כלי חרס

(ראה גם: טומאה)

מכילתא:

ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת, איני יודע של מה היא, אם של כסף היתה או של ברזל או של עופרת או של נחשת או של בדיל, תלמוד לומר צנצנת, לא אמרתי אלא דבר שהוא מציץ מחברו, אי אתה מוצא אלא כלי חרס... (בשלח-ויסע פרשה ו)

תלמוד בבלי:

אמר ליה רבינא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא בר אהילאי אמאי קאמר רב קדירות בפסח ישברו, אמר ליה התם תנור של מתכת, הכא בקדירה של חרס. ואיבעית אימא הא והא בשל חרס, זה הסיקן מבפנים וזה הסיקן מבחוץ, וכי תימא הכא נמי ליעבד ליה הסקה מבפנים, חייס עליה משום דפקעה... אמר ליה חזינא להו דמידיתי, אלמא בלעי ואסירי, והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו לעולם... (פסחים ל ב, וראה שם עוד)

ותו ליכא (נסים), והתניא רב שמעיה בקלנבו שברי כלי חרס נבלעין במקומן... (יומא כא א)

מן המודיעים ולפנים נאמנין על כלי חרס, מן המודיעים ולחוץ אין נאמנין, כיצד, הקדר שהוא מוכר הקדרות נכנס לפנים מן המודיעים הוא הקדר והן הקדרות והן הלוקחין נאמן, יצא אינו נאמן... (חגיגה כה ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן קנקנין של עובדי כוכבים חדשים גרודים מותרין, ישנים ומזופפין אסורין, עובד כוכבים נותן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן מים, עובד כוכבים נותן לתוכן יין ישראל נותן לתוכן ציר ומורייס ואינו חושש. איבעיא להו לכתחילה או דיעבד... בעא מיניה רבי יהודה נשיאה מרבי אמי החזירן לכבשן האש ונתלבנו מהו, אמר ליה ציר שורף, אור לא כל שכן. אתמר נמי אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן קנקנים של עובדי כוכבים שהחזירן לכבשן האש, כיון שנשרה זיפתן מהן מותרין. אמר רב אשי לא תימא עד דנתרן, אלא אפילו רפאי מירפא אף על גב דלא נתר... מאי טעמא, התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם, מאי שנא מיין נסך, דדרש להו מרימר כולהו מאני דקוניא שרי, וכי תימא חמץ דאורייתא יין נסך דרבנן, והא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, זה תשמישו בחמין וזה תשמישו בצונן... והלכתא קנקנים של עובדי כוכבים לאחר י"ב חודש מותרין... (עבודה זרה לג ב, וראה שם עוד)

כלי חרס שיצא חוץ לקלעים נכנס ושוברו במקום קדוש, נטמא חוץ לקלעים נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש... ההוא תנורא דאטחו בה טיחייא, אסרה רבה בר אהיליי למיכל לריפתא לעולם, ואפילו במילחא, דילמא אתי למיכלא בכותחא... (זבחים צה ב, וראה שם עוד)

טהור בכלי חרש טמא בכל הכלים, טהור בכל הכלים טמא בכלי חרש. תנו רבנן אויר כלי חרש טמא וגבו טהור, אויר כל הכלים טהור וגבן טמא, נמצא טהור בכלי חרש טמא בכל הכלים, טהור בכל הכלים טמא בכלי חרש. מנהני מילי, דתנו רבנן תוכו, ואף על פי שלא נגע, אתה אומר אף על פי שלא נגע, או אינו אלא אם כן נגע, רבי יוחנן בן אבטולמוס אומר נאמר תוכו לטמא, ונאמר תוכו ליטמא, מה תוכו האמור לטמא אף על פי שלא נגע, אף תוכו האמור ליטמא אף על פי שלא נגע. והתם מנלן, אמר רבי יונתן התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל. אמר רבי אדא בר אהבה לרבה ויהא כלי חרס מיטמא מגבו מקל וחומר, ומה כל הכלים שאין מיטמאין מאוירן מיטמאין מגבן, כלי חרס שמיטמא מאוירו אינו דין שיטמא מגבו, אמר קרא וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו, איזהו כלי שטומאתו קודמת לפתחו, הוי אומר זה כלי חרס, וכי אין צמיד פתיל עליו הוא דטמא, הא יש צמיד פתיל עליו טהור... (חולין כד ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

מן המודיעית ולפנים נאמנין על כלי חרש, ומן המודיעית ולחוץ אין נאמנין... מתניתא בכלי חרש הדקים, מתניתא אמרה כן, הוא הקדר והן הקדירות והן הלוקחין, וקדירות לא כלי חרש דקין הן, נגעו בו טהרות מן המודיעית ולפנים טימא משקה את הכלי, היה מלא מים, רבי שמעון בן לקיש אמר נאמן על הכלי ואינו נאמן על המשקה, רבי יוחנן אמר נאמן על זה ועל זה... (חגיגה כ ב)

כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה, מיתטמאין ומטמאין באויר, ומיטמאין מאחוריהן ואינן מיטמאין מגביהן, ושבירתן היא טהרתן... זה הכלל כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחוריים... (כלים פרק ב, וראה שם עוד)

שיעור כלי חרס ליטהר, העשוי לאוכלין שעורו בזיתים, העשוי למשקין שעורו במשקין, העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בזיתים... (שם פרק ג, וראה שם עוד)

כלי חרס שיש לו שלשה שפיות, הפנימית עודפת הכל טהור, החיצונה עודפת הכל טמא, האמצעית עודפת ממנה ולפנים טמא, ממנה ולחוץ טהור, כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה משיצרפו בכבשן, והוא גמר מלאכתן. (שם ד ד)

אלו כלים מצילין בצמיד פתיל, כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כלי חרס וכלי נתר... (שם פרק י, וראה שם עוד)

הקדר שהניח את קדרותיו וירד לשתות, הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות. (טהרות פרק ז א, וראה שם עוד)

אבות דרבי נתן:

שלשה דברים בכלי חרס, בולע ואינו פולט, ואינו מבאיש כל מה שבתוכו... (מא ו)

שוחר טוב:

ראה כלים-כללי, תהלים ב.

רש"י:

...ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים, שכך שנינו יכול יהו כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס, תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל, אוכל ומשקה מטמא מאויר כלי חרש, ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרס... ולמדנו עוד שהשרץ שנפל לאויר התנור והפת בתוכו ולא נגע השרץ בפת, התנור ראשון והפת שניה, ולא נאמר רואין את התנור כאילו מלא טומאה ותהא הפת תחילה, שאם אתה אומר כך לא נתמעטו כל הכלים מליטמא מאויר כלי חרס, שהרי טומאה עצמה נגעה בהן מגבן... תנור וכירים - כלים המטלטלין הם והן של חרש, ויש להן תוך ושופת על נקב החלל את הקדרה, ושניהם פיהם למעלה. יותץ - שאין טהרה לכלי חרס בטבילה. טמאים יהיו לכם - שלא תאמר מצוה אני לנותצם, תלמוד לומר וטמאים יהיו לכם, אם רצה לקיימם בטומאתן רשאי. (ויקרא יא לד ולה)

משנה תורה:

כבר ביארנו בכמה מקומות, שאין כלי חרס מיטמא אלא מאוירו או בהיסט הזב, ושאר כל הכלים שנגעה בהם הטומאה נטמאו, ואם נכנסה טומאה לאוירו ולא נגעה בהן הרי הם טהורים, נמצא הטמא בכלי חרס טהור בכל הכלים, והטמא בכל הכלים טהור בכלי חרס. ומנין שאין כלי חרס מתטמא אלא מאוירו, שנאמר וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו', מתוכו הוא מתטמא ולא מאחוריו. וכשם שמתטמא מאוירו כך מטמא אוכלין ומשקין מאוירו...

אין כלי חרס מטמא כלים מאוירו בין כלי חרס בין שאר כלים, כיצד... כלי חרס שנגעו משקין טמאין באחוריו בלבד נטמא אחוריו כשאר כל הכלים, במה דברים אמורים בשהיה לו תוך, אבל אם אין לו תוך ונגעו בו משקין טמאין הרי זה טהור, שכל שאין לו תוך בכלי חרס אין אחוריו מתטמאין במשקין. נגעו אוכלין או משקין באחורי כלי חרס המטמאה הרי אלו טמאין, ואחד כלי חרס ואחד שאר הכלים בדבר זה, שכל הכלים הטמאין שנגעו אוכלין או משקין בהן בין מתוכן בין מאחוריהן נטמאו. אחד כלי חרס שנכנסה טומאה לאוירו או שכפהו על הטומאה המונחת על הארץ ונעשה אהל עליה, שהרי הטומאה בתוכו. מפי השמועה למדו שזה שנאמר אל תוכו לרבות האהלים. גומא שהיה השרץ מונח בתוכה וכפה כלי חרס על הגומא לא נטמא, שנאמר אל תוכו, עד שתכנס עצמה של טומאה בתוכו... (כלים פרק יג א והלאה)

כל המציל בצמיד פתיל באהל המת מציל בצמיד פתיל באויר כלי חרס, אם הציל במת החמור דיו הוא שיציל בכלי חרס הקל, וכל שאינו מציל באהל המת אינו מציל באויר כלי חרס. וכשם שאין צמיד פתיל לטומאה באהל המת, כך אין צמיד פתיל לטומאה באויר כלי חרס. כיצד, קדירה שהיא מליאה אוכלין ומשקין ומוקפת צמיד פתיל ונתונה בתוך התנור הטמא, הרי הקדירה וכל מה שבתוכה טהורין. היה השרץ או משקין טמאין בתוכה ומוקפת צמיד פתיל ונתונה באויר התנור, נטמא התנור... (שם פרק יד א, וראה שם עוד)

אין כלי חרס מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו, ומאימתי הוא גמר מלאכתו שייצרפו בכבשן, התנור שיסיקנו לאפות סופגנין, הכירה שיסיקנה כדי לבשל עליה ביצת תרנגולין טרופה ונתונה באלפס... (שם פרק טו א, וראה שם עוד)

כלי חרס אינו מקבל טומאה עד שיהיה מקבל ועשוי לקבלה, אבל אם לא היה לו בית קיבול או שהיה מקבל ולא נעשה לקבלה אינו מקבל טומאה כלל, לא מן התורה ולא מדברי סופרים, לפיכך הכסא והמטה והספסל והמנורה והשלחן של חרס וכן כל כיוצא בהן מכלים שאין להם תוך אינן מקבלין טומאה, וכן הסילונות שהמים מהלכין בהן... ספינה של חרס אף על פי שהיא מקבלת אינה מקבלת טומאה, שאין הספינה בכלל הכלים האמורין בתורה, בין היא של חרס בין היא של עץ בין גדולה בין קטנה.

כל הכלים שנשברו ונפסדה צורתן אין שבריהן מקבלין טומאה, אף על פי שאותן השברים ראויין לתשמיש, חוץ משברי כלי חרס, שאם היה בהן חרס הראוי לקבל, הרי הוא מקבל טומאה, שנאמר וכל כלי חרס, מפי השמועה למדו שזה לא בא לרבות אלא שברי כלי חרס. במה דברים אמורים, כשהיה לחרס זה תוך לקבל בו המשקין, כשהיה החרס יושב לא סמוך, אבל אם אינו יכול לקבל אלא אם כן סומכין אותו אינו מקבל טומאה... חזקת חרסים הנמצאים בכל מקום טהורים, חוץ מהנמצאים בבית היוצר, מפני שרובן גסטריות הן לכלים, והגסטרא מקבלת טומאה אף על פי שהיא משברי כלים. (שם פרק יח א והלאה, וראה שם עוד)

כמה שיעור השבר שישבר כלי חרס ויטהר מטומאתו אם היה טמא, או לא יקבל טומאה אם היה טהור, העשוי לאוכלין משינקב במוציא זיתים, והעשוי למשקין משינקב מכניס במשקין, כשמניחין אותו על המשקה יכנס המשקה לכלי בנקב, העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו, והרי הוא מקבל טומאה עד שינקב במוציא זית, ולא אמרו במוציא משקה אלא בגסטרא בלבד, לפי שהיא עשויה לקבל המשקין הנוזלים מן הכלים, ואם הוציאה משקין הרי זה בטל תשמישה. חמש מדות בכלי חרס, ניקב במוציא משקה טהור מלהתטמא משום גסטרא, ועדיין הוא חשוב כלי לקדש בו מי חטאת, ניקב בכונס משקה אינו ראוי לקדש בו מי חטאת, ועדיין כלי הוא חשוב להכשיר הזרעים במשקין התלושין בו כמו שביארנו. ניקב כשורש קטן אין המים שבתוכו מכשירין את הזרעים והרי הן כמו שאינן בכלי, ועדיין כלי הוא חשוב לקבל בו זיתים ומקבל טומאה. ניקב במוציא זיתים טהור והרי הוא ככלי גללים ואבנים שאין מקבלין טומאה, ועדיין כלי הוא חשוב לקבל בו זיתים ומקבל טומאה, ניקב במוציא זיתים טהור, והרי הוא ככלי גללים ואבנים שאין מקבלין טומאה, ועדיין כלי הוא חשוב להציל בצמיד פתיל עד שיפחת רובו כמו שביארנו בפרק בטומאת המת (פרק י"ב). החבית שיעורה כאגוזים, האלפס והקדירה שיעורן כזיתים, וכן עריבה של חרס אפילו היתה גדולה ומחזקת ארבעים סאה בלח ונפחתה במוציא זיתים, אף על פי שהוא מטה על צדה ולש בה טהורה, שמתחילתה לא נעשית לכך... חבית שנתרועעה וטפלה בגללים אף על פי שהוא נוטל הגללים והחרסים נופלים, הרי זו מקבלת טומאה, מפני שלא בטל שם כלי מעליה, נשברה ודבק חרסית אחר שפרשו או שהביא חרסים ממקום אחר וטפלם בגללים, אף על פי שנוטל את הגללים וחרסיה עומדין הרי זו טהורה, מפני שבטל שם כלי מעליה. היה בהן חרס מחזיק רביעית כנגד אותו החרס בלבד מתטמא באויר, מפני שהוא כלי בפני עצמו... (שם פרק יט א, וראה שם עוד)

בעל הטורים:

וכל כלי פתוח - ד' פתוח במסורה, וכל כלי פתוח, שרשי פתוח אלי מים (איוב כ"ט י"ט) קבר פתוח גרונם (תהלים ה' י'), אשפתו כקבר פתוח (ירמיה ה' ט"ז), היינו דאמרינן ד' מדות בכלי חרס, ניקב בכונס משקה פסול מלקדש בו מי חטאת, והיינו האמור כאן אצל מי חטאת שאינו חשוב לכלי, ועדיין כלי הוא לענין זרעים, ניקב בשורש קטן כלוף, פירוש הוא מאכל עורבים, דהיינו מין קטניות, טהור הוא לענין זרעים, שאם היו זרעים זרועים בעציץ נקוב אינו מקבל טומאה, והיינו שרשי פתוח אלי מים, ועדיין כלי הוא לענין זיתים, ניקב כמוציא זית טהור מסתם כלי חרס העומד לזיתים, והיינו פתוח גרונם דסתם אכילה בכזית, ועדיין כלי הוא לרמונים, ניקב כמוציא רמון טהור מכלום, והיינו אשפתו כקבר פתוח, זורקין אותו לאשפה ואין שם כלי עליו עוד. (במדבר יט טו)

מלבי"ם:

וכל כלי חרס - לרבות האהלים, פירש הראב"ד שידה תבה ומגדל הבאים במדה, שאין צריך צמיד פתיל, ולענין אויר כלי חרס מטמאין... וכלי חרס - הקדים השם לפועל, לומר שרק כלי חרס מטמא מתוכו, ואם כן הוא היפך כל הכלים המטמאים רק מגבם. תוכו - ולא תוך תוכו. מכל האוכל - ממעט אוכל בכלי חרס מוקף צמיד פתיל... (ויקרא יא לג ולד, וראה שם עוד)

 120