(ראה גם: איש-אשה, חתן, נשואין)
שוש אשיש בה' תגיל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. (ישעיה סא י)
כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך. (שם סב ה)
אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. (יואל ב טז)
מכאן למדו שאבא ואמא של הכלה צריכים להכניס את הכלה ברשות החתן, כמו שאמר את בתי נתתי לאיש הזה, מכאן ואילך בעלה יבא אליה, כי הבית שלה הוא ולא שלו, ועל ידי כן צריך הוא לבא אליה... (בראשית ב ריד, ועיין שם עוד)
כי יקח איש אשה חדשה וגו', מצוה זו היא, שהחתן ישמח עם אשתו שנה אחת, שכתוב נקי יהיה לביתו שנה אחת, שאלו י"ב חדשים הם שלה, כי השנה היא כלה, (דהיינו המלכות שנקראת שנה), ואין כלה זולת בי"ב חדשים... ומתוך שאין תקון הכלה חוץ מי"ב, על כן צריך החתן לשמח אותה ואת ביתה, אותה ותקוניה כעין של מעלה... והרי העמדנו ששמחה זו אינה שלו אלא שלה, שכתוב ושמח את אשתו, וישמח את אשתו לא כתוב, אלא ושמח, דהיינו שישמח את הכלה כעין זה, אין שמחה לכלה זולת בגוף ותקוניה, ומי משמח אתם צדיק, ועל כן נקי יהיה לביתו, נקי שלא יעמול בדברי העולם, כדי שיהיה לו רצון לשמח אותה, נקי ממסים וארנוניות, שלא יצא לצבא לעשות מלחמה, כדי שתמצא שמחה למעלה ולמטה, ולעורר שמחה למעלה, אשרי העם הקדוש שאדונם שמח בהם... (תצא מג, ועיין שם עוד)
אמר רב יהודה שלשה צריכים שימור, ואלו הן חולה חתן וכלה... (ברכות נד ב)
ההיא חמתא דהות סניאה לה לכלתה, אמרה לה זיל איקשיט במשחא דאפרסמא, אזלא איקשיט, כי אתת אמרה לה זיל איתלי שרגא, אזל אתלא שרגא, אינפח בה נורא ואכלתה. (שבת כו א)
...מאי ועוד ידו נטויה, אמר רבי חנן בר רבא הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה. (שם לג א)
אמר עולא עלובה כלה מזנה בתוך חופתה, אמר רב מרי ברה דבת שמואל מאי קרא, עד שהמלך במסיבו נרדו וגו'... (שם פח ב)
...והכלה הופכת פניה ואוכלת... מאי טעמא, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מפני שהיא בושה... (פסחים פו א)
אמר רבי שמעון בן לקיש כשהלכתי לתחום קן נשרייא היו קורין לכלה נינפי... (ראש השנה כו א)
מעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן (של בית אבטינס שלא יחשדום)... (יומא לח א)
כלה שבירושלים אינה צריכה להתקשט מריח הקטורת... (שם לט ב)
...אמר רב נחמן משל לכלה, כל זמן שהיא בבית אביה צנועה מבעלה, כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה... (שם נד א)
...והצנע לכת עם אלקיך, זו הוצאת המת והכנסת כלה לחופה. (סוכה מט ב)
...משל לכלה שהיא בבית אביה, כל זמן שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה, עיניה טרוטות כל גופה צריך בדיקה... (תענית כד א)
...מדתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת מת ולהכנסת כלה. (מגילה ג ב)
כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים, מנלן, מתמר... (שם י ב)
אמר ליה הון בריה דרב נחמן לרב נחמן לימא קא סבר רבי יהודה התורה חסה על תכשיטי כלה... (יבמות לד ב)
תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה... כי אתא רב דימי אמר הכי משרו קמי כלתא במערבא, לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן... אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר כלה נאה וחסודה, רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, אמר רבי זירא קא מכסיף לן סבא, כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא... אמר רבי זירא אהני ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה שטותיה לסבא. רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן אנן מהו למיעבד הכי, אמר להו אי דמיין עלייכו ככשורא לחיי, ואי לא לא. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה, ולית הלכתא כוותיה. תנו רבנן מעבירין את המת מלפני כלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל, אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה ושבחוהו חכמים... פרשת דרכים הואי, אמר עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה... (כתובות טז ב)
אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, אמר רבי יוחנן ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה. והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, אמר רבי יוחנן ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה. (שם עא ב)
בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות... בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא הכלה באפיריון בתוך העיר, ורבותינו התירו שתצא הכלה באפיריון בתוך העיר... מאי עטרות כלות, אמר רבה בר בר חנה עיר של זהב, אבל עושה אותה כיפה של מילת. (סוטה מט א וב)
...ומודה רבי יהודה במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה שצריך להודיעו, בידוע ששניהם שוחטין ביום אחד... מלתא אגב אורחיה קא משמע לן, דאורח ארעא למטרח בי חתנא טפי מבי כלתא. (חולין פג א)
כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה... שאלו את רבי אליעזר מהו לשתות מיד הכלה כל זמן שבעלה מיסב עמה, אמר להם כל השותה מיד כלה כאילו שותה מיד זונה... ועוד אמרו כל המקבל כוס מיד כלה ושותהו אין לו חלק לעולם הבא... (פרק א)
כיצד מרקדין לפני הכלה, בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית אומרים כלה נאה וחסודה, אמרו להם בית שמאי אפילו היא חגרת או סומא, הכתיב מדבר שקר תרחק, אמרו להם בית הלל מקח רע ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו... ובית הלל נמי ליכא הכא נאה, דלמא נאה במעשיה, נאה מבתי אבות וחסידה בדנפשיה, דאחזוקי בבישתא לא מחזקינן... דתניא גדול השלום, שאפילו הקב"ה שינה בו, דמעיקרא כתיב ואדוני זקן, ולבסוף כתיב ואני זקנתי... (פרק י)
...שני תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה ועברה לפניהם כלה או מטה של מת, אם בידן כדי צרכן אל יבטלו ממשנתן, ואם לאו יעמדו וישנו ויקלסו לכלה וילוו למת. מעשה ברבי יהודה ברבי אלעאי שהיה יושב ושונה לתלמידיו ועברה כלה, ואחז בידו כדי צרכו, והיה משנין בה עד שעברה הכלה מלפניו. שוב מעשה ברבי יהודה ברבי אלעאי שהיה יושב ושונה לתלמידיו ועברה כלה לפניו, אמר מהו זה, אמרו לו כלה שעברה, אמר להם בני עמדו והתעסקו בכלה, שכן מצינו בהקב"ה שנתעסק בכלה, שנאמר (בראשית ב') ויבן ה' אלקים את הצלע, הוא נתעסק בכלה, אני על אחת כמה וכמה. והיכן מצינו שהקב"ה נתעסק בכלה, שנאמר ויבן ה' אלקים את הצלע, שכן קורין בכרכי הים לכלה בניאתה, מכאן שתקנה הקב"ה לחוה וקשטה ככלה והביאה אצל אדם, שנאמר ויביאה אל האדם, פעם אחת נעשה הקב"ה שושבין לאדם, מכאן ואילך אדם קונה שושבין לעצמו. (פרק ד)
מעשה ברבי טרפון שישב ושנה לתלמידים ועברה כלה לפניו, צוה עליה והכניסה בתוך ביתו, ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה ורקדו לפניה עד שתלך לבית בעלה. (פרק מא)
ויקומו כל בניו וכל בנותיו... אלא אין אדם נמנע מלקרא לחתנו בנו ולכלתו בתו. (בראשית פד יט)
דבר אחר אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (שיר ד') אתי מלבנון כלה, אמר רבי לוי בנוהג שבעולם כלה מקשטין ומבשמין אותה ואחר כך מכניסין אותה לחופה, והקב"ה לא עשה כן אלא אמר לכנסת ישראל אתי מלבנון כלה, מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה... (שמות כג ו)
...מהו ככלותו, אמר רבי שמעון בן לקיש כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא ערבה לבעלה, נוח לו שלא אמרן, למה שבשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה שהיא חביבה על בן זוגה, מנין, שנאמר ויתן אל משה ככלותו. אמר רבי לוי אמר רבי שמעון בן לקיש מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים. ככלותו, אמר רבי שמעון בן לקיש מה כלה הזו כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה, וכשבאה ליכנס לחופתה היא מגלה פניה, כלומר כל מי שהוא יודע לי עדות יבא ויעיד עלי, כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו, ומפורסם במעשים טובים ככלה הזו שהיא מפרסמת עצמה. (שם מא ו)
אמר רבי ברכיה בי' מקומות קרא הקב"ה לישראל כלה, ואלו הן (שיר ד') אתי מלבנון כלה, (שם ה') באתי לגני אחותי כלה, (שם ד') לבבתני אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה, נופת תטופנה שפתותיך כלה, (ישעיה ס"ב) ומשוש חתן על כלה, (שם מ"ט) כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה, (שם ס"א) וככלה תעדה כליה, (ירמיה ל"ג) קול חתן וקול כלה... (דברים ב כו)
...וכנגדן לבש הקב"ה י' לבושין... כדי ליפרע מאומות העולם שבטלו מישראל עשרת הדברות שהיו מצמצמים עליהן ככלה. (שיר ד כא)
יבא דודי לגנו, אמר רבי אבהו למדה אותן התורה דרך ארץ, שלא יהא חתן נכנס לחדר עד שתהא נותנת לו הכלה רשות. (נשא כ)
אהבת כלולותיך - חופתך, שהכללתיך לחפה, לשון הכנסה... (ירמיה ב ב)
ומשוש חתן על כלה - בימי חופתה, שאז נקראים חתן וכלה, ואז הששון והשמחה ביניהם יותר. (ישעיה סב ה)
אסור לרחוץ ביום הכפורים... והמלך והכלה רוחצין את פניהן, כלה כדי שלא תתגנה על בעלה... ועד כמה נקראת כלה, עד שלשים יום. (שביתת עשור ג א)
מה ברכה ברכם בשביל מלאכת המשכן, ברכם בברכת כהנים, שהרי סמך לברכת כהנים ויהי ביום כלות משה, כלת כתיב, שאף הכלה צריכה ברכה. (תתרכא)
אל תחלל את בתך להזנותה (ויקרא י"ט), פרשו רבותינו כי בא הכתוב הזה להזהיר שלא ימסור אדם בתו פנויה לביאה שלא לשם קדושין... וחלא הותרו פלגשים בלא כתובה ובלא קדושין, אלא למלך שאימתו מוטלת על הבריות ולא יזנו אחרים עמה... אחר התר הפלגשים למלך גזרו רבותינו על כלה בלא ברכה שתהא אסורה על בעלה כנדה. (שערי תשובה ג צד)
כשם שאדם מצווה לשמח את החתן, כך מצוה לשמח את הכלה. ונקרא זה גם כן גמילות חסד, ומצוה לשמחה ולהללה, כדי שתמצא חן בעיני החתן, ולפי שתהא חביבה עליו... על כן הרוצה להיות חסיד ולאחוז בדרכי הראשונים יגמול חסד עם החתנים לשם שמים ויכבדם וישבחם, ומהא-ל יתברך תבא משכורתו שלמה. (נר ג כלל ח חלק א פרק ב)
...והחלוק שיש בין דעת גניבא לרבנן הוא זה, כי לדעת גניבא ראוי שיהיה השבת דומה לכלה, כי הכלה יש לה חבור לבעלה, וכן השבת יש לה חבור אל השי"ת, ולדעת רבנן יש לדמות השבת לחותם, שהוא השלמת הטבעת, וכן השבת השלמת העולם. אמנם כאשר עוד תבין דברי חכמה עמוקה, תדע להבין דעת גניבא ורבנן, דע כי השבת קראו חכמים בשם כלה, וקראו אותו גם כן בשם מלכה, וזה כי השבת יש בה שתי בחינות, האחת שהוא מבורך מצד עצמו, ולכך נקרא כלה, שהכלה יש לה ברכה... כי עיקר החופה היא הברכה, כמו שאמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה... (תפארת ישראל פרק מ)
ועוד אמרו בפרק ב' דכתובות תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה... פירוש כי אין נקרא זה דבר שקר, אף על גב שהכלה בעצמה אינה נאה וחסודה, מכל מקום כלפי הבעל שבחר בה היא חסודה בעיניו, ואנו אין באין לשבח אותה מצד עצמה, רק מצד שנמצא דבר בכלה זאת שהיא חסודה שהרי החתן נשאה, והיא מצאה חן בעיניו... אבל במערבא אומרים לא כחל ולא שרק ויעלת חן, דבר זה יותר ראוי לאומרו, שהרי באמת היא מעלת חן בעיני החתן, ואין כאן מדבר שקר תרחק, כי החן הוא אצל החתן שנשאה. (נתיב האמת פרק א)
...ורבי ינאי אמר בואי כלה בואי כלה, מפני כי בשם כלה נכלל שלשתן, שהכלה ביום חופתה אינה עושה מלאכה, ויש לה שביתה, ויש לה סעודה ויש לה קשוט בגדים, ובזה שאמר בואי כלה היה כולל שלשתן... (חידושי אגדות בבא קמא לב א)
אותה הוכחת - ...ולרז"ל כלה שעיניה יפות אין גופה צריך בדיקה, והלא זה דבר חיצוני, ועוד יש שבכל זאת מכוערת, אלא רוצה לומר שיבדקו מעשיה, אם עיניה יפות בבריות בודאי שלמה בכל המדות... (בראשית כד יד)
עת ספוד ועת רקוד, הנה בכל העתות כתיב בלמ"ד, עת לבכות ועת לשחוק, וכאן בשני עתות הללו כתיב בלא למ"ד, ויש לומר דבא לרמז מה דאיתא בגמרא בכמה דוכתי, (כתובות י"ז) מבטלין תלמוד תורה מפני הוצאת המת והכנסת כלה, לכך כתיב גבי שני עתות הללו בלא למ"ד, שהוא למוד, לרמוז שאז מבטלים הלימוד. (קול אליהו קוהלת)
אשר ישכב את כלתו - ובפרשת אחרי, ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא, ופירשו חז"ל כי בשם כלה נכלל גם כלה שפחה ונכרית, כמו שכתוב ותאמר נעמי לשתי כלותיה, אבל בשם אשה לא תקרא רק מי שקדושין תופסים בה... ולא כתב ערות אשת בנך לא תגלה לבד, מפני שהיה משמע דוקא בחיי הבן, אבל בשם כלתו תקרא תמיד, כמו שכתוב ויאמר יהודה לתמר כלתו... (ויקרא כ יד)
כלתו - מלשון כלה, המשלימה את משפחת חמיה, שהוא כ"חומה" עבורה, ומקבלה אל תוך חוג משפחתו, חתן וחותנו "קשורים" זה לזה והיחס שביניהם הוא הדדי, ואילו היחס שבין כלה לחמיה הוא עמוק הרבה יותר, הוא מקבל אותה ו"מקיף" אותה, ואילו היא מצטרפת לביתו ומשלימה את משפחתו. (בראשית יא לא)