כפרות

(ראה גם: יום כפורים-ערב)

מאירי:

ומנהג אחר נהגו זקנים ביום זה, שהוא צריך לעיין עליו, והוא, שהתינוקות מביאין לפניהם תרנגולים ושוחטים אותם וקוראין עליהם פסוקים, כמעט שמחללין קדושת התינוק על התרנגול כאילו היה התינוק הקדש או מעשר שני שירצו לחלל קדושתו... מבלי שנדע בדבר זה שורש או יסוד בתלמוד כלל, ולא עוד אלא שכשלו בו רבים לעשות כן מדרך נחש וסימן, עד שכבר מחו קצת גאונים וחלקו הרבה במעשה ולא נענו, מפני שסמכו רוב הגאונים להיות עולם כמנהגו נוהג...ולדעתי רצו לומר בזה, שאין הכונה במנהג רק להעיר לב האדם ולהרעידו להיות מראה את עצמו כאילו הוא ובני ביתו מחויבים לשם מצד עונותיו, ושאם ישוב לשם בכל לבו יהפוך השם אליו את הקללה לברכה, ויקרע גזר דינו בתכלית תשובתו. והוא שהיה מכלל המנהג היות סמוך לזה מרבים בצדקה, ועל זה הצד תקנו בו לפי דעתי פסוקים יורו על זה, ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם וגו'... והוא שכתבו הגאונים שעיקר מנהג זה באיל בעל קרנים, אלא שאחר כן נתפשט המנהג בתרנגולים, אם מצד המצאו בבית מזומן, אם מצד היותו נקרא גבר בלשון חכמים... אבל עיקר המנהג היה באיל, על שם שאירע ליצחק אבינו, יזכרו בזה ענין העקדה שאנו מכוונים בה לזכרה תמיד באלו הימים... (משיב נפש מאמר ב פרק ח)

של"ה:

בענין הכפרות מצאתי בקונטרסי תלמידי האריז"ל מנהג מורי ז"ל לשחוט תרנגול לבן בערב יום כפורים באשמורת אחר הסליחות, ויהיו כפי חשבון בני אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה לנקבה... והוא סוד כפיות הגבורות, כי התרנגול יקרא גבר, והוא סוד הגבורות של היסוד הנקרא גבר, שהוא יסוד הנוקבא, והיא יום תשיעי כנגד היסוד, ואנו שוחטין אותו למתק גבורות היסוד שבה ולהכניעם... וכנגד שעיר המשתלח נמצא תרנגול הזה דוגמת השעיר, רק שהוא נמתק יותר, ולכן נשחט באשמורת, כי אז רחמים גוברים כנודע. (הלכות תשובה תורה אור)