למוד

(ראה גם: אדם-ידיעה, דור המדבר-מתן תורה, חכמה, חנוך, מתן תורה, עבודת ה', תורה)

 

ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים, אשר ישמעון את כל החקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה... ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום. רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון. (דברים ד ו)

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא, לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותנו ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. (שם ל יא)

הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם, כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה. (שם לא יב)

לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. (יהושע א ח)

כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. (תהלים א ב)

לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. (שם קיט צב, וראה שם עוד)

למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין. (משלי יז טז)

מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה. (שם כח ט)

וילמדו ביהודה ועמהם ספר תורת ה', ויסבו בכל ערי יהודה וילמדו בעם. (דברי הימים ב יז ט)

זהר:

רבי שמעון פתח, ואשים דברי בפיך כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה, כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, ובכל מלה המתחדשת בתורה, על ידי האדם ההוא העמל בתורה עושה רקיע אחד. למדנו באותה שעה שדבר תורה מתחדש מפי האדם, הדבר ההוא עולה והועד לפני הקב"ה, והקב"ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו ועוטר אותו בשבעים עטרות מפותחות ומחוקקות, ודבר החכמה שנתחדש עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים, ומשם עף ושט בשבעים אלף עולמות, ועולה לעתיק יומין... (הקדמה סא, ועיין שם עוד)

אמר רבי שמעון אל החברים, בבקשה מכם, שלא תוציאו מפיכם דבר תורה, שלא ידעתם ולא שמעתם מאילן גדול כראוי, בשביל שלא תהיו גורמים לאותה חטאה להרוג המוני בני אדם חנם, פתחו כולם ואמרו הרחמן יצילנו. (שם עא, ועיין שם עוד)

נפלו רבי אלעזר ורבי אבא לפניו, בתוך כך לא ראו אותו, קמו והסתכלו לכל הצדדים ולא ראו אותו, ישבו ובכו, ולא יכלו לדבר זה עם זה, לאחר כך אמר רבי אבא, ודאי זהו שלמדנו, בכל דרך שהצדיקים הולכים ודברי תורה ביניהם, באים אליהם הצדיקים מעולם ההוא (לגלות להם דברי תורה), ודאי זה הוא שרב המנונא סבא בא אלינו מהעולם ההוא לגלות לנו הדברים האלו... (שם קה)

לכל עושיהם, אלו הם חסדי דוד הנאמנים, מחזיקי התורה, ואלו המחזיקים את התורה, הם כביכול העושים אותה. אבל אלו העוסקים בתורה, אין בהם עשיה בעוד שהם עוסקים בה, אבל אלו שמחזיקים אותה, יש בהם עשיה, ובכח זה מתקיים הפסוק תהלתו עומדת לעד, והכסא עומד על קיומו כראוי. 

רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה שבו הכלה (מלכות) מתחברת בבעלה, שלמדנו כל החברים שהם בני היכל המלכה, צריכים באותו הלילה שלמחרתו (ביום השבועות) הכלה נועדת להיות תחת החופה עם בעלה, להיות עמה כל אותו הלילה, ולשמוח עמה בתקוניה שהיא מתתקנת בהם, לעסוק בתורה, ומתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות המקראות ובסודי החכמה, משום שאלו הם התקונים שלה ותכשיטיה... (שם קכד, ועיין שם עוד)

פתח רבי שמעון ואמר, מה שכתוב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה', בא וראה כמה חזק כח התורה, וכמה היא עליונה על הכל, כי כל מי שעוסק בתורה אינו ירא מעליונים ומתחתונים, ואינו ירא מחליים רעים שבעולם, מפני שהוא אחוז בעץ החיים, ולומד ממנו בכל יום. כי התורה מלמדת את האדם ללכת בדרך אמת, מלמדת לו עצה איך ישוב לפני אדונו לבטל הגזירה, כי אפילו נגזר עליו שהגזירה לא תתבטל, היא מתבטלת מיד ונעברת ממנו, ואינו שורה על האדם בעולם הזה, ומשום זה צריך האדם לעסוק בתורה יום ולילה, ולא יסור ממנה, זה שאמר והגית בו יומם ולילה, ואם הוא סר מן התורה או נפרד ממנה, הוא כאילו נפרד מעץ החיים... (שם קפ, ועיין שם עוד)

המצוה החמשית, כתוב, ישרצו המים שרץ נפש חיה, במקרא הזה יש שלש מצוות, אחת לעסוק בתורה, אחת לעסוק בפריה ורביה, ואחת למול לשמונה ימים ולהעביר משם את הערלה. וצריך לעסוק בתורה ולעמול בה בכל יום לתקן נפשו ורוחו. מכיון שהאדם עוסק בתורה, הוא מתתקן בנשמה אחרת קדושה, שכתוב, שרץ נפש חיה, נפש מחיה ההיא הקדושה, (שהיא המלכות), כי כשהאדם אינו עוסק בתורה אין לו נפש קדושה, הקדושה שלמעלה אינה שורה עליו, וכשהוא עוסק בתורה, באותו הרחש שדובב בה, זוכה לנפש חיה ההיא, ולהיות כמלאכים הקדושים, שכתוב, ברכו ה' מלאכיו אלו הם העוסקים בתורה, שנקראים מלאכיו בארץ, וזהו שכתוב ועוף יעופף על הארץ, זה הוא בעולם הזה, ובעולם ההוא למדנו שעתיד הקב"ה לעשות להם כנפים כנשרים לשוטט בכל העולם, שכתוב וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים... (שם רטו, ועיין שם עוד)

רבי יהודה לא החזיר ראשו אליו, פתח רבי יהודה ואמר הכון לקראת אלקיך ישראל, וכתוב הסכת ושמע ישראל, כי דברי תורה צריכים כוונה, וצריכים להתתקן בגוף וברצון כאחד. קם אותו היהודי ונתלבש, וישב אצל רבי יהודה ואמר אשריכם צדיקים שאתם עוסקים בתורה יום ולילה. אמר לו רבי יהודה עתה שכוונת עצמך אמור דבריך, ונתחבר יחד, כי דברי תורה צריכים תקון הגוף ותקון הלב, ואם לא זה הייתי שוכב במטתי והרהרתי הדברים בלבי, אלא הרי למדנו שאפילו אחד היושב ועוסק בתורה השכינה מתחברת עמו, ואם השכינה כאן ואני אהיה שוכב במטתי, ולא עוד אלא שדברי תורה צריכים צחות, והשוכב במטתו אין דעתו צחה. ועוד שכל איש הקם לעסוק בתורה מחצות לילה ואילך, כאשר נתעורר רוח הצפוני, הקב"ה נכנס להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, והוא עם כל הצדיקים שבגן, כולם מקשיבים לאלו הדברים היוצאים מפיו, ואם הקב"ה וכל הצדיקים מתעדנים לשמע דברי תורה בשעה זו, ואני אהיה שוכב במטתי, אמר לו עתה אמור דבריך. (נח רעה, ועין שם עוד)

משום שכל מי העוסק בתורה בעולם הזה, זוכה ויורש ירושה ונחלה בעולם הבא, כמו שכתוב להנחיל אוהבי יש, מהו יש, זהו עולם הבא, ואוצרותיהם אמלא, בעולם הזה מעושר ומכל טוב שבעולם. מי שהולך לימין זוכה לעולם הבא, ומי שהולך לשמאל זוכה לעשירות בעולם הזה. רבי אבא כאשר בא משם היה מכריז, מי רוצה עושר ומי רוצה אריכות ימים בעולם הבא, ילך ויעסוק בתורה, היו מתאספים אליו כל העולם לעסוק בתורה... (לך רפא)

ודאי כתיב תורת ה' תמימה וגו', אשרי חלקו מי שעוסק בתורה ואינו נפרד ממנה, כי כל מי שנפרד מתורה אפילו שעה אחת, הוא כמו שנפרד מחיי העולם, וכתוב כי הוא חייך ואורך ימיך, וכתיב אורך ימים וגו'. (שם שנו)

בשעה ההיא (חצות), אשרי חלקו של האדם הקם להשתעשע בתורה, כי הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן מקשיבים לקולו, וזהו שכתוב, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. ולא עוד אלא שהקב"ה מושך עליו חוט של חסד, שיהיה נשמר בעולם, כדי שהעליונים והתחתונים ישמרו אותו, זה שכתוב יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. אמר רבי חזקיה כל מי שעוסק באותה שעה בתורה, ודאי שיש לו חלק תמידי בעולם הבא... וכביכול מי שקם ועוסק בתורה, נחל ההוא כאילו הורק על ראשו ומשקה אותו בתוך הנטיעות שבגן עדן, ועל כן יש לו חלק תמידי גם במוחין דעלמא דאתי... (שם שסג, ועיין שם עוד)

כאשר בא רב דימי אמר, לא מצאה הנשמה תועלת לגוף, אלמלא מה שרמז בכאן רמז הקרבנות (בפסוקים יוקח נא מעט מים וגו'), והגם שבטלו הקרבנות, לא בטלה התורה, ויוכל לעסוק בתורה, ויועיל לו עוד יותר מקרבנות. אמר רב כרוספדאי כל מי שמזכיר בפיו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ענין קרבנות והקרבה, ומכוון בהם, ברית כרותה היא שאלו המלאכים המזכירים עונותיו להרע לו, אינם יכולים לעשות עמו רק טוב... (וירא קטז)

רבי חזקיה פתח, כי הוא לקצות הארץ יביט, תחת כל השמים יראה, כמה יש להם לבני אדם להסתכל במעשיו של הקב"ה, ולעסוק בתורה יום ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה הקב"ה משתבח בו למעלה, ומשתבח בו למטה, כי התורה היא עץ חיים לכל אלו העוסקים בה, לתת להם חיים בעולם הזה ולתת להם חיים בעולם הבא... (שם רל)

לעשות לה', כמו שכתוב ויעש דוד שם, (שתקן הנוקבא הנקראת שם, אף כן) כל מי שעוסק בתורה הוא כאילו עשה ותיקן את העת הזו לחבר אותה בהקב"ה, וכל כך למה, משום דהפרו תורתך, כי אלו לא הפרו תורתך, לא היה נמצא לעולם פירוד מישראל, כי יחוד קוב"ה ושכינתיה לא היה נפסק לעולם... (שם תמ, ועיין שם עוד)

רבי אלעזר פתח ואמר, כתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, כמה הם שוטים בני אדם, שאינם יודעים ואינם מסתכלים לעסוק בתורה, שהרי התורה היא כל החיים, וכל חירות וכל הטוב בעולם הזה ובעולם הבא, חיים הוא בעולם הזה, היינו שיזכו לימים שלמים בעולם הזה, כמו שאמר את מספר ימיך אמלא, ויזכה לימים ארוכים בעולם הבא, בשביל שהם חיים שלמים, הם חיים של שמחה, חיים בלי עצבות, חיים שהם חיים, מחירות בעולם הזה, חירות מכל, כי כל מי שעוסק בתורה לא יוכלו לשלוט עליו כל עמי העולם... ואם תאמר הרי אלו בני השמד, (הרוגי מלכות מחמת שעסקו בתורה בזמן שגזרו שלא לעסוק בתורה, ומשיב) הוא גזירה מלמעלה, כמו רבי עקיבא וחביריו, וכך עלה במחשבה, (בעת שנברא העולם, אבל בדרך כלל התורה חירות ממלאך המות, שאינו יכול לשלוט עליו... (חיי ריט, ועיין שם עוד)

דבר אחר אשרי אדם עוז לו בך, עוז הוא כמו שאתה אומר ה' עוז לעמו יתן, (שפירושו תורה, ועוז לו בך, פירושו) שהאדם צריך לעסוק בתורה לשמו של הקב"ה, כי כל מי שעוסק בתורה ואינו משתדל לשמה, טוב לו שלא היה נברא. מסילות בלבבם, מהו, הוא כמו שאתה אומר סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו, שאותה התורה שהוא עוסק בה תהיה כוונתו לרומם את הקב"ה ולעשותו מכובד וחשוב בעולם, (כלומר, שהכתוב משמיענו פירושו של תורה לשמה, שיכוון בלבו שבעסק בתורתו ימשיך שפע הדעת לו ולכלל העולם, כדי ששמו של הקב"ה יתגדל בעולם). (תולדות קכה)

...אמר אליהו, עתה באתי אליך להודיע שירושלים קרובה היא להחרב, וכל ערי החכמים עמה, משום שירושלים (הנוקבא) היא דין, ועומדת על דין, ונחרבת על הדין שבה, וכבר ניתן רשות לסמאל עליה ועל גבורי העולם. ובאתי להודיע לחכמים, אולי יאריכו השנים של ירושלים, שהרי כל זמן שהתורה נמצאת בה, היא עומדת, משום שהתורה היא עץ החיים העומד עליה, כל זמן שהתורה מתעוררת מלמטה (שבני אדם עוסקים בה), עץ החיים אינו מסתלק מירושלים שלמעלה... ועל כן כל הזמן שהחכמים שמחים בעסק התורה, לא יכול להם סמאל, כי כתוב הקול קול יעקב והידים ידי עשו, זהו התורה העליונה הנקרא קול יעקב, בעוד שהקול ההוא אינו נפסק, הדבור שולט ומנצח, ועל כן אין צריכים להפסיק מתורה. (ויצא פה)

רבי אבא פתח ואמר, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, אשרי שומרי משפט, אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, לעסוק בה יומם ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה יש לו חירות מכל דבר, חירות מן המות, שאינו יכול לשלוט עליו, ובארוהו, כי כל מי שעוסק בתורה ונתאחז בה, נתאחז בעץ החיים, ואם מרפה את עצמו מעץ החיים, הרי עץ המות שורה עליו ומתאחז בו, וזהו שכתוב התרפית ביום צרה צר כחכה... כי השכינה היא תמיד בימין, ושומרת את האדם תמיד, כשהולך בדרכי התורה, ואז היא דוחה את הרע לחוץ, שלא יקרב אל האדם, ולא יוכל לקטרג עליו, וכשהאדם נוטה מדרכי התורה, ומתרפה ממנה, אז צר כח כ"ה (השכינה), משום שאותו הרע, שהיא שמאל, שולט על האדם והוא דוחה את כ"ה הזו לחוץ... (ויצא קט)

רבי יהודה ורבי חזקיה היו הולכים מקפוטקיא ללוד, והיה רב יהודה רוכב, ורבי חזקיה הלך ברגליו. בתוך זה ירד רבי יהודה מן החמור, אמר מכאן ולהלאה נעסוק בתורה, כמו שכתוב הבו גודל לאלוקינו. אמר לו אילו היינו שלשה היה טוב, כי אחד היה אומר ושנים היו משיבים לו, אמר לו, דברים אלו נאמרו רק בברכות, אחד מזכיר שמו של הקב"ה ושנים משיבים לו, וזה הוא שכתוב, כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו... אבל בתורה אפילו שנים יושבים (ועוסקים בתורה) נותנים גדולה ועוז ותפארת התורה אל הקב"ה. (שם רעו)

רבי אלעזר אומר, כל מי שעוסק בתורה לשמה אין מיתתו על ידי יצר הרע, (שהוא מלאך המות), משום שנאחז בעץ החיים ולא הרפה ממנו, ומשום זה צדיקים העוסקים בתורה אין גופם טמא, כי אין רוח הטומאה שורה עליהם. (וישלח מז)

רבי יהודה פתח ואמר, כי ישרים דרכי ה' וגו', כי דרכיו של הקב"ה כולם ישרים... ועל כן צדיקים ילכו בם, משום שיודעים דרכיו של הקב"ה ועוסקים בתורה, שכל מי שעוסק בתורה הוא יודע והולך בהם ואינו סר לימין ולשמאל. ופושעים יכשלו בם, הם הרשעים שאינם עוסקים בתורה, ואינם מסתכלים בדרכיו של הקב"ה, ואינם יודעים לאן הדרכים הולכים, ומשום שאינם יודעים להסתכל ואינם עוסקים בתורה, הם נכשלים בהם, בדרכי התורה, בעולם הזה ובעולם הבא. בא וראה, כל אדם העוסק בתורה כשנפטר מן העולם הזה, נשמתו עולה באורחות ובשבילים של התורה, ואלו האורחות והשבילים של התורה שם ידועים, ואותם היודעים דרכי התורה בעולם הזה, הולכים בהם בעולם ההוא אחר שיפטרו מהעולם הזה. (שם רו, ועיין שם עוד)

רבי יהודה פתח ואמר, תורת ה' תמימה משיבת נפש, כמה יש להם לבני אדם להשתדל בתורה, כי כל מי שמשתדל בתורה יהיה לו חיים בעולם הזה ובעולם הבא, והוא זוכה בשני עולמות, ואפילו מי שמשתדל בתורה ואינו משתדל בה כראוי, הוא זוכה לשכר טוב בעולם הזה, ואין דנים אותו בעולם האמת. ובא וראה, כתוב אורך ימים בימינה וגו', אורך ימים הוא לאותו המשתדל בתורה לשמה, שיש לו אורך ימים באותו העולם שבו אריכת ימים, ואלו הימים שבו המה ימים בודאי... וכל מי שעוסק בתורה לשמה, בעת שנפטר מעולם הזה, התורה הולכת לפניו, ומכרזת לפניו ומגנת עליו שלא יקרבו אליו בעלי הדין, כשהגוף שוכב בקבר, היא משמרתו, כשהנשמה הולכת להסתלק ולשוב למקומה, היא הולכת לפני הנשמה, והרבה שערים נסגרים מלפני התורה, עד שמביאה (את הנשמה) למקומה, (והתורה) עומדת על האדם בשעה שיתעורר (לתחית המתים) בזמן שיקומו המתים של העולם והיא מלמדת זכות עליו... (וישב קכ, וראה שם עוד)

כי רבי חייא כשבא משם, מבבל לארץ ישראל, קרא בתורה עד שפניו היו מאירים כשמש, וכשהיו עומדים לפניו כל אלו שלמדו תורה, היה אומר זה עסק בתורה לשמה, וזה לא עסק בה לשמה, והיה מתפלל על אותו שעסק בה לשמה, שיהיה כן תמיד, ויזכה לעולם הבא, והתפלל על אותו שלא עסק בה לשמה, שיבא לעסוק בה לשמה, ויזכה לחיי עולם. יום אחד ראה תלמיד אחד, שהיה לומד תורה ופניו מוריקים, אמר, ודאי מהרהר בחטא הוא זה, החזיק אותו לפניו והמשיך עליו בדברי תורה עד שיתישב רוחו בו. מיום ההוא ולהלאה שם על רוחו שלא ירדוף עוד אחר הרהורים רעים ויעסוק בתורה לשמה. אמר רבי יוסי כשאדם רואה שהרהורים רעים באים אליו, יעסוק בתורה, ואז יעברו ממנו, אמר רבי אלעזר כשאותו צד הרע בא לפתות את האדם, ימשיך אותו אל התורה ויפרד ממנו... (וישב רכא)

תא חזי כמה יש לבני אדם להסתכל בעבודת הקב"ה, ולהשתדל בתורה ימים ולילות, כדי שידעו ויסתכלו בעבודתו, כי התורה מכרזת בכל יום לפני האדם ואמרה, מי פתי יסור הנה וגו'. וכשאדם עוסק בתורה ומתדבק בה, זוכה להתחזק בעץ החיים... (מקץ ג)

למיחלים לחסדו, מי הם המיחלים לחסדו, הוי אומר אלו העוסקים בתורה בלילה ומשתתפים עם השכינה, וכשהגיע הבקר הם מיחלים לחסדו. הרי בארוהו, שבזמן שהאדם עוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום, שכתוב יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי... (שם לג)

רבי יוסי קם בלילה אחד לעסוק בתורה, והיה שם עמו יהודי אחד, שפגש אותו בבית ההוא, ופתח רבי יוסי ואמר, לא יועילו אוצרות רשע וצדקה וגו', אלו הם שאינם עוסקים בתורה והולכים אחר קניני העולם, ולאסוף אוצרות רשע, מה כתוב ואבד העושר ההוא... וצדקה תציל ממות, אלו הם העוסקים בתורה ויודעים דרכיה להשתדל בה, כי התורה נקראת עץ חיים, ונקראת צדקה... (שם קלז)

למדנו מי שרוצה שהקב"ה יקבל תפלתו, יעסוק בתורה, שהיא עץ חיים, ואז תאוה באה, זו היא מדרגה שכל תפלות העולם בידיה... (שם ריא)

ואין נחת רוח לפניו, רק בשעה שמתעוררים למטה בתורה, אז הקב"ה וכל נשמות הצדיקים כולם מקשיבים ושמחים אל קול ההוא, ואז נמצא נחת לפניו, משום שמיום שנחרב בית המקדש למטה נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל לירושלים של מטה... (ויחי תמב, ועיין שם עוד)

אשרי הם הנמצאים בקיומם ועסוקים בתורה בלילה, משום שהקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן שומעים קולותיהם של בני אדם העוסקים בתורה, כמו שכתוב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך. (שם תנה)

זבולון לחוף ימים ישכון וגו', רבי אבא פתח, חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, וכי זה הוא הוד והדר לחגור כלי זיין ולהתאזר בזה, מי שעוסק בתורה ועורך מלחמתה של תורה, ומתאזר בה, זה הוא שבח, זה הוא הוד והדר, ואתה אומר חגור חרבך... (שם תרמג)

דבר אחר יששכר חמור גרם וגו', פתח ואמר לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, כמה חביבים הם דברי תורה, כמה חביבים הם אותם שעוסקים בתורה לפני הקב"ה, כי כל מי שעוסק בתורה אינו מפחד ממש ממזיקי העולם, נשמר הוא למעלה נשמר הוא למטה, ולא עוד אלא שמכניע כל המזיקים שבעולם, ומורידם לעמקי תהום רבה... משום זה יששכר שהיה עסקו בתורה, הכניע את (קליפת) החמור, והורידו ממה שהיה גרם המעלות, חמור גרם, שהיה עולה להזיק העולם, השים מדורו בין המשפתים, בין הזוהמות של בקיעי העפר... (שם תרפב, ועיין שם עוד)

דודי צפנתי לך, מכאן למדנו, שכל מי שעוסק בתורה כראוי, ויודע לשמח הדברים ולחדש הדברים כראוי, אלו הדברים עולים עד הכסא של המלך, וכנסת ישראל פותח להם שערים וגונזות אותם, ובשעה שהקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, מוציאה אותם לפניו, והקב"ה מסתכל בהם ושמח... (שם תרצב, ועיין שם עוד)

רבי אבא פתח ואמר, אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי, בא וראה, אוי להם לבריות שאינם יודעים ואינם נזהרים בעבודת בוראם, כי למדנו, אמר רב יצחק בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב, ואומרת אוי להם לבני אדם (שמזלזלים) בעבודת בוראם, אוי להם לבני אדם מחלול כבודה של התורה, כי אמר רבי יהודה כל מי שעוסק בתורה בעולם הזה, ורוכש מעשים טובים, יורש עולם שלם, וכל מי שאינו עוסק בתורה בעולם הזה, ואינו עושה מעשים טובים, אינו יורש לא זה ולא זה. (שמות ס)

רבי יוסי יצא לדרך, ורבי אחא בר יעקב היה הולך עמו, בעוד שהיו הולכים, שתק רבי יוסי (מדברי תורה), והרהר בדברי העולם, ורבי אחא (המשיך) להרהר בדברי תורה, ראה רבי יוסי נחש אחד שהיה רץ אחריו, אמר רבי יוסי לרבי אחא, אתה רואה את הנחש הזה הרודף אחרי, אמר לו רבי אחא, אני איני רואה אותו. רץ רבי יוסי והנחש אחריו, נפל רבי יוסי והדם נוזל ויורד מחטמו. שמע שהיו אומרים, רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה וגו', אמר רבי יוסי ומה על שעה אחת (שחדלתי מדברי תורה עלתה לי כך), מי שהזיח דעתו לגמרי (מדברי תורה) על אחת כמה וכמה. (שם שב)

והתורה צריכים לעסוק בה ביום ובלילה, שכתוב, והגית בו יומם ולילה, וכתוב אם לא בריתי יומם ולילה. יצדק ביום, (שהוא זמן עבודה לכל), אבל בלילה, (שהוא זמן מנוחה), למה, כדי שיהיה נמצא אצלו שם שלם, כי כמו שאין יום בלי לילה, ואינו שלם אלא זה עם זה, כך צריכה התורה להמצא עם האדם יום ולילה. והרי למדנו, שעיקר הלילה הוא מחצות ואילך, ואף על פי שחצי לילה הראשונה הוא בכלל הלילה, אבל בחצות לילה הקב"ה בא בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, ואז צריך האדם לקום ולעסוק בתורה. (בשלח מד, וראה שם עוד)

כאן יש להסתכל, שכתוב על כן יאמר בספר מלחמות ה', וכי ספר מלחמות ה' איפה הוא, אלא כן העירו החברים, כל מי שעורך מלחמה בתורה, זוכה להרבות שלום בסוף דבריו. כל המלחמות שבעולם הם מריבות וחורבן, וכל המלחמות של תורה הם שלום ואהבה... (שם רנב)

אמר לו לא שמעתי ולא אומר, כי למדנו וזאת התורה אשר שם משה, אשר שם משה אתה יכול לומר, שלא שם משה (היינו שלא שמע מרבו), אין אתה יכול לומר... (יתרו תי, וראה עוד תורה)

דבר אחר, על לא תעשה לך פסל וכל תמונה, רבי יצחק פתח, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, כמה יש לו לאדם להזהר בדברי תורה, כמה יש לו להזהר שלא יטעה בהם, ואל יוציא דבר בתורה מה שאינו יודע ומה שלא קבל מרבו, שכל מי שאומר בדברי תורה מה שאינו יודע ולא קבל מרבו, עליו כתוב לא תעשה לך פסל וכל תמונה, ועתיד הקב"ה להפרע ממנו בעולם הבא, בזמן שנשמתו רוצה להכנס למקומה, דוחים אותה לחוץ... (שם תכח)

ומשום זה כבד את ה' מהונך, ולא תעסוק בתורה כדי להתגדל בה, כמו שהעמידוהו החברים, ואל תעשם עטרה להתגדל בהם, ואל תאמר אקרא בעבור שיקראוני רבי, אלא גדלו לה' אתי, כבד את ה' מהונך, כבן שהוא חייב בכבוד אביו ואמו... כי האדם חייב ללמד בנו תורה, שכתוב ושננתם לבניך, ואם אינו לומד אותו התורה ומצוות, הוא כאילו עושה לו פסל, ומשום זה כתוב לא תעשה לך פסל, ועתיד להיות בן סורר ומורה, ומבזה אביו ואמו וגוזל ממנו כמה ברכות... (שם תקנב)

מאי אל תמנע טוב מבעליו, אלא הקב"ה וכנסת ישראל הם כאן, כי בכל מקום שנאמרים דברי תורה הקב"ה וכנסת ישראל הם שם, ומקשיבים להם... צד ההוא של הטוב מתגבר ומתעלה למעלה, והקב"ה וכנסת ישראל מתעטרים בטוב ההוא, ואלו הם בעליו של טוב ההוא. (משפטים פא)

מצוה ללמד תורה בכל יום, שהוא סוד האמונה העליונה לדעת דרכיו של הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה זוכה בעולם הזה וזוכה בעולם הבא, וניצול מכל קטרוגים הרעים, משום שהתורה סוד האמונה היא, ומי שעוסק בה עוסק באמונה העליונה, והקב"ה משרה שכינתו בתוכו שלא תסור ממנו.

מי שיודע דבר של תורה, צריכים לרדוף אחריו וללמוד ממנו דבר ההוא, לקיים הסוד שכתוב, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי... וכמה סודות עליונים העמדנו במי שעוסק בתורה, שזוכה להתקשר בתורה העליונה, אינו שוקט ממנה בעולם הזה ולעולם הבא, ואפילו בקבר שפתיו דובבות תורה, כמו שאמר דובב שפתי ישנים. (תרומה קמז)

שלחן שלא נאמרו עליו דברי תורה, עליו כתוב כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, ואסור לברך על שולחן הזה, מהו הטעם, משום שיש שולחן ויש שולחן, שולחן שהוא עורך לפני הקב"ה למעלה, (שהוא המלכות), והוא עומד תמיד שיסודר בו דברי תורה, ושתכלול בו אותיות של דברי תורה... ויש שולחן אחר שאין בו חלק של התורה, ואין לו חלק בקדושת התורה, (המלכות דקליפות)... שולחן שנאמרו עליו דברי תורה, הקב"ה לוקח שלחן ההוא ונותן אותו לחלקו, ולא עוד אלא סויר"א שר הממונה לוקח כל אלו הדברים ומשים צורתו של שלחן ההוא לפני הקב"ה, וכל אלו דברי תורה שנאמרו עליו, עולים על שלחן ההוא, ומתעטר לפני המלך הקדוש... (שם תקד)

פתח רבי חייא ואמר, עת לעשות לה' הפרו תורתך, מקרא זה למדנו, והעמידוהו החברים, אבל עת לעשות לה', היינו כי בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, כביכול הקב"ה שמח במעשיו, ושמח בעולמות כולם, ושמים וארץ עומדים בקיומם, ולא עוד אלא שהקב"ה מקהיל כל הפמליא שלו ואומר להם, ראו העם הקדוש שיש לי בארץ, שהתורה מתעטרת בשבילם... ובשעה שישראל מתבטלים מתורה, כביכול, תש כחו, שכתוב צור ילדך תשי. ואז כתוב וכל צבא השמים עומדים וכו', ועל כן עת לעשות לה'... (שם תקלז)

דבר אחר וכל בניך למודי ה', וכי כל הבנים של ישראל מלמד אותם הקב"ה כולם תורה, כן, כי בשעה שאלו הילדים למדים בתורה, באה השכינה ונותנת להם כח ואומץ ללמוד בתורה, ולולא העזרה של הקב"ה לא יכלו הילדים לסבול. (שם תתב)

וכל מי שמשתדל בתורה, כאילו משתדל בהיכל הקב"ה, שהיכל העליון של הקב"ה, (שהוא מלכות), הוא תורה, (והיינו תורה שבעל פה, שהיא סוד מלכות), וכשהאדם עוסק בתורה הקב"ה עומד שם ומקשיב לקולו, כמו שכתוב ויקשב ה' וישמע וכו', והאדם ניצול מג' דינים, מדין שבעולם הזה, ומדין של מלאך המות, שאינו יכול לשלוט עליו, ומדין של גיהנם. (ויקהל צט)

ועל כן הם מזילים טל על כל אלו שעוסקים בתורה לשמה בעולם הזה, שאלו המלות רשומות בגן עדן, ועולות עד רקיע ההוא, ולוקחות מאלו האותיות (כ"ב אשר שם) טל ההוא להזין הנשמה ההיא, זה שאמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. (שם שה)

פתח ואמר, והיה אמונת עתך וגו', מקרא זה העמידוהו החברים, אבל הרי למדנו כל אדם שעוסק בתורה בעולם הזה, וזכה לקבוע לה עתים, צריך (להיות) באמונה, שהרצון שלו יתכוין להקב"ה (שהוא ז"א), ושיתכוין לשם שמים, (שהיא המלכות שנקראת שם שתזדווג עם השמים שהוא ז"א)... (פקודי נ, ועיין שם עוד)

חיה זו, עומדת לתבוע שכר מעם הקב"ה לתת לכל אלו הרודפים אחר כל בעלי חכמה, ואפילו אחר כל אדם ללמוד חכמה לדעת את אדונם, ושכר ההוא לתת לבני אדם הרודפים אחר חכמה לדעת את רבונם... וכשהנשמה עולה ומגעת אליה, אז היא שולטת בסוד חכמת אדונה, וכפי החכמה שרדפה אחריה והשיגה כן נותנים לה שכרה, ואם האדם היה יכול להשיג חכמה ולא השיג, דוחים הנשמה לחוץ, ואינה נכנסת... ואף על פי שיש לה מעשים טובים, משום שאין שכר בעולם ההוא כאלו שמשתדלים בחכמה, להסתכל בכבוד אדונם... (שם תקכז, ועיין שם עוד)

יהיריא"ל עומד לצד מערב, והוא עומד להשגיח לכל אלו העוסקים בתורה, ומביאים בניהם לעסוק בתורה לבית רבן, ולכל אלו שמסתכלים על החולה כשהוא בבית חליו... (שם תקפו)

כמו זה, שמי שעוסק בתורה, כמה הם המלאכים הנקראים לשון הקדש שמתחברים ומעוררים התעוררות למקום ההוא שנקרא לשון הקודש... (שם תתפ)

בהיכל הזה נראה רוח אחד חזק שולט, שהוא על כולם, וזה נקרא גם כן אל, כמו האחר שמצד הקדושה, זה הוא אל נכר, וזה הוא שמפתה את האדם העוסק בתורה או שעומד בבית המדרש, רוח החזק הזה מפתה אותו... (שם תתפח, ועיין שם עוד)

תא חזי, בשעה שהאדם קם בחצות לילה לעסוק בתורה, ורוח צפונית מתעוררת בחצות לילה, אילה ההיא (שהיא המלכות) עומדת ומשבחת להקב"ה, ובשעה שהיא עומדת כמה אלפים וכמה רבבות עומדים עמה בקיומם, וכולם מתחילים לשבח את המלך הקדוש. אותו שזכה וקם בחצות לילה לעסוק בתורה, הקב"ה מקשיב לו, כמו שהעמדנו, שכתוב היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני, וכל אותו ההמון של מעלה וכל בעלי התשבחות המזמרים לאדוניהם כולם שוקטים בשביל התשבחות של אותם העוסקים בתורה... (ויקרא רא, ועיין שם עוד)

...ולא שכחנוך, (היינו) ולא שכחנו דברי תורתך, מכאן למדנו, כל מי ששוכח דברי תורה ואינו רוצה לעסוק בה, הוא כאילו שכח את הקב"ה, כי התורה כולה היא שמו של הקב"ה. (שם ריד)

אשרי הם הצדיקים שהקב"ה מלמד אותם סודות עמוקים של מעלה ושל מטה, והכל בשביל התורה, כי התורה, כל העוסק בה מתעטר בעטרות שמו הקדוש, כי התורה היא שם הקדוש, ומי שעוסק בה מתרשם ומתעטר בשם הקדוש, ואז יודע דרכים הסתומים וסודות העמוקים שלמעלה ושלמטה ואינו מתיירא לעולם. (שם שכד)

אשרי חלקו מי שמקיץ משנתו בזמן ההוא ועוסק בתורה, וכל מי שקם בזמן ההוא ומשתדל בתורה, נקרא חבירו של הקב"ה וכנסת ישראל, ולא עוד אלא שאלו נקראים אחים ורעים אליו, שכתוב למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, ונקראים חברים עם מלאכים עליונים ומחנות עליונים שכתוב חברים מקשיבים לקולך. (שם שע, ועיין שם עוד)

רבי יהודה ורבי יוסי היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה. אמר רבי יהודה לרבי יוסי אני רואה שהתורה שלומדים אותה בלילה היא יותר צחה (מהתורה שלומדים אותה) ביום, למה זה, אמר לו, משום שצחות התורה שבכתב היא בתורה שבעל פה, (שהוא סוד המלכות הנקראת לילה), ונקראת תורה שבעל פה, והתורה שבעל פה (שהיא מהמלכות), שולטת בלילה ומתעוררת יותר מאשר ביום, ובזמן שהיא (המלכות) שולטת, אז היא הצחות שבתורה. (שם שצד)

והעשן העולה מפיהם (של בעלי התורה), בדברי תורה, הוא כמו עשן המערכה, (שהוא סוד המלכות, ונקרא מערכה, משום) שמסדרים אותה ועורכים אותה אל בעלה... (צו נב, ועיין שם עוד)

וזאת תורת האשם וגו' וזאת תורת המנחה וגו'... רבי יצחק אמר הרי העמידוהו, אם למטה ואם למעלה היא בכל (זאת שהיא המלכות כוללת כל האורות שממנה ולמעלה)... ומי שעוסק בתורה לוקח אותה (המלכות) לחלקו לגמרי, ומתאחד בכל הבחינות שלה, ועל כן אינו צריך עוד להקריב קרבן על עצמו... (שם קכא, ועיין שם עוד)

רבי אלעזר היה הולך מקפוטקיא ללוד, והיו עמו רבי יוסי ורבי חזקיה. פתח רבי חזקיה ואמר, ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך וגו', למדנו כל אדם העוסק בתורה ושפתותיו דובבות תורה, הקב"ה מכסה עליו, והשכינה פורשת עליו כנפיה. זה שאמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, ולא עוד אלא שהוא מקיים את העולם והקב"ה שמח עמו, כאילו ביום ההוא היה נוטע שמים וארץ... (שם קפב, ועיין שם עוד)

ומשום זה, מי שעוסק בתורה, כאילו עוסק בשם הקדוש, והנה למדנו שהתורה כולה היא שם קדוש עליון אחד, ומשום שהיא שם קדוש, היא מתחילה בב', שהיא כלל השם הקדוש... תא חזי, כל אלו העוסקים בתורה מתדבקים בהקב"ה, ומתעטרים בעטרות התורה, ואהובים למעלה ולמטה, והקב"ה מושיט להם יד ימינו, ומכל שכן אותם שעוסקים בתורה גם בלילה, שהעמידו שהם משתתפים בשכינה ומתחברים יחד, וכשבא הבקר הקב"ה מעטר אותם בחוט אחד של חסד, שיהיו נודעים בין העליונים ובין התחתונים, וכל אלו כוכבי בקר בשעה שכנסת ישראל וכל אלו העוסקים בתורה באים להראות לפני המלך, כולם מזמרים ביחד... (שמיני ז)

 

אמר אני שמעתי, שמי שעוסק בתורה ודבוק בה, ודבר תורה ההוא נשמע מפיו, ואינו אומרו בלחש, אלא מרים בו קולו, כי כך צריכים להרים קול בתורה, כי כתוב בראש הומיות תקרא, להרים רנה של תורה ולא בלחש... (שם ע)

והחברים העוסקים בתורה, מתחברים עם כנסת ישראל לשבח להקב"ה, ועוסקים בתורה, ושאר בני אדם הוא אז שעת רצון להתקדש בקדושת הקב"ה, ולכוון הרצון להתדבק בו, ואלו החברים העוסקים בתורה הזווג שלהם הוא בשעה שזווג אחר נמצא, שזהו משבת לשבת... (תזריע קמ)

כי כל מי שאינו עוסק בתורה ואינו משתדל בה, נזוף הוא מהקב"ה רחוק הוא ממנו, השכינה אינה שורה עליו, ואלו מלאכים השומרים, ההולכים עמו מסתלקים ממנו, ולא עוד אלא שמכריזים לפניו ואומרים הסתלקו מסביב פלוני, שאינו דואג לכבוד אדונו, אוי לו, שעזבוהו העליונים והתחתונים, אין לו חלק בדרך החיים. וכשהוא משתדל בעבודת אדונו, ועוסק בתורה, כמה שומרים מוכנים כנגדו לשמרו, והשכינה שורית עליו, וכולם מכריזים לפניו ואומרים תנו כבוד לצורת המלך, תנו כבוד לבן המלך... (מצורע ב)

ולמדנו כל אותם העוסקים בתורה בלילה, נחקקת צורתם למעלה לפני הקב"ה, והקב"ה משתעשע בהם כל היום, ומסתכל בהם, וקול ההוא עולה ובוקע כל הרקיעים, עד שעולה לפני הקב"ה אז כתוב כי קולך ערב ומראך נאוה, ועתה הקב"ה חקק צורת רבי שמעון למעלה... (אחרי צג)

ולמדנו, כל אלו שעוסקים בתורה בשעה שנחלק הלילה, הם מתחברים עם השכינה, וכשבא הבקר והמלכה (השכינה), מתחברת עם המלך (ז"א), הם נמצאים עם המלך, והמלך פורש כנפיו על כולם, זה שאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. (שם קנה)

וחכמת המסכן בזויה, כי בני אדם אינם רוצים להסתכל בו, ואינם רוצים להתחבר עמו ולהקשיב לדבריו, כי למדנו כל מי שמקשיב לדברי תורה, אשרי הוא בעולם הזה, כאלו קבל התורה מסיני, ואפילו מכל אדם צריכים לשמע דברי תורה, ומי שמטה אזנו אליו נותן כבוד למלך הקדוש, ונותן כבוד לתורה, עליו כתוב היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך. (שם רכט)

עוד פתח ואמר, ויקם בי כחשי בפני יענה, במה עוסק הכתוב, אלא אשרי חלקו של אדם העוסק בתורה לדעת דרכיו של הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה הוא כאלו עוסק בשמו ממש, מה שמו של הקב"ה עושה הנהגות (בעולם), אף התורה כן, תא חזי, מי שעבר על דברי התורה, התורה עולה ויורדת ועושה רשימות בפניו של האדם, כדי שיסתכלו בו עליונים ותחתונים, וכולם שופכים קללות על ראשו... למדנו צדיק זכאי ההוא העוסק בתורה יום ולילה, הקב"ה מושך עליו חוט אחד של חסד, ונרשם לו בפניו, ומאותו הרושם יראים העליונים והתחתונים... (שם שמט, ועיין שם עוד)

כי התורה מעידה בו ואומרת מי פתי יסור הנה חסר לב, אמר לו, מהו חסר לב, שאין לו אמונה, כי מי שאינו עוסק בתורה אין בו אמונה, והוא פגום בכל... כי כך למדנו, כל מי שאינו עוסק בתורה, אסור לקרב אצלו להשתתף עמו, ולעשות עמו מסחר, וכל שכן ללכת עמו בדרך, כי אין בו אמונה, ולמדנו כל אדם שהולך בדרך ואין עמו דברי תורה, הוא מתחייב בנפשו, כל שכן מי שמתחבר בדרך עם מי שאין בו אמונה, שאינו מחשיב כבוד אדונו ושלו, שאינו חס על נפשו. (קדושים ב)

...וכך הוא מי שממית עצמו על התורה שהיא יקרה, התורה מתקיימת בו, ואינה נפסקת ממנו, מה שאין כן מי שאינו משתדל בה, אלא אף על פי שעושה מצות חכמים הוא משמש שלהם, הוא עבד ולא בן... אבל מי שאינו עוסק בתורה ואינו משמש חכמים, לשמע מהם המצות, לקיים נעשה ונשמע, אלא שחוטא ועובר על לא תעשה, הוא שקול לאומות העולם עכו"ם, בניו של סמאל ונחש, שנאמר בהם וכסילים מרים קלון, שלא רצו לקבל התורה, כי כל שאין בו תורה אין בו כבוד, שנאמר בהם כבוד חכמים ינחלו... (שם מז)

שלמדנו, מי שהולך בדרך הישר בתורה, ומי שעוסק בתורה כראוי, יש לו חלק טוב תמיד לעולם הבא, כי הדבור של תורה שמוציא מפיו הולך ומשוטט בעולם ועולה למעלה, וכמה מלאכים עליונים קדושים מתחברים בדבור ההוא, ועולה בדרך ישר, ומתעטר בעטרה קדושה.... ומי שעוסק בתורה ואינו עוסק בה בדרך אמת ובדרך הישר, זה שאמר ולפני עור לא תתן מכשול, ומשום זה כתוב ויראת מאלקיך אני ה'. ומי שתשוקתו הוא לעסוק בתורה ואינו מוצא מי שילמד אותו, והוא באהבת התורה מדבר בה ומגמגם בה בגמגום, שאינו יודע, כל דבור ודבור עולה, והקב"ה שמח בדבור ההוא, ומקבלה ונוטע אותה מסביב אותו הנחל, (שהוא בינה), ונעשים מאלו הדבורים אילנות גדולים, ונקראים ערבי נחל... ועם כל זה צריך האדם ללמוד תורה מכל אדם, אפילו ממי שאינו יודע, משום שעל ידי זה יתעורר בתורה, ויבא ללמוד ממי שיודע, ואחר כך יהיה נמצא שהלך בתורה בדרך אמת. תא חזי, יעסוק אדם לעולם בתורה ובמצותיה, אפילו שאינו עושה לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. (שם צב)

...ומי שמלמד תורה למי שלא נמול משקר בב' בריתות, משקר בברית התורה ומשקר בברית הצדיק וכנסת, כי התורה ניתנה למקום זה ולא למקום אחר (ערלה). (אמור נו)

...קרבנות של תלמידי חכמים בעלי מדרגות אלו בעלי סודות התורה וסתרים גנוזים שבהם, יורד הקב"ה בעצמו לקבל הקרבנות שלהם, שהם תורת ה' תמימה, שינה הקדושה שיש בה י' ספירות. ותלמידי רבנן המלים שלהם הן כאכילת שירי מנחות, ויש אחרים המתגברים עליהם, שהתורה שלהם הוא כאכילת מנחות עצמם, ולא שירי מנחות, ויש אחרים שהתורה שלהם היא אכילת קדשים, ומאכלים מכמה מינים אל המלך, וכל המנחות ומאכלות הקרבנות צוה הקב"ה להקריב כולם בבית שלו, שהוא השכינה... (בהר רעיא מהימנא מד)

ויעלו בנגב, שבני אדם עולים בתוכה (בתורה) בנגב, היינו בלב עצל, כמי שמשתדל בחנם ביבשות, שחושב שאין בה שכר, הוא רואה שעושר העולם אבד בשבילה, הוא חושב שהכל אבוד... אחר כך ויבא עד חברון, היינו שבא להתחבר בתורה, והוא קורא ושונה בה, ושם אחימן ששי ותלמי, היינו רואה שם הרבה חילוקים טמא וטהור, אסור ומותר, עונש ושכר, אלו הם דרכי התורה, דקדוקי התורה... כי אחימן הוא אותיות אחי מן, אח פירושו ראיה, מן כמו מנין, שמדייק למצא ראיה על כל דבר וזהו דקדוקי אורייתא... (שלח נט, וראה שם עוד)

ואותו הרוח של האדם עולה על ידי ב' ממונים, כיון שנכנס הוא קרב לעמוד אחד של שלהבת לוהטת העומד שם, ומתלבש ברוח האויר הנושב בעמוד ההוא, וכמה הם העולים שם, כי כל אלו העוסקים בתורה ומחדשים בה חדושים, מיד נכתב לבני הישיבה אלו הדברים, אז כל בני הישיבה באים לראותו, ואלו ב' ממונים יוצאים ומעלים אותו למתיבתא דרקיע ההוא, והוא קרב מיד אל אותו העמוד שמתלבש שם... הוא נכנס שם, (ובני הישיבה) רואים אותו אם הדברים הם כראוי, אשרי הוא כי כמה עטרות נוצצות מעטרים אותו כל בני הישיבה, ואם דבר אחר הוא, אוי לו לאותה בושה דוחים אותו לחוץ... ויש אחרים שמעלים אותם שם בשעה שהקב"ה הוא במחלוקת עם בני הישיבה, ואומרים מי יוכיח הרי פלוני (החכם שבעולם הזה, ויוכיח הדבר, אז מעלים אותו שמה, והוא מוכיח אותה ההלכה בין הקב"ה ובין בני הישיבה), ויש אחרים שמעלים אותם שמה לדין, ודנים אותם שם לבררם וללבנם... (בלק כ, וראה שם עוד)

אמר הילד, חכמים קדושים האתם רוצים לחם מעדנים בלא מלחמה... אמר רבי אלעזר בן אהוב וחביב וקדוש כך אנו רוצים בכל אלו כלי מלחמה, השתדלנו ואנו יודעים לערוך מלחמה בחרב בקשת ברומח ובאבני קלע, ואתה ילד עוד לא ראית איך הגבורים תקיפי העולם עושים מלחמה... (שם סח, וראה שם עוד)

תא חזי, כמה חביבים הם אותם העוסקים בתורה לפני הקב"ה, שאפילו בזמן שהדין תולה בעולם, וניתן רשות למשחית להשחית, הקב"ה מצוה אותו על אלו העוסקים בתורה, וכן אמר לו הקב"ה כי תצור אל עיר, משום עונותיהם הרבים שחטאו לפני ונתחייבו בדין... לא תשחית את עצה, זהו תלמיד חכם שהוא בעיר, שהוא עץ החיים, עץ הנותן פירות. (שם שטו)

כי כך הוא הדרך, שבעלי הסוד אומרים מרגליות לתלמידיהם, ואם התלמידים אינם מבינים הרמז, מחזירים להם אותו הדבר בדרך שחוק, כעין מי שאמר שביצה אחת הפילה ששים כרכים... (פנחס נו, ועיין שם עוד)

תא חזי, כל בריות העולם קודם שניתנה תורה לישראל היו תלוים במזל, ואפילו בנים חיים ומזון, אבל אחר שניתנה התורה לישראל הוציאם מן החיוב של כוכבים ומזלות... ומשום זה כל העוסק בתורה, בטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות, אם לומד התורה כדי לקיים מצותיה, ואם לא, הרי הוא כמי שלא עסק בתורה, ואינו מתבטל ממנו החיוב של כוכבים ומזלות... (שם סה)

...שאלתי אותו (את רבי שמעון) מה זה, שכל עמי העולם אינם עושים נענוע, אלא ישראל לבדם כשעוסקים בתורה הם מתנענעים לכאן ולכאן, מבלי שלמדו זה מאיזה אדם בעולם, ואינם יכולים לעמוד על עמדם. אמר לי הזכרתני דבר עליון... ישב מעט ובכה, אמר אוי לבני אדם שהולכים כבהמות השדה בלי תבונה, בדבר זה בלבד נכר בין נשמות הקדושות של ישראל לנשמות שאר העמים עכו"ם, נשמות ישראל נגזרו מנר הקדוש הדולק (המלכות), שכתוב נר ה' נשמת אדם, ונר הזה בשעה שנדלק מן התורה העליונה אינו שקט עליו האור אפילו לרגע, וכעין זה כתוב המזכירים את ה' אל דמי לכם, אין שקט לכם, אור הנר כיון שנתאחז בפתילה, אינו שוקט לעולם... כעין זה ישראל, שנשמותיהם מאותו הנר, כיון שאמר דבר תורה אחד הרי האור דולק, והם אינם יכולים לשקוט אלא מתנענעים... (שם קיד)

...ועשן הזה אינו עולה על אלא על ידי אש הנדלקת בעצים, שהם אברים מלאים מצות, עצי העולה, ובעלי התורה התורה שלהם היא מדלקת בהם (בהמצוות), האש בתוקף הגבורה, ועולה בהם עשן בבינה נקרא עשן המערכה. וכשעלה העשן לאף הוא נקרא קטורת, זה שאמר ישימו קטורה באפך, ואין דבר שיבטל המות בעולם כמו קטורת, שהוא קשירת הדין ברחמים... (שם רה, ועיין שם עוד)

איתן מושבך וגו', איתן הוא אותיות תניא, כי שם (במשנה ובברייתא) הוא הקן של נשר העליון, שהוא השכינה, ועליה נאמר כנשר יעיר קינו, שהם שוני הלכות ומשניות, וכל דבור ודבור שיוצא מפיו של תניא, בין לשם הוי"ה בין בתורה בין בתפלה בין בברכה, בין בכל מצוה ומצוה, מה כתוב בה יפרוש כנפיו, אותו הנשר שהוא דבור... (שם תצב, ועיין שם עוד)

אשרי חלקיהם של אלו העוסקים בתורה יום ולילה ויודעים דרכיו, והם אוכלים בכל יום מזון עליון, כמו שאמר החכמה תחיה בעליה, כי התורה שלמעלה (שהיא ז"א) ניזונה ממקום זה, והנה נאמר עליהם עבדי יאכלו. (שם תקטו)

כל שכן מי שמוסר סודות התורה וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית או סתרי אותיות של שם המפורש לאנשים שאינם הגונים, ששולט עליהם יצר הרע, אשה זונה, שנאמר עליהם בעד אשה זונה עד ככר לחם, ואין לחם אלא כ"ב אותיות התורה, ואין ככר, אלא אפילו הלכה אחת... (שם תרא)

אמר רבי יהודה בכל מעשיו צריך האדם לשום כנגדו את הקב"ה, וכבר העמדנו הדבר, רבי יהודה הולך לטעמו, שאמר רבי יהודה כל מי שהולך בדרך (שמתיירא מפני לסטים), יכוון לג' דברים... והחשוב מהם היא תפלה, ואף על פי שהתפלה (חשובה) יותר, שני חברים העוסקים בדברי תורה הוא עוד יותר חשוב מכל, כי אינם מתיראים (מפני לסטים), משום שהשכינה מחוברת עמהם מחמת שעוסקים בתורה. (ואתחנן לב)

פתח רבי אלעזר ואמר, כבוד חכמים ינחלו, וכסילים מרים קלון, כבוד חכמים ינחלו, אשרי הם העוסקים בתורה. עד שלא הספיק לפתוח הדברים קרב אותו איש אליהם, אמר רבי אלעזר אין לנו להפסיק דברי תורה, כי כל מי שעוסק בתורה זוכה לרשת ירושת הנחלה שלמעלה בכבוד המלך העליון הקדוש... וכסילים מרים קלון מה הוא, בא וראה, כשאדם הולך בדרך הישר לפני הקב"ה ועוסק בתורה, הנה הוא יורש לעצמו אתו כבוד ה', וכמה מגינים ומליצי יושר נמצאים למעלה על האדם, וכולם מלמדים עליו זכות לפני המלך הקדוש... (שם קנט, ועיין שם עוד)

עוד פתח ואמר, ושננתם לבניך, וגו', כמו שאמר חציך שנונים, כי אדם צריך לשנן דברי תורה לבנו, כחרב שהיא שנונה בב' צדדיה, כדי שיכניס בו חדוד ושמחה של תורה, ולא יהיה נמצא לבו בסכלות. ודברת בם, ותדבר בם היה צריך לומר, אלא האדם צריך לנהוג עצמו בהם, ולהתנהג עצמו שלא יטה לימין ולשמאל... (שם קע, ועיין שם עוד)

(תקון) השישי הוא, שיהיו על שלחנו דברי תורה, כי כך העמידו בעלי המשנה, ג' שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה וכו', וסוד הדבר משום שהעמידו שהשלחן הוא בצפון, והתורה ניתנה בימין, (ועל כן צריך לומר על השלחן דברי תורה), כדי לחבר הימין שהוא רחמים בשמאל שהוא דין... ומשום שהשולחן הוא בשמאל, העמידו חכמי המשנה, כי קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, ומשום זה צריך להזמין עמו תלמיד חכם, למי שיעסוק בדברי תורה. (עקב נ)

ולא לחנם אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדה אותי ואת בני מבין העכו"ם, כמה בני אדם שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים ומתפללים עם הצבור, והקב"ה ושכינתו וישראל אינם נגאלים, אלא שיעסוק בתורה כדי לחבר השכינה עם הקב"ה (ולא לשום כונה אחרת)... (תצא קה, ועיין שם עוד)

רבי אומר כדי להראות לאדם שאינו בעל חכמה, ואינו ראוי לגלות לו סתרי תורה, דאמר רבי יצחק אין מגלין סתרי תורה אלא לאדם חכם, וקורא ושונה ותלמודו מתקיים בידו, והוא ירא שמים ובקי בכל דבר... (זהר חדש בראשית שיט)

רבי חזקיה אמר, אני הייתי במקום של ערביים, וראיתי אנשים שהיו מתחבאים במערה בין ההרים ובאים לביתם מערב שבת לערב שבת, אמרתי להם מה זה שאתם עושים, אמרו לי פרושים מן העולם אנו, ועוסקים בתורה בכל יום ויום, ולפעמים אין אנו אוכלים רק עשב השדה. אמרתי להם, ובכל זמן במה אתם נזונים, אמרו לי, אנו מוצאים במדבר עצים המצמיחים מזונות, ואנו אוכלים אותם. כשההלכה מאירה לנו מרוב שמחה, נפרד אחד ממנו מבשל אותם ואנו אוכלים. ויום הזה נחשב לנו שהוא בכי טוב... אמרתי להם יהי חלקי עמכם לעולם הבא... (שם שנו)

...אלא בני יתרו עוד לא היו יודעים התורה, והיו צריכים להר (דהיינו לחיי צער)... אבל אני כבר אני יודע בתורה, ואני צריך צחות להבין ההלכה. (שם תקסז)

אמר רבי יוחנן אמר רב, כשהקב"ה יוצא מעולמות אלו שחושק בהם, ובא להכנס עם הצדיקים בגן עדן, הוא מחכה ורואה אם שומע קול העוסק בתורה, וקול ההוא יפה לפניו יותר מכל השירות והתשבחות שאומרים מלאכי השרת למעלה, זה שאמר אל גנת אגוז ירדתי לראות, היינו לראות אותם העוסקים בתורה. (שם תשסא)

רבי יהודה פתח, הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו. אמר רבי יהודה תא חזי, כמה יש לו לאדם להכשיר מעשיו לפני בוראו, ולעסוק בתורתו יומם ולילה, כי מעלת התורה היא למעלה מכל המעלות. אמר רבי תנחום, תא חזי כמה חביבה התורה לפני הקב"ה, שבשבילה זוכה האדם לחיי העולם הבא, וכל המלמד תורה לאחרים יותר מכולם, תא חזי מה כתיב בכאן, אם אקח מכל אשר לך, אותם הרשעים הראויים לך, בלעדי רק אשר אכלו הנערים, חוץ מאותם המורים תורה לאחרים ולתינוקות. דאמר רבי יצחק המלמד תורה לתינוקות, דירתו עם השכינה... (שם לך סא)

ויחלום והנה סולם, רבי פתח במקרא הזה, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, אמר רבי כל הדברים יכלו, והתורה לא תכלה, ואין דבר חביב לפני הקב"ה כמו התורה ולומדיה, שלמדנו, כל העוסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סודות שלמעלה, והתורה אומרת לו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני, זהו יינה של תורה, וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא. (שם ויצא מ, ועיין שם עוד)

אמר רבי יצחק מהו מגדל, אלא מה מגדל דוד מגדל חזק, אף המתעסקים בתורה צריכין חיזוק, ובנין חזק, רבי תנחום אמר מגדל ודוד, מה דוד היה מתגדל בתורה מכל בני דורו, כך המתעסקים בתורה צריכין להתגדל בתורה ושלא יתבטלו ממנה. מה דוד היה עוסק בתורה לילה ויומם, כך צריך האדם להתעסק בתורה לילה ויומם, ובעוד שיתעסקו בה, ויתגדלו בה, כמגדל דוד הצואר בנוי בנין חזק וגדול... (שם נח, וראה שם עוד)

כשגלגל העין (של אדם) מתהפך על ידי הקו, שהוא ו', והעין מתהפכת על ידו ללבן, (שהוא חסד), ואם יעסק בתורה יהיה חכם שהוא מקו ימין, ואם לא יעסוק בתורה יהיה חכם בדברי העולם, שיצייר בידו כמה ציורים וכמה מלאכות אף על פי שלא למדו אותו בעולם הזה... (שם יתרו קכב, ועיין שם עוד)

רבי חידקא ורבי שמעון בר יוסי היו הולכים בדרך, אמר רבי שמעון לרבי חידקא, הרי למדנו נכרי ועוסק בתורה הוא ככהן גדול, מהו הטעם שהשוו אותו לכהן גדול... אמר לו ככהן גדול עם הארץ למדנו ודאי... כי כיון שאינו קורא בתורה אין עבודתו עבודה, ואינו מקבל עליה שכר... כך נכרי, הואיל והוא נכרי, אין עיסוקו בתורה עסק, ואינו מקבל עליה שכר. (שם רות שכז)

מכילתא:

למען תהיה תורה ה' בפיך, מכאן אמרו, המניח תפילין כאילו קורא בתורה, וכל הקורא בתורה פטור מן התפילין... (בא פרשה יז)

רבי יוסי אומר, הואיל ואמרה תורה פדה את בנך ולמד את בנך תורה, אם למדת על תלמוד תורה, שאם לא למדו אביו הוא מלמד לעצמו, כך אם לא פדאו אביו הוא פודה את עצמו, לא, אם אמרת בתלמוד תורה שהוא שקול כנגד הכל, שאם לא למדו אביו הוא מלמד לעצמו, תאמר בפדיה שאינה שקולה כנגד הכל... (שם פרשה יח)

...אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה, שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר, והתורה נכללת בגופן, מכאן היה רבי שמעון אומר, לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושוין להם אוכלי תרומה. (בשלח הקדמה יז)

שמעון בן עזאי אומר, שמוע, מה תלמוד לומר תשמע, מכאן אומר רצה אדם לשמע משמיעין לו לאחר זמן, לשכח משכחין לו לאחר זמן, תלמוד לומר שמע תשמע, שכח תשכח, הא כיצד, רצה לשמע משמיעין לו מיד... הוא היה אומר רצה אדם לשמע בטובתו משמיעין לו שלא בטובתו, לשכח בטובתו, משכחין אותו שלא בטובתו... (שם ויסע פרשה א)

רבי יהושע אומר, שונה אדם שתי הלכות בשחרית ושתים בערבית ועוסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה. מכאן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר, לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, הא כיצד, היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן לובש ומכסה, לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושניים להם אוכלי תרומה. (שם פרשה ב)

והזהרת אתהם את החוקים אלו המדרשות, והתורות אלו הוראות, דברי רבי יהושע, רבי אלעזר אומר חוקים אלו עריות, שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות, והתורות אלו ההוראות, והודעת להם את הדרך זו תלמוד תורה... (יתרו פרשה ב)

ושמרתם את בריתי, רבי אליעזר אומר זה ברית שבת, ורבי עקיבא אומר זה ברית מילה ועבודה זרה, והייתם לי, שתהיו קנויין לי ועוסקין בתורה, ולא תהיו עוסקים בדברים אחרים. (שם בחודש פרשה ב)

ספרא:

ואם, הרי זה מוסף על ענין ראשון, ולמה הפסיק, ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, והרי דברים קל וחומר, ומה מי שהוא שומע מפי הקדש ומדבר ברוח הקדש צריך להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, על אחת כמה וכמה הדיוט מהדיוט. (ויקרא פרק ו)

ושמרתם זו משנה, ועשיתם זו המעשה, וכל שאינו במשנה אינו במעשה... (אמור פרק ט)

אם בחקותי תלכו, מלמד שהמקום מתאוה שיהו ישראל עמלים בתורה, וכן הוא אומר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו... אם בחקותי תלכו, יכול אילו המצוות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם, הרי מצוות אמורות, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, להיות עמלים בתורה... (בחקותי הקדמה)

ספרי:

ושננתם לבניך, שיהו מסודרים לתוך פיך, שכשאדם שואלך דבר, אל תגמגם בם, אלא אמור לו מיד, וכן הוא אומר אמור לחכמה אחותי את, ומודע לבינה תקרא, ואומר קשרם על אצבעותך ענדם על לוח לבך... (ואתחנן לד, וראה שם עוד)

והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, למה נאמר, לפי הוא אומר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה, תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד, אין לי אלא מצוה שנוהגת עד שלא נכנסו לארץ, כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה, מצוות נוהגות כשנכנסו לארץ, כגון העומר והחלה... מנין, תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, לרבות שאר מצוות... (עקב מא)

לאהבה את ה' אלקיכם, שמא תאמר הרי למדתי תורה בשביל שאהיה עשיר, ובשביל שאקרא רבי, ובשביל שאקבל שכר, תלמוד לומר לאהבה את ה' אלקיכם, כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה, ולעבדו זה תלמוד, או אינו אלא עבודה ממש, כשהוא אומר ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר, הא למדת לעבדה זה תלמוד, ולשמרה אילו מצוות, וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה, כך תלמוד קרויה עבודה... (שם)

דבר אחר השמרו לכם פן יפתה לבבכם, אמר להם, הזהרו שלא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה, שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק לעבודה זרה, שנאמר סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים עשו להם עגל מסכה ואומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי תעלה על דעתך דוד מלך ישראל עובד עבודה זרה, אלא כיון שפוסק מדברי תורה כאילו הולך ומדבק בעבודה זרה... (שם מג)

ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם זו תורה, וקשרתם אותם לאות על ידכם אילו תפילין... (שם מד)

ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, בניכם ולא בנותיכם, דברי רבי יוסי בן עקביא, מיכן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה, ואם אין מדבר עמו לשון קודש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאילו קוברו... (שם מו)

כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת, למה נאמר, לפי שנאמר תשמרון את מצות ה' אלקיכם, מגיד הכתוב שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד, כך יהא אדם צריך להזהר בתלמוד שלא יאבד, וכן הוא אומר אם תבקשנה ככסף, מה כסף קשה לקנותו, כך דברי תורה קשים לקנותם, או מה כסף קשה לאבד, אף דברי תורה קשים לאבדם, תלמוד לומר לא יערכנה זהב וזכוכית, קשים לקנותם כזהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית... כך תלמידי חכמים, למד שנים או שלשה דברים ביום, שנים ושלשה פרקים בשבת, שתים ושלש פרשיות, נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר וקובץ על יד ירבה, וזה שאומר היום אני לומד היום אני שונה, למחר אני שונה, נמצא אין בידו כלום, ועליו הוא אומר נרדם בקיץ בן מביש... ומניין שסופו להניח שנים ושלשה דברים בפרשה, והנה עלה כולו קמשונים, ומניין שהוא מבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא, שנאמר כסו פניו חרולים... מתוך שראה שאין עומדת בידו הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר הטמא ופורץ גידרם של חכמים... 

דבר אחר נפש שבעה תכוס נופת, מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמה, סובין בפני עצמה, קיבר בפני עצמה, כך תלמיד חכם יושב ומדקדק בדברי תורה ומברר דברי תורה ומשקלם, איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר... רבי יהודה אומר תלמיד שכוחו יפה דומה לספוג שהוא סופג את הכל, שני לו דומה למחך שאינו סופג אלא צורכו, זה שהוא אומר דין ששנה לו רבו... רבי עקיבא אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך, בור תחילתו אין יכול להוציא טפת מים מאליו, לא היה אלא מה שבתוכו, כך תלמיד חכם לא למד מתחילתו כל דבר, לא שנה אלא מה שלמד. ונוזלים מתוך בארך, מה באר מתמלאת מים חיים מכל צדדיה, כך באים תלמידים ולומדים הימנו, וכן הוא אומר יפוצו מעינותיך חוצה...

דבר אחר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, שמא תאמר ישנן בני הזקנים ישנן בני הגדולים ישנן בני הנביאים, תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, מגיד הכתוב שהכל שוים בתורה, וכן הוא אומר תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב... מה אילו לא היו במעמד זה שעמד וקיים תורה בישראל, לא היתה תורה משתכחת מישראל, ומה אילו לא עמד שפן בשעתו ועזרא בשעתו ורבי עקיבא בשעתו לא היתה תורה משתכחת מישראל, ואומר דבר בעתו מה טוב, דבר שאמר זה שקול כנגד הכל, הרי הוא אומר ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו דבר היתר, שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר לידע אם תחילה הוא אם שניה היא...

דבר אחר כי אם שמור תשמרון וגו', שמא תאמר הרי אני קורא פרשה קשה ומניח את הקלה, תלמוד לומר כי לא דבר ריק הוא מכם, דבר שאתם אומרים ריקם הוא, לא ריקה הוא, אלא מכם, כי הוא חייכם ואורך ימיכם, שלא תאמר למדתי הלכות די לי, תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת, כל המצוה למוד מדרש הלכות ואגדות, וכן הוא אומר, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, אלו הלכות ואגדות... שמא תאמר הריני אלמד תורה בשביל שאקרא חכם, בשביל שאשב בישיבה, בשביל שאאריך ימים לעולם הבא, תלמוד לומר לאהבה את ה' אלקיכם, למוד מכל מקום, וסוף הכבוד לבא... רבי אלעזר ברבי צדוק אומר עשה דברים לשם פעולתם, דבר בהם לשמן, וכן הוא היה אומר ומה בלשצר שנשתמש בכלי בית המקדש וכלי חול הוו, נעקרו חייו מן העולם, הזה ומן העולם הבא, המשתמש בכלי שבו נברא העולם הזה והעולם הבא, על אחת כמה וכמה שנעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא. (שם מח)

שמור ושמעת, אם שמעת מעט סופך לשמע הרבה, אם שמרת מעט, סופך לשמור הרבה, אם שמרת מה ששמעת סופך לשמור מה שלא שמעת, שמרת מה שבידך, סופך לשמור לעתיד לבא. דבר אחר זכה אדם ללמד תורה זוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות, דבר אחר שמור ושמעת, כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה... (שם עט)

...אבל דברי תורה אינם נאמרים אלא בפרהסיא, וכן הוא אומר חכמות בחוץ תרונה וגו'... (שם פז)

רק אם שמע תשמע בקול ה' אלקיך, מכן אמרו שמע אדם קמעה משמיעים אותו הרבה, שמע אדם דברי תורה משמיעים אותו דברי סופרים... (שם קטו)

וקרא בו כל ימי חייו, ימי חייו הימים, כל ימי חייו הלילות, למען ילמד ליראה את ה' אלקיו, מלמד שהמורא מביא לידי מקרא, מקרא מביא לידי תרגום, תרגום מביא לידי משנה, משנה מביא לידי תלמוד, תלמוד מביא לידי מעשה, מעשה מביא לידי יראה... (שופטים קסא)

לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם, יכול אי אתה יכול להבין ולהורות, תלמוד לומר לעשות, לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות. (שם קע)

דבר אחר היה רבי יהודה אומר לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם כללים, שנאמר יערוף כמטר לקחי, ואין יערוף אלא לשון כנעני, משל אין אדם אומר לחבירו פרוט לי סלע זו אלא ערוף לי סלע זו, כך הוי כונס דברי תורה כללים, ופורט ומוציאם כטיפים הללו של טל... כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעו, כך הוי מפשפש בדברי תורה כדי שלא תשכחם... וכרביבים עלי עשב, מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומנקים אותם ומשפשפים אותם ומפטמים אותם, כך הוי מפטם בדברי תורה ושונה ומשלש ומרבע... (האזינו שו, וראה שם עוד)

שימו לבבכם, צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה, וכן הוא אומר בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך אל כל אשר אני דובר אליך, ושמת לבך לכל מבא הבית וגו', והרי דברים קל וחומר, ומה בית המקדש שנראה בעינים ונמדד ביד צריך אדם שיהו עיניו ולבו ואזניו מכוונים, לדברי תורה שהם כהררים התלוים בשערה על אחת כמה וכמה... (שם שלה)

תלמוד בבלי:

...אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה... (ברכות ד ב)

ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וגו'... ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, וכי מאחר דאפילו חד, תרי מבעיא, תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות, חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות, וכי מאחר דאפילו תרי לתלתא מבעיא, מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא (שיושבין בדין), ולא אתיא שכינה, קא משמע לן, דדינא נמי היינו תורה, וכי מאחר דאפילו תלתא עשרה מבעיא, עשרה קדמה שכינה ואתיא, תלתא עד דיתבי. (שם ו א)

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, שנאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, למד לא נאמר אלא יצק... וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו', אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם... אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא, אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא, מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא... (שם ז ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא קריאת שמע, צריך לברך, משקרא קריאת שמע אין צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה, אמר רב הונא למקרא צריך לברך, ולמדרש אין צריך לברך... (שם יא ב, וראה ברכות-התורה)

בשני דרבי יהודה כוליי תנויי בנזיקין הוה, ואנן קא מתנינן שיתא סדרי... (שם כ א)

...כי אתא רב דימי אמר רבי יהודה ורבי שמעון תלמידי דרבי יוחנן אמרי לכל אין מפסיקין חוץ מן יהא שמו הגדול מבורך, שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק, ולית הלכתא כוותיה... למימרא דקסבר רבי יהודה בעל קרי מותר בדברי תורה, והאמר רבי יהושע בן לוי מנין לבעל קרי שאסור בדברי תורה, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו', מה להלן בעלי קריין אסורין, אף כאן בעלי קריין אסורין... אמר רב נחמן בר יצחק עשאן רבי יהודה כהלכות דרך ארץ, דתניא והודעתם לבניך ולבני בניך, וכתיב בתריה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב, מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע, אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע, מכאן אמרו הזבים והמצורעים ובאין על נדות מותרים לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים לשנות במשנה וגמרא ובהלכות ובאגדות, אבל בעלי קריין אסורין... (שם כא ב, וראה שם עוד)

תנא אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, שהיה רבן גמליאל מכריז ואומר, כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש, ההוא יומא אתווספו כמה ספסלי... הוה קא חלשא דעתיה דרבן גמליאל, אמר דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל, אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמליין קטמא, ולא היא, ההיא ליתובי דעתיה הוא דאחזו ליה. (שם כח א)

תנו רבנן אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה... מאי תקנתיה, ילך אצל חכם... אלא אמר רבא ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות, כדי לא יבא לידי מעילה. (שם לה א)

תנו רבנן ואספת דגנך מה תלמוד לומר, לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן, תלמוד לומר ואספת דגנך, הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל, רבי שמעון בן יוחי אומר, אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו', ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן... אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן, אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי, בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי, זו וזו לא נתקיימה בידן. (שם לה ב)

אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים... אמר ליה בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך, אמר ליה תורה היא וללמוד אני צריך... (שם סב א)

תניא הלל הזקן אומר בשעת המכניסין פזר, בשעת המפזרים כנס, ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר, שנאמר יש מפזר ונוסף עוד... אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה, שנאמר התרפית ביום צרה צר כחכה... (שם סג א)

הסכת, עשו כתות כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה, כדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא, מאי דכתיב חרב על הבדים ונואלו, חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה, ולא עוד אלא שמטפשים... דבר אחר הסכת ושמע ישראל, כתתו עצמכם על דברי תורה, דאמר ריש לקיש  מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל. דבר אחר הסכת ושמע ישראל, הס, ואחר כך כתת, כדרבא, דאמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך יהגה, אמרי דבי רבי ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה, ומיץ אף יוציא דם, ומיץ אפים יוציא ריב, במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה, ומיץ אף יוציא דם, כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק, זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור, ומיץ אפים יוציא ריב, כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות, דתנן רבי ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, שהן כמעין נובע. אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב את נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה, כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא... שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם, שלחו להו סיני קודם, שהכל צריכין למרי חטיא. (שם סג ב)

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה, אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, והוא סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, והוו עסקי בשמעתא, נגה לצלויי והוה קא מסרהב רבי ירמיה, קרי עליה רבי זירא מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה. (שבת י א)

דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה, אמר רבי יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחביריו, שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה... (שם יא א)

וכן היה רשב"א אומר משום רבן שמעון בן גמליאל אין משדכין את התינוקות לארס (בשבת) ולא את התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין.

ההוא יומא דבעי למינח נפשיה קם מלאך המות קמיה ולא יכיל ליה, דלא הוה מפסק פומיה מגירסא. (שם ל ב)

 אמר ריש לקיש, מאי דכתיב והיה אמונת עתך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו', אמונת זה סדר זרעים, עתך זה סדר מועד, חוסן זה סדר נשים, ישועות זה סדר נזיקין, חכמת זה סדר קדשים, ודעת זה סדר טהרות, ואפילו הכי יראת ה' היא אוצרו. אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר, ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו אין, אי לא לא, משל לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטין לעליה, הלך והעלה לו, אמר לו עירבת לי בהן קב חומטן, אמר לו לאו, אמר לו מוטב אם לא העליתה... אמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו, בהי עייל. (שם לא א)

מאי קא משמע לן, דליגמר איניש והדר ליסבר. אמר רבי ירמיה אמר רבי אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה, הקב"ה מצליח להם, שנאמר והדרך צלח, אל תקרי והדרך, אלא וחדדך, ולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר צלח רכב, יכול אפילו שלא לשמה, תלמוד לומר על דבר אמת, יכול אם הגיס דעתו, תלמוד לומר וענוה צדק, ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין, שנאמר ותורך נוראות ימינך. רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה, דאמר רבא בר רב שילא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת, מאי דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, אלא למיימינין בה אורך ימים איכא, וכל שכן עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא. אמר רבי ירמיה שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה, הקב"ה מקשיב להן, שנאמר אז נדברו יראי ה' וגו'... (שם סג א, וראה שם עוד)

והלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה, והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו... (שם עה א)

אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ואפילו שעה אחת, שהרי כמה שנים נשנית משנה זו בבית המדרש ולא נתגלה טעמה עד שבא רבי חנינא בן עקביא ופירשה. אמר רבי יונתן לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה, ואפילו בשעת מיתה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל, אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה, אמר ריש לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באוהל. (שם פג ב)

אמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע מן נון לא איתמר כוותיהו... (שם קד א)

אמר רב המנונא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר שפוך על עולל בחוץ וגו', מה טעם שפוך, משום דעולל בחוץ... אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, אמר ליה רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש, ואמר ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה כך מקובלני מאבותי ואמרי לה מאבותיך, כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה, רבינא אמר מחרימין אותה... (שם קיט ב)

אמר רבי יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש, ורב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש... אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן הכנסת אורחין וביקור חולים ועיון תפלה והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה... ותלמוד תורה כנגד כולם. (שם קכז א)

תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו, עתידה תורה שתשתכח מישראל, שנאמר הנה ימים באים נאם ה' אלקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'... תניא רבי שמעון בן יוחי אומר חס ושלום שתשתכח תורה מישראל, שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו, אלא מה אני מקיים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו, שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד... (שם קלח ב)

אמר רבי חלבו חמרא דפרוגיתא ומיא דדיומסת קיפחו עשרת השבטים מישראל, רבי אלעזר בן ערך איקלע להתם, אימשיך בתרייהו איעקר תלמודיה... והיינו דתנן, רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבא אחריך, שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען. (שם קמז ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל לא אמרה רבי עקיבא אלא לחדד בה התלמידים... מעיקרא אתא לקמיה דרבי עקיבא ומדלא מצי למיקם אליביה אתא לקמיה דרבי ישמעאל וגמר גמרא, והדר אתא לקמיה דרבי עקיבא וסבר סברא. (עירובין יג א)

אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי, דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי, דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך... (שם יג ב)

...נצא השדה, בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק... קווצותיו תלתלים, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. שחורות כעורב, במי אתה מוצאן, במי שמשכים ומעריב עליהן לבית המדרש, רבה אמר במי שמשחיר פניו עליהן כעורב, רבא אמר במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב... (שם כא ב)

...אלא שמע מינה אין למדין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. (שם כז א)

...ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם... ומטמא לישא אשה וללמוד תורה, אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל מוצא ללמוד לא יטמא, רבי יוסי אומר אף בזמן שמוצא ללמוד נמי יטמא, לפי שאין מן הכל זוכה אדם ללמוד. (שם מז א)

ואמר רבי יוחנן כשהיינו לומדין תורה אצל רבי אושעיא היינו יושבין ארבעה ארבעה באמה, אמר רב כשהיינו לומדין תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע היינו יושבין ששה ששה באמה... אמר רבי יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל, ואנו כמלא נקב מחט סדקית, ראשונים רבי עקיבא, אחרונים רבי אלעזר בן שמוע... אמר אביי ואנן כי סיכתא בגודא לגמרא, אמר רבא ואנן כי אצבעתא בקירא לסברא, אמר רב אשי אנן כי אצבעתא בבירא לשכחה. אמר רב יהודה בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם, מידי בקפידא תליא מילתא, אלא בני יהודה דדייקי לישנא ומתנחי להו סימנא נתקיימא תורתן בידן, בני גליל דלא דייקי לישנא ולא מתנחי להו סימנא לא נתקיימה תורתן בידם. בני יהודה גמרו מחד רבה נתקיימה תורתן בידם, בני גליל דלא גמרי מחד רבה לא נתקיימה תורתן בידם. רבינא אמר בני יהודה גלו מסכתא נתקיימא תורתן בידם, בני גליל דלא גלו מסכתא (למדו מאחרים) לא נתקיימה תורתן בידם... (שם נג א)

ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה, בטשה ביה, אמרה ליה לא כך כתוב ערוכה בכל ושמורה, אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת. תנא תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש, לאחר ג' שנים שכח תלמודו... אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם, אל תקרי למוצאיהם, אלא למוציאיהם בפה... אמר רב יהושע בן לוי המהלך בדרך ואין עמו לוייה יעסוק בתורה, שנאמר כי לוית חן הם לראשך, חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרותיך, חש במעיו יעסוק בתורה, שנאמר רפאות תהי לשרך, חש בעצמותיו יעסוק בתורה, שנאמר ושקוי לעצמותיך חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר ולכל בשרו מרפא... אמר רבי אליעזר מאי דכתיב וענקים לגרגרותיך, אם משים אדם עצמו כענק זה שרף על הצואר ונראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו. ואמר רבי אליעזר מאי דכתיב לחיו כערוגת הבשם, אם משים אדם עצמו כערוגה שהכל דשין בה, וכבושם זה שהכל מתבשמין בה, תלמודו מתקיים, ואם לאו אין תלמודו מתקיים. ואמר רבי אליעזר מאי דכתיב לוחות אבן, אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו... אמר רב מתנה מאי דכתיב וממדבר מתנה, אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו, תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו... אמר רב הונא מאי דכתיב חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלקים, אם אדם משים עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת, ואיכא דאמרי שמסרח ואוכלת, תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו, ואם עושה כן הקב"ה עושה לו סעודה בעצמו, שנאמר תכין בטובתך לעני אלקים. 

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מאי דכתיב נוצר תאנה יאכל פריה, למה נמשלו דברי תורה כתאנה זו, כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם... אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן... ויעלת חן שמעלה חן על לומדיה דדיה ירווך בכל עת, למה נמשלו דברי תורה כדד, מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהן, מוצא בהן טעם... תנא דבי רב ענין, מאי דכתיב רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין, רוכבי אתונות אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, צחורות שעושין אותה כצהרים, יושבי על מדין שדנין דין אמת לאמיתו, והולכי אלו בעלי מקרא, על דרך אלו בעלי משנה, שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה. 

רב ששת אמר צייד הרמאי יחרוך, כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שצד צפרים, אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר, ואם לאו אין משתמר. אמר רבה אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה, אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט, ואם לאו קובץ על יד ירבה...

תנו רבנן כיצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן... נמצא ביד הכל ארבעה, מכאן אמר רבי אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים... רבי עקיבא אמר מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו על יד שילמדנו, שנאמר ולמדה את בני ישראל, ומניין עד שתהא סדורה בפיהם, שנאמר שימה בפיהם, ומניין שחייב להראות לו פנים, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם... רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני וגמר, יומא חד בעיוה למלתא דמצוה, תנא ליה ולא גמר, אמר ליה האידנא מאי ליה, מדההיא שעתא דאמרי ליה למר איכא מילתא דמצוה אסחאי לדעתאי, וכל שעתא אמינא השתא קאי מר השתא קאי מר, אמר ליה הב דעתיך ואתני ליך, הדר תנא ליה ד' מאה זימני אחריני, נפקא בת קלא ואמרה ליה ניחא ליך דליספו לך ד' מאה שני או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי, אמר דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי, אמר להן הקב"ה תנו לו זו וזו.

אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין, שנאמר שימה בפיהם, אל תיקרי שימה אלא סימנה... רבא אמר לא בשמים היא, לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. רבי יוחנן אמר לא בשמים היא, לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא, לא תמצא לא בסחרנים לא בתגרים. (שם נד א והלאה)

והא תניא רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן...אמר רבי לוי כל דמתיב מלה קמיה רביה אזיל לשאול בלא ולד, שנאמר ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם, וכתיב נון בנו יהושע בנו. ופליגא דרב אבא בר פפא, דאמר רבי אבא בר פפא לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה, שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו', וכתיב ויאמר לו כי אני שר צבא ה' עתה באתי וגו', אמר לו אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה, על איזה מהם באת, אמר לו עתה באתי, מיד וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, ואמר רבי יוחנן מלמד שהלך בעומקה של הלכה... אמר רבי שמואל בר איניא משמיה דרב גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, דאמר ליה עתה באתי. (שם סג, וראה עוד ערך הוראה, רב)

אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגרסא, אמרי ליה לרבי זירא מחדדן שמעתך, אמר להו דיממי נינהו, אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא לא בעי מר נינם פורתא, אמר לה השתא אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובא, אמר רב נחמן בר יצחק אנן פעלי דיממי אנן, רב אחא יזיף ופרע (היה קובע לו כך וכך פרקים ללמוד ביום, ומשלים בלילה). (שם סה א)

רב חסדא ורב ששת כי פגעי בהדי הדדי, רב חסדא מרתען שיפוותיה ממתנייתא דרב ששת, ורב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא... (שם סז א)

אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שתוף, אמר ליה מאי נעביד, מר לאו אורחיה, אנא טרידנא בגירסאי... (שם סח א)

אמר רבי יוחנן אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה, דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל... (שם ק ב)

כדאמר רב הונא אמר רב, ואמרי לה אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. (פסחים ג ב)

כדתניא שמעון העמסוני, ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה, כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש, אמרו לו תלמידיו, רבי, כל אתים שדרשת מה תהא עליהן, אמר להן, כשם שקבלתי שכר על הדרישה, כך אני מקבל שכר על הפרישה... (שם כב ב)

תניא רבי אומר עם הארץ אסור לאכול בשר, שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף, כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר בהמה ועוף... תאנא רבי חייא כל העוסק בתורה לפני עם הארץ כאילו בועל ארוסתו בפניו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה, אלא מאורסה... (שם מט ב, וראה ערך עם הארץ)

והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון... רבי יוחנן אמר אלו נגעים ואהלות, שיקרין הן בעולם הזה, וקפויין הן לעולם הבא... ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו... (שם נ א)

רבי שמלאי אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה ניתני לי מר ספר יוחסין, אמר ליה מהיכן את, אמר ליה מלוד, והיכן מותבך, בנהרדעא, אמר ליה אין נידונין לו ללודים ולא לנהרדעים, וכל שכן את דאת מלוד ומותבך בנהרדעא... אמר ליה ומה ברוריה דביתהו דרבי מאיר ברתיה דרבי חנניה בן תרדיון דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא מג' מאה רבוותא, ואפילו הכי לא יצאת ידי חובתה בתלת שנין, ואת אמרת בתלתא ירחי... (שם סב ב)

רב ששת כל תלתין יומין מהדר ליה תלמודיה ותלי וקאי בעיברא דדשא, ואמר חדאי נפשאי חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי, איני והאמר רבי אלעזר אילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשיה קא עביד. (שם סח ב)

תנא מיניה ארבעין זימנין, ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה. (שם עב א)

עולא אמר, (הגלם לבבל) כדי שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה. עולא איקלע לפומבדיתא קריבו ליה טירינא דתמרי, אמר להו כמה כי הני בזוזא, אמרו ליה תלת בזוזא, אמר מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא, בליליא צערוהו, אמר מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל, ובבלאי עסקי באורייתא. (שם פז ב)

חמשה דברים צוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי כשהיה חבוש בבית האסורין, אמר לו רבי למדני תורה, אמר איני מלמדך, אמר לו אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות, אמר לו, בני יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק, אמר לו ומי בסכנה, והלא עגל בסכנה, אמר לו אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול, וכשאתה מלמד את בנך למדהו בספר מוגה, מאי היא, אמר רבא ואיתימא רב משרשיא בחדתא, שבשתא כיון דעל על... (שם קיב א)

אמר ליה רב לאיבו בריה, טרחי בך בשמעתא ולא מסתייע מילתא, תא אגמרך מילי דעלמא... אמר רב יוחנן שלשה מנוחלי הבא, אלו הן, הדר בארץ ישראל, והמגדל בניו לתלמוד תורה... (שם קיג א)

והאמר רב גידל אמר רב כל תלמיד חכם היושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור תכוינה, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, אל תקרי שושנים אלא ששונים, אל תקרי מור עובר אלא מר עבר, לא קשיא, הא ברבה הא בתלמידא, ואי בעית אימא הא והא ברבה, ולא קשיא, הא מקמי דפתח והא לבתר דפתח, כי הא דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא, ובדחי רבנן, ובסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא. (שם קיז א)

ואמר רבי יוחנן כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדס במדבר, איכא דאמרי כל הלומד תורה ומלמדה במקום שאין תלמיד חכם דומה להדס במדבר דחביב. (ראש השנה כג א)

מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום, ואומרים לו, אישי כהן גדול, קרא אתה בפיך, שמא שכחת או שמא לא למדת... (יומא יח א)

...אמרו לו מה ראית שלא ללמד, כולן מצאו תשובה לדבריהם בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו, על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה, ועל בן קמצר וחביריו נאמר ושם רשעים ירקב... אמר רבי אלעזר צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, צדיק דר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, עובדיה, רשע דר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם, זה עשו... אמר רבי אלעזר כל המשכח דבר מתלמודו גורם גלות לבניו, שנאמר ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני, רבי אבהו אמר מורידין אותו מגדולתו, שנאמר כי אתה הדעת מאסת, ואמאסך מכהן לי. (שם לח ב)

...לא מפני שהפליגן בדברים (רבי אליעזר), אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם. (שם סו ב)

אליכם אישים אקרא, אמר רבי ברכיה אלו תלמידי חכמים שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים... ואמר רבי ברכיה אם רואה שתורה פוסקת מזרעו, ישא בת תלמיד חכם, שנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מיום יפריח ועשה קציר כמו נטע. (שם עא א)

אמר רבי יוחנן שלשה זירים הן, של מזבח ושל ארון ושל שלחן, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבא ויקח, שמא תאמר פחות הוא, תלמוד לומר בי מלכים ימלוכו, רבי יוחנן רמי, כתיב זר וקרינן זיר, זכה נעשית לו זיר, לא זכה זרה הימנו... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין, אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים, מכריז רבי ינאי חבל על דלית ליה דרתא, ותרעה לדרתיה עביד (עושה מפתח לדירה שאין לו). אמר להו רבא לרבנן, במטותא מינייכו לא תירתון תרתי גיהנם, אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה, והיינו דאמר רבא דאומן לה סמא דחייא, דלא אומן לה סמא דמותא. אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי, כתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב, וכתיב אמרת ה' צרופה, זכה משמחתו, לא זכה צורפתו. ריש לקיש אמר מגופיה דקרא נפקא, זכה צורפתו לחיים, לא זכה צורפתו למיתה. יראת ה' טהורה עומדת לעד, אמר רבי חנינא זה הלומד תורה בטהרה, מאי היא, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. עדות ה' נאמנה, אמר רבי חייא בר אבא נאמנה היא להעיד בלומדיה... (שם עב ב)

...אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה, איני והאמר רבא מקרא ומתנא במטללתא, ותנוי בר מטללתא, לא קשיא, הא במגרס הא בעיוני, כי הא דרבה בר חמא כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא מרהטי בגמרא בהדי הדדי, והדר מעייני בסברא... (סוכה כח ב)

תנו רבנן, קטן היודע לנענע חייב בלולב... יודע לדבר אביו לומדו תורה וקריאת שמע, תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, קריאת שמע מאי היא, פסוק ראשון. (שם מב א)

ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד, אלא תורה לשמה זו היא תורה של חסד, שלא לשמה זו היא תורה שאינה של חסד. איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד. (סוכה מט ב)

...תניא היה רבי בנאה אומר, כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר רפאות תהי לשרך, ואומר כי מוצאי מצא חיים, וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל. אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא ליתי מר ליתני, אמר ליה חלש לבאי ולא יכילנא, לימא מר מילתא דאגדתא, אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא, אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת, וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד, אם תלמיד חכם הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו אותו תשחית וכרת. אמר רבי חמא אמר רבי חנינא מאי דכתיב ברזל בברזל יחד, לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', לומר לך מה אש אינו דולק יחידי, אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי... אמר רב נחמן בר יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים. והיינו דאמר רבי חנינא הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן. רבי חנינא בר פפא רמי, כתיב לקראת צמא התיו מים, וכתיב הוי כל צמא לכו למים, אם תלמיד הגון הוא לקראת צמא התיו מים, ואי לא הוי כל צמא לכו למים. רבי חנינא בר חמא רמי, כתיב יפוצו מעינותיך חוצה, וכתיב יהיו לך לבדך, אם תלמיד הגון הוא יפוצו מעינותיך חוצה, ואם לאו יהיו לך לבדך... ואמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו, במים וביין ובחלב, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה... והא איכא שפירי דגמירי, אי הוו סנו טפי הוו גמירי. דבר אחר מה שלשה משקין הללו אין נפסלין אלא בהיסח הדעת, אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח הדעת... (תענית ז א)

ריש לקיש אמר, אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל, בשביל משנתו שאינה סדורה עליו, שנאמר והוא לא פנים קלקל, מאי תקנתיה ירבה בישיבה, שנאמר וחילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה, כל שכן אם משנתו סדורה לו מעיקרא, כי הא דריש לקיש הוה מסדר מתניתין ארבעין זמנין כנגד מ' יום שניתנה תורה, ועייל לקמיה דרבי יוחנן... רבא אמר אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים, שנאמר והוא לא פנים קלקל, מאי תקנתיה, ירבה עליו רעים, שנאמר וחיילים יגבר, ויתרון הכשיר חכמה, כל שכן אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא. רבא אמר שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה, מתקנאין באף ומעלין אותו, שנאמר מקנה אף על עולה... (שם ז ב)

אל תרגזו בדרך, אמר רבי אלעזר אמר להם יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה, שמא תרגזו עליכם הדרך. איני, והאמר רבי אלעאי בר ברכיה, שני תלמידי חכמים שמהלכין בדרך ואין ביניהם דברי תורה ראויין לישרף, שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם, טעמא דאיכא דיבור, הא ליכא דבור ראויין לישרף, לא קשיא, הא למיגרס הוא לעיוני... (שם י ב)

תנו רבנן כל מצוות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב, אסור באכילה, ובשתיה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה, ואסור לקראת בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה בתלמוד ובמדרש ובהלכות ובאגדות, אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרות, ושונה במקום שאינו רגיל לשנות, וקורא בקינות באיוב ובדברים הרעים שבירמיה, ותינוקות של בית רבן בטלין, משום שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב. (שם ל א)

...מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמע מקרא מגילה, קל וחומר מעבודה, ומה עבודה שהיא חמורה מבטלינן, תלמוד תורה כל שכן... מדתניא מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה... (מגילה ג א, וראה שם עוד)

ואמר רבי יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי אל תאמן, יגעתי ומצאתי תאמן, הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן סייעתא הוא מן שמיא, ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא. (שם ו ב)

אמר רב יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ד', ולבסוף בתר חמשה... אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא, גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש, שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה. אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מכבוד אב ואם, שכל אותן שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר לא נענש... (שם טז ב)

תנא מה שאינו כן בתורה (לא בישיבה), מנהני מילי, אמר רבי אבהו דאמר קרא ואתה פה עמד עמדי, ואמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול אף הקב"ה בעמידה, ואמר רבי אבהו מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה לתלמידו על גבי קרקע, שנאמר ואתה פה עמד עמדי. תנו רבנן מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה אלא מעומד, משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם, והיו למדין תורה מיושב, והיינו דתנן משמת רבן גמליאל בטל כבוד התורה. כתוב אחד אומר ואשב בהר, וכתוב אחד אומר אומר ואנכי עמדתי בהר, אמר רב עומד ולומד, יושב ושונה, רבי חנינא אמר לא עומד ולא יושב אלא שוחה... רבא אמר רכות מעומד וקשות מיושב. (שם כא א)

...והא אמר רבי חנניא קרא צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול, ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד עשויין... (שם כב א)

תא שמע דאמר רבי יוחנן משום רבי מאיר אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אשה, שמע מינה תורה בתורה שפיר דמי, דלמא שאני למוד, שהלמוד מביא לידי מעשה... (שם כז א)

אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה, במה דברים אמורים בשאין שם כל צרכו, אבל יש שם כל צורכו אין מבטלין, וכמה כל צרכו... הני מילי למאן דקרי ותני, אבל למאן דמתני לית ליה שיעורא... דרש רבא מאי דכתיב ה' מעון אתה היית לנו, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר אביי מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא, כיון דשמעית להא דקאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך הואי גריסנא בבי כנישתא. (שם כט א)

ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו', מתקיף ליה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא משפטים לא יחיו בהם קרית ביה, אלא כדרב משרשיא, דאמר שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה, עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם... תנו רבנן משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. (שם לב א)

...למימרא דכי לא משתמעי לא גמר, והא הנהו תרי אילמי דהוו בשבבותיה דרבי, בני ברתיה דרבי יוחנן בן גודגדא, ואמרי לה בני אחתיה דרבי יוחנן, דכל אימת דהוה עייל רבי לבי מדרשא הוו עיילי ויתבי קמייהו ומיידי ברישייהו ומרחישן שפוותייהו, ובעי רבי רחמי עלייהו ואיתסו, ואשתכח דהוו גמירי הלכתא וספרא וספרי וכולה הש"ס... שבת של מי היתה, של רבי אלעזר בן עזריה היתה, ובמה היתה הגדה היום, אמרו לו בפרשת הקהל, ומה דרש בה, הקהל את העם האנשים והנשים והטף, ואם אנשים באים ללמד נשים באות לשמע... (חגיגה ג א)

...כיון שגלו ישראל ממקומן אין לך בטול תורה גדול מזה. תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום, על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק... נפק רבי יוחנן לבי מדרשא ודרש, ואותי יום יום ידרשון ודעת דרכי יחפצון, וכי ביום דורשין אותו ובלילה אין דורשין אותו, אלא לומר לך כל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה, מעלה עליו הכתוב כאילו עסק כל השנה כולה. (שם ה ב)

אמר ליה בר הי הי להלל, מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלקים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו, אמר לו עבדו ולא עבדו תרווייהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד פעמים, אמר ליה ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו, אמר ליה אין, צא ולמד משוק של חמרין, עשרה פרסי בזוזא, חד עשר פרסי בתרי זוזי. (שם ט ב)

אין דורשין בעריות בשלשה, ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו... אלא אמר רב אשי מאי אין דורשין בעריות בשלשה, אין דורשין בסתרי עריות בשלשה, מאי טעמא, סברא הוא, בי תרי כי יתבי קמי רביייהו חד שקיל וטרי בהדי רביה, ואידך מצלי אודניה לגמרא, תלתא חד שקיל וטרי בהדי רביה, והנך תרי שקלו וטרו בהדי הדדי, ולא ידעי מאי קאמר רבייהו, ואתו למישרי איסורא בעריות... (שם יא ב)

אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו, ומה טעם, משום ובלילה שירה עמי. ואיכא דאמרי אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי. אמר רב לוי כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר הקוטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם. (שם יב ב)

ורב נחמן בר יצחק אמר, אשר קומטו לברכה הוא דכתיב, אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא, שנאמר נהר יוצק יסודם... דאמר מר אין לך נאה בישיבה אלא זקן... אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, עקיבא, מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות... דכתיב הנה האדון ה' צב-אות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה וגו', משען אלו בעלי מקרא, משענה אלו בעלי משנה, כגון רבי יהודה בן תימא וחביריו, פליגו בה רב פפא ורבנן, חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה, כל משען לחם אלו בעלי תלמוד, שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, וכל משען מים אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה, גבור זה בעל שמועות, ואיש מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה... זקן זה שראוי לישיבה, שר חמשים, אל תקרי שר חמשים אלא שר חומשין, זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה. דבר אחר שר חמשים כדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה, ונשוא פנים, זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה, כגון רבי חנינא בן דוסא למטה, כגון רבי אבהו בי קיסר, יועץ שיודע לעבר שנים ולקבע חדשים, וחכם זה תלמיד המחכים את רבותיו. חרשים בשעה שפותח בדברי תורה הכל נעשין כחרשין, ונבון זה המבין דבר מתוך דבר, לחש זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש... (שם יד א, וראה שם עוד)

...מאי דכתיב לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית... ורבי מאיר היכי גמר תורה מפומיה דאחר, והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צב-אות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו, אמר ריש לקיש רבי קרא אשכח ודרש, הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי, לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי. רבי חנינא אמר מהכא, שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו', קשו קראי אהדדי, לא קשיא, הא בגדול הא בקטן, כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא רבי מאיר אכל תחלא ושדא שיחלא לברא. (שם טו ב)

...שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים, רבי עקיבא אומר למד תורה בילדותו ילמד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בזקנותו, יהיו לו תלמידים בזקנותו... (יבמות סב ב)

תניא אמר רבי כשהלכתי ללמוד תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע, חברו עלי תלמידיו כתרנגולים של בית בוקיא, ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו... (שם פד א)

...דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים, וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים, אלא אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה, דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר, אמר רב יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא, מאי קראה, חכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה, שפתותיהם דובבות בקבר. (שם צז א)

דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע, שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם, אמר רבה בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה... (שם קה א, וראה שם עוד)

...תוקע עצמו לדבר הלכה, דתניא רבי יוסי אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה, פשיטא, אלא כל האומר אין לו אלא תורה, אין לו אלא תורה, הא נמי פשיטא, אלא דאפילו תורה אין לו. מאי טעמא, אמר רב פפא אמר קרא ולמדתם ועשיתם, כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה, כל שאינו בעשיה אינו בלמידה. ואיבעית אימא לעולם כדאמריתו מעיקרא, כל האומר אין לו אלא תורה, אין לו אלא תורה, לא צריכא, דקא מגמר לאחריני ואזלי ועבדי, מהו דתימא אית ליה אגרא לדידיה, קא משמע לן... (שם קט ב)

...דאמר רבי יהושע בן לוי אסור לאדם שילמד את עבדו תורה... (כתובות כח א)

אמר רב יצחק באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה, מכאן ואילך יורד עמו לחייו, איני, והא אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת בציר מבר שית לא תקביל, בר שית קביל וספי ליה כתורא. אין ספי ליה כתורא, מיהו אינו יורד עמו לחייו עד לאחר שתים עשרה שנה, ואי בעית אימא לא קשיא, הא למקרא הא למשנה, דאמר אביי אמרה לי אם בר שית למקרא, בר עשר למשנה, בר תליסר לתעניתא מעת לעת, ובתנוקת בת תריסר... אמר רב קטינא כל המכניס את בנו פחות מבן שש רץ אחריו ואינו מגיעו, איכא דאמרי חביריו רצין אחריו ואין מגיעין אותו... הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד, רב הונא ורב חסדא, חד אמר זה הלומד תורה ומלמדה, וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים. (שם נ א)

אמר רב אדא בר אהבה אמר רב זו דברי רבי אליעזר, אבל חכמים אומרים התלמידים יוצאין לתלמוד תורה ב' וג' שנים שלא ברשות... (שם סב ב, וראה שם עוד)

ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלקי ישראל... הא קא משמע לן, כיון דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית משום הכי חייל שבועה עליה... (נדרים ח א)

...ומלמדו (את המודר הנאה ממנו) מדרש הלכות ואגדות, אבל לא ילמדנו מקרא, אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא. (שם לה ב)

הא קא משמע לן, דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא שרי למשקל, על המדרש לא שרי למשקל, מאי שנא מקרא דלא, דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם, וכתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה', מה אני בחנם, אף אתם בחנם, מקרא נמי בחנם, רב אמר שכר שימור ורבי יוחנן אמר שכר פיסוק טעמים... מיתיבי תינוקות לא קורין בתחילה בשבת, אלא שונין בראשון... (שם לז א)

אמר רבי יעקב המדיר את בנו לתלמוד תורה מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר... (שם לח ב)

תניא לאהבה את ה' אלקיך לשמע בקולו ולדבקה בו, שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני רבי... אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא, שנאמר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך, ואומר דרכיה דרכי נועם, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר... (שם סב א, וראה עוד בספרי לעיל)

 שלחו מתם... הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר יזל מים מדליו, שמהן תצא תורה, ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן, אמר רבי יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר כדי שלא יתגדרו על הצבור... (שם פא א)

אמר רב יוסף לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני... (סוטה ה א)

...והתניא את זו דרש רבי מנחם בר יוסי כי נר מצוה ותורה אור, תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור... לומר לך מה אור מגין לעולם, אף התורה מגינה לעולם... דבר אחר עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אמר רב יוסף מצוה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא, תורה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה מגנא ומצלא... אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא, בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא, מצוה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא... אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כרבי יוחנן דבי נשיאה, אלא כהלל ושבנא, דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו, הלל עסק בתורה שבנא עביד עיסקא, לסוף אמר ליה תא נערוב וליפלוג, יצתה בת קול ואמרה, אם יתן איש את כל הון ביתו וגו'. (שם כא א, וראה שם עוד)

רבי אליעזר אומר כל המלמד את בתו תורה מלמדה תיפלות, תפלות סלקא דעתך, אלא אימא כאילו למדה תיפלות... דאמר רבי יוסי ברבי חנינא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן, שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה. אמר רבי יוחנן אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר והחכמה מאין תמצא. (שם כא ב)

אתמר קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים, רבי אלעזר אומר הרי זה עם הארץ, רבי שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור, רבי ינאי אומר הרי זה כותי, רב אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש... רבי יונתן בן יוסף אמר כל שיש לו בנים ואינו מגדלן ללמוד תורה, אחרים אומרים אפילו קורא ושונה ולא שימש תלמידי חכמים זהו עם הארץ, קרא ולא שנה הרי זה בור, לא קרא ולא שנה, עליו הכתוב אומר וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה. ירא את ה' בני ומלך ועם שונים אל תתערב, אמר רבי יצחק אלו ששונים הלכות. תנא התנאים מבלי עולם, מבלי עולם סלקא דעתך, אמר רבינא שמורין הלכה מתוך משנתן... (שם כב א)

דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. (שם כב ב)

דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא, ועתדה בשדה לך, זה משנה, אחר ובנית ביתך זה גמרא... רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, הכן בחוץ מלאכתך, זה מקרא ומשנה וגמרא, ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים, אחר ובנית ביתך דרוש וקבל שכר. (שם מד א)

אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת, שנאמר כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך, וכתיב בתריה ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ, רבי אבהו אומר משביעין אותו מזיו השכינה, שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך, רבי אחא בר חנינא אומר אף אין הפרגוד ננעל בפניו, שנאמר ולא יכנף עוד מוריך... בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות, ושלא ילמד אדם את בנו יוונית... והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל, מאי דכתיב עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, אלף ילדים היו בבית אבא, חמש מאות למדו תורה וחמש מאות למדו חכמת יוונית, ולא נשתייר מהן אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא, שאני של בית רבן גמליאל, דקרובין למלכות הוו. (שם מט א וב)

...שלח ליה דום לה' והתחולל לו, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים, השכם והערב עליהן לבית המדרש, והן כלין מאליהן... (גיטין ז א)

אמר רבה בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון, דמפקי עבדייהו לחירותא... ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא... (שם לח ב)

הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עליה ודרש, והמכשלה הזאת תחת ידיך, אין אדם עומד על דברי תורה, אלא אם כן נכשל בהם... (שם מג א)

מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק, מבני בניו של סיסרא למדו תינוקות בירושלים, מבני בניו של סנחריב למדו תורה ברבים... ועליהם הכתוב אומר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה... רב נחמן בר יצחק אמר אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמן על דברי תורה, כדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהם, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל. שם נז ב)

בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה, תיבעי למאן דאמר תורה מגילה מגילה ניתנה, תיבעי למאן דאמר תורה חתומה ניתנה... (שם ס א, וראה שם עוד)

תנינא להא דתנו רבנן, האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות... ללמדו תורה מנלן, דכתיב ולמדתם אותם את בניכם, והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו למיגמר נפשיה, דכתיב ולמדתם, איהי מנלן דלא מחייבא, דכתיב ולימדתם ולמדתם, כל שמצוה ללמוד מצווה ללמד, וכל שאינו מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד. ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה, דכתיב ולימדתם ולמדתם, כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמד את עצמו, וכל שאין אחרים מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמו. ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה, דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם. 

תנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד, הוא קודם לבנו, רבי יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודמו... תנו רבנן ללמוד תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואחר כך ישא אשה, ואם אי אפשר לו בלא אשה, ישא אשה ואחר כך ילמד תורה. אמר שמואל הלכה נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה. רבי יוחנן אמר ריחיים על צוארו ויעסוק בתורה, ולא פליגי הא לן והא להו... עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה, אמר רב יהודה אמר שמואל כגון זבולון בן דן, שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות ואגדות... ואבי אביו מי מחייב, והתניא ולמדתם אותם את בניכם ולא בני בניכם, ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך, לומר לך, שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות. הוא דאמר כי האי תנא, דתניא ולמדתם אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין, תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך, אם כן מה תלמוד לומר בניכם, בניכם ולא בנותיכם. אמר רבי יהושע בן לוי כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב... אמר רב ספרא משום רבי יהושע בן חנניא, מאי דכתיב ושננתם לבניך, אל תיקרי ושננתם, אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא, שליש במשנה שליש בתלמוד, מי יודע כמה חיי, לא צריכא אלא ליומי... תנו רבנן ושננתם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגמם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר אמור לחכמה אחותי את וגו'... מאי את אויבים בשער, אמר רבי חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זה את זה, ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר את והב בסופה, אלא תקרי בסופה אלא בסופה.

תנו רבנן ושמתם, סם תם, נמשלה תורה כסם חיים, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו, בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואי אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי, כך הקב"ה אמר להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו... (שם ל א)

כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב... וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם, תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה רבי עקיבא ואמר תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה. תניא רבי יוסי אומר גדול תלמוד שקדם לחלה ארבעים שנה, לתרומות ולמעשרות חמשים וארבע, לשמיטים ששים ואחת, ליובלות מאה ושלש... כדרב המנונא, דאמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה, שנאמר פוטר מים ראשית מדון, וכשם שדינו קודם למעשה, כך שכרו קודם למעשה, שנאמר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו... וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ דור הנאה ממנו, שנאמר ובמושב לצים לא ישב, מושבו מושב ליצים. (שם מ ב)

תנו רבנן, על מנת שאני קריינא, כיון שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת הרי זו מקודשת, רבי יהודה אומר עד שיקרא ויתרגם... אבל אמר לה קרא אנא, עד דקריא אורייתא נביאי וכתובי בדיוקא. על מנת שאני שונה, חזקיה אמר הלכות, ורבי יוחנן אמר תורה... והני מילי דאמר לה תנינא, אבל אמר לה תנא אנא, עד שתני הילכתא ספרא וסיפרי ותוספתא. על מנת שאני תלמיד, אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא, אלא כל ששואלין אותו בכל מקום דבר אחד בלימודו ואומרו, ואפילו במסכתא דכלה... (שם מט א)

רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא... תניא רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה, שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו, אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב, אבל תורה אינה כן, עומדת לו לאדם בעת ילדותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בעת זקנותו... (שם פב א וב, וראה שם עוד)

מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמד ולא למד... (שם צב א)

אמר ליה דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתא... (בבא מציעא יא ב)

...אמר ליה אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותה... (שם יז ב)

מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום, ואם אינו יודע לקראות גוללן, אבל לא ילמוד בהן בתחלה ולא יקרא אחר עמו... תנו רבנן השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחר, פותחו וקורא בו, ובלבד שלא ילמדו בו בתחלה, ולא יקרא אחר עמו, וכן המפקיד ספר תורה אצל חברו... (שם כט ב)

...אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת, שאביו הביאו לעולם הזה, ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא... תנו רבנן רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה, ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר כל שרוב חכמתו הימנו, רבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו... תנו רבנן העוסקין במקרא מדה ואינה מדה, במשנה מדה ונוטלין עליה שכר, גמרא אין לך מדה גדולה מזו, ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן גמרא... אמר רבי יוחנן בימי רבי נשנית משנה זו, שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר גמרא, הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא... דרש רבי יהודה ברבי אלעאי, מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו, אלו תלמידי חכמים, אמרו אחיכם אלו בעלי מקרא, שנאיכם אלו בעלי משנה, מנדיכם אלו עמי הארץ, שמא תאמר פסק סברם ואבד סיכוים, תלמוד לומר ונראה בשמחתכם. (שם לג א וב)

אמר ליה דלמא מפומבדיתא את, דמעיילין פילא בקופא דמחטא... (שם לח ב)

אם היה גר ובא ללמדו תורה, אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה... (שם נח ב)

...ולמה ליה כולי האי, דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד, וכל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו, שנאמר ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה... רב יוסף יתיב ארבעין תעניתא ואקריוהו לא ימושו מפיך, יתיב ארבעים תעניתא אחריני, ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר מכאן ואילך לא צריכנא, תורה מחזרת על אכסניא שלה. רבי זירא כי סליק לארעא דישראל, יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה, יתיב מאה אחריניתא דלא לשכוב רבי אלעזר בשניה, ונפלין עילויה מילי דצבורא... אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא מאי דכתיב קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, אטו לא ידעינן דקטן וגדול שם הוא, אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה, נעשה גדול לעולם הבא, וכל המשים עצמו כעבד על דברי תורה בעולם הזה, נעשה חפשי לעולם הבא... כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא, אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא, בהדי דידי קא מינצת, חס ושלום אי משתכחא תורה מישראל מהדרנא לה מפילפולי. אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא בהדי דידי קא מינצית, דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל, מאי עבידנא, אזלינא ושדינא כיתנא וגדילנא נישבי, וציידנא טבי ומאכילנא בשרייהו ליתמי, ואריכנא מגילתא וכתבנא חמשה חומשי, וסליקנא למתא ומקרינא חמשה ינוקי בחמשה חומשי, ומתנינא שיתא ינוקי שיתא סדרי, ואמרנא להו, עד דהדרנא ואתינא אקרו אהדדי ואתנו אהדדי, ועבדי לה לתורה דלא תשתכח מישראל, היינו דאמר רבי כמה גדולים מעשה חייא. (שם פה א)

תנו רבנן, י"ג דברים נאמרו בפת שחרית... ומחכימת פתי, וזוכה בדין ללמוד תורה וללמד, ודבריו נשמעין ותלמודו מתקיים בידו... (שם קז ב)

...והם תוכו לרגליך, תני רבי יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, ישא מדברותיך, לישא וליתן בדברותיו של מקום... (בבא בתרא ח א)

אמר רב הונא בריה דרב יהושע הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה יין מפקחו, שנאמר ותירוש ינובב בתולות. (שם יב ב)

דאמר רב יהודה אמר רב, ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחלה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה, מאי דרוש, ולמדתם אותם, ולמדתם אתם, התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש, כי מציון תצא תורה, ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד, התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו ומבעיט בו ויוצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע. אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת עד שית לא תקביל, מכאן ואילך קביל, ואפסי ליה כתורא... ואמר רבא הני תרי מקרי דרדקי, חד גריס ולא דייק וחד דייק ולא גריס, מותבינן ההוא דגריס ולא דדייק, שבשתא ממילא נפקא, רב דימי מנהרדעא אמר מותבינן דדייק ולא גריס, שבשתא כיון דעל על... (שם כא א, וראה עוד ערך חינוך)

...על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי, אוי לו אם אומר, אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו... (שם פט ב)

תנו רבנן אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה. שאל ואמרו לו הלכה למעשה, ילך ויעשה מעשה, ובלבד שלא ידמה... אמר רב אשי הכי קאמר, ובלבד שלא ידמה בטרפות... (שם קל ב)

אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה פוק אייתי לי בי עשרה ואימר לך באפייהו המזכה לעובר קנה... (שם קמב ב)

תנו רבנן אחד מן האחין שנטל מאתים זוז ללמוד תורה או ללמוד אומנות, יכולין האחין לומר לו אם אתה אצלנו יש לך מזונות, אם אין אתה אצלנו אין לך מזונות... (שם קמד ב)

תנו רבנן עתיר נכסין עתיר פומבי הוא בעל הגדות, עתיר סלעין עתיר תקוע זהו בעל פלפול, עתיר משח עתיר כמס זהו בעל שמועות, הכל צריכין למרי חטיא גמרא. אמר רב מאי דכתיב כל ימי עני רעים, זה בעל גמרא, וטוב לב משתה תמיד, זה בעל משנה, רבא אמר איפכא, והיינו דאמר רב משרשיא משמיה דרבא, מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם בוקע עצים יסכן בם, מסיע אבנים יעצב בהן אלו בעלי משנה, בוקע עצים יסכן בם אלו בעלי גמרא. (שם קמה ב)

ואמר רבי ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, והן כמעיין הנובע, והרוצה שיעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס. (שם קעה ב)

אמר רבי שמואל בן נחמני אמר רבי יונתן, כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה, וכתיב ואלה שמות בני אהרן, לומר לך אהרן ילד ומשה לימד, לפיכך נקראו על שמו. (סנהדרין יט ב)

כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן במי אתה מוצא מלחמתה של תורה, במי שיש בידו חבילות של משנה, קרא רבי יוסף אנפשיה ורב תבואות בכח שור. (שם מב א)

...אמר רב יוסף הלכתא למשיחא, אמר ליה אביי אלא מעתה שחיטת קדשים לא ליתני, הלכתא למשיחא, אלא דרוש וקבל שכר... שם נא ב)

ואמר רבי יוחנן עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר תורה ציוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם, וליחשבה גבי שבע מצוות... מיתיבי היה רבי מאיר אומר מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם... התם בשבע מצוות דידהו. (שם נט א)

...כמאן אזלא הא דתניא בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב דרוש וקבל שכר, כמאן כרבי אלעזר ברבי שמעון... (שם עא א)

זקן ממרא על פי בית דין, שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט, שלשה בתי דינין היו שם, אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה, ואחד יושב בלשכת הגזית, באין לזה שעל פתח הר הבית, ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך למדו חבירי, אם שמעו אמר להם, ואם לאו באין להן לאותן שעל פתח עזרה, ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי, כך לימדתי וכך למדו חבירי, אם שמעו אמר להם, ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, שממנו יוצאת תורה לכל ישראל... (שם פו ב, וראה שם עוד וערך זקן ממרא)

אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב, מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד, אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר מונע בר יקבוהו לאום, ואין לאום אלא עוברין, שנאמר ולאום מלאום יאמץ... ואם למדו מה שכרו אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכות כיוסף, שנאמר וברכה לראש משביר, ואין משביר אלא יוסף, שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר. אמר רב ששת כל המלמד תורה בעולם הזה זוכה ומלמדה לעולם הבא, ושנאמר ומרוה גם יורה הוא יורה. (שם צא ב)

תניא היה רבי מאיר אומר הלומד תורה ואינו מלמדה, זה הוא דבר ה' בזה, רבי נתן אומר כל מי שאינו משגיח על המשנה, רבי נהוראי אומר כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק... רבי יהושע בן קרחה אומר כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה, דומה לאדם שזורע ואינו קוצר, רבי יהושע אומר כל הלומד תורה ומשכחה דומה לאשה שיולדת וקוברת... אמר רבי אלעזר כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא, אם לעמל מלאכה נברא... ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, הוי אומר לעמל תורה נברא... ונואף אשה חסר לב, אמר ריש לקיש זה הלומד תורה לפרקים, שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך... אמר רבי אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר או יחזק במעוזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי. רב אמר כאילו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה, שנאמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטוע שמים וליסוד ארץ, רבי יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כולו, שנאמר ובצל ידי כיסיתיך, ולוי אמר אף מקרב את הגאולה, שנאמר ולאמר לציון עמי אתה. אמר ריש לקיש כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן, רבי אליעזר אומר כאילו עשאן לדברי תורה, שנאמר ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם, רבא אמר כאילו עשאו לעצמו, שנאמר ועשיתם אותם, אל תקרי אותם אלא אתם... (שם צט א)

תנא תלמיד שגלה מגלין רבו עמו, שנאמר וחי, עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. אמר רבי זעירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון. אמר רבי יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו, איני והא אמר רבי יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטין, שנאמר את בצר במדבר וגו', וכתיב בתריה וזאת התורה, לא קשיא הא בעידנא דעסיק בה, הא בעידנא דלא עסיק בה, ואי בעית אימא מאי קולטין, ממלאך המות, כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב, ולא הוה קא יכול שליחא דמלאכא דמותא למיקרב לגביה, דלא הוה שתיק פומיה מגירסא... ורבנן ואיתימא רבה בר מרי אמר, מי אוהב בהמון לו תבואה, כל האוהב ללמד בהמון לו בתבואה, יהבו ביה רבנן עינייהו ברבא בריה דרבה. רב אשי אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה, והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים ונואלו, חרב על צוארי שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים ועוסקין בתורה בד בבד, ולא עוד אלא שחוטאין, שנאמר ואשר חטאנו... (מכות י א)

...והא אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, שניות יושב ודן את כל העולם כולו... ברביעיות מאי עביד, יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה, גמולי מחלב עתיקי משדים... ומעיקרא מאן הוה מיגמר להו, איבעית אימא מיטטרון, ואיבעית אימא הא והא עביד... אמר רב יהודה אמר שמואל מאי דכתיב ותעשה אדם כדגי הים, כרמש לא מושל בו, למה נמשלו בני אדם כדגי הים, לומר לך מה דגים שבים כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצוות מיד מתים. (עבודה זרה ג ב)

תנו רבנן, כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו, אמר לו חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה, שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים, וספר מונח לך בחיקך, אמר לו מן השמים ירחמו, אמר לו אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו... (שם יח א)

כי אם בתורת ה' חפצו, אמר רבי אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו... אמר רבי אבדימי בר חמא כל העוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו... ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה. ואמר רבא לעולם ליגריס איניש ואף על גב דמשכח, ואף על גב דלא ידע מאי קאמר, שנאמר גרסה נפשי לתאבה, גרסה כתיב ולא כתיב טחנה... אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא מאי דכתיב הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה, אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות מתמעט, ואם קובץ על יד ירבה. אמר רבא ידעי רבנן להא מילתא ועברי עלה... והיה כעץ שתול על פלגי מים, אמרי דבי רבי ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה ברכה לעולם, אמר להו רב חסדא לרבנן, בעינא דאימא לכו מלתא, ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, שבקוהו ואזול קמיה דרבא, אמר להו הני מילי סברא, אבל גמרא מרב אחד עדיף, כי היכי דלא ליפלוג לישני... אשר פריו יתן בעתו, אמר רבא אם פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול, ואם לאו על הלומד ועל המלמד עליהם הכתוב אומר, לא כן הרשעים כי אם וגו'. אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה, זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה, ועד כמה, מ' שנין.

אמר רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב, שאפילו שיחת חולין של תלמיד חכם צריכה תלמוד, שנאמר ועלהו לא יבול, וכל אשר יעשה יצליח, אמר רבי יהושע בן לוי דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים לו, כתוב בתורה דכתיב ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם, למען תשכילו את כל אשר תעשון, שנוי בנביאים דכתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, משולש בכתובים, דכתיב כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול וגו', וכל אשר יעשה יצליח. (שם יט א)

הוא היה אומר... ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף. (אבות א יג)

הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי, שמאי אומר עשה תורתך קבע... (שם שם יד וטו)

רבן גמליאל אומר עשה לך רב... שמעון בנו אומר... ולא המדרש עיקר אלא המעשה. (שם שם טז ויז)

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון... (שם ב ב)

הוא היה אומר... ואל תאמר כשאפנה אשנה, שמא לא תפנה. הוא היה אומר... ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים. (שם שם ד וה)

הוא היה אומר... מרבה ישיבה מרבה חכמה... קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העולם הבא. רבן יוחנן קבל מהלל ושמאי, הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת. (שם שם ו וח)

רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ודע לפני מי אתה עמל, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. רבי טרפון אומר, היום קצר והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר מרובה ובעל הבית דוחק. הוא היה אומר, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה, אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה... (שם שם טו וטז)

רבי חנניה בן תרדיון אומר, שנים שיושבים ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר ובמושב לצים לא ישב, אבל שנים שיושבין ויש ביניהן דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, אין לי אלא שנים, מניין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שהקב"ה קובע לו שכר, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו. רבי שמעון אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. (שם ג ב וג)

רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר, עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל, ומניין אפילו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה, ומניין אפילו שלשה, שנאמר בקרב אלקים ישפוט. ומניין אפילו שנים, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע וגו', ומניין אפילו אחד, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. (שם שם ה וו)

רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר משום רבי מאיר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, יכול אפילו תקפה עליו משנתו, תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו. (שם שם ח)

רבי אלעזר המודעי אומר... והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. (שם שם יא)

רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה... אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח... (שם שם יז, וראה שם עוד)

בן זומא אומר איזהו חכם הלומד מכל אדם, שנאמר מכל מלמדי השכלתי... (שם ד א)

רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד, והלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמד וללמד לשמור ולעשות, רבי צדוק אומר אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם... (שם שם ה)

רבי מאיר אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך. (שם שם י)

רבי יהודה אומר הוי זהיר בתלמוד ששגגת תלמוד עולה זדון. רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה, וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהם. רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, ולא תאמר שהיא תבוא אחריך, ואל בינתך אל תשען. (שם שם יג ויד)

אלישע בן אבויה אומר הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר חדש, והלומד זקן למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר מחוקה. רבי יוסי ברבי יהודה איש כפר הבבלי אומר הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו, והלומד מן הזקנים למה הוא דומה לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן. (שם שם כ)

ארבע מדות בתלמידים, מהר לשמע ומהר לאבד יצא שכרו בהפסדו, קשה לשמע וקשה לאבד, יצא הפסדו בשכרו, מהר לשמע וקשה לאבד חכם, קשה לשמע ומהר לאבד זה חלק רע. (שם ה יב)

ארבע מדות בהולכי בית המדרש, הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו, הולך ועושה חסיד, לא הולך ולא עושה רשע. ארבע מדות ביושבים לפני חכמים, ספוג ומשפך משמרת ונפה, ספוג שהוא סופג את הכל, משפך שמכניס בזו ומוציא בזו, משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים, ונפה שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת. (שם יד וטו)

הוא היה אומר, בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצוות... בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכולה בה, ובה תחזי וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע, שאין לך מדה טובה הימנה. בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. (שם שם כא-כג)

רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא ריע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה... ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר, וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. (שם ו א)

...ואומר והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, וכל מי שעוסק בתורה הרי זה מתעלה, שנאמר וממתנה נחליאל ומנחליאל במות. הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד או אפילו אות אחת, צריך לנהג בו כבוד... (שם שם ב וג)

כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ובמים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. (שם שם ד)

גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלשים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע מעלות, והתורה נקנית בארבעים ושמונה מעלות... (שם שם ו, וראה שם עוד)

תנו רבנן חמשה דברים משכחים את הלימוד, האוכל ממה שאכל עכבר, וממה שאוכל חתול, והאוכל לב של בהמה, והרגיל בזיתים, והשותה מים של שיורי רחיצה, והרוחץ רגליו זו על גבי זו, ויש אומרים אף המניח כליו תחת מראשותיו. חמשה דברים משיבין את הלימוד, פת פחמין, וכל שכן פחמין עצמן, והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח, והרגיל בשמן זית, והרגיל ביין ובשמים, והשותה מים של שיורי עיסה, ויש אומרים אף הטובל אצבעו במלח ואוכל... עשרה דברים קשים ללימוד, העובר תחת אפסר של גמל, וכן שכן תחת גמל עצמו, והעובר בין שני גמלים, והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים מ' יום, והאוכל פת שלא בשל כל צרכו, והאוכל בשר מזוהמא ליסטרון, והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות, והמסתכל בפני המת, ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי הקבר. (הוריות יג ב)

ואמר ריש לקיש כל המשכח דבר אחד מלימודו עובר בלאו, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים... רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו תורה ניתנה בארבעים ונשמה נוצרה בארבעים, כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו משתמרת. (מנחות צט ב)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי, ומנחה טהורה זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה. שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, מאי בלילות, אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עוסקים בעבודה... אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם... אמר רבי יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת, וזאת תורת האשם, כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם, כאילו הקריב אשם. (שם קי א)

...פשטיה דקרא במאי כתיב, בתלמיד היושב לפני רבו, דתני רבי חייא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך, ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה, אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם, בין, ואם לאו תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה, פרוש הימנו. (חולין ו א)

ואמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים, כתב שחיטה ומילה, ורב חנניה בר שלמיא משמיה דרב אמר אף קשר של תפילין, וברכת חתנים וציצית. (שם ט א)

...מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים, שוב אינו רואה, רבי יוסי אומר ג' שנים, ולגדלם שנים שלש וללמדם ספר ולשון כשדים, ואידך שאני לשון כשדים דקליל, ואידך שאני הלכות עבודה דתקיפין. 

...וחיים לנערותיך, אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן תן חיים לנערותיך, מיכן למדה תורה דרך ארץ, שלא ילמד אדם את בנו בשר ויין... (שם פד א)

תא שמע, דרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא ורבי זירא הוו קיימי בשוקא דקיסרי אפתחא דבי מדרשא, נפק רבי אמי אשכחינהו, אמר להו לאו אמינא לכו בעידן בי מדרשא לא תקימו אבראי, דילמא איכא אינש דמיצטרכא ליה שמעתא ואתי לאיטרודי, רבי זירא על, רבי אבא לא על... (שם פו ב)

דאמר רב יהודה אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא. רבי זירא אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון, כזורק אבן למרקוליס, שנאמר כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, וכתיב לא נאוה לכסיל תענוג. (שם קלג א)

ומניין שאם לא מצא בחנם שילמד בשכר, תלמוד לומר אמת קנה, ומניין שלא יאמר כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה בשכר, תלמוד לומר אמת קנה ואל תמכור. (בכורות כט א)

 

אמר רבי חמא ברבי חנינא מה תקנתו של מספרי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנאמר מרפא לשון עץ חיים, ואין לשון אלא לשון הרע, שנאמר חץ שחוט לשונם, ואין עץ אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה... אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה... (ערכין טו ב)

דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דריש לקיש, כתוב אחד אומר כתוב לך את הדברים האלה, וכתוב אחד אומר כי על פי הדברים האלה, לומר לך, דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה... (תמורה יד ב, וראה שם עוד)

...ואמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למידין תורה כמשה רבינו... (שם טו ב)

אמר רבי אבא ידע בהא (שם חכם) לשנויי שמעתא, ואי לא דסליק התם לא הוה ידע, דארץ ישראל גרמה ליה. (שם כט א)

אמר להו רב משרשיא לבניה, כי בעיתו למיזל למגמר קמיה רבכון גריסי מעיקרא מתניתין, והדר עולו קמי רבכון, וכי יתביתו קמי רבכון חזו לפומיה דרבכון, שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך, וכי גריסתו שמעתא גרוסו על מיא, דכי היכי דמשכי מיא תמשוך שמועתכן... (כריתות ו א)

תני רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות, שפכי כמים לבך נכח פני ה'. (תמיד לב ב)

אדם דן קל וחומר מעצמו, ואין אדם דן גזרה שוה מעצמו. (נדה יט ב)

דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל, כל גזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה, מופנה מצד אחד לרבי ישמעאל למדין ואין משיבין, לרבנן למדין ומשיבין, מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין משיבין... (שם כב ב, וראה שם עוד)

...אמר ליה דנין דבר תורה מדברי תורה, ואין דנין דברי תורה מדברי קבלה. (שם כג א)

...אמר רב פפא אפילו כי הא מילתא לימא איניש ולא נשתוק קמיה רביה, משום שנאמר אם נבלת בהתנשא, ואם זמות יד לפה... (שם כז א)

ומלמדין אותו (את העובר במעי אמו) כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד א-לוה עלי... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ, ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו, שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון... (שם ל ב)

אמר רב שמואל בר רב יצחק, מתוך שהתינוק מצוי בבית רבו נכנסת בו ערמומית תחילה. (שם מה ב)

...שלשה דברי דרך ארץ, מה יעשה אדם ויחכם, אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. (שם ע ב)

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר הליכות עולם לו, אל תיקרי הליכות אלא הלכות. (שם עג א)

תלמוד ירושלמי:

...ומה היה דוד עושה, רבי פינחס בשם רבי אלעזר ברבי מנחם, היה נוטל נבל וכינור ונותנו מראשותיו, ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם כדי שישמעו חבירי תורה, ומה היו חבירי תורה אומרים, ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה... (ברכות ה ב)

רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין, רבי יוחנן אמרה על גרמיה, כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין... ולית ליה לרבי שמעון בן יוחי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות, שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא, ואמר רבי יוחנן הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לעולם. (שם ח א)

אמר רבי יוחנן ברית כרותה היא, היגע תלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, אמר רבי יוחנן ענתנייתא ברית כרותה היא היגע בתלמודו בצנעה לא במהרה הוא משכח, מה טעם, ואת צנועים חכמה, אמר רבי יוחנן ברית כרותה היא הלמד אגדה מתוך הספר לא במהרה הוא משכח, אמר רבי תנחום הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח, מה טעם, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... (שם לז ב)

אמר רבי יוסי בר בון אם נתיישנו דברי תורה בפיך אל תבוזה עליהן, מה טעמא אל תבוז כי זקנה אמך... רבי חלקיה בשם רבי סימון העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית, מאי טעמא הפרו תורתך עת לעשות לה'. תני רבי שמעון בן יוחאי אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאד עמוד והתחזק בה, ואתה מקבל שכר כולם, מאי טעמא הפרו תורתך עת לעשות לה'. הלל הזקן היה אומר, בשעה דמכנשין בדר, ובשעה דמבדרין כנוש, וכן היה הלל אומר אם ראית את התורה שהיא חביבה על ישראל והכל שמחין בה בדר, ואם לאו כנוש. אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה צריך לינק בכל שעה שביום, כך כל אדם שבישראל צריך ליגע בתורה בכל שעות שביום, רבי יונה בשם רבי יוסי בן גזירה כל פיטטיא בישין ופיטטיא דאורייתא טבין, כל כדבייא בישין, וכדבייא דאורייתא טבין. אמר רבי שמעון בן לקיש במגילת חסידים מצאו כתיב, יום תעזביני יומים אעזבך, לשנים שיצאו אחד מטבריא ואחד מציפורין, ופגעו זה בזה בחדא משכנא, לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל, נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין. ואשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להנשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו ממנה היא היתה הולכת ונשאת לאחר. (שם סח א)

שאלו את רבי יהושע מהו שילמד אדם את בנו יוונית, אמר להם ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה, דכתיב והגית בו יומם ולילה, והתני רבי ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות, מעתה אסור ללמד את בנו אומנות, בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה. רבי בריה דרבי חייא בר ווא בשם רבי יוחנן מפני המסורות. רבי אבהו בשם רבי יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית, מפני שתכשיט הוא לה, שמע שמעון אמר בגין דו בעי מלפה בנתי, הוא תליה ליה ברבי יוחנן, יבא עלי אם שמעתיה מרבי יוחנן. (פאה ג א)

ותלמוד תורה, רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין, חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה, ואחד אמר אפילו כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה... רבי מנא שמע כולהון מן הדין קריא, כי לא דבר ריק הוא מכם, זה תלמוד תורה, כי הוא חייכם זה כיבוד אב ואם... (שם ד א)

...ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשם עליו סופו להתקיים בידם, כמה שנאמר למשה מסיני, ואתיא כיי דמר רבי מנא כי לא דבר ריק הוא מכם, ואם דבר ריק הוא, מכם, למה שאין אתה יגיעין בו, כי הוא חייכם, אימתי היא חייכם, בשעה שאתם יגיעים בו. (שביעית ב ב)

רבי ינאי בשם רבי חייא בר ווא שאלו לרבן שמעון בן גמליאל מהו שימכור אדם ספר תורה לישא אשה, אמר לון אין, ללמוד תורה, אמר לון אין... תני המדיר את בנו לתלמוד תורה מותר למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר, רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן אף לוקח לו חפציו מן השוק... (בכורים יג א)

כהדא רבי יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתא מן בר בריה בכל ארובת שובא, חד זמן אינשי, ועאל מיסחי בההן דימוסין דטובריא, והוה מסתמיך על כתפיה דרבי חייא בר בא, אינהר דלא שמע פרשתיה מן בן בריה, וחזר ונפק ליה, מה הוה רבי דרוסי אמר כך הוה... אמר ליה רבי חייא בר אבא ולא כן אלפן אם התחילו אין מפסיקין, אמר ליה חייא בני, קלה היא בעיניך, שכל השומע פרשה מן בן בנו כאילו שומעה מהר סיני, ומה טעמא, והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. רבי חזקיה רבי ירחמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן אם יכול את לשלש את השמועה עד משה שלשלה, ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון, מה טעמא, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת, עד יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב. גידול אמר, כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו, ומה טעמא, אך בצלם יתהלך איש... (שבת ו ב)

הדא אמרה שהמשנה קודמת למקרא, ודא מסייעא לההוא דתני רבי שמעון בן יוחי, העוסק במקרא מידה שאינה מדה, העוסק במשנה מידה שנוטלין עליה שכר, העוסק בתלמוד אין לך מידה גדולה מזו, לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד, אמר רבי יוסי בי רבי בון, הדא דאת אמר עד שלא שיקע בי רבי רוב משניות, אבל מששיקע בי רבי רוב משניות, לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה... (שם עט ב)

כך שנה רבי, המעשה קודם לתלמוד, נמנו בעליית בית אריס בלוד, הלמוד קודם למעשה. רבי אבהו שלח לרבי חנינה בריה יזכי בטיבריה, אתון ואמרין ליה גמל הוא חסד, שלח ומר ליה המבלי אין קברים בקיסרין שלחתיך לטבריא, שכבר נמנו וגמרו בעליית בית אריס בלוד, שהתלמוד קודם למעשה. רבנין דקיסרין אמרין הדא דתימר בשיש שם מי שיעשה, אבל אם אין שם מי שיעשה המעשה קודם. (פסחים כד א)

רבי שמלאי אתי גבי רבי יונתן, אמר ליה אלפן אגדה, אמר לי המסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי, שהן גסי רוח ומועטי תורה, ואת נהרדעי ודר בדרום... (שם לד ב)

רבי יודא בי רבי אלעי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא, וחזיק רישיה עד חגא. חמתיה חדה מטרונה אפוי נהירין (פניו מאירות), אמרה סבא סבא חדא מן תלת מילין אית בך, או שתיי חמר את, או מלוה בריבית, או את מגדל חזירים, אמר לה תיפח רוחה דההיא איתתא, חדא מן אילין תילתיא לית בי, אלא אולפני שכיח לי, דכתיב חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהו אתו לטבריא חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן אפוי נהירין, אמרון קומי רבי יוחנן אשכח רבי אבהו סימא (מצא אוצר), אמר לון למה, אמר לון אפוי נהירין, אמר לון דילמא אורייתא חדתא שמע... (שם סט א)

...אמר לו למה את אומרה לי בלחישה, אמר ליה כשם ששמעתיה בלחישה כך אני אומרה לך בלחישה. (ביצה ט א)

תורגמן שהוא עומד לפני חכם אינו רשאי לא לשנות ולא לכנות ולא להוסיף, אלא אם כן היה אביו או רבו... (מגילה לג א)

תני רבי שמעון בן יוחי אם ראית עיירות שנתלשו ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ומשנים, מה טעמא, על מה אבדה הארץ נתצה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה' על עזבם את תורתי... ומאן אינון נטורי קרתא, אמר לון ספרייא ותנייניא, הדא היא דכתיב אם ה' לא יבנה בית וגו'. רבי חונא רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק מצאנו שוויתר הקב"ה לישראל על עבודת כוכבים ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים, על מאסם בתורה לא וויתר, מה טעמא, ויאמר ה' על אשר עשו עכו"ם וגילוי עריות ועל שפיכות דמים אין כתוב כאן, אלא ויאמר ה' על עזבם את תורתי. אמר רבי חייא בר בא אותי עזבו אוותרה, שמא את תורתי שמרו, שאילו אותי עזבו ותורתי שמרו השאור שבה היה מקרבן אצלי... (חגיגה ו א)

ולא במרכבה ביחיד, עוד היא כרבי עקיבא, דברי הכל היא, כדי שיהא אדם יודע לחוס על כבוד קונו, לא כן אמר רב אין אדם רשאי לומר דבר כנגד רבו, אלא אם כן ראה או שימש, כיצד הוא עושה, בתחילה רבו פותח לו ראשי פסוקים ומסכים... התורה הזו דומה לשני שבילים, אחד של אור ואחד של שלג, היטה בזה מת באור, היטה בזו מת בשלג, מה יעשה, יהלך באמצע... (שם ח ב, וראה שם עוד)

חד תלמיד מן דרב חסדא איבאש (חלה), שלח ליה תרין תלמידין דיתנון עמיה, איתעביד (מלאך המות) קומיהון כמין חיוי (נחש), ואפסקון, ודמך... תני אבל שונה הוא במקום שאינו רגיל, כהדא רב יסא הוה ליה עובדא, שלח ליה רבי יוחנן תרין תלמידין דיתנון עימיה, אין משום דשרי לא ידעין, ואין משום דלא רגיל לא ידעין... רבי יוסי בר פיטרס חמוי דרבי יהושע בן לוי קדמייא הוה ליה עובדא, שלח ליה בר קפרא תרין תלמידין דיתנון עימיה, אין דשרי לא ידעין, ואין משום שהיה להוט אחר התורה לא ידעין. ותנין כן, אם היה להוט אחר התורה מותר. (מועד קטן טז א)

מעשה ברבי יהושע בנו של רבי עקביא שנשא אשה, והתנה על מנת שלא לזון ושלא לפרנס, ולא עוד אלא שתהא זונתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה, וכין שבאו שני רעבון וחלקו הנכסים ביניהם, התחילה קובלת עליו לחכמי ישראל, אמר להן היא נאמנת עלי יותר מן הכל... (כתובות לג ב)

...והוא התקין שמעון בן שטח ג' דברים שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו, ושיהו התינוקות הולכין לבית הספר... (שם נ ב)

כתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים, מה אני בחנם, אף אתם בחנם, יכול מקרא ותרגום כן, תלמוד לומר חוקים ומשפטים, חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם, ואי אתם מלמדין בחנם מקרא ותרגום. וכן חמיי מתנייא נסבין אגרייהון (הרי רואים שנוטלים שכר), אמר רבי יודן בי רבי ישמעאל שכר בטילין הן נוטלין. (נדרים יד א)

מטרונה שאלה את רבי לעזר מפני מה חטא אחת במעשה העגל והן מתים בה שלש מיתות, אמר לה אין חכמתה של אשה אלא בפילכה, דכתיב וכל אשה חכמת לב בידיה טוו. אמר לו הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה איבדת ממני שלש מאות כור מעשר בכל שנה, אמר ליה ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים... (סוטה טז א)

רבי שמעון בן חלפתא רבי חגי בשם רבי שמואל בן נחמן כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים, כבשים כתיב, הא כיצד, בשעה שתלמידין קטנים כובש לפניהן דברי תורה, הגדילו ונעשו כעתודים גלה להם רזי תורה, ודא מסייעה למה דתני רבי שמעון בן יוחאי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מה הסימה הזאת אינה נגלית לכל בריה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה אלא לפני בני אדם כשרים. (עבודה זרה טו א)

...חכם קודם למלך, חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך שמת כל ישראל ראויין למלכות, אמר רבי יוחנן כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה למד תורה ומשכחה, ובסוף נתנה לו במתנה, כל כך למה, בשביל להחזיר את הטפשים. (הוריות יח ב)

אבות דרבי נתן:

והעמידו תלמידים הרבה, שבית שמאי אומרים אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים לכל אדם ישנה, שהרבה פושעים היו בהם בישראל ונתקרבו לתלמוד תורה, ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים. (פרק ב ט)

רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר למוד תורה בזקנותך אם למדת תורה בילדותך, לא תאמר איני לומד בזקנותי, אלא למוד תורה, כי אינך יודע איזה יכשר. אם למדת תורה בשעת העושר, אל תשוב לך בשעת העוני, אם למדת תורה בשעת השביעה, אל תשוב לך בשעת רעבה, אם למדת תורה בשעת הריוח, אל תשוב לך בשעת הדחק, לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח... רבי מאיר אומר אם למדת מרב אחד, אל תאמר דיי, אלא לך אצל חכם ולמוד תורה, ואל תלך אצל הכל, אלא למי שהוא קרוב לך מתחלה, שנאמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. חובה הוא לאדם שישמש שלשה תלמידי חכמים, כגון רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבה, שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, אל תקרי דלתותי, אלא דלת דלתותי... (שם ג ו)

...ותלמוד תורה חביבה לפני המקום מעולות, לפי שאם אדם למד תורה יודע דעתו של מקום, שנאמר אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא, מכאן לחכם שיושב ודורש בקהל שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב חלב ודם לגבי מזבח. שני תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה, ועברה לפניהם כלה או מטה של מת, אם בידן כדי צרכן אל יבטלו ממשנתן, ואם לאו יעמדו וישנו ויקלסו לכלה וילוו למת. (שם ד א)

דבר אחר יהי ביתך בית ועד לחכמים, כיצד, בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלך לומר לך שנה לי, אם יש בידך לשנות שנה לו, ואם לאו פטרהו מיד, ואל ישב לפניך לא על המטה ולא על הכסא ולא על הספסל אלא ישב לפניך על הארץ, וכל דבר ודבר שיצא מפיך יקבלהו עליו באימה ביראה ברתת ובזיע. (שם ו א)

ושתה בצמא את דבריהם, זה רבי עקיבא, מה היה תחלתו של רבי עקיבא, אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום, פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר מי חקק אבן זו, אמרו לו המים שתדיר נופלים עליה בכל יום, מיד אמרו לו, עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים, מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו, מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם, מיד חזר ללמוד תורה... (שם ב, וראה שם עוד)

עשה לך רב, כיצד, מלמד שיעשה לו את רבו קבוע וילמד ממנו מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות, טעם שהניח לו במקרא סוף שיאמר לו במשנה, טעם שהניח לו במדרש סוף שיאמר לו בהלכות, טעם שהניח לו בהלכות סוף שיאמר לו בהגדה, נמצא האדם ההוא יושב במקומו ומלא טוב וברכה. היה רבי מאיר אומר הלומד תורה מרב אחד למה הוא דומה, לאחד שהיה לו שדה אחת וזרע מקצתה חטים ומקצתה שעורים ובמקצתה זיתים ובמקצתה אילנות, ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה. ובזמן שלומד מב' ג' דומה למי שיש לו שדות הרבה, אחת זרע חיטין, אחת זרע שעורים... ונמצא האדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה. 

וקנה לך חבר, כיצד, מלמד שיקנה האדם חבר לעצמו שיאכל עמו וישתה עמו ויקרא עמו וישנה עמו ויישן עמו, ויגלה לו כל סתריו, סתר תורה וסתר דרך ארץ, שכשיושבין ועוסקין בתורה, וטעה אחד מהם הלכה או ראש הפרק או שיאמר על טמא טהור... חבירו מחזירו... יחיד יושב ועוסק בתורה שכרו מתקבל במרום, שנאמר ישב בדד וידום כי נטל עליו. משלו משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה לו בן קטן, הניחו ויצא לשוק, עמד ונטל את המגילה והניחה בין ברכיו, והיה יושב והוגה בה, כיון שבא אביו מן השוק, אמר ראו בני קטן שהנחתיו ויצאתי לשוק מה עשה מעצמו... (שם ח א-ה)

אל תעש עצמך כעורכי הדיינין, כיצד, מלמד שאם שנה אדם מסכתא או שתים או שלש מסכתות ואין מוסיף עליהם, סוף שמשכח את הראשונות. (שם יב יג, וראה שם עוד)

עשה תורתך קבע, כיצד, מלמד שאם שמע אדם דבר מפי חכם בבית המדרש, אל יעשה אותו עראי, אלא יעשה אותו קבע, ומה שלמד אדם יעשה וילמד לאחרים. (שם יג ב)

הוא היה אומר, אם עשית תורתך הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת, לפי שלא נוצרו הבריות אלא על מנת שיתעסקו בתורה. (שם יד ב)

שיחת ילדים כיצד, מלמד שלא יתכוון אדם בשעה שהוא שונה בביתו לשוח עם אשתו ועם בניו ועם בנותיו, שכל זמן שאדם יושב בתוך ביתו ושונה ומשיח עם בניו ובני ביתו נמצא בטל מן התורה, שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה... (שם כא א)

הוא היה אומר הלומד תורה בילדותו למה הוא דומה, לעגלה שכבשוה כשהיא קטנה, שנאמר ואפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש, והלומד תורה בזקנותו דומה לפרה שלא כבשוה אלא בזקנותה, שנאמר כי כפרה סוררה סרר ישראל. הוא היה אומר, הלומד תורה בילדותו דומה לאשה שהיא לשה בחמין, והלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה, לאשה שהיא לשה בצונן... רבן שמעון בן גמליאל מוסיף על דבריו, הלומד תורה בילדותו דומה לבחור שנשא בתולה, שהיא הוגנת לו והוא הגון לה, והיא מתנפלת עליו והוא מתנפל עליה. הלומד תורה בזקנותו למה הוא דומה, לזקן שנא בתולה, היא הגונת לו, והוא אינו הגון לה, היא מתנפלת עליו והוא מתרחק ממנה, שנאמר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים... שונה ומשכח דומה לאשה שיולדת בנים וקוברת, שנאמר כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם, אל תקרי ושכלתים אלא ושכחתים... (שם כג ב-ד)

אלישע בן אבויה אומר, אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, למה הוא דומה, לאדם שבונה אבנים מלמטה ואחר כך לבנים, אפילו באים מים הרבה ועומדין בצידן אין מחין אותן ממקומן. ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה, לאדם שבונה לבנים תחילה ואחר כך אבנים, אפילו באים מים קימעא מיד הופכין אותן... הוא היה אומר, אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, דומה לסוס שיש לו כלים נאים, ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, דומה לסוס שאין לו רסן לבלום, כיון שאדם רוצה לרוכבו זורקו בבת אחת. הוא היה אומר, יכול אדם ללמוד תורה בעשרים שנה, ולשכח בשתי שנים, כיצד, ישב ששה חדשים ואין חוזר לאחריו, נמצא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא, שנים עשר חדשים ולא חזר לאחריו, נמצא מחליף חכמים זה בזה, י"ח חדשים ולא חזר לאחריו נמצא משכח ראשי מסכתותיו, כ"ד חדשים ואין חוזר לאחריו, נמצא משכח ראשי פרקים, ומתוך שאמר על טמא טהור ועל טהור טמא ומחליף חכם בחכם, ומשכח ראשי מסכתותיו וראשי פרקיו, סופו שיושב ודומם... (שם כד א-ו)

...הוא היה אומר (רבי עקיבא), מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים, לא מפני שהן מנאפים ולא מפני שהן גוזלין, אלא שפוסקין מדברי תורה ועוסקים בדברי שיחה, ועוד שאין מתחילין במקום שפוסקין. (שם כו ג)

אבא שאול בן ננס אומר, יש לך ד' מדות בתלמידי חכמים,יש לך אדם שלמד לעצמו ואינו מלמד לאחרים... כיצד, שנה אדם פרק אחד שנים ושלשה ולא השנה אותם לאחר, ונתעסק בהן ולא שכחן, זה שלמד לעצמו ואינו למד לאחרים. לאחרים ולא למד לעצמו, כיצד, שנה אדם סדר אחד שנים וג' פעמים, ושנה אותן לאחרים ולא נתעסק בהן ושכחן, זה שלמד לאחרים ולא למד לעצמו... רבי חנינא בן יעקב אומר הניעור בלילה מתוך דברי תורה סימן יפה לו, מתוך דברי שיחה סימן רע לו, רבי יעקב בן חנניה אומר הניעור בלילה ואינו פותח את פיו בדברי תורה, ראוי לו ומוטב לו שנהפכה שלייתו של אמו על פניו ולא יצא לאויר העולם. (שם כט ג)

רבי יצחק בן פנחס אומר, כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות, לא טעם טעם של חכמה, כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש, לא טעם טעם של יראת חטא. הוא היה אומר, כל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות, זה גבור ואינו מזויין, כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו, יש בידו זה וזה גבור ומזויין. (שם ז)

ארבע מדות בהולכי לבית המדרש, מתקרב ויושב יש לו חלק, מתקרב ואינו יושב אין לו חלק, מתרחק ויושב יש לו חלק, מתרחק ואינו יושב אין לו חלק. שואל ומשיב יש לו חלק, יושב ושותק אין לו חלק. מתקרב ויושב בשביל שישמע וילמוד יש לו חלק, מתקרב ויושב מפני שיאמרו איש פלוני מתקרב ויושב לפני חכם אין לו חלק. מתרחק ויושב בשביל שינהוג כבוד במי שהוא גדול יש לו חלק, מתרחק ויושב בשביל שיאמרו איש פלוני אין צריך לחכם זה אין לו חלק...

לענין תלמידים דרש רבן גמליאל הזקן ארבעה דברים. דג טמא דג טהור דג מן הירדן דג מן הים הגדול. דג טמא כיצד, בן עניים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ואין בו דעה. דג טהור כיצד, זה בן עשירים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ויש בו דעה. דג מן הירדן כיצד, זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ואין בו דעת להשיב, דג מן הים הגדול כיצד, זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ויש בו דעת להשיב. (שם ט)

מעשה ברבי שמעון בן יוחאי שהיה מבקר את החולים, ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים ואומר גידופין לפני הקב"ה, אמר לו ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך, ואתה אומר גידופין, אמר לו הקב"ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך, אמר יפה עשה לי הקב"ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים... (שם מא א)

מדרש רבה:

רב לוי אומר מניין אתה אומר שכל מי שיש לו בן יגע בתורה שהוא מתמלא עליו רחמים. תלמוד לומר (משלי כ"ג) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. רבי שמעון בן מנסיא אומר, אין לי אלא לב אביו של בשר ודם, מניין שאפילו הקב"ה מתמלא רחמים עליו בשעה שהוא יגע בתורה, תלמוד לומר ישמח לבי גם אני... (בראשית סג א)

אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה (משלי ל'), בן עזרא אימר אם נבלת עצמך בדברי תורה, סוף להתנשא בהם, ואם זמות יד לפה, אם נזדממו אחריך דברים, יד לפה, חד ידע תרין לא ידעין. רבי עקביא אומר מי גרם לך להתנבל בדברי תורה, על ידי שנשאת את עצמך בהון... (שם פא ב)

...מה דגים הללו גדלים במים, כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון, כמי שלא טעמו טעם מים מימיהן, כך הן ישראל גדלין במים בתורה, כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון, כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהן... (שם צז ה)

...בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור (משלי י"ד), בכל הדברים שאם נושא ונותן בהם דברי תורה נוטל עליהן שכר, יכול אף בדברי בטלה כן, תלמוד לומר ודבר שפתים אך למחסור. (שמות ז א)

...יהי לבי תמים בחקיך (תהלים קי"ט), אמר דוד, רבון העולם, כשאני עוסק בחקיך לא יהא רשות ליצר הרע להציץ בי, שנאמר (שם פ"ו) הוריני ה' דרכך אהלך באמתך, שלא יטעה אותי יצר הרע ואני מתבייש מן הצדיקים, ועוד מתוך שהוא מטעה אותי אני מונע עצמי מדברי תורה, ואני בא להשמיע תלמודי לפניך, וקטנים ממני הם משיבין ואמרין אינו כך, ואני מתבייש, אלא עשה לבי כדי שיהא עוסק בתורה בתמות. (שם יט ב)

ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ח) ברוך ה' יום יום, אמר הקב"ה לישראל במדה שאדם מודד בה מודדין לו, אני נתתי לכם את התורה שתהיו עוסקין בה יום יום, שנאמר (משלי ח') אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום... חייכם שאשביע אתכם לחם מן השמים יום יום... (שם כה יג)

...שנאמר תורה ציוה לנו משה מורשה וגו', אל תקרי מורשה אלא ירושה, ירושה היא לישראל לעולם, משל לבן מלכים שנשבה כשהוא קטן למדינת הים, אפילו לאחר כמה שנים אינו בוש, מפני שהוא אומר לירושת אבותי אני חוזר, כך לתלמיד חכם שהוא פורש מן התורה והלך והתעסק בדברים אחרים, אפילו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזור אינו בוש, מפני שאומר לירושת אבותי אני חוזר... (שם לג ח)

דבר אחר אז ראה ויספרה, אמרי רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו, בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור, לא יאמר הואיל שאני יודע בו יפה כשאכנס לדרוש אני אומר, אמר רב אחא מן האלקים אתה למד, כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ד' פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל, שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואחר כך ויאמר לאדם... (שם מ א)

אמר רבי שמעון בן לקיש מהו לדבר אתו, משל לתלמיד שלמדו רבו תורה, עד שלא למדו היה הרב אומר והוא עונה אחריו, משלמד אותו, אומר לו רבו בא ונאמרה אני ואתה, כך כשעלה משה לשמים התחיל לומר אחר בוראו התורה, משלמדה אמר לו בא ונאמרה אני ואתה, הוי לדבר אתו. מהו ככלותו, אמר רבי שמעון בן לקיש, כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא ערבה לבעלה, נוח לו שלא אמרן... אמר רב לוי אמר רבי שמעון בן לקיש, מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים... (שם מא ו)

ישראל מניין, הבן יקיר לי אפרים, ביוקר ישראל עומדים לי, בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן ק', ק' למשנה יוצא מהן י', י' לתלמוד יוצא מהן אחד, הדא הוא דכתיב אדם אחד מאלף מצאתי... (ויקרא ב א)

נפש כי תקריב מנחה, רבי יצחק פתח, טובה מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח, טוב מי ששונה ב' סדרים ורגיל בהם, ממי ששונה הלכות ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי בר הילכן, טוב מי ששונה הלכות ורגיל בהם, ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי בר מכילאן. טוב מי שהוא שונה הלכות ומדות ורגיל בהם, ממי שהוא שונה הלכות ומדות ותלמוד ואינו רגיל בהם, אלא ורעות רוח, רעותיה דמתקרי בר אולפן. (שם ג א)

קרא אדם ולא שנה, עדיין בחוץ עומד, שנה ולא קרא, עדיין בחוץ עומד, קרא ושנה ולא שימש תלמיד חכם, דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה, שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים, ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש תלמידי חכמים, אפילו מת עליו או נהרג עליו, הרי הוא בשמחה לעולם, לכך נאמר על כן עלמות אהבוך. (שם שם ז)

אמר רבי אסי מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כהנים ואין מתחילין בבראשית, אלא שהתינוקות טהורין, והקרבנות טהורין, יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין. (שם ז ג)

...אך אמר אחז, אם אין גדיים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה אין עולם. כך אמר אחז, אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין תורה, אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות, אם אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם, מה עשה, עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות, הדא הוא דכתיב צור תעודה חתום תורה בלמודי... (שם יא ז)

בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, אמרו ליה שמא בסדרי מרכבה אתה עוסק, אמר להן לאו, אלא מחריז דברי תורה לנביאים, ונביאים לכתובים, ודברי תורה שמחין כיום נתינתן בסיני, עיקר נתינתן באש ניתנו, הדא הוא דכתיב וההר בוער באש... (שם טז ד)

...שחורות כעורב, אלו קוצי האותיות, דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומר תלתלים, במי הן מתקיימות, במי שמשחיר ומעריב בהן, אמר רבי שמואל בר אמי דברי תורה צריכין השחרה והערבה, שנאמר מי יכין לעורב צידו, למוד מאליהו על ידי שהשחיר והעריב בתורה לא כבר זימנתי לו עורבין, שנאמר והעורבין מביאים לו לחם ובשר וגו'... רבי יוחנן אמר אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר קומי רוני בלילה. ריש לקיש אמר ביום ובלילה, שנאמר והגית בו יומם ולילה, ריש לקיש הוה פשיט קראי, וכד מטא באילין קראי ותקם בעוד לילה קומי רוני בלילה, היה אומר יפה למדני רבי יוחנן, חזר ואמר לה אתון חמין אולפני מה נהיר באפי, ולמה, דהוה דלילי ודיממא. (שם יט א)

רבי חנין דצפורין פתר קרא בתלוליות זו של עפר, מי שטיפש מהו אומר, מי יכול לקצות את זו, מי שפיקח מהו אומר, הריני קוצץ שתי משפלות היום, שתי משפלות למחר, עד שאני קוצץ את כולה, כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה, נזיקין ל' פרקים, כלים ל' פרקים. מי שפיקח מהו אומר, הריני שונה שני הלכות היום, ב' הלכות למחר, עד שאני שונה את כל התורה כולה. (שם ב וראה שם עוד)

כי בצל החכמה בצל הכסף, אמר רבי אחא בשם רבי תנחום ברבי חייא, למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה ולהחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור, הדא הוא דכתיב ארור אשר לא יקים. רבי ירמיה אמר בשם רבי חייא לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא לימד לאחרים ולא היתה ספק בידו להחזיק והחזיק, ולא למחות ומיחה הרי זה בכלל ברוך... (שם כה א)

רבי יוסי ממלחיא ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר, מצינו תינוקות בימי דוד, עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור, והוה דוד מצלי עליהון, הוא שדוד אומר אתה ה' תשמרם, אתה ה' נטר אורייתא בלבהון... (שם כו ב)

דבר אחר וכי ימוך אחיך, הדא הוא דכתיב רש ואיש תככים נפרשו, עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'. רש זהו רש בתורה, ואיש תככים זה ששונה סדר או שני סדרים, עמד רש עם איש תככים אמר ליה השניני פרק אחד והשנהו, מאיר עיני שניהם ה', קנו עולם הזה והעולם הבא... (שם לד ד)

...אמר רבי אחא הלומד על מנת לעשות זוכה להקביל רוח הקדש, מה טעם למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח דרכיך ואז תשכיל, ואין תשכיל, אלא רוח הקודש כמו דאמר משכיל לאיתן האזרחי. (שם לה ו)

דבר אחר למה ניתנה תורה במדבר, שאילו ניתנה להם בארץ היה השבט שנתנה בתחומו אומר אני קודם בה, לכך ניתנה במדבר, שיהיו הכל שוין בה. ועוד למה ניתנה במדבר, כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד, כך המקבל עול תורה פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, כשם שמדבר אין מעלה ארנון, כך בני תורה בני חורין בעולם הזה, דבר אחר במדבר, מי מקיים את התורה, מי שמשים עצמו כמדבר ומפליג עצמו מן הכל. (במדבר יט טו)

...למה נמשלה התורה בתאנה, שרוב האילנות הזית והגפן והתמרה נלקטין כאחד, והתאנה נלקטת מעט מעט, כך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשנתים. (שם כא יז)

דבר אחר אמר רבי יהושע בן לוי כל מי שנכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בעולם הזה, זוכה ליכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לעולם הבא, מניין, שנאמר (תהלים פ"ד) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. דבר אחר אמר רבי יודן כי מי ששומע בקול של תורה בעולם הזה, זוכה לשמע באותו קול שכתוב בו קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה וגו', אמר להם משה לישראל, הואיל וכל מי ששומע לדברי תורה כך הוא מתרומם בב' עולמות, הוו זהירים לשמע דברי תורה, מניין, ממה שכתוב בענין והיה אם שמע תשמע בקול ה' אלקיך. (דברים ז א)

זה שאמר הכתוב (משלי ב') בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, מהו אם תקח אמרי, אמר רבי הונא בשם רבי אחא אמר הקב"ה לישראל, בני, לא תהא תורתי עליכם כאדם שיש לו בת בוגרת והוא מבקש לכנוס אותה אצל מי שמוצא, מהו אם תקח אמרי, אם יהא לכם זכות אתם מקבלים את תורתי, שמלאכי השרת נתאוו לה, ולא נתתי אותה להם... (שם שם י)

דבר אחר רבנן אמרי הטפש הזה נכנס לבית הכנסת ורואה אותן עוסקים בתורה, והוא אומר להן היאך אדם לומד תורה תחלה, אומרים לו תחלה קורא במגלה ואחר כך בספר ואחר כך בנביאים ואחר כך בכתובים, משהוא גומר את המקרא שונה את התלמוד, ואחר כך בהלכות, ואחר כך באגדות, כיון ששומע כן אומר בלבו אימתי אני לומד כל זאת, וחוזר מן השער, הוי בשער לא יפתח פיהו. אמר רבי ינאי משל למה הדבר דומה, לככר שהיה תלוי באויר, טיפש אומר מי יוכל להביאו, ופקח אומר, לא אחד תלה אותו, מביא סולם או קנה ומוריד אותו, כך כל מי שהוא טיפש אומר, אימתי אקרא כל התורה, ומי שהוא פיקח מהו עושה, שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה. אמר הקב"ה לא נפלאת היא, ואם נפלאת היא ממך, שאין אתה עוסק בה... (שם ח ג)

...אמר רבי חייא קילורית לעין מלוגמא למכה, כוס עיקרין לבני מעים, קילורית לעינים דכתיב (תהלים י"ט) מצות ה' ברה מאירת עינים, מלוגמא למכה, דכתיב (משלי ג') רפאות תהי לשרך, וכוס עקרים לבני מעים, דכתיב ושקוי לעצמותיך, דבר אחר כי חיים הם למוצאיהם, למי שמוציאן מפיו, מעשה בתלמיד אחד של רבי אליעזר בן יעקב שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת. פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו, מי גרם לו, על ידי שלא היה אומרו מפיו, ונתפלל עליו רבי אליעזר בן יעקב וחזר כל תלמודו. דבר אחר כי חיים הם למוציאהם, למי שממציא אותן, מנין, שנאמר כל המצוה, מהו כל המצוה, עד שתכלה כל המצוות... (שם שם ד)

דבר אחר אמר הקב"ה אם קריתם את התורה מצוה אתם עושים על עולמי, שאילמלא התורה כבר היה העולם חוזר לתוהו ובוהו. דבר אחר מהו לא בשמים היא, שמואל אמר אין התורה מצויה באיסטרלוגין שאומנותן בשמים, אמרו לשמואל הרי אתה איסטרולוגי וגדול בתורה, אמר להן לא הייתי מביט באיסטרולוגיה אלא בשעה שהייתי פנוי מן התורה, אימתי, כשהייתי נכנס לבית המים. (שם שם ו)

רבנן אמרי ז' דברים אמר שלמה על העצל, ומה שאמר משה היה גדול מכולם. כיצד, אמרו לעצל רבך בעיר לך ולמוד תורה ממנו, והוא משיב אותן ואומר להן מתיירא אני מן הארי שבדרך, מניין, שנאמר (משלי כ"ו) אמר עצל שחל בדרך. אמרו לו הרי רבך בתוך המדינה, עמוד ולך אצלו, אמר להן מתיירא אני שלא יהא ארי בתוך הרחובות, שנאמר ארי ברחובות. אמרו לו הרי הוא דר אצל ביתך, אמר להן והארי בחוץ, שנאמר אמר עצל ארי בחוץ. אמרו לו בתוך הבית, השיב להן ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול אני מחזר ובא. אמרו לו פתוח הוא, מניין, שנאמר (שם) הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו, לסוף שלא היה יודע מה להשיב אומר להם אם הדלת פתוח או נעול, מבקש אני לישן עוד מעט, מניין שנאמר (שם ו') עד מתי עצל תשכב וגו'. עמד משנתו בבקר נתנו לפניו לאכול, הוא מתעצל לתת לתוך פיו... מהו מחורף עצל לא יחרוש, אמר רבי שמעון בן יוחי זה שאינו למד תורה בנערותו ומבקש ללמוד בזקנותו, ואינו יכול, וזהו ושאל בקציר ואין. ומה שאמר משה היה גדול מכולן, מניין, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו... (שם שם ז)

 ...וחשכו הרואות, את מוצא כשגלו ישראל לבין עכו"ם לא היה א' מהם יכול לזכור את תלמודו, וסגרו דלתים בשוק, אלו דלתות נחושתא בן אלינתן, שהיו פתוחין לרוחה, בשפל קול הטחנה, על ידי שלא נתעסקו בדברי תורה. אמר רבי שמואל בר נחמן משלו ישראל כטוחנות, מה הטוחנות אינן בטלות לעולם, אף ישראל אינן בטלין מן התורה לא ביום ולא בלילה, שנאמר (יהושע א') והגית בו יומת ולילה... (איכא פתיחתא כג)

...רב הונא ורבי אחא ורבי סימון בשם רבי שמעון בן לקיש ורבנן בשם רבי חנינא, היה אדם אומר לחבירו בירושלים הקריני דף אחד, ואומר לו אין בי כח, השניני פרק אחד, אומר לו אין בי כח, אמר להם הקב"ה תבא לכם שעה ואני עושה לכם כך, וילכו בלא כח לפני רודף. (שם א לה)

דבר אחר כל הנחלים, כל התורה שאדם לומד אינה אלא בלב, והים איננו מלא, והלב איננו מלא, לא הנפש שבעה לעולם, שנאמר (קהלת ו') וגם הנפש לא תמלא, תאמר משעה שאדם מוציא את תלמודו לאחר שוב אינה חוזרת עליו, תלמוד לומר שם הם שבים ללכת, דכתיב (דברים ו') והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך... (קהלת א יז)

רבנן דתמן בשם רבי יצחק דהכא ורבי טוביה בשם רבי יצחק, לטובתו אדם לומד תורה ושוכח, שאילו היה אדם למד תורה ולא שכחה, היה מתעסק בתורה ב' וג' שנים, וחוזר ומתעסק במלאכתו, ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו, אלא מתוך שאדם לומד תורה ושוכחה, אינו מזיז ואינו מזיע עצמו מדברי תורה. (שם שם לד)

דבר אחר מעוות לא יוכל לתקון, אם אין אדם מעוות עצמו מדברי תורה, יכול הוא לתקון את עצמו, וחסרון לא יוכל להמנות, אם אין אדם מחסיר עצמו מדברי תורה יכול הוא עוד להמנות... כי הא דרבי יהודה ורבי אליעזר הוו תניין כחדא, ונסב ליה רבי יהודה אנתתיה, וקמיה רבי אליעזר ז' ימים דמשתיתא, ועבר כמה שנים דימטי ביה ולא מטא ביה, הוי וחסרון לא יוכל להמנות... (שם לז)

...רבי חזקיה בשם רבי סימון בר זבדי אמר כל התורה שאת למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא. לפי שבעולם הזה אדם לומד תורה ושוכח, אבל לעתיד מה כתיב תמן, (ירמיה ל"א) נתתי את תורתי בקרבם... (שם ב א)

...אמר רבי חייא בר נחמיה וכי אין הכתוב מודיענו אלא עשרו של שלמה, הא אין מדבר אלא בדברי תורה, הגדלתי מעשי, הדא הוא דכתיב (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלקים המה, בניתי לי בתים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות... עשיתי לי גנות ופרדסים אלו משניות גדול, כגון משנתו של רבי חייא רבה ומשנתו של רבי הושעיא רבה ומשנתו של בר קפרא, ונטעתי בהם עץ כל פרי, זה התלמוד, שכלול בהם, עשיתי לי ברכות מים, רבי חייא רבה אמר אלו הדרשות, להשקות מהן יער צומח עצים, אלו התינוקות שהם למדים... (שם שם י)

דבר אחר החכם עיניו בראשו, זה תלמיד חכם שהוא רגיל במשנתו, והכסיל בחשך הולך זה שאינו רגיל במשנתו... ואמרתי אין זכרון לחכם עם הכסיל וגו', למחר שניהם נכנסין לבית הועד או למקום אחר ושואלין זה את זה, זה נשאל ומשיב, וזה נשאל ואינו משיב הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל. (שם שם כ)

טוב מלא כף נחת, טוב מי שהוא שונה הלכות ורגיל בהן, ממי שהוא שונה הלכות ומדות ואינו חוזר ורגיל בהם, מתלא אמר טבא חדא ציפרתא כפותא מן מאה פרחיין, ורעות רוח, רעותיה דיהוי מיתקרי מרי מכילאן... (שם ד ט)

טובים השנים מן האחד, טובים השנים שהם יגיעין בתורה, מן הא' שעוסק זה לעצמו וזה לעצמו, כי אם יפולו האחד יקים את חברו, שאם שכח הלכה אחד מהם חבירו מחזיר ההלכה, והחוט המשולש לא במהרה ינתק, זה הרב שהוא מחזיר להם טעותן. (שם שם יד)

...כך למד רבי בון ברבי חייא תורה לכ"ח שנה, מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד לק' שנה. אמר רבי יוחנן כל מי שהוא יגע בתורה בעולם הזה, לעולם הבא אינן מניחין אותו לישון, אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר, ושל אברהם יצחק ויעקב, ומשה ואהרן, עד היכן, עד (שמואל ב' ז') ועשיתי לך שם כאחד הגדולים אשר בארץ. (שם ה יח)

איש אשר יתן לו האלקים, רבי אבא בר כהנא עאל לכנישתא, ושמע קליה דרב לוי יתיב דריש הדין פסוקא, איש אשר יתן לו האלקים עושר זה בעל מקרא, ונכסים זה בעל משנה, וכבוד זה בעל תוספתא, ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אלו משניות גדולות, כגון משנתו של רבי עקיבא ומשנתו של רבי חייא ושל רבי הושעיה ושל בר קפרא, ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו, שאסור להורות מהם, כי איש נכרי יאכלנו, זה בעל תלמוד שמטמא ומטהר אוסר ומתיר. עמד רבי אבא בר כהנא נשקו על ראשו אמר לו אילו לא עליתי אלא לשמע מפיך הטעם הזה דיי. רבי ישמעאל אומר חכם בעיניו איש עשיר (משלי כ"ח) זה בעל תלמוד, ודל מבין יחקרנו, זה בעל אגדה... (שם ו ב)

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו, כשנפטר הלכו ליבנה, והלך רבי אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס, מקום מים יפים ונוה יפה. המתין להם שיבואו אצלו ולא באו, כיון שלא באו בקש לילך אצלם ולא הניחתו אשתו, אמרה מי צריך למי, אמר לה הן צריכין לי, אמרה לו חמת העכברים מי דרכו לילך אצל מי, העכברים אצל החמת או החמת אצל העכברים, שמע לה וישב לו עד ששכח תלמודו... (שם שם טו)

רבי אחא בשם רבי תנחום למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקא בידו להחזיק ולא החזיק, הרי הוא בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, למד ולא לימד לא שמר ולא עשה, ולא היתה ספיקא בידו להחזיק והחזיק, הרי הוא בכלל ברוך אשר יקים, כי כל ארור הוא מכלל ברוך. רבי הונא אמר עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה, מאי טעמא, כי בצל החכמה בצל הכסף. (שם שם כג)

מסיע אבנים יעצב בם, מי שמסיע עצמו מתלמודו לסוף הוא מצטער, בעי מילא ולא משכח, ובוקע עצים יסכן בם, כל מאן דלעי ביה מיתהני ביה, הדא מה דכתיב ותהי לו סוכנת. (שם י יב)

אם קהה הברזל, אם נתקהה הרב על התלמיד כברזל והוא לא פנים, ואין הרב מסביר פנים לתלמיד, קלקל, קילקול מעשים בתלמיד, וחילים יגבר, מה יעשה, יביא י' בני אדם והם מפייסין את הרב, סוף שהוא מותיר הכשיר חכמה. דבר אחר אם קהה הברזל, אם נתקהה התלמיד על הרב, שנאמר ברזל בברזל יחד, ואין הרב מסביר לתלמיד, קלקל, קלקול מעשים יש בתלמיד... דבר אחר אם קהה הברזל אם נקהה תלמודך עליך כברזל והוא לא פנים קלקל אינו בא לידך להסבירו בפניך, קלקל עליו בחילך. חד מתלמידוי דרבי שמעון בר יוחי אינשי אולפניה, אזל ליה בכי לבי עולמין, מדהוה בכי סגי אתחמי ליה בחלמיה, ואמר ליה כד תהא רמי בי תלתא קלי אנא אתי. אזל ההוא תלמידא לגבי פתר חילמייא ותני ליה עובדא, אמר ליה אמור פירקך תלת זימנין והוא אתי לך, ועבד כן, וכן הוה ליה. (שם שם יג)

...שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה, רבי ישמעאל ורבי עקיבא, רבי ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך למוד בזקנותך, שאין אתה יודע אי זו תורה מתקיימת, אם של נערותך, אם של זקנותך, ואם שניהם כאחד טובים. רבי עקיבא אומר, י"ב אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס, וכולן מתו בחיי בין פסח לעצרת, ובסוף העמידו לי ז', ואלו הן, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי יוחנן הסנדלר, אמר לו הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה... (שם יא י)

ויזכר את ימי החושך והרעה, כי הרבה יחיו וגו', תורה שאדם למד בעולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח. (שם שם יב)

דבר אחר שמח בחור בילדותך, רבי יודן ורבי פנחס, רבי יודן אומר בילדותך בתורתך שלמדת בילדותך, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, זו המשנה, והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך, זה התלמוד, ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט, אלו מצוות ומעשים טובים. רבי פנחס אומר, שמח בחור בילדותך, מי גרם לך להבחר בזקנותך, תורה שלמדת בילדותך, ואם נבחרת בזקנותך, אל תפליג עצמך בדברי תורה, אלא והלך בדרכי לבך, זה התלמוד שלמדת מרבך... (שם שם יד)

בעלי אסופות, אימתי דברי תורה נאמרין כתקונן, בשעה שבעליהן שומעין אותן באסופות, מנין אתה אומר שאם שמע מפי אדם קטן שבישראל שיהא עליו כשומע מפי חכם, תלמוד לומר אשר אנכי מצוך היום, ולא כשמעו מפי חכם, אלא מפי חכמים, שנאמר דברי חכמים כדרבנות, ולא כשמעו מפי חכמים, אלא כמפי סנהדרין, שנאמר אספה לי שבעים איש (במדבר י"א), ולא כשומע מפי סנהדרין, אלא כשומע מפי משה, שנאמר נתנו מרועה אחד, זה משה, ולא כשומע מרועה משה, אלא כמפי הקב"ה, שנאמר מרועה אחד, ואין רועה אחד אלא הקב"ה, שנאמר רועה ישראל האזינה... (שם יב יב)

אם תבקשנה ככסף וגו', אם אתה מחפש דברי תורה כמטמונים הללו, אין הקב"ה מקפח שכרך, משל לאדם אם מאבד סלע או בילרין בתוך ביתו הוא מדליק כמה נרות, כמה פתילות , עד שיעמוד עליהם, והרי דברים קל וחומר, מה אלו שהם חיי שעה של עולם הזה, אדם מדליק כמה נרות וכמה פתילות עד שיעמוד עליהם וימצאם, דברי תורה שהם חיי העולם הזה והעולם הבא, אין אתה צריך לחפש אחריהם כמטמונים הללו, הוי אם תבקשנה ככסף וגו'. אמר רבי אלעזר מימי לא קדמני אדם לבית המדרש, ולא הנחתי שם אדם ויצאתי, פעם אחת השכמתי ומצאתי הזבלים והתבנים, ואמרתי אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה', אנחנו לא נזבלים ולא נתבנים אפילו כזבלים... ויבא ירושלים ויעמד לפני ארון ברית ה', ויעל עולות ויעש שלמים ויעש משתה לכל עבדיו, אמר רבי אלעזר מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה, אמר רבי יודן ללמדם שכל מי שמלמד תורה ברבים זוכה ששורה עליו רוח הקודש, שכך עשה שלמה שלמד ושרתה עליו רוח הקדש, ואמר שלשה ספרים, משלי וקהלת ושיר השירים. (שיר א ט)

רבי יודן בשם רבי יודא ברבי סימון, ורבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אומר בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלקיך נתקע תלמוד תורה בלבם, והיו למדין ולא היו משכחין, באו אצל משה ואומרים משה רבינו, תעשה את פרוזביון שליח בינותינו, שנאמר (שמות כ') דבר אתה עמנו ונשמעה, ועתה למה נמות, ומה הנייה יש באבדה שלנו, חזרו להיות למדים ושוכחים, אמרו מה משה רבינו בשר ודם עובר, אף תלמודו עובר, מיד חזרו באו אל משה, אמרו לו, משה רבינו, לוואי יגלה לנו פעם שניה, לוואי ישקני מנשיקות פיהו, לוואי יתקע תלמוד תורה בלבנו כמות שהיה, אמר להם אין זה עכשיו, לעתיד לבא הוא, שנאמר (ירמיה ל"א) נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה... (שם שם טו)

...ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשות נחלים נחלים, כך תורה אדם לומד ב' הלכות היום וב' למחר, עד שנעשה כנחל נובע, מה מים אם אין אדם צמא אינה עריבה בגופו, כך התורה, אם אין אדם עיף בה אינה עריבה בגופו. מה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו, ומה מים אין מתקיימין בכלי כסף וזהב אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקיימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס, ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן השיקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד דבר אחד פסוק אחד, ואפילו אות אחת. ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן סוף שהוא מתבלע... אי מה המים אין משמחין את הלב יכול אף דברי תורה כן, תלמוד לומר יין, מה יין משמח את הלב, דכתיב (תהלים ק"ד) ויין ישמח לבב אנוש, כך דברי תורה משמחין הלב, שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב... (שם שם יט, וראה עוד ערך תורה)

דבר אחר נאוו לחייך בתורים אלו סופרים ומשנים מלמדי תינוקות באמונה, צוארך בחרוזים אלו התינוקות, דבר אחר נאוו לחייך בתורים אלו הרבנין, צוארך בחרוזים אלו התלמידים שחוזרין צואריהם לשמע דברי תורה מפיהם, כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו. דבר אחר נאוו לחייך בתורים בשעה שמייללין ההלכה אלו עם אלו, כגון רבי אבא בר קומי וחביריו, צוארך בחרוזים בשעה שהיו חורזים בדברי תורה ומדברי תורה לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מתלהטת סביבותיהם, והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני... (שם שם נב)

...דבר אחר סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו ההגדות, שריחן וטעמן כתפוחים... אמר רבי יצחק לשעבר היתה התורה כלל והיו מבקשין לשמע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמע דבר מקרא ודבר אגדה, אמר רבי לוי, לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמע דבר משנה והלכה ותלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה, וביותר שהן חולים מן השעבוד, אין מבקשין לשמע אלא דברי ברכות ונחמות. (שם ב יד)

...והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא מבקש ה', מכאן למדנו שכל מי שמקבל פני חברים כאילו מקבל פני שכינה, ואתם אחינו רבותינו גדולי התורה מי שנצטער בכם עשרה מיל או עשרים או שלשים או ארבעים כדי לשמע דברי תורה, על אחת כמה וכמה שאין הקב"ה מקפח שכרכם בזה ובבא... (שם שם טז)

רבי אליעזר ברבי שמעון ורבי יוסי ברבי חנינא ורבנין, רבי אליעזר אומר כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן כסולת זו שצפה על גבי נפה, נוח לו שלא אמרן... (שם ד כב, וראה שם עוד)

דבר אחר קווצותיו תלתלים, רבי עזריה אומר אפילו דברים שאתה רואה אותם שהם קוצים בתורה הן קוצי קוצים, רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים תילי תילים הן, במי הן מתקיימות, שחורות כעורב, במי שהוא משכים ומעריב בהן, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אומר אין רינה של תורה אלא בלילה... (שם ה ז)

על אפיקי מים, שהם אפיקים על מימיהם של תורה, דאמר רבי חמא בר עוקבא דברי תורה מגבירין הם לכל מי שהוא עוסק בם כל צרכן, רוחצות בחלב, אלו ההלכות שהן רוחצין אותן בשנים עד שעושין אותה נקיים כחלב, יושבות על מלאת, מלאתה של תורה... אמר רבי תנחומא על מלאת, זה ממלא מקצת דבר וזה ממלא מקצת דבר, עד שתהא הלכה יוצאת כמין לבנון, דאמר רבי תנחומא זה מלחים מקצת דבר, וזה מלחים מקצת דבר, עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים. (שם שם י)

רבי יוחנן הוה מטייל וסליק מטבריה לציפורין והוה רבי חייא בר אבא סמך ליה, מטון חד בית חקלא, אמר רבי יוחנן הדין בית חקלא הות דידי וזבינתיה בגין מלעי באורייתא... שרי רבי חייא בר אבא בכי, אמר ליה מה את בכי, אמר ליה בכי אנא דלא שבקת לסיבותך כלום, אמר ליה חייא בני ונקלה זו בעיניך מה שעשיתי, שמכרתי דבר שניתן לששה ימים, שנאמר כי ששת ימים עשה ה' (שמות כ'), אבל התורה ניתנה לארבעים יום... כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, שאהב רבי יוחנן את התורה, בוז יבוזו לו... (שם ח ז)

האלף לך שלמה, רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן הרב נוטל אלף, ותלמיד נוטל שכר מאתים, מה טעם האלף לך שלמה. רבי אלכסנדרי אומר אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שישלימנו לאחרים. מה טעם האלף לך שלמה. רבי חייא בריה דרב אדא דיפו אמר, הלומד תורה בצער נוטל אלף, שלא בצער מאתים נוטל בשכרו, ממי את למד, משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי, שבטו של נפתלי על ידי שהיו עוסקים ולומדים תורה בצער נטלו שכר אלף, הדא הוא דכתיב (דברי הימים א' י"ב) ומנפתלי שרים אלף, אבל שבטו של יששכר על ידי שהיו למדין תורה שלא בצער נטלו שכר מאתים, שנאמר (שם) ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. רבי יודן בשם רבי בון אמר, הלומד תורה שלא במקומו נוטל שכר אלף ובמקומו נוטל שכר מאתים וממי את למד, משבטו של יששכר ומשבטו של נפתלי... (שם שם יד)

...אך אף אל פי שישראל עוסקים במלאכתן כל ששת הימים, ביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת וקורין קריאת שמע ועוברין לפני התיבה וקורין בתורה ומפטירין בנביא, והקב"ה אומר להם, בני, הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים, ואין חברים אלא מלאכי השרת, ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה ולא תקנאו זה את זה, ולא תחרחרו זה עם זה, ולא תביישו זה לזה, שלא יאמרו מלאכי השרת לפניו, רבונו של עולם, תורה שנתת להם לישראל אינן עוסקים בה, והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם, ואתם מקיימים אותה בשלום... (שם שם טו)

דבר אחר היושבת בגנים חברים, רבי ירמיה בשם רבי חייא רבה, שני חברים שהיו עסוקים בדבר הלכה ונכבשין זה לזה בהלכה, עליהם הכתוב אומר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע, ואין דבור אלא לשון נחת, שנאמר (תהלים מ"ז) ידבר עמים תחתנו, ולא עוד אלא שאם טעו הקב"ה מחזיר להם טעותן, מאי טעמא ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, וישמע להם ויכתב שהוא כותב על לבם, הדא מה דכתיב (ירמיה ל"א) ועל לוח לבם אכתבנה, ספר זכרון לפניו, שהוא מזכירה להם... (שם שם טז)

מדרש תנחומא:

...וכתיב לא תמצא בארץ החיים (איוב כ"ח), וכי בארץ המתים תמצא, אלא שלא תמצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם, תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה, אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל, וכך דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבעל פה... וזו היא תורה שבעל פה שהיא קשה ללמוד, ויש בה צער גדול, שהיא משולה לחושך, שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט'), אלו בעלי התלמוד, שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והיתר בטמא ובטהור... אור גדול, אור שנברא ביום הראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה, שבזכותן העולם עומד, שנאמר (ירמיה נ"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי... ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל, שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה, ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות ונושאין ונותנין במלחמתה של תורה, עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמיתה, ומביאין ראיה מן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד, כדי שלא יכשלו ישראל בדברי תורה... (נח ג)

ואת יהודה שלח לפניו, להתקין לו בית תלמוד שיהא מורה שם הוראה שיהא מלמד את השבטים, תדע לך שהוא כן, כיון שהלך יוסף מאצלו היה יודע באיזה פרק פירש ממנו, שהיה משנה אותו. כיון שבאו אחי יוסף ואמרו לו עוד יוסף חי, ויפג לבו כי לא האמין להם, נזכר יעקב באיזה פרק פירש ממנו, ואמר בלבו יודע אני שבפרק עגלה ערופה פירש יוסף ממני, ואמר להן יתן לכם סימן באיזה פרק פירש ממני, ואף יוסף נזכר באיזה פרק פירש מאביו, מה עשה יוסף נתן להם עגלות, כיון שראה יעקב את העגלות, מיד ותחי רוח יעקב אביהם, ללמדם שבכל מקום שהיה הולך היה עוסק בתורה כשם שעשו אבותיו... ומהיכן למד אברהם את התורה, רבי שמעון בן יוחי אומר נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעים תורה, שנאמר אף לילות יסרוני כליותי (תהלים ט"ז). רבי לוי אמר מעצמו למד את התורה, שנאמר (משלי י"ד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב, והיה מלמד לבניו תורה, שנאמר (בראשית י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה. אמר לו הקב"ה אתה למדת בנים תורה בעולם הזה, אבל לעולם הבא אני מלמדם תורה, שנאמר (ישעיה נ"ד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. (ויגש יא)

כשם שנושאין ונותנין בהלכה למטן, כך נושאין ונותנין בהלכה למעלן, והכל במשפט, שנאמר אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (דניאל י'), והקב"ה נושא ונותן במשפט, ואומר היאך יצא משפט פלוני... (שמות יח)

וידבר אלקים אל משה, זה שאמר הכתוב כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה (קהלת ז') כשהחכם מתעסק בדברים הרבה, מערבבין אותו מן החכמה, ויאבד את לב מתנה, מן התורה שנתנה מתנה בלבו של אדם, כי העושק יהולל חכם, חכם המתעסק בצרכי צבור משכחין תלמודו, אמר רבי יהושע בן לוי ששים הלכות למדנו רבי יהודה בן פדיא בחרישת הקבר, וכלן נשתכחו ממני, בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור, הוי כי העושק יהולל חכם. (וארא ה)

דבר אחר וידבר אלקים, זה שאמר הכתוב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, (איוב כ"ה), ואחרי כן ויאמר לאדם, למדך התורה שאם תהיה בן תורה לא תהא רוחך גסה לומר דבר לפני הצבור עד שתפשוט אותה בינך ובין עצמך שנים שלשה פעמים... (יתרו טו)

...אמר לו עקילס נתת לאסטרטלירוס אנונה, אלא אם כן נטל זינו שלו, כך לעולם אם אין אדם נימול אינו יכול ללמד תורה, שנאמר מגיד דבריו ליעקב, למי שהוא מל ביעקב... (משפטים ה)

כד פתח רבי תנחומא בר אבא מתוקה שנת העובד אם מעט יאכל, והשבע לעשיר אינו מניח לו לישון (קהלת ה') אמרו לו לשלמה, אלו אחר אמר הפסוק הזה היינו שוחקין עליו, אתה שכתוב בך ויחכם מכל האדם, תאמר מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל, אין הדבר כך, שכל מי שהוא רעב, אכל קמעה שנתו נודדת ממנו, אכל הרבה שנתו מתוקה, אמר להם איני מדבר אלא בצדיקים ובעמלי תורה. כיצד, אדם שכל שנותיו שלשים שנה ומעשר שנים ואילך הוא עמל בתורה ובמצוות, ומת לשלשים שנה, ואדם אחד חיה פ' שנה, ומעשר שנים ואילך עמל בתורה ובמצוות עד שמת, את אומר הואיל ולא יגע הראשון אלא עשרים שנה בתורה, וזה שיגע שבעים שנה שהקב"ה מרבה לזה שכר יותר ממי שעסק בתורה עשרים שנה, לפיכך אני אומר אם מעט אם הרבה יאכל, שיכול בן עשרים שנה לומר לפני הקב"ה, אלולי שסלקתני מן העולם בחצי ימי הייתי מאריך שנים ומרבה בתורה ובמצוות... (תשא ג, וראה שם עוד)

ומשה יקח את האהל וגו', הרחק, רבי יצחק אמר מיל, כענין שנאמר (יהושע ג') אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה, והיה כל מבקש ה' יצא, מכאן שצריך אדם לטלטל עצמו לילך ללמוד... (שם כז)

...ולכך נמשלה התורה למים, שנאמר (ישעיה נ"ה) הוי כל צמא לכו למים, כשם שאין אדם מתבייש לומר לחברו השקיני מים, כך לא יתבייש לומר לקטן ממנו למדני תורה, למדני דבר זה, וכשם שהמים כל הרוצה לשתות ישתה בלא מחיר, כך כל הרוצה ללמוד תורה לומד בלא מחיר ובלא כסף, שנאמר (שם) לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר, ולמה נתנה התורה במדבר, לומר מה המדבר מופקר לכל בני אדם, אף דברי תורה מופקרין לכל מי שירצה ללמוד, שלא יהא אדם אומר אני בן תורה, ותורה נתונה לי ולאבותי, ואתה ואבותיך לא הייתם בני תורה, אלא אבותיך גרים היו, לכך כתיב (דברים ל"ג) מורשה קהלת יעקב, לכל מי שמתקהל ביעקב, אפילו הגרים שעוסקים בתורה שקולים הם ככהן גדול... (ויקהל ח)

למה אמר זאת תורת העולה, ירצה לומר קריאת התורה, ראו כמה חביבה קריאת התורה לפני הקב"ה, כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמד תורה לעצמו ולבניו, שנאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר, כלומר שיאמרו לבני ישראל ויתעסקו בקריאת העולה, שאף על פי שמקריבין עולה עוסקין היו בקריאתה, כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה. וכן אמר רבי שמואל בר אבא, אמר הקב"ה לישראל, אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות, אלא הזהרו לקרות בהן לשנות בהן, ואם תעסקו בהן אני מעלה עליכם כאילו בקרבנות אתם עוסקים... ודע שכן הוא, אמר רבי אסיא למה הם מתחילים התינוקות של בית רבן ללמוד בספר ויקרא, לא מפני שכל הקרבנות כתובים בו, ומפני שהם טהורים עד עכשיו, ואינם יודעים מהו טעם חטא ועוון, לפיכך אמר הקב"ה שיהו מתחילין תחלה בסדר הקרבנות, יבואו טהורים ויתעסקו במעשה טהורים, לפיכך אני מעלה עליהם כאילו הם עומדים ומקריבים לפני הקרבנות, והודיעך שאף על פי שחרב בית המקדש ואין קרבן נוהג, אילולי התינוקות שקורין בסדר הקרבנות לא היה העולם עומד, לפיכך אמר הקב"ה לישראל, בני, אף על פי שחרב בית המקדש ובטלו הקרבנות, ואין קרבן עולה נוהג, אם אתם עוסקים וקורים בפרשת עולה ושונין בפרשת קרבנות, מעלה אני עליכם כאילו אתם מקריבים קרבן עולה לפני, שנאמר וזאת תורת העולה, כלומר כמי שהוא עוסק בתורת העולה, זוכה לחיי העולם הבא... (צו יד)

צפה הקב"ה שבית המקדש עתיד ליחרב, ואמר הקב"ה לישראל, כל זמן שבית המקדש קיים ואתם מקריבין קרבנות לתוכו מתכפר עליכם, ובזמן שאין בית המקדש קיים, במה מתכפר עליכם, התעסקו בדברי תורה, שהן משולין כקרבנות והם מכפרין עליכם, שנאמר זה הדבר. בכל הקרבנות נמשלו דברי תורה, מקריבין יין נסך על גבי המזבח, שנאמר (במדבר ט"ו) ויין לנסך רביעית ההין, נמשלו דברי תורה ליין, (משלי ט') ושתו יין מסכתי...(אחרי י)

אם בחוקותי תלכו, זה שאמר הכתוב (משלי א') חכמות בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה, שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן ברבי אלעזר שהיה עומד בשוק, אמר לו שנה לי פרק אחד, אמר לו לך לבית הלמוד ואני אשנה לך שם, אמר לו רבינו לא כך למדתנו חכמות בחוץ תרונה, אמר ליה יודע אתה לקרות, ואין אתה יודע לשנות, מהו חכמות בחוץ תרונה, בחוצה של תורה, אמר לו המרגלית היכן נמכרת היא, לא בחוץ, אבנים טובות ומרגליות היכן הן נמכרות, לא במקום הידוע, אין מוליכין אותן לא לבעלי ירקות ובצלים ושומים, אלא במקום סוחרים, אלא לא בחוץ, כך התורה בחוץ היא נאמרת שנאמר חכמות בחוץ תרונה ברחובות, מהו ברחובות, במקום מרחיבין, והיכן מרחיבין לה, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות... (בחוקותי ג)

הביאני אל בית היין, אמר רבי חנניא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג, והתינוקות הולכין לבית הספר ומראין את ההזכרה באצבעותיהן, אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה, אפילו אדם יושב ועוסק בתורה, מתורה לתורה, ומהלכה להלכה ומפסוק לפסוק, אמר הקב"ה אהבה חביב הוא עלי ודגלו עלי אהבה. (במדבר י)

...אמר רבי ירמיה בר אבא בשם רבי יוחנן כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עליו הכתוב אומר אל תגזול דל כי דל הוא, וצריך אדם כשהוא שומע דבר לומר אותו בשם אומרו, אפילו משלישי הלכה ששנו רבותינו... (שם כב)

..דבר אחר מה הדרבן הזה מכוון את הפרה לחרוש לשוות את התלמים, אף דברי תורה מכוונים את לומדיהם לומר על דבר האיסור אסור, ועל המותר מותר, ומראין פנים והוראות מן התורה. דברי חכמים כדרבנות, ג' שמות נקראו לו, דרבן, מלמד, מרדע, למה נקרא שמו מלמד, שהוא מלמד את הפרה לחרוש, מרדע שמורה דעה לפרה לחרוש, דרבן שהוא דר אצל הפרה לתת לה בינה לחרוש. ולכך נמשלו דברי תורה לדרבן, שהורה דעה ובינה לבני אדם, ואם תאמר כשם שהדרבן מטלטל כך דברי תורה מטלטלין, תלמוד לומר כמסמרות נטועים בעלי אסופות, מהו בעלי אסופות, אימתי הן נטועים באדם, בזמן שבעליהן נאספין מהם, כל זמן שרבו קיים הוא היה שואלו, מת רבו הרי יגע ביום ובלילה לקיים תלמודו, שאין לו למי הוא שואל, לכך נאמר בעלי אסופות, וכמסמרות נטועים, מכאן אמרו חז"ל אסור לקרות בספרים החיצוניים, שכתוב נטועים, אלו הסנהדרין... (בהעלותך טו)

...אמר לו הקב"ה נוצר תאנה יאכל פריה, (משלי כ"ז), בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע ששמשך כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד את שכרו, שנאמר קח לך את יהושע בן נון, למה נמשלה תורה לתאנה, שרוב האילנות הזית והגפן והתמרה נלקטין כאחד, והתאנה נלקטה מעט מעט, וכך התורה היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשתים... (פנחס יא)

...אמר הקב"ה בעולם הזה על ידי יצר הרע היו למדין ומשתכחין, אבל לעולם הבא אני עוקר יצר הרע מכם, ואינכם משתכחים, שנאמר (יחזקאל ל"ו) והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ולא עוד, אלא שאינכם צריכים לאדם שילמדם, שנאמר (ירמיה ל"א) ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. (עקב יא)

ראה אנכי, זה שאמר הכתוב ולעם הזה תאמר כה אמר ה' הנני נותן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות (ירמיה כ"א), וכתיב (תהלים ע"ה) משכיל לאסף האזינה עמי תורתי הטו אזנכם לאמרי פי, וכתיב (דברים ד') רק השמר לך ושמור וגו', וכתיב (שם) יום אשר עמדת וגו', ללמדך שכל מי שמתבטל מן התורה כאילו כופר בהקב"ה, שלא נתן תורה לישראל אלא כדי שיעסקו בה יומם ולילה, שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה... וכל העוסק בתורה ומקיימה, כאילו קבלה מהר סיני, לפיכך כתיב בה והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך ליה יום אשר עמדת וגו', דבר אחר האזינה עמי תורתי, זה שאמר הכתוב לב חכם ישכיל פיהו, ועל שפתיו וכו' (משלי ט"ז), כשישראל חוטאין נמנעין מכל טוב, וכשזוכין מן טוב מוסיפין תורה. (ראה א)

הסכת ושמע, מהו הסכת ושמע, הס ואחרי כן כתת, אמר להן משה לישראל עשו עצמכם כתות כתות והטו לבבכם לשמע דברי תורה, דבר אחר אמר להם כתתו לבבכם ונפשכם לשמע דברי תורה. (תבא ב)

...ואמר רב אחא והחכמה מאין תמצא (איוב כ"ח) מהו מאין, מאותן שעושין עצמן כאין, ומה (תהלים י"ט) ומתוקים מדבש ונופת צופים, מה הדבש אינו מזוהם, כך התורה אינה מזוהמת, שנאמר (משלי ה') בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועקש, ונמשלה תורה לשמן, מה השמן מביא אורה לכל העולם, כך התורה אורה לעולם, ומה השמן הזה נכתש וכל מה שנכתש הוא משובח, כך התורה כל מי שהוא נוגע בה הוא משובח לבעליה. את מוצא כל המשקין אתה יכול לזייפן וליתן לתוכן משקין אחרים, אבל השמן הזה אתה נותנו בכל משקה שירצה והוא עולה למעלה, כך ישראל, אפילו כשהן נתונים בתחתונה, הרי הם כשמן הזה שהיא נתונה למעלה, שנאמר ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ. (שם ג)

דבר אחר, אם שמעת בעולם הזה תשמע לעולם הבא מפי הקב"ה, אמר רבי יונה אביו של רבי מנא בשם רבי לוי, שאמר בשם רבי אבא, לא היתה התורה צריכה להנתן לישראל בעולם הזה, למה שהכל עתידין להיות למדין תורה מפי הקב"ה לעולם הבא, למה נתנה להם בעולם הזה, שכשישב הקב"ה ללמדם בעולם הבא, יהיו הכל יודעין באיזה פרשה הוא עסוק, לפיכך אם שמוע בעולם הזה, תשמע לעולם הבא מפי הקב"ה, דבר אחר אם זכיתה לשמע דברי תורה שנתנה בקולי קולות, תזכה לשמע אותו הקול שכתוב בו קול ששון וקול שמחה (ירמיה ג'). דבר אחר אם שמע תשמע, אם שמעת לקול רבך, סופך שאחרים שומעים לך, לשמור ולעשות, לא תהא למד אלא על מנת לעשות... (שם ד)

...ולמה נמשלה התורה למטר, לומר מה מטר משחקת אבנים שנאמר אבנים שחקו מים, אף התורה משחקת לב האבן, וזהו שאמרו רז"ל אם אבן הוא נמוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ. לכך אין טוב לאדם כי אם להמית עצמו על דברי תורה ולעסוק בה תמיד יומם ולילה, וזהו שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, וזהו שאמרו אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמן... ומה המטר יורד מעט מעט, כך התורה תחלה קורא אבג"ד במנין קטן, ולבסוף עולה למנין גדול קרש"ת, כך מתחילין ואחר כך עומד על התורה ודקדוקיה. (האזינו ג)

...אמר רבי יוחנן כל מי שרוצה לעסוק בתורה יראה עצמו כאילו עומד באש, לכך נאמר אש דת למו, אף חובב עמים, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, שני עולין אתה מטיל על בניך, עול תורה ועול שעבוד גלויות, אמר לו הקב"ה כל קדושיו בידך, כל העוסק בתורה נצול משעבוד גליות, וכל קדושיו בידך והם תוכו לרגליך, תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ומכתתין את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, ופורקין מעצמם עול גליות. דבר אחר והם תוכו לרגליך, אף על פי שהן לוקין בהליכתן, אין זזין ממשכנותיך, אלא ישא מדברותיך, שכר מריבה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה. תורה צוה לנו משה וגו', מהו מורשה, ירושה היא לקהלת יעקב, שכל העוסק בה לשמה זוכה לנחלת יעקב, שנאמר (ישעיה נ"א) אז תתענג על ה' וגו', והאכלתיך נחלת יעקב אביך. (ברכה ה)

מדרש תנחומא הקדום:

דבר אחר בהתהלכך תנחה אותך, בשעה שאדם יגע בתורה בחייו, בשכבך תשמור עליך, שהיא משמרת אותו מרימה ותולעה, והקיצותה היא תשיחך, לעתיד כשיעמדו הכל בדין היא סניגורין שלו ומלמדת עליו זכות. (ויצא ב)

דבר אחר בכל עצב יהיה מותר, מדבר בעמלי תורה, כל מה שיצטער אדם עצמו יותר מן חבירו בתורה, יהא מותר ויתרון יש לו, ודבר שפתים אך למחסור, מה שהוא חושך את שפתיו שלא יגע בתורה אך למחסור. מעשה בתלמיד אחד שהיה וותיק ורבי אלעזר בן יעקב שמו, היה רגיל בתלמודו, ראה מה היה רגיל בתלמודו, עד שהוא מזיע במרחץ, היה עומד על עמדו ועובר על תלמודו, בשביל שלא היה יודע בשפתיו חלה ושכח תלמודו, מי גרם לו, על ידי שלא היה יודע בשפתיו חלה ושכח תלמודו, לכך נאמר ודבר שפתים אך למחסור. (מקץ ב)

ויאמר אם שמע תשמע, רצה אדם לשמע מצוה אחת שומע הרבה, רבי שמעון בן אלעזר אומר כל הרוצה לשמע משמיעין אותו. לקול ה' אלקיך, מכאן אתה למד, כל השומע מפי תלמיד חכם כשומע מפי הגבורה. (בשלח יט)

מסכת סופרים:

...אבל אמרו נמשלה המקרא כמים, והמשנה כיין, והש"ס כקונדיטון, אי אפשר לעולם בלא מים ואי אפשר לעולם בלא יין, ואי אפשר לעולם בלא קונדיטון, ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן, כך אי אפשר לעולם בלא מקרא ובלא משנה ואי אפשר לעולם בלא הש"ס. ועוד נמשלה התורה כמלח והמשנה כפילפלין והש"ס כבשמים, ואי אפשר לעולם בלא מלח, ואי אפשר לעולם בלא פילפלין, ואי אפשר לעולם בלא בשמים, ואיש עשיר מתכלכל בשלשתן... אבל אשרי אדם שיש עמלו בהש"ס, ולא שיהא דולג במקרא ובמשנה ויבא להש"ס על מנת שילמד מקרא ומשנה ויבא להש"ס, על זה נאמר (משלי י"ח) הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה במשכיתו. (פרק טו ה)

מסכת שמחות:

אין מבטלין תלמוד תורה עד שתצא נשמתו של מת. וכשהיה רבי שמעון בנו של רבי עקיבא חולה לא ביטל בית מדרשו, אלא פקדו ביד שלוחו, בא הראשון ואמר לו נטען, אמר להם שאלו, עד שבא השני ואמר לו הכביד, החזירן לתלמוד תורה, בא השלישי אמר לו גוסס, אמר להם שאלו, בא הרביעי ואמר לו השלים, עמד וחלץ תפילין וקרע בגדיו, ואמר להם אחינו ישראל שמעו, עד כאן היינו חייבים בתלמוד תורה, מכאן ואילך אנו חייבין בכבודו של מת... (שמחות פרק ח, וראה שם עוד)

מסכת כלה:

אם חפץ אתה ללמוד, אל תאמר על מה שלא שמעתי שמעתי, ואם שאלך דבר ואי אתה בקי בו, אל תבוש לומר איני יודע, ואם שנו לך דבר ולא שמעת מנא לן, דכתיב ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש מלשאול למפיבושת איך אעשה אסור או מותר... (פרק ד)

תנו רבנן מעשה ברבי מאיר שהלך למקום אחד, שאלו זקן אחד מהו שכתוב ריח ניחוח אשה לה', לא היה בידו, נכנס לבית המדרש ושאל, אמרו לו כאן בעוסקים לשמה, וכאן בעוסקים שלא לשמה... שכל מי שאינו תדיר בתלמוד תורה הרי זה נזוף. זהב זו תורה, וכן הוא אומר ואתן נזם על אפך, ואומר נזם זהב באף חזיר, זה שקרא לפרקים, אמר הקב"ה למה זו לפני חזיר, שהרי תורתי יפה אני נתתיה להגותה והוא אינו הוגה עד שמשכחה, ואומר והלוחות מעשה אלקים המה, ואומר וממתנה נחליאל... שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים, מאי נינהו אמר רבא מגופיה דקרא לאו שמעת מינה, נמתיק סוד, אמר לו דוד למה אתה יושב לבדך ועוסק בתורה, אין דברי תורה מתקיימין אלא בחברים, בסוד, מה סוד, הפר מחשבות... כך היא דרכה של תורה, חזייה דהוה מפנק נפשיה, אמר ליה לית לך לא תמצא בארץ החיים, לא תמצא תורה במי שמחיה עצמו עליה, אמר לו ההוא שנכנס לגוף, ואפילו האי נמי, אמר לו מי לא תניא שלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן... אמר ליה האי עינוי הוא, אמר ליה אין, דכתיב טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך... (שם פרק ח)

פסיקתא:

וכשנגלה הקב"ה על הר סיני ליתן תורה לישראל לא נראה להם אלא כזקן, שאין תורה נאה אלא מפי זקן, מה טעם, דכתיב בישישים חכמה ואורך ימים תבונה, וכן דניאל אומר חזה הויתי עד די כרסוון רמיו, ועתיק יומין יתיב... (פרק כא)

 

שוחר טוב:

רבי שמואל בר יצחק היה שותל עצמו מחבורה לחבורה כדי לקיים (תהלים קי"ט) מכל מלמדי השכלתי. (תהלים א)

דבר אחר אם נאמר נר למה נאמר אור, ואם נאמר אור למה נאמר נר, אמר דוד כשאני מתחיל בדברי תורה מעט, אני מתחיל בהם והם נובעים, וכשאני נכנס לתוכו נפתחים לי שערים הרבה, לכך נאמר נר לרגלי דבריך, ואחר כך אור לנתיבתי. (שם כז)

יחד עשיר ואביון, עשיר בתורה ואביון בתורה, כולן יורדין לגיהנם עשיר בתורה זה דואג ואחיתופל, לפי שלא שמרו את התורה ירדו לגיהנם, אף על פי שהן ראשי סנהדראות, ואביון בתורה, כל מי שיש סיפק בידו ללמוד ולא למד, לפיכך אמרו בני קרח, הואיל וכך היא מתן שכרה של תורה, פי ידבר חכמות, בחכמה של תורה, והגות לבי תבונות, בתבונה של תורה, אטה למשל אזני במשלה של תורה. (שם מט)

הודו לה' קראו בשמו, אמר רבי יוסי בר חלפתא לרבי ישמעאל בריה, אתה מבקש לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. (שם קה)

הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, מאי בלילות, אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה, מעלה אני עליהם כאילו עסוקים בעבודה... (שם קלד)

תני בשם רבי נתן סרס את המקרא, הפרו תורתך עת לעשות לה', רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון, העושה תורתו עתים מפר ברית, ומה טעמיה הפרו תורתך, אמר רבי אלעזר מה התינוק הזה מבקש לאכול בכל שעות היום, כך אדם צריך להיות יגע בתורה בכל שעות היום... אמר רבי יוסי בר רבי, אם נתיישבה תורתך בפיך אל תבוז עליה, כשם שהיה עושה אלקנה, שהיה מדריך את ישראל ומעלה אותן לשילה... (שמואל פרשה א)

דבר אחר חכמה ומוסר אוילים בזו, אם מוסר למה חכמה, ואם חכמה למה מוסר, אלא אם למד אדם תורה ויושב ומתעסק בהן כדי צורכו, הרי בידו חכמה ומוסר, ואם לאו הרי הן מתבוזזין ממנו ונקרא אויל. תמן תנינן מתוך שאינו עמל בהן סופו להיות מבקש ראש הפרק ראש המסכת ראש הפרשה ואינו יודע אפילו פסוק אחד, ועליו הוא אומר (משלי י"ד) על שדה איש עצל עברתי וגו', והנה עלה קמשונים, ומתוך שאינו עמל בהן, סופו להיות מטמא את הטהור ומטהר את הטמא, ועליו הוא אומר כסו פניו חרולים, ואם נתעסק בהן כדי צרכו הן מצהילין לו ומאירין פניו, כדכתיב (דניאל) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לפיכך אמר שלמה בחכמתו שמע בני מוסר אביך... (משלי פרשה א)

...מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, פעלת לחוסים בך נגד בני אדם (תהלים ל"א), אמר הקב"ה אני מודיע לאומות העולם לעתיד לבא אותה הטובה שאני מטיב לכם על מנת שתקשיבו לדברי תורה, דכתיב להקשיב לחכמה אזניך וגו'. כי אם לבינה תקרא אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אמר ריש לקיש אם אין אדם הולך אחר דברי תורה, הם אינן הולכין אחריו, משל לאדם שיש לו פרקמטיאות, אם אין אדם הולך אחריהן אינן באים אחריו, לפיכך אמר שלמה אם תבקשנה ככסף וגו', אלו דברי תורה שהן מחפשין ויורדין עד התהום, כך אם אדם מחפש אחריהן ימצאם, שלכך נאמר ודעת אלקים תמצא... (שם פרשה ב)

בני לחכמתי הקשיבה, הקשב לדברי תורה בשעה שאתה לומדן, לתבונתי הט אזנך, בשעה שאתה שומען ושמור מזמות ודעת שפתיך ינצורו, אם למדת על מנת לשמור, ואם שמעת על מנת לנצור. (שם פרשה ה)

דבר אחר חכמות בנתה ביתה, מהו, אלא אמר הקב"ה אם זכה אדם ולמד תורה וחכמה, חשוב לפני הקב"ה כמו שברא שמים וכאילו העמיד כל העולם כולו, חצבה עמודיה שבעה, אלו שבעה ארצות, אם זכה אדם ומקיימה נוחל שבע ארצות, אם לא קיים מתחלק לשבע ארצות... (שם פרשה ט)

דבר אחר לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה תלמיד חכם, שכל זמן שהוא מתעסק בתורה בחגים, אם נתעלם ממנו פרק אחד או דבר מתלמודו, אינו נפטר מן העולם עד שבאין מלאכי השרת וסודרין לפניו, בשביל שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבא... (שם פרשה י)

תנא דבי אליהו רבא:

...לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד, לפי שנאמר ואת כל אלה ידי עשתה וגו', ואל זה אביט על עני ונכה רוח וחרד על דברי (ישעיה ס"ו), מכאן אמרו שיקרא אדם שיהא תפוס בידו, כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה, בשעה שאומרים לו עמוד וערוך מקרא שקרית וערוך משנה ששנית, וכך הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל, ה' בקר תשמע קולי וגו'. (פרק א)

אדם השם עצמו כשור לעול וכחמור למשא, וישב ויהגה בכל היום בדברי תורה תמיד, מיד רוח הקודש שורה עליו ותורתו בתוך מעיו, שנאמר אשריכם זורעי על כל מים (ישעיה נ"ב), ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, על כל מים כיצד, קורא אדם תורה נביאים וכתובים, משנה הלכות ואגדות ומדרש, וירבה בישיבה וימעט בסחורה, מיד רוח הקודש בתוך מעיו ומלתו על לשונו, שנאמר רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני (שמואל ב' כ"ג), אשרי אדם שמשחק עצמו בדברי תורה ויושב וחורש בהם כבהמה שחורשת בשדה, אמר לו הקב"ה דברי תורה הראשונים והאחרונים שלך הם... (פרק ב)

קול ה' שובר ארזים, אלו בני אדם שהם פקחין בדברי העולם הזה, במשא ומתן ובכל מלאכות, ואין בהם דברי תורה, אינם משולים אלא כארז, מה ארז זה אינו מוציא פירות, כך כל מי שאין בו דברי תורה, נמשל הוא כארז... קול ה' יחיל מדבר וגו', חזר הקב"ה לרצות את ישראל, ואמר להם, בני, נשבע אני בכסא הכבוד שלי, שאפילו תינוק בבית רבו עוסק בתורה לשמי, שכרו מונח לפני, ובלבד שיהא שמור מן העבירה, אפילו אין בידו של אדם אלא דרך ארץ ומקרא בלבד, שכרו מונח לפני, ובלבד שיהא שמור מן העבירה ואפילו אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה, אלא משכים ומעריב לבית הכנסת ולבית המדרש וקורא קריאת שמע בעבור שמי הגדול, שכרו מונח לפני, ובלבד שיהא שמור מן העבירה... (שם)

דבר אחר על כן עלמות אהבוך, קרא אדם ולא שנה, עדיין בחוץ הוא עומד, שנה ולא קרא עדיין בחוץ הוא עומד, קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים דומה כמי שנתעלמה ממנו תורה, שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הוודעי וגו' (ירמיה ל"א). אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים, ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש תלמידי חכמים, אפילו מת או נהרג על התורה הרי הוא בשמחה לעולם בעולם הבא, לכך נאמר עלמות אהבוך... אשרי אדם שיש בידו דברי תורה ושמורין בידו, ויודע להשיב בהן תשובה במקומו, עליו הוא אומר מים עמוקים עצה בלב איש וגו'... (פרק ו)

...ולא אהרן בלבד, אלא כל תלמיד חכם המלמד תורה ברבים לישראל לשם שמים ואינו נושא פנים לעשיר ולעני, אלא מקרא הוא מקריא את כולם כאחת, ומשנה הוא שונה את כולם כאחת, מתוך כך הקב"ה מרחם עליו, ונותן בו חכמה ודיעה בינה והשכל, ונותן לו חלק עם הצדיקים אברהם יצחק ויעקב, ועליו הכתוב אומר (ישעיה נ"ג) מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים וגו'... 

...י"ד, ירבה אדם דברי תורה, שאין לך שכר גדול מהם. ט"ו, יהא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבית המדרש כדי שירבה חכמתו בידו... ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו (במדבר י"ט). ואומר חופר גומץ בו יפול (קהלת י'), מכאן אמרו אל ילמוד אדם תורה ברבים, אלא אם כן קרא תורה נביאים וכתובים ושנה משנה ומדרש, שנאמר (תהלים ק"ו) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, הרי הוא אומר (קהלת ז') ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעומת זה עשה האלקים... דבר אחר הנה מה טוב וגו' עשה אדם מעשים טובים בילדותו והזקין, וכופל את מעשיו לטובה, עליו הוא אומר הנה מה טוב וגו', דבר אחר קרא אדם תורה נביאים וכתובים בילדותו והזקין וכופל את מעשיו, ושנה משנה ומדרש הלכות ואגדות, עליו הוא אומר הנה מה טוב ומה נעים וגו'. דבר אחר אם האחד יושב ושונה עם חבירו, עליהן הוא אומר הנה מה טוב וגו'. דבר אחר שני אחים בבית אחד, וקורין ושונין זה עם זה ושמחים זה עם זה, ואוכלין ושותים זה עם זה, עליהן הוא אומר הנה מה טוב וגו', ועתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו, וצדיקים יושבים לפניו ויאמר להם אני הוא שנמסרתם למיתה עלי, ואני הוא שנהרגתם עלי, לכן תהיו אתם כמוני, מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך תהיו אתם חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים... (שם פרק יג)

משל משלו למה הדבר דומה, למלך שהביא עבדו דורון לפניו איפה של חטים, אם טחנה ולא בררה, הרי זה דבר מגונה, אם בררה ולא טחנה, הרי זה דבר מגונה, בררה וטחנה ולא הוציא ממנה סולת הרי זה מדה בינונית, אבל אבל אם בררה וטחנה והוציא ממנה סולת, הרי זה מדה שלמה. כך תלמידי חכמים דומים בעולם הזה בדברי תורה, קרא אדם ולא שימש תלמידי חכמים זו מדה בינונית, אבל אם קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש תלמידי חכמים זו מדה שלמה, לכך נאמר (ישעיה י"ח) בעת ההיא יובל שי לה' צב-אות וגו' כדי לעשות רצון אביהם שבשמים, כמו במנחה לפני המלך... (שם פרק יח)

נוכח פני ה', רבונו של עולם, ראה נא בענינו וריבה ריבנו ויעלה עלבוננו לפניך, מה שנעשה לנו בכל שעה ושעה, וזכור כמה בעלי בתים יש בהם בישראל שאין להם פרנסה, ועוסקים בתורה בכל יום תמיד, וזכור כמה עניים יש בהם בישראל שהעכו"ם מושכין את בשרם מעליהם ועוסקין בתורה בכל יום תמיד, וזכור כמה סומים יש בהם בישראל שאין להם מזונות, ונותנים ולומדים את בניהם תורה, זכור כמה נערים וקטנים יש בהם בישראל שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם, ועוסקים בתורה בכל יום תמיד... (שם פרק יט)

...כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים ירד משמי שמים העליונים ממקום כבודו וגדלו ושכן עם ישראל בשביל התורה שעשו. מכאן אמרו אפילו יש לו לאדם מאה בתים ומאה כרמים ומאה שדות, יניח הכל וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ולכל מקום שמחדשין בו תורה, שבשביל דבר זה יהא זוכה לכל מה שיחפוץ, וכן היה אומר דוד (תהלים קל"ב) אם אתן שנת לעיני וגו', ומתוך כך היה דוד זוכה לדברים גדולים, מכאן אמרו מי שיש לו תלמיד חכם בתוך ביתו וידוע במדתו ומפרנסו עם בני ביתו, ברכה נכנסת לו בתוך מעשי ידיו לעולם... (שם פרק כ)

דבר אחר, העטופים ברעב, אין רעב אלא בדברי תורה, שנאמר (עמוס ח') הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דבר ה' וגו', מכאן אמרו שיהא אדם לומד תורה באימה וביראה ברתת ובזיע, ויסתכל אדם בעצמו וידע מה יהיה לו אחר מיתה, לכן ישא עיניו ויסתכל אל השמים ויאמר מי ברא את הכוכבים והמזלות ברקיע... (שם פרק כא)

...עד שאני עומד ומדבר עם הזקן הזה בא אצלי תלמיד אחד שאינו בקי בהלכה, ואמר לי עוסק אני בדברי תורה, ומחמד ומתאוה ומצפה אני אם תורה תבא אלי ואין תורה באה אלי, אמרתי לו, בני, לא זכה האיש לדברי תורה אלא אם כן מוסר נפשו למיתה עליה לכבוד שמים, כשור הזה שמכניסין אותו לעול והוא מוסר עצמו על כבוד בעליו לעובדו... ואומר לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי י"ד), ואומר (ישעיה מ"א) העניים והאביונים מבקשים מים ואין וגו', אני ה' אענם. (פרק כב)

דבר אחר, הלא פרוס לרעב לחמך, אין רעב אלא הרעב מן דברי תורה, ואין לחם אלא דברי תורה, שנאמר (עמוס ח') הנה ימים באים נאם אד-ני אלקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמע את דבר ה' וגו', מכאן אמרו אם יש אדם שהוא מבין בדברי תורה, יפרנס מתורתו לאחרים, כדי שתרבה חכמתו לו, ומוסיפין לו עליה, וכל העושה כן אינו נמנע מן הטובה העתידה לבא על ישראל לימות בן דוד... אבל אם יש באדם דברי תורה, ואינו מפרנס מתורתו לאחרים, גורם רעה לעצמו, שבסוף חכמת תורתו מתמעטת בידו, ואין צריך לומר שאין מוסיפין לו עליו, ועליו הכתוב אומר (משלי י"א) מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר... (פרק כז)

דבר אחר למה נאמר שומר מה מלילה, אלא לפי שהקב"ה יושב ומשמר מי שיש בו דברי תורה לאמיתו, כגון חנניה מישאל ועזריה, מכאן אמרו אם עושה אדם שתים או שלש טובות מוסרין מלאך אחד לשומרו, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך, ואם קרא אדם תורה נביאים וכתובים מוסרין לו שני מלאכים לשומרו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך (תהלים צ"ב), אבל אם קרא אדם תורה ונביאים וכתובים ושנה משנה ולמד הלכות ואגדות ושמש תלמידי חכמים, אז הקב"ה משמרו בעצמו, משלו משל למה הדבר למלך שהיה מהלך בדרך במדבר ובנו עמו, כיון שהגיע לחמה עמד אביו מצד רוחה של חמה ועושה צל לבנו, כדי שלא יגיע לו חמה ושרב, וכן עושה הקב"ה לישראל... (פרק ל)

תנא דבי אליהו זוטא:

...ואף על פי שכל העולם כולו של הקב"ה, לא נטל הקב"ה חלק בעולמו אלא את ישראל בלבד, להודיע לבריות שכל מי שהוא עוסק בתורה מתוך הצער, ומכל שכן אם הוא עוסק גם כן בדרך ארץ עם התורה, ניתן לו הפירות בעולם הזה, והקרן שמורה לו לעולם הבא, ולפי שלא מצא הקב"ה בבני ישראל שעושים את התורה ואת המצוות מתוך הצער, כמו אותן שהיו בונין את הבית האחרון, שהיו מצערין את עצמן על התורה ועל המצוות, לפיכך נתן להם הקב"ה משנה שכר להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות... (פרק ב)

...מכאן אמרו, אפילו אם אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה, אלא הוא יושב וקורא כל היום הפסוק ואחות לוטן תמנע (בראשית ל"ו), אפילו הכי שכר תורה בידו. (שם)

...ומנין שהקב"ה היה מוצאן שהיו קורין ושונין ועוסקין בדרך ארץ, שנאמר (הושע י"א) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים, ואין ים אלא דברי תורה, שנאמר (קהלת א') כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא... ולא יאמר אדם לעצמו והלא כבר קריתי ושניתי עד היום הזה בטוב, שוב איני צריך ללמוד, אלא כך יאמר אדם בעצמו שלאחר שעת מיתה וישא את עיניו ויסתכל אל השמים ויאמר מי ברא אלה... כך תשכים ותעריב לדברי תורה לעשות רצון בוראך בכל יום ויום תמיד, שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, ויסתכל אדם בעצמו וידע שדברי תורה הן משולים במים ובלחם, וכי מה ענין תורה אצל לחם ומים, אלא ללמדך שכשם שאי אפשר לו לאדם להיות בלא לחם ומים אפילו יום אחד, כך אי אפשר לו לאדם להיות בלא תורה אפילו שעה אחת, שנאמר (יהושע א') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה וגו'. והלא דברים קל וחומר, ומה יהושע בן נון שהיה עוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו, אפילו הכי כתיב בו לא ימוש ספר התורה וגו', שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. וידע שבדברי תורה נמשלו ביין ובחלב, שנאמר (בראשית מ"ט) חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב, אמר הפסוק שיותר טוב יין לבן שנים יותר מן החלב לתינוק, מה חלב זה מגדל את התינוק והיין הוא נותן קורת רוח אל הזקנים, ומשמח את לבו ומשיב את נפשו ומאיר את עיניו, אף כך בדברי תורה, היא מגדלת את לומדיה, ונותנין קורת רוח למי שעמל בהן ומשמחין את לבו ומאירין את עיניו... (שם פרק יג)

פעם אחת הייתי מהלך ממקום למקום ומצאני אדם אחד שלא היה בו לא מקרא ולא משנה, והיה מתלוצץ ומלעיג בדברים ובא כנגדי. ואמרתי לו, בני, מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום הדין, ואמר לי, רבי, יש לי דברים שאני משיבו, בינה ודעת לא נתנו לי מן השמים שאקרא ואשנה. ואמרתי לו, בני מה מלאכתך, ואמר לי ציד אני. ואמרתי לו, בני, מי למדך, ואמר לך שתביא פשתן ותארגהו מצודות ותשליכהו לים ותעלה הדגים מן הים, ואמר לי, רבי בזה נתנו לי בינה ודעה מן השמים, ואמרתי לו ומה להביא פשתן ולארוג מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן הים נתנו לך בינה ודעה מן השמים, ולדברי תורה שכתוב בה (דברים ל') כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים, מיד היה מרים קולו ובוכה ומתאנח, ואמרתי לו, בני, אל ירע לך, אלא כל שאר בני אדם באי עולם הן משיבין תשובה זו על אותו ענין שהם עוסקין בו, אבל מעשיהן מוכיחין עליהן... ולא יהא אדם קורא ושונה ויראת שמים אין לו, שנאמר (תהלים ק"א) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם וגו'... ואומר ה' אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר, יעיר בבקר בבקר יעיר לי אוזן לשמע כלמודים, הא למדת שאין דברי תורה נבלעים בלב האדם אלא במי שהוא עיף להם. וכך היתה רוח הקודש מבשרת את התלמידי חכמים ואומרת להם, בני, אף על פי שנתתי לכם הרבה טובה בעולם הזה, ואין צריך לומר לימות בן דוד ולעולם הבא שיהיה לכם שכר גדול וכפול ומכופל, אל תזלזלו בדברי תורה, ולא תרבו באכילה ובשתיה ובשינה, שנאמר (זכריה ט') שובו לבצרון אסירי התקוה... (פרק יד)

מעשה בתינוק אחד שלמדו אביו ספר בראשית, פעם אחת עלה הקיסר לאותה מדינה ונשבה אותו התינוק וספרו עמו, וחבשוהו בבית האסורים וספרו עמו, והכניסו ספרו לגנזי הקיסר. פעם אחת נטרפה דעתו של הקיסר, אמר להם הביאו לי ספר הזכרונות, הלכו לגנזי הקיסר ומצאו הספר בראשית, ובאו כל גדולי המלכות לקראות בו, ואמרו לו זה הספר מן ספרי ישראל הוא, ויש כאן תינוק אחד מהם שהוא חבוש בבית האסורין שלך, מיד הלכו וקראו לאותו תינוק, כיון שהיה רואה ספרו מיד חבקו ונשקו, וקראו לפני הקיסר, ומפרש אותו מן בראשית עד ויכולו. כיון ששמע המלך שבחו של הקב"ה, מיד עמד מן כסאו ונשקו לאותו תינוק על ראשו, ואמר לו יודע אני שלא הרגיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך, כדי להתירך מבית האסורין, מיד נתן לו הקיסר הרבה כסף וזהב ואבנים טובות ועבדים ושפחות, ושיגרו בכבוד גדול אצל אביו. והלא הדברים קל וחומר, ומה התינוק הזה שלא למד אלא ספר בראשית בלבד עלתה לו כך, הלומד כל התורה כולה על אחת כמה וכמה... (פרק יז)

מדרשים:

אמר ר' ישמעאל, כך אמר ר' עקיבא משום ר' אליעזר הגדול, הנזקק עצמו בשר התורה יכבס בגדיו ושמלותיו וטובל טבילה חמורה מספק חוצץ קרי, ויכנס וישב שנים עשר ימים בחדר או בעליה אל יצא ואל יבא ואל יאכל ואל ישתה אלא מערב ועד ערב שאכל לחמו לחם ידיו נקי וישתה מים ולא יטעם כל מיני ירק, ויקבע מדרש שר תורה זה בתפלת שלש פעמים בכל יום ויום אחר שיתפלל אותו מראשו ועד סופו, ואחר כך ישב וישנה אותו שנים עשר ימים ימי תעניתו מבקר ועד ערב ולא ידום, בכל שעה שמסיימו יעמד על רגליו ישביע בעבדים ובמלכם שתים עשרה פעם בכל שר ושר, ואחר כך ישביעם בחותם לכל אחד ואחד מהם, ואלה שמותם... (היכלות רבתי פרק ל, ועיין שם עוד)

...דבר אחר ההופכי הצור אגם מים, מלמד שהיו ר' עקיבא ובן עזאי טרשים כצור הזה ועל ידי שציערו עצמן על תלמוד תורה פתח להם הקב"ה פתח לתורה, ודברים שאין יכולין לעמוד בהם בית שמאי ובית הלל לאיסור והיתר עמד בן עזאי ופירשם, שנאמר בחלמיש שלח ידו, ודברים שהיו סתומים בעולם עמד רבי עקיבא ופירשם, שנאמר מבכי נהרות חבש ותעלומה יוצא אור. מלמד שראתה עינו של רבי עקיבה במרכבה כדרך שראתה עינו של יחזקאל הנביא, לכך נאמר ההופכי הצור אגם מים. (מדרש הלל)

ומפני מה נאמר בו וצפית אותו זהב טהור, מפני שהתורה נתונה בתוכו, והרוצה ללמוד תורה ילמוד בטהרה. ומפני מה מבית ומחוץ תצפנו, אלא רמז מיכן לתלמיד חכם שאין תוכו כברו ונקי כפים ובר לבב אינו תלמיד חכם. (מדרש חסרות ויתרות תרומה)

ילקוט שמעוני:

חד תלמיד דרבי יוחנן הוה מסבר ליה ולא סבר, אמר ליה למה לית את סבר, אמר ליה דאנא גלי מן אתראי, אמר ליה מהיכן את, אמר ליה מן בורסיף, אמר ליה לא תאמר כן אלא מבול סוף, כי שם בלל ה' שפת כל הארץ. (בראשית פרק יא, סב)

תנו רבנן, עני ועשיר באין לדין, עני אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אומר עני היה וטרוד במזונותיו, אומרים לו כלום היית עני יותר מהלל, אמרו עליו על הלל הזקן, שבכל יום ויום היה משתכר בטרעפקיא ונותן חציו לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו, וחציו לשומר בית המדרש. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס, מה עשה, עלה ונתלה וישב על פי ארובה, כדי שימע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו ערב שבת היתה ותקופת טבת הוה, ירד עליו שלג, כיון שעלה עמוד השחר, אמר ליה שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל, הציצו בו וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו שלג רום ג' אמות, ופרקוהו ורחצוהו וסכוהו והושיבוהו כנגד המדורה, אמרו ראוי זה לחלל עליו שבת. עשיר אומרים לו מפני מה לא עסקת בתורה, אומר עשיר הייתי וטרוד בנכסי הייתי, אומרים לו כלום אתה עשיר יותר מרבי אלעזר בן חרסום, אמרו עליו שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה, וכנגדן אלף ספינות בים, ולא הלך וראה אותם מעולם, אלא ישב ועסק בתורה. פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא, אמר להם הניחו לי שאני הולך ללמוד תורה, אמרו לו חי אדונינו אין אנו מניחין אותך... (שם פרק לט קמה, מתלמוד בבלי יומא לה ב)

אמר רבי אלעזר אמרו ישראל לפני המקום אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה, אבל אין לנו פנאי, אמר להם הקב"ה, קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגיעים יומם ולילה. רבי יוחנן אמר מקרא מלא הוא, והיה לאות על ידך וגו' למען תהיה תורת ה' בפיך. רבי יהושע בן לוי אמר, מה שאמר רבי אלעזר אינו אלא פרט ללילות, שאין מצות תפילין מתקיימת אלא ביום, שנאמר ושמרת את החוקה וגו', ומה אתה מקיים ובתורתו יהגה יומם ולילה, זו קריאת שמע שאדם קורא שחרית וערבית, מעלה עליו כאילו הוא יגע בתורה יומם ולילה. (ש