(ראה גם: כהונה-בעל מום-יין-משמרות, כהן גדול, קרבן-הקרבה)
והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו, חוקת עולם לו ולזרעו לדורותם. (שמות כח מג)
בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו או בגשתם אל המזבח לשרת, להקטיר אשה לה'. ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו, והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם. (שם ל יט)
ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו ועל כל העדה יקצף, ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'. ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו כי שמן משחת ה' עליכם ויעשו כדבר משה. וידבר ה' אל אהרן לאמר. יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו חקת עולם לדורותיכם... (ויקרא י ו והלאה)
דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום, לא יקרב להקריב לחם אלקיו... (שם כא יז)
ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש, ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם. וגם את אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך, ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות... ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת ועבדתם, עבודת מתנה אתן את כהונתכם, והזר הקרב יומת. (במדבר יח א והלאה)
והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה. פארי פשתים יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם, לא יחגרו ביזע. ובצאתם אל החצר החיצונה אל החצר החיצונה אל העם יפשטו את בגדיהם אשר המה משרתים בם והניחו אותם בלשכת הקדש, ולבשו בגדים אחרים ולא יקדשו את העם בבגדיהם... (יחזקאל מד יז)
ומי שיודע ליחד את השם הקדוש כראוי, מקים אומה יחידה בעולם, שכתוב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ועל כן העמדנו כל כהן שאינו יודע ליחד השם הקדוש כראוי, אין עבודתו עבודה, כי הכל תלוי בו, הן עבודה העליונה (יחוד השם), והן עבודה תחתונה (הקרבנות), והוא צריך לכוון לבו ורצונו כדי שיתברכו העליונים ותחתונים. (בשלח רעז)
וכאשר שליח הצבור הוא זכאי כראוי, אשרי הם העם שכל הדינים מסתלקים מהם על ידו, וכל שכן הכהן שבשבילו מתברכים העליונים והתחתונים. אמר רבי אלעזר ועל כן כהן ולוי מטרם שעולה להעבודה בודקים אחריו, ורואים דרכיו ומעשיו, ואם לא אינו עולה לעבודה... ואם נמצא כראוי נותנים עליו חומר המקדש, ואם לא אינו עולה לעבודה, זה שאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך, מפני מה זכה לאורים ותומים ולעבוד, הוי אומר אשר נסיתו וגו', האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו', וכיון שנמצא באלו המדרגות אז יורו משפטיך ליעקב וגו', ישימו קטורה וגו', שיקריבו קטורת לשכך הכעס ולזמן את השלום, וכליל על מזבחך, כדי שיתבשם הכל, והברכות תמצאנה בכל העולמות, אז ברך ה' חילו וגו'. (ויקרא שיג, ועיין שם עוד)
מצוה זו היא שיסדר הכהן בכל יום נרות בבית המקדש, וכבר העמדנו זה בסוד המנורה, והוא סוד כעין שלמעלה, משום שאור העליון בשמן המשחה יורד תחילה על ראש כהן העליון, ואחר כך הוא מדליק ומאיר כל הנבראות, כי כתוב כשמן הטוב על הראש וגו', וכתוב כי שמן משחת אלקיו עליו וגו', ועל כן ניתנה רשות אל הכהן בלבד, שיסדר הנרות ולהדליקם בכל יום ב' פעמים, כנגד הארת היחוד ב' פעמים וקרבן התמיד שהוא בכל יום ב' פעמים והכל צריך. ועל ידי הכהן מאירים הנרות בכל, למעלה ולמטה, לשמח בשמחה ושתמצא השמחה בכל הצדדים, (בימין ובשמאל) בהדלקת הנרות. כי שנים אלו הם על ידי הכהן להמצא שמחה בכל הצדדים, ואלו הם הדלקת הנרות וקטרת, וכבר העמדנו שמן וקטרת ישמח לב. (אמור יד, ועיין שם עוד)
כי הקרבן הוא מנחה, וצריכים ישראל לשלוח המנחה שלהם אל המלך על ידי אדם שלם, כי הם בהיפך מן הסט"א, אשר ביד איש עתי שהוא פגום היו שולחים לו מנחה... איש מזרעך לדרותם אשר יהיה בו מום, רבי יצחק אמר משום שהוא פגום, ומי שהוא פגום אינו ראוי שישמש בקדש, והרי העמדנו שאדם הנמצא פגום אין בו אמונה, ופגם ההוא מעיד עליו, כל שכן כהן שצריך להמצא שלם ובעל אמונה יותר מכל... (שם לט, ועיין שם עוד)
...מהו וצדקתו, היינו צדקתו דחסד בת זוגו, שנתבשמו זה בזה, ומשום זה למדנו כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה, שכתוב וכפר בעדו ובעד ביתו. (נשא קמג, ועיין שם עוד)
וכשהכהן הזה (שהוא חסד דז"א) נתעורר לעבודה הזו (המלכות), אז יורד לחם מן השמים (ז"א) לארץ הזו (שהיא מלכות) וזן ליושביה... (זהר חדש חקת מד, ועיין שם עוד)
פתח ואמר צו את אהרן ואת בניו לאמר, אהרן ובניו מצווים ושאר כהנים אינם מצווים, אלא כל כהן שאינו יודע עיקר העבודה כאהרן ובניו אינו מצווה, ואם עובד אין עבודתו עבודה, דהא דמאי מכוין כיון שאינו יודע עיקר העבודה כאהרן ובניו. והכי אמר רבי חייא אמר רבי יצחק, כהנים לוים וישראלים מעכבין את הקרבן. עיקרא דקרבן כהן, דאצטריך לכוונה שמא קדישא ולסדרא דרגין עילאין, ולייחדא כלא ביחודא שלים, ולחמדי עילאין ותתאין ברעותא וכונה דיליה... (שם רות של)
...ניחוח שפירושה נחת רוח לגבוה, כנגד זה היא מדרגת כהן, שהוא מכוון הכוונה כעין הרצון של השם הקדוש, ומיחד יחוד באותיות הרשומות, וכל המדרגות מאירות ולוהטות ונוצצות בהתנוצצות עליונה מתוך עומק העליון הסתור... (שם שלז, ועיין שם עוד)
מעם מזבחי וגו', מגיד שמבטלים העבודה מידו ויוצא ליהרג, מעם מזבחי תקחנו, בא הכתוב ללמדך על רציחה שתדחה את העבודה, שהיה בדין, ומה אם שבת שעבודה דוחתה אין רציחה דוחתה, עבודה שהיא דוחה את השבת אינו דין שלא תהא רציחה דוחתה, תלמוד לומר מעם מזבחי תקחנו למות, בא הכתוב ללמד על רציחה שתדחה את העבודה... (משפטים פרשה ד, וראה שם עוד)
והקריבו בני אהרן, יכול חללים, תלמוד לומר הכהנים, יצאו חללים, אוציא חללים ולא אוציא את בעלי המומין, תלמוד לומר בני אהרן, מה אהרן כשר אף בניו כשרים, יצאו חללין ובעלי מומין. (ויקרא פרק ד)
ונתנו בני אהרן, מה תלמוד לומר הכהן, ממשמע שנאמר אהרן איני יודע שהוא כהן, אם כן למה נאמר הכהן, בכיהונו, לימד על כהן גדול שעבד בבגדי הדיוט שעבודתו פסולה, ומנין לכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול תהא עבודתו פסולה, תלמוד לומר הכהנים, בכיהונן, הא כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט וכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול עבודתן פסולה. (שם פרק ה)
ואמר רבי שמעון כל מי שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה, אמר רבי שמעון לא זו בלבד אלא יציקות ובלילות ופתיתות והמליחות והתנופות וההגשות וההקטרות... ונשיאות כפים בפנים ובחוץ, תלמוד לומר מבני אהרן, כל עבודה שהיא מסורה לבני אהרן. וכן היה רבי שמעון אומר הרי הוא אומר מי גם בכם ויסגור דלתיים אמר ה' צב-אות ומנחה לא ארצה מידכם, שני דברים המשמשין את הגוף אין נמנעים לעשותן ואין נוטלים עליהם שכר, שאומר אדם לחברו הדלק לי את הנר הזה ואגף לי את הדלת אחריך אין נמנעים לעשותם, ואין נוטלים עליהם שכר לא עשיתם עמי שכר, על אחת כמה וכמה שנוטלים עליהם שכר. (צו פרק טז)
...ומנין אם עבד עבודתו כשירה, תלמוד לומר ולא יחלל את מקדש אלקיו, הא כהן הדיוט שעבד אונן עבודתו פסולה... (אמור פרשה ב)
...אמר רבי אלעזר ברבי יוסי הא תינוק פוסל, אף על פי שהוא תמים, מאימתי עבודתו כשירה משיביא ב' שערות, אבל אין אחיו הכהנים מקריבים אותו לעבודתו עד שיהיה בן עשרים שנה. (שם פרשה ג)
ועבדתם, שומע אני מעורבבים, תלמוד לומר עבודת מתנה, מה מתנה בפייס, אף עבודה בפייס, עבודת מתנה אתן את כהונתכם, לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש, מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ואחר כך עובד, אף אכילת קדש בגבולים מקדש ידיו ואחר כך אוכל, וכבר נשתהא רבי טרפון לבא לבית המדרש, אמר לו רבן גמליאל מה ראית להשתהות, אמר לו שהייתי עובד. אמר לו הלא כל דבריך תימה, וכי יש עבודה עכשיו. אמר לו הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם, לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש... אי מה להלן ידיו ורגליו, אמרת מקום שצריך ידיו ורגליו מקדש ידיו ורגליו, מקום שאין צריך אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו. מצינו נטילת ידים מן התורה. והזר הקרב יומת, לעבודה, אתה אומר לעבודה, או לעבודה ושלא לעבודה, אמרת, ומה בעל מום שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה, זר שענש בו מיתה דין הוא שיענוש בה לעבודה ושלא לעבודה, הא מה תלמוד לומר והזר הקרב יומת, לעבודה... (קרח קטז, וראה שם עוד)
...אי נמי שאני תרומה דאיקרי עבודה, ועבודה רחמנא אכשר, דתנן היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, כל הקרבנות כולן שהקריב על גבי המזבח פסולין, ורבי יהושע מכשיר, ואמרינן מאי טעמא דרבי יהושע, דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה... (פסחים עב ב)
תנו רבנן מפני מה אמרו אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים, שמא תכבד העבודה על אנשי בית אב, ויבואו ויסייעו להם. מפני מה אמרו אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה, מפני שהן עסוקין תמיד בעבודה... רב אשי אמר שתויי יין דמחלי עבודה גזרו בהו רבנן, פרועי ראש דלא מחלי עבודה לא גזרו בהו רבנן. מיתיבי ואלו שהן במיתה, שתויי יין ופרועי ראש... דכתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו, וכתיב בתריה ויין לא ישתו כל כהן בבאם אל החצר הפנימית, ואיתקוש פרועי ראש לשתויי יין, מה שתויי יין במיתה, אף פרועי ראש במיתה, ומינה, מה שתויי יין דמחלי עבודה, אף פרועי ראש דמחלי עבודה, כי איתקוש למיתה הוא דאיתקוש, אבל לאחולי עבודה לא איתקוש... דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה לא למדנו ומדברי קבלה למדנו, כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני... (תענית יז א וב)
ראה גם כהונה-כללי, חגיגה כו א.
רבי נתן אומר אינו צריך, הרי הוא אומר לשרתו ולברך בשמו, מה משרת בעמידה, אף מברך בעמידה, ומשרת גופיה מנלן, דכתיב לעמוד לשרת... (סוטה לח א)
תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידים חייבין, ותני עלה מפני תיקון העולם, ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק, האי שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מיבעי ליה, הכי נמי קאמר, מזידין חייבין הא שוגגין פטורין מפני תיקון העולם... (גיטין נג א)
...אמר רבי טרפון משל לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשרה, אמר רבי עקיבא משל לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה... אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו, בין זרע כשר ובין זרע פסול. אבוה דשמואל אמר מהכא, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, אפילו חולין שבו תרצה, רבי ינאי אמר מהכא, ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו, אלא זה כשר ונתחלל. בעל מום דעבודתו פסולה מנלן, אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר... (קדושין סו ב)
כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין את מוחו בגיזרין. זר ששמש במקדש, רבי עקיבא אומר בחנק, וחכמים אומרים בידי שמים... בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת, כהן ששימש בטומאה חייב מיתה בידי שמים או אין חייב מיתה בידי שמים, אמר ליה תניתוה כהן ששמש בטומאה... ואי סלקא דעתך מחייב בידי שמים לשיבקיה דליקטול בידי שמים, אלא מאי אינו חייב, מי איכא מידי דרחמנא פטריה, ואנן ניקום וניקטול ליה... מיתיבי ואלו הן שבמיתה, טמא ששימש, תיובתא. גופא ואלו שבמיתה, האוכל את הטבל וכהן טמא שאכל תרומה טהורה, וזר שאכל את התרומה, וזר ששימש וטמא ששימש וטבול יום ששימש, ומחוסר בגדים ומחוסר כפרה, ושלא רחוץ ידים ורגלים ושתויי יין ופרועי ראש, אבל ערל ואונן ויושב אינן במיתה אלא באזהרה, בעל מום, רבי אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה... (סנהדרין פב ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן כהן גדול שלא טבל ושלא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ועבד, עבודתו כשרה, ואחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שלא קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד, עבודתו פסולה. אמר ליה רב אסי לרבי יוחנן מכדי חמש טבילות ועשרה קדושין דאורייתא, וחוקה כתיב בהו, ליעכבו, אמר ליה אמר קרא ולבשם, לבישה מעכבת ואין דבר אחר מעכב... אי הכי דצפרא נמי, אמר חזקיה אמר קרא והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם, דבר המעכב בזרעו מעכב בו, דבר שאינו מעכב בזרעו אין מעכב בו, רבי יונתן אמר מהכא ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו, דבר המעכב בבניו מעכב בו, דבר שאינו מעכב בבניו אין מעכב בו... תנו רבנן כיצד מצות קידוש, מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית, וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש, רבי יוסי ברבי יהודה אומר מניח שתי ידיו זו על גב זו ועל גבי שתי רגליו זו על גבי זו, ומקדש, אמרו לו הפלגתה, אי אפשר לעשות כן... תנו רבנן קידש ידיו ורגליו ביום אין צריך לקדש בלילה, בלילה צריך לקדש ביום, דברי רבי, שהיה רבי אומר לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים... (זבחים יט ב, וראה שם עוד)
...תנו רבנן בן נכר, יכול בן נכר ממש, תלמוד לומר ערל לב, אם כן מה תלמוד לומר בן נכר, שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים. ואין לי אלא ערל לב, ערל בשר מנין, תלמוד לומר וערל בשר... טמא פסול, אמרו זקני דרום לא שנו אלא טמא שרץ, אבל טמא מת תוך שמרצה בציבור מרצה נמי ביחיד... (שם כב ב, וראה שם עוד)
...דתניא רבי שמעון אומר כל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה, שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה, מודה בעבודה יש לו חלק בכהונה, שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה, ואין לי אלא זו בלבד, מנין לרבות ט"ו עבודות... תלמוד לומר מבני אהרן, עבודה המסורה לבני אהרן כל כהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה... (מנחות יח ב, וראה שם עוד)
הכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר, שנאמר אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים, כי אם אכלו מצות בקרב אחיהם, הרי אלו כבעלי מומין חולקין ואוכלין ולא מקריבין. אמר רב יהודה כהן ששחט לעבודת כוכבים קרבנו ריח ניחוח, אמר רב יצחק בר אבדימי מאי קראה, יען אשר ישרתו אותם לפני גילוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון, על כן נשאתי ידי עליהם נאום ה' אלקים ונשאו עונם, וכתיב בתריה ולא יגשו אלי לכהן לי, אי עביד שירות אין, שחיטה לאו שירות הוא. איתמר שגג בזריקה, רב נחמן אמר קרבנו ריח ניחוח, רב ששת אמר אין קרבנו ריח ניחוח... (שם קט א, וראה שם עוד)
כשר בכהנים פסול בלוים, כשר בלוים פסול בכהנים. תנו רבנן, כהנים במומין פסולים בשנים כשרים... תנו רבנן כהן משיביא ב' שערות עד שיזקין כשר לעבודה, ומומין פוסלין בו... עד שיזקין עד כמה, אמר רבי אלעא אמר רבי חנינא עד שירתת, תנן התם... ילד עד כמה, אמר רבי אלעא אמר רבי חנינא כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו, אמרו עליו על רבי חנינא שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו... מאימתי כשר לעבודה, משיביא שתי שערות, רבי אומר אומר אני עד שיהא בן עשרים... (חולין כד א, וראה שם עוד)
והנושא נשים (בעבירה), תנא נודר ועובד יורד ומגרש... (בכורות מה ב, וראה שם עוד)
...והני כהנים הואיל ובני עבודה נינהו לא ליחייבו, קא משמע לן נהי דפטירי בשעת עבודה (מסוכה), בלא שעת עבודה חיובי מחייבי... (ערכין ג ב)
נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס מבית המוקד לעזרה, ונכנסו הכהנים אחריו, ושתי אבוקות של אור בידם, נחלקו לשתי כיתות אלו מהלכין באכסדרא דרך מזרח ואלו מהלכין באכסדרא דרך מערב, היו בודקין והולכים עד שמגיעים למקום עושה חביתים, הגיעו אלו ואלו אמרו שלום הכל שלום, העמידו עושה חביתים לעשות חביתים. מי שזכה לתרום את המזבח הוא יתרום, והם אומרים הוי זהיר שלא תגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור. והרי המחתה נתונה במקצע בין הכבש למזבח במערבו של כבש. אין אדם נכנס עמו ולא נר בידו אלא מהלך לאור המערכה. לא היו רואין אותו ולא היו שומעין את קולו, עד שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, והן אומרים הגיע עת קידש ידיו ורגליו מן הכיור.
נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח, פינה את הגחלים הילך, חותה את המאוכלות הפנימיות, ירד הגיע לרצפה, הפך פניו לצפון, והלך במזרחו של כבש כעשר אמות. צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים, מקום שנותנים מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה... ראוהו אחיו שירד, והם רצים ובאים, מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור, נטלו את המגרפות ואת הצינורות ועלו לראש המזבח, האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב סולקין אותן על צדי המזבח, אם אין צדדים מחזיקין סודרים אותם בסובב על הכבש. החלו מעלין באפר על גב תפוח... ומימיו לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן.
החלו מעלין בגזרין לסדר את המערכה... האברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב מחזירין אותן למערכה, והציתו שתי מערכות באש, ירדו ובאו להם ללשכת הגזית...
אמר להם הממונה בואו והפיסו, מי השוחט, ומי הזורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה אברים לכבש, הראש והרגל... אמר להן צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה, אם הגיע הרואה אומר ברקאי, מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון, והוא אומר הן. ואמר להן צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים...
נכנסו ללשכת הכלים הוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב, והשקו את התמיד בכוס של זהב, אף על פי שהוא מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות.
מי שזכה בדישון מזבח הפנימי ובדישון המנורה היו מקדימין וד' כלים בידם, הטני והכוז ושני מפתחות... נטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס להתא ומהתא להיכל, עד שמגיע לשער הגדול, הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו, לא היה שוחט השוחט עד ששומע שער הגדול שנפתח... מי שזכה בתמיד משכו והולך בבית המטבחיים, ומי שזכו באברים הולכים עמו. בית המטבחים היה לצפונו של מזבח ועליו ח' עמודים ננסים ורבעים של ארז על גביהם... מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס ונטל את הטני והניחו לפניו, והיה חופן ונותן לתוכו, ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו, והניחו ויצא. מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא ב' נרות דולקין מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן, מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין, ואחר כך מדשן את השאר... ומניח את הכוז על מעלה שניה ויצא. לא היו כופתין את הטלה אלא מעקידין אותו, מי שזכו באברים אוחזין בו, וכך היתה עקידתו... היה מפשיט ויורד עד שמגיע לחזה, הגיע לחזה חתך את הראש ונתנו למי שזכה בו... הלכו ונתנום מחצי כבש ולמטה במערבו ומלחום, וירדו ובאו להן ללשכת הגזית לקרות את שמע...
אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו, קראו עשרת הדברות, שמע, והיה אם שמע, ויאמר, ברכו את העם ג' ברכות, אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים, ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא, אמר להם חדשים לקטרת באו והפיסו, זכה מי שזכה, אמר להם חדשים עם ישנים בואו והפיסו, מי מעלה אברים מן הכבש למזבח, רבי אלעזר בן יעקב אומר, המעלה אברים לכבש הוא מעלה אותם על גבי המזבח.
מסרום לחזנים היו מפשיטים אותם את בגדיהם, ולא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד... מי שזכה בקטרת היה נוטל את הכף... מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף, ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים אילך וחתה מן המאוכלות הפנימות, ירד ועירן לתוך של זהב... הגיעו בין האולם ולמזבח, נטל אחד את המגרפה וזרקה בין האולם ולמזבח, אין אדם שומע קול חבירו בירושלים מקול המגרפה, ושלשה דברים היתה משמשת, כהן ששומע את קולה יודע שאחיו הכהנים נכנסים להשתחוות והוא רץ ובא, ובן לוי שהוא שומע את קולה יודע שאחיו הלוים נכנסים לדבר בשיר והוא רץ ובא, וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח.
החלו עולים במעלות האולם, מי שזכו בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימים לפניהם, מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס, ונטל את הטני והשתחוה ויצא, מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות מערביים דולקין, מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק, שממנו היה מדליק את המנורה של בין הערבים, מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה. נטל את הכוז ממעלה שניה והשתחוה ויצא. מי שזכה בקטורת היה נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו, נתפזר ממנו לתוכו נותנו לו בחפניו, ומלמדים אותו הוי זהיר שמא תתחיל מפניך שלא תכווה. התחיל מרדדן ויוצא, ולא היה המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר, ואם היה כהן גדול הממונה אומר לו אישי כהן גדול הקטר, פרשו העם והקטיר והשתחוה ויצא...
באו ועמדו על מעלות האולם, עמדו הראשונים לדרום אחיהם הכהנים, וחמשה כלים בידם, הטני ביד אחד... וברכו את העם ברכה אחת, אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות, ובמקדש ברכה אחת... נתנו לו יין לנסך, הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו, שני כהנים עומדין על שלחן החלבים ושתי חצוצרות בידם, תקעו והריעו ותקעו, באו ועמדו אצל בן ארזה, אחד מימינו ואחד משמאלו, שחה לנסך, והניף הסגן בסודרים והקיש בן ארזה בצלצל ודברו הלוים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם... (תמיד כח א והלאה)
זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו... מאן דאמר ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי, שהיו מהלכין עקב בצד גודל וגודל אצל עקב. (ברכות ד א)
רבי יוחנן בשם רבי ינאי זה אחד מן ג' מקראות שהן מחוורין בתורה, ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם, וכי יש כהן עכשיו ואין כהן לאחר זמן, ואיזה, זה שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשירה, אמר רב ופועל ידיו תרצה, כל שהוא מזרעו של לוי עבודתו כשירה... (תרומות מ ב, וראה שם עוד)
בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם, בזמן שהן מרובין רצין ועולין בכבש, וכל הקודם את חברו לתוך ארבע אמות זכה. ואם היו שוים הממונה אומר להן הצביעו... התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס, ארבע פייסות היו שם וזה הפייס הראשון... זר שתרם, רבי יוחנן אמר חייב, רבי שמעון בן לקיש אמר פטור, מה טעם דרבי שמעון בן לקיש, עבודת מתנה, יצא זה שהוא בהרמה, מאי טעמא דרבי יוחנן, לכל דבר המזבח. רבי יוסי בי רבי בון בשם רב ארבע עבודות שהכהן מתחייב עליהן מבחוץ, זר מתחייב עליהן מבפנים, ואי זו, זו הקטרה וזריקה וניסוך המים והיין... הכל מודים בזר שסידר מערכה של עצים שהוא חייב, אמר רבי זעירא ובלבד שני גזירי עצים שהכתוב מזהיר עליהן לעבודת כהונה, ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים. תני אמר רבי יהודה מנין להצתת האליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת, תלמוד לומר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. אמר רבי שמעון וכי עלת על לב שהזר קרב על גבי המזבח, אם כן למה נאמר ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, לימד על הצתת האש שלא תהא אלא בראשו של מזבח... (יומא ח א, וראה שם עוד)
מלא קומצו, יכול מלא קומצו מבורץ, תלמוד לומר בקמצו, אי בקמצו יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו, תלמוד לומר מלא קומצו, הא כיצד, חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו מלמעלן ומטן. תמן את אמר מלא קומצו, והכא את אמר בקומצו, והכא את אמר מלא קומצו, רבי יעקב בר אחא רבי סימן בשם רבי יהושע בן לוי מה להלן קומץ החסר פסול, והכא קומץ החסר פסול. חפנים מהו שיעשה ככלי שרת לקדש, אמר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו, מהו שיעשה מדה לחפניו, בכל חפנים משערין או אין משערין אלא בחפניו... הילוך בזר מהו, חזקיה אמר הילוך בזר כשר, רבי ינאי אמר הילוך בזר פסול, מתניתא פליגה על רבי ינאי, קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו, ושמאלו לא כזר היא... (שם כה א, וראה שם עוד)
כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל דברי רבי מאיר, רבי יודה אומר כל אותו היום, רבי שמעון אומר גומר כל העבודה שבידו ובא לו... (הוריות יז א, וראה שם עוד)
...ולא פיגלו הכהנים בקדשים מעולם, וכשהיו מרבים לאכול בשר הקדשים היו שותים את מי השילוח ומתעכל במעיהם כדרך שהמזון מתעכל. (לה ה)
בכל לבבכם, אמר רבי אלעזר בן יעקב בא הכתוב להזהיר את הכהנים בשעה שעובדין עבודה שלא יהיה להם שתי לבבות, אחר לפני הקב"ה ואחד לדבר אחר... (תבא ב)
ומפתח אהל מועד לא תצאו, יכול בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, תלמוד לומר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, אימתי אינו יוצא ולא יחלל, הוי אומר בשעת עבודה, פן תמותון, ממשמע לאו אתה שומע הן, כי שמן משחת ה' עליכם מה תלמוד לומר, יכול אין לי אלא אהרן ובניו שנתרבו בשמן המשחה אם יצאו בשעת עבודה חייבין מיתה, מנין לכהנים של כל הדורות תלמוד לומר כי שמן משחת ה' עליכם. (ויקרא י, תקכז)
...אין לי אלא מנורה שעשה בה את הבנים כאב, הקטרת מנין, הרי אתה דן, נאמרה עבודה באהרן ובמנורה, ונאמר עבודה באהרן בקטורת, אם למדת למנורה שעשה בה את הבנים כאב, אף הקטרת נעשה בה את הבנים כאב... (במדבר פרק ח, תשיט, וראה שם עוד)
למשה היה למנה, מלמד שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, וכן הוא אומר מי גם בכם ויסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חנם, מלמד שאין כהן עובד עבודת חנם לעולם, אין לך כל עבודה ועבודה אלא יש להן חלק בה, והלא דברים קל וחמר, ומה אם מלך בשר ודם שהיו לו מגריסין ובשל לו תבשיל אינו זז משם עד שמטעימו ממנו כדי שלא יתעסק לו באנגריא, מלך מלכי המלכים הקב"ה על אחת כמה וכמה שאינו מטריח את בריותיו בחנם... (ויקרא ח כט)
...ולאחר שמתו צוה לאהרן ולכהנים הבאים אחריו למנוע עצמם מן היין בבאם אל אהל מועד, כדי שלא יכנסו וימצא לבם בגאוה ובגסות רוח אמר ר' תרי עניני דלא מתישבי כחדא יינא ופלחן שמיא. (ויקרא שמיני)
המחטא אותה יאכלנה - הראוי לעבודה, יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר, ואי אפשר לומר שאוסר שאר הכהנים באכילתה חוץ מן הזורק דמה, שהרי נאמר למטה כל זכר בכהנים יאכל אותה. (ויקרא ו יט)
הכהן אשר יכפר בו - הראוי לכפרה חולק בו, פרט לטבול יום ומחוסר כפורים ואונן... לכהן המקריב אותה - יכול לו לבדו, תלמוד לומר לכל בני אהרן, יכול לכולן, תלמוד לומר לכל בני אהרן, יכול לכולן, תלמוד לומר לכהן המקריב, הא כיצד, לבית אב של אותו יום שמקריבין אותה. (שם ז ח וט)
ומן המקדש לא יצא - אינו הולך אחר המטה, ועוד מכאן למדו רבותינו שכהן גדול מקריב אונן, וכן משמעו, אף אם מתו אביו ואמו אינו צריך לצאת מן המקדש אלא עובד עבודה. ולא יחלל - הא כהן הדיוט שעבד אונן חלל. (שם כא יב)
מום בו - בעוד מומו בו פסול, הא אם עבר מומו כשר... ולא יחלל את מקדשי - שאם עבד עבודתו מחוללת ליפסל. (שם כא וכג)
תשאו את עון המקדש - עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם. הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש, אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע. (במדבר יח א)
בני נכר - שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים והם ערלי לב, וערלי בשר - כהן שמתו אחיו מחמת מילה. (יחזקאל מד ז)
ולא ישאו עוון - ...הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו חייב מיתה לשון רש"י, ואינו נכון... אבל לפי העולה מן הסוגיות שבגמרא אין דעת רבותינו כן, אבל אצלם המצוה הזאת שוה בכולם באהרן ובבניו, והיא על המכנסים, והעונש גם כן בהם כי צוה בעשיה ועשה להם מכנסי בד, וצוה על הלבישה והיו על אהרן ועל בניו, כי בשאר הבגדים צוה למעלה בעשייתם, וצוה בלבישה והלבשת אותם וגו', אם כן הצואה הזו כולה על המכנסים ועליהן יהיה העונש, למדנו זה ממה שאמרו בסנהדרין ובשחיטות קדשים מחוסר בגדים ששימש מנא לן דבמיתה, אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן ומטו בה משמיה דרבי אליעזר ברבי שמעון וחגרת אותם אבנט וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם, בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והוו להם זרים, ואמר מר זר ששימש במיתה. ואם היה הכתוב הזה אצלם בכל הבגדים הנה בכאן עונש מפורש למחוסר בגדים כמאמר הרב, אבל הוא במכנסים בלבד, והכתוב האחר בשאר הבגדים ולא הוזכרו שם המכנסים. והראיה על דעתם שלא הזכיר למטה בסדר הלבישה מכנסים כלל, כי בעבור שענש עליהן בכאן אין צורך לחזור ולהזכירם, כי בידוע שילבשם. ומה שאמר למעלה ונשמע קולו וגו' ולא ימות, הוא על דעתי ביאור למצות הפעמונים, כי מפני שאין בהם צורך בלבישה ואין דרך הנכבדים להעשות להם כן, לכך אמר כי צום בהם בעבור שישמע קולו בבואו אל הקדש ויכנס לפני אדוניו באלו ברשות... (שמות כח מב)
ופתח אהל מועד תשבו - על דעת הברייתא של תורת כהנים ענין הפסוק הזה שלא יצאו מפתח אהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה, כלומר עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותו העת, והיא מצוה הנוהגת לדורות שלא יניח כהן עבודה ויצא וחייבין עליה מיתה, והוא שאמר בכהן גדול ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, אמרו אימתי אינו יוצא ואינו מחלל, הוי אומר בשעת עבודה, ודרשו פן תמותו, ממשמע לאו אתה שומע הן, אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו משמן המשחה שאם יצאו בשעת עבודה חייבין מיתה, מנין לכל הכהנים שבכל הדורות, תלמוד לומר כי שמן משחת ה' עליכם, פירוש שלא אמר כי בשמן משחת ה' אתם משוחים, אמר עליכם כמו והיתה להיות להם משחתם לכהונת עולם לדורותם. (ויקרא ח לה)
הכהנים הובדלו מכלל הלוים לעבודת הקרבנות, שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, ומצות עשה היא להבדיל הכהנים ולקדשם ולהכינם לקרבנן, שנאמר וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב... (כלי מקדש ד א, וראה שם עוד וכהונה-משמרות)
טמא שעבד במקדש חילל עבודתו וחייב מיתה בידי שמים על עבודתו, אף על פי שלא שהה שם, שנאמר וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי, הרי זו אזהרה לעובד בטומאה... אף על פי שאם עבד בטומאה אינו חייב בבית דין אלא מלקות, אחיו הכהנים לא היו מביאין אותו לבית דין, אלא מוציאין אותו לחוץ ופוצעין את מוחו, ואין ממחין עליהן בכך... וכן טמא שטבל ועבד קודם שיעריב שמשו עבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים, שנאמר ולא יחללו שם אלקיהם, מפי השמועה למדו, שזו אזהרה לטבול יום שעבד שעדיין טמא הוא, שנאמר ובא השמש וטהר, מכלל שעדיין לא טהר... כהן שעבד ואחר כך נודע שהיה טמא, אם היא טומאה ידועה כל הקרבנות שהקריב פסולין, שהרי עבודתו חולין, ואם היא טומאת התהום הציץ מרצה, וכל הקרבנות שהקריב נרצו... (ביאת מקדש ד א, וראה שם עוד)
כל כהן שעבד עבודה זרה בין במזיד בין בשוגג אף על פי שחזר בתשובה גמורה הרי זה לא ישמש במקדש לעולם, שנאמר ולא יגשו אלי לכהן לי, אחד העובד אותה בשירות כגון שנעשה כומר לעבודה זרה, או המשתחוה לה, או המודה בה וקבלה עליו בא-לוה, הרי זה פסול לעולם. עבר והקריב אין קרבנו ריח ניחוח, אף על פי שהיה שוגג בעת ששרת או שהשתחוה או שהודה, אבל השוחט לעבודה זרה בשוגג, אם עבר והקריב קרבנו ריח ניחוח ונתקבל, שהרי לא שרת ולא נעשה כומר אלא שחט בלבד הוא שוגג, ואף על פי כן לכתחלה לא יעבוד.
מי שעבר ועשה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבנות לשם אינו כבית עבודה זרה, ואף על פי כן כל כהן ששימש בבית כזה לא ישמש במקדש לעולם, וכן כלים שנשתמשו בהן שם לא ישתמשו בהן במקדש לעולם, ויראה לי שאם עבד כהן ששימש שם במקדש לא פסל.
נמצאו כל הפסולים לעבודה שמונה עשר, ואלו הן, העובד עבודה זרה, הזר, בעל מום, הערל, הטמא, טבול יום, מחוסר כפורים, האונן, השכור, מחוסר בגדים, יתר בגדים, פרום בגדים, פרוע ראש, שלא רחץ ידים ורגלים, היושב, מי שיש בין ידו ובין הכלי דבר חוצץ, מי שיש בין רגלו ובין הארץ דבר חוצץ, מי שעבד בשמאלו, כל אלו פסולין לעבודה, ואם עבדו חללו, חוץ מפרוע ראש וקרוע בגדים והשוחט לעבודה זרה בשוגג שאם עבדו עבודתן כשרה. (שם ט יג והלאה)
בבקר עורכין עצים ועורכין בראש המזבח מערכה גדולה של אש, שנאמר ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר, וכן מצוה להעלות שני גזרים של עץ עם תמיד של שחר יותר על עצי המערכה, שנאמר ובער עליה הכהן עצים בבקר וכן מוסיפין שני גזרים עם תמיד של בין הערבים, שנאמר וערכו עצים על האש... כשמסדר עצי מערכה גדולה מסדרה במזרח המזבח, ויהיה מראה שהתחיל לסדר מן המזרח, וריוח היה בין הגזרים, ואחר שמסדר מערכה גדולה חוזר ובורר עצי תאנה יפים ומסדר מערכה שניה של קטורת מכנגד קרן מערבית דרומית... מערכה שלישית של קיום האש עושה אותה בכל מקום שירצה מן המזבח, ומצית בה את האש, ולא יצית את האש למטה ויעלה אותה למזבח, אלא במזבח עצמו מציתין שנאמר ואש המזבח תוקד בו.
הרמת הדשן מעל המזבח בכל יום מצות עשה, שנאמר והרים את הדשן, והיא עבודה מעבודות כהונה, ובגדי כהונה שתורם בהן הדשן יהיו פחותין מן הבגדים שמשמש בהם בשאר עבודות, שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והרים את הדשן... אימתי תורמין הדשן בכל יום, משיעלה עמוד השחר, וברגלים מתחלת שליש אמצעי של לילה, וביום הכפורים מחצות הלילה. כיצד תורמין... וחתיה זו שחותה במחתה ומוריד לרצפה אצל המזבח היא המצוה של כל יום.
אחר שירד זה שתרם, רצים אחיו הכהנים ומקדשין ידיהם ורגליהם במהרה, ונוטלין את המגרפות ואת הצנורות ועולין לראש המזבח, וכל איברי העולות ואימורי קרבנות שלא נתאכלו כל הלילה מחזירין אותם לצדדי המזבח... ואחר כך גורפין את הדשן במגריפות מכל צדדי המזבח, ומעלין אותו ערימה על גבי התפוח, וגורפין אותה הערימה בפסכתר, והוא כלי גדול שמחזיק לתך ומורידין אותו למטה, וברגלים לא היו מורידין אותו אלא מניחין הערימה גבוהה באמצע המזבח מפני שהוא נוי למזבח.
כל מי שירצה מן הכהנים ממלא מן הדשן שהורידו למטה ומוציא חוץ לעיר לשפך הדשן, ואין להוצאת הדשן לחוץ פייס, אלא כל הרוצה, ומעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן. ואף על פי שאין הוצאתו לחוץ עבודה, אין בעלי מומין מוציאין אותו... (תמידין ב א והלאה)
מצות עשה להקטיר קטורת על מזבח הזהב שבהיכל פעמים בכל יום בבקר ובין הערבים שנאמר והקטיר עליו אהרן קטורת סמים, לא הקטירו בבקר יקטירנו בין הערבים אפילו היו מזידין... כיצד סדר הקטרת הקטורת בכל יום, מי שזכה בדישון מזבח הפנימי נכנס בכלי קדש וטני היה שמו, ושל זהב היה, ומחזיק קביים וחצי, מניח הטני בארץ לפניו וחופן בידיו האפר והפחם שבתוך המזבח ונותן לתוך הטני, ובאחרונה מכבד את השאר לתוכו, ומניח שם בהיכל ויוצא. ומי שזכה בקטורת נוטל כלי מלא קטורת גדוש, וכסוי היה לו ובזך היה שמו, ונותן הבזך בתוך כלי אחר וכף שמו, ומכסה את הכף בבגד קטן ואוחז הכף בידו, ונכנס עמו אחד במחתה של אש בידו...
ומקדים לפניהם זה שדשן המזבח הפנימי ונוטל הטני שבו דשון המזבח ומשתחוה ויוצא, וזה שבידו המחתה צובר את הגחלים על גבי המזבח הפנימי ומרדדן בשולי המחתה ומשתחוה ויוצא, וזה שבידו הכף נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו, ורואה אם נתפזר מן הקטורת מעט בכף, אוהבו או קרובו נותן לו לתוך חפניו, ומשתחוה ויוצא. ואומרין לזה המקטיר הזהר שלא תתחיל מלפניך שלא תיכווה, ומתחיל ומשליך הקטורת על האש בנחת כמי שמרקד סולת עד שתתרדד על כל האש. ואין המקטיר מקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר... ואחר שאומר יפרש כל העם, ויקטיר המקטיר וישתחוה ויצא... (שם ג א, וראה עוד כלי מקדש-מנורה הדלקה)
כל העבודות האלו שעושין בכל יום בפייס היו עושין אותן, וכיצד היו עושין, כל כהני בתי אבות של יום נכנסין ללשכת הגזית אחר שיעלה עמוד השחר, ומלובשין הן בבגדי כהונה, והממונה שעל הפייסות עמהן, והן עומדין בהקפה, והממונה נוטל מצנפת מעל ראשו של אחד מהן ומחזירה, והוא האיש שמתחילין למנות ממנו, ומפיסין כמו שיתבאר. ויוצאין לעבודה אנשים שעובדין בו, ושאר הכהנים מוסרין אותן לחזנין ומפשיטין אותן את בגדי הקדש, ולא היו מניחין עליהן אלא המכנסים בלבד, עד שלובשין בגדי חול, וחוזרין ופושטין את המכנסים של קדש ומחזירים החזנים את הכלים לחלונות. כיצד מפיסין... תמיד של בין הערבים אין מפיסין לו פייס אחר, אלא כל כהן שזכה בעבודה מן העבודות שחרית יזכה בין הערבים, חוץ מן הקטורת שהן מפיסין לה פייס אחר בין הערבים, ואם כבר הקטירו כולן מימיהן מפיסין להן כולן בשחרית בפייס שלישי, וזה שזכה בה שחרית מקטירה בין הערבים.
בשבת שיש שם תמידין ומוספין ושני בזיכי לבונה כיצד הם עובדין, מפיסין בשחר אנשי אותו בית אב של משמר היוצא, ומקריבין תמיד של שחר ושני כבשי עולה של מוספין, וכל שזכה בעבודה מעבודת התמיד של שחר הוא זוכה בה בשני כבשי מוסף, והמשמר האחר שנכנס בשבת מפיסין פייסות אחרות לתמיד של בין הערבים, ואלו ואלו חולקין בלחם הפנים, ואין אוכלין את הלחם עד שיקטירו שני בזיכי לבונה על האש, והלבונה טעונה מלח. ואחר קרבן המוספין מקטירין שני הבזיכין... (שם ד א והלאה)
סדר העבודות התמידות בכל יום כך הוא, סמוך לעלות השחר יבא הממונה שעל הפייסות ויקיש על העזרה ופותחין לו, ומבלשין את כל העזרה, ומעמידין עושי חביתין לעשות החביתין. וכל הכהנים ששם כבר טבלו קודם שיבא הממונה ולבשו בגדי כהונה, ויבואו ויעמדו בלשכת הגזית ויפיסו פייס ראשון ושני. ומתחיל זה שזכה בתרומת הדשן, ואחר כך מסדר מערכה גדולה, ואחר כך מסדר מערכה שניה, ואחר כך מעלה שני גזרי עצים ומניחן על מערכה גדולה להרבות האש, ואחר כך נכנסין ללשכת הכלים ומוציאין כל כלי השרת הצריכין להן כל היום, ומשקין את התמיד מים, וזה שזכה בשחיטתו מושכו לבית המטבחים, והולכין אחריו הכהנים שזכו להעלות האיברים, ושוהין שם עד שפותחין שער ההיכל הגדול, ובשעת פתיחת השער שוחטין את התמיד, ואחר כך נכנסין להיכל שני כהנים, האחד שזכה בדישון המזבח הפנימי, והשני שזכה בדישון המנורה. והמדשן את המזבח מדשנו בשעה שהשוחט שוחט את התמיד, ואחר כך זורק הדם זה שקבלו, ואחר שזורקין את הדם מטיב זה שבהיכל חמש נרות, ויוצאין שניהן מן ההיכל, ואלו שבבית המטבחים מפשיטין ומנתחין, וכל אחד ואחד מעלה אבר שזכה בו לכבש, ונותנין האברים מחצי כבש ולמטה במערבו, ושל מוספין היו נותנין אותן מחצי כבש ולמטה במזרחו, ושל ראשי חדשים נותנין על המזבח מלמעלה בין קרן לקרן במקום הילוך רגלי הכהנים כדי לפרסמו שהוא ראש חודש, ומולחין שם את האיברים, וזורקין מלח על גבי הכבש אפילו בשבת, כדי שלא יחליקו ויפלו הכהנים שם בעת הליכתן בעצים למערכה, ואף על פי שהמלח חוצץ בין רגליהם ובין הכבש, הואיל ואין ההולכה הזאת עבודה אינן חוששין.
ואחר שמעלין האיברים לכבש מתכנסין כולן ללשכת הגזית, והממונה אומר להם ברכו ברכה אחת, והן פותחין וקורין אהבת עולם ועשרת הדברות ושמע והיה אם שמע ויאמר ואמת ויציב ורצה ושים שלום, ובשבת מוסיפין ברכה אחת, והיא שיאמרו אנשי משמר היוצא לאנשי משמר הנכנס, מי ששיכן שמו בבית הזה ישכין ביניכם אהבה אחוה שלום וריעות. ואחר כך מפיסין פייס שלישי ורביעי, וזוכה בקטורת מי שזכה, ונכנס ומקטיר, ואחר כך נכנס זה שזכה בדישון המנורה ומטיב שתי הנרות, ויוצא זה שהקטיר עם מדשן המנורה, ועומד על מעלות האולם הוא ואחיו הכהנים... כשיגיע בין האולם למזבח נטל אחד את המגריפה וזרקה בין האולם למזבח, והיה לה קול גדול... ואחר כך מעלה זה שזכה באברים את האברים מן הכבש למזבח, ואחר שמעלין את האברים מתחילין אלו שעל מעלות האולם ומברכין ברכת כהנים ברכה אחת בשם המפורש, ואחר כך מעלין סלת הנסכים, ואחר הסלת מקטיר החביתין, ואחר החביתין מעלין את היין לניסוך, ובשעת הניסוך אומרין הלוים השיר, ומכין המשוררין במיני ניגון שבקדש ותוקעין תשע תקיעות על פרקי השיר... בשבת מקטירין שני בזיכי לבונה עם המוספין קודם ניסוך היין של מוספין. בראשי חדשים מקריבין מוסף ראש חדש אחר תמיד של שחר... (שם פרק ו וז)
כל הפסולים לעבודה שמלקו מליקתן פסולה, ואף על פי שאותו העוף פסול אינו בנבלת עוף הטהור לטומאה... (פסולי המוקדשים ז א)
...וכל זה הערה ודרך חיים לכל מי שמתקרב להקב"ה באחת מהעבודות או מי שמתעסק באחת ממצותיה של תורה שיתהדר לפניו יתברך בעשותו אחת מכל מצות ה', שישפיל כבוד עצמו לכבוד השי"ת אפילו בעבודה קלה שבהן, וכן דוד ע"ה אמר (תהלים נ"ז) עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר... וידוע מדרך חכמת ההגיון כי האדם אינו נקרא עבד עד שיהיה לו אדון, ואין שם האדון ראוי אלא למי שיש לו עבד, והנה הם שני שמות, אין אחד מהם קודם לחברו, וכיון שהאדם עבד להקב"ה ונתחייב לעבוד אותו, אי אפשר שתהיה העבודה שלמה עד שיקבל העבד עליו כל מדות העבודות והם ההכנעה והשפלות לפניו, לא שיתנהג לפניו במדת אדנות ושררה, כי יהיה מבזה כבוד אדוניו... ומפני זה הכהן העובד המיוחד לעבודת המקדש צוה לו הכתוב שירים את הדשן בכל יום שהיא עבודה קלה שבעבודות כדי שישפל ויכנע לפני השי"ת... (ויקרא ו ג)
יין ושכר אל תשת, אף כי לפי הפשט טעם הענין ידוע, שלא תטרף דעתו עליו מפני השכרות, עוד יש לומר כי הכהנים הם אנשי החסד ובו יכופר עון, והיין רמז למדת הדין קשה ובענין הנזיר יתבאר בגזרת הא-ל... (שמיני דף ס)
שלא יכנסו הכהנים למקדש מגודלי שער, כמו שיעשוהו האבלים... משרשי המצוה הוא הגדלת הבית, וכמו שאמרנו למעלה שנצטוינו להגדילו בכל כחנו... כי כל עניני הבית ומעשיו לחזק ולצייר בלב העושים מעשה הכשר, ולהרחיק מלבם וממחשבותם כל כיעור וכל חטא, ועל כן ראוי לנו לבא שם דרך כבוד ויראה וגדולה ושמחה, ומתוך קביעות מחשבתנו על חשיבות המקום וגדלו ותפארתו יתרככו לבבנו שם ונהיה רק ראויים לקבלת הטוב... (שמיני מצוה קמט)
שלא יכנסו הכהנים למקדש קרועי בגדים, שנאמר ובגדיכם לא תפרומו... שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה, שנאמר ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, ונכפלה מניעה זו כמו כן בכהן גדול, ואמר ומן המקדש לא יצא... משרשי המצוה היסוד הבנוי לנו בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם, ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר בעולם. (שם מצוה קנ וקנא)
שלא ישמש כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, ואף על פי שטבל וטהר צריך הערב שמש, לפי שהוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו... משרשי המצוה, לפי שהכהן הוא השליח בין ישראל לאביהם שבשמים, ומתוך מעשיו וקרבנותיו יתרצה האדם לפני בוראו ויכופר עונו, על כן חובה עליו להיות נקי הגוף בתכלית בעת העבודה, ואולי רוח הטומאה לא יעבר לגמרי מעליו עד הערב שמש. וברוך אדון החכמה כי הוא היודע ולא אנחנו עד איזה עת יכשר מי שיטמא לעסוק בעבודתו ברוך הוא... (אמור מצוה רסה)
שלא יעבד כהן בעל מום בעבודת בית המקדש, שנאמר איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלקיו. כלומר לא יקרב לעבודה, כי כל עניני מאכל קרוי לחם בהרבה מקומות... משרשי המצוה לפי שרוב פעולות בני האדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו, ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני רואיו, ואם יהיה בהיפך מזה פחות בצורתו ומשונה באבריו, ואם אינו ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו, על כן באמת ראוי להיות השליח שהכפרה תלויה עליו איש חן יפה תואר ונאה בכל דרכיו, למען יתפשו מחשבות בני איש אחריו, ומלבד זה אפשר שיש בשלמות צורתו רמז לענינים שמתוך מחשבות האדם בהן תטהר נפשו ותתעלה, ולכן אין ראוי בשום צד שיהיה בו שינוי צורה מכל צורותיו, פן תתפזר נפש המחשב מצד השינוי ותנוד מן החפץ... (שם מצוה הער)
שלא יעבד כהן בעל מום עובר, שנאמר כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש, כל רבויא הוא, מרבה אפילו מום עובר... ולוקה הכהן עליו אם עבר במזיד, ומה שאמרו ז"ל שבית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהם בהתמדה שהיו בודקין הכהנים ביוחסין ובמומין... ומי שנמצא כשר ביחוסו ונמצא בו מום, יושב בלשכת העצים ומתליע עצים למערכה, וחולק בקדשים עם אנשי בית אב שלו ואוכל... (שם מצוה רעו)
שלא יעבד כהן טמא, שנאמר וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי, ואמרו ז"ל בפרק ט' מסנהדרין מנין לטמא ששימש שהוא במיתה, כלומר מיתה בידי שמים, דכתיב דבר אל אהרן וגו', וכתיב במקום אחר ומתו בו כי יחללוהו. משרשי המצוה מה שכתבנו במקומות רבים, כי לכבוד הבית ומעלת העבודה נתרחק ממנה כל דבר שאינו במעלתו ובחשיבותו... (שם מצוה רעח)
שלא יתעסקו הלוים בעבודת הכהנים ולא הכהנים בעסק הלוים, אלא כל אחד יעשה מלאכתו המיוחדת לו, מדכתיב איש איש על עבודתו ואל משאו... ולשון ספרי, אל כלי הקדש ואל המזבח אזהרה, ולא ימותו עונש, אין לי אלא הלוים שענושין ומוזהרין על עבודת הכהנים, כהנים על עבודת הלוים מנין, תלמוד לומר גם הם, ומעבודה לחברתה מנין, תלמוד לומר גם אתם... הנה התבאר שכל לוי שיעשה במקדש שלא מלאכתו המיוחדת לו, חייב מיתה בידי שמים, וכמו כן הכהנים הוזהרו שלא יקרבו במלאכת הלוים, ואולם אם עברו בזה אינם במיתה אלא במלקות... משרשי המצוה, לפי שעבודת שתי כתות אלה היא עבודה יקרה ומקודשת, על כן צריכה המלאכה להשמר מאד מן היאוש, מן העצלה והשכחה, ואין ספק כי כל מלאכה המוטלת על שני אנשים או יותר הפשיעה מצויה בה יותר ממלאכה המוטלת על האחד לבדו... מדיני המצוה מה שאמרו ז"ל חמשה עשר ממונים היו במקדש, אחד על הזמנים, כלומר לכוון עת הקרבן, ומיד מזרז אותם ואומר עמדו כהנים לעבד ולוים לדוכן וישראל למעמד... (קרח מצוה שפט)
עבודת מתנה - ...וחז"ל פירשו כפשוטו, שלשון מתנה נטפל על מתנות כהונה, כמו וזה לכם תרומת מתנם, מכל מתנותיכם תרימו, רוצה לומר שיהיה דומה בעיניכם עבודת הכהונה כעבודה שאתם עובדים את ה' בקבלת מתנות כהונה, שכל אחד רודף להשיג המתנות ורץ אחריהם לבית הגרנות, כן ירוצו כל אחד לזכות בעבודה וכמעשה שהיה שהיו רצים ועולים בכבש וכו'... (במדבר יח ז)
ראה גם: כהונה-משמרות.
לשרת - אם נשווה את המקראות בהם נזכר "שרת" גם מחוץ לעבודת הכהנים במקדש, הרי שנוכל לעמוד על משמעותו ביחס למשמעות "עבד", שלכאורה הוראת שניהם אחת... שרת משמעו מצומצם יותר, והוא מורה על עשיית דבר לשם סיפוק צרכיו האישיים של אדם אחר. עתה, אם על עבודת הכהן במקדש חל המושג "שרת" הרי שמתבטאת בכך השכנת שכינת ה' בתוך העם על ידי המקדש כרצון ה', וכן אמור בזה, כי עבודת הכהן במקדש קשורה בתנאים העושים את העבודה ל"שירות", לפיכך נקראת העבודה "שירות", משום יחסו האישי כביכול של הכהן אל ה'. לעולם אין התורה מציינת את השירות הזה בפירוש כ"עבודה", אלא כ"עבודת מתנה" (במדבר י"ח) להבדיל מעבודת הלויים שהיא אמנם "עבודה"... עבודת מתנה מציינת במיוחד אותן העבודות, שבהן מתבטאת התמסרותו של הפרט ושל העם אל ה', התמסרות שהיא תנאי להשכנת השכינה בתוך העם... (שמות כח לה, וראה שם עוד)
והיו על אהרן - עבודה הנעשית על ידי כהן שאינו לובש אותם היא עוון שעונשו מיתה בידי שמים, בעוד שלגבי שאר הבגדים באה הוראה זו רק מכוח הציווי הכללי על לבישת הבגדים... לשרת בקדש - מוסב על הפסוק כולו, וגם על בבאם אל אהל שכן על "ביאה ריקנית", כלומר כניסה לתוך ההיכל שלא לצורך עבודה אין מחוסר בגדים חייב מיתה... (שם שם מג)
חק עולם - חובה היא, שעל הכהנים למלא כלפי המקדש לנצח נצחים, על ידי קידוש ידים ורגלים מודים הכהנים בעליונותו האידיאלית של המקדש, לא בשל מעשיהם ותכונותיהם האישיים זכו לשרת במקדש, אלא בשל הייצוג הסמלי שהם מייצגים את דרישות המקדש. (שם ל כא)
...ונראה עוד שאותו תיקון בחוץ (של הקטורת) והכנסה בפנים של הצדוקים יש בו כדי לבטא את כל עיקרון הסטיה של הצדוקים מקבלת החכמים. כהן גדול של אמת איננו אלא משרת של רצון ה', המכניע את ראות עינו הסוביקטיבית. בעיניו אש המזבח היא אש דת, ורק ניחוח לה' הוא ריח ניחוח לו. הוא מעמיד את אש המזבח על אדמת התורה, ורק מול עין ה' הבוחנת ורק על אדמת תורתו הוא יעבוד עבודה שתהא לריח ניחוח לה'. גם פעילותו לתורה תיעשה על אדמת התורה, ואילו הכהן הצדוקי הופך את אש המזבח לאשו הוא, ועושה אותה כלי למעשהו. מחוץ לאדמת התורה הוא מעלה קטורת לריח ניחוח לו, הוא זורה את הקטורת בחוץ, ודבר המעלה ריח טוב באפו, ורצונו הסובייקטיבי מוצא בו נחת רוח, אותו הוא מכניס אל מקדש התורה, וכופה אותו על רצון ה'... (ויקרא טז יג)
ולפי דרכנו יש לפרש ענין החליפות שמלות, על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בענין שהכהנים צריכין בגדים בשירותם, וכאמרם ז"ל כשאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, והלוים אינם זקוקים לשירות שלהם בגדי לויה, ולא מצינו להם בתנ"ך בגדים כלל, כי הכהנים עבודתם בחשאי, והם פנימיים ביותר, על כן הם צריכין לכיסוי בגדים, והלוים עבודתם בהתגלות, וכלשון הזוהר הקדוש שהם לארמא קלא, על כן אין להם ענין לבגדים מיוחדים... (בראשית ויגש תרע"ח)
ויש לומר שכנגדן שלש המחנות, מחנה שכינה שם עבודת הכהנים והם פנימיים ועבודתם בחשאי, שהיא לעומת המחשבה, ועל כן בעבודת הכהנים איתא פסול מחשבה פיגול ושלא לשמה, מה שלא מצינו בעבודת הלוים שתפסול מחשבה... (במדבר נשא תרע"ו)
והקשה הרמב"ן ז"ל למה לא ניחמו בקטורת ובשאר עבודות, הלא גם עבודת הנרות בטלה עם שאר העבודות בזמן הגלות. ותירץ שרומז לנרות חנוכה שקיימות לעולם. ונראה דהנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר שעבודת הלוים מלמטה למעלה, ועבודת הכהנים מלמעלה למטה, ומחמת זה היתה עבודת הכהנים בחשאי ועבודת הלויים בקול, והתלהבות ושיר הם דביקות מלמטה למעלה, וזו היתה טענתו של אהרן, היינו שהוא היה הנשיא של שבט לוי, היתה צריכה להיות לו עבודת שבטו גם כן. ונחמו השי"ת בנרות, היינו מלמטה למעלה, כמו שפירש רש"י שתהיה שלהבת עולה מאליה, היינו ההתלהבות להשי"ת מלמטה למעלה, וזוהי עבודת הלוים, וזהו שאמרו ז"ל ביומא כ"ד הדלקה לאו עבודה היא, מחמת שהיא אינה עבודת כהנים. ונראה שמחמת שעבודת הכהנים היתה מלמעלה למטה היתה צריכה להיות בחשאי ותוך המקדש... וזו אינה יכולה להיות בגלות, כדי שהחיצונים לא יקבלו חס ושלום השפעה, אבל עבודת הלוים יכולה להיות גם בגלות בהתלהבות ובדביקות... (שם בהעלותך תע"ר)