יציאת מצרים   שאלת הרכוש

 

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. (בראשית טו יד)

ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים, והיה כי תלכון לא תלכו ריקם. ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ושמתם על בניכם ועל בנותיכם וניצלתם את מצרים. (שמות ג כא)

דבר נא באזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב... (שם יא ב)

ובני ישראל עשו כדבר משה, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, וינצלו את מצרים. (שם יב לה)

זהר:

כעין זה הקב"ה אמר לאברהם ידע תדע וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. כשבא יוסף למצרים לא נמצא בה רכוש גדול, גלגל הקב"ה גלגולים והביא רעב על העולם, וכל העולם הביאו כסף וזהב למצרים, ונתמלא כל ארץ מצרים כסף וזהב, ואחר שנתקן רכוש גדול בכל השיעור הביא את יעקב למצרים... בא וראה, בשביל יוסף שהיה צדיק גרם שיקבלו ישראל עושר כסף וזהב, שכתוב ויוציאם בכסף וזהב וגו', ומידו של הצדיק בא זה לישראל, והכל לזכות אותם לעולם הבא. (מקץ סז)

שני עושר לקחו ישראל, אחד כשיצאו מגלות מצרים, ואחד כשבאו לארץ, (בנתיצת הבתים המנוגעים)... (תזריע קסא)

מכילתא:

ובני ישראל עשו, וכי מה אמר להם משה במצרים, הרי הוא אומר דבר נא באזני העם, וכן עשו, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, שאין תלמוד לומר ושמלות, אלא הכסות היתה חביבה עליהם יותר מכסף וזהב. וה' נתן, כמשמעו, דברי רבי ישמעאל, לא הספיקו לומר השאילני עד שהוא נותן לו. רבי יוסי הגלילי אומר האמינו בם, שהיו אומרים, ומה באפלה לא עשו, עכשיו הם נחשדין. רבי אליעזר בן יעקב אומר, רוח הקדש שרתה עליהם, והוא אומר השאילני כליך המונח במקום פלוני, והוא מוציא ונותן לו, ואין חן אלא רוח הקדש, שנאמר ונתתי על בית דוד רוח חן ועל ירושלים רוח חן. רבי נתן אומר אינו צריך כך, אלא וישאילום, מה שלא שאלום היו משאילים אותם, היה אומר לו תן לי חפץ פלוני, והיה אומר לו טול לך ואחר כיוצא בו. וינצלו את מצרים, מלמד שעבודה זרה שלהם נתכת ובטלה וחזרה לתחלתה, ומנין שביזת הים גדולה מזו, שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, עדי זו מצרים, עדיים זו ביזת הים, ואומר כנפי יונה נחפה בכסף ביזת מצרים, ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים, תורי זהב נעשה לך זו ביזת הים, עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים. (בא פרשה יג)

ספרי:

וזכרת כי עבד היית במצרים, הענקתי לך ושניתי, אף אתה הענק לו ושנה לו, מה במצרים נתתי לך ברוחב יד, אף אתה תתן לו ברוחב יד, וכן הוא אומר אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף... (ראה קכ)

תלמוד בבלי:

דבר נא באזני העם וגו', אמרי דבי רבי ינאי, אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקב"ה למשה, בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל, בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו, בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם, בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום. וישאילום, אמר רבי אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם, איכא דאמרי בעל כרחם דמצרים, ואיכא דאמר בעל כרחם דישראל... משום משאוי. וינצלו את מצרים, אמר רבי אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, וריש לקיש אמר כמצולה שאין בה דגים... (ברכות ט א)

אמר רבי יהודה אמר שמואל כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא, אין לי אלא שבארץ מצרים ושבארץ כנען, בשאר ארצות מניין, תלמוד לומר וכל הארץ באו מצרימה, וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן, שנאמר וינצלו את מצרים. והיה מונח עד רחבעם, בא שישק מלך מצרים ונטלו מרחבעם, שנאמר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים ויקח את אוצרות בית ה' ואת אוצרות בית המלך, בא זרח מלך כוש ונטלו משישק, בא אסא ונטלוהו מזרח מלך כוש ושיגרו להדרימון בן טברימון, בא יהושפט ונטלו מבני עמון, והיה מונח עד אחז, בא סנחריב ונטלו מאחז, בא חזקיה ונטלו מסנחריב, והיה מונח עד צדקיה, באו כשדיים ונטלוהו מצדקיה, באו פרסיים ונטלוהו מכשדיים, באו יוונים ונטלוהו מפרסיים באו רומיים ונטלוהו מיד יוונים, ועדיין מונח ברומי... (פסחים קיט א)

...ועוד שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים, שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים... (בכורות ה ב)

שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו הרי הוא אומר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו, אמר גביהא בן פסיסא לחכמים, תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן... אמר להן מהיכן אתם מביאין ראיה, אמרו לו מן התורה, אמר להן אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, תנו לנו שכר עבודה... (סנהדרין צא א)

אבות דרבי נתן:

כסף מצרים חזר למקומו, שנאמר וינצלו את מצרים, ואומר וילקט יוסף את כל הכסף וגו' ואומר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה שישק מלך מצרים וגו' ויקח את כל אוצרות בית ה' וגו'. (פרק מא ט)

מדרש רבה:

ונתתי את חן העם, מה שאמרתי לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אני עתיד לעשות אתכם לחן בעיני מצרים כדי שישאילום וילכו מלאים, כדי שלא יהא פתחון פה לאברהם אביהם לומר ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. ושאלה אשה משכנתה וגו', מלמד שהשמלות חביבות עליהם ביותר, שבזמן שאדם יוצא לדרך אם אין לו שמלה הוא מכסיף. ונצלתם את מצרים, עתידים לעשות מצרים כמצולה שאין בה דגה. (שמות ג יד)

תורי זהב נעשה לך, תורי זהב נעשה זו ביזת הים, עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים, כשם שהפרש בין כסף לזהב, כן יש שבח ממון הים מביזת מצרים, שנאמר (יחזקאל ט"ז) ותבאי בעדי עדיים, עדי זו ביזת מצרים, עדיים זו ביזת הים... (שיר א נד)

מדרש תנחומא:

...וכן במצרים הענן מאיר לישראל ומחשיך למצרים, שנאמר לא ראו וגו' ולכל בני ישראל היה אור, והיה מאיר לישראל ומראה להן כל כלי כסף וזהב ושמלות וכל טוב מצרים, ומה שבתיבות ובחביות ובמטמוניות היה מראה להן, והיו שואלין ונותנין להם בעל כרחן, שהיו אומרים להם ישראל הרי לך במקום פלוני כלי כך וכך... (בא ג)

...וה' נתן את חן וגו', עדיין אינן שואלין והן נותנין להם. וינצלו את מצרים, אפילו עבודה זרה של כסף ושל זהב וניתכת וחזרה כבתחילה, ונטלו את הכל. ובזת הים גדולה היתה מבזת מצרים... (שם ח)

מדרש תנחומא הקדום:

דבר אחר ויסע משה, שהסיען בעל כרחן שלא בטובתן, כיצד, אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים יצא פרעה לרדוף אותם בכל אותם האוכלוסין, שנאמר ויקח שש מאות רכב בחור, מה עשה, עמד וקישט כל אותן הסוסים באבנים טובות ובמרגליות, כשבאו לים וטבען הקב"ה היו צפין על שפת הים כל אותן האבנים טובות ומרגליות והיו מושלכים, והיו ישראל יורדין בכל יום ונוטלין מהם, ולא היו מבקשים לזוז משם... (בשלח טז)

שוחר טוב:

ויוציאם בכסף וזהב, אמר רבי אליעזר הגדול הירוד שבישראל הוציא בידו ממצרים תשעים חמורים טעונים בכסף וזהב. (תהלים קה)

מדרש הגדול:

ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה וגו', יכול משה ואהרן לא נטלו מן הבזה, אפשר שיעברו על עשה ועל לא תעשה, תלמוד לומר גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים, מלמד שהיו מפקידין אצלן פקדונות. (שמות יא ג)

ובני ישראל עשו כדבר משה, אמר להן לא תהיו מהלכין משכונה לשכונה, שלא תהו נראין כבני אדם הרמאין. כלי כסף וכלי זהב, הראוי לשאול כלי כסף ישאל כלי כסף, כלי זהב ישאל כלי זהב... וישאילום, רבי אומר כשהיו ישראל במצרים מה נאמר בהן, ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, מלמד שהיו גרים עמהן, כשבטלו מן השעבוד מה נאמר בהן, וישאלו איש מאת רעהו, מלמד שהיו רעים להם, כשנגאלו מן השעבוד מה נאמר בהן, וישאילום, מה שהשאילום לא הגיעום, והיו משאילין אותן בעל כרחן, מלמד שהיו יראים מהם כבני אדם שיראים מן קוניהם, ומפני שהיו אומרין למחר יהיו אומות העולם רואין אותן במדבר יאמרו ראו כמה עשירים עבדיהן שלמצרים. ומנין אתה אומר שלא היה כל אחד ואחד מישראל שלא היה יכול להעמיד אהל מועד וכל כליו וכו', תלמוד לומר מאת כל איש אשר ידבנו לבו... יכול היה בהם אחד שלא נטל, תלמוד לומר ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל... למה משבח הכתוב את בזת הים יותר מבזת מצרים, אלא מה שבבתים נטלו במצרים, ומה שהיה בתסווראות נטלוהו על הים, שכך הוא דרכם שלמלכים בשעה שיוצאין למלחמה מוציאין כל כספם וזהבם עמהם, כדי שלא להמריד אחרים תחתיהן... (שם יב לו)

אמר רבי אלעזר תרומה גדולה בקש מהם, וכמה שיעורה, אחד מארבעים, להודיעך כמה כסף וזהב היה עמהן בצאתם ממצרים, שנאמר ויהי כל זהב התרומה וגו'. (שם לה ד)

לקח טוב:

וישאלו איש מאת רעהו, וכי מצרים רעיהם של ישראל היו, אלא מלמד שאחרי המכות נהיו המצריים כרעים וכאוהבין לישראל כדי להשאיל להם כליהם, וכשישראל היה אומר לו למצרי ריעי ואהובי השאילני כלי זה או מלבוש זה, כלי כסף וכלי זהב זו, ולא היה לו למצרי פנים למונעו ממנו... ואם תאמר והלא בשלשה ימי אפלה לקחו כל אשר להם, תשובתך, בשלשה ימי אפלה לקחו המטמוניות ולא הרגישו המצריים, ומה שהיה להם בבתים השאילום. והלא דברים קל וחומר, הם שלא הבטיחם הקב"ה אלא בדבור אחד זכו לכך, אנו שהבטיחנו על ידי כל נביא וחוזה על אחת כמה וכמה... (שמות יא ב)

רש"י:

וישאילום - אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם, אתה אומר אחד, טול שנים ולך. (שם יא לו)

אבן עזרא:

גם האיש משה - רבים היו משאילים לכבוד משה. (שם יא ג)

ובני ישראל עשו - כל אחד שאל כפי מדרגתו, שהרי במשכן הביאו הנשיאים לבדם האבנים היקרות... (שם יב לה)

רשב"ם:

וישאלו ממצרים - לשם מתנה גמורה. (שם יא ג)

וה' נתן את חן העם - לתת להם במתנה גמורה, וישאילום - מילאו שאלתם. (שם יב לו)

חזקוני:

ושאלה אשה - במתנה גמורה, כלי כסף - לכבוד החג שתחוגו לי במדבר. (שמות ג כב)

וישאלו - ה' עשה דרך שאלה ולא מתנה, כדי שירדפו אחריהם. דבר אחר, וישאלו - לשון מתנה, כמו שאל ממני ואתנה. רעהו - מלמד שאחרי המכות היו המצרים כרעים לישראל. כלי כסף - במקום שהניחו להם ישראל בתיהם ושדותיהם וכליהם שלא יכלו לשאת. (שם יא ב)

בעל הטורים:

ושמלות - ב' במסורה, כאן ולהלן וכלי זהב ושמלות, לומר לך שכל כלי הכסף והזהב לקחו, אבל שמלות לא לקחו, אלא כל אחד ב' שמלות, אחד לצרור בו הבצק ואחד למלבוש, והיא הספיקה להם כל ימי היותם במדבר, דכתיב שמלתך לא בלתה מעליך. (שם ג כב)

וינצלו את מצרים - בגימטריא: עשאוה כמצודה שאין בה דגן. (שם יב לו)

עקדה:

ושאלה - ואם יאמר שהולכים לעשרה ימים, הרי לא יכלו לקחת עמם כל רכושם ואהליהם, ולכך הבטיח להם שיתן להם חן וישאלו מהשכנים דברים קלים, וזה תמורת הנכסים שיעזבו להם, ונצלתם - וזאת תהיה לכם התנצלות גדולה לפני כל מי שיגנה אתכם. (שם ג כב)

ספורנו:

ונצלתם - תתקנו השאלה אחר כך ברדפם אחריכם להלחם ולשלול אתכם, כי שלל הרודפים לנרדפים. (שם ג כב)

דבר נא - שלא ידאגו שבחמדת הממון ירדפו אחריהם, כי בזה תהיה ישועתם. (שם יא ג)

אלשיך:

כלה גרש - הוצרך להקדים שאלת הדברים ממצרים, כי בליל היציאה יהיה כלה במצרים, ואי אפשר לבקש בעת בכייתם תכשיטים ליום חגם. ועוד גרש - לישראל גם כן יהיה חפזון של גרושין ואין להם פנאי. באזני העם - בלחישה, שלא יוודע הדבר למצרים, וזה שאמר ובני ישראל עשו כדבר משה, שהקדימו לשאל מהמצרים, ועוד שלא שאלו מחמדת ממון כי אם בדבר משה. (שם יא א וב)

אור החיים:

כדבר משה - לקחו לצד מצות הנביא ולא להנאת ממון, והיתה הוראת שעה לעבור על גנבת דעת וכו', וישאילום - בעל כרחם, כי פועל אדם ישלם לו, שישראל חבבו היציאה ולא חששו להנאת ממון, והרויחו על ידי זה. (שם יב לה ולו)

הגר"א:

בברכות, שלא יאמר אותו צדיק וכו'... שאברהם יחשוב שיציאת מצרים היא הגאולה השלמה, ויאמר ואחר כך יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, אבל לפי האמת הגאולה השלמה והרכוש יהיה על ים סוף... (קול אליהו בא)

וישאלו איש מאת רעהו וגו'... הא קיימא לן דמצרים אינו בכלל רעהו, ועוד. אלא על כרחך צריך לומר, שלא היה בכחם לעשות כזאת אם לא אשר מקודם יכופו את יצרם לעשות חסד איש עם רעהו, ועל ידי זה ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים וגו', ולפי זה שפיר קאי רעהו על ישראל, ושייך בזה לשון בקשה... (שם)

הכתב והקבלה:

וניצלתם את מצרים - תפטרו אותם מחובם לשלם השכר, שהרי לא רוקנו את מצרים, וכמו שאמרו שבזת הים היתה עוד יותר גדולה, והוא לשון התנצלות, ריקנות מוסרית מהתחייבות. (שם ג כב)

מלבי"ם:

ויאמר שלום לכם - ...פירוש שאחר שהטעם מה שהקדים ה' שיהיה במצרים שבע גדול ואחריו רעב בכל הארצות, הוא כדי לקיים מה שאמר ואחר כך יצאו ברכוש גדול, ומצרים היתה אז עניה, והזמין ה' שכל הארצות הביאו לשם כסף וזהב עד שנתעשרו, והיה להם רכוש גדול שיקחו ישראל עמהם בצאתם... אם כן אין צריך שאתם תתנו גם כן, אחר שהוא רק בשבילכם, ובאשר לא נודע באיזה זכות יהיה מה שיצאו ברכוש גדול, אם יהיה בזכות עצמם או בזכות אבותיהם, אמר אלקיכם ואלקי אביכם נתן לכם מטמון... (בראשית מג כג)

ונתתי את חן - באשר היה שם לישראל שדות וכרמים ובתים וכלי בית, ומה יעשו בלכתם מן הארץ, שהמצריים ישסו בתיהם ורכושם והם ילכו ריקם, אמר להם שלא ילכו ריקם. ושאלה - שבלכתם מן הארץ יבקשו מאת שכניהם וגרי ביתם, שהם יקחו להם בתיהם וכלי ביתם, ובעבור שווי דמי הבתים יבקשו מהם כלי כסף וכלי זהב, שנוחים לשאת בדרך, ובזה ונצלתם את מצרים... (שמות ג כא וכב)

מאת רעהו - שישאלו גם מהרחוקים, או שישאלו בתחבולה העניים מהעשירים בישראל, ויטעו המצרים שהשאלה רק לשם החג. ומה שאמרו בברכות שלא יאמר אותו צדיק וכו', שהבטחת הרכוש היתה אם יצאו בזמן, והשיבו ישראל מוטב שנצא עכשיו בלי רכוש, אבל אברהם יטעון שקושי השעבוד השלים, על כן בקש שישאלו בכל זאת ויצאו. (שם יא ב וג)

ובני ישראל - העשירים שאלו תיכף, והעם שהתביישו שאלו אחר כך, שהשאילום בעל כרחם, ופירשתי שהוא על נכסיהם שהשאירו להם... (שם יב לה)

רש"ר הירש:

ושאלה - רק פעם בתנ"ך באה המלה במובן להלוות, וכי ישאל איש מעם רעהו, המובן הרגיל הוא לבקש או לדרש, ואז באה עם מלת היחס מ או מאת, כי על ידי זה החפץ נפרד מהבעלים. במובן של הלואה באה מלת היחס "מעם", כי החפץ נשאר לבעליו... ונצלתם את מצרים - הם יתנו לכם יותר ממה שתרצו, אולי מתוך רגש השתתפות אנושי. (שם ג כב)

משך חכמה:

מחר יעשה ה' - והמצרים מכרו את בהמתם לישראל כדי שלא ימותו, ומשנהגו בהם טובת עין בכך בושו אחר כך שלא להשאיל להם כליהם. (שם ט ה)

שפת אמת:

בפסוק לכולם נתן וגו', והענין הוא, כי הפנימיות לעולם אחד, אבל המלבוש מתחלף כפי מדריגות האדם, עולה ויורד, כמו שכתוב פושטת צורה ולובשת צורה, ובודאי התועלת שבא על ידי הגלות הוא תיקון המלבוש, לכן ביציאת מצרים כתיב כלי כסף וכלי זהב ושמלות חביב מן הכל, עיין שם ברש"י דברי חז"ל, ויוסף נתן להם זה הדרך איך יוכלו להתלבש בכל אלה לבושים שונים... (בראשית ויגש תרל"ט)

בפסוק דבר נא וכו' דרשו חז"ל כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו', ותמוה מה צורך בטעם הזה, וכי בלאו הכי לא יקיים השי"ת הבטחתו, אמנם יש לפרש כי עבודת אבינו אברהם בכלל העולם להמשיכם אחר הבורא יתברך, כמאמר לו ישמעאל וכו', אמנם בבא אבינו יעקב ושבטי עליון אחריו ונבחרו להיות מיוחדים להקב"ה, כמו שכתוב יעקב בחר לו וגו', ובני ישראל עתה הרגישו זאת, לכן תיכף שיצאו ממצרים היו מוכנים לקבל התורה, כמו שאמרו ז"ל שצמאו למים זו תורה. והנה השי"ת הבטיח לאברהם אחר כך יצאו ברכוש גדול, שהוא ענין הוצאת ניצוצי קדושה ממצרים, והיה הכל בדרך שדרך בו אבינו אברהם ראשון לגרים, אמנם בני ישראל מצדם הם למעלה מזאת הבחינה, כאשר חכמים הגידו קשים גרים לישראל וכו', לכן לא היו חפצים בזה, ולא היה זה חס ושלום חסרון קיום הבטחת הבורא, כי אדרבא נתעלו ביתר שאת באופן שלא נחשב בעיניהם רכוש גדול הנ"ל, אמנם כדי שלא יאמר אתו צדיק דייקא לכן דבר נא וישאלו. (שמות בא תרל"ז)

בפסוק דבר נא וגו', כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו', להבין הענין, כי ידוע שבני ישראל העלו ממצרים ניצוצות קדושות שהיו נמצאות שם, כדכתיב כגן ה' כארץ מצרים, וכן מצינו שהאבות שירדו מקודם למצרים, ונחשב להם לשבח שעלו משם... וגם ערב רב עלו הוא התערובות שהיה מעורב במצרים הארות רבות מהקדושה, ועל זה רמז הקב"ה ליעקב אע"ה אעלך גם עלה, וזהו הרכוש גדול. אכן וודאי מדרגות בני ישראל כאשר יצאו ממצרים היה למעלה מאד, שזכו לקבל עשרת הדברות ונתרוממו כמלאכי השרת, ושראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים, ולא היה בהם הגשמיות, וידוע כי לכל הארה יש התלבשות כמו התלבשות הנשמה בגוף וכפי התרוממות הנשמה כך המלבוש, ולכן הוצרכו בני ישראל להוריד עצמם להתקרב אל הגשמיות כדי לקבל הארות ממצרים, וזה ענין שאלת הכלים ממצרים, והכל היה לקיים ההבטחה לאברהם אע"ה ראשון לגרים, שהיה כל רצונו לקרב כל הברואים אליו יתברך, הבטיחו השי"ת כי בהיות שבני ישראל יתרוממו, עם כל זה יעלו שאר הניצוצות גם כן על ידם. ובאמת מצינו שבאו אחר כך לחטא על ידי הערב רב הנ"ל, כמו שכתוב ודי זהב... על ידי שבאו ההארות ממקום טמא, היה צריך עבודה גדולה לתקן אותם ולצרפם צירוף אחר צירוף. אכן וודאי יתוקן הכל בעזר השם יתברך עד גאולה העתידה, וזה השבח שעשו כדבר משה... (שם תרמ"ג)

ראה יציאת מצרים-כללי, בא תרמ"ה.

בפסוק וגם ערב רב... ובזה מובן מה שאמרו חז"ל דבר נא וכו' שלא יאמר אותו צדיק וכו' ...אבל האמת הוא, כי בודאי כל נסיון הוא לטובת המנוסה, וכשעומד בנסיון זוכה לטוב הצפון, אבל בני ישראל לא עמדו לגמרי בנסיון, שלכן כתוב ביד חזקה הוציאך, ואם כן לא היה ראוי לנו לקבל זה השכר הגדול, רק כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו'... (שם תרנ"ב)

במדרש דבר נא וכו'... אך מצינו כי באו לידי חטא ברבוי כסף וזהב, וזה כמאמר ודי זהב, והטעם נוכל לומר, כי הקב"ה הבטיח כשיצאו אחר ת' שנה יצאו ברכוש גדול, ואחר כך הקדים הקב"ה הגאולה ברד"ו שנה, כי אם היה מאחר עוד שעה אחת היו נטבעין חס ושלום, וזה היה על ידי קלקול החטא, כמו שכתוב איש שקוצי עיניו וגו', והשי"ת ברחמיו סיבב שהגדיל רשעת פרעה עד למעלה ראש, עד שהוצרך לנקום בו, ועל ידי זה ניצולו... ולכן לא היה שורת הדין להיות יוצאים בכסף וזהב... אך דבר ה' אשר יצא מפי ה' לא ישוב ריקם, וזאת אחת ממדותיו של הקב"ה, אשר בהבטיחו לאחד דבר ואחר כך מעלהו לטובה גדולה מזאת באופן שמרוצה עד מאד להניח טובה הקטנה בעבור הגדולה, עם כל זה שניהם נתקיימו בו, כי הוא אלקים אמת... ולאשר כי לא היה נתקן הכסף וזהב, לכן באו על ידו לידי חטא, ולכן נתלה הדבר במעשה עצמן, וישאלו ממצרים, ואף על פי כן הואיל והיה בציווי המקום ב"ה זכות מצוה סייע אותם, וניתקן אחר כך על ידי נדבת המשכן... (פסח תרל"ה)

בענין קריעת ים סוף... ומצינו גם כן שהוצרך משה רבינו ע"ה בעל כרחם להוליכם מן הים, כמו שכתב ברש"י בפרשה ויסע משה את ישראל מים סוף, וקשה הא במצרים הוצרך לבקש מהם שישאלו כלי כסף וזהב. אכן מקודם יראו להתדבק בנצוצות שהיו במצרים כמו שכתבנו, אך בים שהיה תיקון לגמרי, ראו כי הרויחו בזה הגלות כמה מעלות טובות, עד שהיו חפצים כמה שיעבודים כאלה לזכות אחר כך לאלה המדריגות... (שם תרמ"ג)

שם משמואל:

...ובזה יש לפרש מה שבמצרים לקחו את הרכוש הגדול רק על ידי שאלה, ולמה לא בקשו מהם במתנה, כי בודאי לא היו מונעים מהם, שהרי אמרו כולנו מתים, ולמה להם לקחת בשאלה שיהיה להם למצרים טענה עליהם. ולהנ"ל ניחא, שהרי כל עצמם היו צריכים להפרד מן המצרים שלא יהיה להם שום חיבור, על כן לא היו יכולים ליקח במתנה רק בשאלה, ולזכות בהם אחר כך מעצמו בדין שלל מלחמה כאשר רדפו אחריהם, כמו שכתב הספורנו, אבל אם היו לוקחים מתנה מהם, לעולם היה להם קצת חיבור באמצעות המתנה... (בראשית ויצא תרע"ב)

והנה ידוע, שהבטחת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול עדיין לא נתקיימה בשלימות ביציאתם ממצרים, באשר יצאו קודם גמר הארבע מאות שנה, וזה שאמרו ז"ל (ברכות ט') דבר נא באזני העם וישאלו, כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו', שמחמת הבטחת השי"ת לבדה לא היה ראוי ליתן אז הרכוש גדול, ועיקר הרכוש גדול יהיה לעם כשיושלמו כל הגליות שמסתעפין מחמת חוסר השלמת ארבע מאות שנה, וזהו שפירש רש"י, (ישעיה כ"ג) עתידים צדיקים לבוז אותה לימות המשיח, ואז יהיה כענין שהיה במצרים, שאמרו ז"ל, (פסחים קי"ט) כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו, וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהם, כך יהיה לעתיד שכל כסף וזהב שבעולם תלקט אותם מלכות הרשעה, וכשיצאו ישראל יטלוהו עמהם. וכבר הגדנו שכסף וזהב הם לבושים לניצוצות הקדושים שהיו נבלעים בהם... (שמות וארא תרע"ט)

...ונראה לומר, כי עיקר הרכוש הגדול הוא ארבע מאה עלמין דכסיפין, וזכו בהו ישראל בשכר הד' מאות שנה, והנה נתמרק חטא עבודה זרה בשלימות, ושבו להיות לגמרי בצל כנפי השכינה, והיו דבקים באהבה עד התכלית, והיא עריבות הנפש שאין בכל העולם דוגמתה, כמו שהאריך בספר אור החיים, ובאמת יהיה כן לעתיד שישלים הקץ שנשתייר מגלות מצרים, כמו שאיתא בספרים הקדושים, וזה יגרום גם רכוש גדול בפועל הגשמי כסף וזהב וכל חמדת הגוים, כי הרוחני ישפיע לעומתו גם בגשמיות, שהרי אז כולו קדוש, שגם הגשמיות תהיה קודש.

ובזה יש לפרש דקדוק לשון הכתוב, שמאחר שלשון ד' מאות שנה אינו דבוק עם ועבדום ועינו אותם, אלא אגר יהיה זרעך, למה לא כתיב גר יהיה זרעך ד' מאות שנה בארץ לא להם וגו', ולזה יובן שהרכוש הגדול אועבדום ועינו אותם קאי, על כן הפסיק בין ועינו אותם לבין הא דכתיב וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי במלים ארבע מאות שנה, ד"וגם" מרבה ארבע המלכיות ששיעבדו בישראל, וזה יהיה אחר הקץ, אז יצאו ברכוש גדול. וזהו מאמר הש"ס שלא יאמר אותו צדיק וכו', הגם שלפי ההבטחה אין מגיע להם הרכוש הגדול עד תום מירוק חטא עבודה זרה, מכל מקום מאחר שקיים בהם ועבדום ועינו אותם, ובזה נמצאו שלמים, צריך הקב"ה ליתן להם בחסדו בשכר ועבדום ועינו אותם.

ויש עוד להסביר, דהנה ידוע דכל מה שאדם משליך ממנו פחיתות הגשמיות בא לעומתו בטהרת הרוחניות, ואם כן לעומת שהשליכו ישראל את חטא התאוה ונתמרקו על ידי הגזרה ועבדום ועינו אותם, באו לעומתו באהבת הקדושה, הגם שלא הגיעו לד' מאות עלמין דכסיפין, מכל מקום באשר השיגו קצת מזה, יש להם גם כן רכוש גדול בגשמיות, לעומת שזכו לאהבה ברוחניות. (שם בא תרע"ג)

...דהנה כבר הגדנו דבאשר לא השלימו ישראל הד' מאות שנה במצרים מפני שהיו במ"ט שערי טומאה ולא יכלו להתמהמה, אם כן עדיין לא הגיעה העת ליתן להם הרכוש הגדול, שהוא כעין שכירות והענקה שנותנים לעבד שיוצא לחירות, שאין משתלמים אלא לבסוף... (שם תר"פ)

פסל לך... משם נתעשר משה הרבה, ויש להבין מה צורך היה למשה רבינו ע"ה בעשירות... ונראה לפרש, שהנה במדרש (פרשה מ"ו) אמר הקב"ה דין הוא שיטול משה אותן פסולת, ישראל שלא נתעסקו במצוות נתתי להם כל טוב ארץ מצרים והעשירו, ומשה שעסק בעצמותיו של יוסף יהא עני... וידוע שאלה היו ניצוצות הקדושה שהיו מפוזרים בכל העולם, וכסף וזהב היו לבושים להם, כסף לניצוצי אהבה, זהב ליראה... וזהו עשאוה כמצולה שאין בה דגים, היינו ניצוצי קדושה. והנה מה שמשה לא נטל מביזת מצרים שהיה עסוק בעצמות יוסף, מכל מקום בודאי לא היה מקרה, ועוד התינח ביזת מצרים שהיה צריך אז לחפש אחר ארונו של יוסף, ביזת הים מה איכא למימר. אבל הדברים יובנו על פי דברי הש"ס ברכות ל"ג, יראה לגבי משה מילתא זוטרתא היא, אם כן לא היה לו צורך בניצוצי קדושה אלו, שבודאי היראה והאהבה שלו היו יתירות מאלו... מכל מקום אותם ניצוצי קדושה השייכים לבחינת חיה, בודאי גם למשה רבינו מילתא היא. אבל יש לומר, כי אותן ניצוצות בלתי אפשר היה שהיו מלובשים בכסף, שהרי באדם אינם מלובשים אלא בחינת מקיף, כידוע, מכל מקום יש לומר, שבסנפורינון שנחצבו מהם הלוחות, שהיה גוף נסיי... היו כלים ולבושים לניצוצי קדושה המתיחסים לבחינת חיה, ושוב היו לתועלת למשה רבינו ע"ה... (שם תשא תרע"ט)

פרי צדיק:

אבל ידוע עיקר וינצלו, שעשאוה כמצולה שאין בה דגים, היינו שלא נשאר בהם שום חיות, דהתחלת בריאת חיים היה בדגים. ומאן דאמר כמצודה שאין בה דגן, היינו דבר המקיים החיים ונותן דעת באדם, וכמו שאמרו בסנהדרין דתינוק אינו יודע לקרא אבא ואימא עד שיטעום טעם דגן... וזהו הקליטה מכל חכמת מצרים, שהיה כל חכמתם למילוי תאותם, ועל זה אמרו (שיר השירים רבה ועוד) על פסוק תורי זהב וגו' עם נקודות הכסף, דגדולה ביזת הים מביזת מצרים, היינו דביציאת מצרים היו בתוקף האהבה להשי"ת, דעל כן חג זה נגד אברהם אבינו ע"ה, כי מצרים ערות הארץ שטופי זימה באהבות ותאוות רעות, וזה שורש חיותם וכל דעתם וחכמתם ומחשבותם וקיום חייתם, והוא על ידי ניצוצות קדושה ממדת חסד, שנפלו בשבירת הכלים כידוע, וישראל הוציאו הניצוצות קדושה ונתעורר על ידי זה בהם תוקף האהבה דקדושה, וזהו נקודת הכסף, כידוע דכסף הוא אהבה. ונקרא נקודות, כי דבר זה היה רק לשעה, ואחר כך נסתלק כידוע, ונשאר רק נקודה, ובקריעת ים סוף נאמר וייראו העם את ה' מדת היראה נקרא זהב, כידוע, ואף דאהבה גדולה, כמו שאמרו בסוטה, זה מצד המעלה עצמה ודאי מדת אהבה מעלה גדולה יותר, אבל מצד השתדלות האדם העיקר יראה, כמו שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג)... ומה מצרים מקום כשפים שמכחישין פמליא של מעלה, שעל ידי זה גברו על כל האומות, היה על ידי ניצוצות קדושה ממדת הגבורה דשבירה, וכשפים מתבטלים במים, כמו שאמר בסנהדרין ס"ז, היינו לפי שכחם מגבורה ואש, ומים חסדים מכבים אש, ועל כן טובעו במים, וישראל קלטו הניצוצות קדושה דיראה, וזהו על ידי הביזה שהיה כפשטיה רכוש... והיינו כי בהרכוש היה גם כן אותן ניצוצות קדושה, וכן להיפך יש כמו דורון דיעקב לעשו, שהוא על דרך השעיר לעזאזל, כמו שכתב בזוהר הקדוש... (פרשת שקלים עמוד נז)

תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, במדרש תורי זהב זו ביזת הים, עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים... וצריך להבין, כיון דכתיב וינצלו את מצרים, ודרשו שעשאוה כמצולה שאין בה דגים (ברכות ט'), איך יתכן שתהיה ביזת הים גדולה מביזת מצרים ובודאי מה שבשרו לאברהם אבינו ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא היתה הכוונה על כסף וזהב, דאין מעצור לה' ליתן להם כסף וזהב מבלי שיקחו ממצרים, גם אצל אברהם אבינו ע"ה לא היתה חשיבות אצלו כסף וזהב... רק ענין ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, שיוציאו הקדושה משם, ואז היה במצרים בגלות התורה, שלעומת זה חכמת מצרים, וישראל הוציאו הניצוצות קדושה משם, וזה היה אצלם הכנה למתן תורה, ועל זה נתבשר אברהם אבינו ע"ה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. רק מה שהוצרכו לקחת כסף וזהב, שבאמת כל מה שברא הקב"ה הוא בשביל הצדיק, כמו שכתוב כל העולם לא נברא אלא בשביל זה, וקדושתו מתפשטת גם בקנינים אלו... (פסח לט, וכדלעיל)

תורה תמימה:

דבר נא - שהיו שפלי רוח כל כך שלא התענינו ברכוש, ועל זה אמר משה בעגל, אתה השפעת עליהם כסף וזהב. (שמות יא ב)