(ראה גם: אב-בן, אם-בן, הורים, כבוד אב ואם)
לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה... כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה, למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך... (דברים כד יז)
אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא. כי גאלם חזק הוא יריב את ריבם אתך. (משלי כג י)
(איש) זה, זכות קטנה מאביו מגינה עליו, ואותה הזכות נרשמת על העמוד שעומד עליו אותו נער (מטטרון), והוא זוכה (בזכות שהוא) יתום אחד, משום שכל יתום ואלמנה נמצאים בפקדון אצל מטטרון, העומד לדון בהם בשבעים סנהדרין... (זהר חדש יתרו רסג)
...דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי, כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה, הוו קא קרו ליה בר אכיל זוזי דיתמי, אזל אבתריה לחצר מות, אמר להו בעינא אבא... אמר ליה זוזי דיתמי היכא, אמר ליה זיל שקלינהו באמתא דרחיא, עילאי ותתאי דידן ומיצעי דיתמי... אי גנובי גנבי מדידן, אי אכלה ארעא מדידן... (ברכות יח ב)
תנו רבנן אין עונין לא אמן חטופה.. ולא אמן יתומה... בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים... (שם מז א)
...תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה... (שבת יא א)
...ומטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי, ואמר רבא אי פיקח שמעון מגבי להו ארעא, והדר גבי לה מינייהו, דאמר רב נחמן יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן... (פסחים לא א)
תנו רבנן כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו... (שם מט א)
תנו רבנן ד' פרוטות אין בהן סימן ברכה לעולם, שכר כותבין... ושכר יתומים ומעות יתומים נמי לאו בני מחילה נינהו... (שם נ ב)
יתום ששחטו עליו אפורטופין (את הפסח) יאכל במקום שהוא רוצה... (שם פז א)
אמר רב חסדא מאי דכתיב הודו לה' כי טוב הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר בשורו, ואת עני בשיו, יתום בביצתו... (שם קיח א)
אלעזר איש בירתא כד הוו חזו ליה גבאי צדקה הוו טשו מיניה, דכל מאי דהוה גביה יהיב להו. יומא חד הוה סליק לשוקא למיזבן נדוניא לברתיה, חזיוהו גבאי צדקה טשו מיניה, אזל ורהט בתרייהו, אמר להו, אשבעתיכו, במאי אסקיתו, אמרו ליה ביתום ויתומה, אמר להם העבודה שהן קודמין לבתי... (תענית כד א)
ילדה, והא רבויי רביתיה, לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. (מגילה יג א)
בלשון הזה אמר להם, אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו. (חגיגה ג ב)
...דאמר רב נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם בית דין מעמידין להם אפוטרופוס ובורר להם חלק יפה, הגדילו יכולין למחות, ורב נחמן דידיה אמרו הגדילו אין יכולין למחות... (יבמות סז ב)
מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהם פוטרת צרתה... (שם קי א)
אמר ליה רב פפא לאביי... יתמא לא עבדא לך אמך דרדוגי משחא ארישא דרבנן בשעת מעשה... (כתובות יז ב)
יתומה שנתארסה ונתגרשה, רבי אלעזר אומר האונס חייב והמפתה פטור... (שם מ א, וראה שם עוד)
אמר רבי יוסי בר חנינא המוציא שם רע על היתומה פטור, שנאמר ונתנו לאבי הנערה... (שם מד ב, וראה שם עוד)
אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת... רבי שמואל בר נחמני אומר זה המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו ומשיאן... (שם נ א)
ההוא יתום ויתומה דאתו לקמיה דרבא, אמר להו רבא העלו ליתום בשביל יתומה... (שם נא א)
כלתא דבי בר אלישיב הוה קא תבעה כתובתה מיתמי... (שם נד א)
...וכן המשיא את היתומה לא יפחות לה מחמשים זוז, אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה... תנו רבנן יתום ויתומה שבאו לינשא, משיאין את היתומה ואחר כך משיאין את היתום, מפני שבושתה של אשה מרובה משל איש. תנו רבנן יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה, שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו... (שם סז א)
דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין, מה שמכרו מכרו... אמר ליה רבי חייא אנא עבדי דלא משתכחה תורה מישראל, דאייתינא כיתנא ושדיינא ומגדלנא נישבי וציידנא טביא (צביים) ומאכילנא בישרא ליתמי, ואריכנא מגילתא ממשכי דטביא... (שם קג א)
כי מיפטרי רבנן מבי רבה ורב יוסף הוו פיישי ארבע מאה רבנן, וקרו לנפשייהו יתמי, כי הוו מיפטרי רבנן מבי אביי ואמרי לה מבי רב פפא, ואמרי לה מבי רב אשי הוו פיישי מאתן רבנן, וקרו נפשייהו יתמי דיתמי. (שם קו א)
...(אמר יהודה לתמר) שמא קבל בך אביך קידושין, אמרה ליה יתומה אני. (סוטה י א)
אמר רב יהודה אמר שמואל יתומין אין צריכין פרוסבול, וכן תני רמי בר חמא יתומין אין צריכין פרוסבול, דרבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומין. (גיטין לז א)
אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית... (שם מח ב, וראה שם עוד)
יתומין שסמכו אצל בעל הבית או שמינה להן אביהן אפוטרופוס חייב לעשר פירותיהם, אפוטרוס שמינהו אבי יתומים ישבע, מינוהו בית דין לא ישבע, אבא שאול אומר חילוף הדברים... דאמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל נכסי יתומין הרי הן כהקדש, ולא מקני אלא בכספא... (שם נב א, וראה שם עוד)
שור של חרש שוטה וקטן שנגח, בית דין מעמידין להן אפוטרופוס, ומעידין להן בפני אפוטרופוס... הגדיל הקטן חזר לתמותו, דברי רבי מאיר, רבי יוסי אומר הרי הוא בחזקתו... והאמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומין אלא אם כן רבית אוכלת בהן, ורבי יוחנן אמר או לשטר שיש בו רבית, או לכתובת אשה משום מזוני... (בבא קמא לט א, וראה שם עוד)
תנא כופרא כפרה, ויתמי לאו בני כפרה נינהו. (שם מ א)
יתמי דלאו בני מחילה נינהו מאי... (בבא מציעא כב ב)
מיתיבי רבי אליעזר אומר, ממשמע שנאמר וחרה אפי והרגתי אתכם, יודע אני שנשותיהם אלמנות ובניהם יתומים אלא מה תלמוד לומר והיו נשיכם וגו', מלמד שנשותיהם מבקשות לינשא ואין מניחין אותן, ובניהן רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותן... (שם לח ב)
אמר רב ענן אמר שמואל מעות של יתומים מותר להלוותן ברבית, אמר ליה רב נחמן משום דיתמי נינהו ספינא להו איסורא... אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רבה בר יוסף בר חמא אמר רב ששת מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד... (שם ע א, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה הכל לאיגלי גפא (תקון חומת העיר ולהעמיד שעריה), ואפילו מיתמי... (שם קח א)
יתומים שאמרו אנחנו השבחנו, ובעל חוב אומר אביכם השביח, על מי להביא ראיה... (שם קי א, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה הכל לאגלי גפא אפילו מיתמי, אבל רבנן לא צריכי נטירותא, הכל לכריא פתיא (חפירת בור לשתות מים)... ואמר רב אסי אמר רבי יוחנן הכל לפסי העיר, ואפילו מיתמי... אמר רב פפא לשורא ולפרשאה ולטרזינא (תיקון החומה ושומרי העיר) אפילו מיתמי, אבל רבנן לא צריכי נטירותא, כללא דמילתא, כל מילתא דאית להו הנאה מיניה אפילו מיתמי... אמר ליה אביי מדתני שמואל בר יהודה אין פוסקין צדקה על היתומים אפילו לפדיון שבויים, שמע מינה פדיון שבויים מצוה רבה היא... (בבא בתרא ח א)
דרש רבא מאי דכתיב ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין, ברכת אובד עלי תבא, מלמד שהיה גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להם... (שם טז א)
רבא בר שרשום נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי, אמר ליה אביי אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה, אמר ליה ארעא במשכונתא הוה נקיטנא מאבוהון דיתמי, והוה לי זוזי אחריני גביה ואכלתיה שני משכנתא... אלא זיל אהדרה ניהלייהו, וכי גדלי יתמי אישתעי דינא בהדייהו. (שם לב ב, וראה שם עוד)
משל למה הדבר דומה, לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו, לימים העשיר אותו יתום, ואמר אהניהו לבעל הבית מנכסי... (שם קכג א)
ההוא ערבא דיתמי דפרעיה למלוה מקמי דלודעינהו ליתמי, אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה, ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו... (שם קעד א, וראה שם עוד)
ורבי יהושע בן קרחה נמי, הכתיב את חמשת בני מיכל בת שאול, אמר לך רבי יהושע וכי מיכל ילדה, והלא מירב ילדה, מירב ילדה ומיכל גידלה, לפיכך נקראו על שמה, ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. רבי חנינא אומר מהכא, ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי, וכי נעמי ילדה, והלא רות ילדה, אלא רות ילדה ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה... (סנהדרין יט ב)
אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן... והא אמרת רישא אין נשבעין על טענת שוטה וקטן, אמר רב בבא בטענת אביו... לעולם גדול, ואמאי קרו ליה קטן, דלגבי מילי דאבוה קטן הוא... (שבועות מה א, וראה שם עוד)
...ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה... וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה, שבועה שלא פקדנו אבא ולא אמר לנו אבא שלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע, רבי יוחנן בן ברוקה אומר אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל... (שם מה א, וראה שם עוד)
...דתנן וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה, והוינן בה ממאן, אילימא מלוה, אבוהון שקיל בלא שבועה ואינהו בשבועה, אלא הכי קאמר, וכן היתומין מן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה... (שם מז א, וראה שם עוד)
...אמר ליה חד לחבריה, יתמא עבד רבך הכי... (עבודה זרה יג ב)
...אלא אמר רבא הכי קאמר, מעשר בהמה של יתומים מוכרין אותו כדרכו... (בכורות לא ב)
הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן כלאים וטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן והיתום, ואיזהו יתום כל שמתה אמו או שנשחטה ואחר כך ילדה, רבי יהושע אומר אפילו נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום... (שם נז א, וראה שם עוד)
שום היתומים שלשים יום... (ערכין כא ב, וראה שם עוד)
...תני יורש שפגם אביו שטר חובו הבן גובה שלא בשבועה, בזה יפה כח הבן מכח האב, שהבן גובה שלא בשבועה, ואב אינו גובה אלא בשבועה, אמר רבי אלעזר ונשבע שבועת יורש, שלא פקדנו אבא, שלא אמר לנו אבא, שלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע. (כתובות נה ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יוסי בי רבי בון אף אנן תנינן תרתיהן לגזילה מן הדה, אם היה דבר שיש לו אחריות חייבין לשלם, לניזקין מן הדא, ואין נפרעין מן הנכסים של יתומין אלא מן הזיבורית. והתני עמד הבן תחת האב הניזקין שמין להן בעידית ובעלי חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית, אמר רבי יוסי בי רבי בון כאן ביתום גדול כאן ביתום קטן. (גיטין כז ב)
...והתני יעמוד הבן תחת האב, הנזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית, אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר דבר הכל בהדא דייתיקי. הכא את מר אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, והכא את מר אבל נשבעין לקטן ולהקדש, בנפרעין מניכסי קטן, ונפרעין מאדם שלא בפניו, אמר רבי ירמיה תיפתר בשרבית אוכלת בו... (שבועות לח ב)
ויאמרו נקרא לנערה, מכאן שאין משיאין את היתומה אלא על פיה. (בראשית ס יב)
כל אלמנה ויתום לא תענון, רבי יוסי אומר למה אהב אלקים יתומים ואלמנות, אלא שאין עיניהם תלויות אלא בו, שנאמר (תהלים ס"ח) אבי יתומים ודיין אלמנות, לכן כל הגוזלן כאילו גוזל להקב"ה, שהוא אביהן שבשמים, והוא כועס עליו... (שמות ל ה)
וחנותי את אשר אחון, באותה שעה הראה לו הקב"ה את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים, והוא אומר האוצר הזה של מי הוא, הוא אומר של עושה מצוות, והאוצר הזה של מי הוא, של מגדלי יתומים... (שם מה ו)
משל ליתומה שהיא מתגדלת אצל אפוטרופוס, והיה אדם טוב ונאמן, גדלה ושמרה כראוי, בקש להשיאה, עלה הלבלר לכתוב הכתובה, אמר לה מה שמך, אמרה פלונית, אמר לה ומה שם אביך, התחילה שותקת, אמר לה אפוטרופוס למה את שותקת, אמרה לו מפני שאיני יודעת לי אב אלא אותך, שהמגדל נקרא אב ולא המוליד, כך היתומה אלו ישראל... (שם מו ו)
פתח פיך לאלם, מכאן שאם אין טוענין ליורש וללוקח שבית דין טוענין, דבר אחר פתח פיך לאלם כנגד היתומים הוא אומר שאין יודעין לטעון, ועוד שאין יודעין בעסק אביהם, שבית דין טוענים בשבילם, הוי אל דין כל בני חלוף, זה בני המת שחלף והלך לבית עולמו, דבר אחר שהן חלופי אביהם... (במדבר י ח)
עליך יעזוב הלכה, למחר הוא בא ונוטל יתומים ואלמנות וחובשן בבית האסורים, ואומר להם אותו שכתוב בו אבי יתומים ודיין אלמנות יבא ויציל אתכם מידי, אלא יתום אתה היית עוזר, שני יתומים שנשתיירו לו זה רומוס ורומילוס, נתת רשות לה לזאבה להניקן... (אסתר פרשה ג)
...אם כן למה נאמר אלמנה ויתום, ממהר אני ליפרע על ידי אלמנה ויתום יתר מכל אדם, שהאשה קובלת לבעלה, בן קובל לאביו אבל אלו אין להן מי שיקבלו לו אלא לי בלבד. לא תענון, מכלל שנאמר אם ענה תענה אותו, יכול לא יהא חייב עד שיענה ויענה, תלמוד לומר לא תענון אפילו עינוי אחד... (שמות כב כא)
...אבי שבשמים זכור כמה אלמנות ויתומים שיש בהם בישראל שעוסקין בתורה ובמצות בכל יום תמיד... (פרק יט)
רבי אלעזר אומר בראשונה היה אדם מת בירושלים והיה ממנה אפוטרופא ליתומים, והיתה האלמנה תובעת כתובתה מן היתומים... (ישעיה פרק א, שצא)
ויתום, אחד יתום מאב ואחד יתום מאם, ועד אימתי נקראין יתומים, עד שיעמדו לעצמן. לא תענון, מכלל שנאמר אם ענה תענה, יכול לא יהא חייב עד שיענה ויענה, תלמוד לומר לא תענון אפילו עינוי אחד, אם כן למה נאמר אם ענה תענה, לחייב על כל עינוי ועינוי... אחד המענה גופן במלאכה או לבן בדברים, או יכול אפילו ללמדן תורה וללמדן אומנות, תלמוד לומר תענה... (שמות כב כא)
אם ענה תענה - והנה העונש, אם אחד יענה ואין עוזר העונש על כלם, על כן בא אחריו וחרה אפי והרגתי אתכם כולכם... (שם שם כב)
...וכן האלמנה והיתום לא תענו, כי אשמע לקצת צעקתם, כי כל אלה אינם בוטחים בנפשם ועלי יבטחו... והעונש הזה לא מנו אותו רבותינו בכל חייבי מיתה בידי שמים, בברייתא דבאלו הן שבמיתה השנויה בסנהדרין, והטעם שאין זה מיתה כמיתת בני אדם בידי שמים, שנאמר בהם ומתו בו כי יחללוהו, ולא תמותו, אבל ענש בכאן שיהרג אותם בחרב אויב או במלחמה ירד ונספה בלא הודעה... (שם)
חייב אדם להזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן שפלה למאד ורוחם נמוכה, אף על פי שהן בעלי ממון, אפילו אלמנתו של מלך ויתומיו מוזהרים אנו עליהן, שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. והיאך נוהגין עמהן, לא ידבר אליהם אלא רכות, ולא ינהוג בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופן בעבודה ולבם בדברים קשים, ויחוס על ממונם יותר מממון עצמו. כל המקניטן או מכעיסן או הכאיב להן או רדה בהן או אבד ממונן הרי זה עובר בלא תעשה, וכל שכן המכה אותם או המקללן. ולאו זה אף על פי שאין לוקין עליו, הרי עונשו מפורש בתורה, וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב. ברית כרת להן מי שאמר והיה העולם, שכל זמן שהם צועקים מחמס הם נענים, שנאמר כי אם צעק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו, במה דברים אמורים, בזמן שעינה אותן לצורך עצמו, אבל עינה אותם הרב כדי ללמדן תורה או אומנות או להוליכן בדרך ישרה, הרי זה מותר, ואף על פי כן לא ינהוג בהן מנהג כל אדם, אלא יעשה להם הפרש וינהלם בנחת וברחמים גדולים וכבוד, שנאמר כי ה' יריב ריבם, אחד יתום מאב אחד יתום מאם, ועד אימתי נקראים יתומים לענין זה, עד שלא יהיו צריכין לאדם גדול לסמך עליו ולאמנן ולהטפל בהן, אלא יהיה עושה כל צרכי עצמו לעצמו כשאר כל הגדולים. (דעות ו י)
ומהם חמשה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה, לפי שהם עונות שבין אדם לחבירו, ואינו יודע חבירו שחטא לו... והאוכל שור עניים ויתומים ואלמנות, אלו בני אדם אומללין הם ואינן ידועים ומפורסמים וגולים מעיר לעיר ואין להם מכיר כדי שידע שור זה של מי הוא ויחזירנו לו... (תשובה ד ג)
אין פוסקין צדקה על יתומים ואפילו לפדיון שבויים, ואף על פי שיש להם ממון הרבה, ואם פסק הדיין עליהם כדי לשום להן שם מותר... (מתנות עניים ז יב)
...וכל המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שולחנו הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג, שנאמר אז תקרא וה' יענה. צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים, מוטב לו להשתמש באלו ויהנו בני אברהם יצחק ויעקב מנכסיו... ואם יהיו עניים בני ביתו בכל שעה ושעה מוסיף זכויות ומצוות. (שם י טז ויז)
נכסי יתומים הרי הן כהקדש, כיצד, יתומים שמכרו פירות ונמשכו מהן הפירות ועדיין לא לקחו הדמים, הוקרו הפירות חוזרין בהן, שאין נכסי יתומים נקנין אלא בכסף כהקדש. הוזלו הפירות לא יהיה כח הדיוט יותר חמור מכחן. וכן אם לקחו הדמים ועדיין לא נמשכו פירותיהן והוקרו, חוזרין כשאר הדיוטות... (מכירה ט ג, וראה שם עוד)
היו חופרין נהר להביא בו מים למדינה, גובין אף מן היתומים שזו זכות להם, כדי שישקו ממנו שדותיהם וכרמיהם, לפיכך אם אירע להם דבר שלא באו המים, הואיל ולא נהנו מהן היתומים מחזירין להם כל מה שנלקח מהן, וכן כל כיוצא בזה. (שכנים ו ז)
המוכר ליתומים קטנים אין בו דין בעל המצר, הטוב והישר שעושין חסד עם אלו יתר מבעל המצר. (שם יב יג)
מצוה על היתומים לפרע חוב אביהן מן המטלטלין שהניח, ואם לא רצה היורש ליתן אין כופין אותו, ואם תפס בעל חוב מחיים גובה מהן... יתומים שגבו קרקע בחוב שהיה לאביהן אצל אחרים, יש לבעל חוב של אביהם לחזור ולגבות אותה מהן, שהרי קרקע זו של אביהם היא... כבר תיקנו גאונים האחרונים כולם שיהיה בעל חוב גובה מטלטלין מן היורשין, וכן דנין ישראל בכל בית דין שבעולם... (מלוה יא ח, וראה שם עוד)
אין נפרעין מן היורשין אלא אם כן היו גדולים, אבל יורשין קטנים אין נפרעין מהם שום חוב, ואפילו היה בו כל תנאי שבעולם לא יפרע בו המלוה כלום עד שיגדילו היתומים, שמא יש להן ראיה ששוברין בו את השטר. היתה המלוה רבית של עכו"ם, שהרי הרבית אוכלת בנכסיהן, מעמידין להם אפוטרופוס ונזקקין לנכסיהן ומוכרין ופורעין החוב, וכן אשה שתבעה כתובתה בין אלמנה בין גרושה... כדי שיהיה לה כלום שתנשא בו האשה לאחר. לפיכך אם קפצה האשה ונשאת ואחר כך באת לתבוע כתובתה מנכסי יתומים אין נזקקין לה עד שיגדלו היתומים, שהרי אין לה מזונות והרי נשאת... כשנזקקין בית דין לנכסי יתומים למכור שמין את הקרקע ואחר כך מכריזין עליה שלשים יום רצופין או ששים יום שני וחמישי, ומכריזים בבקר ובערב בשעת הכנסת פועלים ובשעת הוצאת פועלין, וכל מי שרוצה לקנות יוליך הפועלין לבקר לו... (שם יב א, וראה שם עוד)
מלוה שמת ובא היורש לתבוע את הלוה בשטר שעליו, ואמר פרעתי לאביך, והיורש אומר איני יודע, אומרים לו עמוד ושלם לו. אמר ישבע לי, הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא פקדנו אבא על ידי אחר, ושלא אמר לנו אבא בפיו, ושלא מצינו בין שטרותיו ששטר זה פרוע, וגובה... (שם יז א, וראה שם עוד)
מלוה שמת ובא היורש לתבוע את הלוה בשטר שעליו ואמר פרעתי לאביך, והיורש אומר איני יודע, אומרים לו עמוד ושלם לו. אמר ישבע לי, הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא פקדנו אבא על ידי אחר, ושלא אמר לנו אבא בפיו, ושלא מצינו בין שטרותיו ששטר זה פרוע, וגובה... (שם יז א, וראה שם עוד)
מעות של יתומים שהניח להם אביהן אינן צריכין אפוטרופוס, אלא כיצד עושין בהן, בודקין על מי שיש לו נכסים שיש להם אחריות ויהיו עידית, ויהיה איש נאמן ושומע דיני תורה, ומעולם לא קבל עליו נדוי, ונותנין המעות בבית דין קרוב לשכר ורחוק להפסד, ונמצאו היתומים נהנין משכר המעות... כל המטלטלין של יתומים שמין אותן ומוכרין אותן בבית דין, ואם היה השוק קרוב למדינה מוליכין אותו לשוק ומוכרין אותן ויצטרפו דמיהן עם המעות של היתומים. מי שהיה בידו שכר של יתומים, אם יניחו כאן עד שימכר שמא יחמיץ, ואם יוליכו לשוק שמא יארעו אונס בדרך, הרי זה עושה בו כדרך שעושה בשלו.
כשמעמידין בית דין להן אפוטרופוס מוסרין לו כל נכסי הקטן הקרקע והמטלטלין שלא נמכרו, והוא מוציא ומכניס ובונה וסותר ועושה כפי מה שיראה שזה טוב ליתומים, ומאכילן ומשקן ונותן להן כל ההוצאה כפי הממון וכפי הראוי להן, ולא ירויחו להן יותר מדאי, ולא יצמצם עליהם יתר מדאי. כשיגדילו היתומים נותן להם ממון מורישן, ואינו צריך לעשות להן חשבונות מה שהכניס והוציא, אלא אומר להן זה הנשאר, ונשבע בנקיטת חפץ שלא גזלן כלום. במה דברים אמורים כשמינוהו בית דין, אבל אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים וכן שאר המורישין אינו נשבע על טענת ספק. יש לאפוטרופוס ללבש ולהתכסות מנכסי יתומים כדי שיהיה מכובד ויהיו דבריו נשמעין, והוא שיהיה ליתומים הנאה בנכסיהן בהיות דבריו נשמעין... האפוטרופין עושין לקטנים לולב וסוכה וציצית ושופר ספר תורה ותפילין ומזוזות ומגילה, כללו של דבר כל מצות עשה שיש להם קצבה בין שהוא מדברי תורה בין שהוא מדברי סופרים עושין להם, אף על פי שאינן חייבין במצוה מכל אלו המצוות אלא כדי לחנכן, אבל אין פוסקין עליהן צדקה, ואפילו לפדיון שבויים, מפני שמצוות אלו אין להן קצבה... אף על פי שאין האפוטרופוס צריך לעשות חשבון כמו שביארנו, צריך לחשב בינו לבין עצמו לדקדק ולהזהר הרבה מאביהן של אלו היתומים שהוא רוכב ערבות, שנאמר סולו לרוכב בערבות וגו' ואבי יתומים וגו'. (נחלות יא א, וראה שם עוד)
המגדל יתומים ורואה בהם תרבות רעה ואומר יתומים הם האיך אכה אותם, יצא שכרו בהפסדו, ומה שכתוב (איוב כ"ב) וזרועות יתומים ידכא, וכתיב אם הניפותי על יתום ידי (שם ל"א), זהו שמכה אותם על חנם, אבל ליסרם כאשר ייסר איש את בנו מצוה להכותם, כדי שלא ילכו בדרך רעים אבל לא לנקום כעסו עליהם... (תקמד)
אל יגדל אדם יתום רכיל, כי אין לו זכות... (תתקפז)
שנמנענו מהכביד במעשה או אפילו בדבור על היתומים והאלמנות, שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. אבל כל משאו ומתנו של אדם עמהם יהיה בנחת ובחמלה. משרשי המצוה, מה שכתבתי בסמוך בענין הגר, לפי שאלו הן תשושי כח, שאין להם מי שיטען טענותם בכל נפש, כמו שהיה עושה איש האלמנה ואביהן של יתומים אם היה קיים. ועל כן הזהירתנו תורתנו השלמה לקנות מדת חסד ורחמים בנפשנו, ונהיה ישרים בכל מעשינו, כאילו יש כנגדנו טוען בכח הטענה בהפכנו, ונחוס ונחמול עליהם, ונראה בכל דבר זכותם יותר משהיינו עושים אם היה האב והבעל קיים... שלא נדבר עמהם אלא רכות, ולא ינהג אדם בהם אלא מנהג כבוד, ולא יכאיב גופן בעבודה, ולא ילבינם בדברים, ויחוס על ממונם יותר מעל ממון עצמו, ומפני כן אמרו ז"ל, שהבא ליפרע מממונם, אף על פי שיש בידו שטר מקוים לא יפרע אלא בשבועה, מה שאין כן באחר. ועוד אמרו ז"ל, שאם יש להם ריב עם שום אדם, שבית דין חייבין לטעון בשבילם כנגד התובע אותם וטוענין לתועלתם כל מה שיחשבו שהיה יכול אביהם לטעון. ואם יש להם מעות, מכריחין בית דין כל מי שימצאו שהוא עשיר מנכסים שיש להם אחריות, ויהיה איש נאמן ואוהב שלום וכשר, ומפקידין לו מעות היתומים להתעסק בהן בענין שיהיה קרוב לשכר אצל היתומים ורחוק להפסד, מה שלא התירו באדם אחר משום אסור רבית דרבנן. ומכריחים גם כן כל אדם שהוא טוב להם שיפקח עיניו על נכסיהם, אם לא הניח להם אביהם שום אפוטרופוס. ועוד אמרו בהם, שכל משא ומתן שיהיה להם עם כל אדם שיהיה ידם על העליונה כמו הקדש, ויותר מהקדש... כי אנחנו מעמידים אותם זמנין אדינא דאורייתא וזמנין אדינא דרבנן, לתועלתם, אבל לפנים מדין זה אינו בדין לתת להם ממון העולם... ולעולם אין היתומים מקבלים מי שפרע בכל שיעשה האפוטרופוס ולא האפוטרופוס גם כן.
ומכל מקום אמרו מותר לענותם קצת לתועלתם, כגון הרב לתלמידו של תורה או אומנות, אבל אפילו לתועלתם מצוה בהם להקל בהם יותר משאר כל אדם. ואמרו גם כן שברית כרותה להם שנענין מצעקתם, ושהם נקראין יתומים לענין מצוה זו עד שלא יהו צריכין בעסקיהם לאדם גדול, אלא עושין כל צרכי עצמן כשאר הגדולים... והעובר עליהם והכעיסן או הקניטן או רדה בהם או איבד ממונם, וכל שכן אם הכה אותן, הרי זה עובר בלא תעשה, ואף על פי שאין לוקין על לאו זה, לפי שאין העינוי דבר מסוים כדי להלקות עליו, כי לעולם יוכל המענה רשע לטעון בשקר כי מן הדין עינה אותם, או לטובתם, השי"ת שהוא בוחן לבבות תובע צערן, והרי ענשו מפורש בתורה, שנאמר והרגתי אתכם, כלומר מדה כנגד מדה... ואם נקבה היא המענה תמות, ואישה ישא אחרת שתענה בניה. (משפטים מצוה סה)
שנמנע הדיין מהעלים עין להטות דין הגר או היתום. ועיקר האזהרה בזה אין ספק שהיא על האנשים שהם בעלי המשפט, ומכל מקום הנשים בכלל האיסור הן. (תצא מצוה תקצ)
הצדקה שאדם נותן לפרנסת יתומים היא מצוה גדולה, לפי שהם קטנים ועגומים, ואין להם אב שירחם עליהם. ועל זה קראהו עושה צדקה בכל עת, וחייבין לתת להם מזונות ולהשיאן. והיתומה קודמת ליתום... גם מצינו לחסידי ישראל שהיו זהירין מאד בצדקת יתום ויתומה, כבמסכת תענית כ"ד... וברור הוא שצדקת יתום ויתומה שכרו גדול... (נר ג כלל ז פרק ט)
כל אלמנה ויתום - רבי ישמעאל סבירא ליה שאלמנה ויתום בא לדוגמא, רוצה לומר כל החלשים והנדכאים, כמו אלמנה ויתום, ורבי עקיבא סבירא ליה שאלמנה ויתום דוקא, ורש"י ז"ל בפירושו תפס כשטת ר"י, והרמב"ם פסק כרבי עקיבא... (שמות כב כא)
ויתום - מלשון יד, שאיבד את מנהלו ומחזיק בידו. (שם שם כא)
כל אלמנה ויתום - אפילו אלו הצריכים מוסר והדרכה, וכברמב"ם דעות ו' מכל מקום יזהר שלא יענון יותר מההכרח הברור. (שם)
משפט גר יתום - יתום של גר, שצריך מוסר והדרכה, ומכל מקום צריך להזהר בו כברמב"ם. (דברים כז יח)
ממעון קדשך - למגדל יתומים בביתו, ולא בבית פחות משלו, ועל פי הגמרא חגיגה פרק ב', זבול וכו', הרי שמקום היתומים גבוה ממקום הקרבנות, וכן בסוכה פ"ד, העושה צדקה גבוה מכל הקרבנות. (שם כו טו)