ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם עד בהמה, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. (שמות יב יב)
ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור, ובאלהיהם עשה ה' שפטים. (במדבר לג ד)
שאמר רבי יוחנן בשעה שאמר משה בכל אלהי מצרים אעשה שפטים הלך דומה שרו של מצרים ד' מאות פרסה (מרוב פחד), אמר לו הקב"ה גזרה נגזרה מלפני ואין להשיבה, שכתוב יפקד ה' על צבא המרום במרום. באותה שעה הוסרה השררה ממנו ונתמנה דומה שר של גהינם לדון שם נפשות הרשעים.
אמר רבי חנינא, כתוב ובאלהיהם עשה ה' שפטים, וכי באלוה של כסף או של זהב ושל עץ ושל אבן יש שפטים, אלא אמר רבי יוסי של כסף ושל זהב היו ניתכים מאליהם ושל עץ נרקבים. אמר רבי אלעזר אלוה של מצרים שה היה, וצוה הקב"ה לעשות בו שפטים, לשרוף אותו באש כדי שיהיה ריחו נודף, ועוד ראשו על כרעיו ועל קרבו (בדרך בזיון), ועוד שעצמותיו מושלכין בשוק, וזאת היתה למצרים קשה מכולן, וזהו שכתוב שפטים.
אמר רבי יהודה, באלוהיהם ממש, וזהו השר שלהם... וכל זה היו יודעים החכמים שבהם וכל שכן השר שלהם, על כן כתוב הבה נתחכמה לו. רבי יוחנן אמר הרבה עבודה זרות היו במצרים, נילוס אלוה שלהם היה, והוא היה בכלל אלהיהם, ובכולם עשה ה' שפטים. אמר רבי אבא זו של רבי יוחנן מדויקת וברורה, משום שאלהיהם מוכים תחלה ואחר כך האומה, וכן נילוס הוכה בתחילה והעצים והאבנים, זה שאמר ויהי הדם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים, שהיו להם אלהות ממש... (שמות שיח, ועיין שם עוד)
...מי גרם להם שיהו לוקים כל מכה ומכה, על שהיו בוטחים בעבודה זרה שלהם. מה עשה הקב"ה, הכה את אלהיהם עמהם, מי שהיה של עץ היה נרקב ושל אבן היה נמס, של כסף ושל זהב ושל נחשת התיכן כשם שהיו מתחלתן, שנאמר ובאלהיהם עשה ה' שפטים. וכל עבודה זרה שבעולם אבדו חוץ מבעל צפון, למה, בשביל להטעותן, לכך כתיב (איוב י"ב) משגיא לגוים ויאבדם... (שמות טו טז)
ותהי צעקה גדולה במצרים, מלמד שהיו רואין אלהיהם מתבקעין ונופלים לפניהם, ואף על פי שהדברים סתומים כאן מפורשים להלן, ותגעש ותרעש הארץ וגו' (שמואל ב' כ"ב). כי אין בית אשר אין שם מת, רבי נתן אומר, וכי לא היה שם בית שלא היה בו בכור, אלא כיון שנולד בן בכור לאחד מהם ומת היה עושה לו דיוקני, והיו אותו היום נידקות ונשחקות ונזרות לפניהם, והיה קשה להן כאילו אותו היום קברום... (בא יב ל)
עשה ה' שפטים - עבד מימר דה' דיינין, טעוות מתכא הוו מתרככין, טעוות אבנא מתגדעין, טעוות פחרא מתעבדין בקיקין, וטעווין דעא מתעברים קטום ודבעירי מתין. (במדבר לג ד)
שפטים - כדרך וראש דגון נופל, וזה יהיה לכם לאות שיחזק לבבכם ולא תיראו בצעקת מצרים... (שמות יב יב)
אעשה שפטים - של עץ היתה נרקבת... ולא פירש הכתוב בשפטים האלה בעבור כי מוסר הבלים עץ הוא, וכן בשעת מעשה כתוב וה' הכה כל בכור וגו', ולא הזכיר השפטים באלהיהם, כי למיתת הבכורות חרדו, שנאמר ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים, והשפטים באלהיהם לא נודעו עד הבקר שהלכו לבית תעבותיהם, וכתיב ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים. ועל דעתי ירמוז הכתוב לשרי מעלה אילי מצרים, כענין יפקוד ה' על צבא המרום במרום, והנה השפיל מזלם ושרי המזלות שעליהם, והכתוב ירמוז ויקצר בנעלם. (שם)
ובכל אלהי מצרים - השרים, אעשה שפטים - יסורין, שאין לשון יסורין נופל בדבר שאין בו רוח חיים. (שם)
ובכל אלהי מצרים - אין הכונה על שרים וגם לא על הפסילים, כי אם שיבטל כחות המערכות השמימיות שלטובתם. (שם)
ראה יציאת מצרים-כללי, שמות יג יב.
ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, ביארו במדרש רבות שאין אומה לוקה אלא עם כן אלהיה לוקה תחלה, ועוד אמרו שם אעשה שפטים, וכתיב ובאלהיהם עשה ה' שפטים, שפטים שנים, שפטים ארבע, הרי שעבודה זרה נלקה בארבע ועובדיה בשלשה, במכה ובמגפה ובהשחתה... ובעבודה זרה היו ד', נרקבים נבקעים נקרעים נשרפים, ויראה מפני שעבודה זרה נלקה על שם עובדיה, וכמו שנפרעים מן העובד נפרעים גם כן מן העבודה זרה, ויש ארבע לאוין בדבור לא יהיה לך, לכך לקו בארבע. והעובד שהוא מניח אלקים חי וקים לעד היה הוה ויהיה, שהוא בשלש זמנים, ודבק בעבודה זרה שנקרא מת, נלקה בג', ויש לומר גם כן כי מה שנלקה עבודה זרה בד' כנגד עבודת הזבוח קטור נסוך השתחויה שהן עבודות פנים, ופירוש ראשון עיקר... (גבורות ה' פרק לו)
אעשה שפטים - רוצה לומר כמה מיני שפטים... שהתבאר אצלי ששפטים היינו מה שנגד הטבע, ולכן אמרו של אבן נרקבת, שזה חוץ לטבע... (שמות יב יב)
בשפטים גדולים - על אלהי מצרים, שכל זמן שהיו צבאות הקדושה שם נתחזקו נגדם, כי זה לעומת זה עשה, והמקום מסוגל לטומאה יותר מלקדושה, וכאשר יצאו צבאות הקדושה נתבטלו כחות הטומאה ונעשה רושם בצורות ההם. (שם ז ה)
ועברתי - נתבאר שעל ידי העברתו יצא לקראתו כל כח רוחני, וכן הרואה מלאך ואינו מוכן לכך, אם לא ניצל בהשגחה. (שם יב יב)