כהונה   מלואים

(ראה גם: אהרן, משכן-חנוכת, קרבן-חביתין-מלואים)

 

וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לקח פר אחד בן בקר ואילים שנים תמימים. ולחם מצות וחלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן, סלת חטים תעשה אותם... ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו, למשחה בהם ולמלא בם את ידם. שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו, אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש... (שמות כט א והלאה)

והקרבת את אהרן ואת בניו אל פתח אהל מועד מועד ורחצת אותם במים. והלבשת את אהרן את בגדי הקדש, ומשחת אתו וקדשת אתו וכהן לי. ואת בניו תקריב, והלבשת אותם כתנות. ומשחת אותם כאשר משחת את אביהם וכהנו לי, והיתה להיות להם משחתם לכהונת עולם לדורותם. (שם מ יב)

זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו, עשירית האיפה סלת מנחה תמיד, מחציתה בבקר ומחציתה בערב. על מחבת בשמן תעשה מרבכת תביאנה, תופיני מנחת פתים תקריב ריח ניחוח לה'... (ויקרא ו יג)

קח את אהרן ואת בניו אתו, ואת הבגדים ואת שמן המשחה, ואת פר החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות. ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד... ויקרב את האיל השני איל המלואים, ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל. וישחט ויקח משה מדמו ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית, ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית. ויקרב את בני אהרן, ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם הימנית, ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית, ויזרק משה את הדם על המזבח סביב... ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח, ויז על אהרן על בגדיו, ועל בניו ועל בגדי בניו אתו, ויקדש את אהרן את בגדיו, ואת בניו ואת בגדי בניו אתו... ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלואיכם, כי שבעת ימים ימלא את ידכם... (שם ח א והלאה)

 

זהר:

כנגד זה (שלמעלה) יש ז' ימי מילואים להכהן שלמטה, כדי שימצא הכל כעין שלמעלה. ועל כן נקראים ימי מילואים, ימי ההשלמה, כדי שיושלם הכהן (שהוא כנגד חסד), בשאר ימים אחרים (של ז' הספירות), כדי להשלים שבע (ספירות) ביחד, ועל כן נקראים אלו ימי מילואים משום ששאר ספירות האחרות נתאחדו בו. מה זאת אומרת, שאם הכהן נתעורר (להשפיע) מתעוררות עמו גם שאר הספירות להשפיע. ומשום זה כתוב ומפתח אהל מועד וגו', עד יום מלאת וגו', ז' ימים ודאי, אז מתעטר הכהן למטה כעין שלמעלה, כדי שבשעה שהכהן שלמטה יתעורר, יתעורר על ידו הכל למעלה, ותמצאנה הברכות למעלה ולמטה... (צו קסט, ועיין שם עוד)

פתח רבי אלעזר ואמר, ויהי ביום השמיני קרא וגו', ומהו יום השמיני, אלא כתוב ומפתח אהל מועד וגו', כי שבעת ימים ימלא את ידכם, כי שבעת ימים וגו'. בשבעת ימים היה צריך לומר... אלא אשרי הם הכהנים שמתעטרים בעטרותיו של המלך הקדוש, ומשוחים בשמן המשחה הקדוש, שעל ידי זה מתעורר שמן העליון המשקה לכל שבע (הספירות), שנמשחות מאותו משחת קדש, וכל אלו שבעת הנרות נדלקים ממנה, ומשחת קדש היא כלל של כל השבעה. ולמדנו שהם רק ששה ימים, והם כלולים בזה, וזו היא כלל כולם (הבינה), ומשום זה כתוב שבעת ימים ימלא... ובכל דבר צריכים להראות מעשה (למטה), ועל כן נעשה באהרן מעשה למטה, כדי שיעורר כך למעלה, וימצא הכל באופן אחד, ואז מתברכים כל העולמות, והברכות נמצאות על ידי הכהן, וכאן נשלם הכהן בכל השלמות כראוי. (שמיני כו, ועיין שם עוד)

ספרא:

...הא מה אני מקיים ובניו, אלו כהנים הדיוטים, שאם היה כהן מתקרב תחילה לעבודה מביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו. אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביא עשירית האיפה משלו עבודתם פסולה... (צו פרשה ג)

אשר ציוה ה' לתת להם, אמר רבי שמעון מניין היו ישראל מפרישים מתנות כהונה, מהר סיני, ולא זכו בהם אהרן ובניו עד שזכו בשמן המשחה, תלמוד לומר אשר צוה ה' לתת להם ביום משחו אותם... (שם פרק יח)

...איל המלואים, שמושלם על הכל, מלמד שהמילואים שלמים לאהרן ולבניו, ויסמכו את ידיהם על ראש האיל, סמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב. משל למי שפרע חובו ועשה יום טוב, אף כך אהרן ובניו, כיון שהשלימו עבודת יום טוב וקדושיו, והביאו איל וסמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יום טוב. וישחט ויקח משה מדמו, שלשה דמים האמורים בפרשה אין דומים זה לזה, הראשון טעון שש מתנות, והשני שתים והשלישי שלש עשרה, לכך נאמר וישחט ויקח משה מדמו... ויז על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו, הא למדת שלא שלם קידוש אהרן ובניו אלא בהזאת הדם... ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים, מיכן אמרו בעשרים ושלשה באדר קרבו מילואים, עשרים ושלשה ושבע הרי שלשים, באחד בניסן שלמו מילואים... (שם פרשת מלואים, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...דתני רבי ישמעאל בזאת יבא אהרן אל הקדש, כאמור בענין, מה אמור בענין מפרישין אותו כל שבעה ועובד כל שבעה ומחנכין אותו כל שבעה, אף זה מפרישין אותו כל שבעה... רבי יוסי בר חנינה אמר עשירית האפה ומכנסים מעכבין, מה טעמא, זה וזה עשיה, אמר רבי חנינה ועשית לאהרן ולבניו ככה, כל האמור בפרשה מעכב, ואתייא כי דמר רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן זה הדבר וזה הדבר, אפילו קריית הפרשה מעכבת. אמר רבי יוחנן כל המעכב לדורות מעכב כאן, וכל שאין מעכב לדורות אינו מעכב כאן. מה אית לך סמיכה ושירי דמים שאינן מעכבין לדורות מעכבין כאן. אמר רבי חנינה ציץ ומצנפת של אהרן קודם לאבניטן של בנים... אמר רבי לעזר בי רבי יוסי פשוט הוא לן שבחלוק לבן שימש משה בכהונה גדולה, אמר רבי תנחום בר יודן ותני לה כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידיו, וכיון שלבש אהרן בגדי כהונה גדולה ושימש שרתה שכינה על ידיו מה טעמא, כי היום ה' נראה אליכם, רבי יוסי בר חינה בעי עשירית האיפה היאך קריבה, חצייה קריבה או שלימה קרבה... (יומא ב א, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

ואת פר החטאת ואת שני האילים, רבי הונא בשם רבי אבא בר כהנא אמר עשה כמין גבעה, איל מכאן ואיל מכאן ופר באמצע... (ויקרא י ט)

מדרש תנחומא:

ויהי ביום השמיני, זה שאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח'), כי היה זה אהרן שנאמר ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה, אמר להם משה לאהרן ולבניו שתראו אבלות שבעת ימים עד שלא יגיע בכם... היו משמרים ולא היו יודעים על מה שמשמרים, כמה שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. ועת משפט יודע לב חכם (שם), זה משה, שכבר אמר ליה הקב"ה ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כ"ט), מתקדש אני שם במכבדי, והיה משה משמש כל שבעת ימי המלואים, והיה מתיירא לומר שמא מידת הדין פוגעת בו, שנאמר ונקדש בכבודי, ולא עשה, אלא אמר לאהרן שמרו אבל שבעת ימים, אמר ליה למה, אמר ליה כך אמר לי הקב"ה, כי כן צוויתי... (שמיני א)

כל אותם הימים שמשה עסוק במשכן היה הוא זורק את הדם ומקטיר החלבים, אמר לו הקב"ה מה אתה סבור, קרא לאחיך, לכך כתיב קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, כדי לגדלו בפני הזקנים, שלא יאמרו מעצמו נעשה כהן גדול. קח לך עגל בן בקר, ולמה לא אמר פר, אלא על ידי עגל נתפקפק הכהונה בידך, ובעגל מתבססה בידך... (שם י)

ילקוט שמעוני:

קח את אהרן ואת בניו אתו, לפי שהוא אומר ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן, היה במשמע שנתרחק אהרן, כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו היה במשמע שנתקרב... מנין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק, נאמר בסוף הענין קרב אל המזבח, והלא כבר הסדיר משה לפניו את כל העבודות, אלא שלא יהא לבו לדבר אחר. דבר קח את אהרן... וכי היה מפשיל משה בני אדם לאחריו, אלא אמר לו הקב"ה קחם בדברים, שלא יהא לבם לדבר אחר... ויעש משה כאשר צוה ה', כשם שהסדיר משה עבודת המקדש, כך הסדיר עבודת הכהונה והלויה, בגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא מקרבן. ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אותם במים, באותה שעה זכו לקידוש ידים ורגלים, באותה שעה זכו בטבילת יום הכפורים. ויתן עליו את הכתנת וגו', מלמד שנעשה משה סגן לאהרן, והוא היה מפשיטו והוא היה מלבישו... ויקרב משה את בני אהרן, כשם שנעשה משה סגן לאהרן, כך נעשה סגן לבניו... וישחט ויקח משה את הדם ויתן וגו', כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, הוא היה שוחט הוא היה זורק הוא היה מזה הוא היה מחטא... משל למה הדבר דומה, לבת מלכים שנשאת כשהיא קטנה ופסקו עם אמה שתהא משמשתה עד שעה שתלמוד, אף כך אהרן בתחילה לא היה אלא לוי, שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי, וכשנבחר להיות כהן גדול, אמר הקב"ה למשה, אתה תשמשנו עד שילמוד אהרן... (ויקרא פרק ח, תקטו, וראה עוד קרבן-מלואים)

תרגום יונתן:

למשחה בהם - לרבאה בהון ולקרבא בהון ית קורבניהון. (שמות כט כט)

ומתרע משכנא לא תפקון שובעה יומין עד יום מישלם יומי אשלמנותכון, ארום שובעה יומין יתוקם משכנא ויתפרק ויתקרב קורבנכון. (ויקרא ח לג)

רש"י:

שבעת ימים - רצופין, ילבשם הכהן - אשר יקום מבניו תחתיו לכהונה גדולה, אשר יבא אל אהל מועד - אותו כהן המוכן להכנס לפני ולפנים ביום הכפורים, וזהו כהן גדול, שאין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בו... (שמות כט ל)

ועשית לאהרן ולבניו ככה - שנה הכתוב וכפל לעכב, שאם חסר דבר אחד מכל האמור בענין לא נתמלאו ידיהם להיות כהנים ועבודתם פסולה. שבעת ימים תמלא - בענין הזה ובקרבנות הללו בכל יום. (שם שם לה)

רמב"ן:

וירחץ אותם - הקרוב אלי שספר הכתוב כי לכולם רחץ, אבל לא היתה רחיצתם כאחת, אבל רחץ אהרן והלבישו בגדיו ומשחו, ואח"כ רחץ בניו וילבישם... (ויקרא ח ו)

...והנראה בעיני כי לא היתה משיחת הבנים ביציקת שמן על ראשם, כי לא נאמר זה אלא באהרן ויצקת על ראשו ומשחת אותו, ולא הזכיר שם משיחת הבנים כלל, שלא היתה ביציקה כמוהו, ויתכן שלא היתה בבנים משיחה זולתי ההזאות שהזה משמן המשחה על בניו ועל בגדיהם, וכן תראה בפרשת וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם שצוה למשוח האב, ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו, ולא צוה למשוח הבנים כלל, לא ביציקה ולא במשיחה, אבל בפרשת הקמת המשכן אומר ומשחת אותם כאשר משחת את אביהם, שלא הזכיר שם הזאות כלל... לכך אני אומר שלא עשה בהם אלא אחת מהן, והן ההזאות. (שם שם יא)

איל המלואים - וכבר פירשתי כי ענין המלואים שתהיה להם יד שלמה לעבוד את עבודת ה', ויאמר כן במזבח עצמו והעובדים. והנה כל הקרבנות האלו באים למלא את ידם, כדכתיב וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לקח פר אחד בן בקר וגו', אבל נקרא האיל השני איל המלואים, בעבור שהוא סוף קרבנות הללו, ובו תמלא ידם וכהנו לפניו יתברך, כי כלם מעכבין בענין, ויתכן כי החטאת לכפר על המזבח ולקדשו, כי כן כתיב, והעולה להרצאה על הכהנים בכפרה ככל עולת נדבה, והשלמים תודה לשם שנתן להם בביתו ובחומותיו יד ושם. והנה השלמים לבדם באים על מלוי הידים, ולכך יקראו מלואים. ויאמר מלואים ולא מלוי בעבור כי החלבים והשוק גם תרומת הלחם הכל קרב. (שם שם כב)

ויקח משה משמן המשחה - לא ידעתי אם מערבן להזאות הללו, כמו ולקח מדם הפר ומדם השעיר... וכן לא נתברר לי מה טעם איחר הזאות הללו לאחר הקטרה של האילים, כי בצואה הקדים ההזאות... ואמר בהן ויקדש את אהרן ואת בניו והנה השלים קדושת האב והבנים כאחת בהזאות כללו, וכך אמרו בתורת כהנים ויקדש את אהרן, הא למדת שלא שלם קדוש אהרן והבנים אלא בהזאת דם. (שם שם ל)

ופתח אהל מועד תשבו - על דעת הבריתא של תורת כהנים ענין הפסוק שלא יצאו מפתח אהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה, כלומר עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותו העת, והיא מצוה הנוהגת לדורות, שלא יניח כהן עבודה ויצא, וחייבין עליה מיתה... (שם שם לה)

חזקוני:

לא תצאו - פירוש לא יעסקו בדבר אחר, ואך בלילה יצאו לצרכיהם. (ויקרא ח לא)

לא תצאו - מכאן אמרו חכמים שכהנים הדיוטים ביום משיחתם יש להם דין כהן גדול. (שם י ז)

עקדה:

...ואם כן היה מהחכמה האלקית שאהרן ובניו ימלאו ידם ז' ימים לפני בואם אל השרות האלקי, כדי שישכילו בענינים אלו, ולא יסיחו דעתם כל הזמן, אלא ישבו פתח אהל מועד, וגם לא יכנסו פנימה, כי העולם הזה פרוזדור ולא לדירת קבע, ואם היו שומרים אותם כהוגן לא היו באים למה שקרה ביום השמיני... (ויקרא י א)

אברבנאל:

וזה הדבר - כי לא יתכן שיעתק אדם מתכונה לתכונה בלי פועל מרשים, וגם שילמדו העבודה מאדון הלוים, ולזה היו שאר הימים חוץ מהראשון... (שמות כט א)

על תנוך אוזן - יש מפרשים שהוא כברית בין ה' והכהנים, שקצת הדם על המזבח וקצתו עליהם, והנכון שהוא חלקם מהשלמים, ובעבור שנכנסים לכהונה יטו אזנם לשמע דבר ה', וישתדלו לעבד וללכת לצד ימין שהוא צד השלמות... (שם שם כא)

ספורנו:

כי איל מלואים הוא - לפיכך ניתן שוק הימין על המזבח, כי הוא במקום יד ימין באדם, על כן ראוי למזבח כמלואי יד ימין הכהן המקריבו, שעבודתו ביד ימין. (שם שם כב)

אור החיים:

...ולא נתכהן עד שלמדו משה כל פרטי דיני כל הקרבנות, וקיים וקבל עליו לעשות ככל הכתוב, ואז אמר לו קח את אהרן, שעל מנת כן נתכהן, ועוד שזולת זה משכחת שיביא אדם מישראל קרבן מידו בקרבתו לפני ה', ולא ידע מה לעשות. (ויקרא ח ב)

זה הדבר - ...עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל כי משה מלך היה, ותנן מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, והנה משה היה עושה מעשים שאסור לעשותם אפילו עבד עברי לאדונו, לרחוץ אותם במים וכו', על כן הקדים לומר זה הדבר אשר צוה ה'... (שם שם ה)

מלבי"ם:

ופר חטאת - כבר בארתי שמן פר החטאת נתן שש מתנות, והם ד' מתנות על ד' קרנות, וחטוי, שהוא לדעת הספרא מה שכתוב ויחטא את המזבח, שהיא זריקה מיוחדת על גופו של מזבח... ויציקה על היסוד ויקדשהו לכפר... (שמות כט לו)

איל המלואים - איל זה היה שלמים ונקרא מלואים, על שם שבא למלא ידם לכהן, שכל שמתחנך לאיזה דבר נאמר בו מליאת יד, שפר החטאת ואיל העולה באו לכפר, ואיל זה בא למלא ידם, ולכך נתן מדמו על תנוך וכו'... וגם מלואים הוא מענין השלמה, כמו כי מלאו ימי, וזה שאמר שמשלים את הכל, שהוא היה גמר החינוך... (ויקרא ח כב)

ומפתח אהל מועד - הנה דעת חז"ל שהתחילו המלואים בכ"ג באדר... והנה דעה זאת מוסדת על מה שכתוב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, משמע שהקימו פעמים רבות, והוא כל ימי המלואים העמידו ופרקו... (שם שם לג)

וביום בואו - נראה שרוצה לומר כי כהן שעבד כבר במקדש ראשון יקריב שוב מנחת חינוך בבית שני, וכן הכהנים לעתיד לבא שיקומו לתחיה. (יחזקאל מד כז)

רש"ר הירש:

לקדש אותם - ההכנה למקצע החדש דורשת הבדל מן ההוה השונה במהותו. פר אחד - הכהן צריך להיות פעיל במשרתו, על כך רומז הפר. כן עליו להיות תמיד על המשמר בכל הרצינות, ולכן קרבן זה הוא חטאת. ואילים - הכהן הוא מורה הדרך לעדה, כך שמשרתו אומרת כבוד, ובתפקיד זה עליו לחתור לשלימות אפשרית, לכך האיל הרומז על כך הוא עולה. אמנם יש לכהנים במשרתם גם יתרונות, ועל כך רומז איל המלואים. לחם - ...מציינים את העושר החמרי התלוי בכהונה, לכהן אין אמנם בסיס חמרי איתן, המתנות ניתנות למי שהבעלים רוצים לתתן, ומהם יש מתנות בלי שיעור קבוע, אך המתנות יהיו לו בה במדה שהכהן מגשים את דבר ה' בהופעה מאירה ואומרת כבוד מול העם. המנחות מזהירות את הכהן גם כן לבל ישתמש בכהונתו כדי להשיג מותרות, עליו להסתפק ברקיק הפשוט כמו בחלה העשירה. (שמות כט ב)

אשר כופר בהם - בדרך כלל אין השלמים באים לכפרה, איל המלואים שהוא אסור לזרים וטעון בשול ואכילה במקום קדוש עומד בזה במדרגה גבוהה יותר משלמים פשוטים, הוא מסיים מדרגה פחותה בחייהם, ומעלה אותם למדרגה יותר גבוהה. (שם שם לג)

תופיני - ...לא ברור אם מנחת חנוך שוה בכל לחביתי כהן גדול, כבמנחות ע"ח א', ועיין רמב"ם מעשה הקרבנות י"ג ד' ומשנה למלך שם. המנחה הזאת היא מעין המלואים, ולדעה אחת בתורת כהנים אם הקריב לפניה הקרבן פסול. היא מזכירה לכהן, שאין משרתו למען מחיתו, כי אם למען השרות לפני ה', מנחתו-מזונותיו כליל לה'. מנחת כהן גדול היא העשירה שבמנחות, באה עם ג' לוג שמן, בהתאם לכלל-גדלהו משל אחיו... (ויקרא ו יד)

העמק דבר:

לקדש אותם - הקרבנות מסייעים להתקדש, דהיינו העולה שתכליתה להשיג דעת אלקים, והחטאת באה לרצות מכל חטא המפסיק מבלי יוכל להתקדש. לכהן - שיהיו מורגלים וידיהם מלאות עבודה בזריזות בלי רפיון ומשגה, ולזה בא השלמים, דכתיב איל מלואים הוא, והיה מועיל להשיג סייעתא דשמיא. (שמות כט ב)

ויקח את כל החלב - כולל גם החלב שעל הקרב, אך ודאי נשתנה מקדש דורות בחלב "על הכסלים", והקדמת יותרת הכבד לחלב הכליות, ועמקו ושגבו דברי ה'. (שם שם יג)

על תנוך - במעשה נתן על תנוך ואוזן אהרן ואחר כך על בניו, וצריך לומר שנאמר לו כי אין הסדר לעיכובא. ונראה כי הבדיל בין צווי ועשיה מעשה העגל, בו מסר אהרן נפשו בעד ישראל, כבמדרש רבה פרשת צו, ועל ידי זה נתעלה לכהונה מבניו. וטעם הנתינה הוא להגביר כח השמיעה המביא לידי מעשה ביד, והמעשה מביא לידי הרגל הנמשל לרגל. מן הדם - ובמעשה כתב להיפך, משמן המשחה ומן הדם, וכן כתבו שם רק לאחר הקטרת האמורים. ונראה משראה משה שהדם מתעכב על כותל המזבח בנס ואינו נוזל, והבין שה' רוצה שיתנו בסוף, אבל הציווי היה בלא הנס, שאז צריך לקחתו תיכף כשהוא נוזל עדיין. (שם שם כ וכא)

יהיו לבניו אחריו - פסוקים אלו אין מקומם כאן, אלא הקדימם לאכילת איל מלואים, דלדורות לא נצרך הכנה רבה זו, אלא בגדי הקודש אשר לאהרן יועילו לבניו. ולמלא בם - זכות הבגדים יועילו שילמדו ידיהם לעשות כל הצריך לעבודה של כהן גדול, ולא ישגה ולא יתעלף. (שם שם כט)

ופר חטאת - ...וכאן היה לאהרן על שגגת הוראה, ולישראל על מעשה העגל. (שם שם לו)

שם משמואל: נראה דהנה יש להבין הלא בכל מקום השמיני נכבד מהשבע, דכל שבעה הוא בטבע ושמיני הוא למעלה מהטבע, וכאן נראה לכאורה להיפך, שכל שבעת ימי המלואים ישבו פתח אהל מועד, ונתקיים בהם הביאני המלך חדריו, ולא הסיחו דעתם מדבקות השי"ת, והשלמים שהקריבו היו קדשי קדשים ונאכלים רק בחצר אהל מועד, וביום השמיני לא היו צריכין לישב תמיד פתח אוהל מועד, והשלמים היו רק קדשים קלים ונאכלין בכל מקום? אך יובן על פי דברי הזוהר הקדש דהואיל שמצה יותר טובה לנפש, מדוע אין אנו אוכלין תמיד רק מצה, ותירץ על פי משל לחולה שקל מחליו, שבתחילתו הוא צריך שמירה רבה במאכליו שלא יזיק לו, ואחר כך כשנתחזק כחו אינו צריך שמירה. וזה יש לומר גם כן במלואים, שבתחילת ענינם היו צריכים שמירה מאד, כי כל שבעה הוא בטבע, ועולם הטבע הוא בגשמיות, שהיא היפוך מדתם, שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, על כן היו צריכים שמירה יתרה, וזה שביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו, היינו שמשה משחם והגביהם למדרגתם... הגביהו על הטבע, למען ישאר תמיד בקדושתו בלי שינוי, עד שאין הטבע יכול עוד להורידו מקדושתו... (ויקרא שמיני תרע"א)

והנה ידוע שבכללות המשכן הוא לעומת כלל העולם, ובמדרש חושב כל מאמר בבראשית מה שלעומתו במשכן. ובצרור המור, דלעומת שנתרחקו אדם הראשון ושני בניו נתקרבו אהרן ושני בניו, והיינו דמאז התחיל התיקון הכללי של העולם והגמר יהיה לעתיד, ועל כן שבעת ימי המלואים הם דוגמת שבעת ימי בראשית, ועל כן כל יום מימי המלואים הוא תיקון לעומת יום אחד מימי בראשית, דייק בהא דכתיב כי שבעת ימים ימלא את ידכם, בשבעת ימים מיבעי ליה, וכן נמי בבריאת שמים וארץ כתיב כי האי לישנא, כי ששת ימים עשה ה' בששה מיבעי ליה... אם כן נצרך חטאת לכפר על חטא העגל בכל יום ויום מימי המלואים בפני עצמו, ואין חטאת אחת עולה לכולם... (שם תרע"ז, וראה עוד קרבן-שמיני)

והנה בכהנים כתיב ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים (דברי הימים א' כ"ג), ואף שכל ישראל פנימיים, הבדיל את אהרן מעדת ישראל להיות פנימיות שבפנימיות, וכמו שיש הבדלה בין ישראל לאומות העולם, שאומות העולם חיצוניים וישראל פנימיים, כמו כן יש הבדלה בין כהנים לישראל, שהם פנימיות הפנימיים. ועל כן כאשר נעשו כהנים ונתהוו בריה חדשה, הוצרכו ליתן על תנוך אוזן ובהונות, והטעם על פי מהר"ל, שהידים והרגלים מתפשטים מן הגוף ונוטים יותר לחיצוניות, וגם האוזן יש לה התפשטות, וכן אין לנפש כח להניע האוזן מפני שהיא רחוקה יותר מכחות הנפש, ועל כן הכהנים שנעשו פנימיים, צריכים האברים האלו שרחוקים מהפנימיות להתקדש עוד יותר על ידי מתנות תנוך ובהונות, למען יכללו גם הם בפנימיות... (שם מצורע תע"ר)