(ראה גם: אלקים-דין-מדת הרחמים, יום הכפורים, מחילה, סליחה, קרבן)
עברו יחדיו, משום שכל העונות שבעולם אינם נעברים להתכפר, עד שזכר ונקבה מתחברים יחד, כמו שכתוב ועובר על פשע, ועל דרך זה עברו יחדיו, עברו העונות נתכפרו משום שבהארת הזיווג מאירים פני כל, וכל העונות מתכפרים, רבי חייא אמר סוד כתוב הזה, הוא בתקון הקרבנות, כי כשנקרב הקרבן, והכל מקבלים הספקתם, כל אחד ואחד כראוי לו, אז מתקשר הכל כאחד, ומאירים כל פנים, וקשר אחד נמצא, ואז המלכים נועדו, שנועדו יחד לכפר על העונות להעביר אותם... (ויגש כח, ועיין שם עוד)
כנגד זה אדם מקריב חלבו ודמו מתכפר לו, שזה אדום וזה לבן, מה שהשושן שהוא אדום והוא לבן, אין מוצקים להחזירו כולו לבן אלא באש, כך הקרבן אין מוצקים אותו להחזירו כולו לבן אלא באש. עתה מי שיושב בתעניתו ומקריב חלבו ודמו אינו נצמק לחזור כולו לבן אלא באש, דאמר רבי יוסי מתוך תעניתו של האדם נחלשים אבריו וגובר עליו האש, ובאותה שעה צריך להקריב חלבו ודמו באותו האש, והוא הנקרא מזבח כפרה... אמר רבי יוסי כשהיה בית המקדש קיים אדם מקריב קרבנו בענין זה, (בסוד האדום והלבן והריח העולה מהם, וחזרתו לכולו לבן על ידי האש), ומתכפר לו, עתה תפלתו של אדם מכפרת לו במקום הקרבן באותו הדרך (של כוונת הקרבן). (שמות שסז, ועיין שם עוד)
כפור, למה נקרא כפור, משום שמנקה כל טומאה ומעביר אותה מלפניו ביום הזה, ועל כן יום כפור יום של נקיון, וכך אנו קוראים אותו... על כן כתוב כי ביום הזה יכפר עליכם, יכפר וינקה תחילה ביום הזה, (דהיינו המלכות), כדי שיטהר ויכפר אחר כך עליכם.
עוד יכפר ביום הזה (שהוא מלכות), וינקה אותו תחילה, וכל זה שצריכים לנקותו הוא עליכם, בשבילכם, צריכים לנקותו ולטהרו תחלה. יכפר, מי יכפר, אלא זה הוא עולם העליון, (בינה), המאיר ומנקה הכל, ועל כן כל צדדים הרעים הנקראים מצולות ים, נעבירם... כעין זה כתוב וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, דהיינו שלא יוכל המקטרג לשלוט עליהם, ועל כן ביום כפור, שהוא קנוח כל העונות ונקיון שלהם צריכים ישראל להטהר עצמם וללכת יחפי רגלים כמלאכים העליונים... (תצוה קיב, ועיין שם עוד)
רבי חייא היה הולך בדרך, פגע בו רבי חייא, אמר לו, זה שהעמידו החברים, שכתוב בעלי, לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה עד עולם, בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה, למה, הוא משום שדברי תורה עולים על כל קרבנות העולם, כמו שהעמדנו, שכתוב זאת התורה לעולה ולמנחה וגו', ששקולה התורה כנגד כל הקרבנות שבעולם, אמר לו כך הוא ודאי, שכל מי שעוסק בתורה, אף על פי שנגזר עליו עונש מלמעלה הוא יפה לו מכל הקרבנות והעולות, והעונש ההוא נקרע... והתורה נקראת קדושה, שכתוב כי קדוש אני ה', וזו היא התורה, שהיא שם הקדוש העליון, ועל כן מי שעוסק בה נטהר, ואחר כך מתקדש, שכתוב קדושים תהיו... (קדושים י, ועיין שם עוד)
בזמן שבית המקדש קיים (החוטא) מקריב קרבנו, כל כפרה שלו תלויה עליו, עד שמתחרט ומשבר לאותו רוח (מצד הטומאה שמשך עליו בחטאו), מגאותו, ומשפילו. וזה הוא שבירה לאותה מדרגת הטומאה (שהרוח נמשך ממנה), וכשנשבר אותו רוח הטומאה ומקריב קרבנו, זה הוא המקובל ברצון כראוי. ואם אותו רוח הטומאה אינו נשבר, אין קרבנו כלום, והוא נמסר לכלבים. כי קרבן זה אינו של הקב"ה אלא של הכלבים, ומשום זה זבחי אלקים כראוי הוא רוח נשברה, שיבר אותו רוח הטומאה ולא ישלוט, ועל כן מי שמשברו כראוי עליו כתוב, רוח הולך ולא ישוב, אותו איש יהיה בטוח שלא ישוב אליו לעולם, אדם זה שאינו מתגאה ואינו מתענג בתענוגי העולם אלקים לא תבזה, כי הוא בכבוד אצלו. (פנחס תקכד, ועיין שם עוד)
ודאי כל הקרבנות אינם באים אלא לכפרה, כל קרבן וקרבן מכפר על כל אבר ואבר של האדם כפי החטא שחטא באותו אבר. על טפות הרוח (מוציא זרע לבטלה), עוגות מצות כי לא חמץ, דהיינו אם זרק טפות ראשונות מטרם שהחמיצו במקום שאינו שלו, ועל אלו שהחמיצו שזרק אותם במקום שאינו צריך (בנקבה האסורה לו), הוא צריך להביא עליהם לחם חמץ, ואלו לחמי תודה כך היו מהם חמץ ומהם מצה... (שם תשצז, ועיין שם עוד)
מפני ארבעה דברים אלו הלך מתיא בן חרש אצל רבי אלעזר הקפר ללודיא, אמר לו, רבי שמעת בארבע חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש, אמר לו כתוב אחד אומר שובו בנים שובבים, הא למדת שתשובה מכפרת, וכתוב אחד אומר ביום הזה יכפר עליכם, הא למדנו שיום הכפורים מכפר, וכתוב אחד אומר אם יכופר העוון הזה לכם עד תמותון, הא למדת שמיתה מכפרת, וכתוב אחד אומר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם, הא למדנו שיסורין מכפרין, כיצד יתקיימו ד' כתובים אלו, העובר על מצות עשה ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועל זה נאמר שובו בנים שובבים, והעובר על מצות לא תעשה ועשה תשובה, אין כח בתשובה לכפר אלא התשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ועל זה נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, והמזיד על כריתות ועל מיתת בית דין ועשה תשובה, אין כח בתשובה לתלות ויום הכפורים לכפר, אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין מחצה, ויסורין ממרקין ומכפרין מחצה, ועל זה נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. מי שמחלל שם שמים ועשה תשובה אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכפורים מכפר, ולא יסורין בלבד ממרקין, אלא התשובה ויום הכפורים תולין ויום המיתה ויסורין ממרקין, ועל זה נאמר אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, ואומר אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה, בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא במיתה... (יתרו בחודש, פרשה ז)
ונרצה לו, מלמד שהמקום רוצה לו, ועל מה המקום רוצה לו, אם תאמר דברים שחייבין עליהן מיתת בית דין, מיתה בידי שמים, כרת בידי שמים, מלקות ארבעים, חטאות ואשמות, הרי ענשן אמור, ועל מה המקום רוצה לו, על מצות עשה ועל מצות לא תעשה שיש בה קום ועשה... ונרצה לו לכפר במכפר, אי זהו המכפר, זה הדם, שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר... ומצינו שאין כפרה אלא בדם, מה תלמוד לומר וסמך ונרצה, אלא ללמד שאם עשה סמיכה שירי מצות כאלו לא כפר... (ויקרא פרק ד)
וכפר עליו, שתהא כפרה לשמו, שלא יכפר לשנים כאחת, שיהא כהן מכפר על ידי עצמו, ונסלח, אין משיירין לו ליום הכפורים, או יכול אף על פי שישב ולא הביא, תלמוד לומר לו. (שם נפש פרק י)
קח לך עגל בן בקר לחטאת, מלמד שאמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן, שלח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש, שמא ישנאך בביאתך למקדש, ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני, והלא אף ישראל צריכים כפרה... יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל. (שמיני ג)
...וכפר בעדו ובעד ביתו, זה וידוי דברים, יכול כפרה בדמים, הריני דן, נאמר כפרה בפר ונאמר כפרה בשעיר, מה כפרה האמורה בשעיר וידוי דברים חוץ מדמים, אף כפרה האמורה בפר וידוי דברים חוץ מדמים... (אחרי פרשה ב)
ושחט את שעיר החטאת אשר לעם, שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו, ובמה הן מתכפרים, בפרו של אחיהם, יכול לא יתכפרו בפרו של אחיהם, שהרי הוא אומר אשר לו, מעתה אין להם כפרה, וכשהוא אומר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר, הוי אומר יש להם כפרה, ובמה הם מתכפרים, מוטב שיתכפרו בפרו של אחיהן... (שם פרשה ג)
וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאותם, וכן יעשה לאהל מועד וגו', יש לי בענין הזה להביא שלשה טומאות, טומאת עבודה זרה, כמה שנאמר למעלן טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי, טומאת גילוי עריות, שנאמר לבלתי עשות מחוקות התועבות וגו', טומאת שפיכות דמים, שנאמר ולא תטמא את הארץ. יכול על כל הטומאות הללו יהיה שעיר זה מכפר, תלמוד לומר מטמאותם, ולא כל טומאותם... יכול על כל טומאת מקדש וקדשיו יהיה שעיר זה מכפר, תלמוד לומר פשעיהם, אילו המרדים... מיכן אמרו, כל שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף תולה לו עד שתוודע לו יביא בעולה ויורד... וכפר עליו, כפרה שהיא בגופו... (שם פרק ד)
כי ביום הזה יכפר עליכם, בקרבנות, ומניין שאף על פי שאין קרבנות ואין שעיר היום מכפר, תלמוד לומר כי ביום הזה יכפר עליכם, בקרבנות, עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, ושבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו... (שם פרק ח)
ואני נתתיו, ואם נתנם במתנה אחת כיפר, לכם ולא לאחרים, על המזבח, כל מקום שיתן על המזבח יכפר, לכפר על נפשותיכם, ולא על קרקעו של מזבח, כי הדם הוא בנפש יכפר, הא אם נתן מדם התמצית לא עשה כלום. (שם פרשה ט)
הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל, כשהוא אומר אשר פדית ה', מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים. כפר על עמך אלו החיים, אשר פדית ה', מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים,כפר לעמך אלו החיים, אשר פדית אלו המתים, מלמד שהמתים צריכים כפרה. (שופטים רט)
רבי יוסי הגלילי אומר אין יערף אלא לשון הריגה, שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל, מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים, כך דברי תורה מכפרים על שפיכות דמים. כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו באים על חטאות ומכפרים, כך דברי תורה מכפרים על עבירות. (האזינו שו)
מניין אתה אומר שהריגתן של ישראל בידי אומות העולם כפרה היא להם לעולם הבא, שנאמר מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך שפכו דמם כמים. דבר אחר וכפר אדמתו עמו, מניין אתה אומר שירידתם של רשעים בגיהנם כפרה היא להם לישראל בעולם הבא, שנאמר נתתי כפרך מצרים וגו'. היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו, שנאמר העם היושב בה נשוא עון... (שם שלג)
...קל וחומר משן ועין, מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות, יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה... והתניא כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה... (ברכות ה א וב)
רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. (שם נה א)
...ואם יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה לכל עונותי. (שם ס א)
...אמר להן אם כן כפרה למה, אמרו לו, אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו... תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו דור כפרה, מפני שזנו עיניהם מן הערוה. (שבת סד א)
וכמה דכהנים לא אכלי בשר, בעלים לא מתכפרי, דתניא ואכלו אותם אשר כפר בהם, מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים... (פסחים נט ב)
והאמר רבי אלעזר מודה רבי יהודה לענין כפרה שאינו מכפר, שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר, דם שהנפש יוצאה בו מכפר... (שם סה א)
...אמר הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני קיים... (יומא כג ב)
תנא דבי רבי ישמעאל, כך היא מדת הדין נותנת, מוטב יבא זכאי ויכפר על החייב, ואל יבא חייב ויכפר על החייב. (שם מג ב)
וכן אמר רבי אלעזר אמר קרא וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל, איזהו כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל, הוי אומר זה הקטרת. וקטורת מכפרת, אין, דהא תני רבי חנניא למדנו לקטורת שמכפרת, שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם, ותנא דבי רבי ישמעאל, על מה קטורת מכפרת, על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי... (שם מד א)
הושוו כולן לכפרה אחת, שכולן מכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו, וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות, כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות... (שם סא א)
תנא דבי רבי ישמעאל, עזאזל, שמכפר על מעשה עוזא ועזאל, (מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה... כלומר על עריות)... (שם סז ב)
חטאת ואשם ודאי מכפרין, מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה, תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה, ועל החמורות היא תולה עד שיבא יום הפורים ויכפר. האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו... רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה, ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר... (שם פה ב, וראה שם עוד)
דאמר ריש לקיש, הריני כפרת רבי חייא ובניו, שבתחלה כשנשתכחה תורה מישראל... חזרה ונשתכחה, עלו רבי חייא ובניו ויסדוה... (סוכה כ א)
אמר רבי יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהם, ועכשיו מי מכפר עליהן. (שם נה ב)
לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה, אמר רבא בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. (ראש השנה יח א)
תנא ריב"ח הדא מתניתא ועשית כפורת זהב טהור, יבא זהב של כפורת ויכפר על זהב של עגל. (שקלים ב ב)
אמר רבי אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה פרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. אמר רבי אלעזר למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה מה בגדי כהונה מכפרין, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. (מועד קטן כח א)
...פתח במזבח וסיים בשלחן, רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם, עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו. (חגיגה כז א)
...והכתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין... (יבמות מ א)
אמר רבי יוסי בר חנינא מאי לא הרצה דקאמר, להתיר בשר באכילה, אבל בעלים נתכפרו בו... (שם צ א)
אמר רבי אלעזר מזבח, מזיח ומזין מחבב מכפר, היינו מכפר היינו מזיח, מזיח גזירות ומכפר עונות. (כתובות י ב)
תנו רבנן אישה הפרם וה' יסלח לה, באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר, שהיא צריכה כפרה וסליחה. וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה... (נזיר כג א, וראה עוד)
...והוא חטא רבים נשא, שכיפר על מעשה העגל, ולפושעים יפגיע, שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה... (סוטה יד א)
והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל, לא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם, אלא רוח הקודש מבשרתן, אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר להם... אמר רבי יוחנן בן שאול מפני מה אמרה תורה הביא עגלה בנחל, אמר הקב"ה יבא דבר שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות, ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות... (שם מו א)
...ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח... אמר עולא דבר תורה בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת, מאי טעמא יאוש כדי לא קני, ומה טעם אמרו לא נודעה מכפרת, שלא יהו כהנים עצבין... ורב יהודה אמר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה מכפרת... ומה טעם אמרו נודעה אינה מכפרת, שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות... (גיטין נה א, וראה שם עוד)
...במותו כיצד, היה אומר דבר שמועה מפיו, לא יאמר כך אמר אבא, אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו, והני מילי תוך שנים עשר חדש. (קדושין לא ב)
ואמר רבי אלעזר בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין בית המקדש קיים, אם עושין צדקה מוטב, ואם לאו באין עובדי כוכבין ונוטלין בזרע... (בבא בתרא ט א)
...אמר להם רבן יוחנן בן זכאי כשם שהחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם. (שם י ב)
דתנן בית שמאי אומרים כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר... ואימא כולהו למצוה, כפרה בכדי לא אשכחן. (סנהדרין ד א)
וכשהוא (כהן גדול) מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך... (שם יח א)
רבי יוחנן אמר גלות מכפרת על הכל, שנאמר כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו... ובתר דגלה כתיב ובני יכניה אסיר בנו שלתיאל בנו... (שם לז ב)
תנו רבנן, מנין שכיפר לו ווידויו, שנאמר ויאמר לו יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה, היום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא... תנו רבנן מעשה באדם אחד שיצא ליהרג, אמר אם יש בי עון זה לא תהא מיתתי כפרה לכל עונותי, ואם אין בי עון זה, תהא מיתתי כפרה לכל עונותי, ובית דין וכל ישראל מנוקין, והעדים לא תהא להם מחילה לעולם... (שם מד ב)
איבעיא להו קבורה משום בזיונא הוא או משום כפרה הוא... (שם מו ב)
תא שמע נבזה בעיניו נמאס, זה חזקיהו מלך יהודה, שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים, ואי (הספד) משום יקרא דחיי הוא מאי טעמא, כי היכי דתיהוי לו כפרה לאבוה, ומשום כפרה דאבוה משהו ליה ליקרא דישראל... אמר ליה אביי מי סברת מת מתוך רשעו הויא ליה כפרה, מת מתוך רשעו לא הויא ליה כפרה... אמר ליה רבא מי מדמית נהרג מתוך רשעו למת מתוך רשעו, מת מתוך רשעו כיון דכי אורחיה קמיית לא הויא ליה כפרה, נהרג מתוך רשעו, כיון דלאו כי אורחיה מיית הויא ליה כפרה, תדע דכתיב מזמור לאסף אלקים באו גוים בנחלתך וגו' נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ... הנך במחייבי דינא דמעיקרא, וכיון דאיקטול קרי להו עבדיך. אמר ליה אביי מי קא מדמית הרוגי מלכות להרוגי בית דין, הרוגי מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה, הרוגי בית דין, כיון דבדין קא מיקטלי לא הוי להו כפרה, תדע דתנן לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו, ואי סלקא דעתך כיון דאיקטול הויא להו כפרה, ליקברו, מיתה וקבורה בעינן. (שם מז א)
שנאמר לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם. (שם פב ב)
...אלא אחאב וותרן בממונו היה, ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה. (שם קב ב)
...יש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה, עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד... ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין דברי רבי יהודה... (שבועות ב א, וראה שם עוד)
אמר רבי יהודה אמר שמואל מאי טעמא דרבי יהודה, אמר קרא ושעיר עזים אחד לחטאת לה', חטא שאין מכיר בו אלא ה', יהא שעיר זה מכפר, והאי מיבעי ליה לכדריש לקיש, דאמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה', אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח. (שם ט א, וראה שם עוד)
ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים וכו', מנהני מילי, דתנו רבנן וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל וגו', פשעים אלו המרדים... על שאר עבירות שבתורה... ורבי היא דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה, ומפר ברית בבשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר, ואם לאו אין יום הכפורים מכפר. מאי טעמא דרבי, דתניא כי דבר ה' בזה זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה... יכול אפילו עשה תשובה, תלמוד לומר עונה בה, לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה. ורבנן הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא, עונה בה, שאם עשה תשובה ומת מיתה ממרקת... (שם יב ב, וראה שם עוד)
מידי גלות קא מכפרא, מיתת כהן הוא דמכפרא. (מכות יא ב)
...דתניא רבי יהודה אומר על עבודת כוכבים הביאום, ואמר רבי יהודה אמר שמואל על עבודת כוכבים שעשו בימי צדקיהו... אלא טעמא דרב פפא מהכא, כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים, מדכתיב אשר פדית, מי דמי התם כולהו איתינון, מגו דמכפרה אחיים מכפרה נמי אמתים... (הוריות ו א)
...מקיבעא לא מכפרא, מקופיא מכפרא, (כפרה קבועה שיהא יורש בעליו ממש אין להן, הלכך גבי מנחה כשרה ליקרב, אבל כפרה קופיא וצפה ממילא יש להן בו, והלכך ממיר)... איבעיא להו אעשה דלאחר הפרשה מכפרא או לא מכפרא, מי אמרינן מידי דהוה אחטאת, מה חטאת דקודם הפרשה אין, דלאחר הפרשה לא, אף הכא נמי, דקודם הפרשה אין... (זבחים ו א, וראה שם עוד)
נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלה... פסול ואין בו כרת, אמר שמואל פסול בשר, אבל בעלים נתכפרו, מאי טעמא, דאמר קרא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר, כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים... (שם כו א)
ואמר רבי עיניני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם, מכנסים מכפרת על גילוי עריות, שנאמר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, מנין, אמר רבי חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה, אבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה, חושן מכפר על דינין, שנאמר ועשית חושן משפט, אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר אין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע, מנין אמר רבי חנינא יבא דבר שבקול, ויכפר על קול הרע, וציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב והיה על מצח אהרן, ובעזות פנים כתיב ומצח אשה זונה היה לך... (שם פח ב, וראה שם עוד)
אמר רבי אלעזר דם ניקוף מרצה כדם עולה, אמר רבא בגודל ימין ובניקוף שני, והוא דקאזיל לדבר מצוה. (חולין ז ב)
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת לאחר כפרה, אבל לפני כפרה דברי הכל הוא עצמו יקרב אשם, אמר רבא שתי תשובות בדבר, חדא דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה... (תמורה כ ב)
...רבי יוחנן אמר במבעט דקאמר אין יום הכפורים מכפר, דאי הדר ביה בתר יום הכפורים בעי לאיתויי אשם תלוי, וריש לקיש סבר מבעט נמי מכפר עליה יום הכפורים, ובפלוגתא האומר לא יתכפר לי חטאתי, אביי אמר אינה מכפרת, רבא אמר מכפרת... והדר ביה רבא, כדתניא יכול יהא יום הכפורים מכפר על שבין ועל שאין שבין, ודין הוא, ומה חטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר, מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין, אף יום הכפורים אין מכפר אלא על השבין, לא אם אמרת בחטאת ואשם שאין מכפרין על המזיד כשוגג, תאמר ביום הכפורים שמכפר על המזיד כשוגג... (כריתות ז א, וראה שם עוד)
...תניא הרי שבא לידו ספק עבירה ביום הכפורים אפילו עם חשיכה פטור, שכל היום מכפר... אמרי כי מכפר יום הכפורים על איסורא, על ממונא לא מכפר, ואיבעית אימא כי מכפר יום הכפורים על כוליה שיעורא, על פלגא דשיעורא לא מכפר... (שם יח ב, וראה שם עוד)
...רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם, שנאמר אם כופר יושת עליו, יכול אף בידי אדם כן, תלמוד לומר כל חרם לא יפדה, אין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה, מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה מניין, תלמוד לומר כל חרם. (ערכין ו ב)
...אמר רבי יודן בר פזי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, בראשון (בפעם ראשונה), ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרי, אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו (שבחור מנאף, וזקן רודף אחר הכבוד ומשתכר), כשלג ילבינו, יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן ענתדרייא בשעה שעונות קלין כשלג ילבינו, בשעה שהן כבידין כצמר יהיו. (שבת ס א)
דאמר רבי בא לכפר עליכם כפרה שהיא כזו, מה זו כפרה שאינה כשירה אלא בכהן גדול, אף זו כפרה שאינה אלא בכהן גדול... (יומא א א)
רבי יודא אומר כיני מתניתין הקלות והחמורות, אותן הקלות בין שעשאן בזדון בין שלא עשאן בזדון, אותן החמורות בין שנתוודע לו בהן בין שלא נתוודע לו בהן, אלו הן הקלות עשה ולא תעשה, אלו הן החמורות כריתות ומיתות בית דין, כשם שהשעיר הנעשה בפנים מכפר על הזדונות ותולה על השגגות בדבר שיש בו חיוב קרבן, אף שעיר המשתלח מכפר... (שם מא ב, וראה שם עוד)
...העולה מכפרת על הרהור הלב, מאי טעמא, העולה על רוחכם היה לא תהיה, אמר רבי לוי העולה מכפרת על רוחכם, וכן איוב הוא אומר אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם, הדא אמרה שעולה מכפרת על הרהור הלב... (שבועות ז א, וראה שם עוד)
רבי זעירא הוון בעיין ממניתיה ולא בעי מקבל עלוי, כד שמע ההן תנייא תני חכם חתן נשיא גדולה מכפרת, קביל עליה ממניתי... (בכורים יא ב, וראה שם עוד)
רבי ישמעאל אומר בני ישראל אני כפרתן, הרי הן כאשכרוע, לא שחורים ולא לבנים... (נגעים ב א)
מן האדמה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בן נחמן אמרו ממקום כפרתו נברא, הדא מה דכתיב (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי, אמר הקב"ה הרי אני בורא אותו ממקום כפרה, והלואי יעמד. (בראשית יד ט)
במה אדע, רבי חייא ברבי חנינא אמר לא כקורא תגר, אלא אמר לו באיזו זכות, אמר לו בכפרות שאני נותן לבניך, ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת, הראה לו ג' מיני פרים... (שם מד יז)
...אמר לו הקב"ה אתה אמרת ואנכי עפר ואפר, חייך שאני נותן לבניך כפרה בהם, שנאמר (במדבר י"ט) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת, ואסף איש טהור את אפר הפרה... (שם מט כג)
תני רבי חייא הואיל ומשיח מכפר וציבור מתכפר, מוטב שיקדים מכפר למתכפר, דתנן וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו... (ויקרא ה ו)
ואת הבגדים, אמר רבי סימון כשם שהקרבנות מכפרים, כך הבגדים מכפרין, דתנן כהן גדול משמש בח' בגדים, וההדיוט בארבעה... הכתונת לכפר על לבושי כלאים, כמה דתימר ועשה לו כתונת פסים, מכנסים לכפר על גלוי עריות, כמה דתימר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, מצנפת לכפר על גסות הרוח, הדא מה דאמר ושמת המצנפת על ראשו. אבנט מאן דאמר על עוקמין שבלב, ומאן דאמר על הגנבים, אמר רבי לוי אבנט ל"ב אמה היה בו ועוקמו לפניו ולאחוריו, למאן דאמר על העוקמנים שבלב, ומאן דאמר על הגנבים, לפי שהיה חלול כנגד הגנבים, שעושים מעשיהם בסתר. חשן מכפר על מטי דינין, כמה דתימר ונתת אל חשן המשפט. אפוד לכפר על עובדי עבודה זרה, שנאמר ואין אפוד ותרפים. מעיל רבי סימון בשם רבי נתן אמר שני דברים אין להן כפרה ונתנה להן תורה כפרה, ואלו הן לשון הרע והורג נפש בשגגה, לשון הרע אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה, במה יתכפר לו, בזגי המעיל, הדא הוא דתימא פעמון זהב ורמון וגו', ונשמע קולו, אמר יבוא קול ויכפר על הקול. ההורג נפש בשגגה אין לו כפרה, ונתנה לו תורה כפרה, במה יתכפר לו, במיתת כהן גדול, הדא הוא דכתיב ואחרי מות הכהן הגדול. ציץ מאן דאמר על עזי פנים, מאן דאמר על המגדפים, מאן דאמר על עזי פנים מבנות ציון, כאן כתיב והיה על מצח אהרן, ולהלן כתיב ומצח אשה זונה היה לך, ומאן דאמר על מגדפין, מגלית, כאן כתיב והיה על מצחו תמיד, ולהלן כתיב ותטבע האבן במצחו. (שם י ו)
אמר רבי אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה, אלא מלמד שכשם שאפר הפרה מכפר, כך מיתת הצדיקים מכפרת, אמר רבי חייא בר אבא בא' בניסן מתו בניו של אהרן, ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים, אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר, כך מיתתן של צדיקים מכפרת... דכתיב ויקברו את עצמות שאול, וכתיב ויעתר אלקים לארץ אחרי כן. (שם כ ז)
אמר רב נחמן כל הבלים וכזבים שבני אברהם אבינו עושים בעולם הזה, כדי הוא לכפר בעד כולם, הדא הוא דכתיב האדם הגדול בענקים. במאזנים לעלות, במאזנים הוא מתכפר להם, בחדש שמזלו מאזנים, ואיזה זה חדש תשרי. (שם כט ז)
...אלא אמר הקב"ה יוקשרו כלם כאגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך, אותה שעה אני מתעלה... (שם ל יא)
דבר אחר להקים את המשכן, אמר רבי סימון בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן, רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן, ובעת שהוקם למטן הוקם למעלן, והוא משכן הנער ששמו מטטרו"ן, שבו מקריב נפשותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם, ולכך כתיב את המשכן... (במדבר יב טו)
ורבי סימון אומר וקח טוב בגימטריא נפש, אמרו ישראל כשבית המקדש קיים היינו מקטירים חלבים ואימורין ומתכפרין, ועכשיו הרי חלבנו ודמנו ונפשותינו, יהי רצון מלפניך שתהא עלינו כפרה, (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו. (שם יח יז)
אמר רבי איבו משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמר המלך תבא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקב"ה תבא פרה ותכפר על מעשה העגל. (שם יט ד)
אמר רבי יהודה בן רבי סימון מעולם לא היה אדם בירושלים ובידו עוון, כיצד, תמיד של שחר מכפר על עבירות שבלילה, ושל בין הערבים מכפר על עבירות שנעשו ביום... (שם כא יט)
דבר אחר הקרבנות אין מכפרין אלא לשוגג, והצדקה והדינין מכפרים בין לשוגג בין למזיד. (דברים ה ג)
מה יונה זו מכפרת על העולים, כך ישראל מכפרין על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד ע' אומות שלא יצדה העולם מהן. (שיר ד א)
דבר אחר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, אם פותחין אומות העולם כל תיסבריות שלהם בדבר אחד מן התורה, ונותנין כל ממונם בדמיו של רבי עקיבא וחביריו אין מתכפר להם לעולם. (שם ח ז)
מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין ממחין על ידו, למה שהוא קטן, כך כל מה שישראל מתלכלכין כל ימות השנה בעונותיהן, בא יום הכפורים ומכפר עליהם, שנאמר (ויקרא ט"ז) כי ביום הזה יכפר עליכם. (שם ח ח)
אחת לאחת למצא חשבון, אמר רבי יצחק, בנוהג שבעולם אדם נכשל בעבירה והוא חייב עליה מיתה לשמים,במה נתכפר לו, מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו קטנה ויצא ממנה טיפת דם, מקצת הנפש ככל הנפש, שנאמר אחת לאחת למצא חשבון, חדא מערערא חדא והחשבון מתמצא. (קהלת ז מח)
וכל מי שאין לו אשה שרוי... בלא כפרה, מנין, (ויקרא ט"ז) וכפר בעדו ובעד ביתו... (שם ט ז)
אמר רבי יצחק עכשיו אין לנו לא נביא לא כהן לא קרבן לא מקדש לא מזבח, מי מכפר עלינו, אף על פי שחרב בית המקדש לא נשתייר בידינו אלא התפלה הזו, לפיכך (דניאל ט') ה' שמעה ה' סלחה... (וישלח ט)
אמר לו הקב"ה למשה אמור להם שיעשו מזבח העולה שיהא מכפר על עונותיהם של בני, שכך התניתי עם אברהם אביהם שאם יחטאו בניו על ידי קרבנות אני מכפר להם, שנאמר (בראשית ט"ו) ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת... ויעש קרנותיו על ארבע פנותיו, לכפר על אומה שרוממתיה בארבע קרנות, מסיני קרן שלהן, שנאמר וירם קרן לעמו... (תרומה י)
...וכסה ענן הקטורת, מהו וכסה, לשון מחילה הוא, ענין שנאמר (תהלים פ"ה) כסית כל חטאתם סלה. וכשהיה ענן הקטורת מתמר ועולה ופונה למעלה ונעשה כאשכול, היה ידוע שנתכפרו עונות ישראל, שנאמר (שיר א') אשכול הכופר דודי לי... (תצוה טו)
...וכמה היו גובין מחצית השקל, וכמה הוא חצי הסלע, ולא היתה נגבית אלא לכפרת ישראל... (תשא א)
דבר אחר, רבי יוחנן אומר בטנך ערימת חטים זו תורת כהנים, כולה כפרה, חטאות ואשמות... (שם ב)
...ולמה נקרא שמה כפורת, שהיתה מכפרת על ישראל... ולא תמר במשכן, אלא אפילו בגדי כהן גדול לכל אחד ואחד היו מכפרים... (ויקהל י)
...אלא כמו שאמר הכתוב (יואל ב') מי יודע ישוב ונחם האלקים, וזה פתרונו מי יודע שהוא חוטא ישוב אל האלקים ויכפר לו על כל עונותיו... ולמה קרבין קרבן מן העוף, ומן הכבשים ומן הצאן ומן העיזים ולא מן הדגים, שנאמר אם מן העוף עולה קרבנו, אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם, ויוצאין מבטן אמן כמו האדם, מכפרים על האדם... (ויקרא ח)
אמר הקב"ה לא תאמר הריני גוזל וחומס ומביא עולה ומכפר לי, כי אני שונא את הגזל אפילו בעולה, כעולה שעושין על הגזל... אמר להם הקב"ה אם מבקשים אתם שיתכפר עליכם, היו משמרים תורתי, ואני מעלה עליכם כאלו עשיתם לפני קרבן... (צו יד)
ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל, שידעו הכל שנתכפר להם על מעשה העגל, אמר הקב"ה בעולם הזה נתכפר להם על ידי קרבן, ולעולם הבא אני מוחה עונותיהם שלא בקרבן, שנאמר (ישעיה מ"ג) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני. (שמיני ד)
...ובשביל כפרתן של ישראל הוסיף להם עוד שתי כנפים, שנאמר (ישעיה ו') שש כנפים לאחד, למה, אמר הקב"ה שיכסו רגליהם שהן דומות כעגל, כביכול שלא יראה אותן ויזכור מעשה העגל. בשתים יכסה רגליו, וכל כך למה, אלא לכפר על ישראל... פני אדם, בשביל ישראל מחה הקב"ה את השור ונתן כרוב תחתיו, שכן אתה מוצא שאין מזכיר שם אלא כרוב, שנאמר (יחזקאל י"ד) פני האחד פני הכרוב, כל כך למה, כדי לכפר על ישראל, הוי הסולח לכל עוניכי. (אמור טז)
...וכל מי ששומר את השבת הקב"ה מוחל ומכפר עונותיהן של ישראל, ולא עוד אלא שבשעה שהן עונין אמן יהא שמיה רבה, אפילו אם נחתם גזר דינם אני מוחל להם ומכפר עונותיהם... (משלי פרשה י)
אמר רבי יוחנן כל המהלך בארץ ישראל אפילו שעה אחת ומת בתוכה, מובטח לו שהוא בן העולם הבא, דכתיב (דברים ל"ב) וכפר אדמתו עמו. אמר רבי נחמיה ארץ ישראל מכפרת על עונות מיתה, אמר רבי זבדא וכל הצדיקים שמתו בחוצה לארץ מה אתה עושה להן, אלא היה אומר ארץ ישראל מכפרת על מיתה, אבל הצדיקים שבחוצה לארץ, עתיד הקב"ה לצוות למלאכי השרת והם מביאין אותן במחילות מחוצה לארץ לארץ ישראל, ושם מתכפר להם, שנאמר וטהרתים על אדמתם. (שם פרשה יז)
וכפר עליו, שתהא כפרה לשמו, שלא יכפר לשנים כאחד, שיהא כהן מכפר על ידי עצמו. ונסלח לו, אין משיירים לו ליום הכפורים... (ויקרא פרק ד, תקכב)
פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי מהלך בירושלים, והיה רבי יהושע מהלך אחריו, ראה בית המקדש שהוא חרב, אמר אוי לנו על הבית שחרב, מקום שמתכפרין בו עונותינו, אמר לו בני, אל ירע לך, שיש לנו אחרת שהיא כמותה, ואי זה, גמילות חסדים, לכך נאמר כי חסד חפצתי ולא זבח, ואומר עולם חסד יבנה. (הושע פרק ו, תקכב)
ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם, יקרה נפש זו, שכשאדם חוטא אין לה תשלומין אף לעתיד, אין להם פדיון, שנאמר אח לא פדה יפדה איש, חביבין ישראל שנתן להם הקב"ה עובדי אלילים לכפרה תחת נפשותיהם, שנאמר נתתי כפרך מצרים, מפני מה, מאשר יקרת בעיני וגו'. (תהלים מט, תשנח)
דבר אחר, אמר רבי יוחנן משל לאחד שעבר עבירה ונתן לזונה שכרה, לא הספיק לצאת ממנה, עד שפגעו עני אחד ואמר לו תן לי צדקה ונתן לו, חשב בעצמו אלולי לא רצה הקב"ה לכפר עונותי לא היה שולח לי אותו עני לתת לו צדקה, אלא כבר כפר לי על אותו עון שעשיתי, אמר לו הקב"ה, רשע, לא תחשב כך, אלא לך ולמוד מחכמתו של שלמה, שנאמר יד ליד לא ינקה רע... (משלי פרק יא, תתקמז)
כי לא ינקה ה', לתוך שנאמר בחורב תשובה ונקה, יכול תהא תשובה מכפרת, תלמוד לומר כי לא ינקה ה', אין זה קל וחומר מעתה, שלא תהא תשובה מכפרת, אלא על דבר שחייבין עליו מיתה לשמים, או על כל לא תעשה שבתורה לא תהא תשובה מכפרת, תלמוד לומר כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא, על זה אין תשובה מכפרת, מכפרת היא על כל לא תעשה שבתורה, אמור מעתה כל שהוא מלא תשא ולמטה העבירות קלות תשובה מכפרת, וכל שהוא מלא תשא ולמעלה עבירות חמורות ואין תשובה מכפרת. יכול לא יהא יום הכפורים מכפר, תלמוד לומר כי ביום הזה יכפר עליכם. (שמות כ ז)
...ואומר כחסדך זכר לי אתה למען טובך (תהלים כ"ה ח'), וכי איזו טובה גדולה מזו, שאם חטא אדם אומר לו הקב"ה הביא לפני קרבן ומתכפר לך, ממי היא כפרה, ממי הדא, הלא ממי שאמר והיה העולם. (ויקרא ד כז)
דבר אחר ובנים לא היו להם, שאילו היו להם בנים צדיקים היו מכפרין עליהן, ולא היו ראויין להשרף, מפני שאמרו הבנים מצילין את האבות מדינה של גיהנם, בין גדולים בין קטנים. הא כיצד, הגדולים מצילין אותם במעשיהם הטובים, והקטנים באסיפתן כשהן קטנים. גדולה הצלת הקטנים מהצלת הגדולים, שהצלת הגדולים פעמים שהיא משתהה עד ארבעה דורות, אבל הצלת הקטנים מכפרת מיד... אף הצלת הבנים הגדולים גדולה מהצלת הקטנים, שהצלת הגדולים מצלת עד שלשה ועד ארבעה דורות, אבל הצלת הקטנים אינה מצלת אלא לאביהן הקרוב בלבד, מפני שנתייסר בהן, ומנין שמכפרין עליו, שנאמר וזה כל פרי הסר חטאתו (ישעיה כ"ז ט'), מי מסיר חטאתו, פריו, אלו בניו ובנותיו. (במדבר ג ד)
...אף על פי שאינו שב לשררה שהיה בה לעולם, הרי הוא כשאר כל אדם... שכבר נתכפר לו בגלותו לפי שהגלות מכפרת. שכן מצינו בקין כיון שגלה נתכפר לו. דאמר יהודה בריה דרבי חייה, גלות מכפרת מחצה, מעיקרא כתיב נע ונד תהיה בארץ (בראשית ד' י"ב), ולבסוף כתיב וישב בארץ נוד קדמת עדן (שם שם ט"ז). אמר רב יהודה אמר רב גלות מכפרת על שלשה דברים, שנאמר כה אמר ה' היושב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר, והיוצא אל הכשדים ויחיה, והיתה לו נפשו לשלל וחיה (ירמיה ל"ח ב'), ורבי יוחנן אומר גלות מכפרת על הכל, שנאמר כה אמר ה' כתבו את האיש הזה ערירי וגו' (שם כ"ב ל'), וכיון דגלא כתיב ביה (דברי הימים א' ג' י"ז) בני יכניה אסיר שאלתיאל בנו. (שם לה כח)
אכפרה פניו - נרעי ית סבר אפוי... (בראשית לב כא)
אכפרה פניו - אנחנה לרוגזה. (שם)
אכפרה פניו - אבטל רוגזו, וכן וכפר בריתכם את מות (ישעיה כ"ח), ונראה בעיני שכל כפרה שאצל עוון וחטא ואצל פנים כלן לשון קנוח והעברה הן, ולשון ארמי הוא, והרבה בגמרא, וכפר ידיה, וגם בלשון המקרא נקראים המזרקים של קדש כפורי זהב, על שם שהכהן מקנח ידיו בהן בשפת המזרק. (שם)
וכופר - קנוח וסלוק. (ישעיה כח יח)
אכפרה פניו - אכסה ואסתיר. (בראשית לב כא)
ועשית כפורת - כדמות מכסה, ואמר יפת כי כמוהו לכפר עליו, כמו כסוי חטאה, ולפי דעתי שמלת לכפר עליו מגזרת כופר, והנה זה מפורש ונתנו איש כופר נפשו, ושם כתוב ולכפר על נפשותיכם. (שמות כה יז)
ויקרא - ...והקרבן כי בתת כל חלק בעתו ימלט החלק שיש לו חלק לעולם הבא, על כן פירוש לכפר לתת כופר... (ויקרא א א)
לכפר עליו - להיות כופר עונש שיש עליו. (שם א ד)
וכפר בעדך ובעד העם - ...כי לא יוכל אדם לכפר על אחד עד היותו טהור מכל חטא. (שם ט ז)
במקום הקדש - ...כי כן כתוב ואותה נתן השם לכם, כי כאשר תאכלו את החטאת השם ישא את עוון העדה, או פירושו אתם תשאו את החטאת, והטעם כי על ידכם יכופר עונם, על כן לכפר. (שם י יז)
וכופר - הסרה והשחתה. (ישעיה כח יח)
אכפרה פניו - רש"י ור' אברהם... והקדים אותנו לפניו לתת כופר נפשו על ראותו פני כבודך במחנה הזאת, כאשר יתנו העבדים כפרם בתת להם רשות לראות פני המלך... ובא אכפרה פניו כדרך ואיש חכם יכפרנה, יתן כפר על החמה, ולשון קנוח בכפור איננו לשון הקודש, רק לשון ארמית, כי לעולם לא תבא כפרה בחטא, אבל יאמר לכפר על נפשותיכם, ונסלח לו לכפר עליו, על נפשו, וכולן מלשון ונתנו איש כופר נפשו, שהוא פדיון. (בראשית לב כא)
וכפר עליה וטהרה - יאמר שתקריב כופר נפשה לפני ה' להתטהר ממקור דמיה... כי השי"ת רופא לבשר ומפליא לעשות... (ויקרא יב ו)
אכפרה פניו - אסיר כעסו, כל לשון כפרה ענין הסרה, (ישעיה כ"ח) וכן וכפר בריתם את מות... (בראשית לב כא)
יכפר עוון - אף שיודע לבם מכפר במדת הרחמים למראים תשובה, ואינו מכפר הכל אלא פוקד עונם ומשיב חמתו מהם ומעיר רק מקצתה בהם, כי אם לא יסלח להם כלל, יאמרו הרואים התשובה ואינם יודעים שאינה בלב, כי תשובה אינה מועילה. (תהלים עח לח)
כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא-ל ב"ה... וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשובה, ויתודו וידוי דברים, שנאמר והתודה אשר חטא עליה. וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו. וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי שישלם לו מה שהוא חייב, אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר מכל חטאות האדם. (תשובה א א, וראה שם עוד)
בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה, אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם.
אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל, ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן, ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד, עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו, ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו'. עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין, ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר, אבל המחלל את השם, אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו, ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת, שנאמר ונגלה באזני ה' צב-אות וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. (שם שם ג וד)
חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהן יום הכפורים חייבין להביא לאחר יום הכפורים, וחייבי אשמות תלויים פטורין, שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, כך למדו מפי השמועה, שכל חטא שאין מכיר בו אלא ה' נתכפר לו, לפיכך מי שבא על ידו ספק עבירה ביום הכפורים אפילו עם חשיכה פטור מאשם תלוי, שכל היום מכפר, נמצאת למד, שאין מביאין על לא הודע של יום הכפורים אשם תלוי, אלא אם לא כפר לו יום הכפורים כמו שיתבאר. אין יום הכפורים, ולא החטאת ולא האשם מכפרין אלא על השבים המאמינים בכפרתן... כל אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מאשם נזיר... מי שהוא מחוייב חטאת או אשם והרי הוא יוצא מבית דין ליהרג, אם היה זבחו זבוח משהין אותו עד שיזרק הדם, ואחר כך יהרג... (שגגות ג ט-יא)
...כבר נמשכו טעמי אלו החוקים כולן על הסדר, וענינם נפלא מאד. וכבר זכרו רז"ל טעם היות הקרבן ליום השמיני של מלואים עגל בן בקר לחטאת, לכפר על מעשה העגל, וכן חטאתו של יום הכפורים פר בן בקר לחטאת לכפר על מעשה העגל. ולפי זה הענין אשר זכרוהו יראה לי, שהטעם בהיות החטאות כולן ליחיד ולצבור שעירים, רצוני לומר שעירי הרגלים וכו', בסבת כל אלו אצלי היות רוב מריים וחטאתם אז בהקריבם לשעירים. אבל החכמים ז"ל שמו טעם היות כפרת צבור לעולם בשעירים, בעבור שחטא עדת ישראל כלה היה בשעיר, רמז למכירת יוסף הצדיק, ולא יהיה זה הטעם חלוש בעיניך, כי כונת כל אלו הפעולות לישב בנפש כל חוטא וכל איש מרי שצריך לזכור ולהזכיר חטאו תמיד, כמו שנאמר וחטאתי נגדי תמיד, ושצריך כפרה על החטא ההוא הוא וזרעו וזרע זרעו בעבודה שתהיה ממין המרי ההוא... (חלק ג פרק מו, וראה שם עוד)
ואם יחרפו אותך הסכלים לאמר זכור מעשיך הראשונים, אמור להם ידעתי כי חטאתי הרבה וכמה דברים עשיתי שלא כהוגן, והצור ימחל לי, וסבול את המביישים מדה כנגד מדה, ובזה יתכפר עוונך, ואם נודע לרבים עונו מניאוף אל ימנע עצמו מללמוד הלכות המדברות מניאוף מפני הבושת, כי טוב לו שיתכפר בעולם הזה, כי הבושת שופכת את הדם ומסירה את העון... (נד)
כדרך שיש לגוף חולי ומדוה, כן יש לנפש, ומדוה הנפש וחליה מדותיה הרעות וחטאיה, ובשוב רשע מדרכו הרעה ירפא השם יתברך חלי הנפש החוטאת, כמו שנאמר ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ"א א'), ונאמר ושב ורפא לו (ישעיה ו' י'). ועל דרך שימצא פעמים בתחלואי הגוף שהקל החולי מעליו ועלתה ארוכת רוב המדוה, ועוד לא ינקה הגוף ממנו זולתי במשתה המשקים המרים, ועוד שיסבול הצער בענוי נפשו מכל מאכל תאוה, כן יש נפש חולה מעון רב, ואף על פי שנרפא רוב החולי וסר מרבית חלקי העונש אחרי התשובה, ושב השי"ת מחרון אפו, לא תנקה הנפש עדנה מן החולי ולא נרצה עונה, עד אשר יוסר החוטא ביסורים והוכח במכאוב, ותקראנה אותו רעות וצרות, כענין שנאמר (בראשית ד' י"ג) גדול עווני מנשוא, הן גרשת אותי היום וגו', ועל ידי התשובה נסלח רוב עונו וסר עיקר העונש ונמלט מן המות, כמו שנאמר (שם ט"ז) וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו, ונשאר עליו עונש הגלות כמו שנאמר (שם ט"ז) וישב בארץ נוד קדמת עדן. ואמרו ז"ל גם הוא הקל מעליו אחרי התשובה, כי לפני זה נכפלה עליו גזרת הטלטול, שנאמר והייתי נע ונד בארץ, הזכיר הטלטול בכפל לשון, ואחרי התשובה נאמר וישב בארץ נוד.
וענין הזה התברר עוד ממה שכתוב בתורה (ויקרא ד' כ"ז) ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ וגו', ואמרו רז"ל כי החטאת תבא על השגגה, בדבר שחייבים על זדונו כרת, ומפני עוון הכרת כי רב הוא, לא תשלם כפרת החוטא בו גם בשגגה, עד שיביא חטאת, ואף על פי שהתודה על חטאו, כי מבלתי הודוי והתשובה לא יתכפר עונו בקרבן החטאת, שנאמר (משלי ד' ל"א) וכפר עליו הכהן ונסלח לו. והתבונן מזה, אם השוגג בלתי טהור הוא אחרי התשובה עד שיביא קרבן, מה עונש המזיד, אכן יתכפר עונו ביסורים, כמו שנאמר (איוב ל' י"ט) והוכח במכאב על משכבו וגו', יעתר אל א-לוה וירצהו. עוד התברר הענין הזה בתורה, שנאמר (ויקרא ט"ז ל'), כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, הנה כי הוצרכה כפרת יום הכפורים אחרי התשובה, כי עיקר כפרת יום הכפורים עם התשובה... (שערי תשובה שער ד א-ג)
...ועתה כי אין לנו קרבנות בעונותינו ובעונות אבותינו אם חטא בהרהורי הלב או שעבר על מצות עשה, יקרא פרשת העולה אשר בתחלת סדר ויקרא, ובתחלת סדר צו את אהרן, כי מקרא פרשת הקרבן יהיה לנו במקום הקרבת הקרבן, בין שנקרא בכתב בין שנקרא בעל פה, כמו שאמרו רז"ל (מנחות ק"י) כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה... ואם עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה, ידאג לעונו ויכסוף ויחכה להגיע ליום הכפורים, למען יתרצה אל השי"ת, כי רצונו חיי הנפש והגוף וחיי כל נוצר, כמו שנאמר (תהלים ל' ו') חיים ברצונו. (שם ח)
ואם עבר אדם על כריתות ועל מיתות בין דין ועשה תשובה, אחרי כי לא נרצה העון בלי יסורים, כי התשובה תולה ויסורים ממרקים, יכין לבו לעשות מצות המגינות מן היסורים, כמו מצות הצדקה, כי היא מצלת גם מן המות, שנאמר (משלי י"ב) וצדקה תציל ממות, ומי שאין לו ממון לעשות צדקה ידבר טוב על העני, ויהיה לו לפה לבקש מאחרים להיטיב עמו... וכן יעסוק בגמילות חסדים לעזור את חבריו בעצתו והשתדלותו, כמו שאמרו רז"ל (סוכה מ"ט) גדולה גמילות חסדים מן הצדקה... וכנגד כולן מצות תלמוד תורה לשם שמים, וכל המועצות שזכרנו הן בכלל מה שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי ט"ז ו') בחסד ואמת יכופר עוון, כי קנין התורה נקרא קנין האמת... ומשני פנים תגן עליו התורה מן היסורים, האחד כי אמרו רז"ל (שבת קכ"ז) ותלמוד תורה כנגד כולם, והשני כי ישית עמלו בתורה וטרחו בה, ואשר תדד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורים. וכן ישים במקום יסורים צומות ותעניות, והורדת דמעות ומניעת נפשו מן התענוגים... ויאנח תמיד במרירות לבו, וישים רבוי המרירות במקום היסורים... (שם יא ויב)
והנה אנחנו חוזרים לענין דברינו בסדר הכפרות, ונאמר כי כאשר יעבור אדם על כריתות ועל מיתות בית דין בשוגג, חייב להתוודות ולבקש תחנונים על הסליחה, ולהאנח במרירות לב, ולדאוג ולפחד, כי אלה מעקרי הכפרות, ויעסוק תמיד בפרשת חטאת... (שם יד, וראה שם עוד)
וכפר עליה - לשון נקיון, דלאו כפרה ממש דחטאת שייך כאן ובנגעים, אף שנגעים באים על עבירות, הרי נתכפר בנגעים, וביולדת אף על פי שנשבעת וכו', פשטיה דקרא לא משמע שקרבנה על חטא, אלא על נקיות. (ויקרא יב ח)
...ומענין המצוה גם כן מה שאמרו ז"ל שמי שיש לו ידיעה בתחלה ולא בסוף, שאין יכול להביא כפרה כמו שאמרו, ששעיר של יום הכפורים הנעשה בפנים ויום הכפורים בעצמו תולין אותו, עד שיודע לו ויביא כפרתו, ושאין לו ידיעה בתחלה אבל יש לו ידיעה בסוף, שאמרנו שאינו מביא קרבן לעולם, שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפרין עליו. ועל שאין בו ידיעה לא תחלה ולא סוף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין עליו. ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו פר כהן גדול של יום הכפורים מכפר אם המזיד מן הכהנים, ואם היה מישראל דם שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין, שנאמר וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל... (ויקרא מצוה קכג)
משרשי המצוה שהיה מחסדי הא-ל על בריותיו לקבע להן יום אחד בשנה לכפרה על החטאים עם התשובה שישובו, שאילו יתקבצו עונות הבריות שנה בשנה תתמלא סאתם לסוף שנתים או שלש או יותר, ויתחייב העולם כליה, ועל כן ראה בחכמתו ב"ה לקיום העולם לקבע יום אחד בשנה לכפרת חטאים לשבים, ומתחלת בריאת העולם יעדו וקדשו לכך... (אמור מצוה קפה)
והנה לכפרת הרהור הלב יאות החלב העולה בלהב המזבח, אימורים ואזכרת המנחה, ולכפרת המעשה הניתן לכהן, שתמורת אברי החוטא שהתעסקו בפעולת הרע יתן אברי הקרבן לעובדי הא-ל, ואות החטאת לחטא הנפש שנטמאת בכרת, ואשם שהעובר חי להעביר חילול הקדש, ושניהם בהכנעת הקרבן עם התשובה... (ויקרא א ב)
...וענין הכפרה הקטנת החטא, והכנתו לקבל סליחה. (שם טז ל)
המחטא אותה - המטפל בתקון החוטא להעביר חטאו ולעשות טהרה מהטומאה. ולא די שאוכל מבשרה בעולם הזה, אלא יאכל הזכות בעולם הבא. ואפשר שבשעת הסמיכה יאמר לו הכהן דברי תשובה, וזה שאמר אשר יגע בבשרה, שיטפל להשיבו עד שנוגע בבשרו כמלקות וסגופים. אשר יזה - ושיוריד דמעות על הבגד לבוש רוחו שהפשיט בהעוותו, ועל ידי זה יכבס במקום קדוש... ואם בכלי נחושת ומורק - אם הוא חזק לעמוד ביסורין יתמרק ושוטף במים, התורה שהיא מקוה ישראל תגמור הטהרה. (ויקרא ו יט)
שומע תפלה - יש דברים שאין הקרבן מכפר, אלא התפלה... (תהלים סה א)
ומי העינים יזיל שיכפרו על מוציא זרע לבטלה, ועוד ישתדל להשיב נערים שיהיו טיפות קדש, ועוד לרוץ ברגלים למצות, ועוד להיות סנדק לברית מילה, וברית הלשון יכפר על ברית המעור, ועוד תקוני הצדיק עשרה הנקרא שלום: א' ישתדל לשים שלום בכל שכוניא הנקרא מהל"א בלע"ז, להשלים העם ולשונו מתוק מדבש חלק מחמאה בלב שלם לשם השם. ב' יקיים כל יום מספר צדיק, כדאיתא בתיקונים, צ' אמנים, ד' קדושות, י' קדישים, מאה ברכות. ג' ישתדל להיות ראשון בבית הכנסת שחרית וערבית, ד' לקנא על זנות כפנחס בכל כחו, ולהפריש איסור במתק שפתים או בכל השתדלות... ה' שירבה מצוות ויתרחק מכל חטא כדי לזכות שיהיה רובו זכיות, ויקרא צדיק גמור. ו' שישפיל כאזוב, ז' שיאהב צדקות, כלומר שישתדל שיתן ויתנו אחרים בשמחה. ח' שיצדיק את זרע ישראל ללמד סניגוריא עליהם ולדונם לכף זכות. ט' להיות תמים כלומר בר לבב בלי תחבולה, י' לרוץ למצוות. (פרק דברי כבושין)
והתשובה מכפרת על חייבי מלקיות גרידי בצרוף יום הכפורים, ואולם על חייבי כריתות כגון נדה ומטמא מקדש וקדשיו, וכן חייבי מיתה בידי שמים, כגון זר ששמש במקדש, שאלו ואלו יוצאין ידי עונשן במלקות, וכן פסח ומילה במצות עשה שהן בכרת, וכובש נבואתו וחבריו שהן במיתה, אף על פי שאלו ואלו אין בהם מעשה ואין לוקין עליהם, וחייבי מיתות בית דין שאין בהן כרת ואינן מביאין חטאת על שגגתן, ואלו הן מקלל אביו ואמו, מסית ומדיח, ומכשף ובן סורר ומורה בנסקלים והרוצח בנהרגים, וכל הנחנקין חוץ מן הבא אל אשת רעהו, כל העריות יש בזדונן כרת ובשגגתן חטאת, וכן כל מי שיש בזדונו כרת ובהתראת מיתת בית דין, כגון מחלל שבת וכל שאר חייבי כריתות שבתורה, וגם אלה שאמרו הלכה קנאין פוגעין בהן, וכן כהן ששמש בטומאה שאחיו הכהנים מפצעין את מחו בגזרים, ומי שחייב ראשו למלך שהוא בסייף לכל מילי, על כולן כיון שיש בהן חיוב מיתה מאיזה מין שיהיה תשובה מכפרת עם היסורין שהם נאמנים לשולחם במדה במשקל ובמשורה...
עוד איכא למימר דבכולהו יסורין ממרקין אפילו בלא תשובה, חוץ מכריתות של תורה ומיתות בית דין דוקא דבעינן בהו תשובה ויסורין. ונדבר בם בפרק הבא. לפיכך האי תנא דחלוקי כפרה כיון דאסיקנא שלשה הם ותשובה עם כולם, בהנך לא מיירי, אבל על חלול השם אין תשובה מכפרת אלא עם המיתה. ואמרנו בכלם שהם תולים עד גמר הכפרה לא יחייב שהחלוק החמור לא יכופר אם לא יקדם אליו הקל זולתי בתשובה שהיא הכרחית עם כלן להשלמת הכפרה לכל חוטא על הדרך שבארנו. (מאמר חקור דין חלק א פרק יח)
בפרק קמא דשבועות בפרק אלו טריפות אמר ריש לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לחטאת לה', אמר הקב"ה שעיר זה יהיה כפרה עלי על שמיעטתי את הירח וכו'. וכאשר רואים את המאמר הזה הם נבהלים משתוממים לומר שהוא יתברך חס ושלום צריך לכפרה, וגם דבר זה שוה לראשון, והוא לחיצות הרגל הלשון, שלשון חטאת בכתוב ובלשון בני אדם על מי שחטא לו יתברך, ומביא קרבן לכפר עליו, וגם לשון כפרה בא על החטא במעשה ומביא קרבן, שעל זה נקרא הקרבן כפרה, שהוא כפרת חטאו, ולא שייך אצל השי"ת שעשה מעשה שלא היה לו לעשות, וגם לא שייך אצלו כפרה כלל חס ושלום. אבל אין הדבר כמו שחשבו, כי כל הסרה וסילוק נקרא כפרה... ולפיכך מה שאמר הביאו קרבן כפרה עלי, הוא סלוק תרעומת במעשה ה', מאחר שהם שני מושלים בעולם, החמה ביום וירח בלילה... ולא תמצא כך בכל צבא השמים העליונים, ויש יציאה בירח משאר צבא השמים, ולפיכך קבע השי"ת לה נגד זה מעלה, כי זו מדת השי"ת שנותן מעלה תחת שפלות שהגיע לו... והנה בזה שאמר הביאו כפרה עלי, רוצה לומר, שקרבן ראש חודש סילוק והסרה, עד שהוסרה התלונה מהירח... (באר הגולה באר ד)
...וכאשר אתה תבין עוד אלו שני המועדים הנה הם שניהם שוים, כי ביום הכפורים מקריבים שני שעירים, ובמדרש: וקח לי משם שני גדיי עזים טובים, טובים לך טובים לבניך, שעל ידיהם אתה נוטל את הברכות, ועל ידם מתכפר להם, דכתיב כי ביום הזה יכפר עליכם. ועוד במדרש, ונשא השעיר עליו וגו', היה הקב"ה נוטל עונות ישראל, ונותן אותם על עשו, שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם, ואין שעיר אלא עשו, שנאמר הן עשו אחי איש שעיר. הרי מדרגת יום כפורים שהוא יתברך היה נותן עונש של יעקב על עשו, וכן הוא מדרגת פורים, מה שהיה רוצה המן שהוא מזרע עשו לעשות למרדכי, שהוא מזרע יעקב, נטל הקב"ה ונתן על זרע עשו הוא המן, ונאבד. ודברים אלו הם דברים גדולים ומופלגים... (תפארת ישראל פרק נג)
...ופירוש ענין זה, כי החטאים לאדם הם נחשבים גם כן מלבוש לאדם, שהאדם מתלבש בחטאים והם נקראים בגדים צואים, והמצוות והמדות הטובות גם כן הם מלבוש לאדם, והם מלבוש כבוד לאדם, וכאשר הכהן גדול לובש בגדי קדושה אשר דבר זה הוא סלוק מלבוש החטאים, ובפרט כאשר החטאים הם היפוך זה, כי כאשר האדם מתלבש בחטא הזה, שמשמיע לשונו בלשון הרע, ובזה מתלבש האדם בבגדים הפחותים האלו, וכאשר הכהן גדול, שהוא כהן גדול לכלל ישראל מתלבש במלבוש הקודש שיש בו השמעת קול של קדושה, דבר זה הוא כפרת ישראל על לשון הרע, וכן שאר המלבושים הם כפרה על ישראל וסלוק החטא מישראל... (נתיב הלשון פרק יא)
שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי, שמעת ד' חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש... אלו דברים יש בהם חכמה מאד, כאשר תבין ענין התשובה, שהיא ההשבה אל השי"ת, ולפיכך כאשר עבר מצוות עשה, ומצוות עשה אינו, רק שאינו קונה המצוות מה שראוי לקנות, והוא חסר המצוות שראוי לאדם, לכך התשובה מכפרת על זה, ותיכף מוחלין לו. וזה כי ראוי שתהיה התשובה מכפרת, אם לא שיש טעם בדבר שאין תשובה מכפרת, ולא תמצא דבר סברא שלא תהיה מכפרת כאשר עבר מצוות עשה, כי אין מה שעבר רק שישב בטל מן המצוה, ולא קרב עצמו אל השי"ת, ועל כן התשובה מכפרת, ששב אל השי"ת. אבל כאשר עבר לא תעשה הוא דבר אחר... שנתרחק ממדרגתו הראשונה שהיתה לו כבר, ויש בו פחיתות וטומאה בעצמו על ידי חטא... ולפיכך אין לומר בזה שתשובה בלבד מכפרת, כי התשובה אינה רק השבה אל השי"ת בלבד, אבל לסלק החסרון והפחיתות וקבלת טומאה אין כח בתשובה לסלק, ומפני כך התשובה בלבד אינה מועלת, רק תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, כי יום הכפורים יום הזה מקרב אותם שנתרחקו והיו נחשבים טמאים, ומסלק יום הזה הטומאה והפחיתות שקבל האדם. ואם חטא בכריתות ומיתות בית דין, אין כח גם ביום הכפורים לכפר, כי על ידם מתרחק מן השי"ת עד שהוא בעל העדר, כי חייבים עליהם מיתה, ואם כן אין כח ביום הכפורים לכפר, שאין יום הכפורים מכפר רק אותם שנתרחקו מן השי"ת על ידי פחיתות החטא, ויום הכפורים מאסף המרוחקים, וזה שעבר כריתות ומיתות בית דין מתחייב מחמת חטאו ההעדר, ולפיכך תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, כי מפני שהיסורין הם ממעטין נפש האדם וחיותו, כי כן אמרו מי שיסורים שולטין בגופו חייו אינם חיים... אבל כאשר חטא בחלול השם, אין לומר עליו שנתרחק מן השי"ת עד שאין ראוי אליו החיים, אבל החוטא בחלול השם עונשו שלא יהיה במציאות כלל, מפני שחטא בשמו יתברך אשר שמו מורה על מציאותו, ולפי גודל השם כך נודע מציאותו בעולם, ולפיכך אין ראוי לזה החוטא שיהיה כל עצמו נמצא בעולם... ולא שיהיה עונשו שבטל עצמו שלא יהיה נמצא, רק שנכרת ממקור החיים... ועוד יותר מזה אין ראוי שיהיה בעולם המחלל שם כבודו, כי כל אשר ברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, ומי שמחלל השם אין ראוי עליו המציאות, שהרי כל הנמצאים הם לכבודו יתברך, ומפני כן אין חלול השם מתכפר עד המיתה. (נתיב התשובה ג)
ותמת שם - שמיתת צדיקים מכפרת וכו', כי סלוק החטא הוא כשיסולק הענין שהיה בו החטא, הגוף, לכן כל מיתה מכפרת, שהיא סילוק הגוף. והצדיק עיקר העולם, וסלוק גופו סילוק לכל העולם. וכן פרה אדומה שחוזרת לעפרה, ליסוד הפשוט, ונסתלקה הוויתה, ובזה נסתלק חטא העגל והטומאה, וכן יום הכפורים מכפר, שהוא סילוק עניני הגוף. (גור אריה במדבר כ א)
ואמר שמניחים ידיהם על ראשו ואומר וסר עונך וגו', ודבר זה כי ישראל כאשר מקבלים השבת, והשבת היא השלמה לעולם שבו נשלם שמים וארץ וכל צבאם, ולכך ראוי אדם זה שיהיה שלם לגמרי, והרי ויכלו רוצה לומר שכלה ונשלם והדבר שהוא שלם ראוי שלא יהיה בו חסרון, ולפיכך החוטא אשר נטה אל החסרון שכן לשון חטא מלשון חסרון, לפיכך שני מלאכים אשר מלוים אותם בשבת... אומרים מאחר שמקבל השבת שהוא המציאות יושלם לגמרי וסר עונך וחטאתך עד שיהא שלם לגמרי... (חידושי אגדות שבת קיט ב)
בזמן שבית המקדש קיים וכו', דבר זה מבואר כי הצדקה מכפרת כי ממון של אדם כפרתו, כי הממון הוא כגופו נחשב, וכמו שאנו אומרים הגוזל חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נפשו (בבא קמא קי"ט) ולפיכך כאשר נותן נפשו אל העני או לשאר מצוה נחשב כפרה על נפשו לפי שהוא ממעט נפשו... (שם בבא בתרא ט א)
צו את אהרן - בקרבנות לא הוזכר אהרן עד עכשיו, שאין קטגור נעשה סניגור, שמפני חטא העגל הוצרכו לכפרת הקרבנות, עד ציווי המערכה, שאמר משה על ידי יין ושמן ניצלו עציהם, כן אהרן בזכות בניו. זאת תורה - לומר שהעוסק בתורת עולה כאילו הקריבה, ויש אומרים כאילו הקריב עצמו, שהתורה מתשת כחו של אדם... (ויקרא ו ב)
את כל עונותם - דרשו רז"ל את כל עוונות תם, זה יעקב. ובדין הוא, כי המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו, וידוע שסמאל תמיד משתדל להחטיא את ישראל, וכן עשו-אדום מצד ברכת והיה כאשר תריד, על כן ראוי לטעון עליו כל עוונותם, שיעקב מצדו תמים עם ה'... (שם טז כב)
אני ה' - ...או ישב בדין על משה ונשא עוונו, כי הוא עניו ומעביר על מדותיו. (שמות ו ב)
...ועוד יש לחלק כפרת פנים מחוץ, שבפנים צריך שיהיה שלא יהיה רושם עוון כלל, ולכן בחוץ כהן גדול מכפר בבגדי זהב. (ויקרא ט ב)
ולקח - על פי הזהר הקדוש והאריז"ל ידוע, כי מהעבירה עצמה יוולד דבר רע, שהוא העוון שעשה, ובידו נמסר עושהו. וזה שהודיע לדוד, גם ה' העביר חטאתך לא תמות. ולכן ציוה ה' בטובו שהעושה דבר בלתי הגון בלי ידיעה, יביא קרבן ויסמוך עליו,שעל ידי זה יורקו החיצוניים ההם שנתהוו ממעשיו על הקרבן בכח אלקי הרוחות, ועל ידי כל המעשה אשר יעשה בקרבן נעקרת בחינת הרע ההיא, אבל במזיד נפיש זוהמיה, אין מביאין קרבן... (שם טז ז)
בקנאו את קנאתי - השבת החימה היתה באמצעות ג', שקינא בעצמו וסיכן עצמו, הקנאה היתה לכבודי ולא לדבר אחר, וזהו מצוה שלימה שיתרצה בה ה', ושהיה בתוכם, לעיני כולם קדש ה'. (במדבר כה יא)
תניא בסוף יומא, שלשה חלוקי כפרה הם, ותשובה עם כל אחד, עבר על מצות עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלין לו... פירוש דאף על גב דלענין קיום מצות עשה גדולה, שדוחה את לא תעשה, היינו משום שעל ידי קיום מצות עשה ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהארת אור אין סוף ב"ה... וגם על נפשו האלקית, כמו שאמר אשר קדשנו במצותיו, אבל לענין תשובה, אף שמוחלין לו העונש שמרד במלכותו ית' ולא עשה מאמר המלך, מכל מקום האור נעדר וכו'... וכמאמר רז"ל על פסוק מעוות לא יוכל לתקן, לא יוכל לתקן זה שבטל קריאת שמע של ערבית וכו', דאף שנזהר מעתה לקרות קריאת שמע של ערבית ושחרית לעולם, אין תשובתו מועלת לתקן מה שביטל פעם אחת.
והעובר על מצות לא תעשה, על ידי שנדבק הרע בנפשו עושה פגם למעלה בשרשה ומקור חוצבה... לכך אין כפרה לנפשו ולא למעלה עד יום הכפורים, כמו שכתוב וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל וגו', לפני ה' תטהרו, לפני ה' דייקא, ולכן אין ללמוד מכאן שום קולא חס ושלום במצוות עשה, ובפרט בתלמוד תורה... עבר על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, פירוש גומרין הכפרה והוא מלשון מריקה ושטיפה לצחצח הנפש, כי כפרה לשון קינוח שמקנח לכלוך החטא, שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם... וזהו עיקר לשון תשובה לשוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו... ואפילו מי שעבר על כריתות ומיתות בית דין שגמר כפרתו היא על ידי יסורים, היינו שהקב"ה מביא עליו יסורים, והיינו כשתשובתו רצויה לפני יתברך בשובו אל ה' בכל לבו ובכל נפשו... מאהבה, אזי באתערותא דלתתא וכמים הפנים וכו' אתערותא דלעילא, לעורר האהבה וחסד ה' למרק עונו ביסורים בעולם הזה. ולכן לא הזכירו הרמב"ם והסמ"ג שום תענית כלל במצות התשובה, אף בכריתות ומיתות בית דין, רק הוידוי ובקשת מחילה... ומה שכתבו בספרי המוסר הרבה תעניות וסיגופים לעבור על כריתות וכו', היינו כדי לינצל מעונש יסורים של מעלה חס ושלום, וגם כדי לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו, וגם אולי אינו שב אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה כי אם מיראה. (אגרת התשובה פרק א)
אך כל זה לענין כפרה ומחילת העון שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כשעשה תשובה שלימה, ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו על זה חס ושלום בעולם הזה, ונפטר לגמרי מן הדין בעולם הבא. אמנם שיהיה לרצון לפני ה' ומרוצה וחביב לפניו יתברך כקודם החטא, להיות נחת רוח לקונו מעבודתו, היה צריך להביא קרבן עולה, אפילו על מצות עשה קלה... ועכשיו שאין לנו קרבן להפיק רצון מה', התענית הוא במקום הקרבן, כמו שאמרו בגמרא, שיהא מיעוט חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתי לפניך וכו'... ועל יסוד זה לימד האריז"ל לתלמידיו על פי חכמת האמת מספר הצומות לכמה עונות וחטאים, אף שאין בהן כרת, ואפילו על איסור דרבנן... (שם פרק ב)
...ולפי שפגם הברית בהוצאת זרע לבטלה ואין צריך לומר בעריות או שאר איסורי ביאה דאורייתא או דרבנן פוגם במוח, לכן תיקונו הוא דיתעסק באורייתא דמחכמה נפקא... (שם פרק ט)
ומזה הטעם גם כן עסק התורה היא מכפרת על כל העונות של הנפש החוטאת, כמאמרם ז"ל סוף מנחות, מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו', ומסיק שכל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם, וכן הוא בתנחומא פרשת צו... כי עיקר התשובה השלימה האמתית שהיא מאהבה היא רק על ידי עסק התורה כראוי, כמו שכתוב במעלות התורה: אוהב את המקום, וכמו שכתוב השיבנו אבינו לתורתך וכו' והחזירנו בתשובה שלמה לפניך... ובזהר ויקרא... ומאן דקריב לאורייתא קריב ליה בהדיה... וזה שאמרו ונעשה כמעין המתגבר, ויש מקום לפרשו גם על הענין הנ"ל, שכמו המעין הנובע, אף שלפעמים נרפש ונשחת בהרבה רפש וטיט, עם כל זה הוא נובע ובוקע ומתגבר והולך... כן העוסק בתורה לשמה, אף אם נתלכלך תחלה בעונות וחטאים עצומים ונטבע מאד ברפש וטיט מצולות הרע חס ושלום, עם כל זה על ידי עסק התורה יהא נכון לבו בטוח, שודאי המאור שבה יחזירו למוטב, והטוב מתגבר והולך על הרע שבו מעט מעט, עד שלבסוף בהכרח יתגבר הטוב ויתפשט בכולו לגמרי, והוא מתקדש מטומאתו, ופרחה טהרה בכולו... (שער ד פרק לא)
כתריס בפני הפורענות... וכמאמר חז"ל במדרש בכל אבר שעשה עבירה יעשה בו מצוה, להיות לתריס לו מכוון לעומת העבירה, וכמו שאמר דוד (תהלים קי"ט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך, כי הנה אמרו חז"ל כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, ואם כן לא חטא דוד במה שלקח את בת שבע, כי אם במה שראו עיניו, כמו שכתוב (שמואל ב' י"א) וירא אשה רוחצת מעל הגג וגו', ותקן זאת בבכיה... וצריך אדם להתבונן היטיב מתוך הפורעניות לידע באיזה דבר קלקל ופגם, שהם מדה כנגד מדה... (רוח חיים פרק ד יא)
אולי אכפרה - והנה ר"י ור"ש פליגי בתורת כהנים, במה שכתוב לכפר עליו, שלר"י אין כפרה אלא בדמים, ולר"ש פירוש שכיפר על ידי וידוי דברים, ולמד מכאן שכתוב אולי אכפרה והוא כפרת דברים, ולדידיה אמר משה שיעלה להתודות בעד הכלל, ועל כן הוצרך לומר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, שזה גדר הוידוי שהמודה יורה כי חטאו גדול מנשוא ושיתחרט עליו ועושה תשובה... (שמות לב ל, וראה שם עוד)
לכפר עליו - יש הבדל בלשון כפרה, שאם הכהן מכפר בעד אחרים כתוב אחריו מלת על, וכפר עליו הכהן, ואם מכפר בעד עצמו כתוב אחריו תמיד מלת בעד, וכפר בעדו ובעד ביתו ...ולפי זה אחר שפה הבעלים מכפרים על עצמם על ידי הסמיכה והוידוי, היה לו לומר לכפר בעדו... (ויקרא א ד, וראה שם עוד)
וכפר עליהם הכהן ונסלח להם - בכל מקום שאומר וכפר הכהן ונסלח הוא כפל ענין, שהם שהסליחה כוללת יותר מן הכפרה שהיא מורה העברת העון מן המציאות, והוא הנסבבת מן הכפרה, בכל זאת מה שכתב וכפר הוא מיותר... (שם ד כ)
וכפר עליו - ...כי מצאנו שבעל הלשון יזכיר לפעמים את הנושא שבסבתו באה הכפרה בשימוש המ"ם, וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל, ולפעמים יזכירנו בשימוש מלת על, וכפר עליו הכהן על שגגתו, ועם הדיוק יש הבדל ביניהם, שבהכפרה שאחריו מלת על יכוין שמכפר החטא עצמו ומסלק אותו, והכפרה שאחריו מ"ם יכוין שמכפר על החוטא ויסלק את החטא מן החוטא, לא שמסלק את החטא עצמו, ולכן במקום שבאה הכפרה שלא על חטא ידבר בשימוש המ"ם, וכפר עליו לפני ה' מזובו (ויקרא ט"ו ט"ו), כי הזוב אין לו מציאות לכפר עליו בפני עצמו, רק לסלק היחוס שבין טומאת הזוב והאדם... (שם ה ו, וראה שם עוד)
והכהן יכפר עליו באיל האשם - לא מצאנו בשום מקום שיציין אצל הכפרה הדבר שבו מכופר, רק יאמר תמיד סתם וכפר עליו הכהן ונסלח, מזה למדו רבותינו, שבא ללמד שאם לא הביא אשמו לא יצא, שאם יאמר וכפר סתם, נטעה שכפר במה שקבל המעות, לכן אמר באיל האשם... (שם שם טז)
פעל כפר יש אומרים שהוא נגזר משם כופר ופדיון, וי"א שהוא מענין נקיות או מלשון כיסוי ומשתתף עם שם "כפורת" הנגזר ממנו, שמורה על הכיסוי ומציין שמכסה העון לבל יתראה, (אבל לא הוסר עוד לגמרי), וסתם כפרה הוא רק בדם הקרבן הנזרק, כי צריך להיות ממין המתחייב נפש תחת נפש, כמו "כי הדם הוא בנפש יכפר", שינקה עון הנפש בנפש, ולכן בכל מקום שהמכפר אינו דם, פרט בו לכפר על נפשותיכם, ולא הוצרך לפרט זאת בכפרת דם, ומצאנו גם כן כפרת דברים, שהוא הוידוי, כמו בשעיר המשתלח "יעמד חי לכפר עליו", והוא הוידוי. ויש הבדל בלשון כפרה בין אם בא אחריו מלת "על" ו"עליו" או בא אחריו מלת "בעד", שאם הכהן מכפר על אחרים כתוב אחריו "על", ואם הכהן מכפר בעד עצמו כתוב אחריו תמיד מלת "בעד", ומה שנמצא גם לכפר על נפשותיכם, מצייר שם את הנפש כעצם מופשט זולת המכפר, ולשון כפרה לא נמצא רק אצל חטאת ואשם, לא אצל עולה, כי העולה אינה מכפרת רק על עשה, ולא יצדק לשון כפרה...
ולפעמים יאמר "וכפר עליו על חטאתו", ולפעמים יאמר "וכפר עליו מחטאתו", וההבדל הוא, על חטאתו יכוין שמכפר החטא עצמו ומנקה ומסלק אותו, והכפרה שאחריו מ"ם מציינת שמכפר על החוטא ויסלק יחוס החטא מן החוטא, ולכן בכל מקום שבאה הכפרה שלא על החטא ידבר בשימוש המ"ם, כמו "וכפר עליו... מזובו", כי הזוב אין לו מציאות לכפר עליו בפני עצמו, רק לסלק היחוס שבין טומאת הזוב והאדם... ולפעמים דרשו המ"ם... (הכרמל)
יש הבדל בין כפרה לסליחה, כי הכפרה מציינת הכופר והמחיר שלוקח בעד החטא או הנקיון והקנוח, ונקשרת עם הכופר שנותנים או הקרבן, אבל הסליחה נקשרת עם הסולח עצמו שהוא ה' שעמו הסליחה. ובכל זאת בכל מקום שנמצא פעל סלח בנפעל עם "לו" "להם", הוא תמיד על ידי כפרה ומחיר שקדם לו, כי הסליחה בלא מחיר בא תמיד בקל, ובהכרח שמלת לו הנקשרת עם ונסלח בנפעל, פירושה בעבורו שקבל פעולת הסליחה על ידי ההכנה שעשה שהביא קרבן... (שם, וראה שם עוד)
...כפר ביחס לחטא מצוי בשתי ההוראות, כפר על הנפש מן החטא, להגן על הנפש מפני תוצאות החטא, כפר על עוון או כפר על פשע לבטל את תוצאות החטא, למנוע את החטא מלהשפיע על הנפש. (בראשית ו יד)
...הגמרא בערכין אומרת מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין וכו', כפי שמצאנו כפרה ליחיד על סטיותיו, מצאנו גם כפרה למשכן ולמקדש ביום הכפורים מטומאות בני ישראל, לומר שחיי האומה מתאימים למקדש רק בזמן שהם לפי התורה. כן בגדי כהונה גם כן מוחים נגד כל סטיה ממה שהם מסמלים, כגון המכנסים מכפרים על כל עבירה בגילוי עריות הנעלמת מעיני השופטים... (שמות כח מ)
וכפר עליו - יכסה החטא, כי בלא זאת יגרום לפזיזות הולכת וגדלה. (ויקרא ד כו)
...כבר ביארנו כי אין כפרה אלא "קבורה" של העבר, היא המעשה העליון של הא-ל הכל יכול ומחלט בחירותו, כי רק הוא יכול לבטל את קשר הסיבתיות שהוא בעצמו קשרו, יש לאל ידו לנתק את הקשר שבין חטא העבר לבין חיי העתיד, חטא העבר לא יעיב בתוצאותיו על עתיד החיים הפנימיים והחיצוניים... (שם טז ו)
בנפש יכפר - כפר ב מציין את האמצעי לכפרה. (שם יז יא)
כפרה היא חסד עליון של א-ל כל יכול עושה פלא, היא הופכת את העשוי ללא-עשוי, היא מוחקת את כל העבר על חטאותיו, והיא מבטלת את תוצאותיו הפנימיות והחיצוניות המביאות השחתה לעתיד החוטא, וכפרה בהיקף כזה לא תושג בכל עת, ואין לזכות בה כשהיא מבודדת לעצמה, אלא רק בחדש השביעי הזה... (שם כג כז)
לחטאת לה' - ...גם החטא ותשובתו הם לה', כי רעיונות אלו עם הכפרה הכרוכה בהם, הם מתנות חסד עליונה של ה' לבחיר יצירתו, אלמלא יכולת האדם לחטא, לא היה אדם, כי אם בהמה או מלאך, ולא אדם העובד את ה' מרצונו החפשי. כל זה מרומז בירח המחשיך ושוב מאיר והולך. ובחז"ל שבועות ט' א': "יהא כפרה על שמיעטתי את הירח", חטא האדם הוא לכאורה הרע היחיד שנברא, אך האדם השב מחטאו הוא במדרגה הרבה יותר גבוהה מהאדם לפני חטאו, והתשובה היא נצחון גדול על אפשרות החטא שבבריאה, וזהו ששעירי ראשי חדשים ושל רגלים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו, שאין בהם ידיעה בתחילה ובסוף, ההחשכה של מוסריותנו, הבאה על ידי התעסקותנו והיותנו קשורים בישות הפיסית, מוארה לפרקים על ידי ההתעלות שבמועדי ה'. (במדבר כח טו)
הכרת - דהענין דמיתה מכפרת הוא, משום שהנשמה באה לשרשה לכללות נשמות בני ישראל לחסות תחת כנפות השכינה, והוא כדאמרו בספרא שמיני בטעם (טהרת) "זריעה" שכן באו לידי אביהם, דמעיקרא היו מחוברים ועכשיו גם כן מחוברים... (במדבר טו לא, וראה שם עוד)
אא"ז מו"ר ז"ל על מה שאמרו הירא מעבירות שבידו, כי הסימן שנמחל לו בשאינו ירא ובטוח לבו בה', כי כפי הסתלקות החטא מתקרב להשי"ת, עד כאן. ולכאורה היא מדה טובה להיות ירא מהחטא, אך מי שיש בו יראה כראוי אינו יכול לצייר בלבו החטא כלל, אף שכבר חטא... וזה תשובה שלמה שאינו משיג החטא, שנעשה איש אחר כנ"ל... (דברים שופטים תרל"א)
לפני מי מטהרין וכו', דאנו מבקשין מחה פשעינו מנגד עיניך וכו', ומה הלשון מנגד עיניך, הלא הבקשה היא לכלות ולמחות כל החטא, רק הפירוש שבאמת על ידי זה שמתקרבין לפני השי"ת וזוכין להתוודות לפניו באמת, בפרט במקדש ה', על ידי זה נמחה החטא, וזה שאמר מנגד עיניך, על ידי זה מחה פשעינו... היינו בכח התגלות הקדושה. (שם יום כפור תרמ"ה)
...ופירשנו שהחילוק ביניהם, דכובש עוון הכוונה שנדחות העבירות למצולות ים, ונושא הוא שמגביהין את העבירות למעלה לעשותן זכיות על ידי תשובה מאהבה, כאמרם ז"ל, (יומא פ"ו) תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות, ואמרנו ששניהם אמת, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, שתחילה בעוד משא העונות יכבדו, קשה מאד לעשות תשובה מאהבה, מכל מקום על ידי תשובה כל דהו העבירות נדחות ונשלכות במצולות ים, ועל ידי כן שוב נקל לעשות תשובה מאהבה אחרי שנסתלקה האבן מן הלב, ונפקחו העינים העוורות, ואז מגביהין העונות שעשה עליהם תשובה מאהבה ממצולות ים, ונעשות מהם זכיות... (בראשית תולדות תרפ"א)
...ונראה לפרש, דהנה במדרש (פרשה מ"ד) רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן אמר ארבעה דברים הראה לו, גיהנם ומלכיות ומתן תורה ובית המקדש, אמר לו כל זמן שבניך עסוקים בשתים הם ניצולים משתים... ויש לפרש מהו ענין השתים ולא סגי באחת, על פי מה שכבר דברנו שבהכשר כלים מבליעת איסורין יש שני הכשרים, הגעלה וליבון, הגעלה היא להפליט את הבליעה ולדחותה, והבליעה שדבוקה ביותר עד שאין אפשר להפרידה צריכה ליבון, שתשרף הבליעה במקומה, ולעומת זה יש בנפש האדם שחלק הרע שנשתאבו בו בתולדה או מפאת קלקול בעבירות צריך הכשר להפריד ולדחות ממנו את חלקי הרע, והוא כעין הכשר הגעלה, אך יש אשר חלקי הרע שנשתאבו בו דבקים בנפשו עד שאי אפשר להפרידם ממנו, לזאת צריך שישרף הרע במקומו ויתבטל ויהיה כלא היה, והוא כעין הכשר ליבון.
ונראה עוד לומר דחלקי הרע מתולדה עדיין אינם כל כך דבוקים כמו קליפת האגוז בעודה רכה ורעננה נקלפת בקל, אבל כשנתישנה נעשית דבוקה ביותר, וצריך רב טרחה להסירה, כן בנפש חלקי הרע שמתולדה אינם כל כך דבוקים ובהגעלה סגי להו. אבל כשנתיישנו והוסיף עבירות, נעשין כל כך דבוקים עד שצריכין ליבון. וכבר אמרנו שהתורה דכתיב בה (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאש נאום ה', היא מכלה ושורפת את כל חלקי הרע שבאדם, והוא ליבון הנפש, ועבודת הקרבנות וכן תפלה שבמקום קרבן ושאר מצוות ומעשים טובים הממשיכין אור אלקי בנפש, ובמקום שהאיר אור אלקי בנפש, חלקי הרע בורחין ומתפרדין ממנו, והיא הגעלה לנפש... אבל למי שנדבק בו כל כך עד שאינו נפרד כנ"ל, על זה נאמר (ראש השנה י"ח) בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה, שהתורה היא ליבון ששורף ומכלה... והנה לעומת שתי אלה, תורה ובית המקדש, הם גיהנם ושיעבוד מלכיות, גיהנם היא אש שורפת אך חלקי הרע שבנפש, ושעבוד מלכיות היינו כי הכחות הרעים שבשעבוד מלכיות מושכים לכל רע ובלבול... ומצא מין את מינו וניעור, הם חלקי הרע שבאדם ונדבקו יחד, וכשהאדם מתגבר בכח ומשליך ממנו את כל ההרהורים ומתחזק לעומת כל המניעות והמכשולים, הנה נשארו חלקי הרע דבוקים בכחות הרע שבשיעבוד מלכיות, ונפשות ישראל יוצאים נקיים ומזוככים... (שם וישב תרע"ג)
במדרש רבה (פרשה ג') כל הכפרות הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו, חוץ מעשירית האיפה, רבי שמעון בן יוחי אומר אף עשירית האיפה הראה לו הקב"ה, נאמר כאן אלה, ונאמר להלן אלה, מה אלה האמור כאן עשירית האיפה, אף אלה האמור להלן עשירית האיפה... וכבר פירשנו דכפרת עשירית האיפה זה מנחת חוטא, וזה דוחק, דאלה שנאמר במנחת חוטא אינו קאי על המנחה, אלא על החטא, ובפשיטות דקאי על שאר מנחות דשיעורן עשירית האיפה, ואלה קאי על המנחה. ויש לפרש מחלקותם, דהנה כתיב (במדבר ל"א) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר. ופירשו על דרך רמז, כי כל דבר אשר יבא באש היצר הרע, תקנתו באשא דאורייתא. ויש להוסיף שאינו לימוד התורה בפשיטות ובקרירות רוח, אלא בהתלהבות, ובכלל זה כל מצוותיה של תורה הנעשות בהתלהבות. ולזה מרמזים כל הקרבנות שהם מיני דמים, שיהיו כל עשיותיו בחמימות, כי הרתיחות שבאדם באה מצד הדם שבו. וזה שכל הכפרות הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו, חוץ מעשירית האיפה, שאין בה דבר המתייחס לחמימות והתלהבות, כי מדתו של אברהם אבינו היתה בחמימות ובהתלהבות... ומר סבר דאף עשירית האיפה הראה לו, שהוא קרבן עני... וזוהי נמי מדתו של אברהם אבינו, שעם כל חוזקו והתלהבותו והגבהת לבו בדרכי ה', היה בעיני עצמו שפל ועני נגד השי"ת, ומר סבר שכפרה זו ויתר הקב"ה משלו, כדכתיב את דכא אשכון, ואמרו ז"ל (מגילה ל"א) מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו, ובאשר הוא עני ומדוכא בעיני עצמו, השי"ת ויתר גדולתו ובוחר לשכון בו, ומזה עצמו באה הכפרה, שהוא סילוק החטא, כי אין החטא יכול לסבול אור השכינה. (ויקרא תרע"ג)
בפייט (שחרית יום ב') עולה ויוחס שמות חמשה, עגל פר אלף שור בקר, כדת חמשה, זומן כפור בעד נפש נקובת חמשה. הפירוש כי הקרבנות באים לכפר על הנפש, היינו שנפשה של בהמה באה על המוקד תמורת נפש האדם. אך כל זה הוא לכפרת הנפש, באשר הבהמה יש לה גם כן נפש, אבל רוח נשמה חיה יחידה שהם כחות שכליים, שאין דוגמתם בבהמה, איך מתכפרים? אבל חמשה שמות שבשור מורים שיש לשור גם כן חמשה מהותים, שהוא מלך שבחיות, ויש לו מדת התנשאות, וזה היפוך מדת החומר שכל חומר מתפעל, גם יש לו דעת, כמאמר הכתוב (ישעיה א') ידע שור קונהו... על כן הוא כפרה גם כן על כחות השכלי שבאדם... (פסח תרע"ב)
ויש לומר דכי האי גוונא היא כפרה שאצל חטא, יש שהיא סילוק החטא לגמרי, כמו שכתוב ונרצה לו לכפר עליו, ואמרו ז"ל עולה דורון הוא, ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו (זבחים ז'), ולשון נרצה לו מורה, שגורם רצון עליון מלמעלה, וזהו כענין נושא כנ"ל, ויש שאיננה סילוק החטא לגמרי, אלא על כל פנים היא סתימה בפני החטא שלא יזיק, כמו שאמר במשה רבינו ע"ה כשעלה להר בארבעים יום השניים, (שמות ל"ב ל') ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם, שפירש רש"י אשים כופר וקנוח וסתימה לנגד חטאתכם, להבדיל ביניכם ובין החטא, ובאמת ששם לא היה סילוק החטא לגמרי, שהרי כתיב וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם... (ויקרא שמיני תרע"ו)
...אך בסמיכת קרבנות הנקרבים על המזבח יש להבין מהו. ונראה שהענין הוא גם כן שהחטא נדבק על ראש הקרבן, וכאשר נקרב הקרבן ועולה למעלה עולים גם העונות, וזה עצמו הוא הטהרה, וכעין שאמרו ז"ל מים שנטמאו משיקן והן טהורים... אך איך החטא נפרד מהאדם ונדבק על ראש הקרבן. ויש לומר שזה נעשה על ידי שבירת לב המביא את הקרבן, כדכתיב זבחי אלקים רוח נשברה (תהלים נ"א), וכלי חרס שבירתן מטהרתן, אבל עדיין נצרך לרצות עוונו, זה נעשה על ידי הסמיכה כנ"ל... (במדבר נשא תרע"ב)
ואמרו ז"ל בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה, דהא דאינו מתכפר בזבח ומנחה משום גזר דין שיש עמו שבועה, והיינו שהיתה שבועה שלא יקנח ויסיר את החטא, שזה ענין כפרת זבח ומנחה שדוחין את החטא. ובזוהר הקדוש שגם כחות חיצוניים מסתפקים מעשן הקרבן, ועל ידי זה מתפרשין, ובודאי יש כמה וכמה אנפי איך הם דוחין את העונות, ואין לנו עסק בנסתרות... אבל על ידי תורה, שהאדם נתעלה ונגבה, וכחות החיצוניים ממילא נעדרים משום שנפסקה לחיתייהו, על זה לא היתה שבועה כלל. ויש לומר דהוא הדין בכל מיני חטאים, ואפילו באותם עוונות שקשה תשובתם, ושבקצת מקומות שבזוהר הקדוש שאינה מועילה להם תשובה, נמי על ידי תורה מכפרין, כי הא דאינה מועילה להם תשובה הוא, משום דאסגי מסאבותא כל כך לעילא, עד שאין בכח התשובה לדחות את החטא, אבל דברי תורה שאינן דוחין החטא, אלא מגביהין את האדם שפיר מועילים... (דברים האזינו תרע"ח)
...ולפי זה יש להסביר ענין שלשה זמני כפרה (ערב ראש השנה, ימים שבין ראש השנה ליום כפורים ויום כפורים), דכמו שאין החוטא מוחזק להיות כמזיק כי אם בשלש פעמים, שיתפש הרע בכל חלקיו, כן נמי להיפוך, אינו מוחזק להחשב בעל תשובה שיהיה ראוי לכפרה אלא עד שיתחזק בשלשה זמני כפרה, שתתפשט התשובה בכל שלשה חלקיו גוף ונפש ושכל... (זכור ברית תרע"ו)
וסוף המזמור יחל ישראל אל ה', כי עם ה' החסד והרבה עמו פדות, דאיתא במדרש שמשה רבינו נתקשה במחצית השקל, כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו, והיאך יוכל האדם ליתן כופר ופדיון נפשו בדבר קטן כזה, עד שהראה לו הקב"ה כזה יתנו, היינו שבאמת אין דעת האדם משגת חסדי ה', כמה שמיקל על האדם להמציא פדות לנפשו בדברים קלים, כמו דאיתא בערכין ט"ז, אפילו פשט ידו בכיס ליטול וכו', ואפילו נהפכה חלוקו נחשב לתכלית יסורין לכפרת נפשו. וגם אפילו על אלו הפגמים שנאמר מפורש שאין להם תיקון חס ושלום, עם כל זה הרבה פדות והצלה לפניו יתברך, כמו שנאמר נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך וכו'... כי כמו כן כנגד כל פרט נפש ישראל, נמצא פרט כנגדו באומות העולם שיש לו ניצוץ משרש קדושתו המחיה אותו, וכשנפש ישראל מייחל וחסה בהשי"ת נפדה נפשו מכל מיני פגמים שלו ויחולו על ההיפך... שנתגלה שנפש ישראל בעומק לבו הוא קשור בקדושה, כענין רצונינו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, וממילא נחשב כל סיבת הפגמים עליהם... (ראש השנה ט)
...רש"י בבהעלותך (במדבר ח' ז') הביא בשם רבי משה הדרשן טעם למה הוצרכו הלוים לתגלחת, לפי שנתנו כפרה על בכורי ישראל שעבדו לעגל, והיא קרויה זבחי מתים, והמצורע קרוי מת, הזקיקם תגלחת כמצורעים. וידוע כי כל דברי רש"י דברי חז"ל הם... ועם כל זה, אף הלוים שלא חטאו בעגל, רק אדרבה כפרו על ישראל, וזכות הוא להם שכפרו על ישראל, ועם כל זה יען כי כפרו עליהם נדבק בהם החטא כאילו היו זבחי מתים, וכענין פרה אדומה שהעוסקים בה צריכים כבוס בגדים. ומעתה מה יהיה העושה עבירה בפועל כפים... (חלק א סימן קפח)
...ומחסדי השי"ת שמתכפר לאדם במלקות עם התשובה, ושם בתמורה ג', בית דין של מעלה אין מנקין אותו, אבל בית דין של מטה מלקין ומנקין אותו, אם כן יסורין מעט שאדם סובל בעולם הזה בשביל תשובה, כגון שבירת התאוה וכו', מכפרין הרבה יסורין שאין להם קצבה, ואפילו בשבועת שוא החמורה יכופר במלקות מגזרת הכתוב... (שם סימן רכה)
ביומא פ"ו גדולה תשובה שזדונות נעשו כזכיות. וזהו בעושה תשובה מאהבה... ועיין מהרש"א שתמה כי אפשר שיהיה חוטא ונשכר? שאם לא היתה לו הזכות נמצא שנשכר על שחטא. ונראה דניחא שפיר, כי באמת אין החוטא נשכר מהחטאים כלל, דהתשובה מאהבה על ידי החרטה גדולה היא רק בזה, שאם היא על ביטול מצוות עשה, נעשה כמו שקיים המצוה, ואם על לא תעשה נעשה רק כאילו לא עבר כלל. והנה במצות עשה ודאי אין שייך חוטא נשכר, כדומה אם לא קיים מצות סוכה ולולב, על ידי התשובה נעשה אילו קיים, ואם כן אינו נשכר, דאם היה מתחלה מקיים, גם כן היה לו השכר, וכן הדבר בלא תעשה, כי ידוע שעל מניעת עבירה אין שום שכר... אך מה שאמרו בעושה תשובה מיראה זדונות נעשו כשגגות צריך ביאור, דזה בודאי כי עונש שוגג לעומת מזיד הוא לפחות חלק אחד ממאה, וכמו שמבואר... הרי כי גם תשובה מיראה פועל הרבה מאד, עד אשר נעשה רק שוגג, אם כן מדוע באמת לא יהיה נמחק לגמרי? ואפשר לומר... עיקר התשובה הוא החרטה, תשובה מיראת העונש גם כן מספיקה באמת להעביר כל החטא לגמרי, אמנם תוכן התשובה, דהיינו חרטה רק מפני יראת העונש, נמצא כי לולי העונש לא היה מתחרט כלל, אם כן עתה כשהוא מתחרט מפני העונש, נהי דבאמת החרטה תספיק להסיר החטא, אולם כאשר יהיה נמחל לו החטא ולא יהיה עונש, ממילא בטל החרטה, כי כל החרטה הוא מפני העונש, וכאשר לא יהיה עונש שוב אין חרטה, לכן בהכרח נשאר העונש... (חלק א סימן עח)
מבואר שהקב"ה בעצמו מוחל וסולח העוונות. והקשה הגרי"ב מדוע דוקא גבי תשובה אנו מוצאים שהקב"ה עצמו מוחל, ולא מצינו כן לגבי שאר דברים. ואמר כשילד קטן עושה צרכיו ומכסה עצמו בצואה הוא מאוס מאד, וכשאדם זר רואה ילד כזה הרי הוא ממהר לילך ממנו, ואז באים אביו ואמו ורוחצים אותו ומכבסים בגדיו מתוך אהבה, כך כשאדם חוטא ומלכלך עצמו בכל מיני טומאות, רק הקב"ה יכול לסלוח לו ולטהר אותו בתורת אב. (שם שביבי אור עמוד קעד)
...סוד ענין הכפרה הוא בסוד פיוס של מדת הדין, כענין שמצינו בכתוב (במדבר כ"ה י"א) "פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וגו' בקנאו את קנאתי וגו' לכן אמור וגו' ויכפר על בני ישראל" - זהו ענין הכפרה במה שמדת הדין מתפייסת. ודאי שהפיוס הכי גדול במידת הדין הוא מיתת הצדיקים, אלא שהתורה חידשה, התורה גילתה, כי בחסדו הגדול ית' נתן לנו כי גם קרבנות מכפרין... (דעת תורה במדבר עמוד קפח)