(ראה גם: אהרן, יום כפור-עבודה, כהונה, קרבן-חביתין-פר משיח)
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת... (ויקרא ד ג)
והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים, את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום. ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלקיו, כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה'. והוא אשה בבתוליה יקח... (שם כא י)
והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה, וישב בה עד מות הכהן הגדול אשר משח אותו בשמן הקדש. (במדבר לה כה)
ועל כן כהן גדול העומד לפניו לא היה נכנס לבית המקדש רק בשמחה, ולהראות שמחה כי המקום גורם, ועל זה כתוב עבדו את ה' בשמחה, כי צריך שלא להראות בה עצבות. (תרומה תשיג)
רבי יצחק אמר כי עמך מקור חיים, זהו הכהן הגדול למעלה (חסד דז"א), וכנגדו הוא הכהן הגדול למטה, ועל כן ממשיך הכהן (שהוא חסד), שמן המשחה העליון הקדוש (שהוא חכמה) למטה (אל המלכות), ומדליק הנרות שלמעלה, כי כהן גדול שלם בשלמות ז' ימים העליונים, להתעטר על כל (הספירות). כנגד זה יש ז' ימי מילואים להכהן שלמטה, כדי שימצא הכל כעין של מעלה, ועל כן נקראים ימי מילואים ימי ההשלמה, כדי שיושלם הכהן... (צו קסח, ועיין שם עוד)
...ואת קולם (של הכרובים) היה שומע הכהן בבית המקדש, אז נתן הקטרת במקומה ונתכוון בה שנתכוון, כדי שיתברך הכל, וכנפי הכרובים היו עולות ויורדות ומזמרות שירה ומכסות הכפורת ומעלים אותן... (אחרי נה)
מצוה זו היא שיעשה הכהן הגדול עבודת יום ההוא כמו שצריך, וישלח שעיר לעזאזל... (שם קלד)
אמר רבי אבא כאן בה' תחתונה כאן בה' עליונה, כהן גדול שהוא עליון מכולם (פוגם) בה' עליונה (שהיא בינה), שכתוב אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו וגו'... כהן אחר (פוגם) בה' תחתונה (דהוי"ה שהיא מלכות), שכתוב לא יקרחה קרחה בראשם, וכתוב אחריו ולא יחללו שם אלקיהם, ומשום זה כתוב והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ללבש את הבגדים... ומשום שהוא קודש מעין כעין של מעלה, כתוב, ומן המקדש לא יצא. (אמור כה, ועיין שם עוד)
אמר רבי יצחק שלשלת אחת היתה קשורה ברגליו של הכהן בשעה שנכנס (לקדש הקדשים), שאם ימות שם יוציאוהו לחוץ. ובמה יודעים (אם הוא חי), בלשון של זהורית כשלא נהפך הצבע ללבן, נודע באותה שעה שהכהן נמצא בפנים בחטא, ואם יצא בשלום, נודע וניכר בלשון של זהורית שנהפך צבעו ללבן, אז היא שמחה בעליונים ותחתונים... אמר רבי יהודה כיון שהיה נכנס וסגר את עיניו שלא להסתכל במקום שאינו צריך, והיה שומע קול כנפי הכרובים שהיו מזמרים ומשבחים, היה הכהן יודע שהכל הוא בשמחה ויצא בשלום, ועם כל זה בתפלתו היה יודע, כי הדברים יצאו מפיו בשמחה ומתקבלים ומתברכים כראוי, ואז שמחה היא בעליונים ובתחתונים. (שם רנא)
ולמדנו כנגדם היו במקדש, כשנכנס הכהן לפני ולפנים, שלמדנו, אמר רבי אבא אמר ר"י בשם רב הונא, לפני ולפנים הוא דוגמתו של גן עדן, וכשנכנס הכהן לשם נכנס בנשמה ולא בגוף, באימה ביראה ברתת בזיע בנקיות ובטהרה. והכרובים עומדים שם ושומרים כדוגמת אותם הכרובים העומדים בשערי גן עדן. זכה הכהן נכנס שם בשלום ויוצא בשלום, לא זכה יוצא להב מבין ב' הכרובים וישרף אותו ימות בפנים. אמר רבי יהודה אשרי הזוכה לעבור מהם בשלום. אמר רבי פרחיה אין לך בעולם דבר שאין דוגמתו למעלה. (זהר חדש בראשית תתי)
...שאמר רבי יוסי בר יודא אמר רבי יוחנן, מה שכתוב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, שאפילו ממזר תלמיד חכם חשוב יותר מכהן גדול עם הארץ המשמש לפני ולפנים. כי כיון שאינו קורא בתורה, אין עבודתו עבודה ואינו מקבל עליה שכר, ועליו הכתוב גם בלא דעת נפש לא טוב. כהן גדול שאינו יודע עיקרה של עבודה אין עבודתו עבודה, ואמר רבי יודא מנין לנו שהכהן גדול צריך להיות תלמיד חכם, שכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. ואם הוא עם הארץ אינו מקבל עליה שכר (על עבודתו). (שם רות שכז)
ביום המשח אותו, אין כהן גדול נמשח אלא ביום אותו, אין מושחים שני כהנים גדולים כאחד. ביום המשח, מיום שנמשח מביא עשירית האיפה עד עולם, או אינו אומר ביום, ביום המשח אותו ביום שנמשח מביא עשירית האיפה ומפסיק, תלמוד לומר מנחה תמיד... (צו פרשה ג)
מבניו יעשה אותה, מלמד שיהא בן קודם לכל שבעולם, יכול אף על פי שאינו ממלא מקום אביו, תלמוד לומר אשר ימלא את ידו, בזמן שימלא את מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקום אביו יבוא אחר וישמש תחתיו. (שם פרק ה)
והצרוע, אף על פי שכהן גדול, לפי שנאמר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, יכול אף על פי שמנוגע, מה אני מקיים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בכל אדם חוץ מכהן גדול, תלמוד לומר אשר בו הנגע, אף על פי שכהן גדול. (תזריע נגעים פרק יב)
והכהן הגדול מאחיו, שיהא גדול מאחיו בנוי בעושר בכח בחכמה ובמראה, אין לו מניין שיגדלוהו משל אחיו, תלמוד לומר הגדול מאחיו, שיהא גדול מאחיו. אמרו עליו על פנחס איש חבתה שעלה גורלו להיות כהן גדול, והלכו אחריו גזברים ומרכולין ומצאוהו חוצב, ומלו עליו את המחצב דינרי זהב. אמר רבי חנינה בן גמליא וכי סתת היה, והלה חתנינו היה, והלא לא מצאוהו אלא חורש, כענין שנאמר ושנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים עשר... (אמור פרשה ב)
רבי מאיר אומר רוצח מקצר ימיו של אדם, וכהן גדול מאריך ימיו של אדם. רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה, וכהן גדול גורם לשכינה שתשרה על האדם בארץ, אין בדין שיהא מי שמטמא את הארץ לפני מי שגורם להשרות את השכינה על אדם בארץ. (מסעי קס)
והא תנן אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמונים שנה, ולבסוף נעשה צדוקי. (ברכות כט א)
אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא הדיוט כמו שאמרנו, כהן גדול (שוחה) בסוף כל ברכה וברכה, והמלך תחלת כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה, אמר רבי יצחק בר נחמני לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יהושע בן לוי הדיוט כמו שאמרנו, כהן גדול תחלת כל ברכה וברכה... (שם לד א)
ראה עוד כהונה-כללי פסחים נז א.
אמר רבי חנינא שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים, שיותר מששים ככרי זהב (כסף) היו מוציאין בה, שהיה כבשה של פרה (אדומה) עומד, ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חברו. (שקלים יא א)
שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין ומתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול, רבי יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו, שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו... אמר רבי מניומי בר חלקיה אמר רבי מחסיא בר אידי אמר רבי יוחנן אמר קרא כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם, לעשות אלו מעשי פרה, לכפר אלו מעשי יום הכפורים... (יומא ב א, וראה שם עוד)
תניא רבי יהודה וכי לשכת פרהדרין היתה, והלא לשכת בלווטי היתה, אלא בתחלה היו קורין אותה לשכת בלווטי, ומתוך שנותנין עליו ממון לכהונה ומחליפין אותה כל שנים עשר חודש כפרהדרין הללו שמחליפין אותם כל שנים עשר חודש, לפיכך היו קוראין אותה לשכת פרהדרין... אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים, ולא שמשו בו אלא י"ח כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצורנה, זה מקדש שני שעמד ד' מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר משלש מאות כהנים, צא מהם מ' שנה ששמש שמעון הצדיק ושמונים ששמש יוחנן כהן גדול, עשר ששמש ישמעאל בן פאבי ואמרי לה י"א ששמש רבי אלעזר בן חרסום, מכאן ואילך צא וחשוב כל אחד ואחד לא הוציא שנתו. (שם ח ב)
תנו רבנן אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו, ראשון חוזר לעבודתו, שני כל מצות כהונה גדולה עליו, דברי רבי מאיר, רבי יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט... כהן גדול משום איבה, כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי, ומודה רבי יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשרה. (שם יב ב)
מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפני בסדר היום, ואומרים לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת... בשלמא שכח לחיי, אלא שמא לא למד מי מוקמינן כי האי גוונא, והתניא והכהן הגדול מאחיו, שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר... אמר רב יוסף לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני, דאמר רבי אסי תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי. (שם יח א)
מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה, והעלוהו בית אבטינס, והשביעוהו ונפטרו והלכו להם, ואמרו לו אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושליח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין. אם היה חכם דורש, ואם לאו תלמידי חכמים דורשין לפניו...
תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שתיקן (הקטורת) מבחוץ והכניס, ביציאתו היה שמח שמחה גדולה, פגע בו אביו אמר לו, בני, אף על פי שצדוקין אנו, מתיראין אנו מן הפרושים, אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה, כי בענן אראה על הכפורת, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, עכשיו שבא לידי לא אקיימנו. אמרו, לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה, והיו תולעין יוצאין מחוטמו. ויש אומרים ביציאתו ניגף, דתני כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו, ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל בין כתפיו. (שם יט ב)
אם היה כהן גדול אסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן, כדי שתפיג צינתן. (שם לא ב)
...אמר עליו על רבי ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין במלא חפניו... אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, ונתזה צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס ישבב אחיו ושמש תחתיו, וראתה אמן שני כהנים גדולים ביום אחד... תנו רבנן שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולן שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך, אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי... (שם מז א)
כהן גדול משמש בשמונה בגדים וההדיוט בארבעה, בכתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט, מוסיף עליו כהן גדול חושן ואפוד ומעיל וציץ. באלו נשאלים באורים ותומים... (שם עא ב)
תנו רבנן מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת... מאי טעמא, אמר רב שמואל בר יצחק הואיל ומשמרות מתחדשות. (תענית יז א)
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצוות, אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה... מתניתין דלא כרבי מאיר, דאי רבי מאיר הא תניא מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצוות, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים אינו מביא, מאי טעמא דרבי מאיר, דתניא משיח, אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מניין, תלמוד לומר המשיח... (מגילה ט ב, וראה שם עוד)
ותנן נמי כל מצוה שבתורה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת יחיד מביא כשבה או שעירה, נשיא מביא שעיר, משיח ובית דין מביאין פר, ובעבודת כוכבים יחיד נשיא ומשיח מביאין שעירה... (יבמות ט א, וראה שם עוד)
דתניא לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא להראות בהן תספורת של כהן גדול, דכתיב כסום יכסמו את ראשיהם, תנא כעין לולינית, מאי לולינית, אמר רבי יהודה תספרתא יחידתא, היכי דמי, אמר רבא ראשו של זה בצד ראשו של זה, והיינו תספורת של כהן גדול. (נדרים נא א)
כהן גדול ונזיר אין מיטמאין לקרובין אבל מיטמאין למת מצוה, היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה, רבי אליעזר אומר יטמא כהן גדול ואל יטמא נזיר, וחכמים אומרים יטמא נזיר ואל יטמא כהן הדיוט... בשלמא כהן גדול ונזיר האי סבר כהן גדול עדיף והאי סבר נזיר עדיף, משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים, משוח בשמן המשחה עדיף, דאילו משוח בשמן המשחה מביא פר הבא על כל המצוות, ואילו מרובה בגדים אין מביא, משוח שעבר ומרובה בגדים מרובה בגדים עדיף, דמרובה בגדים עביד עבודה, ואילו משוח שעבר לאו בר עבודה הוא, עבר מחמת קירויו ועבר מחמת מומו, עבר מחמת קירויו עדיף, דאילו האי חזי לעבודה למחר, ואילו עבר מחמת מומו לא חזי לעבודה. איבעיא להו, משוח מלחמה וסגן הי מינייהו עדיף, משוח מלחמה עדיף דחזי למלחמה, או דלמא סגן עדיף, דחזי לעבודה. תא שמע, דתניא אין בין משוח מלחמה לסגן אלא שאם היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה יטמא משוח מלחמה ואל יטמא הסגן, והתניא משוח מלחמה קודם לסגן, אמר מר זוטרא לענין להחיותו משוח מלחמה עדיף, דתניא רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר למה תקנו סגן לכהן גדול, שאם אירע בו פסול הרי נכנס ומשמש תחתיו... (נזיר מז א, וראה שם עוד)
...במדינה כהנים נושאים את ידיהן כנגד כתפיהן ובמקדש על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם... (סוטה לח א)
ברכות כהן גדול כיצד, חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל, וקורא אחרי מות ואך בעשור, וגולל את התורה ומניחה בחיקו, ואומר יתר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן, ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה, ומברך עליה שמנה ברכות, על התורה ועל העבודה, ועל ההודיה, ועל מחילת העוון, ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל ירושלים והשאר תפלה... (שם מ ב)
רבי אליעזר בן יעקב אומר זקניך זו סנהדרין, שופטיך זה מלך וכהן גדול, מלך דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ, כהן גדול דכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה וגו'... (שם מה א)
...אמר ליה רב חסדא קרא כתיב כה אמר ה' אלקים הסר המצנפת והרם העטרה, זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל, וכי מה ענין מצנפת אצל עטרה, אלא לומר לך, בזמן שמצנפת בראש כהן גדול עטרה בראש כל אדם, נסתלקה מצנפת מראש כהן גדול, נסתלקה עטרה מראש כל אדם. (גיטין ז א)
אין דנין... ולא את כהן גדול (אלא בסנהדרין של ע"א). מנהני מילי, אמר רב אדא בר אהבה דאמר קרא כל הדבר הגדול יביאו אליך, דבריו של גדול... בעי רבי אלעזר שורו של כהן גדול בכמה, למיתת בעלים דידיה מדמינן ליה, או דילמא למיתת בעלים דעלמא מדמינן ליה, אמר אביי מדקא מבעיא ליה שורו, מכלל דממונו פשיטא ליה, פשיטא, מהו דתימא הואיל וכתב כל הדבר הגדול, כל דבריו של גדול, קא משמע לן. (סנהדרין טז א)
כהן גדול דן ודנין אותו, מעיד ומעידין אותו, חולץ וחולצין לאשתו, ומייבמין את אשתו, אבל הוא אינו מייבם, מפני שאסור באלמנה, מת לו מת אינו יוצא אחר המטה, אלא הן נכסין והוא נגלה, הן נגלין והוא נכסה, ויוצא עמהן עד פתח שער העיר, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש, משום שנאמר ומן המקדש לא יצא... ואי בעית אימא הא קא משמע לן, כדתניא, כהן גדול שהרג את הנפש במזיד נהרג, בשוגג גולה, ועובר על עשה ועל לא תעשה, והרי הוא כהדיוט לכל דבריו... סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב וישב בה עד מות הכהן הגדול, אימא כל דאית ליה תקנתא בחזרה ליגלי, דלית ליה תקנתא לא ליגלי, דתנן ההורג את כהן גדול או כהן גדול שהרג את הנפש אינו יוצא משם לעולם, אימא לא ליגלי, קא משמע לן. ואימא הכי נמי, אמר קרא לנוס שמה כל רוצח, אפילו כהן גדול במשמע... מעיד, והתניא והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאי אתה מתעלם, הוא כיצד כהן והוא בבית הקברות... אמר רב יוסף מעיד למלך... אלא מעיד בפני המלך, והא אין מושיבין מלך בסנהדרין, משום יקרא דכהן גדול אתא ויתיב מקבלי ניהלי לסהדותיה, קאי הוא ואזיל, ומעיינינן ליה אנן בדיניה. גופא, אין מושיבין מלך בסנהדרין, ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה... כהן משום צינה (של המקוה ביום הכפורים)... (שם יח א)
...והתנן בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו, הגיע למחצית הכבש אחז סגן בימינו והעלהו, והושיט לו הראשון הראש והרגל, סומך עליהם וזורקן, הושיט השני לראשון שתי ידים, נותנו לכהן גדול סומך עליהם וזורקן, נשמט השני והלך לו, וכך היו מושיטין לו שאר כל האברים סומך עליהם וזורקן, ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקין, אמר אביי התם משום כבוד דכהן גדול. (מנחות צד א)
...והתנן בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו, הגיע למחצית הכבש אחז סגן בימינו והעלהו, והושיט לו הראשון הראש והרגל, סומך עליהם וזורקן, הושיט השני לראשון שתי ידים, נותנו לכהן גדול סומך עליהם וזורקן, נשמט השני והלך לו, וכך היו מושיטין לו שאר כל האברים, סומך עליהם וזורקן, ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקין, אמר אביי התם משום כבודו דכהן גדול. (מנחות צד א)
...ובו נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה... דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו... תנו רבנן מושחין את המלכים כמין נזר, ואת הכהנים כמין כי, אמר רב מנשיה כמין כי יוני, תני חדא בתחלה מציק שמן על ראשו, ואחר כך נותן לו שמן בין ריסי עיניו, ותני אחריתי בתחלה נותן לו שמן בין ריסי עיניו, ואחר כך מציק לו שמן על ראשו. תנאי היא... (כריתות ה ב)
תני רב חנניה קמיה דרבא, מנין לכהן גדול שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו, מנין שהוא חייב, שנאמר על בשר אדם לא ייסך... אבל שמן המשחה כתיב כי נזר אלקיו עליו, שמן המשחה קרייה רחמנא, דאף על גב דאיתא עליו לא איתחיל. (שם ז א)
...צווחה שלישית (העזרה) שאו שערים ראשיכם ויכנס אלישמע בן פיכאי תלמידו של פנחס וישמש בכהונה גדולה, צוחה רביעית פתחו שערים והוציאו יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים, מאי הוי עביד הוה כריך שיראי על ידיה והוה עביד עבודה... (שם כח ב)
בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות שלשה אוחזין בו, אחד בימינו ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות, וכיוון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא הגביה לו את הפרוכת, נכנס והשתחוה ויצא, ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו. (תמיד לג ב)
הורה כהן גדול לעצמו שוגג ועשה שוגג מביא פר, שוגג ועשה מזיד מזיד ועשה שוגג פטור, שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לצבור... תלמוד לומר לאשמת העם, הרי הוא משיח כצבור, מה צבור אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, אף משיח אינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה, אימא מה צבור הורה ועשו אחריו בהוראתו חייבין, אף משיח כשהורה ועשו אחריו בהוראתו יהא חייב, תלמוד לומר והקריב על חטאתו אשר חטא, על מה שחטא הוא מביא, ואין מביא על מה שחטאו אחרים. אמר מר משיח בפר ואין מביא אשם תלוי, מנא ליה דאין מביא אשם תלוי, דכתיב וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג, מי שחטאתו ושגגתו שוה, יצא משיח שאין שגגתו וחטאתו שוה, דכתיב לאשמת העם, הרי הוא משיח כצבור... הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו, הורה עם הצבור ועשה עם הצבור, מתכפר לו עם הצבור, שאין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, וכן המשיח, ולא בעבודת כוכבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת... (הוריות ו ב, וראה שם עוד)
...ואיזהו המשיח, המשוח בשמן המשחה לא המרובה בגדים, אין בין כהן המשוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצוות, ואין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה, זה וזה שוים בעבודת יום הכפורים, ומצווים על הבתולה ואסורים על האלמנה, ואינם מטמאים בקרוביהם, ולא פורעים ולא פורמים, ומחזירים את הרוצח...
תנו רבנן משיח, יכול מלך, תלמוד לומר כהן, אי כהן יכול מרובה בגדים, תלמוד לומר משיח, אי משיח יכול משוח למלחמה, תלמוד לומר והכהן המשיח, שאינו משיח על גביו, מאי משמע, כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך, הכא נמי המשיח המיומן שבמשוחים. אין בין משוח וכו', מתניתין דלא כרבי מאיר, דאי רבי מאיר הא תניא מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצוות, דברי רבי מאיר, ולא הודו לו חכמים. מאי טעמא דרבי מאיר, דתניא משיח, אין לי אלא משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מנין, תלמוד לומר הכהן המשיח... דתניא דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט, אלו הם, פר הבא על כל המצוות, ופר יום הכפורים, ועשירית האיפה, ולא פורע ולא פורם, אבל הוא פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה, ואין מיטמא לקרובים, ומוזהר על הבתולה, ואסור באלמנה, ומחזיר את הרוצח, ומקריב אונן, ואינו אוכל ואינו חולק, מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש, ומשמש בשמונה כלים, וכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו, ופטור על טומאת מקדש וקדשיו, וכולן נוהגין במשוח מלחמה חוץ מה' דברים האמורים בפרשה... אמר רב פפא מאן שמעת ליה דאמר פטור על טומאת מקדש וקדשיו, רבי שמעון. חוץ מה' דברים האמורים בפרשה, מנא הני מילי, דתנו רבנן והכהן הגדול מאחיו זה כהן גדול, אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה משוח מלחמה, ומלא את ידו ללבוש את הבגדים זה מרובה בגדים, על כולן הוא אומר ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום, ועל כל נפשות מת לא יבא, יכול יהו כולן מקריבין אוננים, תלמוד לומר כי נזר שמן משחת אלקיו עליו, עליו ולא על חברו... (שם יא ב)
תנו רבנן כיצד מושחין את המלכים כמין נזר, ואת הכהנים כמין כי, מאי כמין כי, אמר רב מנשיא בר גדא כמין כף יוני. תני חדא בתחלה מוצקין שמן על ראשו ואחר כך נותנין לו שמן בין ריסי עיניו, ותניא אחריתי בתחלה נותנין שמן בין ריסי עיניו ואחר כך מוצקים לו שמן על ראשו... (שם יב א, וראה שם עוד)
כהן קודם ללוי, לוי לישראל... אימתי בזמן שכולם שוים, אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ... מנא הני מילי, אמר רבי אחא ברבי חנינא דאמר קרא יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. (שם יג א)
...והתנן בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו, הגיע למחצית הכבש אחז סגן בימינו והעלהו, והושיט לו הראשון הראש והרגל, סומך עליהם וזורקן, הושיט השני לראשון שתי ידים נותנו לכהן גדול סומך עליהם וזורקן, נשמט השני והלך לו, וכך היו מושיטין לו שאר כל האברים, סומך עליהם וזורקן, ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקין, אמר אביי התם משום כבודו דכהן גדול. (מנחות צד א)
...ובו נמשח משכן וכליו אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה... דכתיב והכהן המשיח תחתיו מבניו... תנו רבנן מושחין את המלכים כמין נזר, ואת הכהנים כמין כי, אמר רב מנשיה כמין כי יוני... (כריתות ה ב)
רבי חזקיה רבי חנינה בריה דרבי אבהו בשם רבי אבדומא דמן חיפה, לזקן ד' אמות, עבר לפניו ישב לו, כהן גדול משהוא רואהו ועד שהוא נכסה ממנו, מה טעמא, והיה כצאת משה האהלה יקומו כל העם וגו'. (בכורים יא ב)
שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללישכת פרהדרין... רבי בא בשם רבי יוחנן שמע לה מן הדא, כאשר עשה ביום הזה אלו שבעת ימי המילואים, צוה ה' לדורות, לעשות זה שעיר של יום הכפורים, או אינו אלא שעיר של ראש חדש, אמר רבי בא לכפר עליכם, כפרה שהיא כזו, מה זו כפרת אהרן עצמו וכפרת בנים עצמן... (יומא א א, וראה שם עוד)
אבא שאול היה קורא אותה לשכת בולווטין, בראשונה היו קורין אותה לשכת בולווטין (שרים), ועכשיו הן קורין אותה לשכת פלהדרין פראידתין (פקידי המלך), מילא העבידה. בראשון שהיו משמשין הוא ובנו ובן בנו שימשו בו שמונה עשר כהנים, אבל בשני, על ידי שהיו נוטלין בדמים, ויש אומרים שיהו הורגין זה את זה בכשפים, שימשו בו שמונים כהנים, ויש אומרים שמונים ואחד, ויש אומרים שמונים ושנים, ויש אומרים שמונים ושלש, ויש אומרים שמונים וארבע, ויש אומרים שמונים וחמש. ומהן שימשו שמעון הצדיק ארבעים שנה... מתקינין לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול, מה מייחדין ליה עימיה, אמר רבי חגיי משם דאין למייחדין ליה עימיה, דו קטל ליה. אותו, אחד מושחין ואין מושחין שנים, אמר רבי יוחנן מפני איבה, עבר זה ושימש זה, הראשון כל קדושת כהונה עלויה, השני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט, אמר רבי יוחנן עבר ועבד עבודתו כשירה. עבודתו משל מי, נישמעינה מן הדא, מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, ונכנס בן אילם ושימש תחתיו בכהונה גדולה, וכשיצא אמר למלך אדוני המלך פר ושעיר של יום הכפורים משלי הן קריבין או משל כהן גדול, וידע המלך מה הוא שואלו, אמר לו, בן אילם, אילו לא דייך אלא ששימשתה שעה אחת לפני מי שאמר והיה העולם, וידע בן אילם שהוסע מכהונה גדולה. מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם המלך ערב יום הכפורים, ונתזה צנורה של רוק מפיו על בגדיו וטימתו, ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה, וראתה אימן שני בניה כהנים גדולים ביום אחד. שבע בנים היו לה לקמחית, וכולן שימשו בכהונה גדולה, שלחו חכמים ואמרו לה מה מעשים טובים יש בידך, אמרה להן יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי ואימרת חלוקי מימי...
יכול יהא משוח מלחמה מביא עשירית האיפה, תלמוד לומר תחתיו מבניו, את שבנו עובד תחתיו מביא עשירית האיפה, יצא משוח מלחמה שאין בנו עובד תחתיו... ומנין שהוא מתמנה להיות כהן גדול, שנאמר ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו... וכפר הכהן אשר ימשח אותו, מה תלמוד לומר לפי שכל הפרשה אמורה באהרן, אין לי אלא אהרן עצמו, ומניין לרבות כהן אחר, תלמוד לומר אשר ימשח אותו, משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים מניין, תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו, ומניין לרבות כהן אחר המתמנה, תלמוד לומר וכפר הכהן, במה הוא מתכפר, רבנין דקיסרין בשם רבי חייה בר יוסף, בפה... (שם ד א והלאה)
תני כהן משיח מביא פר, אין המרובה בגדים מביא פר, ודלא כרבי מאיר, דרבי מאיר אמר המרובה בגדים מביא פר, מאי טעמא דרבי מאיר, משיח, מה תלמוד לומר כהן, לרבות את המרובה בגדים, מה טעמון דרבנן, משיח יכול זה המלך, תלמוד לומר כהן, אי כהן יכול אף מרובה בגדים, תלמוד לומר משיח, או יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה, תלמוד לומר משיח שאין על גביו משיח. מחלפון שיטתון דרבנן, הכא כתיב משיח והכא כתיב משיח, הכא אינון אמרין לרבות מרובה בגדים, והכא אינון אמרין להוציא את המרובה בגדים, אמר רבי אילא כל מדרש ומדרש בענינו, תמן כל הפרשה אמורה באהרן, לאיזה דבר נאמר כהן, לרבות את המרובה בגדים, ברם הכא אין הפרשה אמורה באהרן, אילו נאמר משיח ולא נאמר כהן הייתי אומר לעולם על העלם דבר מביא פר ועל שגגת מעשה מביא שעיר, הוי צורך הוא שיאמר כהן... (מגילה יג ב, וראה שם עוד)
נישמעינה מהדא אין מלך יושב בסנהדרין, ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור, שאין כבוד המלך לישב בשבעה... הדא אמרי דיני ממונות שלו בעשרים ושלשה. אמר רבי לעזר כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו, אמר רבי מנא כתיב כי נזר שמן משחת אלקיו עליו אני ה', כביכול מה אני בקדושתי, אף אהרן בקדושתו... (סנהדרין ט ב)
...מלך קודם לכהן גדול, דכתיב והרכבתם את שלמה בני וגו', כהן גדול לנביא, דכתיב ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך, הקדים צדוק לנתן. רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינה, נביא מכפת ידיו ורגליו ויושב לו בפני כהן גדול, ומה טעמא, שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים לפניך, יכול היו הדיוטות, תלמוד לומר כי אנשי מופת המה, ואין מופת אלא נבואה, היך מה דתימר ונתן אליך אות או מופת. נביא קודם למשוח מלחמה, משוח מלחמה קודם לראש משמר... (הוריות יח ב)
כהן גדול אינו נכנס לעזרה לעבודה אלא אם כן נמשח שבעה ונתרבה שבעה, אף על פי שלא נמשח שבעה ולא נתרבה שבעה ועבד עבודתו כשרה... (שקלים פרק ג)
...ואף אהרן כשהיה נכנס לבית קדשי הקדשים, אילולי זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול לעמוד שעה אחת מפני מלאכי השרת שהיו שם, ועוד שהיה נכנס ביום הכפורים והיה השטן בא לקטרג, וכיון שהשטן היה רואה אותו היה בורח מלפניו, למה, שזכיות הרבה היו נכנסות עמו, זכות האבות היתה נכנסת עמו וזכות האימהות... (פרשה מז, וראה שם עוד)
...והוא כהן לא-ל עליון, רבי שמואל בר נחמן אמר הלכות כהונה גדולה גילה לו, לחם זו לחם הפנים, ויין אלו הנסכים... (בראשית מג ז)
...רבי ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה, שנאמר (תהלים ק"י) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם, ונאמר להלן (בראשית י"ז) ונמלתם את בשר ערלתכם, מהיכן ימול, מן האוזן אינו כשר להקריב... (שם מז ד)
...אבל ישראל אינו כן, אלא מהם גדוליהם, מהם מלכיהם, מהם כהניהם... ממנו יתד זה כהן גדול, שנאמר (ישעיה כ"ב) ותקעתיו יתד במקום נאמן... וכשבקש הקב"ה לעשות כהן גדול היה משה סבור שהוא נעשה כהן גדול, אמר לו הקב"ה לך ומנה לי כהן גדול, אמר לפניו רבון העולם מאי זה שבט אמנה לך, אמר לו משבט לוי, באותה השעה שמח משה, אמר כך שבטי חביב, אמר לו הקב"ה אהרן אחיך הוא, לכך נאמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. רבנן אמרי כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר שימש משה בכהונה גדולה, ויש אומרים לא שמש אלא ז' ימי המלואים... (שמות לז א)
...כי בתחבולות תעשה לך מלחמה... רבי יודן פתר קריא בכהן גדול בכניסתו לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות יש בידו, בזכות התורה... (ויקרא כא ה)
רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי חברין דרבנן אמרו, מפני מה כהן גדול משמש בח' בגדים, אלא כנגד מילה שהיא לח' ימים, הדא הוא דכתיב בריתי היתה אתו החיים והשלום. רבי סימון בשם רבי יהושע אמר מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב, אלא אין קטיגור נעשה סניגור... רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר בשביל לחוס על ממונן של ישראל, רבי לוי אמר מפני גאוה, על שום אל תתהדר לפני מלך. (שם שם ט)
אלא כהדא דאמר רב פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שרוי עליו היו פניו בוערות כלפידים, הדא הוא דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו'. (שם שם יא)
והכהן הגדול מאחיו, למה נקרא שמו כהן גדול, שהוא גדול בה' דברים, בחכמה, בכח, בנוי, בעושר ובשנים... (שם כו ח)
אמר להם בדרכי הגוים יש נימוסין הרבה וכומרין הרבה, כולן מתקבצין בבית אחד, ואנו אין לנו אלא ה' אחד, ותורה אחת, ומשפט אחד, ומזבח אחד, וכהן גדול אחד... (במדבר יח ז)
120
אמר ריש לקיש מקודש הבית שלא עלה עזרא באותה שעה, שאילו עלה עזרא באותה שעה היה לשטן לקטרג ולומר מוטב שישמש עזרא בכהונה גדול מלשמש יהושע בן יהוצדק כהן גדול, ויהושע בן יהוצדק היה כהן גדול בן כהן גדול, אבל עזרא על ידי שהיה אדם צדיק לא היה ראוי לשמש בכהונה גדולה כמותו... (שיר השירים כ ד)
ראה כהונה-כללי, שמיני ג.
מבניו יעשה אותה, מלמד שהבן קודם לכל אדם שבעולם יכול אף על פי שאין ממלא מקום אביו, תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו, בזמן שימלא את מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקום אביו יבא אחר וישמש תחתיו. (ויקרא ו, תפח)
בזאת יבא אהרן אל הקדש, במה שאמור בענין המלואים, מה אהרן פירש שבעה ושמש יום אחד, ומשה מסור לו כל שבעה כדי לחבבו בעבודה, אף לדורות כהן גדול פורש שבעה ומשמש יום אחד, ושני תלמידי חכמים מתלמידיו של משה, לאפוקי צדוקין מוסרין לו כל ז' כדי לחבבו בעבודה, מכאן אמרו שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו וכו'... (שם פרק ח, תקיט)
דבר אחר ומן המקדש לא יצא, אין כהן גדול יוצא מן המקדש אחר המטה כל עיקר, מכאן אמרו כהן גדול נוהג כבוד בעצמו יותר מדאי, ולא יקל עצמו עם שאר העם, ולא יראו אותו ערום, ולא בבית הכסא, ולא במרחץ, ולא כשהוא מסתפר, שנאמר הגדול מאחיו, מלמד שנוהגין בו גדולה יתירה. ולא יכנס לבית המשתה, ולא לסעודה שלרבים אפילו הן שלמצוה, אבל הולך הוא אם רצה לבית האבל, וכשהוא הולך אינו הולך בערבוביא עם שאר העם, אלא הכהנים מסבבין אותו וחולקין לו כבוד, והסגן ממצעו בינו לבין העם, והסגן ומשוח שעבר מימינו, וראש בית אב והאבלים וכל העם משמאלו, ואומר לאבלים תנוחמו, והן מכבדין אותו כפי כוחן... (ויקרא כא יב)
אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם - מדרשו, אינו חייב אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה, כמו שכתוב לאשמת העם, ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו, ופשוטו לפי אגדה כשכהן גדול חוטא אשמת העם היא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם להתפלל בעדם ונעשה מקולקל. (ויקרא ד ג)
וכפר הכהן אשר ימשח - כפרה זה של יום הכפורים אינה כשרה אלא בכהן גדול... ואשר ימלא את ידו - אין לי אלא המשוח בשמן המשחה, מרובה בגדים מניין, תלמוד לומר ואשר ימלא את ידו וגו', והן כל הכהנים גדולים שעמדו מיאשיהו ואילך, שבימיו נגנזה צלוחית שמן המשחה. (שם טז לב)
אמור אמרתי - ב' פעמים פקדתי גדולה לבני איתמר, דכתיב ב' פעמים ביד איתמר, ועלי מבניו היה, תחלה נתתי כהונה גדולה לאלעזר, ובימי פלגש בגבעה שפנחס גרם שפקרו ברוב המצוות, כי לא סבב להוכיחם, נתתי הכהונה לאיתמר, וכשפוסקין גדולה לאדם פוסקין עד סוף כל הדורות, ובימי שלמה חזרה כהונה גדולה לצדוק מבני פנחס... (שמואל א ב ל)
את הנשיא - לו אני נותן רשות, שחשוב הוא ואין דרכו לאכל עם שאר הכהנים בלשכות. מדרך אולם - יבא לתוך העזרה ובו בדרך ישוב, ולא יעשה קפנדריא כפי שיעשו עם הארץ במועדים, שאותה ביאה היא להראות פנים, וצריך להראות יפה. הנשיא - כהן גדול, ומחשיבותו יאכל שם, ויכנס דרך אולם שער מזרחי לעזרה, ויבא עד אותו פשפש, ושלא בשעת אכילתו יהיה סגור. (יחזקאל מד ג)
ועצת שלום - הנשיא והכהן יאהבו זה את זה. (זכריה ו יג)
ואשר ימלא את ידו - רש"י, ואין הכונה לרב שלא יהא במקדש כהן גדול מרובה בבגדים אלא מיאשיהו ואילך, שהרי בגמרא אמרו משוח בשמן המשחה ומרובה בבגדים איזה מהן קודם, ואמרו במיתת כולן הוא חוזר או במיתת אחד מהן הוא חוזר, שכולן נמצאים בזמן אחד, אבל בכל הזמנים אם נתרבה בבגדים כשר לעבודת יום הכפורים, שהרי לעולם מתקנין כהן אחר ביום הכפורים ואין מושחין אותו, ואם אירע פסול בכהן גדול משמש זה תחתיו, שהוא כשר ברבוי הבגדים בלא משיחה. (ויקרא טז לב)
לפני משיחי - שהכהן הגדול היה בא לפני המלך להורות, והמלך בא אל הכהן הגדול רק לשאל באורים ותומים. (שמואל א ב לה)
שבת אחים - המלך המשיח וכהן גדול, שהמלך על כסא המשפט והמלוכה, והכהן יורה התורה והמצוה, ולא יקנאו זה בזה, וכן בנבואת זכריה על זרבבל ויהושע. (תהלים קלג א)
בקרובי אקדש - בכהנים הגדולים הקרבים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש, ולא שיתחלל שמי ועבודתי, ולכך אל תניח העבודה ותצא, אלא יתקדש הקב"ה ועבודתו על ידך... (ויקרא י ג)
...וכל שכן מלבוש כהן גדול אשר נתן לו רשות לבא אל מקום הענין האלקי, מקום השכינה, והארון והתורה, ומה שנתלה בזה מן הקדושה והטהרה ומדרגות הטהרות והקדושות והתפלות, אך סומכין בו על קריאת התורה ומה שהעתיקו רבותינו, והכל מדברי אלקים עם משה... (א צט)
אין מושיבין לעיבור השנה לא מלך ולא כהן גדול... וכהן גדול מפני הצינה, שמא לא תהיה דעתו נוחה לעבר, כדי שלא יבא תשרי בימי הקור, והוא טובל ביום הכפורים חמש טבילות. (קדוש החודש ד יא)
וממנין כהן גדול הוא ראש לכל הכהנים, ומושחין אותו בשמן המשחה ומלבישין אותו בגדי כהונה גדולה, שנאמר והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק וגו', ואם אין שם שמן המשחה מרבין אותו בבגדי כהונה גדולה בלבד, שנאמר אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבוש את הבגדים, כשם שמתרבה בשמן המשחה כך מתרבה בבגדים. כיצד מרבין אותו בבגדים, לובש שמנה בגדים ופושטן, וחוזר ולובשן למחר שבעת ימים יום אחר יום, שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו, וכשם שרבוי בגדים ז', כך משיחה בשמן שבעה יום אחר יום, ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה או קודם שימשח כל שבעה עבודתו כשירה, הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת נעשה כהן גדול לכל דבר. (ראה ראב"ד שם)
אין בין כהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר שמביא כהן המשיח אם שגג באחד מן המצוות שחייב עליהן חטאת... אין מעמידין כהן גדול אלא בית דין של אחד ושבעים, ואין מושחין אותו אלא ביום, שנאמר ביום המשח אותו, וכן אם נתרבה בבגדים בלבד אין מרבין אותו אלא ביום, ואין ממנין שני כהנים גדולים כאחת.
ממנין כהן אחד יהיה לכהן גדול כמו המשנה למלך, והוא הנקרא סגן, והוא הנקרא ממונה, ויהיה עומד לימין כהן גדול תמיד, וזה כבוד הוא לו, וכל הכהנים מתחת יד הסגן... כהן הגדול המשוח קודם למרובה בגדים, ומרובה בגדים העומד לשרת קודם למשוח שעבר מחמת קרי, והעובר מחמת קרי קודם לעובר מחמת מום, והעובר מחמת מום קודם לכהן משוח מלחמה, ומשוח מלחמה קודם לסגן... כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו, וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת, והוא שימלא מקומו בחכמה או ביראה אף על פי שאינו כמותו בחכמה, שנאמר במלך הוא ובניו בקרב ישראל, מלמד שהמלכות ירושה, והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל, שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו... וכהן גדול שעבר עבירה שחייב עליה מלקות מלקין אותו בבית דין של שלשה כשאר מחויבי מלקות, וחוזר לגדולתו. (כלי מקדש ד יב והלאה)
כהן גדול צריך שיהיה גדול מכל אחיו הכהנים בנוי בכח בעושר בחכמה ובמראה. אין לו ממון, כל הכהנים נותנין לו משלהן, כל אחד לפי עשרו, עד שיעשיר יותר מעשיר שבכולן. ואין אחד מכל אלו מעכב אלא כל זה למצוה, אבל אם נתרבה מכל מקום נתרבה. וחייב כהן גדול לנהוג כבוד בעצמו, ואל יקל בעצמו עם שאר העם, ולא יראו אותו ערום לא בבית המרחץ ולא בבית הכסא, ולא כשמסתפר, שנאמר הכהן הגדול מאחיו, מלמד שנוהגין בו גדולה יתירה. רצה הוא שירחצו אחרים עמו הרשות בידו. לא יכנס לבית המשתה ולא לסעודה של רבים אפילו הם של מצוה, אבל הולך הוא אם רצה לבית האבל, וכשהוא הולך אינו הולך בערבוביא עם שאר הכהנים, אלא מסבבין אותו הכהנים וחולקין לו כבוד, והסגן ממצעו בינו לבין העם, והסגן ומשוח שעבר מימינו, וראש בית אב והאבלים וכל העם משמאלו, ואומר לאבלים תנוחמו, והן מכבדין אותו כפי כוחן...
ובית היה לו מוכן במקדש, והוא הנקרא לשכת כהן גדול, ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה, או שעה או שתים ביום, והיה ביתו בירושלים ואינו זז משם.
כהן גדול דן ודנין אותו, ומעידין עליו, ואין דנין אותו דיני נפשות אלא בבית דין הגדול בלבד, שנאמר כל הדבר הגדול יביאו אליך. היה יודע עדות אינו חייב להעיד ואפילו בבית דין הגדול, שזה אינו כבוד לו שילך ויעיד, ואם היתה עדות למלך ישראל הרי זה הולך בבית דין הגדול ומעיד לו.
וכבר ביארנו בספר קדושה שהוא אסור באלמנה ומצווה על הבתולה, ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת, וחולץ וחולצים לאשתו, ואם גירש אשה מותרת להנשא לשאר העם.
בזמן שכהן גדול נכנס להיכל להשתחוות, ג' אוחזין בו, אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות שבאפוד מאחוריו, ויכנס להיכל וישתחוה, וכיון שישמע הסגן קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא מגביה לו את הפרוכת... בכל יום שירצה להקטיר הקטורת מקטיר ונוטל חלק בראש בקדשי המקדש כולן, כיצד, כשירצה אומר זו החטאת שלי וזה האשם שלי, ואינו עובד בפייס, אלא כל עת שירצה להקריב מקריב כל מה שירצה, והרי הוא בקדשי הגבול כשאר הכהנים.
בזמן שרוצה כהן גדול להקריב היה עולה בכבש והסגן מימינו, הגיע למחצית הכבש אחז הסגן מימינו והעלהו, והושיט לו הכהן שהוא מוליך את ראש העולה האברים שבידו, וסומך עליהן וזורקן לאש, וכך היו מושיטין לו שאר האברים כל אחד ואחד נותן האברים שבידו לראשון והראשון נותן לכהן גדול, והוא סומך וזורק לאש. ואם רצה לסמוך בלבד ויהיה כהן אחר זורק לאש עושה, ואין שם סמיכה על האברים אלא לכהן גדול בלבד מפני כבודו...
אין הכהן עובד תחילה וכן כהן גדול אינו עובד תחילה עד שיביא עשירית האיפה משלו ועובד בידו, שנאמר זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו. ואם עבד קודם שיביא עשירית האיפה, וכן כהן גדול שעבד בכהונה גדולה קודם שיביא עשירית האיפה עבודתו כשירה. כהן שלא עבד עדיין מימיו שמנוהו כהן גדול, הרי זה מביא עשירית האיפה ועובדה בידו תחלה כשאר חינוך כל כהן הדיוט, ואחר כך מקריב עשירית האיפה שניה שהיא חינוך כהן גדול, ואחר כך מקריב עשירית האיפה שלישית שהיא חביתי כהן גדול שמקריב בכל יום. (שם פרק ה)
כהן גדול לעולם נוטל מכל משמר חצי החלות שזכה בהן, שנאמר והיתה לאהרן ולבניו, מחצה לאהרן ומחצה לבניו, ואין כהן גדול נוטל פרס, שאין זה כבודו. (תמידין ד יד)
המלך וכהן משיח מביאין קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות, שלא חילק הכתוב קרבן מלך מקרבן הדיוט ומקרבן משיח אלא במצוות שחייבין על שגגתן חטאת קבועה כמו שביארנו. (ראב"ד: אין המלך חייב בשמיעת קול ולא המשיח בטומאת מקדש וקדשיו). (שגגות י ז)
כבר ביארנו שכל שגגה שההדיוט מביא עליה חטאת הקבועה כשבה או שעירה, אם שגג בה הנשיא מביא שעיר, ואם שגג בה כהן משיח מביא פר, במה דברים אמורים שכהן משיח מביא פר על שגגתו, כשטעה בהוראת עצמו ועשה מעשה בשגגת הוראתו לבדה, והוא שיהיה חכם מופלא, שנאמר אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, הרי משיח כצבור מה הצבור שהן בית דין אינן חייבין... כך המשיח בכל הדרכים האלו... הורה לעצמו לבטל מקצת לקיים מקצת בעבודה זרה ועשה כפי הוראתו, הרי זה מביא שעירה כהדיוט, והוא שישגוג בהוראה כמו שביארנו, שאין הכהן המשיח חייב קרבן אלא בהעלם דבר בהוראה עם שגגת המעשה בצבור, אבל אם שגג במעשה בלבד בלא הוראה, בין בעבודה זרה בין בשאר מצוות, אינו מביא קרבן כלל. הורה הכהן המשיח עם בית דין ושגג הוא והם בהוראה, אף על פי שעשו על פי ההוראה הזאת שטעו בה, הואיל ולא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה, אלא על הוראתו עם הוראת בית דין, הרי זה פטור... כהן גדול שנמשח בשמן המשחה ועבר מעבודתו מפני מום או זקנה וכיוצא בהן וחטא בשגגה זו מביא פר על שגגתו, לפי שאין בין כהן משיח המשמש לכהן משיח שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה של כל יום... כהן משיח או מלך שחטאו עד שלא נתמנו, אף על פי שלא נודע להם אלא אחר שנתמנו הרי אלו כהדיוט, שנאמר אשר נשיא יחטא, אם הכהן המשיח יחטא, עד שיחטא כשהוא נשיא וכשהוא משיח... (שם פרק טו)
כהן גדול שחטא לוקה בשלשה כשאר העם, וחוזר לגדולתו. (סנהדרין יז ח)
כהן גדול אינו חייב להעיד אלא עדות שהיא למלך ישראל בלבד, הולך לבית דין הגדול ומעיד בה, אבל בשאר העדיות פטור. (עדות א ג)
...אבל כהן גדול מעידין עליו ומעיד הוא למלך בבית דין הגדול כמו שביארנו. (שם יא ט)
ואין מעמידין מלך ולא כהן גדול לא קצב ולא ספר ולא בלן ולא בורסי, לא מפני שהן פסולין, אלא הואיל ואומנותן נקלה העם מזלזלין בהם לעולם... (מלכים א ו)
לאשמת העם - להאשים את העם, שהורה והתיר להם דבר האסור, ומצינו שמוטל עליו להורות, דכתיב יורו משפטיך ליעקב. (ויקרא ד ג)
בכל פרשת ענין חטאת ואשם בויקרא יש כפרה, אבל בפרשת ענין כהן משיח אין כתיב לא כפרה ולא סליחה, ששגגת תלמוד עולה זדון, כי הוא המכפר עצמו, אבל בכולם הוצרך וכפר עליו הכהן, ועוד לאשמת העם כתיב, כי היה לו לדקדק שהוא גדול בחכמה ובגדולה ובפרישות מחבירו, ואמרו חכמים אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם, אבל בכולם סליחה וכפרה. (תר)
לאיש חסידיך - כל כהן נקרא חסיד, כי מושך כח ממדת חסד מדתו של כהן, וממשיך הברכה ממדתו אל מדה י' מדת כה, שהיא מדת הדין... (דברים לג ח)
המדה הזאת מנעה אפילו מן הכהן הגדול שלא יתגאה בכהונתו ובמעלתו הנשאה והרמה, ועל כן נצטוה שירים את הדשן מעל המזבח בעצמו ובכבודו, לפי שהוא האדם המיוחד לעבודת בית המקדש נצטוה בעבודה נקלה, ונצטוה עוד שילבש ארבעה בגדי כהונה בשעת ההרמה, וכל זה הערה ודרך חיים להתרחק ממדת הגאוה ולהשפיל ולהכניע... (כד הקמח גאוה)
והלבשתם - ב' במסורה, והלבשתם כותנות, והלבשתם את אלעזר, דאיכא מאן דאמר (כריתות ה') כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה, וזהו והלבשתם את אלעזר, שנתמנה להיות כהן גדול צריך משיחה, כשם שוהלבשתם כותנות היה במשיחה. (שמות כט ח)
והכהן הגדול - ה' גדול מאחיו, בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים. (שם כא י)
...וכדי להרחיקנו מההעדר שבעולם השפל נתן לנו התורה שמישירה אותנו בהרחקת החומר, ובהביאה אותנו לקדושה האלוקית, ושם נפשנו בחיים הנצחיים כמלאכי עליון, וכהונה מתעלה עליהם במעלה וכבוד להיות לגיון של מלך לשרתו, ויתקדשו קדושה יתרה, כי גם באומה ג' מעלות כבעולם, הקדוש מכולם הכהן הגדול דוגמת קדוש קדישי עליונים שלבושיה כתלג חיוור, אמר בו על כל נפשות מת לא יבא, כי אין לפניו בכיה ועצבות, רק עוז וחדוה, והיות ועיקר האדם השכל הנקנה, אם כן אין לו קרובים אשר יתאבל עליהם ויפסיד ימיו לקנות להם ממון לפי אמיתתו של אדם, ועל כן לא יטמא לקרוביו, כי הוא דוגמת אלקיו שאין לו התחלה, ואמר והוא אשה בבתוליה יקח, לרמוז אל הנצחיות האפשרי במין האדם, וכפי שהפעולות האלוקיות מחודשות, כן האשה בתולה. (ויקרא כא א)
...והמשיחה היא ליחוד והבדלה, לכן נמשך הכהן הגדול להיותו מוכן יותר לקבל השפע משאר הכהנים, וזאת לא ירש מאביו, ועוד היו במשיחה ההתמדה והנצחיות, ולכן לא נמשחו השופטים והשרים כי אם המלך, ולא נמשח מלך בן מלך, כי המלכות ירושה לבכור, מה שאינו כן בכהן גדול, אלא לבן הראוי ביותר... (מלכים א א נב)
על פני אהרן אביהם - בחייו ושלא על פיו, ולא יהיה כן לדורות, שלא תהיה משיחה ומינוי אלא על פי כהן גדול בחייו. (במדבר ג ד)
אם הכהן המשיח יחטא - ולפעמים גם עבירת זולתו גורמת לאדם נזק גדול, ומצריכתו להביא כפרה גדולה, כבכהן משיח שהוא לאשמת העם, ולא קיים להוכיח את העם ככתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת. והקדים לו נפש כי תחטא, בל יאמר היחיד שחטאו תלוי בכהן הגדול שלא הוכיח, אלא עיקר קרבן היחיד לפני קרבן המשיח... (ויקרא ד ג)
הגדול מאחיו - בל יקנאו בני ישראל שאיש אחד נתעלה על הכל, אמר שגדולתו רק מפני המשיחה ורבוי הבגדים ולא מחמת עצמו, ונתן טעם למעלותיו: ראשו לא יפרע מפני המשיחה, בגדיו לא יפרום כי מלא ידו ללבש הבגדים, ומקריב אונן כי נזר אלקיו על ראשו, ומה לו להתאונן על חסרון מת, ולא יקח כי אם בתולה, כי אני ה' מקדשו, לעשות היכר ששמי עליו. (שם כא י)
...ואם נמצא לפעמים חילוף בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, כמו הא מלתא בגמרא דיומא, אמר רבי יוחנן מאי דכתיב יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה, יראת ה' תוסיף ימים זה מקדש ראשון שעמד ארבע מאות ועשר שנים, ולא שימשו בו רק י"ח כהנים גדולים, ושנות רשעים תקצורנה, זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושמשו בו יותר מג' מאות כהנים גדולים... ובירושלמי ובספרי קאמר שבבית שני שמשו בו פ' כהנים גדולים. הרי תרצו תוספות קושיא זאת, שבירושלמי ובספרי לא מנה רק הכהנים שעמדו מפנחס. ואשר נראה אלי בברור, כי בגמרא דידן חשיב כל כהנין הגדולים ששמשו בו, הרי לפעמים אירע פסול בכהן ושמש אחר תחתיו, או שהיה חולה שלא היה יכול לעבוד, ובמקדש ראשון שהיה זכותם גדול לא אירע כל כך פסול בהם, ולכך לא היו רק י"ח כהנים גדולים, אבל במקדש שני אין ספק שנמצא הרבה פעמים שאירע פסול בכהן שלא היה יכול לשמש... ויש לך לדעת כי מה שחשיב בירושלמי ובספרי כהנים גדולים היה זה ראוי שיהיו משמשים שם שמונים כהנים גדולים, שהרי הכהן גדול משמש בשמונה בגדים, כידוע, ומזה תדע כי מעלת הכהנים הגדולים מספר זה, כי שמונים ושמונה הכל אחד, רק כי כל מדריגה עד שמיני כוללת עשר והם שמונים. ובגמרא דידן אמרו שלש מאות כהנים גדולים שמשו בו, גם כן זה מדריגה הגדולה של כהונה גדולה, ודבר זה ידוע לנבונים... (באר הגולה באר ו בסופו)
...ואמר כי הכהן הגדול כורע בתחלת כל ברכה וברכה, דבר זה ידוע, כי יש לכהן הגדול דביקות בו יתברך מצד כי יש לו קירוב אל השי"ת מצד ההתחלה, כי הכהן גדול הוא קודם והתחלה אל שאר אדם, לכך כהן גדול נוטל חלק בראש ומברך בראש להקב"ה, שמזה יש לך לדעת ולהבין כי הכהן גדול קרוב אל השי"ת מצד שהוא תחלה וראש, ולפיכך ראש כל ברכה כורע לפניו, כי הוא קרוב אליו מצד ההתחלה. והבן זה היטב ממה שאמרו במדרש אמר רבי ישמעאל אברהם אבינו כהן גדול היה, שנאמר נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו', ואברהם היה התחלת הכל, שהוא אב הראשון אל הכל... (נתיב העבודה פרק י)
כתונת בד קודש - נראה שחוץ מהכפרה עוד תועלת בכניסת כהן גדול לקדש הקדשים לחזק האמונה בדבור אנכי ולא יהיה לך, ואולי עברו בני ישראל על לא תרצח ולא תנאף המקבילים להם, לכן נצטוה ללבש כתונת ומכנסים המכפרים על שפיכות דמים וגלוי עריות, ולחדש ברית בכל שנה... (ויקרא טז ד)
גם למד דעת את העם בענין ההנהגה, כי באשר בשני הלוחות שבארון בלוח אחד היו כתובים חמש מצות שבין אדם למקום ועל לוח השני חמש מצות שבין אדם לחברו, והיו בישראל שני מיני מנהיגים, המלך ושריו שהיו ממונים מה' לעשות משפטו ולבער כל עושי רשעה בין אדם לחברו, והכהן הגדול ומורי הדת היו ממונים ללמד את העם ולהשגיח על עבודת האלקים ומצוות שבין אדם למקום. ונגדם עמדו שני הכרובים, אחד הסוכך בכנפיו על צד האחד של הארון, שבו הלוח המזהיר על מצות שבין אדם לחברו, והשני הסוכך בכנפיו על צד השני של הארון, שבו הלוח המזהיר על מצוות שבין אדם למקום... (שמות כה א רמזי המשכן)
הכהן המשיח - אם כתב המשיח לבד, יש לומר המלך, ואם הכהן לבד מרבה אף מרובה בגדים, ובמנחת חביתין מרבה מהכהן המשיח מרובה בגדים, כי שם מלת הכהן מיותרת, שזר אסור בין כה וכה בהקרבה. המשיח - למעט משיח מלחמה מה"א הידיעה, לאשמת העם - שחטאו דומה לחטא צבור על ידי הוראה, חוץ מבעבודה זרה, שבה המשיח כהדיוט, כי אפילו אם עשה תשובה נפסל מלהיות כהן. (ויקרא ד ג)
זה קרבן אהרן ובניו - כל מקום שאומר אהרן ובניו, אין פירוש הוא והמשוחים תחתיו, רק פירוש הכהן גדול שעומד במקום אהרן... ובמקום שיכוין על הכהן גדול לבדו יתפוס הלשון הכהן המשיח. ואחר שפתח זה קרבן אהרן ובניו, וסיים והכהן המשיח יעשה אותה, פירשו חז"ל שמדבר בשני ענינים, במנחת חינוך שהיה צריך עשירית האיפה ביום שנתחנך לעבודה, ומנחת חביתין שהיה מביא הכהן הגדול לבדו... (שם ו יג)
ואת כל העדה הקהל - שממנין כהן גדול על פי בית דין של שבעים ואחד. (שם ח ג)
הגדול מאחיו - אם רוצה לציין ההפלגה מציין לרוב בבי"ת, הגדול באחיו, ומשכתב במ"ם למדו גדלהו משל אחיו. (שם כא י)
כי נזר שמן משחת אלקיו עליו - שמן משחת אלקיו הוא מה שנמשח בשמן המשחה... והוסיף כי נזר שמן, לכלול גם הכהנים בבית שני שלא נמשחו, רק היה נזר אלקים על ראשיהם, שהוא ציץ הזהב נזר הקדש, ונזר הקדושה והפרישות. ומה שכתב אני ה' - להגיד מה גרם, כי מצדו ית' יוצר הנפשות ואלקי הרוחות, בחר בו להקדישו קדש קדשים כפי ערך נפשו העליונה, וקרבתו לאלקים בקדושה עליונה ונשגבה. (שם שם יב)
יערך אותו אהרן - שנר המערבי דולק בזכות אהרן או הכהן הגדול הצדיק. (שם כד ג)
והפשט את אהרן - ושאלו במדרש איך עלה בבגדי כהונה, שיש בהם איסור שעטנז שלא בזמן עבודה. ומכאן ראיה לפירוש שכהן גדול מותר כל היום בחושן ואפוד מפני הציץ שמרצה, ואלעזר הותר מפני החינוך... (במדבר כ כו)
ואיש תרומות - פעמים המלך טוב במשפט, אבל הכהן הגדול אינו מיישר את העם בעבודה ובמצוות בין אדם לחבירו, ועיניו רק לתרומות. (משלי כט ד)
לאהרן ולבניו - כבר הסברנו פעמים אחדות את היחס שבין כהן גדול לבין שאר הכהנים, הכהן הגדול הוא נציג האומה בעבודת בית המקדש, ואילו הכהנים ההדיוטות הם בבחינת מסייעים לו, משום כך הוא מהווה כאן כעין סוג לעצמו לעומת שאר הכהנים... (ויקרא ב ג)
לאשמת העם - ...הכהן הגדול מייצג את האומה בהתגשמותה האידיאלית, משם כך חטאת הכהן המשיח מתכפר כ"אשמת העם", כחטא המסכן את עתיד האומה... שני היסודות האלה, המנהיגות הרוחנית הלאומית והעשייה הלאומית, מצויים מוחשית בבית הדין הגדול ובציבור, והם מאוחדים סמלית בכהן הגדול, שהוא הנציג של כלל האומה...
על חטאתו אשר חטא - דוקא אם הוא מופלא בהוראה, ואם הורה לעצמו ועשה בפני עצמו, אבל לא אם עשו על פי הוראתו, כי אין כהן גדול מוסמך בעצמו להורות כבית דין הגדול, אך הוא סמל אחדות הצבור ובית הדין. עובדה זו עומדת בנגוד לתיאוריות על הירארכיה כביכול של הכהונה בישראל, אמנם מצוה שיהיו כהנים בבית הדין, אך גם אם אין בו כהנים ולוים כשר. תפקיד הכהן הוא להורות ולהשיב מעוון ולא לצוות, כפי שהגמרא אומרת על הפסוק כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' במלאכי ב' ז', משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום וכו'... האורים ותומים היו מיוחדים להוראה במקרים בעלי חשיבות צבורית. אם כן על הכהן הגדול מוטל להמחיש וליישם בחייו את הוראת בית הדין ולהיות מופלא בהוראה, כפי שכל חייו צריכים להיות מושלמים ביותר. (ויקרא ד ג)
ה' אלקיו - כינוי זה נמצא רק בצירוף לאדם שהוא מכשיר אלקי, כגון נביא כהן גדול או מלך, כפי שהכהן הגדול עומד במדרגה הראשונה בידיעת התורה, כן המלך במדרגה הראשונה לשמירתה. (שם שם כב)
על מחבת - ...לא ברור אם מנחת חינוך שוה בכל לחביתי כהן גדול, כבמנחות ע"ח א', לפי תורת כהנים היה לה רק לוג אחד שמן, ועיין רמב"ם מעשה הקרבנות י"ג ד', וכלי מקדש ה' י"ז ומשנה למלך שם. המנחה הזאת היא מעין המלואים, ולדעה אחת בתורת כהנים אם הקריב לפניה פסול. היא מזכירה לכהן שאין משרתו למען מחיתו, כי אם למען השירות. מנחתו, מזונו, פרנסתו כולם כליל לה'. מנחת כהן גדול היא העשירה ביותר, כוללת שני לוגים שמן, והחלות נאפות אחת אחת וכו', בהתאם לכלל, גדלהו משל אחיו. על הכהן הגדול להיות מורם מהעם, ובכל זאת להשתתף עם אחיו ולהיות דוגמא לכל בחייו הפרטיים בביתו, וביחוד לשכבות העליונות שבעם. לכן בא הציווי למשה בגוף שני, בהתאם לחשיבותה הלאומית, מתכוונים אולי בציון "עלות המנחה" למנחת כהן גדול, ולא למנחת קרבן התמיד. (שם י יד)
והכהן הגדול - ...הכהן הגדול מגלם באופן סמלי את האידיאל המוסרי הגבוה ביותר של האומה, ולכן הוא נבחר בבית דין של ע"א. אצלו אינה קיימת מיתה, כשם שאין צבור מת, אין הכוונה באיסור טומאה לקרובים שעליו להמית בקרבו כל רגש משפחתי, להיפך, בקרירות זאת של הרגש מתבטאת גדולתו, הוא פורם מלמטה, הם נגלים והוא נכסה, בפני המוות עליו לבטא ביותר את כח החיים והשמחה בה', כי תפקידו הוא "נזר" השומר עליו מהצפה על ידי הרגשות. (שם כא י)
אתה תשמור את חצרי - על ידי פעולת הכהן הגדול יוחדרו חיי כל העם על ידי רוח המקדש, ובתי העם יהיו חצרות לבית ה'. (זכריה ג ז)
פרוכת הקדש - מבואר בתורת כהנים שהוא כנגד אמצעות הפרוכת בחוץ, שכנגד ארון הקדש, והיינו משום שהוראת כהן גדול באה מכח הארון, שאינו אלא על ידי דמוי מלתא למלתא ולא על ידי פלפול, משום הכי באה הכפרה במקום הקלקול. (ויקרא ד ו)
יין ושכר - לפי שרק הכהן הגדול מותר לעבוד באנינות, כי בגדולתו יכול להתגבר על צערו, ובל יחשוב שישתמש גם ביין להשיג אהבה. (שם י ט)
כי נזר - הכהן הגדול דבק לשכינה, וראוי להיות פניו ולבו צוהלים אפילו באנינות, ומותר בעבודה לפני המלך. (שם כא יב)
ועל מזבח הזהב - באשר אין מוכרח לכהן גדול שיהיו כהנים סביביו, משום הכי הונח מזבח הזהב בפני עצמו בתכלת ובעור תחש. (במדבר ד יא)
כאשר עשה ביום הזה ציוה ה' לעשות - אולי למד הרמב"ם מכאן שכהן גדול אינו יוצא מירושלים מקום אכילת קדשים קלים. (ויקרא ח לד)
במנחת חביתין שנקראת מנחת חינוך, וכהן גדול מקריב בכל יום, ונראה כי הכהן גדול מתחדש בכל יום ומתעלה מיום ליום, לכן מביא בכל יום המנחה, ובגמרא מבעי אי כהני שלוחי דידן או דרחמנא, ואפשר כי הכהן הגדול לכולי עלמא שלוחי דרחמנא, שנקרא מלאך ה' צב-אות, וכמו שהמלאכים מתחדשים לבקרים, כמו כן הכהן גדול... (ויקרא צו תרמ"ז)
במדרש, לתחתונים ב' אמירות, אמור ואמרת, כי אותן שהקב"ה מקרבם אליו נותן להם הארה מלמעלה וגם נותן להם כלים להיות מוכנים לקבל ההארות הבאות להם. וכמו כן והכהן הגדול וגו' אשר יוצק על ראשו וגו' ומלא את ידו ללבוש וגו', שזה הכהן גדול ניתן לו גדלות הן בהכנת כלי הגוף שנתגדל מכל אחיו, כמו שכתב במדרש מזה, והיינו שיתרומם מלבוש הגוף, וגם ניתן בו נשמה יתירה מלמעלה, ועל ב' אלו כתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים תיקון הגוף... ושמן על ראשך היא הנשמה הבאה בשבתות ובמועדים, והכהן הגדול היו בו ב' אלו המדריגות בהתגלות. (שם אמור תרמ"ד)
על המדרש שאמרו השבטים... ולכן ניתנה לו הכהונה היא עבודת הכהן גדול לעורר במעשיו כל בני ישראל שהוא השליח לקרב קרבנם ועבודתם לה'... (במדבר פנחס תרמ"ב)
בקר ויודע ה'... ונראה עוד לומר דהנה האור שנברא ביום הראשון צפה הקב"ה במעשיהם של רשעים וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. וכבר פירשנו, שהאור שנברא ביום הראשון הוא חסד, וגורם מדת אהבה רבה בעולם, ומפני הרשעים שלא יקחו האהבה לחיצוניות וטנופא דהאי עלמא, גנזו לצדיקים, ומכל מקום גם בזמן הזה מופיע קצת מהאור ההוא לקיום העולם. ויש לומר שזה מתעודת כהן גדול שהוא מרכבה למדת חסד, למשוך בכל יום מאור הגנוז ולגרום אהבה רבה לישראל, להשתוקק לאביהן שבשמים... ובכן יש להבין כהן גדול שתעודתו להמשיך מאור הגנוז, יש נמי חשש הרשעים הנ"ל, והיה צריך דלשתכח ביה דינא, והלא כהנא צריך למהוי בנהירו דאנפין תדיר, ולא ישתכח ביה דינא כבזוהר הקדוש... דכהנא אסור ליה בדינא בגין דלא יפגום ההוא אתר דאחיד ביה.
ונראה על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דלעומת שהאדם יש לעיניו יראת ה' ועומד מרחוק מפני יראת הכבוד, כן לעומתו עומדים כחות החיצוניים מרחוק ממנו. ועל כן יש לומר באהרן דכתיב ביה (מלאכי ב') ואתנם לו מורא וייראני וגו'... על כן הוא יכול להיות כהן גדול ולמשוך מאור הגנוז, שכחות החיצוניים מתרחקים ועומדים מרחוק. ובזה יש לפרש דברי האר"י ז"ל במה שאמרו ז"ל שהיה אהרן בוש לקרב אל המזבח, ואמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, הענין מפני שיש בך ענוה ובושה לכך נבחרת יותר מאשר חבריך להיות כהן... (ויקרא קרח תרע"ו)