וישבי בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה, ויאמר להכות את דוד. ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימיתהו, אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל. (שמואל ב כא טז)
מאי וישבי בנוב, אמר רב יהודה אמר רב איש שבא על עסקי נוב. אמר לו הקב"ה לדוד עד מתי יהיה עון זה טמון בידך, על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים... רצונך יכלו זרעך או תמסר ביד אויב. אמר לפניו, רבונו של עולם, מוטב אמסר ביד אויב ולא יכלה זרעי. יומא חד נפק לשכור בזאי, אתא שטן ואדמי ליה כטביא (צבי), פתק ביה גירא ולא מטייה, משכיה עד דאמטיה לארץ פלשתים. כדחזייה ישבי בנוב, אמר היינו האי דקטליה לגלית אחי, כפתיה קמטיה אותיביה ושדייה תיתי בי דבדייא (תחת הבד של זיתים למעכו), אתעביד ליה ניסא מכא ליה ארעא מתותיה (נתרככה הארץ תחתיו), היינו דכתיב תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי. ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה, אבישי בן צרויה הוה קא חייף רישיה בד' גרבי דמיא, חזינהו כתמי דמא, איכא דאמרי אתא יונא טריף קמיה, אמר כנסת ישראל ליונה אימתילא, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף, שמע מינה דוד מלכא דישראל בצערא שרי. אתא לביתיה ולא אשכחיה, אמר, תנן אין רוכבין על סוסו... בשעת הסכנה מאי, אתא שאיל בי מדרשא, אמרו ליה בשעת הסכנה שפיר דמי. רכביה לפרדיה קם ואזל, קפצה ליה ארעא, בדי דקא מסגי חזייה לערפה אמיה דהוות נוולא, כי חזיתיה פסקתה לפילכה שדתיה עילויה, סברא למקטליה, אמרה ליה, עלם אייתי לי פלך, פתקיה בריש מוחה וקטלה. כד חזייה ישבי בנוב אמר השתא הוו בי תרין וקטלין לי, פתקיה לדוד לעילא ודץ ליה רומחיה, אמר ניפול עלה ונקטל. אמר אבישי שם אוקמיה לדוד בין שמיא לארעא, ונימא ליה איהו, אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים. אמר ליה מאי בעית הכא, אמר ליה הכי אמר לי קודשא בריך הוא והכי אהדרי ליה, אמר ליה אפיך צלותיך, בר ברך קירא ליזבון ואת לא תצטער. אמר ליה אי הכי סייע בהדן, היינו דכתיב ויעזר לו אבישי בן צרויה, אמר רב יהודה אמר רב שעזרו בתפלה. אמר אבישי שם ואחתיה, הוה קא רדיף בתרייהו, כי מטא קובי אמרי קום ביה, כי מטא בי תרי אמרי בתרי גוריין קטלוה לאריא. אמרי ליה זיל אשתכח לערפה אימיך בקיברא, כי אדכרו ליה שמא דאימיה כחש חיליה וקטליה. היינו דכתיב אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל. (סנהדרין צה א)
תרחיב צעדי תחתני, רבי יהושע בן לוי אמר, מכח החרב שהניף ישבי דחה את דוד י"ח אמה ונפל לארץ, היו שניהם מתיראין זה מזה, ודוד מקלס להקב"ה תרחיב צעדי תחתי, מיד הצמיח הקב"ה לאבישי, שנאמר ויעזר לו אבישי בן צרויה, אמר להם ישבי שנים על אחד, אמרין ליה הא אנן קטלין לך עול אימא בקרתא עשרה קטלין לך... (תהלים יח)