(ראה גם: איל, בהמה, בעל חיים, קרבן, שה)
ותא חזי, זה שאברהם רמז לו (ז' הצדיקים) בכבשות הצאן ולא בעזים ולא בדברים אחרים, היינו משום שצאן הם מצד החסד, כי מאלו הממונים היונקים מצד החסד יונקים למטה אלו הכבשים תחת ממשלתם. ואברהם אחז לחלקו את מדת החסד. ועל כן למדנו מי ששוכן תוך צאן אינו מסתכן לעולם, ואם הוא שוכן תוך עזים ורועה אותם כמה חוקרי דינים יושבים כנגדו להסטות אותו, משום שהם מצד הדין הקשה... (זהר חדש תולדות כה)
הרחלים יוצאות כבולות, מאי כבולות, שמכבלין אליה שלהן למטה כדי שלא יעלו עליהן הזכרים. (שבת נג ב, וראה שם עוד)
מאי סלקא ביה ביששכר איש כפר ברקאי, אמרי מלכא ומלכתא הוו יתבי, מלכא אמר גדיא יאי, ומלכתא אמרה אימרא יאי, אמרו מאן נוכח, כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא. אתא איהו אחוי בידיה, אי גדיא יאי יסק לתמידא... (פסחים נז א)
תנו רבנן אילים ממואב כבשים מחברון... רבי יהודה אומר מביאין כבשין שגבהן כרחבן, אמר רבא בר רב שילא מאי טעמא דרבי יהודה, דכתיב ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב. (מנחות פז א)
...וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות, ואינו נוהג אלא במרובה... דתנא דבי רבי ישמעאל כבשים שצמרן קשה פטורים מראשית הגז, שנאמר ומגז כבשי יתחמם... (חולין קלה א וקלז א, וראה שם עוד)
...אמר רב אחא ואיתימא רבה בר רב יוחנן לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון... (תמורה יד ב)
האומר הרי עלי בסלע למזבח מביא כבש, שאין דבר קרב בסלע אלא כבש, ממאי מדאמר רחמנא איל אשם בכסף שקלים, מכלל דכבש בן שנה בסלע, מדכתיב כבש בן שנתו... (כריתות י ב)
רבי שמעון אומר כבשים קודמין את העזים בכל מקום, יכול מפני שהן מובחרים מהם, תלמוד לומר ואם כבש יביא קרבנו לחטאת, מלמד ששניהם שקולים... (שם כח א)
כבשים בני שנה ואילים בני שתים וכולם מיום ליום. בן שלשה עשר חדש אינו כשר לא לאיל ולא לכבש... (פרה א ג)
כבשים, בית שמאי אומרים שהן כובשים עונותיהם של ישראל, כדאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו, ובית הלל אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף, אלא כבשים בני שנה שהם מכבסים עונותיהם של ישראל, כדאמר אם יהיו חטאיכם כשנים וגו', ובן עזאי אומר כבשים בני שנה, שהם מכבסים עונותיהם של ישראל, ועושים אותם כתינוק בן שנה... (פרק טז)
הרחלים - הרחל כולה קדושה, צמרה לתכלת, בשרה לקרבן, קרניה לשופרות, שוקיה לחלילים, מעיה לכנורות, עורה לתוף, אבל הרשעים נמשלו לכלבים, שאין בהם קדושה כלום. (שיר ו ו)
אם כשב - והוא יותר גדול, כדכתיב (בראשית ל' מ') והכשבים הפריד יעקב. (ויקרא ג ו)
בעז כתיב שעיר עזים זכר, שעירת עזים נקבה, לפי שאין בשמו חילוק לזכר ולנקבה, שהכל נקרא עז, לכך צריך לפרש זכר או נקבה, אבל כבש יש חילוק בשמו, כבש לזכר כבשה לנקבה. (שם ד כג)
הני מכסיין וכו' פירוש כי הכבשים יש בהם מדת הצניעות, שהרי על ידם מתכסה האדם ואינו מגולה, וכך הוא האמת, כי הכבשים יש להם כח מאותה מדה שמשם הצניעות, ולפיכך מכוסים באליה שלהם, אבל העז דאין בהם מדת הצניעות, ולפיכך מגולין... והכבשים שהם הולכים באחרונה יש בהם מדת הסתר שאינם נגלים, ומזה תבין ותדע כי העזים כחם ממדת הגלוי והוא מדת הדין, והפך זה הכבשים כחם ממדת ההסתר. (חידושי אגדות שבת עז ב)
אם כשב - כל אורייתא כבש כבשים כבשה כבשות כתיבין בי"ת קדם לסי"ן, בר מן ארביסר... וגם יוכל להיות ששם כשב יבא בו מצד חוזק גופו, כש עב, כמו שמנת עבית כשית, והוא מצד אלייתו, לא כן שם כבש שבא מצד צמרו שמכבסין אותו... (ויקרא ג ז)
...והנה על כשבה אין צריך לימוד מיוחד, כי כל מקום שנאמר כבש הוא בן שנה, שכן בכל מקום שאמרה תורה כבש וכבשים פרטה שיהיו בני שנה, וכמו שכתוב בפרה פרק א', וגם שלשון כבש משמע בן שנה, דאחר שנה נקרא איל... (שם ד כח)
...השה הוא ביטוי הכללי של האישיות הלאומית הישראלית, כך בקרבן פסח, בתמידין וכו', כמו כן הוא מסמל את היחיד, שאיננו פעיל בשליחות הציבור, כך בחטאת יחיד, שהיא כבשה או שעירה מן הצאן... (בראשית טו ט)
...כבר העירונו על הניגוד שבין ה"כבש" שבסימבוליקה היהודית, ובין ה"כבש" שבהשקפה אחרת, לא יהודית, בהשקפה היהודית מסמל כבש בן שנה, זכר ותמים, את רעננות נעורי הנצח, שמתוכה מתמסר אדם אל הנהגת רועהו ומוצא בכך את תוכן חייו, שלא יפוג לעולם וישרה על האדם שמחת עולם. בניגוד לכך רואה אותה השקפה לא יהודית ב"כבש" סמל לסבל ויסורים שאדם מקבל עליו ללא התנגדות, בראותו בעינויי מות את האידיאל של חייו... (שמות כט לט)
הכשבים - לרמב"ן כבש וכשב דבר אחד, אבל אחר דיוק המקרא וביחוד לקמן בחטאת דכתיב ואם כבש יביא וגו' כאשר הוסר חלב הכשב וגו', הרי דייק בשלמים כשב, ובחטאת כבש. וראיתי בבעל הטורים כל מקום שנאמר כשב הוא גדול, וכבש הוא קטן, ואי אפשר לומר כשב יותר מבן שנה, שבקרבן עולה ויורד כתיב כשבה, והיא דוקא בת שנתה, כברמב"ם מעשה הקרבנות א' י"ד, אלא נראה דכשב משמעו גדול בקומה, וסתמו יותר מבן שנה, ובחטאת הקפיד שקרבנו לא יהיה מהודר, לכך הקדים שעירה לכבש, וכתיב כבש, מה שאינו כן בקרבן עולה ויורד, אפשר להביא לכתחילה כבש ומהודר... (ויקרא א י, וראה שם עוד)
...והקב"ה קבע מין כבש לתכלית שפע פרנסה, כמו כבשי התמיד, כדכתיב את קרבני לחמי, משום הכי בעומר, בא כבש וכן בב' הלחם, אבל הפר והאילים באין לדורון... (שם כג יח)
...ובפשט נראה ההבדל בין כבש לכשב, דכשב הוא כל המין גדולים וקטנים, וכבש הוא קטן, ויש כבשים בני שנה וגדולים בקומתן, כבירושלמי תענית על כבשי תמיד, וקטנותן בשנים, ויש שקטנותם ממש... ולענין נסכים דין אחד להם. (במדבר טו ד)