. (שם כו ב)
כי זקן יצחק - ולא כתב בא בימים, שמשמעו ששכלו נתחדד, כי כאן בהיפך שלא הכיר בעבודה זרה שהכניסו לביתו, ואולי זה הפירוש של מראות, כדי שלא יראה. (שם כז א)
שוב אשוב - שתי פעמים, כי יצחק נולד מסטרא דנוקבא, כמו שאמר והנה בן לשרה, ובעקדה קבל נפש היולדת מבחינת אברהם, וזה שאמר שוב אשוב אליך... (שם יח י)
פקד את שרה - ...עוד יכוון על פי דפירשנו שיצחק בא מצד הנוקבא, ולכן הוצרך לעקדה, כי הקפיד על צחוקה, וזו הסבה למיתתה, כי הקפיד ה' על צחיקת שרה... לזה אמר כאשר דבר, כי הדבור קשה, שלא ילדתו בשלימות הצריכה. (שם כא א)
לזקוניו - ולא לזקנתו, כי היה חסר בעת הלידה נפש מעולם העליון להוליד, ולא היתה לו אלא מעלמא דנוקבא יכוין הכתוב, כי ילדה אז, וגם ילדה בו הכנת לידה אחרת לזקנה שנית של אברהם. כי יש לך לדעת, כי מן ההחלט הוא להשיג אדם בעולם הזה דבר חדש, אם לא יקדים הכנת המקבל, כידוע לחכמי אמת, ואם לא היתה ליצחק אלא הנפש שמעלמא דנוקבא, והיה חסר הכנת המקבלת נפש מעלמא דדכורא, לא תועיל לו העקדה, וזה הוא שדקדק לומר ותלד וגו' שילדה לב' זמני, זקנתו הא' הוא עת לידתו, והב' הכנה לעת זקנה אחרת של אברהם, שהוא זמן העקדה. (שם שם ב)
מאה שערים - אף על פי שנמדד נתברך, ועוד שלא נכנס בו עין הרע. (שם כו יב)
ויחן בנחל גרר - לא רצה לעזב הארץ, מפני המצוה שנאמר לו גור בארץ הזאת, ואולי היה לנסיון, שאף על פי שנאמר לו לך ולזרעך אתן וגו', לא נתנוהו לשבת שם, ואפילו כאחד העם, ובכל זאת לא הרהר. (שם כו יז)
ויהי אברם - באשר רצה ה' שיהיה יצחק קדוש מרחם משחר, ושיוכן להוליד גוי קדוש שיחול עליו הדבוק האלקי, הוצרך שיוולד בהיות אברהם בן צ"ט, שהוחלש כח החומר על ידי הזקנה, וגבר כח הנפש, וגם שיולד בנס, כי כן כל הנהגת ה' עם הנולד יהיה למעלה מן הטבע, וחוץ ממה שהוחלש החומר על ידי הזקנה הוסיף להחלישו על ידי המילה... (בראשית יז א)
וקראת את שמו יצחק - על שם הצחוק, כי יוולד באמת בדרך נס ופליאה, וזאת אני רוצה שיצחקו כולם ויתפלאו על לידתו. (שם שם יט)
ואברהם - ...והיה צחוק של שמחה על הנס שיעשו לו, וה' אמר לו שיקרא שמו יצחק על שם הצחוק הזה, ואחר כך כאשר שמעה שרה מהבשורה צחקה גם כן מחמת שמחה, שהיא חזרה לנערותיה, ויולד הילד כפי דרך הטבע, ואברהם נשאר בזקנותו ויצטרך לנס... ואמר שמה שקרא אברהם שם בנו יצחק הוא מפני שאברהם בן מאת שנה, שעל זה צחק ושמח, הלבן מאה שנה יולד, ועל פי זה נצטוה לקראו יצחק, ועל זה אמרה שרה שעיקר הצחוק והנס עשה לי אלקים, שלי עשה נס יותר גדול, עד שכל השומע לא יצחק על נס של אברהם, רק יצחק לי... (שם כא ו)
ויגדל הילד - בל תאמר שנולד חלוש כדרך הנולד מן הזקנים, כי גדל, ולא תאמר שנגמל מפני שלא היה לה חלב... (שם שם ח)
ויבואו - ...אבל אצל יצחק היה בזה כוונה אחרת, כי באשר לפי הסדור השמימי לא היה ראוי שיהיה יצחק וזרעו בעולם, אם מצד שראה באצטגנינות שאינו מוליד, ואם מצד שהיו אברהם ושרה זקנים, והלידה היה ענין נסי נגד הטבע, וידוע שהנס לא ימשך רק כל עוד שהאיש שבעבורו נעשה ראוי לנס הזה, ואם כן בעת שבניו לא יהיו ראוים להתנוסס ושיתקיימו על דרך הפלא, אז תשלט בהם הטבע והמערכה להומם ולאבדם, ועל כן צוה ה' שיעלהו כליל לעולה. ויצחק הסכים אל המעשה, ומסר את עצמו להיות עולה כליל, ושגופו שהמערכת מתנגדת לו יתהוה עפר ואפר, והפועל הזה היה כאלו נגמר, כי כבר היה חרב חדה מונחת על צוארו... וכשירד מהמזבח לא ירד אז יצחק הקודם שנולד נגד המערכה, רק יצחק אחר מוקדש לה', שאין לו עסק עם המערכה, שכבר התקיימה גזרת המערכה הרעה ביצחק הקודם, שנחשב כאלו מת ובטל מן העולם כפי הוראת המזל, ומעתה לא יצטרכו עוד לנס ופלא מתמיד... ומאז נכלל יצחק באברהם ונזכר רק שם הוי"ה. (שם כב ט)
ויצחק בא - והנה נזדמן שבבואם קרוב אל בית יצחק יצא יצחק לקראתם, כי בא אז מדרכו שהיה רגיל לבא בכל יום מבאר לחי ראי... ויען שהבאר הזה היה מקום קדוש בעת ההיא על ידי שנתראה שם המלאך, היה יצחק הולך לשם בכל יום אחר חצות להתבודד שם, ולחז"ל התפלל שם בכל יום תפלת המנחה, וישב לביתו... (שם כד סב)
בן ארבעים שנה - שנכבה רתיחת דמו ונשלם שכלו כדי שיוליד בדומה מצד צורתו הנשלמה... בת בתואל - ממשפחתו ומקום מולדתו, כמו שהצומח לא יפרה רק בארצו, ואם ישתלהו בארץ רחוקה עוד נשאר בו טבע ארצו, וכן אם ירכיבהו באינו מינו ישונה ענינו וטבעו, כן האדם לאדם... (שם כה יט)
ויהי רעב - ...אבל יצחק שכבר היתה אמונתו חזקה על ידי הקבלה שקבל מאביו, לא הוצרך לנסיונות אלה, ויען שהרעב שהיה בימי אברהם היה תכליתו לנסות את אברהם, והרעב שהיה בימי יצחק היה תכליתו להפליא עם יצחק בהשגחה פרטית ולחיותו ברעב, אומר מלבד הרעב הראשון... (שם כו א)
מאה שערים - שתתברך התבואה, וב' שיתברך האיש על ידי שאוכל קמעא ומתברך במעיו, ועל זה אמר ויברכהו ה', ויש עוד ברכה שלישית, שהיא שיבורך האיש בעצמו להיות איש מצליח בכל עסקיו, ועל זה אמר ויגדל האיש... שלא קרה לו הפסד בשום פעם, ומזה מבואר שלא היה על צד ההזדמנות והמזל, שהוא גלגל שחוזר בעולם, ועל זה אמר עד כי גדל מאד. (שם שם יב ויג)
...ובאשר אברהם קרא בשם ה' ופרסם אמונת האלקות, ויצחק התירא מלפרסם אמונת ה' ברבים, אמר לו אל תירא... ועל כן בנה גם הוא מזבח ויקרא בשם ה'... (שם שם כד)
יצחק - צחק בבנין פיעל הוא על צחוק היתולי, הבא על הפער שבין רצון האדם ויכלתו. כבר צחקו על כוונת אברהם ושרה לעכב את זרם הזמן ולשנותו מכיוונו, ועוד משנה צחוק צחקו על הנסיון להעמיס תפקיד זה על הרך הנולד, וצחוק זה ימשך עד לתקופה בה ימלא שחוק פינו, ולכן שמו יצחק, הצוחק בעתיד. (שם כא ג)
ויצחק בא - ...יצחק חי עדיין בתקופת הבדידות, ועכשיו נמשך למקום בו יפרחו חיי משפחתו. (שם כד סב)
ויוסף אברהם - ...יש לציין את העדינות והאנושיות שבתאור חז"ל לכך, יצחק בא מבאר לחי רואי, כי הלך להביא את אמו חורגתו לאשה לאביו, ואף על פי שעוד לא התנחם אחרי אמו. נשוה זאת למצב של ימינו, בו נמתחים בדרך כלל היחסים בין האב לבניו בבא אם חורגת לבית. (שם כה א)
ויקנאו אותו - ...באבות אנו רואים שלשה מצבים שונים, נשיא אלקים נערץ, אדם גדול שמקנאים בו, ומצב של חיי עבדות. על כל המצבים האלה נכרת ברית עם האבות. ישראל עמד כבר בנסיון של ברית יעקב, עמד בגלות ובנסיון עבדות מרה בגוים, עכשיו הגיעה הדרגה של יצחק, עצמאות בקרב האומות. עלינו להמחיש עתה את ברית יצחק מבלי לפחד מקנאת העמים, ורק אם נעמד במצב זה נוכל להגיע לדרגת ברית אברהם, לקבל שוב את הערצת העמים כנשיא אלקים...
לך מעמנו - מי יודע אם אין ה"לך מעמנו" שזורקים לעברנו העמים, אחד ממכשירי הגאולה היעילים ביותר, גם יצחק היה אולי שוקע מדי בעבודה הרבה ובדרגתו החשובה בעיני האזרחים הפלשתים, אם לא הקנאה הזאת שהחזירה אותו למקור מחצבתו ולבדידותו. (שם כז יד וטז)
וירא אליו - אחרי שנסוג לבדידות הראויה לבן אברהם, דוגמת הגיטו של ישראל, רק אז נראה אליו ה', וכאשר התיישב שם בא הכל מעצמו, הבאר, אבימלך בא אליו וכו'... (שם שם כד)
וישב אברהם - ואת יצחק שלח לבית המדרש של שם, אחר שהבין מדברי ה' שרצונו שיעסק בדברי תורה, ולענין התבוננות בדברי תורה טוב יותר ללמד משני מקומות, כבעבודה זרה י"א א'. (בראשית כב יט)
לשוח בשדה - לחז"ל התפלל תפלת מנחה... והיה הר המוריה וקראו שדה, כי מדת יצחק העבודה, שהיא שורש הפרנסה, ורוצה לומר שעמד תחת אילן וכדומה ולבו לצד הר המוריה והתפלל על פרנסה, שבכלל זה גם השגת אשה. (שם כד סג)
ויחפר - אולי שלח ידו בתחלת החפירה, ובזכות זאת לא רבו. וכן בבנים, שפעמים מצליחים במקום שגורשו לשם יותר מבמקום הקודם, ואחר שהגלות התחילה ביצחק, באו בו אותותיה אלו. (שם כו כב)
ויעל משם - שקשה היה ליצחק לדור בכפר, או כדי שיוכל לקרא בשם ה', ועדיין היה ירא להכנס לעיר, לכן נראה אליו ה', ואמר לו אל תירא. וברכתיך - אינו על גדולה ועושר שכבר היו לו, אלא שיהיה חוט של חן משוך על העוסקים בתורה, ועל ידי זה ניצלו בחורבן, בעבור אברהם - שישבו בישיבה וילמדו תורת אברהם, ובזה נחת רוח לו ושפתיו מדובבות. (שם שם כג)
אלקי אברהם - המיוחד להגנה, ואלקי יצחק - רק במקום הפרנסה, כגון בירידת יעקב למצרים וכן בגלות נאמר עם אלקי אברהם, כי שם פרנסתנו יוצאת מבין האומות. (שם כח יג)
בני ישראל - וחז"ל למדו מכאן שיצחק נקרא ישראל, רוצה לומר, ישראל כינוי על הליכות למעלה מהטבע, ובגלות מצרים היו למעלה מהטבע רק בהליכות יצחק, שהיא ההשגחה על הפרנסה. (שמות א א)
בענין שמו של יצחק על שם הצחוק, שמעתי מפי מו"ז ז"ל, שכמו שנאמר על הרשע מצחק בעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, והיינו שעונות חמורים כשחוק בעיניו, כן להיפוך בהצדיק יצחק אבינו ע"ה, היה כל תחבולי היצר הרע כשחוק, מה שלאדם אחר הר גבוה כי היה איש קדוש מרחם. ויתכן לומר כי אם שיצחק היה לו מדת היראה והפחד, יוכל להיות שלא היה ניכר על פניו רק שמחה וחדוה, כי באמת אין מי שישמח בעולם, רק מי שהוא ירא ה' לאמיתו, ואין לו שום פחד אחר, מה גם אם הוא בן חורין מיצר הרע כיצחק, שהיה מוכן לעולה לפני ה', רק שגזר ה' אל תשלח ידך, אבל היה מוכן לזה, והוא שמחה לצדיק יותר משמחת הרשע בהבלי עולם... (בראשית וירא תרמ"ג)
בפסוק ותכחש שרה... וזה שאמר לא כי צחקת, פירוש שצריכין לתקן הצחוק בעצמו להיות זכות, שהרי באמת הוצרך הצחוק שעל שם זה נקרא יצחק, וגם אחר כך אמרה שרה בעצמה צחוק עשה לי אלקים, הרי שתיקנה כל הצחוק להפכו לזכות, והיה הכנה בחינת התשובה קודם לידת יצחק, שלא היה באפשרי להיות קיום במדת הפחד של יצחק לכול, הקדים הקב"ה בחינת התשובה, ונקרא יצחק שהוא מיתוק הדין. (שם שם תרנ"ב)
בענין שם יצחק על שם המחשה, נראה כי עיקר השמחה על ידי המילה, כמו שכתוב שש אנכי על אמרתך... ועל ידי המילה נעשין ישרי לב, ויצחק ראשון הנימול לשמונה והיה מלא שמחה, וכמו שכתוב בבית המקדש יפה נוף משוש כל הארץ, כמו כן בנפש המילה משוש כל הגוף... (שם שם תרס"ג)
וכל הבארות וגו'... מול זה מגיד הכתוב כאן, כי כל ההארות אשר השיג אביו נסתמו אחר כך, והוכרח יצחק לחפור ולברר הדרך הישר בעצמו, וזהו גם כן מה שכתוב ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וכו'... וכן לולי שהיה נסתר דרך אברהם לא היו מחפשין דרך חדש אחר כך, לכן ויהי רעב וכו', והוצרך יצחק לחפש לו דרך היראה והגבורה... ויצחק היה מוכן לזה, ונאמר לו אל תרד וגו' כי ההכנה לזה היה די... (שם תולדות תרל"ו)
בפסוק והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי, וכי לא היה יצחק אבינו כדאי לעצמו, רק כי השי"ת רצה להרבות זרעו בעבור אברהם אע"ה ולא בעבור זכותו, על פי מאמרם ז"ל שעלה במחשבה לבראתו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים ושיתף עמו מדת הרחמים, והנה יצחק היה עובד ה' במדת הדין, וזה היה כל ענין הברכות שסיבב הבורא ית' על ידי רבקה שיקבלם יעקב שלא ברצון יצחק, ובודאי הכל היה נצרך שהיה צריך להיות מחשבתו ורצונו של יצחק כך להנהיג הכל על פי הדין, רק במעשה לא היה יכול לגמור כן, ושיתף השי"ת מדת הרחמים כדי לקיים העולם... (שם תרמ"א, וראה שם עוד)
בפסוק ואלה תולדות... ותולדות יצחק היה יעקב אבינו, ונולד לו מיד שטנו עשו הרשע, ועבר עליו כמה יסורים, מטעם שלאוהביו הקב"ה שומר החסד שיהיה ממנו רק אחרית טובה, כי בודאי הקב"ה טוב ומטיב, אבל מכח המקבלים צריך עצות שיקבלו החסד בטוב, והוא על ידי הגבורה, וכתוב מה רב טובך אשר צפנת, כי אברהם אבינו ע"ה היה האור, וכתוב ויבדל, שגנזו לצדיקים, לכן היה אחר כך בחינת יצחק, והוא הגניזה אשר צפנת, ונולד מזה יעקב אבינו טוב הגנוז לצדיקים... (שם תרמ"ד)
בענין חפירת הבארות הכתובין אצל יצחק, דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ולכן יצחק שהיה מדת הפחד והיראה הוכן בעבורו מטמוניות, דכתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, והם בחינת אברהם ויצחק, כי מדריגת אברהם למצא סייעתא דשמיא לעורר חסד עליון, ועל ידי השתוקקות להתדבק בשורש העליון מאירין לו מן השמים, ומושך כח מן השרש... ובחינת יצחק כמטמונים תחפשנה, שהוא מקום המכוסה, ועל ידי אמונה בחושך מוצא המטמון אשר נגנז שם, והוא ענין שתה מים מבורך, וזה על ידי יסורין ויגיעה רבה... (שם תרנ"ב)
אברהם הוליד את יצחק, כי יצחק אף על פי שהוא בחינת מדת הדין, מכל מקום הכל לזכות בני ישראל, כדאיתא בזוהר הקדש יצחק נטל היכלא דזכות, דכתיב ויתן לך האלקים בדין אם תהיה ראוי... ולכן עיקר הברכה נמסר ליצחק, כי לאברהם נעשה נסים באור כשדים ובמלכים, אבל ביצחק כתיב וילך הלוך וגדל ויברכהו ה', היינו להיות הברכה שולטת במעשיו, וכתיב בידך לגדל ולחזק לכל, הגדולה היא מדת אברהם, אבל לחזק הוא בחינת יד החזקה שהקב"ה מחזק את האדם, כמו שהוא להיות הברכה שולטת במעשה ידיו, וזה חסד גדול ביותר, לכן כתיב אברהם הוליד את יצחק, לומר שמדת יצחק הוא גם כן חסד... (שם תרנ"ח)
במדרש ועתה אל תירא וכו'... אבל עכשיו בגלות אנו קיימים בזכות אברהם ויצחק, כמו שכתוב ועקידת יצחק לזרעו תזכור, ובגמרא כי אתה אבינו על יצחק וכו', כי על ידי העקידה נמשך מדריגת הסולם והנהגות העולם על פי הדין והטבע, כי העולם בדין נברא, נמשך גם הנהגה זו לישראל... וזה שאמר ולא חשכת את בנך וגו', כי יצחק הוא בחינת החושך והדין, ועל ידי העקידה נמשך גם זה לבני ישראל, ומצד זה בא שיכולין להפך מדת הדין לרחמים, להיות הקב"ה עומד מכסא הדין ולישב על כסא רחמים. (ראש השנה תרל"ו)
ויש לומר שמטעם זה נתבשרה שרה ביצחק ממצות הכנסת אורחים, שהיא גמילות חסד, כדי שיבא יצחק לעולם ממצות גמילות חסד, ובפסח שהוא זמן החסד נולד יצחק, כדי שלא יהיו גבורותיו כל כך קשות... (בראשית לך תרע"ו)
ויש להוסיף עוד דברים, שחשבון אברהם אבינו ע"ה היה, אם יוולד יצחק בשכר המילה, וכל שכר הוא במדת הדין, אם כן יהיו הדינים של יצחק תקיפים מאד בלתי אפשר לסובלם, על כן רצה שיולד במדת החסד, ויהיה ממוזג, ועל זה השיב לו השי"ת, אבל שרה אשתך וגו', והיינו דידוע דשרה מסטרא דדינין מינה מתערין, ומטעם זה יש לומר שהיתה לידת יצחק מצד שרה ממצות הכנסת אורחים... (שם תרע"ז)
ומדתו של יצחק היתה שמאל דוחה מקודם, ואחר כך לבא לימין מקרבת, היינו לבטל קודם ממנו את הצד הרע, ואחר כך לבא לצד הטוב, וכמאמר הכתוב (תהלים ל"ד) סור מרע ועשה טוב. ובאמת שניהם צודקים, והיינו כי בתחילה עבודת האדם שעדיין לא טעם טעם הקדושה, אם ימתין בעשה טוב עד יסיר ממנו קודם את הרע, לא יבא לעולם לטוב... ועל כן אברהם שהיה תחילת הוית העולם, היה דרכו צודק יותר, שבלתי אפשר להיות סור מרע קודם עשה טוב, אבל אחר שכבר השריש אברהם אבינו ע"ה בלב כל באי העולם שורש קדושה, מה גם יצחק שהיתה הורתו ולידתו בקדושה, ובא ומצא את חטא גילוי עריות של אדם הראשון מתוקן לגמרי על ידי אברהם, היתה דרכו של יצחק צודקת יותר, כמובן שאין לבא אל שער המלך בלבוש שק... (שם וירא תרע"ג)
והנה בן לשרה אשתך, ובזוהר הקדש שהיה מסטרא דנוקבא, ולא היה ראוי להוליד, אך בשעת העקדה פרחה נשמתו, וחזרה אליו עם בחינת דכורא... ויש להתבונן למה היתה כזאת, ולא ניתנה לו תיכף בשעת הלידה נשמה מצד הדכורא, ועוד יש לדקדק דעיקר לידתו נמי לא היתה אלא דרך אגב, מפני שביקש רחמים על אבימלך, והמתפלל בעד חבירו נענה תחילה, אם כן לידת יצחק שכל בנין העולם היה ממנו, איך יתכן לומר שהיתה דרך אגב וטפל?
ונראה, דהנה נודע שמחטא אדם הראשון נתערבו כל הנשמות טוב ורע, ולפי גודל הנשמה כן גודל הקלפה שמלפפתה, וכמשל אבן יקרה, לפי מסת גדלה כן הוא גודל המכסה עליה, ועל כן להוציא נשמת יצחק מתוך העירוב ולהורידה לזה העולם, שממנה השתלשלות כלל ישראל, בודאי התאמצו כל כחות הרע שבעולם לסתם הפתח בפניה, לזה היתה עצת השי"ת שפקידת שרה היתה דרך אגב, ומעולפת ברפואת נשי אבימלך, שבודאי ניחא להו, שהרי הן מסטרא דלהו, ובזה יש לפרש דבשעת לידה לא ניתנה בו נשמה אלא מצד הנוקבא, שאינו ראוי להוליד, ועל כן לא התאמצו כחות הרע נגדה, אך בעת העקדה שנשתתקו כל כחות הרע שבעולם, אז ניתנה בו נשמה מצד הדכורא באין מפריע. (שם תרע"ז)
בענין ביאת המלאך לבשר את שרה... הנה הבשורה לאברהם בצירוף מצות מילה היתה, והטעם יש לומר, שבאשר מדת יצחק היא מדת הדין, היפוך מדת אברהם החסד, וידוע שטבע המוליד בנולד, לא היה יתכן שאברהם איש החסד יוליד את יצחק איש הדין, על כן נתבשר ביצחק רק בשעה שקיבל על עצמו מצות מילה, שהיא ענין דחוי הערלה פסולת האדם, וזוהי בחינת מדת הדין, שמאל דוחה היפוך מדתו של אברהם שהיה איש החסד, ימין מקרבת כל באי עולם, שמחמת הקירוב יתהפך הרע עצמו לטוב, ומצות מילה היא כריתת ודיחוי חלק הרע לגמרי... והנה יצחק נקרא ידיד מבטן, ושם יצחק נמי על שם הצחוק והשמחה, וכל זה מתיחס למדת החסד, כי האהבה והשמחה מבחינת החסדים, ויראה היא ממדת הדין והגבורה, אך הטעם שיצחק היתה נמי בו מדת החסד מדת המולידו, והיה כלול מיא באשא.
והנה אברהם ושרה הם עצמם היו מדת החסד והדין, ועל כן נמצא לאברהם שלא היה דוחה לשום בריה... אך שרה מצינו בה מדת הדין, שמאל דוחה, אף שגם היא היתה מגיירת גיורות, מכל מקום הרי יצחק נמי היה מגייר גיורים, כבמדרש, ועל כן כשהרגישה בישמעאל שהיה מצחק, אמרה לאברהם גרש את האמה הזאת ואת בנה, היינו להרחיק מה שראוי. ועל כן כמו שמצד אברהם היה נצרך שבשורת לידת יצחק תהיה בעוד שאברהם היה מצד הדין, כמו כן מצד שרה היה להיפוך, שנצרך שבשורת לידת יצחק תהיה מתוך החסד, למען יצא יצחק כלול אשא במיא... (שם תרע"ז)
...ולהיפוך נמי מצינו ביצחק שהיה מלא חסד, ושמו הוא על שם הצחוק והשמחה, ולא מצינו שכעס מימיו, ואפילו בנשי עשו שהיו מקטירות בביתו לעבודה זרה עד שכהו עיניו, גם בדברו עם אבימלך לא מצינו בו לשון תוכחה, שהוכיח את אבימלך על אודות הבארות אשר גזלו עבדיו כמו שמצינו באברהם, שנאמר והוכיח אברהם את אבימלך... מכל זה נראה ששניהם היו כלולים בשתי המדות. (שם תר"פ)
אבל יצחק אבינו מדה אחת היתה לו, באשר היה קדוש וידיד מן הבטן, היה תמיד פחד אלקים לנגד עיניו, ולמד דעת את העם, כי אית דין ואית דיין, ולפי מדת הסור מרע היה ממשיך חסד וצדקה בארץ, ועל כן באשר הוא בעצמו נעדרו ממנו חלקי הרע מתולדתו, ובמדרש ויגדל הילד ויגמל, שנגמל מיצר הרע, על כן היה תמיד מלא חסדים ובשמחה רבה, ולא כעס מימיו... (שם)
בתנחומא, אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין, רבי לוי אמר, כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה, ואמר לו הקב"ה כיון שהרהרת אחר מעשי עולה אתה צריך, לפיכך ויאמר קח נא את בנך וגו'... והנה בספר שערי אורה, דכל כחות החיצוניים יש להם שליטה רק מצד התעוררות מדת הדין, ונמי דכחות החיצוניים יש להם שליטה למנע את הנשמות הגבוהות לעלות מביניהם עד שצריכין לעצה בזיווג פגום, היינו בעוד שמדת הדין שולטת אז יש בהם כח, אבל כשמדת הדין ניתקנה ומסכימה גם היא לחסד ממילא נסתלק הכח מהם, ועל כן בלידת יצחק נמי, שאברהם תיקן את מדת הדין והסכימה לחסד, אז לא היה כח בחיצוניים למנע את יציאת יצחק מצד הדכורא, אלא מחמת הרהור אברהם, שאדרבא הדינים בתקפם לטרדהו מעולם הזה, בזה עצמו עורר מדת הדין שתהיה בתוקף, ושוב נמשך גם לכחות החיצוניים כח למנע, והוצרכה העצה שתהיה לידת יצחק מסטרא דנוקבא. (שם תרפ"א)
...ונראה דהנה אמרו ז"ל בעבודה זרה ה', אלמלא חטאו ישראל בעגל לא היו מולידין, כי פסק יצר הרע, וכח להוליד אי אפשר בלתי היצר הרע... וכבר אמרנו שיצחק היה נקי בתכלית גם מתולדה, כמו שאנו מברכין אשר קדש ידיד מבטן, ויש להבין מאין נמצא בו כח להוליד אחר שהוא נקי מיצר הרע. ובזוהר הקדש שלעתיד לבא ישיגו הכח על ידי תפלה... אבל בכתוב מפורש כי עקרה היא, משמע שמצדו לא היתה מניעה, אך יש לומר שמזה עצמו שהיה צריך לצאת ממנו עשו, הרי בהכרח שהיתה בו פסולת, והיא שהביאה בו כח להוליד, ובאמת אחר שיצאה ממנו פסולת זו, שוב לא היה בו כח להוליד. ולפי זה יובן שהיו צריכים שניהם להיות בכרס אחת... (תולדות תרע"ג)
ברש"י, כשנעקד יצחק על גבי המזבח, והיה אביו רוצה לשוחטו, באתה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים, וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו, ומובן שאין הדברים כפשטן. ונראה לפרש, דהנה רצונו של אברהם לשוחטו היה חוץ לדרך הטבע, אלא שאהבת השי"ת שבו עקרה כל חוק וגבול הטבע, וכמים הפנים אל פנים עוררה מלמעלה שהטבע והצמצום לא יחוץ בפני הרוחניות המשפיעה מלמעלה, כי כל השפעה מלמעלה היא רוחנית, אלא שמתעבה ומתגשמת בעברה דרך כל עולם ועולם, כדי שתהיה ראויה להנתן לעולם הגשמי. ובעת העקדה הסיר הצמצומים והמסכים וירד השפע ליצחק, שהיה אז כמעט מסולק מן העולם הזה בלי לבוש, וזה נקרא שהיו מלאכי השרת בוכים, כי הדמעות באות מן המח ונקראות מים טהורים, והטבע עוצר שלא ירדו תמיד, והעין היא כלי אמצעי שעל ידו תקבל הנפש הרגש מדבר הנראה, ויצחק קבל השפע כנ"ל מבלי אמצעות המלאכים גרם נמי שיוסר ממנו הכח האמצעי הזה, וכהו עיניו. (שם)
והנה מה שהיה יצחק אבינו בוחר למאכל דברים הניצודים, הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שזה נצמח מפאת מדתו מדת הגבורה, להכריח הכל להכנע לקדושה, והיה הציד פועל דמיוני, כי דבר הניצוד הוא בעל כרחו שלא בטובתו של הניצוד, דומה להכריח את הכחות החיצוניים להכנע לקדושה... (שם תרע"ה)
...יצחק תיקן פגם הגוף במה שהקריב את גופו לקרבן, ונעשה עולה תמימה שכולה לגבוה סלקא. והנה כתיב (תהלים ל"ד) טעמו וראו כי טוב ה', ממילא חטא עבודה זרה ששמים מר למתוק מתייחס הפגם לחוש הטעם, ועל כן יצחק שתיקן חטא עבודה זרה של אדם הראשון, נאמר עליו שהוא תיקן פגם הטעם שבעץ הדעת... (שם תרע"ט)
ולפי זה יש לומר הטעם שלידת יצחק היתה בניסן, ונשתנה בזה מיתר האבות שהיתה לידתם בתשרי, משום שניסן הוא החודש המשומר ובא מששת ימי בראשית לגאולת ישראל, שהוא חידוש ישראל, כמו שבא במדרשים... על כן נאות חודש זה, שהוא מסוגל לחידוש, ללידת יצחק שהוא היה ראש והתחלת ישראל... אך יצחק באשר היתה לו מדת החידוש כנ"ל, הוא השפיע מדה זו גם בזרעו, היינו כל ישראל, שיהא בהם מדת החידוש, אפילו שחס ושלום הם בתכלית הקלקול, עוד הם עתידים להתחדש... (שמות פקודי תרפ"א)
...יצחק מדתו הריבוי, כמבואר במהר"ל, ומצאתי לזה רמז בכתוב וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק... (במדבר תרע"א)
...ויצחק עלה למעלה עוד יותר, שלא בלבד השכל, אלא אף את הנפש הקדיש וביטלה להשי"ת, ויצחק הקריב נפשו לה', ולכך נצרף ונבחן בפלשתים, דקליפה שלהם היא ליצנות, והיא הקליפה בדיבור שהוא מכחות הנפש, ולכן תיקן תפלת מנחה, מלשון מנוחה, ומנוחה מתיחסת לנפש... (דברים תבא תע"ר)
...ולפי שגילוי דבר זה הוא רק לעתיד, שנאמר כי עין בעין יראו וגו', אבל בעולם הזה התגלות כזה נעלם על כן היה ציוי העקדה שהוא היפך הבטחת ביצחק יקרא וגו', ורז"ל אמרו דפרחה נפשו בשעת עקידה וחזרה לו, היינו דהשגה כזו אין לה מציאות בעולם הזה כלל, ולשלימות השגה זו הגיע בשעת עקידה דמאז והלאה הוא דאפרו צבור, ועל זה הוא העקידה ופריחת נפשו שדבר זה עולה כולו כליל להשי"ת, ואין לו שייכות מציאות בעולם הזה הגופני, וזהו גם כן העלם מלת זכירה בפעל בלידתו ורק ברמז דכאשר אמר דסוף סוף הבטחתו ית' אמת כי ביצחק וגו'. ורז"ל אמרו (בבר"ר ס"ה) דמאז כהו עיניו על ידי שראה מלאכים, היינו דנעלם מעיניו חיזו דהאי עלמא על ידי שזכה להשיג הראיה האמיתית דעין בעין וגו', ועל ידי זה זכה דייחד השי"ת שמו עליו בחייו, ומשום דנחשב כמת וכנסתלק מהאי עלמא על ידי זה תיכף משעת עקידה, ועל ידי זה חזרה נפשו.
ומה שנאמר בתורה כי זקן יצחק ותכהינה עיניו היינו אז כהו גם מראות ראיה גופנית להכיר בין יעקב לעשיו, שזהו ראיה דההוא עלמא, דבר זה היה על ידי עשן ע"ז דנשי עשו, וכל הטעמים שארז"ל בזה אמת... (חלק א פוקד עקרים עמוד ו)
מכל מקום עקר שם תורה לשון הוראה שמורה דרך לאחרים זה לא נתברר עדיין באברהם אבינו ע"ה שכל אותן שלמד לא נשאר בהם כלום רק מה שלימד אחר כך לבנו יצחק זה נשאר קיים לעד. וביצחק לא מצינו עוד נפש אשר עשה ושלמד לאחרים שכבר היה בו כח הצמצום לצמצם ההשפעה שלא ללמד ולהשפיע תורת חסד לחיצונים ולשאין ראויים לה, ולא לימד אלא לבניו, ומכל מקום גם בהם היה שאין ראוי אלא שנקרא ישראל מומר בקידושין (י"ח א'), שהיה בו שורש יהדות מלידה, דעל כן ראשו קבור במערת המכפלה בעטפיה דיצחק... (שם עמוד טז)
...ויצחק אבינו ע"ה הוא היושב בארץ הנגב מנוגב מכל תאוה וחמדה דהאי עלמא (עד"ש בתמורה ט"ז א' גבי ארץ הנגב דיעבץ), והוא התחלת קדושת ישראל שנקראים מולים דהיינו קדושת התאוות, שבאבר זה שורש כל תאות הגופניות... (שם עמוד יז)
ויצחק הוא הראשון שנימול לח' להיות מלידה מבטן מקודש להשי"ת, שזהו השורש דישראל המקודשים להשי"ת בתולדה בלא השתדלותם, ועל כן נאמר בו "צחוק עשה וגו' כל השומע יצחק" וגו', שנתרבה הצחוק והחדוה בעולם בלידתו, ונאמר "ויעש משתה גדול ביום הגמל" וגו', ולא נמצא מקודם משתה בתורה, וזה היה ביום ה"ג מ"ל, כי שמחת ה' במעשיו היינו בעולם שברא נשלם אז בלידת יצחק ומילתו לח', שזהו האות הברית שבבשרו דמקודש לשמים, דעל זה היה כלל הבריאה בשביל ישראל. ובפסחים ע"ט ב' פירש על הסעודה דלעתיד כשיגמול חסד עם זרעו של יצחק, היינו כשיבורר מעלת וקדושת ישראל אחר כל הבירורין שעברו עליהם בכל ימי עולם הזה בכל הדורות בכלל ובפרטים. ונקרא על שם יצחק כי אברהם נקרא בחגיגה תחלה לגרים, וישמעאל גוי הוא, מה שאינו כן יצחק דכבר הורתו ולידתו בקדושה... וכל השתדלותו להחזיק קדושה זו שבתולדה להיות גם ממנו מורשה לזרעו דהם זרע יעקב שנשאר בהם כח יצחק... (חלק ב ישראל קדושים עמוד צב)
...ויצחק כבר היה יושב בארץ הנגב להיות מנוגב מכל ויצרו בידו, ועל כן לא היה צריך למלחמות ונסיונות, וגם העקידה לא נחשב לנסיון לו כלל כי הוא זכה להקדושה שמלמעלה להיות יצרו בידו, שזהו מה שהוסיף הוא להיות נקרא אב בפני עצמו ויחוד שם שמים עליו בפני עצמו, כי הוא המשיך שורש קדושה חדשה בעולם, דהקדושה מלמטה כבר היה לו מורשה מאברהם והוא המשיך הקדושה שלמעלה. (שם עמוד קי)
והתחיל ביצחק אבינו ע"ה שהוא ראשית זרע ישראל הנולד מבטן בקדושה ונימול לשמונה, מה שאינו כן אברהם אבינו ע"ה דנקרא (סוכה מ"ט ב') תחלה לגרים, וכן יצחק נולד אחר התחלת ב' אלפים תורה, ובו נאמר ויבא לו יין וישת, והיה להביא הברכות על יעקב שהוא שורש אומה הישראלית, כי הוא שורש הגבורות הקדושות דלמיימינים בה, על כן בלידתו הביא הצחוק לעולם. וכן עיקר שמו על שם הצחוק, ולא נמצא בתורה מלת צחוק לפני התבשרות לידת יצחק, דשם נאמר "ויפול אברהם על פניו ויצחק", דאז נתעורר ונתחדש התגלות הצחוק דקדושה בעולם, ואז תיכף גילה לו השי"ת גם כן שמו שהוא יצחק על שם זה. ושחוק זה הוא דעם בריותיו. ואחר כך בבשורה שניה שלא היה על ידי השי"ת עצמו רק על ידי המלאכים נשתנה הלשון, דהשי"ת אמר נתתי ממנה לך בן, וכן אחר כך יולדת לך בן, ייחסו אליו שהם הגבורות דמסטרא דדכורא דשם אין יניקה לרע כל כך. אבל הם אמרו "והנה בן לשרה אשתך" יחסוהו לסטרא דנוקבא דרגליה יורדות מות כנודע, דשם הוא יניקת הרע מצד ההתפשטות עד הרגלין שהוא סוף ההתפשטות, והיינו שהם ראו שיצא ממנו גם כן הגבורות רעות דעשו, ולא ידעו המעמקים שנתגלה אחר כך בתורה, במה שנאמר "כי ביצחק יקרא לך זרע", שדרשו רז"ל בנדרים ל"א ב' ולא כל יצחק, דאין עשו קרוי זרעו כלל, ונמצא באמת היה כולו קודש, ולעתיד כשיבורר זה יהיה הוא ראש ההנהגה כנודע מהאריז"ל, ונרמז בדרז"ל שבת פ"ט ב' על פסוק "כי אתה אבינו" והוא מחוי להו אז הקב"ה בעיניה, כדאיתא התם, כי זהו דרגא דיצחק שעל ידי זה היה סומא בעולם הזה החשוב כמת (נדרים ס"ד ב'), שנסתלק ממנו חיזו דהאי עלמא על ידי דבשעת מיתתן רואין השכינה, וכן הוא על ידי שראה בשעת עקידה כמשאז"ל (ב"ר ס"ה) זכה לראיה כזו בעת הזקנה כשהגיע לתכלית שלימותו חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע, כמ"ש בתדבא"ר (פרק ה') שהוא מעין עולם הבא, דעל ידי תוקף היראה זכה לקדושת הראיה דעין בעין... אבל מכל מקום סוף סוף מצד העולם הזה ותחלת בריאתו מאחר דמכל מקום יצא ממנו עשו הרי לא היה מטתו שלימה, וכל שכן קודם שיצא ממנו דעדיין היה שורש זה גנוז בו, ועל כן נכתבו גם דברי המלאכים, שגם דבריהם אמת לשעתיה.
ועל ידי זה היה התעוררות למדת הצחוק דמצד הרע שהוא השורש דעמלק שמזרע עשו המלעיג על דברי אמת, ומזה נמשך "ותצחק שרה בקרבה" וגו', שזה כבלתי מאמין וצחוק דרך הלעגה על דברי אמת. וחלילה שלא היתה מאמנת ביכולת השי"ת, אבל בקרבה דייקא שמצד עצמה היה רחוק אצלה זה שאמרה אחרי בלותי וגו'... ובשרום שאם עתה גם כן יגעו בהשתדלותם כבימי נעוריהם יעלה בידם להמשיך שפע הקדושה בנפש יקרה שממנו יבנה אומה קדושה, שעל זה היה כל תכלית מבוקשם בהולדת בן. אבל היא הרגישה בנפשה חולשת הכחות לעבודת השי"ת מפני הזקנה, ואמרה וגם אדוני זקן, שלא אוכל לתלות גם כן שיהיה הוא המתגבר כל כך בהשתדלות ועבודה... שמצד הגוף, שזהו העבודה שבעולם הזה... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד ק)
...ויצחק אבינו ע"ה תיקן התחלת החטא בראיה דאיסור שנסתלק ממנו כל חיזו דהאי עלמא בחייו... (שם עמוד קנו)
...כי המילה הוא הסרת תאות הזימה והכניס גם בהם על ידי משתהו כח הסרת ומיאוס התאוה, וזהו מסטרא דיצחק דאורייתא מסטרא דגבורה נפקא, ובו הוא תוקף התגלות אהבת התורה שהוא היפך התאוה. והוא עשה משתה לאבימלך כשאמר לו "ראה ראינו כי היה ה' עמך", שהכירו והודו במציאות השי"ת ואהבתו ליצחק ושורש דישראל. וזה כל שלימות והכרת האומות שיכירו וידעו דהשם יתברך אלקי ישראל... ויצחק אבינו ע"ה לפי שהיה במיטתו עדיין פסולת חשב דאפשר לקרבם לגמרי ושיתחברו עמו לגמרי להיות כמוהו, ועל כן עשה להם משתה, ונאמר שם אחר כך "ויהי עשו וגו' ותכהיין" וגו' דהא בהא תליא, ועם כל זה לא נתגלית בהם עדיין תוקף אהבת השי"ת והדביקות בו ית' לגמרי, כי היה עדיין פסולת החוצץ עד שיעקב אבינו ע"ה שמטתו שלימה... (שם עמוד קנט, וראה עוד ערך סעודה)
המלאכים בכו כשנעקד יצחק, ונפלו דמעותיהם על עיניו וכהו עיניו (רש"י בראשית כ"ז א). פירוש בכיית המלאכים היתה ביקורת דקה ליצחק שרמזו לו שעדיין הרגיש במשהוא שהוא מקריב את עצמו, וממילא שייכת רחמנות על אותו משהו של צער, (כי כל מה שמלאכים עושים לימוד הוא לאדם). ונפלו דמעותיהם בעיניו, פירוש כי ביקורת זאת הועילה לו עד שראה אך הצד הרוחני של כל דבר ונתבטלה אצלו מציאות היש העצמי לגמרי, ועל ידי ראייה זו כהו עיניו הגשמיות שלא הבחין עוד בגשם אלא לפי צורתו ותכליתו הרוחנית. ומפני זה היה אפשר שעשו יצליח בערמת "כיצד מעשרין את התבן" וכו', כי לא ראה אפשרות לרע ועל כן האמין לו... ועל כן נצטוותה רבקה
ואברכך מרמז על יצחק אבינו ע"ה, וזה שאמר ואברכך בגין דכתיב מארצך, והיינו שנצטוה לצאת מהתפשטות שלו אל הארץ אשר אראך, שזה מרמז על יצחק, שלו נאמר גור בארץ הזאת, ומדת יצחק הוא הצמצום, שראה שמכל גיורי אביו לא נשאר, שחזרו לסורם, ולכן צמצם קדושתו שלא להתפשט בין העכו"ם, ולכן לא כתוב ביצחק שגייר גיורים, רק ברמז שרמזו רז"ל: בארץ מגורי אביו, מגיורי אביו, כי מעט היו הגרים שגייר, שלא גייר רק יחידים שהבין שלא יחזרו לסורם, וזה שאומרים אלקי יצחק, מדת הגבורה, דגבורה היא מדת צמצום. ומרמז בזוהר הקדוש ואברכך מסטרא דשמאלא, שמצינו בו ברכה מפורש, וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה', כי מדת הצמצום שם צריך לברכה, וגם להמדרש שהובא ברש"י, ואברכך בממון, זהו ממדתו, דכתיב מצפון זהב יאתה ושיעשיר יצפין, וביצחק נאמר כי גדול מאד, שאמרו, זבל פרדותיו ולא כספו וזהבו של אבימלך, כך היה עושרו בהפלגה... וגם מדת היראה פחד יצחק, על ידי שיתן אל לבו שמלך מלכי המלכים הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו, מיד יגיע עליו היראה והפחד, ופחד יצחק היינו שרואה שעומד לפני המלך. (פרי צדיק בראשית לך ט)
...ולעומת זה יצחק אבינו ע"ה הכניס ענין הפקירות ומדבר לקדושה, כי יצחק אבינו ע"ה מרמז על תורה שבכתב, דכתיב אש דת למו, ומדת יצחק אש דקדושה כנ"ל, והתורה ניתנה במדבר... והיינו שמקדש עצמו ומפריש עצמו מתאות וחמדות עולם הזה, וכדכתיב ביצחק, והוא יושב בארץ הנגב, שהיה מנוגב מתאוות וחמדות עולם הזה... (שם וירא ד)
... וכאשר בא יצחק אבינו ע"ה וראה שמכל היגיעה של אביו לא הועיל לדורו, שלא נשארו בקדושה מכל הגרים שגייר, וגם ישמעאל ובניו נטבעו מתאוות ואהבות וחמדות זרים, על כן התחיל יצחק להתלהב בנפשו בבחינת היראה, שעל ידי זה היה נשרף כל הכחות של אהבות זרות באש היראה, כי האש של התלהבות היראה והקדושה שורף האש של התאוה, שנקרא גם כן בלשון נורא, והוא הכח של תורה שבעל פה, שנאמר בה, הלא כה דברי כאש, מפני שבא מצד היראה שבלב... (שם חנוכה יא)
...וגם לא נמצא שהיה לו ליצחק שייכות עם האומות לקבלו עליהם לנשיא, רק באבימלך מצינו שפייס אותו לאחר שגרשו, והיינו מפני שראה שהוא איש מצליח וירא ממנו, אבל לא היה לו שום שייכות ומשא ומתן עם האומות, מפני שהוא היה הראשון שנימול לח', ונאמר עליו כי ביצחק יקרא לך זרע, והיינו שבו יתחיל הקדושה להשתרש, שיהיו כל צאצאיו נשרשים בקדושה, ולכן לא הורשה לצאת לחוצה לארץ, וגם מה שרצה לקרב את עשו היה מפני שהיה לעשו הבחירה, שנקרא ישראל מומר, והיה הדבר עומד במשקל שיוכל לכנוס בכלל קדושת ישראל... (שם ויגש ד)
ואמר תערוך לפני שולחן וגו', נגד יצחק אבינו ע"ה שעל שמו נזכר הסעודה, כמו שאמרו, (פסחים קי"ט) עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, וביצחק מצינו קדושת סעודה ביחוד, שאמר ועשה לי מטעמים וגו', וכנגדו נחשב סעודת ליל שבת... (שמות תרומה יב)
אמנם כשראה יצחק אבינו ע"ה שעוד יצא מאביו פסולת בישמעאל, בחינת חשק וחסדים זרים בהתפשטות לתאוה יבקש נפרד, התחיל להתנהג במדת הצמצום, שהוא בחינת היראה, גבורה שבקדושה, כמו שאמרו, איזהו גבור הכובש את יצרו... (במדבר ח)
איתא בזוהר הקדש, יצחק אמר גבור בארץ יהיה זרעו וגו' הון ועושר בביתו, יש לומר שמרומז בפסוקים האלו ג' מתנות טובות שנבראו בעולם, חכמה וגבורה ועושר, וכלם נתבררו ביצחק אבינו ע"ה שהמה מתנות שמים... לבחינת השכל וידוע אותי, וזהו גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך, היינו בחינת הגבורה שלו נתבררה בבחינת איזה גבור הכובש את יצרו, ועל זה נאמר יהיה זרעו, מצד שנזרע בקדושה בתולדתו, כמו שנאמר ביצחק יקרא לך זרע. והון ועושר בביתו הוא בירור בחינת עשירות שלו, שהוא מבחינת איזה עשיר השמח בחלקו... ביצחק נאמר ויגדל האיש עד כי גדל מאד... מפני שדייקא יצחק היה ראוי לעשירות, מפני שהוא בעצם מצמצם את עצמו מכל חמדות העולם הזה, כמו שנאמר בו, והוא יושב בארץ הנגב, ולזה היה לו שפע העשירות מבחינת הקדושה... (סוכות י)
איתא במדרש, אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לצדיק בן רשע, יצחק אבינו צדיק בן צדיק וכו'. מעולם לא הבנתי, הלא הדעת נוטה להיפוך, כי זה קשה יותר... אבל הענין נפלא הוא מאד, כמה גדול הוא העמקת דבריהם... כי אברהם מצא עולם מוטעה עובדי פסל, והבין כי טועים המה, והתחילו לחפש האמת, והעמיק הרבה ומצא. אבל יצחק אבינו ע"ה צדיק בן צדיק, וכבר היתה לו דרך סלולה מאברהם אבינו ע"ה, והיה לו זאת עתיקא, ועם כל זה העמיק בו כמו בחדתא, וכל כך נתייגע באמונה כמו איש שמראים לו להרגיש, אחרי שדרך טעות לו מוכרח לחפש דרך האמת, והוא לא היה צריך לזה, כי מצא דרך אביו, אבל רצה ליסד אצלו יסודות הדת כמו איש חדש שמוצא מעצמו, כי אז מתקיים יותר, וגם הדעת מתרחבת יותר, וברצונו להיות מאושר יותר. וממילא היתה לו מדרגה מה שאברהם אבינו ע"ה לא היה יכול זאת, מטעם כי הוא חידש הדרך, ולא היה יכול לעשות מעתיקא חדש... (חלק ב סימן ריט)
יש לי התפעלות רבה זה כמה שבועות, בפרשת תולדות וירא אליו ה' וגו' עקב אשר שמע אברהם בקולי, ועמדתי על זה, כי תלה לו רק בזכות אביו, ולא ידעתי טעם למה. ומצאתי בספורנו על התורה, כדרך גאון שאינו ירא לכתוב מה שנראה לו, כי זה מחמת שעדיין לא קרא בשם ה', פירוש לפרסם אלוקות, וזה מבהיל, יצחק אבינו ע"ה, שנקרב עולה תמימה, ורק בשביל שלא פרסם ידיעת אלוקות נענש עונש שלא תלה לו בזכותו, רק בשביל אביו... ואולי חשב כי אין מן הצורך, כי כבר פרסם אברהם אבינו ע"ה אלוקותו, וגם הוא עולה תמימה, ולא אהני לו כל זה, ונכתב עליו כאילו אין לו זכות, מבהיל לראות גודל השכר לפרסם יראת שמים בעיני הבריות, ואף כי כבר פרסם אביו. (שם רכ)
(כנ"ל בערך, ומוסיף) והנה ענין השמות שקרא יצחק לבארות הוא שעשה חשבון נפשו, וציין מצבו, כי בראותו רועי גרר רבים עם רועיו, הכיר כי הריב הזה לא רק ביניהם הוא, והרגיש כי הקטרוג ממנו הוא, וסבת מקור הריב הוא בו בנפשו, ולכן ויקרא שם הבאר עשק, בשם הזה ציין לו את מצבו, מדת קומתו, כי עוד נמצאו בו כחות העשק המפריעים אותו להגיע לשלמות האמיתית... ואחרי כן חפרו באר אחרת ולא רבו עליה, אז הרגיש כי נחו בו הכחות ואינם מרגיזים עוד, ולציין מצבו זה קרא לבאר רחובות. ואחרי שהרגיש שהורחב לו, ואחרי שנראה אליו ה' רק אז התעורר לקרא בשם ה' בקריאה שנשמע ההד האמיתי, הד שירי הנובע מעמקי פנימיות זכות הנפש, ואז הצליח לכרות באר מוצלחת בלי מריבה, ואז גם השתנה יחס העולם אליו, ואבימלך בא לכרות עמו ברית... (חלק ב, ויקרא בשם ה')
ביצחק לעומת זאת, היתה מדתו העיקרית היראה, פחד יצחק, ונבחר להיות קרבן כליל לה'. הבה נתבונן בזה: איש צעיר מובל לשחיטה על פי מצות ה', והריהו מקבל גזירה זו בשמחה, הרי שהוא מעריך את כבוד ה' למעלה עד אין ערך מחייו הפרטיים, והתבטלותו לעומת קדושת שמו יתברך הינה שלמה וגמורה. זו היא בחינת יראה נעלה וטהורה. והנה האדם הירא פונה בעיקר אל תוך עצמו, ומתוך התבטלותו הגמורה כלפי כבוד שמים מותח הוא בקורת תמידית על כל מעשה ממעשיו, עד שהדבר מביאו למעט במעשים, מחשש שמא יכשל ויטעה, או שיתערב בתוך כוונתו איזה סיג של פניה חיצונית. וכן בניגוד לאברהם לא מצאנו שבנה יצחק מזבח לקרא בשם ה', עד שעלה לבאר שבע, ונאמר לו אל תירא כי אתך אנכי, ועיין ספורנו שם (בראשית כ"ו ה')... ביאור הענין, שבכל התלאות אשר מצאו את יצחק אבינו ע"ה, הרעב, סכנת רבקה, קנאת הפלשתים, סיתום הבארות, גירושו מהארץ, המריבות על הבארות, בכל אלה לא נתעורר לאחוז במדת אברהם במלואה, לבנות מזבחות ולקרא בשם ה', כי בראותו את צרותיו חשש שמא אינו כדאי וראוי לכך. רק אחר שנתן לו הקב"ה אות ברכה והשפעה בלי התנגדות מהסביבה, אז נתעורר לעלות לבאר שבע, מקום עיקר התחסדותו של אברהם אבינו, ושם נתחזק על ידי נבואת ה', והבין שאין לו לחשוש עוד, כי בבואו לשלמות היראה, אפשר, וגם רצוי שיפוצו מעינותיו חוצה, וכאשר הובטח מה' שלא יכשל, נגש לבניית המזבח ולהשפעה על הסביבה כאברהם... (חלק ב, שלמות האבות, עמוד רסב)
...לא כן היתה עבודתו של יצחק, עבודת מדת הדין, זו היא עבודת הגבורה, ששבר ובטל כל רצונותיו והכניעם לעשות רצון בוראו, וזכה גם הוא לשלמות מדתו, עד שנתייחד שם השי"ת עליו, אלקי יצחק, אפילו בחייו, פירוש שלא היה כל זיז מלה והגה של יצחק שלא היתה נכרת עליהם התבטלותו כלפי אלקותו יתברך...
והנה אין ספק שמדותיהם של האבות ע"ה בידיהם היו, ויכלו לפעול עמהן כרצונם, ואם כן צריך להבין, למה לא המשיך יצחק אבינו ע"ה את דרך עבודתו של אביו כמדה עיקרית. כבר נתבאר בשם הרש"ז ז"ל מה שאמרו חז"ל על תפלת יצחק ורבקה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו', (ראה לעיל בחכמה ומוסר)... ודרך שניה מצאנו בספר מערכת האלוקות לרבינו פרץ, שכתב, שאילו המשיך יצחק אבינו ע"ה בעבודת החסד של אברהם, היה גורם להמשיך לבריאה שפע של חסד כה גדול, עד שהיתה מדת הדין נדחית לגמרי, ובמצב כזה לא היה לעולם קיום, כי בלי דין היה הרע נשאר בלי עונש, והיתה עבודת האדם בטלה לגמרי, על כן היתה עבודת יצחק בבנין מדת הגבורה בעולם.
מדת הדין היא השורש לכל הסתר העולם הזה, ומבואר לעיל, שעל ידי ההתגברות נגד ההסתר והרע נעשה קידוש ה' היוצא מתוך בחירת האדם, ולאחר שפתח אברהם אבינו ע"ה את שערי החסד ונמשך לעולם חסד עצום, הוחלש כח מדת הדין, והיה ההסתר מתמוטט והוצרך לחיזוק, וזה סוד לידת עשו מיצחק, וכן סוד אהבת יצחק לעשו, כי בעשו הרי התחזק צד ההסתר והדין... (שם תולדות, עמוד רד)
אבל עבודת יצחק היתה תמיד שבירת היצר - ביטול היש. הוא חיפש וחתר תמיד אחר היצר הרע אשר בקרבו - אם גם בצלו של גוף, כי ביטולו היתה עבודתו.
ולמה לא המשיך יצחק בעבודת אביו, והתחזק במדת החסד? קושיא זו הקשה רבינו פרץ ב"מערכות האלקות". ותירץ, כי אילו המשיך גם הוא בעבודת החסד, היה העולם מלא חסד ומדת הדין היתה נדחית מלהעניש כלל, ואין קיום לעולם בלי תיקון לחטאים. ואם תאמר יבטל היצר כי לא שייך רע בלי תיקון, זה אי אפשר, כי בלי יצר הרע הרי בטלה תכלית כל הבריאה כנ"ל.
כמו שאברהם אבינו ע"ה זכה ובנה בנין גילוי החסד, ונתייחד שמו ית' עליו - "אלקי אברהם", (פירוש שהרואה מעשי אברהם מתגלה לו קצת מכבוד ה' ורצונו בעולם באופן מיוחד) - כן יצחק, לגמרי בכח עצמו בנה גילוי הגבורה עד שנתייחד השם עליו, כי כל מה שעשה משלו עשה - חדשות לגמרי... (חלק ה עמוד נט)
המלאכים בכו כשנעקד יצחק, ונפלו דמעותיהם על עיניו וכהו עיניו (רש"י בראשית כ"ז א). פירוש בכיית המלאכים היתה ביקורת דקה ליצחק שרמזו לו שעדיין הרגיש במשהוא שהוא מקריב את עצמו, וממילא שייכת רחמנות על אותו משהו של צער, (כי כל מה שמלאכים עושים לימוד הוא לאדם). ונפלו דמעותיהם בעיניו, פירוש כי ביקורת זאת הועילה לו עד שראה אך הצד הרוחני של כל דבר ונתבטלה אצלו מציאות היש העצמי לגמרי, ועל ידי ראייה זו כהו עיניו הגשמיות שלא הבחין עוד בגשם אלא לפי צורתו ותכליתו הרוחנית. ומפני זה היה אפשר שעשו יצליח בערמת "כיצד מעשרין את התבן" וכו', כי לא ראה אפשרות לרע ועל כן האמין לו... ועל כן נצטוותה רבקה בנבואה להערים בענין הברכות. ויצחק הלך כל כך לקצה ביטול היש עד שגם לבנו יעקב לא רצה לתת ברכה. (שם עמוד תלד)