(ראה גם: השתחוה, קוד)
ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע כורע בברוך, וכשהוא זוקף זוקף בשם... רב ששת כי קא כרע כרע כחיזרא (שבט, בבת אחת), כי זקיף זקיף כחיויא (כנחש, בנחת). (ברכות יב א)
ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו, רבי חנינא אמר כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך, אמר רב רבא והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע. (שם כח ב)
תניא אמר רבי יהודה כך היה מנהגו של רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח הצבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה, מפני כריעות והשתחויות. (שם לא א)
...המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף, שנאמר ויהי ככלות שלמה להתפלל וגו' קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו. תנו רבנן קידה על אפים, שנאמר ותקד בת שבע אפים ארץ, כריעה על ברכים, שנאמר מכרוע על ברכיו, השתחואה זו פשוט ידים ורגלים, שנאמר הבא נבא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה... תני כחד הכורע בהודאה הרי זה משובח... (שם לד ב)
שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים. (בבא קמא טז א)
...השתחואה דלית בה שהיה זו כריעה בעלמא היא, דאית בה שהייה פישוט ידים ורגלים. וכמה שיעור שהייה, פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד דעימיה, ומנו, רבי שמעון בן פזי, ואמרי לה רבי שמעון בן פזי וחד דעימיה, ומנו רבי יצחק בר נחמני, ואמרי לה רבי שמעון בר נחמני, חד אמר כמימריה דהאי פסוקא, וחד אמר כמויכרעו לסיפא, וכל בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו... (שבועות טז ב)
אמר רבי מתניה אנא מחזק טיבו לראשי, דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה (מעצמו) (ברכות יז ב)
היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות, זה שאמר הכתוב באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושינו (תהלים צ"ה), והלא כריעה בכלל השתחויה והשתחויה בכלל כריעה, ומה תלמוד לומר נשתחוה נכרעה נברכה, אלא צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידים ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום... (תבא א)
כורעים ומשתחוים וגו', מה שאמר כפל לשון, ועוד דלא הוי ליה לכתוב רק משתחוים, דהשתחויה היא פישוט ידים ורגלים, ואלו כריעה אינה רק על ברכיים, ויש לפרש כי כריעה היא תחלה, ואחר כך מוסיף השתחויה על הכריעה, וזה מורה על הכנעה יתרה... ועוד אם היה נופל על פניו מבלי שהיה כורע תחלה, לא היה נראה שהשתחויה שהוא פשוט ידים ורגלים כנגד מי, אבל הכריעה היא נגד מי שכורע אליו... (אור חדש ד"ה כורעים)
ולפי האמור יש לפרש ענין שהשתחואה שהיא פישוט ידים ורגלים רומז שהוא מסלק התפשטות הידים למעלה והרגלים למטה, ומבטל הכל לרצון השי"ת... אך בענין כריעה שהיא על ברכים, אין כאן ביטול התפשטות הידים אלא ביטול התפשטות הרגלים לבד, ועל כן כריעה אינה ביטול השכל, אלא ביטול כחות הנפש, דהיינו מדותיה ותשוקותיה... (דברים תבא תרע"ה)
וכאשר היה כורע היה נופל חד מן הראשים, הבן הדבר הזה, כי הכריעות למקום אשר אין שד שולט, והוא ידוע כי אנו כורעין לאחד, לכך האומר מודים מודים משתיקים אותו, וכאשר היה כורע היה דבק באותה מדרגה והיה מבטל כח השד... (חידושי אגדות קדושין כט ב)
...אבל אם כרע במודים, בזה שכרע במודים מוסר עצמו אל השי"ת... שמי שהוא כורע לפני אחר מוסר נפשו אליו בכריעתו לפניו, וזהו ענין הכריעה במודים, כי ההודאה מה שהוא מודה עד שמוסר נפשו אל מי שנותן לו הודאה... (שם בבא קמא טז א)