(ראה גם: ארבעה-בנים, הגדה, פסח, קריאת שמע)
ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ... והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה... (שמות יג ג והלאה)
לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך... (דברים טז ג)
למדנו כל הזמנים והחגים והשבתות כולם הם זכרון לזה (ליציאת מצרים), ועל זה עומדים כולם, ואם זה (לא היה, לא היתה השמירה) של הזמנים החגים והשבתות, ומשום זה לא כלה זכרון מצרים מכל הזמנים והחגים והשבתות... (בא קכד)
לאחר כך הוא סוד להזכיר יציאת מצרים,(אחר כוונת שמע), משום שהיתה השכינה בגלות, ובזמן שהיא בגלות אין חיבור שיתחברו זה בזה, עולם העליון בעולם התחתון, (וצריכים) להראות חירות של גאולה ההיא, שהיתה בכמה אותות בכמה נסים שעשה הקב"ה, וגאולה זו צריכה להזכר ולהראות, שאף על פי שהיתה בגלות, עתה יש לה חירות מן היום שנפתחו הקשרים שבמצרים ואלו אותות ונסים שנעשו. (ויקהל תכט)
אמר לו, זה שהקב"ה מזכיר את ישראל בכל מקום ומקום אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, איזה יתרון מלמדנו בזה, הלא תנאי שלם הוא, זהו שאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ואם כן למה לו להזכיר להם הדבר בכל מקום. אמר לו בא וראה בני, הקב"ה לא התנה עם אברהם, אלא שיוציא את ישראל מגלות מצרים, ולא שיוציאם מתחת שעבוד אלהים אחרים, כי ודאי כשישראל היו במצרים נטמאו וטנפו את עצמם בכל מיני טומאה, עד שהיו שוכנים תחת מ"ט כחות הטומאה, והקב"ה הוציאם מתחת השעבוד כל אלו הכחות. ועוד שהביאם במ"ט שערי בינה, מה שלא התנה עם אברהם, והוא עשה טובו וחסדיו עמהם. ומשום זה תמצא בתורה חמשים פעמים יציאת מצרים, להראות לכל בני העולם החסד שעשה הקב"ה עם ישראל, שהוציאם מאלו כחות הטומאה והביאם לתוך כחות הטהרה... (זהר חדש יתרו ב)
ואמרתם זבח פסח הוא, ללמדך שכל מי ששומע הנסים האלו שעשה הקב"ה לישראל במצרים צריך לשבח וגו', ויספר משה לחותנו וגו' ויחד יתרו... (בא פרשה יב)
ויאמר משה אל העם וגו', אין לי אלא שמזכירים יציאת מצרים בימים, בלילות מנין, שנאמר למען תזכור את יום צאתך וגו', ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות כדברי בן זומא, וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. אמר להם בן זומא עתידים ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבא, שנאמר, לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ צפון, רבי נתן אומר אשר העלה ואשר הביא, שמזכירים יציאת מצרים לעתיד לבא... (שם פרשה טז)
...דבר אחר, למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה, למה הדבר דומה, למלך שנשבה בן אוהבו, ומשפדאו לא פדאו לשום בן אלא לשום עבד, שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו, אמר לו עבדי אתה, כיון שנכנס למדינה אמר לו נעול לי סנדליי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ, התחיל הבן ההוא מנתק, הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי אתה, כך כשפדה הקב"ה את זרע אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים, כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם, אמר להם עבדי אתם... (שלח קטו)
מזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא, שנאמר למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות, וחכמים אומרים, ימי חייך העולם הזה, כל להביא לימות המשיח. תניא אמר להם בן זומא לחכמים, וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה וגו', אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לו... (ברכות יב ב)
והא בעי לאדכורי יציאת מצרים, דאמר הכי, מודים אנחנו לך ה' אלקינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך... (שם יד ב)
תני הקורא את שמע בבקר צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב, רבי אומר צריך להזכיר בה מלכות, אחרים אומרים צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים, רבי יהושע בן לוי אמר צריך להזכיר את כולן... (ברכות יא ב)
שנו רבותינו, הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורות באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו, אבל אם לא הזכיר יציאת מצרים מחזירין אותו, שנאמר (דברים ט"ז) למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים, ומה בין יציאת מצרים לקריעת ים סוף, אלא שיציאת מצרים קשה, שנאמר (שם ד') או הניסה אלקים וגו' ואתכם לקח ה' וגו', תדע לך שזו קשה מזו, שביציאת מצרים כתיב אנכי ה' אלקיך, אבל בקריעת ים סוף אינו מזכיר השם... (שמות כב ד)
זכור את היום - למד שמזכירין יציאת מצרים כל יום. (שמות יג ג)
ולטוטפות - ...ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות, מעת היות עבודה זרה בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית אמרו איכה ידע א-ל ויש דעה בעליון... וכאשר ירצה האלקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי מופת בשנוי מנהגו שלא עולם וטבעו יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם א-לוה מחדשו ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה כי ידבר האלקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה, ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, להורות על ההשגחה כי לא עזב אותם למקרים כדעתם, ומאמר למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החדוש כי הם שלו שבראם מאין, ואמר בעבוד תדע כי אין כמוני בכל הארץ, להורות על היכולת שהוא שליט בכל אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים, אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא והתורה כלה, ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת כל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון, והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ ובעזיבת הפסח, והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באמת ובאותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב כמו שאמרו אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה, וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים, והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישכחו ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלקים, כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה, כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו וגם בנבואה, והאמין בכל פינות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול יותר מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות... (שם יג טז)
לספר בענין יציאת מצרים בליל ט"ו בניסן כל אחד כפי צחות לשונו, ולהלל ולשבח להשי"ת על הנסים שעשה לנו... משרשי מצוה זו מה שכתוב בקרבן הפסח, ואין מן התימה אם באו לנו מצוות רבות על זה, מצוות עשה ומצוות לא תעשה, כי הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו, ועל כן אנו אומרים לעולם בברכותינו ובתפלותינו זכר ליציאת מצרים, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחדוש העולם, וכי יש א-לוה קדמון חפץ ויכול, ועל כל הנמצאות הוא, ובידו לשנותם כפי שיחפוץ בכל זמן מן הזמנים, כמו שעשה במצרים... (בא מצוה כא)
...וציוה על שביתת השבת ושביתת המועדים ושביתת הארץ, והכל זכר ליציאת מצרים וזכרון למעשה בראשית, מפני ששני הענינים דומים, מפני שנעשו בחפץ האלקים לא במקרה ובטבע... (מאמר ב נ)
ולכן אנו מזכירין תמיד בתפלתנו זכר ליציאת מצרים, גם במועדים שאינם נמשכים עם יציאת מצרים כלל, כראש השנה ויום הכפורים, מפני שהענין ההוא הורה שהשי"ת חפץ בנו ומנהיגנו ומורינו הדרך אשר נעלה בה אל העולם העליון... (דרוש א)
ולא יאכל חמץ - בל יחשבו שמצות הבכור מבטלת הפסח והמצה, כי ג' המצוות הכרחיות לזכר חפזון היציאה, השפטים, וביטול כח מזל טלה, והצלת בכורי ישראל במכת בכורות. (שמות יג ג)
...וציוה בכל ג' האותות לזכר יציאת מצרים ללמד הבנים, כדי להמשיך הקבלה מיציאת מצרים המשרישה בלבנו אמונת הידיעה וההשגחה האלקית. (שם שם טז)
למען תזכור - לכך ציויתי שיהיו שנות הלבנה מכוונות עם שנות החמה, ובכל עבור חדש ושנה תזכר שזה בשביל יציאת מצרים. (דברים טז ג)
לזכור בכל יום בלבבנו כי עבדים היינו לפרעה במצרים בעבודת פרך בחמר ובלבנים, ואילו לא הוציאנו עדיין אנו ובנינו היינו עבדים, שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם מארץ מצרים וגו'... ופרי מחשבה הזאת כדי שלא יחזיק האדם עצמו כבן חורין, דתנן באבות ואין אתה בן חורין... ובזוהר פרשת בהר סיני עלה קי"א: לאשתדל בתר פקודי אורייתא דכלא איקרי עבודה כעבד... בגין דישראל אקרון עבדים, דכתיב כי לי בני ישראל עבדים, מאי טעמא, בגין אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. וסתם זכירה בלב, כדאיתא בספרא ובספרי. ומקרא יתרה דכתיב למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים, דרשו ז"ל דחיובא נמי להזכיר יציאת מצרים בפה כדי לחזק הלב, דרחמנא ליבא בעי...
כשם שמצוה לזכר יציאת מצרים ביום, כך מצוה לזוכרה בלילה, כדאיתא בפרק קמא דברכות, כי ניתן לב כי גם בלילה היו המצרים משעבדים אותנו, ועל ידי זכרון זה נשתעבד לאלקינו יתברך גם בלילות... (מצות עשה מן התורה התלויות בלב, פרק א כד)
מעשה וכו', הביא מעשה זה להודיע איך היו מחבבים החכמים לספר ביציאת מצרים, ומה שהוצרך לומר שהיו מסובין בבני ברק, שלא תאמר כי לא לשם מצוה של הלילה הזה היו מספרים כל הלילה, רק בשביל תלמודם, שלא היו לומדים בבית מדרשם. וכדי שלא יקשה לך איך היו מונעים השינה מעיניהם ביום טוב, אמרו שלא היה צער להם, כי מחבוב המצוה היה הזמן קצר להם מאד, שלא הרגישו עד שעלה עמוד השחר... ולפיכך סבר רבי אלעזר כי יש להזכיר יציאת מצרים בלילה מצד עצם המכה שבאה בלילה דוקא, והיציאה שהיתה ביום, ולכך ראוי להזכיר ביום ובלילה. אמנם חכמים סבירי להו אף על גב שהמכה היתה בלילה, יש להזכיר ביום דוקא, כי זה עיקר הגאולה שהיה ביום. וכל זה בשאר ימות השנה שאין הזכירה בעת אשר היה הנס, אבל בליל היציאה שהוא זמן הנס, ועל זמן הנס קבעה התורה הספור שיש להזכיר דוקא בלילה שהוא זמן הנס, ולא ביום. (גבורות ה' פרק נג)
...הרי מבואר לפניך, כי למאן דאמר שאין מזכירין יציאת מצרים יהיו בטלין לעתיד לבא כמה מצוות, כמו מצות פסח ומצה וביעור חמץ, שנאמר אצל זה למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, ומאחר שאין מזכירים יציאת מצרים לימות משיחנו, תהא מצוה זאת בטלה. והרשב"א השיב... מאחר דכתיב את יום צאתך וגו' בסוף, ראיה מוכרחת דשני דברים הם, וכך פירוש הכתוב, שבעת ימים תאכל מצות וגו', והוא מצוה בפני עצמה, כי בחפזון יצאת, ולמען זאת, כלומר בשביל שיצאת ממצרים בחפזון תזכור יום צאתך כל ימי חייך בפה. ואם כן לא תהיה מצות מצה בטילה, שאינה תלויה בזכרון יציאת מצרים, או כדפירשנו, שבעת ימים תאכל מצות, ובשביל זה תזכר את יום צאתך.
ולי יראה, דאף לבן זומא לא שתהא הזכרת יציאת מצרים בטלה, כי יציאת מצרים היא התחלת ישראל ושהיו אל השי"ת, ואין חילוק בין בזמן הזה ובין לימות משיחנו, ואין צריך ריבוי אל ימות משיחנו שלעולם יש לזכר ההתחלה היא יציאת מצרים, רק דחכמים דרשו כל ימי להביא לימות המשיח, אם כן סבירא להו דהזכרת יציאת מצרים כדי לזכור הטובות שעשה השי"ת עם ישראל, ולכן לדידהו ימות המשיח רבוי, שלא תאמר כי אצל הטובה הגדולה אין לזכור טובת יציאת מצרים, ולכך צריך ריבוי, ומקשה להו, והלא אין לזכור טובת היציאה אבל טובת ימות משיחנו, דכתיב לא יאמר וגו', שתראה כי טובת היציאה אין לה זכר כלל, אלא ודאי הזכירה של ההוצאה דהיינו שיש לזכר לעולם התחלת ישראל שיהו לעם ה' על ידי היציאה, ואם כן לא צריך ריבוי, רק לדברי חכמים שהזכרת היציאה בשביל הטוב שהטיב השי"ת עמנו, והוה אמינא שאצל הטוב שיהיה בימי משיחנו אין להזכיר יציאת מצרים, ולכך צריך רבוי... (תפארת ישראל פרק נב)
...וכאשר תבין אלו הדברים אז תדע להבין מה שאמרו ז"ל, אם כל המועדים יהיו בטלים ימי הפורים לא יהיו בטלים. וזה כי כל המועדים זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים היא התחלת ישראל, וזהו עצם ישראל אף שההתחלה היא מן השי"ת, מכל מקום דבר זה יש לו הפסק ובטול, כי כל נברא יש לו ביטול מצד עצמו, ולפיכך המועדים זכר ליציאת מצרים שהוא התחלת ישראל, וכל דבר יש לו סוף, ולכן יש בטול למועדים, אבל ימי הפורים אין זה היה מצד עצמם, כי אם מהשי"ת, מה שהוא יתברך תכלית וסוף ישראל, ודבר שהוא מצד השי"ת אי אפשר שיהיה לו הפסק כלל... (אור חדש ד"ה הפיל פור)
ראה יציאת מצרים-כללי, דרך ה' חלק ד פרק ד, ט.
והגדת לבנך - הוא מצות עשה של ספור יציאת מצרים כי מה שכתוב למעלה זכור את היום הזה הוא מצות עשה של זכירת יציאת מצרים שזה נוהג בכל יום, אבל והגדת הוא הספור, שאינו נוהג רק ביום ההוא, ועל זה אמר יכול מראש חודש, תלמוד לומר ביום ההוא... (שמות יג ח)
למען תזכר - בברכות דרבי אלעזר בן עזריה סובר, שאכילת פסחים עד חצות, שעת חפזון דמצרים, ולכן למען תזכור קאי על הזכרת יציאת מצרים בלילות, אלא שלשון הפסוק כל ימי חייך עמד נגדו, עד שדרשה בן זומא, ש"כל" רוצה לומר המשך זמני... (דברים טז ג)
כל ימי - זכרון יציאת מצרים בימים, ימי האושר, הרבוי הוא ללילות, רוצה לומר שבימי הגלות החשוכים עלינו לזכר גם כן, וזה יותר מובן, או שהריבוי לימות המשיח, בו ינהיג ה' את עמו שוב בגלוי, גם אז לא תאבד יציאת מצרים את חשיבותה, כי ימות המשיח הם סיום למה שהתחיל בשעתו ביציאת מצרים. (שם)
שורשן של רוב המצוות מסוג אות ועדות נעוץ ביציאת מצרים, מצוות אלו מדגישות את מוצאנו ההיסטורי, ומתוך כך אנו מחדירים יותר ויותר אל הכרתנו את תפקיד חיינו ועצם היותנו על אדמות, ואנו מגיעים יותר ויותר לשלימות הרצויה. יסוד זה של יציאת מצרים אינו די שיזכר פעם אחת בשנה בלבד, הוא מהווה את התשתית של יעוד חיינו, ועל כן צריך להזכירו בכל יום ויום, בשכבנו ובקומנו, כך שיהא חופף תמיד את כל מעשינו ומחשבותינו, לכן קבע ה' חוקים ומצוות לאות ולעדות לכל ימי חיינו, למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, רעיון זה יש בו יותר מבכל רעיון אחר לחזקנו לטהרנו ולהכשירנו לקראת התפקיד המיוחד שהוטל עלינו להגשימו בעולם... (במעגלי שנה ג עמוד קח)
...מיהו לשון המקרא משונה, דבפסח מצרים כתיב ומצות, ובפסח דורות כתיב על מצות, דמשמעו שהוא טפל. והענין דבמצות ספור יציאת מצרים יש נפקותא בין זמן שבית המקדש קיים לבזמן הזה, דבזמן שבית המקדש קיים היתה מצות הספור בענין הפסיחה, שעל זה מורה אכילת הפסח, והיו חוקרים ודורשים בזה הרבה, ובענין אכילת מצות לא דרשו, ולא בא רק לשם תודה על הגאולה. מה שאינו כן בזמן הזה מצות הספור בענין החפזון שעל זה מורה מצות אכילת מצה, על כן עונין דברים הרבה... (שמות יב ח)
חושך שבטו שונא בנו וגו'... וכן הענין בכל יום ממש, שאי אפשר לאיש ישראל לבא למקום מנוחתו בלתי הקדמת היסורים, כענין בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, לכן מצווין בכל יום לזכור יציאת מצרים, היינו שמתקיים בכל יום ממש שהקב"ה מציל לכל פרט בכל יום כפי ענין עבודתו... (שמות תרמ"ה)
וידעתם כי אני ה'... וצריך אדם לידע אף בעת רצון שיש לו קצת דביקות, עם כל זה לא ישוכח ממנו שמוכן מצד עצמו לכל חטא ועון, רק בעזר השי"ת, וזה שאמר למען תזכור וגו' כל ימי חייך, שהוא אף בשעה שנדבק בה' חיים וכן כתבו חז"ל לרבות ימות המשיח, שהוא עת הטובה שאין יצר הרע שולט, אעפ"כ יזכור היטב, כי לולי רחמיו כבר היה במצרים, כמו שאמרו אילו לא הוציא וכו' אנו משועבדים וכו', וזה רצה השי"ת לקבוע בישראל בשעת הגלות, שידעו שכל זה כדי שידעו אחר כל הגאולה ואחר קבלת התורה, שהשי"ת הוציאם ממצרים, וזה שאמר בשבת זכר ליציאת מצרים, הוא יום מנוחה, וצריך אדם לידע כי הוא מהשי"ת, ולכן בכל יום אומרים יציאת מצרים קודם יחוד קריאת שמע, לידע כי לולי רחמיו היינו במצרים, ועל ידי שמבררין זה באמת יוצאין בכל יום מכל מיצר ויכולין אחר כך לקבל עול מלכות שמים... (שם וארא תרל"א)
והוצאתי והצלתי וגו', ראינו כי כל הרצון בגאולת מצרים היה לידע שהשי"ת הוציאנו משם, ולכן צריכין לזכור תמיד יציאת מצרים, והאמת כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל, לכן מזכירין בכל יום יציאת מצרים, וכפי מה שיודעין וזוכרין שהשי"ת הוציאנו אין צריך להיות בפועל תוך המיצר, כי כשאדם שוכח ומתגאה לומר כחי ועוצם ידי, אז צריכין להביאו במיצר, שיראה כי הכל מהשי"ת. ויציאת מצרים היה הכנה לדורות, כמו שאמרו בגמרא המוציא כולל להבא... וכפי מה שאדם זוכר ביציאת מצרים, כן מתעוררת אצלו יציאת מצרים בכל זמן. ועיקר גלות מצרים הוא, שאין השכל והדעת של האדם מתפשט כראוי בכל מעשיו, כמו שכתוב בספרים, והשי"ת צוה להגיד זה לבני ישראל במצרים, כי היו צועקים מעבודה קשה בפועל...(שם תרל"ד)
במדרש תנן... וכשנגאלו היה הכנה לדורות לצאת מכריכת זה הנחש הוא פרעה, ולכך תיקנו חז"ל לזכור יציאת מצרים קודם התפילה, שהוא הכנה לדחות המחשבות זרות שבאים בכח הנחש הנ"ל... (שם תרל"ה)
בפסוק הן בני ישראל לא שמעו אלי... וכמו כן בכלל הוצרכו בני ישראל לעבור כל מה שעבר עליהם במצרים, לזכות להסיר ערלת הפה לזכות לברית הלשון והתורה, ולא עוד, אלא שבכל יום צריכים להסתייע בזכירת יציאת מצרים כדי לזכות לפתיחות הפה, וזה סמיכות גאולה לתפילה... (שם תרנ"ד)
והיה לאות וגו' למען תהיה תורת ה', תורת ה' דייקא, בהיות כי בכל תורה ומצוות יש כמה מדרגות בעשותן האדם, אמנם להיות נעשין בלי פסולת כלל הוא על ידי הקדמת יציאת מצרים, וזה ענין הזכרת יציאת מצרים קודם קריאת שמע בכל יום, שהוא עיקר התורה, כמו שכתוב ודברת בם, וכמו שהיה בכלל שהוקדם יציאת מצרים לקבלת התורה, כמו כן עדיין נוהג בכל יום, כי בהקדמת זכירת יציאת מצרים נעשין קצת בני חורין משעבוד היצר הרע, ויכולין לקבל עול מלכות שמים לעסוק בתורת ה' דייקא. (שם בא תרל"ז)
בא אל פרעה וגו' וידעתם כי אני ה'... ודבר זה נוהג תמיד בבני ישראל, כפי מה שמבררין ומספרים בנסים ונפלאות של הבורא יתברך כך זוכין לתורה, ותלה הכתוב זה בזה ולמען תספר וידעתם וגו'... (שם תרמ"א)
...כדאיתא במדרש שמות ג' מתנות על ידי יסורין וכו', כן הוא בכל נפש ישראל שצריכין יסורין להיות מוכן לתורה, אך הקב"ה וב"ש הקדים לנו גלות מצרים וגאלנו משם להיות הספור ביציאת מצרים במקום היסורים, כדכתיב ולמען תספר וגו' וידעתם כי אני ה'... על ידי הספור ביציאת מצרים זוכין לתורה בלא יסורין בפועל ממש, וזהו שנעשה תורה מכל מעשה מצרים, שכן הוא בחינת התורה לעולם כדאיתא זאת התורה וגו', כל העוסק בפרשת עולה חטאת כאילו הקריב, כן הוא בפרשיות סיפורי מצרים, שהעוסק בהם כאילו עבר עליו הגלות... (שם תרמ"ח)
בפרשת קדש לי... וכשאמר הקב"ה קדש לי ניתוסף קדושה בכלל בני ישראל, כי ביציאת מצרים נעשו בני ישראל כלים להיות הקדושה בתוכם בכלל ובפרט, אכן להיות ניכר בפועל ממש הוא בבכור, ואחר כך על ידי החטא ניתן זה הכח להכהנים, אבל פנימיות הקדושה ניתן לכל איש ישראל, ולכן אמר משה רבינו זכור את היום וגו', כי לימד לבני ישראל, שבכח זכירת יציאת מצרים יכולין להוציא מהכח אל הפועל רשימה קדושה זו שקיבלו בני ישראל בעצם היום הזה, וכמו כן כתב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, פירוש זכירה הוא דביקות בפנימיות בקדושה, ובאמצעיות יציאת מצרים יכולין לבא אל הזכירה הנ"ל בכל יום... (שם תרנ"ג)
ופירוש למען תהיה תורת ה' בפיך, אבל הענין הוא, דכל מה שברא הקב"ה בעולמו הכל בתורה, רק שנתלבש בדרך הטבע... אבל בני ישראל כשיצאו ממצרים נעשו בני חורין מן הטבע, ושיזכו לתורת ה' ממש בלי התלבשות בטבע... ובאמת בכח איש ישראל לגבור ולשבר הטבע בכח יציאת מצרים, ובכל עת שאדם מזכך עצמו ויוצא מן הטבע הוא זכר ליציאת מצרים, וזה הרמז תזכור את יום צאתך וגו' כל ימי חייך, שזה התעוררות יציאת מצרים והגאולה שיכול כל איש ישראל לעורר זאת, ואז כפי מה שיוצאין מהטבע מתקיים תהיה תורת ה' בפיך... (שם תרנ"ד)
בפסוק התיצבו וראו את ישועת ה' וגו', משמע שהיה נצרך להלחם עמהם עד עולם, ולכן כתיב תזכור יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, והשי"ת נתן לנו ישועה זו, כי בזכירת יציאת מצרים בכל יום נעשה הכל מעצמו, וזה פירוש ה' ילחם לכם, לעולם, ועתה יכולין לתקן מלחמה זו הכל בכח התורה... (שם בשלח תרנ"א)
בכל דור ודור... כי כל זה על ידי יציאת מצרים, שהאמת כן, רק שצריך לברר זה על ידי אמונה, והוא הסיפור, לשון בירור וגילוי מפורשת, כי בכל דור יש יציאת מצרים לפי ענין הדור, וכל זה היה בשעת יציאת מצרים, וכפי אמונת האדם כאילו יצא נתגלה בחינה זו, ומרגיש מיציאת מצרים של עתה, ויוכל לצאת כל אחד ממיצר שלו. (ויקרא פסח תרל"א, וראה עוד יציאת מצרים-כללי)
ביד חזקה, ואלו לא הוציא וכו', פירוש זרוע נטויה הוא הפחד והמורא להבא שייראו כל הרשעים מלהרע לנו, שהוציאנו ממצרים בכח זה, שיהיה יציאת מצרים נוהג תמיד, לכן מזכירין יציאת מצרים בכל יום... (שם תרל"ה)
יכול מראש חודש וכו', דהנה מחוייבים לעולם לזכור יציאת מצרים, אך אין יכולין לספר ולברר יציאת מצרים כראוי רק בלילה הזה, לכן כתיב בעבור זה, שהוא התגלות הגאולה בלבות בני ישראל, ומצות לילה זו מועילין על כל השנה שנוכל להזכיר יציאת מצרים... (שם תרל"ט)
כל המרבה לספר וכו' הוא על כל הימים, כמו שכתוב למען תזכר וגו', לכן זוכרין יציאת מצרים בכל יום, ועל ידי הספור מתעורר קצת גאולה בכלל ובפרט כל נפש מישראל. הרי זה משובח אינו סימן שהוא משובח, רק שנעשה משובח על ידי הסיפור. כמו שהיה יציאת מצרים הכנה לקבלת התורה וקבלת מלכות שמים, כמו כן גם עתה כפי מה שעוסקין ביציאת מצרים זוכין לתורה. ואינו רחוק לומר, כי מעשה בבני ברק היה בלילה אחרת, שהיו מספרין אותה הלילה ביציאת מצרים עד הבוקר, דאי לאו הכי פשיטא. והיה עוד אפשר לומר כי היה קודם אכילת מצה ומרור, שהיו שוכחין לאכול על ידי הסיפור, בשגם עוסק במצוה פטור מן המצוה, בפרט שבמצה פליגי אי בזמן הזה דאורייתא, וספור יציאת מצרים לכולי עלמא דאורייתא. ומה שאין מברכין ברכת המצות על ספור יציאת מצרים, יש לומר שהוא דבר המוטל עלינו בעצמנו גם אם לא היינו מצווין על זאת, ולא שייך על זה ברכה... (שם תר"מ)
כל ימי חייך וכו' ...והנה בכל דור ודור מתפשט יותר הארות מיציאת מצרים, וכשיהיו נשלמים כל ההארות יהיה מזה גאולה העתידה, כדאיתא שיציאת מצרים היתה הכנה לכל הגאולות, וכפי מה שעוסקין ביציאת מצרים וזוכרין אותה בכל הימים, כך יתרבו הנפלאות לעתיד, דיש להאמין שיש יציאת מצרים בכל עת, וכפי הסיפור והעסק ביציאת מצרים כך מתקיימת בפועל ממש... (שם תרמ"ב)
שמעתי מפי מו"ז ז"ל על שקורין לליל פסח סדר... ואפשר לבאר עוד על פי מה דכתיב כי לא בחפזון תצאו וגו', כי ביציאת מצרים היה הגאולה במהירות שלא היינו ראוים, ועתה צריכים אנו לברר על ידי סיפורי יציאת מצרים בכל שנה ובכל יום הטעמים של יציאת מצרים... וכשיהיה מתיישב הכל יהיה הגאולה העתידה... ועל זה נתקנו כל השאלות והתשובה עבדים היינו, וזה רמז הד' בנים, כי בוודאי כפי הספיקות שיש בלבות בני ישראל באופנים שונים, כך יש גלות מצרים, ובכל שנה מתעוררת הגאולה, ומתבררין אלה הספיקות עד שיהיה הכל מסודר ומיושב... ועל ד' הספיקות היו ד' גליות, ולכן יש ד' לשונות של גאולה... (שם)
כל המרבה לספר וכו' כי יציאת מצרים אין לה הפסק, כמו שכתוב כל ימי חייך, וכפי מה שמספרין יציאת מצרים נגמר ומתרבה הנס דיציאת מצרים, כיון שענין יציאת מצרים היא פרשה בתורה היא נצחיות, וזה שהוסיפו כל התנאים אמור מעתה במצרים לקו נ' מכות וכו'... וזה ענין סיפור יציאת מצרים להוציא מכח אל הפועל, כי עיקר יציאת מצרים הוא חירות משיעבוד הסט"א, רק במצרים היה שורש הסט"א, ובפרטות נגמר בכל שנה יותר כנ"ל. (שם תרמ"ג)
יכול מראש חודש... אך לא בכל עת יכול לספר, רק שיש זמנים שמתגלה ההארה ואז מתקיים גוף הספור, והם ג' בחינות עולם שנה נפש, שמכל אלו נגמר הספור, וזה שאמר בעבור זה, שעתה המעשה במצות מצה ומרור והזמן מיוחדים לזה, והפה של איש ישראל נפתח, ולכן נקרא פסח, פה סח. (שם)
בנוסח ההגדה... וכמו כן לימות המשיח שאז יהיה בחינת כולנו חכמים וכו' אף על פי כן אין למנוע מסיפור יציאת מצרים, כי על ידי יציאת מצרים יהיה אז התיקון ביתר שאת, כמו שכתוב המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. (שם תרמ"ו)
איתא בגמרא... וז"ל אמרו לחם עוני שעונין עליו דברים, הרמז שבסיפור יציאת מצרים מתקנים עתה כל מה שהיו צריכין אז לתקן על ידי עבודה קשה, ויש רמז כתיב התם בעצבון תאכלנה כל ימי חייך, וכתיב הכא למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, שעל ידי זכירת יציאת מצרים יכולין לברר התערובות ולזכות להארת עץ החיים... (שם תרנ"א)
במדרש ומי גוי גדול... כי פירוש גאולה מה שיודעין שגם בתוך כל הסתר וגלות מחיצוניות יש גם כן נקודה גנוזה ממנו ית', ועל ידי זה באה הגאולה, ועל ידי שזוכר יציאת מצרים שגאלנו השי"ת, ועל ידי זה נתברר שגם כל הסתר הוא גם כן מחיות השי"ת בלבד, על ידי זה יוכל להתפלל ולבקש גילוי גם עתה, כי כל תפלה היא רק על גילוי כבודו יתברך, כי בזה נכלל הכל, וזה שאמר גם כן בשבת וזכרת וגו' עבד היית... (דברים ואתחנן תרל"א)
בפסוק כי תאמר וגו'... אך הכתוב אומר, כי הוא רק כדי לזכור ביציאת מצרים על ידי זה נופך בלבם פחד המלחמות כדי שיזכרו חסדי ה' שעשה עמנו במצרים, וזכירה זו עצמה היא העצה להנצל מהם, וכתיב זכור תזכור וגו', שעל ידי הזכירה מעוררין זכירה בשמים גם כן שבני ישראל מעוררין גאולת מצרים על ידי הזכירה כנ"ל. (שם עקב תרל"ה)
...ובאשר גאולת מצרים היא נצחית, ובמדרש (ב"ר פרשה צ"ז) מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום, וזה שמזכירין יציאת מצרים בכל יום, נוהגת מדה זו תמיד, שאף פגומי ברית רחמנא ליצלן נמי הקב"ה מרתיק עליהם, וכל איש המכין אזנו ולבו לשמע הוא מרגיש, ובפרט בשבת... (שמות תרע"ו)
...וזה עיקר זכרון יציאת מצרים, שיזכור האדם אף בצר לו, מכל מקום כשיפנה עצמו להשי"ת יושיעו מכל צר ועקו דיליה, כמו שהיו במצרים בעומק הקליפות, כמו שנאמר גוי מקרב גוי, אלו ואלו וכו', ומכל מקום הוציאם השי"ת, כן כל איש אשר ידע נגעי לבבו לא יתיאש חס ושלום מלבקש עזר ה' להושיעו מן המיצר... (שמות בא ט)
...וזהו מצות זכירת יציאת מצרים וקריעת ים סוף בכל יום ולילה, לדעת כי כבר הוציאנו השי"ת משורש טומאה זו ומהשיקוע בה, וקריעת ים סוף היה רק מצד הקב"ה, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש דקריעת ים סוף בעתיקא תלייא בלא אתערותא דלתתא, כי העיקר מה שהשי"ת עוזרו, וכמו שנאמר לא יעזבנו בידו. (שם בשלח יג)
...וצריך להבין, בשלמא הג' רגלים הם זכר ליציאת מצרים, פסח יציאת מצרים, שבועות מתן תורה, סכות ענני כבוד, אבל שבת במה היא זכר ליציאת מצרים. והענין הוא, דנודע כי בצאת בני ישראל ממצרים לא היה שום הפרש ביניהם למצרים, כמו שכתוב גוי מקרב גוי, שהיו אלו ערלים ואלו ערלים וכו', רק שהקב"ה חשק בהם ונשבע לגואלם, ובחסדו הגדול האיר להם והופיע בתוך עומק לבבם מגודל קדושתו בלי הכנה מצדם, עד שהוציאם ממצרים. ולכן נצטוינו לזכור בכל יום יציאת מצרים, ואין המכוון על הזכרה בפה בלבד, אלא שיהיה דבר זה נקבע בעומק לב כל ישראל, שבאם חס ושלום יהיה משוקע באיזה תאוה וסיאוב רחמנא ליצלן, ולא יוכל לשוות עצה בנפשו אל יתייאש עצמו, רק שיאמין ויצפה להשי"ת ויוציאו מהסגירו, כי יתחזק לבבו שאיננו משוקע יותר ממה שהיו אז ישראל משוקעים במ"ט שערי טומאה, והשי"ת הוציאם משם בלי אתערותא דלתתא, כן גם לי יעזור השי"ת... אבל לישראל להיפוך שנצטוו על המנוחה ביום השבת, ובו ביום משפיע להם השי"ת קדושה בלי שום אתערותא דלתתא, ואינו מצד פעולת האדם, ובזה הוא שבת זכר ליציאת מצרים, שהיה גם כן בלי אתערותא דלתתא. (שבת חול המועד פסח כד)
...כי כל ענין יציאת מצרים אשר נצטוינו לזכור ב' פעמים ביום ובלילה בכל יום, היינו להשריש שורש הזה בלב ישראל, שהאדם צריך לבקש האמת, ולא יטנו רצונו לשלול האמת... מה שאינו כן פרעה הרשע, לא חשב חשבון צדק, וירא כי היתה הרוחה והכבד את לבו (שמות ח'), ועל כן נענש בעונשים קשים ומרים, ולמען תתפרסם האמונה הזאת, כי האדם צריך לבקש האמת כאשר הוא, ולא יטנו רצונו, ואז יצליח... היינו יציאת מצרים שאנו מזכירין ב' פעמים ביום. (חלק א סימן קעא)
והנה מצינו כי זכירת יציאת מצרים נתחייבנו לזכור ב' פעמים ביום, וגם א' משש זכירות היא יציאת מצרים, וגם כל המצוות הן זכר ליציאת מצרים, אם כן נוכל להבין כי בודאי יש לה יוקר עצמי, ואי אפשר לחיות בלא זה, כדי להתבונן כי הוא יתברך משגיח ומושל בעולם. ואם כן ממילא מי שאינו מתבונן ביציאת מצרים אינו חי, וזהו לא המתים יהללו י-ה וגו'. (חלק ב סימן קכה)