(ראה גם: במה, קרבן)
מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך את צאנך ואת בקריך, בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה. ולא תעלה במעלות על מזבחי, אשר לא תגלה ערותך עליו. (שמות כ כד)
ועשית את המזבח עצי שטים, חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, רבוע יהיה המזבח, ושלש אמות קומתו. ועשית קרנותיו על ארבע פנותיו ממנו תהיינה קרנותיו, וצפית אותו נחשת. ועשית סירותיו לדשנו ויעיו ומזרקותיו ומזלגותיו ומחתותיו לכל כליו תעשה נחשת. ועשית לו מכבר מעשה רשת נחושת, ועשית על הרשת ארבע טבעות נחושת על ארבע קצותיו... נבוב לוחות תעשה אותו כאשר הראה אותך בהר כן יעשו. (שם כז א)
ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים, וחטאת על המזבח בכפרך עליו, ומשחת אותו לקדשו. שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אותו, והיה המזבח קדש קדשים, כל הנוגע במזבח יקדש. (שם כט לו)
ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרופים, וירקעום צפוי למזבח. זכרון לבני ישראל, למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת לפני ה', ולא יהיה כקרח וכעדתו, כאשר דבר ה' ביד משה לו. (במדבר יז ד)
ויבן שם דוד מזבח לה', ויעל עולות ושלמים ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל. (שמואל ב כד כה)
ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר אשר לפני בית ה', כי עשה שם את העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים, כי מזבח הנחושת אשר לפני ה' קטון מהכיל את העולה ואת המנחה ואת חלבי השלמים. (מלכים א ח סד)
ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי, ויגשו כל העם אליו וירפא את מזבח ה' ההרוס. (שם יח ל)
וילך המלך אחז לקראת תגלת פלאסר מלך אשור דמשק, וירא את המזבח אשר בדמשק, וישלח המלך אחז אל אוריה הכהן את דמות המזבח ואת תבניתו לכל מעשהו... ואת מזבח הנחושת אשר לפני ה' ויקרב מאת בפני הבית מבין המזבח ומבין בית ה', ויתן אותו על ירך המזבח צפונה. ויצוהו המלך אחז את אוריה הכהן לאמר על המזבח הגדול הקטר את עולת הבקר ואת מנחת הערב ואת עולת המלך ואת מנחתו ואת עולת כל עם הארץ ומנחתם ונסכיהם ודם עולה וכל דם זבח עליו תזרק, ומזבח הנחושת יהיה לי לבקר. (מלכים ב טז י)
ויעש מזבח נחשת עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשר אמות קומתו... (דברי הימים ד א)
בספר של שלמה המלך יש, במזבח הנחשת שאמרנו סודות עליונים, כי מזבח אדמה כתוב, מזבח אדמה תעשה לי, וזה הוא סוד כראוי, (שהוא המלכות) נחושת, כששולטים הרים אחרים (והמלכות) צריכה לזון אותם, היא מטבעה בגוון הזה כדי לזון אותם, והם נקראים הרי נחושת... (תרומה רלז, ועיין שם עוד)
ומנחושת זו (שהיא זו"ן דנגה), הם כל כלי המזבח לשמש בהם, ואלו הם כלים למזבח, בשעה שהנשמות מתקרבות לעלות על המזבח, אלו הם העובדים עבודת המזבח, וכולם עושים (לנשמות) לשמש שמוש ההוא, ונקראים כלי המזבח, וכל אלו הכלים וכל אלו יתדות המשכן כולם נקראים בשמות כלי שמוש לשמש בקדש, ועל זה עומדים כל הממונים הידועים והמרכבות הידועות והרוחות הידועים כל אחד ואחד (במקומו) כראוי לו, ובהיכלות דקדושה שהם היכלות ידועים עומדים כולם בחשבון. (פקודי קנט, ועיין שם עוד)
רבי יוסי אומר, פרי עץ הדר זהו מזבח, (שהוא מלכות), שעושה פירות ומוציא אבים לכל הצדדים... מהו מלמדנו, שמי שחוטא ופוגם במזבח חוטא ופוגם בכל (ז"ס דז"א), כי קשורה כנגד אותו שכפית למעלה, (יסוד דז"א), ועל כן נתקשרו זה בזה (מלכות בז"ס דז"א)... כתוב זאת משחת אהרן ומשחת בניו, מהו מלמדנו, אלא זאת, זהו המזבח, שנמשח על ידי אהרן (שהוא חסד דז"א) שכתוב ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו, ומשחת בניו (שאר ספירות ז"א המשתלשלים מן החסד), כי מכולם נמשח ונתגדל ונתברך ונטהר.
תא חזי, בחג (הסוכות) סובבים את המזבח פעם אחת בכל יום, ולבסוף ז' פעמים. מה מלמדנו, אלא למלך המזמן אורחים ועוסק בהם, והיתה למלך בת יחידה. אמרה לו, אדוני המלך, בשביל האושפיזין אינך משגיח עלי... (ויקרא תיד, ועיין שם עוד)
רבי יוסי פתח, ואבואה אל מזבח אלקים, מי הוא מזבח אלקים, זה הוא המזבח של מעלה (המלכות), שהיא מזבח אלקים, והיינו באר יצחק... (שם תכא, ועיין שם עוד)
אמר רבי אבא שני מזבחות הם למטה, ושני מזבחות הם למעלה. (ב' המזבחות שלמעלה) אחד הוא פנימי מכל, שנקרבת בו קטרת פנימית ודקה, קשר האמונה, וכהן העליון מכל, קושר קטורת זו בקשר האמונה, וזה נקרא מזבח הזהב, ומכאן נקטר ונקשר קשר האמונה (לקשר הכל) בקשר אחד, ואחד הוא, מזבח אחר, שנקרא מזבח הנחשת, וזה הוא מבחוץ, ומיכאל השר הגדול מקריב עליו קרבן ניחוח להקב"ה... (צו פד, ועיין שם עוד)
ואם מזבח אבנים תעשה לי, רבי ישמעאל אומר כל אם שבתורה רשות, חוץ משלשה... כיוצא בו ואם מזבח אבנים תעשה לי, חובה, אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר אבנים שלמות תבנה, רשות, אתה אומר רשות או אינו אלא חובה, תלמוד לומר מזבח אבנים תעשה לי, רשות ולא חובה, ומה תלמוד לומר ואם מזבח אבנים, אלא רצה של אבנים יעשה, של לבנים עושה, והרי דברים קל וחומר לשאר כל הכלים, ומה אם מזבח החמור אם רצה לשנות ישנה, קל וחומר לשאר כל הכלים. לא תבנה אתהן גזית, אין גזית אלא גזוזות שהונף עליהם ברזל, רבי נתן אומר הרי שבנה שתי אבנים גזוזות שהניף עליהם ברזל, שומע אני יהא המזבח כולו פסול, תלמוד לומר לא תבנה אתהן גזית, הן פסולות, ולא המזבח כולו פסול. לא תבנה אתהן גזית, בו אי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים...
כי חרבך הנפת עליה וגו', מכאן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם, והברזל לקצר שנותיו של אדם, אינו רשאי להניף המקצר על המאריך. רבי יוחנן בן זכאי אומר הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה, אבנים שמטילות שלום, והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבני מזבח שאינם לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמר הקב"ה לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאיש, בין איש לאשתו, בין עיר לעיר, בין אומה ולאומה, בין ממשלה לממשלה, בין משפחה למשפחה על אחת כמה וכמה שלא תבא עליו פורענות.
ולא תעלה במעלות על מזבחי, מכאן אמרו עשה כבש למזבח. אין לי אלא עליה ירידה מניין, תלמוד לומר לא תגלה ערותך עליו, הא לא עליה ולא ירידה גרמה, אלא כסוי גורם... אשר לא תגלה ערותך עליו, עליו אי אתה פוסע פסיעה רבה, אבל אתה פוסע פסיעה גסה בהיכל ובקדש הקדשים, שהיה בדין, ומה אם מזבח הקל אסור לפסוע בו פסיעה, ההיכל וקדש הקדשים החמורים דין הוא שאסור לפסוע פסיעה גסה בהן, תלמוד לומר אשר לא תגלה ערותך עליו, בו אי אתה פוסע פסיעה יתירה, אבל אתה פוסע בהיכל ובקדש הקדשים. והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבנים שאין בהם דעת לא לרעה ולא לטובה אמר הקב"ה לא תנהג בהן מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמותו של מי שאמר והיה העולם דין הוא שלא תנהוג בו מנהג בזיון. (יתרו-בחודש פרשה יא)
המזבח צפונה, שהמזבח כולו ראוי להיות צפונה, שאם שחט בראשו קדשי קדשים כשרים, דברי רבי יוסי, רבי יהודה אומר, מחצי המזבח ולצפון כצפון, ומחצי המזבח ולדרום כדרום. (ויקרא פרק ו)
צפונה לפני ה', שהצפון פנוי, דברי רבי אליעזר בן יעקב, המזבח מכוון כנגד הצד פתחו של היכל וכנגד אחד מן הדלתות, משוך כלפי הדרום. רבי יהודה אומר המזבח ממצע באמצע העזרה שלשים ושתים אמה, עשר אמות כנגד פתחו של היכל, אחת עשרה אמה מן הדרום, נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכותליו. אי זהו צפון, מקירו של מזבח צפוני ועד כותל העזרה הצפוני, ואף כנגד המזבח, דברי רבי יוסי ברבי יהודה, רבי אליעזר ברבי שמעון מוסיף אף מכנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה צפוני... (שם פרק ז)
כשהוא אומר בעדה אל יסוד מזבח העולה, שאין תלמוד לומר, אלא ללמד שאין יסוד לפנימי עצמו, וכשהוא אומר בנשיא אל יסוד מזבח העולה, שאין תלמוד לומר, אם את שיריו לא קבל מזבח הפנימי, שירי מזבח החיצון הוא מקבל. דבר אחר וכי יש יסוד לפנימי עצמו, ואם כן למה נאמר אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד, זה יסוד מערבי. (שם נפש פרק ג)
והתניא כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה... (ברכות ה ב)
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'... (שם טו א)
...והמאריך על שולחנו, דלמא אתי עניא ויהיב ליה, דכתיב המזבח עץ שלש אמות גבוה, וכתיב וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה', פתח במזבח וסיים בשלחן, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו, כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. (שם נה א)
...דכתיב אשר על המשכן ועל המזבח סביב, מקיש מזבח למשכן, מה משכן י' אמות, אף מזבח י' אמות... (שבת צב א)
איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף... (פסחים לד א)
...מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששקצום מלכי עובדי כוכבים... (יומא טז א)
בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא, רבי יהודה אומר אני והו הושיעה נא, ואותו יום מקיפין את המזבח שבע פעמים. בשעת פטירתן מה הן אומרים, יופי לך מזבח, יופי לך מזבח, רבי אליעזר אומר לי-ה ולך מזבח... אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי ורבי יוחנן המכותי, כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה, מעלה אליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח... (סוכה מה א)
...שני ספלים של כסף היו שם (במזבח), רבי יהודה אומר של סיד היו, אלא שהיו מושחרין פניהם מפני היין, ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין, אחד מעובה ואחד דק, כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת, מערבי של מים מזרחי של יין, עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא...
כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה, חוץ ממזבח הזהב ומזבח הנחושת מפני שהן כקרקע, דברי רבי אליעזר, וחכמים אומרים מפני שהן מצופין... כל הכלים שבמקדש יש להם שניים וכו', מזבח הנחושת דכתיב מזבח אדמה תעשה לי, מזבח הזהב דכתיב המנורה והמזבחות, ואיתקוש מזבחות זה לזה... אמר ריש לקיש אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל, קל וחומר ממזבח הזהב, מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב כמה שנים אין האור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאין מצוות כרימון, דכתיב כפלח הרימון רקתך, אל תקרי רקתך אלא ריקנין שבך, על אחת כמה וכמה. (חגיגה כו ב)
תנו רבנן כל העולים למזבח עולין דרך ימין ומקיפין ויורדין דרך שמאל, חוץ מן העולה לשלשה דברים הללו, שעולין דרך שמאל וחוזרין על העקב, ואלו הן, ניסוך המים, וניסוך היין ועולת העוף כשרבתה במזרח... תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו, לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה המזבח פגום, שכל מזבח שאין לו לא כבש ולא קרן ולא יסוד ולא ריבוע פסול לעבודה. רבי יוסי בר יהודה אומר אף הסובב. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו, שנאמר חמוקי ירכיך אלו השיתין, כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום. רבי יוסי אומר שיתין מחוללין ויורדין עד תהום, שנאמר... ויבן מגדל בתוכו זה מזבח, וגם יקב חצב בו אלו השיתין. תניא אמר רבי אלעזר בר צדוק לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש שדומה לעיגולי דבילה... (שם מח א)
תנו רבנן מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים, כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל, ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק... (שם נו ב)
אמר רבי אלעזר מזבח, מזיח ומזין מחבב ומכפר, היינו מכפר היינו מזיח, מזיח גזירות ומכפר עוונות... (כתובות י ב)
מזבח העולה הלשכות והעזרות באין מקדשי בדק הבית... (שם קו ב)
דאמר רבי אלעזר כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם, ואמרתם על מה, על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך. (גיטין צ ב)
מנשה קדר את האזכרות והרס את המזבח... (סנהדרין קג ב)
אמר רב יהודה אמר רב שתי טעיות טעה יואב באותה שעה, דכתיב וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח, טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו, טעה שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים, והוא תפס מזבח של שילה, אביי אומר בהא נמי מיטעא טעה, שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, והוא זר היה... (מכות יב א)
דאמר רב חסדא אמר רב מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה, שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח, מה מזבח טעון גניזה, אף אשרה טעונה גניזה... (עבודה זרה נב א)
אמר רבי אליעזר מזבח הפנימי מקדש פסולין, מאי קא משמע לן, תנינא, הניתנין בפנים וכו', אי מהתם הוה אמינא הני מילי דם דחזי ליה, אבל קומץ דלא חזי ליה אימא לא, קא משמע לן. מיתיבי קטרת זרה שעלתה לגבי מזבח תרד, שאין לך מקדש פסולין אלא מזבח החצון בראוי לו, חיצון אין פנימי לא, תריץ הכי, קטרת זרה שעלתה למזבח החיצון תרד, שאין מזבח החיצון מקדש פסולין אלא הראוי לו, והפנימי בין ראוי לו בין שאין ראוי לו, מאי טעמא, האי רצפה והאי כלי שרת. (זבחים כז ב)
תנו רבנן אל יסוד מזבח העולה, ולא יסוד מזבח הפנימי, אל יסוד מזבח העולה, אין לו יסוד לפנימי עצמו, אל יסוד מזבח העולה, תן יסוד למזבח של עולה, או אינו אלא מזבחה של עולה יהא ליסוד, אמר רב ישמעאל קל וחומר, מה שיריים שאין מכפרין טעונין יסוד, תחלת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה יסוד... (שם נא א, וראה שם עוד)
...תנן התם חוט של סקרא חוגרו (למזבח) באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים, מנא הני מילי, אמר רב אחא בר רב קטינא שנאמר והיתה הרשת עד חצי המזבח, התורה נתנה מחיצה להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. תנו רבנן, אל יסוד מזבח זה יסוד דרומי, אתה אומר זה יסוד דרומי או אינו אלא יסוד מערבי, וילמד סתום מן המפורש, אמרת, ילמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל, מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו, אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו... (שם נג א, וראה שם עוד)
קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, רבי יוסי אומר כאילו נשחטו בצפון, רבי יוסי ברבי יהודה אומר מחצי המזבח ולדרום כדרום, מחצי המזבח ולצפון כצפון, אמר רב אסי אמר רבי יוחנן אומר היה רבי יוסי כוליה מזבח בצפון קאי, ומאי כאילו, מהו דתימא בעינן על ירך וליכא, קא משמע לן... והתניא מזבח אדמה תעשה לי, שיהא מחובר מאדמה, שלא יבננו לא על גבי מחילות ולא על גבי כיפין... דתניא רבי יהודה אומר מזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה, ושלשים ושתים אמות היו לו, עשר אמות כנגד פתחו של היכל, אחת עשרה אמה מיכן ואחת עשרה אמה מיכן, נמצא מזבח מכוון כנגד הכל... דתניא רבי יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח וגו', ואת מזבח העולה וגו', מזבח בפתח אהל מועד ולא כיור בפתח אהל מועד, היכן היה נותנו, בין האולם ולמזבח, משוך קימעא כלפי הדרום. מאי קסבר, אי קסבר כוליה מזבח בדרום קאי, נוקמיה מכותל היכל ולדרום בין אולם למזבח, ואי נמי קסבר קדושת היכל ואולם חדא היא נוקמיה מכותל אולם ולדרום בין אולם למזבח... אלא לאו משום דקסבר כוליה מזבח בצפון, כי נמי מוקמית לה מכותל היכל ולצפון הוה ליה בין אולם ולמזבח. ונוקמה מכותל אולם ולצפון בבין אולם ולמזבח, אמר קרא צפונה, שיהא צפון פנוי מכלים.
אמר רב מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולים... שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך, וכי עליו אתה זובח, אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר... רבי יהודה לטעמיה, דאמר מזבח שעשה משה גדול היה, דתניא חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, דברים ככתבן דברי רבי יוסי, רבי יהודה אומר נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע, מה להלן מאמצעיתו היה מודד, אף כאן מאמצעיתו היה מודד. והתם מנלן, דכתיב והאריאל שתים עשרה אמה לכל רוח, או אינו אלא י"ב על י"ב, כשהוא אומר אל ארבעת רבעיו, מלמד שמאמצע הוא מודד. ורבי יוסי כי גמר גזירה שוה בגובהה הוא דגמיר, דתניא ושלש אמות קומתו, דברים ככתבן, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע, מה להלן גובהו פי שנים כארכו, אף כאן פי שנים כארכו. אמר ליה רבי יהודה והלא כבר נאמר ואת החצר מאה אמה וקומה חמש אמות וגו', אפשר כהן עומד על גבי המזבח ועבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ, אמר לו רבי יוסי והלא כבר נאמר ואת קלעי החצר וגו' אשר על המשכן וגו', מה משכן י' אמות, אף מזבח י' אמות, ואומר קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף, ומה תלמוד לומר ה' אמות, משפת מזבח ולמעלה, ומה תלמוד לומר ושלש אמות קומתו, משפת סובב ולמעלה... אמר רבי אלעזר מזבח שנפגם אין אוכלין בגינו שירי מנחה, שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח, וכי אצל המזבח אכלוה, אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר... (שם נח א והלאה)
אמר רב הונא אמר רב מזבח של שילה של אבנים היה, דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר מה תלמוד לומר אבנים אבנים אבנים שלש פעמים, אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון, ואחד של בית עולמים. מתיב רב אחא בר אמי אש שירדה מן השמים בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה, ואם איתא מעיקרא הוא דאיסתלק ליה, הוא דאמר כרבי נתן, דתניא רבי נתן אומר מזבח של שילה של נחושת היה חלול ומלא אבנים... תנן התם וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כמין גמא, מאי טעמא, אמר רב יוסף משום דלא ספק, אמר ליה אביי השתא מקדש ראשון דכתיב ביה יהודה וישראל רבים כחול אשר על שפת הים ספק, מקדש שני דכתיב ביה כל הקהל כאחד ארבע רבוא לא ספק, אמר ליה התם אש של שמים מסייעתן, הכא אין אש של שמים מסייעתן, כי אתא רבין אמר רבי שמעון בן פזי משום בר קפרא שיתין הוסיפו, מעיקרא סבור מזבח אדמה שהוא אטום באדמה, ולבסוף סבור שתיה כאכילה, ומאי מזבח אדמה שהוא מחובר באדמה... אמר רב יוסף לאו היינו דתניא ויכינו את המזבח על מכונותיו, שהגיעו לסוף מדותיו, והכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל, אלא אמר רב יוסף קרא אשכח ודרש, ויאמר דויד זה הוא בית ה' האלקים וזה מזבח לעולה לישראל, כי בית, מה בית ששים אמה, אף מזבח ששים אמה, בשלמא בית מינכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי, אמר רבי אלעזר שראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו... אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד על מקום המזבח...
תנו רבנן קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין, מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין, מנא הני מילי, אמר רב הונא אמר קרא המזבח, כל מקום שנאמר המזבח לעכב, אלא מעתה כיור לרבי וסובב לרבי יוסי ברבי יהודה הכי נמי דמעכב, דכתיב ונתתה אותה תחת כרכוב המזבח מלמטה, ותניא איזהו כרכוב, רבי אומר זה כיור, רבי יוסי ברבי יהודה אומר זה הסובב, אין, דתניא אותו היום נפגמה קרן מזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו, ולא מפני שכשר לעבודה, אלא שלא יראה מזבח פגום, שכל מזבח שאין לו קרן וכבש ויסוד וריבוע פסול...
תנו רבנן איזהו כרכוב, בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי הכהנים אמה... והכתיב תחת כרכובו מלמטה עד חציו, אמר רב נחמן בר יצחק תרי הוו, חד לנוי וחד לכהנים דלא נשתרקו. מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין, אמר רבי מני ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה. תנן התם כבש היה לדרומה של מזבח, אורך שלשים ושתים על רוחב שש עשרה מנא הני מילי, אמר רב הונא אמר קרא ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, שיהא ירך בצפון, ופניו בדרום, אימא ירך בצפון ופניו בצפון... ותנא מייתי לה מהכא, דתניא רב יהודה אומר ומעלותיהו פנות קדים, כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח... שאל רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא את רבי יוסי, אומר היה רבי שמעון בן יוחי אויר יש בין כבש למזבח, אמר לו ואתה אי אתה אומר כן, והלא כבר נאמר ועשית עולותיך הבשר והדם, מה דם בזריקה אף בשר בזריקה... אמר רב יהודה שני כבשים קטנים יוצאין מן הכבש שבהן פונים ליסוד ולסובב, ומובדלין מן המזבח מלא נימא, משום שנאמר סביב, ורבי אבהו אמר רבוע... תנן התם הכבש והמזבח ששים ושתים, הני שיתין וארבעה הוו, נמצא פורח אמה על ידו ואמה על סובב, אמר רבי בר חמא כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה, חוץ מכבשו של מזבח, שהיה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותא. (שם סא ב)
המזבח מקדש את הראוי לו, רבי יהושע אומר כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד, שנאמר היא העולה על מקודה, מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד, אף כל שהוא ראוי לאישים אם עלה לא ירד, רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד, שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח, מה עולה שהיא ראויה למזבח אם עלתה לא תרד, אף כל דבר שהוא ראוי למזבח אם עלתה לא תרד, אין בין דברי רבן גמליאל לדברי רבי יהושע אלא הדם והנסכים... (שם פג א, וראה שם עוד)
אויר מזבח כמזבח דמי או לא, תא שמע כשם שהמזבח מקדש כך כבש מקדש, ואי אמרת אויר מזבח לאו כמזבח דמי, אויר כבש נמי לאו ככבש דמי, היכי מסיק ליה מכבש למזבח... (שם פז ב, וראה שם עוד)
דתניא רבי אלעזר בן שמוע אומר מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט, אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט... (שם קטז ב)
תניא כוותיה דרבי יוחנן דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה, קרן וכבש ויסוד וריבוע בבמה גדולה, ואין קרן ויסוד וכבש וריבוע בבמה קטנה, כיור וכנו בבמה גדולה ואין כיור וכנו בבמה קטנה, חזה ושוק בבמה גדולה, ואין חזה ושוק בבמה קטנה, הפשט וניתוח בגדולה וקטנה, דם מתיר ומפגל בגדולה וקטנה, מומין וזמן בגדולה וקטנה... (שם קכ א, וראה שם עוד)
שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר... (מנחות מט א)
וכמה פגימת המזבח, כדי שתחגור בה צפורן, מיתיבי כמה פגימת המזבח, רבי שמעון בן יוחאי אומר טפח, רבי אליעזר בן יעקב אומר כזית, לא קשיא הא בסידא הא באבנא. (חולין יח א)
תנן התם, תפוח היה באמצע המזבח, פעמים עליו כשלש מאות כור, אמר רבא גוזמא... (שם צ ב)
נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח, פינה את הגחלים הילך, חותה את המאוכלות הפנימיות, ירד הגיע לרצפה הפך פניו לצפון, והלך במזרחו של כבש כעשר אמות, צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלש טפחים מקום שנותנים מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה. ומי הוו אכסדראות בעזרה, והא תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר מנין שאין עושין אכסדראות בעזרה, תלמוד לומר לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך, הכי קאמר לא תטע לך אשרה, לא תטע לך כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך. אמר רב חסדא באכסדראות של בנין... החלו מעלין באפר על גב תפוח, תפוח היה באמצע המזבח, פעמים שהיו עליו כשלש מאות כור, וברגלים לא היו מדשנים אותו מפני שהוא נוי למזבח... (תמיד כח ב)
המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים, עלה אמה וכנס אמה זה היסוד, נמצא שלשים על שלשים. עלה חמש וכנס אמה, זה הסובב, נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה, מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה, נמצא עשרים ושש על עשרים ושש. מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה, נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע מקום מערכה. אמר רבי יוסי מתחלה לא היה אלא כ"ח על כ"ח, כונס ועולה במדה זו, עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים, וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב, כמין גמא, שנאמר (יחזקאל מ"ג) והאריאל י"ב אורך בשתים עשרה רוחב רבוע, יכול שאינו אלא שנים עשר על שנים עשר, כשהוא אומר אל ארבעת רבעיו, מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח, וחוט של סקרא חוגרו באמצע להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים, והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב, ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת. ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין, שהדמים הניתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי יורדין בהן ומתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון. למטה ברצפה באותו הקרן מקום היה שם אמה על אמה וטבלא של שיש, וטבעת היתה קבועה בה, שבו יורדין לשית ומנקין אותו. וכבש היה לדרומו של מזבח שלשים ושתים על רוחב שש עשרה, ורבובה היתה לו במערבו, ששם היו נותנים פסולי חטאת העוף.
אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח מבקעת בית כרם, וחופרין למטה מהבתולה ומביאים משם אבנים שלמות שלא הונף עליהם ברזל, שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה לכל דבר, נפגמה אחת מהן היא פסולה וכולן כשרות, ומלבנים אותן פעמים בשנה, אחת בפסח ואחת בחג, וההיכל פעם אחת בפסח, רבי אומר כל ערב שבת מלבנים אותו במפה מפני הדמים, לא היו סדין אותו בכפיס של ברזל, שמא יגע ויפסול, שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם, והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם, אינו בדין שיונף המקצר על המאריך.
וטבעות היו לצפונו של מזבח ששה סדרים של ד' ד', ויש אומרים ארבע של ו' ו', שעליהן שוחטין את הקדשים. בית המטבחים היה לצפונו של מזבח, ועליו שמנה עמודים ננסין, ורביעין של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהם, וג' סדרים היו לכל אחד ואחד, שבהם תולין ומפשיטין על שולחנות של שיש שבין העמודים... בין האולם ולמזבח כ"ב אמה, וי"ב מעלות היו שם... (מדות פרק ג א והלאה)
תני כל כובשי כבשים עולה אמה וכונס שלש, חוץ מכיבושו של מזבח, שהוא כמתלקט עשרה טפחים מתוך שלש ושליש אצבע, שהמזבח עשר אמות, וכיבושו שלשים ושתים... (עירובין מז א)
רבי שילה דכפר תמרתה בשם רבי יוחנן טעמא דרבי אליעזר וצפית אותו זהב טהור וגו', התורה קראת אותו קרקע עד כדון כמזבח הזהב, מזבח העולה מנין, ודין הוא, מה אם מזבח הזהב שהוא אמה על אמה את אמר קרקע, מזבח העולה שהוא חמש על חמש לא כל שכן, אית דבעי מימר רבוע רבוע, מה כאן קרקע אף כאן קרקע. אמר רבי הילא טעמא דרבנן המזבח עץ ג' אמות גובה וגו', התורה קראת אותו מיטלטל. עד כדון מזבח העולה, מזבח הזהב מנין, ודין הוא, מה אם מזבח העולה שהוא ה' על ה' את אמר מיטלטל, מזבח הזהב שהוא אמה על אמה לא כל שכן... וחכמים אומרים מפני שהן מצופין, לא ציפוי שהוא עומד מחמתו הוא, לא כן אמר רבי שמעון בן לוי בשם רבי הושעיה כעובי דינר גורדיינון היה בו... (חגיגה כב ב)
תני רבי יהודה אומר השית היה נקוב עד התהום, מה טעמא, ויעזקהו ויסלקהו ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו זה ההיכל, ויקב חצב בו, זה המזבח, וגם יקב זה השית, רבי שמעון אומר מעשה שמים היו, לפי שהיו מעשה שמים יכול לא יהו נאים כמעשה ידי אומן, תלמוד לומר חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אומן, נאים היו יותר ממעשה ידי אומן... (סוכה כ ב)
אמר רבי יהודה בן פזי מלא תרווד אחד נטל הקב"ה ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון, אמר הלואי ייברא ממקום המזבח ותהא לו עמידה, הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, וכתיב מזבח אדמה תעשה לי, מה אדמה שנאמר להלן מזבח, אף כאן מזבח. (נזיר לה ב)
...אמר דוד הריני מעבירן לפני המזבח, וכל מי שהמזבח קולטו הרי הוא שלי, והעבירון לפני המזבח, ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו... (קדושין מב ב)
אמר רבי יוחנן מצבה כל שהוא יחידית, מזבח כל שאבניו מרובות, חזקיה אמר מצבה כיון שפגמה ביטלה, מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן... (עבודה זרה כז ב, וראה שם עוד)
מן האדמה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בן נחמן אמרו, ממקום כפרתו נברא, הדא מה דכתיב (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי, אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו ממקום כפרתו, והלואי יעמוד. (בראשית טו ט)
ויבן שם מזבח לה', אמר רבי אלעזר ג' מזבחות בנה, אחד לבשורת ארץ ישראל, ואחד לקנינה, ואחד שלא יפלו בניו בעי... (שם לט כד)
רבי יצחק פתח (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי וגו', אמר רבי יצחק מה אם זה שבנה מזבח לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה... (שם מח ד)
רבי יצחק פתח מזבח אדמה תעשה לי וגו'... ומה אם זה שבנה מזבח לשמי הרי אני נגלה עליו ומברכו, יעקב שאיקונין שלו קבועה בכסאי על אחת כמה וכמה... (שם פב ב)
רבי פנחס פתר קראי במזבח, מה הזאב הזה חוטף, כך היה המזבח חוטף את הקרבנות, בבקר יאכל עד, (במדבר כ"ח) את הכבש אחד תעשה בבקר, ולערב יחלק שלל, ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. (שם צט ג)
אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן... למעלן במלקחים לקח מעל המזבח (ישעיה ו') למטן מזבח אדמה תעשה לי... (שמות לד ד)
...בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו התקין הקב"ה שני כבשים... שבשעה שהיו ישראל מקריבין תמיד על גבי המזבח וקורין את המקרא הזה צפונה לפני ה', זוכר הקב"ה עקדת יצחק... (ויקרא ב י)
ואש המזבח תוקד בו, אמר רבי פנחס ואש המזבח תוקד עליו אין כתיב כאן, אלא תוקד בו, האש היתה מתוקד בו. תני בשם רבי נחמיה קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו, עצו לא נשרף, ונחושתו לא ניתך, אם תאמר דהיה גלד, תני בשם רבי הושעיה כעובי דינר גרדיון היה בו, אמר רבי שמעון בן לקיש, אף במזבח הקטרת כן, שנאמר ועשית מזבח מקטר קטורת, מתקטר בקטורת אין כתיב כאן, אלא מקטר קטורת, המזבח היה מקטיר את הקטורת... (שם ז ה)
כתיב ויבן שאול מזבח לה' אותו החל לבנות מזבח, כמה מזבחות בנו ראשונים, נח אחד, אברהם אחד, יצחק אחד, יעקב אחד, משה אחד, יהושע אחד, ואתה אומר אותו החל, אלא אותו החל להיות ראש במלכים, אמר רבי על ידי שנתן נפשו על הדבר הזה העלה עליו הכתוב כאילו אותו החל לבנות מזבח לה'. (שם כה ח)
...מזבח הנחושת שהיה עומד בחצר היו מסירין את הדשן מעליו והיו פורשים עליו בגד ארגמן להבדיל בינו ובין כליו הנתונין עליו, הדא הוא דכתיב ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן, מזבח העולה לפי שלא היו בפנים לא היו מכסין אותו בתכלת אלא בארגמן, למה בארגמן, שהוא היה אורג את ישראל מן החטא, שעליו היו מקריבין תמידין בכל יום וחטאות ואשמות ועולות ושלמים, ואחר שהיו מכסין אותו נותנין עליו כליו, שנאמר ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו וגו'. (במדבר ד יז)
ולא תעלה במעלות על מזבחי וגו', והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים שאין בהם דעת לא לטובה ולא לרעה הזהירך הקב"ה לא לנהוג בהן מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמותו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, כי חרבך הנפת עליה ותחללה, מכאן אמרו המזבח נברא לאריכות ימיו של אדם, והברזל נברא לקצר ימיו, אינו דין שיניף המקצר על המאריך, רבי יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר אבנים שלמות תבנה, אבנים שמטילין שלום בין ישראל לאביהן שבשמים, והרי קל וחומר, ומה אבני מזבח שלא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות שלום אמרה תורה לא תניף עליהן ברזל, והמטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו על אחת כמה וכמה שיאריכו ימיו ושנותיו. (יתרו יז)
ועשית את המזבח עצי שטים, אמר לו הקב"ה למשה אמור להם שיעשו מזבח העולה שיהא מכפר על עונותיהם של בני, שכך התניתי עם אברהם אביהם שאם יחטאו בניו על ידי קרבנות אני מכפר להם... עצי שטים בזכות אברהם, שנאמר (בראשית י"ח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, שטים, הם עשו שטות והכעיסוני בעגל, יבאו עצי שטים ויכפרו על שטותן, דבר אחר שטים, ש' שלום, ט' טובה, י' ישועה, מ' מחילה. חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו, הם קבלו את הלוחות שכתוב בהן עשרת דברות חמשה על הלוח הזה וחמשה על הלוח הזה, ושלש אמות קומתו כנגד שלשה גואלין, שנאמר ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו'). ויעש קרנותיו על ארבע פנותיו, לכפר על אומה שרוממתיה בארבע קרנות, מסיני קרן שלהם, שנאמר (תהלים קמ"ד) וירם קרן לעמו, קרן תורה קרנים מידו לו ושם חביון עוזו (חבקוק ג'), וקרן כהונה, שנאמר (תהלים צ"ב) ותרם כראם קרני, וקרן מלכות, שנאמר (שמות ל"ד) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. (תרומה י)
...ולמה היה ציפויו נחושת, לכפר על מצח הנחושת, שנאמר (ישעיה מ"ח) וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה. את מוצא מזבח שעשה משה היה חביב לפני הקב"ה יותר ממזבח העולה שעשה שלמה, תדע לך שבשעה שבנה שלמה בית המקדש בנה מזבח העולה, שנאמר (מלכים א' ג') אז יעלה שלמה אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא, ולפי שהיה ידוע שמזבח הנחשת שעשה משה היה חביב לפני הקב"ה, הוציא שם המזבח שבנה מזבח הנחשת, שנאמר ויעש את מזבח הנחושת עשרים אמה... (שם יא)
...והאש תוקד על המזבח תמיד, הוא מכפר על עונותיהם של ישראל, ומהו מזבח, מ' מחילה שמוחל על עונותיהם, ז' זכות שמזכה אותם לעולם הבא, ב' ברכה שמביא להם הקב"ה במעשה ידיהם, ח' חיים שהן זוכין לחיי עולם הבא, העוזב כל אלו המחילה והזכות והברכה והחיים והולך ועובד עבודת גלולים שורפו אשו הגדול, כמו שנאמר (דברים ד') כי ה' אלקיך אש אוכלה... אבל אם חוזר בתשובה האש המוקד על המזבח יכפר עליו ויכפר אשו של גיהנם, ולא עוד אלא שכל ישראל נימולים באין לגן עדן... (צו יד)
אתה מוצא שהזקנים אחד משלש עשרה דברים שבהן כתובים לשמו של הקב"ה, אלו הן... המזבח מנין, שנאמר מזבח אדמה תעשה לי... (בהעלותך יא)
ועשית מזבח, אחד זהב ואחד נחשת, מזבח הזהב נמשל בנפש של אדם, מזבח נחושת בגופו של אדם, כשם שהזהב יקר מן הנחושת כך הנפשות יקרות מן הגוף, אבל בכל יום ויום היה מקריב כהן מה שנגד עליהם מן הקדש, כן צריך האדם לעבוד פני אדון העולמים תמיד בנפשו ובגופו. כשם שהגוף אוכל כך מזבח הנחושת היה למאכל. כשם שהנשמות אינם ניהנות אלא מן הרוח, לכך לא היה נקרב במזבח הזהב אלא קטורת סמים דבר העשוי לריח.
למה יש קרנות במזבח, אלא שכל החיות טהורות בין המקריבין למזבח בין שאין מתקרבין אבל מקרין ומפריס. ועוד למה גזר הקב"ה לעשות קרבנות (קרנות?) למזבח, אלא רצה הקב"ה ללמדנו אם מקריבים לו קרבנות בצדקה הוא מהדף ומאבד ומכניע צריהם ואינן מניחין להזיק אותם, שכן כתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק (תהלים ע"ה), ואם לאו הוא רודף ודוחף אותם מפניו, שכן כתיב ונתתי את עריכם חרבה ולא אריח בריח ניחוחכם... (שם יא)
תנו רבנן שני מזבחות הן, אחד זהב ואחד נחשת, מזבח הזהב נמשל בנפשו שלאדם, ומזבח הנחשת בגופו של אדם, מזבח הזהב היה מונח בפנים בקדש שלקודש, ומזבח הנחשת היה מונח בחצר של קודש, מזבח הזהב לא היה נראה לעם, ומזבח הנחשת היה נראה, מזבח הזהב היה יקר ממזבח הנחשת... כשם שהזהב יקר מן הנחשת, כך הנפש יקרה מן הגוף, וכשם שהיו מקריבין בכל יום ויום קרבן לפני הקב"ה על מזבח הנחשת, כך צריך אדם להתודות ולבקר מעשיו בכל יום ויום לפני אדון עולמים תמיד ולעבוד אותו בנפשו וגופו. ולמה חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, כנגד חמש הרגשות שבאדם, עין ואוזן ואף וטעם ומישוש, דבר אחר כנגד מה שברא הקב"ה בבריאת עולם, ביום החמישי ברא מן המים דגים ועופות ושרצים וכל חיות שבים, ויש בהן חמש הרגשות, רבוע יהיה המזבח, למה, כנגד ארבע פנות העולם מזרחה וימה וצפונה ונגבה, דבר אחר כנגד ארבע מדות טובות, אמונה צדקה חסידות ואריכות רוח. דבר אחר כנגד ארבע מדות שבאדם, אזנים ועינים שלתבונה הן שומעין ורואין, אפים וטעם שלמזון הגוף הן, ולמה שלש אמות קומתו, כנגד שלשה חילין בנפש, מחשבה ותאוה ואף, דבר אחר כנגד שלשה חלקים שבאדם, ראש ולב ובטן... מזבח שעשה משה ושעשה שלמה ושעשו בני הגולה ושעתיד ליעשות כולן עשר אמות גובה כל אחד ואחד, וזה הכתוב בתורה ושלש אמות קומתו, מקום המערכה בלבד. ומזבח שעשו בני הגולה וכן העתיד להבנות מדת ארכן ורחבן שלשים ושתים אמות על שלשים ושתים אמות, עשר אמות שלגובה המזבח מהן באמה בת חמשה טפחים, ומהן באמה בת ששה טפחים, וכן הוא אומר ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח (יחזקאל מ"ג י"ג) מלמד שיש בו שתי אמות, אמה חסירה טפח ואמה שווה, נמצא גובה כל המזבח שמונה וחמשים טפח. חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו יצא מהן אמה מכאן ואמה מכאן לקרנות, ואמה מכאן ואמה מכאן מקום רגלי הכהנים, נשתייר מקום המערכה אמה על אמה. אמרו מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין, ובלבד שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות, כשיעור מקום המערכה שלמזבח מדבר, אבל קרנות ויסודו ורבועו מעכבין... גובה כל קרן וקרן חמשה טפחים ורבוע כל קרן אמה על אמה, וכולן חלולין, דתניא קרנות המזבח חלולות היו, שנאמר ומלאו כמזרק כזויות מזבח... (שמות כז א, וראה שם עוד)
מזבח העולה היה יסוד שלו מהלך על כל פני מערב ועל כל פני צפון, ואינו במזרח רק חצי אמה ובדרום חצי אמה, והטעם, שהרי במערב היו שרויים בנימין ואפרים ומנשה, שלא חטאו ביוסף הצדיק, שהוא צדיק יסוד עולם, לכן על כל פני מערב היה יסוד, ובצפון היו שרויים דן ואשר ונפתלי בני השפחות שלא היו שונאים ליוסף, לכן גם כן היה לו יסוד, מזרח היה יהודה יששכר זבולון בני לאה, היו שונאים גמורים ליוסף, אבל יהודה עשה קצת הצלה, שנאמר מה בצע וגו', לכן בשבילו היה חצי אמה יסוד, ובדרום היה ראובן ושמעון וגד, והנה שמעון שונאו גמור, אבל ראובן עשה קצת הצלה, ובפרט גד היה בן זלפה שלא היה כלל שונא ליוסף, לכן היה גם כן חצי אמה יסוד. (ויקרא)
והיתה הרשת - ותיתן יתה תחות סובבי מזבחא מלרע ותהי מצרתא עד פלגות מדבחא, ואין נפיל גומא או גומרא דאשא מעליוי מדבחא נפיל עילוי קנקל, ולא ימטי לארעא, ונתבין יתיה כהנוי מעילוי קנקל ומהדרין יתיה על מדבחא. (שמות כז ה)
וצפית אותו נחושת - לכפר על עזות מצח, שנאמר (ישעיה מ"ח) ומצחך נחושה. סירותיו - כמין יורות, לדשנו - להסיר דשנו לתוכה, ויעיו - כתרגומו מגרפות שנוטל בהם הדשן, והן כמין כסוי הקדרה של מתכת דק ולו בית יד. ומזרקותיו - לקבל בהם דם הזבחים, ומזלגותיו - כמין אונקליות כפופים ומכה בהם בבשר ונתחבים בו ומתהפכין בהן על גחלי המערכה. ומחתותיו - בית קבול יש להם ליטול בהן גחלים מן המזבח לשאתם על מזבח הפנימי לקטרת. מכבר - לשון כברה, כמין לבוש עשוי לו למזבח עשוי חורין חורין כמין רשת. כרכב המזבח - סובב, כל דבר המקיף סביב בעגול קרוי כרכב... אבל סובב להלוך רגלי הכהנים לא היה למזבח הנחשת, אלא על ראשו לפנים מקרנותיו, וכן שנינו בזבחים אי זהו כרכוב בין קרן לקרן, והיה רוחב אמה ולפנים מהן אמה של הלוך רגלי הכהנים, שתי אמות הללו קרויים כרכוב. ודקדקנו שם, והכתיב תחת כרכוב המזבח מלמטה, למדנו שהכרכוב בדפנו הוא ולבוש המכבר תחתיו, ותירץ המתרץ תרי הוו, חד לנוי וחד לכהנים דלא ישתרגו, זה שבדופן לנוי היה, ומתחתיו הלבישו המכבר והגיע רחבו עד חצי המזבח, נמצא שהמכבר רחב אמה, והוא היה סימן לחצי גבהו להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים, וכנגדו עשו למזבח בית עולמים דוגמת חוט הסקרא באמצעו, וכבש שהיו עולין בו, אף על פי שלא פירשו בענין זה כבר שמענו בפרשת מזבח אדמה תעשה לי, לא תעלה במעלות, לא תעשה לו מעלות בכבש שלו, אלא כבש חלק, למדנו שהיה לו כבש. ומזבח אדמה הוא מזבח הנחשת, שהיו ממלאין חללו אדמה במקום חנייתן, והכבש היה בדרום המזבח מובדל מן המזבח מלא חוט השערה, ורגליו מגיעין עד אמה סמוך לקלעי החצר שבדרום, כדברי האומר י' אמות קומתו, ולדברי האומר דברים ככתבן ג' אמות קומתו, לא היה אורך הכבש אלא י' אמות, כך מצאתי במשנה מסכת מדות... (שמות כז ב והלאה)
והוציא את הדשן - הצבור בתפוח כשהוא רבה ואין מקום למערכה מוציאו משם, ואין זה חובה בכל יום, אבל התרומה חובה בכל יום... (ויקרא ו ד)
מזבח - של אבנים הרבה, מצבה - של אבן אחת, והיא בימוס ששנויה במשנה... לא תעשון כן - אזהרה למוחק את השם, ולנותץ אבן מן המזבח או מן העזרה... (דברים יב ג וד)
אשר שנא - מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שנא, כי חק היתה (המצבה) לכנענים, ואף על פי שהיתה אהובה בימי האבות, עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלה חק לעבודת אלילים. (שם טז כב)
ואת מזבח הנחשת - אי אפשר לומר של משה, שהרי נגנז, ואי אפשר לומר של שלמה, שהיה מאבן ואי אפשר להזיזו, אלא צריך לפרשו בכיור, ומכונות של נחושת שהיו צרכי המזבח, וסלקם שלא יפסיקו בין המזבח לבית, וכן ביחזקאל נקראו כלי שיר מזבח הנחושת. (מלכים ב טז יד)
...והנה אם אמרנו כי אין צורך לכבש כאשר אמרו קדמוננו, בעבור ששלש אמות קומה, הנה מה יעשו המכחישים במזבח שעשה שלמה שהיתה קומתו עשר אמות... (שמות כז א)
ויקרא בשם ה' - ...והנכון שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם המודיע אלקותו לבני אדם, כי באור כשדים היה מלמדם ולא רצו לשמע... (בראשית יב ח)
...ועל דעת רבותינו במזבחות שהם הנעשים במשכן ובמקדש הזכיר מצות המזבחות באדמה ובאבנים, לאמר שיעשו גם כן המזבחות לשם לבדו, ושם יזבחו העולות והשלמים ולא לשדים על פני השדה... (שמות כ כא)
וטעם ואם מזבח - במצות חובה לומר אם יגיע זמנן שתזכו לרשת הארץ ולבנות לי מזבח אבנים בבית הבחירה, השמר שלא תבנה אתהן גזית, שתחשוב לעשות כן למעלת הבנין. ודעת רבי אברהם שהמצוה על מזבח הברית שבסדר ואלה המשפטים... (שם שם כא)
ולא תעלה במעלות - בעבור כי התחיל לצוות במזבח, השלים מצותו ולא איחר זה עד צוותו בדברי הקרבנות בתורת כהנים... ורבי אברהם אמר בכאן שלא ישאר הנפסל מן האבן באשפתות והמקצת בנוי במזבח השם, או שלא ילקח ממנה לעשות מזבח לעבודה זרה, כי עובדיה יעשו כן אולי יצליחו. והרב אמר במורה הנבוכים שהיא הרחקה שלא יבאו לעשות בהן צורה, ותהיה אבן משכית, כי היה כן מנהג עובדי עבודה זרה. ואני אומר, כי טעם המצוה בעבור היות הברזל חרב, והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך, והנה עשו אשר שנאו השם הוא היורש החרב... ולכן לא יובא בית ה', וזה הטעם שהזכיר הכתוב אמר לא תבנה אתהן גזית, כי בהניפך אליהם שום ברזל לעשותו כן הנפת עליה חרבך המרצח... ואם בא לסתת אותם בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו הרי זה מותר, אף על פי שאינן שלמות, וזה ישבר טעמו של רבי אברהם, גם טעם הרב בעבור זה איננו נכון... (שם שם כג)
ויחטא את המזבח - רש"י, ואם כן הכתוב יספר כי בזה נתקדש וראוי לכפר עליו מכאן ואילך, וזה כענין שנאמר ביחזקאל שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אותו ומלאו את ידיו ויכלו את הימים, והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם, ורציתי אתכם נאם ה'. וילמד בכאן כי בדם נעשה זה, ואין הקטרת האמורים מעכבת בחנוך המזבח, שכן לדורות אינה מעכבת בכפרה... (ויקרא ח טו)
...ואולי נאמר, שהחזיקו הכנענים במצבות, ולא היה להם בית עבודה זרה שאין שם מצבה להקטיר עליה ולצוק שמן על ראשה, וכענין שנאמר בבעל ויוציאו את מצבות בית הבעל, אבל המזבחות היו במקצתן להקריב גם בהם. והנראה בעיני, כי היו הכנענים השטופים בעבודה זרה עושים בכל בתי אלהיהם מזבח להקריב עליו הקרבנות, ואבן גדולה מוצבת על פתח הבית לעמוד עליה הכומרים עכו"ם, ואילן נטוע חוצה לה לאשר דרך הבאים שם, וגם היום עושים כן. והנה השם הנכבד מאס כל מעשיהם ואסר המצבה והאשרה, ולא השאיר רק המזבח שהוא צורך הקרבנות, אשר הוא יתברך צוה בהם, והיו נחת רוח לפניו... (דברים טז כב)
המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר זה מזבח לעולה לישראל, ובמקדש נעקד יצחק אבינו, שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה, ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו, אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי. ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא. מדות המזבח מכוונות הרבה, וצורתו ידועה איש מאיש, ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו, ואין להוסיף על מדתו ולא לגרע ממנה. ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד העיד להן על מקום המזבח, ואחד העיד להן על מדותיו, ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות אף על פי שאין שם בית.
מזבח שעשה משה ושעשה שלמה ושעשו בני הגולה ושעתיד להעשות, כולן עשר אמות גובה כל אחד מהן, וזה הכתוב בתורה ושלש אמות קומתו מקום המערכה בלבד. ומזבח שעשו בני הגולה וכן העתיד להבנות מדת ארכו ורחבו ל"ב אמות על ל"ב אמות. י' אמות של גובה המזבח מהן באמה בת ה' טפחים, ומהן באמה בת ששה טפחים, ושאר כל אמות הבנין באמה בת ששה טפחים. וגובה כל המזבח נ"ח טפחים.
וכך היתה מדתו וצורתו: עלה ה' טפחים וכנס חמשה טפחים, זהו יסוד, נמצא רוחב שלשים אמה ושני טפחים על רוחב שלשים אמה ושני טפחים. עלה שלשים טפחים וכנס חמשה טפחים, זהו סובב, נמצא רחבו שמונה ועשרים אמה, וארבעה טפחים על כ"ח אמה וד' טפחים. עלה י"ח טפחים וכונס לקרן זוית של הי"ח בנין חלול מרובע לכל ארבע קרנות, ומקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה סביב, וכן מקום רגלי הכהנים אמה סביב, נמצא מקום המערכה רוחבו עשרים וארבע אמות, וארבעה טפחים על עשרים וארבע אמות וארבעה טפחים.
גובה כל קרן וקרן חמשה טפחים, ורבוע כל קרן אמה על אמה, וארבע הקרנות חלולות היו מתוכן, וגובה מקום המערכה י"ח טפחים, נמצא חצי גובה המזבח כ"ט טפחים מסוף הסובב ולמטה. וחוט של סקרא היה חוגר באמצע המזבח, (כששה טפחים מסוף הסובב ולמטה), להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים, ונמצא גובהו מן הארץ עד מקום המערכה תשא אמות פחות טפח.
יסוד המזבח לא היה מקיף מארבע רוחותיו כמו הסובב, אלא היה היסוד משוך כנגד כל רוח צפון ומערבי, ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת, וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד, ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין, והן הנקראין שיתין, ושהדמים יורדין בהן ומתערבין באותה הקרן באמה ויוצאין לנחל קדרון.ולמטה ברצפה באותו הקרן היה מקום אמה על אמה, וטבלא של שיש, וטבעת קבועה בה שבו יורדין לשיתין ומנקין אותו.
ועושין במקדש כלים, מזבח לעולה ולשאר הקרבנות, וכבש שעולים בו למזבח, ומקומו לפני האולם משוך לדרום... (בית הבחירה א ו)
המזבח אין עושין אותו אלא בנין אבנים גזית, וזהו שנאמר בתורה מזבח אדמה תעשה לי, שיהיה מחובר באדמה, שלא יבנוהו על גבי כיפין ולא על גבי מחילות, וזה שנאמר ואם מזבח אבנים, מפי השמועה למדו שאינו רשות אלא חובה. כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הצפורן כסכין של שחיטה הרי זו פסולה לכבש ולמזבח, שנאמר אבנים שלמות תבנה את מזבח ה'. ומהיכן היו מביאין אבני מזבח, מן בתולת הקרקע חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובנין, ומוציאין ממנו האבנים או מן הים הגדול, ובונין מהן... כל אבן שנגע בה הברזל אף על פי שלא נפגמה פסולה לבנין המזבח ובנין הכבש, שנאמר כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, והבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש לוקה, שנאמר לא תבנה אתהן גזית, והבונה אבן פגום עובר בעשה. אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל אחר שנבנית במזבח או בכבש אותה האבן פסולה והשאר כשירות. ומלבנין את המזבח פעמים בשנה בפסח ובחג וכשמלבנים אותן מלבנין במפה אבל לא בכפיס של ברזל, שמא יגע באבן ויפסול.
אין עושים מדרגות למזבח, שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי, אלא בונין כמו תל בדרומו של מזבח מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ, והוא הנקרא כבש, והעולה במעלות על המזבח לוקה, וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח או ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה ולוקה, שנאמר ונתצתם את מזבחותם וגו', לא תעשון כן לה' אלקיכם. (שם שם יג והלאה)
וכבש היה בנוי לדרומו של מזבח, ארכו שלשים ושתים אמה על רוחב ט"ז אמה, והיה אוכל בארץ שלשים אמה מצד המזבח ופורח ממנו אמה על היסוד ואמה על הסובב, ואויר מעט היה מפסיק בין הכבש למזבח, כדי ליתן האיברים למזבח בזריקה, וגובה הכבש תשע אמות פחות שתות עד כנגד המערכה. ושני כבשים קטנים יוצאים ממנו, שבהם פונים ליסוד ולסובב ומובדלין מן המזבח כמלא נימא, וחלון היתה במערבו של כבש אמה על אמה ורבובה היתה נקראת, שבה נותנין פסולי חטאת העוף עד שתעובר צורתה ותצא לבית השרפה. ושני שולחנות היו במערב הכבש, אחד של שיש שנותנין עליו את האברים, ואחד של כסף שנותנין עליו כלי השרת.
כשבונין המזבח בונין אותו כולו אטום כמין עמוד, ואין עושין בו חלל כלל, אלא מביא אבנים שלמות גדולות וקטנות, ומביא סיד וזפת וקונייא וממחה ושופך לתוך מלבן גדול כמדתו, ובונה ועולה ונותן בתוך הבנין גוף של עץ או אבן בקרן דרומית מזרחית כמדת היסוד, וכן נותן בתוך כל קרן וקרן עד שישלים הבנין, ויסיר הגופים שבתוך הבנין, כדי שתשאר קרן דרומית מזרחית בלא יסוד, וישארו הקרנות חלולים. ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין, וכל מזבח שאין לו קרן יסוד וכבש וריבוע הרי הוא פסול, שארבעתן מעכבין, אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אינן מעכבין, והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר.
מזבח שנפגם מבנינו אם נפגם מבנינו טפח פסול, פחות מטפח כשר, והוא שלא יהיה בנשאר אבן פגומה. (בית הבחירה ב א והלאה)
המזבח קולט, שנאמר בהורג בזדון מעם מזבחי תקחנו למות, מכלל שההורג בשגגה אינו נהרג במזבח, ולפיכך ההורג בשגגה וקלטו מזבח והרגו שם גואל הדם הרי נהרג עליו, כמי שהרגו בתוך עיר מקלט. אין קולט אלא גגו של מזבח בית העולמים בלבד, ואין קולט אלא כהן ועבודה בידו, אבל זר או כהן שאינו עובד בשעה שנהרג, או שהיה עובד ולא היה על גגו של מזבח אלא סמוך לו או אוחז בקרנותיו אינו נקלט, וכן מי שקלטו המזבח אין מניחין אותו שם, אלא מוסרין לו שומרין ומגלין אותו לעיר מקלטו. במה דברים אמורים במחוייב גלות, אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בדין המלכות, או מבית דין שלא יהרגוהו בהוראת שעה, וברח למזבח ונסמך לו, ואפילו היה זר, הרי זה ניצל, ואין לוקחין אותו מעם המזבח למות לעולם, אלא אם כן נתחייב מיתת בית דין בעדות גמורה והתראה כשאר כל הרוגי בית דין. (רוצח ה יב)
נבוב לוחות - חלול, ונתון לתוך המכבר העולה עד חצי המזבח, וכשנוסעים מגביהים המזבח בבדים הקבועים בשפת המכבר, והעפר שבתוכו נופל בין נקבי המכבר שהיה כמעשה רשת. (שמות כז ח)
שלא נבנה המזבח מאבנים שיגע בהן ברזל, שנאמר לא תבנה אתהן גזית פרוש גזית הוא כשפוסלין מן האבן בכלי ברזל, ואם נבנה באבני גזית פסול. משרשי המצוה שנקבע בנפשותינו מיום עשותו שבסבתו תהא לנו מחילת העון, והברכה והשלום אחרי כן, ועל כן לזכר זה הדבר נצטוינו שלא לעשות בו דבר בכלים המוכנים להשחתה, וזהו הברזל שכורת ומוכן תמיד לשפך דם. וכבר הקדמתי לך כי האדם נפעל לפי פעולותיו, ומחשבותיו הולכות לעולם אחרי מעשיו, על כן ראוי לנו לעשות דמיונות הפעולות כפי כוונת הדברים. דיני המצוה כגון מהיכן היו מביאין אותן האבנים שבונין בהן המזבח, שאמרו ז"ל כי מן בתולת קרקע או מן הים הגדול היו מביאין אותן, ודין אם נגע ברזל באבן אחר שנבנית במזבח אם פסולות או היא לבדה פסולה... (יתרו מצוה מ)
שלא לעלות על המזבח במדרגות, כדי שלא יעשה פסיעות גסות בעלותו, שנאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו. אלא כשהוא עולה שם מהלך בנחת וביראה עקב בצד אגודל. משרשי מצוה זו מה שכתבנו במצוה הקודמת לה, לקבע בנפשותינו יראת המקום וחשיבותו, ועל כן הוזהרנו שלא לנהג שם קלות ראש בשום ענין, והכל יודעים שהאבנים לא יקפידו בשום בזיון שאינן רואות ולא שומעות, אלא כל הענין לתת בלבנו ציור ביראת המקום וחשיבותו וכבודו הגדול, כי מתוך הפעולה הלב נפעל... (שם מצוה מא)
ודין מזבח שקולט כמו עיר מקלט רוצח בשגגה, ודוקא גגו, ובמזבח בית עולמים, ודוקא כהן ועבודה בידו, אבל לא אחר, ולא היו מניחין אותו שם אלא לשעה, ואחר כך מוסרין לו שומרין ומוליכין אותו לעיר מקלטו. ובמה דברים אמורים במחויבי גלות מן הדין, אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בהוראת שעה וברח למזבח ונסמך, ואפילו הוא זר הרי זה ניצל, ואין לוקחין אותו מעל המזבח לעולם... (מסעי מצוה תי)
נבוב לוחות - נבוב עולה ס', שעד ס' אמות יכולים להוסיף על המזבח. (שמות כז ח)
מזבח הנחושת - שעשה שלמה ותחתיו בנין אבנים שלמות, ורק מצופה נחושת. (מלכים א ח ס)
ויבן שם מזבח - זכר למזבח שנעקד עליו, ולרלב"ג בנה המזבח שתתמיד לו הנבואה. (בראשית כו כה)
מזבח אדמה תעשה - והודיעם שבדבר קל ישיגו השפעתו והצלחתו, וזו אינה מצוה כי אם הגדת העתיד, ואלו יהיו בכל המקום אשר אזכיר את שמי, בנוב או בבית עולמים, ולא בכל מקום אשר תראה. כי חרבך הנפת - ולאבן כספי לומר שהטבעי נכבד מן המלאכותי, כי הטבעי בחכמת ה'. לא תגלה ערותך - אפשר לומר שציוה לא לעשות המזבח מזהב וכסף, כי בזה מגלה ערותו שהוא נוטה לדרכי עבודה זרה. (שמות כ כא)
המזבח - בה"א הידיעה, כי ישראל מחכים לו שיוכלו להקריב כדרך שהקריבו הקדמונים. חמש אמות - שיוכלו לזבח עליו רק פר אחד, ושלא יהיה כבד מדי. כרכב - שלא יפול מהאש למטה, והמזבח מצופה נחושת מלשון השחתה, רמז למות והפסד העוברים על כל אדם, ולא זכר פה כבש ויסוד, כי היה קטן שיוכלו שאתו. (שם כז א והלאה)
ועשה שם מזבח - הודאה על שקיים ההבטחה, כברכת שעשה לי נס. (בראשית לה א)
לפני האלקים - לפני המזבח שעליו הקריבו, אולי מזבח שבנה משה באבדן עמלק או זולתו, ואכילה לפני המזבח כענין לפנים מן הקלעים. (שמות יח יב)
ולא תעלה במעלות - אף על פי שלא אטריחך במלאכות לשכני בתוככם, השמר מלנהוג קלות ראש במזבח. (שם כ כג)
נבוב לוחות - בלי מכסה ושולים, והאש תוקד על האדמה. (שם כז ח)
...וזה שאמרו רז"ל אדם ממקום כפרתו נברא, ואמרו גם כן שצבר עפר מכל העולם ובראו, כי מקום המזבח כולל את כל העולם, כי שם ראשי בחינות חלקי העולם, ועל כל זה אמר לך אתננה... (בראשית כח יג)
...ולהיות שעל ידי זה יתחבר האדם אל מקורו שנפרד ממנו, על כן בחר ה' שיהיה על המזבח שהוא במקום שער השמים, מקום התחברות העולם הזה אל העליון, כי משם יורד שפע העליון לארץ, ונצטוינו שיהיה מזבח אדמה, כי האדם עפר מהאדמה, וכמו שאמרו חז"ל בבראשית רבה י"ד ממקום כפרתו נברא האדם, ואדמתו ממקום חבור קדושתו, וגם תקל לקנות שם קדושה, ולרמוז לכך אמר אדם כי יקריב. (ויקרא א ב)
ואמר הכתוב מזבח אדמה תעשה לי, פירוש כי יש לך לעשות מזבח אדמה דוקא, מפני שהאדמה מסולקת מן החיצוניות השייך לעבודת אלילים, כי העבודת אלילים היא החיצוניות כמו שהתבאר למעלה אצל דבור לא יהיה לך, שהאדמה באמצע העולם שאינה נוטה לשום צד חיצון, כי המקום צריך שיהיה מוכן אל העבודה, ואין דבר מוכן אל העבודה רק מזבח אדמה... ואם מזבח אבנים תעשה לי וגו', יש לך לעשות שלא יהיה נוטה המזבח לשום צד חיצוניות, שלא תבנה אותו גזית, כי חרבך הנפת וגו', והוא נוטה לצד שמאל אשר שם כח החרב, ודבר זה כח חיצון, ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך שלא יהיה לו חבור אל הערוה, והוא צד שני היפך החרב, כי כאשר מניף עליו החרב, הרי המזבח נוטה אל צד החיצון לשמאל, כי דבר זה ידוע כי החרב הוא מן השמאל והערוה הוא מן הימין... (תפארת ישראל פרק מו)
ותדע עוד כי המזבח ראוי לכפרה, מפני כי המזבח הוא עומד באמצע העולם, וכמו שהארכנו בזה במקום אחר במה שאמרו (בראשית רבה י"ד) שנברא האדם ממקום כפרתו, שתהא כפרה לחטא שלו, כי האדם נברא מן המיצוע והשווי, ובשביל כך הוא מסולק מן החטא, כי החטא הוא שיוצא החוטא מן השווי אל חוץ מן השווי... ומפני כי ארץ ישראל היא באמצע העולם, כמו שאמרנו גם כן במקום אחר, ולכך הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח, שהוא מקום המיצוע והוא מסלק החטא שהוא היציאה מן השווי, וכאשר הוא שב אל עפר ארץ ישראל שהוא המיצוע בזה הוא יוצא מן החטאים, שהם יציאה מן המיצוע והשווי... (חידושי אגדות כתובות קי ב)
אפילו מזבח מוריד עליו דמעות וכו', פירוש דבר זה, כי המזבח הוא החבור שהוא בין השי"ת ובין ישראל, אשר ישראל נקראו אשה להקב"ה, והמזבח שעליו מקריבין קרבנות הוא החבור והקירוב שיש להקב"ה עם ישראל, וכאשר מגרש אשתו הראשונה, שיש לה חבור גמור אל אישה, ויש בטול אל חבור של איש ואשה, כאלו יש בטול גם כן אל חבור שהוא בין השי"ת ובין ישראל, וזהו בכיה שהמזבח בוכה על זה... (שם גיטין צ ב)
...ודע שנחלקו רבי יהודה ורבי יוסי, לרבי יוסי כל מזבחות שהיו ולעתיד גבהם י' אמות, ומה שכתב ג' אמות הוא מקום המערכה, וכן הלכה, ולפי זה אין קושית הרא"ם כל עיקר. ולרבי יהודה גבהו במשכן ג' אמות. ולדעתי ליתא לקושית הרמב"ן והרא"ם, דברייתא ערוכה היא בפרק קדשי קדשים, תנו רבנן, קרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין, ארכו רחבו וקומתו אין מעכבין, וקאמר בש"ס מנא הני מילי, דכתיב המזבח, לעכב. ומה שכתב הרמב"ם הבינותי שג' כלים צריכים להיות כשל משה ממש, שולחן מנורה ומזבח הזהב... (שמות כה ט)
ואחר שמחיצה זאת שהוא החצר בא נגד החלוקה שיש באדם מן טרפש הכבד ולמטה, ששם כלי הנפש הצומח כנ"ל, בהכרח היה המזבח נגד האצטומכא וכלים העוזרים לה במלאכת העיכול, שהם יתיכו ויעכלו את הבא בתוכם וישיבוהו לאפר על ידי החום והאש הצפון באצטומכא שהוא אש מן השמים הנמצא שם לשרוף ולהתיך את כל, ודוגמת זה היה שם אש מן השמים במזבח לעכל את כל הנקרב עליו מבעלי חיים, וכן מצומח במנחות ונסכים, ומדומם במלח, ולעשותו דשן ואפר. והיה מזבח נחשת מצופה על עץ נבוב לוחות וממולא עפר, העץ של לוחות מורה כל כח הצומח שהוא מיוחד לנפש הזנה, והנחשת מורה על חלק הנחש אשר עפר לחמו, אשר הושת איבה בינו ובין האשה, שהוא הגוף והחומר... והיו בו ארבע קרנות, לרמז על ארבע כחות הראשיות העושים במלאכה שהוא המושך והמחזיק והמעכל והדוחה. והיה חמש אמות ארכו, שהם חמשה כלים האומנים במלאכה, שהם המסס ובית הכוסות, והקיבה, והמעים שהם מחולקים לשני חלוקות, כנודע. וחמש אמות רחבו, כי אחר שנעשה בישול הראשון בהקיבה, ישולח המיץ הנברר מנו אל חמש תעלות, אל מעי הראשון, ששם מתערב עם עוד מיץ אחר שמעורב בו גם ליחות המרה, ועם מיץ כילוס, ונסנן במסננת דרך עור המעי, ויתקבץ לתוך כלי חלב... ושלש אמות קומתו - כי הדם הצלול יסונן בהכבד, והוא מזון לנפש הצומחת, והצלול שבו יעלה אל הלב ויסונן שנית, והוא מזון לנפש החיונית, והזך והרוחני שבו יעלה אל המוח והוא מזון לנפש המשכלת. וצוה לעשות סירותיו לדשנו ויעיו ומחתותיו, שהם נגד חלקי המעים הנקרא קולון והכרכשתא העשויים להוציא האפר לחוץ, והטחול והכליות העשוים לנקות פסולת הדם והמים הרעים אשר בדם. ומזרקותיו - הם הכבד, שבו מתקבץ הדם והוא מלא דם כמזרקים לפני המזבח... (שם כז א, רמזי חצר המשכן והמזבח)
...מבואר שהמכבר לא היה מגוף המזבח, רק עשוי בפני עצמו, והלביש בו את המזבח, שכן דייק רש"י לבוש עשוי למזבח, ועל כן לא עשו כן במזבח בית עולמים, רק היה שם חוט של סקרא באמצע המזבח להבדיל בין דמים העליונים לתחתונים, והטעם נ"ל שהיה כדי שיושמו בו הטבעות, שאחר שהיה הצווי שיהיה רבוע ושיהיה סביב, לא היה אפשר לקבוע בו טבעות... ועל כן צוה שהטבעות יהיו קבועים ברשת שהלביש את המזבח, וכיון שהרשת היה כלי בפני עצמו, הגם שהלביש את המזבח בצמצום עד שנשא על גבו ולא נפל מתחתיו, בכל זאת קורא אני במזבח רבוע וסביב, אחר שהרשת לא היה מחובר בו... ויש לומר שמטעם זה היה צריך להיות ככברה, שלא יהיה נראה שהוא מגוף המזבח, כי המזבח נראה מתחת נקבי הכברה... (שם שם ד)
ויעל עליו - עדן לא הקים קלעי החצר, ואיך העלה העולה, רק שאין מחנכין מזבח חדש אלא בתמיד של שחר, וזה היה אחר זמן התמיד, והיה לו עדיין דין במה, ולא נתחנך המזבח עד למחר בשחרית, לכן הקריב קודם הקמת הקלעים... (שם לט כט)
ואל המזבח לא יעלו - הנה בדרך ההרחבה גם הכבש בכלל מזבח, דעל מה שאמר בזבחים (ד' כ"ו) בנתנה על גבי הכבש פסול, אמר שמואל דבעלים נתכפרו, דכתיב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר, כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים... (ויקרא ב יב, וראה שם עוד)
והמזבח לפני הבית - בפשט כרבי יהודה, שהיה ממוצע בין צפון לדרום, מכוון כנגד פתח האולם, ולכולי עלמא באמצע בין מזרח למערב, ובבית שני כ"ב אמה ממנו למזרח ולמערב, וכאן ל"ד, ואם כן הגם שאורך העזרה ק' במקום קל"ה, שבבית שני היה המקום מרווח יותר. (יחזקאל מ מו)
מזבח - ...הוא התנשאות האדמה כלפי מעלה, אולי גם סמל להר סיני, והאש האוכלת שהיתה בראשו. לכן הוא דוקא במחובר לקרקע ולא בנוי על גבי כיפין, מעשה ידי אדם ולא לקוח מהטבע כמו אבן המצבה. נח הקדיש בזה את האדמה המחודשת לה'. העמים מחפשים את גילוי ה' בטבע, ואמנם אפשר למצאו גם שם, אבל מציאותו ברורה הרבה יותר בחוג החיים הטהורים ובמעשיהם, על כן נאסר גילויי הטבע בסביבות המזבח, כגון האשרה והמצבה... (בראשית ח כ)
מצבה - עשויה מאבן אחת המוגשת לאדם על ידי הטבע, לפני מתן תורה לקח האדם את תודעת האלקים מתוך הטבע וגורל האדם, והוא הקריב לה' את יצירי ה' המוגשים לו, ממתן תורה ואילך על האדם להקריב לה' את מעשה ידיו הוא. (שם כח יח)
מעם מזבחי - המזבח היהודי אינו נותן הגנה לפושע. אין כאן, כביכול, שני עקרונות המגבילים וממתיקים זה את זה, והמתייחסים זה אל זה בביקורת הדדית, כגון הכנסיה והמדינה, החסד והמשפט. מקום המשפט בישראל, בית הדין הגדול, היה סמוך למזבח, שעליו לא תונף החרב. העיקרון שטופח במזבח הוא העיקרון שבא לידי הגשמה לפני הסנהדרין... החוק והמשפט בישראל לאלקים הוא, ולא לאדם... ואפילו יעמד הכהן ליד המזבח, ואפילו אין כהן אחר שיקריב את הקרבן, ותפגע בו אשמת רצח-מעם מזבחי תקחנו להביאו ולעשות בו כדין תורה. (שמות כא יד)
...המזבח עשוי בצורת מדרגות, וכפי שאמרנו הוא מסמל את הארציות המתנשאת על ידי האדם אל ה'... החלק העליון של המזבח רומז על החזקה במצב שהתהוה, ולשם כך הוא מושיט למולינו את הרשת, החלק התחתון של המזבח המורה על ניקוי והשלמה, ורומז זאת במכבר. כל זה נרמז במקדש על ידי חוט הסקרא המחלק במתן דמים כדפירשנו לעיל. רבוע המזבח הוא כפי שבארנו בנוגע לתפילין, הטבע יוצר אך ורק צורות עגולות, והאדם יוצר מרצונו החפשי רבועים... קרן וכבש ויסוד ורבוע נוהגים רק בבמה גדולה, (במשכן ובמקדש), ולא בבמה קטנה, כי שם אין ניכר כל כך שהזביחה רק לשם ה', ותוך התמסרות למילוי מצוותיו, בבמה נשאר עוד מקום לסוביקטיביות האדם, מה שאינו כן במקדש הלאומי. וגם שם הזבח כשר רק אם נעשה אחר שנפתחו דלתות ההיכל, משכן התורה... קרבן הבמה הוא בקשר להנהגה האלוקית וגורל האדם הקשור בה, ולא בקשר למעשיו הרצוניים של האדם... על כן אין קרבנות חובה קרבים בבמה, ולכן אין בבמה קרנות סמל השאיפה של האדם להתעלות, ולא יסוד, העמידה האיתנה על קרקע מקדש התורה, וכן אין בה כבש המקשר בין אלו... (שם כז ח, וראה שם עוד)
וזרקו - קרנות המזבח מייצגים את הרעיונות שברוחות המקדש, דרומית מערבית הרוח הבאה מתוך התורה, דרומית מזרחית האומה הנוצרת מתוך חיי הרוח המבוססים על התורה, צפונית מזרחית החומר המתפתח בחיי העם, צפונית מערבית החומר המופנה להגשמת התורה. בקרן מזרחית דרומית לא היה יסוד, רעיון זה נמשך במשך כל חיי ההסטוריה היהודית, והגשמתו היא מטרת העם. לחז"ל הטעם הוא, כי קרן זו היתה בגבול יהודה, מלך השבטים, אחוד הרוח והכח, תפקיד שבט יהודה, הוא רעיון העתיד שעוד לא התגשם עד כה... (ויקרא א ה)
ושב שם - להתפלל על ההוה לפני שיבנה מזבח, המסוגל לתפלה, ומצבה לתודה או לרוח הקדש... (בראשית לה א)
על המשקוף - במכילתא ובזבחים צ"ו, בפסח מצרים ג' מזבחות, ולרבי שמעון ד', גם הסף מזבח. הנה המזבח מזכיר הקרבן לטובה, והג' כאן רמז לאבות ומדותיהם, תורה עבודה וגמילות חסדים, שאי אפשר לאחד מהם בלי האחרים, ולרבי שמעון או שצריך לגרוס רבי ישמעאל גם הסף, מדות דרך ארץ והליכות ישראל הזכירום לטובה... (שמות י כב)
מזבח אבנים - כבמצרים שאדמתה טמאה, והיו המשקוף והמזוזות כמזבח, ושם לא היתה באבנים קדושה, ולא נפסלו על ידי הברזל. (שם כ כב)
המזבח - בה"א משום שכבר כתוב מזבח אדמה תעשה לי, ובא לפרש אותו מזבח, ובזה מיושב מה שלא אמר כאן שימלאנו אדמה, שכבר כתיב מזבח אדמה. חמש אמות - אלו כתיב חמש אמות אורך רבוע הייתי אומר אע"פ דאין ארכו כרחבו מקרי שפיר רבוע, בזה שאינו עגול...
רבוע - מיותר, וכאן במזבח החיצון יש ליישב, משום דלדורות לא היה השיעור הזה, רק הריבוע היה לעולם, כדאיתא בזבחים ס"ב, אבל במזבח הפנימי דכתיב אמה ארכו וגו' רבוע, בא ללמד שלא יהיה פגום. רבוע יהיה - נראה דמכאן למדו בירושלמי עירובין פ"ב ה"א שיגעו נביאים ראשונים לכוון הרוחות, ובמדבר היה הארון מכוון להם... ומדכתיב המזבח, למדו בזבחים ס"ב שהוא לעכובא.
ועשית קרנותיו - משמע דידועין כבר, וכן בכרכב, ועוד קשה שלא נזכר היסוד שהוא עיקר גדול במזבח, אלא הכל מיושב דכתב כאשר הראה אותך בהר, וזה לא כתב בשום כלי, אלא במנורה וראה ועשה בתבניתם, וביארנו שלא ראה המשכן וכליו, אלא תבנית המשכן וכליו, והיינו העולמות שכנגדן באו, אבל כאן הראה גוף המזבח. (שם כז א וב)
לכל כליו - לא השמיענו בזה שיהא דוקא נחושת, כמו גוף המזבח, דודאי היו מזרקות כסף וזהב גם כן, אלא בשביל שאמר לו נחושת פשוט הנוצר באדמה, ויש נחושת קלל שמצרפים נחושת ומעמידים על צורה בהירה, והזהיר שיעשה במעשה הנחוש הנדרש להם, היינו שיצרף ביחוד לצרכי המזבח וכליו... (שם שם ג)
ועשית בדים - היא אריכות לשון, וכתבנו שמשונה בארון ובמזבח שהיתה המצוה על בצלאל להביא את הבדים בטבעות ולא רק בשעת משא, ופירשנו טעמו בכל התורה של הארון, ובעבודה של המזבח נישאים תמיד, מה שאינו כן כח המלכות וכהונה גדולה... (שם שם ו)
מצבה - שהיא היתה עבודה זרה ממש, הבימוס, והמזבח רק להקריב עליו לעבודה זרה... (דברים יז כב)
אשרה כל עץ - שהיא מתפתחת ומתרבה, כי אם מזבח אבן תעשה שלא יגדל מעצמו, להורות כי הזביחה לא תשפיע בהקב"ה, וכן כל פעולות הנבראים לא ישפיעו בו... (דברים טז כא)
לא תניף עליהם ברזל - ולא כתב לא תניף עליו, שאם הניף רק על האבן היא פסולה, ולא כל המזבח, וכברמב"ם בית הבחירה י"ז, את מזבח - גם הכבש שאצל המזבח, וכן ברמב"ם. (שם כז ה וו)
ראה כלי מקדש-מזבח-אש.
...ובדוגמא זו נאמר במזבח, דהנה כבר אמרנו שענין המזבח הוא התאחדות והתכללות כל ישראל, כמו שנאמר באליהו בהר הכרמל (מלכים א' י"ח) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב וגו', ובכח התכללות כל כנסת ישראל נעשה דוגמתם מזבח אחד מקובץ מאבנים הרבה, ואבן אחת נקראת מצבה, שאף שהיתה אהובה בימי האבות, שהם היו יחידים, ומכל מקום כל אחד היה כלל כולו, אבל עכשו שנאה, מפני שנעשה חק לכנענים שהם ענפים מתפרדין, וישראל הם גוי אחד דוגמת חלוקי אבנים רבים מתאחדים, ומהם נעשה מזבח אחד... (בראשית חנוכה תרע"ג ר"ח טבת)
...ונראה דהנה מזבח הוא לשון זביחה, וזבחי אלקים רוח נשברה, ובודאי כך הוא בפועל שמכניס בלב ישראל הכנעה ושברון רוח, וכך הוא נמי בפשיטות שהוא רואה את האברים נשרפים תמורת אבריו, וזה צריך שמירה שלא יפול לב אדם עליו כמתיאש חס ושלום, שהוא גרוע מהכל, על זה באין קרני המזבח, לרמוז על קרנות ישראל שמורין שיגבה לבו בדרכי ה', כי סוף כל סוף יתקיים (תהלים ע"ה) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק... ועל כן לעומת שהמזבח מכניס הכנעה בלב ישראל כנ"ל, מכניס נמי הגבהת הלב בדרכי ה', ויש לומר שזה נמי מורה מקומו בבית המקדש, מכוון באמצע אורך העזרה כ"ב אמה למזרח וכ"ב אמה למערב, שמשם למזרח הן ט"ו מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים מורות על ירידת הנפש והכנעה, ולמערב מעלות האולם וההיכל שמורה על עליה והתרוממות הנפש... (תרומה תר"פ)
אך נראה דהנה ידוע דעולם שנה נפש הם בבחינה אחת, ובכן בא זה לימד על זה, והיינו דשני המזבחות הם לעומת מוח ולב שבאדם מזבח החיצון לעומת הלב, מקום משכן אהבה רשפיה רשפי אש שלהבתיה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ומשתוקק לאביו שבשמים, וזהו אש תמיד תוקד על המזבח, רומז למי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה. המזבח הפנימי הוא לעומת המוח שהוא קר ואינו ברעש ובהתגלות אלא בחשאי ובישוב הדעת, וקטורת היא לשון קישור, שעל ידי שמקושר בשורש נשמתו זוכין לדעת שלימה... והנה ההתלהבות שבקדושה שבא הרמז במזבח החיצון מוציאה מידי יצר הרע שכגוי נדמה, ואש התלהבות דקדושה אוכל אש של יצר הרע, זה הדומה לאש. וישוב הדעת דקדושה שבא הרמז במזבח הפנימי מוציא מיצר הרע דכתלמיד חכם נדמה לו, כי יצר הרע זה איננו מתבטל מכח האהבה הגדולה כנ"ל, שהרי הוא מראה פנים שזה מותר או עוד מצוה, ואיננו מתבטל אלא מכח מזבח הקטורת, שהוא לשון קישור, שכאשר נקשר בקשר אמיץ בשרשו, לא יכול היצר הרע להטעות כי שורש נשמתו מאיר לו. ובזה יובן שם מזבח, והוא נגזר מלשון שאמרו ז"ל (סנהדרין מ"ג), כל הזובח את יצרו, כי זביחה היא ענין שבירה, על כן שבירת קליפת הלב והמוח נקראת מזבח, והם שני המזבחות... (שם תשא תרע"ג)
...אך יש לפרש על פי מה שהגדנו במקום אחר בענין מזבח ומצבה, שמצבה היתה אהובה בימי אבות ונאסרה אחר כך, שהטעם מפני שמזבח של אבנים הרבה מורה על קיבוץ כלל ישראל... וידוע עוד למבינים שרומז לכנסת ישראל למעלה, אך מצבה שהיא של אבן אחת רומזת לאיש פרטי, והיתה אהובה בימי האבות, שהם היו יחידים ואנשים פרטיים בעולם ונרצים בפרט, שהרי לא היה אז כלל בעולם, וכל אחד מהם היה כלל בפני עצמו, אך אחר כך נאסרה המצבה, שמצד הפרט לבד בלתי הכלל אי אפשר להתקרב, וכמו שאנו אומרים בכל המצוות ביחודא שלים בשם כל ישראל... (במדבר תרע"ה)
ולפי האמור יובן, מה שנעשה מהם ציפוי למזבח, אף שאין מצוה יוצאת מידי עבירה... אך להנ"ל שכל הנעשה הוא רק מכח הרצון שלהם לשרת לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, והם היו כל כך משתוקקים לעבודת השי"ת, עד שאבדה הרגשת הדקה בדברי משה, אם כן זכות היא להם ולא מזכיר עוון חס ושלום, כי אחר שקבלו העונש על השגגה שוב נשאר עצם הרצון לזכות להם, וזה עצמו שהתורה צותה לעשות מהם ציפוי למזבח, בזה העידה התורה על טוב כוונתם... (שם קרח תרע"ה)
...והמנחות קרבנן על גבי המזבח, רק המנחות קרבין על מזבח הנחושת, וידוע דנחשת נגד יעקב אבינו ע"ה, ואמרנו שמרמז שאף הפסולת שבישראל על כל פנים הם נחשת ולא חרס, ועל מזבח הנחשת קרבו חטאות ואשמות, שאף פושעי ישראל יתוקנו על ידי תשובה... (שמות תצוה ד)