ישראל   מדות וטבע

(ראה גם: אדם-מדות, דרך ארץ, ישראל)

 

ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם, נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך. (מלכים א כ לא)

תלמוד בבלי:

...והא אמר רב הונא ישראל קדושים הן, ואין משמשין מטותיהן ביום... (שבת פו א)

אמר, שלשה סימנים יש באומה זו, הרחמנים, והביישנין, וגומלי חסדים, רחמנים דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, ביישנין כדכתיב בעבור תהיה יראתו על פניכם, גומלי חסדים, דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו', כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו... (יבמות עט א)

דאמר רבי יוחנן בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו בהר סיני לא פסקה זוהמתן. (שם קג ב)

תניא בעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה, לבלתי תחטאו, מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא, מיכן אמרו סימן יפה באדם שהוא ביישן, אחרים אומרים כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא, ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני... (נדרים כ א)

ואמר רבי אלעזר כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה, כתיב הכא כי עדת חנף גלמוד, וכתיב התם ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה וגו'. אמר רבי ירמיה בר אבא ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה, כת ליצים, וכת חניפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע... ואמר אליהם שמע ישראל וגו' על אויביכם ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כמה שנאמר ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות, ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל... (סוטה מב א)

תנא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין... שאלמלא לא נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש, ג' עזין הן, ישראל באומות, כלב בחיות תרנגול בעופות... (ביצה כה ב)

מדרש רבה:

...מהו והנה עם קשה עורף הוא, אמר רבי יהודה בן פולויה בשם רבי מאיר, ראויים להערף, אמר רבי יקים שלשה חצופים הם, חצוף בחיה כלב, בעוף תרנגול, ובאומות ישראל. אמר רבי יצחק בר רדיפא בשם רבי אמי אתה סבור שהוא לגנאי, ואינו אלא לשבחן, או יהודי או צלוב. אמר רבי אבין עד עכשיו קורין את ישראל בחוצה לארץ האומה של קשה עורף, אמר רבי נחמן תדע לך שהם קשים, כשבא הקב"ה ליתן להם את התורה מה כתיב בהם, ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, אמר הקב"ה אראה להם כל נסי, ולואי ליהני. (שמות מב ט)

דבר אחר ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד... כך אתה מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין, שנאמר (בראשית י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, אף הקב"ה זקף להן כנגדם שני אריסין, חסד ורחמים, שנאמר ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד... (דברים ג ט)

שוחר טוב:

חסד א-ל כל היום, אמר לו סבור אתה שאם לא קבלנו אחימלך ולא נתן לנו פרוסה לא היה אדם מישראל שיתן, נהוגין הן ישראל לעשות חסד א-ל כל היום... דבר אחר מצווין הן ישראל לעשות חסד לכל מי שיבא... אמר לו דוד לדואג, אדם שעוסק בחסד א-ל כל היום עושה דבר קשה, כביכול, שכל מי שהוא עוסק בתורה, כאילו עושה חסד א-ל כל היום... (תהלים נב)

תנא דבי אליהו רבא:

מעשה בכומר אחד ורבי יהודה הנשיא שהיו אוכלין ושותין יחד, וכשהטיבו לבם אמר לו אותו הכומר לרבי יהודה הנשיא, אנו רחמנים יותר מכם, כשנתן לכם רשות להכרית אותנו לא שיירתם בתוכם אלא נשים בלבד, שנאמר (מלכים א' י"א) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום... אמר לו רבי יהודה אם רצונך יכנס תלמיד אחד משלי ויאמר לנו דבר שנשמח בו, אמר לו הכומר יכנס, נכנס אותו התלמיד ועמד על רגליו, ואמר בעל הבית הוא יודע באיזה מקום יפקיד את כליו, וכשיבא בעל הבית לביתו יביא כליו עמו לתוך הבית, אמר את הדבר ושנה ושילש ג' פעמים עד שהגיע אותו הכומר לגופו של דבר... (פרק י)

ילקוט שמעוני: 

אמר רבי אחא בר אבא אין אתה יכול לעמוד על אופיא של אומה זו, נתבעין לעגל ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין... (שקלים ב ב)

שבתאי בר מרינוס איקלע לבבל, בעא מינייהו עיסקא ולא יהבו ליה, ומיזן נמי לא זנוהו, אמר הני מערב רב קא אתו, דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. (דברים פרק יג, תתפט)

תרגום יונתן:

לא מרובכם - לא מן בגלל דאתון גיוותנין מן כלהון אומיא צבי ה' בכון ואתרעי בכון, אלכן דאתון מכיכי רוחא ועינוותנין מכל עממיא... (דברים ז ז)

רש"י:

לא מרבכם - ...ומדרשו, לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע לכם טובה, לפיכך חשק בכם, כי אתם המעט - הממעטין עצמכם, כגון אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר, וכגון משה ואהרן שאמרו ונחנו מה... (שם)

משנה תורה:

חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו לעשות צדקה, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, שנאמר בצדקה תכונני, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, ואין דבר רע והיזק נגלל בשביל הצדקה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום. כל המרחם מרחמין עליו, שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, וכל מי שהוא אכזרי ואינו מרחם יש לחוש ליחסו, שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם שנאמר אכזרי המה ולא ירחמו, וכל ישראל והנלוה עליהם כאחים הם, שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ואם לא ירחם האח על האח מי ירחם עליו... (מתנות עניים י א וב)

...ואף על פי שהדין כך, מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר, ויאכילהו וישקהו מכל מאכל ומשתה... וכן לא יבזהו ביד ולא בדברים, לעבדות מסרן הכתוב ולא לבושה, ולא ירבה עליו צעקה וכעס אלא ידבר עמו בנחת וישמע טענותיו... ואין האכזריות והעזות מצויה אלא בעכו"ם עובדי עבודה זרה, אבל זרעו של אברהם אבינו, והם ישראל שהשפיע להם הקב"ה טובת התורה וצוה אותם בחוקים ומשפטים צדיקים, רחמנים הם על הכל, וכן במדותיו של הקב"ה שצונו להדמות בהם... (עבדים ט ח)

רבינו בחיי:

ידוע כי ישראל זרע קדש מסוה הבשת נתון על פניהם, והוא עדות להם שהם בני האבות, וכבר העיד הכתוב במתן תורה, כי מה שנגלה הקב"ה לישראל באותן המראות העצומות והנוראות הכל היה כדי שיתלבשו ישראל במדת הצניעות והבושת, והוא שכתוב ויאמר משה אל העם אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם וגו'... והנה הבריות בכמה מצוות הכתובות בתורה יחזיקו ויעשו מפני הבשת, שאלמלא היא היו מתרשלין בהן ומתרפין בעשייתן, וכאשר יגלה האדם מעל פניו לבוש הבשת, הנה הוא פורק מעליו עול התורה והמורא, ומאמת העוול ומעוול האמת... (כד הקמח הלבנה)

ספר החינוך:

שורש המצוה ידוע, כי מהיות הממונה לראש להכניע לכל בכל אשר ידבר, צריך להיות על כל פנים מזרע ישראל, שהם רחמנים בני רחמנים כדי שירחם על העם שלא להכביד עולם, ויאהב את האמת והצדק והיושר, כידוע לכל שהוא ממשפחת אברהם שיש בה כל טובות אלו, וכעין שאמרו חכמי הטבע שטבע האב צפון בבניו... (שופטים מצוה תצח)

אלשיך:

והחזקת בו - ...ומה שאמרו באבות ה' ד' מדות בנותני צדקה וכו', קרא גם אלו שאינם נותנים נותני צדקה, כי כל ישראל טבעם לתת צדקה, ואמר הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים וכו' אינו משובח, כי אינו נותן כדי לעשות רצון קונו, וענייו ירחם, כי אם לשכר המצוה... (ויקרא כה לה)

מהר"ל:

...וכאשר התבאר בראיה ברורה כי הנפש גוברת בישראל, וזה נודע מן המדה הפחותה שבישראל שהעיד עלינו יוצרנו כי עם קשה עורף אתה, רוצה לומר, שהם בלתי מקבלים תוכחה, ואינם שומעים מוסר, ודבר זה בשביל שאינם חמריים, שהחומר בלבד הוא מקבל התפעלות, ולפיכך ישראל עומדים במדתם ואינם מתפעלים לקבל תוכחה, ועוד אמרו רז"ל שישראל הם העזים שבאומות, וזה מפני כי כל זה יש לו כח הצורה, ועוד האריכו עליהם במסכת ביצה שהם עזים כמו אש, וכל זה מפני שהם נבדלים מן החמרי, כי האש שהוא להב אין בו גוף, והוא קשה וחזק, וכך הם ישראל שאינם חמריים, לכך הם קשים לקבל התפעלות... (נצח ישראל פרק יד)

...אמנם מדה זאת אינה בישראל מצד כי נפשם רעה, לומר כי נפש רשע אוותה רע, כי עם הקדוש הזה מצד עצמם ראוים אל החשיבות והמעלה יותר מכל העובדי גלולים, רק שהחטא גורם, מכל מקום עצם בריאתם על תכונה זאת שנפשם חשובה, והחשוב מצד טבע עצמו יבקש המעלה, ולא תמצא כי הכפרי מקנא בחשוב, רק גבור מתקנא בגבור כמותו וכדומה... כי השי"ת נתן בישראל תכונת המעלה בלבד, ותכונה זאת תכונה טובה וראויה היא לישראל, וכך יורה שמם שנקראו ישראל, על שם כי שרית עם אלקים ועם אנשים, שראויים לתכונתם המעלה, רק הבלתי הגונים הגדילו והוסיפו על המדה שלהם לקנאת על כל דבר מעלה וכבוד או עושר או קנין אשר יראו בחבריהם, כאשר הם מדמים בעצמם כי הם ירשו ארץ בלבד ואין עוד אחר, לכך אינם חפצים במעלת אדם הן גדולה או קטנה. ואין ספק כי מדה זאת גרועה מאד, אך הדבר הזה יוצא מתכונה טובה, הוא תכונת החשיבות, וראיה לזה, כי נראה לחוש, כי כאשר יגיע לאחד צרה, הנה הכל הם אליו כאח נגש לצרה, זה מפני כי ישראל עם אחד בארץ, ולכך הם מרחמים זה על זה בצרתם מאד, רק כי מקנאים בגדולה אשר יש לאחר, וכן שאר מדות אשר הם בישראל, אשר הם גנאי לישראל, מכל מקום יוצאים מצד תכונה טובה, ואינו כמו מדת הזנות, כי המדה הזאת אין לה שורש טוב רק רע בלבד, ודבר זה מורה בודאי על פחיתות גדולה. אבל ישראל אינו כך, כי הדבר הרע אשר ימצא בהם הוא יוצא ונולד מן תכונה טובה. וכן מדת קשה עורף שהכתוב מגנה בה את ישראל, אל תאמר כי מדה זאת אינה יוצאת מתכונה טובה, רק כמה שיש לישראל נפש נבדלת בלתי חמרית, כי החומר הוא שמקבל התפעלות ואינו דבר מקוים, אבל הדור שהוא נבדל אינו מתפעל לקבל שינוי, רק עומד, ולפיכך ישראל ממאנים לקבל תוכחה ויש בהם קושי עורף לחזור בתשובה, הכל בשביל שאינם חמריים, וכן כל המדות אשר הם בישראל והם אינם טובים הם באים מצד תכונת טובה, רק כי הם משתמשים מתכונה ההיא בדבר שאינו טוב... (שם פרק כה)

...דהא והא איתא, שהם עזים, היינו שאין להם גסות ועבות החומר כמו שיש לביישן שהוא בעל חומר, לכך מה שישראל הם עזים מורה שהם בעלי נפש ואין הנפש שלהם מוטבעת בחומר, ומכל מקום הם ביישנים שהם מקבלים התפעלות מזולתם, כאשר ראוי לקבל התפעלות מן השי"ת או ממי שהוא גדול ממנו, אז הם בעלי בושה ביותר, אבל בעצמם עזים הם, כי אינם בעלי חומר, והם כמו אש שהוא פועל ביותר מפני שהוא פועל בכח גדול, וכמו שהוא פועל בחוזק כך הוא ממהר לקבל התפעלות, כי מי שהוא יותר תקיף מן האש ועם כל זה הוא ממהר לקבל התפעלות מן המים, שהם מבטלים כחו, וכך הם ישראל, שהם חזקים ותקיפים מאד בעצמם, אבל ממהרים לקבל התפעלות מאחר, שהיא הבושה. (נתיב הבושה פרק א)

ג' סימנים באומה זו וכו', יש לך לדעת, מה שאלו ג' סימנים הם באומה הישראלית, כי ירשו אלו ג' סימנין מן האבות, כי בא להם מדת הרחמים מן יעקב, שמדתו מדת הרחמים, שכך כתיב אצלו (בראשית מ"ג) וא-ל ש-די יתן לכם רחמים, וכן ירשו מדת הבושה מן יצחק, שהרי מדת הבושה היא מדת היראה, וזהו מדת יצחק, כי מדתו היראה, וכדכתיב (שם ל"א) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, גמילות חסדים מן אברהם, דכתיב אצלו (שם י"ח) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה וגו'... והא דקאמר הכא דישראל הם ביישנים, ואלו בפרק אין צדין (ביצה כ"ה ב') קאמר תניא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהם עזים, שנאמר מימינו אש דת למו... שאלמלא לא נתנה תורה לישראל לא היתה בריה יכולה לעמוד לפניהם, אין זה קשיא, דהא והא איתא, שהם עזים, היינו שאין להם גסות ועבות החומר ואינו פועל רק הוא כמו אבן דומם, כמו שיש לביישן שהוא חמרי, ואלו מה שישראל הם עזים ופועלים מאד, מורה שהם בעלי נפש, ואין הנפש מוטבעת בחומר, ומכל מקום הם ביישנים, ודהיינו מצד שמקבלים התפעלות מזולתם, כאשר ראוי לקבל התפעלות מן השי"ת או ממי שהוא גדול ממנו, אז הם בעלי בושה ביותר, ודבר זה מדה אחרת לגמרי, כאשר הוא מוכן לקבל התפעלות מאחר, אבל בעצמם עזים הם, וחס ושלום שיאמר על ישראל שהם עזי פנים, שאין מקבלין התפעלות מאחר ועומדים כנגדו, אבל עזים הם בעצמם, מכל מקום יש עליהם פחד ויראה מאחר, כי אדרבה, מה שהם עזים ואינם בעלי חומר גס ועב ובשביל כך הם קלים להתפעל מאחר, שהוא גדול יותר, ובשביל כך יש לו יראה, וראיה לזה, שהרי הבושה היא היראה, שכן אמרו (אבות פרק ב') ואין בור ירא חטא, והפך זה מי שאינו בור, שיש לו שכל הנבדל הוא בעל יראה, אם כן העזות הזה שיש בישראל רוצה לומר שאינו בעלי חומר גס. (חידושי אגדות יבמות עט א)

ראה גם ישראל-כללי, גבורות ה' פרק כג, ונצח ישראל פרק יד.

רמח"ל:

מן הענינים העמוקים שבהנהגתו ית"ש הוא ענין ישראל ואומות העולם, שמצד טבע האנושי נראה היותם שוים באמת, ומצד עניני התורה הם שונים שנוי גדול, ונבדלים כמינים מתחלפים לגמרי... ואז (בהפלגה) מתחלק העולם לשבעים אומות, כל אחת מהן במדרגה ידועה, אבל כולן בבחינת האנושיות בשפלותו, וישראל בבחינת האנושיות בעילויו... (דרך ה' חלק ב פרק ד א וג)

...ותדע כי כפי פתיחת המאורות האלה ורב הברכה, כן יינתן כח לישראל לקבלה, שאם לא היה ניתן להם לא היו יכולים לעמוד ברוב הטובה, אלא שכבר גם הם יעלו במדרגתם, ומזה יגיע אליהם אורך הימים ורוב החכמה גם כן... כי כברכה הניתנת בעשב הארץ, כן יינתן לאדם עצמו אשר יהנה ממנו. ועל כן תבין כי משפט אחד לכל, לאדם ולבריות העולם. ובהיות האדם בגן עדן היה חמרו זך מאד, ואחריו היתה נמשכת כל הבריאה להיות בשלימות גדולה, וכאשר חטא ונתעבה גופו ירדו בירידתו כל המדרגות וכל הנבראים. ותיקון העתיד יהיה שוה לכולם כמו שהיה שוה הקלקול... (מאמר הגאולה)

ראה עוד ישראל-כללי, דעת תבונות קס.

תניא:

ראה ישראל-כללי, פרק לח.

נפש החיים:

...נתנסה אברהם אבינו וכו', כאן אמר "אבינו", ולעיל אמר עד אברהם, ירצה בזה על פי מה שכתוב (משלי כ') מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו, כי כמה מדות שהצדיק טרח ויגע להשיגם, לבניו אחריו הם כטבע מוטבע, ובקצת יגיעה יגיעו לזה, כמו שנראה בחוש שרבים מעמי ארץ מהיהודים מוסרים את עצמם על קידוש השם, והוא מוטבע בנו מאבינו אברהם שמסר נפשו לאור כשדים על אמונתו, וכן כל העשר הנסיונות היו להישיר הדרך לפנינו. (רוח חיים פרק ה ג)

כלי יקר:

לשמצה בקמיהם - בשני אלו, מה שממירים אלקים ומה שבועטים במנהיגיהם, בזה מקולקלים מן האומות... (שמות לב כה)

שעיר עזים - ...נראה שסובר כי מכירת יוסף גרמה לעגל, מדת הקנאה המצויה בישראל, כמו קרח ועדתו, שחשבו בקנאתם על משה מה היה לו, כדי שיוכלו לפרק עולו ולמנות עליהם העגל, ואהרן כבר תיקן מדה זו על ידי שאחז בשלום... (ויקרא ט ג)

אור החיים:

ראה ישראל-כללי, דברים ד י.

רש"ר הירש:

אשר יצא ממעיך - ולא אמר כאן אשר יצא מחלציך או ירכיך, המעים הם מושב הרגשות, ובעקר של הרחמים, כמו על כן המו מעי לו, וזהו האופיני לזרע אברהם, ואין הדבר ניתן ללמוד כמו דבר שבשכל ובידיעה. התחושה היהודית-אנושית ניתנת בירושה, ואינה יכולה להרכש על ידי לימוד וחינוך גרידא... (בראשית טו ד)

ותער כדה - לא בזבזה את המים שנשארו בכד מאליעזר. כפי שהיהודי בזבזן בנוגע לגמילות חסדים, כן הוא חסכן מבזבוז, כי כל הכחות והאמצעים משועבדים אצלו לעשיית הטוב. (שם כד כ)

ויעקב נתן לעשו - משחק הנערים נשאר לצמיתות, יעקב מוכן לתת לעשו התאותן את החומריות, בתנאי שיניח לו להתמסר לרוחניותו. (שם כה לד)

ויקחו שני בני יעקב - בפרשה הקודמת ראינו שהתעורר בלב עשו ניצוץ אנושי, וכאן מראה לנו שצאצאי יעקב אינם רכי לב מתוך חולשת-אופי, גם עם ישראל יכול להניף חרב ולהיות צמא לדם, כפי שהיה בסוף ימי בית שני. אנושיות עם ישראל היא תוצאה של חינוך ממושך על ידי גורלנו ועל ידי התורה. מכאן נבין את הצורך שהיה ליצר את האומה הזאת בתוך כור הברזל של מצרים, ה' לא בחר בנו מפני היותנו הנכנעים מכל האומות-כי אם מהיותנו העזים שבאומות! (שם לד כה)

...בבית יהודי אין מקום להתפתחויות ולנגודים כאלו, כי כולם יחד עומדים תחת מרות התורה המאחדת, ובעבודה משותפת לפתרון תפקידי החיים. אופי זה הוא רק התוצאה של חינוך ממושך על ידי התורה, כי ישראל מיסודו הוא עז שבאומות, קנאה ושנאה טמונים ביסודות אפיו, ורק על ידי התורה הפך העם לאנושי שבאומות, וההשגחה יכלה להפקירו לרדיפות המולידות קנאה ושנאה בין הנרדפים, תחת חוקי-דיכוי הממריצים בנים לעמוד נגד אבותם ואחים נגד אחיהם הבכירים, בכל זאת נשארו חיי המשפחה היהודים טהורים וזכים, והעזות שימשה הגנה נגד כל הפיתויים שהופעלו נגדם. (שם לז ב)

ועברתם כי קשתה - ...ביסוד האומה הונח, כי אין חיי האומה מקדשים את המדות ערמה ושימוש בכח. האמצעים צריכים להיות טהורים כמו המטרה שלמענה הם משמשים. אחלקם ביעקב - בזמן המצב של "יעקב" בגלות מדות אלו לברכה, ההכרה העצמית, עד שגם הקבצן היהודי הנודד הסתכל בבוז ובהכרה עצמית מלאה על מתעללים אירופיים. מדות אלו שמרו וטפחו את הרוח היהודית, כפי שאמרו חז"ל משמעון יצאו סופרים ומשנים בבתי כנסיות, ומלוי בתי מדרשות, שהיו עוסקים בתורה. (שם מט ז)

מי שמך לאיש - קו אופי המציין אותנו עוד כיום. המליונים היהודים אינם מעיזים לצאת נגד מעניהם, אבל לפני אחיהם היהודי אין אחד מהם מוכן לכוף את ראשו, כן הוא גם עוד כיום אחר בית-הספר של הגלות, ומכל שכן לפני כניסתם לחינוך על ידי אש-דת של התורה, בזמן שהיו עזים שבאומות. (שמות ב יד)

המבלי אין קברים - ספקותיהם ברגע זה בשליחותו של משה היו צודקות. עובדה זו חשובה לנו, כדי שניווכח כי עם זה היה פקח ועירני, ולא שהאמינו במשה מתוך הזיות שוא. אם בסוף קבל העם על עצמו להלחם לנצח נגד כל העמים עבור תורת משה, סימן הוא ששוכנעו על ידו. הנימה האירונית שבדבריהם בעת הסכנה הגדולה מציינת את חוש הבדיחות המציין את היהודים עד היום. (שם יד יא)

וייראו-ויאמינו - שתי תכונות אלו, הסותרות זו את זו לכאורה, יהיו תמיד בלב הישראלי העובד את ה', שגם הוא אוהב וצדיק יחד. (שם שם לא)

עזי וזמרת - ...רוצה לומר הצלתי והתעוררותי אינם באים אלא על ידי פעולות ה', שניהם גרמו להצלתי, כי חולשתי החיצונית וכוחי הפנימי מכשירים אותי להיות מכשיר בהנהגת העולם. זה א-לי - הוא יעצב אותי מעתה וינהיג אותי. (שם טו ב)

שנים כרובים - ...טעם היותם כפולים, כי גם הלוחות שתחתיהם כפולים... או ישראל נראה תמיד משתי נקודות מבט, "גוי" אחיד מלשון גו, אחדות כלפי חוץ, וכן "עם" מלשון עמם, קבוץ של בני אדם שונים. שוני מאוחד כלפי פנים. כאן מסומלת האחדות בארון ובכפורת, והריבוי על ידי שני הכרובים... (שם כה יח)

אשר הוצאתי אתכם - המודה במצות מדות מודה גם ביציאת מצרים, וכן בבבא בתרא פ"ח ב': קשה עונשן של מדות יותר משל עריות, וכך תהיה תחושת הצדק המקננת בלב הישראלי לקו-אופי בעם... (ויקרא יט לו)

ולפי העלות - מסע המדבר היה בית הספר להם, בו למדו משמעת וציות לצו, אף אם אינו מובן להם. בעיקר מדגיש את סבלנותם בחניות ולא את המסע עצמו, הדבר מובן בהתחשב במצב השממון שבמדבר, והמטרה שעמדה קרובה לפני עיניהם, ובכל זאת התעכבו שוב ושוב בדרכם אליה. כאן רכשו את סבלנותם לנדידה הארוכה במדבר גלות-העמים, המתבטאת בדברי חבקוק: אם יתמהמה חכה לו. (במדבר ט יז)

כי מוקש הוא לך - מזהיר כאן רחמנות על העמים, שהיא מדת ישראל בדרך כלל, אך כאן תהיה להם למוקש. (דברים ז טו)

לא תאמץ את לבבך - כי לבך הישראלי נוטה באופן טבעי להיטיב לו, וכן נפתחת גם היד היהודית מעצמה לתת צדקה. כל זה עשה מהעם היהודי את מוסד הצדקה הגדול ביותר... (דברים טו ז)

שדות ועדרים, הלא זהו מרחב מחייתנו הטבעי. רק הגלות היא שהפכה אותנו לסוחרים נוודים. מי יתן והיינו יכולים לנטוש מקצוע הכרחי-מלאכותי זה, ולשוב אל פשטותם של חיי הכפר האידיליים, הנישאים על כנפי רוח האלוקות, כי אז והיו מנת חלקנו תמיד השלום והפשטות, הצניעות, אהבת האדם, השמחה, ההתלהבות והאושר הנצחי, שוב היתה מתנגנת הסימפוניה מעל גבי מיתרי כינורו של דוד, ושוב היתה רות מוצאת את השבילים המופלאים אל שדהו המניב ברכה של בועז... (במעגלי שנה חלק ב עמוד צד)

העמק דבר:

הרבה ארבה - היא גדולת הנפש, למסור עצמם על קדוש השם. ככוכבי השמים - גדולי הדעת, וגם יהיו כחול אשר על שפת הים - המון העם המוסרים נפשם, ואומות העולם לא יוכלו לשטוף גדולתם הפנימית הזאת... (בראשית כב יז)

אחלקם ביעקב - אחלק את המדות האלה שלהם בכל ישראל, שיש במדות אלו גם כן טובה, כבחז"ל: הוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים, וקשיות עורף של ישראל לעמוד בדתם. (שם מט ז)

כי קרוב הוא - וה' רצה להעמידם על צורת ישראל המיוחדת, ופחד שיתערבו בפלשתים. (שמות יג יז)

מבית עבדים - העלם ממצרים באופן כזה שאינם מסוגלים עוד להיות עבדים. (שם כ ב)

מצוך היום - שאחר חטא העגל נודע קשי ערפם, ושצריכים שמירה יתרה מעבודה זרה. (שם לד יא)

ומך אחיך עמו - ...אלא שמדבק עצמו למנהגי ישראל ומדותיהם, שהם רחמנים וגומלי חסדים... אבל יש לנו לדעת, שכל מי שיש לו צורה גבוהה מאשר תחתיו, חומרו חלש יותר, וכאשר מאבד צורתו נפסד חומרו גם כן, עד שנעשה גרוע ממה שתחתיו, כמו צומח שמאבד את כח הצמיחה שלו, שגרוע מדומם... משום הכי, עכו"ם שצורת רוחו ונפשו באשר הוא אדם בר דעת, שיתנהג בדרך ארץ ובטוב עם הבריות, צורה זו למי שיש אותה בשלימות אינה מתקלקלת מהר, מה שאינו כן ישראל שצורתו עבודת האלקים, אם משחית צורתו זו, נפסד גם חומר הנפש האנושית, וגם נפש חומל ומרחם, ואוכל שקוצים יותר מהנכרי. אם כן הנכרי שהתקרב לישראל מרגיל עצמו למדות אנושיות, להיות חומל וכו', ומשום זה נעשה עשיר, אף על גב שעדיין אוכל נבלות אינו מזיק לו למדת הרחמים, שהרי לא נתחייב להזהר מנבלות, ולא הפסיד צורתו, מה שאינו כן הישראל המתדבק עמו ואוכל נבלות, ומסיר צורתו משחית לבסוף צורתו האנושית ונעשה רע ואכזר, וסופו להיות מך. (ויקרא כה מז)

וכשלו איש באחיו - היפך הגרים, שאוהבים זה את זה בארץ זרה, ולא תהיה לכם תקומה - יבזו אותם על שנאת חנם שבהם, וכל זה הוא כדי להרחיקם מהתבוללות באומות. (ויקרא כו לז)

לא הביט און - האוון אינו מושרש בלב יעקב, אלא רוח שטות, כילדים קטנים. (במדבר כג כא)

משך חכמה:

ה' יראה - ...ויראה כי מכאן ואילך הוטבע בנפש הישראלי הטבע להמשך אחר רצון ההשגחה, ולמסור נפשם ורוחם ומאודם על קדוש שמו, ותהיה מחשבה טובה מצטרפת לישראלי למעשה, ולא מחשבה רעה... (בראשית כב יד)

שפת אמת:

במדרש יונתי בחגוי הסלע... הענין הוא שאיש ישראל צריך להיות בו כל המדות לשמו ית', כדאיתא במשנה הוי עז כנמר קל כנשר וכו', הגם שהם מדות סותרות זו את זו, אבל כולן לצורך עבודת הבורא ית"ש הם, ולפעמים צריכים להשתמש במדת עזות להלחם עם הסט"א, וכן בגלות מצרים היה שימוש בני ישראל בבחינת אריות, כמו שכתוב כי חיות הנה. אבל באמת מדה המיוחדת לבני ישראל היא להיות משוכה אחריו כיונה, והתגברות בבחינת עזות היא להם מכח האומות, כענין שנאמר ולאום מלאום יאמץ... (שמות בשלח תרנ"ה)

והנה ברגע אחד... וכן להיפוך גם כן שעל ידי קריעת ים סוף נקבע בישראל מסירות נפש להשי"ת, כמו שכתוב ויאמינו, ובני ישראל יכולין גם עתה לבא למסירות נפש, כמו שכתוב מה לך הים כי תנוס וגו', שצריכין לעורר עצמו על ידי קריעת ים סוף כנ"ל, כי כמו שנשאר נס קריעת ים סוף לדורות, כמו שאומרים זמן חירותינו כמו כן האמונה והיראה שהיה להם, וזה עיקר הנס שנעשה קריעת ים סוף שהוא ביטול החומר בכל איש ישראל, שזה חירות גמור שמי שישלוט ברוחו הוא בן חורין... (פסח תרל"ב)

בפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל... פירוש שביציאת מצרים ניתן לבני ישראל כח לשבור כל הטבע בעבור קדושת שמו ית' להיות כמו נהייתי ונחליתי, לקבל אלקותו ית"ש בשבירת כל הגוף והטבע, והוא בחינת נס שלא כדרך הטבע, כמו שכתוב נתת ליראיך נס להתנוסס, שעל ידי הנסים שעשה לנו הקב"ה נשתנו נפשות בני ישראל שלא כדרך הטבע... (אמור תרנ"ז)

שם משמואל:

ויקח האיש נזם זהב... נראה לפרש ענין שלשת הכלים הללו, דהנה אמרו ז"ל שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, בישנים רחמנים וגומלי חסדים, ויש לומר דהן נגד גוף ונפש ושכל, בישנים מפאת השכל, כי קטן שאין לו דעת אינו מתבייש, וגם בגדול לפי שכלו הוא מתבייש לפני השי"ת העומד עליו ורואה את מחשבתו ודבורו ומעשיו, רחמנים מכחות הנפש שמתמלאה רחמים, גומלי חסדים במעשה המתייחס לגוף, ולעומתם נזם שהוא תכשיט על הראש, שבו משכן השכל... שני הצמידים הם נגד רחמנים וגומלי חסדים שהם כחות הנפש והגוף, והם שתי מדות וענין אחד להם. ויש לומר עוד היות מדת רחמנות הוא שהאדם מתפעל ומתמלא רחמים הנה הוא מקבל הרחמנות, וגמילות חסדים הוא המשפיע לזולתו, ושתי המדות האלו מתייחסות לשתי ידים... (בראשית חיי שרה תרע"ג)

ויש לומר עוד להמתיק הדברים על פי דבר המדרש (שמות פרשה ט"ו), שישראל נקראים בכור בן השנואה, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שישראל הם תמיד שנואים בעיני עצמם ומוצאים בעצמם חסרונות ומבקשים להיישיר מעשיהם, אבל אומות העולם הם תמיד שלמים בעיני עצמם ואהובים שאינם מוצאים בעצמן שום חסרון... והנה זה עצמו שהאדם יודע ומכיר את ערכו לעומת גדלות השי"ת זה הוא בחינת דעת, שיודע להבדיל בין דבר לדבר... ועל כן ישראל שהם שנואים בעיני עצמם והיא בחינת דעת, ניתנה להם מן השמים דעת... (שם מקץ תרע"ג)

אך ישראל מלבד כל המתנות הטובות ניתנה להם גם מתנה זו, היינו מדת העוז, ומחמתה גם כל הנטפלים אליהם מקבלים מהם מדה זו, ועל ידי כן יכולין לבא ולהתגייר, ומבלעדי זה, אפילו כשהיה עולה על לבם ששקר נחלו אבותם ואין בם מועיל, היו אבודים בהתיאשם, וזהו הפירוש עזי וזמרת י"ה, היינו העוז שנתת בי בשביל זה הרהבתי שלא להיות כמתיאש, והגבהתי לבי בדרכי ה', וירדתי לים עד שבאו במים עד חוטמם, ומחמת זה באה לי הישועה... (שמות יתרו תרע"ה)

ובזה יובנו דברי הזוהר הקדש, שמה שישראל הן חלושין הוא מפאת שכל פעם הם מדחין מעליהן הפסולת, אבל מחמת זה עצמו הם נקיים וברורים מכל מום, אבל זולתינו אין הפסולת נדחית מהם, ונשארים עוונותיהם על עצמותם עד שנתקבץ בהם כדי מיתה... (ויקרא תזריע תרע"ד)

והנה להיות כאיש אחד בלב אחד צריך שתקדים מדת הכנעה ושפלות, שכל אחד יבטל דעתו לדעת הכלל, שאם כן כל אחד יאמר קבלו דעתי ואני ואפסי עוד, זה הוא מקור נפתח לכל שנאה וקטטות ומריבות. הגם שלפעמים יבא לומר קבלו דעתי מצד גודל הנפש וחוזק השכל שאינו מתבטל בנקל, מכל מקום זה גורם פירוד לבבות וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה. ומטעם זה נמצאת בעונותינו הרבים מדה זו ביותר בישראל, אף שהם גוי אחד בארץ, כי באשר נפשם גבוהה ויש להם דעת ושכל חזק, על כן נמצא בהם פירוד לבבות ביותר... והנה זה הענין להיות נכנע ושפל ברך שהיא מדה טובה, ומפאת זה באין להיות כאיש אחד בלב אחד, יש בו נמי חסרון, שגורם מיעוט השמחה ומשפיל את חוזק הלב. היפוך אמרם ז"ל (אבות ה') הוי עז כנמר וקל כנשר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים, וצריך התחזקות גדולה להיות לו שניהם יחד... וכל אלו היו בסיני, כי הר הוא גבהות, היינו שהכח הרוחני השורר שמה היה גורם שעם מדת הגבהות וחוזק הלב להיות נכנע ושפל ברך, ובזה תובן מעלת ההר ההוא על זולתו... (שם בהר תרע"ג)

הענין מה שקורין מגלת רות בשבועות, דהנה במדרש רות רבה פ"ב ערפה שהפכה עורף לחמותה, אותיות פרעה, אותיות העורף, שהיה קשה עורף ביותר, ולא נכנע עד המכה העשירית, ורות היא היפוך מזה, אותיות תור, והיא מדתן של ישראל, אחת היא יונתי תמתי, ויונה היא תמה ופושטת צוארה ואינה מפרכסת, וצואר היא היפוך העורף ומכל מקום ישראל יש בהם מדת קשה עורף גם כן, כמו שאמרו ז"ל או יהודי או צלוב, והיינו דביציאתם ממצרים ולקחו הרכוש הגדול שהוציאו ממצרים, שידוע שהרכוש הגדול היה לבוש לענינים רוחניים, וזהו הפירוש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ועל כן יש בך מדת החוזק והתוקף לקבל אלקותי, אשר כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אתכם. והנה בדבור זה נקבעה מדה זו בלב ישראל, כי כבר אמרנו שכמו שבדבר ה' שמים נעשו, כן היו הדברות משנים את טבעם להיותם כלים ראוים לדיבור. ואם כן היו אז בישראל גם מדת ערפה בקדושה ומדת רות יחד, ועל כן קורין את המגילה הזאת ביום טוב של מתן תורה. (שבועות תרע"ג)

...אולם קשיות העורף אינה מדה טובה, ונחשבת בכתוב לחסרון, אלא שתלוי באופן קשיות העורף לטוב או להיפוך חס ושלום, ובאמת טבע הישראל הוא זכות ורכות הלב, על כן הוצרכו ליגדל במצרים כעובר במעי אמו, ליקח מדה זאת מהם, כי היתה בהם מדת קישוי עורף לרע, כנראה מקישוי העורף של פרעה, אותיות העורף, אבל ישראל הפכו מדה זו לטוב. 

והנה ישראל הם נצחיים, הוא נשבע להם שאינו מחליפם באומה אחרת, והם נשבעו לו שאינם מחליפין אותו באלוה אחר, וכל זה יתכן רק מחמת קשוי העורף שבהם לטובה, וזה שהזכיר כאן שם הוי"ה היה הוה ויהיה בלי שינוי, לעומת מדתם בלתי שינוי... ומעת תהיה לכם מדה זו לטובה, עד שתהיו ראויים להיות שה' אלקיך... (שם תרפ"ג)

...דהנה אמרו ז"ל (בראשית רבה פ"ה), למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה, וזה היה קודם חטא אדם הראשון, ומחמת החטא שנתערב טוב ורע, נמצאים גם בארץ רצונות אחרים, אך ארץ ישראל נשארה בטהרתה, וזהו ארץ ישראל, היינו רצון של ישראל, שמהותם שאין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים, והיינו להיות נמשך בטבע אחר רצון השי"ת אף בלי התחכמות, ועל כן מתייחסת מתנת הארץ לאברהם בשביל זכות התמימות שבו, ולא בשביל זכות אחרת... (במדבר שלח תרע"ה)

...והנה בלעם היה רוצה לקללם ועקם ה' את פיו וברכן, והיינו שבלעם רצה להכניס בהם שלש מדותיו הרעות, עין רעה רוח גבוהה ונפש רחבה, והן שורש קנאה תאוה וכבוד, שמוציאין את האדם מן העולם. עין רעה היא קנאה, רוח גבוהה היא כבוד, נפש רחבה היא תאוה, ובאמצעות המדות האלה תחול עליהם חס ושלום קללה. והנה ג' אלו קנאה תאוה וכבוד הם שורש כל הרע, ומהם מסתעפים עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים שרשי כל העבירות שבתורה, ובהם כלולה גם כל מדה רעה, אבל נהפכו לטובה, היינו שאפילו חס ושלום יהיו ישראל בשפלות המצב מאד, מעותדים חס ושלום ליפול בפח קנאה תאוה וכבוד, יתהפך מצבם להיפוך וישובו לאור באור החיים. ונראה שנהפכו לטובה בזכות תורה ועבודה וגמילות חסדים. תורה שהיא כבוד, וזה מוציא מבקשת כבוד המדומה, עבודה מוציאה מתאוה, שהיא היפוך התאוה, גמילות חסדים היא היפוך הקנאה, והם נמי שלש מדות טובות שבישראל, ביישנים רחמנים וגומלי חסדים... ונראה שזהו ענין ג' ברכות שברכם בלעם... ומעתה יובן מה שמחמת צרת עינו של בלעם לא ניתנו כל שבע הברכות על ידו, אלא שלש אלה שהן מקבילות לטבע ישראל, אבל כל השבע באשר לא מצינו שיהיו ישראל שלמים מחמת טבעם בכל המדות, אולי צרת עינו של בלעם לא תתן אותם להתהפך לטוב כמו אלו שלשה שהם קנין וטבע ישראל, ומכל מקום שלש אלו הן שורש הכל, ואחר השרש נגרר הכל... ומשה שעינו יפה בברכתן של ישראל יברכן ד' ברכות, וד' אלו מקבילות לד' רוחות העולם... (שם בלק תרע"ג)

 

פרי צדיק:

...וכללות הנשמה יתרה מנפשות ישראל נקרא כלה, ונצרך לזה שושבינין לייחד השפעה דלעילא, היינו קב"ה בנפשות ישראל, שנקראו כלה, וכמו שכתוב שני לוחות כנגד חתן וכלה, כנגד ב' שושבינין, והם בחינת משה ואהרן שנקראו שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא. ובאמת בכל נפשות ישראל נמצאו בחינת השבעה רועים, שהם בחינת הז' מדות הקדושים, הג' מדות שיש בישראל רחמנים בישנים וגומלי חסדים, הם מושרשים בלבם מג' האבות, רחמנים הוא מדת יעקב אבינו ע"ה רחמן שבאבות, ביישנים הוא מדת יצחק אבינו ע"ה היראה כמו שאמרו (נדרים כ') בעבור תהיה יראתו על פניכם זו בושה וכו', שהבושה מביאה לידי יראת חטא, וגומלי חסדים מדת אברהם אבינו ע"ה אהבת חסד לאברהם, ובחינת יוסף הצדיק היא בכל ישראל, כמו שנאמר ועמך כולם צדיקים, ובחינת דוד הוא הלב, דאיתא בספר יצירה לב בנפש כמלך במלחמה... ובחינת משה היא התורה, שנקראת תורת משה, כל ישראל יש להם חלק באותיות התורה, והוא הענין שאמרו (בבא קמא צ"ב) מנא הא מילתא דאמרי אינשי... ובחינת אהרן הכהן כתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, ובחינת השושבינין משה רבינו ע"ה הוא הדעת שמופיע בקדושת שבת... ואהרן שושבינא דמטרוניתא, לקרבם לתורה באתערותא דלתתא, וזהו ממלכת כהנים בעבודתן מצידם והשתדלותם... (שמות ויקהל ג)

...וכדאיתא בזוהר הקדש (ח"ג קצ"ג) דיהיב לישראל נבזבזין משרי אומות העולם מעשו ומישמעאל, וענין הנבזבזין ומתנין היינו כי בחינת כוחו של עשו הוא כעס ורציחה, וכח הזה בעצמו ניתן לישראל על פי התורה, והיינו שנצרך בהעולם הזה להיות נמצא בחינת הכעס, אמנם דייקא על עמלק, שהוא עצם קליפת עשו... הופיע מהר פארן הוא בחינת כוח של ישמעאל על התאוה ניתן גם כן לישראל, ועוד יותר כלשון הופיע, כי ענין החמדה והתאוה לא יתבטל גם לעתיד לבא, רק שיהיה נקרא לבן, כי יהיה נצרך לחדווא דשמעתתא... (דברים שמחת תורה נ)

שעורי דעת:

ראה ישראל-כללי, חלק ב עמוד קסד.

רבינו ירוחם:

ראה ישראל-כללי, דעת חכמה ומוסר חלק ג נו.