(ראה גם: אמונה, אפיקורוס, דת, מין)
אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים... וכל הכופר במצוות מדות כופר ביציאת מצרים... (קדושים פרק ח)
וכל הכופר במצות ריבית, כאילו כופר ביציאת מצרים... (בהר פרשה ה)
...הא כל שאינו לומד ואינו עושה, מואס באחרים ושונא את החכמים, ואינו מניח לאחרים לעשות, סוף שהוא כופר במצוות שנאמרו מסיני. או יש לך אדם שיש בו כל המידות הללו, אבל אינו כופר בעיקר, תלמוד לומר להפרכם את בריתי, הא כל שיש בו כל המדות הללו, סוף שהוא כופר בעיקר. (בחוקותי פרשה ב)
...והאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו... (שבת מא א)
...שאפילו אדם רודף אחריו להורגו, ונחש רץ להכישו, נכנס לבית עבודה זרה, ואין נכנס לבתיהן של אלו, שהללו מכירין וכופרין, והללו אין מכירין וכופרין... (שם קטז א)
נלינה בכפרים, אל תקרי בכפרים אלא בכופרים, בא ואראך אותם שהשפעת להן טובה והן כפרו בך... (עירובין כא ב)
אבל המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חיתיתם בארץ חיים... יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות... (ראש השנה יז א)
רבי יוחנן אמר לעולם מבנימין קאתי, ואמרי קרי ליה יהודי, על שום שכפר בעבודה זרה, שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי... (מגילה יג א)
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו, שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המערערים, שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. (שם כה ב)
...דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע, חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, והאי בכוליה בעי למכפריה ליה, והאי דלא כפריה משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו... (גיטין נא ב)
דאמר מר חמורה עבודת כוכבים, שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה. (קדושין מ א)
...מה לעד אחד שכן על מה שהוא מעיד הוא נשבע, תאמר בעדים שעל מה שכפר הוא נשבע... ובעדים מי הוחזק כפרן, והאמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות, בפקדון פסול לעדות... (בבא מציעא ג ב, וראה שם עוד)
...אמר רבא ומשום דהוחזק כפרן חדא זמנא תו לא פרע כלל... דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אמרו לו צא תן לו, ואמר פרעתי, נאמן... (שם טז ב, וראה שם עוד)
תניא אמר רבי יוסי בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית, אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו, והם מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין פלוני זה כפר באלקי ישראל. (שם עא א)
כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה, אמר רבא מכאן שכפר איוב בתחיית המתים. (בבא בתרא טז א)
אמר רבי יוחנן חמש עבירות עבר אותו רשע (עשו) באותו היום... וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים... (שם טז ב)
רב נחמן אמר (אדם הראשון) כופר בעיקר היה, כתיב הכא עברו ברית, וכתיב התם את בריתי הפר... (סנהדרין לח ב)
ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל... ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים... (שם צב ב)
...אמר רבי יוחנן שכתב על דלתות שומרון אחאב כפר באלקי ישראל, לפיכך אין לו חלק באלקי ישראל. (שם קב ב)
...ולא עוד אלא שאיני מנחתך עד שתכפור בתורת משה רבך, שנאמר המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים באהבתם. (שם קו א)
חנניא בן חכינאי אומר, וכיחש בעמיתו, אין אדם כיחש בעמיתו עד שכופר בעיקר, פעם אחת שבת רבי ראובן בטבריא, ומצאו פילוסופוס אחד, אמר לו איזה הוא שנאוי בעולם, אמר לו זה הכופר במי שבראו, אמר לו היאך, אמר לו כבד את אביך ואת אמך, לא תרצח ולא תנאף... הא אין אדם כופר בדבר עד שכופר בעיקר, ואין אדם הולך לדבר עבירה, אלא אם כן כפר במי שציוה עליה. (שבועות פרק ג)
אמר רבי יוחנן קופרמסאות נתנו ביניהם, שאינו כופר בהן והם אינם כופרים בו. (ויקרא ו ה)
...נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו', והרי דברים קל וחומר, מה ממון הקל כל הכופר בפקדון כאילו כופר בהקב"ה, שנאמר ומעלה מעל בה' וכחש, הכופר בפקדון הגוף על אחת כמה וכמה, שכל הכופר בו כאילו כופר בהקב"ה, לכך נאמר איש איש, כל שהיא כופרת בשני אישים, בהקב"ה שנקרא איש ובבעלה שהוא איש... (במדבר ט א)
פתח משה ואמר לפני הקב"ה, אם מתים אלו על מטותם כדרך שבני אדם מתים והרופאין עולין... אף אני כופר ואומר לא ה' שלחני, ומלבי אמרתי... (שם יח י)
שאלו את בן עזאי, אמרו לו, רבינו, דרוש לנו דבר אחד ממגילת קינות, אמר להם לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם, ובמילה שנתנה לכ' דורות, ובי' הדברות, ובה' ספרי תורה, מנין איכה. (איכה א א)
אמר רבי יהודה ללמדך שכל הכופר בגמילות חסד כאילו כופר בעיקר... (קהלת ז ד)
שכל מי שמניח דייני ישראל והולך לפני עכו"ם, כפר בהקב"ה תחלה ואחרי כן כפר בתורה, שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים... (משפטים ג)
דבר אחר מות וחיים ביד לשון, קשה לשון הרע, שאין אדם מוציאו מפיו עד שהוא כופר בהקב"ה, שנאמר (תהלים י"ב) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו... (מצורע ב)
כיצד על אנכי, שכל הנואף אשת חברו כופר בהקב"ה, שנאמר (ירמיה ה') כחשו בה' ויאמרו לא הוא. (נשא ב)
וכתיב רק השמר לך וגו' (דברים ד') וכתיב יום אשר עמדת וגו', ללמד שכל מי שמתבטל מן התורה כאילו כופר בהקב"ה... (ראה א)
ואסמיך לדברים הללו מה שנראה לי על עיקרי הסבות אשר סבבו את מי שכפר וכחש מלהאמין באותות ובמופתים ומלעיין באמונות. ונראו לי מהם שמונה מצויים הרבה, תחלתן כובד הטורח על בני אדם בטבעם, וכאשר ירגיש הטבע בדבר שהוטל עליו המזקיקו להתאמץ ולהתחזק בהוכחות, ולנהג על פיו בדת, אז יברח ויתרחק מכך... והשני הסכלות הגוברת על רבים מהם, שהוא מדבר בשפת הסכלות ויודע בלב קצר יכולת, וידבר דברי יהירות שאינם מאומה... והשלישית נטיית האדם למלא מאווייו מן התאוות לכל מאכל ולכל משכב ולכל קנין, והרי הוא ממהר מתוך להיטותו להתיר עשיית הדבר מבלי לחשוב... והרביעי הקיצה בעיון ומיעוט התישבות בעת השמיעה וההתבוננות, ויסתפק במועט, ויאמר כבר עיינתי ולא יצא לי זולת זה... והחמישי חוצפה וגסות באים על האדם עד שאינו מכיר שיש כאן חכמה שהיתה נעלמת ממנו, ולא ידיעה ששגבה ממנו... והשישי מלה שאדם שומעה מן הכופרים ותחדור ללבו ותמחצהו, ויעמוד שאר ימיו תחת השפעתה, ובה נאמר דברי נרגן כמתהלמים והם ירדו חדרי בטן... והשביעי הוכחה חלושה שמעה מאחד המיחדים וזלזל בה, וחשב שהכל כך, ובהם אמר הכתוב ויהיו משחקים עליהם ומלעגים בם... והשמיני אדם שיש שנאה בינו לבין אחד המייחדים, וישאהו לבו הרע לשנוא את אלקיהם שהם עובדים אותו, עמהם... (הקדמה פרק ז)
אבל הכופר הוא העוזב את היסוד, כלומר האחד הכולל הכל יתברך ויתעלה, ועזיבתו אותו תהיה על שלשה יסודות, או שהוא עבד זולתו, או שלא עבד זולתו ולא עבדו, והרי אינו עובד למאומה לא אמת ולא שקר... או שהיה מסופק באמונתו והרי הוא נקרא בשם דתי, ויתכן שהוא מתפלל ומתחנן ואין לבו שלם ולא מאמין, והרי הוא משקר ומרמה בדבריו ובאמונתו, כאותם אנשים שבהם נאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, והרי זה נקרא מי שנתחלל שם שמים בו. וכל אלו אם שבו נמחל להם בשני העולמות גם יחד... (מאמר ה פרק ד)
...ואין שום דבר שאדם נענש עליו על מחשבתו ודעתו זולת הכפירה בה', לפי שהוא דבר שאין להשיגו אלא בדעה בלבד, ובו נאמר למען תפש את בית ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם... (שם פרק ח)
...והנה זה כפי משמעו הוא קרבן הכופר לכל התורה בשוגג, כגון הולך ונדבק לאחד מהאומות לעשות כהם, ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל, ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה ביחיד, בתינוק שנשבה לבין הגוים, ובקהל, כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם, או כמו שזכר בספרי, מפני מה אמר המקום, לא שנעשה וניטול שכר, אנו לא עושים ולא נוטלים שכר... וכבר אירע לנו כן בעונותינו בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם, ששכחו רוב העם התורה והמצוות לגמרי... (במדבר טו כב)
אמר החבר: כי הדברים אשר יכונו לקבל הרשמים ההם האלקיים אינם ביכולת אדם... צריך בזה אל ידיעה שלימה מפורשת תכלית הביאור מאת האלקים, ומי שהגיעו הדבר הזה וקיים אותו על גבוליו ותנאי בלב שלם הוא המאמין, ומי שהשתדל לתקן הדברים לדבר הענין ההוא במחקר וסברות והקשות ממה שימצא בספרי החוזים, והורדת הרוחניות ועשית הטלסמאות הוא הממרה, כי הוא מקריב הקרבנות ומקטיר הקטורת מהקשה וסברא, ואינו יודע אמיתת מה שראוי וכמה ואיך ובאיזה מקום, ובאיזו עת ומי מבני אדם... (מאמר א עט)
וראי עתה שנבאר דרך ידיעת השרשים המסתעפים מן השלשה עקרים הללו, כדי שיוודע הכופר בעקר או המודה בו. ונאמר ראשונה שאין ראוי שימנה בעקר ולא בשורש שום מצוה ממצוות התורה, כי העובר על מצוות התורה הנה הוא בכלל פושעי ישראל, וראוי לעונש שנכתב בתורה על אותה מצוה, אבל אינו יוצא מכלל בעלי התורה, ושיהיה נמנה בכלל הכופרים בתורה, שאין להם חלק לעולם הבא, אלא אם כן הוא עובר על המצוה מצד היותו מפקפק בה אם היא מצות השם, או אם נתנה למשה בסיני, כי זה בכלל האומר אין תורה מן השמים... ולזה לא יהיה ראוי למנות בשרשים ולא בעקרים שראוי לעבדו ולא לזולתו, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, לפי שהיא מצוה בפני עצמה, ואין העובר עליה כופר בכל התורה ולא בכל עקריה, אף על פי שהיא עבירה חמורה מאד, עד שאמרו רז"ל עליה, המודה בעבודת אלילים ככופר בכל התורה כולה, ככופר אמרו, ולא כופר, והרי אחאב עובד אלילים היה, ולא היה כופר בעקרים, שהרי היה מאמין לאליהו וידע שהגשם נעצר בעבורו בשבועתו... ואין ספק שאין עונש הכופר בשורש או בעקר שוה לעובר על מצוה ממצוות התורה... (מאמר א פרק יד, וראה שם עוד)
לא תשא - אחר שהזהיר מהאליל אחרים, ציוה בל לא יאמין מאלקות דבר, ולא יכפור בה' במציאותו, ולא באלקיך - הנהגתו והשגחתו, ויש אומרים על שמורה שקר בדבריו למציאותו, ואם כן הוא כופר... (דברים ה יא)
והרב רבי יהודה לירמא ז"ל כתב הוי זהיר בחכמה שאתה לומד וחוקר ודורש בה שלא תעשה בידך כפירה כנגד השי"ת, או שום אמונה רעה ממנה בלמוד ר"ל החכמה שאתה לומד, לפי שהשגגה והטעות והכפירה שתעלה בידך מצד החכמה העמוקה שהכנסת עצמך ללמוד אותה עולה זדון, כלומר להענישך כאלו כפרת במזיד, לפי שמי הכניסך לחקור ולדרוש וללמוד בחכמה שאין שכלך יכול להשיגה, והרי אמרו ז"ל במופלא ממך אל תדרוש... (אבות ד טז)
ה': להשיבם מה שהתרעמו על דרך המדבר, שאין סומכין על הנס מטעם שאינו מתמיד, צא ולמד מהכופרים שמבקשים חכמות כוזבים להכחיש הנס ולעשות הדרך דרך הטבע, ואפשר ששורש לענה זה היה בלב המדברים תועה, לזה ציוה ה' לעשות נס קבוע, כאומרם ז"ל שזרק משה הנחש השמימה ועמד באויר באין סומך, והרואה יכיר הכחשת דעת טועה שהיתה לו, וה' הביאם למדבר וישמשו נסים כטבע הרגיל, והיה המדבר כישוב... (במדבר כא ח)
ואכלתם - ...כי תלונתכם לא מתאוה אלא מכפירה, כאומר מותר, שזה חולי שאין לו תרופה, כי לא ישוב ויתחרט, וגם כשיהיה לכם לזרא גם אז לא תתחרטו, כי מאסתם - התמוטטות השכל והאמונה בה' ובתורתו היתה סבת החטא, ולא התאוה... (במדבר יא יח)
כי דבר ה' בזה - חטא עבודה זרה אינו חטא מטפיסי-רעיוני, כי אם הרמת יד במצוות שנצטווינו, אנכי, ולא יהיה לך, לא תקלל וכו', זו כפירה ביחסינו אליו יתעלה, שנקבעו על ידי מצוותיו, לכן כל עבירה הנעשית להכעיס שייכת לעושה ביד רמה כזדון עכו"ם, ועיין בית יוסף יו"ד סוף סימן רמ"ח, ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה, מקל וחומר זה... דבר ה' בזה. (שם טו לא)
אחרי לבבכם - זו מינות, ברכות י"ב ב'. הכפירה באלקים מובילה לעבודה זרה, כי רק הכרה בבורא משחררת את האדם מפחד מכחות טבע רבים, טעיות כאלו צומחות רק בלב שאינו מכוון לעשיה חיובית-למען תזכרו ועשיתם. (שם שם לט)
זרים ארורים - עוזבים התורה בהכרה מלאה, ואחר כך רוצים להוכיח צדקתם על ידי זיופה, לכן חל עליהם: ארור משגה עיוור בדרך וגו'... ישבו שרים - מכפירה זו נדבקו במיוחד שכבות גבוהות בעם, שרצו להרוס את החוקים המגבילים את חיי תענוגותיהם. (תהלים קיט כב וכג)
מי יוכל למנות את כל מיני וסוגי ההתרחקות מה' אשר התרחקו ישראל מה' בכל הזמנים? פעמים הוא מופיע בדמות "הקניית השכלה", או בדמות "התקדמות במקצוע", וכיוצא באלו פיתויים, הצעירים הולכים בעקבות הקשישים התועים מדרך ה' והמטיפים לעזיבת מצוות התורה, המגבילות את האדם מלהתקדם בחיים. "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם" (תהלים ק"ו ל"ה)... מאז ומתמיד היו "הבלים" בצורה זו או אחרת, תמיד היו פיתויים חושניים ותענוגות ארעיים, שהתעו אותנו להתרחק מה', אשר הוא מקור האושר האמיתי והנצחי, אושר בו מתברך האדם... (במעגלי שנה ד עמוד סח)
"לא למד", בהזנחת לימוד התורה מתחילה הכפירה, לא בחיים המעשיים היומיומיים, כי אם בשטח החינוך הרוחני, שם טמון הגרעין של הכפירה, שסופו להתפתח ולהגיע לידי כפירה מוחלטת. כל זמן שבני הנעורים לומדים תורה והזקנים משננים תמיד את אשר למדו בנערותם ושוקדים על לימוד המצוות המעשיות, יש לתורת ה' יסוד רוחני בקרב העם, ולעולם לא יוכלו השקר וקלות הדעת לחתר תחתיו... (שם עמוד קמח)
בתחילה, כאשר הכפירה מתחילה מתוך היסוס להתבדל ממחנה שומרי התורה, מדברת היא גבוהה גבוהה על חופש המצפון, על סובלנות, ועל זכותו של כל יחיד לבחור לו את השקפותיו כראות עיניו. הכופר מגלה אז רגיזות רבה וקובל תמיד על חוסר סובלנות וקיצוניות מצד נאמני התורה. אבל בהגיעו לשלב של "שונא את החכמים", הריהו שוכח את העקרונות הללו של חופש המצפון וסובלנות אשר הוא עצמו קבע בתחילה, ואשר הודות להם עבר את השלבים הקודמים של התפתחות הכפירה, מעתה לא יסתפק עוד בכך, שיניחוהו לחיות לפי השקפתו ומצפונו שלו באין מפריע, הוא לא ימצא עוד מנוח לנפשו, עד אשר מצפונו שלו ייהפך למצפון הכלל, והכל יכירו ויודו בו. עתה הוא רואה בשמירת התורה מין עבדות רוחנית אשר מצוה גדולה היא להגאל ממנה... (שם עמוד קנד, וראה שם עוד)
ואם מפאת פניו - נגעי הראש אות הוא על דעות משובשות, ויש בזה ב' אופנים, שמשובש בחקירה פילוסופית, ב' שאינו חוקר ואינו מאמין, וידוע שדעת הוא מה שנחלט במוח באחורי הראש, וחקירה שכלית במוח מלפנים, והשבוש באמונה מצוי יותר ויותר גרוע משבוש הבא בחקירה, משום הכי נחלקו ב' החצאים בראש, והקדים קרחת לגבחת. (ויקרא יג מא)
...ולא היה משפיל גאותו להיות מודה על האמת, כי לא עשה את עצמו, והוא רק כחומר ביד היוצר שזה היה מודה לכל מי שידרשהו כי הוא עשהו, אחרי כי סוף סוף הוא נברא ממי אשר בראו, ומה היה מקרא חסר אם היה מודה בבורא האמיתי, והמטיב האמיתי. אכן גאותו הנוראה תביאנו לידי כפירה, לבלתי הודות כי הוא פשוט כחומר ביד היוצר, ואין לו על עצמו שום אדנות ובעלות עד כי לא יכיר את בוראו ואינו מודה בו... וזהו סוד הכופר, ושמו נאה לו, כי הוא כופר בחובו רחמנא ליצלן, אחר כל הלואותיו מהשי"ת, ואחרי רוב החסד שקבל ממנו, והוא אינו חפץ לשלם כלל וכלל... וזהו סוד גדול מאד בביאור כופר... (דעת חכמה ומוסר ג סימן כא)