ישראל   תפקיד

(ראה גם: אדם-תפקיד, ישראל-כללי, עבודת ה')

 

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. (שמות יט ו)

ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה. (דברים ד כ)

עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. (ישעיה מג כא)

זהר:

הזמין את מלאכי מרום לברך לו, שכתוב, ברכו ה' מלאכיו וגו', ומטרם שבאו ישראל מלאכי מרום היו עושים ומשלימים את העשיה. כיון שבאו ישראל ועמדו על הר סיני, ואמרו נעשה ונשמע, לקחו העשיה ממלאכי השרת, נכללו בדברו, ומאז היתה עשיה בארץ ישראל בלבדם, ומלאכים הקדושים בלבדם. וישראל גומרים ומשלימים העשיה, ועל כן גבורי כח עושי דברו היו בתחילה, (מטרם שבאו ישראל), ואחר כך (שבאו ישראל, היו המלאכים רק) לשמע (בקול דברו, אבל עושי דברו היו ישראל). אשרי הם ישראל שלקחו מהם העשיה ונתקיימה בהם... (בלק קה, ועיין שם עוד)

לקח טוב:

ושלחתי את ידי - ...אמנם לא נבראו אבותינו ולא אנחנו עד היום הזה אלא להראות הקב"ה נסיו ואותותיו בקרב הארץ, כענין שנאמר, (תהלים ס"ו) נתת ליראיך נס להתנוסס... (שמות ג כ)

חובת הלבבות:

והענין השני טובות הבורא על עם מן העמים, כמו שהיטיב לבני ישראל בהוציאם מארץ מצרים והביאם אל ארץ כנען, וחייבם בזה עבודה יתירה על העבודה הראשונה, והיא התורות השמעיות אחר שהזהיר והעיר על התורות השכליות. ומי שקבלה לכבוד האלקים יחדהו הא-ל בטובה, וחייבו עליה עבודה זולתי עבודת אומתו, כמו שמצאנו שבט לוי, כשאמר משה (שמות ל"ב) מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, הוסיף להם הא-ל טובה יתירה, ובחר מהם לשרת כבודו... (שער ג עבודת האלקים, פרק ו)

אבן עזרא:

בעבור זה - ...בעבור העבודה הזאת של השבתת חמץ, שהיא תחלת המצוות שנצטוינו, עשה ה' האותות עד שהוציאנו ממצרים, כי הוציאנו רק לעבדו, וכן תעבדון את האלקים על ההר הזה... (שמות יג ח)

עם קדוש אתה - בפה ובלב, ותהיו מובדלים מן העמים, ויכירו אתכם שאינכם קורחים, וכן אין ראוי שתאכל טמא ותטמא הנפש. (דברים יד א)

רמב"ן:

...והנה השם הנכבד הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל, בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו, זרע אוהביו, וזהו שאמר והיתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ... והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצוות להיות לשמו, ולכך אמר ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא הארץ אתכם... יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלקים ונהיה מיוחדים לשמו... (ויקרא יח כה, וראה שם עוד)

עקדה:

כי עם קדוש אתה - אחר שהחמיר שישמידו הגוים כדי להסיר מכשול מביניהם, אף שהוא אכזריות גדולה, אמר כי לא כרת עם ישראל ברית שתהינה להם רק המדות האנושיות המפורסמות לכל, כי אם מה שיסכים בו הדעת האלקי, ונתן דוגמא לכך, לא מרובכם וגו', שבמדה האנושית היה בוחר בעם היותר גדול ועצום... (דברים ז ו)

ספורנו:

ואתם תהיו לי ממלכת כהנים - ובזה תהיו סגלה מכלם, כי תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבא, כאמרו ואתם כהני ה' תקראו, וכאמרו כי מציון תצא תורה... כי אמנם היתה כונת הא-ל ית' במתן תורה לתת להם אז כל הטוב העתיד לולי השחיתו דרכם. (שמות יט ו)

והייתם קדושים כי קדוש אני - כשתתקדשו ותשמרו מאסורי מאכלות, כאמרם ז"ל אדם מקדש עצמו מעט מקדשים אותו הרבה וכו'. כי אני ה' - וראוי לכם שתעשו זה ההשתדלות להתקדש ולהיות קדושים כדי להפיק רצוני, כי אמנם כונתי כשהוצאתי אתכם מארץ מצרים היתה, כדי שתשיגו זה שאהיה לכם לאלקים בלתי אמצעי, ושתהיו קדושים ונצחיים בהדמותכם אלי במדות ובמושכלות, כי קדוש אני. (ויקרא יא מד ומה)

ולא תחללו - ואחר שאתם רואים פעולתו על זו השלימות, אם כן אתם המקודשים ללכת בדרכי, אל תחללו את שם קדשי בפעולות חסרות ומגונות, כענין ויבואו אל הגוים אשר באו שמה ויחללו את שם קדשי... (שם כב לב)

שחת לו - מומם בעגל שחת לה' את המכוון, שכיון לקדש את ישראל, ועל ידם את שמו בעולמו, שיהיו למאורות המין האנושי להבין ולהורות. (דברים לב ה)

מהר"ל:

...וכשבאתי לרבי אליעזר, אמר עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין, שאילו זכו בעולם הזה והיו מעשיהם על פי הדין והמשפט, ולא היו נוטים מקו הדין, היו ראוים אל הטוב, שכבר אמרנו כי היה נמצא הטוב בעולם בשלימות בפועל, כמו שאמר לפני זה, כי היה נגדא נחלא משחא מתחותייהו (נזל נחל שומן מתחתם), רק מצד המקבל יש מונע, לכך יתנו ישראל הדין על זה, מפני שיצאו מן הדין, בעבור שאין מעלת ישראל בעולם הזה כל כך כפי מה שראוי להיות כפי הדין, לכן יתנו הדין על זה... (באר הגולה באר ה)

...לכן אמר מיא דיומסית וחמרא דפרגיתא קפחו עשרת השבטים מישראל, כי עשרת השבטים כאשר היו רודפים אחר התאוות ביותר, דבר זה נקרא מקפח אותם מישראל. כי ישראל אין ראוי להם שיהיו נוטים אל התאוות היתרות, כי זהו ענין מעלות ישראל שהם קדושים ופרושים, והם נבדלים, לכך אמר מיא דיומסית וחמרא דפרגיתא, שהם שני דברים, המים והיין, כי אלו ב' דברים המים לרחיצת הגוף ולתענוג שלו, והיין הוא אל הנפש, כי היין משמח לבב אנוש, עד שבאלו שני דברים יש לאדם נטיה אל התאוות בגוף ובנפש, ודבר זה קפח עשרת השבטים מישראל, כי אין ראוי לישראל דבר זה, שהם פרושים ונבדלים מן התאוות... (דרך חיים ד יד)

...כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות, ולא נבראו לזה רק ישראל שהם עם אחד, כמו שרמז הכתוב (ישעיה מ"ג כ"א) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו... ועל דבר זה נבראו בתחלת בריאתם, כי האומה הזאת מעידה על השם שהוא אחד, כמו שאמרו במדרש כי ישראל מעידים על השי"ת שהוא אחד, אין כאן מקום לבאר, אבל ד' מלכיות מבטלים אחדותו בעולם כאשר לוקחים הממשלה מישראל, שהם מעידים על אחדותו יתברך... (נר מצוה, בתחלה)

רמח"ל:

...ואולם במעשיהם של ישראל תלה האדון ב"ה תקון כל הבריאה ועילויה, כמו שכתבנו, ושעבד כביכול את הנהגתו לפעלם, להאיר ולהשפיע, או ליסתר ולהתעלם חס ושלום על פי מעשיהם. אך מעשה האומות לא יוסיפו ולא יגרעו במציאות הבריאה ובגילויו ית"ש או בהסתרו, אבל ימשיכו לעצמם תועלת או הפסד, אם בגוף ואם בנפש, ויוסיפו כח בשר שלהם או יחלישוהו... (דרך ה' חלק ב פרק ד, ט)

וענין עמוק מזה נכלל עוד במצוה זו (ציצית), והוא היות האדם נסמן לאלקיו כעבד לאדונו, והרי זה מכלל קבלת עולו יתברך והשתעבד אליו יתברך. והנה ניתן לאדם להיות מתקן את כל הבריאה, כמבואר בחלק א', ונמצא שהוא עובד עבודתו של הבורא יתברך ועוסק במלאכתו, שהוא העמיד הבריאה אשר ברא על המצב הנרצה ממנו יתברך, ואולם זה יוצא ממעשה האדם ופעולותיו שיפעול כפי התורה והמצוה שעליו. אמנם כלל כל העבודה הזאת עומד על יסוד אחד, שהוא היות האדם עבדו של הבורא יתברך, שנמסר לו הענין הזה של תיקון הבריאה והופקד בידו, שעל כן הדבר הזה מצליח בידו, ומעשיו מגיעים להוליד תולדות אלה, ואולם כלל מציאות היות משא זה על האדם נקרא עולו יתברך שעליו, כעול האדון על עבדו. ודבר זה מתחזק על ידי פרטים ידועים שתלאו בהם האדון ב"ה, ומכללם הרשום והציון בציון זה של הציצית...

אך ענין התפילין הוא יותר גדול מן הציצית הרבה, והוא כי נתן הבורא יתברך לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו יתברך ויתעטרו בו, באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות יתיחסו תחת האור הגדול הזה ויתוקנו בו תקון גדול, והוא מה שאמר הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' (דברים כ"ח), ותלה ענין זה במצוה זו בכל הלכותיה ופרטותיה... (שם חלק ד פרק ו, ו וז)

 

כלי יקר:

הן לה' - ...בחר בכם מן העמים שאתם טובים מהם, אבל התכלית היא שתמולו לבבכם ותהיו כאבותיכם, ואז יבחר בכם מחמת עצמכם. (דברים י יד)

אחרי דרך - ...רוצה לומר הברכה תחול על ג' כתות מישראל כשילכו בדרך ישרה, מורי הוראה כשלא ילכו בשדות הפרנסה כי אם בדרך התורה, בעלי בתים המחזיקים לומדי תורה שלא ילכו במדבר תוהו דברים בטלים ולשון הרע, ובעלי שררה ומנהיגים כשלא יתגאו ויזכו לשכר אחרי מבא השמש - לעולם הבא. (שם יא ל)

רש"ר הירש:

דרך עץ החיים זו דרך ארץ שקדמה כ"ו דורות את התורה, דרך התרבות כדרך החכמה הסוציאלית לחיי האדם עלי אדמות. בתרבות מתחיל חנוך האנושות לתורה. עבורנו היהודים תרבות ודרך ארץ זהים, אדם מושלם ויהודי מושלם זהים... לכן שמח היהודי למראה תרבות המביאה להכרת האמת ולטפוח מדות הלב, אך לא כאשר זו משמשת לחושניות ומגדילה את השחיתות. בכל זאת אם אין דרך ארץ אין תורה, ועל היהודי להופיע כאדם המתורבת ביותר, ולהראות שזו מדרגה של האנושות, אך כמובן אם אין תורה אין דרך ארץ, וזו מביאה רק לידי שחיתות. (בראשית ג כד)

לקרא בשם ה' - תודעת השי"ת כמהווה הכל נשכחה מלב האדם, אך תודעה זו לבדה עדיין אינה מספיקה, ועדיין אינו עושה את היהודי ליהודי, כי אם השעבוד הפנימי החפשי של לב האדם לה'. לכן אנו מבטאים את שם הוי"ה ב"ה כאדנות... לקרא בשם ה' - רוצה לומר לקרא להתמסר לה', לברר את יחסיהם לה', כאן טמונה הנחיצות של תפקיד ישראל בקרב האנושות. (שם ד כו)

יצחק - מציין בדרך כלל את הצחוק ההתולי... תחילתו וכל קיומו של העם היהודי הם מצחיקים, ומקבלים את משמעותם והבנתם רק בשפוטה של סבה עליונה, בעלת רצון ופעולה רצונית חפשית. כי ה' רצה ליצור עם כזה, שיעמד בנגוד לכל הכחות הטבעיים המופיעים בהסטוריה, וישמש אצבע אלקים, להורות לעמים את המצחיק שבכפירתם הם בה' הכל יכול. הצחוק המלוה את היהודי בדרכיו הוא הערובה לאלוקיות דרך זו, והיהודי אינו שם לב לצחוק הזה בהיותו מוכן לו מאז היותו לעם. (שם יז יז)

וירא אליו - אחר שיצחק נסוג לבדידות הראויה לבן אברהם דוגמת הגיטו, אז נראה אליו ה', ואז בא לו הכל מעצמו... (שם כו כד, וראה גם ישראל-עמים)

ובמה יוודע - משה יודע על השליחות של ישראל בעמים, למסר להם את דבר ה', ולהמחיש בקרבם את ההסטוריה האלקית. (שמות לג טז)

עגלות צב - ...הן מסמלות, שעל האומה לשאת אתה את הקודש בכל נדודיה. (במדבר ז ג)

תשמרו להקריב - נביאים ראשונים תיקנו מעמדות, כך השתתפה כל האומה בהכרתה בקרבן הנעשה בירושלים במרכז האומה. עם זאת חודש כל יום נדר האומה לנאמנות לתורה, ועד היום מאוחדת האומה בכל תפוצותיה בשעת הקרבת התמידים, ומחשבותיהם מרוכזות ופונות אל המרכז הרוחני שבהר המוריה. מכאן מובנת התנגדות הצדוקים לקרבן התמיד, כי לדעתם התורה מונחת בקרן זוית, כל אחד יכול לפרש בה כדעתו, ואפילו היחיד מתנדב קרבן תמיד. (במדבר כח ב)

השמע עם - כי רק לך נתגלה השי"ת גם לחושיך, אתה היחיד בעל ההתגלות הזאת, ובזה טמונה שליחותך הנצחית ויעודך, אתה היחיד שאינך רק מאמין בהשי"ת, כי אם גם יודע מהאלקות. ויחי - באתם, רוחכם עם גופכם לקרבה רוחנית קרובה לאלוקים, לומר לכם, שגם חייכם הגופניים עומדים בשירות ה'. (דברים ד לג)

תספר לך - העושר החמרי שייך רק עם הוא בברית עם התורה. אם יראה ישראל בעושר החמרי את מטרת קיומו, אין להם זכות קיום בין העמים. ישראל יכחיש את שליחותו אם לא יתחיל לספר במקום בו מסיימים העמים האחרים את ספירתם. עבודה כפולת שבע נחוצה כדי להביאם למדרגה זו, שהעושר ישמש להבטיח את הצדק, המוסריות, והאנושיות האמיתית. (שם טז ט)

לא תשכח - מצוה זו, אם אתה תבא לידי מצב כזה, בו תשתמש בכח לרעת אחרים, ואל תשכח זאת אם שכחת תפקידך ושליחותך, ותקנא בזר עלה-דפנה שהעולם קושר לראש מחריבי עמים, ושוכחים שדפנה זו צמחה בקרקע מושקית דמעות, ולא תשכח גם אם תצטרך לסבול את גסותו של עמלק, השאר אתה קוממיות, ואל תזניח מצדך צדק ואנושיות, כי להם העתיד, ואתה נשלחת לעולם להודיע זאת על ידי גורלך ודוגמתך. (שם כה יט)

המעלך - לא רק הוציאך, אלא גם העלך, ונתן לך התפקיד לעלות. ואם תמלא תפקידך - הרחב פיך - מותר לך לבקש ממנו הכל. ישראל - שתפקידו להביא העמים לידי הכרת ה', לא אבה - לא שעבדו את רצונם וגדלותם להגשמת תפקידיהם, ואשלחהו - לכן נפלו תחת ממשלת אויביהם. (תהלים פא יא-יג)

עם ישראל המפוזר והמפורד, הנו העם היחיד המצטיין כבעל הכרה מלאה, החל מן היום הראשון להופעתו על זירת ההיסטוריה, לכל מקום שבא בגלותו, הכריז העם הזה על אמונתו בקורא הדורות מראש. דברי ימי ישראל רשומים כיום בכל גנזכי המדינות... אויבי העם ושונאיו המושבעים, אשר מקצה העולם עד קצהו... הם עצמם מקדישים פעולה רבתי להפצת שטר היוחסין שלו, תעודת אצילותו ומכתב יעודו, לפרסום צוואת אבות האומה, תולדותיה בעבר וטיב שליחותה המאושרת באחרית הימים... וכאשר הפיץ את צאצאיו בעמים, קרא אותם הפעם בשם יזרע-אל, וכה אמר: וזרעתיה לי בארץ (הושע ב' כ"ה), הוה אומר, לזרע את גרעיני ידיעת הא-ל בקרב ישובי הארץ.

ברם האדם מישראל מחוייב לא רק לשאת ולהפיץ את זרעי הכרת הבורא היחיד, כי גם תפקיד שני הוטל עליו במסגרת שליחותו, להפיץ את ההכרה הנכונה של תפקיד האדם, חובתו ויעודו בכל מקום ועידן. ומי הוא זה ואיזהו אשר נזדמן לו להפגש מקרוב עם בני עם מפוזר ומפורד זה, מבלי להכיר גם את תוכיות נפשו ואת רוחו הנפלאה, אשר הודות להן בלבד הצליח לשמור על קיומו, כשהוא מרחף ממעל לקברי הזמן... (במעגלי שנה חלק ב עמוד רכ)

...כלום רשאי ישראל לנטוש אי פעם את ה' גואלו, לסור מן הדרך אשר ציוה ולאבד במו ידיו את התכלית שהקב"ה בכבודו ובעצמו הועיד לו? לא ולא! רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם, באותה מדה שאומות אחרות מייחסות חשיבות לשדה ולמחרשה, לתחבורה ביבשה ובים... כך צריכה להיות חשובה בעיניכם ההליכה בדרכי. עליכם גם לדעת, כי כשם שאצל שאר האומות יתנקם הדבר בעצמם, אם הם יזניחו את עבודת השדה והמחרשה... כך יתנקם הדבר גם בכם, כאשר לא תכשירו את הקרקע לעבודת ה' ולא תדאגו לבנינו של נמל הבטחון בה', כאשר לא תפרנסו את נפשכם ולא תגוננו עליה באמצעות קיום דברו... (שם חלק ד עמוד קפד)

כל עוד חוקי התורה טרם הגיעו לשלטון מלא גם בקרב אומות העולם, שהרי האמונה לבדה איננה מספיקה, ניצבים כל עמי תבל כמציאות מנוגדת לחוקי התורה ולנושאיהם. נכון, עדיין לא היתה תקופה שתתחשב מתוך רצינות מרשימה בתורתו של עם ישראל, או ביעוד החיים שלו, עוד לא הגיעו הימים בהם לא יהא דבר קל יותר מאשר להיות יהודי, אך מחובתנו בכל תקופה שהיא להתגבר על המכשולים, להתייצב איתנים במאבק הגורלי, מאבק הרוח, ולהיות נכונים גם להקריב קרבנות במחיר יהדותנו. כל תקופה ותקופה דרשה ודורשת מאתנו מאבק משלה, ואת הקרבן שנתייחד עבורה... במאות השנים הראשונות והחשוכות של הגלות המרה, דרוש היה להאחז ולהילפת בכל עוז בקרנות התורה והיהדות, ללא רתיעה מפני ההעלות על המוקד וגרדומים, מבלי לחשוש לגזירת גירושים או כליאה בבתי סוהר... כמו כן נתחדש מבחן מסוג אחר בימי גלות ספרד וערב, עת קרץ ליהודים הפיתוי של לקיחת חבל פעיל בחיי חצרות המלכים, היה עליהם להתגונן מפני השפעתם המזיקה של המותרות וללחום נגד כל מיני תעתועים שנוצרו בעקבות השפע הכלכלי, כדרך שנאלצו להאבק גם נגד השקפות מדעיות פסולות הנובעות מיסודות זרים, ושעמדו בסתירה להשקפת היהדות...

נסיון בפני עצמו נוצר בתקופות המאוחרות של ימי הבינים, עת נאלצו היהודים לעמוד בסבל הניתוק האכזרי מכל שאיפותיו החדישות של המדע, מחידושי האמנות והחיים המדיניים, לשאת בגאון את גזירת ניוון חיי המשפחה וצמצום דרכי הפרנסה והכלכלה, להסתגל לניתוק מתוך ניאוץ מרושע מכל הקשרים עם העולם החיצוני, על ידי הסתגרות מאונס בתוך חומות הגיטו הצר, וכמו כן לעמוד נגד כל יתר המכשולים המלאכותיים, הפיתויים והאיומים, המצאתם השטנית והאלימה של צורריהם מכל העמים והגזעים...

ברם לא פחות מבכל התקופות האמורות והזמנים האחרים, מוטלת עלינו החובה גם בימינו אנו, בהיותנו שרויים בטבורה של חברה דימוקרטית ועולם שואף קידמה וחופש, אחרי שזכינו לשיתוף מלא בכל מגמות המדע והאמנות, המסחר והתעשיה... לרסן את עצמינו, להיות ולהישאר יהודים נאמנים, ולוותר מרצון על ההשתתפות הזאת, במדה ואין אפשרות להגיע אליה אלא במחיר העבירה על חוקי התורה.

היעוד שלנו הנו ויהיה תמיד, לשמור על יהדותנו השלמה, הבלתי חצויה, דוקא בתוך מערבולת הלחץ של כל מיני השקפות ורעיונות, זיופי וסילופי או חילופי אמת למכביר. דוקא בתנאים אלו הננו מחוייבים לשמור על מבט האמת היחידה היהודית... 

עלינו להתקומם נגד הכפירה הגלויה המוצהרת בכל מקום ציבורי, בבתים פרטיים, בבתי הספר ומעל דוכני האוניברסיטאות, בכתב ובעל פה, למעשה חודרים רעיונות הכפירה הנתעבים לתוך חוגים ישראליים באמצעות אנשים שקמו מקרבנו, אשר הם נסוכי שכרון מן החיים החופשיים ההומים, שעם ישראל לא הורגל בהם זה עידן ועידנים...

אמנם תקופתנו נוהגת ביתר רכות כלפי ישראל. הקרבנות הדרושים לשמירת היהדות הם יותר קרבנות מרצון מאשר ויתורים כפוים מאונס, הצמצום הנדרש הוא ריסון עצמי מרצון, אולם דוקא משום כך אין הנסיון קטן יותר, וערך הנאמנות איננו פעוט יותר, כי אם להיפך, זירת המאבקים עברה מן השטח הציבורי של העמים האחרים אל תוך ההיכלות ומעון המשפחות פנימה. מן קוי הניגודים שבין ישראל לעמים, לניגודים שבין ישראל לישראל... אמנם נכון הדבר, כי אורח חייו של העולם הלא יהודי חדור כבר עתה, ביודעין או בלא יודעין רעיונות מן היהדות, וחוד הניגודים בינינו וביניהם הוקהה במדה מסוימת, אך אין בעובדה זו כדי לאשר, ולא במדת מה, את ההנחה, כאילו הסכנה האורבת לקיום האמת היהודית במאבק הרוחני ובחיים המעשיים הוחלשה קצת... (שם עמוד קצו, וראה שם עוד)

שפת אמת:

בפסוק כי ידעתיו... ובאמת זה תכלית שלמות ישראל, שיתמשכו אחר לב האבות, כדכתיב והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, ואז תהיה הגאולה במהרה בימינו... (בראשית וירא תרס"א)

עם לבן גרתי... פירוש שיש שידין נוכראין ויהודאין, כדאיתא בזוהר הקדוש, ולכן הערלות שנמצא בלבות בני ישראל יכולין להחזירו גם כן להקדושה, וכענין שאמרו מחלוקת שהיא לשם שמים סופו להתקיים, פירוש שגם ההתנגדות יש לו גם כן קיום, ולכן גם פשוטי בני ישראל שכל ימיהם עוסקים במלחמות הללו, הגם שאין יכולין לתקן את עצמן בשלימות, מכל מקום יש להם אחיזה בשם יעקב... (שם וישלח תרמ"ח)

במדרש וישבו לאכל לחם... והנה הגלות הוא גם כן לברר הקדושה הנמצאת בכל המקומות אלו, אבל אם היו בני ישראל זכאין היו מאירין מארץ ישראל ובית המקדש מרחוק לכל העולם, וכן היה בחינת יוסף להבה השולטת מרחוק, אבל כשגרם החטא צריכין להתפזר בכל אלה המקומות, השי"ת יקבץ נדחינו. (שם וישב תרנ"ח)

ימים טובים בהלל והודאה, שבאמת בני ישראל נבראו רק להודות לה', כמו שכתוב עם זו יצרתי לי וגו' תהלתי יספרו, ובגלות אינם יכולים לברר כבודו ית' בעולם כראוי, כדכתיב איך נשיר וגו', ובימים האלו מתנוצץ הארות מבית המקדש ויכולין לעסוק בהלל והודאה... (שם חנוכה תר"מד)

וידבר אלקים... אכן פירוש דבריהם, כי מעשה בראשית בפועל אי אפשר להתקיים במדת הדין, פירוש שיתנהגו כל הברואים ממש במשפטי השי"ת, אך נתקיימה מחשבתו בבני ישראל אשר הם עלו במחשבה לפניו, ואנחנו בני ישראל צריכין בודאי לקיים הכל על פי התורה, ואם אמנם גם זה אי אפשר לקיים בפועל, כמאמר אין צדיק בארץ וגו' ולא יחטא... עם כל זה במחשבה צריך להיות מוכן כל איש ישראל למסירות נפש, וכל מעשיו לשמים... (שמות וארא תרל"ו)

והנה משה רבינו ע"ה אמר למה הרעותה.... כי בני ישראל הם בעצם מבוררים ואין בהם פסולת, והוא בחינת זה, אכן השי"ת רצה לזכות את בני ישראל, שיהיה על ידיהם תיקון בכל הבריאה, כמו שכתבו ז"ל מביאין מתוקנת לתוך המקולקלת... ובני ישראל שמוכרחים לתקן זאת, מוכרחים להיות להם פסולת מצד מה כדי שיוכלו לתקן, וזה שאמר לתת להם נחלת גוים, שאין זאת מצדם... (שם תר"נ)

בענין מצות השקלים... ובני ישראל צריכין להראות זאת, כי כל מה שהם שולטין על האומות הכל כדי שיהיו מכוונים לשורש העליון, ושיהיה על ידיהם התדבקות התחתונים לעליונים, ואם באמת כוונתן בעבור הביטול אליו ית', לא יוכל לשלוט על זה שום עין רע... (שם שקלים תרמ"ד)

במדרש שאו מרום עיניכם וראו... וכמו שאמרו ז"ל, בשביל התורה שנקראה ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית, שבני ישראל בכח התורה מעידין ומבררין הנהגתו ית' את העולם וזה קיום העולם, כמו שכתוב במדרש הנ"ל בזכות ישראל והתורה, אך בני ישראל צריכין לברר זאת בכל יום להעיד עליו ית'... (שם ויקהל תרמ"ט)

במדרש איש אמונות וכו'... וכתב רש"י עדות הוא שויתר להם מעשה העגל, ובאמת עיקר האחדות הוא שבני ישראל מעידין על הקב"ה כי הכל שלו, וכפי מה שבני ישראל מבררין זה העדות בעולם, כן זה עצמו עדות על בני ישראל, שהמה דביקים בשורש העליון, כי אינו יכול לברר זאת רק מי שהוא טהור ונאמן לכן נמסר עדות זאת לבני ישראל דוקא ולכן הקב"ה מעיד על בני ישראל, ובני ישראל מעידין על הקב"ה והכל ענין אחד, וזה העדות מבררין בכל יום על ידי המצוות... (שם פקודי תרמ"א)

במדרש חכמות בנתה ביתה וגו'... כי האדם נברא להמשיך חיות השי"ת לכל הנבראים, ולעורר בכל דבר שורש חיותו שלמעלה מהטבע, כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, ובני ישראל צריכין לברר זה שהכל ממנו יתברך, ועל ידי זה ממשיכין תמיד התחדשות מהשורש... (ויקרא החודש תרל"ב)

בהלל המגביהי לשבת וגו'. כי הנה בני ישראל נבראו לברר מלכות שמים בעולם, והוליכן הקב"ה בכל המקומות להוציא הניצוצי קדושה שנמצא בכל מקום, וזה שאמר מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון על ידי בני ישראל... (שם פסח תרמ"ז)

בפסוק כמעשה ארץ מצרים... הענין הוא, דלעולם יש לבני ישראל התנגדות, שעל זה נבראו בעולם הזה לתקן כל אלה המקומות, וכמו בפרט כל איש ישראל אין לו מנוחה ונקרא מהלך, כן בכללות בני ישראל... ויתכן לומר, כי עיקר טומאת מצרים היה בעבודה זרה וטומאות ארץ כנען היה בעריות, כמו שכתוב כל התועבות האל עשו וגו', לכן הקדים לפרשה זו כמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו, וכשבני ישראל עוברין אלה המקומות זוכין אחר כך למדריגות בקדושה המכוונים מול אלה ההסתרות.... (שם אחרי תרמ"א)

במדרש כשושנה בין החוחים... כי הנה בני ישראל נשלחו בעולם הזה להמשיך הקדושה גם בכל אלה המקומות, ולכן במקום שישבו בני ישראל היה מקולקל ביותר, כמו שאמרו ז"ל... (שם שם תרמ"ח)

בפסוק ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי וגו'... שמו יתברך חל על כל הד' עולמות, ובני ישראל מעידין על זה, כמו שכתוב אתם עדי נאום ה', פירוש מעידין ששמו ית' מחיה ומהוה כל העולמות, ושהכל נאום ה' והוא ושמו ית' אחד, וכפי בירור זה העדות מתייחד ומתקדש שמו ית'... אבל הענין הוא, כי עולם הזה הטבע מסתיר הפנימיות, וכל הדבק יותר בטבע יש לו כח חזק בהטבע, והשור ושה שהם נרדפין מפני שיש בהם יותר פנימיות, לכן הטבע מתנגד עליהם, מכל שכן בנפשות בני ישראל שהם בני עולם הבא, עולם הזה מתנגד להם ביותר, וכמו כן בפרט כל איש ישראל כעין שאמרו הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, ולכן אל יפול לב אדם עליו במה שהיצר הרע רודף אותו תמיד, כי הוא אות על חלק הקדושה שיש בו, ולכן המצוה מסור עצמך וקדש שמי להלחם מלחמת ה' ולברך כבוד מלכותו בעולם. (שם אמור תרס"ג)

במדרש והיה מספר בני ישראל וגו'... ביאור הענין, שאף על פי שבני ישראל הם חלק אלקי, והם דביקים בשורש נשמתם למעלה מכל העולמות, ומכל שכן מעולם הזה, אף על פי כן הלא הם נבראו בעולם הזה, והם בגופם תחת הטבע, אך כשיתרומם נפש הישראלי וכן בכלל נפשות בני ישראל, הם מרוממים כל הטבע גם כן, ולכן אף שהכל תלוי במזל, עם כל זה יש בכח בני ישראל להגביה ולשנות כל המזל, ולכן נשתלחו לעולם הזה, כדי שבעלייתם יתעלה גם הטבע כנ"ל... (במדבר תרל"ז)

איתא במסכת ראש השנה בעצרת על פירות האילן... וזהו שניתנה תורה לבני ישראל להמשיך הארת התורה לכל הבריאה גם בעולם הזה, ועל ידי זה ממשיכין חיות מהתורה מחדש בכל עת, ולא לחנם אמרה תורה להניף שתי הלחם, רק שיש בכח בני ישראל להעלות ולהרים כל העולם להדביקם בעץ החיים שהוא התורה... (שם שבועות תרמ"ה)

בענין מגילת רות שתקנו בשבועות, כבר כתבתי על פי מה שאמר באור החיים, בפסוק והייתם לי סגולה, כי בני ישראל נבראו להוציא הניצוצות קדושות מכל העולם וכשזוכין יכולין להוציאם בכח התורה, ואם לאו צריך להיות על ידי פיזור הגלות... (שם שם תרנ"ט)

תקנו מגלת רות בשבועות... כי בני ישראל הבינו זאת שנבחרו כדי לקרב הכל, ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה, כתיב הכא נעשה, וכתיב התם נעשה אדם... כמו שהוא בפרט, כפי תיקון המעשים לקרב כל מעשה הגוף אל הנפש אז מאיר הנשמה באדם, כמו כן בכלל כפי תיקון כלל ישראל לקרב מן האומות כך מאיר בהם התורה... (שם שם תרס"ד)

בפסוק עולת תמיד העשויה וגו', דבזמן המקדש היו מעלין בני ישראל העולמות בפועל ממש, כאשר נמצא עתה רק בפנימיות, ואז היה תיקון במעשה על ידי תמידין ומוספין, דאיתא מחדש בכל יום תמיד בטובו מעשה בראשית... וזה שקבלו בני ישראל על עצמם בהר סיני אשר דבר ה' נעשה, לתקן ולברר האמת שהקב"ה מנהיג כל הבריאה ומלכותו בכל משלה, ובכח התורה יודעין בני ישראל תיקון כל המעשים... (שם פנחס תרמ"ד)

ידע שור קונהו וגו', חס ושלום שאין בני ישראל מכירין השי"ת כשור, הלא מברכין ומתפללין אליו ית', אבל רצון השי"ת שבני ישראל יבררו מלכותו ית' בכל הנבראים, כי כן היה בזמן השלימות שבית המקדש היה קיים והקרבנות תמידין בכל יום, היה זה קירוב והתדבקות חיות כל הנבראים אליו ית', והיו גם האומות בהכנעה מהשי"ת, וכן מה שכתוב קריה נאמנה וגו' גם כן על כל העולם, שאז היו נמשכים כל הנבראים אחר השורש, וזה שאמר ישראל לא ידע וכו', שצריכין להמשיך ידיעה וחיבור לכל הנבראים... (דברים תרל"א)

כל דור שאין בית המקדש נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו, קשה להבין, שהיו הרבה דורות צדיקי עליון שנאמר שהיה ראוי להיות נחרב בימיהם. ונראה לפרש כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בני ישראל להיות ראוין לגאולה, כי היעלה על הדעת שדור הגאולה יהיו כל כך ראוין בזכותם בלבד לגאולה, רק שזכות כל דור ודור עוזר ומביא מעט בנין בית המקדש... וכל אדם בפרט גם כן צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבנין בית המקדש, וכפי שמקבלין על עצמם עול מלכות שמים מסייעין לבנינו... (שם תרל"ד)

לא יבא עמוני וגו'... וביאור הענין, כי בני ישראל נבראו לתקן כל הנבראים ולהטות כל האומות גם כן להקב"ה, כמו שיהיה בימות המשיח במהרה בימינו אמן, ולכן כל האומות צריכין לבקש איזה קירבות לבני ישראל, ומצד עצמם שלהם הם מתנגדים לבני ישראל, וכך יוכלו להתדבק בהם... וכיון שלא קידמו הרגישו כי אין להם שום התדבקות, וממילא הוצרכו לבקש עצות לאבד חס ושלום בני ישראל, וממילא גרמו קילקול לבני ישראל, כי בני ישראל הם עיקר הבריאה, ולכן בגודל רשעתם מרגישין גם בני ישראל... (שם תצא תרל"ה)

בנוסח תפלת גשם, זכור שנים עשר שבטים וכו'... דהנה ההשפעה הבאה משמים על ידי שמתפשט אחר כך לכמה ענפים עד שכל העולם ניזון ממנו, ומצד זה נמצא מרירות במים, והי"ב השבטים הם העומדים בראשונה, ובזכותם מונעים הקטרוג... ובאמת בני ישראל אחר יציאת מצרים נבראו לתקן כל העולם, ואחר שעברו בגזרי מים היה המכוון שיעמדו להיות חומת ברזל לבטל המרירות של הרשעים, ויבואו מרתה וימתקו... (סוכות תרמ"ו)

שם משמואל:

וכן יש לומר בעולם שיש שלשה זמנים חלוקים שישראל זוכין להם, ימות המשיח, ותחיית המתים, ועולם הבא. וישראל זוכין להם בשביל שהעולם הזה מלא כוחות רעים המושכין לכל רע, ושלשה אבות נזיקין עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים, ורמוזים בכתוב אחד, נשאו נהרות ה' וגו', וידוע דנהרות הם כחות אומות העולם, כמו שכתוב (שיר השירים ח') מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, וברש"י שנהרות הם שריהם ומלכיהם של האומות. וכאשר ישראל מתאמצים ואינם מניחים את עצמם להמשך אחריהם, ובשביל אותם הנהרות עצמם מתרבה כבוד ה', דאם לא היו כל כך כחות מושכין לרע, לא היתה כל כך רבותא, ולא היה במה לזכות כנ"ל, ולא היה כל כך מתרבה כבוד ה', וזהו שמסיים הכתוב אדירים משברי ים אדיר במרום ה', פירוש מחמת קולות מים רבים אדירים, שהיא התגברות כח האומות, אדיר במרום ה', ובשביל ג' אלה שישראל בורחים מהם, זוכין לעומתם לשלשה זמנים, ימות המשיח, ותחית המתים ועולם הבא... (בראשית לך תרע"ח)

...אף שהכוונה האלקית לקרב את כל באי העולם, כמו שיהיה לעתיד שיהפך לבב העמים לקרא כולם בשם ה', וזה תכלית המקווה, מכל מקום אין הכוונה שיעשה זה על ידי פרסום האלקות בקול גדול, אלא לאחר שניתנה התורה נטמן הענין האלקי בתורה, ותעודת ישראל להוציא לאור את האלקות שנטמנה בתורה על ידי מה שמתייגעים בתורה ומסירים את ההסתר שמסתיר את חכמת התורה, כבזוהר הקדוש שהקושיות הן כמו קליפין להלכה, וכמסת שמברר את ההלכה ומוציא לאור תעלומה, הן בחידושין דאורייתא והן בבירור ויושר הלכה, באותה מדה נתגלה פני הלוט והמסכה הנסוכה על פני כל הארץ. כי הביט בתורה וברא את העולם, וכאשר נתגלה אור וחיות התורה, כן נתגלה אור וחיות העולם שהוא האלקות. ומעתה אין צריכין לפרסם את האלקות בקול קורא, אלא אף כשיושב בחדרי חדרים ומתייגע בבירור הלכות התורה, זה גורם התגלות האלקות בעולם... אבל משניתנה תורה, אדרבא, כל התגלות האלקות באה רק על ידי זה שהכל ברמז ובהסתר, וישראל מתיגעין להוציא לאור תעלומה, על כן הרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה. (שם חיי תרע"ו)

...ונראה שמעלה זאת בישראל, שביכלתם להפוך גם את החמריות לרוחניות, וטומאה לטהרה, הכל הוא בכח התורה, מחמת שמציאות כל נברא היא בתורה, וזה הוא הרמז שבלוחות שמזה ומזה הם כתובים, שלוחות האבן דומים לגוף האדם, והכתב שנחקק בהם הם דברי תורה שנחקקים בלב ישראל, ונעשים הוא והם דבר אחד... ועל כן נשתנה טבעם וחומריותם לעשות הכל בסדר קדושה והבדלה לעשות מהכל רוחניות... (במדבר בלק תרע"ו)