ישראל   ברכה

(ראה גם: ברכה, יעקב-ברכה, יצחק-ברכה, משה-ברכה)

זהר:

וישראל לוקחים את הכל ושולחים חלק מהן לשאר העמים, ומאותו החלק ניזונים כל שאר העמים. ולמדנו מבין צדדי חלקם של הממונים על שאר העמים יוצא שביל אחד דק מאד, שמשם נמשך חלקם של אלו התחתונים ומשם מתחלק לכמה צדדים, וזה שאנו קוראים לו תמצית היוצאת מצד הארץ הקדושה, ועל כן כל העולם שותה מתמצית של ארץ ישראל, מי היא ארץ ישראל, כבר העמדנו, (שהיא מלכות), ובין למעלה ובין למטה כל אלו שאר העמים עכו"ם אינם ניזונים אלא מתמצית ההיא. ואל תאמר הם בלבד, אלא אפילו אלו ספירות התחתונות שותות מאותה תמצית... (בלק תמ, ועיין שם עוד)

מדרש תנחומא:

אמר רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, עתיד כל אחד ואחד מישראל שיהיו לו בנים כיוצאי מצרים, שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך, מדבר ביצחק אבינו ובאברהם אבינו, אברהם נתברך שנאמר "וה' ברך את אברהם בכל"... (תולדות ט)

מה אקוב לא קבה א-ל, בשעה שהיו ראויין לקלל לא נתקללו, כשנכנס יעקב ליטול את הברכות נכנס במרמה... המוציא שקר מפיו אינו ראוי להתקלל, ולא עוד אלא שנתברך, שנאמר גם ברוך יהיה, והיאך אני מקללן. דבר אחר בנוהג שבעולם לגיון שמורד במלך חייב מיתה, ואלו כפרו בו ומרדו בו, ואמרו לעגל אלה אלהיך ישראל, לא היה צריך לכלותם, אף על פי כן לא זז מחיבתן, אלא ליוה עליהם ענני כבוד ולא פסקו מהם המן והבאר... בשעה שהיה מצוה אותם על הקללות ועל הברכות, בברכות היה מזכירם, שנאמר אלה יעמדו לברך את העם, ובקללות לא היה מזכירם... ועוד כשהם חוטאין ואומר להביא עליהם קללה אינו כתיב שהוא מביאה, אבל בברכות הוא עצמו מברכן, כי כן הוא אומר, ונתנך ה' אלקיך עליון וגו', יצו ה' אתך את הברכה, ובקללות כתיב, והיה אם לא תשמע וגו' ובאו עליך וגו', מעצמן, אבל הברכות הקב"ה מביאן... (בלק יב)

דבר אחר וזאת הברכה, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כיון שבא משה לברך את ישראל בזאת הברכה, אף הקב"ה ברך אותם בזאת, שנאמר וזאת התורה (דברים ד'), וזאת הברכה. דבר אחר אמר רבי אבא אשר ברך משה זה משה, איש האלקים זה הקב"ה, שנאמר בו ה' איש מלחמה, וכל כך למה, לקיים מה שנאמר (קהלת ד') והחוט המשולש לא במהרה ינתק... (ברכה ב)

רש"י:

אשריך ישראל - לאחר שפרט להם הברכות אמר להם מה לי לפרוט לכם כלל דבר, הכל שלכם. (דברים לג כט)

רבינו בחיי:

אעלך גם עלה - ...ועל דרך הקבלה רמז ששכינה תרד עמהם, ולכן תרגם אונקלוס אנא אחות, ולכן הוסיף ה"א בירידה ובעליה, והיא ה"א אחרונה שבשם שפרנסה את מצרים... ונקראת יד ה', והה"א הזאת עם ישראל בגלויות, ואם כן אין לתמוה על רבוי הברכה בהם עד שהיו ס' רבוא, ונראית להם השכינה... (בראשית מו ד)

ספר החינוך:

ראה ישראל-כללי, בחקותי מצוה לה.

בעל הטורים:

וזאת הברכה - בגימטריא זו היא התורה, כי בזכות התורה ברכם... (דברים לג א)

אברבנאל:

מי האנשים - ואמר לו בדרך נבואה שלא יוכל לקלל היות והם מבורכים על פי ההשגחה העליונה המבטלת מערכות השמים. (במדבר כב ט)

אין כא-ל - ונראה שאחר שברך חלק בגבורה וכבוש, וחלק בעושר, וחלק ברוחניות, אמר שהכל מה' ולא מהמערכה והמנהג הטבעי... ועל הברכה הרוחנית אמר אשריך ישראל, שהוא האושר האמיתי. (דברים לג כו)

ספורנו:

ואהבך - בהיותכם בנים בדמותו, ובזה יהיה נצחיות של ברית מאושר. וברכך - בממון לחיי שעה שתהיו בארץ באושר. (דברים ז יג)

מהר"ל:

...וכבר אמרנו לך כי כל ברכה ראשונה נאמרה על ההתחלה של אומה זאת, וכל ברכה שניה נאמרה על שלימות האומה הזאת, והברכה הג' נאמרה מצד האמצעי החלק הנכבד יותר. ומזה תבין כי בברכה ג' לא נאמר כמו שנאמר בשני ברכות, שלא נאמר כאן שראה בלעם קצה העם, כי התחלה והסוף שניהם מצד מה, ולכך הראה לו קצה העם, ואלו כאן לא נאמר קצה העם... הנה תמצא כאן עשרה ברכות זו אחר זו כנגד ברכת יעקב שהם גם כן עשרה, וכל אלו עשרה ברכות הם כולם מצד קדושת ישראל ומדרגה הנבדלת שיש בישראל. והקדושה ראוי לה מספר י', ולכך יש כאן עשר קדושות. ואמר מה טובו אהליך על שיש בישראל בתי כנסיות ובתי מדרשות, אשר הם מקדש מעט, וכן מה שאמרו לא תהא מלכותן נמשכת, המלכות אשר היא נמשכת היא מלכות קדושה כמו מלכות דוד, וכן מה שאמר שלא יהיה להם זיתים וכרמים אין בכל האילנות שהם צריכין לקדושת ישראל כמו זיתים למנחות וכרמים לנסכים, וכן מה שאמר שלא יהיה ריחו נודף רצה לומר שלא יהיה לבעליו שם טוב, כי זהו גם כן מעלה קדושה, וכן מה שאמר לא יהיה להם בעלי קומה, רצה לומר מלך שאין לו יראה מאחר, כי זה ענין שהולך בקומה שאין לו יראה, וזהו מורה על חשיבותם שאין להם יראה מאחר, וכדכתיב ואולך אתכם קוממיות, שלא יהיה להם יראה מאחר. 

וגם לפי זה מה טובו אהליך יעקב נאמר על מעלת ישראל שיש להם מעלה עליונה, לכך דרשו כתוב זה על בתי כנסיות ובתי מדרשות, שדבר זה קדושת ישראל, שהם מקדש מעט... ואמר יזל מים מדליו, כי ההזלה היא יוצאת מדבר אחר, ורוצה לומר כי יקבלו שפע מתוך שפע, וזהו שפע עליון... הוא התלמיד חכם שיוצא מישראל. ואמר מדליו, רמז על שהשפע העליון יותר יש הכנה שיצא אל הפועל על ידי ענים אשר אין להם העושר, שהוא מדריגת העולם הזה, אף אם כי יש לאדם העולם הזה אפשר שיקנה גם עולם הנבדל, וזוכה לשני שולחנות, אבל אין יוצא לפעל השכל האלקי רק על מי שאין לו חלק בעולם הזה, והעשיר יש לו חלק בעולם הזה הגשמי, והעני אין לו, ולכך הוא בפרט מוכן לצאת ממנו תלמיד חכם שהוא שכלי... ואמר וזרעו במים רבים, דבר זה נאמר על התפשטות הריבוי ויהיה לו השפע וגם יתפשטו. ואמר עוד וירום מאגג מלכו, דבר זה ענין נפלא מאד, כי אגג הוא מתנגד לישראל תמיד, שהוא זרע עמלק... ותנשא מלכותו הוא התנשאות תכלית. ואמר אחריו א-ל מוציאו ממצרים וגו', כי מפני שהשי"ת הוציא אותם ממצרים יש לישראל מעלה אלקית לגמרי, כאשר השי"ת הוא לאלקים, ולכך יאכל גוים צריו וגו', מפני שהנבדל מכלה ואוכל את הדבר החמרי שהוא מתנגד אליו, עד שאין מציאות לדבר החמרי אצל הנבדל... ואמר כרע שכב כארי וכלביא, דבר זה מורה על חוזק שלהם במציאות, והם נמשלים כמו ארי וכלביא אשר ישכב בחוזק ואין אחד מתחבר אליו להקים אותם משם. ואחר כך אמר מברכיך ברוך, ברכה זאת לומר כי ישראל הם היו עיקר ועצם העולם, וכאשר הקללה היא לעצם המציאות, אז בודאי תהפך עליו, שכאשר אחד מתנגד למציאות הרי הוא בלתי נמצא, שאין מתנגד למציאות רק העדר, וכן היפך המברך את ישראל שהם עצם המציאות, והוא מוסיף מציאות וקיום עליהם בברכתו, הרי זה נמשך ונכנס תחת המציאות, ובזה מקבל ברכה ותוספת מציאות, כי אין הקללה רק העדר המציאות, ואין ברכה רק תוספת המציאות...

והנה כל הברכה השלישית היא על ישראל, שיש להם מעלה אלקית עליונה, וכאשר תבין תדע, כי אלו ג' ברכות כי מראש צורים אראנו, וכן לא הביט און ביעקב, מה טובו אוהליך יעקב הם נגד ג' אבות. כי מראש צורים אראנו הוא כנגד אברהם, שהיה התחלת ישראל, והוא היה נקרא צור חוצבתם בו, וברכה שניה נגד יצחק, כבר אמרנו, כי כל ברכה שניה על שאין ישראל נפרדים מן השי"ת כלל, ודבר זה בזכות יצחק... ואמרו שאפרו צבור על המזבח לפני ה' ואינו נפרד מן השי"ת כלל, ומה טובו הוא בשביל זכות יעקב כמו שהתבאר, דכתיב ויעקב איש תם יושב אהלים וגו'. וקאמר בגמרא שכולם נהפכו לקללה חוץ מן בתי כנסיות ובתי מדרשות, כי כל הברכות שברך בלעם אין ברכה יותר מיוחדת ושייכת לישראל כמו ברכה זאת, ולכך הקדים אותה בברכה שלישית, כי ברכה זאת היא קרובה לישראל לגמרי. (נצח ישראל פרק נט)

היטיב איטיב - ...והנה ג' ההבטחות ככוכבי השמים הוא בימי משה, שנספר לכל אחד בפני עצמו מפני החשיבות, ובימי שלמה נאמר כחול אשר על שפת הים חשיבות מצד הריבוי, וריבויו כעפר הארץ נאמר על ההתרבות היוצאת תמיד לפועל כמעיין נובע תמיד, וברכה זו גם כשהם מעטים וגם שאין גבול להם, שלחול הים יש גבול וקצה. (גור אריה בראשית לב יג)

עפר יעקב - לתרגום אונקלוס על הקטנים, כי נמנו רק מבן כ' ולמעלה שלא יכללו במנין, כי הם תמיד נושאים להתרבות, וזו הברכה והיה זרעך כעפר הארץ, ואין הפירוש על הריבוי בפועל, דכתיב כי אתם המעט מכל העמים, אלא שכל העמים יגיעו להשלמה ועמידה, וזרע יעקב אינם לעמידה אלא נוסף עליהם בכל עת שעושים רצונו של מקום, כי הויתם נמשכת ממקום הברכה העליונה שאין לה הפסק, והרבוי מצד התרבות התולדות שהוא נמשך תמיד, לא מצד הגדולים הנמשכים בפועל. (שם במדבר כג י)

כלי יקר:

אחרי דרך - ...רוצה לומר הברכה תחול על ג' כתות מישראל כשילכו בדרך ישרה, מורי הוראה כשלא ילכו בשדות הפרנסה כי אם בדרך התורה, בעלי בתים המחזיקים לומדי תורה שלא ילכו במדבר תוהו וידברו דברים בטלים ולשון הרע, וג' בעלי שררה ומנהיגים כשלא יתגאו, ויזכו לשכר אחרי דרך מבוא השמש - בעולם הבא. (דברים יא ל)

רש"ר הירש:

לא הביט און - השי"ת בחן את ישראל לפני שנתן להם רכוש, אם הם ראויים למדרגה זו של ישראל, ולא ישתמשו ברכוש בשרירות, ולא ראה עמל - לא ראה צורך לתת להם עמל בל יתפרעו על ידי הברכה... (במדבר כג כא)

שם משמואל:

במדרש רבה, אמר רבי אחא ברבי חנינא ראויות היו התוכחות לומר מפי בלעם וברכות מפי משה... נראה לפרש, שידוע כי השונא רואה תמיד את החסרונות, והאוהב רואה תמיד את המעלות, ועל כן אם משה היה מברכם ובלעם מוכיחם, ומשה בעת ברכתו היה מסתכל וצופה במעלתם, היו הברכות חלות דוקא כשהם באותה מעלה שראה אותם משה, אבל לא כשהם בשפל המצב... על כן הסב ה' את הברכות שיאמרו על ידי בלעם שהיה שונא מוחלט, והיה מחפש בכל כחו למצא חסרון בישראל, ומכל מקום אף על אותם שחשבם לבעלי חסרון היתה הברכה, ועל כן לעולם הברכה חלה על ישראל אפילו כשהם חס ושלום בשפל המצב כמו שחשב אותם בלעם... (דברים תרע"ז)