(ראה גם: גאולה, גלות מצרים, עשר מכות, פסח, קרבן פסח, קריעת ים סוף)
וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. (בראשית טו יד)
ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים, ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו. וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא, אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש, אל מקום הכנעני... (שמות ג ז)
לך ואספת את זקני ישראל, ואמרת אליהם ה' אלקי אבותיכם נראה אלי אלקי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים. ואמר אעלה אתכם מעני מצרים, אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפריזי והחוי והיבוסי, אל ארץ זבת חלב ודבש... ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך, ולא ביד חזקה. ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם... (שם טז והלאה, וראה שם עוד)
וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכר את בריתי. לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים, וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. (שם ו ה)
ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל, ולכו עבדו את ה' כדברכם. גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו, וברכתם גם אותי. ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ, כי אמרו כולנו מתים. וישא העם את בצקו טרם יחמץ, משארותם צרורות בשמלותם על שכמם... (שם יב לא)
ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה, כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד. ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צידה לא עשו להם... ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה, ויהי בעצם היום הזה, יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים... (שם שם לז)
...והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת, ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך, כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים. ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף, וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים... (שם יג יד)
ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחודש הראשון, ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, לעיני כל מצרים... (במדבר לג ג, וראה עוד: דור המדבר-מסע)
ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, להיות לו לעם נחלה כיום הזה... או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרע נטויה ובמוראים גדולים, ככל אשר עשה לכם ה' אלקיכם במצרים לעיניך. (דברים ד כ ולד)
לא תירא מהם, זכר תזכור את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה ולכל מצרים. המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוציאך ה' אלקיך, כן יעשה ה' אלקיך לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם. (שם ז יח)
ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים ובנביא נשמר. (הושע יב יד)
גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה. ראוך מים אלקים, ראוך מים יחילו אף ירגזו תהומות... בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו. נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. (תהלים עז טז)
ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל. שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם. פרש ענן למסך ואש להאיר לילה... (שם קה לז)
בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו. הים ראה וינוס הירדן יסוב לאחור, ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן... מלפני אדון חולי ארץ מלפני א-לוה יעקב, ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים. (שם קיד א)
ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש, צבי היא לכל הארצות. ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלקיכם... (יחזקאל כ ו)
ובתקיעת השופר הזה יצאו ישראל ממצרים... וכן גאולה באה משופר הזה, ומשום זה יש בה בפרשה זו יציאת מצרים, משום שמשופר הזה באה... (הקדמה רמ, ועיין שם עוד)
רבי חייא פתח, אתי מלבנון תבואי וגו', מקרא זה על כנסת ישראל נאמר, (שהיא המלכות), בשעה שיצאו ישראל ממצרים וקרבו אל הר סיני לקבל התורה, אמר לה הקב"ה, אתי מלבנון... (שמות יד, ועיין שם עוד)
ובא וראה סוד הדבר, בעת שיצאו אלו המרכבות הקדושות והמחנות הקדושים ראו ישראל וידעו, שהם מתעכבים בשבילם, וכל החפזון שעשו ישראל היה בשבילם, והיינו שכתוב ולא יכלו להתמהמה, שהיה לו לומר ולא רצו להתמהמה... (שם נא, ועיין שם עוד)
ויהי בימים הרבים וגו', רבי יהושע דסכנין אמר, ויהי בימים הרבים ההם, סוף גלותם היה, שהיו ישראל משועבדים בכל עבודה, בימים הרבים שהיו רבים לשהיית ישראל במצרים, וכיוון שנשתלם קץ גלותם מה כתוב, וימת מלך מצרים, שהורד שר מצרים ממעלתו ונפל מגאותו, וכיון שנפל מלך מצרים, שהוא שר שלהם, זכר הקב"ה את ישראל ושמע תפלתם... ומיד ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים... (שם שמ)
בכה רבי שמעון והרים קולו ונאנח, אמר, כבר דבק נמצא אתם חושבים, (במה שהתדבק הקב"ה), ושבח (את עצמו כל כך) הרבה פעמים שכתוב אשר הוצאתיך מארץ מצרים, הוציאך מארץ מצרים וגו', אלא למדנו עשרה כתרים (היינו ספירות) יש למסה בקליפות, כעין של מעלה (בקדושה), וכולם סתומים בשלשה אלו שאמרנו, (בכור פרעה, בכור השפחה, בכור בהמה), ושלשה קשרים קשרו על ג' מדרגות אלו, שבהם עשו שישראל לא יצאו מן שעבודם לעולם. אשריכם אברהם יצחק ויעקב שבזכותכם נפתחו הקשרים, והקב"ה זכר את שלשת קשרי האמונה שלכם, זה שאמר ויזכור אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.
למדנו כל הזמנים וחגים והשבתות כולם הם זכרון לזה (ליציאת מצרים), ועל זה עומדים כולם, ואם זה לא היה, לא היה השמירה של הזמנים החגים והשבתות, ומשום זה לא כלה זכרון מצרים מכל הזמנים והחגים והשבתות. בא וראה דין הזה הוא יסוד ושורש התורה וכל המצוות וכל אמונה השלמה של ישראל.
ועוד מה שאלתם, למה לא היה הדין של מצרים ביום, למדנו כתוב היום אתם יוצאים, וכתוב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה, אלא למדנו עיקר הגאולה של ישראל לא היה אלא בלילה, שהלילה פתח קשרים ועשה נקמות, והיום הוציא אותם ביד רמה... (בא קכא, ועיין שם עוד)
למדנו, לא יצאו ישראל ממצרים עד שנשברו מממשלתם כל השרים שלהם למעלה, ויצאו ישראל מרשותם ובאו לרשות הקדושה העליונה בהקב"ה ונקשרו בו, זה שכתב כי לי בני ישראל עבדים, מה טעם, שעבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, שהוצאתי אותם מרשות אחרת, והבאתי אותם לרשותי. (שם קסה)
בא וראה, כשיצאו ישראל ממצרים רוחם היה נשבר בקרבם, והיו שומעים התשבחות (של המלאכים) ולא יכלו לשמח, ובשעה שכל מחנות והמרכבות יצאו עם השכינה כולם הרימו קולם בתשבחות ושירים לפני הקב"ה, והעיר הקב"ה רוחם של ישראל, והיו שומעים התשבחות, ועמד רוחם בתוכם שלא פרח מהם. אדם אחר שעזב את עבודתו, אז יודע ומרגיש שבירת עצמותיו ושבירת רוחו, כך ישראל כשיצאו ממצרים אז טעמו טעם המות, והקב"ה הרפה אותם, שכתוב וה' הולך לפניהם יומם וגו', וכל הדרכים היו מעלים ריחות של רפואה, ובאו לגופם ונרפאו, ומקול התשבחות שהיו שומעים היו שמחים ונחים ברוחם... (בשלח כה)
וה' הולך לפניהם יומם, וה' פירושו הקב"ה ובית דינו. אמר רבי יצחק היינו שלמדנו שהשכינה נוסעת עם האבות, הולך לפניהם יומם זהו אברהם, בעמוד ענן זהו יצחק, לנחותם הדרך זהו יעקב, שכתוב בו ויעקב הלך לדרכו, ולילה בעמוד אש להאיר להם, זהו דוד המלך. וכולם הם מרכבה העליונה הקדושה... כדי שילכו ישראל בשלמות הכל, וכדי שיראו האבות הגאולה שלהם, שכתוב ואנכי אעלך גם עלה... למה הלכו יומם ולילה (כבורחים), אלא שימצא בהם שלימות הכל, כי אין שלמות אלא יומם ולילה... ולילה בעמוד אש היה מאיר כדי להאיר בצד זה (ביום בחסד) ובזה (בלילה בגבורה), כדי שירדפו מצרים אחריהם ברכבו ובפרשיו לכבד שמו של הקב"ה... ועוד כדי להטעות את המצרים שיאמרו מקרה הוא, (ולא ה' הוציאם, כי על כן ילכו יום ולילה כבורחים).
רבי אבא אמר, אשרי חלקם של ישראל שהקב"ה הוציאם ממצרים כדי שיהיו חלקו ונחלתו, ובא וראה, מצד היובל (שהיא בינה) נמצא החירות לישראל, וכן לעתיד לבא, שכתוב ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ומשום יובל ההוא נתעכבו חמישים יום אחר יציאת מצרים, כדי לקבל התורה ולקרב להר סיני, וכיון שהלכו ביום הלכו גם כן בלילה, שיהיה הכל יום אחד, ולא ימצא פירוד בין יום ולילה, ולא עוד אלא שכולם הלכו בנחת לרצון עצמם, וביום שקבלו התורה היו חמישים יום שלמים, יום ולילה כראוי... (שם נב, ועיין שם עוד)
פירוש אחר על וירא ישראל את היד הגדולה וגו'... אלא אמר רבי יהודה זקן ההוא שירד עם בניו לגלות, וסבל עליו הגלות, והכניס את בניו בגלות, הוא ממש ראה כל אלו הנקמות וכל הגבורות שעשה הקב"ה במצרים, זה שכתוב, וירא ישראל, ישראל ממש... (שם קצג)
וישמע יתרו וגו', רבי חייא אמר, מקרא זה יש להסתכל בו, בתחילה כתוב את כל אשר עשה אלקים, ואחר כך כתוב כי הוציא ה', אלא סוד זה אשר עשה אלקים (שהוא מלכות), זהו השם שהגין על משה ועל ישראל ולא סר מהם בגלות, ואחר כך שם העליון הוציאם ממצרים, כי השם שהוציאם היה בסוד היובל, (שהיא בינה)... (יתרו כה, ועיין שם עוד)
בא וראה, כשרצה הקב"ה להתאחד בישראל במצרים לא עמדה השעה, שהערלה כסה האור, עד שבא הזמן שהמקטרג הזה לקח את שלו מאיוב, ואז צוה הקב"ה לאכול את הפסח בחפזון, כל עוד שאותו הס"א עסק בו באיוב, וצוה להסיר הערלה מהם, ואז התאחד הקב"ה בישראל, והסט"א נפרד מן הקדושה, ועסק באיוב ולקח את שלו, ואז פסח הוא לה', כי עד עתה לא היה הפסח לה'... בא וראה, כשיצאו ישראל ממצרים יצאו מרשות שלהם מרשות הסט"א, מרשות ההיא שנקרא חמץ, לחם רע, על כן נקרא עבודה זרה כך, וזה הוא סוד יצר הרע, שהוא עבודה זרה, שנקרא גם כן שאור... (תצוה מח, ועיין שם עוד)
כך, כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים העיקר והסוד של האמונה, אמר הקב"ה יטעמו ישראל רפואה, וכל עוד שיאכלו רפואה זו לא יראה להם מאכל אחר. כיון שאכלו מצה, שהיא רפואה לבא ולדעת בסוד האמונה, אמר הקב"ה מכאן והלאה ראוי להם חמץ ויאכלו אותו, כי אינו יכול עוד להזיק להם... (שם עה)
...כיון שרצה הקב"ה להוציא השושנה וללקוט אותה מביניהם, אז יבשו החוחים ונזרקו ונשחתו, ולא נחשבו לכלום. בשעה שהלך ללקוט שושנה זו, דהיינו להוציא בנו בכורו, בזמן ההוא הלך המלך תוך כמה צבאות, שרים ושליטים, עם גדולים פרשים, והוציא בנו בכורו בכמה גבורים והביאו להיכלו, וישב כראוי בבית המלך... (תשא לב)
רבי אבא פתח, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, עתיד הקב"ה להראות גאולה לבניו כאלו הימים ששלח הקב"ה להוציא ישראל ממצרים, והראה אלו המכות במצרים והכה אותם בשביל ישראל. תא חזי מה בין גאולה זו לבין גאולת מצרים, גאולת מצרים היתה במלך אחד ובמלכות אחת, וכאן בכל המלכים שבעולם, ואז יתכבד הקב"ה בכל העולם, וידעו הכל ממשלתו, וכולם יוכו במכות עליונות על אחת פעמים מפני שימאנו כולם לשחרר את ישראל... (תזריע קפו)
תא חזי, בארבעה עשר בלילה, בשעה שהזווג של הלבנה שהיא המלכות נמצא בשלמות עם השמש, (שהוא ז"א), וספירות התחתונות (של הקליפות) אינן נמצאות כל כך בעולם, כי בעת חידוש הלבנה נמצאים כל מיני רעים ומתעוררים להתפשט בעולם, בשעה שזווג הלבנה נמצא באור השמש בשלימות, מתאספים כל (הקליפות) למקום אחד (ונחבאים), וקדושות המלך מתעוררות, אז כתוב ליל שמורים הוא לה'... (אמור קלב, ועיין שם עוד)
אבל תא חזי, ישראל כשהיו במצרים היו ברשות אחר, והיו אחוזים בטומאה כאשה זו כשיושבת בימי טומאה שלה. אחר שנימולו נכנסו בחלק הקדוש, שנקרא ברית, (שהוא סוד המלכות), כיון שנתאחזו בה נפסקה הטומאה מהם כאשה זו אחר שנפסקו ממנה דמי טומאה שלה... ואמר הקב"ה מכאן ולהלאה החשבון לטהרה... (שם קסב)
אמר רבי חייא מהו הטעם שנזכר כאן יציאת מצרים, שכתוב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, אלא משום כשיצאו ממצרים נכנסו בחלק הזה, (שהוא המלכות), ובזה הרג הקב"ה הרוגי מצרים, ועל כן נזכרת במקומו, ובמקומו הזהירה להם... (שלח שמו, ועיין שם עוד)
ואחד הוא, משום כשהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים שיבר לפניהם כל מיני מכשפים וקוסמים שלא יוכלו לשלוט עליהם... (בלק קנד)
...ומקלכם בידכם, ולא חרב ורומח ושאר כלי מלחמה, (להראות שאינכם יראים מפניהם). (פנחס תשכח)
כי ביציאת מצרים נפתח להם חמישים שערי חירות מצד הדין שהוא שמאל, שהוא אד-ני, (דהיינו המלכות מצד שמאל), ששם דן אנכי, שמקודם דן אנכי דין, ואחר כך יצאו, אבל בגאולה האחרונה נאמר וברחמים גדולים אקבצך, שהוא מצד אברהם, וגדולה היא מדרגת אברהם (חסד)... (תצא כח, ועיין שם עוד)
אמר לו, תא חזי בני, הקב"ה לא התנה עם אברהם אלא שיוציא את ישראל מגלות מצרים, ולא שיוציאם מתחת שעבוד אלהים אחרים, כי ודאי כשישראל היו במצרים נטמאו וטנפו את עצמם בכל מיני טומאה, עד שהיו שוכנים תחת מ"ט שערי בינה שכנגדם, מה שלא התנה עם אברהם, אלא להוציאם ממצרים, והוא עשה טובו וחסדיו עמהם. ומשום זה תמצא בתורה חמישים פעמים יציאת מצרים, להראות לכל בני העולם החסד שעשה הקב"ה עם ישראל, שהוציאם מאלו כחות הטומאה, והביאם לתוך כחות הטהרה, שהם חמישים שערי בינה. וזה הוא שאנו סופרים אותם, (מ"ט שערי בינה) מיום טוב של פסח עד חג השבועות... (זהר חדש יתרו ג)
תא חזי, בשעה שהוציא הקב"ה את ישראל מארץ מצרים נסעו י"ב מסעות עד שהגיעו להר סיני, ורצה הקב"ה ששלושים המסעות האחרים (להשלים למ"ב) ילכו אותם בג' ימים, זה שאמר ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, עשרה מסעות בכל יום... (שם תבא לד, ועיין שם עוד)
ושיר האהבה הזו התחיל כשיצאה השכינה ממצרים, וכל המחנות שלמעלה ושלמטה היו לפניה, אז התחילה אהבת השיר כלפי מעלה, וסוסי פרעה ומרכבותיו היו נוסעים אחר ישראל, והשכינה התחילה בשיר האהבה למעלה... (שם שיר תקכה, ועיין שם עוד)
לסוסתי ברכבי פרעה וגו', כתוב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו', כי בשעה שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, לא היו רוצים ללכת במדבר בדרך יבשה בלי מים, שהיו רגילים במצרים שהיא היתה כגן עדן, ועתה הם הולכים במקום יבש בדרך במקום חורבן בלי ישוב. מה עשה הקב"ה, שלח לפניהם את השכינה, שהיתה הולכת בכל מיני זהר, בכל אפני השתוקקות, והיו רצים אחריה בתשוקה לראותה, ומשום זה היו רצים אחריה, והלכו ולא התעכבו, והקב"ה עשה להם כך, כדי שלא יתעכב קידוש השם על הים... (שם תקלח)
... למה השתחוו, משום שנאמר וחמושים עלו בני ישראל, אחד מחמשה, ויש אומרים אחד מחמשים, ויש אומרים אחד מחמש מאות עלו... והודו ושבחו שלא ראו אויבים במפלתם ושמחו. (בא פרשה יב)
ויסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות מאה ועשרים פרסה, מהלך ארבעה מיל... כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות, לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים... סוכותה, סוכות ממש, דכתיב ויעקב נסע סוכותה, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים אין סוכות אלא מקום, שנאמר ויסעו מסוכות ויחנו באיתם, רבי עקיבא אומר אין סוכות אלא ענני כבוד, שנאמר וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ונוגה אש להבה לילה... (שם פרשה יד)
...דבר אחר, פי החירות, אין חירות אלא מקום חירותן של ישראל, מקום מובחר להם, מקום עבודה זרה שלהם, לשעבר היתה נקראת פיתום, שנאמר ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס, חזרו לקראתה פי החירות, משהיא מאחרת לעובדיה. ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכות, ומסכות לאיתם, ומאיתם לפי החירות, יום חמישי נסעו ממצרים ובאו עד רעמסס, וביום ששי ושבת שבתו שם, ובאחד בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנין כליהם ומציעין בהמתם לצאת, אמרו להם האקטורין הגיעה פרותזימיה שלכם לחזור למצרים, שנאמר דרך שלשת ימים, אמרו להם ישראל, כשיצאנו ברשות פרעה יצאנו, שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, אמרו להם האקטורין רוצין ולא רוצין, סופכם לקיים דברי מלכות, עמדו עליהם ישראל הכו מהם, הרגו מהם, פצעו מהם. הלכו והגידו לפרעה. אמר להם משה חזרו לאחריכם, שלא יאמר פרעה שאתם בורחין, תקע משה קרן עד שחזרו לפני פי החירות... (בשלח פרשה א)
ויושע ה' ביום ההוא, כצפור שהיא נתונה ביד אדם, שאם יכבוש ידו מעט הוא חונקה, שנאמר הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, ואומר עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ, ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם. והאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה, שנאמר או הנסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה, ואומר ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל וגו'. (שם פרשה ו)
וידעתם כי ה' הוציא אתכם, מכאן אתה למד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל נסים וגבורות שעשה הקב"ה לישראל. (שם ויסע פרשה ב)
אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי שתקבלו עליכם מצוות מדות, שכל המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות מדות כופר ביציאת מצרים. (קדושים פרק ח)
אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם, על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תניי שתקבלו את התורה מצות ריבית, שכל המודה במצות ריבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות ריבית, כאילו כופר ביציאת מצרים. (בהר פרשה ה)
ומה ראה לומר במצרים בעצם היום, לפי שהיו מצריים אומרים מכך ומכך, אם אנו מרגישים בהם אין אנו מניחים אותם, ולא עוד, אלא נוטלים סייפים וחרבות ואנו הורגים בהם. אמר המקום, הריני מוציאם בחצי היום, וכל מי שיש בו כח לימחות יבא וימחה... (האזינו שלז)
אמר רבי אבא, הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא בערב, שנאמר הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה, וכשיצאו לא יצאו אלא ביום, שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, על מה נחלקו, על שעת חפזון, רבי אלעזר בן עזריה סבר מאי חפזון, חפזון דמצרים, ורבי עקיבא סבר מאי חפזון, חפזון לישראל. תניא נמי הכי, הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה, וכי בלילה יצאו, והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה, אלא מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב... (ברכות ט א)
תנו רבנן, ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים, בארבעה עשר שחטו פסחיהם, ובחמשה עשר יצאו, ולערב לקו בכורות, לערב סלקא דעתך, אלא מבערב לקו בכורות, ואותו היום חמישי בשבת היה, מדחמיסר בניסן חמשה בשבת, ריש ירחא דאייר בשבתא, וריש ירחא דסיון חד בשבת... תא שמע דתניא בסדר עולם, ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בארבעה עשר שחטו פסחיהם, בחמשה עשר יצאו, ואותו היום ערב שבת היה... (שבת פז ב, וראה שם עוד)
אמר רבא, למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית, יציאת מצרים גבי ציצית, יציאת מצרים במשקלות, אמר הקב"ה, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית... (בבא מציעא סא ב)
אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא, יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים למה לי, אמר ליה, אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאים בקרבי דגים טהורים ומוכרן לישראל. אמר ליה אנא המעלה קא קשיא לי, מאי שנא הכא המעלה דכתב רחמנא, אמר ליה לכדתניא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל, אמר הקב"ה, אלמלא לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה שאין מטמאין בשרצים, דיי... (בבא מציעא סא ב)
רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא, ניתן כח בקולו של משה והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום, ומה היה אומר, ממקום פלוני עד מקום פלוני כת אחת, וממקום פלוני ועד מקום פלוני כת אחת... אמר רבי לוי כשם שניתן כח בקולו של משה, כך ניתן כח בקולו של פרעה, והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום, ומה היה אומר, קומו צאו מתוך עמי, לשעבר הייתם עבדי פרעה, מיכן והילך אתם עבדי ה', באותה שעה היו אומרים הללויה הללו עבדי ה', ולא עבדי פרעה... (פסחים לז א)
...מכיוון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו, בעבור זה עשה ה' לי, לי עשה, לא לאותו האיש לא עשה, אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להגאל משם לעולם... אמרו להם בית שמאי, וכי יצאו ישראל ממצרים שהוא מזכיר יציאת מצרים, אמרו להן בית הלל, אילו ממתין עד קרות הגבר אדיין לא הגיעו לחצי גאולה, היאך מזכירין גאולה ואדיין לא נגאלו, והלא לא יצאו אלא בחצי היום, שנאמר ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל וכו', אלא מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק... (שם ע ב)
מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים, מתוך הקץ, מתוך צרה, מתוך צווחה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה. מתוך הקץ, הדא הוא דכתיב, ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, מתוך צרה וישמע אלקים את נאקתם, מתוך צווחה ויזכור אלקים את בריתו, מתוך זכות אבות וירא אלקים את בני ישראל, מתוך תשובה וידע אלקים, מתוך הקץ, וכן הוא אומר בצר לך, מתוך צרה, ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים... (תענית ג א, וראה שם עוד)
...ובט"ו בניסן יצאו ישראל ממצרים, שנאמר (שמות י"ב) ויהי מקץ שלשים שנה וגו', קץ אחד לכולן, ובי"ד יום בו שחטו ישראל את פסחיהן במצרים, ויום חמישי היה, ובו בלילה לקו בכורות, ממחרת הפסח ערב שבת היה, נסעו מרעמסס, שנאמר (שם) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה, וכתיב (במדבר ל"ג) ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחודש. ומרעמסס נסעו לסוכות, ומסוכות לאיתם לפני פי החירות, הרי ג' ימים. ברביעי ויוגד למלך מצרים כי ברח העם (שמות י"ד), בחמישי ובשישי וירדפו מצרים וגו', אור לשביעי ירדו לים, שנאמר (שם) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה. לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצרים, ובאותו שעה אמרו ישראל שירה, שנאמר אז ישיר וגו' (שם ט"ו), ויום חמישי בשבת היה... (פרק ה)
...וכשעלו ישראל ממצרים נתייחסו כל הגברים ס' רבוא חסר אחד, מה עשה הקב"ה, נכנס כביכול עמהם, לקיים מה שנאמר, אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה... (פרק לט)
ויהי בשלח פרעה את העם, זה שאמר הכתוב (שיר ד') שלחיך פרדס רמונים, מה הפרדס הזה מלא מין עץ אילן עושה פרי למינו, כך יצאו ישראל ממצרים מלאים כל טוב ממיני ברכות, שנאמר שלחיך פרדס רמונים. רבן גמליאל אומר, המצרים רדפו אחרי בני ישראל עד ים סוף, היו ישראל בין המצרים ובין הים, הים לפניהם והאויב מאחריהם, וראה ישראל את המצרים ונתייראו הרבה מאד, ושם השליכו כל תועבת מצרים מעליהם, ועשו תשובה גדולה, וקראו לאלקים, שנאמר (שמות י"ד) ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם, וראה משה בצרתן של ישראל, ועמד להתפלל עליהם... (פרק מב, וראה עוד: קריעת ים סוף)
...ואותו הלילה נגלה הקב"ה והכה כל בכורי מצרים, שנאמר (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור, אמר הקב"ה, אם אני מוציא את ישראל בלילה, יאמרו מצרים עכשיו דרך גנבים עשה מעשיו, אלא הריני מוציא אותם בחצי היום בגבורת השמש, שנאמר (שם) ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. רבי יהודה אומר, כל אותה הלילה היו ישראל אוכלין ושותין יין ושמחים ומהללים להקב"ה בקול גדול, והמצריים היו צועקים במר נפש על המגפה שבאה עליהם פתאום... ובזכות ג' דברים יצאו ישראל ממצרים, על ששמרו לשונם, ולא היה ביניהם לשון הרע, ובייחוד השם. ויצאו ישראל ממצרים מלאים כל טוב ממין ברכות בזוכרו הדבר שנאמר לאברהם, (בראשית ט"ו) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. (פרק מח)
מהו כי ידעתי את מכאוביו, יודע אני כמה עתידים להכאיבני במדבר, כמה דתימא, (תהלים ע"ח) כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון, ואף על פי כן איני נמנע מלגאלם... וארד להצילו מיד מצרים וגו', אמר הקב"ה למשה, אני אמרתי ליעקב אביהם (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך וגו', ועתה ירדתי לכאן להעלות בני כמו שאמרתי ליעקב אביהן, ולהיכן אני מעלן, אל המקום אשר הוצאתים משם... ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי, עד עתה לא באה צעקתם לפני, שלא הגיע הקץ שאמרתי לאברהם, (בראשית ט"ו) ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. אמר רבי אלעזר לכה וודאית, הה"א שבסוף התיבה, לומר אם אין אתה גואלם, אין אחר גואלם.
ויאמר משה אל האלקים מי אנכי, אמר רבי יהושע בן לוי, משל למלך שהשיא את בתו, ופסק ליתן לה מדינה ושפחה אחת מטרונית, ונתן לה שפחה כושית, אמר לו חתנו, לא שפחה מטרונית פסקת ליתן לי, כך אמר משה לפני הקב"ה, רבון העולמים כשירד יעקב למצרים לא כך אמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ועכשיו אתה אומר לי לכה ואשלחך אל פרעה, לא אנכי הוא שאמרת לו ואנכי אעלך גם עלה. דבר אחר, מי אנכי, רבי נהוראי אומר, אמר משה לפני הקב"ה, אתה אומר לי לך והוציא את ישראל, היכן אני משכים בקיץ מפני חמה ובחורף מפני הצינה, מנין לי לספק במאכל ובמשתה... אמר לו הקב"ה מן החררה שהיא יוצאה עמן ממצרים מספיק להן ל' יום, אתה יודע איך אני עתיד להנהיגן... מה שאמרת באי זה זכות אוציאם ממצרים, הוי יודע שבזכות התורה שהן עתידין לקבל על ידך בהר הזה הם יוצאין משם. (שמות ג ג-ה)
ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים, למה אמרו שלשת ימים ולא אמרו נלך לעולם, כדי שיטעו המצרים וירדפו אחריהם בשעה שיצאו, ויאמרו לא גאלם אלא על מנת שילכו ג' ימים ויזבחו לו, והם עיכבו עצמן כל כך... (שם שם יב)
החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב, (שיר ב') קול דודי הנה זה בא... שנאמר ענה דודי ואמר לי, מה את עושה כאן, במקום טמאים אשר בשר חמורים בשרם וגו' (יחזקאל כ"ג), קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. אמרו לפניו, רבון העולמים, ת' שנה שאמרת לנו להשתעבד ועדיין לא שלמו, אמר להם, כבר שלמו, שנאמר (שיר ב') כי הנה הסתו עבר, מיד גלו הצדיקים את ראשיהם שהיה מכוסה, שנאמר הניצנים ניראו בארץ (שם), אלו הן שבטו של לוי שהיו צדיקים כולן... (שם טו א)
בארץ מצרים... אמר רבי שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עבודה זרה ובמקום הטנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלן... כך ישראל הן תרומתו של הקב"ה, שנאמר קדש ישראל לה' וגו', והיו בין הקברות, שנאמר, (שמות י"ב) כי אין בית אשר אין שם מת, אמר הקב"ה היאך אני גואלן, להניחן אי אפשר, מוטב לירד ולהצילן... (שם שם ו)
...משל למלך שהוציא את בנו מבית האסורין, אמר עשו אותו יום טוב, כל הימים שבו יצא בני מחושך לאור, מעול ברזל לחיים, משעבוד לגאולה, כך הוציא הקב"ה לישראל מבית האסורין, שנאמר (תהלים ס"ח) מוציא אסירים בכושרות, מעול ברזל לעול תורה... לכן קבע להם שמחה שהוא נפרע מאויביהם עליהם...
דבר אחר, החודש הזה לכם, רבי מאיר אומר, לי ולכם היא הגאולה כביכול, אני נפדיתי עמכם, שנאמר (שמואל ב' ז') אשר פדית לך ממצרים גוי ואלקיו, וקבעו החודש הזה לו ולכם... (שם שם יא ויב)
דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב, (מיכה ו') ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, וזהו שאמר הכתוב (תהלים מ"ג) אורך ואמתך המה ינחוני, זה משה ואהרן, שנאמר (דברים ל"ג) וללוי אמר תומיך ואוריך... אלא אמר משה להקב"ה מי אנכי וגו', וכי כך הבטחת לאבותם שביד בשר ודם אתה מוציא בניהם, ומי אנכי שאלך וכי אוציא את בני ישראל, וכי אני הוא אותו שכתוב בו דן אנכי, שאתה משלחני לגואלן... אמר לו הקב"ה חייך אני יורד ומצילן, אשה אחת ירדה למצרים, ובשבילה ירדתי והצלתי אותה, אימתי, בשעה שנטל פרעה לשרה... בשביל ס' רבוא אנשים, וס' רבוא נשים, וס' רבוא בנים איני יורד ומצילן, אלא לכו אתם תחלה והודיעו לבני שאני גואלן, ואחר כך אני מציל אותם... (שם שם יד)
כיון שיצאו ישראל ממצרים אמר הקב"ה וישובו ויחנו לפני פי החירות, ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ, קרא לכל חיילותיו ואמר להם, אי אתם יודעים שבעל צפון כנס על ישראל כל האריות שבמדבר, מיד שרן של מצרים ירד לאבדם, שנאמר והנה מצרים נוסע אחריהם, פרעה נוסע אחריהם לא נאמר, אלא מצרים, זה השר שלהן... (שם שם טז)
ויסעו בני ישראל מרעמסס, רבי שמואל אמר, כיון שיצאו אפו הבצק שלשו, שנאמר ויאפו את הבצק, ויהי מקץ שלשים שנה וגו', משעה שנגזרה עליהן הגזירה, שהן לא עשו במצרים אלא מאתים ועשר שנה, וביום שירדו למצרים בו ביום עלו, ובו ביום יצא יוסף מבית האסורין, לכך הלילה הזה שמחה לכל ישראל, שנאמר ליל שמורים הוא לה', בעולם הזה עשה להם נס בלילה, שהיה נס עובר, אבל לעתיד לבא הלילה נעשה יום, שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה... (שם יח ט)
כל בן נכר לא יאכל בו, לקיים מה שנאמר (תהלים קמ"ז) מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל וגו', אמר להם הקב"ה אומה אחרת אל יתערב בו ואל ידע מסתוריו, אלא אתם לעצמכם. בעולם הזה כשאכלו ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחפזון... כך התקינו ישראל עצמן בלילה לצאת, בהשכמה עמדו המצריים אחר שהלכו להם ואמרו נרדוף אחריהם מפני שנטלו כל אשר לנו, שנאמר וירדפו מצרים אחריהם (שמות י"ד), אמר להם הקב"ה מי גרם לכם כל אלו, חפזון שיצאתם בו, מיכן ואילך כי לא בחפזון תצאו, לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניהם, שנאמר (שמות י"ג) וה' הולך לפניהם יומם, אבל לעתיד לבא אני לבדי... (שם יט ז)
ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, למה, אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ, ונהרגו מהם ל' רבוא, שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים וטעו ל' שנה... והרגום אנשי גת, והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים חמרים... כך אמר הקב"ה יהיו מסבבים את הדרך, כדי שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בדרך ויחזרו למצרים... דבר אחר ולא ניחם אלקים, אף על פי ששלחם פרעה לא נתנחם הקב"ה... אלא היה אומר כך וכך עשו לבני, שיעבדו את ישראל, שנאמר וימררו את חייהם, הביא עליהם הקב"ה י' מכות וגאל את בניו, אף על פי כן היה אומר איני מתנחם עד שאהרוג לכולן, שנאמר (שמות י"ד) וינער ה' את מצרים בתוך הים... (שם כ י ויא)
כיון שיצא פרעה והמצריים לרדוף אחריהם תלו עיניהם לשמים, וראו שרן של מצרים פורח באויר, כיון שראו אותו נתייראו הרבה, שנאמר וייראו מאד, ומהו והנה מצרים נוסע אחריהם, שרן של מצרים היה שמו מצרים, שאין הקב"ה מפיל אומה עד שהוא מפיל שרן תחלה... (שם כא ה)
רבי אליעזר פתר קרא בגלות מצרים, מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים היא קשה על בעלה ללוקטה, כך היתה גאולתן של ישראל קשה לפני הקב"ה ליגאל, הדא הוא דכתיב או הניסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, אלו ואלו ערלים, אלו מגדלי בלורית ואלו מגדלי בלורית, אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים, אם כן לא היתה מדת הדין נותנת לישראל שיגאלו ממצרים לעולם. אמר רבי שמואל בר נחמני, אלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה לא נגאלו ישראל לעולם, הדא הוא דכתיב, לכן אמור לבני ישראל אני ה', ואין לכן אלא שבועה... אמר רבי יודן מלבא לקחת לו גוי ועד מוראים גדולים שבעים ושנים אותיות הן, ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה, אמור לו, הוצא מהן גוי השני שאינו עולה מן המנין, אמר רבי אבין בשמו גואלן, ששמו של הקב"ה ע"ב אותיות. (ויקרא כג ב)
אמר רבי יצחק, אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבון העולמים, אין את אתי לגבן תחילה דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה מדלג, כך היה הקב"ה מדלג, ומקפץ ממצרים לים, ומן ים לסיני... דבר אחר, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה... הגואל הראשון זה משה, נגלה להם וחזר ונכסה מהם, כמה נכסה, רבי תנחומא אמר ג' חדשים, הדא הוא דכתיב ויפגעו את משה ואת אהרן וגו', אף גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהם... (במדבר יא ג)
הנה מטתו שלשלמה וגו', רבנין פתרין קרייה ביוצאי מצרים, הנה מטתו מטותיו שבטיו, כמה דכתיב שבועות מטות (חבקוק ג'), שלשלמה, של הקב"ה שהשלום שלו, ששים גבורים סביב לה, ס' רבוא שיצאו ממצרים מבן כ' שנה ומעלה, מגבורי ישראל, להביא טף ונשים, כולם אחוזי חרב, וחמושים עלו בני ישראל, מלומדי מלחמה, ממי למדו, מן הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה, איש חרבו על ירכו, בשעה שאמר להם משה, כך אמר הקב"ה, סינטימוס כל ערל לא יאכל בו, היה כל אחד נוטל חרבו ומניחו על ירכו ומל עצמו... (שם שם ו)
ויהי ביום וגו', מהו ויהי, אמר רבי יהושע תנאים עשה הקב"ה עם ישראל עד שהם במצרים, שאינו מוציאם משם אלא על מנת שיעשו לו משכן וישרה שכינתו ביניהם, כמו שכתוב, (שמות כ"ט) וידעו כי אני ה' אלקיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם... (שם יב ה)
...אמר לו, ומה את מקיים לסוסתי ברכבי פרעה, אלא רכב פרעה על סוס זכר, הדא הוא דכתיב וירכב על כרוב ויעוף (תהלים י"ח), אמר פרעה מה הסוס זכר הזה הורג בעליו במלחמה, אלא הריני רוכב על סוסה נקבה, הדא הוא דכתיב לסוסתי ברכבי פרעה, וחזר ורכב על סוס אדום, אלא סוס לבן או בשחור, כביכול נגלה הקב"ה על סוס אדום לבן שחור, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג') דרכת בים סוסיך, סוסיין פגיין. יצא פרעה הרשע בשריון וכובע, כביכול, הקב"ה כן, שנאמר (ישעיה נ"ט) וילבש צדקה כשריון... (שיר א מח)
...כך בשעה שהיו ישראל חונים על הים וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים (שמות י"ד), והיו ישראל רומזים למצריים מפחדם ואומרים להם, אנו שלכם ולכם אנו ואחריכם אנו הולכים. אמר להם הקב"ה מה אתם סבורים, שאין בי כח לפדותכם, דומו דמתיך שתקתיך, הדא הוא דכתיב, (שם) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. (שם שם מט)
קול דודי הנה זה בא, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר, קול דודי הנה זה בא, זה משה, בשעה שאמר לישראל בחדש זה אתם נגאלין, אמרו לו, משה רבינו היאך אנו נגאלין, והלא אמר הקב"ה לאברהם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, ועדיין אין בידינו אלא רד"ו שנים, אמר להם, הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים וגו', אין הרים וגבעות האמורין כאן אלא קצים ועיבורין... רבי נחמיה אומר, קול דודי הנה זה בא, זה משה, בשעה שאמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלין, אמרו ליה, משה רבינו היאך אנו נגאלין, והלא אין בידינו מעשים טובים, אמר להם הואיל וחפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים, ובמי הוא מביט, בצדיקים שבכם ומעשיהם, כגון עמרם ובית דינו... רבנן אמרי, קול דודי הנה זה בא, זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל בחודש הזה אתם נגאלים, אמרו לו, משה רבינו האיך אנו נגאלין וכל מצרים מטונפת מעבודה זרה שלנו, אמר להם הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודה זרה שלכם, אלא מדלג על ההרים וגו'... (שם ב יט)
עת הזמיר הגיע, הגיע זמנן של ישראל להגאל, הגיע זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמן של מצרים שיזמרו, הגיע זמן עבודה שלהן שתעקר, הגיע זמן של ים שיבקעו מימיו... הגיע זמן של שירה שתיאמר... (שם שם כה)
תנא דבי רבי ישמעאל, בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין, ליונה שברחה מן הנץ ונכנסה לנקיק הסלע, ומצאה שם הנחש מקנן, ונכנסה לפנים ולא היתה יכולה להכנס, שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחוריה לא היתה יכולה שהנץ עומד בחוץ, מה עשתה היונה, התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה, כך היו ישראל דומים על הים, לירד לים לא היו יכולין שעדיין לא נקרע להם הים, לחזור לאחוריהם לא היו יכולין, שכבר פרעה הקריב, מה עשו, וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה', מיד ויושע ה' ביום ההוא וגו'. רבי יהודה בשם רבי חמא דכפר תחומין, משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מתאוה לשמע שיחתה, מה עשה, הוציא כרוז ואמר כל עמא יפקון לקמפון, כשיצאו מה עשה, רמז לעבדיו ונפלו לה פתאום כליסטין, והתחילה צווחת אבא הצילני... (שם שם ל)
...אמר הקב"ה אתי מלבנון תבאי, תמן תנינן, נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה, ואני לא עשיתי כן, אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם... (שם ד יז)
ויסעו בני ישראל מרעמסס, מרעמסס לסוכות מ' פרסה, והיה קולו של משה נשמע מסוכות, ואל תתמה, שהרי אבק שזרק הלך מהלך ארבעים יום... רבי עקיבא אומר סכות אלו עננים, כענין שנאמר, (ישעיה ד') כי על כבוד חופה... לבד מטף, נשים קטנים ונשים. ויאפו, לשו ולא הספיקו לאפות. עוגות, ואין עוגה אלא לשון חררה... וגם צדה לא עשו להם, להודיע שבחן של ישראל, שלא אמרו היאך נצא למדברות ולים ואין לנו צידה, מלמד שהאמינו, ועליהם מפורש בקבלה, (ירמיה ב') הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'... (בא ט)
חדש האביב, חדש שהוא כשר לכם, לא חמה ולא גשמים... כתיב התם אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (תהלים ס"ח), אין בכושרות אלא חודש שהוא כשר, לא חמה ולא גשמים... (שם יא)
החודש הזה לכם, רבי ברכיה בשם רבי יודן ברבי שמעון אמר הקב"ה לישראל, בני, חידוש גאולה יש לכם, וכן לעתיד לבא, לשעבר לא גאלתי אומה מתוך אומה, ועכשיו אני גואל אומה מתוך אומה, הדא הוא דכתיב, (דברים ד') או הניסה אלקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי וגו'. רבי יהושע ברבי נחמיה בשם רבי חנן פן פזי גוי מקרב גוי... שהיו אלו ערלים ואלו ערלים... (פרק טו)
למנצח לבני קרח משכיל, אלקים באזנינו שמענו, זה שאמר הכתוב, (ישעיה ס"ג) מוליך לימין משה וגו', מכאן אתה למד שלא היה ביד ישראל כשיצאו ממצרים מעשים שיגאלו בהם, ולא מעשה אבותם, ולא בזכותם נקרע הים, אלא לעשות לו שם, וכן הוא אומר כבהמה בבקעה תרד. וכשנגאלו ממצרים אמר להם משה לא במעשיכם אתם נגאלין, אלא למען תספר באזני בנך, ליתן שבח למקום שבניו מספרים כבודו בין העכו"ם, וכן הוא אומר, (תהלים צ"ו) שירו לה' שיר חדש ספרו בגוים כבודו וגו'... (תהלים מד)
...אמר רבי איבו בשם רבי יוסי בן זימרא, כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, שנאמר (דברים ד') ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים. אמר הקב"ה לישראל, כשהייתם במצרים הייתם מפוזרים וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס, ועכשיו שאתם מפוזרים בכל הארצות אני אקבץ אתכם לעתיד לבא... (שם קז)
רבי יהודה ברבי סימון אמר, אמרה כנסת ישראל נזכרת אני נסים שעשית עמי בלילה במצרים, והייתי מנגן לך ואומר שירין וזמרין בלילה, שנאמר (ישעיה ל') השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, אימתי, כשהרגת בכורי מצרים בלילה, שנאמר (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה, הוי אזכרה נגינתי, באותה הלילה שנגאלנו ויצאנו מעבדות לחירות, שהיינו עבדים לפרעה וגאלתנו ונעשינו עבדים לך, שנאמר הללויה הללו עבדי ה'.
דבר אחר, הללויה, זה שאמר הכתוב פיה פתחה בחכמה וגו' (משלי ל'), את מוצא עשרים וששה דורות משנברא העולם עד שיצאו ישראל ממצרים ולא אמרו הלל, וכיון שיצאו ישראל ממצרים משעבוד של טיט ולבנים אמרו הלל, ואימתי אמרו, בשעה שבאת מכת בכורות עמד לו פרעה והלך לו אצל משה ואהרן בלילה, אמרו לו שוטה, בלילה אנו עומדין, וכי גנבים אנחנו שנלך בלילה, בבקר אנו יוצאין, המתן עד הבקר, שכך אמר לנו הקב"ה ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר (שמות י"ב). אמר להם הרי מתו כל מצרים, שנאמר (שם) ותחזק מצרים על העם, אמרו לו ומבקש אתה לכלות את המכה הזאת ממך, אמור הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, הרי אתם עבדים של הקב"ה. התחיל פרעה מצווח ואומר, לשעבר הייתם עבדי, אבל עכשיו הרי אתם בני חורין, הרי אתם ברשותכם, והרי אתם עבדיו של הקב"ה, צריכים אתם להלל לו, שאתהם עבדיו, שנאמר הללויה הללו עבדי ה'. (שם קיג)
דבר אחר בצאת ישראל ממצרים, ראה מה כתיב, (דברים ד') או הניסה אלקים לבא וגו', אמר רבי חייא בשם רבי ירמיה משל לגבור שהיה יורד למלחמה, או לנצח או להנצח, לכך נאמר ובמלחמה. אמר רבי אבא בר אחא בשם רבי חנין, מהו גוי מקרב גוי, כאדם ששומט את העובר ממעי בהמה, כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים, שנאמר גוי מקרב גוי, כענין והקרב והכרעים (ויקרא כ"ט). למדנו צער לנשמט, לשומט מנין, שנאמר (דברים ד') ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, כאדם שנוטל את הזהב מתוך הכור, שלא בצבת ולא בסמרטוטין, כביכול, כך ישראל. אמר רבי אבין בשם רבי סימון, מהו מקרב גוי, שהיו מובלעים בתוך מעיהם, שנאמר, (תהלים קכ"ד) חיים בלעונו... (שם קיד)
וכן מצינו באבותינו הראשונים, שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך דברי תורה, אף על פי שלא הגיעו עדיין לארבעים יום של קבלת התורה, ולא באו עדיין לידי אותה השעה, אלא עשו תורה כל ימיהם, לכך נאמר בהם, (שמות ו') וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וגו'... וכמו שנגאלו ישראל ממצרים בזכות שהיו פרים ורבים, כמו כן יגאלו לעתיד לבא בזכות שהן פרים ורבים... (פרק ד)
סוכותה, רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להן בסוכות, רבי אליעזר אומר סוכות ענני כבוד באו וחנו על גגי רעמסס, מושלו משל למה הדבר דומה, לחתן שהביא אפריון לפתח ביתה של כלה כדי שתכנס לו מיד... (בא יב לז)
אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, שלוש פסיחות נאמר בפרשה, אשר פסח, ופסח ה', ופסחתי עליכם, מניין אתה אומר, חצר שכולה ישראל לא היתה פסיחה אלא על הבתים, שנאמר אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים, מצרים וישראל שרוים בחצר לא היתה פסיחה אלא על הפתחים, ושנאמר ופסח ה' על הפתח, ישראל ומצרים נתונין במיטה אחת, לא היתה פסיחה אלא על ישראל, שנאמר ופסחתי עליכם, וכן הוא אומר כצפרים עפות כן יגן ה' (ישעיה ל"א), אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לומרו, כחיה ששוחה על בנה ומניקתו...
ויקרא למשה ולאהרן לילה, יכול באו אצלו, והלא כבר נאמר ואתם לא תצאו (שמות י"ב כ"ב), אלא מלמד שהיציצו מתוך גנוציטרא ואמרו לו לילה אין אנו יוצאין, אנו יוצאין בחצי היום. קומו צאו מתוך עמי, יכול שהות, תלמוד לומר קומו, אתם, אין לי אלא אתם גרים ועבדים מניין, תלמוד לומר גם אתם גם בני ישראל לרבות נשים וטפלים... (שם שם כז וכט, וראה שם עוד)
...רבי נתן אומר בקפטיתין של מלכים היה קבור יוסף כדרך שהמלכים קבורין, ועשו מצריים כלבים של זהבים בכשפים, שאם יבא אדם לשם יהו נובחין וקולן הולך בכל ארץ מצרים מהלך מ' יום, ומשה שתקן, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וכו'... (תהלים עח)
...כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים היו אלופי אדום וכנען ועמלק עם מדין נושאין עצה היאך לבא על ישראל, כשראה אותם הקב"ה סבב אותם שלא יבאו על ישראל, שנאמר ויסב אלקים את העם... (שם קכד)
משל פרעה ומצרים למה הדבר דומה, לרועה חזירים מצא רחל אחד משכה ביניהם, שלח בעלה אצלו אמר לו תן לי רחלי, אמר לו אין לך אצלי רחל. אמר בעליה הודיעו לי מהיכן משקה בהמתו, הלכו והודיעוהו, סתם את המעיינות. אמר לו שלח לי רחלי, אמר לו אין לך בידי רחל, אמר בעליה הודיעו לי היכן הוא מרביץ בהמתו, הודיעוהו, הרס את הצריפים. אמר לו שלח לי רחלי, אמר לו אין לך בידי כלום, אמר בעליה הודיעו לי היכן הוא רועה בהמתו, הודיעו, ושרף כל העשב, אמר לו שלח לי רחלי, אמר לו אין לך בידי רחל, אמר בעליה הודיעו לי היכן בנו הולך ללמוד באסכולי, הלך ולקח בנו מתחת ידו. אמר לו שלח לי רחלי, אמר לו הרי רחלך. היה מנהיג בה והולך, ואחר כך תפסו וחבשו אצל בנו, אמר לו עכשיו אין רחלך תחת ידי למה אתה חובשני, אמר לו שאני מבקש ממך כל מה שילדה וגזותיה בזמן שהיתה אצלך, התחיל צווח ואומר והלואי לא נתתיה.... (שם קלו)
זה שאמר הכתוב, וישובו ויחנו לפני פי החירות, כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אמר לו הקב"ה זו היא מההבטחה שהבטחתי לו, יחזרו לאחוריהם, שכל כסף וזהב שכנס יוסף היה נתון בבעל צפון, וכשחזרו נטלוהו, שנאמר, כנפי יונה נחפה בכסף. (בראשית פרק טו, עז)
...רבי סימאי אומר, ולקחתי אתכם לי לעם, והבאתי אתכם, מקיש יציאתם ממצרים לביאתם בארץ, מה ביאתם לארץ שנים מששים רבוא, אף יציאתם ממצרים שנים מששים רבוא, אמר רבא וכן לימות המשיח... (שמות פרק ו, קעז)
מבכור פרעה, מגיד שפרעה היה בכור, ונכנסו כל הבכורות אצל אבותיהן, ואמרו להן, בגין דאמר משה ומת כל בכור, וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון, אלא איתון ונפיק אילו עבראי מביננא, ואי לא אלין עמא מיתין. אמרין, עשרה בנין לחד מנן, ימות חד מנהון ולא יפקון אלין עבראי. אמרין אלא סמא דמילתא נייזיל לן לגבי פרעה דהוא בכור, דילמא דהוא חייס על נפשיה ומפיק אלין עבראי מביננן. אזלון לגבי פרעה, אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור, וכל מה דאמר על הלין עמא אתא עליהון, וכדא קום ואפיק אילון עבראי מביננן, ואם לאו אלין עמא מייתין, אמר צאו וקפחו שוקיהון של אלו, אנא אמר אי נפשאי אי נפשיהון דאלין עבראי, ואתון אמרין יזלון עבראי. מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהם ס' רבוא... (שם פרק יא, קפו)
דבר אחר ויושע ה' ביום ההוא, וכי ישראל ביד מצרים היו, אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים פתח עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה, ואמר לפניו, רבונו של עולם, אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי עליה דין, יבא מיכאל שר שלהן וידון לפניך עמי. באותה שעה אמר הקב"ה למיכאל, בא ודון עמו. פתח עוזא שר של מצרים ואמר לפניו, רבונו של עולם אתה גזרת על אומה זו שיהו משועבדין תחת ידי אומה שלי ת' שנה, ועדיין לא עבדו בהם אלא פ"ו שנה משנולדה מרים, ועדיין לא הגיע זמנם לצאת, אלא תן לי רשות ואחזירם תחת ידי אומה שלי עד ת' שנה, כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת. באותה שעה השיב הקב"ה ואמר לעוזא, יש לי ללמד זכות על בני, כלום נתחייבו בני שעבוד אלא בשביל דבור אחד שדבר אברהם אוהבי... וכבר גלוי וידוע שמשנולד יצחק נעשו גרים, וכבר שלמו ארבע מאות שנה, אין לך לשעבד על בני כלום, באותה שעה הציל הקב"ה את ישראל... (שם פרק יד, רמא, וראה שם עוד)
כי הוציא ה' את ישראל ממצרים, מגיד ששקולה יציאת מצרים כנגד כל הנסים והגבורות שעשה המקום לישראל... (שם פרק יח, רסח)
אמר רבי תנחום, בשעה שיצאו ישראל ממצרים באותה שעה קשטם הקב"ה בשלשה עשר תכשיטין, הדא הוא דכתיב וארחצך במים מן טנופת עבודת אלילים, ואשטוף דמיך מעליך דם מילה ודם פסח, ואסוכך בשמן זה שמן המשחה, ואלבישך רקמה בשעה שאמרו נעשה ונשמע... הרי שלשה עשר דברים שהפרשתי לכם במצרים, ולעתיד לבא אני נוטל כנגדן שלשה עשר דברים, שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון וגו', וכנגדן תפריש למשכן י"ג דברים... (יחזקאל פרק יד, שנה)
שמח מצרים בצאתם, אמר רבי ברכיה משל לבעל בשר שהיה רוכב על חמור, חמרא מסכי אימת יחות ליה מיניה, ואיהו מסכי אימת ניחות מן חמרא. כיון דנחת ליה מן חמרא שרי גברא חדי, ושרי חמרא חדי, ולית אנן ידעין מאן חדי סגי מנהון. כך כשהיו ישראל במצרים, היו המכות באות על מצרים, והיו המצריים מקוים מתי יצאו ישראל ממצרים וישראל מקוים מתי יגאלם הקב"ה, וכיון שנגאלו התחילו אלו ואלו שמחים, ואין אנו יודעים מי שמח יותר, וממה שאמר דוד אנו יודעין שהמצרים שמחו יותר... (תהלים קה, תתסג)
יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר, למה אשר גאלם מיד צר, זה שאמר הכתוב, למעני למעני אעשה, שני פעמים, אמר הקב"ה כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי שלא יתחלל בגוים, הדא הוא דכתיב, וידעתם כי אני ה', אף מאדום איני עושה אלא למען שמי... (שם קז, תתסו)
דבר אחר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וכי ישראל היו מסורין ביד מצרים, אלא אז"ל בשעה שיצאו ישראל ממצרים עמד עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר לפניו, רבונו של עולם אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי דין עמהם, אם רצונך יבוא מיכאל שר שלהם וידון עמי לפניך. באותה שעה אמר הקב"ה למיכאל צא לדון עמו לפני. מיד פתח עוזא שר של מצרים לפני הקב"ה ואמר, רבונו של עולם גזרת על אומה זו שיהיו משועבדים תחת אומתי ד' מאות שנה, שנאמר ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה, ועדיין לא עבדום אלא שמונים ושש שנים מיום שנולדה מרים על שם שמררו המצריים את החיים, שנאמר וימררו את חייהם וגו', ועדיין לא הגיע זמן יציאתם, אלא אם רצונך תן לי רשות ואחזירם למצרים לשעבודם שלש מאות וארבע עשרה שנה... כששמע מיכאל כך נשתתק ולא היה לו מענה לענות לעוזא שר של מצרים, כיון שראה הקב"ה שהיה רוצה עוזא להחזיר את ישראל למצרים, אמר לעוזא מפני מה אתה רוצה להחזיר את בני לשעבודך, כלום נתחייבו בני לעבוד לאומתך אלא בעבור דבר אחד שדיבר אברהם בשעה שאמרתי לו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו' אמר לפני רבון העולמים במה אדע כי אירשנה, ועל דבר זה אמרתי לו גרים יהיו במצרים לא אמרתי אלא בארץ לא להם, גלוי וידוע מיום שנולד יצחק היו גרים וכבר עברו אותם ד' מאות שנה ואין לך רשות לשעבד את בני, וזה שאמר הכתוב ויושע ה' ביום ההוא. (מדרש ויושע)
...אמר להם משה לישראל כך אמר לי הקב"ה זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו, כששמעו ישראל דבריו של הקב"ה עמדו על רגליהם בשמחה ובשירים ומלו כל הערלים שהיו בישראל במהירות, והקב"ה בא ורפאם. כשהיה חצי הלילה עבר הקב"ה בתוך מצרים וראה ישראל מלוכלכים בדם מילה ובתיהם מלוכלכים בדם פסח, ברך אותם ואמר להם, בני תהיו חיים לשנה הבאה, שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי...
...אמר לו פרעה למשה בבקשה ממך אדוני בא והתפלל עלינו, עכשיו לא ישאר אדם בכל ארץ מצרים, אמר לו לא אוכל לצאת כי הקב"ה צוה אותנו ואמר לנו ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ואמר פרעה למשה בבקשה ממך צא אל החלון ודבר עמי, וכן עשה, ואמר לו הלא אמרת לי אתמול ומת כל בכור בארץ מצרים ועכשו תשע ידות מתים, אמר לו משה אף על פי כן אם תרצה אלמוד לך דבר ותנצל אתה ולא תמות, הרם קולך ואמור, בני ישראל הרי אתם ברשות עצמכם, קומו צאו מתוך עמי, עד עכשיו הייתם עבדי פרעה, מכאן ואילך הרי אתם ברשות ה', עבדו את ה' אלקיכם. וכן עשה. אמר לו משה אמור כן פעם שניה, וכן עשה, א"ל אמור עוד פעם אחרת, וכן עשה, והקב"ה השמיע קולו של פרעה בכל ארץ מצרים... ולא תאמר פרעה לבדו היה דוחק אלא כל המצרים היו דוחקין, שנאמר ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים... (שם, וראה שם עוד)
רבי יוסי הגלילי אומר, וידבר אלקים אל משה, אמר לו הקב"ה למשה, כלאה נתחייבו לי בני במצרים, שנאמר ואומר להם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו, וימרו בי וגו' (יחזקאל כ'), הריני עושה עמהן בעבור שמי הגדול שלא יתחלל, שנאמר ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו' (שם), והריני מבקש להוציאן ממצרים, ואתה אומר לי שלח נא ביד תשלח... (שמות ו ב)
ראו כי רעה נגד פניכם, מגיד הכתוב שבשנה שנגאלו ישראל ממצרים הסכימו כל החרטומים והמכשפים שאין לשונאיהם שלישראל תקומה, ונתיאשו בה ישראל מן הגאולה, וכן פרעה אומר ראו כי רעה נגד פניכם, אמר להם, כוכב אחד עולה לקראתכם ושמו רעה, ואין אתם מצליחים, וכן את מוצא לעתיד לבא שאינן נגאלין עד שיתיאשו מן הגאולה, ועד שיסכימו כל המעוננים והקוסמים שאין לשונאיהם של ישראל תקומה... (שם י י)
ויהי בשלח - אין שילוח אלא לויה, כמה דאת אמר ואברהם הולך עמם לשלחם (בראשית י"ח), מה שכר נטלו על כך, לא תתעב מצרי... (שם יג יז)
פקד יפקד, שתי פקידות, אחת בתשרי ואחת בניסן, בתשרי בטלו מן העבודה, ובניסן נגאלו... (שם יג כ)
דבר אחר, סגר עליהם המדבר, אמר פרעה, כינס עליהן בעל צפון חיות רעות ואין מניחות אותן לעבור, וכן היה, כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף, נשאו עיניהם למדבר, כינס עליהן הקב"ה חיות רעות, ולא היו מניחות אותן לעבור, שנאמר סגר עליהם המדבר, אין סגירה אלא חיה רעה, כענין שנאמר, (דניאל ו') אלקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא... (שם יד ג)
אשר ציוה ה' לעשות אותם, אמר רבי שמעון בן לקיש, אמר הקב"ה למשה, אמור להן לישראל, בני, היו יודעין שלא הוצאתי אתכם ממצרים אלא על תנאי שתקיימו מצות שבת, וכן הוא אומר, על כן ציוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת. (שם לה א)
ויעל אברם ממצרים, כדרך שהיו ישראל עתידין לעלות, דכתיב ואומר אעלה אתכם מעני מצרים. (בראשית יג א)
כי לא בחפזון תצאו - ...כיון שראו ישראל שפסל ערלים לאכול בפסח, עמדו ישראל לשעה קלה ומלו כל עבדיהם ובניהם וכל מי שיצא עמהם, שנאמר וילכו ויעשו בני ישראל וגו', לקיים מה שנאמר מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי (תהלים קמ"ז), אמר להם הקב"ה אומה אחרת אל ידע בו ואל ידע מסטורין שלו, אלא אתם לעצמכם. בעולם הזה כשאכלו ישראל את הפסח אכלו אותו בחפזון... אבל לעתיד לבא כי לא בחפזון תצאו, למה הדבר דומה, לסוחר שנכנס לשרות בפונדקי, עמד שם היום, בלילה עמד ונטל כל אשר לו ויצא לדרכו, ועמדה הפונדקית בבקר והתחילה צווחת ראו מה עשה לי אותו הפרקמטוטוס, אמר מי גרם לי לשמע כך, אלא מפני שיצאתי בלילה, לפיכך נשבע אני שאיני יוצא בלילה עוד, כך התקינו ישראל עצמן בלילה לצאת, בהשכמה עמדו המצרים אחר שהלכו להם, ואמרו נרדוף אחריהם מפני שנטלו כל אשר לנו, אמר הקב"ה מי גרם כל אלו, חפזון שיצאתם ממצרים, מכאן ואילך כי לא בחפזון תצאו... (ישעיה נב יב)
וכד קראו למשה ולאהרן בלילא דפסחא משתמע קולו של פרעה עד ארעא דגושן, מתחנן הוי פרעה בקול עצוב, וכן אמר, פוקו מגו עמי, וכד שמעו משה ואהרן וכל ישראל קל בכותא דפרעה ולא אשגיחו, עד דאזיל הוא וכל עבדוי וכל מצראי ותקיפין לכל ישראל לאחתאה למפטרינון. (שמות בא)
והיה לאות על ידכה וגו', להוציא את בני ישראל לא היה צריך חוזק יד, אבל ערב רב שהיו מצריים כדי להוציאם היה צריך חוזק יד. (שם)
אז ישיר משה וגו', ביציאת מצרים הקים הקב"ה ג' אבות ביחד להתפלל, וכמו שכתוב נגד אבותם עשה פלא, וזה סוד ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, בפניו זה יעקב, בכחו זה יצחק, הגדול זה אברהם, לכן הביא הגאולה בלא זמנא, כמו שעשו רבי חייא ובניו, וכן על הים, וזה שאמר אשירה לה' כי גאה גא"ה, ראשי תיבות ג' א'בות ה'עולם. (שם בשלח)
...ומהם (ראיות על הגאולה) שאנו מקישים את היעודים האלו ליעודו הראשון, כאשר היינו במצרים אשר לא הבטיח לנו אלא שני דברים, שידון לנו מעושקינו, ושיתן לנו ממון רב, והוא אמרו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וכבר ראו עינינו את אשר עשה לנו, קריעת הים... אשר עשאם פי כמה ממה שאירע לנו מן הכניעה והעינוי, כאמרו תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם לכן וגו'... (מאמר ח פרק א)
פקד יפקד - ואומי יוסף ית בני ישראל למימר לבניהון הוא אתון משתעבדין במצרים, ולא תזידון למיסוק ממצרים עד זמן דייתון תרין פריקין ויימרון לכון מדכר דכיר ה' יתכון... (בראשית נ כה)
ויקרא - ותחום ארעא דמצרים מהלך ארבע מאה פרסי וארעא גשן דתמן משה ובני ישראל במציעות ארעא דמצרים הות, ופלטרין דבית מלכותא דפרעה בריש ארעא דמצרים הוה, וכד קרא למשה ולאהרן בליליא דפסחא אשתמע קליה עד ארעא דגשן... (שמות יב לא)
וכד שמעו משה ואהרן ובני ישראל קל בכותא דפרעה ולא אשגחו עד דאזל הוא וכל עבדוי וכל מצראי ותקיפו לכל עמא בית ישראל לאוחאה למופטרינון מן ארעא, ארום אמרין אין שהיין הינון הכא שעתא חדא הא כולנא מייתין. (שם שם לג)
ויסעו - ונטלו בני ישראל מן פילוסין לסוכות מאה ותלתין מילין, תמן איתחפיאו שבעת ענני יקרא... ומטיילין על רגליהון ולא רכבין על סוסוון, בר מן טפלא חמשא לכל גברא. (שם שם לז)
והוו קטעין מן לישא דאפיקו ממצרים וסדרין על רישיהון ומתאפי להון מחומתא דשימשא חרירן פטירן ארום לא חמיע... וספיקא להון למיכל עד חמיסר יומין לירחא דאייר מטול דזוודין לא עבדו להון. (שם שם לט)
המחצבת - הלא בדילך כנישתא דישראל תברית גבריא שיצית פרעה ומשריתיה דהוא תקיפין כתנינא. (ישעיה נא ט)
משכני - כד נפקו... ממצרים הות מדברא שכינת מרי עלמא קדמיהון... נרוצה - אמרו צדיקי דרא רבון כל עלמא נגודא בתרך... נקרב יתן בשפולא טורא דסיני... (שיר א ד)
קול דודי - במצרים כשעלתה שוועתם נגלה למשה בחורב ושלחו למצרים, מדלג - וקפץ ק"צ שנה על זמן השעבוד בזכות אבות ואמהות. דומה דודי - כשנגלה במצרים בליל פסח, משגיח - והגן על בתינו ומציץ וראה דם מילה ופסח. (שם ב ח וט)
טרם יחמץ - המצרים לא הניחום לשהות כדי חמוץ, על שכמם - אף על פי שבהמות הרבה הוליכו עמהם, מחבבים היו את המצוות. (שמות יב לד)
מרעמסס סכתה - ק"כ מיל היו, ובאו שם לפי שעה, שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים. (שם שם לז)
ויהי מקץ - מגיד שכיוון שהגיע הקץ לא עכבן המקום כהרף עין... ליל שימורים - שהיה הקב"ה שומר ומצפה לו לקיים הבטחתו שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך. (שם שם מא ומב)
על כנפי נשרים - ...אף אני עשיתי כן, ויסע מלאך האלקים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו', והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם. (שם יט ד)
אשר הוצאתיך מארץ מצרים - כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי... (שם כ ב)
וזכרת כי עבד היית - והענקתי ושניתי לך מבזת מצרים ובזת הים... (דברים טו טו)
מוליך לימין משה, בכל עת שמשה צריך לעזרתו של הקב"ה היה זרועו מוכן לימינו. (ישעיה סג יב)
לכן - לשון שבועה... ורז"ל דרשו, לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא גאולה אחרונה עיקר ויציאת מצרים טפלה לה. (ירמיה טז יד)
לריח שמניך - שהריחו אפסי ארץ ששמעו שמעך הטוב בעשותך נוראות במצרים, עלמות אהבוך - ובא יתרו ונתגייר... (שיר א ג)
המוציא אתכם - כי היה במערכת המחוברת הגדולה למשרתים העליונים שיעמדו עוד בגלות, ועיין בכי תשא. (שמות ו ז)
שפטים - כדרך וראש דגון נופל, וזה יהיה לכם לאות שיחזק לבבכם ולא תיראו בצעקות מצרים, כי בעבור הדם אפסח עליכם, כי הדם אות למשחית. (שם יב יב)
ויקרא למשה - ...והנה החלו לצאת בבקר, והיא עת עלות עמוד השחר שיחל להראות אור השמש בעבים... ואלה היו קרובים אל מצרים, והאחרים שהם רחוקים יצאו בו ביום כי קהל רב היה, ויותר יש מתחלת רעמסס עד סופה משמונה פרסאות, על כן כתוב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה, וכתוב אחר היום אתם יוצאים... (שם שם לא)
אשר הוצאתיך - והנה היה במערכת ישראל וכוכב מזלם שיעבדו עוד במצרים, וה' חידש אותות בעולם השפל שלא היה בממשלת העולם האמצעי, והוציא ישראל מרשות המזלות לעם נחלה, ואלו האותות ראו כולם, גם אלה שאינם משכילים... (שם כ ב)
וידעו - שהוצאתים ממצרים רק בעבור שיעשו לי משכן, וזהו שאמר תעבדון את האלקים וגו'. (שם כט מו)
העליתיך - רק טובה עשיתי לך, והוצאתיך על ידי אדם שתוכל לדבר עמו ולומר לו כל צרכיך ושיודיעך דרכי, ומשה ואהרן לימדו המצוות לאנשים ומרים לנשים... (מיכה ו ג)
שפטים - ...ולדעתי ירמוז לשרי מעלה אילי מצרים, כענין יפקוד ה' על צבא המרום במרום, ועל מלכי האדמה על האדמה, והנה השפיל מזלם ושרי המזלות שעליהם, והכתוב ירמוז ויקצר בנעלם... (שמות יב יב, וראה עוד: יציאת מצרים-שפטים, עשר מכות)
ויקרא למשה ולאהרן לילה - רש"י, והיה זה כי משה ואהרן לנו במצרים בלילה ההוא, לקיים דבריו שאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר, ובבא פרעה אליהם שלחו מלאכים אל ארץ גשן אשר שם בני ישראל לתת להם רשות לצאת, ונאספו כלם ברעמסס, והיה יום גדול, ומשם נסעו ביד רמה ומשה בראשם, כמו שנאמר ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים, והכתוב שאמר הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה, כי מעת שפטרם פרעה יקראו יוצאים, וכך אמרו בספרי, והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל, אלא מלמד שנגאלו בלילה, ובגמרא במסכת ברכות... ויש אומר שיצאו ממצרים בלילה מארץ נמרין שהיא רעמסס ביום כי רבים מהם יושבים בעיר מצרים, ויצאו בלילה ונאספו עם אחיהם ברעמסס. ואיננו נכון, כי הכתוב אמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, שהיו אסורים לצאת כלל מן הבתים בלילה, וכך אמרו במכילתא... ואונקלוס פירש, כי הנסים שנעשו להם בלילה יקרא הוציאך, כי בעבורם יצאו.
וטעם קומו צאו - מצות מלך שיצאו מיד, כי לא אתן לכם רשות לעמד בתוך עמי כלל, כי הם נהרגים עליכם, גם אתם המכים גם בני ישראל כולם תצאו ולא תתעכבו בכאן בשום פנים, וזה לקיים גרש יגרש אתכם מזה... (שם שם לא)
...ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי הוצאתם משם תורה על המציאות ועל החפץ, כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאו, וגם תורה על החדוש, כי עם קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו, ותורה על היכולת, והיכולת תורה על הייחוד, וכמו שאמר, בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, וזה טעם אשר הוצאתיך, כי הם היודעים ועדים בכל אלה. (שם כ ב)
...ואמר ואתכם לקח ה', כי אתם חלק השם לא תקימו עליכם שר או עוזר זולתו, כי הוא הוציא אתכם מכור הברזל שהייתם בתוך מצרים בכור אש ועצים, והוציא אתכם משם כנגד שריהם שעשה בהם שפטים, ולולי שהפילם לא הייתם יוצאים, כי היו הם במעלתם שלא תצאו. והנה עשה כל זה כדי שתהיו לו נחלה ותהיו לשמו הגדול סגולה מכל העמים. (דברים ד כ)
...על כן אמר בכאן, אם יעלה בלבך ספק על השבת המורה על החדוש והחפץ והיכולת תזכור מה שראו עיניך ביציאת מצרים, שהיא לך לראיה ולזכר, והנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכר לשבת, כי יזכרו בו ויאמרו השם הוא מחדש בכל אותות ומופתים, ועשה בכל כרצונו, כי הוא אשר ברא הכל במעשה בראשית... ובאר להם, כי מיציאת מצרים ידעו שהוא אמר והיה העולם, ושבת ממנו. ועל דרך האמת נוכל עוד להוסיף בזה, כי הדבור הזה בשמור ליראה את השם הנכבד והנורא, ועל כן יצונו שנזכיר את היד החזקה והזרוע הנטויה שראינו ביציאת מצרים וממנו לנו היראה, כמו שאמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה', ועל כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת... (שם ה טו)
כי ישאלך בנך - ...והכוונה בזה הוא הטעם במה שאמר בעשרת הדברות אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי יתכוין שנודיע לבן השואל כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים, וזה טעם לעינינו, כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם, כי השם אלקינו הוא האלקים בשמים ובארץ ואין עוד מלבדו, כי כל זה יודע ביציאת מצרים כאשר פירשתי בדבור הראשון... (שם ו כ)
...וחזר ואימת אותם במאורעים חדשים שהיו בימיו לעיני כל רואה, כי ראו אותם לעיניהם קודם שקבלו התורה, עד שנתאמת חידוש העולם אצלם והנבואה בנסים המפורסמים שארעו על ידו, כגון י' מכות על פני החרטומים הבקיאין בכל עניני הכשוף והשדים עד שהודו לו... ונתבאר עוד חידוש העולם על ידי משה בקריעת הים והמן והבאר וענני הכבוד וזולתם ביציאת מצרים והנבואה במעמד הר סיני... (תורת ה' תמימה)
לעשות לו שם - שיזכרו בעמים הנס, וייראו ממנו, כי לא היה צריך להעביר את ישראל, ובצד שנכנסו לים יצאו ממנו, אלא להראות נפלאותיו שיכול להפוך הטבעים היסודיים, והראה זאת מאהבת ישראל. (ישעיה סג יב)
ואכסה ערותך - על ידי הנסים שבתם כולכם לאמונה טובה ואין ערוה ביניכם, ואבא בברית - סיני, וארחצך - להטהר מטומאות מצרים, משל לדרך המדבר וסיפוק צרכיהם. (יחזקאל טז ט)
...ובני ישראל בתכלית הדלות והעינוי ביד פרעה, הורג את בניהם שלא ירבו, ושלח משה ואהרן עם חולשתם ועמדו כנגד פרעה עם חזקתו באותות ומופתים ובשנוי המנהגים, ולא יכול להסתר מהם ולא לצוות עליהם ברע, ולא למנע עצמו מעשר המכות אשר חלו במצרים... ואחר יצאו בני ישראל בדבר השם בלילה ההוא בעת שמתו בכוריהם מעבדות פרעה, והלכו דרך ים סוף, ומנהלם עמוד ענן ועמוד אש... ואחר כן רדף פרעה אחריהם, ולא נצטרכו אל כלי מלחמה, ולא היו העם מלומדי מלחמה, ובקע את הים ועברו בתוכו... (מאמר א פג)
...וצוה על שביתת השבת ושביתת המועדים ושביתת הארץ, והכל זכר ליציאת מצרים וזכרון למעשה בראשית, מפני ששני הענינים דומים, מפני שנעשו בחפץ האלקים לא במקרה ובטבע... (מאמר ב נ)
...וכתוב בתפילין היחוד והגמול והעונש, וזכר יציאת מצרים מפני שהיא טענה אין בה מדחה, כי לענין האלקי התחברות בברואים והשגחה עליהם וידיעה במעשיהם... (מאמר ג יא)
אך ההגדות מהן שנוהגים מהן דרך הצעה והקדמה לענין שרוצים לנחצו ולאמצו, כמו שאמרו כשירד רבון העולמים למצרים, לנחץ האמונה שיציאת מצרים היתה בכוונה מאת האלקים יתברך, ולא במקרים ובמצועים מתחבולות בני אדם וברוחניות כוכבים ומלאכים ושדים... אבל בדבר אלקים לבדו... (שם עג)
וישובו - איני רוצה שיחזיקום מצרים לבדאים, שאמרו שישובו אחר ג' ימים. ורדף אחריהם - ולא יניחום לחזור, ואין עליהם להשיב מה ששאלו מהם, והרי הניחו להם בתיהם ושדותיהם. (שמות יד ב וד)
ומושב בני ישראל - מצינו בגאולת מצרים ג' קצים, והם: ת' שנה, ת"ל שנה, רד"ו שנה, ת' שנה נמנים מתחלת גרות זרע אברהם עם ענים ודלותם ולחצם של בניו... ת"ל שנה הם נמנים מיצחק משעה שנולד, רד"ו שנה הם שישבו במצרים מנין רד"ו, וכן תמצא בגאולתנו העתידה ג' קצים בספר דניאל, אלף ק"נ, אלף ר"צ, אלף של"ה... והיתה הסבה מאת הקב"ה שהיתה גאולת מצרים על ג' קצים, כדי לחזק ידינו הרפות בגלותנו זה, ושלא נאמר אבדה תקותנו נגזרנו לנו, כי מאחר שנתברר לנו כי ג' קצים אלו של גאולת מצרים שלשתן היו אמת, כן עלינו להאמין כי ג' קצים המפורשין בדניאל בגאולתנו העתידה כלם אמת, אף על פי שיש שם מדות וחשבונות מתחלפות... (שמות יב מ)
כי בחזק יד - מה ענין חמץ אצל חוזק יד, אלא בא הכתוב לרמוז, כי החמץ רמז למדת הדין, ומפני שישראל השיגו היד הגדולה שהיא מדת הדין, על כן אסר והרחיק להם את החמץ, לרמוז להם שירחיקו מלהאמין במדת הדין לבד, שלא יקצצו בנטיעות, ושלא יאמינו שמדת הדין בלבד עשתה זאת, לפי שהוא יתברך ובית דינו היו שם... (שם יג ג, ועיין שם עוד)
בעבור זה עשה ה' לי - ...ועל דרך הקבלה יאמר הכתוב מה דעשה ה' לי במצרים שיצאתי ממצרים בעבור שמו וכבודו היה, והוא כמו זה א-לי ואנוהו, שהוא השכינה עד הויה העליונה, והכונה כי אין השכינה בישראל צורך הדיוט בלבד, כי אם צורך גבוה... (שם שם ח)
ויהי לי לישועה - נקראת גאולת מצרים ישועה, לפי שאחריה גלות, אבל גאולה העתידה שאין אחריה גלות נקראת ישועות... (שם טו ב)
...ומשה לא נתרצה בו, מפני שהוא מדת הדין, ולכך השיב, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, אם אין פניך בעצמך ובכבודך זהו מדת התפארת והכבוד, אל תעלנו מזה, כי בשתי מדות האלה הוצאת אותם ממצרים, שנאמר בכח גדול וביד חזקה לא ביד חזקה בלבד, וכן דרשו רז"ל בגאולת מצרים, לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח, שהוא מטטרון, אלא הקב"ה בעצמו ובכבודו, כלומר התפארת והכבוד... (שם לג יג)
ויוציאך בפניו - על דרך הפשט בעצמו, מלשון ופניך הולכים בקרב (מלכים ב' י"ז). ועל דרך המדרש בפניו בכעסו, מלשון (שמות ל"ג) פני ילכו, והענין בכעס שכעס על המצריים, ועל דרך הקבלה ויוציאך בפניו, זה מלאך הפנים, שנאמר ומלאך פניו הושיעם (ישעיה ס"ג) בכחו הגדול שבקרבו, והבן זה. ועוד יכלול הכתוב זכות האבות שבזכותם יצאו ממצרים, בפניו זה יעקב, שכן כתיב מבקשי פניך יעקב (תהלים כ"ד), בכחו זה יצחק, הגדול זה אברהם... (דברים ד לז)
זכרון יציאת מצרים הוא עיקר לכל המצוות, והראיה מתשובת עבדים היינו לשאלת מה העדות והחוקים וגו', ועל כן אפשר לומר, כי מלת מצרים כוללת כל מצות עשה הנמשכות אחר יציאת מצרים, ואלו הן, מצות עשה לקדש בכור בהמה טהורה ולהקריבו... להקריב מוסף שבת, ראש חודש, פסח, מנחת העומר... לעשות עבודת היום ביום הכפורים... לשמח ברגלים... ולישב בסוכה... (כד הקמח שבועות)
משרשי המצוה (ספירת העומר), לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, והיא העיקר והסבה שנגאלו ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו התורה בסיני... (אמור מצוה שו)
משרשי המצוה (שלא לאכול חמץ), לפי שענין אסור חמץ בפסח הוא אסור חמור ביותר מצד שענין זה יסוד גדול בדתנו, כי יציאת מצרים היא אות ומופת מוכרח בחדוש העולם, שהוא העמוד הגדול שאולמי התורה נסמכים בו, ועל כן כל מצוה שהיא לזכר יציאת מצרים חמורה עלינו וחביבה הרבה... (ראה מצוה תפה)
...ואמר כי לפעמים יביא השי"ת יסורין על הצדיקים כדי שיתפללו לפניו ויהיו יותר קרובים אליו יתברך, וכמו שאמרו ז"ל, (זהר ח"ב מ"ז) ופרעה הקריב, הקריב את ישראל לאביהם שבשמים... ונתבאר מכל מה שאמרתי, כי לפי שחפץ ה' בתפלתם, שמתוכה יתדבקו בשמו ויחזרו בתשובה, הביא אותם בצרות ההם... (תהלים לד טז)
לא השכילו נפלאותיך - כי לא כיון השי"ת להוציאם ממצרים לבד, שאם כן בקלות היה עושה כן, היה בא אל פרעה בחלום הלילה ואומר לו הנך מת על בני אשר לקחת, ומיד היה משלח אותם. אלא כונתו לספר שמו ולהודיע שמו, והם לא השכילו זה, אלא חשבו שהכל היה להוציאם, והאמינו לדברי פרעה (שמות י') ראו כי רעה וגו', גם לא זכרו את רב חסדיך - ערוב דבר וכו', שנצולו, ודי בזה להודיע כי הוא פודה ומציל, ולפיכך הסכימו ואמרו (שמות י"ד) טוב לנו עבוד את מצרים. (שם קו ז)
וישבע יוסף - ובמדרש יש, שהשביעם שלא ידחקו את הקץ, כי יוסף ידע את הקץ, כי יעקב גילה לו. (בראשית נ כה)
וארא - בגימטריא יצחק, כדאיתא במדרש, שיצחק גרם להם לישראל שיצאו ממצרים. (שמות ו ג)
ויסעו מרעמסס - לבתר הכי ויסעו בני ישראל מרעמסס, מתחלה נסעו בעירבוביא, ערב רב ביניהם, ואחר כן הפרידו לערב רב מביניהם. (במדבר לג ב)
וכמו שהיה יסוד התורה ענין יציאת מצרים, שעל ידה נראה שהענין האלקי דבק בנו, מה שלא יוכלו החרטומים לעשות, אבל נלאו ברוב עצתם, כן המשיכה יעודים בענין שיראה עין בעין שהענין ההוא לא תוכל תורה אחרת לייעד... (דרוש א)
והתשובה על זה, כי מהיות התורה וקבולה היותר גדול שאפשר שיהיה במין האנושי, ראוי לעם שיקבלוה, שינתנו הוראות חזקות שהתורה ההיא אמיתית, ושיוסר כל ספק מאותן ההוראות ומהענין כולו בכלל שאינו בא כי אם בכח אלקי. ועל זה נמשך יציאת מצרים כולו, שרצה השי"ת שיתחדשו אותות בגאולה ההיא, שהוא בלי ספק התחלת התורה אל כל ישראל, למען ידעו כי הנמנעות בחק הטבע אינם נמנעות בחק השי"ת, שיתחדשו אותות בגאולה ההיא, שהיא בלי ספק הפנה היותר גדולה בדת, ומי שיכפור אותה יכפור את הדת בכללה... ובהיות זה קוטב התורה אשר עליו תסוב הגאולה שהיא הקדמה לתורה, ירצה השי"ת שיתפרסם זה הדעת בארץ מצרים, לפי שהיא ארץ חרטומים ומכשפים, ומה שיבחן שם שהוא דבר נמנע בחוק הטבע, וכי לא תספיק בו חכמת הכשוף אשר היא סעיף מסעיפי החכמה הטבעית, ראוי שיאמר שהוא נעשה בכח אלקי בלי ספק, ושהנמנע בחוק הטבע אינו נמנע בחוק הבורא... (דרוש ג)
והנכון, שיודיע ג' סבות המחייבות במדת הדין להמשיך הענינים באופן זה, מצד אהבתו לאבות, מצד הבטחתו להם, ומצד חיוב המשפט להעניש ולגמול לעושה ולסובל, ונגד אלו אמר הלשונות של גאולה... (שמות ו ד)
...והשבת ההתחלה ושורש לכל המועדים שהם זכר ליציאת מצרים, שהיא הוראת היכולת הרצונית המוחלטת, ואם לא נניח שחדש העולם, לא תקובל גם עדות המועדות... (שם לה ב)
אף על פי שהיה מגיע קץ גלות מצרים לא היו ראויים ליגאל כפי מעשיהם, לולי מפני הצעקה הגדולה שעשו ברוב העבודה. ובשמע אלקים את נאקתם ובזכרו ברית אבות, שלח את משה נביאו להעלות את ישראל מהגלות הקשה שהיו עומדים בה, ומסר לו סוד שמו הגדול לשנות טבע המציאות בכל הדברים שיהא צריך לעשות, וגם שם אהיה רומז להיות עמהם שם להצילם מיד אויביהם עד שיצאו מתחת ידם... (נר ג כלל ד חלק ה פרק ג)
וגם באה מצוה זו להעיר ולהזכיר כי בסוכות הושיב השי"ת את בני ישראל במדבר, ושמרם מן החורף והקרח והצנה והגשמים והחום בלי בית ותקרה, ובזה יראו כי בכל דור ודור שומרם בוראם בלי בית וחומה דלתים ובריח... (שם חלק ו פרק א)
ראה ראיתי - הסנה משל לעניני ישראל, ושאינו אכל הוא על גאולתם, נמצא שמשה רבינו נבא בהשגת חושיו ולא בדמיונות. שמעתי מפני נוגשיו - לא צעקו לה' כי אם לשרי העיר מפני נוגשיהם. הנה צעקת בני ישראל באה - ועתה שצועקים גם אלי הגיע זמן שאגאלם, ואף שכבר עברו ד' מאות שנה. (שמות ג ז והלאה)
טעם הפרשה, מזל טלה הוא מזל מצרים, ותכלית גבורתו בי"ד ובט"ו בניסן, שאז השמש במחציתו, וגם ישראל עבדו לו אחורי הדלת והמזוזה. והנה המכות היו על ידי אמצעים המוגבלים כפי מה שהושם בהם, כי אם היה מהשגחת ה' הפרטית, היה על פי שורת הדין לכל החייבים. ובטל כח מזל טלה, ועל ידי זה כל הבכורות התלויים בשלטונו וגם בכורי ישראל העובדים לו, וכדי להצילם ציוה בקרבן פסח... ובמכות אחרות לא הוצרכו לאות, כי היו עונש לפושעים, ועל ידי אמצעים שלא יעברו החוק הנקבע להם, ובמכת בכורות בצאת ה' בעצמו לא יקום חנף, וגם ישראל היו מלוכלכים... (שם יב יג)
...לר"ן ערבי פסחים היה אסור חמץ בפסח מצרים רק בלילה, וביום היו מותרים בחמץ, ומה שאמר כאן שבעת ימים וגו' הוא על פסח דורות, אך נשארת הקושיא על טעם מצה בלילה א', ונראה כאבן עזרא והרמב"ן, שאכלו גם אז מצה עד קריעת ים סוף, מפני הצווי שאור לא ימצא, והמצות נצטוו זכר לחפזון הגאולה והיציאה שיהיו בליל פסח, והחפזון נודע להם על ידי שהכינו הבצק ונצטערו על שלא הספיקו לאפות ויחמיץ, ומשבאו לסוכות ראו שעדיין לא החמיץ, כל כך מיהרו, והכירו זאת על ידי שנצטוו מקודם במצה... (שם שם טו)
לכן - מסבות אלו, אני ה' - הנותן מציאות לכל הנמצאות, ואוציאם על ידי שאשנה טבע מקצתם, והוצאתי - מתחלת המכות ישקוט השעבוד, והצלתי - בביאת רעמסס שיצאו מגבולם, וגאלתי - בים, שמתו משעבדיהם. (שמות ו ו)
ועברתי - אפלס נתיב לאפי, מה שלא יוכל שליח, שפטים - כברמב"ן, שיחול העונש יותר. (שם יב יב)
על כנפי נשרים - הוצאתי אתכם בדרך לא עבר בה איש, להבדילכם מתועבותיהם ומעסקיהם, ואביא אתכם - להר המוכן לנבואה. (שם יט ד)
אשר הוצאתיך - בפעולות מתנגדות לכל אמצעי, שהם הטבע והמערכה, כפי שקבלת באמרך זה א-לי. (שם כ ב)
כי בחודש האביב - כיוון ורצה שתהיה יציאתך בעת שנשלם החדוש של אביב, והוא הנגוד בהיות טלה אלהי מצרים עם השמש בגבורתו והירח בנגודו, לילה - כי אותו הנגוד היה אז בלילה, ובהיות שאין קרבן בלילה, הוצרך להקדים הקרבתו ביום הקודם לאותו הנגוד, ולזכרון זה קבע כן לדורות. (דברים טז א)
ויפדך ה' אלקיך משם - שהשגיח על שפלותכם ונכנס עמכם לפנים משורת הדין לפדותכם, כאמרו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. (שם כד יח)
וארד - על ידי שירדה שכינה עמהם לא יכלה טומאת מצרים להחזיק בם בעצם, ועצרו כח לשמר ד' דברים שהיו בהם. (שמות ג ח)
להצילו מיד מצרים - שאצטרך להצילם בעצמי מיד שר של מצרים כשימרו על ים סוף, ויטען הללו והללו עובדי עבודה זרה וכו', ובינתיים לכה ואשלחך - כי אינם יכולים לסבל עוד עד סוף השנה, שהיא שנת רד"ו. (שם שם י)
אני ה' - ארחמך כי דברת מרחמים על בני... או משה חשב שמאז שליחותו נהפכה מדת הרחמים למדת הדין, שלא הצילם לא מהשר ולא מהמזל, ועל זה אמר והצל לא הצלת, והשיב לו שעודנו במדת הרחמים, אלא שצריך להכביד לחצם כדי למהר הקץ. וגם לא יחושו לשר ולמזל, כי אני א-ל ש-די המשדד המערכות, וכן יאמר לבני ישראל והוצאתי - כי העמיסו סבלות עליהם, ויצאו קודם הזמן. והצלתי - ממזל טלה, אחר שישראל ישתמשו בו לעבודת ה' בקרבן פסח. וגאלתי אתכם - בדין נגד השר שלהם, והוצרך להכניעו בזרע נטויה ובשפטים, כמו שנאמר וירא ישראל את מצרים מת... (שם ו ו)
ועברתי בארץ מצרים - שהיה עולה על הדעת, שכדי להבריח כוחות החיצוניים מעל ישראל יספיק שישלח מלאכו סתם, הוא מטטרון, ועל הכאת הבכורות מספיק שישלח שרף, שהוא מסוג מלאכי הדין, ועל השפטים באלהי מצרים, שהם עביות הטומאה יותר מכל, מספיק שליח, כח טומאה גדול מהם, שהיא משלחת מלאכי רעים... ומודיע שמרוב חיבתו עשה הכל בעצמו. (שם יב יב)
ויסעו בני ישראל מרעמסס - בקלות, כאילו היו רק גברים לבד מטף, וגם ערב רב - ועל תתמה שגם הערב רב הלכו בקלות, כי הושוו לצאן ובקר של ישראל, שגם כן נשאום המלאכים. ולא יכלו להתמהמה - שהיתה נקודת תשלום השעבוד, וכמו שאמרו שאם היו מתעכבים מעט יותר היו נכנסים במ"ט שערי טומאה, ועוד שכל צבאות ה' יצאו, ואי אפשר להשאירם במצרים לרגע בלי שמירה, וזה שאמר הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם - שצבאות ה' נשאו אותם בשכר שעשו מצות הפסח, כי על ידי המצוות קונים איכות חדשה עד שישתעבדו מלאכי השרת להם. (שם שם לז-לט)
זכור את היום - שלא יצאו על סמך שבועת האבות בלבד, כי היו בבית עבדים, והיה צריך לחוזק יד לשדד המערכת, וגם הוצרך להוציאם מתחת יד השר, ולכן לא יאכל חמץ, המורה שלא יכלו להתמהמה רגע במצרים, שהיו נכנסים תחת כח טומאת השר, ועוד היום אתם יוצאים, בט"ו, שהמזל של מצרים בתוקפו... מצות יאכל - כדפירשנו, שגדולה יציאת מצרים כבריאת העולם, שביום א' נברא הכל, ואחר כך יצא לפועל כל אחד ביומו, וביום ז' בא היקום לכלל על ידי השבת, וכנגדו היתה כאן קריעת ים סוף. ולא יראה לך - שעל ידי נס יציאת מצרים תיקנו היהדות, כי לא ישאר חימוץ ההרהור וכח יצר הרע הוא שאור שבעיסה, וכן תאמר כל זה לבנך... ועוד יאמר לבנו, כי גדולה יציאת מצרים וקריעת ים סוף מביאת הארץ, כי על ידה הושרש בקרבם חדוש העולם ואמונת השגחה ושכר ועונש... כי בחוזק יד - שלא היינו ראויים לכך מצד עוונותינו, וזה שאמרו קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף מפני עוונותיו... ועוד התנגדו לנו השר והמזל, וגם כי הקשה פרעה לשלחנו, והוא בעל בחירה, ובכל זאת גאלנו, ובעצמו הציל את בכורות ישראל. (שם יג ד-טו)
ויושע ה' - כי מה שה' אמר וארד להצילו מיד מצרים, הוא להציל מיד השר של מצרים, וזה נתקיים כאן, ואפילו הראם מיתת השר הרוחני, ואת משה שלח להצילם מיד פרעה, והשגת ישראל עלתה למעלה לראות בהתחלה את השר, שהוא רק מלאך חיצוני של מצרים, מת, ומשם עלתה לראות את היד הגדולה, הוא הכח הקדוש משכינתו שהאציל והמשיך. (שם יד ל)
אני ה' - עשיתי עמכם לפנים משורת הדין, שלא יחלתי עד שתהיו קדושים, אלא בקדושתי הגדולה הוצאתי אתכם מארץ מצרים, כדי שעל ידי צאתכם מהטומאה בלבד תהיו קדושים, ואתם עשו את שלכם להיות קדושים. (במדבר טו מ)
עבדים היינו - תתרץ לבנך כי יציאת מצרים נס יותר גדול מביאת הארץ, כי אז היינו עובדי עבודה זרה ובכל זאת עשה לנו הנסים, ובביאת הארץ היו צדיקים. ויוציאנו ה' - על ידי יציאת מצרים הושרשו בנו עקרי הדת, שראינו ששדד המערכה והשר של מצרים. ביד חזקה - נגד קיטרוגו של השר, ועל דרך אמרו בזיווגים שקשה כקריעת ים סוף, כי לפעמים אחד אינו ראוי לשני, ורעים במצרים - והודיענו על ידי זה שהוא פועל דין ורחמים, וההשגחה שהוא לבדו הוציאם, ולכן ציוונו החקים האלה לחזק בנו השרשים שלמדנו שם... (דברים ו כא)
ששת ימים - בשמות רבה אמרו ז"ל, שני ימי הפסח נגד ז' ימי הבריאה, ועיקר הבריאה ב' ימים, בראשון שבו נבראו שמים וארץ, ובהם בכח כל הבריאה, ויום ז' בו ניתנה נשמה בעולם שהושפעה בו הרוחניות, וכן ביציאת מצרים, ביום א' עיקר הגאולה, ומכחו ו' הימים שלאחריו, וביום ז' בקריעת ים סוף הושפעה קדושת האמונה בעולם, שגם יתרו ורחב באו על ידי זה לאמונה... (שם טז ח)
אשר פדית - והנה יוכל איש לומר, למה במצרים הראה שם ההוי"ה העצום, ושם אלקים שהוא השכינה היה כביכול בגלות, וביציאת מצרים היו יחד, כמו שכתוב וה' הולך לפניהם, ועוד שבמצרים הכם ונשארו חיים ובארץ ישראל המיתם, וזה שאמר הגדולה - אחר יציאת מצרים, ונוראות - בכבוש ל"א מלכים, כל זה עשית כי פדית גוי ואלקים - ישראל והשכינה שהיו בגלות, ואחר כך נראתה הגדולה, ומפני שהיו צדיקים עשית להם אחר כך נוראות. (שמואל ב ז כב)
שמח מצרים - גם השר שעמד נגדם על הים שמח בצאתם, כי פחד שימות עם הבכורים. (תהלים קה לח)
בחר הוא יתברך בליל פסח להודיע מעשיו לבאי עולם, להכיר את שמו בעולמו בהוציאו את עמו ממצרים. וענין זה ראינו ששמה התורה יציאת מצרים יסוד היסודות ושורש הכל, ומצות הרבה באו בשביל היציאה, שעל ידם יהיה לעינינו יסוד הזה ומאצלנו בל ימוט. כמו מצות סוכה, שאמרה התורה למען ידעו דורותיכם וגו', ואף השבת נאמר בו וזכרת כי עבד היית במצרים, וכן הפסח וחג המצות בודאי שזכר ליציאת מצרים, נוסף על זה שאנו חייבים לזכר יציאת מצרים בכל יום, ולרבי אלעזר בן עזריה ביום ובלילה... כי יציאת מצרים בעצמה חוץ מהנסים שעשה ביציאה היא יסוד האמונה שעליו נבנה הכל. אף כי נסים ונפלאות אין מספר עשה הקב"ה עם ישראל, לא שמה התורה לזכור אותם ולעשות זכר להם, כי אם ליציאת מצרים...
ובמדרש שוחר טוב, ויוציא אתכם מכור הברזל, כשם שהזהבי פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור, וכעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה, והרועה נותן ידו ושומטו. בארו בזה המדרש שני דברים גדולים מאד שהיו במצרים, האחד שהמצריים היו מחזיקין וגוברין עליהן בחזקת היד שלהם שלא יצאו ישראל מרשותם, השני מעצמם של ישראל, שהיו בתוך מצרים כאילו היו מחוברין למצרים וטפלים עמהם, אין להן מציאות בפני עצמו, ולפיכך על הראשון אמר שהיו כמו הזהב שהוא בכור, שהאש פועל בזהב שבכור ומפסיק בין המוציא ובין הזהב, עד שקשה ההוצאה מאד, כך היו מצרים פועלים בהם ומעבידין בהם ביותר, והיו מושלים עליהם עד שקשה היתה ההוצאה. וכנגד הב' אמר שהיו דומין לעובר במעי בהמה, מחובר לאם וטפל אצלה ואין לו מציאות בעצמו, וזהו שאמר עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' משם ביד חזקה ובזרע נטויה.
ומה שאמר כשם שהזהבי פושט ידו ונוטל הזהב, רוצה לומר, שנוטל הזהב בידו ולא בצבת, כי הזהב בתוך הכור קשה ההוצאה מפני שהאש שבתוך הכור מצרף ומזכך הזהב ומונע הזהבי מליטול הזהב, והאש מבדיל בין הזהבי ובין הזהב, כדרך ישראל, כשהיו תחת רשות מצרים ומצרים פועלים בהם, והיו ישראל תחת רשותם של מצרים, כך שבשביל זה לא היה הצטרפות לישראל אל הקב"ה, כי היו תחת רשות מצרים, וכאשר רצה הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים, התחבר הקב"ה אל ישראל והם תחת רשות מצרים... וכאשר תדקדק להבין עוד, תדע כי היו מצרים גוברים על ישראל מצד עיקר צורתם, שעליה נקראו בשם ישראל, וגם גוברים עליהם בצד אשר הם עם כדבר זה במדרגת החומר. כי לכל אומה יש שני בחינות, האחד מצד שהם עם בלבד, וזה במדרגת החומר, והשני מצד שהם עם מיוחד, והוא במדרגת הצורה, ומצד כל אחד משני דברים אלו היו גוברים עליהם בענין מיוחד... (גבורות ה' פרק ג)
ויש לעיין ענין כפילת פקידה אל הגאולה, ואמרו בשמות רבה, פקד במצרים, פקדתי על הים, פקד להבא, פקדתי לשעבר, וכוונתם, כי ישראל נגאלו במדה עליונה מאד, שזאת המדה כוללת הכל, לשעבר ולהבא, פקידה במצרים ופקידה על הים, כי לגודל מעלת הפקידה הזאת כוללת הרבה, לכך הלשון כפול, וכל זה מורה על מעלת היציאה שיצאו ונפקדו במעלה הכוללת הכל... (שם פרק כו, וראה עוד: גאולה)
...ויש לזכר יום השבת בשביל זה כל ימי השבוע, כדי שיהיה הכל פונה אל השלמת הבריאה, וכן יציאת מצרים הוא מהשלמת סדר העולם, כמו שיתבאר, שידוע כי בעולם הזה העיקר הוא האדם, ובישראל בחר מכל האומות, וישראל הושלמו כאשר יצאו ממצרים, ואז היו לעם, ונמצא יציאת מצרים כמו שבת, כי שבת השלמת הבריאה, ויציאת מצרים השלמת תולדות העולם... ולפיכך כמו שנזכר יום השבת כל השבוע מהטעם שאמרנו למעלה, כי הכל הוא פונה אל השלמה, כך יציאת מצרים יהיה נזכר לעולם, כי היציאה שהיא השלמת הכל, עומדת לעולם ולעולמי עולמים...
וכבר ידעת שאמרו חכמים, בעת שהאדם נולד, לפי אותה שעה ואותו מזל נמשכים כל עניני האדם, והכי נמי כאשר יצאו ישראל ממצרים הוא כאילו נולדו באותה שעה כל הקורות שהגיע להם מה שנתן להם התורה וענני כבוד אחר היציאה הם נמשכים, שהכל נמשך אחר ההתחלה, ולפיכך יציאת מצרים נזכר לעולם, שהכל נמשך אחר זה. ולפיכך כמו השבת שהוא אחד לשבעה ימים, כן ימי חג המצות שבעה ימים, כי נחשב קריעת ים סוף גמר היציאה, כי כאשר הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים יצאו מענין החמרי, כי מצרים נקראו חמורים, והיו ישראל גוברים עליהם כאשר התבאר, ורצה השי"ת להשלים זה לבקע ים סוף, ונבקעו כל המים שבעולם, שהמים כמו שהתבאר בפרק י"ד וי"ח הם חמריים שאין בהם צורה, וכאשר בקע ים סוף ויצאו בחרבה יצאו ישראל מענין החמרי לגמרי, עד שקנו ישראל אז מעלה נבדלת, שכל יציאת מצרים לא היה רק דבר זה שיצאו ממצרים החומר הגרוע והפחות, ועדיין לא יצאו לגמרי עד יום השביעי, שהיה קריעת ים סוף, והיה קריעת ים סוף לישראל לא במקרה אלא בעתם, שהמים שהם נוטים אל החומר כמו שנתבאר מתיחסים אל מצרים, ולפיכך היציאה נחשבת עד קריעת ים סוף... (שם פרק לט)
ויסב אלקים את העם וגו', במכילתא רבי אליעזר אומר, כדי ליגען, כדאמר, עינה בדרך כחי, המדבר לצרפן, שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא, וים סוף לנסותן, שנאמר וימרו על ים בים סוף. ביאור זה, כי האדם יש לו תכונות מפני גופו ותכונות מפני נפשו ותכונות מפני שכלו, והיה השי"ת רוצה ליגען בדרך להחליש גם גופם, כי על גוף האדם קשה התנועה, ורצה השי"ת להחליש הגוף בדרך כדי להכניעו, ובשביל שהגוף נכנע, התכונות הרעות מתמרקין מן הגוף, ואחר כך במדבר לצרף כח הנפשי המקבל היראה והפחד, בשביל זה נכנע כח הנפש והתכונות הרעות שבכח הנפשי מתמרקין, ובים סוף כדי לנסות כח שכלי אם הוא יאמין ויקנה מדת האמונה בו יתברך, שהוא יכול להציל מן האויבים, כל זה עשה הקב"ה להם, כי בעת היציאה היה שכינת הקב"ה עם ישראל, ורצה להסיר מהם פחיתותם, לכך היה מייסר ישראל, ובזה היה ממרק את ישראל והיו טהורים זכים, ראוים לקבל מעלה עליונה, ואפילו לא היה בהם פחיתות היה מייסר אותם בגוף ובנפש, בשביל כדי לזכות אל המעלה הגדולה על ידי יסורים שיקנו עתה בעת היציאה.
ולרבי יהושע הכל לשבח, כי בא לתת להם התורה, ואין התורה ראויה להיות ניתנת להם בדרך ארץ פלשתים, שהוא הדרך הקרוב ממצרים לארץ ישראל, כי התורה תקרא דרך, דכתיב מכל הדרך אשר ציויתי, לכך ראויים שתנתן בדרך, ואם הולכים בפשוטה לא היה אפשר להנתן להם התורה בארץ פלשתים בארץ גוים אחרים, כי אם בארץ ישראל, וזה לא היה בדרך... (שם פרק מ)
...ועל הכל היה בישראל מעלה אלקית נבדלת, ובאותה מעלה נקרע הים, שהים הוא טבעי, ולא יוכל לעמוד מפני הקדושה. אמנם יש לך עוד להבין דברי חכמה, ואז תעמוד על עמקי החכמה להבין סוד קריעת ים סוף, כי כבר התבאר, כי יש לישראל מעלת הצורה הנבדלת, וראיות ברורות על כך, ולפיכך המצרים שהם הפכים, שנמשלו לחומר, היו מתנגדים לישראל, ותחלה משלו המצרים על ישראל, כאשר המשפט נותן, כי החומר עיקר בראשיתו, ובתכליתו ובסופו יחלש ותתגבר עליו הצורה הנבדלת, וכך היו ישראל מושלים על מצרים שהם החומר, ויצאו מהם כמו הצורה הנבדלת מן החומר, וכאשר יצאו מהם, היו גם כן המים המתנגדים להם, כי ענין אחד למים עם מצרים, כי כמו שמצרים רחוקים מן הצורה הנבדלת, כך המים הם משוללים מכל צורה, והם קרובים אל החומר ונוטים אליו, ולפיכך המים מתנגדים אל ישראל כמו שהתבאר. וכמו שמשלו על מצרים על ידי מכות, כך גם הים נקרע ונבקע בפניהם, וזהו פרישה ויציאה מן החומר. והתחלתו שהיו גוברים על מצרים היה ביום ראשון, וקריעת ים סוף ביום שביעי, שכבר ידענו כי החלוק שיש בין מכות שבמצרים וקריעת ים סוף, שקריעת ים סוף נחשב המכות בכלל העולם, שאין עוד ים בעולם, ולכך נחשב הים מציאות כללי... אבל מצרים אינו רק חלק אחד מן העולם... והחלק הוא אחד משבעה, לכך היתה קריעת ים סוף ביום השביעי... וכל זמן שלא קרע להם ים סוף, לא היה לישראל שהם הצורה השלמה מציאות בשלימות, כי כבר ידענו, שכל זמן שהיה להם התדבקות והתחברות אל מצרים שנמשלים לחומר, שלא היה לישראל מציאות בשלימות, כאשר החומר גובר על הצורה הוא מונע לשלימות הצורה, וכל זמן שהיו תחת רשות המים החומריים מונעים הצורה שלא היה להם מציאות בשלימות... (שם)
כבר ידעת כי יציאת מצרים הוא שורש אמונת אמת והדת, והתורה זכרה יציאת מצרים במצוות שהם יסוד ועיקר הדת. ראוי לנו להזכיר המצוות שנזכר אצלם יציאת מצרים... ולמה כתב אצלם, בפרט במצוה הראשונה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו', תלה מצוה זאת ביציאת מצרים. פירוש הכתוב, אנכי ה' אלקיך, ופירוש אלקיך בפרט, אף על גב שהוא אלקי כל הנמצאים, הוא אלקי ישראל בראשונה וביחוד, ואחר כך אלקי כל הנמצאות. וכבר התבאר המעלה הזאת שיש בישראל ענין אלקי שאין בכל הנמצאים. ולפיכך אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי היציאה מארץ מצרים מורה שיש לישראל מעלה אלקית נבדלת מן הגשמיות. וזה מוכח מפני שהוציא אותם מבית עבדים, שכבר התבאר שהעבד הוא חמרי... ולפיכך אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, שכל הרואה שישראל קנו המעלה האלקית, ומאחר שקנו המעלה האלקית ראוי שיתיחד שמו יתברך על ישראל בפרט, כי הם ראוים לו יתברך, וכאשר הוא אלקי ישראל, בזה בעצמו הוא אלקי הכל, שכל הנמצאים טפלים אצל ישראל, כמו שימשכו כל האברים אחר הלב והוא העיקר... (שם פרק מד)
...וכן תמצא מצוות הרבה שנאמר אצלם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, בפרשת כי תבא לא תטה משפט גר יתום וגו' וזכרת כי עבד היית וגו', כי תבצור כרמך לא תעולל וגו' וזכרת כי עבד היית וגו'. וביאור ענין זה, כי מאחר שהשי"ת הוציא אותך מארץ מצרים מבית עבדים, ההוצאה מבית עבדים מורה שנתן לך מעלה אלקית כמו שהתבאר, וכל מי שיש לו מעלה זו ראוי שיהיה משגיח לגר ליתום ולאלמנה, כי נתבאר בראיות ברורות, כי אין מי שמואס ומרחיק את הגר יתום ואלמנה, כי אם אותם שהם בעלי גוף וגשם אוהבים העושר וענינים הגופניים...
אמנם בפרשת ציצית נאמר ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים וגו', אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי וגו', זכר יציאת מצרים מפני שאמר וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם, שראוי לכם לעשות כל המצוות שאתם ראויים לזה מצד שהוצאתי אתכם מארץ מצרים, כי מאחר שיצאו מארץ מצרים, שזהו הוראה על מעלה עליונה, ומפני זה ראוי לכם לקיים מצוות ה', שכל מצוות ה' הם מצוות אלוקיות, אשר שאר האומות מצד הגשמי והחומרי שבהם אין ראויים למצוות אלוקיות, שהם דרכי ה', רק ישראל מצד מעלתם האלקית שקנו כשיצאו ממצרים... ורצה לומר גם כן, כי מאחר שהיינו עבדים לפרעה במצרים ויוציאנו ה' וגו', שזה הוראה שאין ישראל כמו שאר אומות שאין ראוי להם המצוות האלקיות, שלא יתחברו דברים אלקיים אל דברים החמריים, אבל ישראל שהוציאם ממצרים ביד חזקה וגו', נראה שהם נבדלים מענין החומר, ולפיכך ראויים אנחנו לעדות וחקים ומשפטים אלקיים, אשר אין ראויים לכל האומות... וכבר ידעת, כי יציאת מצרים היא המדרגה הגדולה העליונה, שישראל יהיו דבקים בו יתברך ולא יסורו... והכלל כי יציאת מצרים הוא הדבוק בו יתברך, וכדכתיב בכל מקום אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים. וכל התקשרות ודבוק בו יתברך שלא יסורו מאתו לשום צד, לכך באו אלו ארבע מצוות לקשר ישראל בו שלא יסורו מאתו, ויש בזה עוד דברים מופלאים בחכמה. כלל הדברים, כי קנו ישראל מעלה האלקית, ויש להם להרחיק מכל דבר שהוא הפך המעלה שקנו ישראל... (שם פרק מה)
...וזה שאמר הכתוב ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, פירוש, כי השי"ת הוציא אותם בפניו, רצה לומר בעצמו הוציאם, לא על ידי אחר, שאילו היה על ידי אחר לא היה זה בפניו, ומאחר שהקב"ה הוציאם בעצמו והוא בעל כח, מזה נדע כי לא היה חסר, מפני שאינו בעל כח, וגם מצד הפעולה בעצמה לא היה חסר, כי היתה ההוצאה על ידי כחו הגדול, וזה שאמר ובכח גדול הוא זרוע נטויה של הקב"ה, וזה גם כן אמת... ואל תאמר שהיתה הוצאה אפשרית על ידי זולתו בשום דור בעולם, אלא היינו אנו ובנינו ובני בנינו וכו'...
ומה שלא היו יכולים לצאת כי אם על ידי הקב"ה הוא דבר עמוק, וזהו על דרך שאמרו רז"ל בפרק קמא דתענית, שלשה מפתחות לא נמסרו לשליח, והטעם באלו שלשה דברים, כי כל דבר שהוא בכח ויוצא לפועל אין יציאתו לפועל כי אם על ידי הקב"ה, שהוא בלבד בפעל הגמור, וזהו מפני שהוא יתברך נבדל מן החומר, שכל ענין החומר הוא בכח, וכל אשר יש בו צירוף גשמי אי אפשר שיהיה בפעל הגמור, לכן הוא יתברך נבדל לגמרי מן החומר, והוא בלבד בפועל הגמור... ולפיכך הדברים שכלם הם יציאה לפועל הגמור, אי אפשר שיהיו רק על ידי השי"ת, שהוא בפועל הגמור...
ומפני כי יציאת מצרים שהוציא אותם מבית עבדים להיות לו לעם סגולה הויה גדולה, והוא שלימות העולם בודאי, כמו שהתבאר לך כי ישראל שלימות העולם, ולכך יציאת דבר זה לפועל על ידי השי"ת המוציא הכל אל הפועל... וכאשר היו ישראל במצרים והוציאם הקב"ה אל הפועל להיות יוצאים מרשותם, הרי היו דומים בודאי לעובר הנולד, לכך לא אפשר יציאתם רק על ידי הקב"ה... אבל שאר גלויות אין הדבר כך, כי אף אם לא עלו מבבל לא היו ישראל קודם זה מציאות בכח, כי זה שייך כאשר היו במצרים, שאז לא היו עדיין עם, ושם נתגדלו ופרו ורבו כעובר במעי אמו, ולא יצאו עדיין אל הפועל, ולכך נחשב יציאתם הויה לפועל לגמרי.
ועוד תדע להבין, כי אי אפשר שיהיה יציאת מצרים כי אם על ידי הקב"ה, כי הפועלים תמצא אותם מיוחדים שלא יצא דבר מכל דבר, כמו שתראה במציאות העולם, כי האדם יוליד אדם והשור שור, וכל הפועלים מיוחדים. וכאשר מצאנו כי הפועל הזה שהיא ההוצאה מיוחד לו יתברך, אי אפשר שתהיה פעולה זו על ידי אחר, שאם כן היו שני פועלים לפעולה אחת... ועוד כי היציאה מתייחסת אל השי"ת, שכאשר השי"ת הוציא את ישראל ממצרים, לא שהוציא אותם שהיו במצרים בלבד, אלא כל הדורות הוציא, כמו שאנו אומרים בסוף ההגדה, לא את אבותינו גאל, אלא אף אותנו גאל עמהם. ורצה בזה, כי כאשר הקב"ה סלק את כח מצרים מישראל, לא היה הסתלקות הזה במה שהם דור ההוא, שאם כן לא היתה היציאה כי אם לאותו דור בלבד, רק שנמשך היציאה לבנים גם כן... הקב"ה שם עינו לכלל ישראל ראשונים ואחרונים, ואותם הוציא, ודבר זה ראוי דוקא אל הקב"ה, כי הוא יתברך כולל הכל, וכלל ישראל הוא שהוציא כפי מדרגתו של השי"ת, שהיא תכלול כל הדורות. ואילו היתה ההוצאה על ידי מלאך, אף כי היו יוצאים מצד כי המלאך אינו הכל, לא היתה היציאה רק לאבות, אף כי היה נמשך לבנים. וחילוק גדול יש, אם יכוון לאבות בלבד היה אפשר לבנים לחזר אל שיעבוד, עכשיו שכיוון אל אבות ואל כל הדורות אי אפשר... (שם פרק נב)
וראוי עוד לבאר הסבה, למה היתה ההוצאה מיוחדת לו יתברך, וזה כיוון שהשי"ת בעצמו רצה בישראל שיהיו לו לעם ולהיות יוצאים מרשותן של מצרים ולהיות לו יתברך לעבדים, ודבר שהוא מיוחד לו יתברך ראוי שיהיה השי"ת הפועל, כי כמו שהדבר ההוא מיוחד לו בפרט, כך ראוי שהוא יהיה הפועל המיוחד לזה... ועוד כי איך אפשר לומר שיהיה המלאך פועל דבר שמדרגת אותו הדבר הוא במדרגת המלאך עצמו, וזה כי תמיד הפעולה אינה במדרגת הפועל, ועל כל פנים מדרגת היציאה היא כמו מדרגת המלאכים, כי מדרגת היציאה להיות ישראל לעם אל ה', והרי אין מדרגה יותר מזה, כאשר היתה היציאה שהגיעה במדרגה אל השי"ת מבלי אמצעי, שהרי ישראל דבקים בה' בלי אמצעי.
ועוד דע, כי ישראל היו תחת רשות מצרים לגמרי כמו שהתבאר, ואין מלאך נוגע ברשות מלאך אחר, שיש למצרים מלאך גם כן... ויציאת מצרים על ידי אחר שלא על ידי הקב"ה אפשר לומר על ידי ג' אלו, או שהיה המלאך מוציא את ישראל ביד חזקה והיה פועל הגאולה, או שהיה מחריב ושורף את מצרים ובשביל כך יצאו, או שהיה זה על ידי הטבע, דהיינו מערכת השמים ודבר טבעי. וכנגד הראשון אמר לא על ידי מלאך, שהוא פועל הויה, ולא על ידי שרף לפעול היציאה על ידי הפסד מצרים, ולא על ידי שליח שהוא מנהגו של עולם... ואלו הדברים הם דברי חכמה, ולפיכך אמר ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך, שלא היתה היציאה בכח חלק האחד ממדת המים, ולא על ידי שרף בכח חלק שני ממדת האש, ולא על ידי השליח בכח שהוא כללי, אבל כחו בקטנות, כי אם על ידי הקב"ה בעצמו, אשר הוא כולל הכל, ובכחו הגדול בלי קץ ותכלית, ועל ידו היתה הוצאה...
דרש עוד אני ולא אחר, הם אלהים אחרים, שנתן השי"ת לפעול פעולות זרות ואינם בכלל סדר מציאות העולם, ולא היתה היציאה ממצרים בענין זה, כמו המזיקים והשדים אשר אין פעולתם נמשכת לסדר המציאות, ואף שכתוב א-ל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו, ואמרו רז"ל אלו השדים, ותלה יציאת מצרים כתועפות ראם, הוא דבר עמוק ומופלא, שבא לומר כי השי"ת הוציא את ישראל בפעולות יוצאות מן הקש הטבעי במכות שבאו על מצרים, ודבר זה מתייחס אל מעשה שדים שהם מזיקים וכל פעולתם בלתי טבעית, אפילו הכי לא היה ההוצאה על ידיהם, רק היה הכל בסדר המציאות. (שם פרק נה)
ועוד יש לפרש לפי פשוטו, כי הגאולה להוציא אותם ממצרים היתה בחוזק, כמו שכתוב בכל מקום אצל יציאת מצרים חוזק הפעולה, כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם... ולפיכך ציוה להם לאכול מצה בליל ההוצאה שיקנו ישראל מעלה זאת שיפדה ה' אותם בחוזק... (שם פרק ס)
יש מקשים, מה הואיל לנו היציאה, הרי אנו משועבדים בשאר מלכיות, דמאי שנא מלכות מצרים משאר מלכיות. ודברי הבאי הם, כי כאשר יצאו ישראל ממצרים קבלו הטוב בעצם, עד שהיו ראוים בעצמם להיות בני חורין מצד מעלתם, וזאת המעלה עצמית לישראל, שהם ראוים להיות בני חורין מצד עצם מעלתם, ודבר מקרי לא יבטל דבר עצמי כלל, כי עדיין על ישראל המעלה הזאת שהם בני חורין בעצם עם השעבוד במקרה, כי אחר שהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים ונתן אותם בני חורין, ולא עוד אלא אף מלכים, שנאמר, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, זה השם הוא לישראל בעצמם... (שם פרק סא)
כאשר לכל דבר יבוקש תכלית, ולפי ענין שלו יש לו תכלית, שאם היה הפעל פעל חשוב וגדול ראוי שיהיה לו גם כן תכלית חשוב, שאין ראוי שיהיה תכלית פחות ושפל לפעל חשוב, ומכל שכן פעל הא-ל שכל פעולותיו בחכמה והשכל, וכאשר ראינו ביציאת מצרים שפעל השם נוראות גדולות מאד, והוא בעצמו ובכבודו הוציאם ממצרים, אם כן ראוי שיהיה לפועל הזה תכלית, ויהיה תכלית חשוב כפי ערך הפעל אשר פעל השם למען אותו התכלית. וכאשר מצאנו בכתוב שתכלית היציאה הוא שיהיה לישראל לאלקים, וכדכתיב בתחלת היציאה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וגו', מוכח כי תחלת היציאה היתה על מנת שיהיה להם לאלקים. ולפיכך יבאו הפרשיות כסדרן, דמתחלה הוציאם ממצרים, ואחר כך נתן להם י' דברות, והתחלתם אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ואחר כך שאר דברות ופרשת אלה המשפטים, כי מאחר שהוא לאלקים להם צריכים לקבל את משפטיו... (שם פרק סו)
...ולפיכך סבירי רבנן להו כחכמים שיש זכר ליציאת מצרים אף לימות המשיח, כי איך לא יהיה זכר לסבה עם המסובב, כי מן מדרגה שקנו ישראל כשיצאו ממצרים קנו עוד מדרגה יותר עליונה, ואם לא שהוציאונו ממצרים ולקח ישראל לו לעם לא זכו לאותה מעלה עליונה שיקנו לעתיד, כי יציאת מצרים היא סבה בעצם אל הגאולה העתידה... (נצח ישראל, הקדמה)
...כי כאשר הוציאם ממצרים על מנת לתת להם הארץ, ואילו באו אותם שיצאו ממצרים אל הארץ היו עומדים שם לעולם בארץ, כי היציאה של מצרים היא נצחית, כי עדיין מחמת אותה היציאה אנחנו אל השי"ת אשר הוציאנו ממצרים, ואם היתה היציאה ממצרים וביאתם לארץ מעשה אחד, דהיינו שאותו הדור שיצאו ממצרים באו אל הארץ כאילו היה מעשה אחד... (שם פרק ח)
...כי גאולה ראשונה במצרים היתה בזכות האבות שנשבע לאבות שיגאל הבנים, לכך היה אפשר לדעת הקץ, כי הקץ היה מצד האבות, אבל גאולה אחרונה היא מן השי"ת בעצמו, לכך הקץ מופלג, דבר שהוא מן השי"ת בעצמו. (שם פרק לא)
...ביאור ענין זה, כי מפני שהגאולה הראשונה לא היתה גאולה נצחית, שהרי לא היו נגאלים רק לשעה, וכך היה ענין הגאולה גם כן דומה לאור הברק שנראה ברקיע לשעה ומיד עובר, ולא היתה הגאולה הראשונה דבר תמידי קיים, ולפיכך היתה יציאתם בחפזון גם כן, כי כל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות לשעה, אבל הגאולה האחרונה שהיא גאולה נצחית מבלי שינוי כלל, רק תמיד קיימת, ולכך לא תהיה בחפזון, שהחפזון מורה על דבר שהוא לשעה, וירא שמא יעבור הזמן... (שם פרק מז)
...ובארנו כי מה שאמר הכתוב מבית עבדים בא להודיע מאיזה טעם הוא אלקיהם ומקבלים ישראל אלוקותו, כי דבר זה ראוי לנבדלים שמקבלים אלקותו, אבל איך אפשר דבר זה לבעלי גוף, שהוא יתברך נבדל מן בעלי גשם וגוף, ולכך אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, כי ההוצאה מבית עבדים מורה על המדרגה האלקית הנבדלת שיש לישראל... (תפארת ישראל פרק לז)
...ועוד כי דבר זה שהוא יציאת מצרים, היה השלמת העולם לגמרי, כי לא הושלם העולם עד שהיו ישראל במציאות, ולפיכך יציאת מצרים שאז היו ישראל לעם הוא השלמת העולם, ולכך השלמת ישראל היה כמו השלמת העולם, כי כמו שהעולם לא היה במנוחה ובשבת קנה השלמתו, כך ישראל היו לעבדים בעמל ויגיעה, ולא היה להם מנוחה עד שיצאו ממצרים, ואז קנו המנוחה. ולפיכך דבר זה עצמו מה שישראל יצאו ממצרים הוא מתחבר עם השבת, כי עתה היה השלמת העולם לגמרי, והוא השלמה העליונה אשר קודם לזה לא היה לעולם עדיין השלמה אליו, וכאילו עתה קנה השלמה... (שם פרק מד)
ויש להקשות, אחר שעשה הקב"ה עשרה נסים עם ישראל במצרים, למה הוצרך לעשות על הים. ויראה לומר, כי השי"ת עשה נסים לישראל כדי שיהיו אל השי"ת לגמרי, וכמו שאמר הכתוב, אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי מפני שהוצאתי אתכם מארץ מצרים, ראוי שיהיה השי"ת לכם לא-לוה. ומפני כי ההצלה היא בשנים, האחד ההצלה מן המתנגד הוא האדם, שהוא בעל בחירה ובעל שכל, והמתנגד השני הוא הטבע, והמתנגד שהוא האדם שהוא בעל שכל, מצד מה הוא יותר קשה מן המתנגד הטבעי, כי המתנגד הזה מחשב תמיד בחכמתו להתגבר על מתנגדו, ולפיכך מצד מה הוא קשה מן הדבר הטבעי שהוא הולך לפי טבעו. ועוד כי האדם יש לו מעלה עליונה ביותר מן הטבע. ומצד מה אינו קשה כל כך, כי אפשר שישתנה דעתו ויבטל מן מה שהיה מתנגד, אבל הטבעי אינו כך, כי לעולם הוא עומד. ולפיכך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים על ידי נסים, והציל אותם מן המתנגד שהוא בעל שכל הוא פרעה ומצריים, שהיו באים עליהם בכח ובגבורה, והיו עומדים בפניהם שלא יצאו מתוכם, והשי"ת הוציא אותם. וגם עשה עמהם נסים על הים, שהוא מתנגד הטבעי, שלא היו עוד תחת רשות פרעה, והוציא את ישראל מתוך הים וקרע להם הים הטבעי שהיה עומד בפניהם, והרי הציל את ישראל ממתנגד הטבעי ומתנגד בעל שכל, ועל ידי זה קנה השי"ת את ישראל לגמרי שהם שלו, ולכך שקולים אלו שני דברים, ההוצאה ממצרים וההוצאה מן הים, וכל אחד היו בו עשרה נסים.
ועוד יש לך לדעת ולהבין כי חלוק יש, כי הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים דהיינו מפרעה זה שהיה באותה שעה, אבל עדיין לא הוציא אותם ממצרים, דהיינו מן האומה בכלל, כי מאחר שהיו תחתיהם, אף כי יצאו מרשותם אותם מצריים, לא יצאו מכלל מצרים שכולל אותם שהם בזמן הזה ואשר יהיו לעתיד. וזה היה על ידי קריעת ים סוף, שיצאו ישראל מן הארץ בכללם על ידי נסים בים, ושקע כל מצרים בתוכו בפעם אחת, ובדבר זה יצאו ממצרים בכלל... (דרך חיים פרק ה ד)
...ומזכיר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו', כי היציאה מארץ מצרים מורה כי ישראל יש להם המעלה העליונה, אשר באותה מדרגה העליונה אין שם ההעדר והנשיכה, ולכך אמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים... שכל המודה במצות רבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים. ופירוש זה, כי הרבית הוא עול גדול על האדם, עד שהוא יותר עול מכל המצוות, וזה מפני כי הלוה הוא חפץ ליתן, ולא שהוא חפץ ליתן, רק שהיא גם כן טובה גדולה אליו, שהוא יכול להרויח במעות... ולפיכך כאשר מלוה מעותיו שלא ברבית הרי מקבל עולו של הקב"ה... (נתיב הצדקה פרק ו)
וכאשר השי"ת הוציא את ישראל ממצרים, ועשה להם נסים כדי שידעו שמו וגבורתו, וידעו שיכול לגאול אותם מכל צרה ולהושיע אותם מכל ארבעה דברים שצריכין להודות, ולכך כתיב, (שמות י"ג) ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף, כי כאשר היו במצרים גאלם מן בית האסורים שהיו משועבדים לפרעה, וגם גאלם מן החולי, כאשר הביא השי"ת המכות על מצרים... וזה שכתוב ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף, ולגאול אותם מן המדבר ומן הים עד שהיו נגאלים מכל ארבעה דברים שצריכים להודות, וכנגד זה תיקנו חכמים ארבע כוסות... (דרשה לשבת הגדול)
כי לא חמץ, השי"ת סיבב זה שלא יחמיצו עיסתם, כדי שיראו ישראל ידו החזקה, שלא היו חפצים עדיין לצאת עד שתחמיץ עיסתם, ומצרים גרשו אותם, והזהיר אותם קודם לומר להם שבזה הענין רוצה לגאול אותם, שידעו ידו החזקה, שבכך רוצה להוציאם, ושלא יאמרו שהיה דרך ארעי ומקרה. ויש בזה עוד דברים גדולים למאד. (גור אריה שמות יב לט)
היום אתם יוצאים, וכן לענין יציאת מצרים חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שהדברים החשובים במדרגה לעילוי מציאותם אינם נופלים תחת הזמן, וכן יציאת מצרים בדביקות המדרגה העליונה למעלה מסדר הזמן... (שם יג ד)
...והנה כשגלו ישראל למצרים נפלו תחת הערלה ההיא קליפת האגוז קשה ומרה הוא החמץ, שנאמר עליו פלטני מיד רשע מכף מעוול וחומץ המורה על תוקף הדין, ולא היה אפשר להגאל מתחת השעבוד ההוא הקשה, לולא שהופיע המאור העליון הנקרא רחובות הנהר להוציאם למרחב, והתיר הקשרים שבהם נקשרו ישראל במצרים, שמחמתם היו משועבדים שם, ולפיכך נזכרה יציאת מצרים חמשים פעמים בתורה, להודיע כי בכח מ"י יצאו. והוצרכו להם מילה לצאת מתחת הערלה שהיו משועבדים תחתיהם, ולהוציא החמץ מרשותם, שכבר יצאו מכף מעוול וחומץ לאכול מצה להדבק באמונה העליונה...
...תלה הכתוב הרבה מצוות מהתורה ביציאת מצרים, והוא דבר המבהיל הדעת, שהתורה היא נצחית, ויהיה קיומה תלויה במצרים, כאילו אם לא היה יציאת מצרים, אז היתה התורה חס ושלום בלתי מתקיימת. וכבר התעורר על זה בעבודת הקודש והאריך בזה... יסוד התורה כולה יציאת מצרים, וזה היה עיקר ושרש אל קבלת מלכות שמים, וחל ענין האלקי עלינו... ועל יסוד זה בנה כל הבנינים, ובו התחיל לקיים אלקותו עלינו... והכל תלוי ביציאת מצרים, כי שם התאמת להם ממה שראוי משנוי מנהגו של עולם ומשדוד מערכות עליונים ותחתונים, כי הוא ש-די, כי די במציאותו ואלקותו, והוא היכול בבלתי תכלית. ולזה חל עליהם הענין האלקי במצרים, כי הארץ ההיא נבחרה לפרסם בה אלקותו ויכלתו... כי מצרים בחכמים ובכשופיהם בכח עליונים ועליוניהם אסרו את ישראל לבל יצאו מתחת רשותם ומשועבדים לעולם, כי כחם חייב כן, ולזה היה נמנע לצאת מעבודתם לחירות לדורות עולם בכח ובחוזק שום נברא עליון ותחתון, לולא שנגלה המלך הגבור ושדד הכל, והפך משרשם ההרים החזקים והגדולים, ומבכור פרעה עד בכור השבי, והם הכחות עליונים ותחתונים כידוע לחכמי לב... ראוי אם כן נגד זה, כי זכרון נפלאותיו ונוראותיו לא יעבור מתוך היהודים ולא יסוף מזרעם כל ימי עולם. וזה הטעם למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, כי עם כל הדורות ידבר...
ואומר, כי יסוד היסודות ועמוד החכמות לדעת ולהבין כי ה' הוא האלקים, אין עוד מלבדו, ולעמד על עיקר זה צריך לדעת, כי קודם הגלות הכבוד העליון סוד ה' אלקים, היו כל הדברים גנוזים ומיוחדים במחשבה הסתימה, וכן הנתיבות ואותיות ומאמרות עם נשמות וכחות אור וחשך וטוב ורע וכל ההפכים שם היו מעורבים כדמיון הכסף והסיגים המעורבים יחד... נמצא כי הכל ממקור אחד נחצב, ולפי שאין היכר בכבוד בהיות הדברים על תכונה זו, בא הרצון הנעלה הפשוט לבנות היכל לכבודו, ונאצלה אם הבנים עם כל אלה הדברים בה נכללים, וההיא סוד מצרים העליונה, כי בה היו כל ההפכים מצרנים ומעורבים אלו באלו, ומשם הוקבעו כל אחד במקומו הראוי לו, האור והטוב במקומו, והחשך והרע במקומו, והנשמות הקדושות והטהורות נבדלו מן הטמאות, ונודע כי הטוב עיקר, והאמת אשר היה נעלם ונסתר ומעורב בשקר נבדל ונגלה ונראה. וזה מבעל האמת יתברך גבורה רבה ויד חזקה, ובזה נתנה גאולה וחירות לכל הדברים, ונודע באמת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו. והנה היתה יציאת מצרים העליונה מוכרחת ומחוייבת לדעת ולהכיר זה ולפרסמו. והנה הנשמות ועודן במחשבה משם קבלו התורה, וסוד זה כי באו כלולות ומצויירות מכ"ב אותיות התורה, ולולא יציאת מצרים העליונה והתפשטות המחשבה לא היה שום דבר, ולא נבראו עליונים ותחתונים, ולא נודע האלקות, ולא היה היכר בכבוד. והנה זה לעומת זה עשה האלקים, והביא בגלות מצרים שרשים וענפים בדוגמא העליונה, ונתערבו שם גוי בקרב גוי טהור וטמא, טוב ורע, עד שנגלה עליהם הקב"ה, להודיע שמו ולפרסם אלקותו על ידי המסות הגדולות, ובם המציא גאולה לישראל, והבדילם מן העמים וצרפם וטהר וזקק אותם מן הסיגים המעורבים בהם... והכל בדוגמא עליונה, גאולה וחירות כנגד הגאולה וחירות, יציאת מצרים למעלה ויציאת מצרים למטה, גאולת נשמות למעלה וגאולת הגופים למטה... וזה סוד יציאת הכל ממצרים העליונה, נמצא זה אם כן סבת נתינת התורה והמציאות, וראוי אם כן שיהיה הכל זכרון ליציאה ההיא.
ידוע כי בגאולת מצרים נתגלה על ידי משה רבינו ע"ה לכל האותות והמופתים שם העצם שהוא שם הוי"ה... וכלל הענין, קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד בהעלמה אשר היא תכלית ההעלמה, וכשהיווה את העולמות יש מאין וחדש וברא, אז גילה שמו הוי"ה, שהוא היה הוה ויהיה, והיווה את העולמות בשביל שיתגלה שמו על ידי התורה שהיא כולה שמותיו יתברך המסתעפים משם הוי"ה, באופן שתורת ה' תמימה, רוצה לומר, התורה תמימה מראשה ועד סוף הכל היא שם הוי"ה... והמתין הקב"ה עד כ"ו דורות כמנין שם הוי"ה, ומשה רבינו עליו השלום הוא היה הקו הדור הכ"ו, והוא הגואל ממות ופודה משחת, כי הגלות של מצרים היה מזכך כל סיג וחלאה של אדם הראשון, וכל תולדות אדם עד זמנו ונבואתו היה באספקלריא המאירה, שם הוי"ה הנודע לו... אמנם יציאת מצרים תהיה טפל וקיבוץ גלויות עיקר, כי גאולת מצרים היתה שירה חדשה בלשון נקבה, דהיינו בעצמו ובכבודו, סוד וה' בהיכל קדשו ה"ס מפניו כל הארץ. אמנם לעתיד בלשון זכר, עתה אקום יאמר ה' ולילה כיום יאיר, בסוד אור הלבנה כאור החמה. ואז תורה חדשה תצא מאתו, כלומר שתהיה תורת ה' תמימה מגולה לנו באור חדש אור הגנוז סוד סתרי תורה, ואמר ביום ההוא זה ה' קיוינו לו, כי יתרון האור יהיה מהחושך, מכח סוד הגלויות והזדככות נזכה לעצם הדביקות. והותחל זה הדביקות בצאת ישראל מכור הברזל, ולכן נאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי כור הברזל זיכוך של מצרים עבודת החומר להיות הדביקות בשם הוי"ה, כלל העולם כל התורה היא שם הוי"ה, ותרי"ג מצוותיה הם הוי"ה, וסוד זה שמי וזה זכרי כדלעיל, והמקיים התורה בלימוד ובמעשה דבק בשם הוי"ה, וזה אי אפשר בלי זיכוך החומר שיפסוק זוהמת הנחש, וזה היה בכור הברזל במצרים, על כן תלה התורה ביציאת מצרים, ואילו לא היה זיכוך מצרים, היה בהכרח זיכוך אחר... וכשתולה הכתוב ביציאת מצרים, הוא כאילו היה אומר שתלה בדביקות הוי"ה, ולא שהתורה תלויה במצרים, כי אילו לא חטא אדם לא היה צריך במצרים וכיוצא בה... (מסכת פסחים)
וזה לשון תולעת יעקב, טעם ד' כוסות כבר כתבנו, כי כשגלו ישראל למצרים נפלו תחת הערלה ההיא יש לה ד' קליפות קשות, וכל מי שנופל תחתיהם שוב אין לו צד חירות כפי טבעו של עולם... וכשהגיע עת הגאולה הוציאך הקב"ה לשבר הקליפות ההם כדי להוציא את ישראל לחירות, וזהו וה' הכה כל בכור... ולפיכך צוה הקב"ה למול את ישראל לצאת מתחת הערלה, וכשנבדלו מן הערלה מיד יצאו לחירות, כענין שכתוב בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, וכנגד שבירת הד' קליפות נאמר ד' לשונות של גאולה בפרשת וארא, כדי להוציא את ישראל מתחת שעבודם... (שם מצה שמורה)
...ובאברהם אבינו כתיב, וישמור משמרתי כדלעיל, ענין זה הוא סוד מצה שמורה, וכן אברהם אבינו היה נזהר במצות עד שאפילו לוט למד ממנו, וכשנתבונן נמצא האבות והאמהות כולן הן יסוד המצוות התלויות בגאולת מצרים, הזמן אשר בחר בנו ה' לו לעם, והם פסח מצה ומרור, אברהם אבינו מצה שמורה, יצחק בענין מטעמים שני עזים לפסח ולחגיגה, יעקב שנאמר עליו לא שלותי ולא שקטתי וגו' הוא נגד מרור, אבל הכל לטובתו ומטתו שלמה, ועל כן נקרא המרור חסא. ד' אמהות הם ד' כוסות... (שם מצה עשירה)
...עוד קשה מה טובה זו שבכל דור ודור וכו' והקב"ה מצילנו מידם, הלא טוב יותר היה שלא יעמדו עלינו ולא נהיה צריכין לנס הצלה. אלא המגיד קאי על מה שאמר ברוך שומר הבטחתו, ואיזו היא שמירה במה שלא היתה גאולה אמיתית שלא תהיה אחריה גלות, על זה תירץ, והיא שעמדה, דהיינו בתולת ישראל קמה, ולא הוא בסוד אקום יאמר ה', כי לא היתה הגאולה רק שירה בלשון נקבה, וסיבה שלא היו יכולין ישראל מחמת חסרונם מהתורה והמצוות לפעול ביותר, וזה הסיבה שבכל דור ודור עומדים וכו'... (שם, ועיין שם עוד)
...והיינו כי מאחר חטאו של אדם הראשון נשארה האנושיות כולה מקולקלת, כמו שכתבנו, והיה הרע מתגבר בכולה עד שלא היה נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל, ואף על פי שנברר אברהם אבינו עליו השלום להיות הוא וזרעו לה', נבדלים מכל האומות, הנה עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחינת אומה שלמה ולזכות לעטרות הראויות להם, מפני הרע שהיה מחשיך עליהם והזוהמא הראשונה, שלא יצאו מהם עדיין, ועל כן הוציאך שיגלו למצרים וישתעבדו שם, ובאותו השעבוד הגדול יצורפו ויטהרו. והנה כשהגיע הזמן הראוי חיזק האדון ב"ה את השפעתו והארתו על ישראל, וכפה את הרע לפניהם, והבדיל אותם ממנו, ורומם אותם מן השפלות שהיו בו והעלם אליו, ונמצאו גאולים מן הרע גאולת עולם, ומשם והלאה הוקמו לאומה שלמה דבוקה בו יתברך ומתעטרת בו.
והנה זה תיקון שנתקנו לעולמים, וכל הטובות שהגיעו ושמגיעות לנו כולן תלויות בו, ועל כן נצטוינו לזכור אותו תמיד להזכירו בפינו, שעל ידי זה מתחזק התיקון ההוא עלינו ומתאמץ האור בנו ומתמיד בנו התועלת הנמשך מן התקון ההוא... (דרך ה' חלק ד פרק ד, י)
ענין החמץ והמצה הוא, כי הנה עד יציאת מצרים היו ישראל מעורבים בשאר האומות, גוי בקרב גוי, וביציאתם נגאלו ונבדלו, והנה עד אותו הזמן היו כל בחינות גופות בני האדם חשוכות בחשך וזוהמא שהיה מתגבר עליהם, וביציאה נבדלו ישראל ונמצאו גופותיהם ליטהר ולהזדמן לתורה ולעבודה, ולענין זה נצטוו בהשבתת החמץ ואכילת המצה... (שם פרק ח א)
...ולכן אמר קול דודי, והיא התפארת, פירוש שומעת אני את קול דודי, והאמת היא, כי מרחוק שומעת ולא קרב אליה רק היסוד, ועליו אמרה הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. וראה שבמצרים כתוב ועבר ה' לנגוף את מצרים, וגם כתוב ופסח ה' על הפתח (שמות י"ב), כי בהיות מצרים מלאה גילולים ושיקוצים לא תעמוד בה הקדושה הרבה, כי רק דרך העברה מדי בואה תצא מיד, ובכל פתחי הבתים שהיו שם בני ישראל, שם היתה דולגת הקדושה ושורה על הפתח, ועומדת שם לפי שעה, עד שבראות המשחית את הקדושה שורה שם היה סר ולא היה קרב. אך הכל היה בדילוג מפני רוב הטומאה שהיתה שם, אך לעתיד לבא לא כך יהיה, כי תחת שבמצרים היה בחפזון מזה הטעם, לעתיד כתוב, (ישעיה נ"ב) כי לא בחפזון תצאו... (מאמר הגאולה)
אבל בליל פסח לא היה כך, אלא שהמוחין כולם נכנסו בו בלי סדר, ובכח האור הגדול יצאו ממצרים, וזה צריך שתדע שבהיות הז"א למטה אז הוא זמן מלחמה, שהאויבים נלחמים והוא משחית אותם, אבל כשעולה למעלה אינו כך, כי אינם יכולים אפילו להלחם ונבלעים מיד. והנה במצרים היה במקומו, אבל כשבאו בו כל המוחין האלה לא היה זמן המלחמה, אלא בגילוי שלו מיד נכנעו כולם, ובא פרעה לקרא למשה ולאהרן, ועם כל זה היה נגף ורפוא. אבל הקב"ה רצה להיות נלחם דוקא כדי שיתוקנו כל הדברים במדרגותיהם, כי מה שנעשה כך בדרך נס שלא כסדר הבריאה לא יוכל לתקן תיקון גמור אלא לפי שעה, כדי שאחר כך יעשה התיקון גמור, אבל התיקון הגמור הוא שכל מדרגה לפי ענין מציאותה תתוקן היטב, והנה מפני כך רצה הקב"ה שתהיה עוד מלחמה דוקא, והוא סוד כי ה' נלחם להם במצרים, ואז אפילו שהיו רוצים להכנע הקב"ה לא רצה, ורצה שיקומו וילחמו לעשות בהם נקמה אמיתית וגמורה. והנה מיד אחר שיצאו ישראל ממצרים נסתלקו המוחין מן הז"א וחזר לקטנותו, אלא שחזר לקבלם אחד אחד עד מתן תורה, ונמצא שבזמן קריעת ים סוף היה למטה במקומו כנ"ל... (אדיר במרום עמוד נא, ועיין שם עוד)
שמך יעקב - ...ולפי שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שמע מינה שנסים שלעתיד לא יהיו גדולים מנסי מצרים, ולמה יהיו טפל. אלא לפי שביציאת מצרים לא היתה זכותם מספקת להוציאם ביד רמה, והוצרכו לילך בעקבה, שאמרו נלך לזבח לה', וגאולת בבל פשיטא שלא היתה גאולה שלמה, כי אם פקידה בעלמא... אבל בגאולה אחרונה אחר שנתמרק העוון מכל יספיק זכותם שיצאו ביד רמה ולא בחפזון, ומכל מקום לא יעקר שם יעקב לגמרי, וכן לא תעקר זכרון יציאת מצרים לגמרי, ויכירו ההבדל שביניהם אשר גרם החטא, כי במצרים היו רעים כמבואר ביחזקאל... (בראשית לה י)
בחפזון - במכילתא, חיפזון דשכינה, כי מהרו להקביל פני שכינה שאינה במצרים, אבל לעתיד לבא תהיה לפניהם ולאחריהם ואין חפזון. או שהשכינה מיהרה לצאת שוב ממצרים, לכן הוצרכו למהר. (שמות יב יא)
ואלה מסעיהם למוצאיהם... או מסעיהם למוצאיהם זו נסיעת בני ישראל בבקר בסדר ממצרים, שמגמת פניהם לארץ ישראל, ומסעיהם למוצאיהם זו בריחת הערב רב שהקדימו לצאת ממצרים בלילה, ולא יצאו על פי ה', שמשה הוציאם מדעתו, ותמיד היה דעתם לנסע למוצאיהם, לחזר למצרים, או לולא חטאו היו באים לארץ ישראל במסע אחד, ועל זה אמר מוצאיהם למסעיהם, ועל ידי שקילקלו הוצרך לכתוב מסעיהם למוצאיהם. (במדבר לג ב)
...או מדבר בב' הגאולות המפורסמות, הא' של מצרים והב' הגאולה העתידה, כנגד הא' אמר אוסרי לגפן, על דרך אומרו גפן ממצרים תסיע, שאז כפה ה' לפניהם בחינה אחת הנקראת עיר, וכנגד גאולה ב' שתהיה בימינו אמר ולשורקה, פירוש בעת אשר ישרוק ה' אז בני אתונו, לשון רבים, לומר כל בחינת האומות, כי ביציאת מצרים לא הכניע ה' לפניהם אלא ראש האומות, שהם מצרים וכנען, ושהם ז' עממין שהיו ראש ותגבורת לכל האומות, אבל ע' אומות לא הוכנעו... (בראשית מט יא, ועיין שם עוד)
ראה ראיתי - ...עוד רצה לומר שראה הצער שהם בו, וגם שהם עמו חלק ה', ושגם במצרים אם מתעכבים עוד שם הם נאבדים... או ראיה א' שנשלמו בירורי ניצוצי הקדושה, ואין להם עוד הנאה בגלות, וכאמרם ז"ל וינצלו את מצרים. ועוד ראיתי, שעכבתם שם תרע להם להטמינם בקליפה בטומאה, ואת צעקתם שמעתי - ועוד באה לפני צעקתם מצרה, כי הוסיפו להרע עד שצעקו מכאב לב, וזה הקדמת טעם לשליחתו קודם הזמן, שלא ישתעבדו עוד באותה שנה... עוד רוצה לומר מפני נוגשיו, רמז כי נתמלאה סאתם ליפרע מהם אשר הרעו לישראל, הגם שלישראל עדיין לא נשלם זמן הגאולה... (שמות ג ז)
ואמר ולהעלותו - כשיגיע זמן הגאולה מכאן ועד י"ב חודש, לבל יתעכב עוד אפילו בלא עינוי, וטעם שלא העלה אותם תכף ומיד, לצד שעדיין לא הגיע זמן הגאולה אשר קצב ה', ובזה נחה דעתי בחקירה אחת, למה האריך ה' י"ב חודש במכות מצרים... אלא לצד שעדיין לא הגיע הזמן, לכך הלביש הזמן ההוא להשביעם מרורות ביני וביני, עד שהגיע הזמן וגאלם בלי עיכוב. ואם תאמר ומה בכך אם היה גואלם קודם זמן זה, ולמה הוציאם בזבולא בתרייתא, שאם היו מתעכבים עוד קצת היו נלכדים. הנה למה שקדם, כי עיקר הגלות לברר הניצוצות שנטמעו בנ' שערי טומאה, אם היה מוציאם קודם הזמן היו מפסידים בירור החלק ההוא, ותדע שעם ה' השיגו בבחינת כללותם הכלול במשה שנתייחס בשם עמו השגת מ"ט שערי בינה, טעם שלא השיג שער הנ', לצד שאין המושג אלא בהשתדלות המשיג, ולצד שישראל לא נכנסו בנ' שערי טומאה לברר אותו, לא השיגו בחינת הקודש שכנגדו, והבטיחנו כי לעתיד לבא ישפיע בנו א-ל עליון תורת חיים שבשער הנ', והשגתם היא באמצעות הגלות, ובפרט בגלות האחרון אנו משיגים הדבר. וטעם שלא נסתכנו בני ישראל במצרים בבירור שער הנ', לצד שלא היו בני תורה, מה שאינו כן בדורות האחרונים באמצעות תורתם ישיגו ליכנס לשער הנ' ולהוציא בלעו מפיו, ואז ספו בחינות הטומאה. (שם שם ח)
אני ה' - הודיעם שרחמתי עליהם במדת הרחמים וסדר הטובות... מתחת סבלות - יקל עול השעבוד במכת היאור, אבל עוד עובדים קצת מאימת המצרים עליהם. והצלתי - שתיעקר העבודה מהם לגמרי, וגאלתי - יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ולקחתי - במתן תורה. ועוד שד' הגאולות רמוזות בשם הוי"ה, וידויק והייתי לכם לאלקים על הגאולה בחינת ה"א אחרונה. (שם ו ו)
וידעתם - שאני מוציאכם מסבלות מצרים לתת עליכם סבלות מלכותי, ועוד, שישגיחו להכיר מדותיו ויהיה רחום כה'. (שם שם ז)
...ועוד תדע שכל מקור ישאף למינו, וזה סוד בירורי ניצוצי הקדושה באמצעות נשמות ישראל ועסק תורתם, והצדיקים העצומים יכירו בהביטם באדם רשע לברר ממנו כח החיוני באמצעות ראיה הדקה שתעשה בו נפש הצדיק כאבן השואבת. וזה שאמר שבאמצעות שאני עובר בתוך מצרים ימות כל בכור מעצמו, שתצא מהם החיוניות, שתמות גם בחינת נפש של קליפת בכור מצרים. ובזה לא נתעצם שום גלות כבחינת גלות ושעבוד מצרים שאבד כח הקליפה העצום שהוא בכור... ובחינת בכור שבקליפה אוחזת בישראל לבלתי שלחם, עד שהרג ה' כל בכור שבקליפת מצרים, ובכור ישראל קידש אותם שלא תשאר בכורה זולת זה. (שם יא ה)
ומצות - ...והנה ג' השריגים יטעימו יחד, והוא רומז לג' דברים, הא' הגלות שמררו חייהם, ב' היציאה תכף ומיד, שלא הספיק בצקם להחמיץ, ג' שפסח ה' על בתיהם, והוא בחינת הגאולה, כי עבר ה' בארץ מצרים ונתק כל מותרות העבות שהיו תוקפים בהם, שהוא בחינת הבכורות. וג' הענינים יחד צרורים להיות, שאם לא היתה הגלות לא היו משיגים אשר השיגו מהצירוף ומה שביררו, וגם מה שכתבנו כי גוי גדול עצמו שהוציאו ה' ממצרים, היו בחינות ניצוצי הקדושה ששם היתה, וסגולת הוצאתם הוא המרור אשר מררו את חייהם, והוא סוד אמרם עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, ואילו לא היתה המהירות שהוציאם ה' היו חוזרים ומשתקעים, והוא מאמר התנא ואילו לא הוציא וכו', דכתיב ולא יכלו להתמהמה. ועיקר הגאולה היא הפסיחה, נמצאת אומר כי שלשתם יחד הם העקר, ולכך היה הלל מדקדק לכורכם יחד. (שם יב ח)
...עוד רצה לומר בכפל מארץ מצרים מבית עבדים, להודיע סוד כמוס כידוע ליודעי חן, כי נשמות ישראל שיצאו ממצרים הן הנה שהיו טבועים בטומאת מצרים, ובאמצעות יעקב ובניו שירדו למצרים הוציאו אותם, כאמרו לגוי גדול אשימך שם... אשר הוצאתיך הוא הוצאת הנשמות משבייתם בטומאת מצרים שבררום באמצעות מועצותיו יתברך... (שם כ ב)
אשר הוצאת - ...שזהו המעמיד השתעבדותם לבורא, ובכל מצוה רמז ליציאת מצרים. (שם לב יא)
וכי יגור - ...שיציאתנו ממצרים היתה גאולה גם לנפש הגר, הגם שלא היה בנגלה היה בנסתר, כי שורש הקדושה אחד, וכשהיו אבותינו במצרים היתה כללות הקדושה טבועה בטומאת מצרים, והצלת העיקר נוגעת גם לענפים, ומשהיה במצרים בבחינת השרשים יכול לומר גם כן עבדים היינו. (במדבר ט יד)
א-ל מוציאם - ...ונראה על דרך אומרם ז"ל בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, כי כן אמרו יודעי פנימיות התורה, כי כל ליל פסח מתבררים כחות הקדושה מהקליפה ונוספים בעם בני ישראל, והיא הבחינה עצמה של יציאת מצרים, והוא אומרו א-ל מוציאם, כי לא יציאה ראשונה בלבד, אלא בכל שנה מוציאם כנזכר, ונתן טעם כתועפות ראם - כי ה' מוסיף ומחזק אותם לרומם עד גדר שלא ישאר שום תערובת הרע בקדושה... (שם כג כב)
כתועפות ראם - בצאתם ממצרים בררו כל נצוצי הקדושה דשם, ותוקף הקדושה כשמבררת ענפיה. יאכל - האכילה היא להוציא הנצוץ, ותהיה נכללת בנפש ישראל, ועצמותיהם - אפילו בחינה המתעצמת בהם, וחציו - כי המערכת של האומה שהם חציה הלוחמים בעדה, והם השרים, גם כן ימחץ. (שם כד ח)
בארץ מדבר - שעשו את מצרים כמצולה שאין בה דגים, ובתוהו - ומלבד שאין בה ניצוץ קדושה גם מלאה טינופת ומטומאה... ולכן סיבבם שמירה והוציאם לפני שנטמאו שם... (דברים לב י)
והנה בחינה זו היא בחינת יציאת מצרים, שנאמר בה כי ברח העם, דלכאורה תמוה למה היתה כזאת, וכי אילו אמרו לפרעה לשלחם לחפשי לא היה מוכרח לשלחם, אלא מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתקפו בחלל השמאלי, כי לא פסקה זוהמתם עד מתן תורה, רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם האלקית מגלות הסט"א, היא טומאת מצרים, ולדבקה בו יתברך, ולכן לעתיד כשיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ כתיב, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה' וגו'... (ליקוטי אמרים פרק לא)
והנה בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים, והיא יציאת נפש האלקית ממאסר הגוף משכא דחיויא, ליכלל ביחוד אור אין סוף ב"ה על ידי עסק התורה ומצוות בכלל, ובפרט בקבלת מלכות שמים בקריאת שמע, שבה מקבל וממשיך עליו יחודו יתברך בפירוש באמרו ה' אלקינו ה' אחד... (שם פרק מז)
על צבאותם - נראה לי אחרי שהיה המכוון ממנו ית' שלא יצאו כפחותים ונבזים כי אם כאנשי כבוד מלובשים לבושי יקר, כאמרו יתברך למשה והיה כי תלכון לא תלכו ריקם, ושאלו כלי כסף וכלי זהב ושמלות לשום על בנותיהם ובניהם, הנה תנאי זה המפורש ממנו יתברך אל משה הוא אשר הזכיר כאן, אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם, כלומר מעולים וחשובים ביקר כבודם, מלת "על" ענינה חשיבות מעלה... (שמות ו כו)
בעבור זה - ...שמלת זה הוראתה גם על רום מעלת הדבר, כל מה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים היה בעבור זה, כלומר בעבור רום מעלת כבודו ויתרון יקר הדרתו, שיתפרסם כבוד העליון יתברך בעולם... (שם יג ח)
ויחר אף - מפני שעל ידי דבור הזה גרם שצרף אליו את אהרן בשליחותו אל ישראל, חרה אף ה' בו, כי תחלה רצה ה' שמשה ילך בשליחות הזה לבדו, והוא ידבר אל העם, ואז היו מקבלים דבר ה' בלא אמצעי, כי שכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה אל העם, מה שאין כן מעתה יקבל אהרן הדבור באמצעות משה, והעם יקבלו הדבור מאהרן... (שמות ה יד)
למה הרעותה - ...והנה מה ששלח ה' את משה אל פרעה שישלחם ברצונו ולא הוציאם ה' ביד חזקה בלא רשות פרעה, יש בזה שתי סברות, א' יען שלא נשלם עדיין זמן ת' שנה, וה' גאלם קודם הזמן, לא היה יכול להוציאם בלא רשות פרעה... והב' יען שרצה ה' שיתקדש שמו בעיני כל על ידי המכות והאותות והמופתים, והיה צריך שיהיה על ידי משה שהתרה בו בכל מכה והודיע עת בואה ועת סורה על ידי תפלתו, ובזה הכירו שיש אלקים מושל בכל ושופט צדק... (שם שם כב)
עתה תראה - רוצה לומר, שלגאולה זו צריך הכנה שיגיע עת לתשועת ישראל, וגם צריך הכנה שיגיע עת שיענשו פרעה ועמו על רשעתם, והיה חסר עדיין איזה זכות לישראל ואיזה חטא לפרעה שימלא הסאה, ועל ידי קושי השעבוד האחרון נשלם סאת עוני ישראל ונשלם סאת רשעת פרעה, שלא די שלא שמע בקול ה', עוד הוסיף לענותם למען הכעיסו... (שם ו א)
החודש הזה - ...מעתה מונים מניסן, זכר ליציאת מצרים, שאז נשתכללה אצלם ההנהגה ההשגחית, המעולה מן הטבעית שמאז בריאת העולם. (שם יב ב)
ותחזק מצרים - כבר כתב ברב אברהם אבן עזרא שמדרך הסברא משה ואהרן לא היו בליל ט"ו בארץ רעמסס רק בעיר המלוכה, ויצאו מפתח ביתם אחר חצות במצות ה', ופרעה נתן להם רשות לצאת, ואז הלכו שלוחי פרעה לרעמסס והגיעו לשם באור היום, ואחר שנודע להמצריים רשות פרעה טרדו אותם בבהלה לצאת תיכף, ולא הניחום להכין צדה לדרך, באשר לפי דעתם מתו גם הבנים שאינם בכורים... (שם שם לג)
ויהי בשלח - מה שסבב ה' שישלחם פרעה מרצונו ולא הוציאם מרשותו ביד חזקה ובכובד מלחמה, שהגם שתחלה התעולל בו והתרה בו שישלחם כדי שימאן וישלח בו מכותיו ואותותיו, היה לו להוציאם ביד חזקה על ידי שירים יד ישראל במלחמה, וכל כסף מצרים יהיה להם לשלל. יש בזה שני טעמים, א' באשר היתה הגאולה קודם הזמן, ועדיין לא כלו כל הת' שנה, היו עדיין מסורים תחת יד פרעה... וב' כי העזר האלקי לא יחול רק כפי ההכנה, ושיתגברו ישראל במעט עם על עמים גבורים מלומדי מלחמה על ידי עזר אלקי צריך ההכנה הטבעיית שיהיה להם לב אמיץ ורוח גבורה... וההכנה על ידי הזכות והכשרון שיהיו מלאים אמונה ובטחון בה' שבזה יעשו חיל, והם היו חסרים שתי אלה... ומשני הטעמים האלה לא נחם גם כן דרך ארץ פלשתים, אם לטעם הא' שלא הגיע הזמן שיכנסו ביד חזקה לארץ ישראל... ואם לטעם השני שכמו שלא היתה להם ההכנה לעשות מלחמה עם מצרים, כן לא היתה להם ההכנה לעשות מלחמה עם פלשתים... (שם יג יז)
ללכת יומם ולילה - להטעות את פרעה שראה שלחצם ללכת יומם ולילה, ופתאום חזרו, וחשב שנבוכים ושה' עזבם. (שם שם כא)
ואשא אתכם על כנפי נשרים - כי הייתם משוקעים בתהום טומאת מצרים, ונשאתי אתכם מן העמק אל הרום, כנשר שנושא את גוזליו לרום שמים.. ואביא אתכם אלי - להיות תחת השגחתי, ולא תחת הטבע והמערכה. (שם יט ד)
זכור את יום - ...ובאשר ההנהגה הנסיית נקבעה בעת יציאת מצרים, שמאז הפליא פלאות נגד חוקי הטבע והמערכה, על כן בא הטעם השני, שהשבת מורה על יציאת מצרים, כמו שכתוב כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם ביד חזקה וגו', רוצה לומר שמצד סדר הטבע היית מוכן להיות עבד, ופדה אותך ביד חזקה, שמציין היד הגוברת על הטבע, שנסדר ביד כהה. ובאשר ההנהגה הנסיית תהיה תמיד לפי המעשים, ואז לא היו ראוים לזה, מציין זה בזרוע נטויה, שמציין המעשים המופלאים שיעשה מעצמו שלא על ידי אתערותא דלתתא וזכות התחתונים. (שם כ ח)
אשר הוצאתי אתכם - וכל זה לא היה בחנם, אלא כזריעה המצמיחה לעתיד לבא, וכל הנסים האלו ישובו ויתקיימו לעתיד לבא. (ויקרא כו יג)
...וגם שנתברר שמה שהוציא אותנו משם היה תכליתו למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ, ואם כן מזה עמדו המצוות שנקראים עדות, כמו השבת והמועדים, שהם מעידים שה' משדד הטבע ומנהיגו בהשגחה פרטית, ומצות ההענקה ומתנת עניים... שתלאם ביציאת מצרים, שכולם עדות על ההשגחה הפרטית על השפלים והעניים והמדוכאים, וכן מצות שבארץ שתלאם ביציאת מצרים, כי על זה הוציאנו ממצרים לתת לנו את הארץ, וזה ענין חלק המצות שנקראים עדות. (דברים ו כג)
אשר פדית אלו המתים, שמזה משמע שיכפר ליוצאי מצרים שפדה אותם והם מתו כבר, ופירשו חז"ל שמלמד שעל מנת כן פדה אותנו, שלא ימצא בשום דור מן הדורות שופכי דמים, ועתה שנמצא שופכי דמים התגלה למפרע שיוצאי מצרים לא היו ראויים אל הפדיון, וכל הנסים שעשה להם היו ללא צורך, והרי על ידי חטא זה חזרה האשמה על יוצאי מצרים... וזה שאמר שהמתים צריכים כפרה... (שם כ ח)
וישמע ה' את קולנו - שנתקבלה תפלתם... ובכל מקום שנאמר זכירת ברית האבות הוא לחסד ולרחמים, ואז גזר ה' שתתבטל מהם העבודה, וכן היה ששעבוד העבודה נפסק מהם ששה חדשים קודם שיצאו ממצרים, כמו שכתוב בתשרי בטלה עבודה מאבותינו, אף שפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו, אבל ראה וחקר שנתישבו בני ישראל בארץ גשן על פי פרעה, ואין נכון לכבשם לעבדים, אבל גזר שמאחר שאין עושים עוד עבודת פרך והמצרים, אין להם לשבת רק בארץ גושן שניתן להם מאז. וירא את ענינו - אף שלא עבדו עוד, אבל היו מעונים, כמו שמביא בספרי וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים, שראה דבר שאין לדעת רק ה' לבדו, וזה פרישות דרך ארץ, שעדיין לא נתבטלה גזרת כל הבן הילוד... (שם כו ז)
לא בחפזון - ביציאת מצרים חפזו אל הדברים הטובים, אבל עתה יהיה ה' אתכם ולא במנוסה - שאחר כך ברחו מפני מצרים, וכאן ה' מאסיפכם. (ישעיה נב יב)
ביום החזיקי - שהחזקתי בכם בכח רב להוציאם קודם הזמן, אף על פי שלא היו ראויים, והם הפרו - כי עדיין לא היו מוכנים בטבעם לטוב, ואנכי בעלתי בם - בעל כרחם. (ירמיה לא לא)
עתה תראה - זהו הרגע הנכון לגאולה, כשהם במצב של אפיסת כחות מוחלטת, בראיה ברורה שאין להשיג דבר בדרכי השתדלות אנושיים. ביד חזקה ישלחם - שלמעלה מהטבע, ויגרשם - נגד רצונם של ישראל. (שמות ו א)
בחפזון - עליהם להיות בהכרה, כי הפעם עליהם להיות ראויים להצלה, ובשעת האכילה ידעו על הסכנה המרחפת על בתיהם. (שם יב יא)
כי גורשו - והמצה שהצטוינו על כך היא סמל לדורות, שאין היציאה מאורע הסטורי רגיל, נצחון של אבותינו המתקוממים נגד משעבדיהם, כי אפילו היציאה היתה בנגישת המשעבדים, ועל שניהם, על השיעבוד ועל הגירוש פקד, כמו בעת לידה, שהוא משגיח על האם והולד. (שם שם לט)
למה יאמרו מצרים - בהוצאה ממצרים לא התכוונת רק לחנכם כעמך, כי אם להראות לעמים האחרים כי אני ה', כי לה' הארץ ועוד. (שם לב יב)
ואשבור מוטות עולכם - מוט השעבוד של מצרים אמנם נשבר, אך המוטות השבורים נשארו על צוארנו כאשר יצאנו, ויוכלו ליהפך לעול שעבוד מוסרי סוציאלי או פוליטי, ורק על ידי מתן תורה סולקו המוטות ויכולנו להתיצב קוממיות מול כל הסכנות האלו. (ויקרא כו יג)
ממחרת הפסח - העם המדוכא עד עתה משוחרר, והעם הגאה מוכה, מכאן נקודת היסוד להכרת ה' הישראלית הנמשכת בכל המסעות, יראה ובטחון. זה גם רעיון היסוד בפרשת קדש שבתפילין, בהם מקדשים מדי יום ביומו את המחשבה, הרצון והמעשה. (במדבר לג ג)
המעלך מארץ מצרים - לא רק הוציאך, אלא גם העלך, ונתן לך התפקיד לעלות אם תמלא תפקידך, ואז הרחב פיך - מותר לך לבקש את הכל. (תהלים פא יא)
יציאת מצרים היא איפוא לא רק עובדה היסטורית המהווה את היסוד לתולדות ישראל, ולא רק הבסיס של חג הפסח בחודש האביב, אלא היא היא הנושאת בכל רגע את ההווה שלנו, והיא יסוד כל שאיפותינו בעתיד. בכל יום ויום אנו יוצאים מחדש ממצרים, בכל יום פוסח ה' על בתינו בנגפו את אויבינו, ובכל יום הננו עומדים יחד עם אבותינו על שפת ים סוף... יציאת מצרים היא היסוד של הכרת ה' על ידי ישראל, היא מהווה את התעודה הנצחית להכרה זו, מושג זה מכוון כלפי הפולחנים האליליים למיניהם, המסקנות המוטעות של הפילוסופיה, האמונה בכחות הטבע, ושאר אמונות כוזבות ומסולפות, יציאת מצרים היא עובדה, הסותרת במחי-יד אחד את האמונה באלילי מצרים, את אמונת שפינוזה הגורסת את תלותו כביכול של ה' בכחות הטבע, חלילה, את אמונת העגל בהתפתחות העולם החמרי, וכן כל השקפת כפירה בבורא וצמצום העולם במסגרת חומרנית צרה... (במעגלי שנה ג, עמוד צא)
וארד להצילו - ירידה זו אינה כמו שפירשנו גבי מגדל ובסדום, אלא עתה ירדתי בגילוי שכינה, כדי להצילו - לא כאשר עד כה, שהיתה השגחתי שלא יכלו, עתה תהיה השגחתי בשפע להצילם לגמרי. ויתבאר להלן ו' ו' שהיו ב' מניעות לגאולה, א' שהיו פרעה ועמו יכולים לאבד את ישראל ביום אחד, ב' שהיו כמה מישראל שלא רצו לצאת, ובכל זאת עשה ה' עצות להוציאם... (שמות ג ח)
אמור - רוצה לומר, תכלית יציאתם מצרים הוא להביאם לארץ המושגחת, ואף על פי שיצאו ממנה אחר כך שוב תשאר להם מורשה... (שמות ו ו)
והוצאתי את צבאותי - פירש במדרש רבה על המלאכים שהיו במצרים עם השכינה שגלתה עמהם, בשפטים - על אלהי מצרים, שכל זמן שהיו צבאות הקדושה שם לא נתחזקו נגדם, כי זה לעומת זה עשה, והמקום מסוגל לטומאה יותר מלקדושה, וכאשר יצאו צבאות הקדושה נתבטלו כחות הטומאה ונעשה רושם בצורות ההם. (שם ז ה)
כלה - ולא רק לג' ימים, גרש יגרש - יציאה לחירות, וזה שאמר שגאולה היתה בלילה, ולא גרשם לעשות נחת רוח לישראל, אלא שהיה מוכרח. (שם יא א)
בחפזון - בחצות היה חפזון דמצרים, שרצו לשלחם מהר, ובבקר כשראו שלא מתו יותר לא חפזו עוד כי אם ישראל, שפחדו פן יספר אחד למצרים שאינם חוזרים, ויתבעו ממונם מהם ולא יניחום לצאת. ולרבי אלעזר המודעי חפזון דשכינה, לפי שעדיין לא הגיע זמן לצאת עשה מעשיו בחפזון כבהסתר. (שם יב יא)
מרעמסס סכותה - מרעמסס יצאו מעורבים, ולא היה זמן לעשות סדרים ולעמד על המספר, שהרי יצאו בחפזון, אבל בסכות עמדו על המנין... (שם שם לז)
אשר הוצאתיך - משמע ב', א' יציאה מקומית ממקום טומאה, שלא היה אפשר להגיע לקדושה ומעלה שאתם בו, וזהו מארץ מצרים, ב' יציאה רוחנית, על זה אמר מבית עבדים, והעלה את ישראל שאינם מסוגלים להיות עבדים... (שם כ ב)
כי טוב לנו במצרים - שאילו התאוננו בלא זה לא היה חש למלא שאלתם, כי נתנו מגרעת ביציאת מצרים שהיא יסוד לכל התורה, לכן ונתן ה' לכם - להראות שיציאת מצרים טובה מכל צד. (במדבר יא יח)
ביד רמה - גלוי לכל שלא יחזרו להשתעבד, ומצרים מקברים - זה היה גלוי לפרעה ולא להמון, שהם היו עסוקים בקבורה, שאם לא כן לא היו משאילים להם. (שם לג ג וד)
במסות - לפעמים ה' מחליש האומה בבתיהם שלא יבואו להלחם, ולפעמים מכם במלחמה, וביציאת מצרים היו שניהם... (דברים ד לד)
ביד חזקה - הדבר שמתו בו רשעי ישראל, בזרע נטויה - החרב שבין מכה ומכה, שלא יתאספו המצרים על ישראל. במורא - גילוי שכינה בשעת יציאת מצרים להגביה את דעת ישראל. (שם כו ח)
איתא בחנוכה קורין בנשיאים, והענין הוא, כמו שכתוב במשכן וידעו כי אני ה' וגו' אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, שהשראת השכינה במשכן היה גמר ותכלית יציאת מצרים, כמו כן בכל גאולה ממלכות אחת זוכין אחר כך להשראת השכינה... (חנוכה תרנ"ח)
בפסוק וישב משה וגו', כי משה רבינו ע"ה תלה הכל במעשיו, שעל ידי שהיה השליחות על ידו לכן הרע להם פרעה, והאמת כן היה. וביאור הענין, כי משה רבינו ע"ה הוא בחינת התורה ממש, והוא מדת הדין והמשפט... ועל זה אמרו חז"ל שראה הקב"ה שאי אפשר להתקיים במדת הדין שיתף עמו וכו', וכמו כן היה ביציאת מצרים, שלא היו יכולין בני ישראל לקבל הדין, והיה בהכרח להשתתף עמו אהרן שהוא החסד, ואז הוקל מעליהם... ועל זה כיוון משה באמרו והן לא יאמינו לי דייקא, כי אף שהאמינו בפקודת ה', כמו שכתוב ויאמן העם, אבל להיות נמשך אחר משה רבינו ע"ה לא היה בכוחם כנ"ל... (שמות תרל"ז)
במדרש אוהבו שחרו מוסר, דאיתא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, דחכמה היא בחינת אהבת ה' על ידי שמבין ורואה בהשגתו אמיתות הבורא ית'... שלא להעלות על הדעת חס ושלום כי הגלות מצרים ושאר הגליות הוא רק עונש בלבד, אבל הוא עצה איך שיהיה אחר כך גאולה שלימה וחכמה שמתגלה אחר הגלות... לכן הקדים הבורא ית' הגלות, שיאמינו בני ישראל בהשי"ת מתוך החושך, שהיה זה הכנה למתן תורה שיהיה מתקיים אחר כך לעד... וגאולת מצרים היתה הכנה למתן תורה... (שם תרל"ט)
במדרש ואוהבו שחרו מוסר... והנה משה רבינו ע"ה אמר מי אנכי וגו' וכי אוציא וגו', ודרשו חז"ל מה זכות יש להם, וחלילה שילשין רבינו משה ע"ה על ישראל, אשר בחר בו השי"ת ומסר נפשו בעבורינו בכל עת. אכן בוודאי, מאחר שהיה מיוחד לשליחות ידע הגלות על בוריו, והבין כי עדיין אינם מוכנים להגאולה, כי בעוד הגלות שולטת נכסה מפתח של הגאולה, וכמו כן מדריגת משה רבינו ע"ה, שהוא היה הגואל המיוחד היה נכסה... והשי"ת השיבו, כי אהיה עמך וגו' בהוציאך וגו', והיינו כי החושך יכסה ארץ, ותיכף כשיצאו מן הגלות ישתנו למעליותא, ויתרוממו ויתקיימו אצל הר סיני... (שם תרמ"ב)
בפסוק ויצא ביום השני וגו', כי הגאולה היתה בב' בחינות, להכות את מצרים ולגאול את ישראל, וביום הראשון תיכף ויך את המצרי, ובוודאי איש מצרי היה זה שכל כח המצריים היה תלוי בו, אבל ביום השני לזכות את ישראל לא היה בנקל... ובוודאי אילולי הם היתה הגאולה בשלימות הצריך... (שם תר"נ)
במדרש שדים נכונו... והפירוש, דבוודאי זה היה סימן מהכנת משה ואהרן שהגיע זמן הגאולה, אבל לא היה יכול להיות בהתגלות עדיין, ובוודאי ב' סימנים אלו של כנסת ישראל הוא ב' הבריתות מילה ותפילין... ולכן היה נצרך גלות מצרים, ועל ידי הגאולה ניתתקנו להיות מוכנים לברית, וכמו שכתוב הקימותי את בריתי וגו'... (שם תרנ"ה)
וימררו את חייהם, איתא במדרש, כי גלות מצרים היה יסורים הקודמין לתורה, וכן בזוהר הקדש הדבור היה בגלות, וזה וימררו את חייהם, כי עיקר החיות בפה... ולפי שכל כוחן של ישראל בב' בריתות האלו, לכן הסט"א מתגרה בהם דוקא, וכל הגלות והגאולה תלוי בב' הנ"ל... והגלות מעכבת שלא להיות הבריתות בשלימות, על ידי זה ותיראן המילדות וגו' ותחיין את הילדים, כי הצדיקים שבדור נתחזקו באלה הבריתות עד שבאו לגאולה שלימה, וכן הוא בכל גלות, שהכל תלוי באלה הבריתות... (שם תרנ"ט)
והוצאתי אתכם וגו' סבלות מצרים וגו', שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה פירוש סבלות, שלא יוכלו לסבול על כל פנים טומאת מצרים, ומזה באה הגאולה אחר כך, ונראה שמזה הוציא משה רבינו ע"ה שאמר הן בני ישראל לא שמעו וגו', כי אחר כך כתוב וגאלתי וגו', אם כן קודם ששמעו ולא נמאס אצלם כראוי ולא יצאו מתחת סבלות, ממילא איך ישמע פרעה. אך באמת יצאו מסבלות מצרים, רק בחינת משה רבינו ע"ה היה למעלה, שנבדל יותר מארץ מצרים, וכתוב לא שמעו אלי, ועל זה היתה העצה שותפות אהרן, שיהיה דביקותן במשה רבינו על ידי אהרן... והוא עצה היעוצה לכל איש מישראל, על ידי שמרגיל עצמו להיות שונא הרע בתכלית השנאה, וזה התחלת הגאולה. (שם וארא תרל"א)
בפסוק והוצאתי אתכם וגו', אמו"ז ז"ל פירש שבני ישראל עצמם לא יוכלו לסבול תאות מצרים, וזה קצת גאולה. וכן פירש מה שכתוב וימת מלך מצרים ויאנחו, שזה היה התחלת גאולה, מה שהרגישו מרירות הגלות. ויש עוד לפרש, כי בוודאי אם היו בני ישראל דבקים בשורשם כראוי, אין אומה ולשון שולטת עליהם, כי דביקות ישראל במקום שאין שם מגע נכרי כלל, כמאמר חלק ה' עמו, אך כשבני ישראל נופלים חס ושלום ממדרגתן, נקרא שהם תחת סבלות מצרים, והוא מקום שיש מגע שאר האומות... וזה היה ישוב על תרעומת משה רבינו ע"ה למה הרעותה וגו', והיה התשובה כי צריכין לסבול כדי שיהיה הגאולה במדת הדין, כמו שכתבנו לעיל, אך לא היו יכולין לקבל, כמו שכתוב ולא שמעו וגו', ושיתף הקב"ה מדת הרחמים... (שם תרל"ו)
ברש"י וארא אל האבות... ובזכות זה הבטיח להם השי"ת, כי גם זרעם אחריהם יבררו את מלכותו ית', ולכן היה הגלות מצרים, וכן כל הד' מלכיות בוודאי הכל כדי לברר מלכות שמים... ולכן כאשר בני ישראל בכחם לא היו יכולים לאחוז לגמרי מעשה אבות בידם, לכך הוכרח להיות הגאולה על ידי צער ועבודה רבה, וזה תשובת ה' על מאמר למה הרעותה. כי הנה נודע בזוהר הקדש פירוש למה הרעותה, שמשה רבינו ע"ה היה למעלה מהטבע, ולא היה יכול לסבול ולראות כלל דבר רע בעולם, ועל זה התרעם לפני הבורא, למה הכניס בני ישראל במקום תערובת טוב ורע, והשי"ת השיב, כי לאשר האבות בכחם נכנסו לתקן פרצה זאת, נשבע להם כי זרעם יגמרו את העבודה רבה הזו, והאמת כי האבות עשו זאת הכנה לבנים שיוכלו לבא לבחינת הגאולה בכח הקדמת עבודתם... (שם תרל"ז)
חבל על דאבדין וכו', פירוש שרצון ה' היה שבני ישראל ימלאו מקום האבות, ואם היו נמשכין אחר מעשה האבות לגמרי... היו מצטרפין מעשה אבות להם, והיה כאילו קיימים האבות, אבל כיון שלא היו יכולין למשוך ונפסק החיבור, וזה לא משתכחין, לכן היתה הגאולה בקושי. (שם)
בפסוק והוצאתי וגו'... ביאור הענין ב' חלוקות הללו, סבלות פרש"י טורח משא מצרים, כי הנה ידוע שכל עסק עשיות אדם בשום דבר גשמי, נדבק בנפשו קצת הרגש ממעשים אלו, והמעט רשימה שנדבק בעצמות האדם בעל כרחו צריך הוא לתקנו... ונמצא כי בני ישראל לבד שעבדו בפרך, לבד זה נדבק בהם רוב גשמיות מרוב עבודה, וזה טורח משא מצרים, ועל זה הושיע להם הבורא ית"ש בראשונה, שיוכלו לנקות את נפשותיהם להשליך מעליהם זוהמא זו שנדבק בנפשותם מרוב עבודה, ואחר כך ניצולו מגוף העבודה. ואא"ז מו"ר ז"ל ביאר סבלות מצרים, שלא יסבלו הנהגות מצרים. ויש לומר שהכל אחד, שבוודאי אם לא היה להם שום רצון במעשי מצרים, ממילא לא היה נדבק בנפשותם מעבודתם כלל... (שם תרל"ח)
בענין הכבדת לב פרעה, כבר כתבתי כי היה רצון הבורא ית"ש להיות במצרים כל מיני כחות סט"א, כדי שיהיה מפתח לכל גאולות העתידין להיות, כמו שכתוב ד' לשונות נגד ד' גליות ישראל, ולכן משה רבינו ע"ה שאמר למה הרעותה לעם הזה דייקא, כלומר, שהבין כי לדור זה בפרט היה יכול להיות הגאולה בלי תוספת רעות פרעה שהרע להם יותר, ולכן אמרו במדרש שהשיב הבורא טוב אחרית דבר מראשיתו, פירוש, שעל ידי שבעת יציאת מצרים היה גאולה מעין כל הגאולות, לכן אף שהוחזרו בגלות אחר כך, הם מובטחים שיהיה להם אחרית טובה. (שם)
בפסוק לכן אמור וגו' וידעתם כי אני ה', פירוש, כי השי"ת אמר להודיע לבני ישראל כי הגלות הוא לכבודו ית', ועל ידי יציאת מצרים יתגדל שמו ית', כמו שכתוב וידעתם כי אני ה', ועל ידי זה יטו שכמם לסבול עול הגלות, וממילא היה נהפך גוף הגלות לחירות. ובאמת ידיעה זו היא הכנה לגאולה כמו שהיה באחרונה, שקודם הגאולה קיבלו מלכות שמים... (שם תר"מ)
וידבר אלקים וגו'... והנה מתחילת השליחות שאל משה רבינו ע"ה וכי אוציא באיזה זכות, והשיב לו השי"ת בהוציאך וגו' תעבדון, בזכות קבלת התורה בלבד, ואם היו נמשכין אחר מדרגת משה רבינו ע"ה שהוא עצם התורה, היה גאולה שלימה במדת הדין, כמו שכתוב וידבר אלקים וגו', אבל כשלא נמשכו אחר מדרגה זו, שיתף הקב"ה זכות אבות, כמו שכתוב, וארא וגו' וגם הקימותי את בריתי אתם וגו'... וכן גם עתה, אף על פי שלא שמעו אל משה, מכל מקום הדבור נכנס בהם בכח שצירף הקב"ה מעשה אבות, וצירף אהרן שיקבל ממשה, והם יקבלו מאהרן, וגם צירף ראשי בית אבותם... (שם תרס"ג)
החודש הזה לכם, ענין זה לגאולת מצרים, כי בגלות נחסר זה ההתחדשות, כמו שכתבנו בפרשת ויקם מלך חדש, ובשעת הגאולה, דהיינו שנתברר שהכל חיות השי"ת, ומזה בא התחדשות, כי חיותו ית' יש בו התחדשות תמיד... (שם בא תרל"א)
למען תהיה תורת ה' בפיך, כי גאולת מצרים היא להיות הארת הקדושה גם תוך המיצר והסתר הטבעי, וזה נקרא תורה שבעל פה, כי תורה שבכתב למעלה מהטבע, והמשכת אור התורה בכל מעשה גשמי גם כן זה תורה שבעל פה, שנתחדשו מתוך יגיעת העמלים בתורה לשמה, וזה שעל ידי יציאת מצרים יוכל להיות תורת ה' בפיך דייקא, ושמרת את החוקה גם כן כנ"ל, כי להיות כל הנהגת המעשה גם כן על ידי התורה היא כמו חוקה... (שם תרל"ב)
במדרש כובד אבן וכו'... ויציאת מצרים הוא תיקון הבריאה בפרט, ונשתנו כל הנבראים, אור ואש ורוח שמים וארץ יבשה וים וכו', בכל דבר נעשה שינוי בעשר מכות, כי הוא תיקון הבריאה כנ"ל, והוא בבחינת פרט, לכן כתב אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אשר בראתיך, כי יציאת מצרים יותר פלא, והוא מיוחד לבני ישראל, שהוציאנו מארץ מצרים להיות מיוחד אליו יתברך... (שם תרל"ד)
כלה גרש יגרש, יש לומר הפירוש שאחר העבודה במצרים היו בני ישראל יגיעים מאד, כמו שכתוב בזהר הקדש... לכן הבטיח השי"ת כי המצריים יגרשו אותם, והוא ללמוד הבטחה לכל אדם, שאף שנתיגע נגד היצר הרע וניטל הכח ממנו, יוכל אחר כך לעשות בכח היצר הרע עצמו... (שם)
כלה גרש יגרש, יש לומר הפירוש, שאחר העבודה במצרים היו בני ישראל יגיעים מאד, כמו שכתוב בזהר הקדש ויהי בשלח, שהיו שבורי לב מרוב היגיעה, לכן הבטיח השי"ת כי המצרים יגרשו אותם, והוא ללמוד הבטחה לכל אדם, שאף שיתיגע נגד היצר הרע וניטל הכח ממנו, יוכל אחר כך לעשות בכח היצר הרע עצמו... (שם תרל"ד)
במדרש כובד אבן וכו'... וב' אלו הענינים הם עיקר האמונה, והוא אמונת החידוש ויציאת מצרים, שביציאת מצרים הראה הבורא יתברך כי הבחירה ברשותו, כמו שכתוב אני הכבדתי... (שם תרל"ח)
בפסוק קדש לי כל בכור וגו'... הרמז הוא, כי יציאת מצרים היה התחלת הכנסת בני ישראל תחת מלכותו יתברך, והתחלה הוא העיקר, כמו שכתוב טוב אחרית דבר מראשיתו, וצריכין לזכור זאת לעולם, וזכירה זאת מביאה כח וזריזות בכל המעשים, וכששוכחים נופלים בעצבות, וזה שאמר זכור וכו', ממילא ולא יאכל חמץ. והרמז שיוצאין בחודש האביב, ביכור כל התבואות, לרמז כי יציאת מצרים אינה במקרה, אבל היא ראשית והכנה לכל המדרגות של בני ישראל... (שם תרמ"א)
בפסוק כלה גרש יגרש וגו', פירוש שלא ישאר בהם ליכלוך מן הגלות, כאשר ראינו שנתהפכו מיד להיות נקראים צבאות ה', וזה שבחן של ישראל שנתברר על ידי הגלות בהיותם נשארים בתמותם... וממילא כשיצאו נקיים ניתוסף להם קישוטין ממה שהיו מתלכלכין בגלות, ואף על פי כן נתכבסו אחר כך, וזה ענין וישאלו וכו'... (שם תרמ"ה)
במדרש כובד אבן וכו', כי הנה ביציאת מצרים היה תיקון כל מעשה בראשית, ואמו"ז ז"ל אמר, כי באמצעות העשר מכות נעשו מעשרה מאמרות עשרת הדברות, כי מאמר הוא בכלל ודיבור הוא בפרט וכו'. והענין הוא, כי הוצרך להתברר תערובת טוב ורע, והרע ניתן למצרים בעשרה המכות, ובני ישראל קבלו הטוב שהוא התורה, כי הכל לכבודו ברא, אבל התחתונים צריכין לברר זאת, ובני ישראל בגלות מצרים ביררו זה העדות... (שם תרמ"ז)
בפסוק החודש הזה לכם, כי השי"ת שינה כל הטבע ביציאת מצרים בשביל בני ישראל, ובאמת היה זה עדות על הבורא ית"ש, כי הוא הבורא והוא העושה כרצונו, וגם היה עדות על בני ישראל, כי כל העולם נברא בשבילם, ולכן בעבורם שינה השי"ת הטבע, כי הלא היה יכול השי"ת לגאול אותנו בדרך הטבע, אך כל הגלות היה לברר כי הקב"ה משנה עולמו עבור בני ישראל, ויתכן כי יציאת מצרים היה עדות על בני ישראל, וקריעת ים סוף עדות על הבורא יתברך, כי כבר היו בני ישראל נגאלים, רק למען שמו יתברך, ולכן אז ישיר משה וגו' גאה גאה, ויציאת מצרים היה בעבורינו, לכן כתוב החודש הזה לכם, בעבורכם נתחדש זה הדרך של נסים ונפלאות... (שם תרמ"ט)
במדרש החודש הזה לכם, אין לכם חידוש אחר וכו', כי ביציאת מצרים נעשו בני ישראל כבריה חדשה ממש, כאשר נבחרו להיות עבדי השי"ת ונתחדשו נפשותיהם, כמו שאמרו חז"ל בגר שנתגייר כקטן שנולד, ולכן כתוב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך, ולא אשר בראתיך, כי זה הוא עיקר יותר מהבריאה... (שם תר"ן)
בפסוק והיה לאות וגו', כי הקב"ה תלה התורה ומצוות ביציאת מצרים, כמו שכתוב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך, והיינו שאין יכולין לזכות לתורה, עד שיוצאין משיעבוד הטבע והסט"א, כדאיתא מאן דכפות באחרא אינו יכול לקבל עול מלכות שמים, והוצרך הקב"ה לעשות לנו נסים ונפלאות לצאת מן הטבע, והשי"ת זכר עשה לנפלאותיו, ונתן לנו מצות שעל ידיהם מתעורר ונזכר יציאת מצרים, כמו במצות תפילין... (שם)
בענין מצות קרבן פסח... וביציאת מצרים יצאו בני ישראל מחובא דכוכבי ומזלי, כדאיתא בזוהר הקדש, וזכו למה שאמרו אין מזל לישראל. והטעם כי בני ישראל קודמין לעולם, כמו שכתוב בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, והם למעלה מן הזמן והטבע... (שם תרנ"ב)
בפרשת קדש לי כל בכור וגו'... וכשאמר הקב"ה קדש לי ניתוסף קדושה בכלל בני ישראל, כי ביציאת מצרים נעשו בני ישראל כלים להיות הקדושה בתוכם בכלל ובפרט, אכן להיות ניכר בפועל ממש הוא בבכור, ואחר כך על ידי החטא ניתן זה הכח להכהנים, אבל פנימיות הקדושה ניתן לכל איש ישראל, ולכן אמר משה רבינו זכור את היום וגו', כי לימד לבני ישראל שבכח זכירת יציאת מצרים יכולין להוציא מהכח אל הפועל רשימה קדושה זו שקיבלו בני ישראל בעצם היום הזה, וכן כתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, פירוש זכירה הוא דביקות בפנימיות בקדושה, ובאמצעיות יציאת מצרים יכולין לבא אל הזכירה כנ"ל בכל יום, וזה שאמר למען תזכור, באמצעיות צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, וזה שאמר ושמרת וגו', החוקה הזאת הוא הרשימה קדושה הנ"ל שצריכין להביא זו הרשימה והחקיקה בכל כחות האדם בלב ונפש, והוא על ידי מצות התפילין שנקרא קדושה... (שם תרנ"ג)
בפסוק והיה לאות וגו'... פירוש, על ידי יציאת מצרים נתעלו בני ישראל לצאת מן הטבע, להיות כלים לזה להתדבק בהקב"ה, ולהיות דביקות באלקים חיים במעשה דבור ובמחשבה, ולפי כי ביד חזקה הוציאך, לכן יהיה לאות ולזכרון, ולכן על ידי התפילין שמתעורר בהם גאולת מצרים יכולין להתדבק בו יתברך ולהיות תורת ה' בפיך... (שם תרנ"ד)
במדרש ולקחתם אגודת אזוב, אני עושה אתכם אגודה לעצמי, אף על פי שאתם שפלים כאזוב, בזכות אבות וכו'. דהנה זה היה עיקר הגאולה להיות נמשכים אחר מעשה אבות, כי באמת הבנים נמשכים אחר מעשה אבותיהם, אך שנתערבו בגוים, ולכן נפרד הדביקות אל השורש, והיה זה הגאולה להיות נעשין אגודה אחת ולהיות נבדלין מהתערובות, ולכן והגעתם אל המשקוף וכו'... (שם תרנ"ה)
במדרש אז ישיר, נכון כסאך מאז וגו' אף על פי שמעולם וכו', כי בעת הבריאה נסתרה השגחתו יתברך בעולם, ובעת גאולת מצרים נתגלה, וזה שאמר נתיישב כסאך, שנתיישב ידיעת השגחתו יתברך בנבראים... ובני ישראל עשו שכל הנבראים ישירו, ויגלו נקודה אמיתית שהם עומדים מחיות השי"ת, שמחדש בכל יום מעשה בראשית, וכל זה תלוי במעשה האדם... (שם בשלח תרל"א)
דבר אל בני ישראל וישובו וגו', יש לומר טעם הענין, שיציאת מצרים היה נס שלא בהדרגה, והיא לשעה, ורצה השי"ת שישאר גאולה זו בעצמות ישראל, וכן רצון השי"ת תמיד מכל איש ישראל לעת מצוא השעה, שאין לך אדם שאין לו שעה, ואז צריך לקבוע בלבו על אחר כך שידע להתנהג גם בעת ההסתר, ולכך צוה שיחזרו ויעלו מעצמותם, ולכך ויצעקו. ולכאורה מאחר שראו נפלאותיו שאין להם שיעור למה יראו, אך כי ידעו שעתה צריכין לגבור מעצמם, וזה שאמרו שהיו נתונים בדין, שעל פי דין יגאלו עתה, והרי זכו ליגאל גם בדין... והיה המוקדם בנס שיהיה הכנה על אחר כך שיהיה גם על פי דין... (שם)
מה שנאמר לבני ישראל שישובו וגו' כדי לקרוע להם הים ושיאמרו שירה, כי יציאת מצרים היה בהבטחה לאבות, ולא היה שייך לומר שירה על זה. והנה עיקר יציאת מצרים היה לתקן מעשה בראשית, כמו שכתוב בפרשיות הקודמין, נגד עשרה מאמרות וגו', ולכך כתוב אנכי ה' אשר הוצאתיך... מכל זה נראה, כי ביציאת מצרים נתברר כי בריאת שמים וארץ מהשי"ת בלבד, וקריעת ים סוף הוא בחינה גדולה מזה, לברר כי יכולין בני ישראל לפעול במעשים טובים שלהם שינוי הטבע לגמרי, להיות הנהגתו עמהם למעלה מהטבע... (שם תרל"ב)
ויאמינו בה'... ויש לומר שזה ענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כי למה צוה השי"ת וישובו, וכתוב ויהי בשלח פרעה. ויש לומר שהיה חסרון מה שנצמח יציאת מצרים על ידי פרעה הרשע, שהוא העלם הראשון, עבודת חומר ולבנים, והיה נצרך אחר כך להיות ישועה בהעלם הב', וזה שהיה על ידי בני ישראל עצמם, וישובו, ולא היה על ידי פרעה ומצרים כלל, והיה הצרה גם כן על ידי הדעת, שהרי חזרתם היה בדעת והשכל, והוא העלם הב', ואחר כך ויאמינו בה' ובמשה כנ"ל... (שם תרל"ג)
ענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, שכתוב במדרש יציאת מצרים קשה וכו', כי יציאת מצרים היתה בנס שלא על פי זכות בני ישראל, רק על ידי השבועה, והיה זה הכנה שיוכלו אחר כך בני ישראל לתקן במעשיהם עד שזכו בקריעת ים סוף לנס על פי מעשיהם, ודבר זה נוהג תמיד בכלל ובפרט, שמקודם יש ישועה מהקב"ה, אחר כך צריך להכין עצמו במעשי עצמו... (שם תרל"ז, וראה עוד: קריעת ים סוף)
במדרש, לזכור בכל יום יציאת מצרים וקריעת ים סוף... וביציאת מצרים לא היו בני ישראל נמשכין אחר הנס, כי לא היו מוכנים אל הגאולה עדיין, וזה ענין חפזון, וזה היה טענת בני ישראל עם משה רבינו ע"ה, חדל ממנו וגו', כי ידעו שאין נמשכין אחר הנס. אמנם השי"ת בחסדו ראה כי אם יהיו עוד זמן בגלות, יגבור עליהם סט"א, כאשר חכמים הגידו, כי אם היו עוד רגע לא היו יכולין להגאל, לכן הקדים ה' הגאולה קודם הזמן, ולכן נאמר ויהי בשלח לשון צרה, כי כיון שלא היו מוכנים לזה היו על ידי זה בסכנה עצומה, כי כל נס שאינו בזכות מעשה האדם הוא בסכנה, כי הקיטרוג מתעורר עליו ביותר, ולכן היה צריך אחר כך להיות קריעת ים סוף לתקן הנ"ל, להיות הגאולה שנית על ידי אמונת בני ישראל שמסרו נפשם והאמינו לדבר ה' וחזרו לצד מצרים, ואז כיון שנקרע להם הים האמינו... שנמשכו אחר הנס... וזה שאמר המדרש יציאת מצרים קשה, וכי יש קישוי לפני המקום ב"ה, רק כיון שלא היו ראויים עדיין לנס כנ"ל, והשי"ת עשה להם, בעבור שראה כי אחר כך ימסרו נפשם לה', כי לפניו יתברך עתיד והוה הכל שוה... (שם תרל"ז)
במדרש ויהי בשלח... פירוש בראות פרעה הרשע כי בעל כרחו צריך לשלחם, חיבר עצמו אליהם ושילחם ברצון טוב, וטובתם של רשעים רעה אצל הצדיקים, לכן כתב ויהי, והיה על זה העצה מהבורא ית' להגביה אותם למעלה מן הטבע, כדי שלא יוכל להרע תערובות התחברות פרעה, שזה ענין ערב רב עלה אתם... והכלל כי קריעת ים סוף היה תיקון ליציאת מצרים, דכתיב אחר כך התיצבו וראו... פירוש כי לא היו יכולין לראות ולהבין גאולת מצרים עד אחר קריעת ים סוף, שנטבעו כל המצריים, וכל זמן שהיו קיימים לא היה יכול הגאולה לבא לידי גילוי, על ידי שהיה להם קצת שייכות והתחברות כנ"ל... (שם תרל"ט)
ענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, יש לפרש, כי בגלות מצרים היתה עבודה קשה גם בגשמיות, לבד אשר נטבעו תחת יד טומאת מצרים, ומרוב עבודת הגוף לא הרגישו בני ישראל כל כך להיות אצלם הגאולה לשם שמים בלבד, כי ממילא היתה להם נגיעה בגשמיות הרוחה שהיה לגופם, מול זאת צוה הקב"ה שיחזרו למצרים, ובזאת נבחנו, כי היה כוונת שמחת בני ישראל בגאולה רק לשם שמים... ואחר כך דכתיב ויצעקו, הוא כשראו כי מתחילין ליפול תחת יד טומאת שר מצרים, כמו שאמרו ז"ל שר של מצרים נוסע וכו'... (שם תר"מ)
בענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף, יתכן לפרש, שהיה צריך ב' גאולות בבחינת יוסף ויהודה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שצריך להיות הגאולה בב' הבחינות, הוא ברית המעור וברית הלשון, לכן ביציאת מצרים איתא שמלו בני ישראל עצמם, וכתיב ויקח וגו' עצמות יוסף עמו, אך כדי לפתוח הפה בשירה ותפילה היה בחינת קריעת ים סוף... (שם תרמ"ג)
סמיכות הפרשה לאות על ידך וגו' ויהי בשלח פרעה וגו', דענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים איתא במדרש יציאת מצרים קשה וכו'. כי יציאת מצרים היה הגאולה מהגלות במעשה ובשיעבוד הגוף, וקריעת ים סוף היה הגאולה בנפש, שאחר הגלות היה נשאר מחשבות והרהורים מטומאות המצרים... ועל ב' אלו הגאולות רמוז בתפילין, של יד תיקון המעשה, ושל ראש הוא תיקון המחשבות והמוחין, לכן בעוד שלא ניתקן הכל גם במחשבה לא אמרו שירה, כי שירה היא אחר שלימות כל הגאולה... (שם תרמ"ה)
בענין קריעת ים סוף, כי יציאת מצרים היה לצורך גאולת בני ישראל, כמו שאמרו במדרש יציאת מצרים קשה, וקריעת ים סוף היה רק לכבודו יתברך, שנתעלו כל הניצוצות שנמצאו במצרים... (שם תרמ"ח)
בפסוק אנכי ה' אלקיך וגו' מבית עבדים וגו'... הענין הוא שבני ישראל נקראו בנים למקום, וביציאת מצרים ובקבלת התורה יצאו בני ישראל מכלל עבדים להיות בנים... ומהאי טעמא קודם שנתקנו בני ישראל לכנוס בכלל בנים היו משועבדים למצרים, כי אין זה מקומן של ישראל, ואין להם מקום בעולם הזה השפל מצד עצמם, רק כמו שכתוב ובגוים לא יתחשב, ולכן ג' החכמים יתרו ואיוב ובלעם הסכימו בחכמתם, כי לא יצאו בני ישראל מתחת יד מצרים, שעל פי הטבע היו תחת יד מצרים... (יתרו תר"מ)
בפסוק וישמע יתרו וגו' כי הוציא... ויש לומר הפירוש, שבכח יציאת מצרים נפתח הפתח לגרים, כמו שכתוב, עד עתה אין עבד יכול לברוח וכו', ובכח יציאת מצרים מתרחב כח הקדושה וניתוספו גרים... כי הנה על ידי יציאת מצרים נתברר התערובות של טוב ורע, והיה נמצא גם באומות ניצוצות הטובים, רק שהיו מעורבין, וביציאת מצרים שנבדלו בני ישראל להיות קודש לה', ממילא כל מי שהיה בו רצון טוב לשמים יכול להתקרב על ידי בני ישראל... (שם תרמ"ד)
בענין שמיעת יתרו... ולא יכלו לקבל זו התורה עד אחר יציאת מצרים שנתעלו להיות בני חורין, כמו שכתוב אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, הוא שלא להיות משועבד אל החומר, כי עולם הזה נקרא בית עבדים, שאין הפנימיות מתגלה רק על ידי לבושים וצימצומים... והנה בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה היה הגאולה בכלל, ולכן נתבטלו כל חכמות לחכמת התורה, ולכן יתרו שמע ואתכפיא... (שם תרנ"ד)
בפסוק אנכי... אם כן יציאת מצרים תלוי בקבלת עול מלכות שמים, כפי מה שמקבלין עול תורה ומצוות כך מעוררין כח יציאת מצרים, ולזה אמרו אין לך בן חורין אלא העוסק בתורה, שהחירות וגאולת מצרים מתעורר לו... (שם תרנ"ח)
במדרש יפה פרי תואר... וכאשר יצאו בני ישראל ממצרים היו מוכנים להטות כל האומות אל הבורא ית', לולי שקדמן עמלק הרשע ימ"ש בדרך, לכן אחריתו עדי אובד... (פרשת זכור תר"מ)
איתא באחד בניסן ראש השנה... לכן נקראו בני ישראל בני שרים, לפי שהוציאנו הקב"ה מבית עבדים, כי הנהגת הטבע על ידי המזלות נקרא בית עבדים, אבל בני ישראל שנפדו מהנהגת הטבע להיות נמשכים אחר הנהגה עליונה נקראו שרים, והם שולטים על הזמן והטבע... (פרשת החודש תר"ס)
שבת הגדול... אמנם ביציאת מצרים שיצאו בני ישראל לחירות משיעבוד סט"א, היה אחר כך השבת חירות באופן אחר, שהוא למעלה משבת הנ"ל, שהוא שבת להטבע, וזה הוא שבת הגדול, פירוש שגם בימי המעשה אין עליהם שיעבוד הטבע רק בקבלת עול מלכות שמים... (שבת הגדול תרל"ז)
בענין שבת הגדול... ורמז ענין דשורש הגאולה בנפשות בני ישראל התחיל בעשור לחודש, משכו ידיכם מע"ז וקחו צאן של מצוה, וזה היה הכנה בנפשות בני ישראל אל הגאולה, וכמו כן מפלת המצרים היה בעצמותם ביום הזה, כשזה קם זה נופל. (שם תרנ"א)
...וככל זה היה גם כן ביציאת מצרים, כי רצה הקב"ה להראות חיבת ישראל, כי כשזוכין במעשיהם שנזכרין לטובה לפניו ית', חיבה זו דוחה כל הקיצים וכל הגזירות, ובכוונה היה הגזירה ת' שנים, ושיזכו לדחות הגזירה, וכן כתוב על גאולה העתידה... (שם תרנ"ו)
בכל דור ודור... כי אף שהוא חכם דבוק בה' חיים יש לו לידע, כי כל זה על ידי יציאת מצרים, שהאמת כן, רק שצריך לברר זה על ידי אמונה והוא הסיפור, לשון בירור וגילוי מפורשת, כי בכל דור יש יציאת מצרים לפי ענין הדור, וכל זה היה בשעת יציאת מצרים, וכפי אמונת האדם כאילו יצא נתגלה בחינה זו, ומרגיש מיציאת מצרים של עתה, ויוכל לצאת כל אחד ממיצר שלו. (פסח תרל"א)
דבר אל בני ישראל... ואפשר שגם זה הפירוש מה שאמרו הלא זה הדבר וגו' חדל ממנו וגו', שטענתם היתה, שאם היה מיד במצרים הגאולה על ידי זכותם היה טוב יותר, כי הבטיח הקב"ה לאבות להוציאם, והיה הבטחה זו מסייעת, אך הקב"ה רצה שיזכו לגמרי מעצמם על ידי הכנת גאולת מצרים כנ"ל, וזה ההפרש שבין יציאת מצרים לקריעת ים סוף, כי יציאת מצרים רק שיוצאין מהמיצר, אבל נשאר המיצר, וקריעת ים סוף הוא שנדחה כל המיצר מפניהם, והוא מטעם שיציאת מצרים היה רק בחסד השי"ת, ולא יוכל להיות נדחה המיצר רק על ידי עבודת האדם שזכו בקריעת ים סוף לנס מצדם, וממילא נעשה הנס תוך גוף המיצר... (שם)
ביד חזקה - פירשו ז"ל, מה שלא היו ראויין לגאולה נקרא יד חזקה, אך עדיין יש להבין, כי השי"ת כל יכול, והיה יכול לגאול אותם באופן שיהיו ראוין, אך זה עצמו שמשבחין אותו שהביא בני ישראל במדרגה תחתונה כל כך עד שנקרא לפניו יד חזקה, וכל זה היה מפני שיהיה גלות מצרים וגאולתה הכנה לכל ההסתרות, ושלא יוכל להיות שום הסתר לישראל עוד, כי השי"ת הבטיח לאברהם לגאול אותנו ממצרים, לכך הביא הגאולה ביד חזקה כנ"ל. וזה שאמר ואילו לא הוציא וכו', פירוש לכל הדורות יש הסתרות לבני ישראל בכלל וכן בפרט כל איש ישראל, ועל ידי גאולת מצרים אין שיעבוד עוד, ובנקל לגאול שוב... (שם תרל"ב)
ענין יציאת מצרים... ויציאת מצרים היתה הכנה לכל הגליות של הד' מלכיות, וקריעת ים סוף היתה הכנה לכל הבאין על ישראל בבחינת מלחמה, וזה שאמר פן ינחם וגו', שהקב"ה חשב עצה עבור בני ישראל שלא יוכלו להרע להם אף בדרך מלחמה... (שם תרל"ד)
ויוציאנו ה' לא על ידי מלאך, כי דבר הנעשה על ידי מלאך ושליח הוא כפי הדרגת השליח, ולא היה כולל הגאולה רק כפי מדרגה זו, וגם לדורות השפלים לא היה מושג הגאולה גם כן, אבל הגאולה היתה על ידי הקב"ה בעצמו, והוא שלימות כל העולמות וחיות כל הוה, ולכן גאולה הבאה מכחו כוללת כל המדרגות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין... (שם תרל"ה)
בנסים דקריעת ים סוף ויציאת מצרים אין מברכין שעשה נסים, נראה הטעם כי נסים אלו הם מוכרחין מעת בריאת העולם, שלא היה קיום לעולם בלי נסים אלו, וזה שאמרו בגמרא תנאי התנה עם הים שיקרע וכו'... (שם תרל"ז)
ברוך שומר הבטחתו... אבל הכל הראה לו (לאברהם), כי בגלות מצרים היה נכלל כל הד' מלכיות, אך בעבור רחמי הבורא ית' מיהר לגאול אותנו משם, כי ברגע א' חס ושלום היו כלין, כידוע, ולכן הוצרכנו אחר כך לגלות שאר המלכיות, להשלים הד' מאות שנה... ולכן יש בו ד' לשונות גאולה. (שם תרל"ט)
ענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, דכתיב בהוציאך את העם וגו' תעבדון את האלקים וגו', דיציאת מצרים היתה הכנה לקבלת התורה, וכן צריך להיות גם עתה עיקר מכוון הגאולה ביציאת מצרים להיות בן חורין מעבדות בשר ודם, שנוכל לקבל על עצמנו מלכות השי"ת... ואמר להם כי אדרבא עתה צריכין להכין עצמן לקיים התנאי תעבדון את האלקים כנ"ל, לכן סופרין ספירה מיד ממחרת השבת, לברר כי עיקר המכוון בחירות זה לשעבד עצמנו להשי"ת כנ"ל. כלל הדברים, כי יציאת מצרים הכנה לקבלת התורה. ובלי זה יש לומר כי יציאת מצרים וקריעת ים סוף הוא נגד בחינת תורה שבעל פה ושבכתב... ולכן ביציאת מצרים המצוה בפה, לספר ביציאת מצרים, ובקריעת ים סוף כתיב ואתם תחרישון... (שם)
חכם מה הוא אומר... הענין הוא שחביב הלילה הזה כל כך, הגם כי עלו בני ישראל אחר כך למעלות רבות, כמאמר כמה מעלות טובות, ויציאת מצרים היתה רק התחלה ונקראה לחם עוני, וזו שאלת החכם. והתשובה לברר לו, כי קבלת מלכות שמים הוא העיקר דכולה בה, ועל ידי זה זכינו לכל המעלות, ולכן אין מפטירין אחר הפסח שאין לך מדה טובה הימנה... (שם תרמ"א)
בפסוק והניף וגו'... שאחר יציאת מצרים מתעורר רצון ואהבה בלבות בני ישראל אליו יתברך, וכמו שכתוב זכרתי לך חסד נעוריך... לכן עתה זמן התרוממות כללות בני ישראל, דכתיב והניף, ולהרמה זו אין לה שיעור... (שם תרמ"ב)
עוד בענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, דאיתא אבד תאבדון, העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחריה, והנה במצרים היה שורש כל ע"ז שבעולם, ולכן הוצרך להיות קריעת ים סוף פעם שנית, שגאולה הראשונה היה בגוף ואחר כך בשורש, וזה שנשאר הבעל צפון מקודם, שהשורש עוד נטמן... (שם תרמ"ה)
חכם מה הוא אומר... כי כשיצאנו ממצרים עדיין לא היו לנו שום השגה בידיעת דרכי התורה והמצוות, עד שנתן לנו הקב"ה התורה ושאר המעלות הטובות. וביציאת מצרים היה העיקר היציאה לחירות להיות נכנסין בכלל עבדי ה', וכמו כן בכל שנה הוא זמן חירותינו עתה שנעשה כל איש ישראל בן חורין, ונפדה מכל מאסר והתקשרות שנקשר בהבלי עולם... ובלילה הזו הוא שער החירות ולא יותר, ולכן שואל שמחה זו מה עושה אחר שכבר זכינו אחר כך למעלות רבות מזאת, והתירוץ הוא אין מפטירין וכו', ששמחת החירות עתה עולה על כל המדריגות, שהוא בחינת לכתך אחרי וגו', ואין לבקש השגות רק להיות נמשך אחר מלכותו יתברך... (שם תרנ"א)
בענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, דכתיב ויוציאם בכסף וזהב, כי אחר יציאת מצרים זכו בני ישראל לאהבת ה', כדכתיב זכרתי וגו' אהבת כלולותיך וגו', ואחר קריעת ים סוף זכו ליראת ה', כמו שכתוב וייראו העם את ה'... (שם תרנ"ב)
איתא בזהר הקדש, כי בפסח אין הלל גמור רק ביום א', משום שלא היתה גאולה שלימה עדיין מסטרא דילן אך מסטרא דזווגא עילאה... וזה שאמר כחצות הלילה אני יוצא, היה בחינת עצמיות השכינה, ומצד דביקות בני ישראל בהקב"ה נמשכו אחר הגאולה, שכמו שכביכול השכינה ירדה בירידות בני ישראל לגלות, כי נתעלו בני ישראל בעלייתה, ולכן הוצרכו אחר כך לברר הגאולה מצד עצמותם, כמו שכתוב וספרתם לכם, לעצמכם... (שם תרנ"ד)
שמעתי מפי מו"ז ז"ל מה דכתיב כשלחו כלה גרש יגרש... ואף על פי כן אם היו חס ושלום מגיעין לשער הנ' היה מפלה לגמרי לכל הסט"א, כי הלא הכל נברא בעבור בני ישראל והרשעים הרגישו זאת, לכן כשהגיע לסוף מדרגתן כלה גרש יגרש, שהבינו שלא יהיה תקומה למפלתן... אבל לעתיד כתיב לא בחפזון תצאו, כי גוג ומגוג ימרדו במלכות שמים לגמרי, עד שיהיה להם מפלה שלימה, ובלע המות לנצח. ובאמת גאולת מצרים היתה התחלה והכנה לגאולה העתידה, כתוב ביד חזקה ובזרוע נטויה, והזרוע גדולה מהיד... אבל בזרוע כתיב נטויה שלא נגמר עדיין, אבל מוכן להיות נגמר, כמאמר זרוע ה' על מי נגלתה... (שם)
ביציאת מצרים נעשו בני ישראל עבדי ה', כמו שכתוב והוצאתי את צבאותי, ובקריעת ים סוף נתעלו לבחינת בנים, כמו שאמרו המעביר בניו בין גזרי ים סוף... (שם תרנ"ח)
בענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כי הגאולה היתה בגוף ונפש, יציאת מצרים היתה הצלה מעבודת הגוף בחומר ובלבנים, לכן המצוה לחם עוני, רומז על הכנעת הגוף, כי עיקר תיקון הגוף בהכנעה... ותיקון הנשמה הוא השמחה, כענין ויגבה לבו בדרכי ה', וזהו אות השירה שנתרומם הנפש על הגוף... (שם תר"ס)
בפסוק אל תשקצו... כי הנה עיקר הגאולה הוא בנפש שמתקשר בגוף וצריך גאולה שיוכל להיות נפרד מהגשמיות, וביציאת מצרים ניתן זה הכח לבני ישראל שיוכלו להפרד מהגשמיות, וזה גאולת הנפש, ולכן צריכין בכל יום לזכור יציאת מצרים, ובכח זה יכולין להעלות הנפש... (שמיני תרמ"ז)
בפסוק זאת החיה... הענין הוא, כי על ידי חטא אדם נתערב טוב ורע, ובני ישראל במצרים התחילו לברר זה התערובות, וגאולת מצרים לא היה בנפשות בני ישראל בלבד, אבל כפי הבירור בנפשותינו כן נתברר בכלל הבריאה, ולכן נבדלו המינים טהורים מן הטמאים, ולכן תלהו הכתוב ביציאת מצרים, המעלה אתכם וגו'... (שם תרמ"ח)
בפסוק זאת החיה... וזה שאמר המעלה אתכם, להיות בבחינת העולה היא למעלה, שזה כח יציאת מצרים, שלא להיות הנפש נאסר בגוף שלא יוכל להתעלות, ולכן הבדילנו הקב"ה מאלה מאכלות אסורות שהם מיוחדים לאומות... (שם תרס"ב)
בפסוק אני ה' וגו', ובמדרש כשושנה בין החוחים, כשם ששושנה בין החוחים קשה לבעליה ללקטה, כך היה יציאת מצרים קשה וכו', אלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה, שנאמר לכן אמור וכו' לא היה מדת הדין נותנת שיגאלו וכו'... אף על פי שבני ישראל עצמם נשמות קדושות וטהורות, מכל מקום קיבלו פגם במקום שטומאת מצרים, וכמה דברים שחושב המדרש שלא שינו לשונם ושמותם וכו', אף על פי כן מי שנכנס למקום בורסקי ריח רע קולט, ולכן מצד זה היה קשה שיצאו ממצרים, והקב"ה שאמר לכן אמור וגו' אני ה', ואסר עצמו פירוש שהדביק הקדושה בבני ישראל, אפילו בהיותם עדיין במצרים, ומתוך זה נמשכו אחריו, כמו שכתוב משכו ידיכם מעבודה זרה, ובני ישראל השתוקקו לזה, כמו שכתוב משכני אחריך נרוצה... וכן רצון הקב"ה בנשמות בני ישראל שנשתלחו בעולם הזה ובמצרים ובארץ כנען, שלא יקבלו שום שינוי מאלה המקומות, וזה הכח קיבלו ביציאת מצרים, וזה שאמר אני ה' אלקיכם, ובכח זו הקדושה יכולים אתם להיות נשמרים שלא לעשות כמעשיהם... (שם אחרי תרס"א)
בפסוק ונקדשתי וגו' המוציא אתכם וגו', כבר כתבנו, כי כשהקב"ה הוציאנו ממצרים באותות ושינוי הטבע, כן יצאו נפשות בני ישראל מהנהגה הטבעית, ולכן יכולין למסירות נפש על קדושת שמו יתברך, מה שאי אפשר על פי טבע אנושי... (אמור תרמ"ט)
בפסוק ונקדשתי וגו'... פירוש שביציאת מצרים ניתן לבני ישראל כח לשבור כל הטבע בעבור קדושת שמו ית', להיות כמו נהייתי ונחליתי, לקבל אלקותו ית"ש בשבירת כל הגוף והטבע, והוא בחינת נס שלא כדרך הטבע, כמו שכתוב נתת ליראיך נס להתנוסס, שעל ידי הנסים שעשה לנו הקב"ה נשתנו נפשות בני ישראל שלא כדרך הטבע... (שם תרנ"ז)
אנכי ה' אלקיך וגו'... עיקר גמר יציאת מצרים היה בקבלת התורה, וכמו שכתוב בזהר הקדש נ' זמנן אידכר יציאת מצרים באורייתא, ולכן בכל ימי הספירה נגמר פרטי יציאת מצרים, אבל ביום החמשים יצאו לגמרי מארץ מצרים, הוא התפשטות הגשמיות בשלימות שנעשו כמלאכים... ולכן בשבת ויום טוב אומרים זכר ליציאת מצרים, ומה שייך זכר ליציאת מצרים, הלא רואין אנחנו שיצאנו ממצרים... אבל הפירוש כנ"ל, שעיקר יציאת מצרים היה רק שעה אחת שעמדו בני ישראל על הר סיני ויצאו לגמרי ממיצר הגוף, מה שאינם יכולים להשיג בזמן אחר, אבל הקב"ה זכר עשה לנפלאותיו בשבתות וימים טובים, וכן בכל המצוות שהם זכר ליציאת מצרים... על ידי אלה המצוות נתעורר הארה וזכר מיציאת מצרים שהיה אז, ויכולין לצאת ממאסר הגוף, וכפי הכנת האדם בקיום המצוות האלה, כך זוכה ליציאת מצרים... (שבועות תרנ"ט)
בפסוק אלה מסעי... והענין, כי אחר שיצאו אבותינו ממצרים הוציאו משם רכוש גדול, והמה ניצוצי קדושה שהיו במצרים, ולכן הוצרכו אחר כך לברר אלה הניצוצות בכל אלה המסעות... (מסעי תרמ"ב)
וענין נ' זימנין אידכר יציאת מצרים באורייתא, דאין לך בן חורין אלא העוסק בתורה, לכן נמצא נ' דרכים בתורה איך להיות בן חורין מכל שערי טומאה, ואלה השערים נפתחים בנ' שבתות השנה, לכן הוא זכר ליציאת מצרים... (דברים ואתחנן תרמ"ז)
כי תצא וגו'... כי יציאת מצרים היתה הכנה לכל הגליות בכלל ופרט, ונמשך גאולה זו בכל עת עד לעתיד, דכתיב לא יאמר עוד וגו', ולכן מזכירין בכל יום יציאת מצרים, כי כפי הזכירה יכולין לעורר בחינת הגאולה... (שם שופטים תרל"ד)
...וממוצא הדברים תקיש, כי כמו שבריאת העולם בהעלם היתה בתשרי שלפניו, כן היציאה מן הגלות בהעלם היתה בתשרי שלפניו, דהיינו מעת השליחות הראשונה, והיינו כי נפשות בני ישראל שהיו שקועים וכלואים בעמקי הגלות, כמו שכתב רש"י נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, זה נפסק מעת השליחות הראשונה, אך באשר זה היה בתשרי, שהוא זמן דין, היתה הפסקת השעבוד מהנפשות בדין, כל אחד ואחד לפי מה שהוא, ולפי התחזקו בימי החושך והאפלה, ועל כן תמצא שהיו בישראל עוד רשעים כדתן ואבירם, וכאותם שמתו בשלושת ימי האפלה, שחירות הנפשות לא הועילה להם להחיותם, כי זה היה בדין כל אחד לפי הראוי לו... (שמות תרע"ב)
ויש לומר שעתה כשהגיעה עת הגאולה הראה לו השי"ת, שאף על פי שעדיין החטא לא נתמרק לגמרי, ות' שנה נאמר להם להשתעבד ועדיין לא שלמו, ואף שהם עדיין כקוצים כסוחים מפני פגם ברית הקדום, שמפני זה נאמר ויקוצו מפני בני ישראל, שפירש רש"י שהיו דומים בעיניהם כקוצים, מכל מקום הקב"ה משלח ללבם שביב אש התעוררות... וזה המראה בלבת אש מתוך הסנה... (שם תרע"ו)
...ואפשר לומר, כי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, שתחילה היה גבריאל כדי להשפיל גאון מצרים, ולאחר ירידת גבריאל נשתנה תיכף מצב ישראל, ושוב נראו לעשות עמם חסד על כל פנים, וירד מיכאל מלאך החסד, וכך היתה הכוונה בתחילה, וכענין שהיה בבריאת העולם שעלה במחשבה לבראותו במדת הדין וכו', רוצה לומר, שלא היה אפשר להקדים מדת החסד טרם שעלה על כל פנים במחשבה לבראותו במדת הדין, כי היה מתבטל במציאות... וביציאת מצרים היתה הכוונה מתחילה שתהיה הגאולה במדת החסד והרחמים בזכות האבות, אבל בעוד היו שקועים במ"ט שערי טומאה לא היו ראויים לקבל מדת החסד, וזכות אבות לא היה אפשר להתקיים עליהם, על כן הקדים מדת הדין על מצרים, ונחתם דינם לסלק את ידם מעל ישראל ולהורידם עד שאול תחתית, ומחמת דין זה הרימו ישראל ראשם ונפקחו עיניהם ונפתח סגור לבם לזעוק אל ה' בתפלה, ושוב נעשים ראויים לקבל מדת החסד וזכות אבות להתקיים עליהם... (שם תרע"ט)
ויש לומר עוד, דהנה ישראל במצרים היו כעובר במעי בהמה, כבמדרש, וכמו שאי אפשר לעובר לקבל חיות וחלקי הזן בלתי אמצעות אמו, כן היו ישראל במצרים, שלא היה אפשר להם לקבל חיות בלתי אמצעות מצרים, ובאשר מצרים אין להם ענין לקדושת החג, שוב אי אפשר שישיגו ישראל מקדושת החג... ועל כן היה פרעה מוכרח להוציאם מתחת רשותו, שיחשבו בריה בפני עצמה, ורק אז יוכלו לחוג במדבר... אך אחר מכת חושך, המכה התשיעית, שלעומתה בקדושה החכמה תחיה את בעליה, נכנעה גם בחינת חיה שבו, שהוא המקיף הראשון הטמא, שב להאמין שלעומתו בקדושה אור החג מקיף גם את הטף, ועל כן נאות לשלוח גם את הטף, רק צאנכם ובקרכם יוצג, והיינו שבחינת המקיפין כל שהמקיף יותר גבוה הוא מקיף גם את היותר נמוך... ועדיין לא היה יכול לצייר בנפשו שיהיה ביכולת שום מקיף גם את היותר נמוך, ולפי גובה רום עליהם קדושה בצד מה, שבאמת גם בהמות ישראל יש בהן משביתת היום טוב... אך אחר בכורות שהיא מכה העשירית, שהיא הראשית, נפתח לישראל מאמר בראשית, הנה נכנעה גם בחינת יחידה שבו, ושב להאמין גם בבחינת יחידה שבקדושה, שהיא מקיפה גם את בהמת ישראל, ועל כן נתרצה לשלוח את הכל... (בא תרע"ט)
ונראה, דהנה יציאת מצרים היתה במדת החסד, כי לא הגיעה זכותם לזה, מפני שהיו במ"ט שערי טומאה, אך לא זה התכלית, כי כל ביאת הנשמה לעולם הזה, היא למען תשבע מפרי מעשיה, ולא תצטרך לנהמא דכסופא, והרצון לפניו שיזכו על ידי כשרון המעשה, האיר השי"ת עליהם אור גדול, בכדי שעל ידי זה יכשירו מעשיהם בעצמם, עד שאחר כך יהיו נרצים מפאת מעשיהם, והאור שהאיר השי"ת בחסדו היה רק בהלואה... (שם בשלח תרע"ב)
ונראה, דהנה יציאת מצרים היה כל ענינה למעלה מן הטבע, שהיו ישראל מפוזרים בכל ארץ מצרים, ולשעה קלה נתקבצו לרעמסס וכו', אך לא זו היא תכלית הכוונה שיהיה הטבע בטל, כי גם הטבע הוא בריאה מה', והביט בתורה וברא את העולם, ואם כן סדר העולם הוא סדר התורה, אלא תכלית הכונה שגם הטבע יתקדש ויהיה הכל קודש הלולים לה', והיינו כי בגשמיות הטבע מושך לדברים הפכים מעבודת השי"ת... והכוונה היתה, שגם הטבע יתקדש עד שיסייע לעבודת השי"ת, שכל איש הבא ליטהר לא יהיו לו מניעות מצד הטבע, ואדרבא, הטבע ימציא לו כל הצורך לעבודתו... על כן נתקרב ישראל על דרך למעלה מהטבע, והיתה כמעט שביתת הטבע לשעתו עד שתתגבר הצורה וישוב החומר להשתעבד לצורה. וזהו לשון הכתוב, וישובו ויחנו וגו', דהיינו שישובו לעולם הטבע. ובאמת היה זה נסיון גדול לישראל, שידעו שבדרך הטבע לא יוכלו לעמד, ויתקף עליהם שוב כח פרעה ומצרים, ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו, אנו צריכים לברח, אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם... שהיה להם לחשב שבסדר הטבע לא יוכלו לעמד, אבל הם היו דבוקים באמונה ואמרו יהיה מה שיהיה, ומסרו נפשם לרצון השי"ת אפילו להנצח, וזה היה תכלית המבוקש שימסרו נפשם לרצון ה' ולא יתחכמו על אחרית דבר, להאמין באמונה שלמה שכך צריך להיות... (שם תרע"ג)
ולפי האמור יובן מה שהיתה הגאולה נחלקת בשנים, נסים שביציאה ונסים שעל הים, כי באשר המירוק השכלי עוד לא נשלם, לא היה אפשר שיהיה הכל בפעם אחת בעת היציאה. ויש לומר שהמירוק והתיקון השכלי מחטא עבודה זרה היתה האמונה שבישראל מעת היציאה עד הים, שתיכף בעת היציאה כתיב לכתך אחרי במדבר, ואחר כך ששבו לפני פי החירות, ולא אמרו איך נקרב אל רודפינו, ואחר כך שירדו לים עד חוטמם, כי האמונה בהשי"ת היא היפוך מחטא עבודה זרה, ובזה נתמרק חטא עבודה זרה... ומכל מקום בעת קריעת ים סוף נשלם גם המירוק השכלי... ונראה שמהאי טעמא ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים, כי אז היתה גאולה שכלית, אבל בעת היציאה היתה גאולה גופנית ונפשית לבד, והיא מתיחסת ללב, וזו היתה מצות פסח... (שם תרע"ד)
ברש"י איקטורין שלח עמהם וכו'... ואינו מובן למה שלח עמהם, אם ירצו לשוב מעצמם אינו נצרך להם, ואם לא ירצו לשוב מה יושיעו, הרי כבר שיחרר אותם. אך נראה שנואלו שרי צוען, שממחשבות פרעה עצמו נתקיימה עצת ה'. דהנה משה אמר דרך שלשת ימים נלך במדבר, וממשמעות הדברים שיחזרו אחר כך, ודבר מלך מלכי המלכים אין להשיב. אך כיון ששלח עמהם האיקטורין אם כן עדיין היה עליהם אדנות פרעה, ועדיין לא התחילו הג' ימים לחוג לה' שלכך צריך חירות לגמרי, ועדיין לא נתחייבו לשוב, רק כאשר מרדו באיקטורין והכום וכו', ומאז התחילו לחשוב הג' ימים, ובתוך כך הגיעה קריעת ים סוף, ואחר שמתו האדונים שוב לא נתחייבו לחזור... (שם)
...ויש ליתן טעם למה לא נתמרק פגם עבודה זרה כמו שנתמרק פגם התאוה, שלמירוק פגם עבודה זרה, דהיינו לסלק מעליהם כחות הרע האלה היו צריכין להיות במצרים ד' מאות שנה שלמות... ולפי מה שאמרנו נבין דברי קדש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, אשר הגיד שהיה פרעה מלוה אותם, היינו שלויה ענין חיבור, וכוונת פרעה היתה להיות לו חיבור עמהם למען ימשכם ברשתו להחזירם למצרים, דמאחר דפגם השכל עדיין לא נתמרק, היה מקום לפרעה לחשוב להכניס בהם רוח רעה על ידי כישוף, שהוא מענין עבודה זרה פגם השכל... ועל כן לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, כי הם היו נמי מכשפים ביותר, וכמו שכתוב (ישעיה ב' ו') כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים, ובאמצעות פלשתים יתחזק כח פרעה.
על כן ויסב אלקים את העם דרך המדבר, ובאמצעות האמונה שהלכו אחריו למדבר בלי מזון, ואחר כך ששבו לרודפיהם, וכן שנכנסו במים עד חוטמם, זה עצמו היה מירוק לפגם השכל, במה שבטלו את שכלם לרצון השי"ת, זה השלים מה שהיה חסר מפאת חוסר הזמן של ד' מאות שנה, ונעשו ראויין למתן תורה...
והנה ישראל אחזו מדת התמימות והלכו אחר השי"ת במדבר וכו', ונעשו דבקים בהשי"ת עמו ולחלקו, ומאחר שנעשו דבקים בהשי"ת ממילא פרחה מהן טומאתן, ואמרו מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקב"ה מטהר את ישראל... (שם תרע"ה)
ולפי האמור יש לפרש מה שביציאה נזכר גם שם אהרן עם משה, ומאז והלאה לא נזכר שם אהרן אלא משה לבדו, דהיציאה היתה בקדושת המעשים, על כן היה אהרן נמי הגואל, כמו שהגדנו לעיל שאהרן היה משפיע קדושת מעשים בישראל, אבל אחר היציאה שהתחילה תקופה אחרת, שהיא להשפיע קדושת המח לישראל, לזה לא היה לאהרן חלק בו, אלא למשה לבדו... (שם תר"פ)
ונראה דהנה כתיב, (תהלים ע"ז) גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה, משמע דבשני הזכותים של יעקב ושל יוסף השתמשו בגאולה, ויש לומר שהיציאה שהיתה בחסד ורחמים היתה בזכות יעקב, ותדע שהיתה בחסד, שהרי מצינו על הים שהיה קטרוג, ולמה לא היה קטרוג גם ביציאה, אלא שהיתה בחסד ובמתנה. דהנה בברית בין הבתרים לא נאמר שום תנאי אם יהיה שישראל ראויין לגאולה או אפילו חס ושלום יהיו רשעים עליו יתברך לגאלם, וכמו בגאולה העתידה, אפילו חס ושלום דור שכולו חייב, וזה היה בזכות אברהם. אך ליעקב מצינו עוד הבטחה, (בראשית מ"ו) ואנכי אעלך גם עלה, ובמדרש (ב"ר צ"ד) אותך ואת כל הצדיקים כיוצא בך, הנה היתה הבטחה שיגאל צדיקים. וידוע שהיו במצרים במצב מוזר מאד, במ"ט שערי טומאה, ולא יכלו להתמהמה, שאם יפלו בשער הנ' אי אפשר חס ושלום להשתנות לטובה, והיו מוכרחים לשהות במצרים עד תום ד' מאות שנה, ואז היתה הגאולה מוכרחת ואף לרשעים, אם כן לא היתה מתקיימת הבטחת יעקב לגאלם צדיקים. על כן דילג על החשבונות ונחשב משנולד יצחק, והוציא את ישראל בעודם צדיקים, ואף שהיו במ"ט שערי טומאה מכל מקום נחשבו צדיקים, שהנה בזמן מועט נשתנו לטובה, וקרבו לפני הר סיני ופסקו זוהמתן, וכל שבידו לאו מחוסר מעשה דמי... אך מכל מקום כבר אמרו כי כשההנהגה העליונה היא בחסד לבד, אז באים שרי אומות ועשו בראשם בטענתם כי לחסד כל אפין שוין. וזהו הענין שהוצרכו לשתי מצוות פסח ומילה כדי שיגאלו, היינו שיהיו על כל פנים ראויין להגאל, ולאו בזכותם נגאלו, אלא שעל כל פנים נסתם פי שרי האומות, שמעתה אין כל אפין שוין... (שם תרע"ח)
...ונראה לפרש, דהנה תשובה תפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה, וכבר פירשנו ששלשה אלו הם במחשבה דבור ומעשה... והנה גזירת בין הבתרים שהיתה על ד' מאות שנה, כדי להעביר את הגזירה ולדלג על החשבונות היו צריכין לשלשה אלו, היינו לתיקון מחשבה דיבור ומעשה, והנה בענין יציאת מצרים שהיתה נחלקת לשתים, היציאה וקריעת ים סוף, נראה שלא היתה נחשבת גאולה שלמה עד אחר קריעת ים סוף, כמו שכתוב, ויושע ה' ביום ההוא וגו'... כי בחיצוניות היתה הגאולה שלמה בליל היציאה, וכמו שכתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה, מכל מקום בפנימיות עדיין היתה טומאת מצרים רודפת אחריהם לבלבלם ולהכניס בהם מחשבות זרות, וכמו שכתוב והנה מצרים נוסע אחריהם, ואמרו ז"ל שהוא שר של מצרים, שהוא היצר של האומה, וישראל הרגישו בעצמן כי היצר של מצרים עודנו רודף אחריהם, ורק בים סוף דכתיב סוס ורוכבו רמה בים, אמרו ז"ל שרוכבו הוא השר שלהם, אז נגמרה הגאולה גם בפנימיות.
ונראה דלגאולה הראשונה שהיתה רק בחיצוניות היה די מחשבה דבור ומעשה אף בלתי בתכלית עומק הפנימיות, אך בגאולה השניה, שהיתה בפנימיות, היו צריכים תיקון בתכלית הפנימיות... כמו שכתוב ופרעה הקריב, שהקריב לבם של ישראל לתשובה שהוא במעשה, ויצעקו בני ישראל, שהיה מעומק הלב, ומעשה הוא ירידתם לתוך הים עד חטמיהם. (שם תרפ"א)
ויאמר המלך הכסף נתון לך וגו', ונראה לפרש על פי מאמרם ז"ל (פסחים קי"ט) כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהם, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצ"ל שכסף וזהב רומזים לאהבות חיצוניות שהיו מפוזרות בכל העולם, והכל נתקבץ למצרים, וישראל לקחו כל אלה לאהבה קדושה, ונראה שבכח האהבה ההיא קרבו למתן תורה... (פורים תרע"ב)
ובדוגמא זו יש לומר שהיתה גלות ישראל במצרים, אילו היה ביכולתם להיות כל ארבע מאות שנה במצרים, והיו נעשים כל הבירורים עד התכלית, היתה היציאה ממצרים בבחינת שבת שאחר ימי המעשה, אבל באשר היו במצרים במ"ט שערי טומאה... זה בדוגמת אדם הראשון אחר החטא, שהיה נצרך לבחינת שבת קודם ימי המעשה. כן ישראל אז שלא היו יכולין לעשות מאומה, אלא שהאיר עליהם הקב"ה אור גדול, ובכח זה התעוררו להתקדש וליטהר... והנה שבו לבחינת אדם הראשון קודם החטא, שהיה השבת צריך להיות אחר ימי המעשה, כן היה מתן תורה אחר ספירת שבעה שבועות. ואם כן יציאת מצרים ומתן תורה היו ב' בחינות אלו, יציאת מצרים היה כעין שבת קודם ימי המעשה, ומתן תורה כעין שבת אחר ימי המעשה... (ויקהל תרע"ב)
ובדוגמא זו היו במצרים, שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה, ולפי הסדר לא היה אפשר לגאלם, אלא שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם, היינו שהשפיע עליהם מעלמא דאתכסיא והגביה אותם למעלה דרך דילוג וקפיצה למעלה מהסדר, ואז בהכרח נפרדה מהם טומאת מצרים... וזהו ענין קרבן פסח שפירש רש"י שהוא לשון דילוג וקפיצה, שבשביל שנגבהו למעלה מקום שאין לטומאה מציאות כלל פרחה טומאתם מהם... (שם תרע"ז)
...ועל כן למען יהיו ראויים לגאולת השכל וגאולת הלב היפוך סתימת עיניהם ולבם של ישראל, צריכי לשתי מצוות אלו, פסח ומילה, פסח הוא היפוך כח פרעה המושך לעבודה זרה, כברש"י הנ"ל, משכו ידיכם מעבודה זרה, מילה היא היפך כח מצרים המושך לערוה, והיינו שבשביל שתי מצוות אלו נקשרו באביהם שבשמים בשכל ובמדות שבלב... (שם תרע"ח)
...ולעומת שהתפשטות הגלות היתה בזמנים שונים, כן הגאולה היתה צריכה להיות בזמנים מתחלפין, בראש חודש כשנאמרה להם פרשת החודש ניתן בהם כח השכל והנשמה, שנסתם כשנפטר יעקב אבינו ע"ה... ובעשור לחדש שלקחו את השה וקשרו אותו בכרעי המטה רומז למטתו של שלמה... נסתלק כח התאוה של מצרים, ובי"ד לחדש עם שחיטת הפסח נסתלק כח המושך לשפיכות דמים ונהפך על המצרים, כבמדרש אתם שוחטים פסחים ואני שוחט בכורים, ובלילה בעת אכילת הפסח נגאלו לגמרי ונסתלק השעבוד של פרעה, אם כן ארבעה זמני גאולה לעומת ארבעה זמני התפשטות הגלות... (ויקרא צו תר"פ)
בשבת חול המועד פסח מפטירין העצמות היבשות... וכמו כן במצרים, שבעודם במצרים אף שהיו במ"ט שערי טומאה, כל דרך איש ישר בעיניו, ורק כשיצאו וטעמו וראו ביום הראשון את האור כי טוב, ואחר כך כשניטל מהם נשבר להם לבם בקרבם, והיו בעיני עצמם כלא היו, וכעצמות היבשות שכבר היה בהם לפני זמן כביר רוח חיים הוא קבלת האבות הקדושים, ויצא מהם הרוח מחמת טומאת הגלות, ועל כן הבינו שמחויבים להתחיל בספירה לטהר המדות לשוב למעלתם הראשונה... (שם פסח תרע"א)
יש להבין, דבפרשת כי תשא נכתב שבת אחר חג המצות, מה שאינו כן בכל התורה כולה. ונראה דהנה בששת ימי המעשה היו כל הנבראים נמתחין והולכים, ובשבת שבו למקורם ושאבו בקרבם את הנשמה של הבריאה, וזה כילוי המלאכה. והנה כעין מה שהיה בבריאת העולם היה ביציאת מצרים, שיצאו לפועל כל עשרה המאמרות לעומת מה שנתבטלו למצריים עשרה המאמרות על ידי עשר המכות. ועל כן כמו שבבריאת העולם היה שבת גמר הבריאה, ובו ניתנה נשמת הבריאה, כן היה ביציאת מצרים, שבשבת שאחר כך ניתנה לישראל נשמת היציאה. ואפשר לומר עוד, דהנה ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חמישי בשבת היה, ובודאי לא היה זה במקרה, אלא כדי שיהיה יום השלישי ליציאתם שבת, וביום השלישי נעשו נפרדים לגמרי... והאיקטורין ששלח פרעה עמהם להחזירם עמדו עליהם והכו אותם ופצעו אותם, כי באשר היה אז שבת והשיגו נשמת היציאה... (שם)
...ונראה עוד לומר, דלעומת דביציאת מצרים הוצרכו לשתי מצוות פסח ומילה, ופירשנו שהיו צריכים גאולה בכפלים, לצאת מתחת שעבוד מצרים, וזה לבד לא הספיק, כי ישראל אין להם מציאות בסדר הטבע ומשטרי הכוכבים, כי אברהם לא היה ראוי להוליד וכו', על כן היציאה ממצרים לבד עדיין לא הספיקה, אלא נוסף לזה הוצרכו שיקחם השי"ת לו לעם, ועל כן הוצרכו לשתי מצוות, מילה היא סילוק הפסולת וזה מעורר סילוק שעבוד מצרים, ופסח הוא הזמנה למיכל על פתורא דאבוהון, זה מעורר הלקיחה לו לעם. וזהו ענין הפקידה הכפולה שהיתה מסורת ביד ישראל שהגואל יזכיר פקידה כפולה, ואחר כל זה עדיין הוצרכו לקריעת ים סוף התגלות הנעלם אחר הגאולה, וכן יהיה לעתיד... (שם תרפ"א)
...אך ישראל כל ענינם הוא חידוש, שהרי מפאת כח התולדות אברהם ושרה לא היו ראוים להוליד... אם כן כל עמידת אומה ישראלית בעולם הוא חידוש, וכן יציאת ישראל ממצרים, שהיו נחשבים במצרים בלתי שום מציאות, אלא כעובר במעי בהמה, ובזמן קטן מאד יצאו לאור העולם ונתהוו תיכף לאומה שלימה לכל פרטיה... ולא עוד אלא תיכף באותו לילה עודם במצרים תחת רשות פרעה שרתה רוח הקדש עליהם ואמרו שירה... ומובן שכל זה אי אפשר שיצמיח מכח התולדות, אלא הוא חידוש ממש, כמו ענין בריאת העולם שנתחדשו הדברים כרגע בלי המשך זמן... כך היה ענין ישראל בצאתם ממצרים, ולשבעה ימים אמרו שירה על הים, וכוונו כולם ברוח הקדש... (שם שמיני תרע"ט)
...ומעתה מובן ששתי המדות היו משמשות, עד שמסרו נפשם בלקיחת הפסח לקשרו בכרעי המטה, שהיתה מסירת נפש ממש, כמו שכתוב הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, היתה משמשת מדת הגדולה, אך מעת לקיחת הפסח במסירת הנפש מאז והלאה התנהג כל ענינם לפי זכותם, ובמדת הגבורה... ולפי האמור יובן מה שנקרא שבת הגדול ולא שבת הגבור, דידוע שהכל הולך אחר הגמר, ששלמה מדה זו לעשות מה שהיתה צריכה, ועל כן בשבת זה שנשלמה מדת הגדולה כנ"ל נקרא שבת הגדול... (שם מצורע תרע"ט)
וזה היה ענין נמי במצרים, כי בחפזון יצאת מארץ מצרים, שישראל לא היה עוד כחם יפה להכניע את כחות מצרים הוצרכו לצאת בחפזון כעין בריחה, אבל לעתיד שישראל יהיו במעלה העליונה בתכלית השלימות כתיב כי לא בחפזון תצאו... (שם בחוקותי תרע"ג)
במכילתא ושמרתם את בריתי, רבי אליעזר אומר זו ברית שבת, ורבי עקיבא אומר זו ברית מילה... ובאמת שניהם אמת, ולא פליגי רק מהו עיקר אצלו, על כן הגאולה היתה בשתיהן, האחת גאולה מן החמריות והדברים הפחותים, ומצרים נקראת ערות הארץ, ומזה נגאלו בפסח בצאתם ממצרים, ועל זה באה בפסח מנחת העומר הבאה מן השעורים מאכל בהמה, רמז לגאולת הנפש הבהמית. והשניה גאולת הדעת, וזה היה במתן תורה בשבועות, ועל זה באו שתי הלחם בעצרת מן החטים... (שבועות תע"ר)
ובזה יש לפרש את הפסוק הנ"ל, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, כפירוש רש"י, שאקיים מצוותיו, היינו שעשה ה' לי נסים ונפלאות, אף שהיה יכול השי"ת לקיים את ההבטחה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ולהוציא את בניו ממצרים על ידי דרך הטבע, כי השי"ת כל יכול, ולמה שינה עליהם סדרי בראשית, ויקשה ביותר על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, כי באשר הביט בתורה וברא את העולם, סדר הטבע הוא דבר התורה, וכל הנסים שיוצאים מסדר הטבע הם כעין עקירת דבר מן התורה, אלא שהותר לנביאים כדי לקדש שם שמים כאמרם ז"ל מוטב תיעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא... אך התירוץ הוא, שעשה ה' ככה כדי שישראל יהיו למעלה מן הטבע, ויהיה ביכולתם לשמור המצוות, וזה שאחר כך אמר בעבור זה, היינו שאקיים מצוותיו. ולפי האמור יתפרש בטוב טעם מקרא דידן, אתם ראיתם וגו' ואשא אתכם על כנפי נשרים, היינו שהכל היה למעלה מסדר הטבע, עד ואביא אתכם אלי, שנעשיתם במדרגה להיות גם אתם למעלה מן הטבע... ועתה הנכם מוכנים לכל המצוות. (שם תרע"ז)
...וכן הוא בכלל ישראל, יציאת מצרים היתה פירודין, היינו שהופרשו מטומאת מצרים והוזמנו להיות לעם להשי"ת, ואחר כך כשבאו לאיתם בקצה המדבר כתיב, (תהלים ק"ה) פרש ענן למסך דוגמת חופה, והיא הבאה לביתו תחת ענני כבוד, מתן תורה היה גמר הדיבוק, ישקני מנשיקות פיהו... (שם קרח תרע"ג)
והדבר פלא, שחפצו לשוב למצרים לעבודת פרך ולצרות רבות ורעות שהיו להם במצרים, תמורת הבטחה ליתן להם ארץ ישראל. והפירוש שישראל היו צריכין להיות ד' מאות שנה במצרים, ואז היה גמר התיקון, אבל באשר היו במ"ט שערי טומאה ולא יכלו להתמהמה, דלג הקב"ה על החשבונות, ומכל מקום לא היה גמר התיקון וצריכין עוד מירוק, ודבר זה מתגלגל והולך עד ביאת הגואל ב"ב. וישראל הרגישו זה, על כן מאחר שנתחזקה מהותם על ידי חמשה דברים הנ"ל שוב ביכולתם להיות במצרים עד תום ארבע מאות שנה, למען יהיה גמר התיקון, ולא יצטרכו בניהם אחריהם לסבול עוד צרות עד ביאת הגואל, והיו מתרצים לסבול גלות מצרים כדי לעשות גמר התיקון... (שמיני עצרת תרפ"א)
וכן ההצלה ממצרים לא היתה על ידי שום כח כמו שתאמר מיתת הבכורות על ידי כח הממית המכונה מלאך המות, וכן שאר כל הפעולות שנעשו אז, לא נעשו כי אם על ידי הכחות שכבר היו מסודרים בסדר הבריאה... רק מעצמות השי"ת, לפי שהם באו להיות עם מיוחד לעצם השי"ת ועושים רצונו ולא רצון כח פרטי, לכך עצמותו ירד להצילם. ואין טענה מ"וישלח מלאך" שהוא משה רבינו ע"ה, כי הוצאת משה רע"ה הוא עצמו הוצאת עצמות השי"ת, כי משה אינו שום כח מכחות הפועלים דברים רק כח נפשו שהוא חלק אלקי ממעל... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד יד)
וכמו כן ישראל בשעת יציאת מצרים, דבליל א' דפסח נתגלה להם הקב"ה באור עתיקא ויצאו ביד רמה, בלא שום מסך מבדיל, והיו מלאים מאורו יתברך בבהירות היותר גדולה, ואחר כך תיכף נעלם מהם אותו ההארה, ואז התמרמרו בלבם בזכרם מה שעבר עליהם במצרים, שהיו משוקעים בקליפתם עד שאם היו מתעכבים עוד חס ושלום היו נשארים שם, ונשבר רוחם בקרבם, וזהו התבירו דרוחא, ומגודל התבירו דרוחא לא יכלו למחדי באינון תושבחן דשמעו וביסם להם השי"ת בקדושת השבת... (שמות בשלח א)
ויהי, במדרש רבה איתא דפרעה צווח וי, ולכאורה מה ראה על ככה לחזור מדעתו ששלחם, והלא ראה המכות שסבל עד שלא שלחם. אך באמת, אם היו ישראל בשלימות לא היה פרעה רודף אחריהם ולא היה צווח וי, וכדרך שאומרים אין ארור מדבק בברוך, היינו שהארור אינו רוצה להתדבק בברוך ובורח ממנו, ורק מפני שהיה לישראל עוד נגיעה ושייכות לקליפת מצרים היה רצון פרעה לרדוף אחריהם לצד חלק הרע מהקליפה שנמצא בהם, ועל כן צווח וי ששלחם... (שם ב)
בזהר הקדש איתא והוה נהיר ליליא כיומא דתקופת תמוז וכו', ולא נתפרש בזהר הקדש מנא ליה זה, אך נראה דמדייק מלשון הכתוב, ליל שמורים הוא לה' וגו' הוא הלילה הזה וגו', ואין לשון הוא מתפרש כאן, ובפרט לשון הוא הלילה הזה... (פסח י)
והענין הוא, אף דפסח גם כן מסטרא דיובל, כמו שכתוב בזהר הקדש בשלח וחמושים עלו בני ישראל, מכל מקום נקרא שבת תתאה, דודאי בלילה הראשונה היה מסטרא דיובל, ואם היה התיקון כראוי, היה הגאולה מסטרא דיובל, אבל כיון שנסתר האור והוצרכו אחר זה לספירת העומר להתברר בכל המדות להיות מזוקק שבעתיים שוב נקרא הפסח שבת תתאה, ואחר כך יום חמשים שבועות מסטרא דיובל שבת עלאה... (שבת חול המועד פסח כה)
...והוא מה שמצינו שנכתב בתפילין בפרשת קדש כי ביד חזקה הוציאך וגו', וכן בפרשת והיה כי יביאך, כי בחוזק יד הוציאנו וגו', וכן בטעם קדושת בכור גם כן כתיב בחוזק יד הוציאנו וגו', וכן בשבת כתיב בלוחות שניות וזכרת כי עבד וגו' ויוציאך ה' אלקיך משם, ולמה נזכר בג' מצוות אלו שיציאת מצרים היה בחזק יד, הלא היה די להזכיר יציאת מצרים. אך באמת למה הוצרך החוזק יד, והלא השי"ת אף על ידי מלאך גבריאל היה די מה שנשף במחנה סנחריב, וכאן במצרים הוצרך החוזק יד, אך מפני שהיה הקטרוג אז שהיו ישראל מוקפים בקליפת מצרים כעובר בבטן אמו, כמו שנאמר גוי מקרב גוי, אלו ואלו ערלים ומגדלי בלורית וכו', ואף אחר כך בקריעת ים סוף היה גם כן הקטרוג הזה, ולזה נצרך החוזק יד. והנה איתא (מגילה ט"ז) ויקר אלו תפילין, וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכו' אלו תפילין שבראש, והיינו דתפילין הם ככתר על הראש, שמורה שישראל קשורים בשורש בהשי"ת... שלא יכול להיות עוד שום קטרוג מה שהאב אוהב את בנו, ולכן כתיב בטעם מצות תפילין כי ביד חזקה, אף שהיו מוקפים בקליפה כעובר בבטן אמו. (ראש חודש תמוז ג)
ודקדקנו הלא טוב היה לכאורה שילכו מקודם אל פרעה ואחר כך יבשרו את ישראל, כי היו אצל פרעה לומר לו שלח את עמי. והנה בואם אל פרעה מלך אדיר היה שלא ברשות, ובפרט משה היה מחויב מיתה אצל פרעה, ואיך החיה אותו פרעה?... ואין לך נס גדול מזה, וזה היה תנחומים גדולים לישראל, ולמה הקדים אסיפת בני ישראל מקודם. אלא על כרחך כי לא היו ראוים להגאל בלי זכות האמונה, ולא היה קורה להם הנס הגלוי בבואם לבית פרעה, ולפיכך הקדים להודיע זאת לישראל... ולולי האמונה של ישראל לא היו יכולים לבא אל פרעה, ובפרט לומר לו שלח עמי, ורק אחרי האמונה היו מורדים בו, ולא היה יכול לעשות להם מאומה... (חלק א סימן ג)
מצוה הראשונה הבאה לנו, אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אשר לא היה עבד יכול לברח ממצרים מרוב חכמתם בכשפים, עד שאמרו במדרש על פסוק ויעשו גם הם וגו', אפילו תינוקות בני ד' וה' שנים עשו כן... הרי כמה גדולה חכמת מצרים... וכאשר יצאנו מממצרים בריש גלי ביד רמה, נתפרסם לעין כל אלוקותו יתברך, ואין אדם בעולם אשר יכחיש יציאת מצרים וכל המופתים... והנה בזה נתברר לנו, כי מלכו של עולם אבינו הוא, ועוד שהוציאנו מבית עבדים, ולולא זאת היינו משועבדים לפרעה ובמצרים, וכל זה הקדים הקב"ה שמן הדין יש לנו לקבל עול מלכות שמים... (שם סימן כ)
...והביא רש"י ז"ל תנא דבי ישמעאל, אלמלי לא העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים דיים. ודקדקנו בזה, כי הנראה שיציאת מצרים גרמה להם שלא יטמאו בשרצים והלא גם במצרים היה יכול השי"ת להפרישם משרצים, ולמה דוקא אחרי יציאת מצרים? ואמרנו שמזה מוכח כדעת המקובלים, כי כל עונשי התורה אינו על ענין צדדי, אבל פועל האדם הפעולה עצמה תשלם לו, כמו מי שאכל בשר סרוח יחלה וימות, ככה העושה עבירה יש טבע רוחני באותו דבר שעבר עליו להחלות האדם ולהמית אותו... ככה אם היה טבעם גס ולא היה מזיק להם שרצים, אבל כשיצאו ממצרים נזדכך גופם, ואין טבע נפשותם מקבלת סרחון שרצים... כי היוצא לנו מזה, כי מאז יצאנו ממצרים ונתגלה לנו ידיעת אלוקות, נזדכך נפשותינו מבלי לסבול זוהמת שרצים וכל דברים האסורים שנבדלנו מהם... (שם סימן קנט)
...ולכן כאשר הוציא השי"ת את ישראל ממצרים הראה להם לדעת, כי לא יעלה על לבם כי הוציא אותם למען יצאו משעבוד לגאולה לחיות חיי עונג ונחת, כדרך מלך בשר ודם המוציא עבד משעבוד אדוניו, לא כן הוא, כי באמת החירות האמיתית היא חירות המח, פירוש מניעת דאגה, וזהו הבן חורין האמיתי, כאמרם ז"ל, (אבות ו' ב') אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה... (חלק ב סימן קיט)
...אנחנו יודעים, כי בעת שראו ישראל נסים במצרים ונפלאות על הים, המה ראו כן תמהו נוראותיו ונפלאותיו, והגיעו למדרגת נבואה מרוב התפעלות. ואמת הדבר, כי בין ראיית השכל וראיית ישראל על הים בעינים אין הפרש. והמתבונן יוכל להגיע מזה למדרגת הנבואה. ולכן נמצא בנביאים כל המוסר שלהם מיציאת מצרים וכו', יען כי המתבונן מגיע מזה כמו העם שראו בעיניהם, ולמה אם כן אנחנו אינם מרגישים כלל במוסר יציאת מצרים? מפני שאנו מורגלים בה הרבה... (שם ריט)
...והנה הנהגה זו, חדוש המציאות, נתגלתה ביציאת מצרים, שאז יצאה הבריאה מכל גדריה וחקיה, רק שם ה' שרר בכל ועל הכל, וזה מה שכתב ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, אני ולא מלאך וכו', כלומר לא שלט בהנהגה זו שום כח מהבריאה והנבראים, רק כח ה' ורצונו יתברך לבדו שאינו מוגבל תחת חקי הבריאה וגדרי הטבע, רק הקב"ה בכבודו ובעצמו, ובזה הראה לנו, כי יש הנהגה יותר עליונה בלי גבולי וחקי הטבע התלויה רק ברצונו לבד, ושממנה יש לנו להשיג את כל המציאות במושג יותר נכון... (חלק א השגחה עמוד פז)
...אבל הנסים שנעשו ביציאת מצרים לא היו כפי ערך כחם ומעלתם של בני ישראל, כי היו הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה. וזו היתה טענתו של שר של ים, שלפי חק טבעו עליו לבלע את ישראל, ואין כחם יפה שלא יטבעו במי הים, אבל מכיון שהתראה ה' ברב גאונו, בשם הוי"ה ב"ה, הרי פעל כאן בכח רצונו העקרי ולתכלית בריאתו, ולזה היה דרוש שיעברו בני ישראל בתוך הים בחרבה, ומכיון שכל המערכה מונהגת על ידי הרצון העקרי והתכליתי הזה שהוא שורש כל הבריאה, לכן נשדד כח הטבע ונהפך להיות פועל כפי הרצון הזה וכפי התכלית הנדרשת ממנו. (שם נסים וטבע א, עמוד קטו)
ויהי בשלח פרעה את העם וגו' פן ינחם העם וגו', כל מתבונן יתפלא מאד היאך זה היה אפשר שכל הנסים והנפלאות שהראה ה' בארץ מצרים וישועתו הגדולה לישראל, לא הביאו את עם ישראל לידי בטחון גמור בה', ועדיין היה מקום לחשוש שמיראת מלחמה ינחם העם ושבו מצרימה... אבל כבר ביארנו, כי אנו מרגישים כזאת רק מפני קטנותנו ושפלות מדרגתנו, כי נדמה לנו, שכל מה שנמצא בטבע אין מראה לנו ואיננו מעיד על יסודות האמונה, ורק אילו היינו רואים דבר שהוא למעלה מן הטבע, אז היתה מתגלית לפנינו אלקות והיינו מוכרחים להודות בכל...
לא כן הדורות הראשונים, שהיו להם ידיעות נעלות ונשגבות בנפלאות הבריאה וסודותיה, ידעו את הכחות הנסתרים אשר בטבעה, וגם השתמשו בכחות ההם על פי כללים וחקים ידועים, הם ידעו כי בטבע יותר רוממה מאשר אנו מבחינים בחושינו, וכי גם למעלה בשרשי הבריאה יש סדר טבעי שאפשר להשתמש בהם על פי חוקים מיוחדים, ולכן לא הביאם לידי התפעלות נפרזה כל דבר היוצא מגדר הטבע הפשוט, כי היו בעיניהם הענינים הטבעיים הנסתרים, כמו הענינים הטבעיים הנגלים אצלנו. וכשם שלמרות ראותנו את נפלאות הבורא בחקות הטבע החמרי עדיין יש לנו מקום לטעות, כמו כן היו יכולים גם הם לטעות אף אחרי ראותם את עניני הטבע הנסתרים, ואולי היה להם מקום לטעות עוד יותר מפני רבוי הענינים ורוחב אופק ידיעותיהם שהשיגו במציאות ההויה והטבע העליון... (שם נסים וטבע ב', עמוד קיח והלאה)
והנה ענין יציאת מצרים הוא, שהוציא הקב"ה את עם ישראל מתחת הנהגת ע' שרים של מעלה והעמידם תחת הנהגת שם הוי"ה ב"ה, שאינו תלוי בממשלת שום שר ומזל רק ברצונו וחפצו שורש כל הבריאה. וזהו מה שאמר אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כי כמו שהוציאנו הקב"ה מתחת ממשלת מצרים של מטה, כן הוציאנו מתחת ממשלת מצרים של מעלה. נמצא שעל ידי יציאת מצרים באנו לידי ההכרה במדה האמיתית שלו לפי הנהגת שם הוי"ה ב"ה, וכפי שנגלית בהנהגת העולם. אבל עדיין אין זו הכרה בבורא ב"ה במדתו האמיתית, בטרם כל יציר נברא, כי במציאותו הוא, כביכול, אין לנו שום ציור ומושג כלל... וכן נאמר גם כן במצוה הראשונה של עשרת הדברות שנתחייבנו להכיר את ה' אלקים כפי שנתגלה לנו ביציאת מצרים, כי מציאות שם הוי"ה ב"ה כפי שהוא היה הוה ויהיה בטרם כל יציר נברא ואחרי ככלות הכל, אין לנו יכולת להשיג בשום אופן... (שם עמוד קכד)
כן היה ביציאת מצרים, בתחילה באו גילויי ניסי מצרים, ועל ידם "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", ואחר כך היו צריכים לעבודת ימי הספירה, כדי שיחזרו לדרגת הגילוי של קודם מתן תורה על ידי עבודתם הם, אתערותא דלתתא המוכרחת לבא אחרי כל אתערותא דלעילא. ובמתן תורה אמרו ז"ל שעמדו שם נשמות כל ישראל שבכל הדורות, ואף על פי כן על כל אחד ואחד מאתנו לקבל את התורה מחדש... ענין מדלג על ההרים, פירושו אתערותא דלעילא, וזהו גדר חפזון דשכינה, שמיהר הקב"ה לגאול את ישראל קודם שהגיעו לדרגה זו בעבודתם העצמית. אבל הילקוט מלמדנו, שלעתיד לבא לא שייך גדר כזה, כי כבר נתנה התורה, והעיקר מעתה עבודתינו העצמית, שנזכה לגאולה בזכות בחירתנו.
אכן גם במצרים הרי מצינו שהיו צריכים להכנה, כדי לזכות לאתערותא דלעילא של הגאולה, שנצטוו על קרבן פסח. והענין, כי טומאת גלות מצרים היתה חזקה ועמוקה מאד, כמבואר במאמר הקודם, ואומרים אנו בהגדה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו', ומובא בזוהר הקדוש, שלכך היה צריך הקב"ה להביא את הגאולה בעצמו ובכבודו, כי לא היה אפשר למלאך להכנס לטומאת מצרים... וביארו לנו חז"ל הקדושים, שאלמלא סייע השי"ת לישראל להתעלות למדרגה הגבוהה של ראיית ה' לבדו, לא היו מתעוררים אל הקדושה כלל, כי בעומק טומאת מצרים היו נשארים אדישים גם לגבי ראיית מלאך. וזהו שכינו חז"ל בחידותם, שגם קדושת מלאך היתה נפגמת. אבל אי אפשר לאור עליון כזה לחול מבלי שיהיה כלי מתאים לקבלתו, ולשם זה היו צריכים ישראל לכור הברזל של יסורים ממרקים את החומריות, ומצד שני גם לקרבן הפסח, שהוא בחינת ביטול עבודה זרה של מצרים... (חלק ב עמוד יט, גאולת מצרים)
וזרקו משה השמימה... האמת היא, כי התכלית העיקרית בכל ענין יציאת מצרים היא האמונה בכלל הנסים, ועיקר הענין הוא, להאמין ולהכיר בעצם מציאות רוחניות הבריאה, לידע כי הבריאה אינה זאת אשר הוא רואה בעיניו הבשריות, זאת אשר הוא חש בחושיו הגשמיים, החומר והגשם שאנו רואים בבריאה הוא רק לבוש להבריאה האמיתית, ומהי באמת, היא הרוחניות, שהיא המקור לכל היצור... (דעת תורה שמות עמוד עה)
בעבור זה עשה ה' לי, וברש"י, בעבור שאקיים מצוותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו. הנה כי תכלית היציאה ממצרים היתה למען שנקיים מצוותיו, לא כי מצות אכילת מצה היא מסיבת יציאת מצרים, ויציאת מצרים בעצמה היתה לטעמים אחרים, אלא להיפך, כי היציאה היתה לתכלית המצה... (שם עמוד קי)