כבוד הבריות

(ראה גם: אדם-חברו)

מכילתא:

רבי יוחנן בן זכאי אומר, הקב"ה חס על כבודן של בריות, שור לפי שהוא הולך ברגליו משלם (הגנב) חמשה, שה לפי שהוא טוענו על כתפו משלם ארבעה... (משפטים פרשה יב)

תלמוד בבלי:

תא שמע, גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, ואמאי, לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה', תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא, בלאו דלא תסור... ומשום כבודו שרו רבנן. תא שמע והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם מהם ופעמים שאין אתה מתעלם מהם, הא כיצד, אם היה כהן והיא בבית הקברות או היה זקן ואינה לפי כבודו... שאני התם דכתיב והתעלמת מהם... (ברכות יט ב)

תנו רבנן אין פולין ברשות הרבים מפני הכבוד, כיוצא בו אמר רב יהודה ואמרי לה רבי נחמיה אין עושין אפיקטויזין ברשות הרבים מפני הכבוד... (שבת יב א)

בעא מיניה רבה בר רב שילא מרב חסדא מהו להעלותם אחריו לגג, (אם עלה לפנות שם), אמר ליה גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. (שם פא א)

...בתר דבעיא הדר פשטה, מת מצוה עדיף, דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. (מגילה ג ב)

רבינא הוה אזיל בתריה דמר בר רב אשי בשבתא דריגלא, איפסיק קרנא דחוטיה ולא אמר ליה ולא מידי, כד מטא לביתיה אמר ליה מהתם איפסיק, אמר ליה אי אמרת לי מהתם שדיתיה (הייתי זורקו מעלי), והא אמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה, תרגומה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור... (מנחות לז ב)

ראה עוד: כבוד-כללי, שבת כג ב, יבמות סב ב, בבא מציעא ל א.

תלמוד ירושלמי:

הרי שהיה מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים, תרין אמוראין חד אמר אסור וחרנא אמר מותר, מאן דאמר אסור דבר תורה, מאן דאמר מותר, כהייא איתתא, דאמר רבי זעירא גדול כבוד הרבים שהוא דוחה את המצוה בלא תעשה שעה אחת. (כלאים מ ב)

מהו שיטמא אדם לכבוד הרבים, תני היו לפניו שני דרכים מתאימות, אחת רחוקה וטהורה ואחת קרובה וטמאה, אם היו הולכים ברחוקה הולך עמהן, ואם לאו הולך בקרובה מפני כבוד הרבים. עד כדון בטומאה שהיא מדבריהן, ואפילו בטומאה שהיא מדבר תורה, מן מה דאמר רבי זעירא גדול כבוד הבריות שדוחה למצוה בלא תעשה שעה אחת... (נזיר לד א)

ראה עוד: כבוד-כללי, ברכות כד א.

מדרש רבה:

ראה כבוד-כללי, במדבר כ ב.

מדרש הגדול:

דבר אחר למה כלי חרש, ראה היאך חס הקב"ה על כבודן של בנות ישראל ואפילו רשעין שבהן, שאילו היה הכלי שלנחשת או שלשאר מתכות היה הכלי מתקיים וגנותה נזכרת, אבל כלי חרש, הכלי נשבר, והמעשה משתכח. (במדבר ה יז)

משנה תורה:

מת שהסריח בבית ונמצא מתבזה בין החיים והם מתבזים ממנו, מותר להוציאו לכרמלית, גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה, שהוא לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל. ואם היה להם מקום אחר לצאת בו אין מוציאין אותו, אלא מניחין אותו במקומו ויוצאין הם. (שבת כו כג)

הרואה כלאים של תורה על חבירו, אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו עליו מיד, ואפילו היה רבו שלמדו חכמה, שאין כבוד הבריות דוחה איסור של לא תעשה המפורש בתורה, ולמה נדחה בהשב אבדה, מפני שהוא לאו של ממון, ולמה נדחה בטומאת מת, הואיל ופרט הכתוב ולאחותו, אבל מטמא הוא למת מצוה. אבל דבר שאיסורו מדבריהם, הרי הוא נדחה מפני כבוד הבריות בכל מקום. (כלאים י כט)

ספר חסידים:

ראה כבוד-כללי, תקמט.