ישראל   אחדות

(ראה גם: אדם-חברו, ישראל-כללי-ערבות)

מדרש רבה:

ויקרא יעקב אל בניו... ורבנן אמרי צוה אותן על המחלוקת, אמר להון תהון כולכון אסיפה אחת, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל"ז) ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגו', לבני ישראל חברו כתיב, נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמכם לגאולה, מה כתיב אחריו, ועשיתי אתכם לגוי אחד וגו'. (בראשית צח ב)

שוחר טוב:

תני רבי שמעון בן יוחי כל זמן שישראל עשוין אגודה אחת מלמטן, כביכול מלכות שמים במקומה, ואית לן חמשה קריין, (עמוס ט' י') הבונה בשמים מעלותיו, אימתי, ואגודתו על ארץ יסדה, (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך, אימתי בהתאסף ראשי עם, רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים, אימתי, אשריך ישראל מי כמוך וגו'... (שמואל פרשה ה)

מדרשים:

אסוף אאסוף יעקב כלך (מיכה ב') זש"ה (בראשית מ"ט) הקבצו ושמעו וגו', אף על פי שאינו ידוע אימתי יום הדין, אלא הרי אני אומר לכם כשתאספו ותקבצו אותה שעה אתם נגאלין, שנאמר אסוף אאסוף יעקב כלך, מיד (שם) ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. (אגדת בראשית פרק פב, וראה עוד בישראל כללי)

מדרש הגדול:

אתם נצבים היום כולכם, אמר משה לישראל, אם אתם אגודה אחת אתם עומדין, וכן הוא אומר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד') שאפילו נתחברו לעבודה זרה והן אגודה אחת אין מדת הדין נוגעת בהם, וכשהן נחלקין מה כתיב בהן, חלק לבם עתה יאשמו (שם י'), לפיכך משה מבקש מישראל שיהיו אגודה אחת, לכך נאמר אתם נצבים היום כלכם. (דברים כט ט)

יחד שבטי ישראל, שתהיו עשויים אגודה אחת, ולא עשויים אגודות אגודות, אלא כענין שנאמר ויתקבצו בני בנימין אחר אבנר ויהיו לאגודה אחת (שמואל ב' ב'), מושלו משל למה הדבר דומה, למלך שהביא ספינות וחיברן זו לזו במסמרים ובחגנים ובנה עליהם פלטרין, כל זמן שהספינות קיימות פלטין קיימת, נשתברו הספינות אבדה פלטין. כך כל זמן שישראל עשויין אגודה אחת מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלה, שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. (שם לג ה)

רבינו בחיי:

על פי ה' - ...קומה בה"א שהוא מדת הדין, ובנחה מלשון בשובה ונחת, שכל זמן שישראל נאספים לאגודה אחת מדת הרחמים עמהם... (במדבר ט יח)

והנה האהבה על שני חלקים האחד מצד הטבע כאהבת האחים, והאב לבניו והאיש לאשתו, והשני מצד החברה, כשני אנשים נכרים שאין קורבה ביניהם כלל, ומצד שהם רגילים לישב ביחד תמיד יש להם לב אחד ורצון אחד בכל הדברים, כי תתעורר אהבה ביניהם מצד החברה. ועל שני חלקים אלו נקראו ישראל אחים ורעים, ולהורות שראוי להם שתהיה אהבתם זה לזה אהבת האחים מצד הטבע ואהבת הרעים מצד החברה. ואין לך אומה ראויה שתהיה האהבה תקועה בהם ומדת השנאה מרוחקת מהם כישראל, שהרי א-לוה שלנו יתברך אלקי עולם א-ל אחד, ואנחנו עם אחד, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ויש לנו תורה אחת ומשפט אחד, ועל כן היה ראוי לנו שנהיה לב אחד ורצון אחד יותר משאר העמים... (כד הקמח שנאת חנם)

עקדה:

...ולפי שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ולהרבות להם תורה ומצוות שבהם צריכין להעזר זה מזה, היה מחכמתו לסקרם בסקרא אחת, והיא סבה עצומה להוסיף אהבה ושלום ביניהם, בהיותם בעלי ברית אלקיהם ונושאים חותמו... (בראשית יז א)

ספורנו:

על שני - לאות אחוה ביניהם, אשר בה יהיו ראויים שתשרה שכינה ביניהם, כאמרו ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד, על היפך חלק לבם עתה יאשמו. (במדבר ז ג)

מדרש שמואל:

...אמנם עם מה שאמרנו יובן, שבאמרו לכם ולא לו ופירש עצמו מן הצבור והוציא עצמו מן הכלל, מפני זה כפר בעיקר, לפי שאחדות כל בית ישראל הוא לפי שעובדים לא-ל אחד, וכל נפשם הם נפש אחת, וכל מי שמוציא את עצמו מכלל בני ישראל נחשב כמי שהתנכר מאמונתם, ועם זה אפשר שיובן מה שאמר הכתוב ויהי בישורון מלך בהתאסף וגו', רצונו לומר תדע אימתי הקב"ה הוא מלך על ישראל, שהם ישורון, ומלכותו מלכות שלמה, זה הוא בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל והם באחדות אחת, ועם זה יובן מה שאמרו ז"ל ומנו הפורש מן הצבור עם אותם שאין להם חלק לעולם הבא. (אבות פרק ב ה)

אלשיך:

ראה ישראל-כללי, בראשית יא א, וויקרא טז ח.

ועתה ישראל - שאתם מאוחדים, ונפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד ששם כל הבחינות, מדת הרחמים ומדת הדין וכו', ואם יש ייחוד ביניכם יש גם יחוד עליון בכל שמותיו. (דברים י יב)

כטל חרמון - שאם אין ישראל באחדות תמנע הברכה ויוליך טל הברכה לחרמון, ושם הולך לאיבוד, ובשעת ברכה יורידהו על הר ציון. (תהלים קלג ג)

מהר"ל:

ראה ישראל-כללי נצח ישראל פרק נג.

של"ה:

ראה ישראל-כללי.

כלי יקר:

ורדף אותם קול עלה - כהדא דכתיב וכשלו איש באחיו, מפני פירוד הלבבות המצוי בישראל יותר מבכל האומות, כמו שכתוב ואתכם אזרה, שכל אחד דוחף חברו בחזקת היד ומבקש להביא להדיחו ממצבו כקללת אחיה כאשר ינוד הקנה, כי כל קנה נדחה מפני הרוח, ועוד דוחף את חברו... ועל כן המשילם בעלה נדף כי העלה חלוש מאד, ונדף מחמת הרוח הנושב בו, ואף על פי כן כל עלה דוחף חבירו ומכה בו, וכן ישראל בגלות מכה בחברו בחץ לשונו, או נגד האומות או ברחוב היהודים בלשון הרע... (ויקרא כו לו)

אור החיים:

ראה ישראל-כללי, דברים לב יב.

מלבי"ם:

ראה ישראל-כללי, מלכים א ח טז.

ובהקהיל - אולם נתן עצה שלא יצטרך לעורר אותם על ידי פחדים ועונשים ושבט א-לוה עליהם, שעל זה מורה התרועה, שיש על זה תקנה אם הקהל יהיו מוקהלים, היינו אם יש אחדות ושלום בין ישראל וכולם נקהלים כאיש אחד חברים, שאז אלופיהם מסובלים והקטנים ילמדו דעת ה' ורוממותו מפי הגדולים, ואין צריך לא למוסר על ידי עונשים ולא שיחול מדת הדין עליהם לגזור עליהם גזרות רעות, שהם יקבלו מוסר השכל מפי גדוליהם, וכן שהאחדות והשלום יגן עליהם מכל מיני פורעניות ולא יצויר התרועה כלל, שמורה על מדת הדין ועונש. (במדבר י ז, תורה אור)

העמק דבר:

בנים אתם - הוא טעם לאסמכתא של לא תעשו אגודות אגודות, שמקשה ממנה בגמרא יבמות פ"א, וכן פסק הרמב"ם מהפסוק שלא יהיו שני בתי דינים בעיר, כי טבע הבנים ללכת בדרך אחת. (דברים יד א)

שפת אמת:

במדרש כי הנה המלכים נועדו וכו'... והענין כי בירושלים ובית המקדש נעשה שלום בין השבטים, כדכתיב ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל, כי בודאי יש לכל שבט ענין ודרך מיוחד, ומכל מקום כשמתגלה להם דעת עליון מתבטלין כולם להיות אחד, כדכתיב עושה שלום במרומיו, מלאך של מים ואש נעשין אחד לעשות רצון קונם, וכמו שכן השבטים עבדי ה' נעשין אחד לעשות רצון אביהם שבשמים, וזהו עצמו העדות שכל מחלוקתם לשם שמים, לכן כשעלו למקדש מתאחדין להיות אחד על ידי הדעת ועדות, וזה שאמר המלכים נועדו וכו' כן תמהו, מה שלכאורה דעה של כל אחד זה סותר לזה, ושם ראו שכולם אחדות אחת, ולכל שבט היה שער מיוחד בבית המקדש. ולכן בכה יוסף על חורבן בית המקדש, שזה המקדש עשה שלום ביניהם. ובאמת כשמתגלה הדעת נעשה שלום ביניהם, רק שאין יכול להתגלות תמיד רק בבית המקדש, ובשבת קודש הוא מעין זה ונקרא שלום... (בראשית ויגש תרמ"ז)

ראה עוד ישראל-כללי, בראשית ויגש תרס"ג.

בפסוק האספו ואגידה לכם... ואמרו רז"ל ביקש לגלות להם הקץ, משמע שהכל תלוי כפי האסיפה שיכולין בני ישראל לבא אל האחדות, וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי כפי הכנסיה לשם שמים כך יכולין לשמע, ובאמת בזה תלויה הגאולה, כמו שכתוב היום אם בקולו תשמעו, ולכן בשבת קודש דביה מתאחדין ברזא דאחד יכולין לשמע דבר ה' והוא מפתח של הגאולה... (שם ויחי תרמ"ח)

במדרש על פסוק ולקחתם אגודת אזוב, פירוש שאף על פי שהם שפלים, כמו שכתוב ואת ערום ועריה, מכל מקום על ידי שיתאספו להיות אגודה א', מתוך השפלות יבא להם עזר מקודש... (שמות בא תרמ"א)

במדרש כל מקום שנאמר ואלה... אבל להיות שרק נפשות בני ישראל מוכנים לזה האחדות, ותורה תמימה נמסרה לבני ישראל שהם תמימים, כמו שכתוב תמים תהיה, אם כן יש בחינת תמימות ואחדות לבני ישראל, לכן יכולין לקבל חק ומשפט שיהיו באחדות אחד החק והמשפט כנ"ל, מה שלא עשה כן לכל גוי עובדי ע"ז, שאין נפשותיהם מוכנים לקבל בחינת האחדות, משפטים בל ידעום, שאין להם זה הדעת... (שם משפטים תרנ"ד)

במדרש תנחומא לקח טוב... הענין הוא, כי יש לכל איש ישראל חלק מיוחד בתורה, והתורה מחברת נפשות בני ישראל, כמו שכתוב תמימה משיבת נפש, ונעשין אחדות אחד בכח התורה כמו שכתוב מורשה קהלת יעקב, ומקבלין זה מזה הדעת המיוחד לכל אחד, וכתוב ה' עוז לעמו יתן ובזה יברך את עמו בשלום, שמו של הקב"ה שלום מלך שהשלום שלו, ועושה שלום במרומיו, וכמו כן התורה שמותיו של הקב"ה ולכן על ידי התורה זוכין לשלום, וכן כתוב לכולם בשם יקרא, לפי ששמו יתברך כולל כל צבא מעלה, לכן מתחברין על ידי השם, כמו כן נפשות בני ישראל מתחברין על ידי התורה. וכמו כן בנדבת המשכן שהיה נעשה על ידי נדבת כל איש ונתחברו על ידי המשכן להיות אחד, ואז זכו להשראת השכינה. ובאמת צריכה להיות האחדות במעשה דבור ומחשבה, ובמשכן ובמקדש נתאחדו במעשה, ובתורה בדבור, ובהקב"ה במחשבה, כמו שאמרו בשבעים נפש בלשון יחיד, לפי שעובדין לא-ל אחד, זה בחינת הרצון ותשוקה שבלב, שפונים כולם אליו ית"ש, ובזה נעשין גוי אחד. (שם תרומה תר"ס)

ומצות משלח מנות... דאיתא ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה, הפירוש, כשאדם דבוק בנקודת חיות הפנימיות ושם כל בני ישראל אחד, ממילא אוהב לרעהו גם כן, וזה עצמו מה שכתב רש"י רעך הקב"ה, על שם שהכל אחד כנ"ל...(שם פורים תרל"א)

ענין היום טוב של פורים... ופירוש על ידי התאחדות של בני ישראל בעצמם שנמצא בהם כח אלקות וכח תורה שבעל פה, שעל זה כתוב וחיי עולם נטע בתוכנו דייקא, ועל זה גופא הוא עיקר התנגדות המן ועמלק, וכפי מה שמתאחדין בני ישראל כך נופלין זרע עמלק, ולכן אמר עם מפוזר ומפורד, שהרגיש שגרם החטא שאבדו האחדות, ולכן אמרה אסתר כנוס וכו' כל היהודים, ואמת על ידי שביטלו כל הדור עצמם למרדכי הצדיק שכתוב איש יהודי, יחידי, שהיה באחדות האמת... ועל ידי זה נתעלו כולם...(שם תרמ"ג)

בפסוק עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, כי באמת על ידי הגלות והתערבות בין העמים אין יכולים בני ישראל להתאחד כראוי, והעיקר זרע עמלק שמפריד בין הדבקים. ובאמת כל מה דעבדין מן שמיא לטב... ואחר כך על ידי השנאה שעלה על דעת העמים לאבדם, זה עצמו היה הישועה, שנהפכו לאויבים, ונתאחדו בני ישראל... לכן עיקר מצות מגילה בעשרה משפחה ומשפחה וכו', לרמוז שעיקר הישועה היה התאספות בני ישראל לבא אל האחדות. (שם תרנ"ג)

וכל כחו של המן היה בזה שאמר עם וגו' ומפורד, באמת הפיזור הוא לטובה לפרסם שמו יתברך בכל המקומות ולהוציא הניצוצות קדושה שנמצאים בכל המקומות... אבל מפורד הוא הפחיתות שבני ישראל צריכין להיות אגודה אחת, אף על פי שהם מפוזרין... וכשניטל האחדות על ידי הפיזור זה תוקף הגלות, ולכן אחר הישועה נקהלו בעריהם ותיקנו משלוח מנות ומתנות להיות אגודה אחת... (שם תרס"א)

עוד יתבאר לשון... גם פירוש קדש הוא לכם לכללות ישראל, קדש הוא לכם ראשי תיבות קהל, כי עיקר החטאים גורמים שאין יכולין להתאחד באחדות האמת, והשבת נותנת האחדות, כמו שאמרו דמתאחדין ברזא דאחד, ואז הקדושה מתגלה בקהל ישראל... (שם תשא תרמ"ח)

ובמדרש ואתה מרום... זו שאמרו חז"ל פרשה זו נאמרה בהקהל, ואמרו גם כן כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, הכל ענין אחד, שעל ידי שבני ישראל מתאספין ממילא הם עצמם גדר ערוה, כמו שכתוב שמתי חול גבול לים, ובבני ישראל כתיב כחול הים, שהם המפסיקין בין הקדושה להסט"א... (ויקרא קדושים תרמ"ח)

במדרש יום ליום ...וכן הוא בנשמות ישראל, הגם כי כל איש יש לו ענין מיוחד שנשתלח עליו בעולם הזה, אבל למעלה כל הנשמות אחדות א' דבוקה בשורש, ובני ישראל בכח התורה והמצוות כשמתבטלין לגמרי רק לעשות רצון הבורא ית"ש נעשין אחדות א' בקריאת שמע ה' אלקינו ה' אחד ואהבת, להיות כל הרצון רק לעשות רצון הבורא... (שם אמור תרס"ד)

אנכי ה'... שהתורה נקראת קהלת יעקב, שעל ידה באין אל האחדות, ולכן כתיב אנכי ה' אלקיך לשון יחיד שנתדבקו במתן תורה לשורש האחדות... (במדבר שבועות תרנ"ג)

בפסוק תורה צוה וגו' מורשה קהלת יעקב, שעל ידי התורה נמצא האחדות בישראל, כי כל ישראל יש להם חלק בהתורה, ועל ידי התורה מתאחדים, ואז שורה השכינה ביניהם, כמו שכתוב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, היינו השרשים שיש לכל איש ישראל בתורה, וגם זה אמת, שעל ידי האחדות זוכין לתורה, אך יש ב' מיני התאספות, והנה חג הסוכות נקרא חג האסיף וזוכין אחר כך לתורה בשמיני עצרת, ואז יש אחדות פנימי יותר, ועל זה נאמר עצרת תהיה לכם, שהוא כנופיא המיוחדת רק לבני ישראל, התאחדות של השרשים כנ"ל, ואין שם מגע נכרי כלל. (דברים סוכות תרמ"ד)

מצות סוכה אחר יום הכפורים, דכתיב כי אם עונותיכם וגו' מבדילין ביניכם לבין אלקיכם, ולכן אחר שנטהרו מעונות ניטל ההבדל. ויש עונות שמבדילין האחדות בין אחד לחבירו, זה שאמר ביניכם ממש, ויש שמבדילין בין אדם למקום, ובסוכות נעשה הכל אחדות אחד ונפשות בני ישראל מתאחדין, זהו רומז הד' מינים שבלולב שנעשין אגודה אחת, והסוכה שמתאחדין נפשות בני ישראל לאביהם שבשמים לכן נקרא חג האסיף. (שם תרס"ג)

שם משמואל:

...והנה מניעת האחדות מישראל בנפש היא מפאת כחות החיצוניים, וכמו שאיתא בספרים הקדושים פירוש שנאת חנם, שהסט"א נקרא חנם, והיינו שנאה הבאה מכח הסט"א, שנדחקין לתוך כלל ישראל, ונקראה חנם. ועל כן מחמת תפילין של ראש המרחיקין את כחות החיצוניים מתוך כלל ישראל מסתלקת שנאת חנם. ואתיא נמי כהא שאמרנו לעיל בשם כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שדבר זר מקלקל את כל האגוד, ועל כן התפילין מבריחין את כח החיצוניים שוב מתאחדין ומתאגדין כל ישראל כאיש אחד חברים, וענין אחד הוא עם המילה, אלא שזה בגוף וזה בנפש, ושני אלה הם היפוך מפוזר ומפורד, שפירושו איש מעל אחיו הן בגוף הן בנפש. ולפי זה מובן מה שכתוב שעל ארבעה אלה גזר המן, שארבעה אלה בישראל הם היפוך מפוזר ומפורד, שהוא ענינו של המן זרע עמלק, קוצץ בן קוצץ כנ"ל.

...ויש להוסיף דלכאורה למה שינה הדבר, דמאחר שארבעה אלה מקבילים לעומת מפוזר ומפורד, הוה ליה להקדים ששון ויקר שהם מקבילים לעומת מפוזר, ואחר כך אורה ושמחה המקבילות לעומת מפורד. אך יש לומר דהנה הקלקול מתחיל לעולם במפוזר, דמחמת שאין אחדות למטה גורם פירוד בין עולם התחתון לעולם העליון... ועל כן אף מה שכתוב נקהלו היהודים וגו', לא מהם היתה שהם היו נטויים למיתה, ולא היה בכחם להקהל, ועל כן לא מצינו להם לשון קהילה וכינוס מעצם קודם אף כשיצאו האגרות הראשונות, אלא שאסתר שלחה למרדכי לך כנוס את כל היהודים, היינו שכחו של מרדכי יכנס אותם, אבל הם מעצמם לא היה בכחם, אלא לאחר שיצאו האגרות האחרונות, שניתנו להם חיים חדשים, אז התחילה בהם תקופה חדשה ונקהלו, אם כן הרי חיבור העליונים ותחתונים ברישא היפוך מפורד, ואחר כך חיבור בין איש לרעהו היפוך מפוזר. ויש לומר שלעומת שני אלה הם בפורים שתי מצוות, משלוח מנות איש לרעהו הוא היפוך מפוזר, ומתנות לאביונים היפוך מפורד, שידוע מענין מצות צדקה הגורמת השפעה לעומתה מעולם העליון לתחתון... (שמות פורים תרע"ז)

...כן נמי להתעוררות הבאה באדם באדר צריכין למעשה ופעולה דוגמתה כענינה, והיינו השקלים עשר גרה, שמרמזות על עשרה כחות הנפש מקובצים שהיא קיבוץ פרטי, וכולם מתקבצין בלשכה רומז לקיבוץ כללי לצורך קרבנות ציבור, וכל קיבוץ יש לו חיזוק וקיום, כבמדרש תנחומא כדמיון אגודה של קנים דקין שאחת אחת לבדה משתברת בנקל, וכשהן אגודה של קנים אי אפשר להשבר, וגם כל שבצבור יש בו חיות יותר, וכמו שבא בדבריהם ז"ל דרך רמז, שאין חטאת צבור מתה, מפני שאין מיתה בצבור... 

ונראה שזוהי דוגמת מלאכת המשכן דכתיב ויקהל משה את כל עדת ישראל וגו', והקדים להם שבת לציווי מלאכת המשכן, והיינו מפני שהיו אז ישראל בשפלות הנפש מאד ונחשלים מחמת עוון העגל שהיה נגד פניהם... ובבחינה זו בלתי אפשר היה לגשת למלאכת המשכן שהיתה מתבקשת שמחה והתרוממות הנפש ונשיאת הלב, היתה עצת משה רבינו ע"ה תחילה שהקהילם לעשות אגודה אחת, ואז ממילא ישיגו חיות ורגשת הנפש וחיזוק ואומץ הלב לגשת אל המלאכה. וכמו שמצינו להבדיל בדור הפלגה הן עם אחד ושפה אחת לכולם וגו' ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות, מכל שכן בעבודת ה', שהיא מעצמה נותנת חיים לעושיה, שבהתאחדם יחד לא יבצר מהם שום דבר ויתרוממו נפשם וינשאו לבם. ולצורך התאחדם יחד הקדים להם מצות שבת, וכמו שהגיד כ"ק אדמו"ר זצללה"ה הטעם משום דשבת הוא רזא דאחד... (שם ויקהל תרע"ט)

ודוגמא זו יש לומר נמי במעשה שטים, דהנה ידוע דכיבוש הארץ היה צריך להיות מצד הכלל והתאחדות ישראל, וכיבוש יחיד לא שמיה כיבוש, אשר עדיין לא זכו ישראל להיותם כאיש אחד בלב אחד אלא במתן תורה. והמהר"ל בבאר הגולה הגיד, שפירוד הלבבות שבישראל איננו נצמח מפאת החסרון אלא מפאת המעלה, שהם בעלי דעת ואין דעותיהם של בני אדם שוין, כי החומר דרכו להכנע, אבל לא השכל, לבד בהתרוממות המעלה כמו בשעת מתן תורה שנתבטלו לרצון ה', ועל כן אז בכניסתן של ישראל לארץ שהיתה מתבקשת מהם התאחדות גמורה להיות כאיש אחד, היתה מעלתן מעלת השכל מעכבתן, אך באשר באו לחטא שטים היה לבם נשבר בקרבם מאד, ואפילו לאחר שנרצה עונם היה כל אחד מוצא את עצמו נעדר המעלה, אלא כל חיותם הוא בכח כלל ישראל, שהקב"ה שוכן אתם אפילו בתוך טומאותם, זה עצמו נתן שמחה בלבם, ונתמלאו רצון ואהבה כללית זה לזה, שכל אחד היה רואה את עצמו נושע מפאת זולתו... ונתגלגל ענין זה בישראל כל ימי השופטים שהיו מתאחדים מפאת שפלותם בעיני עצמם, וכל זה נמשך מחטא שטים... (ויקרא תרפ"א)

...והנה ישראל בנפשותם הם כולם כאיש אחד, והחילוק והפירוד הוא מצד הגופים, ומצד הגופים באות כל המחלוקות והאגודות אגודות, ולאיש המשכיל שנמשך לגמרי אחר הנפש קל לו להיות אוהב לרעהו כנפשו, ולסלק כל המחלוקות ופירוד והאגודות, אם כן זה ממש ענין אחד עם המצוה שלא לצער כל כך על מת כנ"ל. (שם פסח תרע"ח)

ויש להתבונן למה נתלה נתינת התורה בהתאחדות בני ישראל. ויש לומר דהנה מחמת חטא אדם הראשון נתערב טוב ורע, וניתנה שליטה לכחות החיצוניים שבכל מעשה, ויבא גם השטן בתוכם. והעצה לזה היא התאחדות ישראל, כי כשישראל מתאחדים הם כמחיצה של בני אדם שאינם מניחים לזר להכנס בין השורות... והנה י"ב שבטים שהם נגד י"ב גבולי אלכסון הם שמירה לכנסת ישראל לבל יבא בה ערל וטמא, שהם כחות חיצוניים מחמת עירוב טוב ורע. אך בחטא מכירת יוסף נעשה פירוד בין הדבקים ונכנסו דרך הביקוע והתחילה הגלות, ועל כן כל עוד שלא נתחברו להיות כאיש אחד לא הגיעה העת ליתן התורה שצריכה שמירה מפני ערוב בטוב ורע...

והנה כבר אמרנו במקום אחר דלהיות כאיש אחד בלב אחד אי אפשר אלא בשכולם מתכוונים לתכלית אחת, דהיינו צורך גבוה, דאם מתכוונים כל אחד לטובת עצמו, אפילו להשיג קרבת אלקים, אי אפשר שיהיו כולם כאיש אחד בלב אחד, שכל אחד חושש לנפשו יותר, וחטא מכירת יוסף מושך לפירוד לגמרי, אבל במתן תורה היתה כונת כולם צורך גבוה, אך כאשר אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות, הרי חזרו לחשוש על נפשם, דהעושה הכל לצורך גבוה לא שייך לחוש פן נמות... וממוצא הדברים שכל חטא העגל נמשך מחטא מכירת יוסף ומפירוד הלבבות... (שם שמיני תרע"ה)

...הענין כי ארץ ישראל מאחדת את כל גופות ישראל, והמלך מאחד את הנפשות, ובית המקדש מאחד את הנשמות. ועמלק נקרא קוצץ, והוא המפריד בין הדבקים, בין י"ה לו"ה, ועל כן קודם בנין בית המקדש שהוא המאחד את הנשמות בשרשן בעלמא דאתכסיא, ה' הראשונה שבשם הוי"ה ב"ה, היו צריכים למחות זרעו של עמלק, ולכך כשהיו ביניהם דלטורין שהוא היפוך סוד בני ישראל, על כן לא נבנה בית המקדש... (דברים שופטים תע"ר)

והנה ידוע שהתחלקות ופירוד הלבבות נמשך מפאת שורש נפשותיהם, שזה שרשו מקו ימין נוטה לחסד, וזה שמקו שמאל נוטה לגבורה וכו'. ומזה נסתעף חלוק וגורם לפירוד הלבבות, ועל כן מלך ישראל שתעודתו לאחד את ישראל שלא יהיה פירוד לבבות ביניהם צריך להיות הוא בעצמו כלול מכל המדות... האומנם שאי אפשר לצייר שבשר ודם יהיה כלול ממדות הפכיות אלו, כגון להיות עושה חסד ומתגבר על שונאיו בחמה שפוכה בבת אחת, העצה לזה היא, להיות בטל בתכלית להשי"ת ושלא יהיה לו רצון עצמו, אלא רצון השי"ת הוא רצונו, ואז נתעלה על כל מדה, ועל כן מצות לבלתי רום לבבו מאחיו היא מעיקר תנאי המלוכה, ובלעדה אי אפשר שתהיה בו תעודת המלך... (שם תרע"ה)

ולפי האמור מובן, אשר ניצוח האויבים תלוי ביותר בהתאחדות ישראל, שאז הם נחשבים כמקיימים כל רמ"ח מצוות עשה ושורה עליהם צלם האלקים בשלימות, ואז נתקיים בהם ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ. וכנ"ל שאומות העולם בערך ישראל הן כחיות בערך האדם. אך גם זה איננו דבר נקל, שהרי אין דעתן של בני אדם שוות, וכל איש מושכתו דעתו לדרכו, ואיך אפשר שיהיו כולם כאיש אחד. ונראה דזה תלוי במצות דקדושים תהיו, שבזמן שישראל נוהגים סלסול אפילו בדבר הרשות ומקדשין עצמן במותר להם ומקיימין בכל דרכיך דעהו, שוב כל דרך ודרך שבכל איש ואיש מכוון לנקודה אחת לעשות רצון אבינו שבשמים, ואז יתכן להם להיות כאיש אחד, וכל אחד ואחד כאבר מאבר הכלל, ושורה עליהם צלם האלקים בשלימות, ויוצאין למלחמה ונוצחין... (שם תצא תר"פ)

זכור את אשר עשה לך עמלק וגו', יש להתבונן למה כל הפרשה כולה נאמרה בלשון יחיד. ונראה דהנה ישראל הם עם אחד, היפוך האומות שהם ענפין מתפרדין, ואף שמצד הטבע באשר הם בעלי שכל ואין דעתו של זה דומה לזה ומושך להתפרדות הדעות, מכל מקום נמשלו לשה שאין להם אלא קול אחד, כן ישראל במעלתן הם כאיש אחד בלב אחד. והטעם מפני שישראל נשפעים מן העולם העליון עלמא דאתכסיא... זה גורם התאחדות לבב ישראל, וזה שאנו אומרים אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ... והנה עמלק נקרא קוצץ, והוא מפריד בין אותיות יו"ד ה"א לאותיות וא"ו ה"א... ועל כן לעולם זאת על ישראל, שבכח החיבור שבהם שהם עם אחד מטעם הנ"ל נוצחין את עמלק, ועל כן נאמרה כל הפרשה בלשון יחיד... (שם תרפ"ג)

על כן כמו אז שכבשו את הארץ מיד שבעה מלכי כנען היה על ידי כיבוש רבים ולא על ידי כיבוש יחיד, כן לעתיד יהיה על ידי כיבוש רבים, והטעם אחד, כי בעונותינו הרבים בגלותנו זו כל הכחות הרעים שבעולם מושלים עלינו ועל ארצנו, ועל כן אי אפשר שתהיה הגאולה אלא מצד כלל ישראל ולא מצד הפרט, והנה אנחנו בעונותינו הרבים טמאי הגלות, ואין זה דבר קל להתאחד בכלל ישראל, כי עצם הגלות הוא פיזור, כמהר"ל בנצח ישראל פרק א', בהפרש שבין גאל לגלה, שגאל הא' באמצע המורה על אחדות, וגלה היא בה"א, שצורת האות היא ד' המורה על פיזור לד' רוחות, אלא שתולה בה נקודה אחת הוא הכח הנעלם מאחד שנשאר עוד. ובאמת זה עצמו שגורם שנאת חנם שעדיין מרקדת בינינו, ועל כן לאחד ישראל בעודם בגלות כדי שיגאלו הוא דבר קשה מאד, ולזה צריך שכביכול אוחז ביד כל אחד ואחד ומעבירו מן הגלויות, היינו לאחדו בכלל ישראל. ואחר שיתאחדו כולם בכלל ישראל, אז יהיה כיבוש רבים... (שם נצבים תרע"ג)

והנה מחזירים את הסממנים למכתשת בערב יום הכפורים כדי להיות דקה מן הדקה, והוא רומז שלעשות התאחדות בין הכלל הוא רק על ידי כתישה, שכל אחד כותש את עצמו ומסיר ממנו את קליפת גסות הרוח... ועל ידי ביטוש והכתישה מאיר אור הנשמה, ושם באמת כל ישראל הכל אחד. אך כל זה הוא ההתאחדות בין כשרי ישראל, שיוכשר בעיניו דרכו של רעהו ומעשיו, ומובן שזה לא יתכן בחלבנה להחליק מעשיו בעיניו חס ושלום... אך העצה להמשיל בעיניו את החלבנה לאיש שהיה לו אוהב נאמן שחלה ויצא מדעתו חס ושלום, והוא מכה לכל הקרב אליו, הלא נתמלא עליו רחמים ומשתדל בכל עוז למנע ממנו הבזיון ולהבריא אותו בכל מה שאפשר... (יום הכפורים תרע"ג)

ויש להוסיף בזה דברים, דהנה זה שמושרש בכנסת ישראל בכל בחינותיו, אי אפשר שכחו של עשו יפעל עליו למשכו לרע חס ושלום, וכמו במלחמת עמלק שלא היתה לו שליטה אלא על פליטי הענן... והיינו שצורתו של עשו היא פיזור ופירוד, שבמדרש (רבה פרשה ס"ג) ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת, מפוזר ומפורד כאדרת, לזרותו כמוץ וכקש מאידרא... מפוזר הוא בין איש לחברו ומפורד הוא משרשו, וזה מביא לזה, שבשביל שאינם אגודה אחת הם מפורדין משרשם. וזה עצמו היה עשו, שהיה מפוזר בתוכו ובעצמו, שנשמות הקדושות שהיו במוחו היו מושכין אותו לטוב, ותאות לבו מושכתו לרע, פעם לתאוה זו ופעם לזו... והנה ביום הכפורים שהשלום מתווך בישראל, יש לומר שזה נמשך מכח שאז נחלש כחו של עשו... ואז נתברר שעשו הוא הגורם בנזקין, שהרי כשנחלש כחו הרי אנו רואין שהשלום מתווך ביניהם, על כן אפילו יש בישראל חס ושלום עובדי עבודה זרה וכו', הכל יחול על ראש עשו, וישראל יוצאים נקיים... (סוכות תרע"ז)

ולפי האמור יש ליתן טעם לדחיית לולב שאיננו דוחה שבת אלא ביום ראשון ובזמן שבית המקדש קיים. דהנה בטעם מצות לולב איתא בש"ס מנחות כ"ז ובמדרשים שיעשו כולם אגודה אחת, ויבואו אלו ויכפרו על אלו. והנה זה שייך בבחינת לב, שכל ישראל הם כאיש אחד, אבל בבחינת מוח כל אחד הוא בבחינת עצמו... והנה שבת היא רזא דאחד, על כן איננו נצרך למצות לולב להעשות כולם אגודה אחת, ולא עוד אלא שחשוב גרעון לשבת, כי זה היה מורה שאין בכח השבת לעשות. ועל כן מצות שבעה שהיא התיחסות ללב, שבבחינה זו נעשו כל ישראל אחד, אינה דוחה שבת בשום מקום. אך במצות יום ראשון יש לומר, היות דשבת היא מעין עולם הבא, ועולם הבא כל צדיק יש לו מדור בפני עצמו, בודאי גם בשבת כן, שבבחינת הדעת והמח כל אחד ואחד הוא בפני עצמו, ורזא דאחד הוא בבחינת הלב לבד. אך יש לומר דבמקדש הוא מקום שממנו יראה יוצאת לעולם... ויש לומר נמי דהא דבחינת המח כל אחד הוא בפני עצמו, מחמת היראה שאדם מתבטל מבחינת עצמותו שוב יכולין להיות כאחד גם בבחינת השכל והדעת, וכמו במלאכים שכולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה, ועל כן בזמן המקדש שהיתה יראת ה' שופעת בעולם, היה אפשר להיות גם בבחינת המח והשכל ההתאחדות עד שיהיו נחשבים כאיש אחד, ועל כן בזמן שבית המקדש היה קיים היה מועיל הלולב לעשות כולם אגודה אחת גם בבחינת המח והשכל, ושאין נמצא זה בשבת מצד רזא דאחד, שאיננו בבחינת המח כנ"ל שהוא מעין עולם הבא, ועל כן לולב דוחה ביום ראשון את השבת אף בגבולין בזמן שבית המקדש קיים. והדברים ברורים למבין. (שבת חול המועד סכות תרע"ח)