(ראה גם: לחם הפנים)
ועשית שלחן עצי שטים, אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו. וצפית אותו זהב טהור, ועשית לו זר זהב סביב. ועשית לו מסגרת טפח סביב, ועשית זר זהב למסגרתו סביב... ועשית קערותיו וכפותיו וקשותיו ומנקיותיו אשר יוסך בהן, זהב טהור תעשה אותם. ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד. (שמות כה כג והלאה)
ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית ה' את מזבח הזהב ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב. (מלכים א ז מח)
המזבח עץ שלוש אמות גבה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ, וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. (יחזקאל מא כב)
ויעש שלחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל, ויעש מזרקי זהב. (דברי הימים ב ד ח)
פתח רבי ייסא ואמר ועשית שלחן וגו', שלחן זה הוא עומד בפנים במשכן, וברכה עליונה שורה עליו, וממנו יוצא המזון לכל העולם, ושלחן זה אינו צריך שיהיה ריק אפילו רגע אחד, אלא שיהיה עליו מזון, כי הברכה אינה נמצאת על מקום ריק, ומשום זה צריך להיות עליו תמיד לחם כדי שתהיה נמצאת בו תמיד הברכה העליונה, ומן שלחן ההוא יוצאים ברכה ומזון לכל שאר השלחנות שבעולם, שהם מתברכים בשבילו... (תרומה תקג, וראה עוד שולחן)
פתח ואמר, ועשית שלחן וגו', שלחן זה הוא למטה לשום עליו לחם האפיה, מי חשוב מזה, לחם או שלחן, אם תאמר שהכל אחד, שהרי השלחן מסודר אל הלחם, ועוד הרי השלחן למטה והלחם עליו, אינו כן, אלא השלחן הוא עיקר בעריכתו לקבל ברכות מלמעלה ומזון לעולם, ומסוד השלחן הזה יוצא מזון לעולם כמו שניתן בו מלמעלה. וההוא לחם הוא פרי ומזון היוצא משלחן הזה להראות שמשלחן זה יוצאים פירות ואבים ומזון לעולם, אם לא היה נמצא כרם לא היו נמצאים ענבים, שהם הפרות היוצאים ממנו אם לא היה אילן לא היה נמצא בעולם פירות, משום זה שלחן הוא עיקר והמזון היוצא ממנו הוא לחם הפנים ההוא. (שם תקטו)
שלחן זה צריך המערכה שלו להתתקן בצד צפון (שהוא סוד שמאל), שכתוב והשלחן תתן על צלע צפון, מה הטעם, הוא משום שמשם הוא תחילה השמחה, כי השמאל מקבל תמיד מן הימין בתחלה, ואחר כך הוא מתעורר ומשפיע אל הנוקבא (שהוא סוד השולחן), ואחר כך מתקרב הימין אליה ומתדבקת בו... (שם תקיט, ועיין שם עוד)
אמר רב אשי אמר לי רבין בר חיננא שולחן של מקדש של פרקים הוה, דאי סלקא דעתך הדוקי הוא מיהדק, אמתא באמתא היכי מטבליה, מאי קושיא, דילמא בים שעשה שלמה הוה מטביל ליה. (פסחים קט ב)
י"ג שולחנות היו במקדש, ח' של שיש בבית המטבחיים, שעליהן מדיחין את הקרביים, וב' במערב הכבש, אחד של שיש ואחד של כסף, על של שיש נותנין את האברים, ועל של כסף כלי שרת, וב' באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב, על של שיש נותנין לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין, אחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד... עשרה שולחנות עשה שלמה דכתיב ויעש שולחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וה' משמאל, אין תימר חמשה בדרום וה' בצפון, והלא אין השלחן כשר אלא בצפון, שנאמר ואת השלחן תתן על צלע צפון, מה תלמוד לומר חמשה מימין וחמשה משמאל, אלא חמשה מימין שולחנו של משה, וחמשה משמאלו, אף על פי כן לא היה מסדר אלא בשל משה בלבד, שנאמר את השלחן אשר עליו לחם הפנים. רבי יוסי ברבי יהודה אומר על כולן היה מסדר, שנאמר ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים.
תני מזרח ומערב היו נתונין, דברי רבי, רבי אליעזר בי רבי שמעון אומר צפון ודרום היו נתונין... והא תני השלחן היה נתון מחצי הבית ולפנים משוך מן הכותל ב' אמות ומחצה כלפי הצפון ומנורה כנגדו בדרום, מזבח הזהב היה נתון באמצע הבית חולק את הבית מחציו ולפנים משוך קמעא כלפי צפון חוץ, וכולן היה נתון משליש הבית ולפנים... (שקלים יז ב, וראה שם עוד)
כיצד מעבירין על טהרת עזרה, מטבילין את הכלים שהיו במקדש, ואומרין להם הזהרו שלא תגעו בשולחן (ותטמאוהו)... תנא הזהר שלא תגעו בשולחן ובמנורה, ותנא דידן מאי טעמא לא תני מנורה, שלחן כתיב ביה תמיד, מנורה לא כתיב בה תמיד... ותיפוק ליה דכלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי עץ העשוי לנחת לא מטמא... כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש מאי דכתיב על השלחן הטהור, מכלל שהוא טמא, ואמאי כלי עץ העשוי לנחת הוא, ואינו מקבל טומאה, אלא מלמד שמגביהין אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים, ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום סילוקו כסידורו... וכי תימא שאני עצי שטים דחשיבי ולא בטלי, הניחא לריש לקיש דאמר לא שנו אלא בכלי אכסלגים הבאין ממדינת הים, אבל בכלי מסמים לא בטלי שפיר, אלא לרבי יוחנן דאמר אפילו בכלי מסמים נמי בטלי מאי איכא למימר... אלא שאני שולחן דרחמנא קרייה עץ, דכתיב המזבח עץ שלש אמות גובה וארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירותיו עץ, וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה', פתח במזבח וסיים בשולחן, רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם, עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. (חגיגה כו ב)
תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם... (מנחות כט א)
...בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה (היה לחם הפנים), היינו דסמכי ליה סניפין, אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת היכי סמכי ליה סניפין ללחם, דעגיל להו מיעגל... כמאן אזלא הא דאמר רבי יהודה הלחם מעמיד את הסניפין והסניפין מעמידין את הלחם, כמאן דאמר כמין ספינה רוקדת... (שם צד ב)
השולחן ארכו י' ורחבו חמשה, לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה', נותן ארכו כנגד רחבו של שולחן וכופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן, נמצא ארכו ממלא רחבו של שולחן, דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר השלחן ארכו י"ב ורחבו ו', לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה', נותן ארכו כנגד רחבו של שולחן, כופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן, וטפחיים ריוח באמצע, כדי שתהא הרוח מנשבת בהם, אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים... וארבעה סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן שהיו סומכין בהם שנים לסדר זה ושנים לסדר זה, וכ"ח קנים כחצי קנה חלול, ארבעה עשר לסדר זה וי"ד לסדר זה, לא סידור קנים ולא נטילתם דוחה את השבת... אמר רבי יוחנן לדברי האומר טפחיים ומחצה כופל נמצא שלחן מקדש חמשה עשר טפחים למעלה, לדברי האומר טפחיים כופל נמצא שלחן מקדש י"ב טפחים למעלה, והאיכא קנים, קנים שקיעי משקע להו, מאי טעמא, משום איעפושי לחם... כדתניא רבי יוסי אומר לא היה שם סניפין, אלא מסגרתו של שלחן מעמדת את הלחם, אמרו לו מסגרתו למטה היתה... ארבע סניפין של זהב היו שם, מנא הני מילי, אמר רב קטינא אמר קרא ועשית קערותיו וכפותיו וגו', קערותיו אלו דפוסין, כפותיו אלו בזיכין, קשותיו אלו סניפין, ומנקיותיו אלו קנים אשר יסך בהן, שמסככין בהן את הלחם... (שם צו א, וראה שם עוד)
...ותו מצינו ה' שלחנות בדרום, ותו שלחן דמשה היכא מנח ליה, וליטעמיך למאן דאמר מזרח ומערב נמי שלחן דמשה היכא הוה מנח ליה, אלא מי סברת חד דרא הוה, תרי דרי נינהו... מי סברת שלחן דמשה בהדייהו הוה יתיב, לא דמידלי ליה ומנח ליה ומיתתי להו לדידהו פורתא כתלמיד היושב לפני רבו... רבי יוסי ברבי יהודה אומר לא היו מסדרין אלא על של משה, אלא מה אני מקיים ואת השלחנות אשר עליהם לחם הפנים זהב, אלו שלשה שלחנות שהיו במקדש, שנים שהיו באולם מבפנים לפתח הבית אחד של כסף ואחד של זהב, על של כסף נותן לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין, ואחד של זהב בפנים שעליו לחם הפנים תמיד... (שם צח ב)
רבי שמעון אומר ג' כתרים הם, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהם... מעשה השולחן כנגד מלכות בית דוד, שהשלחן מכסין בתכלת, כנגד דוד שהיה צדיק וכרת לו הקב"ה ברית מלכות לו ולבניו, ולכך הפריש כליו ממנו וכסה בתולעת שני, שעל ידי חטא בניו נחלקה מלכות, ולכך היה הוא וכליו בכסוי אחד, שבסוף מלכות חוזרת להם כבתחלה. (במדבר ד יד)
...שלמה עשה עשר שולחנות, דכתיב ויעש שלחנות עשרה, שלחן שעשה משה באמצע חמש מימינו וחמש משמאלו, יכול יהו מקריבין על כולן, תלמוד לומר והשלחן אשר עליו לחם הפנים זהב, יכול לא היו מקריבין על כלם, תלמוד לומר ואת השולחנות ועליהם לחם הפנים זהב (דברי הימים ב' ד' י"ט), הא כיצד, מלמד שהיו מקריבין על כל אחד ואחד שבת אחת, והלא כתוב בתורה לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, אלא כך היתה בידם מסורת מפי משה, כשיבנו בית אבנים יהו בו עשר שלחנות עשר מנורות עשרה כיורים,וכן הוא אומר (דברי הימים א' כ"ח י"ט) הכל בכתב מאת ה'. (שמות כה כג)
ועשית שולחן, שלחן קרוי שלחן והמזבח קרוי שלחן, אלא שהעולין על המזבח כליל לאשים, והעולים בשלחן לכהנים, אלא שממנו אזכרתה לה' קטורת הבזיכין... (שמות כה כג)
ויעש שלחנות עשרה, כדי להרבות זרעים, ולמה עשה משה אחד, שלא היו צריכין במדבר לזרעים, וכיון שבא שלמה עשאן י' כדי להרבות זרעים, נתן חמשה מימין שלחן של משה וחמשה משמאל למה כן, שהדרום נקרא ימין והשמאל נקרא צפון... ולכן נתן ה' מימין שהוא דרום, כנגד ימין העולם שמשם טללי ברכה יוצאין לעולם, אמר שלמה בזכות אלו שולחנות הנתונות בימין יהיו גשמי ברכה וטללי ברכה יוצאין לעולם מן ימין, ולכך נתן ה' משמאל נגד צפון שהוא שמאל שמשם הרעות יוצאין לעולם, אמר שלמה בזכות אלו שולחנות הנתונות משמאל ימנעו הרעות מישראל... (פרק ב)
והנעל ית פתורא בסטר צפונא מטול דתמן מתיהיב עותרא דמתמן זלחן רסיסי מלקושין על עיסבין למתפרנסא בהון דיירי עלמא, ותסדר ית סדרוי תרין סדרי לחמא גואה שית עגולין בסידרא כל קביל שבטוי דיעקב... (שם ח ד)
זר זהב - סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה כמו שאומרים שולחן מלכים. מסגרת - נחלקו חכמי ישראל בדבר, יש אומרים למעלה היתה סביב השולחן, כמו לבזבזים שבשפת שלחן שרים, ויש אומרים למטה היתה תקועה מרגל לרגל בארבע רוחות השולחן, ודף השולחן שוכב על אותה מסגרת. ועשית זר - הוא זר האמור למעלה, ופירש לך כאן שעל המסגרת היתה, לעמת המסגרת תהינה הטבעות - ברגלים תקועות כנגד ראשי המסגרת. (שם כה כד-כז)
קערותיו - זה הדפוס שהיה עשוי כדפוס הלחם, והלחם היה עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה... וכפותיו - בזיכין שנותנין בהם לבונה, שתים היו לשני קומצי לבונה שנותנין על שתי המערכות. וקשותיו - הן כמין חצאי קנים חלולים הנסדקין לארכן, דוגמתן עושה של זהב, ומסדר ג' על ראש כל לחם שישב לחם האחד על גבי אותן הקנים ומבדילין בין לחם ללחם, כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו, ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסו"א. ומנקיותיו - תרגומו ומכילתיה, הן סניפים כמין יתדות זהב עומדין בארץ וגבוהים עד למעלה מן השלחן הרבה, כנגד גובה מערכת הלחם ומפוצלים ששה פצולים זה למעלה מזה, וראשי קנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פצולין, כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים וישברו, ולשון מכילתיה סובלותיו, אבל לשון מנקיותיו איני יודע איך נופל על סניפין, ויש מחכמי ישראל אומרים קשותיו אלו סניפין, שמקשין אותו ומחזיקין אותו שלא ישבר... (שם שם כט)
השלחן הטהור - של זהב טהור, דבר אחר על טהרו של שולחן, שלא יהיו הסניפין המגביהין את הלחם מעל גבי השלחן. (ויקרא כד ו)
...ויש שבוש בדברי הימים שהזכיר תחת הקערות מזרקים ותחת הכפות כפורים, ומזכיר הקשוות כאשר הם, ותחת המנקיות אמר מזלגות, והכל זהב לצורך השולחן, אולי כלים אחרים צוה דוד לשומם בשלחנות שיעשה שלמה, ואין ככה שלחן אהל מועד. (שמות כה כט)
זר זהב - רש"י, וכן הדבר שזה סוד השולחן, כי ברכת השם מעת היות העולם לא ברא יש מאין, אבל עולם כמנהגו נוהג, אבל כאשר יהיה שם שרש דבר תחול עליו הברכה, וממנו יבא השובע לכל ישראל, ולכך אמרו כל כהן שמגיעו כפול אוכל ושבע. (שם שם כד)
קשותיו - פירש רש"י כי קערותיו דפוסין, וכפותיו בזיכין... ולא נתכוונו אצלי דבריו ז"ל, לפי שאין מכילתיה בלשון ארמי אלא שם למדות... אבל דעתו של אונקלוס לא נתברר, ואולי מנקיותיו שם למדות, כי היתה שם מדה מחזקת שני עשרונים קמח למדוד בה החלה האחת, ולא היו מודדין בעשרון של מנחות... והנכון בעיני כי בדעתו המכילתא הוא הדפוס העשוי לבצק, כמו שאמרו שלשה דפוסים היו שם, נתנה בדפוס ועדיין הוא בצק, וכמין דפוס היה בתנור, וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל, והדפוס הראשון כמדתו של לחם וכשיעורו, ובו משיבין הבצק ומדדין אותו ומתקנין אותו, ולפיכך נקרא מכילא, שהוא עשוי למדה... והקשוות שם כולל הקנים והסניפין, אולי בעבור פצולן יקראו כן בחלוף הצדי"ק בשי"ן... (שם שם כט)
המנורה וכל כליה והשולחן וכליו ומזבח הקטורת וכל כלי שרת אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד, ואם עשאום של עץ או עצם או אבן או של זכוכית פסולה. (בית הבחירה א יח)
ושני שולחנות היו במערב הכבש, אחד של שיש שנותנין אליו את האברים, ואחד של כסף שנותנין עליו כלי השרת. (שם ב טו)
השלחן היה ארכו שנים עשר טפח ורחבו ששה טפחים, והיה מונח ארכו לאורך הבית, ורוחבו לרוחב הבית... ארבע סניפין של זהב היו לשלחן מפוצלין בראשיהן שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים, שנים מסדר זה ושנים מסדר זה, והם הנאמרים בתורה וקשותיו, וכ"ח קנים של זהב כל אחד מהן כחצי קנה חלול היו לו, ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה, והם הנקראים מנקיותיו, ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה על השולחן בצד המערכות הן הנקראין כפותיו, והדפוסין שעושין בהם לחם הפנים הם הנקראים קערותיו, אלו הארבעה עשר קנים נותן החלה הראשונה על עצמו של שולחן, ונותן בין ראשונה ושניה שלשה קנים, וכן בין כל חלה וחלה שלשה קנים, ובין ששית וחמישית שני קנים בלבד, לפי שאין על הששית אחרת נמצאו ארבעה עשר בכל מערכה ומערכה. ושני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש נותנין עליו לחם הפנים בכניסתו, ואחד של זהב נותנין עליו לחם ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין. (שם ג יב)
מסגרת - שלא יפול הלחם, ועשית זר - לכסות עץ המסגרת, קערותיו - ללוש לחם הפנים, כפותיו - ללבונה, קשותיו - למים ללוש הבצק, כמו קשות הנסך שמנסכין מהם מים, קשות לשון כלי. מנקיותיו לנקות התנור מהדשן והשולחן. (שמות כה כד וכט)
...ועל דרך הפשט הוצרך השלחן בבית ה' בלחם אשר עליו להיות שורש דבר שתחול הברכה בו, והלחם אשר עליו היה נאצל להכנים משרתי המקדש, והיה מספיק לרבים מהם מעט ממנו, ועל כן נקרא שלחן, שהקב"ה שולח ברכתו בלחם שעליו, ומשם הברכה משתלחת בכל המזונות ויבא שובע לעולם, והברכה הזו היתה יש מיש, כמעשה הנביאים וברכתם שהיתה יש מיש...
ועל דרך המדרש שלחן עצי שטים רעשי תיבות שלום טובה ישועה מחילה... כי הוא מזבח כפרה לאדם, והלחם שעל השלחן הוא חשוב כקרבן על גבי המזבח, כשאדם טוב עין מיטיב ומאכיל שם העניים... ומנהג חסידים שבצרפת שעושים משלחנם ארון לקבורה, להורות כי האדם לא ישא מאומה בידו ולא ילוונו בעמלו כי אם הצדקה שעשה בחייו, והטובה שהוא מיטיב על שלחנו... (שם שם כג)
זר זהב - ... במלות זר זהב תמצא רמז למלכות בית דוד. ועל דרך הקבלה השלחן בזר זהב רמז למדת הדין של מעלה, ולכן היה מונח בצפון שהוא שמאל, וכתיב (איוב ל"ז) מצפון זהב יאתה, וזהו הרוצה שיתעשר יצפין, יתכוין למדת הגבורה, ולכך היו על השלחן שני בגדים, אחד שני ואחד תכלת, השני כנגד מדת הדין של מעלה, התכלת כנגד מדת הדין של מטה הכלולה מכל המדות. וכן היה הענין, תחלה היו נותנים הלחם תמיד על השלחן בלא אמצעות, והיו פורשין על הלחם בגד תכלת, ועל הבגד הזה היו נותנים כל כלי השלחן, ואחר כך היו פורשין על הכלים והשלחן בגד תולעת, והיה עליו על הכל בגד שני מלמעלה... וכן אמרו חז"ל השלחן סימן לכתר מלכות של מעלה, וכלל הענין כי משם תבא הפרנסה לכלכל העולם בעליונים ובשפלים, כי היא המדה הנותנת טרף לביתה וחוק לנערותיה... (שם שם כד, ועיין שם עוד)
...ועוד יש רמז בארבע פרשיות אלו בסמיכתם לארבע אותיות שבשם, כי קומת הארון עם הכפורת כנגד יו"ד שבשם, והשולחן שבצפון הוא סימן למלכות המקבלת שפע מן החמישית, שהיא השמאל המקבלת מן הה"א הראשונה כנגד ה"א ראשונה שבשם, ולכן הקדים הכתוב שלחן למנורה... (שם לז א)
הכלים שבהיכל... ציור ורושם לעולם הגלגלים, השולחן שאין בו בית קבול דמיון לגלגל החלק הראשון לכולם, שאין בו מלאכה, ועליו אמר ודמות על ראשי החיות וגו', וציוה לתת עליו לחם הפנים, להורות שעל ידו שם אלקים פרנסת העולם בכלל על המנהג הטבעי, ועל ידי המזלות שבגלגל הכוכבים שתחתיו... ואמר ועשית קערותיו לזרז על ההשתדלות האנושית הנחוצה לכך. (שם כה א)
...השולחן בהיכל שהוא נגד עולם הגרמים רומז לגלגל המזלות שנגדם י"ב לחם, וממנו מתפרד העולם, המסגרת היא על אי ידיעתנו בו, הקערות וכו' שצריך להשתדל במלאכות, הלחם נסדר עליו בשבת, כי אחרי הבריאה נמסר העולם בשבת להנהגת המערכה ב"לעשות", והלבונה כי בזכות אנשי מעשה רוב שפע... (שם)
לפי שהמשכן דוגמת מקדש מלך, השולחן למדת אדם אחד, שרחבו אמה וחצי אמה מהצדדים ללחם, ובכל מערכת ו' לחם נגד ו' ימים שירד המן, ומגובהו תדע שאין דרך כבני קדר לאכול על הארץ, כי אם על שולחן כמנהגנו, שהוא המשובח והמכובד, ובעליון השולחן מצד חוץ הזר, לפנים ממנו המסגרת, ואחריה עוד זר, ואלו כדי שלא יזוז לחם הפנים ממקומו... (שם שם כה)
אחרי הארון בדמות כסא לשכינה, כאמרו ונועדתי לך שם וגו', צוה על שולחן ומנורה כלפני השרים, ובהיות השולחן מורה על כתר מלכות כבחז"ל, וענין המלך ב' דברים, בענין המשפטו וזולתו מסדרי המדינה, ולהגין מצר, לכן הושמו בשולחן ב' כתרים, לשולחן עצמו המורה על פרנסת המדינה וסדור כל עניניה, ולמסגרת המורה שסוגר בעד אויב ומזיק. (שם שם כג)
שולחן - אמותיו שלמות, כי לכל טובות העולם הזה יש קצבה באורך וברחב, וכתבנו שמדת הצדיקים השמחים בחלקם כן, אך קומתו אמה וחצי, שלא יגבה לבו בעבור עשרו, ורומז שהאוכל משולחן גבוה לא ימלא בטנו, אלא ישבור תאוותיו, ומטעם זה נזכר לשון שבירה גבי לחם, וזה טוב לאדם מצד הרפואה ומצד מצוות ה', למעט בתענוגות כדי שלא ימשך אחריהם ויתבטל מעסק התורה. (שם שם כג)
זר זהב - בכל מה שיזמין לו ה' לאכול ידמה כאילו הוא מלך בעטרה שעטרה לו מדת ההסתפקות. ועשית לו מסגרת - שיסגור בעד התאוות שלא יהיה לו פתח פתוח אליהם, ויתן להם קצבה, ועשית זר - כי הסוגר בעד תאותו הוא מלך, ונקט לשון זר, שזכה נעשית לו זר, לא זכה נעשה זר, כי יעזב לאחרים חילו. ארבע טבעות - שיזכור שהצלחות עולם הזה גלגל החוזר בעולם, כטבעת, ועל ידי זה יפרנס בשולחנו עניים, ורק הסוגר בעד תאוותיו יש לו שכר לעולם הבא, ויזכה למחול של צדיקים לעתיד לבא בעולם הבא. לבתים לבדים - הזכיר בשולחן רמז לעניים מרודים תביא בית, ובדים רמז לעניים לשון יחידי, וכל עני שוכן יחידי והכל מתרחקים ממנו, והעני נושא שולחן העשירים, שבזכותם יערוך לו ה' שולחן. (שם שם כד)
ומנקיותיו - חתם כלי השולחן במנקיות, להורות שיתפרנס בנקיות ולא מגזל, ויתן משולחנו לעניים בדרך נקיה ולא בבזיון, ואמר לפני תמיד - שיתן לו השי"ת בפנים מאירות ולא יחסר לחמו כששאל כהוגן, וזה שאמר לחם פנים לפני - כדרך שהלחם פונה אלי כך אני אליו. (שם שם כט)
פתח במזבח וסיים בשלחן וכו', כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. יש לבאר על פי רמז, דהנה מן הי"א סממני הקטורת נתפרשו במקרא רק ארבעה מהם, והשאר אתיא מדרשא, והנה הארבעה המפורשים במקרא הם שחלת לבנה חלבנה נטף, וסימנם שולחן, לרמז על שלחנו של אדם שמכפר. (קול אליהו ברכות נה)
הכלים שהיו בהיכל כנגד חלק הגויה שמן הצואר עד החזה, ששם משכן רוח החיים, והיה שם השלחן והמנורה, השלחן היה נגד המזון, שהלב הוא הזן ונותן החיות וכח לכל הגויה על ידי הדם שהוא הנפש החיונית כנודע. ובאשר רצה ה' שהמזון והפרנסה יצא לכל העולם על ידי הברכה שבמקדש, צוה להניח שם לחם הפנים שהיה בו ברכה, ומלחם ה' הושפע ברכה ושובע לכל העולם, כי אין הברכה שורה על דבר ריקם, ויען שבעולם הגדול החיות בא על ידי מלאכים מניעי הגלגלים, והם המסבבים את המזלות בי"ב חדשי השנה להכין הלחם והמזון, צוה להניח י"ב לחמים להכין את הלחם ממקום נעלה יותר שיש בו ברכה... (שמות כה א, רמזי המשכן)
שולחן - השולחן מסמל מזון ושביעות רצון, ובכלל התפתחות הבסיס החמרי בחיי המדינה והעם. השולחן היה מעץ המתפתח והולך, ואין לו כי אם המסגרת, הגבולות ששם לעמו, זר זהב - הזהב רוצה לומר שהעושר צריך להיות על בסיס טהור ומעודן. הזר נראה שאינו מסמל כאן הגדרה כלפי חוץ כמו בארון, כי אם גבול ביחס לשולחן, להרחיק ממנו כל טמא וחול, לכן מודגשת בשולחן הטהרה, ורק הזר, הטהרה, עושה את המסגרת למסגרת ראויה לשמה. (שם שם כג וכד)
קערותיו - לשמירת השפע והשגת מטרתו זקוקים לצורות ולתומכים וכו', שהם גם כן מזהב טהור, הקערות הן הדפוסים בם עושים כל לחם בצורה שישא את חברו על גבו,מדתו היתה כפולה, שני עשרונים, וגם נאפה שנים שנים בתנור, סמל לאחוה. לפי הגמרא במנחות צ"ו א' היו ללחם קרנות, שעליהם נח הלחם שעליו, רוצה לומר השפע מכוון כלפי ה', במטרה שיהנה בו את הזולת. כפותיו - אלו בזיכים של לבונה, השפע יכול לתת לנו שביעות רצון רק בה במדה שהוא גם לרצון לפני ה' כקרבן, וגם כאן שוב שולט מספר הזוג, בזיכין מעכבין זה את זה. קשותיו - הם מחזיקין את המנקיות, אלו היו מונחות במשקע שעל גבי הלחם, ונושאים את הלחם שעל גביו, היו לכך ב' טעמים, שכובד העליונים לא ישבר את התחתונים, וכדי שלא יתעפש. למרות האגוד לא יזיק האחד את השני, לכל אחד תשאר עצמאותו והאוירה המיוחדת שלו. דבר זה נעשה על ידי התורה, מצאנו אם כן בשולחן חקים להגבלת הקדוש והטהור, מצוות אחוה בין אדם לחברו, ומשפטים ועבודה למלוי רצון ה'. (שם שם כט)
זר זהב - בפשט הם שני זרים, וכן בספורנו, וביומא ע"ב מונה זר של שולחן אחד, דמכל מקום חד ענין הוא, והם רומזים על המלוכה, שעל השולחן רומז לגוף המלוכה, ושעל המסגרת על עושר המלכות ושפע פרנסה שמביא, ובתוך המסגרת היה לחם הפנים שמביא ברכה ופרנסה בארץ ישראל. (שם כה כה)
ארבע הפאות - לפי אבן עזרא משמע שהיו ד' טבעות בכל רגל, ותמוה, ובעירובין י"א ב' פאה מתרת לענין כלאים, משמעו זמורה מתוחה מקונדס לחברו, וכאן משמעו מוט המחבר ב' רגלי השולחן, ולא נזכרו ד' המוטות כי בכתוב נכתב רק מה שמכוון נגד איזה ענין בבריאת שמים וארץ, ואלו היו רק כדי שיעמד יפה, ולפי זה היו ד' טבעות באמצע ד' הפאות האלה. (שם שם כו)
קערותיו - בדברי הימים קורא אותם כפורי, שעשויין כמוהן, ומנקיותיו - קורא אותם שם מזלגותיו, למדנו שהם העומדים מן הצד, ותופסים הלחם כמזלג, ומנקה אותו מן העיפוש שלחם חם ממהר להתעפש. אשר יוסך - במנקיות מכסה את הלחם. (שם שם כט)
והשלחן תתן - סדר המקרא תמוה, אלא בא ללמדנו על המרומז בתכלית הכלים הללו, דתכלית השולחן היה לשפע פרנסה וברכה בתבואה הבאה על ידי לחם הפנים, ועל זה מלוכה ועושר, ומשום זה הפרט הונח על צלע צפון, וכבבבא בתרא כ"ה הרוצה שיחכים ידרים והרוצה שיעשיר יצפין, והמנורה תכליתה להאיר על כח פלפולה של תורה, וידוע דפרנסה בריוח מוכרח להקדים לפני פלפולה של תורה, דבלא זאת אי אפשר להיות עמלים בה, מה שאינו כן עשירות, אם באה בזכות התורה אינו מגיע אלא בשביל שכבר זכו בעמל התורה, והיינו שרמז הכתוב כאן מתחילה השולחן לתכלית שאינו מיוחד לצלע צפון לבד, רק לתכלית פרנסה, ואחר כך תעמיד המנורה נוכח השולחן, היינו שיהיו בעלי פרנסה משפיעים על עמלי תורה שבאים להשיג כח המנורה, ואחר כך יזכו לתכלית הב' של השולחן שיהא ראוי להיות נתון על צלע צפון, שמשם זהב יאתה וגם כבוד מלוכה. (שם כו לה)
...ובשולחן היו ד' טבעות בד' פאות ונישא על ידי שמונה, ד' הולכים לארכו וד' לרחבו. (שם ל ד)
ואת מנקיותיו - ובציויי הקדים קשוות למנקיות, וביארנו שהקשוות המעמידים, והמנקיות המזלגות, והמעשה היה כראוי, תחלה המזלגות ועל פיהם עשה המעמידים, אבל שם סדר הכתוב כפי תשמישן של כלים, מתחלה דפוסי הלחם, אח"כ בזיכי לבונה, אח"כ מעמידים הקשוות מצדי השולחן, ואח"כ מניחין הקנים... (שם לז טז, וראה שם עוד)
השולחן הטהור - בעוד כח השולחן בטהרתו, מה שאינו כן בסוף בית שני שנתקלקל כחו בעוון הדור. (ויקרא כד ו)
ונשא בם - לא כתב לשאת, שמצוה לשאת את השולחן אף שלא לצורך, כגון להראותו לעולי רגלים, כבסוף חגיגה. (שמות כה כח)
הנה השולחן משם השובע יוצא, כמו שכתב הרמב"ן, ויש לפרש שזהו הענין של המסגרת להיות סוגרת בעד ההשפעה שלא תתפשט יותר מדי ותגרום חס ושלום כעין עושר שמור לבעליו לרעתו, וכמו שכתב במשלי ל' פן אשבע וכחשתי. וזה עצמו הוא ענין הזר שפירש רש"י, שעל המסגרת היה, כי ענין הזר המורה כתר מלכות הוא להיות נבדל ומושל ברוחו, והיינו שזוהי העצה היעוצה לבל תתפשט כנ"ל להשגיח היטב להיות נבדל ועומד מבחוץ, ותהיה העשירות כאילו היא פקדון בידו, וזהו כתריס בפני הפורענות. ועוד יש בו רמז שעל המסגרת יהיה הזר להורות שהמסגרת עצמה לא תביא עמה מדת הקמצנות, אלא יהיה נבדל גם מזה, והנה אמות השלחן אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו, אם תעשה מכל אלה גוף מרובע יהיה אמה על אמה ברום שלש אמות, כשיעור מקוה טהרה, רומז להיות טהור ונבדל מכל הנ"ל, ואז מתקיים (איוב י"ז) וטהר ידים יוסיף אומץ, על היפוך עושר שמור וגו', ובאמת הבדלה זו עצמה היא מקוה טהרה. (תרומה תרע"ד)