(ראה גם: כלאים-כללי)
אילו נאמר בהמתך לא תרביע כלאים, יכול לא יאחוז בבהמה ויעמידנה לפני הזכר, תלמוד לומר כלאים, לא אמרתי לך אלא משום כלאים. אין לי אלא בהמתך על בהמתך, מניין בהמתך על בהמת אחרים, בהמת אחרים על בהמתך, בהמת אחרים על בהמת אחרים מניין, תלמוד לומר את חקותי תשמורו. אין לי אלא בהמה על בהמה, בהמה על חיה וחיה על בהמה מניין, טמאה על טהורה טהורה על טמאה מניין, תלמוד לומר את חקותי תשמורו. (קדושים פרק ד יג)
לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, יכול לעולם, כשהוא אומר למען ינוח שורך וחמורך כמוך, שור וחמור עושים מלאכה, אם כן למה נאמר בשור וחמור, אין לי אלא שור וחמור, מניין לרבות שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור, תלמוד לומר לא תחרוש מכל מקום, אם כן למה נאמר בשור ובחמור, בשור וחמור אי אתה חורש, אבל אתה חורש באדם ובחמור. דבר אחר אין לי אלא חורש, מניין לרבות את הדש והיושב בקרון והיוצא והמנהיג, תלמוד לומר יחדיו מכל מקום. רבי מאיר פוטר ביושב בקרון. יחדיו פרט לרמך, יחדיו פרט לקושר את הסוס בצידי הקרון או לאחר הקרון או הדולפקס לגמלים. (תבא רלא)
...דתניא רבי יהודה אומר פרדה שתבעה אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה. (כתובות קיא ב)
אחד שור ואחד כל בהמה... לכלאים... אי כלאים דחרישה יליף שור שור משבת, אי כלאים דהרבעה יליף בהמתך בהמתך משבת... אי הכי אפילו אדם ליתסר, אלמה תנן ואדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך... אמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש המרביע שני מינים שבים לוקה, מאי טעמא, אמר רב אדא בר אהבה משמיה דעולא אתיא למינהו למינהו מיבשה. בעי רחבא המנהיג בעיזא ושיבוטא מהו, מי אמרינן כיון דעיזא לא נחית בים ושיבוטא לא סליק ליבשה לא כלום עביד, או דלמא השתא מיהא קא מנהיג... (בבא קמא נד ב)
...כלאים, שה כתיב, אמר רבא זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים, שאני הכא דאמר קרא או לרבות את הכלאים... (שם עז ב)
...דאמר שמואל ובמנאפים עד שיראו כדרך המנאפים, ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת, מתיב רב אחדבוי בר אמי אילו נאמר בהמתך לא תרביע, הייתי אומר לא יאחוז אדם הבהמה בשעה שעולה עליה זכר, תלמוד לומר כלאים, לאו מכלל דכלאים אחיזה נמי לא, מאי אחיזה הכנסה... אמר רב אשי הא מילתא בעו מינאי דבי רב נחמיה ריש גלותא, מהו להכניס מין ומינו ושאינו מינו לדיר, כיון דאיכא מיניה בתר מיניה גריר, או דלמא אפילו הכי לא, ופשטי להו לאיסורא דלא כהלכתא, משום פריצותא הוא דעבדי. (בבא מציעא צא א)
יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין, החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם... (מכות כא ב)
הזאב והכלב, כלב הכופרי והשועל, העזים והצבאים, היעלים והרחלים, הסוס והפרד, הפרד והחמור, החמור והערוד, אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה. הא כלב עם כלב כפורין אינן כלאים, ודלא כרבי מאיר, דרבי מאיר אומר כלאים, אף על גב דרבי מאיר אמר כלב מין בהמה, מודה בכלב כופרי שהוא מין חיה, הא כלב עם כלב כופרי על דעתיה דרבי מאיר כלאים. עוף לא תניתה, אמר רבי יוחנן אייתיתה מן דבר דליה תרגנגול עם הפסיוני, תרנגול עם הטווס אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה. רבי שמעון בן לקיש אמר משנה שלימה שנה לנו רבי, וכן חיה ועוף כיוצא בהן... רבי ירמיה אמר כהנא שאל לריש לקיש המרביע בחיות הים מהו, אמר ליה עוד הן כתיב בהן למיניהן, רבי אחא לא אמר כן, אלא הוה אמר רבי אחא בשם ריש לקיש כל שכתוב בו למינהו כלאים נוהג בו, התיב כהנא הרי חיית הים הרי כתיב בהן למיניהן, מעתה כלאים נוהג בהן, אמר רבי יוסי בי רבי בון הכא פרס כהנא מצדתיה על ריש לקיש וצדייה. אמר רבי יונה יכול אנא פתר לה משום מנהיג, מייתי חוט ושרש באודניה דלכיסא ובאודניה דיריקא ואינון שייפין דין עם דין ומזרעין. (כלאים ב ב)
כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינן אסורין אלא מלהרביע, כלאי בהמה אסורין זה עם זה. (שם לה ב)
בהמה עם בהמה וחיה עם חיה, בהמה עם חיה וחיה עם בהמה, טמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה, טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה, אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג. המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים, רבי מאיר פוטר, והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה . יכול לא יהא מעמיד זכרים אצל הנקבות ונקבות אצל הזכרים, תלמוד לומר בהמתך לא תרביע, אין אסור אלא מלהרביע, אבל מעמיד זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים... איסי בן עקביא אמר אסור לרכב על גבי פרדה מקל וחומר, ומה אם בבגדים שאת מותר ללבוש זה על זה את אסור בתערובתן, בהמה שאת אסור להנהיג בה בזו עם זו, לא כל שכן את אסור לרכוב עליה. והא כתיב וירכבו איש על פרדו וינוסו, אין למדין מן המלכות, והא כתיב והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, בריה מששת ימי בראשית היתה. רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בי רבי חנינה אמר המנהיג בקול בכלאים לוקה... היושב בקרון, רבנין אמרין משקל הוא, רבי מאיר אמר אינו משקל...
אין קושרין את הסוס לא בצדדי הקרון ולא לאחר הקרון ולא את הליבדקס לגמלים, רבי יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה, וכן הנולדים מן החמור אף על פי שאביהן סוס מותרין זה עם זה, אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורין זה עם זה... אם היה מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודין שהוא אסור... (שם לז ב)
...אמר רבי יונה יכול אני מקיים לה משום מנהיג, מביא שני דגים חד מיירן וחד אספרון וקושרן בגמי וממשיכן בנהר או בים, ואסור לעשות כן משום כלאים, דתנן כלאים שאמרו הנוהג בהן אסורין לחרוש ולמשוך ולנהוג יחדיו, שנאמר ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם, ואת כל עוף כנף זה הטווס. (בראשית ז ו)
תני האש והכלאים לא נבראו בששת ימי בראשית, אבל עלו במחשבה להבראות, כלאים אימתי נבראו, בימי ענה, הדא הוא דכתיב הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר... מה עשה ענה, הביא חמורה וזיווג לה סוס זכר יצאת ממנו פרדה, אמר לו הקב"ה אני לא בראתי דבר של היזק, ואתה בראת דבר של היזק, חייך שאני בורא לך דבר של היזק, מה עשה הביא חכינא וזיווג לה חרדון ויצאת מהם חברבר... (שם פב יז)
ומנין שממעשה בראשית נצטוו הבהמות והחיות והעופות ורמש שלא להדבק עם שאינו מינו, דכתיב ויעש אלקים את חית הארץ למינה וגו', אמר להם הקב"ה, כל מין ומין ידבק במינו, ושאינו מינו אסור. (נח ה)
לא תהון רדיין בתורא ובחמרא ובכל ברייתא בתרין זינין קטירין כחדא. (דברים כב י)
ואהבת לרעך - טעם להזכיר אחר אלה המצוות בהמתך לא תרביע כלאים, להזהיר אחר היותך קדוש שלא תעשה חמס לבן אדם כמוך, גם לא תעשה לבהמה לשנות מעשה השם, על כן כתוב את חקותי תשמורו, לשמור כל מין שלא יתערב מין עם מין. (ויקרא יט יח)
לא תחרוש - דבק עם הזריעה, והשם חמל על כל מעשיו, כי אין כח החמור ככח השור. (דברים כב י)
ראה כלאים-כללי, ויקרא יט יט.
המרכיב זכר על נקבה שאינו מינו, בין בבהמה בין בחיה ובעוף, ואפילו במיני חיה שבים, הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ, שנאמר בהמתך לא תרביע כלאים, ואחד בהמה חיה ועוף שלו או של חבירו, ואינו לוקה עד שיכניס בידו כמכחול בשפופרת, אבל אם העלם זה על זה בלבד או שעוררן בקול מכין אותו מכת מרדות.
מותר להכניס שני מינין לסהר אחד, ואם ראה אותם רובעים זה את זה אינו זקוק להפרישן, ואסרו לישראל ליתן בהמתו לעכו"ם להרביעה לו. מי שעבר והרכיב בהמתו כלאים, הרי הנולד מהם מותר בהנאה, ואם היה מין טהורה עם מין טהורה מותר באכילה.
שני מיני בהמה או חיה שדומין זה לזה, אף על פי שמתעברין זה מזה ודומין זה לזה, הואיל והם שני מינין הרי הם כלאים ואסרו להרכיבן, כיצד, הזאב עם כלב, והכלב הכופרי עם השועל... מין שיש בו מדברי וישובי, כגון שור הבר עם השור, והרמך עם הסוס מותר להרכיבן זה עם זה, מפני שהן מין אחד, אבל אווז עם אווז בר כלאים זה בזה, מפני שהאווז ביתי ביציו מבפנים, ואווז בר ביציו מבחוץ, מכלל שהם שני מינין... הילודים מן הכלאים אם היו אמותיהן מין אחד מותר להרכיבן זה על זה, ואם היו שני מינין אסור להרכיבן זה על זה, ואם הרכיב לוקה...
כל העושה מלאכה בשני מיני בהמה או חיה כאחד, והיה אחד מהן מין טהורה והשני מין טמאה, הרי זה לוקה בכל מקום, שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, אחד החורש או הזורע, או המושך בהם עגלה או אבן כאחד, או הנהיגם כאחד ואפילו בקול לוקה, שנאמר יחדיו מכל מקום, אבל המזווגן פטור עד שימשוך או ינהיג.
אחד שור וחמור ואחד כל שני מינין שאחד טמא ואחד טהור... על כל אלו לוקה מן התורה שחיה בכלל בהמה היא. אבל מדברי סופרים שני מינין שהן כלאים בהרבעה אסורין לחרוש בהן כאחד ולמשכן ולהנהיגן, ואם עשה בהן מלאכה כאחד או משך או הנהיג מכין אותו מכת מרדות. ואסור להנהיג בהמה מן היבשה עם חיה שבים.
עגלה שהיו מושכין אותה כלאים היושב בעגלה לוקה, ואף על פי שלא הנהיג, שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך העגלה, וכן אם היה יושב אחד בעגלה ואחד מנהיג, שניהן לוקין, ואפילו מאה שהנהיגו כלאים כאחד כולן לוקין.
מותר לאדם לעשות מלאכה באדם ובבהמה או חיה כאחד כגון אדם שחורש עם השור או מושך עגלה עם חמור וכיוצא בזה. בהמת פסולי המוקדשין אף על פי שהיא גוף אחד עשאה הכתוב כשני גופין מפני שהיתה קדש ונעשית כקדש וכחול מעורבין זה בזה, ונמצאת בהמה זו כבהמה טמאה עם טהורה מעורבין כאחד... לפיכך החורש בשור פסולי המוקדשין או המרביע הרי זה לוקה משום כלאים, ואיסור זה מדברי קבלה. (כלאים ט א והלאה)
...ולפי זאת המדה החשובה אשר ראוי לכוין אליה ולהחזיק בה (למעט המשגל), הזהירו חכמים ז"ל מהסתכל בבהמה ועוף בשעה שנזקקין זה עם זה, וזהו הטעם אצלי באסור כלאי בהמה, כי בידוע שלא יתעורר איש ממין אחד לבעול איש ממין אחר על הרוב, אם לא ירכיבוהו עליו בידים. ומאסה התורה שישפיל איש מישראל מעלתו לזה המעשה, למה שבו מן הפחיתות והעזות שיתעסק בדברים שמאסה התורה לזכרם, כל שכן לעמוד עליהם ולעשותם, רק בעת הצורך, ואין הצורך לזאת ההרכבה. ויראה לי כי עם אסור קבוץ שני מינים באי זה מעשה שיהיה אינו רק להרחיק מהרכבת שני מינים, רוצה לומר לא תחרוש בשור וחמור יחדו, כי אם יקבץ בין שניהם פעמים ירכיב אחד מהם על חברו, והראיה על זה היות הדין הזה כולל לזולת שור וחמור... (חלק ג פרק מט)
ראה כלאים-כללי, אגרת התשובה מז.
ראה כלאים-כללי, קדושים מצוה רמד.
שלא לחרש בשור ובחמור יחדו, והוא הדין לכל שני מיני בהמה שהאחת טהורה והאחת היא טמאה, ולאו דוקא חרישה לבד אסורה, אלא הוא הדין כל מלאכה מהמלאכות. שורש המצוה כתב הרמב"ם ז"ל שהוא משרש אסור הרבעת כלאים, כי דרך עובדי אדמה להביא הצמד ברפת אחת, ושמא ירכיב אותם. ואחר רשות אדוני הרב הנזכר והודאה על דברו הטוב, אענה גם אני חלקי, ואמר כי מטעמי מצוה זו ענין צער בעלי חיים, שהוא אסור מן התורה, וידוע שיש למיני הבהמות ולעופות דאגה גדולה לשכן עם שאינם מינן, וכל שכן לעשות עמהן מלאכה, וכמו שאנו רואים בעינינו באותם שאינם תחת ידינו, כי כל עוף למינו ישכן... וכל חכם לב מזה יקח מוסר שלא למנות שני אנשים לעולם בדבר מכל הדברים שיהיו רחוקים בטבעים ומשונים בהנהגתם, כמו צדיק ורשע והנקלה בנכבד... ואפילו הנהיגן כאחד בקול בלבד, שנאמר יחדו מכל מקום, דקדקו ז"ל בזה מדברי הכתוב לחייב מלקות בדבור בלי מעשה. (תצא מצוה תקנ)
לא תחרש - ב' במסורה, לא תחרוש בשור ובחמור, אל תחרוש על רעך רעה (משלי ג' כ"ט), זהו שמפרש הטעם שלא לחרוש בשור ובחמור, לפי שהשור מעלה גרה, והחמור אינו מעלה גרה, וכשיראה השור מעלה גרה יהיה סבור שהוא אוכל, ומצטער. (דברים כב י)
לא תחרוש - לא דוקא חרישה, אלא הוא הדין כל מלאכה שיעשה או משא שישא אפילו אבן בשתי הבהמות יחדיו, אפילו אינן קשורות יחד... זה דעת הרמב"ם, וכן כתב הטור משמו, וכתב שהראש אביו חלק על זה, ואמר דליכא איסור כלאים אלא בעושה בהם מלאכה אחת כשהם קשורים יחד, ובין לרמב"ם ובין להרא"ש אם לא עשה על ידי שניהם מלאכה אחת, אלא שהיו קשורין זה בזה ומשכן או הנהיגן אין כאן איסור כלל. אבל הרב רבינו יונה כתב בשערי תשובה דאפילו בלי עשיית מלאכה ונשיאת משא, רק שהיו קשורין יחד, המנהיגן או המושכן לוקה, אבל אם לא היו קשורין הכל מודים דשרי למושכן או להנהיגן. אך הרב אפרים תלמידו של רב אלפס סבר דאף בזה אסור ולוקה, ולכך כתב שהרוכב בסוס לצוד ציד ומושך בחבל הכלב אצל הסוס, לוקה משום מנהיג כלאים, דבהנהגה אפילו בלי מלאכה ובלי קשירה אסר רחמנא. נמצאו ד' דעות, של הרא"ש ואבי עזרי לקולא, דתרתי בעינן כמשמעות הפסוק, קשורין ועושין מלאכה אחת, והרבי אפרים לחומרא דלא בעינן אפילו חדא, והרמב"ם ורבינו יונה סברא אמצעית דחדא בעינן לאיסורא, אך בזה חלקו, דהרמב"ם סבר כשהמלאכה אחת בשני מינין יחדיו היא אסורה אף בלי קשירה, ולרבינו יונה כיון דמנהיגן קשורין אסור אפילו בלי מלאכה. והמחמיר תבא עליו ברכה... ודעת כל הפוסקים דשור וחמור דכתב רחמנא לאו דוקא, אלא הוא הדין לכל שני מינין, אפילו שניהם טמאין או טהורין דין תורה דלוקה, אבל רמב"ם לבדו כתב דאין אסור מן התורה רק במין אחד טמא ואחר טהור, דומיא דשור וחמור... כתב רבינו יונה דכיון דהמנהיג שני מיני בהמה אפילו בקול אסור, לכך אסור לפרוס שלום לעכו"ם המנהיג בכלאים, שפעמים ממהרות הבהמות ללכת מחמת הקול. (פרק ה עח)
ראה כלאים-כללי.
לא תחרוש - גם בשימו עול על צואר הבהמה הנתונה לרשותו יזכור את התורה המחרימה כל שרירות בפעולותיו גם כלפי הבהמה, וכל בהמה ובעל חי נכללים בזה. (דברים כב י)
בשור וחמור - לפי הטעם שהחמור מצטער כשרואה השור מעלה גרה, רק מין טהור וטמא אסורים יחד, וכהרמב"ם, ואמנם במורה כתב הטעם כדי שלא יבא להרכיבם יחד, ולפי זה עיקר האיסור דוקא בב' מינים טהורים או טמאים המתעברים זה מזה. והעיקר שהוא חוק מחוקי התורה, ואין לחקר אחר טעמו. (שם)