ישראל   חטא

(ראה גם: דור המדבר-חטא העגל, הסטוריה-בית ראשון חטא, חטא, ישראל-עונש)

 

ואם יפנה לבבך ולא תשמע, ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים ועבדתם. הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון, לא תאריכון ימים על האדמה אשר אתה עובר את הירדן לבא שמה לרשתה... (דברים ל יז)

ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך, וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו, ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו... כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן, ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי. והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי. (שם לא טז)

כי אנכי ידעתי את מריך ואת ערפך הקשה, הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה' ואף כי אחרי מותי... כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם, וקראת אתכם הרעה באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם. (שם שם כז)

וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית, ויטש א-לוה עשהו וינבל צור ישועתו. יקניאוהו בזרים בתועבות יכעיסוהו. יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום, חדשים מקרוב באו לא שערום אבותיכם. צור ילדך תשי ותשכח א-ל מחוללך... (שם לב טו)

והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאם אד-ני אלקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם... (יחזקאל כ לב)

זהר:

ריב (שעשה הקב"ה), הרי למדנו שהריב הוא שכתוב קום ריב את ההרים מה הם, אלא הם ההרים שלמטה, משום שבהם תלוי כל העוון שעושים ישראל לאביהם שבשמים, ומהו הטעם, משום שישראל היו יודעים השמוש (ההשבעות) של כל המלאכים בשמים, ולא היה חסר להם אפילו שם של אחד מהם, וכל השמוש שלהם. ובשני צדדים היו זונים אחריהם, א' שהיו יודעים להמשיך הכחות של הכוכבים והמזלות בארץ, ואחד שהיו יודעים להשביע אותם בכל מה שצריכים, ועל זה רצה הקב"ה לעשות בהם ריב ודין. (משפטים שלה)

...אלא מי גרם לישראל להיות סורר ומורה כלפי אביהם שבשמים, משום שהוא זולל וסובא בין שאר העמים, שכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, וכתוב ויאכל העם וישתחוו, כי העיקר והיסוד הוא האכילה ושתיה, כמו שעשו כשהיו בין שאר העמים, זה גרם להם להיות בן סורר ומורה כלפי אביהם שבשמים... (בלק רמא)

ספרי:

ואכלת ושבעת השמרו לכם, אמר להם הזהרו שלא תמרדו בהקב"ה, שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה, שנאמר פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת וגו' מהו אומר אחריו, ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך, כיוצא בו אתה אומר כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש, כיוצא בדבר אתה אומר וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק... (עקב מג)

היה רבי מאיר אומר, כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנאמר ויאמר יהושע אל העם עדים אתם בכם, קילקלו בעצמם, שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל, העיד בם שבט יהודה ובנימין, שנאמר ועתה יושבי ירושלים ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי וגו'. קלקלו שבט יהודה שנאמר בגדה יהודה, העיד בהם את הנביאים... קילקלו בנביאים העיד בהם את השמים, שנאמר העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. קילקלו בשמים, שנאמר האינך רואה מה הם עושים, שנאמר הבנים מלקטים עצים וגו', העיד בהם את הארץ, שנאמר שמעי ארץ הנה אני מביא רעה. קילקלו בארץ, שנאמר מזבחותיהם כגלים על תלמי שדי, העיד בהם את הדרכים, שנאמר כל ראש דרך גגות בבית רמתך וגו'. עמדו על דרכים קלקלו דרכים, העיד בהם הגגות, קלקלו הגגות העיד בהם את הגוים, קלקלו בגוים, שנאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, העיד בהם את ההרים, שנאמר שמעו הרים את ריב ה'. קלקלו בהרים, שנאמר על ראשי ההרים יזבחו, העיד בהם את הבהמה, שנאמר ידע שור קונהו וגו'. קלקלו בבהמה שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, העיד בהם את החיה, שנאמר גם חסידה בשמים ידעה מועדיה וגו'. קלקלו בחיה, שנאמר ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה שקץ, העיד בהם את הדגים, שנאמר או שיח לארץ ותורך ויספרו לו דגי הים. קלקלו בדגים, שנאמר ותעשה אדם כדגי הים, העיד בהם את הנמלה, שנאמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם וגו'... (האזינו שו)

אמר לו הקב"ה למשה, אמור להם לישראל כשאתם נכנסים לארץ אין אתם עתידים למרוד אלא מתוך אכילה ושתייה, שנאמר כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ועבדום. אמר להם משה לישראל, כשאתם נכנסים לארץ אי אתם עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ומתוך שלוה... וכן אתה מוצא בימות המשיח שאין עתידין למרוד אלא מתוך אכילה ושתיה ושלוה, מה נאמר בהן, וישמן ישורון ויבעט... דבר אחר שמנת עבית כשית, אלו שלשה דורות שלפני ימות המשיח, שנאמר ותמלא ארצו כסף וזהב, ותמלא ארצו אלילים... יקניאוהו בזרים, שהלכו ועשו דברים של זרות, וגם הוא אומר וגם אם אסא ויסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשירה. בתועבות יכעיסוהו, זה משכב זכור... אלהים לא ידעום, שאין אומות העולם מכירים אותם, חדשים מקרוב באו, שכל זמן שהיה אחד מן האומות רואה אותו, אמר צלם יהודי הוא... (שם שיח)

כי דור תהפוכות המה, דור הפוך, דור תהפוך אין כתיב כאן, כי אם דור תהפוכות, הפכפכנים הם פורנים הם, בנים לא אמון בם, בנים אתם שאין בכם אמונה, עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, אף אני אמרתי לכם אלקים אתם, כיון שאמרו לעגל אלה אלקיך ישראל, אף אני אמרתי לכם אכן כאדם תמותון. הכנסתי אתכם אל ארץ אבותיכם ונתתי לכם בית הבחירה, אמרתי לכם לא תהיו גולים ממנה לעולם, כיון שאמרתם אין לנו חלק בדוד, אף אני אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו... כעסוני בהבליהם, יש לך אדם עובד לצלם דבר הרואה אותו, אבל הם עובדים לבבואה, ולא לבבואה בלבד אלא להבל זה שעולה מן הקדרה... (שם שכ)

תלמוד בבלי:

...ואמר רבי אלעזר אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית, אמר רבי שמואל בר רבי יצחק מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו, דכתיב ואשר הרעותי. אמר רבי חמא ברבי חנינא אלמלא שלש מקראות הללו נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל, חד דכתיב ואשר הרעותי, וחד דכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל, וחד דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר... דבי רבי ינאי אמרי מהכא, ודי זהב... כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, הוא גרם שעשו את העגל, אמרי דבי רבי ינאי אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר... אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן משל לאדם אחד שהיה לו בן, הרחיצו וסכו והאכילו והשקהו ותלה לו כיס בצוארו והושיבו על פתח של זונות, מה יעשה אותו הבן שלא יחטא... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן ומנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה, שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל... (ברכות לא ב)

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה, אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו, אמרו לו אמור אתה, אמר להם מפני שהשתחוו לצלם, אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר, אמר להם הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים... (מגילה יב א)

...ואמר ליה רב נחמן לרבי יצחק מאי דכתיב כי שתים רעות עשה עמי, תרתין הוא דהוו, עשרין וארבע שביק להו, אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אחת שהיא שקולה כשתים, ומאי ניהו עבודה זרה... (תענית ה א)

אמר רבי יהושע בן לוי לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה ז' בתי דינים עבודה זרה... אמר להו אותן פרדסיאות שהושיב ירבעם על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל בא הושע ובטלן, ואעפ"כ לא עלו ישראל לרגל... (גיטין פח א)

...ממשמע שנאמר ופניהם קדמה איני יודע שאחוריהם כלפי מערב, מה תלמוד לומר אחוריהם אל היכל ה', מלמד שהיו מפריעין עצמן ומתריזין עצמם כלפי מעלה. (קדושין עב ב)

...דרבי יהושע בן לוי רמי כתיב וכמשפטי הגוים אשר סביבותיהם לא עשיתם, וכתיב וכמשפטי הגוים אשר סביבותיהם עשיתם, כמתוקנין שבהם לא עשיתן, כמקולקלין שבהם עשיתם. (סנהדרין לט ב)

אמר רבי יצחק מאי דכתיב ועתה יוסיפו לחטא ויעשו להם מסכה ומכספם כתבונם עצבים וגו', מאי כתבונם עצבים, מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בכיסו, בשעה שזוכרה מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה... אמר רב יהודה אמר רב יודעין היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא, מתיב רב משרשיא כזכור בניהם מזבחותם וגו', ואמר רבי אלעזר כאדם שיש לו געגועין על בנו, בתר דאביקו ביה. תא שמע ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם, אמר אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה, אמר לו... אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד, אמר לו הן, אמר לו אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמר לו הס שלא להזכיר בשם ה', שלא לימדו אביו ואמו, מיד הוציא יראתו מחיקו ומחבקה ומנשקה... בתר דאביקו ביה... (סנהדרין סג ב)

ואמר רבי יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים... (עבודה זרה ד ב)

פסיקתא:

למה נמשלו ישראל לאגוז, אמר רבי יהושע דסיכנן בשם רבי לוי כל האילנות בשעה שהם לוקים מכסים עיקריהם והם חיים, אבל האגוז הזה כשלוקה מגלה שרשיו והוא חי, כך ישראל, מכסה פשעיו לא יצליח, ומודה ועוזב ירוחם... (פרק יא)

אדריינוס שחיק טמיא שאל את רבי יהושע בן חנניא, אמר לו כבוד גדול חלק הקב"ה לאומות העולם, שאותן חמשה דברות הראשונות שנתן הקב"ה לישראל שמו מעורב בהם, כלומר שאם חטאו ישראל הוא קורא אחריהם תגר, חמשה דברות האחרונות שנתן לאומות העולם אין שמו מעורב בהם, כלומר, שאם חטאו אין קורא אחריהם תגר... אמר לו ולא שמעו אזניך מה שפיך מדבר, כך שבחו של הקב"ה, להיות שמו מעורב עם הרצחנים עם מנאפים עם הגנבים... (פרק כא)

שוחר טוב:

רבי עזריה בשם רבי יהודה אומר, לעתיד לבא באין כל האומות לקטרג את ישראל, ואומרים לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה, אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות, מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין, וכי משוא פנים יש לפניך. אומר להן, אם יתן איש את כל הון ביתו (שיר ח') אם תתנו כל ממונכם בדבר אחד מן התורה אינו מתכפר לכם, מה כתיב בתריה אחות לנו קטנה (שם), מה הקטן הזה כל מה שהוא עושה אין מניחין בידו, כך כל מה שישראל מתלכלכין בעבירות כל ימות השנה, יום הכפורים בא ומתכפר להם. (תהלים טו)

...וישראל שחשב לעשות עבירה ולא עשאה אין הקב"ה כותבה עד שיעשנה, שנאמר (מיכה ב') חושבי און ופועלי רע. (שם ל)

ילקוט שמעוני:

ויהי העם כמתאוננים, מימיהם לא חטאו חטא גמור ולא לקו מכה גמורה, אלו אמר הכתוב ויהי העם מתאוננים לא היה להם סליחה, אלא כמתאוננים, כיוצא בדבר אתה אומר, אלו אמר סדום היינו לא היתה להם סליחה, אלא כסדום היינו, כיוצא בדבר כטומאת הנדה... (במדבר פרק יא, תשלב)

אוולת קשורה בלב נער, אלו ישראל, שנאמר כי נער ישראל ואוהבהו, שהיו מכעיסין בכל שעה לפני הקב"ה, שבט מוסר ירחיקנה ממנו, שנאמר וקח מאתם מטה מטה, כנער הזה שהוא בורח והסופר רודהו במטהו. (משלי פרק כב, תתקס)

מדרש הגדול:

מה הזית הזה עד שלא יבשל יהיה מר, כך ישראל עד שהן חוטאין ונדבקין בקשיותן יהיו מתמרמרין בצרות, וכשעושין תשובה נענין ונשענין בבוראן ונושעין... (שמות כז כ)

...ומה האגוז הזה אף על פי שהוא מלוכלך בטיט ובצואה כיון שמדיחין אותו חוזר לבריתו, כך ישראל אף על פי שמלוכלכין בעונות, כיון שחוזרין בהן ועושין תשובה מיד מתקבלין... (שם לא יח)

פוקד עוון אבות וגו', לארבע דיוטות זו למעלה מזו, בזו יין ובזו שמן ובזו דבש ובזו מים, נפלה דליקה באחת מהן הן מכבות זו את זו, אבל אם היו כולן של שמן כולן נשרפות, כך בזמן שהן תופסין מעשה אבותם דור אחר דור הן נידונין על דין, אבל אם היו מסורגין דור אחד צדיק ודור אחד רשע, לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, באותה שעה שמח משה ואמר, אין בישראל קוצץ בן קוצץ. (שם לד ז)

אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אף על פי שאני שחורה אני נאה, בא וראה שאין לך דור חייב כדורו של אחאב, ומה כתוב בו, והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וגו' (מלכים א' י"ט י"ח), ואין לך מלך רשע יתר מאחאב, שלא הניח עבודה זרה בעולם שלא עבדה, וכששלח בן הדד על ספר תורה לקחתו, אמר לו כל אשר שלחת אלי בראשונה אעשה, והדבר הזה לא אוכל לעשות. (שם לה ה)

תרגום יונתן:

מכף רגל - משאר עמא ועד רישא לית שלים בדחלתי. לא זורו - לא שבקין מזדוניהון... (ישעיה א ו)

רש"י:

וינבל צור ישועתו - גנהו וביזהו, כמו שנאמר (יחזקאל ח') אחוריהם אל היכל ה' וגו', אין נבול גדול מזה. בתועבות - במעשים תעובים, כגון משכב זכור וכשפים, שנאמר בהם תועבה... (דברים לב טו וטז)

מכף רגל - מקטנים ועד גדולים, ולא רוככה בשמן, - אפילו הרהור תשובה אין בהם. (ישעיה א ו)

זובחים בגנות - מעמידים עכו"ם בגנותיהם ושם מקטרים. היושבים בקברים - שתשרה עליהם רוח טומאה... (שם סה ג וד)

שחורה אני - ...אף אם אני שחורה כאהלי קדר מהגשמים, קלה אני להתכבס כיריעות שלמה, שחורה אני במעשי, ונאוה במעשה אבותי, ואף במעשי יש נאים, אם יש בי עוון העגל יש בי זכות קבלת התורה. (שיר השירים א ה)

רמב"ן:

...והזכיר יחידים ומשפחה ושבט, שהוא עם רב, ולא אמר כולם דרך כבוד, או שלא יתכן שיהיה לב כולם פונה היום לעכו"ם, כי לא היו באים בברית השם ובאלתו, כי מי יכריחם, אבל משפחה או שבט יבואו בברית מפני פחד הרוב... ואמר פורה ראש, לרמוז כי משורש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בעבודה זרה לא יוליד מודה בה, ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר וסוד גדול לא אוכל לפרש בו. (דברים כט יז)

רד"ק:

למן היום - בכל דור היו בהם פושעים, ורוב הדורות היו רובם פושעים, אף שהזהרתים תמיד על ידי הנביאים... (ירמיה ז כה)

כוזרי:

אמר הכוזרי: אם כן אתה מקצר בחובת תורתך, שאין אתה משים מגמתך המקום הזה ותשימנו בית חייך ומותך, ואתה אומר רחם על ציון כי היא בית חיינו, ותאמין כי השכינה שבה אליה...

אמר החבר: הובשתני מלך כוזר, והעוון הזה הוא אשר מנענו מהשלמת מה שיעדנו בו האלקים בבית שני, כמה שאמר (זכריה ב' י"ד) רני ושמחי בת ציון, כי כבר היה הענין האלקי מזומן לחול כאשר בתחלה, אילו היו מסכימים כולם לשוב בנפש חפצה... (מאמר ב כג וכד)

וכאשר הלב משרשו ועצמו זך ושוה המזג דבקה בו הנפש החיה, כן ישראל מצד שרשם ועצמם ידבק בהם הענין האלוקי, וכאשר ישיג הלב משאר האברים חליים מתאוות הכבד האצטומכא והביצים מרוע מזגם, כן ישראל ישיגום החלאים מהתדמותם בגוים, וכמו שאמר (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם. ואל יהי רחוק בעיניך שיאמר בכמות זה, אכן חליינו הוא נשא, ואנחנו בצרה והעולם במנוחה, והצרות המוצאות אותנו סבה לתקנת תורתנו ובור הבר ממנו, ובבורנו ותקוננו ידבק הענין האלקי בעולם... (שם מד)

אמר החבר: הדין עמך שתחרפנו בזה, מפני שאנחנו סובלים הגלות מבלי תולדה, אבל חשבתי בחשובים ממנו, שהם היו יכולים לדחות הבוז ועבדות מעל נפשותם במלה שיאמרוה מבלי טורח, וישובו בני חורין ותורם ידם על מעבידיהם, ואינם עושים זה אלא בעבור שמירת תורתם, הלא די בקורבה הזאת להפגיע ולכפר עונות רבים. ואילו היה מה שאתה מבקש ממני, לא היינו מתעכבים בגלות הזו, עם מה שיש לאלקים בנו סוד וחכמה... 

אך היו העם מבקשים תועלות הצלמים ההם והרוחניות תוספת על תורתם, והם שומרים תורתם בעבור שהיתה תועלת העבודות ההן גלויה בזמן ההוא. ואם אינו כן, למה לא נשתנו אל תורות הגוים אשר הגלום ושבו אותם, עד שמנשה וצדקיהו ומי שלא היו בישראל מכעיסים כמותם לא רצו לעזוב תורת ישראל, אבל היתה להם תאוה לתוספת תועלת מנצחון וברכת ממון בכחות ההם אשר היו אצלם מנוסים, ממה שהזהיר הבורא מהם... (מאמר ד כג)

אברבנאל:

ידע שור - ידעו מחמת הרגל, וחמור אבוס - יהודה ששם בית המקדש, ממנו מזונם ומעמדם, ולא התבוננו בזה, או האומות נעדרי התורה כבהמות דבקו בעבודה זרה שלהם, ואלו לא. לא ידע - קודם גינה העדר המושכלות מהם, ובפרק הבא על המדות הרעות. (ישעיה א ג)

ומרק פגולים - מלבד שחטאו באמונות חטאו גם במאכלות אסורות, מה שיראה כל אחד בכליהם. (שם נט ד)

ספורנו:

להכעיסו - לסלק השכינה, בל תהיו משועבדים לתורתו ולמצוותיו. (דברים ד כה)

שמנת - קהל התורה והעיון פנו לתענוגים גשמיים, עבית - מהבין דקות האמת, כשית - כמו טח מראות עיניהם. ויטש - לכן נטש ההמון א-לוה עשהו, וינבל - והלך מרעה לרעה. יכעיסוהו - לגרום לשכינה שתסתלק מישראל... צור ילדך תשי - ישורון המעיין תשכח חכמתך בפנותך אל התענוגים. ותשכח - ידיעתך בגדלו שהוא היטיב עמך. (דברים לב יד-יח)

שחורה אני - פונה למחוזות, שלא תאמרנה שיש משא פנים בדבר שהיא מבקשת השגחה פרטית עליה, כי הגם ששחורה כמותם במעשים, היא נאוה בידיעת הא-ל ויראתו ואהבתו, והשחרות בה מקרית ולא עצמית, שהיא מבגד לבן. (שיר השירים א ה)

מהר"ל:

ויש לתמוה מה הלשון אשרי, דקאמר אשריכם ישראל שמסרם ביד אומה שפלה, ולא עוד אלא ביד בהמתן של אומה שפלה, וכי שייך בזה לשון אשרי. אבל הדבר הזה כמו שבארנו לך, כי יש לראות ולהתבונן מעלת ישראל העליונה שיש להם משפט הצורה השלימה, אשר מצד עצמה ראוי לה השלימות לגמרי, ואין ראוי לה חסרון כלל, והחסרון בצורה הוא בטול אל הצורה לגמרי, ונחשבת נעדרת לגמרי, ומזה הצד היא יותר פחותה מכל אשר הם במדריגה החמרית אשר יש להם מציאות מה, וזו נחשבת כאילו אין לה מציאות כלל רק נעדרת... ובזמן שאין עושים רצונו של מקום אז נמסרו ביד אומה שפלה, כי מה שהם אומה שפלה מורה שהיא יותר חמרית, כי אין ספק שהשפלות מורה על חמריות, שהחומר הוא שפל, ולא עוד אלא ביד בהמתם של אומה שפלה, שאין ספק כי הבהמה של אומה שפלה עוד יותר חמרית. וכאשר תדע מענין הערביים האלו שאין אומה יותר פחותה כמו אלו... אין ספק למבין כי הנמסר ביד זה אין לו מציאות כלל, וכאילו נחשב נעדר... ובשביל זה עצמו יש לישראל שתי בחינות, שאם הם עושים רצונו של מקום מצד שיש לישראל מדרגה נבדלת עליונה שאינם חמריים ראוים לרוממות, ואם חטאו קמעא, הרי כבר אמרנו כי הצורה כאשר אין בה שלמות אשר ראויה אל הצורה, כאילו היא בטילה, כי לא שייך חסרון מה בצורה, הרי על ידי זה נחשב הצורה כאילו אין לה מציאות כלל... (נצח ישראל פרק יד)

סבת הגלות מבוארת בעצמה בכתוב, שהוא החטא שגרם כל זאת. אך סבת הסבה נעלמת ממנו, כי יש לשאול שאלה גדולה מאד, כשאנו חוקרים ומעיינים בחפוש הנבראים כלם תמצא סדר אחד לא יצאו מסדרם ולא ישנו את חקם, ואם כן היה ראוי לפי זה גם כן משורש צדק ונטע נאמן יהיו תולדותיהן בני אברהם יצחק ויעקב כיוצא בהם, ומדבר טוב לא יצא רע, ולכל הפחות אין ראוי שיהיה בהם נמצא ההיפך, כי ישראל מסוגלים היו לחטא, מה שלא תמצא בכל האומות. ולא היה אצל אברהם יצחק ויעקב כמו שהוא אצל שאר בני אדם, שפעמים יוליד צדיק ופעמים יוליד רשע, אבל בני אברהם יצחק ויעקב היו תולדות הרעים שבהם יותר מן הטובים בהרבה זמנים. ומאחר שאברהם יצחק ויעקב היו יסודי האומה הזאת, איך נמצא דבר זה להם, מה שאינו נמצא אל הבעלי חיים הבלתי מדברים. ועל זה אמר ידע שור קונהו וגו', ונגד ב' דברים היראה והאהבה, שראוי היה שיהיו נמצאים בישראל... אבל ישראל לא ידע וגו', רוצה לומר שנקראו על שם השררה והיה ראוי להם לדעת שררת וממשלת הקב"ה אשר הוא מושל על הכל, כמו שידע השור שהוא מלך את שהוא אדון לו, ועם כל זה לא ידעו דבר זה להיות יראים מפניו... אבל עמי לא התבונן הטובות שעשיתי עמהם, ועוד אפשר לעשות להם לעתיד, בשביל כך היה ראוי להיות נמשכים אחר השי"ת בעבודתו האהבה, כמו החמור הנמשך אחר אבוס בעליו... ועל זה אמר ויכוננך, רוצה לומר, שהכין אותך בכל שלימות עד שנעשו ישראל אומה שלמה בכל, כמו שאמרו כי ישראל הם כרכא דכולה בה, ממנו מלכים וממנו כהנים, רוצה לומר כי השי"ת השלים את ישראל בכל השלימות, עד שלא היו חסרים כלל מה שלא היה לשום אומה כלל, והם החליפו הטוב ברע הגמור, ובודאי דבר זה תמיה.

ולא יספיקנו התשובה לומר שהיה זה במקרה, כי בעונותינו היה מתמיד דבר זה בישראל, וכבר התבאר פעמים הרבה, שהמקרה אינו מתמיד. אבל התשובה לשאלה הקשה מזקנים ומחכמים אתבונן, שאמרו בפרק החליל ואת הצפוני ארחיק מעליכם, זה היצר הרע, שעומד צפון בתוך לבו של אדם, והדחתיו אל ארץ ציה, למקום שאין בני אדם מצויין שם להתגרות... ותעלה צחנתו שמניח אומות העולם ומתגרה בישראל, כי הגדיל לעשות, אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם. ויש לשאול למה מגרה באותו שיש לו מעלה. ופירוש דבר זה, כי מי שיש לו מעלה גדולה יותר ממה שהוא לשאר אדם, נחשב דבר זה כאילו הוא יוצא מן הסדר והשעור, ובשביל זה דבק בהם כח אשר הוא מוכן לבטל המעלה אשר אינה לשאר בני אדם... ולכך בשעה שקבלו התורה שהיתה מעלתם על הכל, יצא החטא אל הפועל, לא קודם אלא אחר נתינת התורה...

ועוד יש לך לדעת, כי הדבר שהוא שלם הוא מסולק מן החסרון, אבל הדבר שאינו בשלימות, הנה יש בו חסרון מצד מה, וזה מפני שאין לו אותה מעלה משלימות הגמור, ונחשב חסר, ואחר חסרון ימשך ההעדר והחסרון לגמרי. ולפיכך אותם שיש להם המעלה העליונה כמו ישראל וכמו תלמידי חכמים, אי אפשר שתהיה להם אותה מעלה בשלימות הגמור, ודבר שאינו בשלימות דבר זה נחשב חסרון, ואחר זה נמשך חסרון לגמרי, הוא היצר המביא אותו אל הרע, אחר שאין המעלה שלו בשלימות. ולפיכך כל הנבראים יש בהם השלימות, ולא שיהיה בהם השלימות שלימה, כי דבר זה אינו, רק הדבר שהוא שייך לכל בני אדם דבר זה יש להם בשלימות, ולכך אין מגרה בהם היצר הרע כל כך, אבל ישראל יש בהם המעלה העליונה שהם בני אלקים יותר מכל האומות, ומעלה עליונה זאת אין להם בשלימות הגמור, שאילו היה להם אותה מעלה עליונה בשלימות, היו מלאכים לגמרי, לפי שכל כך גדולה המעלה יש בהם החסרון, ומצד הזה דבק בהם הרע, והוא היצר הרע ביותר מכל. ולכך היו בישראל נמשכים אחר הרע יותר משאר האומות עד לעתיד, כי אז יהיה העולם בשלימות ולא יהיה כאן חסרון... כי הדברים האלקיים אינם בשלימות הראויה להם, לכך דבק בהם החסרון ביותר, ודבר זה מצד עצם מעלתן, כי מצד שהעולם הזה הוא עולם הטבע, ואין הדברים האלקיים נמצאים בו בשלימות, אחר שיש בו חסרון דבק בו הרע, והוא מביא לפעל את הרע, כי מרע יצא רע... וכן מה שמגרה הרע בתלמידי חכמים יותר משאר אדם, דבר זה גם כן מצד כי התלמיד חכם שהוא בעל שכל, וזה אי אפשר שימצא בשלימות בתלמיד חכם, רק בחסרון, ובזה דבק בו הכח שהוא מוכן לבטל המעלה... (נצח ישראל פרק ב)

יש לשאול, שהתבאר הטעם למה נמצא בישראל יותר היצר הרע לחטא, אבל יש לתת סבה, למה היה נמצא חטא העבודת גלולים יותר משאר חטאים. ובפרק חלק, רב אשי מוקי אג' מלכים אמר למחר נפתח בחבריא. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמא... אמר ליה אי הוית התם נקיטת בשפילא גלימא בשינך ורהיטת אבתרא. ורוצה לומר, כי רבי אשי היה סובר כי היו טועים אחר העבודת גלולים ולא היה הדבר הזה משום יצרם הרע, שהיה גובר בהם, רק בשביל שלא היו חכמים כל כך, והשיב לו כי דבר זה אינו כי חכמים היו, רק בשביל שהיה היצר גובר בם היו עובדים עבודת גלולים...

ובזה הראה לו, כי הוא יודע תירוץ הקושיא איך יבא הרבוי מאתו יתברך, דודאי הרבוי בא על ידי ראשית, לכך אין לומר כי לכך היו עובדים עבודת גלולים, מפני שהיו אומרים כי מן אשר הוא אחד לא יבא הריבוי, כי יודעים דבר זה כי מן האחד יבא הריבוי כמו שאמרנו...

וכבר התבאר כי ענין היצר הרע שמתגרה יותר בישראל מפני המעלה העליונה שיש לישראל, שהם אל השי"ת, והם קרובים אליו ובו דביקים, וזהו עצמו הסבה שהיצר הרע מגרה בהם לבטל זה לטעם אשר התבאר, שיהיו דביקים בעבודת גלולים, כמו שמבואר בכמה מקומות, יצרא דעבודת גלולים הוא שמגרה להיות נמשך אחר העבודת גלולים ויצר הרע הזה במחשבת האדם שהוא כח שכלי, מטעם שהתבאר, כי יש לישראל חבור אל השי"ת, ויצרא דעבודת גלולים הוא כח מוכן לאבד מישראל מעלה זאת ולהטעותם אחר העבודת גלולים, וכפי המעלה שיש לאדם כח גופני בערך ומעלה הזאת שיש לאדם גוף קדוש, אשר ראוי שיהיה לו חבור אל כח השכלי שיש לאדם, ומפני זה עצמו גם כן יצר הרע יש לו לבטל מעלה זאת, והוא מסית אותו ללכת אחר תאותו בערוה, ודבר זה הוא ביטול קדושת האדם. (שם פרק ג)

 ויש לך לשאול, למה חרב בית המקדש בעוון ג', ואילו מקדש שני בשביל שנאת חנם. ואין לומר שהיה זה במקרה. ועוד כי אלו ג' עבירות, דהיינו עבודת גלולים, גילוי עריות שפיכות דמים יש להם ענין אחד, כי בשלשתן יהרג ואל יעבר... כי מקדש ראשון היתה שכינה ביניהם, וזהו מעלת מקדש ראשון שהיה מיוחד במעלה שהיתה השכינה שורה בו, ולפיכך חורבן שלו כאשר לא היה ראוי שתשרה שכינה ביניהם, והיינו כשטמאו את בית המקדש, ואין השי"ת שורה בתוך טומאתם, ואלו ג' חטאים נקראו טומאה... אבל מקדש שני שלא היתה שכינה שורה בו, ולכך לא נחרב בשביל אלו ג' עבירות, אבל מעלת מקדש שני היתה מחמת ישראל עצמם, ודבר זה ברור, כי ישראל הם מתאחדים על ידי בית המקדש, היה להם כהן אחד מזבח אחד וכו', ומפני כך נחרב הבית בשביל שנאת חנם, שנחלק לבבם, והיו מחולקים ולא היו ראויים למקדש אשר הוא התאחדות ישראל. 

אמנם לפי הדברים שאמרנו יש לפרש גם כן, כי במקדש ראשון, לפי המעלה העליונה שהיתה להם, היה יצר הרע יותר גדול בהם לבטל את האדם בעצמו, ואלו ג' דברים הם שייכים אל האדם עצמו, כי האדם יש בו ג' כחות, כח השכלי, כח נפשי וכח הגוף... ומפני זה כמו שחרב מקדש ראשון על ידי ג' אלו החטאים המטמאים ג' כחות שבאדם, כך חרב בית המקדש השני על ידי שנאת חנם, כי הנפש היפך לה שנאת חנם, כי הנפש היא אחת וכוללת הכחות כלם... וכאשר יש כאן שנאה הוא פירוד וחלוק, וזהו כנגד עצם הנפש אשר היא הקשור אל כל הכחות... (שם פרק ד)

הסבה השניה אשר בחר השי"ת בישראל אשר לא היה תמורה ושינוי לאותה סבה, כי כאשר אמרנו למעלה משתלשל הרבוי מן השי"ת, שצריך שיהיה כאן עלול ראשון... והראשון הזה הוא ישראל, ומפני זה בחר השי"ת באומה הזאת, ולדבר זה אין לו בטול כלל... ואם יאמר האומר כי דבר זה היה לו בטול והסרה מצד החטא אשר היה בישראל, דבר זה אינו, כי מאחר שהיתה הבחירה מצד השי"ת אשר הוא העלה, אין בטול לדבר זה מצד חטא העלול כלל. ודבר זה בארו חכמים מסכת ברכות פרק אין עומדין, ותאמר ציון עזבני ה' וגו'... ובמדרש ויקרא רבה, בשעה שבקשו ישראל לפרוק עול בימי יחזקאל... אמר להם העולה על רוחכם היה לא תהיה, חי אני אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם. כי הוא יתברך עלה הכרחית אל ישראל, ואין עלה בלא עלול... כי הדבר שהוא מצד העלול אפשר שישתנה, כי העלול הוא בעל שינוי, לכך הוא אפשרי מצד עצמו, ומחוייב מצד העלה. הנה התבאר לך סבה השניה אשר בחר בישראל, והסבה קיימת ולא סרה.

הסבה הג' מצד שלימות הבריאה אשר בישראל, אשר מצד הזה ראוי שיהיה ישראל חלק השי"ת, כי השלם ראוי אל השלם, כמו שיתבאר, כי אומה זאת עצם בריאתה בשלימות הגמור, ואל תשגיח בחטא אשר בהם, מכל מקום עצם הבריאה בהם בשלימות, ודבר זה גורם שהשי"ת בחר בהם, ואין ראוי שיחליף וימיר החטא שהוא דבר מקרה בישראל את הבחירה שבחר בהם מצד השלימות העצמי בישראל, כי טהורים הם מן החטא בעצמם, וראיה לזה, כי הם משתלשלים מן הצורים החזקים מאבות ואמהות שהם קדושים וטהורים. והנה עצם שלהם טוב, ואין בטול החטא שהוא במקרה מבטל הבחירה שבחר בהם בשביל השלימות שבהם...

ובמדרש שיר השירים רבה, אמר רבי יצחק מעשה בקרתנית אחת שהיתה לה שפחה כושית, שירדה היא וחברתה למלאות מן העין, אמרה לחברתה, חברתי, למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה, אמרה לה למה, בשביל שראה שידיה מפוחמות. אמרה לה, אי שוטה ישמע אזנך מה שפיך מדבר, מה אשתו שהיא חביבה עליו ביותר, את אומרת בשביל שראה שידיה מפוחמות הוא מגרש אותה, את שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך על אחת כמה וכמה... והבן מה שאמר כי הקרתנית הזאת ידיה מפוחמות, ורוצה לומר כי ישראל מעשיהם שעושים בידיהם מצד היצר הרע, לכך הם מפוחמות, אבל עצמם הם טהורים, רק שהיצר הרע מגרה בהם... (שם פרק יא)

...ואז מתחייב מצד מדת יצחק, כאשר יעמיק בדין זכות ישראל, וזה שאמר בני ולא בניך, כלומר, הרי ישראל הם עלולים בעצם ובראשונה מן השי"ת, שלכך נקראו בני בכורי ישראל, ומאחר שנקראו בניו ראוי שיהיו מסולקים מן החטא, שכל המחובר ודבק אל הטהור טהור... (שם פרק יג)

...אכן דבר זה כי העונש של החוטא הוא על שעשה דבר הבלתי ראוי לו, ואין ספק כי ישראל הם יותר רחוקים מן החטא משאר אומה, והחטא אין ראוי להם כלל, כי למעלת קדושתם אין ראוי להם החטא כלל, ולפיכך החטא נחשב אצלם יותר יציאה מן הראוי, ממה שנחשב החטא לעובדי גלולים... (שם פרק יד)

בפרק כל המנחות, אמר רבי יצחק בשעה שהחריב הקב"ה את בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם עומד בבית המקדש, אמר לו מה לידידי בביתי, אמר לו על עסקי בני באתי, אמר לו בניך חטאו וגלו, אמר לו שמא בשוגג חטאו... וביאור ענין זה, כי כן ראוי אל התחלת הויה שילמד זכות שלא יגיע הפסד אל ההויה. והתשובה על זה מן השי"ת אשר פעל ומסדר הכל באמת ובמשפט, בניך חטאו וגלו, אע"ג שבניך הם, וראוים להיות מתדמים אל מי שיצאו ממנו, מכל מקום נמצא בהם החטא, ולפיכך אברהם מלמד זכות שמא בשוגג חטאו, והחטא בשוגג אין זה לעצם האדם, כי עצם האדם הוא מדעתו, והשוגג עשה בלא דעת... ואז אמר היה לך לזכור ברית המילה, פירוש, אע"ג שחטאו, מכל מקום מצד חשיבות ומעלת עצם הצורה שבהם, אף שיש חטא מצד החומר, מכל מקום יש להם צורה נבדלת אלקית מצד עצמם... ועל זה אמר שגם צורתם השחיתו, וראיה לזה כי העבירו בשר קודש מעליהם עד שנשתנו באמיתת עצמם... והשיב לו הקב"ה אל תהא סבור שדבר זה לעולם, כיון שקבלו ישראל השתנות בזה הדבר שהוא בטול צורתן, כי ישראל נמשלו לזית, מה זית התחלתו מר וסופו מתוק, כך ישראל... כי יש לישראל צורה נבדלת קדושה אלקית, ואמיתת צורתן הוא השי"ת, שהוא יתברך צורה אחרונה להם, כמו שחתם בשמם באחרונה שם א-ל, ולא נתקלקלה הקדושה שיש בהם... (שם פרק יט)

...כי בודאי החטא לישראל גם כן מקרה, כאשר התבאר, ואם כן גם דבר זה אי אפשר שיהיה קיים נצחי, כי עצם ישראל מצד עצמם ראויים שיהיו בלא חטא, ועוד כי איך שאפשר שיהיה החטא נצחי, כי עיקר החטא הוא היציאה מן הסדר הראוי, ואם כן החטא הוא מקרי גם כן, והתבאר כבר שאין מקרה מתמיד. ובפרק חלק אמר רב כל הקיצין כלו, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ובמעשים טובים... הפירוש הוא כמו שאמרנו, כי הגלות הוא דבר מקרה, הן הגלות מצד עצמו, שהוא דבר יוצא מסדר העולם, כי לפי סדר העולם ראוי שתהיה האומה הישראלית תחת רשות השי"ת, ואם הגלות תולה בחטא, גם כן אין החטא דבר בעצם רק הוא מקרה, ודבר שבמקרה אין קיום לו, ולפיכך אי אפשר שלא יעשו תשובה מצד עצמם כמו שראוי... (שם פרק לא)

ובמדרש: חטאה בכפלים, חטא חטאה ירושלים... וביאור זה, כפל חטא של ישראל, כי לפי מעלת צורתן האלקית אין ראוי שיהיה בישראל חטא, כי האומות שחוטאים מפני שעצמן הם בעלי חומר, לכך לא נחשב החטא שלהם בכפל, כמו החטא של ישראל, כי הכפל מורה על הצורה, כי אצל העכו"ם שהצורה בטלה אצל החומר, ולכך אין להם מדריגה שנית, רק מדריגה חמרית בלבד, אבל ישראל בעצמם יש להם מעלת הצורה, ולכך חטאם בכפל מצד הצורה שהיא שנית על מדריגת החומר, ולקו בכפלים פירוש, כשם שחטא שלהם אינו לפי מעלת צורתם הנבדלת, שאין ראוי שיהיה בהם חטא לפי מעלתם הנבדלת... (שם פרק מט)

ראה גם ישראל-כללי, שם פרק נו.

...ובזה יתורץ לך הקושיא, למה יקראו אלו הדברים נסיון, משמע שמנסה הקב"ה אם יכול לעשות זה, ומה נסיון הוא בעגל שהיה רק חטא. אבל חטא של ישראל מה שלא היה להם לחטא נקרא נסיון מלשון נס, שהוא שלא כמנהגו של עולם, כמו מי שמנסה את אחר בדבר שהוא יוצא מן המנהג, והיו נוהגים עם השי"ת שלא כמנהג ושלא כסדר, ובזה היו מנסין אותו, אף על גב שודאי הם לא כוונו לנסות את הקב"ה, מכל מקום נקרא חטא שלהם נסיון להקב"ה, בפרט כאשר החטא שלא כמנהגו של עולם, שלא היה ראוי להם אחר כל הטובות שעשה עמהם... (דרך חיים פרק ה ה)

וביאור ענין זה, כאשר תעמיק ותבין התשובה אשר השיב לו הקב"ה לאברהם, כי ישראל יש להם מעלה מיוחדת, כי ישראל מעלתם שהם נבדלים מן הפחיתות לגמרי, והחטא שמקבלים אין זה רק מקרה, ודבר שהוא מקרה בלבד אפשר הסתלקות, ולפיכך אין ראוי להעביר ישראל בשביל החטא, כיון שבעצם הם טהורים, ואין החטא להם בעצם, ואין דבר שבמקרה מבטל עצם ישראל... ולפיכך אמר בשביל הכפרות, שיש כפרה לישראל על חטאם, ודבר זה הוא לישראל בפרט לא לשום אומה, ובשביל כך יתקיימו... (גבורות ה' פרק ח)

...ואמר אף אם היו עונותיהם סדורות, וזה שיהיו חטאים הרבה מאד, ובזה אינם במקרה וסדורות וקבועות, כשלג ילבינו, השי"ת מכפר לישראל, כי החטא הזה אף אם הוא נמצא בישראל, הוא מצד הגשמיות, ובודאי מצד הזה הם סדורות, אבל כתיב (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, עד שהשי"ת מסלק אותם מן הגשמיות הרע, ואז יהיו מסולקים מן החטא לגמרי, ורמז בזה אם יהיו חטאיכם כשנים, ואין דבר יותר קבוע ומסודר מן השנים, והוא דבר בעצם שכך הוא מששת ימי בראשית, ועם כל זה יש לשנים בטול והסרה, שהרי סוף העולם להתבטל ולהחרב, ודבר זה מצד שהעולם גשמי, וכן עונות של ישראל אף אם יש סדר וקביעות מצד הגשמי, יש הסרה לחטא ישראל בזה, שישראל מדרגתם בלתי גשמית, ומצד זה יסלק אותם מן החטא... (חידושי אגדות שבת פג ב)

רמח"ל:

...והנה ישראל חטאו הרבה, והיו חס ושלום חייבים כליה, מה עשה הקב"ה, לוה מס"מ הרשע, והיינו שרצה שיאריך לו הזמן ונזקף עליו במלוה את החוב, אם לא ישובו בתשובה חס ושלום יאבדם. וגם ההלואה זאת לא היתה בחנם, אלר ברבית, כי כך היא ההנהגה עם הס"מ הרשע, והרבית היא כל השלוה והגדולה שנתנה לעוברי רצונו, והנה לכן צריך שלא יקנאו ישראל בהם או ללכם בדרכיהם, כי זאת להם תחת מה שהניח ס"מ הרשע קיום לעולם ולישראל, ואורך הזמן עד שיחזרו בתשובה. והנה על זה כתיב תחת עבד כי ימלוך, שהוא ס"מ, שמתגאה בכחו, ושרים הולכים כעבדים שנעשו עבדים לפניו מפני ההלואה הזאת... ומכאן נמשכו הגזירות רבות שהיו בעונותינו הרבים בזמן הגלות, ולכן צריך לתקן תמיד תיקונים בעבור זה, כי באמת הגלות היא קלקול גדול, שכולל כמה מיני קלקולים, וזהו מארי דחובא דחיק... (אדיר במרום דף יב)

והנה כל אלה הדברים נראים כדברי קנטורים, אך הוא הדבר אשר דברתי לך, כי כח הארות הנשמות בגבורה הם מעבירים סימום הס"א, והוא סוד הוכח לחכם ויאהבך. והאמת, כי מפני החטאים אשר חטאו ישראל, ומה שגרמו למשה לחטא בסלע ועניני הערב רב וכל שאר קלקולים שהיו בעולם הם גומרים סיתום הס"א, ונשמותיהם של צדיקים מתקנות בעד ישראל הרבה, כי הם סובלים חטאיהם בסוד והוא מחולל מפשעינו, והם צריכים להיות במלחמה הזאת הנראית לפנים בעיניהם, ובאמת אינו אלא כנגד הס"א, ועל כן הנה רעיא מהימנא המשיך ההארה הזאת להם, והיתה הולכת להעביר סיתום הרעה הנמשך מאחר שאין תלמידי חכמים למטה לומדים לשם שמים כראוי, והם בתחלה היתה הארתם חזקה בסוד המגן, ולכן נצולו מן האבן, כי לא הוצרכו למחץ, ואז היה ממשיך המשך יותר גדול בסוד שית אבנין שלבחינתם לא היה זה הכח... (שם דף טז, ועיין שם עוד)

כלי יקר:

שעיר עזים - על מה שזבחו לשעירים, ומה שאמר אתם יש בידכם תחלה וסוף, נראה שסובר כי מכירת יוסף גרמה לעגל, מדת הקנאה המצויה בישראל, כמו קרח ועדתו, שחשבו בקנאתם על משה מה היה לו, כדי לפרק עולו ולמנות עליהם העגל... (ויקרא ט ג)

כל עונותם - דרשו רז"ל עונות תם, זה יעקב, ובדין הוא, כי המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו, וידוע שסמאל תמיד משתדל להחטיא את ישראל, וכן עשו, על כן ראוי לטעון עליו כל עונות תם, שיעקב מצדו תמים עם ה', והוא גרם להם לחטא. (שם טז כא)

...ומכאן נשתלשל שאין ישראל שבים במוסר המוכיח בפה, כי אם על ידי הכאת שבט הנוגש, ובזה אין שבים מהר, וצריך הכאה אחר הכאה... (במדבר כ ח)

אור החיים:

לא הביט און - יתבאר על פי דבריהם ז"ל כי על ידי חטא האדם נרשם כח הרע באבר שבו עשאו... וזה אינו אפילו ביעקב, שהם המון העם, שכולם נשמרים מעשות הרע, והגם שיטעו מדרך השכל אינו נקבע בנפשם האון, שהיא חלק הרע, על כן אומרו כלך יפה רעייתי ומום אין בך, פירוש שאין החטא עושה בו מום קבוע, אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה והדחה... ולא ראה עמל - פירוש אפילו פגם שצריך עמל להעבירו אינו באותם שנקראים ישראל, שהם הצדיקים, או חטא המחשבה שגם הוא יקרא און, על דרך אם און ראיתי בלבי, שאין ה' מביט אל המחשבה הרעה ביעקב, פירוש שאין עושה ביעקב המחשבה הרעה רושם האון, שהוא ענף הרע... (במדבר כג כא)

שחת לו - גורמים רעה לעצמם, שאז אינם נקראים בנים כי אם עבדים, ואין החטא בא ממנו כי אם על ידי רוח שטות שבהם, שהיא רוח רעה ונקראת מום רע. ופתלתול - שאם עקשים לבד התורה מישרתם, אבל הם מתחזקים בעקשותם. (דברים לב ה)

כי מגפן - נותן טעם למכירתם, וכבר הודעתי כי דבר שבקדושה יש כנגדו בסט"א, וישראל נמשלו לגפן, וכשהרשיעו אמר מגפן סדום, וגפן אילן רע של אחיזת הרשעים, שאינם אלא אוחזים בה, ואין כל ענפים ממנה, אמר מגפן, ולא כי גפן, ואמר סדום, שמלאה סאתם כסדום... (שם שם לב)

וראה עוד ישראל-כללי, במדבר כה יד.

הכתב והקבלה:

ראה ישראל-כללי, דברים לב ה.

מלבי"ם:

את מריך - הנה ישראל עזים באומות, כמו שאמרו חז"ל, וזה להם מעלה וחסרון, מעלה שעל ידי כן האיש הישראלי נקל לו למסור את נפשו על מוקד האש ולא ימיר דתו בדת אחרת, אבל חסרון כשאין הדור זכאי והמינות מתרבה, הנה להמיר דתם אין רוצים, אבל רוצים כמו כן לפרוק עול, הנה לוקחים דרך זה לעצמם לעשות באורים בתורה ולאמר שהמצות נתנו לפי העת והמקום וכדומה, וזה שאמר כי מצד מריך תרצו לחטוא, ומצד ערפך הקשה תרצו להשאר בדת יהודית... (דברים לא כז)

וישמן ישורון - כשהתחיל להיות שמן על ידי התענוגים הנזכרים, התחילו להתרשל בעבודת ה' כדרך הבהמה, שמרוב אוכל שיתנו לה יקראה שמבעטת בהמושיט לה אוכל. וכשהגיעו לתכלית השמנות אז ויטש - שעזבו לגמרי לעבוד את ה' ועסקו כל הימים בתענוגות בני אדם, ואחרי שחדלו לעבוד את ה' ונתדבקו בתענוגים, אז וינבל - שעשו מעשה נבלה, ועשו כל אשר צוה ה' שלא לעשות... (שם לב טו)

רש"ר הירש:

את מקדשיכם - נוכחות גלולים וחמנים מראה את שויון רוחם כלפי עבודת ה', אינם משוכנעים משום דבר, ועובדים רק לפי האינטרס הרגעי שלהם. (ויקרא כו לא)

ושבע ודשן - זהו המוקש שאליו מתנפץ שוב ושוב האושר הלאומי של ישראל. רק כאשר ילמדו להיות נאמנים לה' ולתורה גם תוך שפע גשמי ישיגו את מטרתם. (דברים לא כ)

חטאנו - חטאי המדבר היו סמפטומטיים לחטאי העתיד, עגל ומרגלים, הכפירה בהשגחת ה' במחשבה ובמעשה, ובעל פעור, אזהרה נגד הטעות של "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" בעבודה זרה וגילוי עריות, ומי מריבה היא אזהרה למנהיגי העם להזהר במעשיהם. (תהלים קו ז)

העמק דבר:

לא הביט און - האון שישנו ביעקב אינו בעצם מושרש בלב, כמשמעות הבטה, שהוא הסתכלות בפנים הדבר, אלא הוא כרוח שטות שהוא טבע התאוה וכדומה. (במדבר כג כא)

והשחתם - בתחילה רק לתאבון, שנוחה להם עבודת השמש, ובסוף ועשיתם הרע - להכעיס ולסלק השגחתו מהארץ. (דברים ד כה)

משך חכמה:

...וכשישראל חוטאים בין אדם למקום פוקד עליהם חטא העגל, ואם בין אדם לחברו חטא מכירת יוסף... (ויקרא טז ל)

ובקשתם משם - כי כשחטאו ונסתרים מהשגחתו אינם מאוחדים על ידי דביקותם במרכז מקור החיים, כקוים היוצאים מהנקודה המרכזית, אבל אח"כ-ומצאת. (דברים ד כט)

שפת אמת:

במדרש, רבים אומרים לנפשי וכו'. שאחר החטא נאמר כי תשא את ראש וגו', ועוד במדרש כי על ידי החטא זכו למצות שקלים, עבירתן של ישראל מביאתן לידי זכות, והוא כענין שאמרו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולין לעמוד, כי כשאדם חוטא אי אפשר להתתקן עד שיתעלה למדרגה עליונה שלא נפגם שם החטא... והטעם כי בהקרבת התמידין בכל יום נתרוממו ראשן של בני ישראל להתדבק במדרגה שהיו קודם החטא... (שקלים תרנ"ה)

איתא במדרש כל המועדות עתידים להתבטל וכו'... שכל הסדר והצורה ניטל מבני ישראל בשביל החטאים, אעפ"כ בני ישראל יש להם דביקות בעצם בהקב"ה, כמו שכתוב כי חלק ה' עמו, וזו הישועה היה למעלה מסדר והנהגה של התורה, וכן איתא גם ביום הכפורים, אם יהיו חטאיכם כשנים, פירשו חז"ל אפילו סדורות ובאות כשנים הללו, כשלג ילבינו, אפילו קלקלו כל הסדר המסור להם, וזה בא מלובן העליון שמוחל עונות עמו... (פורים תרס"א)

במדרש וירם קרן לעמו וגו'... אמרו אומות העולם למה אין אתה מקרבנו, אמר להם לפי שאתם חוטאים, אמרו לו וישראל אינם חוטאים, והשיב כי הם כמו בת קטנה שאין אביה מקפיד עליה וכו', הענין הוא כמו שכתוב בזוהר הקדש, שמא דקב"ה סתים וגליא, כמו כן בני ישראל סתים וגליא... נשמות בני ישראל חלק ה' ממעל וחלק בני ישראל בעולם הזה הוא בחינת קטנות, ועיקר הנשמה דבוקה במקורה ובה אין מגע סט"א וחטא כלל, ולכן איתא כשאדם חוטא נשמתו מסתלקת ממנו, וזה הנשיאות ראש הוא התדבקות אל השורש... (במדבר תרס"ד)

בפסוק לא הביט און ביעקב וכו', פירוש כי אין החטא עושה רושם בישראל לסלק מאתם אלקותו ית"ש, כי החטא שלהם במקרה ולא בעצם, כי מאמר אנכי ה' אלקיך קיים לעד, ההוא אמר וגו' ולא יקימנה, וזה הטעם שאינו מתבונן בעונות שלהם, שהם רק במקרה גם ותרועת מלך בו, שמעניש אותם מיד בעולם הזה, ואין מניח למלאות הסאה עד שיסתלק חס ושלום אלקותו מהם. (שם בלק תרנ"ה)

בפסוק לא הביט און וכו', פירשו חז"ל שאין מביט בעבירות שלהם, וקשה אדרבא הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, אבל הענין הוא כי בכלל יעקב וישראל לא הביט און, כי אין החטא נוגע לבחינת יעקב וישראל, כמו שבקש יעקב אבינו ע"ה בקהלם אל תחד כבודי, וזה הכח של יעקב וישראל שיש בכללות בני ישראל לא נפגם לעולם, אכן החוטא נסתלק ממנו מקודם הארת הקדושה שיש בו מכלל יעקב וישראל... (שם תרנ"ח)

בפסוק ויאמר אסתירה פני וגו'... ויש דורות שהקדושה נגלה בהם פנים בפנים, אבל יש דור תהפוכות שנראין רע, אבל אין תוכן כברן ועתידין לחזור למוטב, וזה שאמר לא אמון בם, וזה אראה מה אחריתם... וזרוק חוטרא אאוירא אעיקרו קאים. (האזינו תרנ"ה)

בפסוק זכור ימות עולם... וכן צריך להיות איש ישראל, דכתיב חלק ה' עמו, אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, פירוש שיש בהם חלק אלקות שאינו מקבל שינוי, ואפילו אם נשתנו על ידי החטא יכולין בתשובה לחזור ולהתלבן... (שם תר"ס)

שם משמואל:

אבל הפירוש הוא, דהנה לכאורה נראה שתשובה כזו על ידי יסורין רחמנא ליצלן אין בה כל כך שבח, על זה בא לומר שאינו כך, שהרי זית כך צורתו, שיתן שמנו אחר כל המעשים, ומכל מקום זה שבחו, כי על ידי המעשים אינה נולדת לו תכונה אחרת, רק שמקודם היה טמון שבחו בפסולת המקיפו, ומשקין מפקד פקידי, וכשמסלקין הפסולת ממילא נתגלה שבחו וטבעו, כן ישראל בעצם הם טובים, רק לפעמים במקרה פסולת מקיפתם, וכשמסירין הפסולת ממילא נתגלה עצם ישראל... (שמות תצוה תרע"ג)

...ובזה יש לפרש דברי המדרש (איכה רבתי סוף פרק א'), חטאו בכפלים דכתיב חטא חטאה ירושלים... אך לפי דרכנו יש לפרש שהוא מקביל לעומת שתים רעות עשה עמי, הא' אותי עזבו מקור מים חיים, היינו שלא היו מסתכלין כלפי המעלה, ובזה גרמו, שלעומתם גם השי"ת הסב פניו מהם והיה כדמיון מיעוט הלבנה, מפאת שאינה עומדת נוכח השמש, ובמה שחצבו להם בורות נשברים המשיכו עליהם כחות חיצוניים ונעשה מסך מבדיל... (ויקרא תרע"ד)

...כן הענין בישראל, בני אבות הקדושים, כשישראל מטיבים דרכם והקב"ה רוצה לפסוק להם ברכות וישועות בשביל מעשיהם הטובים, נמצאים מקטרגים שמקטרגים לומר שאין זה להם כל כך שבח, כי בני האבות הקדושים המה, ולמה לא יטיבו דרכם, כי כן הורגלו מבית אבותם וחדר הורתם, ואם חס ושלום להיפוך, אז יגדילו מטעם זה חטא עונותם. אבל הקב"ה מליץ על בניו איך תאמרו שטיבעם נוטה לטוב, הלא עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו במעשה העגל, הרי שטבעם נוטה אינו כל כך טוב מלידה ומבטן... וממוצא הדברים שלא בכל עת טוב להזכיר את שורש ישראל ומקור מחצב נשמתם, כי אם חס ושלום ישראל בלתי ראויים זה גורם עוד קטרוג חס ושלום. (שם אחרי תרע"ג)

...נראה הפירוש, דהנה ישראל בעצם הם טובים והחטא הוא במקרה, כמו שכתב ואם תלכו עמי קרי, לפי המקרה, ולא לפי עצם מעלת נפשם, כי עצם נפש ישראל אי אפשר להתקלקל, אפילו עושה חטאים היותר גדולים, אף על פי שחטא ישראל הוא, הא למה זה דומה, לאבן טובה יקרה ומאירה שנפלה לתוך האשפה ונתטנפה מאד, אף על פי כן בכל מקום שהיא אבן יקרה היא, כן נפש ישראל, שלאחר המירוק בעולם הזה או בגיהנם או על ידי גלגול, סוף כל סוף תשוב להאיר ככוכב מזהיר... (שם בחקותי תרע"א)

וכבר אמרנו הטעם שישראל בעצם קדושים וטהורים, והעוונות שנמצאים בישראל הם בגרם עשו בגשמיות, כמו שכתוב (תהלים ק"י) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם וגו', או ברוחניות שעשו במעשיו הרעים מקלקל את האויר, וזה מושך גם את ישראל לחטאים... (במדבר בהעלותך תרע"ב)

והנה ידוע, שכל כחות הטומאה אינם יודעין ואינם שולטים אלא במה שבגלוי, ועל כן בית הסתרים אינו מקבל טומאה, ועל כן מאחר שנראה בגלוי כאילו נסתלק מישראל שם ה' השוכן אתם, שוב באים כחות הטומאה והחיצוניים ומתדבקים בהם, ומושכים אותם לחטאים ועונות עוד יותר ויותר, מה שאינו כן בגוים, כמו שאינם מטמאין במיתתם, כן נמי אינם נעשים גרועים יותר על ידי חטאים, ונשארים על המתכונת שלהם שהיו חומריים, אבל בלי כח מושך לרע חזק מאד כמו בישראל, שכח הרע הנשתאב על ידי חטאים הוא דוגמת כח קדושה שנסתלק מהם, ועל כן יש לו חוזק ביותר... מכחות הרעים החומריים הטבעיים. ולפי האמור מובן נמי הענין שחטא עבודה זרה היה נמצא ביותר, שהוא לעומת שם ה' אלקי ישראל שנסתלק מלהופיע בהתגלות, ומזה בא הענין שמתגרה היצר הרע בתלמידי חכמים יותר מכולם, וכן במקדש ראשון שהיו נמצאים עוונות יותר ממקדש שני. ובזה יש לפרש מה שאמרו ז"ל חטאו בכפלים ולקו בכפלים וכו', שחטא הוא לשון חסרון, אם כן לעולם יש שני חסרונות, חסרון הסתלקות הקדושה, אפילו יצויר בלי חסרון השתאבות כחות הטומאה, וחסרון השתאבות כחות הטומאה, אף אם יצויר בלי הסתלקות הקדושה, אין לך חסרון גדול מזה... (דברים ואתחנן תרע"ח)

וזוהי מדת המשפט הנוהגת לדורות לפני המלך המשפט, דכל המקטרגים עומדים ומקטרגים על ישראל שעושים מעשים בלתי ראויים חס ושלום, אבל המשפט מברר שישראל בעצם קדושים וטהורים, אלא החטא שנמצא בהם הוא מפאת כח האומות, כמו שכתוב (תהלים ק"ו) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם... (שם תצא תרע"ז)

ראה גם ישראל-כללי, ויקרא תרע"ד.

פרי צדיק:

...ואף שכוונת ישעיה היתה על ישראל שהם טמא שפתים, והיה כלשון הרע על ישראל, אבל הדברים שנכתבו בנביאים הם דברי תורה, שבאמת נאמרו כן על ידי פי ה', והם לימוד זכות על ישראל, שחטאם רק מן השפה ולחוץ... וזה היה זכות על ישראל... ועל דרך שאמרו (שיר השירים רבה ז') בב' מקומות פעלו ישראל עם הקב"ה, בסיני פעלו בפיהם ולא פעלו בלבם, שנאמר ויפתוהו בפיהם וגו', והיינו שכיון שאחר שאמרו נעשה ונשמע ובזמן מועט קלקלו, על כן היה מאמרם רק משפה לחוץ בפיהם ולא בלבם. בבבל פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם וכו', והיינו שבבבל היה החטא רק מהשפה לחוץ, אבל לבם היה קשור בהשי"ת, וזה שאמרו (מגילה י"ב) הם לא עשו אלא לפנים וכו'. וכן היה כאן לימוד זכות על ישראל, שהם רק עם טמא שפתים מן השפה ולחוץ, אבל לבם טהור וקשור בשרש בהשי"ת, וזה היה המכוון מצד השי"ת... (שמות פקודי ד)

...ומהבעל שם טוב זצוק"ל איתא, משל למי שבא לנסות אשתו, ונדמה לרב החובל, ותפסה ופיתה אותה ולא רצתה, עד שאנסה להתרצות לו, ואחר כך באתה אליו בשברון לב וגלתה לו הדבר, אמר לה בעלה, אנכי הייתי, ומעולם לא זנית עם אחר. כן יברר השי"ת חטאי ישראל, שהכל היה על פי השי"ת... וכן שמעתי מאדמו"ר מאיזביצה זצ"ל, פירוש הפסוק ממרים הייתם עם ה', דהוה ליה לומר נגד ה', אך הפירוש שיברר השי"ת שמה שהיו ממרים היה גם כן עם ה', וממנו יצאו הדברים, ואחר שיעשו תשובה מאהבה, שזדונות נעשו כזכיות, והיינו שיברר השי"ת אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית וכו', והיינו שכן הוא סדר הבריאה, ברישא חשוכא והדר נהורא, דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, וזהו מרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה למים... אז החושך נעשב טוב מאד... (ר"ח מנחם אב, א)

רבינו ירוחם:

יעויין ברש"י ואתחנן (דברים ד') על הפסוק אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים, לא מנען מלטעות אחריהן וכו' לטרדן מן העולם... ולמידין אנו מזה גם ההיפוך, היינו שאותנו בני אברהם יצחק ויעקב שלקח אותנו לנחלה לו, לא חלק לנו אותם, היינו לא החליקנו בדברי הבליהם לטעות אחריהם. וזהו כלל גדול שבנחלת ה' אין יצר הרע שולט, היינו שאין מקום לטעות, מפני שמהותו של חלק הקב"ה הוא האור והגילוי, ואין שם שום מקום טעות, עצמותו ויחודו נגלה לעין כל... (דעת חכמה ומוסר חלק ג עמוד קמד)

מכתב מאליהו:

...ושם דבור המתחיל במדרש ונשא השעיר, נוטל הקב"ה עונותיהם של ישראל ונותנן על עשו הרשע, אמר עשו מה כח יש לי... ומבאר שם כי חטא ישראל הוא מצד יצר הרע, ועשו וזרעו הן הן יצר הרע של ישראל, ולכך אמר שנתן חטא יעקב על עשו, כי החטאים באים מבחוץ על יעקב מצד היצר הרע, ולכך נותן החטאים על עשו. 

עוד יש שם... כאשר תבא זמן הגאולה יתן עוונותיהם של ישראל על עשו, כי הם גורמים לישראל לחטא מחמת כובד הגלות אשר הכבידו עליהם, עד שמרוב צרותם באים לחטא בכמה דברים, ובפרט העניות... ולכך ראוי שיתן על עשו חטא ישראל. ואז אמר עשו מה כחי שאתה ניתן עלי חטאים של יעקב אחי, כי אין כח לעשו לעשות דבר אם לא שגזר השי"ת, ולכך אמר הקב"ה נוטל עוונותיהם ונותנן על בגדיו שלו, כי המדות של הקב"ה נקראים מלבוש... ואמר שהוא יתעלה יושב ומכבס עד שלבושיה כתלג חיור, רוצה לומר כי הוא יתעלה לא יתייחס אליו שום חטא כלל... ובזה מסלק החטא מישראל גם כן, ואז יקויים בעת ההיא יבוקש את עוון ישראל ואת חטאות יהודה ולא תמצאנה. המהר"ל גילה לנו דברים אלו טפח בענין נעלה ונשגב זה. הנה כבר ביארנו כמה פעמים שלכל אחד מישראל נקודה פנימית הדבוקה בה', וכן אמרו ז"ל שמעולם לא עבדו ישראל עבודה זרה מרצון פנימי אליה, אלא כדי להתיר להם עריות וכו', מה שאין כן בעכו"ם שתוכם עבודה זרה, ומטעם זה גם כשישראל עושה מצוה שלא לשמה נקרא צדיק גמור... כי בלב כל ישראל יש נקודת לשמה, שאליה מתדבק מעשה המצוה, מה שאין כן בעכו"ם. ולפיכך כשהעכו"ם חוטא נכנס פגם החטא לפנים לבו לגמרי, ונטמא כולו, אבל בישראל אינו כן, וזה ענין הברית של "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם", שאין אפשר שתכלה הנקודה הפנימית מישראל לעולם...

בבחינה זאת מתבארת כפרת עצם יום הכפורים, שמתגלה ומתאמת שאין עצם החטא דבוק לישראל, ותוכם נשאר טהור, ואם כן מאין באו החטאים? אין זה אלא שסיבות חיצוניות גרמו להם, סביבת הגויים, צער הגלות, וכדומה, ומצד זה מסולקים הם מן החטא וזוכים להנצל מן העונש על פי המבט של מדת הרחמים העליונה, וזוהי בחינת כפרת עיצומו של יום לשיטת רבי... (חלק ב עמוד ק, עיצומו של יום)

חכמה ומוסר:

ועל פי זה יבואר המובא במדרש שיר השירים (תנחומא אמור י'), בג' מקומות הוכיח הקב"ה את ישראל, התחילו אומות העולם שמחין והתחיל לשבחן. ומדרש פלא הוא כמובן, אך הענין, כי הפרש יש בין ישראל לאומות העולם בזה, כי אומות העולם גם בלא תאוה מוצאת יחטאו, מה שאינו כן בישראל, גם אם חוטאים, אך זה רק במקום תאוה מוצאת... והבחינה לזה, כי האומות שונאים את ישראל על שהם שומרים המצוות, ועל אחרים הרי אין תאוה. אבל בישראל אין מדה זו, וזהו אשר התחיל לשבחן... (חלק ב סימן רפד)