...ועד נהר אובל שהיו דרים כוזריים שנתגיירו, ויוסף מלכם שלח ספר לרב חסדאי הנשיא בן רבי יצחק בן שפרוט, והודיעו שהוא על דעת רבנות וכל עמו, וראו ראינו בטלטילה מבני בניהם תלמידי חכמים, והודיעונו ששאריתם על דעת רבנות...
...עד אשר הודיעונו שלוחי הראסן (בפרס) הסוחרים, שאמרו לי, כי יש ממלכת ליהודים נקראת אלכזר, ולא האמנתי לדבריהם, כי אמרתי לא יאמרו לי כדבר הזה כי אם לרצות אותי. עד אשר באו שלוחי קסטנטינה בתשורה וכתב מאת מלכם אל מלכנו, ואשאלם על הדבר הזה, וישיבו אותי, כי באמת הוא הדבר הזה, וכי שם המלכות אלכזר, ובין אלקסטנטינה ובין ארצם מהלך חמשה עשר יום בים, אבל ביבשה יש בינינו אומות רבות. ושם המלך המולך יוסף, ואניות באות אלינו מארצם ומביאים בגדים ועורות וכל מיני סחורות, והם אנשי אחותינו ומכובדים עלינו, ולהם כח ומעוז גדול, גדודים וחיילים יוצאים בזמנים... והזמין לי הקב"ה בידו הטובה עלי איש אחד שמו מר יצחק בן נתן, וישם נפשו בכפו ויתנדב ללכת באגרתי אל אדוני המלך, ונתתי לו שכר גדול לרב, וכסף וזהב קרבתי להוצאותיו, וגם שלחתי ממני מנחה מכובדה למלך קסטנטינה, ואבקשה ממנו לעזר לשלוחי זה... יום אחד אמר להם לשוב אליו, וכמו כן השיב את שלוחי ועמו אגרת, כתוב בה, כי הדרך שבינינו וביניהם והאומות שבינינו בקטטה, והים סוער, לא יעבר בה אדם כי אם בזמן ידוע... והנה שלוחי מלך הגבלים באים, ועמהם שני אנשים מישראל, שם האחד מר שאול, ושם השני מר יוסף, וכשמעם את מהומתי נחמו אותי, ויאמרו לי, תנה לנו את אגרותיך ואנחנו נגיעם אל מלך הגבלים, ובשביל כבודך ישגר כתבך אל בני ישראל היושבים בארץ הנגרין, וגם כן ישלחו אל רוס ומשם אל בלגר, עד שיגיע כתבך אל המקום אשר אתה רוצה... כי היום כמו שש שנים בא אלינו איש ישראלי סגי נהור, איש חכם ונבון ושמו מר עמרם, ואמר כי הוא מארץ אלכזר והיה בבית אדוני המלך ומאוכלי שלחנו ונכבד אצלו, וכשמעי שלחתי אחריו מלאכים ולא השיגוהו...
כתב יוסף המלך בן אהרן המלך התוגרמי שמרו יוצרו אל חסדאי ראש כלה... בקשת להודיעך אמיתת הדברים מן מלכותנו ויחוסנו, והיאך נכנסו בדת ישראל אשר בו האיר הא-ל עינינו והעלה זרועינו ושבר קמינו... והדבר שמור בספרינו ידוע לכל זקני ארצנו ובכל עת אנחנו שומעים על אודות ארצכם וגדולת מלכה... מודיע אני לך שאנו מבני יפת מזרע תוגרמה, כך מצאתי בספרי יחוסים של אבותי, שהיו לתוגרמה עשרה בנים... השביעי כזר... כתוב אצלי שבהיות אבותינו מתי מעט, הקב"ה נתן להם כח ועוז וגבורה ועשו מלחמה על מלחמה עם גוים רבים גדולים ועצומים מהם, בעזרת ש-די גרשום ויירשו את ארצם, ומהם שמום למס עובד עד היום הזה. הארץ אשר אני יושב, לפנים היו יושבים בה ונתתר (בולגרים), באו אבותינו כוזרים נלחמו עמהם, וננתור היו הרבים כחול אשר על הים לרב, ולא יכלו לעמד לפני כזר... וירשו כוזרים את ארצם עד היום הזה.
ואחר כך עברו דורות עד שעמד מלך אחד שמו בולאן, היה איש חכם וירא ה', בוטח ביוצרו בכל לבו, והעביר את הקודמים ואת עובדי עבודה זרה מן הארץ וחסה בצל כנפיו, ונראה לו מלאך ואמר לו, אי לך בולאן, ה' שלחני אליך לאמר, אי בני, שמעתי את תחינתך, והנה ברכתיך והפריתיך במאד מאד, ואקים מלכותך עד אלף הדורות, ואמסר את כל אויביך בידיך. בבקר עמד והודה לה', והוסיף לו יראה ועבודה, ונראה לו שנית ואמר לו, אי בני, ראיתי את דרכיך ורציתי את מעשיך, ידעתי כי תלך אחרי בכל נפשך ובכל מאדך, והנני חפץ לתת לך חוק ומשפט. והשיב הוא למלאך הדובר אליו, אי אדוני, ידעת מחשבות לבי שלא שמתי בטחוני אלא בך, האומה אשר אנו עליה כופרים הם, לא אדע, יאמינו בי אם לא. אם יתגוללו רחמיך עלי, תראה על פלוני השר הגדול שלהם והוא יעזרני על זאת. הקב"ה עשה רצונו, ונראה אל האיש ההוא בחלום, והשכים בבקר ובא והגיד למלך, והמלך קבץ את כל שריו ועבדיו ואת כל עמו ושם לפניהם הדברים האלה. וקבלו עליהם אז הדין, ובאו ונכנסו תחת כנפי השכינה, לזה הדבר יש שלש מאות וארבעים שנה. ועוד נראה לו ואמר אי בני, השמים והארץ לא יכלכלוני, אף על פי כן בנה לי בית לשמי ושכנתי בו. והשיב לו, אי רבונו של עולם אתה ידעת שאין בידי כסף וזהב, במה אבנה, ואמר לו, חזק ואמץ, וקח עמך כל חיליך, וקום לך אל דרך דאראלן אל ארץ ארדויל, הנה נתתי פחדך ואימתך עליהם ונתתי אותם בידך, הנה זמנתיך שני אוצרות, אחד מלא כסף ואחד מלא זהב, ותקח אותם ואני אהיה עמך... והחרים המדינה ולקח הממון ושב בשלום, וקדשם, ובנה בהם האהל והארון והמנורה והשולחן והמזבחות וכלי הקדש ברחמי ה' בכח ש-די, עד היום קיימים ושמורים בידי. ואחר זאת הלך שמעו בכל הארץ, ושמעו מלך אדום ומלך ישמעאל ושלחו מלאכיהם ושלוחיהם בממון גדול ומנחות רבות עם חכמיהם אל המלך להטותו אל ידיהם, והמלך היה חכם תהא נפשו צרורה בצרור החיים את ה' אלקיו, צוה להביא חכם מישראל, דרש וחקר ושאל היטב ושם אותם יחד לברר בדיניהם, והיו משברים אחד דברי חברו, ולא יכלו לעמוד על דין אחד. כשראה המלך כן, אמר להם, עתה לכו אל אהליכם וליום שלישי תבואו אלי. הלכו לאהליהם, למחר שלח המלך אל כומר אל של מלך אדום ואמר לו, אני יודע שמלך אדום גדול מכל המלכים, ודינו דין נאה ומכובד, ואני חפץ בדינך, אלא אבקש ממך שאלה אחת, אמור לי באמת ואני ארחם עליך ואכבדך, מה תאמר דין של ישראל ודין של ישמעאל, איזה מהם טוב+ ענה הכומר ואמר לו, יחי המלך לעולם, אם שאלת על עסק הדין, לא יש בעולם דין כדין ישראל, הקב"ה בחר בהם מכל אומה ולשון, וקראם בני בכורי... ואחר כל זאת מרדו וחטאו וקלקלו את הדין, וכעס עליהם והגלה אותם... מה דין ישמעאלי בישראל, לא שבת ולא מועד לא מצוות ולא חוקים...
ביום השני שלח המלך וקרא אל קאדי של מלך ישמעאל,ואמר לו שאלה אחת אני שואל ממך, הגידה לי באמת ואל תכחד ממני, דין של נוצרי ודין יהודי, איזה מהם טוב בעיניך+
השיב לו הקאדי, דין יהודי דין אמת הוא, ועמם מצוות וחקים, אלא כשטעו כעס עליהם הקב"ה ומסרם ביד אוביהם, אבל הגאולה והתשועה להם. דין נוצרי לא דין הוא, אוכלים חזיר וכל טומאה, ומשתחוים למעשה ידיהם, ואין להם תקוה...
ליום השלישי קרא לכולם יחד ואמר להם, דברו וחלקו אחד עם אחד ובארו לי איזה דין טוב. ולא היו מעמידים דבריהם, עד שהשיב המלך אל הכומר ואמר לו, מה תאמר דין יהודי ודין ישמעאל איזה מכובד+ ענה הכומר ואמר דין ישראל מכובד הוא מדין ישמעאל. שאל המלך ואמר לקאדי מה תאמר, דין נצרני ודין ישראל איזה מהם מכובד+ ענה הקאדי ואמר דין ישראל מכובד. ענה המלך ואמר אם כן הודיתם בפיכם שדין ישראל מכובד, ואנכי בחרתי בדין ישראל, דינו של אברהם ברחמי א-ל בכח ש-די... ומן העת ההיא והלאה עזרו ש-די ואמץ כחו וחזק זרועו, וימל את בשר ערלתו הוא ועבדיו ומשרתיו וכל עמו, וישלח ויבואו חכמי ישראל ויפרשו התורה ויסדרו לו את כל המצוות. עד היום הזה אנו על ידי הדין הנכבד ית"ש... הכניע לפניהם את כל אויביהם והשפיל את כל האומות והשלטונות אשר סביבותיהם, ולא עמד איש בפניהם עד היום, ויהיו כולם למס בין מלכי אדום ובין מלכי ישמעאל.
ואחר הדברים האלה, עמד מלך מבני בניו, ושמו עובדיה, צדיק וישר, הוא חדש הממלכה והעמיד את הדין כדין וכהלכה, והוא בנה בתי כנסיות ובתי מדרשות, וקבץ לרב מחכמי ישראל, ויתן להם כסף וזהב לרוב, ויפרשו לו ארבע ועשרים ספרים ומשנה ותלמוד ומחזרות של חזנים, והיה ירא אלקים ואוהב התורה והמצוות, עבד מעבדי ה' רוח ה' תניחנו, ואחריו עמד חזקיה בנו ואחריו מנשה בנו, ואחריו עמד חנינה אחי עובדיה, ויצחק בנו, זבולון בנו, משה בנו, נסי בנו, מנחם בנו, בנימין בנו, אהרן בנו, ואני יוסף בן אהרן הנזכר, וכלנו מלך בן מלך ולא יוכל זר לישב על כסא אבותינו.
ואשר שאלת מהלך ארצנו וארכה ורחבה, והיא על יד הנהר אתל (וולגה) הסמוך לנהר גרגאן (הים הכספי), וראש הנהר פונה מזרחה מהלך ארבעה חדשים, ועל יד הנהר חונות אומות רבות לרב, כפרים ועירים וערי מבצר, ואלה שמותם... כל אומה ואומה אין חקר ומספר להן, כלן נותנות לי מס... וכל יושבי ארץ כאשא וכל כיאל עד גבול ים קסטנטינה מהלך שני חדשים נותנים לי כלם מס. ובצד מערב שלש עשרה אומות רבות ועצומות חונות על שפת ים קסטנטינה... ומדת ארצם מהלך ארבעה חדשים, ואני יושב על מבואות הנהר ולא אעזב את רוסיים הבאים בספינות לעבר אל ארצם. ואני אלחם עמהם מלחמה קשה, ואילו עזבתים היו מכחידים כל ארץ ישמעאל עד בגדד... ועוד אודיעך שאני יושב על הנהר הזה בעזרת ש-די, ויש לי בתוך מלכותי שלש מדינות, הראשונה יושבת בה המלכה עם נערותיה וסריסיה, ארכה ורחבה חמשים על חמשים פרסה עם מגרשיה והכפרים הסמוכים לה, והיושבים בה ישראלים וישמעאלים ונוצרים ואומות אחרות מלשונות אחרות. המדינה השנית במגרשיה ארכה ורחבה שמנה על שמנה פרסאות, והמדינה השלישית אני יושב בה עם שרי ועבדי וכל משרתי הקרובים אלי, והיא קטנה ארכה ורחבה שלש על שלש פרסאות, ובין החומות הנהר מושך והולך, ואנו יושבים במדינה כל החורף, ובחודש ניסן אנו יוצאים אל המדינה, והולכים איש אל שדהו ואיש אל גנו ואל עבודתו. ועוד כל משפחה יש לה אחוזת אבותיה ידועה, נוסעים וחונים בגבולם בשמחה ושירים, לא ישמע אדם קול נוגש ואין שטן. ואני ושרי נסע ונלך מהלך עשרים פרסאות עד שנגיע לנהר הגדול הנקרא ורשאן, ומשם נסובם עד שנבוא אל קצה המדינה בלא פחד בלא יראה. בסוף חדש כסלו בימי חנכה נבא אל המדינה. זו היא מדינתנו ומקום מחנותינו. והארץ אינה גשומה הרבה, ויש בה נהרות מגדלים דגים לרוב, ויש בה לנו מעינות רבים, והארץ טובה ושמנה, שדות וכרמים וגנות ופרדסים כלם משקים מן הנהרות, ויש לנו כל עץ פרי לרוב מאד. ועוד אודיעך את גבול ארצי, לצד מזרח מהלך עשרים פרסאות עד ים גרגאן, ולפאת דרום מהלך שלשים פרסאות עד הנהר הגדול אוגרו, ולפאת מערב מהלך שלשים פרסאות עד בוזאן, ולפאת צפון מהלך ארבעים פרסאות עד בוזאן ואשד הנהר לים גרגאן, ואני יושב בתוך האי, שדותי וכרמי וגנותי ופרדסי בתוך האי. ולפאת צפון מהלך שלשים פרסאות נהרות ומעינות רבים ובעזר ה' יושב לבטח... (הקדמה)
...כי נשנה עליו (מלך כוזר) חלום פעמים רבות, כאילו מלאך מדבר עמו, ואומר לו, כוונתך רצויה אצל הבורא, אבל מעשך אינו רצוי. והוא היה משתדל מאד בתורת הכוזר, עד שהיה משמש בעבודת ההיכל והקרבנות בעצמו בלב שלם, וכל אשר היה משתדל במעשים ההם, היה מלאך בא אליו בלילה ואומר לו כוונתך רצויה ומעשך איננו רצוי. וגרם לו זה לחקור על האמונות והדתות, והתיהד בסוף הוא ועם רב מהכוזרים... (מאמר א א)
ואחרי כן היה מענין הכוזרי מה שהוא נודע בספרי כוזר, מגלותו סוד חלומו לשר צבאו, והיה החלום הנשנה עליו שיבקש המעשה הנרצה אצל אלקים בהרי ורסאן, ולכתם שניהם אל ההרים אשר במדבר על הים, והיאך הגיעו בלילה אל אותה המערה שהיו שובתים בה אנשים מהיהודים בכל שבת, והיאך נראו אליהם ונכנסו בתורתם, ונמולו במערה ההיא, ושבו אל ארצותם ולבם על דת היהודים, והיו מסתירים אמונתם עד שהתחכמו לגלות סודם מעט מעט לקצת אנשים מסגולתם, עד שרבו וגלו מצפונם והתחזקו על שארית הכוזרים, והכניסום בתורת היהודים, והביאו החכמים עד שרבו והספרים מכל הארצות ולמדו התורה. ומה שהיה מהצלחתם וגבורתם על שונאיהם, וכבושם הארצות, ומה שנגלה להם מהמטמונים ומה שהגיע אליו חילם מן הרבוי עד מאות אלפים, עם אהבתם בתורה והכספם אל בית המקדש, עד שהקימו להם תבנית המשכן שעשה משה, והיו מכבדים אזרחי ישראל והיו מתכבדים ומתברכים בהם... (ב א)