כורש

(ראה גם: אומות העולם-ד' מלכויות, הסטוריה-בית שני-בנין, פרס)

 

האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים, ולאמר לירושלים תבנה והיכל תוסד. (ישעיה מד כח)

כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים ומתני מלכים אפתח, לפתח לפניו דלתים ושערים לא יסגרו. אני לפניך אלך והדורים אישר, דלתות נחושה אשבר ובריחי ברזל אגדע. ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרים, למען תדע כי אני ה' הקורא בשמך אלקי ישראל. למען עבדי יעקב וישראל בחירי ואקרא לך בשמך אכנך ולא ידעתני... (שם מה א)

ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה' מפי ירמיה העיר ה' את רוח כרש מלך פרס, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר. כה אמר כרש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלקי השמים, והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל לירושלים אשר ביהודה, ויבן את בית ה' אלקי ישראל הוא האלקים אשר בירושלים. וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האלקים אשר בירושלים... והמלך כורש הוציא את כלי בית ה' אשר הוציא נבוכדנצר מירושלים ויתנם בבית אלהיו. ויוציאם כורש מלך פרס על יד מתרדת הגזבר, ויספרם לששבצר הנשיא ליהודה... (עזרא א א והלאה)

תלמוד בבלי:

אמר רבי אבהו כורש מלך כשר היה, לפיכך מנו לו כמלכי ישראל... תנא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא, כורש שמלך כשר היה, ארתחשסתא על שם מלכותו, ומה שמו, דריוש שמו. מכל מקום קשיא, אמר רבי יצחק לא קשיא, כאן קודם שהחמיץ, כאן לאחר שהחמיץ, מתקיף לה רב כהנא ומי החמיץ, והכתיב ומה חשחן ובני תורין... אמר לו רבי יצחק, רבי מטונך, די להון מקרבין ניחוחין לא-לה שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי... ואיבעית אימא מנלן דאחמיץ, דכתיב נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת, ונפקתא מן בית מלכא תתיהב. למה ליה דעבד הכי, סבר אי מרדו בי יהודאי איקלייה בנורא... אמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק מנלן דאחמיץ, מהכא, ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו, מאי שגל, אמר רבה בר לימא משמיה דרב כלבתא... איבעית אימא מנלן דאחמיץ מהכא, עד כסף ככרין מאה ועד חנטין כורין מאה וגו', מעיקרא בלא קיצותא, והשתא בקיצותא... (ראש השנה ג ב)

והא איכא כורש (שמלך על כל העולם), דכתיב כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה', התם אשתבוחי הוא דקא משתבח בנפשיה... דרש רב נחמן בר רב חסדא, מאי דכתיב כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו, וכי כורש משיח היה, אלא אמר לו הקב"ה למשיח קובל אני לך על כורש, אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי, והוא אמר מי בכם מכל עמו ויעל. (מגילה יא ב)

פרקי דרבי אליעזר:

עשרה מלכים מלכו מסוף העולם ועד סופו... מלך השביעי זה כורש, שנאמר (דברי הימים ב' ל"ו) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ וגו'... (פרק יא)

סדר עולם:

כורש מלך ג' שנים מקוטעות... (פרק כט)

מדרש רבה:

יפת אלקים ליפת, זה כורש שהוא גוזר שיבנה בית המקדש, אף על פי כן וישכן באהלי שם, אין השכינה שורה אלא באהלי שם... (בראשית לו יב)

קומו השרים, זה כורש ודריוש, משחו מגן קבלו מלכותא, הוה אמר כורש לדריוש מלוך את קדמי, אמר דריוש לא כן פירש דניאל פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס, למדי תחלה ואחר כך לפרס, הואי את דמליך קדמוי. כיון ששמע אותו רשע שלח ואמר לחיילותיו כל אומה ומלכות שמרדה בי נבוא עליהם, אמר לו הקב"ה רשע אצל הכל שלחת, או שמא אצלי שלחת, חייך לית פורענות דההוא גברא מן אתר אחרן אלא מגבי, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ה) לא ממוצא וממערב וגו' כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים, ישפיל לבלשצר וירים לכורש ודריוש. כורש ודריוש שוערים של בלשצר היו, וכיון ששמעו הכתובים הללו, אמר להו כל מאן דמתחמי הכא ליליא הדין, אפילו דהוא אמר לכון דאנא הוא מלכא ארימון ליה ראשיה, ואין דרכן של מלכים להיות מניחים בית הרעי שלהם לפנים מטרקלינהון אלא חוץ לטרקלינהון, נתותרו מעיו כל אותו הלילה, נפק מנפק לא ארגשון ביה, מכי עייל ארגשון ביה, אמר ליה מאן את, אנא מלכא, אמרין ליה ולאו כן פקיד מלכא, דכל מאן דמתחמן הכא ליליא דין, אפילו אמר לכון דאנא הוא מלכא ארימן רישיה, מה עשו נטלו פרחה של מנורה ופצעו את מוחו, הדא הוא דכתיב (דניאל ה') ביה בלילא קטיל בלשצר מלכא כשדאי... (שיר ג ג)

אמר רבי אבא בר כהנא... אלא כך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כל נסים שעשית לי על ידי כורש לא היה מוטב לעשותן לי על ידי דניאל ועל ידי אדם צדיק, אף על פי כן ומעי המו עליו... (שם ה ד)

דברי פי חכם חן, זה כורש מלך פרס, שאמר (עזרא א') מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל, שפתות כסיל תבלענו שבילע דבריו וחזר בם, תחלת דברי פיהו סכלות, שאמר הוא האלקים אשר בירושלים, ואחרית פיהו הוללות רעה, דחזר וביטל גזירותיו, ואמר מאן דעבר עבר, ומאן דלא עבר לא יעבר. (קהלת י טו)

מהיכן העשיר אותו רשע, אמר רבי תנחומא נבוכדנצר שחיק מחיק סיגל כל ממונו של עולם, והיתה עינו צרה בממונו, כיון שנטה למות אמר מה אני אניח כל ממון זה לאויל, עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחושת, מילא אותם ממון וחפר והטמינם בפרת והפך פרת עליהן, ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש גילה אותן הקב"ה, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ה) כה אמר ה' למשיחו לכורש... ונתתי לך אוצרות חשך ומטמני מסתרים וגו'. (אסתר ב)

...אבל אתה וקיקלון (חבקוק ב') מקיא מלמעלן וקלון מלמטה, רבי ירמיה בשם רב שמואל בר רב יצחק אמר, כיון שראו שני גדולי לגיונותיו שמקיא מלמעלן וקלון מלמטן עמדו והעמידוהו מכסאו, והסירו את כתרו מעל ראשו והסירו פורפירא שלו מעליו, הדא הוא דכתיב (דניאל ה') ויקראו העדיו מיניה, והעמידוהו בעריתו ערית בזוי, ומי היו שני גדולי לגיונותיו, כורש ודריוש. (שם ג)

 

תנא דבי אליהו רבא:

...ולא גלגל הקב"ה והביא פרס ומדי לעולם אלא בשכרו של כורש שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהחריבו העכו"ם את בית המקדש... (פרק כ)

ילקוט שמעוני:

...אמר רב אותו הלילה שנהרג בלשאצר והמליכו לדריוש, אמר לו דרויוש לכורש כבו המנורה והוציאו מוחו של בלשאצר, והיו מסובים שם כורש ודריוש, אמר לו דריוש לכורש עמוד וטול מלכותך, שאתה ראוי למלכות, שהיה דניאל אומר לך שאתה נוטל המלכות, שהיה כורש באפיקין של נבוכדנצר, והיה דניאל שואל בשלומו של מלך, אמר כורש לדניאל הצרת לי, למה אתה שואל בשלומי כך שלא ישמע המלך והרגני, אמר לו עתיד הקב"ה ליתן לך מלכות, שכבר נתנבא עליך ישעיה שתמלוך ותתן רשות לבנות הבית, שנאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו, אמר לו כורש דניאל אמר פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס, למדי תחלה ואחר כך לפרס, והיה דריוש מדי וכורש פרסי, ויש אומרים אביו היה מדי ואמו פרסית... (אסתר פרק א, תתרמט)

תרגום יונתן:

את עושר - די ישתאר בידיה מן כורש... אשכח ההוא עותרא חפר בספר פרת ואשכח תר"פ אחמיתין דנחשא מלין דהב טב יוהרין וברלין וסנדלבין... (אסתר א ד)

רש"י:

ולא ידעתני - לא עשית רצוני, שאמרתי הוא יבנה עירי, והוא אמר מי בכם וגו'. (ישעיה מה ד)

והוא פקד עלי לבנות - על ידי ישעיה הנביא. (עזרא א ב)

ארתחשסתא - הוא כורש, מנין אותיות כורש עולה למנין אותיות דריוש, ובראש השנה הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא. (שם ד ז)

אבן עזרא:

מי העיר ממזרח - להקדמונים על אברהם, ולדעתי על כורש, כי עילם צפונית מזרחית לבבל, ומשם בא... (ישעיה מא ב)

עבדי - לרוב המפרשים צדיקי ישראל, ולהגאון על כורש... (שם מב א)

רד"ק:

למען תדע - שכורש התבונן והבין זאת כאמרו כל ממלכות הארץ נתן לי ה', לפי שהמלכים שלפניו התגאו ונפלו, ונתן הוא אל לבו. (ישעיה מה ג)

העירותי - את כורש שיעשה צדק, לא במחיר - כי אם לעשות רצוני, שידע שאני המלכתיו... (שם שם יג)

אהבו - שכורש לא יתלה הנצחון בזרועו כסנחריב וכנבוכדנצר. (שם מח יד)

רמב"ן:

למשחה - ...ויתכן שחזאל ואלישע נמשחו, וכן בכורש, בעבור שידע שנביא בישראל המליכו, הכל משיחות ממש... (שמות כט כט)

אברבנאל:

...ובפרק קמא דמגלה דרש רב נחמן בר רב חסדא, אמר הקב"ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי הוא יבנה ושילח, והוא אמר מי בכם וכו', שהיה לו להשתדל בעצמו בדבר ובבנין. ובזה מתורץ מה שתהיה אז מפלה גדולה בפרס שיפלו ביד רומי, כבפרק קמא דיומא, כי גם כורש הרשיע. והנה ענין כורש לא הביאו ממנו הרבה, ובספרי מלכי פרס הלאטיניים, בת אשטראגיש זינתה עם שר, והמלך המיתו על זה, ואת הילד הפקיר ליער, וכלבה הניקה וגדלה אתו, והיה גבור ונלחם בזקנו והרגו, ומלך בשם כורש, שבפרסית הוא כלב, והתחתן עם בת דריוש המדי, ונלחם בבלשאצר, ובפעם הא' יצאו הבבלים עם פריצי ישראל והרגו בהם רבים וחגג בלשאצר נצחונו עם כלי הקדש, והופיעה היד, ודניאל פתר הכתב, ושר משרי בלשאצר הרגו והביא את ראשו אל כורש, וספר לו הכל, ונדרו שאם יתן ה' את בבל בידם ישיבו הגולה ויבנו בית המקדש, וכן עשו, ותחלה מלך דריוש בבבל וכורש כבש כל הארצות, ואחר כך מלך כורש במקומו. (ישעיה מה ז)

מהר"ל:

...וכשבנה כורש בית המקדש מצא העושר, כלומר שמפני שהיה כורש בונה בית המקדש שהוא דבר נעלם ונסתר, ולכן גלה לו השי"ת דברים הנעלמים גם כן, שהם אוצרות עושר שהיו נעלמים בשביל עין הרע, ומצא העושר, ועל ידי כך היה הברכה העליונה הזאת לכורש... (אור חדש ד"ה בהראותו את עושר)

הגר"א:

...דהיה חשבון מלכים אחריו כך, דריוש כורש ארתחשסתא, שכן כתיב (עזרא ד' ה') וסוכרים עליהם וגו' להפר עצתם כל ימי כורש וגו', ובמלכות אחשורוש כתבו שטנה וגו', ובימי ארתחשסתא וגו', ושלח להם ארתחשסתא לבטל הבנין (שם ד'), הרי מפורש שארתחשסתא היה רשע וביטל בנין הבית, אבל בימי כורש הראשון לא ביטלה, שהוא היה צדיק גמור, והשתא מתורץ דיפה נאמר שבחו של כורש, וארתחשסתא הנ"ל מלך אחר כורש שנה אחת, ובזה טעה אחשורוש, שחשב שנה א' דבלשצאר וא' דדריוש וג' דכורש וא' דארתחשסתא הרי ששה, וב' דידיה הרי שמונה... וזהו שכתב הפסוק (עזרא ו' י"ד) ומטעם כורש ודריוש וארתחשסתא מלך פרס וגו'... מטעם כורש שהתחיל לבנות היסוד, ואחר זה ביטל ארתחשסתא, ודריוש בנה כל הבית וארתחשסתא בנה חומת העיר, ועל זה הארתחשסתא אמרו שהחמיץ... (קול אליהו ראש השנה ג ב, וראה שם עוד)

מלבי"ם:

ארתחשסתא - בהכרח הוא כורש, ופלא הוא שכורש שנתן רשות לבנות יבטל דתו, ועוד שיאמין כי בבנין בית המקדש יש סכנת מרד, לכן נראה שהיתה מרמה בדבר, והוא שרחום בעל טעם - המתרגם מארמית לפרסית לפני המלך וחברו שמשי ספרא העתיקו במכתב שהוא בא מכל העמים דלקמן, ולא רק ממתרדת וחבריו, ושהיהודים בונים ומבצרים את ירושלים. (עזרא ד ז)

שעורי דעת:

ובזה יבוארו לנו דברי הגמרא הנ"ל, כי חכמינו בכחם האלקי לחדור לתוך נפש האדם פנימה ולמדוד כל כח וכח אשר בו ידעו, כי כורש אחרי שנתן כל הקרבנות האלה כדי שיצלון לחיי מלכא ובנוהי, ברור הוא שנתחמץ, שהרי חפצו כמו שהוא בודאי לא נתמלא, כי הנפש לא תמלא, וזה המעט שיחסר לו יהיה בעיניו כאילו הוא עיקר חפצו, וכל מה שהשיג וקבל הוא כאין וכאפס, ולכן בודאי יקרא תגר, כי אפילו הכשרים מאומות העולם אין להם הסגולות והמעלות המיוחדות להתגבר על זה הרגש לתלות האשמה במה שחסר להם בעונותיהם, כי לזה מסוגל רק בן ישראל שיש לו קדושת ישראל... (חלק ב עמוד קמו, האדם ותשוקותיו)