(ראה גם: טבילה, יין נסך, מאכלות אסורות)
כל דבר אשר יבא באש כגון הלכוסין והסכינים והקדירות והשפודים והאסכולות מפני גיעולי גוים, וכל אשר לא יבא באש, כגון הכרדוכאות והכוסות והקיתונות והקומקומסים והיורות מפני גיעולי גוים, והרי דברים קל וחומר ומה אם מי שאין טעון טבילה טעון הזיה, מי שטעון הזייה אינו דין שיטעון טבילה... (מטות קנח)
גת של אבן שזיפתה עובד כוכבים מנגבה והיא טהורה, ושל עץ רבי אומר ינגב, וחכמים אומרים יקלוף את הזפת, ושל חרס אף על פי שקלף את הזפת הרי זו אסורה... אמר מר הגת והמחץ והמשפך של עובדי כוכבים רבי מתיר בניגוב וחכמים אוסרין, והאנן תנן של חרס אף על פי שקלף את הזפת הרי זו אסורה, אמר רבא סיפא דמתניתין אתאן לרבנן... במה מגנבן, רב אמר במים רבה בר בר חנה אמר באפר... ולא פליגא הא ברטיבתא הא ביבשתא... אמר ליה רבי אבהו תניתוה הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין ובקש לעשותן בטהרה הדפין והעדשין והלולבין מדיחן והעקלין של נצרין ושל בצבוץ מנגבן, ושל שיפה ושל גמי מישנן י"ב חדש, רבן שמעון בן גמליאל אומר מניחן מגת לגת ומבד לבד... רבי יוסי אומר רוצה לטהרן מיד מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים, רבן שמעון בן גמליאל משום רבי יוסי אומר מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או במעין שמימיו רודפין, וכמה עונה, כדרך שאמרו ביין נסך כך אמרו בטהרות... כמה עונה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן או יום או לילה...
הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבן באור ילבן באור, השפוד והאסכלא מלבנן באור, הסכין שפה והיא טהורה. תנא וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי, אמר רבא דאמר קרא כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת. תני בר קפרא מתוך שנאמר במי נדה, שומע אני שצריך הזאה שלישי ושביעי, תלמוד לומר אך חלק, אם כן מה תלמוד לומר במי נדה, מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר ארבעים סאה... אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפילו כלים חדשים במשמע, דהא ישנים וליבנן כחדשים דמו, ואפילו הכי בעי טבילה, מתקיף לה רב ששת אי הכי אפילו זוזא דסרבלא, אמר ליה כלי סעודה אמורין בפרשה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחין, וכמעשה שהיה, אבל שאולין לא. רב יצחק בר יוסף זבן מנא דמרדא מעובד כוכבים, סבר להטבילה, אמר ליה ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה לדידי מפרשא לי מיניה דרבי יוחנן כלי מתכות אמורין בפרשה. אמר רב אשי הני כלי זכוכית הואיל וכי נשתברו יש להן תקנה ככלי מתכות דמו. קוניא (תחלתו חרס וחופין אותן באבר ותשמישו על ידי צונן), פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אמר כתחלתו, וחד אמר כסופו, והלכתא כסופו (מתכות הוא)...
תנו רבנן הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם דברים שלא נשתמש בהן מטבילן והן טהורין, דברים שנשתמש בהן, שנשתמש בהן על ידי צונן כגון כוסות וקתוניות וצלוחיות מדיחן ומטבילן והם טהורין, דברים שנשתמש בהן על ידי האור כגון השפודין והאסכלאות מלבנן ומטבילן והן טהורין, וכולן שנשתמש בהן עד שלא יטביל ושלא ילבן תני חדא אסור ותניא אידך מותר, לא קשיא הא כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור, והא כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר...
הסכין שפה והיא טהורה, אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה עשרה פעמים בקרקע, אמר רב הונא בריה דרב יהושע ובקרקע שאינה עבודה, אמר רב כהנא ובסכין יפה שאין בה גומות... (עבודה זרה עד ב, וראה שם עוד)
הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי, דברים שיודע שעושין בהן אוכל נפש כגון כוסות מדיחן וטהורין, אבל יורות וקומקומין מגעילן בחמין, וכולן שנשתמש בהן, אף על פי שלא הטביל והגעיל ושף וליבן הרי אילו טהורין. תני רבי הושעיה צריך להטביל, כהדא רבמי סלק עם רבי יודן נשייא לחמתא דגדר, ושאלון צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל, יצא לחוץ ונלמד נפקין ושמעון רבי יעקב בר אחא שמעון רב בא בשם רבי יוחנן לא שנו אלא לקוח, אבל שאול מותר, מעתה אפילו כלים, רבי הושעיה זבין כלים ומטבילן, הכא את אמר מדיחן והן טהורין, והכא את אמר מגעילן בחמין, חומר הוא בגיעולי נכרים. סכין תוחבה בארץ שלשה פעמים ודייו. רב בא בשם רב יהודה הדא דאת מר בסכין קטנה, אבל בסכין גדולה צריכה ליבון... (עבודה זרה לז ב)
שאלתא דמחייבים כל בית ישראל לאפרושי מן מדעם מסאבא, שנאמר והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו', ולא מיבעי מן מדעם מסאבא דאסור לישראל לבשולי בהון עד דמיפלט להו כל חד וחד, שנאמר כל דבר אשר יבא באש וגו', והשפודין והאסכלאות דאשתמשן בהון נכרים לא משתריין עד דציילין בנורא, ועד כמה מלבנן, עד דמסיר קליפתן. והיורות והקונקומוסין ומחמי חמין תשמישו על ידי ריתוח צריך לפלוטינהו ברותחין. ואף על גב דקומקומא לאו דרכיה לבשולי ביה, כיון דזמנין דלא משכח מאנא ומקרי ומבשל ביה. וכיורה דאין ראש צפור דרור יכול ליכנס לתוכה לא צריך לפלוטיה... והיכי מפליט להו ברותחין, מניח יורה קטנה לתוך יורה גדולה, ויורה גדולה מאי, כי הא דההיא דודא דהוה ליה לרב עוקבא עבד לה גדנפא דלישא ומליא מיא וארתחא, וכפא צריך למשדייה בגויה ולטפויה (אבן מלובן זורק לתוכו). קערות שתשמישן בכלי שני, כי נטל מיא מדודא ושדי עלוהי שפיר דמי. ואף על גב דמפלט להו צריך לאטבלינהו במיא... (חקת ב, וראה שם עוד)
אך את הזהב - אף על פי שלא הזהיר לכם משה אלא על הלכות טומאה, עוד יש להזהיר לכם על הלכות גיעול, ורבותינו אמרו אך את הזהב לומר שצריך להעביר חלודה שלו קודם שיגעילנו... תעבירו באש - כדרך תשמישו הגעלתו... אך במי נדה יתחטא - לפי פשוטו חטוי זה לטהרו מטומאת מת, אמר להם צריכין הכלים גיעול להטהרם מן האיסור, וחטוי לטהרן מן הטומאה, ורבותינו דרשו מכאן שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות, ומי נדה הכתובין כאן דרשו מים הראויים לטבול בהם נדה... וכל אשר לא יבא באש - כל דבר שאין תשמישו על ידי האור... תעבירו במים - מטבילו ודיו, ודוקא כלי מתכות. (במדבר לא כא-כג)
תעבירו באש וטהר - אין הכלי שנגע במת או בנבלה נטהר באש, שאין טבילת התורה אלא במים, ולפיכך הוצרכו רבותינו לפרש שזו הטהרה להגעילם מאיסורי המאכלות שבלעו ביד הגוים וזה אמת בלי ספק. וכל אשר לא יבא באש - כל דבר שאין תשמישו על ידי האור, כגון כוסות וצלוחיות וקיתונים שתשמישן בצונן ולא בלעו איסור תעבירו במים, מטבילן ודיו, לשון רש"י. ואינו נכון בעיני, שאין לשון תעבירו טבילה, כי היה אומר תביאו במים שהוא לשון הטבילה, כמו במים יובא וטמא עד הערב וטהר. ועוד שאף הכלים שתשמישן בצונן צריכים הכשר מן האיסור שבהן מלבד הטבילה הזו, ואיך לא יזכיר הכשרן כאשר עשה בבאים באש. וכשלמדו חכמים טבילה זו לא הזכירו בה המקרא הזה, אלא דרשו אך במי נדה יתחטא, מים שהנדה טובלת בהם, אלא פירוש תעבירו במים לכבסם ולשפשף אותם במים יפה עד שתסור חלודה שנדבקה בהם מן האסור שנשתמש בהם, שזהו הכשרן מן האיסור, יאמר הכתוב דבר שתשמישו באש תביאו באש כדרך שהיה התשמיש בו באיסורים, ואם על ידי חמין כגון הבדיל והעופרת מגעילו בחמין... ודבר שלא נשתמשו בו באש אלא בצונן תדיחו אותו במים עד שיתמרק ויטהר, וכך אמרו חכמים מדיחן ומטבילן והן טהורים...
ולבי מהרהר עוד לאמר שהטבילה הזו מדבריהם והמקרא אסמכתא עשו אותו, וכן אונקלוס מתרגם אותו בחטוי הזאה של אפר פרה... וזה צריך תלמוד. והזהיר אותם עתה בהגעלת כלי מדין מאיסורי הגוים, ולא אמר להם זה בתחלה בכלי סיחון ועוג שלקחו גם שללם... כי סיחון ועוג מלכי האמורי הם וארצם מנחלת ישראל היא, והותר להם כל שללם אפילו האיסורים... (שם שם כג)
נאדות העכו"ם וקנקניהן שהכניסו בהן העכו"ם יינם אסור ליתן לתוכן יין עד שיישנן י"ב חודש או עד שיחזירן לאור עד שיתרפה הזפת שעליהן, או שיחמו, או עד שיתן לתוכן מים שלשה ימים מעת לעת, ומערה המים ומחליף מים אחרים כל מעת לעת שלש פעמים בשלשת הימים, בין שהיו הכלים שלהן, בין שהיו של ישראל ושאלו אותן והכניסו בהן יינם, ואם נתן לתוכם יין קודם שיטהר אותן הרי זה אסור בשתיה. ומותר ליתן לתוכן שכר או ציר או מורייס מיד, ואין צריך לכלום, ומותר ליתן היין לתוכן אחר שנתן הציר או המורייס, שהמלח שורפן. הלוקח כלים חדשים שאינם מזופתים מן העכו"ם נותן לתוכן יין מיד, ואינו חושש שמא נתנו בהן יין נסך, ואם היו מזופתים מדיחן ואף על פי שהן חדשים, וכן כלי שנתנו בו יין נסך ואין מכניסו לקיום, כגון כלי שחושף בו או המשפך וכיוצא בה, משכשכו במים ודיו.
וכן כוס של חרס ששתה בו העכו"ם אסור לשתות בו, הדיחו פעם ראשונה ושניה ושלישית מותר, שכבר הלכו צחצוחי היין שבו, והוא שהיה מצופה באבר כדרך שהיוצרין עושין, או שהיה מזופת, אבל של חרס צריך הדחה... (מאכלות אסורות פרק יא טו, וראה שם עוד)
הלוקח כלי תשמיש סעודה מן העכו"ם מכלי מתכות וכלי זכוכית דברים שלא נשתמש בהן כל עיקר, מטבילן במי מקוה ואחר כך יהיו מותרין לאכל בהן ולשתות, ודברים שנשתמש בהן על ידי צונן כגון כוסות וצלוחיות וקיתוניות מדיחן ומטבילן והן מותרות. ודברים שנשתמש בהן על ידי חמין, כגון יורות וקמקמוסין ומחממי חמין מגעילן ומטבילן והן מותרים. ודברים שנשתמש בהן על ידי האור כגון שפודין ואסכלאות מלבנן באור עד שתנשר קליפתן, ומטבילן והן מותרין.
כיצד מגעילן, נותן יורה קטנה לתוך יורה גדול וממלא עליה מים עד שיצופו על הקטנה, ומרתיחה יפה יפה, ואם היתה יורה גדולה מקיף על שפתה בצק או טיט וממלא מים עד שיצופו המים על שפתה ומרתיח, וכולן שנשתמש בהן עד שלא הרתיח או עד שלא הדיח ועד שלא הלבין ועד שלא הטביל מותר, שכל השומן שבהן נותן טעם לפגם הוא.
טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחים מן העכו"ם ואחר כך יותרו לאכילה ושתיה אינן לענין טומאה והטהרה אלא מדברי סופרים, ורמז לה כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר, ומפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בטהרתן מידי גיעולי עכו"ם לא מידי טומאה, שאין לך טומאה עולה על ידי האש, וכל הטמאים בטבילה עולין מטומאתן, וטומאת מת בהזאה וטבילה, ואין שם אש כלל אלא לענין גיעולי עכו"ם, וכיון שכתוב וטהר אמרו חכמים הוסיף לו טהרה אחר עבירתו באש להתירו מגיעולי עכו"ם. לא חייבו בטבילה זו אלא כלי מתכות של סעודה הנלקחין מן העכו"ם, אבל השואל מן העכו"ם או שמשכן העכו"ם אצלו כלי מתכות מדיח או מרתיח או מלבן ואינו צריך להטביל, וכן אם לקח כלי עץ או כלי אבנים מדיח או מרתיח ואינו צריך להטביל, וכל כלי חרשים אינו צריך להטביל, אבל השועין באבר הרי הן ככלי מתכות וצריכין טבילה.
הלוקח סכין מן העכו"ם מלבנה באש או משחיזה בריחים שלה, היתה סכין יפה שאין בה פגימות די לו אם נעצה בקרקע קשה עשר פעמים ואוכל בה צונן, ואם היו בה פגימות, או שהיתה יפה ורצה לאכול בה חמין או לשחט בה מלבנה או משחיזה כולה... (שם פרק יז ב, וראה שם עוד)
וטהר - משמע שצריכה עוד טהרה, והיינו טבילה, ובירושלמי עבודה זרה ה' ט"ו מפורש לפי שיצאו מטומאת העכו"ם ונכנסו לקדושת ישראל, ואם כן אין הטבילה שייכת להכשר, רק לשם קדושה בעלמא, וכן סבר בגמרא שלנו, שהרי גם חדשים צריכים טבילה. (במדבר לא כג)