לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים, וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. (שמות ו ו)
רבי יהודה אומר, מקרא זה הפוך הוא, שכתוב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים מתחילה, ואחר כך והצלתי אתכם מעבודתם, ואחר כך וגאלתי אתכם, והרי היה לו לומר מתחילה וגאלתי אתכם ואחר כך והוצאתי אתכם. אלא עיקר הכל אמר תחילה, כי רצה הקב"ה לבשר להם מתחלה את היפה מכולם. אמר רבי יוסי והלא היפה מכולם הוא ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים, אמר לו בזמן ההוא לא היה להם דבר יפה יותר מיציאה, כי חשבו שלא יצאו מעבודתם לעולם, כי היו רואים שם שכל האסורים שהיו ביניהם היו מקשרים אותם בקשרים של כשפים... ואם תאמר אף על פי שיצאו ממצרים, יכול להיות שילכו אחריהם להרע להם, ועל זה כתוב והצלתי אתכם מעבודתם. ואם תאמר שיכול להיות שיצאו וינצלו אבל לא תהיה להם גאולה, תלמוד לומר וגאלתי אתכם בזרע נטויה. ואם תאמר שלא יקבלם לו לעם, על זה כתוב ולקחתי אתכם לי וגו'. מצוה זו היא הראשונה לכל המצוות, כי התחלה ראשונה לכל המצוות לדעת את הקב"ה... (וארא נב, ועיין שם עוד)
וכל ד' הגאולות הן ביציאת מצרים ההיא, כי אילו לא נמצאו אלו ד' גאולות ביציאת מצרים ההיא, לא היתה מתחברת בתיקוניה (עם ז"א) בכל פעם שתהיה גלות, שהשם הקדוש יתיחד, ועל כן יש להזכיר גאולת מצרים תמיד בכל הקדושות של הקב"ה... (ויקהל תלד)
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ד' גאולות יש כאן, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, כנגד ד' גזירות שגזר עליהן פרעה, וכנגדן תקנו חכמים ד' כוסות בליל הפסח, לקיים מה שנאמר, (תהלים קט"ז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. (שמות ו ה)
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, שהיא עבודה קשה, שנאמר (תהלים פ"א) הסירותי מסבל שכמו. והצלתי אתכם מעבודתם, מכל העבודות, שנאמר ובכל עבודה בשדה, וגאלתי אתכם, יכול בכסף, תלמוד לומר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו. בזרע נטויה, זו החרב, שנאמר וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים (דברי הימים א' כ"א), דבר אחר זו קריעת ים סוף. ובשפטים גדולים דינין משונין זה מזה. ולקחתי אתכם לי לעם בתורה, שנאמר היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך (דברים כ"ז). והייתי לכם לאלקים, על מנת כן אני מוציא אתכם ממצרים, על מנת שתקבלו עליכם עול מלכותי ותקדשו את שמי ברבים. וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם, כשם שהוצאתי אתכם ממצרים, כך אני עתיד להוציא אתכם מכל צרה וצוקה, וכן הוא אומר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. (שמות ו ה)
ד' גאולות לקביל ד' רגלי מרכבה וכנסת ישראל, והיינו רזא דצ"ך עד"ש באח"ב, דצ"ך בתלת עילאי, עד"ש רמז בג' אבהן, באח"ב רמז באינון ארבעה דהא באתערותא רגזו מיא ואתהפכו לדמא, כדאמר הים ראה וינוס, ובאתערותא דחכמ"ה אתא צפרדע דאיהו קרי תדיר, והכי הוא חכמ"ה דכתר עליון מתעלם טובה, וחכמ"ה מפיק מלה לעלמא, ובאתערותא דבינ"ה הוי כנים, משום דמינה רחשין כל רחשין וכל תולדין דעלמין, ובאתערותא דחס"ד הוי ערוב... (שמות וארא)
והוצאתי אתכם - יבטיחם שיוציא אותם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם, והצלתי אתכם מעבודתם, שלא ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד, וגאלתי אתכם כי יעשה בהם שפטים עד שיאמרו המצרים הנה לך ישראל בפדיון נפשנו, כי טעם גאולה כענין מכר. וטעם בזרוע נטויה - שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם. (שמות ו ו)
ולקחתי אתכם - בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר והייתם לי סגולה... רק שיאמר, כאשר אגאל אתכם בזרוע נטויה שיראו אותה כל העמים, תדעו כי אני ה' העושה אותות ומופתים מחודשים בעולם ואני אלקיכם, ובעבורכם עשיתי כי אתם חלק השם. (שם שם ז)
ראה יציאת מצרים-כללי, שמות ו ו.
והוצאתי - שבמצרים היו להם ג' עינויים, מסים, נגדם אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות, עבודת פרך בלבנים וכל מצרים, נגדה אמר והצלתי אתכם מעבודתם, וגזירת הבנים הקשה מכולם, עליה אמר וגאלתי אתכם בזרע נטויה. ועל הזכיה לנבואה שזכר בתחילה אמר, ולקחתי אתכם לי לעם, שתנבאו בלי אמצעי, ועל השבועה אמר והבאתי אתכם אל הארץ, והזכירם לפי זמניהם, יציאת מצרים, הר סיני, וארץ ישראל. (שם)
וארא - ...ולכן ראוי שאודיע זה לזרעם שלא קבלו זה מאבותם, למען הקים אותם לי לעם ובכן אגאלם. וגם הקימותי - סבה שניה לגאולתם היא הברית שכרתי עם אבותם, וגם אני שמעתי - וסבה ג' לגאולתם היא ששמעתי נאקתם ותפלתם בצר להם, ואזכר את בריתי - ובזה נעשו ראוים שאזכור להם בריתי, כענין וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכור להם בריתו. לכן אמר לבני ישראל אני ה' - לכל אלה הג' סבות אמור לבני ישראל שאני הוא הנותן מציאות ההוה לכל הנמצאות, ובזה הכח אוציאם שאשנה טבע קצתם. והוצאתי אתכם - מיום התחלת המכות ישקוט השעבוד, והצלתי - ביום צאתכם שתצאו מגבולם, וגאלתי - בטביעת המצרים בים, כמו שהעיד באמרו ויושע ה' ביום ההוא וגו', כי אחרי מות המשעבדים לא היו עוד עבדים בורחים. ולקחתי אתכם לי לעם - במעמד הר סיני, וידעתם - תכירו ותתבוננו שכל זה יתאמת, כמו וידעתם היום כי לא את בניכם. כי אני ה' אלקיכם המוציא - כי בהיותי אלקיכם משגיח עליכם בפרט, ואני המוציא ומשתדל עתה להוציאכם אין ספק שאעשה כל מה שאמרתי. והבאתי אתכם - כאשר תתבוננו בכל זה תהיו ראוים שאביאכם אל הארץ ואתננה לכם. (שמות ו ג והלאה)
ראה יציאת מצרים-כללי, שמות ו ו.
לכן וגו', אלו ארבע לשונות של גאולה... ויש לפרש פירוש אלו ד' דברים כנגד מה שאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ועבדום ועינו אותם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ביאור זה, כי היה שלשה דברים, תחלה גרות, אף על גב שאינו משועבד לאחר, מצד שהוא גר אין לו כח כמו התושב, לפי שהוא ברשות אחרים. ואחר כך הוסיף עליהם שיעבוד כדרך שמשעבדים עבד, ואחר כך הוסיף העינוי שהוא יותר ממה ששאר עבד משועבד, וזה נקרא עינוי. וכאשר בא לגאול אותם התחיל באחרון תחילה, שהוא הקשה, וממנו הוציאם תחלה, וזה שאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, שזה נאמר על סבל, שהוא יותר מכחו של אדם. ואחר כך אמר והצלתי אתכם מעבודתם, שאפילו מסתם עבודה הציל אותם. ואחר כך נגד גר יהיה זרעך אמר וגאלתי אתכם, שלא תהיו ברשות אחרים כלל, אלא אגאל אתכם מתוכם, שעדיין אף על גב שהוציא אותם מרשות אחרים והיו ברשות עצמם צריכים עוד להכנס לרשות הקב"ה, ולא היו כמו שאר אומות, וזהו ולקחתי אתכם לי לעם וגו'.
ועוד פירוש אלו ד' דברים, לפי שהיו ישראל במצרים וראוי שיהיו משועבדים במצרים, שהרי לא היו אל ישראל שום ישיבה מיוחדת, שלא היה להם ארץ מיוחדת כמו שיש לכל אומה, והיו נולדים בארץ לא להם, ודבר ראוי הוא שיהיו משועבדים למצרים, וכאלו היה העבד שהוא יליד בית לאדוניו כך היו ראוים להיות משועבדים, וכנגד זה אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, רצה לומר, משא שהיה מוטל עליהם. ועוד נוסף על זה שהיו באים המצרים לשעבדם בכח, והיו מצד מצרים שהיו רוצים לשעבד בכח, וכנגד זה אמר והצלתי אתכם, כמו אדם שבא אחד עליו ביד חזקה, ובא אחר והצילו ממנו. וגאלתי אתכם, רוצה לומר, אף על גב שלא היו משועבדים אינם בני חורין לעשות מה שירצו, שהרי הם ברשות אחרים, ועל זה אמר וגאלתי, ועדיין אף על פי שנגאלו אין להם המעלה להיותם לעם לה', לפיכך אמר ולקחתי אתכם לי לעם. (גבורות ה' פרק ל)
...וכאשר תבין דברי חכמה, כי אלו ארבעה דברים כנגדם באים ארבע לשונות של גאולה, וכאשר היו משועבדים במצרים היו משועבדים בכל חלקיהם, וכנגד הוצאת שיעבוד גופם אומר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, כי הסבל הוא לגוף, כאשר נותנים עליו משא, ורוב העבודה אינו תולה בגוף, רק בנפש האדם, וכנגד זה אמר והצלתי אתכם מעבודתם, רצה לומר, רבוי העבודה, שלא היה מנוח לנפש מחמת רבוי העבודה, והיתה הנפש צריכה תמיד להיות בתנועה, והתנועה שייכת לנפש. וכנגד הצורה אומר וגאלתי אתכם בזרע נטויה, וכבר התבאר כי כל עצם עומד בעצמו, ואם לא כן הוא מקרה, שאין המקרה עומד בעצמו, והצורה ראויה לעמוד בעצמה, וכאשר היו עומדים ברשות אחרים ולא היו עומדים בעצמם, היה בטול צורתן שעליה מורה השם העצמי... וכנגד הרביעי נאמר ולקחתי אתכם לי לעם, והוא מבואר. וכל מי שיש בו חכמה ידע להבין דברי חכמה וידע שדברים אלו ברורים. (שם פרק מג)
...מזה תדע כי משא גדול שייך לגוף ומהירות התנועה לנפש, והיו משעבדים בישראל בשניהם, במשא גדול מאד שהוא מלאכת הטיט, והיו צריכים למהר מלאכתן, וכנגד שעבוד הגוף אמר והוצאתי אתכם, וכנגד שעבוד הנפש אמר והצלתי אתכם מעבודתם, כי היה קושי העבודה אם מצד איכות העבודה ואם מצד כמות העבודה, ואיכות העבודה מתייחס לגוף וכמות העבודה לנפש, שהיו צריכים למהר. אמנם וגאלתי אתכם הוא לצורה העצמית שהוא השלישי, שאין ראוי שתהיה הצורה ברשות אחר, אבל ראוי שתהיה עומדת ברשות עצמה, כי אין עצם נסמך לאחר רק עומד בעצמו, והצורה היא עצם, וכנגד זה אמר וגאלתי אתכם, שתהיו עומדים ברשות עצמכם. וכנגד הכלל אמר והייתם לי לעם, כלומר שאני מחבר אתכם לעם במה שתהיו לי לעם. וכנגד זה אמרו רז"ל שבזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל, כמו שהתבאר.
ועוד באלו ד' לשונות של גאולה פירוש אחר. כבר בארנו אצל ויוציאנו ה' ביד חזקה ובזרוע נטויה, כי ישראל היו משועבדים במצרים מצד ישראל בעצמם ומצד המלך המושל. וזה כי יש עם ראוי לשעבוד מצד עצמם, שהם עם שפל ודל, ויש עם שאין ראוים מצד עצמם שיהיו משועבדים, אבל המושל מתעורר בכח גדול מאד למשול עליהם. ואצל ישראל היו שניהם, אם מצד ישראל, מפני שלא היה להם מעולם ארץ לנחלה ולא היו עם מיוחד, כאילו היו עבד יליד בית למצרים שנולדו בארצם ותחת רשותם, ואם מצד פרעה הרשע, שהיה מתעורר עליהם בכח גדול לשעבד בהם. וכנגד הראשון אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, פירוש כי היו ישראל מוטבעים בשעבוד מצרים, ואמר על זה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. וכנגד פרעה הרשע שהיה מתעורר למשל עליהם אמר והצלתי אתכם מעבודתם, לשון הצלה מי שבא על אחר בכח גדול לשעבדו, והוא מציל אותו. אמנם וגאלתי הוא הוצאה מרשות אחר, שעד כאן לא הזכיר רק הסרת הסבל והעבדות, אבל הוצאה מרשות הוא ענין אחר, וזה אף על גב שלא היו פועלים בהם המצרים בעבודה מצד שהם ברשות זולתם, אין זה חירות, ולכך אמר וגאלתי אתכם וגו', ואחר הגאולה מרשות זולתם ולקחתי אתכם לי הוא החבור בו יתברך.
ולפיכך, כאשר באה ההוראה על עצם הגאולה בפסח מצה ומרור, שזה מורה על עצם הגאולה, בא ההוראה עוד בד' כוסות על מדרגה יותר עליונה, כי מדרגת גאולה זאת שיהיה לה מדרגה על מדרגה עד שהגיעה אל מדרגה עליונה, ולפיכך כאשר באה ההוראה באכילת מצה על הגאולה באה הוראת ארבע כוסות להורות על מדרגה יותר עליונה שיש לגאולה, כפי ההפרש שיש בין האכילה והשתיה. כי האכילה יותר גשמית מן השתיה, כי המשקה יותר דק... וזה כי אף שהמצה היא מורה על שהוציא אותם אל חירות היינו עצם היציאה לחירות, אבל וגאלתי אתכם בזרע נטויה לא בא על עצם היציאה וחירות, רק בא על שיהיו נגאלים, וכן והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם, וכן ולקחתי אתכם לי לעם, כל הדברים האלו באו להורות על שלא יהיו משועבדים למצרים ויהיו עם שהוא נגאל ויהיו אל השי"ת, ודבר זה הוא יותר מדרגה עליונה, כי המצה היא על עצם היציאה בלבד, אבל אלו ארבע לשונות של גאולה הם דברים קיימים ועומדים כך בתמידות, ולכך הדבר הוא יותר במדרגה עליונה ממה שהוא עצם היציאה, כי אין ספק כי שלימות הדבר בא בסוף הדבר ובגמר שלו, כאשר כולו נגמר ונשלם... ואלו ד' לשונות הם באים כאשר נשלמה הגאולה, ולפיכך בא הרמז על אלו ד' דברים בד' כוסות...
...ושתיית ד' כוסות באו להורות על קבלת ישראל שתי מעלות, האחת הוא עצם היציאה לחירות, שבאה ההוראה במצות מצה, והשני על מה שישראל הם נגאלים כבר, ודבר זה מעלה עליונה יותר, באשר כבר הם נגאלים, או שתאמר כי הגאולה יש לה ב' מדרגות, המדרגה האחת מה שהם נגאלים בעצמם יוצאים מרשות אחרים, והמדרגה השניה סדר הגאולה, וציור המושכל שלה המופשט מן הגוף לגמרי, והתקשרות סדר הגאולה בו יתברך. ובאלו ד' לשונות לא נזכר רק סדר הגאולה, והוצאתי אתכם, וגאלתי ולקחתי כל אלו הדברים הם סדר הגאולה, ואשר הגאולה מסודרת ממנו יתברך וציור המושכל וסדר שלו הוא יותר במעלה, ולפיכך ארבע כוסות הם באים על מדרגת הגאולה שיותר עליונה... ולפיכך הם ד' כוסות, כי הגאולה היא באה מעולם העליון לעולם הזה שהוא עולם הרבוי, וכל דבר שהוא בא מעולם הנבדל לעולם הזה יש בו רבוי מחולק לד', כי מספר זה הוא מספר הרבוי, דהוא נגד ארבע צדדין המחולקים. ואלו דברים הם ד' לשונות של גאולה... (שם פרק ס)
...ולי נראה בפסוק עבדים היינו יגיד טעמים על ד' שאלות שבמה נשתנה, ואז לא קשה למה שאל שאלות אלו ולא אחרות... והוא סידר כאן ענינים המביאים לדבר גדול, ארבע לשונות של גאולה מה הם משמשות. ונראה שרומזים לד' דברים של גאולה מענין גדלות הנס, א' שידוד המערכה, זהו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, הוא חוזק המערכה שלהם, ב' שפטים באלהיהם, שהוא השר האדיר למעלה ממערכת השמים, וזהו והצלתי אתכם מעבודתם, ממי שהם עובדים. ג' השידוד והמשפט היה על צד היותר חזק שאפשר, ולא כמו שיש סוברים ששידוד המערכת בימי המן היה גדול יותר... וזהו וגאלתי אתכם, דהיינו השידוד היה בזרוע נטוה והשפטים באלהיהם היו גדולים. ד' ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים, כי מכח פרסומי ניסי על ידי ישראל ומצות סיפור יציאת מצרים גורמים ועתה יגדל נא כח אד-ני, כמו שיבא לקמן כל המרבה לספר וכו'... (מסכת פסחים מצה שמורה)
ראה עוד יציאת מצרים-כללי משם.
...ד' לשונות גאולה מורים ענינים גדולים רומזים לד' רגלי המרכבה, ונודע כי זה לעומת זה עשה אלקים, ונגד ד' גאולות אלו ד' קליפות קשות שנגרמו ד' גליות שעליהם נאמר ושפחה כי תירש גבירתה, ובהכנס אשה לבעלה, דהיינו כניסת ישראל להקב"ה, שפחה אחת תחת רגליו אז תכנע, וכן ב' ב' י' וכן כולם, על כן מברכין ד' ברכות על ד' כוסות. (שם סוף מצה עשירה)
והוצאתי - היו עליהם ד' שעבודים, גרות, רחוק מה' בחוצה לארץ, עבדות סתם ועינוי, והצילם בהדרגה כפי חומר השעבוד. ובכוס שר המשקים פירשתי הד' כוסות. ואמר למעלה אלקי אברהם וגו' ועוד אלקי אבותיכם, כי מהגרות ניצלו בזכות לך לך, מהעבודה בזכות עקדה, מהעינוי בזכות סבלות יעקב, ולקחתי היה בזכות אמונת האבות. (שמות ו ו)
מתחת סבלות - יקל עול השעבוד במכת היאור, אבל עוד עובדים קצת מאימת המצרים עליהם, והצלתי - שתעקר עבודה מהם לגמרי, וגאלתי - יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ולקחתי במתן תורה ויחוד שמו עליהם, ועוד ד' הגאולות רמוזות בשם הוי"ה, וידויק והייתי לכם לאלקים על הגאולה בחינת ה"א אחרונה שתקרא שם אלקים כידוע. וידעתם שאני מוציאכם מסבלות מצרים לתת עליכם סבלות מלכותי, ועוד שישגיחו להכיר מדותיו שהוא רחום וכו'. (שם)
לכן אמור - לכן תאמר להם ששלשה דברים שאני צריך לעשות להם, כולם לא יהיו על ידי שם ש-די או אלקים, רוצה לומר על ידי נסים נסתרים באמצעות הטבע, רק על ידי נסים נגלים על ידי שם הוי"ה, והם יציאת מצרים ומתן תורה וירושת הארץ, ועל יציאת מצרים אמר אני ה' והוצאתי אתכם, זה יהיה על ידי שם הוי"ה. וחושב ג' דברים, א' תחלה אוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, שמציין סבל העול הקשה שהכביד עליהם שלא לתת להם תבן, שזה נבטל תיכף כשהתחילו המכות לבא על פרעה, ואחר כך והצלתי אתכם מעבודתם - שאחר מכת בכורות נפסק העבדות לגמרי, כי נעשו בני חורין ויצאו מן הארץ, ובכל זאת לא היתה עדיין הגאולה שלמה, כי מצרים רדפו אחריהם, ועל זה אמר וגאלתי אתכם, שזה היה כשטבעו המצריים בים שאז נגמרה הגאולה, כמו שכתוב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וזה היה בזרוע נטויה בנסים מפורסמים, וגם היה בשפטים גדולים להעניש המצריים במה שטבעו בים סוף שהיה משפט מדה כנגד מדה, כמו שכתוב כי בדבר אשר זדו עליהם. (שם)
ולקחתי - הדבר השני הוא מתן תורה, שאז אקח אתכם לי עם, יהיה גם כן על ידי שם הוי"ה, שעל זה אמר וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם, כי הדבור הראשון היה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך, ואז תשיגו כי אלקיכם שהוציא אתכם ממצרים הוא שם הוי"ה, כי יהיה זה באותות ובמופתים אדירים ונוראים. (שם שם ז)
והבאתי - וכן הדבר השלישי שהוא כבוש הארץ יהיה על ידי שם הוי"ה, כי הכבוש יהיה על ידי אותות ומופתים המתיחסים לשם הוי"ה, שבשם זה אביא אתכם אל הארץ ותקחוה בתורת ירושה מאבותיכם. (שם שם ח)
והוצאתי - טעם הד' לשונות, ושיקבעו עליהם דוקא יין, וענין כוס ה' שאינו לעכובא, הוא, כי הנה אי אפשר לצייר שעבדים פשוטים יעלו בזמן מועט כל כך למדרגת מתן תורה, שזהו הגאולה המכוונת כאן, ויין הוא המשנה תואר פני האדם, ועל כן קבעו הגאולות עליו. מתחת סבלות - שעבודת החומר פסקה במכת ערוב, ובברד יצאו מכלל שעבוד והתחילו להוקירם, ונתעלה דעתם וצלמם, ובמכת בכורות היו בני חורין גם מדעת המלוכה, ואחר כך העלם למדרגת ולקחתי אתכם וגו'. בזרע נטויה - על פי המכילתא... שפרעה היה יכול לכלותם, ולכן הוכה בזרע נטויה מכה אחר מכה, כדי שלא יוכל להתיישב בדעתו, ובכל מכה מתו מגדולי פרעה ויועציו.... (שם שם ו)
והוצאתי - הגלות צוינה בג', סבלות, עבדות וחוסר גאולה, כמו שנאמר לאברהם, גרות עבדות ועינוי, שהיא המתת שמחת החיים, וגרות הוא המצב בלי גואל, בלי בעל זכויות שישתדל עבורם. לזרים לא נעשה אי צדק, כי לא היו להם כל זכויות. וגאלתי - הציל אותם מסכנה מאיימת, גאל הוא הצלה מתוך אבדון שכבר התחיל לתת אותותיו. ולקחתי אתכם לי לעם - רק לי, בלי מדינה, אין היהדות דת במובן המקובל המצומצם שמשמעותו דת ואלוקות רק בבתי תפלה בכמורה ובתוך קהלה... (שם)
בפסוק וימת מלך מצרים ויאנחו וגו', פירש מו"ז ז"ל כי קודם שמת היו שרוים כל כך בגלות כי לא הרגישו שהם בגלות... וכן פירש מה שכתוב והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שלא יוכלו לסבול דרך מצרים וכו'... ובודאי שיש בכל גלות הרבה מדרגות... ועוזר דלים הם השפלים, שאינם מרגישין כלל הגלות, ואלה צריכין ישועה גדולה, והוא ראשית הגאולה, כמו שכתוב והוצאתי וגו' מתחת סבלות מצרים, ולכן יש ד' לשונות של גאולה, ולקחתי אתכם לי לעם זה תכלית הגאולה העליונה, שבעבור זה היה כל הגלות, ומעין זה נמצא בכל גלות, וגדולה מזו נראה, שגם בכל פרט ופרט נמצא כל אלה המדרגות שיש בכל איש ישראל איזה בחינה שהוא בן חורין, בפרט אחר יציאת מצרים... (שמות תרנ"ו)
ובמדרש, אני ישנה ולבי ער וכו', דהנה עיקר הגלות הוא, שהנשמה נאסרת בגוף, וקול דודי דופק הוא כח הנשמה שבנפשות בני ישראל, שמעורר האדם לפתח כחודה של מחט בגופו שתוכל הנשמה להאיר באדם, וזה שאמר וימררו את חייהם וגו'... אבל הקב"ה הכין לבני ישראל ד' מיני דביקות בשורש הנשמה לכל הד' גליות, כמו שכתוב במדרש אחותי רעיתי תמתי על ד' הגליות, שאלה הם ד' לשוני חיבה ודביקות, וזה שורש הד' גאולות כשמתעורר קול דודי ודופקת הנשמה בגוף... (שם תרס"ד)
ד' לשונות של גאולה, כי כל הגליות נכללין בגלות מצרים, ואחר כך וידעתם כי אני ה' וכו' הוא קבלת התורה, שמתחיל באנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך, אחר כך והבאתי אתכם הוא ארץ ישראל שכך היה הסדר. ואמת כי הכל נכלל בתורה, וע' פנים לתורה שהוא נגד שבעים לשונות, כמו שכתוב הואיל משה באר וגו' בשבעים לשון, ושורש האומות ד' מלכיות, והם נגד ארבע פירושים שבתורה פרד"ס, והם הד' לשונות של גאולה... (שם וארא תרל"ז)
בענין ד' לשונות של גאולה, כי הגלות היה בכל העולמות, ויש מקומות שאין הגלות שולטת כל כך, לכן נחלק לכמה לשונות, מתחת סבלות מצרים הוא הגלות בעשיה ממש, שהיה שליטת הרע מאד, והצלתי אתכם מעבודתם הוא מקום שלפעמים יש מנוחה ולפעמים עבודה, והוא עולם היצירה, וגאלתי אתכם שלא להיות משועבד כלל, והוא עולם הבריאה שהרע מעט, ולקחתי הוא עולם שאין שם שליטת סט"א אך על ידי השעבודים שלמטה אינו יכול לבוא למדרגה זו, נמצא עיקר הגאולה לבא לבחינה זו. גם בהשעבוד יש כמה בחינות, א' מצד שפלות המשועבדים להיות נכנעים תחת הרשעים, וזהו מתחת סבלות מצרים. ב' מצד הגבהות כוחות הסט"א להיות שולטים על בני ישראל, והג' מצד הגנת הבורא ית', שבעת הגלות אין זוכין להיות להם הגנה זאת, ועל זה כתוב וגאלתי אתכם, להיות מתעוררת הגאולה בשמים, ולקחתי הוא תכלית הגאולה, שלא להיות עבדי פרעה רק עבדי השי"ת. (שם תרמ"ז)
בפסוק וארא... וכבר כתבנו, כי משה רבינו ע"ה אמר למה הרעותה, כי ראה שאותו הדור אינו צריך לסבול כל כך בעצמותם, אבל היה הכנה לדורות שאחר כך, כדאיתא ד' לשונות של גאולה רמז לד' גאולות שלדורות, ולכן נאמר להם זו הפרשה, הגם שלא שמעו וגו', רק שהיה דבורים השייכים לדורות שאחריהם... (שם תרמ"ח)
ענין הפרש האבות לבחינת משה רבינו ע"ה... ולכן מזכירין בתפילה אלקי אברהם יצחק ויעקב וכו' שיכולין לקבל אלקות בכח האבות, וזה עיקר הגאולה בגוף שהוא מורכב מד' יסודות, וזה ד' לשונות של גאולה, כי יש לד' יסודות שרשים גדולים מאותיות השם ית' כידוע, ובכח ג' אבות ודוד המלך ע"ה יכולין לברר הד' יסודות, וכנשנתבררו זוכין להשראת השכינה.
בד' לשונות של גאולה, כי האדם יש בו מד' יסודות ארמ"ע, ואיתא בזוהר הקדש שמות על פסוק מארבע רוחות באי הרוח, שגם הרוח יש בו מד' יסודות רוחניים. כי הקב"ה צר צורת הגוף בדמיון הנפש, כמו שאמרו חז"ל אין צייר כאלקינו, ולכן יש ד' גאולות שצריך הנפש להיות נגאל מד' יסודות הגוף הגשמיי, וזה עיקר הגאולה שיתמשכו יסודות הגוף אחר יסודות הנפש, ולכן יש ד' בחינות עקריות בעבודת הבורא יראה אהבה תורה ומצוות... (שם תרס"ד)
בענין הד' כוסות שתקנו חכמים נגד ד' לשונות של גאולה, ומצינו גם כן ד' לשונות ראיה שמיעה זכירה ידיעה, וישמע אלקים וגו', וירא אלקים, וידע אלקים ויזכר, כמו שמצינו באדם ד' חושים בראש, חוש השמע והראות והטעם והריח, ואיתא בספרים כי ד' פרשיות בתפילין של ראש לקשר הד' חושים, ובשל יד לקשר חוש המישוש, וכביכול הקב"ה דבק אליו נפשות בני ישראל בכל החושים... (פסח תרמ"ז)
...ובמדרש (ב"ר פרשה ט"ז), שכל המלכיות נקראו על שם מצרים, וכן הגאולה שהיתה במצרים היתה גם גאולה של ד' מלכיות, ולכן הסדר ד' הלשונות של גאולה, והוצאתי זה רמז על גאולה מגלות בבל, דענין בבל הוא עירוב טוב ורע, כמו שכתוב כי שם בלל ה' וגו' (בראשית י"א), והצלתי הוא גאולה מגלות פרס ומדי שהיו נתונים להשמיד להרוג ולאבד וניצלו, וגאלתי הוא כנגד גאולה מגלות יון, שהיו ישראל שרויין על אדמתם, ולא היו חסרים רק גאולה משעבוד יון. ולקחתי הוא גאולה מגלות אדום, שהיא הגאולה העתידה, מלשון אני אהיה לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, וכאשר הקליפה מאדום היא מרה שחורה, מה שמוציא מזה היא התורה שהיא משמחת לב, וזה גופא הוציא ממצרים מהמרה שחורה... וכל זה יהיה בזכות התורה, שהיא ולקחתי וגו', כי תלמוד תורה כנגד כולם, ובכלל ולקחתי אתכם לי לעם הוא הברית... ושבת גם כן מועילה לזה... (שמות וארא תרע"א)
...ולעומת ד' הגזירות האלו זכו ישראל לד' לשונות של גאולה, וכמו שהגזירה הרביעית היא נגד כח אדום ששקול או יותר משלשתן, והגזירה ההיא דיכאה לארץ חיתם כמו שלשתן, או יתירה משלשתן, שהרי עד כה היו עוד יכולין לשמע דברי תנחומין, ובגזירה זו (של התבן) נתבטלו מצורת חי מדבר, ונלקח מהם השבת. כן בלשונות של גאולה, שהלשון הרביעי הוא ולקחתי, שהוא מתן תורה, שהיא יותר מכל הטובות והנחמות, כי התורה היא הכל ובה הכל.
קיצור הדברים, שהכל הוא בדוגמא אחת, ד' הגזירות וד' הלשונות של גאולה וד' המלכיות וד' הקדושות, שהן ג' אבות ומשה רבינו ע"ה, וג' המועדים ושבת, והרביעי בכל אלה הוא הכולל את שלשת הקודמים... (שם תרע"ג)
ויש לפרש איך מקבילים אלה מול אלה. הלשון הראשון של גאולה הוא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, שפירש"י טורח משא מצרים, וזה מקביל לעומת הגזירה הראשונה של וימררו את חייהם בעבודה קשה. ויש לפרש עוד על פי אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור סבלות מצרים הוא שהיו סובלין את מצרים מלשון סבלן, שהיו מדוכאים כל כך בעיני עצמם עד שלא היו מרגישין, וההוצאה היתה שלא היו יכולין לסבל עוד, שנפקחו עיניהם לראות ולהבין כי גדול הכאב מאד, ולא יכלו לסבול את כחות הטומאה שלהם...
הלשון השני של גאולה והצלתי מקביל לגזירה השניה, שהיתה הכוונה לכלות חס ושלום את ישראל, ובענין זה שייך לשון הצלה, וכן בגלות פרס ומדי שהיתה הגזירה להשמיד להרוג ולאבד. הלשון השלישי וגאלתי מקביל לגזרה השלישית, כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, שהגדנו שבגזירה זו רצה פרעה להתגבר על מעלת השכל שבישראל, ולעומתו בא לשון גאולה, כי כל גאולה היא בשכל, היפך השעבוד שמתייחס לחומר, וזה מקביל לגאולה ממלכות יון, שהיא סילוק רשות.
הלשון הרביעי של גאולה הוא ולקחתי אתכם לי לעם, שהוא מתן תורה, והוא מקביל לגזרה הד' לא תאסיפון לתת תבן לעם, שכבר אמרנו שהוא ענין פיזור בגוף ובנפש, וכמו שכתבנו לא תאסיפון מלשון אסיפה, ולעומתו הוא מתן תורה, שהיתה אסיפה בגוף ובנפש בכלל ובפרט... על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, שהגזרה הרביעית היתה להטריד את כל חושיהם בעבודה עד שלא יוכלו לחשב מחשבה אחרת, כמו שכתב תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר, ולעומתו בקדושה להיות בתורה בכל חושיו, ויש לומר דזה מקביל נמי לגאולה מאדום, שענין המלכות הזאת הפיזור והפירוד... קיצור הדברים שד' הלשונות של גאולה מקבילים ליצחק אברהם יעקב ומשה, מקבילים לד' גזירות, ומקבילים לד' מלכיות שסדרן בבל ברישא כנ"ל, ובזה יתבאר הטעם של סדר ד' הלשונות של גאולה, והוצאתי ברישא, מפני שהוא מקביל לגאולה מבבל ברישא... (שם תרע"ו)
ויש לומר עוד בלשון זה דשלש הלשונות הראשונות של גאולה הן סילוק כח השעבוד, והרביעית היא דיבוק שכינה, כן בשבת הן שלש התקיעות הראשונות לסילוק מלאכה, והרביעית שהן שלש תקיעה תרועה ותקיעה לשביתה לדביקות באור קדושת שבת... (שם תרע"ח)
בירושלמי (מגילה ג' ה') אין מפסיקין בין פרה להחודש, אמר ריש לקיש סימניהון דאלין פרשתא, בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה. ובודאי אין דברי הירושלמי נאמרים רק לסימן בעלמא, רק מפני שבעצם המה שורש אחד ענין קריאת הד' פרשיות עם הד' כוסות, שהם כנגד ד' לשונות של גאולה שנאמר במצרים, כולם משמעותם היציאה מרע, והם מרמזים על טהרת הנפש משלש קליפות הטומאה, הקנאה התאוה והכבוד, שמוציאין את האדם מן העולם, והם ג' מיני טומאת הנפש, צרוע וזב וטמא לנפש, כי צרעת הוא הכעס והקנאה אשר הוא משולח גם ממחנה ישראל, מפני שמדה זו אין לה שום שורש בקדושה, ועל זה בא התיקון בפרשת שקלים, דאיתא אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף, לפיכך יהיה כל אחד ואחד מגיעו בקע לגולגולת, ומכירת יוסף היה מצד קנאה, כמו שנאמר ויקנאו בו אחיו... (פרשת פרה ה, וראה שם עוד)
...וחכמים תיקנו ד' כוסות כנגד ד' לשונות של גאולה, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וראיתי לרב קדוש אחד שהקשה למה לא תיקנו ד' מצות גם כן, ובאמת יותר יתכן לתקן כנגד ד' לשונות במצה, שהיא מצות עשה מהתורה, מה שאינו כן בכוסות שהוא מתקנת חכמים, ורק נרמז בכוס פרעה וכדומה. אך הענין ד' לשונות והוצאתי נגד אברהם אבינו, והוא התחלת יציאת מצרים, וכנגד זה מצות פסח אשר פסח וגו', והצלתי על שם וינצלו את מצרים, שעשאוה כמצולה שאין בה דגים... שהיה מעורב נפשות ישראל בתוך נפשות אומות העולם, ואחר זה הוציאו כל הניצוצות הקדושה היינו שיצאו ממ"ט שערי טומאה, וזהו נגד קדושת יצחק אבינו ע"ה, להיות צדיק הכובש את יצרו, וזהו והצלתי וכנגדו מצות מרור, אך מכל מקום יוכל יצר הרע לכנוס עוד, ועל זה אמר וגאלתי נגד קדושת יעקב אבינו ע"ה שהיה בלי יצר הרע, כמו שנאמר בערב תאכלו מצות, והיינו שמטתו שלמה, שלבסוף יבוררו כל ישראל ולא ידח ממנו נדח. ומכל מקום היו אחר כך קטרוגים בקריעת ים סוף ועד מתן תורה, וכנגד זה אמר ולקחתי אתכם לי וגו'... (פסח ה, וראה שם עוד)