(ראה גם: דור המדבר-מסע)
ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה... ויהי בנסע הארון ויאמר משה, קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. (במדבר י לג)
ראה כלי מקדש-ארון, בהעלותך.
ראה כלי מקדש-ארון.
תנו רבנן, כיצד עברו ישראל את הירדן, בכל יום ארון נוסע אחר שני דגלים, והיום נוסע תחילה, שנאמר הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם. בכל יום ויום לוים נושאין את הארון, והיום נשאוהו כהנים, שנאמר והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' וגו', תניא רבי יוסי אומר, בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון, כשעברו את הירדן, וכשהסבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו... (סוטה לג ב)
ראה גם כלי מקדש-ארון, מנחות צח א.
ראה כלי מקדש-ארון, במדבר ד יג.
אמר רבי כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם, והיה עשן המערכה ועשן הקטורת עולה, והיו שני זיקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון, והיו שורפין לפניהם את הנחשים ואת העקרבים, והיו אומות העולם רואים אותם והיו אומרים אלוקות הן אלו, כל תשמישן אינו אלא באש... (דברים ז י)
...ראה כמה נסים היו בארון, ואם כן היאך היו יכולים לטעון אותו ולא היו יראים, אלא כך היו בני קהת עושים, שני כהנים גדולים נושאין להם את הפרכת בקונטסין, והיה דומה לוילון גדול ועוביה טפה... ואחר כך נותנין כסוי עור תחש עליו שלא יראו בארון כלום, שנאמר ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו... תדע לך שבשעה ששבו פלשתים את הארון ובקשו להחזירו, מיד הביאו את הפרות וקשרו אותן כמנהג אחוריהן לארון, וידעו והבינו הפרות מי ומה היה נתון עליהם, ועקמו פניהם כלפי הארון והיו מנהיגין את הארון לפניהם, שנאמר וישרנה הפרות בדרך, ומהו וישרנה הפרות, שפתחו פיהן הפרות ואמרו שירה, כיון שהגיעו לבית שמש, היו רואין את העגלה מרחוק ואת הפרות שהיו אומרות שירה, והארון נתון בעגלה, וישאו את עיניהם מרחוק וישמחו לראות. כיון שנכנסה הרוח ונתגלה הארון הרג בהן שבעים אלף איש... ראו כמה נסים בארון, ולמה, שהשכינה והתורה היו בתוכו, וכל מקום שהתורה שם השכינה שם עמה... (ויקהל ז, וראה גם כלי מקדש-ארון לכאן)
ראה כלי מקדש-ארון.
בטבעות הארון, הרי זה באזהרה, מכאן אמרו כשנושאין אותו על הכתף נושאין פנים כנגד פנים ואחוריהן לחוץ, ונזהרין שלא ישמטו הבדים מן הטבעות... (שמות כה טו)
וארון ברית ה' נוסע לפניהם, ונאמר וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה, יש אומר שני ארונות היו עמהן, אחד לפנים מן המחנה ואחד באמצע המחנה, זה שהיה לפני המחנה היתה התורה בתוכו, וזה שהוא באמצע המחנה היו שברי הלוחות בתוכו. (במדבר י לג)
ראה גם כלי מקדש-ארון, במדבר ד ה.
והכהנים - מפני הנס, ואמרו רז"ל בג' מקומות נשאוהו הכהנים, כאן, כשסבבו את יריחו, וכשהחזירוהו למקומו כשהיה דוד בורח מפני אבשלום, ועוד מצינו כשהעלוהו לקדש הקדשים, ואולי בכלל החזירוהו למקומו הוא. (יהושע ג ג)
בעת שמוליכין את הארון ממקום למקום אין מוליכין אותו לא על הבהמה ולא על העגלות, אלא מצוה לנוטלו על הכתף. ולפי ששכח דוד ונשאו על העגלה נפרץ פרץ בעוזא, אלא מצוה לנשאו על הכתף, שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. כשנושאים אותו על הכתף נושאין פנים כנגד פנים ואחוריהם לחוץ ופניהם לפנים, ונזהרים שלא ישמטו הבדים מן הטבעות, שהמסיר אחד מן הבדים מן הטבעות לוקה... (כלי מקדש ב יב)
שנצטוו הכהנים שישאו הארון על הכתף כשמוליכין אותו ישראל ממקום למקום, שנאמר כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. וכתב הרב משה בן מימון ז"ל, אע"פ שמצוה זו באה ללוים, בעת ההיא היה, כלומר במדבר, למיעוט מספר הכהנים בימים ההם, ואולם לדורות הכהנים חייבין במצוה זו, והם ישאוהו, כמו שהתבאר בספר יהושע. והרב משה בן נחמן ז"ל כתב, זה שאמר הרב שנעתקה המצוה לכהנים אינו אמת, חלילה לנו שנאמר שנשתנה שום מצוה בתורה, שיהיו נפסלין הלוים ממשא הארון, ויפה פירש, והלוים נשאוהו בימי דוד, שנאמר ויהי בעזר האלקים את הלוים נושאי ארון הברית וגו' (דברי הימים ט"ו כ"ו), אבל באמת כי הכהנים והלוים כולם כשרין במשא הארון מן התורה, שכולן נקראו לוים... ועוד שמפורש במסכת סוטה... והיום נשאוהו כהנים, כלומר ביום שעברו את הירדן נשאוהו הכהנים לבדם, כי כן כתוב (יהושע ג' ו') כדי להעשות הנס על ידי כהנים, שהם קדש קדשים בשבט... משרשי המצוה לפי שכל עקר כבודן של ישראל היא התורה שבה נבדלו משאר העמים, ונעשו חלק השם, על כן ראוי וכשר לשאת אותה בכתפי האנשים הנכבדים והמקודשים שבנו... (נשא מצוה שעט)
ויצוו - שבימי משה הלכו אחר הענן, ועתה הכהנים הלוים מנהיגים על פי נביא, וכדי שיראו כולם היה רחוק הארון לפניהם אלפים אמה. (יהושע ג ג)
מתמול שלשום - היה הארון הולך לפניהם להראות הדרך ולא לכבוש, כבימי משה, שאז היה מקדים לפניהם ג' ימים. (יהושע ג ד)
לכהנים - כי היה לפני יריחו למלחמה, והלוים נושאים הארון, ומששמע הנסים ציוה שהכהנים ישאוהו. (שם ו ו)