לעתיד לבא

(ראה גם: גאולה, גוג ומגוג, ירושלים-לעתיד לבא, משיח-ימות, עולם הבא)

 

ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך, ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך. כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה, אשר אנכי מצוך היום, לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים, ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. (דברים יט ח)

והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים... בא בצור והטמן בעפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו. עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים, ונשגב ה' צב-אות לבדו ביום ההוא. כי יום לה' צב-אות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל... (ישעיה ב ב והלאה)

ביום ההוא יהיה נצח ה' ולכבוד ופרי הארץ לגאון ולתפארת לפליטת ישראל. והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים... וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה, כי על כל כבוד חפה. וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר. (שם ד ב והלאה)

וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטון נוהג בם. ופרה ודוב תרעינה ויחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן, ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עצמים אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד. והיה ביום ההוא יוסיף א-דני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים... (שם יא ו)

והיה ביום ההוא יפקד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה... (שם כד כא)

בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר... (שם כה ח)

ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחל... (שם כו א)

וטימאתם את צפוי פסילי כספך, ואת אפודת מסכת זהבך. תזרם כמו דוה צא תאמר לו. ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת האדמה, והיה דשן ושמן ירעה מקניך ביום ההוא כר נרחב... (שם ל כב)

כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך. וצמחו בבין חציר כערבים על יבלי מים. זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתב ידו לה' ובשם ישראל יכנה. (שם מד ג)

תחת הנחושת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל, ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה. לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבוליך, וקראת ישועה חומותיך ושעריך תהלה. לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך, והיה לך ה' לאור עולם ואלקיך לתפארתך. לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך. ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, אני ה' בעתה אחישנה. (שם ס יז)

כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב. כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא, כי הנני בורא את ירושלים גילה ועמה משוש. וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה. לא יהיה משם עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו, כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל. ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו את פרים... לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה, כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם... (שם סה יז)

כי כה אמר ה' הנני נוטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גוים וינקתם, על צד תנשאו ועל ברכים תשעשעו. כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו. וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה, ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו. כי הנה ה' באש יבא וכסופה מרכבותיו, להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש... ואנכי מעשיהם ומחשבותיהם באה לקבץ את כל הגוים והלשונות, ובאו וראו את כבודי. ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד מושכי קשת תובל ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, והגידו את כבודי בגוים. והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלים אמר ה', כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'... כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה', כן יעמד זרעכם ושמכם. והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'. ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. (שם סו יב)

ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. ונתתי לכם רועים כלבי, ורעו אתכם דעה והשכל, והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם ה', לא יאמרו עוד ארון ברית ה', ולא יעלה על לב, ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד. בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', ונקוו עליה כל הגוים לשם ה' לירושלים, ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע. בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל, ויבאו יחדו מארץ צפון אל הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם... (ירמיה ג יד)

הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים שתי לבך למסילה דרך הלכת, שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה. עד מתי תתחמקין הבת השובה, כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר. כה אמר ה' צב-אות אלקי ישראל עוד יאמרו את הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם, יברכך ה' נוה צדק הר הקדש. וישבו בה יהודה וכל עריו יחדיו, אכרים ונסעו בעדר. כי והרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי... הנה ימים באים נאם ה' וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה. והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע, כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע נאם ה'... הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה', כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה', כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד... (שם לא כ)

...והבאתי אתכם אל מדבר העמים, ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים. כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים, כן אשפט אתכם נאם אד-ני אלקים. והעברתי אתכם תחת השבט, והבאתי אתכם במסרת הברית, וברותי מכם המורדים והפושעים בי, מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבואו, וידעתם כי אני ה'... בריח ניחוח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצתם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל, אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאבותיכם... (יחזקאל כ לה)

והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז, ושפטתי בין שה לשה,והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את דויד, הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה. ואני אהיה להם לאלקים ועבדי דויד נשיא בתוכם אני ה' דברתי. וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים. ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה, והורדתי הגשם בעתו גשמי ברכה יהיו. ונתן עץ השדה את פריו והארץ תתן יבולה והיו על אדמתם לבטח, וידעו כי אני ה' בשברי את מוטות עולם והצלתים מיד העבדים בהם... וידעו כי אני ה' אלקיהם אתם, והמה עמי בית ישראל נאם אד-ני אלקים... (שם לד כב)

ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם. וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים. והושעתי אתכם מכל טמאותיכם, וקראתי אל הדגן והרביתי אותו ולא אתן עליכם רעב... כה אמר אד-ני אלקים ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את הערים ונבנו החרבות. והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר. ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן, והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו... כצאן קדשים כצאן ירושלים במועדיה כן תהינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני ה'. (שם לו כה)

ודבר אליהם כה אמר אד-ני אלקים הנה אני לקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם, וקבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם. ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ בהרי ישראל ומלך אחד יהיה לכלם למלך, ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד. ולא יטמאו עוד בגלוליהם ובשקוציהם ובכל פשעיהם והושעתי אותם מכל מושבותיהם אשר חטאו בהם, וטהרתי אותם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלקים... והיה משכני עליהם והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם... (שם לז כא)

אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דויד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים. (הושע ג ה)

ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, ויך שרשיו כלבנון. ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו, וריח לו כלבנון. ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן, זכרו כיין לבנון... (שם יד ה)

והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר, ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו, וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי. ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן. השמש יהפך לחשך והירח לדם, לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, כי בהר ציון ובירושלים תהיה פלטה כאשר אמר ה' ובשרידים אשר ה' קורא. (יואל ג א)

כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשיב את שבות יהודה וירושלים. וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט, ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו. ואל עמי ידו גורל, ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו... הנני מעירם מן המקום אשר מכרתם אותם שמה והשבותי גמולכם בראשכם. ומכרתי את בניכם ואת בנותיכם ביד בני יהודה ומכרום לשבאים אל גוי רחוק כי ה' דבר... קראו זאת בגוים קדשו מלחמה, העירו הגבורים יגשו יעלו כל אנשי המלחמה... יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט, כי שם אשב לשפוט את כל הגוים מסביב... שמש וירח קדרו, וכוכבים אספו נגהם, וה' מציון ישאג ומירושלים יתן קולו, ורעשו שמים וארץ, וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל. וידעתם כי אני ה' אלקיכם שכן בציון הר קדשי, והיתה ירושלים קדש וזרים לא יעברו בה עוד. והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים, ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים, מצרים לשממה תהיה ואדום למדבר שממה תהיה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם. ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור, ונקיתי דמם לא נקיתי, וה' שוכן בציון. (יואל ד א והלאה)

הנה ימים באים נאם אד-ני אלקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'. ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. ביום ההוא תתעלפנה הבתולות היפות והבחורים בצמא... (עמוס ח יא)

ובהר ציון תהיה פלטה והיה קדש, וירשו בית יעקב את מורשיהם. והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, ודלקו בהם ואכלום, ולא יהיה שריד לבית עשו, כי ה' דבר. וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שמרון ובנימין את הגלעד... ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. (עובדיה א יז)

והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן, אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל. תרם ידך על צריך וכל אויביך יכרתו. והיה ביום ההוא נאם ה' והכרתי סוסיך בקרבך והאבדתי מרכבותיך. והכרתי ערי ארצך והרסתי כל מבצריך... ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו. (מיכה ה ו)

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. יראו גוים ויבושו מכל גבורתם, ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה... (שם ז טו)

לכן חכו לי נאם ה' ליום קומי לעד, כי משפטי לאסף גוים לקבצי ממלכות לשפך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ. כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד... ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך אשר פשעת בי, כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך ולא תוסיפי לגבהה עוד בהר קדשי. והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה'. שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד... ביום ההוא יאמר לירושלים אל תיראי ציון אל ירפו ידיך. ה' אלקיך בקרבך גבור יושיע, ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יגיל עליך ברנה... הנני עושה את כל מעניך בעת ההיא, והושעתי את הצולעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם. בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם, כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'. (צפניה ג ח והלאה)

הנה אנכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלים. והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים כל עמסיה שרוט ישרטו, ונאספו עליה כל גויי הארץ. ביום ההוא אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון, ועל בית יהודה אפקח עיני וכל סוס העמים אכה בעוורון. ואמרו אלופי יהודה בלבם אמצה לי יושבי ירושלים בה' צב-אות אלקיהם. ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על ימין ועל שמאל את כל העמים סביב, וישבה ירושלים עוד תחתיה בירושלים... ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, ובית דויד כאלקים, כמלאך ה' לפנים. והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלים. ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו, וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור. ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגידון... (זכריה יב א והלאה)

ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה. והיה ביום ההוא נאם ה' צב-אות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד, וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ... (שם יג א)

...והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון. והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור. והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון, בקיץ ובחורף יהיה. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלים, וראמה וישבה תחתיה למשער בנימין עד מקום שער הראשון עד שער הפינים ומגדל חננאל עד יקבי המלך. וישבו בה וחרם לא יהיה עוד, וישבה ירושלים לבטח. וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים, המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן, ולשונו תימק בפיהם... והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה ולהשתחות למלך ה' צב-אות ולחוג את חג הסוכות... ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה', והיה הסירות בבית ה' כמזרקים לפני המזבח. והיה כל סיר בירושלים וביהודה קדש לה' צב-אות ובאו כל הזובחים ולקחו מהם ובשלו בהם, ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא. (שם יד ו)

כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, ולהט אותם היום הבא אמר ה' צב-אות אשר לא יעזב להם שורש וענף. וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק... הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם... (מלאכי ג יט)

 

 

זהר:

ועם כל הרוממות שבכתוב הזה, פירשוהו החברים כלפי אלהים אחרים. הכתוב אני אני הוא, קאי על הקב"ה ושכינתו, (דהיינו ז"א ונוקביה), אני היינו השכינה, הוא היינו הקב"ה הנקרא והו, (ושיעור הכתוב שלעתיד בגמר התיקון תאמר הנוקבא ראו כי אני והו"ו אחד, דהיינו סוף הכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה, שהנוקבא שוה אל הז"א). ואין אלהים עמדי, הכוונה על אלהים אחרים, שהם ס"ם ונחש, (כי אז יגלה שהס"ם ונחש לא הפרידו מעולם בין קב"ה ושכנתיה), כי אז תתגלה שאני אמית בשכינתי למי שהוא חייב, ואני אחיה בשכינתי למי שהוא זכאי, (כלומר שיתגלה השגחתו יתברך למפרע בכל העולם כולו, ואז יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, לאפוקי ממה שנדמה לנו בשתא אלפי שני שיש הנהגה המתנגדת לקדושה שהם ס"ם ונחש, בסוד הכתוב אשר שלט האדם באדם לרע לו, אבל אז יגלה לעין כל, אני אמית בשכינתי ואחיה בשכינתי ואין עוד מלבדו). (בראשית קעה)

כי בעת ההיא יהיה הקב"ה בזווג עם שכינתו, והעולם יתחדש, כמו שכתוב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו', וזה הוא ביום עשות שכתוב כאן, דהיינו ביום שיתחדש העולם. (שם רלב)

בעת ההיא יזכו ישראל כל אחד ואחד בבת זוגו, וזהו שכתוב ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה וגו', (פירוש כי באמת נמשכים ישראל מן המלכות, אלא משום שלא יכול העולם להתקיים שיתף עמה מדת הרחמים, דהיינו בינה, ונמצא משום זה שכל הנוקבין דנשמות ישראל נמשכים מן הבינה, שהיא מדת הרחמים כי מלכות דמדת הדין נגנזה כנ"ל, ונמצא שאין להם לישראל בת זוגם האמיתי, אבל בגמר התקון כשהמלכות עצמה תתקן ולא תהא צריכה עוד לשיתוף הבינה, יהיו אז הנוקבין דנשמות ישראל מבחינת המלכות עצמה, שהיא בת זוגם האמיתית)...

בעת ההיא יוסר הערב רב מהעולם, ואז נאמר בישראל ובמשה כל אחד ואחד בבת זוגו, ויהיו שניהם ערומים וגו' ולא יתבוששו, (כלומר לא יהיו צריכים ללבושים לכסות הערוה), כי הוסר הערוה מן העולם, שהם הערב רב שגרמו הגלות בעולם. (שם רפג, ועיין שם עוד)

רבי אליעזר אומר עתיד הקב"ה לתקן העולם ולתקן את רוח החיים בבני אדם באופן שיאריכו ימים לעולם, הדא הוא דכתיב כי כימי העץ ימי עמי וגו', וכתיב בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל הארץ כי פי ה' דבר. (שם תפב)

אמר רבי חזקיה עתיד הקב"ה להעביר את רוח הטומאה מהעולם, שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכתיב בלע המות לנצח. ועתיד הקב"ה להאיר את הלבנה, ולהוציא אותה מחושך, שהשיגה מכח אותו נחש הרע, כמו שכתוב והיה אור הלבנה וגו', מהו אור (שבעת הימים), הוא אותו האור שגנזו הקב"ה במעשה בראשית. (נח קמו)

אמר לו ההוא יהודאי כך אמר לי אבי, בשעה שהיה מסתלק מהעולם, לא תצפה לעקבות המשיח, עד שתהיה נראה קשת הזו בהעולם, מתקשטת בצבעים מאירים ותאיר להעולם, ואז תצפה למשיח, מאין לנו זה, כי כתוב וראיתיה לזכור ברית עולם, ועתה שהקשת נראה בצבעים חשוכים, הוא נראה רק לזכרון, שלא יבא מבול לעולם. אבל בעת ההיא היא תהיה נראה בצבעים מאירים ומתקשטת בתיקוניה, כמו כלה המתקשטת לבעלה, ואז יקיים לזכור ברית עולם, ויזכור הקב"ה לברית הזה שהוא בגלות... (שם רצ, ועיין שם עוד)

אבל לעתיד לבא הקב"ה יעיר חכמה בעולם, ויעבדו אותו בה, וזה שאמר ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי, לא כראשונים שהשחיתו עמה העולם, אלא ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם. (שם שעח)

אמר רבי פנחס, עתיד הקב"ה ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון, כשנכנס לגן עדן, שנאמר ונחך ה' תמיד וגו', והיית כגן רוה, אמר רבי לוי הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה ומתלבשת בו, וכשתכנס לגוף לעתיד לבא באותו האור ממש תכנס, ואז הגוף יאיר כזוהר הרקיע, הדא הוא דכתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, וישיגו בני אדם דעת שלימה, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'... זהו דעת הבורא יתברך, ואזי ידעו הבריות, שהנשמה הנכנסת בהם, שהיא נשמת החיים, נשמת התענוגים, שהיא קבלה תענוגים מלמעלה, ומעדנות לגוף, והכל תמהים בה, ואומרים מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, זו היא הנשמה לעתיד לבא.

אמר רבי יהודה תא חזי שכך הוא, דכתיב מלך אסור ברהטים. וכתיב בתריה מה יפית ומה נעמת, ואמר רבי יהודה באותו זמן, עתיד הקב"ה לשמח עולמו ולשמוח בבריותיו, שנאמר ישמח ה' במעשיו, ואזי יהיה שחוק בעולם, מה שאין עכשיו, דכתיב אז ימלא שחוק פינו וגו', הדא הוא דכתיב ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים, שאזי עתידים בני אדם לומר שירה, שהוא עת שחוק. רבי אבא אמר, היום שישמח הקב"ה עם בריותיו, לא היתה שמחה כמותה מיום שנברא העולם, והצדיקים הנשארים בירושלים לא ישובו עוד לעפרם, דכתיב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. הנותר בציון ובירושלים דייקא...

רבי יהודה ברבי אלעזר שאל לרבי חזקיה, אמר לו, מתים שעתיד הקב"ה להחיותם, למה לא יהיב נשמתהון באתר דאתקברו תמן, וייתון לאחייא בארעא דישראל. אמר לו נשבע הקב"ה לבנותך ירושלים ושלא תהרוס עולמים, דאמר רבי ירמיה עתיד הקב"ה לתקן עולמו ולבנות ירושלים ולהורידה בנויה מלמעלה, בגין שלא תהרס, ונשבע שלא תגלה עוד כנסת ישראל, ונשבע שלא יהרס בנין ירושלים, שנאמר לא יאמר לך עוד עזובה ולארצך לא יאמר עוד שממה, ובכל מקום שאתה מוצא לא לא היא שבועה...

אמר רבי יצחק מאי דכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, מאי טיבותא דא למיזל כדין, דכתיב ואיש משענתו בידו, אלא אמר רבי יצחק עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא, דכתיב וקח משענתי בידך ולך... דבר אחר ותאמר שרה צחוק עשה לי אלקים כתיב שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, אמר רבי יהודה לא היתה שמחה לפני הקב"ה מיום שנברא העולם, כאותה שמחה שעתיד לשמח עם הצדיקים לעתיד לבא. וכל אחד ואחד מראה באצבע ואומר, הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, זה ה' קיוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו... (וירא שצג, וראה שם עוד)

...אחר נאחז בסבך וגו', הוא כמו שאתה אומר וכל קרני רשעים אגדע. וילך אברהם ויקח את האיל וגו', שהם מזומנים עוד להתנסות בכל נסיון רע, והצדיקים ישארו לעתיד לבא כמלאכים העליונים הקדושים, ליחד את שמו, ועל כן כתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וגו'... (שם תיא)

מהו טל אורות, הוא אורות ממש, מאלו האורות של מעלה, שבהם עתיד להוריק חיים לעולם, אשר עץ החיים (שהוא ז"א), יריק אז חיים שאינם נפסקים לעולם, כי עתה החיים נפסקים, משום כי שנחש הרע שולט, הלבנה מתכסה, ומשום זה נפסקים כביכול מימיו, ועל כן החיים אינם שולטים כראוי בעולם.

ובעת ההיא אותו יצר הרע, שהוא נחש הרע, יסתלק מן העולם, ויעביר אותו הקב"ה כמו שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ואחר שהוא יעבר מן העולם, הלבנה אינה מתכסה עוד, והנהר הנמשך ויוצא מעדן, (שהוא ז"א), לא יפסקו מבועיו, ואז כתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה וגו'. (חיי רד, ועיין שם עוד וערך תחיית המתים)

...אחות לבן, אחות יצר הרע, כדתנן בתחלה שהיה מנוול בחטאים בזה העולם נקרא לוט, לעתיד לבא שלא יהיה מנוול כבתחילה, כמי שרחץ וטבל מטומאתו, קורים אותו לבן, על כל פנים אין יצר הרע בטל מן העולם...

אמר רבי יוסי, אם כן מה ההפרש בין עולם הזה לאותו הזמן, אם גם אז יהיה היצר הרע, ועוד הרי המקרא אומר ויעתר לו ה' ותהר, שפירושו, שהקב"ה בעצמו עושה זאת, ומעורר באותו הזמן את היצר הרע. אמר רבי אחא כך הוא, שהקב"ה מעורר היצר הרע לאותו הענין כפי שצריך, אלא הזווג בלבד, אבל לא לכל שעה, שהיה תמיד עם האדם כמו עתה שהוא נמצא תמיד עם האדם, ובני אדם חוטאים על ידו. אלא שיתעורר רק אל הזווג בלבד... וזהו שכתוב והסירותי את לב האבן ונתתי לכם בשר, מהו לב בשר, אמר רבי יהודה לב להוציא בשר, ולא לדבר אחר, דהיינו ללידת הבנים בלבד...

אמר לו רבי יצחק, תאמר שהחברים חכמי המשנה נתעוררו בענין הזה, שיצר הרע יתבטל מעולם חוץ מבשעת הזווג, אמר לו חייך, שכן היצר הרע נצרך לעולם כמו הגשם שנצרך לעולם, כי אלמלא יצר הרע לא היתה חדות הלימוד בעולם, אבל לא יהיה אז מנוול כמקודם לכן, לחטא על ידו, וזהו הכתוב לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו'... (תולדות נב, ועיין שם עוד)

אמר רבי יוסי, כתוב לאחר מכאן ויעקב וגו', ונזיד עדשים, מהו עדשים, ואומר שהם עגולים כעגול, וכמו הגלגל המקיף העולם, כלומר שאינו יוצא ממסלולו, כך הוא האדם בעת ההיא, אף על פי שיהיה אז, כל אותו הטוב והיקר והשלמות, מכל מקום לא ישתנה דרך העולם מלאכול ולשתות. מתניתין תנן, ארבע רוחות העולם מנשבן, ועתיד קב"ה להתעורר רוח אחד, לקיים הגוף שיהא כלול מד' רוחות, הדא הוא דכתיב מארבע רוחות בואי הרוח... ותאנא אותו הרוח הוא רוח המוליד, הוא הרוח האוכל ושותה, ואין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין עולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר ואריכות ימים.

אמר רב יוסף וכי ימות משיח ותחיית המתים לאו חד הוא. אמר לו לא, דתנן, בית המקדש קודם לקבוץ גלויות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכל, מנלן, דכתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. זו היא תחיית המתים, שהיא הרפואה לשבורי לב.

תנן מ' שנה קודם הקבוץ גלויות לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה, האי מ' שנה מאי עבידתייהו. אמר רב כהנא אמר רב ברוקא מקבוץ גליות עד תחיית המתים כמה צרות, כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט בהם, דכתיב בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר... (שם סג ועיין שם עוד, וערך תחיית המתים)

...אף יעקב כך אמר, לנגד עשו, מספיקות לו עתה גם אלו הברכות, אבל אדחה אותן לאותו העת, שיהיו נחוצים לבני לנגד כל המלכים והשליטים שבכל העולם, שיקומו עליהם. כשאותו העת יגיע יתעוררו אלו הברכות מכל הצדדים על ישראל, ויתקיים העולם על קיומו כראוי להיות ומאותו יום ואילך יקום מלכות הזו על כל שאר הממלכות האחרות... (שם רג ועיין שם עוד)

כיוון שנחרב בית המקדש, מה כתוב, השיב אחור ימינו מפני אויב, ומשום זה כתוב הושיעה ימינך וענני, שהשמאל נתגבר אז והטומאה נתגברה עד שיבנה הקב"ה את בית המקדש, ויתקן העולם על תיקונו, וישובו הדברים כראוי, וצד הטומאה יעבור מן העולם, ולמדנו שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכתוב בלע המות לנצח וגו'. וישאר הקב"ה לבדו כמו שכתוב ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, הוא בלבדו, כמו שכתוב ואין עמו אל נכר, משום שיכלה כח הטומאה מן העולם ולא ישאר למעלה ולמטה אלא הקב"ה לבדו, וישראל עם קדוש לעבודתו וקדוש יקראו, שכתוב והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, כל הכתוב לחיים בירושלים... (ויצא שנט)

ועתיד הקב"ה להקים כנסת ישראל (שהיא השכינה) מעפר, כמו שנאמר ולשמח את העולם בכל, כמו שאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים וגו'... (מקץ רכד)

ועל כן עתיד הקב"ה לגלות אותו השמש ולהאיר לישראל, שכתוב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, מהו שמש צדקה, ומשיב זהו שמשו של יעקב, שנתרפא בו, ומרפא בכנפיה, כי באותו הזמן יתרפאו כולם, כי בזמן שיקומו ישראל מעפר כמה חגרים וכמה סומים יהיו בהם, ואז הקב"ה מאיר להם אותו השמש להתרפאות בו, שכתוב ומרפא בכנפיה. ואז יאיר אותו השמש מסוף העולם עד סופו, ולישראל יהיה רפואה, ועמים עכו"ם ישרפו בו, אבל לישראל מה כתוב, אז יבקע כשחר אורך, וארוכתך מהרה תצמח. (שם רלו)

למדנו אמר רבי שמעון עתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק חופה בירושלים, כמו שכתוב קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, כאשר תשוב השכינה אל המלך ויעשה לה אירוסין. וזהו שכתוב צאנה וראנה וגו', ביום חתונתו וביום שמחת לבו... (ויחי עז, ועיין שם עוד)

תאנא אמר רבי שמעון ומולדתך, זהו ירושלים של מטה... האנשים אשר יוולדו בירושלים הזו לאחר מכאן, שישובו העולם לאדון השמים, כי יתגיירו, לא יקראו אלא על שמות בני ישראל, ולא יקראו על שמות אבותיהם, כגון גרמקפוטקיא, אלא בשם ישראל... יקראו בנחלתם, וכאשר ישובו ינחלו עם ישראל בארץ, ויקח כל שבט ושבט את שלו, (וגם בשביל) אנשים משלהם, וכל אחד ינחל מן הארץ לפי מנינו. (שם עט)

תנא אמר רבי אבא עתידים ישראל לערוך מלחמה בדרך לאפרת, וימותו עם רב מהם, ואחר כן יקומו לתחיית המתים, וממשלה יתרה תהיה לאותם שמתו בדרך הזה, מכל אלו שיהיו כבר לפניהם בירושלים. (שם פו)

אמר רבי יוסי, כתוב הנה יום בא לה' וגו', והיה יום אחד הוא יוודע לה' וגו', וכי שאר הימים אינם של ה', אלא אמר רבי אבא מלמד ששאר הימים ניתנו לשרים, ויום ההוא אינו של השרים אלא של הקב"ה, כדי לעשות דין בעכו"ם, מפני שביום ההוא יפלו כל השרים ממעלתם, ועל כן כתוב ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, כי ביום ההוא לא יהיה מעלה לשרים... (שמות שמו, ועיין שם עוד)

ישיר, שר מיבעי ליה, אלא דבר זה תלוי (לעתיד לבא), שהשלים לאותו זמן והשלים לעתיד לבא, אף על פי שנסתלקו במדרגות העליונות שלמעלה ונקשרו בקשר של צרור החיים, הם עתידים כולם לעמוד לתחיה בגוף ולראות ולומר שירה זו, זה שכתוב אז ישיר משה ובני ישראל... ועל כן למדנו משה עתיד לומר שירה לעתיד לבא, מהו הטעם, משום שכתוב, כימי צאתם מארץ מצרים אראנו נפלאות, אראנו, אראך היה צריך לומר, אלא אראנו ממש, שמי שראה בתחילה (דהיינו משה) יראה שנית, וזה הוא אראנו. וכתוב אראנו בישע אלקים, ואז אז ישיר משה ובני ישראל וגו'. שירה של המטרוניתא, (שהיא המלכות) אל הקב"ה, למדנו כל אדם שאומר שירה זו בכל יום, ומכווון בה, זוכה לאמרו לעתיד לבא, כי יש בה עולם העבר, ויש בה עולם הבא, ויש בה קשרי האמונה ויש בה ימי מלך המשיח, ונתלים עליה כל התשבחות האחרות שאומרים העליונים והתחתונים... (בשלח רטז)

והכל כך הוא, תהרוס קמיך, הרסת לא כתוב אלא תהרוס, וכן תשלח חרונך וכו', הכל לעתיד לבא, ימינך ה' תרעץ אויב הוא בזמן המלך המשיח, וברוב גאונך תהרוס קמיך הוא לביאת גוג ומגוג, תשלח חרונך יאכלמו כקש הוא לתחיית המתים, שכתוב ורבים מישיני עפר יקיצו. בזמן ההוא אמר רבי שמעון, אשריהם שישארו בעולם, ומי הם, בא וראה, לא ישאר בעולם חוץ מאלו הנמולים שקבלו אות ברית קדש, ובאו בברית הקדוש בב' חלקים, כמו שהעמדנו והוא שומר לברית ההוא, ולא הכניסו במקום שלא צריך, אלא אלו הם שישארו ויכתבו לחיי עולם... (שם רצ)

...וכל סודות הנעלמים והסתומים, מה שלא נגלה לדורות אחרונים הבאים אחריהם, ולא לדורות שיבואו לעולם, עד הזמן שיבא מלך המשיח, שכתוב כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. (יתרו רצט)

בזמן ההוא אז תחפוץ זבחי צדק משום כי יתחבר הכל בחבור אחד, ויהיה השם שלם בכל תקונו, ואז הקרבן יהיה שלם להויה אלקים, כי עתה אלקים אינו מתחבר אל הקרבן, כי אם היה מתחבר בו, כמה אלהים אחרים יעלו אזנים להתחבר שם (וינקו מן הקדושה חס ושלום), אבל בזמן ההוא כתוב כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך, ואין אלהים אחר. (משפטים רסח)

וישראל שהיו כיונה, נרדפים מפני הנשר, שהוא מצד העופות של אומות העולם, בזמן ההוא יתעורר נשר (דקדושה), ויפרוש כנפיו על ערב האומות ועשו וישמעאל שהם עמלקים, וערב רע של ישראל וטרף אותם, שלא ישאר אחד מהם, לקיים מה שנאמר בישראל ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. משם והלאה אין מקבלים גרים, כמו שהעמידו בעלי המשנה אין מקבלים גרים לימות המשיח, ואומות העולם שישארו יעורר הקב"ה חיה דאדם לשלוט עליהם, לקיים בהם כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, ולקיים בישראל וירדו בדגת הים וגו' ומוראכם וחתכם וגו', ומצד התבואות ה' מיני לחם השבורים מכולם, והם חטה ושעורה וכוסמת ושבלת שועל ושפון, המשיל אותם לישראל, זה שאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. כשיצאו ישראל מגלות יהיו שבורים עד שיתברר אוכל מתוך פסולת, דהיינו קש שהוא ערב רב, עד שיתבררו ויהיו נכרים ישראל שביניהם, שכבר נבררו מתוך מוץ ותבן... (משפטים תפו, ועיין שם עוד)

ויעשו את הכתנות שש וגו', רבי יוסי פתח והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וגו', היינו כשיפקוד הקב"ה את בת יעקב ויקים אותה מעפר, ויתחבר השמש עם הלבנה, אז נכון יהיה הר בית ה' זה הוא ירושלים שלמעלה, (שהיא המלכות), שתהיה מתוקנת בתקוניה להאיר באור העליון, כי כל אורותיה אינם מתתקנים אלא באור העליון, (דז"א), ובזמן ההוא יאיר עליה אור העליון על אחד שבעה ממה שהיה מקודם לכן, כמו שכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו'... (פקודי רכד, ועיין שם עוד)

פתח ואמר ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, מהו ביום ההוא, הוא ביום שהקב"ה יעשה דין בעולם ויפקוד על רשעי עולם כמעשיהם, כי אין קימה לכנסת ישראל מעפר בעוד שאלו רשעים יעמדו בעולם. מה כתוב למעלה, בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדינו הרעה, מה כתוב אחריו, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת... (שם שעו, ועיין שם עוד)

בזמן שיקים הקב"ה את ביתו (שהוא המלכות), מה כתוב, בלע המות לנצח, בלע הוא כמו שנאמר בלע ה' ולא חמל. כוס ההוא ששתה זה ישתה זה, (כמו שמלאך המות בלע את בני העולם, כן יבולע מלאך המות). ואם תאמר בלע ההוא, הוא לזמן ידוע וקצוב כמו שישראל (היו בגלות זמן קצוב), אינו כן, כי כתוב לנצח, לדורי דורות... ואז יקים הקב"ה לכנסת ישראל (שהיא המלכות), והוא יקים האדנים והספות וכל אלו תקרות הבית בתקונם, לעולם ולעולמי עולמים, וכתוב הרחיבי מקום אהלך וגו', משום שיהיה נבלע הסט"א ולא יקום עוד לעולם, ואז וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי פי ה' דבר. (שם שפו)

ואז כשתגמר הגלות בהמשכת הרגלין (שיקבלו תיקונם), אז ועמדו רגליו ביום ההוא, ונעבר רוח הטומאה ההוא, הנקרא ערלה מן העולם, ויחזרו ישראל בלבדם לשלוט כראוי, משום שערלה היא הורידם למטה עד עתה, ומכאן והלאה, אחר שערלה ההיא נקצצת ונעברת מן העולם, אז וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, ולא נמצא מקטרג עליהם, אשרי חלקם של ישראל בעולם הזה ובעולם הבא. (שם תשלט)

שתולים בבית ה' לזמן המשיח, בחצרות אלקינו יפריחו בתחיית המתים, עוד ינובון בשיבה ביום ההוא שהעולם יהיה חרב (באלף השביעי), דשנים ורעננים יהיו, לאחר כך (שהעולם יחזור להבנות, שכתוב השמים החדשים והארץ החדשה ואז ישמח ה' במעשיו, וכל כך למה, להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו. (ויקרא רסח)

בזמן ההוא יתקיים בהם (בז"א שנקרא משה, ובמלכות), ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו, כמו אדם ואשתו קודם החטא, כי כבר נעבר העירוב הרע שהם הערב רב, שהם קושיא רעה (כלומר דינים רעים), מן העולם, שהם העריות של קב"ה ושכינתיה (שהם) העריות של ישראל, ומכל שכן שהם העריות שלך, רועה נאמן (והם העריות) מהלכה שלך (שהיא מלכות), שבשבילם צריכים לכסות סודות התורה, כמו שהעמידוהו, כבוד אלקים הסתר דבר, עד שיעברו מן העולם... (צו לח)

ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להחזיר השכינה למקומה, שימצא הכל בזווג אחד, שכתוב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וגו'. ואם תאמר עתה אין הוא אחד, לא, כי עתה רשעי העולם גורמים (שז"א ומלכות) לא מצאו אחד, כי המלכה מתרחקת מן המלך, ואינם נצאים בזווג, ואמא עילאה (שהיא בינה), מתרחקת מן המלך ואינה מניקה אותו... (אחרי שעג, ועיין שם עוד)

אשרי הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא, עליהם כתוב, ואור צדיקים כאור נוגה, משום שבזמן ההוא יסתלק הנחש שהיה שורה תחילה בנוקבא, (דהיינו שהיה יונק מן המלכות), ויבא דכורא לשרות במקומו כמו בתחלה... (קדושים קל)

אמר רבי יהודה שמחה ושירה עתידים ישראל לשבח להקב"ה כאותו השבח שמשבחים ישראל בליל פסח, שכנסת ישראל (שהוא סוד לילה), מתקדשת בקדושת המלך, זה שאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג... (אמור קמד, ועיין שם עוד)

תא חזי לעולם הבא כתוב, כי כימי העץ ימי עמי, עץ הנודע ההוא, (שהוא עץ החיים), בו בזמן כתוב בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים... (שם שמ)

...אמר ה', היינו לעתיד לבא עתיד הקב"ה לעורר ולהשיב מבשן כל אלו שהרגו אותם חיות השדה ואכלו אותם. (כי מבשן הוא אותיות) מבין שיני... (בלק ח)

בזמן ההוא יתעורר רוח יתירה תוספת על ישראל, זה שאמר אשפוך רוחי על כל בשר, ותהיה מנוחה לישראל מאומות העולם, ונוח מאויביהם, שיהיה כמו בשבת, שמתוספת לאדם נפש יתרה בשבת ויש לו בה מנוחה, ואם בנפש יתירה יש לנו מנוחה, שהיא נקבה, כל שכן ברוח שהוא זכר. (פנחס תקסח)

בעת ההיא אלו בעלי התורה יהיו נכבדים, אלו שסבלו כמה חבלים וצירים כיולדה, והיו מבוזים מעמי הארץ יהיו נכבדים. ומיד, ה' למבול ישב בשביל הרשעים, אין מבול אלא דינים דמבול, דהיינו כעין שנפתחו מעיינות תהום וארובות השמים בימי המבול, אף כן יתעוררו דינים עליהם למעלה ולמטה (על הרשעים), וכל בזיון וקלון שעשו אומות העולם עכו"ם לשם הוי"ה ולעמו וכמה חרפות שסבלו ישראל מהם על שם ה' מכולם יטול הקב"ה נקמה, ועל כן נקרא נוקם ה' ובעל חימה עליהם... (שם תשב, וראה עוד גאולה)

ממשבצות זהב לבושה, כנגד זה אמר שלמה נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים, לחייך הן שתים, אחת לזמן הזה, ואחת לעתיד לבא. בתורים שני תורים ודאי, (אחד בזמן הזה ואחד לעתיד לבא), כי בימות המשיח תתחדש הדעת בעולם והתורה תאיר לפני הכל, כי כתוב כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם... (זהר חדש חקת קלא, ועיין שם עוד)

מכילתא:

אבא חנן משום רבי אלעזר אומר זה חפזון שכינה... יכול אף לעתיד לבא יהא חפזון, שנאמר כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה'... (בא פרשה ז יב)

אז ישיר משה, לשעבר, ויש אומרים לעתיד לבא... אז תשמח בתולה, אז ימלא שחוק פינו הרי אלו לעתיד... העשירית (השירה) לעתיד לבא, שנאמר שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ אמרו גאל ה' עבדו יעקב. כל השירות כלן קרואות בלשון נקבה, כשם שהנקבה יולדת כן התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד, אבל התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד, לכך קרואה בלשון זכר... (בשלח-שירה פרשה א טו)

הרסת קמיך אין כתיב כאן, אלא תהרוס קמיך, לעתיד לבא... (שם פרשה ו)

ספרא:

והתהלכתי בתוככם... כך עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא, וצדיקים אתו ומזדעזעים מלפניו, והקב"ה אומר להם לצדיקים מה לכם מזדעזעים מלפני, הריני כיוצא בכם. אני ה' אלקיכם, אני הוא שעשיתי לכם נסים במצרים, אני הוא שעתיד לעשות לכם כל הנסים הללו. (בחקותי פרק ג כז)

ספרי:

שמעון בן יוחי אומר שבע שמחות פניהם של צדיקים ראויים לעתיד לבא, לחמה ללבנה לרקיע לכוכבים ולברקים ולשושנים ולמנורת בית המקדש. לחמה וללבנה מניין, יפה כחמה ברה כחמה, לרקיע מנין, שנאמר וכברקים ירוצצו, לשושנים מניין, שנאמר למנצח על שושנים, למנורת בית המקדש מניין, שנאמר ושנים זיתים עליה. (דברים י)

עם נבל לשעבר, ולא חכם לעתיד לבא, כיוצא בו אתה אומר ישראל לא ידע עמי לא התבונן, ישראל לא ידע לשעבר, ועמי לא התבונן לעתיד... (האזינו שט)

דבר אחר הרנינו גוים עמו, שעתידים אומות העולם להיות מקלסים לפני ישראל, שנאמר הרנינו גוים עמו, ומניין שאף שמים וארץ, שנאמר רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ, ומניין אף הרים וגבעות, שנאמר ההרים יפצחו לפניכם רינה וכל עצי השדה ימחאו כף, ומנין אף אבות ואימהות, שנאמר ירונו יושבי סלע ומראש הרים יצווחו... אמרת גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבא, ויש בה לעולם הבא. (שם שלג)

תלמוד בבלי:

...כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר הרה ויולדת יחדיו... ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש, עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר ונשא ענף ועשה פרי, מה ענף בכל יום, אף פרי בכל יום... ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ... (שבת ל ב)

דרש רבא מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר ה', לכו נא, בואו נא מיבעי ליה, יאמר ה', אמר ה' מיבעי ליה, לעתיד לבא יאמר להם הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכן... (שם פט ב, וראה שם עוד)

ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קדש לה', מאי מצילות הסוס, אמר רבי יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים עד הסוס רץ ומציל. רבי אלעזר אמר כל מצילות שתולין לסוס בין עיניו יהיה קדש לה', ורבי יוחנן אמר כל ביזה שבוזזין ישראל עד שעה שהסוס רץ ומציל יהיה קדש לה'... (פסחים נ א, וראה עוד עולם הבא)

...דאמר רב חננאל אמר רב, עתידין צדיקים שיחיו את המתים, כתיב הכא ורעו כבשים כדברם, וכתיב התם ירעו בשן וגלעד כימי עולם, בשן זה אלישע הבא הבשן, שנאמר ויעני ושפט בבשן, וכתיב פה אלישע בן שפט. גלעד זה אליהו, שנאמר ויאמר התשבי מתושבי גלעד וגו', אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן עתידים שיחיו מתים, שנאמר עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, וכתיב, ושמת משענתי על פני הנער... (שם סח א)

אמר רבי חמא בר חנינא שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים, אחת נתגלה לקרח, ואחת נתגלה לאנטונינוס בן אסוירוס, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא... דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרב וזימנין אמר לה משמיה דרב אשי, מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן איני מברך, שיצא ממני ישמעאל... אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. (שם קיט א וב)

...ומה לעתיד לבא שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם, אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר שולט בהם על אחת כמה וכמה. הא הספידא מאי עבידתיה, פליגי בה רבי דוסא ורבנן, חד אמר על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר על יצר הרע שנהרג... אמאי בכו, כדדרש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים, ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה... (סוכה נב א)

...לעתיד לבא כל החיות מתקבצות ובאות אצל הנחש ואומרים לו, ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך, אמר להם ואין יתרון לבעל הלשון... (תענית ח א)

אמר רבי אלעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קיוינו לו. (שם לא א)

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר ביום ההוא יהיה ה' צב-אות לעטרת צבי... (מגילה טו ב)

...ואף כשהם עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך, והשיב לא נאמר אלא ושב, מלמד שהקב"ה שב עמהן מבין הגליות... תניא רבי אלעזר הקפר אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שיקבעו בארץ ישראל, שנאמר כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא, והלא דברים קל וחומר, ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהם תורה על אחת כמה וכמה. (שם כט א)

תנו רבנן יהי פסת בר בארץ בראש הרים, אמרו עתידה חטה שתתמר כדקל ועולה בראש הרים, ושמא תאמר יש צער לקוצרה, תלמוד לומר ירעש כלבנון פריו, הקב"ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשרה את סלתה, ואדם יוצא לשדה ומביא מלא פיסת ידו, וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. עם חלב כליות חטה, אמר עתידה חטה שתהא כשתי כליות של שור הגדול... אמרו לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה יש בו צער לבצור ולדרוך, העולם הבא מביא ענבה אחת בקרון או בספינה, ומניחה בזוית ביתו, ומספק הימנה כפטוס גדול, ועציו מדליקין תחת התבשיל, ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלשים גרבי יין... (כתובות קיא ב, וראה שם עוד)

ואמר רבה אמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר התמלא בסוכות עורו, זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צלצל, שנאמר ובצלצל דגים ראשו, לא זכה עושין לו ענק, שנאמר וענקים לגרגרותיך, זכה עושין לו ענק, לא זכה עושין לו קמיע, שנאמר ותקשרנו לנערותיך, והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך... כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים... ואמר רבה אמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, שנאמר וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקב"ה חופה לפי כבודו. עשן בחופה למה, אמר רבי חנינא שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא, ואש בחופה למה, אמר רבי חנינא מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו, אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה... ואמר רבה אמר רבי יוחנן עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה, שנאמר כל הנקרא בשמי, ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו... אמר רבי אלעזר עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. ואמר רבה אמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים ג' פרסאות למעלה, שנאמר וראמה וישבה תחתיה, מאי תחתיה, כתחתיה... ושמא תאמר יש צער לעלות, תלמוד לומר מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם... אמר ריש לקיש עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלים אלף גינואות, אלף קפל מגדלים, אלף ליצוי בירניות, אלף ושני שילה טוטפראות וכל אחת ואחת הויא כצפורי בשלותה... (בבא בתרא עה א)

אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקב"ה להעמיד להם דוד אחר, שנאמר ועבדו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, הקים לא נאמר אלא אקים... (סנהדרין צח ב, וראה עוד משיח)

יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר עתיד הקב"ה להוציא נחל מבית קדשי הקדשים ועליו כל מיני מגדים, שנאמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עליהו ולא יתם פריו ולחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש יוצאין והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה... מאי ועלהו לתרופה, רבי יצחק בר אבודימי ורב חסדא, חד אמר להתיר פה של מעלה, וחד אמר להתיר פה של מטה... דרש רבי יהודה ברבי סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא, שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים. אמר רבי תנחום ברבי חנילאי כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעולם הבא, שנאמר ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו, שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו הא-ל ישועתנו סלה. אמר ליה אביי וכי אפשר לומר כן, והלא כבר נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, אמר מאי טעמא לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי, עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשר עולמות, שנאמר להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא... אלא כשם שנותן הקב"ה כח ברשעים לקבל פורענותם, כך נותן הקב"ה כח בצדיקים לקבל טובתן. (שם ק א)

דרש רבי חנינא בר פפא ואיתימא רבי שמלאי, לעתיד לבא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין עובדי כוכבים בערבוביא, שנאמר כל הגוים נקבצו יחדו וגו', אמר להם הקב"ה אל תכנסו לפני בערבוביא, אלא תכנס כל אומה ואומה וסופריה... נכנסה לפניו מלכות רומי תחלה, מאי טעמא, משום דחשיבא... אמר להם הקב"ה, שוטים שבעולם, כל מה שעשיתם לצורך עצמם עשיתם, תקנתם שווקים להושיב בהן זונות... אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה. ומי מצית אמרת הכי, והא אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, היום לעשותם ולא היום ליטול שכר, אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו... מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו... מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהן, שנאמר יושב בשמים ישחק וגו' אמר רבי יצחק אין שחוק לפני הקב"ה אלא אותו היום בלבד. 

איכא דמתני להא דרבי יצחק אהא דתניא, רבי יוסי אומר לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין, ומי מקבלינן מינייהו, והתניא אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, אלא שנעשו גרים גרורים... כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן על מה באתם, אומרים לו על ה' ועל משיחו, שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק, וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר ננתקה מוסרותימו וגו', והקב"ה יושב ומשחק... (עבודה זרה ב א והלאה)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי עקיבא, שח לי שמעון בן לוגא, מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד משל בית אבטינס, וראיתי אותו שבכה, וראיתי אותו ששחק, אמרתי לו, בני, למה בכיתה, אמר לי על כבוד של בית אבא שנתמעט, ולמה שחקתה, אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבא. (שקלים יד א)

ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו, לחדשיו יבכר, תני אמר רבי יהודה לפי שבעולם הזה תבואה עושה לששה חדשים ואילן עושה לשנים עשר חודש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד ואילן עושה לשני חדשים מאי טעמא לחדשיו יבכר. אמר רבי יוסי לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים ואילן עושה לי"ב חדש, אבל לעתיד לבא התבואה עושה לט"ו יום ואילן עושה לחדש אחד, שכן מצינו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום... (שם יז א)

אמר רבי יונה כתיב כי עץ נשא פריו, מגיד שלא נשא פריו בעולם הזה, וגפן ותאינה נתנו חילם, מגיד שלא נתנו חילם בעולם הזה. אמר רבי יונה בשם רבי חמא בר חנינא המת בשבע שני גוג אין לו חלק לעתיד לבא, סימנא דאכיל פרוטגמיא (מיני מגדים) איכל משתיתא. שמע רבי יוסי ואמר ויאות, עד כדון אית תותבה (מנוחה) לעלמא דאתי. רבי יונה בשם רבי חייא בר אשי עתידין הן חבירין להתייגע מבתי כנסיות לבתי מדרשות, מה טעם ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון... (שביעית יב ב)

רבי ברכיה רבי חלבו עולא בירייה רבי לעזר בשם רבי חנינה עתיד הקב"ה להיעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא, מה טעמא, שיתו לבכם לחילה, לחולה כתיב, והצדיקים מראין אותו באצבע ואומרים כי זה אלקים אלקינו עולם ועד, הוא ינהגנו עלמות, עלמות בעלומות, בזריזות עלמות כאילין עלמות. תירגם עקילס אתא נסייא עולם, עולם שאין בו מות, והצדיקים מראין אותו באצבע ואומרים כי זה אלקים אלקינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות, הוא ינהגנו בעולם הזה, הוא ינהגנו לעתיד לבא. (מגילה כ ב)

 רבי אחא בשם רבי חונא עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבא, והקב"ה בורר ומוציאו משם, מה טעמא, אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה'... (נדרים יב א)

ואמר רבי חנה רבי ירמיה בשם רבי חייה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצוה בצילה של בעלי תורה, מאי טעמא, כי בצל החכמה בצל הכסף... (סוטה לא א)

רב נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודת אלילים להיות באה ורוקקת בפני עובדיה ומביישתן ובטילה מן העולם, ומה טעם יבושו כל עובדי פסל. רב נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקב"ה ובטילה מן העולם, מה טעם, ישתחוו לו כל אלהים. (עבודה זרה כח א)

מדרש רבה:

גלגל חמה יש לו נרתיק, שנאמר (תהלים י"ט) לשמש שם אוהל בהם, ובריכה של מים לפניו, בשעה שהוא יוצא, הקב"ה מתיש כחו במים שלא יצא וישרוף את העולם, אבל לעתיד לבא הקב"ה מערטלו מנרתיקו, ומלהט בו את הרשעים, שנאמר (מלאכי ג') ולהט אותם היום הבא. (בראשית ו ט)

רבי יהושע בר אבין אמר (תהלים נ') ויגידו שמים צדקו, לעתיד לבא שמים מתנים צדקה שעשה הקב"ה עם עולמו, שלא נתנם ברקיע הראשון, שאלו נתנם ברקיע הראשון לא היתה בריה יכולה לעמוד מאשו של יום. (שם שם יא)

רבי פנחס בשם רבי חנן דציפורין תני בנות שוח בשניה של שמטה נוהג קדושת שביעית שלהן, לפי שעושות פירות לשלש שנים, ואותו היום עשו פירות בן יומן, אבל לעתיד לבא הקב"ה מרפא אותה, שנאמר (ישעיה ל') ומחץ מכתו ירפא, מחץ מכתו של עולם ירפא. (שם י ד)

אמר רבי יהודה ברבי סימון אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול ומעשה דור הפלגה שהן מקולקלים, אמד וגנזו מהם, שנאמר (איוב ל"ח) וימנע מרשעים אורם, ולמה גנזו, אלא גנזו לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיקים, שנאמר (ישעיה ג') אמרו צדיק כי טוב, ומנין שגנזו לצדיקים, שנאמר (משלי ד') ואורח צדיקים כאור נוגה... (שם יב ה)

...מה יו"ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב') ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים וגו'. (שם שם ט)

אמר רבי לעתיד לבא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעונים, נחש שנאמר (ישעיה ס"ה) ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו וגו', גבעונים (יחזקאל מ"ח) והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. (שם כ י)

אמר רבי חנינא אין מיתה לעתיד לבא אלא בעכו"ם בלבד, רבי יהושע בן לוי אמר, לא בישראל ולא בעכו"ם, שנאמר (ישעיה כ"ה) ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים... (שם כו ג)

ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי איני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, שנאמר (יחזקאל ל"ו) ואת רוחי אתן בקרבכם. רבי ינאי ורבי שמעון בן לקיש אמרין אין גיהנם לעתיד לבא, אלא יום הוא שמלהט את הרשעים, מאי טעמא, (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור וגו', ורבנן אמרי יש גיהנם שנאמר (ישעיה ל"א) נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים... (שם שם יא, וראה שם עוד)

...קניזי הוא מעשו, קיני וקדמוני הוא מעמון ומואב, אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה... (שם מד כז)

יוקח נא מעט מים, רבי אליעזר בשם רבי סימאי אומר, אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת יוקח נא מעט מים, חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא... מנין, תלמוד לומר (זכריה י"ד) ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. אתה אמרת ורחצו רגליכם, חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא... (יחזקאל ד') אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. אתה אמרת והשענו תחת העץ, חייך שאני פורע וכו'... לעתיד לבא מניין, שנאמר (ישעיה ד') וסכה תהיה לצל יומם מחורב. אתה אמרת ואקחה פת לחם, חייך שאני פורע וכו' לעתיד לבא מנין, (תהלים ע"ב) יהיה פסת בר בארץ. ואל הבקר רץ אברהם, חייך שאני פורע לבניך וכו'... לעתיד לבא מנין, שנאמר (ישעיה ז') ביום ההוא יחיה איש וגו'. כך כתיב והוא עומד עליהם, חייך שאני פורע וכו'... לעתיד לבא מנין, שנאמר (מיכה ג') עלה הפורץ לפניהם וגו'. (שם מח י)

...אורך ימים בימינה לעתיד לבא, בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה... (שם נט ג)

כתיב (משלי ל"א) עוז והדר לבושה כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבא, ומראה להם הקב"ה עד שהם בעולם הזה מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא, ונפשן שבעה והם ישנים... (שם סב ג)

חד עמא דארעא אמר ליה לרבי הושעיא אין אמרית לך חדא מילתא טבא את אמרת בציבורא מן שמי, אמר ליה מה היא, אמר ליה כל אותן הדורונות שנתן יעקב אבינו לעשו עתידין עכו"ם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא, מאי טעמא, (תהלים ע"ב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו, אמר ליה חייך מלה טבא אמרת, ומן שמך אנא אומר לה. (שם עח טז)

ואת יהודה שלח לפניו, כתיב (ישעיה ס"ה) זאב וטלה ירעו כאחד וגו', בא וראה, כל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה, מרפא אותו לעתיד לבא, העוורים מתרפאים, שנאמר (שם ל"ה) אז תפקחנה עיני עוורים... ואף החיות מתרפאות שנאמר (שם ס"ה) זאב וטלה ירעו כאחד, הכל מתרפאים מי שהביא מכה על הכל אינו מתרפא, אלא (שם) ונחש עפר לחמו. (שם צה א)

לעתיד לבא הפה והכרס מדיינין זה עם זה, הפה אומר לכרס כל מה שגזלתי וחמסתי בך נתתי, ולאחר ג' ימים היא נבקעת והיא אומרת לו הא לך כל מה שגזלת וחמסת... (שם ק ז)

דבר אחר החדש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ב) הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד, וכי יש חדשות לעתיד לבא, והא כתיב (קהלת א') מה שהיה הוא שיהיה, אלא מוצאין אנו עשר דברים שעתיד הקב"ה לחדש לעתיד לבא, הראשונה שהוא עתיד להאיר לעולם, שנאמר (ישעיה ס') לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וגו', וכי יכול אדם להביט בהקב"ה, אלא מה הקב"ה עושה, לשמש מאיר מ"ט חלקי אור, שנאמר ישעיה ל' והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים ואפילו אדם חולה, הקב"ה גוזר לשמש ומרפאו, שנאמר (מלאכי ג') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. השניה מוציא מים חיים מירושלים ומרפא בהם כל שיש לו מחלה, שנאמר (יחזקאל מ"ז) כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחלים יחיה וגו'. השלישית עושה האילנות ליתן פירותיהן בכל חדש, ויהיה אדם אוכל מהם ומתרפא, שנאמר (שם) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו' לחדשיו יבכר, כי מימיו מן המקדש המה יוצאים וגו'. הרביעית שהם בונין כל ערים החרבות, ואין מקום חרב לעולם, ואפילו סדום ועמורה נבנית לעתיד לבא, שנאמר (שם ט"ז) ואחותיך סדום ובנותיה תשבנה לקדמותן. החמישית שהוא בונה את ירושלים באבן ספיר, שנאמר (ישעיה נ"ד) הנני מרביץ בפוך אבניך, ואותן אבנים מאירות כשמש, ואומות העולם באין ורואין בכבודן של ישראל, (שם ס') והלכו גוים לאורך. השישית ופרה ודוב תרעינה, השביעית שהוא מביא כל החיות וכל העופות וכל הרמשים וכורת עמם ברית ועם כל ישראל, שנאמר (הושע ב') וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים. הח' שאין עוד בכי ויללה בעולם, שנאמר (ישעיה ס"ה) ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה. הט' אין עוד מות בעולם, שנאמר (שם כ"ה) בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר. הי' שאין עוד לא אנחה לא אנקה ולא יגון, אלא הכל שמחים, שנאמר (שם ל"ה) ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה. (שמות טו כא)

...וכשם שעשה הקב"ה בעולם הזה ביד מיכאל וגבריאל, כן לעתיד לבא יעשה על ידיהם, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו (עובדיה א'), זה מיכאל וגבריאל, ורבינו הקדוש אמר זה מיכאל לעצמו... (שם יח ה)

...כשם שעשיתי לכם עכשיו, כך אני עתיד לעשות לכם לעתיד לבא, שנאמר (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור... (שם ו)

...בעולם הזה עשה להם נס בלילה שהיה נס עובר, אבל לעתיד לבא הלילה נעשה יום, שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו', כאור שברא הקב"ה תחלה וגנזו בגן עדן. (שם שם ט)

דבר אחר בנות ירושלים, אמר רבי יוחנן עתידה ירושלים להעשות מטרפולין לכל הארצות, כדכתיב אשדוד ובנותיה... כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות, לומר מה הנקבה הזאת מתעברת ויולדת וחוזרת ויולדת, כך הן הצרות באות עליהן והיו אומרים שירות בלשון נקבות... אבל לעתיד לבא אין עוד צרות בו, שנאמר (ישעיה ס"ה) כי נשכחו הצרות הראשונות, וכתיב (שם ל"ה) ששון ושמחה ישיגו, באותה שעה אומרים שיר לשון זכר, שנאמר (תהלים צ"ח) שירו לה' שיר חדש. (שם כג יא)

אבל ברזל אין כתוב כאן, לא במקדש ולא במשכן, למה שנמשל בו אדום הרשעה שהחריבה בית המקדש, ללמדך שמכל המלכיות יקבל הקב"ה דורון לעתיד לבא חוץ מאדום... וכן אתה מוצא לעתיד לבא שכל העכו"ם עתידין להביא דורון למלך המשיח ומצרים מביאה תחלה, וכסבור שלא לקבל מהם, ואומר לו הקב"ה אכסניא נעשו לבני במצרים, שנאמר (תהלים ס"ח) יאתיו חשמנים מני מצרים כוש תריץ ידיו לאלקים, מיד מקבל מהם... ואחר כך מלכות אדום נושאת קל וחומר בעצמה ואומרת, ומה הללו שאינן אחיהם קבלו מהם, אנו על אחת כמה וכמה, ואף היא מבקשת להביא דורון למלך המשיח, ואומר לו הקב"ה (שם) גער חית קנה שכולה חיה מן הקנה... (שם לה ה)

...אמר הקב"ה למשה, בעולם הזה על ידי שהיה בהם יצר הרע עושין עבודה זרה, אבל לעתיד לבא אני עוקר מהם יצר הרע, ונותן להם לב בשר, כמו דאת אמר (יחזקאל ל') והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. (שם מא יב)

דבר אחר, זכור לאברהם, למה הזכיר ג' אבות, אמר רבי לוי אמר משה, רבון העולם, חיים הם המתים, אמר לו משה נעשית מין, אמר לו משה אם אין המתים חיים לעתיד לבא יפה אתה עושה להם כל מה שתבקש, אבל אם חיים המתים מה יש לך לומר לאבות לעתיד לבא, כשיעמדו אבותיהם ויבקשו ממך הבטחה שהבטחתם... (שם מד ו)

אמר להם הקב"ה עשיתם יריעות עזים, אני מגין עליכם לעולם הבא בענן, שנאמר (ישעיה ד') וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם. עשיתם כפרות, אני מכפר לכם עונותיכם, עשיתם שולחן אני מציל אתכם מן הערוכה, ואערוך לפניכם שולחן לעתיד לבא, עשיתם לפני מנורה אני מאיר לכם שבעתים לעולם הבא, שנאמר (שם ל') והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים, עשיתם לפני ארון שהתורה ניתנת בתוכו, אתן לכם שכר טוב שאין בו הפסק... (שם נ ו)

...לפי שבעולם הזה שכינה נגלית על היחידים, אבל לעתיד לבא ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר. (ויקרא א יד)

רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן בשם רבי מנחם דגליא, לעתיד לבא כל הקרבנות בטלים, וקרבן תודה אינו בטל, כל התפילות בטילות, ההודאה אינה בטלה... (שם ט ז)

...אף לעתיד לבא הקב"ה חולק כבוד לזקנים, הדא הוא דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה, וכתיב ונגד זקניו כבוד. רבי ישמעאל בר ביבי ורבי שמעון ורבי ראובן בשם רבי חנינא אמר, עתיד הקב"ה למנות לו ישיבה של זקנים משלו, הדא הוא דכתיב כי מלך ה' צב-אות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רבי אבין בשם רבי ישמעאל ברבי יהושע אומר עתיד הקב"ה לישב כגורן, וצדיקים יושבים לפניו... (שם יא ח)

רבי ברכיה ורבי חלבו ועולא ביראה ורבי אלעזר בשם רבי חנינה עתיד הקב"ה להיות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב שיתו לבכם לחילה, לחולה כתיב, והן עולין עליו בעולמות ומראין עליו כאלו באצבע, ואומרים כי זה אלקים אלקינו עולם ועד וגו'... (שם שם ט)

רבי תנחומא ואמרי לה רבי מנחמא בשם רבי יהושע בן לוי אמר, עתיד הקב"ה להשקות כוס התרעלה לאומות העולם לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן מקום שהדין יוצא. (שם יג ה)

...לפי שבעולם הזה אשה יולדת בצער, לעתיד לבא מה כתיב, בטרם תחיל ילדה, בטרם יבא חבל לה וגו'. (שם יד ט)

...לפי שבעולם הזה הכהן רואה את הנגעים, אבל לעולם הבא אמר הקב"ה אני מטהר אתכם, הדא הוא דכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. (שם טו ט)

...ומי נתנבא הפסוק הזה, עזריה בן עודד הנביא אמר, עתידין ימים לבא לישראל ללא אלקי אמת, שאין מדת הדין נעשה בעולם, וללא כהן מורה, שהכהונה גדולה עתידה ליבטל, וללא תורה שעתידן סנהדרין ליבטל... (שם יט ה)

דאמר רבי יודן בשם רבי לוי אלו שהם נוהגים היתר בשפחות בעולם הזה, עתידין הן להתלות בקדקדי ראשיהם לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב אך אלקים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו... (שם כה ח)

לפי שבעולם הזה גשמים טורדות לעולם... אבל לעתיד לבא הקב"ה עושה אותן ברכה, מה טעמא ונתתי אותם וסביבות גבעתי ברכה... (שם לה ח)

...ומנין שעתיד הישוב להיות מדבר, שנאמר (מלאכי א') ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה, ומנין שהמדבר עתיד להיות ישוב, שנאמר (ישעיה מ"א) אשים מדבר לאגם מים... (במדבר כג ג, וראה שם עוד)

אמר הקב"ה, בעולם הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי היו הורגים אלו את אלו ומתים, אבל לעתיד לבא אני עוקר יצר הרע מכם, ואין מיתה בעולם... (דברים ב כא)

אמר רבי שמואל בר נחמן, כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה מכח הברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותן האבות משומרין הן לעתיד לבא, שנאמר ושמר ה' אלקיך לך... (שם ג ו)

אמר הקב"ה בעולם הזה היו הכל מתאוין לארץ ישראל, ועל ידי עוונות גליתם ממנה, אבל לעתיד לבא שאין לכם לא חטא ולא עוון אני אטע אתכם בתוכה נטיעת שלוה... (שם שם יב)

אמר לו הקב"ה, משה, חייך שכשם שנתת את נפשך עליהן בעולם הזה, כך לעתיד לבא כשאביא את אליהו הנביא שניכם באין כאחת... (שם שם טז)

דבר אחר אמר רבי יודן כל מי שעונה אמן בעולם הזה, זוכה לענות אמן לעתיד לבא. דבר אחר אמר רבי יהושע בן לוי כל מי שנכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות בעולם הזה, זוכה ליכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות לעתיד לבא, מנין, שנאמר (תהלים פ"ד) אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. (שם ז א)

רבי ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו נוטלת עישור נכסים מאביה ויוצאת, כך ירשו ישראל ארץ ז' עממים שהיא עישור ע' אומות, ועל ידי שירשו ישראל כנקבה, אמרו שירה בלשון נקבה, שנאמר (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה, אבל לעתיד לבא הן עתידין לירש כזכר היורש לכל נכסי אביו... והן אומרים בלשון זכר, שנאמר (תהלים צ"ו) שירו לה' שיר חדש... (שיר א לז, וראה שם עוד)

הפיחי גני יזלו בשמיו, אמר רבי הונא בשם רבי יהושע ברבי בנימין בר לוי, לפי שבעולם הזה כשרוח דרומית מנשבת, אין רוח צפונית מנשבת, וכשרוח צפונית מנשבת, אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא הקב"ה מביא רוח ארסטיס לעולם, ומנהיג שתי רוחות כאחת, ושתיהן משמשות, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. (שם ד לא)

אמר רבי יוחנן כל מי שהוא עוסק בתורה בעולם הזה, אף לעתיד לבא אין מניחין אותו לישן אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר, ושל אברהם יצחק יעקב, ושל משה ואהרן, ועד היכן, עד (שמואל ב' ז') ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ. (שם ו ח)

...או שמא אתם (אומות העולם) יכולין לעשות לנו כחולה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא... (שם ז ב)

אמר רבי יוחנן עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק, שנאמר (זכריה ט') משא דבר ה' בארץ חדרך... אמר לו עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה עד שתהא מגעת לשער דמשק וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר ודמשק מנוחתו (שם), מה מקיים רבי יוחנן ונבנתה עיר על תלה, כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר (ישעיה נ"ד) כי ימין ושמאל תפרוצי, הרי לארך, לרחב מנין, תלמוד לומר (זכריה י"ד) ממגדל חננאל עד יקבי המלך... תני עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד, עד שתאמר צר לי המקום... (שם שם י)

זה שאמר הכתוב (איוב ג') קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו, אמר רבי סימון זה אחד מד' מקראות שדומין זה לזה, קטן וגדול שם הוא העולם הזה, מי שהוא קטן יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול יכול להעשות קטן, אבל לעתיד לבא מי שהוא קטן אינו יכול להעשות גדול, ומי שהוא גדול אינו יכול להעשות קטן... (רות ג א)

אמר רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא לפי שבעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה, נוטע נטיעה ואחר אוכל, אבל לעתיד לבא לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל, שנאמר (ישעיה ס"ח) כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי. (קהלת א ט)

אמר רב ירמיה בן אלעזר עתיד הקב"ה לחדש מאור פניהם של צדיקים לעתיד לבא, הא כמא דאת אמר (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כשם שהוא מחדש פניהם, כך הוא מחדש לבושיהם... (שם שם כא)

מה שהיה הוא שיהיה, רבנן אמרי לעתיד לבא הדורות מתכנסין לפני הקב"ה ואומרים לפניו, רבונו של עולם, מי יאמר לפניך שירה תחלה, ואומר להם לשעבר לא אמר שירה לפני אלא דורו של משה, ועכשיו לא יאמר שירה לפני אלא הוא... ובסוף שאלו אותו (מלכות את רבי מאיר), למה נקרא שמו חזיר, אמר להם שהוא עתיד להחזיר המלכות לבעליה. ועוד ישב רבי מאיר ודרש עתיד זאב להיות גזוז מילתן, והכלב גלבטינון, (אומן במלאכת פתוח חותם), אמרו לו דייך רבי מאיר, ואין כל חדש תחת השמש. רבנן אמרין לעתיד לבא הקב"ה מוציא כרוז ומכריז ואומר, כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו... באותה שעה הקב"ה מוציא כרוז פעם שניה, ומכריז ואומר כל מי שלא אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים, אם לא אכל משלו אכל משל חברו... (שם שם כח)

...כמה נביאים עמדו להם לישראל ולא נתפרשו שמותן, אבל לעתיד לבא הקב"ה בא ומביאן עמו, היינו דכתיב (זכריה י"ד) ובא ה' אלקי כל קדושים עמך. אמר רבי זירא כמה חסידים ובני תורה היו ראויים ליהנות, כגון יהודה ברבי חזקיה, עליהם הוא אומר וגם לאחרונים, אבל לעתיד לבא הקב"ה עתיד להמנות לו חבורה של צדיקים משלו, ומושיבן אצלו בישיבה גדולה, שנאמר (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו', ונגד זקיניו כבוד... אמר רבי אבין עתיד הקב"ה לישב כבגורן וצדיקים יושבין לפניו, כההוא דכתיב ביהושפט שנאמר (דברי הימים ב' י"ח) ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה וגו' יושבין בגורן וגו'... אלא כדתנן סנהדרין עשויה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה... (שם שם ל)

רבי חזקיה בשם רבי סימון בר זבדי אמר, כל התורה שאת למד בעולם הזה, הבל הוא לפני תורה שבעולם הבא, לפי שבעולם הזה אדם לומד תורה ושוכח, אבל לעתיד מה כתיב תמן, (ירמיה ל"ה) נתתי את תורתי בקרבם... (שם ב א)

רבי אחא בשם רבי חלפתא כל מה שהקב"ה עתיד לעשותו ולחדש בעולמו לעתיד לבא, כבר הקדים ועשה מקצת על ידי נביא בעולם הזה, אני הוא שעתיד לעשות ים יבשה, כבר עשיתי כן בעולם הזה, ואתה הרם את מטך וגו', אני הוא שעתיד לפקד עקרות... אני הוא שעתיד להחיות מתים... אני הוא שעתיד לעשות מלכים שישתחוו לכם... אני הוא שעתיד לפקוח עוורים לעתיד לבא, כבר עשיתי על ידי אלישע, שנאמר (מלכים ב' ו') ויפקח אלקים את עיני הנער. (שם ג יח)

ושבתי אני ואראה, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, רבי יהודה אומר אלו הקטנים הנגנזים בחייהן בעון אבותם בעולם הזה, לעתיד לבא הן עומדין בצד חבורה של צדיקים ואבותיהם בצד חבורה של רשעים, והם אומרים לפניו רבונו של עולם, כלום מתנו אלא בעון אבותינו, יבואו אבותינו בזכיותינו... (שם ד א)

אמר רבי יהודה בן פזי אפילו הממזר בא לעולם הבא, דכתיב והנה דמעת העשוקים וגו', אמר הקב"ה לפי שבעולם הזה הם פסולין, אבל לעתיד לבא אמר זכריה אנא חמיתא אלו כורסין... (שם שם ג)

רב הונא אמר עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי מצוות אצל בעלי תורה, מאי טעמא, בצל החכמה בצל הכסף. (שם ז כג)

...כך לעתיד לבא הקב"ה אומר לרשעים התשובה לפניכם ולא שבתם, אלא (איוב י"א) ועיני רשעים תכלינה... (שם שם לב)

...כך לעתיד לבא הוא שישעיה אומר (ישעיה ס"ה) הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו. זיוותאי אומר משום רבי מאיר אלו מסובין ואוכלין ושותין, ואלו מסובין לא אוכלין ולא שותין, אלא דומה צערו של זה שהוא עומד לצערו של זה שהוא מיסב... הוא שהנביא אומר (מלאכי ג') ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע. (שם ט ו)

מדרש תנחומא:

אמר רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי עתיד כל אחד ואחד מישראל שיהיו לו בנים כיוצאי מצרים, שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך... (תולדות ט)

אמר הקב"ה, בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר ומראה כבוד ה' וגו', ולעתיד לבא שכינה אינה זזה מכם לעולם, שנאמר (מלכים א' ז'), ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל. (פקודי יא)

...וכן לעתיד לבא עתיד הקב"ה להפרע מן עכו"ם על ידי דברים קלים, שנאמר (ישעיה ז') והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב וגו'. (חקת א)

אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה אתם מכלין את העכו"ם קמעא קמעא, ולעתיד לבא אני מבערן מן העולם בבת אחת, שנאמר והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו. (שם כה)

מדרש תנחומא הקדום:

אמר הקב"ה בעולם הזה שלחתי מלאך לפניהם והיה מכרית אומות העולם, אבל לעולם הבא אליהו הנביא זכור לטוב הוא אני משלח לכם, שנאמר (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'. (משפטים יב)

פרקי דרבי אליעזר:

רבן גמליאל אומר, כמו שראשי חדשים מתקדשין ומתחדשין בעולם הזה, כך יהיו ישראל מתקדשין ומתחדשין לעתיד לבא כמו ראשי חדשים, שנאמר (ויקרא י"ט) דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם. וחכמים אומרים שמים וארץ עתידים ליעבר ולהתחדש, מה כתיב עליהם (ישעיה ל"ד) ונגלו כספר השמים, כאדם שהוא קורא בספר וגולל אותו... והארץ כבגד תכלה, כאדם שהוא פושט את טליתו והוא מכלה אותה, וחוזר ומקפל אותה, כך מקפל את הארץ וחוזר ומחדש אותה למקומה כטלית, שנאמר והארץ כבגד תכלה ויושבי הארץ יטעמו טעם מיתה, שני ימים שאין נפש אדם ובהמה על הארץ, שנאמר (שם) ויושביה כמו כן ימותו, וביום השלישי מחדש אותם ומחיה אותם ומקים אותם לפניו, שנאמר (הושע ו') יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו לפניו. רבי אליעזר אומר כל צבא השמים עתידין ליעבר ולהתחדש, מה כתיב עליהם (ישעיה ל"ד) וכל צבאם יבול כנבול עלה מגפן, מה הגפן והתאנה נובל עלה מהם והם עומדים עץ יבש וחוזרות ופורחות ונוצצות וצומחות ומוציאים עלים חדשים, כך כל צבא השמים יבולו וחוזרין ופורחין ונוצצין וצומחין ומתחדשין במקומן, להודיע שהוא מכלה את הכל. ואין עוד לא רעב ולא מגפה, שנאמר (ישעיה ס"ה) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה... ולעתיד לבא הקב"ה מחדש אותן ומוסיף על אורן אור שבעתים כאור שבעת הימים, שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה... רבי אליעזר אומר בית המקדש עתיד לעלות ולהתחדש, מה כתיב עליו (ישעיה מ"ג) הנני עושה חדשה עתה תצמח ושערים שטבעו בארץ עתידים לעלות ולהתחדש כל אחד ואחד במקומו, ושער החצר הפנימית הפונה קדים ששת ימי המעשה דלתיו סגורים וביום השבת הן נפתחין מאליהן, שנאמר (יחזקאל מ"ו) כה אמר ה' שער החצר הפנימית וגו'... רבי יונתן אומר והרי כתיב (קהלת א') ואין כל חדש תחת השמש, אמר לו הצדיקים מתחדשים וכל מעשיהם, אבל הרשעים אין להם דבר חדש. רבי פנחס אומר מי הבאר עתידין לעלות מתחת מפתן הבית ונובעין ומפרין ויוצאין לי"ב נחלים כנגד י"ב שבטים... (פרק נא)

פסיקתא:

וכל גבולך לאבני חפץ, לפי שבעולם הזה מתחמין באבנים ובחצובות, אבל לעתיד לבא מתחמין באבנים טובות ומרגליות, לכך נאמר וכל גבולך לאבני חפץ... (פרשה לב)

זו היא שנאמרה ברוח הקדש על ידי ישעיה, ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים (ישעיה ס"א ט'), כנגד מי אמרו ישעיה למקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד אבילי ציון שהקב"ה עתיד ליתן להם ניצוחם על אויבים, שנאמר ונודע בגוים זרעם, אל תהי קורא זרעם אלא זרועם... (פרשה לד וראה עוד משיח-חבלי)

שוחר טוב:

נתת שמחה בלבי, אמרו ישראל אומות עכו"ם על ידי שעשו ז' מצוות השפעת להם שלוה בעולם הזה במתן שכרם, אנו שנצטוינו על שש מאות ושלש עשרה מצוות, על אחת כמה וכמה שתשפיע לנו טובות לעולם הבא, לפיכך כשאנו רואים שלומתם של אומות העכו"ם אנו שמחים... (תהלים מזמור ד)

רבי יהודה ורבי נחמיה אמר מה עכו"ם נעשית פרקים פרקים, כך עובדיה נעשו פרקים פרקים שנאמר (זכריה י"ד) וזאת תהיה המגפה, ורבנן אמרי מה עכו"ם ניתכין באור, כן עובדיה ניתכין באור. רבי יהושע בן לוי ורבי שמואל ורבי נחמיה אומרים כשישב הקב"ה לדון את העכו"ם ואת ישראל לעתיד לבא, לישראל הוא דן אותם לזכות, והעכו"ם מתביישין, ומהו עושה מכניס יצר הרע ביניהן והן אומרים מבקשין אנו את דיננו שיהפך, מה הקב"ה עושה, דן אותן ומחייבן ומתביישין שניה... רבי יהושע בן לוי אומר לעתיד הקב"ה דן את ישראל ומזכן, ונותן לצדיקים דימוס שיכנסו לגן עדן, ומכניס את הרשעים לגיהנם, וחוזר ומוציא אותן ומכניסן לגן עדן ואומר להם הרי מקום לצדיקים ועוד מקומות פנויים שלא תאמרו אלו היינו עושים תשובה לא היה לנו מקום פנוי בגן עדן עם הצדיקים... (שם מזמור לא)

אמר רבי שמואל בר נחמני, על ידי שישראל משמשין בעולם הזה לאור החמה ולאור הלבנה, אבל לעתיד לבא אינן צריכין להן, שנאמר (ישעיה ס') לא יהיה לך השמש לאור יומם, ומי מאיר להם, הקב"ה, שנאמר והיה לך ה' לאור עולם. אמר רבי פנחס בשם רבי ראובן עתיד הקב"ה להביא לתבור ולכרמל וליתן ירושלים בראשם, שנאמר (שם ב') נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, אמר רבי יהודה ולא עוד אלא שהן עתידין לומר מיני זמר לישראל, שנאמר ויכוננו עיר האלקים בשיר. (שם לו)

דבר אחר זה שאמר הכתוב (הושע י"ד) אהיה כטל לישראל, פסוק זה נאמר לעולם הבא, כשם שאין הטל מזיק לכל בריה, כך הצדיקים לעתיד לבא עתידין לשבע מזיו השכינה ואינן ניזוקין, שנאמר שובע שמחות את פניך... (מזמור מד)

...ספרו מגדליה, כמה גינאות עתיד להיות בירושלים, וכמה מגדלים עתידים להיות, אלף ותפ"ה, כמה טפאות אלף ותתע"ז, וכמה טטפראות אלף ותצ"ו. אמר רב נחמן מה שהיה הוא שיהיה, כשם שהיו ישראל אומרים שירה והמים עולין להן, כך עתיד להיות, שנאמר (תהלים פ"ז) ושרים כחוללים כל מעיני בך. וכמה בריכות עתיד להיות, אלף ותצ"ו בירניות, כמה שערים קמ"ד י"ב לכל שבט... (מזמור מח)

אמר רבי שמואל בר נחמני לפי שבעולם הזה הזכר מסבב אחר הנקבה, אבל לעתיד לבא הנקבה תסובב אחר הזכר, שנאמר (ירמיה ל"א) נקבה תסובב גבר, כך לפי שבעולם הזה הקב"ה מחזר על ישראל שיעשו תשובה, אבל לעתיד לבא ישראל מחזרין אחר הקב"ה שיעשה רצונם, שנאמר נקבה תסובב גבר. ואת רוחי אתן בקרבכם (יחזקאל ל"ו), אמר רבי סימון בשם רבי שמעון חסידא, בעולם הזה אדם הולך ללקוט תאנים בשבת, אין התאנה אומרת כלום, אבל לעתיד לבא אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת היא צווחת ואומרת שבת היום, בעולם הזה אדם הולך לשמש עם אשתו והיא נדה אין מי מעכב בידו, אבל לעתיד לבא אם רצה לעשות האבן זועקת ואומרת ממקום מושבה נדה היא, שנאמר (חבקוק ב') כי אבן מקיר תזעק, לכך נאמר (ירמיה ל"א) עד מתי תתחמקין, שהיא עתידה להיות מלהטת לפני הקב"ה שהן עושין תשובה, והקב"ה עושה להם רצונם, ולא עוד אלא אפילו השמים מטיפין להם עסיס, שנאמר (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס ואין יטפו אלא נבואה, שנאמר (יחזקאל כ') והטף אל דרום. (מזמור עג)

ילכו מחיל אל חיל, אמר רבי יונה בשם רבי לוי אין נחת רוח לחברים לעתיד לבא, עד היכן אמר רבי פנחס עד יראה אל אלקים בציון ה' אלקים צב-אות שמעה תפלתי... (מזמור פד)

אמר רבי בנימין בר לוי לפי שבעולם הזה הם מתחמין שדותיהן בחצובות, אבל לעתיד לבא כל גבולך לאבני חפץ, של אבנים גדולות טובות ומרגליות טובות, אמר רבי יודן לעתיד לבא אדם יש לו שנים ושלשה זהובים חוב על חבירו, והוא אומר לו נלך אצל מלך המשיח והם הולכים אצלו, והוא אומר לו, מה אני חייב לך, שנים ושלשה זהובים, טול מכאן, שהכסף והזהב לפני מלך המשיח הוא כעפר, שנאמר (תהלים קמ"ז) השם גבולך שלום... אמר רבי פנחס בשם רבי ראובן, עתיד הקב"ה להביא לסיני ולתבור ולכרמל וליתן ירושלים בראשן שנאמר (ישעיה ב') נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים. אמר רבי חנינא ולא עוד אלא שעתיד להיות מזמר והן עונין אחריו שירין וזמירין שנאמר (שם) ונשא מגבעות, אין ונשא אלא לשון שירה, כמו שנאמר (דברי הימים א' ט"ו) וכנניהו שר הלוים במשא וגו'... (מזמור פז)

שבעה הבלים אמר קהלת, הבל אחד הבלים שנים... למה, כנגד שבעת ימי בראשית, אמר שלמה מה נברא ביום ראשון, שמים וארץ, מה סופן (ישעיה נ"א) השמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה, אמר הבל. ומה נברא ביום שני, רקיע, ומה סופו (שם ל"ד) ונגולו כספר השמים, אמר הבל, ומה נברא בשלישי יקוו המים, ומה סופן (שם י"א) והחרים ה' לשון ים מצרים, אמר הבל. ומה נברא ברביעי מאורות, שנאמר (בראשית א') ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, ומה סופן (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה, אמר הבל... (מזמור צב)

...לכך נאמר ארומימך אלקי המלך, לא כעכשיו, אם עשה להם נסים אומרים שירה, ואם לאו אין אומרים שירה אלא לעתיד לבא אינם בטלים, אלא הם אומרים השירה והברכה תמיד, שנאמר ואברכה שמך לעולם ועד... (מזמור קמה)

ויאמר שמואל אל ישי שלחה וקחנו וגו', אמר רבי שמואל בר נחמן לפי שבעולם הזה לא ישבו שני גדולי עולם ישי ושמואל עד שישב דוד ביניהם, כך לעתיד לבא אין כל מחיצה ומחיצה של צדיקים שאין דוד עומד על גבה... (שמואל פרשה יט)

...ובאמירה השניה אמר לו אם בא מת מצוה לידך היטמא לו, לפי שבעולם הזה אתם מטמאין במת מצוה, אבל לעתיד לבא אין אתם מטמאין כל עיקר, למה, שאין מיתה לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב בלע המות וגו'. (שם פרשה כד)

תנא דבי אליהו רבא:

גלמי ראו עיניך וגו' (תהלים קל"ט) מה תלמוד לומר, עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים יושבים לפניו, ואומר להם בני דור פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה, ואדם פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה, אבל איני זוכר עונותיו ואינן עולין על לבי, שנאמר אל תזכרו ראשונות... (פרק א)

...מכאן אמרו חכמים כל דבר שעתיד להיות בסוף כבר נעשה מקצתו היום. לעתיד יהא ישיבה להקב"ה בבית המדרש שלו וצדיקי עולם באור פניהם יושבין לפניו, כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעולם הזה, לדוד מלך ישראל, והיה מאיר פנים בהלכה אל הצדיקים היושבים לפניו, וכן לעתיד יהא לצדיקים חייהם שלא בצער ושלא ביצר הרע לימות בן דוד, ובעולם הזה כבר נעשה מקצת חיים שלא בצער ושלא ביצר הרע אל הצדיקים בעולם הזה, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב ויעבץ ויתרו... לעתיד יהא אכילה ושתיה ושמחה לצדיקים, כבר נעשה לצדיקים בעולם הזה, לשלמה מלך ישראל. לעתיד יהא דם ובשר ושבר גוג ומגוג ולעכו"ם על הרי ישראל, כבר נעשה מקצתו דם ובשר ושבר על לוחצינו כמו שעינינו רואות בכל יום תמיד... עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש שלו, וצדיקי עולם יושבים לפניו ונושאים ונותנים במקרא במשנה בהלכות ואגדות, ואומרים על טמא טמא ועל טהור טהור במקומו, ואחר כך מביאין את הרשעים ודנין אותן בפניהן, ויש נדונין שלשים יום, ויש נידונין ששים יום... ואחר כך יעמדו הצדיקים לפני הקב"ה ויאמרו לפניו, רבונו של עולם, כשהיינו באותו עולם אלו בני אדם היו משכימים ומעריבים לבית הכנסת, והיו קורין את קריאת שמע ועושין שאר מצוות, ויאמר להם הקב"ה אם כך עשו רפאו אותן, מיד הולכין הצדיקים ועומדים על עפרם של רשעים ומבקשין עליהם רחמים, והקב"ה מעמידן מעפר רגליהם, שנאמר (מלאכי ג') ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, כבר נעשה מקצת ישיבה לצדיקים בעולם הזה, לדוד מלך ישראל, כיצד, שנאמר ואלה שמות הגבורים אשר לדוד יושב בשבת תחכמוני... (שם פרק ג)

...חיים שלא בצער שלא ביצר הרע לימות בן דוד ולעולם הבא, כיצד, עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש שלו, וצדיקי עולם יושבין לפניו, והקב"ה נותן להם לנשיהם ובניהם ובנותיהם ועבדיהם ואמהותיהם צורך בתיהם ורוח הקדש שורה עליהם, שנאמר (יואל ג') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו'... (פרק ד)

כבוד ועוז לצדיקים לעתיד לבא ולעולם הבא, כיצד, הקב"ה יושב בבית המדרש שלו, וצדיקי עולם יושבין לפניו, ולכל אחד ואחד נותנין לו מאור עינים בתורה שיש בו, ומלאכי השרת עומדין סביב לישראל, ובוכין בלבם ואומרים אשריהם ישראל, שכל הצער והעינוי והלחץ שהיה להם חלף והלך, ועכשיו כל אותה הטובה והגדולה יש להם, שנאמר (תהלים ס"ח) מלאכי צב-אות ידודון, אל תקרי ידודון, אלא ידדון... (פרק ה)

...ועתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים יושבים לפניו, ויאמר להם, אני הוא שנמסרתם למיתה עלי, ואני הוא שנהרגתם עלי, לכן תהיו אתם כמוני, מה אני חי וקיים לעולם, כך אתם תהיו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר (ישעיה ל"ג) מלך ביפיו תחזינה עיניך, תראינה ארץ מרחקים, מאי תראינה ארץ מרחקים, אלו הלכות שהן היו בדעתו של הקב"ה תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, ומסר אותן להם לישראל... (פרק יג)

...כשם שאנו עתידין לעלות ולהשתחוות שלש פעמים בשנה למלך מלכי המלכים הקב"ה, שנאמר (זכריה י"ד) ועלו מידי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צב-אות ולחג את חג הסוכות וגו'. וכשיהיו הולכין בדרך יאמרו איש אל אחיו מה מנחה עלינו להעלות בידינו, והלא כל הכסף והזהב שלו הוא, האבנים טובות ומרגליות שלו הן, ומה מנחה עלינו להעלות בידינו, מיד הולכין ומביאין את בני ישראל בכבוד גדול... ואם ימצאו מבני ישראל בן שנה אחד או בן שתי שנים השרות מניקות אותו, ואם בן עשר שנים או בן חמשה עשה שנים המלכים מגדלין אותן, שנאמר (ישעיה מ"ג) והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה, והיו מלכים אומניך ושרותיהן מיניקותיך, אפים ארץ ישתחוו לך וגו'... (פרק טז)  

...וכך דרש, הקב"ה מביא לעתיד כסא הדין ויושב עליו והכל נידונין לפניו, בתחלה קורא הקב"ה לשמים וארץ ואומר להם בראשית כל בראתי אתכם, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב, ובני גלו לבין אומות העולם ולא בקשתם עליהם רחמים, דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא לחמה ולבנה ואומר להם שני המאורות הגדולים בראתי אתכם, (שנאמר (בראשית א') ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, מפני מה ראיתם שכינתי מסתלקת וביתי חרב ובני גלו לבין האומות ולא בקשתם עליהם רחמים, ולא עוד אלא היו באין מלכי מזרח ומערב ומניחין כתריהן בראשיהם ומשתחוים לכם ולא אמרתם הלא אנחנו חרסים כחרסי אדמה אל תשתחוו לנו... דנן ומעמידן לצד אחד. וקורא לכוכבים ולמזלות... וקורא הקב"ה לכסא הדין, ואומר לו, קודם לכל קניתיך, שנאמר (ירמיה י"ז) כסא כבוד מרום מראשון וכו'... ואחר כך מחריב הקב"ה את כל העולם כולו, שנאמר (ישעיה ב') ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, ומחדש הקב"ה את השמים ואת הארץ, שנאמר (שם) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה וגו', ומחיה הקב"ה את המתים, ומביא עפר הארץ ועפר המתים וגבלן זה בזה, ומותח מהן עצמות וגידין, ואומר להם הקב"ה למלאכי השרת שהן ממונים לגבוי נשמות ומוציאין כל נפש ונפש וזורקין אותה בגוף ומעמידין אותו ברגע אחד. (תנא דבי אליהו זוטא פרק כ, וראה שם עוד)

מדרשים:

...דעו כל המכות שהביא הקב"ה על המצרים כן יביא על אדום כשיצאו ישראל מן הגלות בימות המשיח, במצרים הביא עליהם מכת דם תחלה כמו כן יעשה לאדום, שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן, השמש יהפך לחשך וירח לדם לפני בא יום ה' הגדול והנורא... (מדרש ויושע, וראה שם עוד וערך גוג ומגוג וישמעאל)

...והר הזיתים יבקע מחציו, והקב"ה יורד עליו וישראל נסים ונמלטים, שנאמר ונסתם גיא הרי וזאת תהיה המגפה, וישראל גולים אחרי כן למדברי אגמות לרעות במלוחים שרשי רתמים מ"ה ימים, וענני כבוד מקיפין אותם, ושם ישראל יהו נחבאים, וכל מי שיש בלבו הרהור רע על הקב"ה העננים משליכין אותו ואומות העולם הורגין אותו. ומישראל הרבה יצאו אל אומות העולם ואתם לא יהיה להם חלק עם ישראל לעולם הבא... (אגדת משיח, וראה שם עוד)

א"ר אשיין בשם ר' חלקיה לפי שבעולם הזה גרמו עונות ונעשו ישראל חרשים מן התורה ועורים מלראות השכינה... ומה הקב"ה עושה לעתיד לבוא הוא מחיה אותן תחילה ואחר כך הוא פותח עיניהם ואזניהם, שנאמר (ישעיה ל"ה) אז תפקחנה וגו', והן שומעין דבריו של הקב"ה ורואין אותו האיך מלמדין... (אגדת בראשית פרק סט)

ילקוט שמעוני:

...מה לעתיד לבא ואזני חרשים תפתחנה, אף הכא כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מה לעתיד לבא אז ידלג כאיל פסח וגו' אף הכא ויענו כל העם יחדו... (שמות פרק יח, רעג)

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, מניין אתה אומר שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים, שנאמר תחת אבותיך יהיו בניך, אי בנים יכול דווים וכפופים, תלמוד לומר תשיתמו לשרים, אי לשרים יכול פרגמטויטין, תלמוד לומר ממלכת, אי מלך יכול חוזר ומכבש, תלמוד לומר כהנים בטלנים, כענין שנאמר ובני דוד כהנים היו... (שם פרק יט, רעו)

...הרי שלשה דברים שהפרשת לי, כנגד שלשה עשר דברים שהפרשתי לכם במצרים, לעתיד לבא אני גומל לכם כנגד י"ג דברים הללו, מה כתיב וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה וגו', וסכה תהיה לצל יומם וגו'... (שם פרק כה, שסג)

כתיב והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, הדברים שמכוסים מכם בעולם הזה, עתידין להיות צפים לכם כהדין בולוס, הדא הוא דכתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו... (במדבר פרק יט, תשנט)

...אמר רבי חמא בר חנינא לכן לא תביאו את הקהל הזה, הקהל הזה אין אתם מכניסין, אבל לכל ישראל אתם מכניסין לעתיד לבא, שנאמר וענתה שם כימי נעוריה, זה משה ואהרן... (שם פרק כ, תשסד)

...תדע לך לעתיד לבא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות משובחים שמרפאין את הלשון, דכתיב ועל הנחל יעלה על שפתו וגו', וכתיב ועלהו לתרופה להתיר פה מי שהוא אלם ולועט הימנו לשונו מתרפא, ומצחצח מיד בדברי תורה, שכך כתוב מזה ומזה, ואין מזה ומזה אלא דברי תורה... (דברים פרק א, תשצד)

...מכאן אמרו עתידין שיניהם של אוכלי ישראל להיות לימות המשיח כ"ד אמות, וחכמים אומרים שלשים... (שם פרק כ, תתל)

...ולא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעולם הזה, אבל לעולם הבא מתקיימין שניהם, דברי הרב מניין, שנאמר ונתתי לכם לב חדש, ודברי התלמיד מנין, שנאמר אשפוך רוחי על כל בשר. (שם פרק ה, תתלא)

דבר אחר כי שפע ימים יינקו, זו ימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעתיד לבא, מנין אתה אומר שכל ספינות שאבדו בים הגדול וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שהים הגדול מקיאן לימה של יפו, שגנוז לצדיקים לעולם הבא, תלמוד לומר כי שפע ימים יינקו. (שם פרק לג תתקסא)

רבי הונא אמר כל ישראל המתים בחוצה לארץ נפשותן נאספות לארץ, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, וכל הרשעים המתים בארץ ישראל נפשותם נשלכות בחוצה לארץ, שנאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, לעתיד לבא הקב"ה אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה, ומשליכן לחוצה לארץ, שנאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה... (שמואל א פרק כה, קלד)

...כך ישראל, כשיבא משיח במהרה בימינו אינם אומרים שירה עד שיתחרף משיח, שנאמר אשר חרפו עקבות משיחך, ועד שיפלו לפניו בעל אצבעות, ואצבעת רגליא מנהון פרזל, ועד שיפלו בידם ד' מלכיות ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה, אותה שעה שירו לה' שיר חדש. (שמואל ב פרק כג, קסה)

זה שאמר הכתוב עד די כורסון רמיו ועתיק יומין יתיב, עד די כרסון רמיו, אלו כסאות של עובדי עכו"ם, שעתיד הקב"ה להפכם עד די כורסון יתיב אין כתיב כאן אלא רמיו וכן הוא אומר והפכתי כסא ממלכות. ורבנן אמרין לעתיד לבא הקב"ה יושב והמלאכים נותנים כסאות לגדולי ישראל, והם יושבים ודנין לעכו"ם עם הקב"ה, וכן הוא אומר ה' במשפט יבא עם זקני עמו... (ישעיה פרק ג, שצז)

וגר זאב עם כבש, זהו שאמר הכתוב מזמור שיר ליום השבת, למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו, ושעשע יונק על חור פתן, מלמד שהתינוק של ישראל עתיד להושיט אצבעו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו. הדה, זה היא ההורגת את הבריות, וכן הוא אומר והשבתי חיה רעה מן הארץ. אמר רבי שמעון משביתן שלא יזיקו. אמר רבי יוחנן אימתי הוא שבחו של הקב"ה בזמן שיש מזיקין או בזמן שאין מזיקין, הוי אומר בזמן שיש מזיקין ואין מזיקין... (שם פרק יא, תיז)

אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן, שבשביל אמן אחד שעונים רשעים מתוך גיהנם ניצולין מתוכו. כיצד, עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש, וכל הצדיקים יושבים לפניו, וכל פמליא של מעלה עומדים על רגליהם, וחמה ומזלות מימינו של הקב"ה ולבנה וכוכבים משמאלו, והקב"ה יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח, וכיון שמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו, ואומר יתגדל ויתקדש, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל באי עולם כולם עונים אמן, ואף רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהנם עונים ואומרים אמן מתוך גיהנם, ומתרעש העולם עד שנשמע קול צעקתם לפני הקב"ה, והוא שואל, מה קול הרעש הגדול אשר שמעתי, ומשיבים מלאכי השרת ואומרים לפניו, רבונו של עולם, אלו רשעי ישראל וצדיקי עובדי אלילים שנשתיירו בגיהנם, שעונים אמן ומצדיקים עליהם את הדין, מיד מתגלגלים רחמיו של הקב"ה עליהם ביותר, ואומר מה אעשה להם יותר על דין זה, כבר יצר הרע גרם להם... (שם פרק כו, תכט)

רבי יהושע אומר בניסן נגאלו, ובניסן עתידין להגאל, מאי טעמא, דאמר קרא ליל שמורים הוא, לילה המושמר ובא מששת ימי בראשית, לילה המושמר לעתיד לבא. (שם פרק כז, תלו)

...רבי יהודה אומר כל גזירה וגזירה שעתידה להנתן בירושלים תהא נאה כסנפירינון הזה, אמר רבי פנחס תאמר שהסנפירינון הוא הזה רך הוא, מעשה באחד שירד לרומי למכור סנפירינון, אמר לו הלוקח על מנת לבדוק, אמר לו על מנת כן, מה עשה נטלו והניחו על הסדן והיה מכה עליו בפטיש, נבקע הסדן ונחלק הפטיש, והספיר לא חסר... רבי יוחנן הוה יתיב ודריש גבי כנישתא בצפורי, עתיד הקב"ה לעשות שער המזרחי של בית המקדש הוא ושני פשפשין אבן אחת של מרגלית... וכל גבולך לאבני חפץ, אמר רבי בנימין לוי עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים אבנים טובות ומרגליות, וכל ישראל באים ונוטלים חפציהם מהם... אמר רבי לוי עתידין תחומי ירושלים להיות מלאים י"ב מיל על י"ח מיל אבנים טובות ומרגליות... (שם פרק נד, תעח)

שאי סביב עיניך וראי, באותה שעה מביא הקב"ה אליהו ומשיח וצלוחית של שמן בידיהן, ומקליהן בידיהם, ונקבצים כל ישראל לפניהם, ושכינה לפניהם, ונביאים מאחריהם, ותורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם, ומוליכים אותם על עמק יהושפט, ונקבצין כל הגוים שם, שנאמר וקבצתי את כל הגוים, באותה שעה מביא הקב"ה אלילי העובדי כוכבים ונותן בהם רוח ונשמה, ואומר יעברו על גשר גיהנם ועוברים, וכיון שמגיעים שם יהיה לפניהם כחוט, ונופלים לגיהנם, ומיד ישראל מתייראין ואומרים לפניו, רבונו של עולם, תאמר כאשר עשית עם אלו תעשה עמנו, אומר להם מי אתם, אומרים לו אנחנו עמך ונחלתך ישראל, אומרים להם מי העיד, אומרים לו אברהם, קורא לאברהם אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלקיהם, אומר לפניו רבונו של עולם, לא כך אמרת לי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי... באותה שעה מביא הקב"ה תורה ומניחה בחיקו, ומבהיק זיון של ישראל מסוף העולם ועד סופו, אמר גבריאל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, יבואו העובדי אלילים ויראו בטובתן של ישראל, ואומר להם אל יראו, וכן אומר ישעיהו ה' רמה ידך בל יחזיון, אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, יבאו ויראו, שנאמר יחזו ויבושו קנאת עם... (שם פרק ס, תק, וראה שם עוד)

וקורא לך שם חדש, עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה רבונו של עולם, הרי עדי קיימים, שנאמר העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אמר לה הריני מעבירם, שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וגו', אומרת לפניו, רבונו של עולם, הרי שמי קיים, אומר לה, הריני מעבירו, שנאמר וקורא לך שם חדש, אומרת לפניו הרי שמי קרוי על שם הבעלים, אומר לה הריני מעבירן... אומרת לו רואה אני מקומות שקלקלתי ובושתי, שנאמר ראי דרכך בגיא, אומר לה הריני מעבירן, שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו... (שם פרק סב, תקו)

כי כאשר השמים החדשים, רבי יהודה בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, שמים חדשים אין כתיב כאן, אלא השמים החדשים והארץ החדשה, אפילו שמים וארץ העתידים להבראות. נקבה תסובב גבר, בעולם הזה הקב"ה מחזר על ישראל שיעשו רצונו ויחזרו בתשובה, אבל לעתיד לבא ישראל חוזרים על הקב"ה שיעשו רצונו, שנאמר נקבה תסובב גבר... (ירמיה פרק לא שטו)

ואותן הפלטין (של חירם) מה נעשה בהם, קרע הקב"ה את הארץ וגנזם לצדיקים לעתיד לבא. (יחזקאל פרק כ', שסז)

ונתתי לה את כרמיה משם, מדבר בסדום ועמורה, לפי שנאמר ויהפוך את הערים האל, וכתיב בחלמיש שלח ידו הפך משורש הרים, לעולם הבא הקב"ה מרפא את ישראל ומרפא אותם, שנאמר ונתתי לה את כרמיה משם, אלו הנביאים, ואת עמק עכור, עמק שעכרתי באפי, לפתח תקוה, אותה שעה הם אומרים שירה, שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה, ואין ענתה אלא שירה... (הושע פרק ב, תתקיח)

והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, ולא לאור החמה ולא לאור הלבנה, שאין מבערין את החמץ בהם, כך עתיד הקב"ה לעשות, אינו מפשפש את ירושלים אלא בנרות, לבער משם עבודת אלילים ולעקור משם יצר הרע... (צפניה א, תקסז)

...ולעתיד לבא עתידים לחזור שלשתם, שנאמר לא ירעבו זה המן, ולא יצמאו זה הבאר, ולא יכם שרב ושמש זה עמוד הענן, ועל מבועי מים ינהלם, מבוע לא נאמר אלא מבועי, לעתיד לבא עתידין לצאת לישראל שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטים... (זכריה פרק יא, תקעט)

ואין נסתר מחמתו, ולעתיד לבא מי נסתר מחמתו, אמר רבי אחא מי שעוסק בתורה, שכן כתיב אחריו תורת ה' תמימה, וכן הוא אומר אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, ומי נסתר, מי שהוא עוסק בתורה, שנאמר זכרו תורת משה עבדי... (תהלים יט, תרעד)

ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם, יקרה נפש זו, שכשאדם חוטא אין לה תשלומין, אף לעתיד אין להם פדיון, שנאמר אח לא פדה יפדה איש ויקר פדיון נפשם... (שם מט, תשנח)

...רבי יודן ורבי חמא בר חנינא ורבי יצחק אמרו, לעתיד לבא הקב"ה אומר לפרעה שתה כוס, והוא אומר לו רבונו של עולם כבר שתיתי כוסי בעולם הזה, והוא אומר לו, מה ששתית כמו אגרא אחת היתה, שנאמר ויגר מזה, אבל עכשו אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ. (שם עה תתיג)

...שכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא... ולא עוד אלא שצפונים לו חטאיו לעתיד לבא, שנאמר אם יאמרו לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם... (משלי פרק א, תתקכט)

לך אל נמלה עצל, אמר רבי יהושע בן פדיה עתידין הרשעים לומר לפני הקב"ה הניחנו ונעשה תשובה, והקב"ה משיבם, שוטים שבעולם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת, אם אין אדם מכין מערב שבת, מה יאכל בשבת... (שם פרק ו, תתקלח)

רב אוכל ניר ראשים, אמר רבי שמעון בן יוחאי העשיר אוכל את העני בעולם הזה, ולעתיד לבא הקב"ה תובעו ממנו, שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים... (שם פרק יג, תתנ)

אמר הקב"ה בעולם הזה ישראל למדין תורה מבשר ודם, על ידי משה שהוא בשר ודם, וכשם שבשר ודם עובר מן העולם, אף למודו עובר, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל למדין אלא מפי, שנאמר וכל בניך למודי ה', וכן הוא אומר לא ילמדו עוד איש את אחיו, וכשם שהאלקים חי וקיים לעולם, כך למודו, מה שישראל למדין הימנו אינן שוכחים לעולם. (שם פרק כג, תתקס)

השיבנו ה' אליך, עתיד הקב"ה להפוך את תשעה באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ולבנות הוא בעצמו את ירושלים ולקבץ גלויות, שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. (איכה פרק ה, תתרמג)

ולמה לא נתפרסמה נבואתן, אמור מעתה, נבואה שצריכה לדורות נכתבה, ולעתיד לבא הקב"ה בא ומפרסם נבואתן, הדא הוא דכתיב, ובא ה' אלקי כל קדושים עמך. (קהלת פרק ב תתקסח)

מדרש הגדול:

אמר רבא וכן לימות המשיח אין זוכה אלא שנים מששים רבוא, שנאמר (הושע ב' י"ז) וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים. (שמות ו ח)

אמר רבי פנחס אמר רבי אבון עתיד הקב"ה להעמיד ירושלים על שלשה הרים גבוהים, שניר ותבור וכרמל, ולהיות מדליקין בראשן, וכל ספינות הפורשות בים רואות ואין משתברות מפני שיתכנסו הגלויות, שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, והוא בכבודו מאיר לישראל, דכתיב לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף, כי ה' יהיה לך לאור עולם (ישעיה ס' כ'). רבי הושעיה בשם רבי אפס עתידה ירושלים ליעשות כמו פניס לכל אומות העולם, והן מהלכין לאורה, ומה טעמיה (שם ס' ג') והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך. (שם כז כא)

ועתיד הקב"ה להעביר עבודה זרה מן העולם, שנאמר והאלילים כליל יחלף (ישעיה ב' י"ח), ולבטל האובות והידעונים והקוסמים, ולהאיר עין בחיריו בבנין הדר עוזו ותפארתו, וכן הוא אומר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל, משיב חכמים אחור ודעתם יסכל... (ויקרא כ כז)

אשריך ישראל מי כמוך, כיון שראה משה מה מתוקן לצדיקים לעתיד לבא, אמר להם, איני יודע מה לומר לכם, אלא אשריכם מה מתוקן לכם... (דברים לג כט)

ילקוט המכירי:

אמר רבי יודן בשם רב נחמן, עתיד הקב"ה ליתן ממש בעבודה זרה לעתיד לבא, ובאה ומשתחוה לפני הקב"ה, ואחר כך היא בושה לעובדיה, אמר רבי פנחס עתיד הקב"ה לעשות פה לעבודה זרה ומדברת לפני עובדיה לעתיד לבא, ואומרת להם הנחתם חיי עולם קונה שמים וארץ, והשתחויתם למי שנאמר בהם פה להם ולא ידברו ועשיתם את הטפל עיקר... (תהלים צז)

ואף לעתיד לבא נותן הקב"ה לכל אחד ואחד מזונו מה שהוא מבקש... (שם קמה)

ילקוט ראובני:

לעתיד לבא יוריד הקב"ה חנוך בן ירד שהוא מטטרון ואת ארבע חיות מגלגלי המרכבה כסאו, ומעמיד את כסאו לצד אחד ומעמיד את קרח ועדתו לצד שמאלו מתהום רבה, ומביאים לפניו כל באי עולם והוא מסדר דינו של עצמו בפני הבריות, אמר להם כלום ראיתם א-לוה מבלעדי בשמים ממעל ובארץ מתחת או בארבע רוחות העולם, והעידו בי ותאמרו אמת, שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני א-ל, משיבים מטטרון וחיות הקודש וקרח ועדתו כולם בכח אחת בפה אחד בדיבור אחד ואמרו, לא ראינו מעולם א-לוה בשמים וארץ אין מלך כמוך. (בראשית)

ויהי המבול ארבעים יום על הארץ וגו', קודם לאלף הששי ר"מ שנים יעלה מים תחתונים ויכסו כל העולם, ולא ישאר רק ארץ ישראל, ותהיה שטה על פני המים כמו תיבת נח והולך עד קרוב לגן עדן הארצי, במקום שיוציא ארבע נהרות, ואותן אנשים שישארו באותו זמן הם צדיקים גמורים ושם מתלבנים ומטהרים ונעשים רוחניים. (שם נח)

המתיר אסורים, כל הבהמות טמאות מתירן הקב"ה לעתיד לבא, ויש אומרים שאין מתירה אלא איסור נדה מתירה הקב"ה לעתיד לבא, ויש אומרים אפילו תשמיש המטה אסורה לעתיד לבא קל וחומר מסיני, ומאי מתיר אסורים, אסורי מות ואסורי שאול. (ויקרא שמיני)

אמונות ודעות:

אבל השאלה האחרונה והיא, האם מוטלת עליהם עבודה לפני ה' יתהדר ויתרומם, ואומר כן, כי לא יתכן שישוחרר שכל ברי מצווי ואזהרה, ואלו היה אפשר שיהיה כדבר הזה לעתיד, כי אז היה עושה כן בעולם הזה, אלא תהיה עליהם חובה להאמין אלקותו, ולא יקללוהו, ולא יתארוהו בתארים שפלים וכל הדומה לכך, מצד המושכל המוחלט הנה זה מה שלא יתכן בלעדיו, ודברו הכתובים בעבודה אחרת שמעית, והוא שיוקצב להם מקום בארצם, ויתחייבו ללכת אליו בכל תקופת זמן, יהיה להם כיום השבת או כראש חדש אצלנו עתה, ויעבדוהו שם בדבר שיקבע להם, כדי שלא יהיו ללא עבודת ה', כמו שאמר והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני... אמרו, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא לעולם הבא, אבל הענושים לא תוטל עליהם עבודת ה' בגלל עינוים, ומפני שהיא תשנה את מצבם, כלומר התמידיות כמו שהקדמנו... (מאמר ט פרק י)

תרגום יונתן:

ושאבתם מים בששון - ותקבלון אולפן חדת בחדוא, ממעיני הישועה - מבחירי צדיקיא. (ישעיה יב ג)

רש"י:

שמים חדשים - יש אומרים חדשים ממש, וכן עיקר, כדכתיב לקמן כאשר השמים החדשים וגו'. (ישעיה סה יז)

יאכל תבן - ולא ישחית עוד בהמות, ומדרשו שעשו יפול גם ביד שאר השבטים שנמשלו לאריה, כיהודה ודן, ויוסף שנמשל לשור. (שם שם כה)

והשיב לב אבות על בנים - לקב"ה, על ידי בנים, יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו דברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום, ולרז"ל בעדיות בא לשום שלום בעולם. (מלאכי ג כד)

אבן עזרא:

שמים חדשים - הוא הרקיע, וה' יחדש אויר טוב עד שבני אדם יהיו בריאים בגופן ויחיו שנים רבות, וגם יוסיף בכח הארץ, והאומר שהוא רמז לעולם הבא אינו שייך לפרשה, כי אין שם אכילה לדעת קדמונינו. (ישעיה סה יז)

לא יהי - השבים יחיו שנים רבות כלפני נח, ואם ימות פחות מבן ק' יקולל, ויאמרו שעדיין לא שלמה דעתו. (שם שם כ)

מלך הכבוד - לא הזכיר גבור, כי בבית שלישי יכתתו חרבותם לאתים והארץ תשקט ממלחמה. ה' צב-אות - שיהיה אנשי הדור כמלאכי ה'. (תהלים כד י)

המה יאבדו - לאנשי שקול הדעת משפטי השמים יסורו, וה' יחדש שמים וארץ חדשים, ואם כן צריכים לפרש חק נתן ולא יעבר וכדומה. ולרבי יהודה בן דוד המדקדק הראשון שבמערב הכללים שמורים והפרטים יאבדו. והנכון, שהיבשה והרקיע הם הכללים העומדים ופרטיהם אובדים, והכללים שהם החוקים העמידם חק ולא יעבר. (שם קב כז)

רמב"ן:

וה' הולך - כדפירשתי הוא ובית דינו... ובשמות רבה, אבל לעתיד לבא אני לבדי, שנאמר וכו', סוד המדרש כמו שהזכרתי שלעתיד לבא תתעלה מדת הדין ברחמים, ולילה כיום יאיר, הכל במדת רחמים מיוחדת... (שמות יג כא)

והתהלכתי בתוככם - שתהיה הנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם... ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחית המתים כי קיומן מחוייב בדרך היצירה כמו שפירשתי... ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו, ואין בתורה ברכות שלמות כאלה שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקב"ה ובינינו. ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן, לא הרבים ולא היחידים מהם, שלא עלתה זכותם לכך, כמו שאמרו על דוד והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל, והיה מצטער על מאתים, יצתה בת קול ואמרה לו רק בדבר אוריה החתי. ועל כן תמצא לרבותינו שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבא, מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו', עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבא כי לא נתקיים, אבל יתקיים עמו בזמן השלמות. (ויקרא כו יב)

ומל ה' - ...ונראה מן הפסוקים ענין זה שאמר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב, ובעונש כרצונם ברע, אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל, והיא המילה הנזכרת כאן, כי החמדה והתאוה ערלה ללב... ויושב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון... וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה "הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה, לא כברית אשר כרתי את אבותיכם וגו', כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההמה נתתי תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה", וזהו בטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי... אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי, וכן נאמר ביחזקאל "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו", והלב החדש ירמוז לטבעו והרוח לחפץ ולרצון... (דברים ל ו)

...כללו של דבר, כי כל יעודי התורה של רבים לטובה או לרעה כלם נסים עומדים ומופתים קיימים, ולכן פרט אותם הא-ל בתורה... על כן נתמה מן הרמב"ם ז"ל שהוא מגרע הנסים ומגביר הטבע, ואומר שאין הנסים עומדים אלא לפי שעה הם, ואלו כלם מופתים עומדים וקיימים... והוא עצמו ז"ל הודה בזה, וכתבו באגרת תחיית המתים, ואם כן למה אמר כל הפסוק ואריה כבקר יאכל תבן, עתה ראו נא קהלות ישראל, היעלה על דעתכם שהאריה בזמן הזה רשע, ובימים ההם יעשה תשובה ויכיר את בוראו וימנע מן הטרף, כי כבר כתיב בהבטחות והשבתי חיה רעה מן הארץ, תניא רבי יהודה אומר מעבירן מן העולם, רבי שמעון אומר מעבירן שלא יזיקו... וכן זו היא הברייתא השנויה בספרא, ולא הסכימו הקהלות לעקרה, ובין שנאמר כרבי יהודה ובין שנאמר כרבי שמעון, פסוק ואריה כבקר יאכל תבן כפשוטו, כי בתורה פירש לפי שישראל הם שעובדים את בוראם, ולא שאר האומות, כתיב והשבתי חיה רעה מן הארץ, כלומר מארץ ישראל, ולדעת רבי שמעון משביתן שלא יזיקו בכל ארץ ישראל כמו בירושלים, כמו שאמרו, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלם, ולימות המשיח שכתוב בו, כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד, משביתן מן העולם... וזה נראה כי מחטא אדם הראשון היה הטורף... ואולי לא היו טורפות זו את זו עד שחטא אדם שנתאררה האדמה בעבורו, והוא עתיד להיות בטל לימות המשיח. (תורת ה' תמימה)

רד"ק:

בלע המות - המיתה המקרית ולא הטבעית... (ישעיה כה ח)

שמים חדשים - מרוב טובה כאילו כל העולם חדש... (שם סה יז)

אם ימושו - על חוקי שמש וירח, ולא על בקיעת הים, אלא כמו שאז עשה להם דבר חדש ובטל חוק, כן יבטל עבורם לעתיד לבא טבע היצירה, שנאמר עליו יצר לב האדם רע. (ירמיה לא לה)

עתה ירחקו - כי יהיה להם לב חדש ליראה אותי, ומדדו את תכנית - יכינו אותו לסימן שהרואים זאת הצורה יחיו בבנין הבית לעתיד לבא, וזו ראיה לתחית המתים. (יחזקאל מג ט וי)

אחרי כן - לימות המשיח, על כל בשר - בישראל הראויים לרוח הקודש, רוחי - רוח דעה והשכל, כי יזדכך שכלם ויגבר הכח הדברי עד שינבאו, ונבואתם בחלומות כרוב הנביאים. על העבדים - לפי שיעבדו את ישראל, יהיה להם רוח דעה והשכל. (יואל ג א)

ונגש חורש בקוצר - כל כך רבה התבואה, יותר מהכתוב בתורה והשיג דיש את בציר... ואולי הכל משל על רוב טובה לישראל בלי עמל. (עמוס ט יג)

קנאתי - נחמה זו לעתיד לבא לימות המשיח במלחמת גוג ומגוג, ושישפוך חמתו על הבאים נגד ירושלים. (זכריה ח ב)

כוס - ששתו ממנה ישראל בגלות, עתה ישתוהו רשעי האומות. (תהלים עה ט)

משנה תורה:

וכן לעתיד לבא בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ, יתחילו למנות שמיטין ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה, ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות, שנאמר והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו, אף ירושתך אתה נוהג בה בחידוש כל הדברים האלו. (שמטה ויובל יב טז)

מאמר תחיית המתים לרמב"ם:

...וכבר ביארנו במורה הנבוכים לשון המקרא המבואר ולשון החכמים ז"ל גם כן בדברי הנביאים משלים רבים, והפלגנו בבאור זה עד שאי אפשר לאחד מן הסכלים שמתגברים להכחישו, ומפני זה נאמר אנחנו ומי שקדמנו מחשובי המפרשים שאלו משלים, כמו שפרשנו, ואפשר שיאמר גם כן כי כשירבה הישוב ותשמן הארץ ימעט נזק בעלי חיים בהתקרב קצתם אל קצתם... ואם הוא על פשוטו, יהיה מופת שיראה בהר הבית לבד, כמו שאמר בכל הר קדשי, והיה כיוצא בדבריהם לא הזיק נחש ועקרב בירושלים. סוף דבר כל אלה הם דברים שאינם פנות (יסודות) התורה, ואין להקפיד איך יאמינו בהם, וצריך שימתין האדם לגוף האמונה באלו הדברים עד אשר יראו במהרה בימינו, ואז יתבאר אם הם משל או מופת.

ספר חסידים:

ביום הדין יעמדו הראויין והשווין יחדיו, ולא יתעצב האב על שאין הבן אצלו, כי שמחת גן עדן ושמחה שנהנין בזיו השכינה משכחת כל עצבון וצער, שנאמר (תהלים ס"ח ד') וצדיקי ישמחו יעלצו לפני אלקים. (שסד)

רבי חנינא אומר אין מיתה לעתיד לבא אלא לבני נח בלבד, רבי יהושע בן לוי אומר לא בישראל ולא באומות העולם, שנאמר (ישעיה כ"ה ח') ומחה אד-ני אלקים דמעה מעל כל פנים... (שסח)

אל תזכרו ראשונות (ישעיה מ"ג י"ח), אלו מועדות הראשונות שבימי משה, אבל פורים אינו בכלל המועדות הראשונות, שכל הנסים אינם דומות לפורים, שהרי במצרים גזרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון, אבל הפורים מנער ועד זקן טף ונשים כל היהודים, לכך ימי הפורים לא יהיו נבטלים, ויש אומרים יום הכפורים וכפרה על השגגות... (שסט)

רבינו בחיי:

ועפר תאכל - אף שהאיבה תעלם בימות המשיח, כבישעיה י"א ושעשע יונק על חור פתן, ממאכל עפר לא יזח. (בראשית ג יד)

כי יביאך - הראשון מלא יו"ד, רמז לביאה ראשונה שבה י' מלחמות... והשני חסר יו"ד, שבקבוץ גלויות לעתיד לבא לא תצטרך למלחמה, והזכיר בה אשר נשבע ה' לאבותיך על היעודים בנחמות של הנביאים, והזכיר שם ונתנה לך נתינה עולמית. (שמות יג ה)

ותקהל העדה - מעשה נס, וזה אחד מהמקומות שהחזיק מועט את המרובה... וכן לעתיד לבא, כי האוכלוסין שיצאו מאדם הראשון היכן יהיו עומדים, אלא אני מרחיב את ירושלים. (ויקרא ח ד)

כימי השמים - שארץ ישראל נתונה לישראל לעולם, ואין אומה אחרת מחזיקין בה, או הבטחה לעתיד לבא, שבזכות התורה יחיו ת' ות"ק שנה, והוא כשתחזר השכינה, שאז אין מענישין בבית דין של מעלה עד בן ק', כבישעיה ס"ה והחוטא בן ק' יקולל, ואין ספק שלצדיק יאריכו פי ה' שהם ת"ק. (דברים יא כא)

וירישתה - ברז"ל סדר עולם, ירושה ג' אין לה, כי אז יירשו כל העולם, ואין לה הפסק. (שם ל ה)

נמצאת למד שכל הפרשה עתידה, וכשהזכיר "מלך ביפיו", נאמר על מלך המשיח, כי בזמנו נוכל לראות מלך ביפיו, הוא הקב"ה, שתחזור השכינה לבית קדשי הקדשים, ושבו בנים לגבולם, ואז תרבה ההשגה והידיעה בהם יותר מהשגת דור המדבר שקבלו את התורה, ואותו זמן יהיה שלמות העולם, ויהיו ישראל עם הקב"ה בדרך נישואין, כי בזמן הזה אינם עמו אלא בדרך אירוסין... ובאותה שעה הקב"ה מוסר להם את הכל, שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד... כשם שאין שלמות העולם אלא בזמן הנשואין, והוא ימות המשיח, כך אין שלימות האדם אלא עם הנשואים... (כד הקמח חתן בבית הכנסת)

...וקובע בזה שכר שהוא נוחל שני עולמות, העולם הזה בקריאת שמע, ועולם הבא בתפלה. וידוע כי עיקר היחוד לימות המשיח, שהרי בזמן הגלות והשעבוד אין סימני היחוד ניכרין, כי זה עובד לשמש וזה לירח... ותרבה הכפירה בעולם בהכחשת האמת, ויתהפכו הדעות בהתהפך האמונות, אבל לימות המשיח יאבדו כמה מן המלכיות, וישובו כל האמונות לאמונה אחת, ויהיה העולם מתוקן במלכות ש-די, ואז יתפרסם יחודו של אלקינו בפי כל האומות, והוא שהבטיח הנביא לעתיד ואמר, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. (שם יחוד השם)

...ועוד יש בזה טעם אחר, והוא כי חשבון שמונה רמז לזמן המשיח, שהוא על מעלת שמנה, וידוע כי חשבון שמונה הוא אחר השבעה במעלת האחד, ובזמן המשיח יחזרו כל האומות לאמונתנו, הוא שכתוב "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד"... ולפי שהעולם הזה הוא על מעלת שבעה, ומזה היתה מנורת המשכן והמקדש בז' נרות, חייבה החכמה להיות זמן המשיח על מעלת ח', כי בו תהיה מעלה יתירה ותוספת השגה בידיעת השי"ת על כל הזמנים שעברו, הוא שכתוב "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". והנה רז"ל הרחיבו הביאור בענין הזה, הוא שאמרו במסכת עירובין רבי יהודה אומר כנור של מקדש של ז' נימין היה, שנאמר "שובע שמחות את פניך", אל תיקרי שובע אלא שבע, ושל ימות המשיח שמונה, שנאמר למנצח על השמינית, על נימה שמינית, ושל עולם הבא עשר, שנאמר "בנבל עשור זמרו לו"... (שם נר חנוכה)

וראוי שתשכיל אחר שידוע כי לפי שבחטא אדם הראשון נתמעטה קומתו, כמו שדרשו רז"ל כי כשחטא נתן הקב"ה עיניו עליו ומעטו והעמידו על אלף אמה, שנאמר "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה", אין לתמוה בהתכפר החטא ובהתבטל הגזירה אם יחזרו הקומות לשיעורן, שהרי הקומות לא נתמעטו אלא בשביל החטא שבסבתו נתקלקל האויר, ובזמן ההוא ישתנה כל מעשה בראשית לטוב וישוב לשלמותו וזכותו, כמו שהיה בזמנו של אדם הראשון קודם החטא, ואז יגדלו הקומות ויחזרו לשיעורם, וכל ישראל יתעלו ויתענגו במלכות ש-די, והיה שפע ההשגה ותענוג לגוף ולנפש רב כיד המלך. ואחר שביארתי לך את כל זה, אין שום משכיל ראוי שיסתפק מעתה בסעודה המתוקנת הגופנית, כי נבראו מאז לכוונה זו, להיות מהם שכר לצדיקים לעתיד לבא, יתעדנו בסעודות אלו בגופותם. וכבר אמרו חז"ל כי משה רבינו ע"ה יהיה עמהם משמש באותם סעודות... והנה תכלית הכוונה בסעודות אלו הגופניות להיותם תכונה לזכך הגוף והחומר בהסתלקות הגופות ראויות אל הסעודה השכלית, שהמלאכים המשרתים עצמם הקרובים לשכינה אוכלים ממנה, כי אז תשיג הנפש האור הבהיר, מה שאין לה יכולת להשיגו בעוד שהיא שרויה בחומר... (שולחן של ארבע שער ד)

בעל הטורים:

או מי ישום אלם - שם אלם לא נאמר, אלא ישום לעתיד, כי ליום הדין לעתיד תאלמנה שפתי שקר (תהלים ל"ט י"ט), שלא ימצאו מענה. (שמות ד יא)

בסכות תשבו שבעת ימים - נגד ז' ענני כבוד, וכנגד שבעת הימים שישראל יושבין בסוכות זוכין לז' חופות, ואלו הן, ענן עשן נוגה אש להבה כבוד שכינה וסוכת לויתן. (ויקרא כג מב)

הרקאנטי:

ויש מן המקובלים האחרונים שאמרו כי טעם גלוח הנזיר הוא לרמוז כי אחר כלות ימי נזרו שהרמז לאלף השביעי שיפסקו הצנורות של מעלה המריקים ברכות למטה הרמוזים בשער ונשגב ה' לבדו, כמו שנבאר בסוד שמיטין ויובלות... (נשא דף עג)

...ולימות המשיח נעשין שמונה, שנאמר למנצח על השמינית, ולעתיד לבא נעשו עשר, שנאמר בנבל עשור וגו', ופירוש הענין כי בעולם הזה ישיגו החכמים שבעה ספירות ויבדק אורן במקדש ובמשכן כמו שרמזנו במנורה ובקצת הקרבנות, ולימות משיח תושג ספירה שמינית וירמזו אותה, ולעולם הבא תהיה ההשגה שלימה לעשר ספירות וירמזו אותן. מזה קצת ראיה שהעולם הבא יהיו בו הנשמות בגוייתן, והיא הנקראת תחיית המתים, וכבר רמזתי זה... (בהעלותך דף ד)

מהר"י יעבץ:

וכבר ידעת כי המחטיא יעביר מן העולם, כאומרו "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ואז תשכון השכינה לבטח בתחתונים וישולם שכר הצדיקים בדרך עצמו אשר נתעסקו בתורה ובמצוות בגוף ונפש... (תהלים כג ה)

וכתב הר"י ן' גיקטילייה בספר האורה הנני מאיר עיניך בסוד סתום וחתום, דע כי לעתיד לבא, כבא שם הש"י לגאול את ישראל, ולקבל את כנסת ישראל בזרועותיו, יפשיט כל המלבושים והכנויים, ואז יקבל כל כנסת ישראל, וכשיקבל כל כנסת ישראל ויתאחדו כאחד, אזי יחזור וילבש כל הכנויים וכל המלבושים על שניהם, עליו ועל כנסת ישראל... (שם מה יא ועיין שם עוד)

אברבנאל:

והאלילים כליל יחלוף - לא יבטחו בהם עוד, כי ירגישו באלוקותו, בקומו לערוץ הארץ - אולי יהיה אז רעש גדול שיפיל החומות וההרים וכו'. (ישעיה ב יח)

והיה צדק - פירוש יהיה רוב שלום, שאף החיות לא יטרפו עוד, כי האלקים עשאם להעניש בהם הרשעים, ואז אין צורך בכך, ומדוע יקשה להמורה לפרש דבר זה כפשוטו? (שם יא ה)

ונמקו השמים - ואף על פי שההוראות העליונות טובות לאומה, ה' ישדד כוחם והוראותיהם כמו שכתוב ובאלוהיהם עשה ה' שפטים, וכברש"י, או שיעביר הוראות המערכת לעם אחר מאוהביו, כמו שיגלול ספר ממקום למקום, והחורבן כבר הודעתי, שבאחרית הגלות יתעוררו בני אדום לכבוש את ארץ מצרים וגלילותיהם, ויבא כל ארץ המזרח נגדם לנקום, או כי ירושלים קדושה גם לישמעאלים, ותהיה מפלה גדולה בבני אדום, וגם בישמעאלים, כי שניהם החריבו את ארץ ישראל, אשור ורומי, ובמקום הרשע שם המשפט, זו המלחמה גם ביחזקאל, שלו נגלה יותר חורבן אשור, ולישעיה חורבן אדום. (שם לד ד)

 

 

 

שמים חדשים - לרש"י שיהיו שרי ישראל עליונים והאומות תחתונים, ויתבטלו ההוראות השמימיות ותתחדש ההשגחה המיוחדת לישראל, ולדעתי כמו שהיתה מחברת שבתי וצדק במזל צדק פ"ב שנה לפני גאולת מצרים, וכן תהיה בגאולה האחרונה, וכן היה בשנת רכ"ד לאלף הזה, ומבשרת גדולה וגאולה לישראל. (שם סה יז)

ברית חדשה - ענינה שיתן להם רצון ונטיה רבה לקיום התורה ושלא לעבר על מצותיה. (ירמיה לא ל)

וכרתי להם - חזר פתאום ללשון רבים, כי מדבר על המזלות, שמעתה לא תהיה להם עוד ממשלה כי אם על חית השדה וכו'. והשכבתים לבטח - שהחיות לא יטרפו עוד זו את זו, או על האומות. (הושע ב כ)

ביום ההוא - עתה מבאר שגזר על ארץ ישראל הפוריות וברכה מופלגת בלי עמל. ומעין - כי בירושלים אין מים, או על האמת האלקית שתצא מירושלים על העולם. (יואל ד יח)

והכרתי סוסיך - במלחמה ההיא לא תצטרך לדברים הנחוצים במלחמות אנושיות, כי ה' ילחם להם, ואחר כך יהיה שלום בארץ, וישבו בפרזות... (מיכה ה ט)

ספורנו:

והותירך ה' - יתן לך הצלחה יתירה מכל הצלחה הקודמת, לטובה - הכתובה בספר התורה הזה, כאמור והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, וזה יעשה כאשר ישוב לשוש עליך לטוב כמו ששש על אבותיך, לא בזכות אבות, וזה מפני שתהיה תשובתך בכל לב ובכל נפש באופן שעוונות נחשבים כזכיות, ותהיה לרצון לפניו כמו שהיו אבותיך. (דברים ל ט)

נזכרים ונעשים - אמרו חז"ל כל הנביאים בטלים לימות המשיח, חוץ ממגילת אסתר, שנאמר וזכרם לא יסוף מזרעם, וכן כל המועדים בטלים חוץ מפורים. רוצה לומר קריאת המגלה היא הלולא דפורים, ועל ידי זה קונים ימים אלו קדושה שאינה בטלה לעולם, ועוד לעתיד לבא יראו את כל האמור בנביאים וכתובים מרומז בתורה, ולכן בטלים מהם, אבל ענין מגלה קיים את ישראל, ועל ידי זה נתקיימה גם התורה עצמה. ועושים יום י"ד ויום ט"ו לרמוז שלעתיד לבא כשינקם לגמרי בעמלק יהיה השם והכסא שלם, שעל זה אמר כי יד על כס י-ה. (אסתר ט כח)

שיר חדש - לעתיד לבא כשיעביר ה' הטומאה מן הארץ, ולכן תגדל השירה משירת הים, ויכירו כל הארץ כבודו. ברכו שמו - על ידי השיר יושפע לישראל נבואה. (תהלים צו א וב)

שאו מנחה - ואז תוכלו לבא לחצרותיו, כי לעתיד אין מקבלים מהם גרים, או כשאתם באים לחצרותיו אתם נושאים מנחה ממנו. (שם שם ח)

הדברים יגיעים - לפי שההשגה הגדולה שישיגו אין הגלגול נחשב יגיעה, כי לעתיד לבא לא תשבע עין - ולא יאמרו דבר אתה עמנו כבמתן תורה, אלא בעצמם ישיגו, ולא ישבעו מהשי"ת, או לא תשבע עין מלהשיג המציאות, ולא האוזן לשמע חכמת סוד סדור העולם. (קהלת א ח)

רמ"ע מפאנו:

ובשוב המאורות לקדמותן אז קליפת החטין שממנה הסובין תתבשל היטב והקמח שבפנים יהיה מקובץ החלקים לא נפרד, ויהיה הכל יתר כאשר בתחלה גלוסקא יפיפיה כאורך ראשי שבולת, ושיעור כל גלוסק וגלוסק עשירית האיפה, דכתיב "בראש הרים", כד"א "מראשית עריסותיכם חלה תרימו", ונקראת עומר על שם העומר שהוא לבדו גמר מלאכה וראוי לאכילה כמו הפת שנקראת אצלנו כן על שם האפיה והפתיתה שלפניה... (מאמר חקור דין חלק ב פרק ג)

...ולעתיד לבא תפסוק הזוהמא מכל הילוד לאמר לאסורים צאו, ונבארהו. (שם שם פרק יז)

...ועוד אמרו חכמים אין גיהנם לעתיד לבא, הכוונה על אור דידה דאיברי בשני, אבל חללה שנברא קודם העולם עתיד להתקדש בקדושת הגן כמו שנזכר, ושם יהיה מחול הצדיקים והקב"ה ראש חולה, וכתיב גם היא למלך הוכן... אמנם עתידים צדיקים להזדכך בגוף ונפש כמו שאנו עתידים לפרש במאמר תחיית המתים בס"ד, ויקויים בהם הייעוד הטוב שעלה במחשבה, כדכתיב "אני אמרתי אלהים אתם". ואז יהיה כל אחד דומה לקונו שהוא טהור עינים מראות ברע, ושוב לא

שייך במורדים דיראון אלא יתמו חטאים... (שם חלק ה פרק ה)

מהר"ל:

התבאר לך כי בזמן מלך המשיח יהיה העולם בשלימות כמו שבארנו לך הרבה מאד, וכל דבר שהוא בשלימות הוא בפועל, ואינו בכח עוד, כי כאשר הדבר הוא עדיין בכח הוא חסר השלימות, ולפיכך כאשר יהיה העולם בשלימות כמו שהוא לימות המשיח שיהיה העולם בשלימות, וזה נקרא שהעולם הוא בפועל השלימות... (נצח ישראל פרק מג, וראה עוד משיח)

...והגיעו שנים אשר תאמר אין לי חפץ בהם, אלו ימי המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. ופירוש ענין זה, שהדבר אשר הוא בפועל אינו יוצא עוד לפועל אחר שכבר הוא בפועל, ולכך העולם הזה אשר אנחנו בו אשר אינו בשלימות, כיון שאינו בשלימות אפשר בו החטא, שישנה האדם דרכו לחטא, אבל ימי המשיח כבר העולם בפעל השלימות, לכך לא יהיה קנין זכות הוא היציאה אל הפועל, ולא חטא לשנות האדם את מעשיו ממה שנברא אליו האדם, כיון שכבר הוא בשלימות הגמור אין כאן שנוי, רק יהיה הכל כאשר הוא, כי הכל יהיה בפועל. ויראה שאין לומר שלא יהיו ישראל קונים עוד שלימות ומעלה לימות המשיח, רק שלא יוכל הרשע לשנות מעשיו שיהיה צדיק, ודבר זה נקרא יציאה לפעל אחר שהיה רשע כבר שיהיה מעתה צדיק, ולכך הכתוב מזהיר האדם שיהיה צדיק קודם שיתגלה המשיח... (שם פרק מו)

החיבור שיהיה לעתיד לישראל בהקב"ה יהיה לנצח, ולא יוסר הקשר הזה ולא ינתק. ודבר זה מבואר בנחמות ישראל על ידי נביאיו, כמו שאמר הנביא הושע וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, הרי אומר כי החבור הזה שהוא הארוסין יהיה חבור עולמית, לא כמו שהיה בראשונה. בכתוב הזה כתיב וארשתיך ג' פעמים... וביאור ענין זה, שהחבור הזה שיהיה לעתיד הוא בג' פנים, האחד שיהיה החבור הזה נצחי, השני שיהיו ישראל דבקים בכל מדותיו יתברך, השלישי שיהיה חבור גמור, שאף אם החבור הזה כולל בכל מדות, באולי אינם דבקים בחבור גמור, שאינם דבקים ברחמים גדולים, וכן בחסד וכן שאר המדות, ולפיכך אמר וארשתיך לי לעולם שיהיה חבור זה נצחי... (שם פרק מז)

ומכל מקום אדם הראשון לא היה לו השלימות רק מצד גופו החמרי, אבל לעתיד יהיה השלימות הן מצד גופו החמרי, הן מצד הצורה, הצורה יש לה מדריגה השניה, ולכך קומת האדם יהיה מאתים. ורבי יהודה סבר מאה אמה, כי האדם דומה להיכל שהוא קדוש, והוא היה מאה אמה, וזה יהיה לעתיד שיהיה האדם בית קדוש ובו יושבת הנשמה שהיא נצוץ מן השי"ת, וכמו שהיה במקדש נצוץ כבודו יתברך. ודע עוד כי מאן דאמר מאתים אמה, כפל קומת אדם הראשון, סבר, כי אדם הוא גשמי, והצורה בטלה אצלו, וכאלו כולו גשמי חמרי, אבל לעתיד יהיה קומת אדם מאתים, נגד חומר וצורה, ואין אחד בטל אצל השני. ומאן דאמר מאה אמה, כי לעתיד יהיה החומר בטל אצל הצורה, וכאלו האדם אינו גשמי, ולכך לא יהיה רק מאה אמה... (שם פרק נא)

...ועל זה אמר הנני מעבירם, כי היה הנהגה חדשה בעולם אשר לא היה בראשונה, וכאלו יהיו שמים חדשים וארץ חדשה, והרי אין כאן עדות, כי העדות היה מצד הויה הראשונה, ואז נמצא חטא ישראל בפעל, וכאשר יסולק הנהגה והויה הראשונה, לא נמצא חטא ישראל בפעל, ותבין זה. 

ועוד אמר הרי שמי קיים, ורוצה לומר כי סוף סוף השם קיים, ואף שיהיו צדיקים יותר ולא יהיה בהם חטא, דבר זה מתחלף בפחות ויותר, שיהיו יותר טובים ממה שהיו קודם, ולא יסולק מהם בזה ענין הראשון שהיה להם כבר, כמו אדם שהיה רע ונעשה טוב ממה שהיה קודם, ועל זה אמר כי יהיה לישראל מדרגה אחרת, עד שיהיה להם שם אחר, ולא יהיה להם שם הראשון כלל, וזהו דכתיב וקורא להם שם חדש, שלא יהיה החלוף בפחות ויותר, רק יהיה להם שם חדש. ואמרו עוד כי שמות העכו"ם קיים, ואם היה בנמצא שמות העכו"ם בעולם הזה, היה חטא ישראל נמצא גם כן, שהרי יש לישראל יחוס וצירוף אל העכו"ם שהיו עובדים אותה, והנה נמצא חטא ישראל בדבר מה, ואמר השי"ת שלא יהיה נמצא בעולם החטא כלל, ולא יהיה להם שום צירוף ויחוס אל חטא אף בענין רחוק. (שם פרק נו)

...והתבאר לך שאל יאמר האדם כי המצוות הם שהשי"ת רוצה השחיטה בעצמה, רק מפני שהשחיטה הוא מעשה שראוי אל האדם בסדר הזה, וזהו בודאי זכוך הנפש כמו שביארנו. ולפיכך לעתיד כאשר השי"ת יעשה סעודה לצדיקים לא תהא שום שחיטה כלל, מאחר כי השחיטה היא לצירוף האדם, ולעתיד לא יהיה צריך צירוף, כי האדם יהיה אז בשלמות מעלתו, ואלו היה השחיטה טובה וראויה מצד עצמה, אם כן למה תהא השחיטה בטילה, כי הדבר שהוא טוב מצד עצמו אין בטול לו, רק כי השחיטה היא לצרף האדם מצד כי מעשה השחיטה השכל מחייב... (תפארת ישראל פרק ז)

פרק בתרא דתענית אמר רבי חלבו אמר רבי אליעזר עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן, והוא יושב ביניהם, וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו וכו'. ועל דבר זה מרמזין באצבע ואומרים הנה זהו דבר יוצא מן הדעת שתהא במקום קדושה, שהעולם הבא נבדל מן הגשמיות, והיה שם נערות ובחרות, שיהיה מחול לצדיקים. ועתה דע כי בדברים אלו באו לגלות רב טוב הצפון לצדיקים לעתיד בגן עדן, ורמזו אותו בלשון חכמה מאד. וזה כי המחול מיוחד לבתולות בפרט, כדכתיב אז תצא בתולה במחול וגו', ודבר זה נראה לחוש כי המחול הוא לבתולה, וזה מפני כי המחול הוא שמחה בפועל, ואינו כמו השמחה בלב, לפיכך זה שייך דוקא לבתולות, מפני כי הנשים ובפרט הבתולות אינן בעלות מחשבה כמו כל איש אשר הוא בעל מחשבה יותר, ויותר כל מחשבה מעכב את השמחה שלא תצא לפעל לגמרי, כי המחשבה מתנגדת אל השמחה... ומפני כי לעתיד בגן עדן השמחה בפעל, זה בעצמו נקרא מחול לצדיקים, שרוצה לומר שיהיה שמחתם בפעל, לא כמו השמחה שהיא בלב שאינה בפועל. ומפני כי השמחה לעתיד לצדיקים, השמחה הזאת היא בו יתברך, ולכך כדכתיב שמחו צדיקים בה', ולכך אמר שהוא יתברך יושב ביניהם, וכל אחד מראה באצבעו עליו, כלומר שאין השמחה אל הצדיקים רק בו יתברך... וזהו שמחתם מה שהם בפעל מן השי"ת, שהוא השלמתם, ולפיכך מראים עליו באצבעם.

ועוד תדע להבין ענין המחול. דע כי השמחה היא מצד הנפש, כי השמחה היא כאשר האדם הוא בשלימות, ואין שלימות רק אל הנפש ולא אל הגוף החמרי, מצד שהגוף החמרי הוא בכח ולא בפעל, ואין בו שלימות כלל במה שאינו בפועל, ויש לו כבידות הטבע... ולפיכך כאשר האדם מרקד, יש בו השמחה יותר, כי הנפש בשלימות כחה, ואז נמצא השמחה, ולפיכך אמר שהקב"ה יעשה מחול לצדיקים בגן עדן, כי הצדיקים כאשר יהיו בגן עדן יהיו מסולקים מן החומר העכור, ויהיה הנפש גוברת... ודוקא לצדיקים יהיה המחול הזה, מפני שאף בעולם הזה לא היה נמשך נפש הצדיקים אחר הגוף, ולפיכך בגן עדן, שהוסר החומר העכור הזה, אז נמצא המחול הזה לגמרי. ואמר שהקב"ה יושב ביניהם ומרמזין עליו באצבעם, כי החומר בעולם הזה מסך מבדיל בין השי"ת ובין הצדיקים, ושהוא המונע שאין הקב"ה נמצא אליהם לגמרי, ובמחול הזה, המורה על שלימות הנפש, שלא יהיה לו מונע החומר, כי אז חומר המסך החוצץ בין השי"ת הוסר, ומרמזין עליו באצבעם שנמצא להם השי"ת נגלה בפעל, עד שיאמר כי הוא זה.

וכדי להעמיד אותך על ענין המחול בשלימות, תדע עוד כי בענין המחול הזה בא לבאר לך מעלת הצדיקים לעתיד, שיהיו נבדלים מן החומר, כמו שהוא יתברך נבדל קדוש, ובכל מקום שנקרא הוא יתברך קדוש, רוצה לומר שנבדל מענין החומר. ולפיכך אמרו שיעשה הקב"ה מחול לצדיקים בגן עדן, שיתעלו הצדיקים מן צירוף החומר לגמרי, ומזה הטעם כאשר מקדישים להקב"ה מרקדים ומתעלים למעלה ואומרים קדוש קדוש קדוש... והאדם עם הגוף ולכך הוא מרקד ומגביה עצמו, והוא הסתלקות מן הגוף, ואז יאמר קדושה אליו יתברך... אמנם מה שאמרו שיעשה מחול לצדיקים ולא אמר בלשון אחר, שיהיה להם ריקוד, להורות על ענין התעלות הזה, כי המחול הוא סבוב ועיגול, ואין עיגול בלא אמצעי, וידוע כי האמצעי שהוא תוך העיגול הוא נבדל מכל העיגול, כי האמצעי הוא עומד בפני עצמו, אינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, לא לפנים ולא לאחור, ובשביל זה האמצעי הוא נבדל מן הכל, לכן אמר כי השי"ת יושב ביניהם תוך העיגול, כי כל נקודה ונקודה שהוא על העיגול הוא פונה אל הנקודה האמצעית, שהוא נבדל משאר חלקי העיגול, ודבר זה ידוע... וכן ענין הצדיקים ומעלתם במחול הזה, שהוא התפשטות לגמרי מן החמרי, עד שיהיו פונים אליו יתברך מתחברים עם השי"ת כמו שמתחברים כל הנקודות שהם על העיגול עם האמצעי, במה שהם פונים אליו ונמשכים אליו על ידי הקוים שנמשכים אל האמצעי, וזה שאמר שיש מחול לצדיקים הוא התעלות מן החמרי, עד שיהיו נמשכים אחר השי"ת... והוא יתברך עם כל זה נבדל מן הצדיקים, כמו שנבדל האמצעי מן העיגול... (באר הגולה באר ד)

הנה יש להקשות מה שאמר עתידה אשה וכו', וכי יוחסו השאלות לאשה דוקא... הנה על פי דברי הרמב"ם יש לפרש שהמאמר הנזכר יבא למכוונם ולרמזם, כי נגד אורך וקושי הגלות אמר עתידה וכו', רוצה לומר שמתוך שיהיה המשך הגלות כל כך מופלג לעתיד שתשתכח תורה מישראל. ואל קוצר המשיג כוון בזכרו השאלה על האשה שהיא קצרת ההשגה ביותר וחסירת הדעת, ורוצה לומר כי בערך השגת התורה האלקית ידמה האדם בהשגתו להשגת האשה. ובמה שפרט שאלת התרומה רמז למניעת עומק המושג, כי התרומה היא משער החמשים, אשר השגת האדם נמנעת בו לגמרי, ולא נמסר לאדם כלל. ולכן היא באה אחד מן החמשים, וגם חטה אחת פוטרת הכרי לפי מעוט ההשגה בזה. וכנגד מניעת כובד הפרנסה אמר ככר, שהוא שם הונח על לחם, שהוא פרנסת האדם, אשר צריך לחזור אחר מזונותיו, ועל פת לחם יפשע גבר למעט בעסק התורה, שלכך נמנעת ידיעתו בה... אבל רבי שמעון בן יוחאי סבר, הן מצד השי"ת המשפיע תמיד, הן מצד ישראל המקבלים, אי אפשר שתשתכח, אם מצד הנותן כדאמרן, אם מצד המקבלים שהתורה היא צורתם, וכמו שלא יהיו בני ישראל בטלים בעצמם, כך הדבר שהיא להם לצורה לא יתבטל בהכרח... (דרשה על התורה)

אין גיהנם לעתיד וכו', מפני שהגיהנם הוא חסרון המציאות, ואין חסרון המציאות לעתיד כי הכל בשלימות... (חידושי אגדות נדרים ח ב)

כי אתא רב דימי וכו', ביאור הדברים כי לעתיד יתבטל כח לויתן, כי אי אפשר שלא יהיה לצדיקים כללות כח שלו. כי לעתיד יגדיל השי"ת מדריגת הצדיקים שיכללו כח הלויתן, כמו שהתבאר אצל ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, ולפיכך מחייב דבר זה ההריגה ללויתן ויתגבר עליו הפך שלו... (שם בבא בתרא עד ב, וראה עוד ערך לויתן)

ויש חושבים שהאדם לעתיד אינו רק שכל בלבד ולא הנפש ומפני זה גם כן אינם מקבלים שיהיה האדם מקבל לעתיד, כי אין זה ראוי אל השכל, אבל כל דבריהם שוא ותפל, כי אין השכל עצם האדם שלא נתהוה עם האדם, ולפיכך שייך קבלה אל האדם אף לעתיד, והדבר אשר יושלם האדם בו נקרא אכילה, כי האכילה הוא השלמת האדם, ובזולת זה האכילה הוא חסר... ולפיכך מה שיהיה לצדיקים הלויתן, דהיינו קבלת מדריגתו, זה הוא חוזק המציאות של המקבל, רק שאין הדבר גשמי כלל, רק הכל מופשט מן הגשמי... (שם עה א)

וקאמר הנשאר יפרוס על חומות ירושלים, כבר אמרנו למעלה שלא תאמר כי אין קנין מדריגת הלויתן רק במקצת ולא בכולו, ואמרנו לך גם כן כי בכל דבר יש בשני בחינות, האחת הוא מצד מקצת הדבר, והבחינה השנית מצד הכל, וכאשר אמר מתחלה שיעשה סוכה לכל אחד מעורו של לויתן, ודבר זה מצד מקצת שיקנה כל אחד מקצת מן הלויתן, אמר שיקנו הלויתן מצד הכל, ודבר זה מדריגה בפני עצמו, ולכך אמר שהנשאר שהוא הכל מן הלויתן פורס על חומות ירושלים, שראוי שיהיה מדריגת הלויתן מצד הכל יקנה הכלל, ולכך אמר שהנשאר פורס על חומת ירושלים כי ירושלים כוללים הצדיקים שבה... וראוי שיהיה פורס על החומה דוקא, כי כל דבר המצורף אל דבר הוא כבוד הדבר, כמו העור נחשב כבוד הבעלי חי במה שהוא כמו מלבוש, וכך החומה של העיר היא כבוד המקום במה שהיא סביב המקום מצורף למקום... (שם, וראה עוד ירושלים-לעתיד לבא)

עתידין צדיקים שיקראו על שמו וכו', פירוש כי הצדיקים ההולכים בדרכי השי"ת לגמרי ודביקים עם השי"ת, וכדכתיב אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו' ובו תדבקון, ורוצה לומר כי ראוי לאדם שיהיה נמשך אחר השי"ת לעבוד אותו ויהיה דבק בו, ואז שמו עליו לגמרי, ולפיכך כתיב ובשמו תשבע... אף כי עתה אי אפשר שיהיה האדם דבק בו יתברך לגמרי, מכל מקום לעתיד יהיה זה, ופירוש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ורוצה לומר, הצדיקים אשר נקראו בשמי לגמרי, ושאר הנבראים אף שאין נקרא בשמי, מכל מקום הם כבודי, כי כל הנבראים הם כבודו, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כלומר כי אותו בראתיו, אבל שאר הנבראים אין להם בריאה... (שם עה ב)

של"ה:

...ויחזקאל הנביא אמר והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה וגו' ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן, והערים החרבות והנשמות ונהרסות בצורות ישבו, וזה לשון הרב הגלאנטי בפסוק שישי ושמחי בת אדום, הקדמה מעולה קבלתיה ממורי ז"ל, והיא שלא תהיה ביטול הקליפות כולם מכל וכל, אבל תהיה שאותו צד המר והקשה יעקרנו הקב"ה מן העולם, וישאר הקצה הטוב והמתוק, והענין הוא שימתיק הקב"ה החיצוניות ממרירותם עד שיכנסו אל הקדושה פנימה, וזה סוד ושעשע יונק על חור פתן, ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, כי כבר ידעת כי סוד הייחוד והזווג נקרא שעשוע, והנה השעשוע הזה תרד סוד שמחתו עד שיונק, שהוא מטטרון שהוא יונק משדי אמו, שעל ידו נעשה היחוד בשית יומין דחול, תרד השעשוע הזה עד חור פתן, דהיינו אותו חור שהוא נוקבא דתהומא רבה, משכן הטמאין, ועל מאורת צפעוני, דהיינו נקבתו של פתן חרש וצפעוני הזה שהיא מאורת מארת חסר כתיב, גמול דהיינו סנדלפון, אשר הוא נגמל מחלב אמו, ידו ומקומו הדה, וכל זה מורה סוד המתקת החיצוניים ומרירותם תחלף מן העולם, וישארו בלי זוהמא, וזהו סוד למה שנקרא שמו חזיר, שעתיד להחזיר, שעתה אסור להשתמש ביצר הרע ללא דבר מצוה, כי מטבעו חם מקצתו חם כולו, ולכן עתה החזיר הזה אסור להתקרב אליו, אבל לעתיד שיתמתק יהא מותר, וזה חזיר שעתיד להחזיר אל שרשו, שהוא מקום הגבורות הקדושות, וזהו והסירותי לב האבן מבשרכם, שכן דרכו של אבן, שאם חם מקצתו חם כולו, כמו כן הוא היצר הרע הזה, שהוא כיוצא בו אסור, אסיר אותו מקרבכם ונתתי לכם לב בשר, שהצד שעל האש הוא נצלה, והצד האחר הוא רך, וזהו לב בשר. וכמו שפירש בזוהר לב בשר, לב לעשות בשר, כלומר לא יהיה היצר הרע מתפשט מגבולו רק באותה שעה של זיווג שבין איש לאשתו יתחמם האדם לעשות בשר לבד, לא לצד בחינה אחרת, וזהו סוד אומרו בזוהר פרשת פנחס, עתיד הקב"ה לתברא רגליה דקו"ף דקנה, וישאר הנה וכו', פירוש אותו צד הקו"ף היוצא חוץ מהשורה דמיון החיצוני הזה העושה כקוף אצל בני אדם, מה לקדושה י' מדריגות וז' היכלות, אף היא נמי, וכמה דברים הם גם זה לעומת זה עשה האלקים... וזהו נמי סוד בלע המות לנצח, שלא אמר בלע מלאך המות אלא המות תבולע, וישאר מלאך קדוש, וכן סמאל יוסר ויבוטל ממנו בחינת סם, וישתאר א"ל שהוא קדוש, כלומר אלקי ורוחני, וזהו סוד הנחשים שהיו נמצאים במערת הצדיקים, כדאמרו בגמרא עכנא פתח פיך ויכנס הבן אצל האב, שיצר הרע שלהם כבר נמתק עד שנעשה להם לשומר ולשמש... שאלמלא לא מרד סמאל ונעשה מר, היה העולם משתמש על ידו והיו קונים עולמם, על כן כי היה מסייעו להוציא זבלו, טינוף העבירות, ולהרחיקו מעשות רע, והיה לו התועלות להביא מרגליות ולעשות מצוות, כמו שכתוב ויניחהו ה' אלקים בגן עדן לעבדה ולשמרה, לעבדה מצוות עשה, ולשמרה לא תעשה, אמנם הטתו ברוב לקחה ומרד ויצא וחטא והחטיא את האדם... (בית דוד)

וזה הוא שאמר טוב זה יצר טוב, מאד זה יצר הרע, כי אז הרע גרם הטוב הגדול, כי לא זו שהרע נתבטל, אף נתהפך לטוב, וזה יהיה לעתיד לאחר הזיכוך והצירוף בחורבנות ובצרות שסובלים ומעוררים בתשובה ישבתו הקליפות, ועתיד מלאך המות לישחט, והרע יתמתק מכח זכות הצדיקים שכבשו על יצרם כנ"ל ולקחוהו לעבודתם הקודש, ואז כתנות עור בעי"ן שהוא לשון עיוור יתהפך להיות עין רואה, כי מכח עין עיוור יתגדל הראות ויהיה יתרון לאור מן החושך מכח החושך, ולא זו שיחזיר העולם לכוונת הבריאה להיות כתנות אור, אלא אפילו יהיה תוספות אור בסוד כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, כי עין רעה שהוא כתנות עור, יוחזר לעין טוב רואי, ויהיה כל כך אור גדול שלא היה מושג לנביאים, כמו כתוב עין לא ראתה אלקים זולתך, ואמרו רז"ל זהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית... כי לא יהיה בטוב ההוא שום תערובת סיג אפילו בנעלם. ומה שאמר מששת ימי בראשית, רומז גם כן לדבר נפלא, והוא זה אמרו רז"ל עתה אין השם שלם ואין הכסא שלם עד זמן הגאולה, כי חסר אותיות ו"ה, כמו שכתוב כי יד על כס י-ה, וחסר א' מן כסא. הענין כי בשורש אצילות הבנין, דהיינו שש קצוות בבינה, ומכל שכן מבינה ולמעלה הנכלל באותיות י"ה כנודע, שם ביין הזה אין מגע עכו"ם, כי לא יש שם שום אחיזה לשורש שרי האומות, כי אם מהבנין ולמטה הנכלל באותיות ו"ה, שהוא תפארת עם ששה קצוות ומלכות... ולעתיד יתחדשו כל הנשמות ויעלו מעלה מעלה, וזהו סוד והנחש היה ערום, סוד ו"ה נחש מצאה שורש אחיזה בסוד עולם ו"ה, וגרמה הפירוד בין ו"ה בזיווג ו' עם ה', דהיינו תפארת ומלכות. וכוונת הנחש לעשות פירוד למטה בין אדם וחוה, שימות אדם וישא חוה, וגרמה למעלה להפריד בין הדביקים, ולעתיד יוחזר כתנות אור, כי הנחש וחייליו יתבטלו, ויהיה היין הרומז על ההשפעה שהוא יי"ן המשמח יהיה משומר, והוא מששת ימי בראשית, רוצה לומר למעלה מו' ימי בראשית במקומם, דהיינו בשרשם למעלה בבינה, וזה יין המשומר אין בו מגע גוי, ותתפשט ההשפעה שיהיה השם שלם, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וסוד כסא הוא האדם שיהיה מרכבה לשכינה נושא השכינה, כי אדם בצלם ודמות עליו, על כן הוא יהיה כסא, ותחזור א' שהיתה חסירה מכח נרגן מפריד אלוף, והיה הכסא שלם כולו תחזור א' אור, ויהיה אור בעצם שאין בו סיג וחושך רק אור בהיר...

ואז ישמח ה' במעשיו, כי אז תשלם כוונת הבריאה להיותה אדם בכתנות אור, ותתרבה הידיעה, ומלאכתן נעשית מאליה, ועץ השדה יתן פריו, רוצה לומר אפילו אילני סרק יהיו מלאים פירות. ואמרו עץ השדה, כי יהיה טעם העץ כטעם הפרי, כענין תחילת הבריאה... כי תמלא הארץ דעה, ממילא ימשכו הטובות ההם בטבע הענין, כי הברכות והקללות שבתורה אינם דרך יעוד כלל, רק אומר דרך סיפור בעשותנו התורה והמצוות ימשוך ויתחייב מהם זה הטוב בהכרח, כי זה טבע העבודה, שכל הטובות וההצלחות נמשכות אחר המצוות בטבע אלקי שהטביע בהם... הנה אלו הטובות שבפרשת בחקותי אשר עדיין לא נתקיימו עד לעתיד במהרה בימינו תמצא מעלות מעלות בענין ריבוי הטובות מתחיל בשובע ואחר כך מענין השלום, ואחר כך הבטחה גדולה שבגדולות והיא ונתתי משכני בתוככם, שהוא סוד שכינה בהתחתונים, כמו שהתאוה לזה הקב"ה בתחילת הבריאה, ואדם ביקר בל ילין, אבל לעתיד יהיה נצחיי ויקוים וחי לעולם, כי הדביקות יהיה בעץ החיים ויתקיים והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים, כי אנחנו נהיה המרכבה בעצם למעלה ממדרגת המלאכים... (שם)

...עוד יש לי קושיא, בפסוק הנ"ל ויספת לך עוד שלש ערים, ופירשו רז"ל דהיינו קיני קניזי קדמוני, שהם עמון מואב ואדום, כי יש גבול בדבר, הלא כתיב וירד מים עד ים, כי בודאי ימשול משיח מסוף העולם עד סופו, ואין סברא לומר שבג' אלו נכללו כל אומות העולם. ואפשר לומר בזה, כי משיח ימשול מים עד ים, דהיינו שכולם יהיו תחתיו ויעלו לו מס, אבל עשר אומות הם שלו לגמרי, אמנם גם זה דוחק שיהיה נשאר איזה מלכות ושררה מן האומות. על כן נראה שכל הצלחות הגדולות לא יהיו תיכף בביאת הגאולה, רק בהמשך זמן שתתרבה הרעה בישראל ויבואו למעלה כתנות או"ר באל"ף, אז תתבטל הקליפה מכל וכל, ויתקיים וירד מים עד ים, ואז יתבטלו כל הקרבנות זולת תודה, ואז לא יצטרכו לערי מקלט...

ומעתה נוכל לומר, שהדברים ההם וכיוצא בהם נאמרים קודם ביאת המשיח בן דוד, וברוך היודע, ובזה יתורץ גם כן קושיא גדולה, הנה בנין יחזקאל הוא הבית של עתיד, והזכיר שם חטאות ואשמות. וקשה מהמדרש הנ"ל הלא לעתיד יתבטלו כל הקרבנות זולת תמיד. עוד קשה שם ביחזקאל מזכיר טומאת מת, לאביו ולאמו יטמאו, הלא לעתיד כתיב בלע המות לנצח, על כן נראה לפרש הכל זה מדבר בזמן משיח בן יוסף, וההבטחות הגדולות הם בזמן משיח בן דוד. זמן אחרי שכתבתי זה, מצאתי בנימוקי כתבי הקדש של האר"י ז"ל שהתעורר גם כן בענין ג' ערי מקלט לעתיד, וכתב תירוץ בענין אחר... והנה הם שני קיצים, זהו אחישנה, לא זכו בעתה, והנה אם יבא הקץ בעתו, אז ודאי שיתקנו כל זרעיותיו של הבל, אך אם זכו ותקדם הקץ אז עדיין לא נשלם תקון הבל, וזה אם ירחיב וגו' אם תשמור את כל המצוה, כלומר כי יהיה מחמת זכותם שתקדים, אז ויספת עוד ג' כדי להשלים זרעיותיו של הבל, רק לא ימות במזיד רק בשוגג, כי אז רוח הטומאה אעביר מן הארץ, אך יהרגו על ידי אונס בשוגג, ואז יתחייבו ההורגים גלות, ולכן צריך להוסיף עוד שלש ערים כדי להשלים זרעיותיו במהירות גדולה. (עיין שם עוד)

הכלל העולה מדברינו, שיבולע המות אז לא יהיה מות ויהיה הכל חיות נצחיות, ויקוים ונתתי משכני בתוככם, יהיה השכינה בינינו בגוף ונפש עולמית, וכל זמן שיזקינו יוסיפו חכמה, וילכו מחיל אל חיל עד בלי סוף ותכלית, וההתחלה תהיה תכלית השובע ובלי יגיעה, כי מלאכתן נעשית מאליהן, וארץ ישראל תוציא גלוסקאות וכלי מילת, ואחר כך השלום. והשבתי חיה רעה הוא סוד הקליפות, תסולק המרירות מהקליפה, ותהיה נכנעת שומר לפרי... (שם)

הנה סוד קרבן, אדם כי יקריב לסוד דביקות בידו"ד, נתגלה במצרים ענין ידו"ד, כדפירשנו, וכן יתגלה לעתיד, כדכתיב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". אמנם הגילוי שלעתיד יהיה ביותר מעלה, בסוד יהי"ה ממילא, כן אדם כי יקריב יהיה ביותר מעלת השגה להיותו לצלם אלקים, כי גאולת מצרים לא היתה רק שירה חדשה בלשון נקיבה סוד ו"ה, ולעתיד שיר חדש לשון זכר סוד י"ה, ועל זה רומז הזוהר בפסוק נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, שתקום השכינה סוד הנקבה, רק עתה אקום יאמר ה', שהוא הזכר כביכול... ולעתיד יתמלא הכל בסוד יה"א שמי"ה רבה, הוא העולה ויתגלה הכבוד לישראל הנעלם ממלאכי השרת השואלים אי"ה מקום כבודו, ולישראל יה"א שמיה רבה נתגלה, על כן הקדיש בלשון ארמי, שלא יתקנאו מלאכי השרת בנו. (מסכת פסחים מצה עשירה, ועיין שם עוד)

...וזהו סוד שחיטת מלאך המות לעתיד, כי האדמומית שבו יתבטל והקדושה תשאר, כי גם סמאל אף שהוא מלאך טמא מצד הקליפות, יש לו אחיזה בקדושה, ומחציו ולמטה הוא סם, דהיינו סמא דמותא, ומחציו ולמעלה יתבטל הסם, דהיינו המרירות, וישאר אל, דהיינו הקדושה, וזהו סוד עתיד חזיר לטהר, כי הקליפה תטהר... וזה סוד המרור שנקרא חסא, שרומז על העתיד, שהוא בחינת יהיה... (שם)

אחר כך המעלה הג' מהבריאה תהיה לעתיד, שתתחדש הבריאה להיותה כפי הכוונה הראשונה, וישמח ה' במעשיו, ואז תתגלה ארץ ישראל העליונה ירושלים שלמטה וירושלים שלמעלה, נגד זה בברית מילה כאשר כתבתי למעלה בסוד מילה ופריעה, ציון וירושלים... (תורה שבכתב לך לך)

...כן כביכול קדושת הקב"ה עמנו על ידי מתן תורה, אחת דבר ושתים זו שמענו, א' נר מצוה שקדשנו במצוותיו וכו', ב' ותורה אור, באור התורה שנזכה לעתיד לדעת סודותיה ואור הגנוז יאיר לנו לעתיד, ויקויים והיו עיניך רואות את מוריך, וזהו סוד שכר מצוה מצוה, כלומר שכר עשיית המצוות הוא שיהיה יודע רוחניות המצוות וידבק שם, וזהו ותורה אור, ולעתיד ואתם הדביקים בה'... (שם ויקהל)

רמח"ל:

והשלמת התיקון לעתיד לבא, שהטוב ינצח נצחון גמור, גם הוא יהיה על ידי השופר, והוא ענין יתקע בשופר גדול, ולפי שתקון זה יהיה גמור, מה שלא היה כמותו, נקרא שופר גדול. ואולם נצטוינו לתקוע בשופר בראש השנה, לחזק התקון העשוי כבר במתן תורה, ולהזמין העתיד להעשות לעתיד לבא, וכן כנגד זה נסדר הסדר בתפלה לעורר אותו כראוי... (מאמר החכמה)

כתיב (זכריה י"ד ט') והיה ה' למלך על כל הארץ, זוהי תכלית הטובה והשלום שהבטיח הקב"ה את ישראל שיתענגו בו לעתיד לבא. והבן, כי לא אמר והיה ה' מלך, אלא למלך, והענין כי כל המדרגות שנבראו עומדות בסדר זו תחת זו, ונמצאו המדרגות החיצונות עומדות תחת הקדושה ומשועבדות אליה. ובהיות הדברים כך, הכל הוא בתיקון, וזהו שיהיה לעתיד לבא, כי כיון שמרדה הקליפה באדוניה הכל נתקלקל, ונאמר בה (משלי ט"ז כ"ח) ונרגן מפריד אלוף, כי בהאחזה במדריגות האור שם לאחור, והמדות לא נתחברו אחת אל אחת, והשפע נמעט, וכח ישראל דל וחסר, ולעתיד לבא יוסר הרע מן הקליפה, ומה שישאר ממנה ישוב תחת עבודת הקדושה, ויכירו הכל כי הקדושה היא השורש האמיתי ואדון הכל, ועל כן אמר והיה ה' למלך על כל הארץ, כי מלך כל הארץ כבר הוא וכבר היה תמיד, כי אין שום נברא פועל בלא רשותו כלל, אלא שאין כל העבדים מכירים אותו, ולעתיד יכירוהו הכל וישתעבדו אליו מרצונם, והוא מה שנאמר (צפניה ג' ט') כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה'... והבן שכל התיקון תלוי בסוד הייחוד, להיות הכל קשר אחד ואין מפריד, שכל המאורות יהיו נקשרים ונאחזים זה בזה, וכל התולדות קשורים בשרשיהן, וכן קשורות זו בזו, עד שימצא הכל בייחוד אחד ובקשר אמיץ, ויתגבר האור תמיד, והברכות תתחדשנה בכל שעה ברוב שלום ושמחה, ואמנם אמר יהיה ה' אחד ושמו אחד, והאמת, כי על התפארת ועל המלכות הוא מדבר, כי העליונים נעלמים, והם לתקן את התחתונים האלה שבהם העולמות, ונמצא שעתה יש אלהים אחרים בעולם, כי אף על פי שבאמת אי אפשר לעשות דבר אשר לא ציוה עליו המלך, הנה הם פועלים במרדם ובגאותם, כאילו היה חס וחלילה שורש אחר נבדל מן האמיתי... אבל כיון שתתוקן כל הבריאה כולה, והרע שבקליפה יכלה, והטוב ימשך אחר הקדושה כראוי, והוא סוד גרים גרורים הם (יבמות כ"ד ב'), הנה אז יוודע לכל, כי לא יש רק שורש אחד יחיד ומיוחד הוא אלקינו ואין עוד אחר, ולכן יהיה ה' אחד ושמו אחד... (מאמר הגאולה)

והנה עתה אפרש לך ענין גדול מה שיהיה באחרית הימים, כי כל הניצוצות של הקדושה צריכים לחזור למקומם, ואז יתכנסו הגלויות. ותדע, ששלש מדריגות מן הקדושה נמצא שירדו למטה, ואתה הבן מאד עומק המידות האלה... יש ניצוצות הקדושה הם הנמשכות המיין נוקבין לבינה ולמלכות, ויש חלקים מן האורות עצמם, ויש חלק אחד קטן מן הקדושה המחיה את החיצוניים. וכל אלה צריכים הם לעלות, ושלש פעולות נמצאו בשלושה זמנים להעלותם, והנשמות תצאנה בראשונה, עד שבהתימן לצאת באה הגאולה, וחלקי המאורות יצאו על ידי משיח בן יוסף... (שם)

ועתה אודיעך סוד נאה ונעים בענין השירה הזאת או מי יאמר אותה. ותדע, כי כל העולה בשירה הוא עולה, ובזמן הגאולה תהיה עליה גדולה לכל המדרגות והמאורות, ובעלות הקדושה יעלו ישראל אחריה, וגם המשרתים נמשכים והולכים אחר אדוניהם. והבן, שמזה נמשך רוב הטוב והשלום הגדול, כי בעלות המציאות יקבל מעלה גדולה וחוזק רב, ולא יהיו הדברים כבראשונה אלא בחשיבות רבה יותר. ומזה נמשכה השלוה ופתיחת המאורות, כי באמת כל השערים יפתחו וכל מבואות הברכה, ועל כן רווחה גדולה תהיה לכל נברא, אין חוסר ואין דלות, ואז יתקיים הכתוב (דברים ט"ו ד') אפס כי לא יהיה בך אביון, וכל הנבראים יגדילו כמותם ומהותם מפני עלית השרשים ופתיחת המאורות שזכרתי, ועל זה הסוד כתוב (תהלים ע"ב ט"ז), יהי פסת בר בארץ בראש הרים. ותדע, כי כפי פתיחת המאורות האלה ורוב הברכה, כן ינתן כח לישראל לקבלה, שאם לא היה ניתן להם, לא היו יכולים לעמוד ברוב הטובה, אלא שכבר גם הם יעלהו במדרגתם, כמו ששמעת. ומזה יגיע אליהם אורך הימים ורוב החכמה גם כן, מלבד פתיחת המאורות העליונים באמת. ועל זה הענין נאמר (ישעיה ס"ו י"ד) וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה... (שם)

ועתה אפרש לך פסוק אחד, ובו תראה ענין אחד גדול ונכבד מאד בענין רוב ההשפעה אשר תהיה באותו הזמן, והוא מה שכתוב (ישעיה ס' י"א) "ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו", והוא סוד גדול, כי אז מערב עד ערב ימצאו חיבורי המאורות להשפיע למטה, ובאמת כי המאור שנתחבר עתה לא יתחבר אחר כן, כי לכל זמן, אך חיבור ימצא תמיד לזה או לזה, ועל כן לא אמר שערך, אלא שעריך, כי רבים השערים, ומהם יהיו פתוחים תמיד... ולפי שינוי המתחברים יהיה שינוי הזמן, וגם שינה תהיה, כי האנשים לפי המלך והמלכות הם מתנהגים, ושינה תהיה במקום אשר תהיה, כי בהתחבר יעקב אל לאה עד חצות, הלא שינה אל ישראל יהיה כל הזמן ההוא. והנה מה שאמר להביא אליך חיל גוים, תבין באמת, כי הכל נמשך מזה, כי עד שהקליפה עומדת במרדה לא ימצא תיקון גדול לעולמות, כי היא הגורמת פירוד וקלקול, וכאשר יבלע, והטוב ממנה ישוב אל תחת הקדושה, על כן לא יהיה לטובה מונע, וזהו להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים, הם האומות ושריהם... והנה צריך שתדע, כי אף על פי שגם מן האומות יתתקנו, הנה יבחנו תמיד בני ישראל מהן, ועל זה הסוד כתוב, (תהלים קכ"ו) "הגדיל ה' לעשות עם אלה"... כי כל האומות לא יהיו אלא במדרגת עבדים, שכן נאמר בהן, (צפניה ג' ט') "לעבדו שכם אחד", אבל ישראל בנים המה לה', ועל כן הירוד שבישראל הוא יותר ממלך שבאומות. ובהכיר כל הגוים האמת הזאת, מעצמם יבואו ומאהבתם לשרת את ישראל, כי אז טוב להם, וזהו שנאמר (ישעיה מ"ט כ"ג) "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך"... והרי פירשתי לך היטב, איך כל מה שנפגם ונתקלקל בגלות חוזר ונתקן בגאולה, ונתקן יותר ממה שנתקלקל. ונמצא שאז תהיה השכינה מתוקנת ומקושטת יותר ממה שהיתה מאז היות העולם, ועל זה הענין אמר הכתוב (שיר ז' י"ב) "לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים"... 

והנה עד עתה פירשתי לך מתיקון הקדושה, ועתה אומר לך מענין כריתת הקליפות, ותראה סודות נפלאים מאד. והנה כתוב (ישעיה ל"ד ד') "ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול". והבן עתה הסוד הגדול הזה, כי אילן הקדושה מתחזק בענפיו לכל הצדדים, והענפים עלו במספרם שבעים בראשונה, ואחריהם עד אין תכלית... ועם כל זה בחטאת האדם נתערבו ענפי האילנות החיצוניים בענפי האילן הפנימי, ומפני העירוב הזה מתחזקים האילנות האלה... ונמצא שבהתגבר האילנות האלה לבלתי הכיר את אדוניהם, נתקלקלו הדברים, וישראל באילים מצאו שבעים תמרים, והם נגד השבעים האלה, כי כולם נשתעבדו ונכנעו תחתם בהתערב הענפים, כמו שזכרתי. הנה חסרה שליטת הקדושה, ונמצאו "עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ" (קהלת י' ז'). ולתקן הקלקול הזה, הנה צריך להתיז הנטיעות הזרות, וצריך לעקור אותן מן הנוף שהן קבועות בו, אז תפולנה לארץ, ועל כן לא ירע לענפים הטהורים כלל, וזהו שנאמר (ישעיה י' ל"ד) "ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול"... והבן מי יעשה זאת, כי הברזל הוא כח הגבורה החזקה ובה יכרתון... כי על כריתת הענפים האלה מדבר, שהם יפסקו בראשונה, ומאז לא נמשך עוד כח לאילנות לעמוד, ואז נאמר ורמי הקומה גדועים, שהם האילנות האלה, והם השרים של האומות, והגבהים ישפלו הם האומות עצמן, שהיו גבוהות ושולטות. ונמצא שגוף השרים האלה יפסד, והיה נימוק בנפילת אבריהם, כי נפילת האברים היא ממש האברים שבם נתחזקו לידבק לפנים, ועל כן נאמר ונמקו כל צבא השמים. ואמר עוד "ונגולו כספר השמים", וזה גם כן סוד גדול, כי בהיות הקליפות שולטות, נתפשטה הקדושה לחוץ, וממנה היו יונקים, אבל עתה הנה תאסוף רגליה אל המקום למעלה עד שלא יינקו ממנה עוד. והבן איך הדברים הולכים בסדר גדול, כי בתחילתה יוסר הסיבוך והעירוב שהיה מונע התיקון, ונמצא שלא ישאר עוד כח לקליפה. ועוד תשוב הקדושה תאסף הביתה למקומה, ואז יתחזקו ישראל בפנים, ולא יעצרו כח הקליפות כלל, כי לא יוכלו להיות נכללות באסיפת המעלה ההיא, וישארו נובלות מעצמן... ונמצא שעד עתה האירה הקדושה לכל צד, ונהנו הקליפות ונתקיימו, אך עתה לא כך יהיה עוד, אלא ונגולו כספר השמים כבר תהיה גלילת הספר אחר תום הקריאה, ואז וכל צבאם יבול, כעלה נובל מחוסר הלחות והיניקה, כן יבולו אלה. ועתה הבן, כי אין מקבלים גרים לימות המשיח, ולכן אמר ונגולו כספר, כי כבר נגלל הספר ונסתם, ועל כן לא יהיה המקום לבא עוד אל הקדש פנימה... (שם, ועיין שם עוד)

והאמת שזה הרע שחזר ונדבק עדן לא הטהרנו ממנו... אלא שבזמן שלמה עמד בתיקון ונבנה הבית, ונאמר (מלכים א' ה' י"ח) "אין שטן ואין פגע רע", ובאמת אלמלא בת פרעה היה הרע מסתלק וכלה... ונחשך להם האור חושך לגמרי, ועמדו בחשוכתו עד עמוד לכסא משיח צדק, כי בזמן ההוא יעמדו שני המשיחים ובהם יתתקן העולם, ומשה הרועה הנאמן יהיה להשלים תיקונם של ישראל. והנה בזמן ההוא כבר תתבלע הקליפה, כי הטוב מן הטומאה יסתלק ויהיה נמשך אחר הקדושה, והרע ידחה למטה, והשאר נדבק בעובדי אלילים שכבר מתו בגיהנם... והנה אז בהיות הקדושה שולטת לבדה יהיה התיקון תיקון גדול, כאשר היה יכול לתקן אדם הראשון בראשונה, ואז ישתלם הבנין שלא נשלם. וזה בכל ימי המשיח, ובסוף הימים יהיה עוד יום הדין הגדול להשלים צירוף כל הנשמות וכל הבריאה... ובדין ההוא תשאר כל הבריאה טהורה לגמרי, וכל הרע יאבד ויכלה, ומשם והלאה יבנה העולם בנין חדש אשר לא פורש ולא נודע, לעמוד לנצח נצחים... (שם)

ועתה אודיעך סוד גדול בענין תיקון העולם. כי הנה כתוב (ישעיה נ"ד ב') הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי. והוא סוד גדול, כי בזמן בית המקדש היתה הקדושה מצומצמת בארץ הצבי, ולא היתה יוצאת החוצה, ובזמן הגלות נצטמצמה יותר וחזרה להיות נקודה קטנה. והנה בזמן הגאולה במהרה בימינו תשוב להתרחב על הארץ הקדושה, שגם היא תהיה עוד רחבת ידים מאד, ועל זה נאמר הרחיבי מקום אהלך, ואמנם מן המדריגה התחתונה החיצונה שבמלכות יתפשטו ענפים לכסות על פני האדמה, כי כבר נטהרה מטמאתה, ואז תהיה כל הארץ טהורה ולא קדושה, כי אין קדושה אלא לארץ ישראל, ושאר כל העולם יהיה כסוריה כיבוש יחיד, ורק כי כיבוש יחיד הוא בסוד השכינה, שהיא הבת היחידה הפורשת כנפיה ממקום כבודה ומכסה על המקומות ההם, אך ארץ ישראל עצמה נקראת כיבוש רבים, כי כל עשרת המאורות העליונים מאירים הם שם עליה, מה שאין כן זאת הארץ שהיא כיבוש יחיד, שאינה אלא תחת הנהגת המלכות, ומכנפיה היא מקבלת... והענין כי בכל המקום שנפרשו שם הכנפים האלה יתלווה אליהם מאור היסוד, כי היחוד עצום, ולא יבדל בשום מקום, וכן ימצאו מלאכים ממונים להוציא פעולות הארצות ההן, הכל מצד הקדושה, ולא כראשונה בזמן עכו"ם, שהיתה אדמה טמאה בשלוט עליה שרי הטומאה, כי הקדושה תשלט בכל ותנהיג את הכל. ומשיח נאמר בו מפני זה (תהלים ע"ב ח') "וירד מים עד ים", ובכח התפשטות כנפי השכינה הזה, וזהו שאמר (ישעיה נ"ד ג') "וזרעך גוים יירש", ואמר "וערים נשמות יושיבו", הן ערי הארץ הקדושה שישארו מתוקנות בסוד הישוב בגילוי האורות ולא מדבר בסתימתם, ועוד אמר וזרעך גוים יירש, והוא הענין כמו שפירשתי לך במתן תורה, שממה שנטלו ישראל מעשו ומישמעאל יושיבו עריהם הנשמות.

ועתה אפרש לך עיקר אחד, ותבין תיקון העולם מה תיקון יהיה. כי הנה הנהגת התחתונים על ידי התפארת והמלכות היא תמיד, ולפי הרבות כוחם תהיה ההנהגה שלימה יותר, ובאמת המלכות היא שנאמר בה (משלי ל"א ט"ו) "ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה", על כן על פיה יחנו ועל פיה יסעו, ובהתגבר אורה יתגברו המה, ובהחלש כחה נחלשו המה, ונודע לנו, שלעתיד יהיה תיקונה תיקון גדול ואורה רב מאד, וכחה שלא היה כמוהו, ועל כן גם ישראל יהיו במעלה יתירה מאד. ועל זה הענין נאמר (ישעיה ל' כ"ו) "והיה אור הלבנה כאור החמה", כי לא יהיה עוד פחות ממנו אלא שקול כמוהו, ואז יהיו שני המלכים משתמשים בכתר אחד, והבן זה הענין הזה היטב... (שם)

ועתה אפרש לך בזה ענין גדול. והבן, כי אין יניקת הסט"א אלא מסוף המלכות, הוא הסוד שנאמר (איכה א' ט') "טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה", והנה על זה אמרו טב לביש לא תעבד, וביש לא ימטי לך (בראשית רבה כ"ב). שהרי הקלפה מתחזקת בכח שלוקחת מן הכנפות האלה, ואחר בגאוה ובגודל לבב חושבת למרוד בגבירתה, ולעתיד לבא נאמר (איוב ל"ח י"ג) "ולאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה", ואז לא יתחזקו עוד בכנפים האלה לעבור אחר כן את גבולה בסוד "נחלה עבר על נפשינו" (תהלים כ"ד ד'), כי הנה גבולות הושמו לה, אבל כשבעה ותרם לבה לעבור הגבול למרוד, אבל לעתיד לא תינק עוד מן הכנפים כאשר אמרתי, ולא תוכל להתחזק ולעבור גבולה, ואז תיבלע. ולכן אמר "והשבתי חיה רעה מן הארץ" (ויקרא כ"ו ו'), כי תחילה יוסרו ממנה צלה וכחה, שבהם היתה מתחזקת מכנפות הארץ שאמרתי, ומשם והלאה "וחרב לא תעבור בארצכם". והנה כיוון שתחלש כבר הסט"א שלא תהיה לה יניקה, הנה אז תילקח מהם הנקמה. (שם)

ועתה אודיעך עוד עיקר אחד ובו אחתום מאמרי. והוא מה שכתוב (הושע ב' כ"א) "וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה". והם שלשה וארשתיך נגד שלשת האבות, ואומר לך מה ענינם, כי סודם סוד שלושת גווני הקשת, שיהיו מאירים באור הגדול, ונאמר בהם (ויקרא כ"ו מ"ב) "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור". והענין, כי אז תהיה נשלמה ההנהגה על ידי השכינה, וההנהגה בסוד שלשת האבות היא לחסד לדין ולרחמים, ולכן כללות השכינה בתיקונה נקרא שבת, כי היא בת יחידה ונכללת בשלשת האבות הנרמזים בשי"ן, ותהיה ההשפעה שלמה לפי האור הגדול אשר יאיר בזמן ההוא, כי השכינה תהיה מתחזקת מאד בכבוד גדול ושמחה רבה אשר כמוה לא נהיתה. ועל הזמן ההוא כתב (שיר ב' י"ב) "הניצנים נראו בארץ", והם שלשת האבות אשר זכרתי, שבם היא נקשרת ומנהגת כל הנמצאים, וכל זמן שאינה נכללת מכולם, אין ההנהגה שלמה... (שם)

...הנה אפילו הבחירה הזאת שהוא מניח לנו עתה, ותמיד הדבר תלוי ועומד אם להיטיב אם להרע חס וחלילה, לפי רוב המעשה, אין סופה להתקיים כך, אלא הזמן ששיערה המחשבה העליונה היותר צריך ומספיק לכל הנשמות אשר עשה שבו יתוקנו, מי בצדקתם מי בתשובתם ומי בקבלת יסורין. וזה הוא המועד אשר שם שיתא אלפי שנין כדברי רז"ל (ראש השנה ל"א), ואחר כך יחדש עולמו להיות בני אדם כמלאכים ולא כחמורים, אבל יהיו נפשטים מן החומר הגס הזה ומן התולדות הרעות שלו, היצר וכל הנמשך ממנו, ואפילו לימות המשיח קרא כתיב (יחזקאל ל"ט כ"ו) "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ועשיתי את אשר בחוקי תלכו"... (דעת תבונות לט)

...והנה עתה אין מעשי ה' מובנים לנו כלל, אלא שטחיותם הוא הנראה ותוכיותם האמיתי מסתתר, כי הרי התוך הזה שוה לכולם, שכולם רק טוב ולא רע כלל, וזה אינו נראה ומובן עתה ודאי, אך לעתיד לבא זה לפחות נראה ונשיג איך היו כולם מסיבות תחבולותיו יתברך עמוקות להיטיב לנו באחריתנו, אבל לא נדמה מפני זה שנשיג סוף החכמה הרבה הנכללת במעשים ההם, כי כל מה שישיג האדם אפילו ממעשה הבורא אינו אלא כטפה מן הים הגדול... (שם נד)

ואמנם מה שצריך להבין עתה הוא שיעור כחה של הנשמה שניתן לה לעמוד בתוך הגוף הזה, וזה כי אם היה כחה רב ואורה גדול מאד, ודאי היתה נותנת הארה גדולה כל כך לגוף, שיהא מתעלה במציאותו, וחסרונותיו היו נשלמים רגע אחד. ויצר הרע הוא העיקר בחסרונות, שרצה בם האדון ב"ה לצורך הבחירה, והטוב והרע, הנה לא היה שולט באדם כלל כמו שאינו שולט במלאכים מפני רוב הארתם ושלמות ידיעתם וחשיבותם. תדע לך, שהרי לעתיד לבא נאמר "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה'", ובאותו הזמן נאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו'", לגודל מעלת הנשמה שתגדל בזמן ההוא. ואמנם מצד אחר הנה אם היתה הנשמה במציאותה העצמית שפלה ולא גדולה, לא היתה יכול לעמוד בכל כך יקר וגדולה אשר יעשה לה לעתיד לבא, להיות יותר ממלאכי השרת. אבל הענין הוא, שהנשמה במציאותה ושרשה גדולה היא מאד מאד, אבל כדי שתבא בגוף הזה, הנה הקב"ה ממעט אורה וכחה ומשאיר לה רק אותו השיעור הראוי לגוף בעולם הזה... (שם עב)

והרי לנו בכאן שלשה חילוקים למציאותו של האדם, אחד מציאותו קודם חטאו, שני מציאותו אחר חטאו, שלישי מציאותו מה שהיה יכול להיות אם לא היה חוטא, והוא המציאות שיהיה לעתיד לבא. והנה מציאותו קודם החטא הוא מצב אמצעי, בין מה שנהיה אחר כך ובין מה שהיה יכול להיות, וימצא שעל כל פנים לא נברא בשלימותו... ואבא עתה אל ענין הזכרתיו לך בתחלה, והוא שלא חקק האדון ברוך הוא ביטול והפסד לבריות שלמות, כי אם לבריות בלתי שלמות, שעל כן כשישתלמו הבריות לעתיד לבא לא יהיה עוד להם ביטול כלל... (שם קכה)

כלי יקר:

שמע - רש"י, לפי שבעולם הזה רואים פעולות הפכיות להרע או להטיב, על כן יצאו מקצתם למינות, לומר ב' רשויות הן, כי מהתחלה אחת לא יצאו ב' הפכים, כמבואר למעלה, אבל לעולם הבא שכבר נשכחו כל הצרות, וכולם משבחים ואומרים על בשורות טובות ברוך הטוב והמטיב, ולא יראו עוד ההפכיות, על כן יהיה ה' אחד בפי כל... (דברים ו ד)

תניא:

...שכך עלה ברצונו יתברך להיות נחת רוח לפניו יתברך כד אתכפיא ס"א ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' אין סוף ב"ה במקום החושך, והס"א של כל עולם הזה כולו ביתר שאת ויתר עז, ויתרון אור מן החשך מהארתו בעולמות עליונים שמאיר שם על ידי לבושים והסתר פנים המסתירים ומעלימים אור אין סוף ב"ה שלא יבטלו במציאות. ולזה נתן הקב"ה לישראל את התורה שנקראה עוז וכח, וכמאמר רז"ל שהקב"ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד לבא, שלא יתבטלו במציאות ממש באור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש, כדכתיב ולא יכנף עוד מוריך, פירוש שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש, והיו עיניך רואות את מוריך... ונודע שימות המשיח, ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלימות בריאות עולם הזה, שלכך נברא מתחילתו, וגם כבר היה לעולמים מין זה בשעת מתן תורה... והיינו מפני גילוי רצונו יתברך בעשרת הדברות שהן כללות התורה, שהיא פנימיות רצונו יתברך וחכמתו ואין שם הסתר פנים כלל, כמו שכתוב כי באור פניך נתת לנו תורת חיים, ולכן היו בטלים במציאות ממש, כמאמר חז"ל שעל כל דבור פרחה נשמתם וכו', אלא שהחזירה הקב"ה להן בטל שעתיד להחיות בו את המתים והוא טל תורה, שנקרא עוז, כמאמר חז"ל, כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו וכו', רק שאחר כך גרם החטא ונתגשמו הם והעולם עד עת קץ הימין, שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם, ויוכלו לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל על ידי התורה שנקראת עוז, ומיתרון ההארה לישראל יגיה חושך האומות גם כן, כדכתיב והלכו גוים לאורך וגו'... (ליקוטי אמרים פרק לו)

זאת ועוד אחרת, שכח נפש החיונית המתלבשת באותיות הדבור בתלמוד תורה או תפלה וכיוצא בהן, או מצוות מעשיות, הרי כל גידולו וחיותו מהדם שהוא מקליפת נוגה ממש, שהן כל אוכלין ומשקין שאכל ושתה ונעשו דם, שהיו תחת ממשלתה וינקו חיותם ממנה, ועתה היא מתהפכת מרע לטוב, ונכללת בקדושה על ידי כח נפש החיונית הגדל ממנה, שנתלבש באותיות אלו או בעשיה זו, אשר הן הן פנימיות רצונו יתברך בלי שום הסתר פנים, וחיותן נכלל גם כן באור אין סוף ב"ה, שהוא רצונו יתברך, ובחיותן נכלל ועולה גם כן כח נפש החיונית, ועל ידי זה תעלה גם כן כללות קליפת נוגה שהיא כללות החיות של עולם הזה הגשמי והחומרי, כאשר כל הנשמה ונפש האלקית שבכל ישראל המתחלקת בפרטות לששים רבוא, תקיים כל נפש פרטית כל תרי"ג מצוות התורה, שס"ה לא תעשה להפריד שס"ה גידים של דם נפש החיונית שבגוף שלא יינקו ויקבלו חיות בעבירה זו מאחת משלש קליפות הטמאות לגמרי, שמהן נשפעים שס"ה לא תעשה דאורייתא וענפיהן שהן מדרבנן, ושוב לא תוכל הנפש החיונית לעלות אל ה' אם נטמאה בטומאת השלש קליפות הטמאות שאין להן עליה לעולם, כי אם ביטול והעברה לגמרי, כמו שכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ורמ"ח מצוות עשה להמשיך אור אין סוף ב"ה למטה להעלות לו ולקשר ולייחד בו כללות הנפש החיונית שברמ"ח אברי הגוף ביחוד גמור, להיות לאחדים ממש, כמו שעלה ברצונו יתברך, להיות לו דירה בתחתונים, והם לו למרכבה כמו האבות. ומאחר שכללות נפש החיונית שבכללות ישראל תהיה מרכבה קדושה לה', אזי גם כללות החיות של עולם הזה שהיא קליפת נוגה, תצא אז מטומאתה וחלאתה ותעלה לקדושה להיות מרכבה לה' בהתגלות כבודו, וראו כל בשר יחדיו, ויופיע עליהם בהדר גאון עוזו, וימלא כבוד ה' את כל הארץ, וישראל יראו עין בעין כבמתן תורה, דכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, ועל ידי זה יתבלעו ויתבטלו לגמרי כל השלש קליפות הטמאות, כי יניקתן וחיותן מהקדושה עכשיו היא על ידי קליפת נוגה הממוצעת ביניהן, ונמצא כי כל תכלית של ימות המשיח ותחיית המתים, שהוא גילוי כבודו ואלוקותו יתברך ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ תלוי בהמשכת אלקותו ואור אין סוף ב"ה לנפש החיונית שבכללות ישראל בכל רמ"ח אבריה על ידי קיומה כל רמ"ח מצוות עשה, ולהעביר רוח הטומאה ממנה בשמירתה כל שס"ה מצוות לא תעשה... (שם פרק לז)

...וזה שאמר בגמרא כל העוסק בתורה אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו פדאני ואת בני מבין האומות עובדי גלולים. אבל בצאת השכינה מקליפת נוגה, אחר שיושלם בירור הניצוצות ויופרד הרע מהטוב ויתפרדו כל פועלי און, ולא שלטא אילנא דטוב ורע בצאת הטוב ממנה, אזי לא יהיה עסק התורה והמצוות לברר בירורין, כי אם לייחד יחודים עליונים יותר, להמשיך אורות עליונים יותר מהאצילות כמו שכתב האר"י ז"ל, והכל על ידי פנימיות התורה, לקיים המצוות בכוונות עליונות, שמכונות לאורות עליונים וכו', כי שורש המצוות הוא למעלה מעלה באין סוף ב"ה, (ומה שאמרו מצוות בטילות לעתיד לבא, היינו בתחיית המתים, אבל לימות המשיח קודם תחיית המתים אין בטלים). ולכן יהיה גם עיקר עסק התורה גם כן בפנימיות המצוות וטעמיהם הנסתרים, אבל הנגלות יהיו גלוים וידועים לכל איש ישראל בידיעה בתחלה בלי שכחה, ואין צריך לעסוק בהם אלא לערב רב, שלא יזכו למטעם מאילנא דחיי שהוא פנימיות התורה והמצוה, וצריכים לעסוק בתורה במשנה להתיש כח הס"א הדבוק בהם, שלא תשלוט בהם להחטיאם... (אגרת הקדש כו)

...ובזה יובן חיוב כל נפש רוח נשמה להשלים כל התרי"ג במחשבה דבור ומעשה, שהן פרטי ההלכות, וצריכות לבא בגלגול להשלים התורה בפרד"ס, כדי לברר כל הבירורין הנוגעות להם מכל הרפ"ה שהיא קומת אדם שלמה, תרי"ג בחינות כלליות ופרטיות, אבל לעתיד לבא כשיושלם הבירור יהיה עסק התורה בבחינת עשה טוב לבד, להעלות הנפש רוח נשמה מעלה מעלה עד אין סוף, וגם בשס"ה לא תעשה בשרשן למעלה שהן גבורות קדושות ולהמתיקן בחסדים ברמ"ח מצוות עשה ולכללן יחד, ועל כן התורה כולה נצחית בכללה ובפרטה, שגם פרטי ההלכות דשס"ה לא תעשה הן ענפים מהכללות, ויש לכולם שרש למעלה בה"ג דקדושה, כמו השס"ה לא תעשה עצמן שהן למעלה בחינת הדם המחיה האברים דכלים דז"א... (קונטרס אחרון)

הכתב והקבלה:

גם דור עשירי - לא אמר עד עולם, על פי ר"י בקדושין ע"ב עתידין ממזרים טהורים לעתיד לבא, ופירש הריטב"א והרשב"א שתהיה הוראת שעה בדור קודם ביאת אליהו, אבל אותם שיהיו בימות המשיח פסולים. (דברים כג ג)

מלבי"ם:

ונתנה הארץ יבולה - ...הראויה לה מעת הבריאה, וסמכו זה על מה שכתוב זכר עשה לנפלאותיו, רוצה לומר כי כל מה שהיה קודם הקללה היה בהכרח הכנה אל מה שיהיה לעתיד לבא, האור נברא באור שבעתיים, ואור הלבנה כאור החמה, והארץ הוציאה פירותיה בו ביום גלוסקאות וכלי מילת, והאדם נברא לחיות לעולם, ולא היה כל זה לבטלה רק היה הכנה אל שיוחזר להיות כן לעתיד לבא, אחר שיתוקן העולם מן השמרים והרע והקלקול, ולכן האריך ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו... רק שיבול התבואה היה לו ענין אחר קודם הקלקול, שבו ביום שנזרעה עשתה פירותיה... (ויקרא כו ד)

ענן ועשן - מה שיהיה ענין אלקי וכבוד לצדיקים, יהיה עשן מכלה לרשעים, אש - מאירה לצדיקים, ולהבה - שורפת הרשעים. (ישעיה ד ה)

וראו כל בשר - רוצה לומר לעתיד לבא תהיה ההשגחה מגולה בלי לבושים, ב' ישיגו לא רק את כבוד ה', שהיא ההנהגה המיוחסת לשם ש-די צב-אות, כי אם עצמו ומהותו, כמו וארא אל אברהם וגו', ג' עתה ישיגוהו עין בעין בחושים, ד' לא רק הנביאים ישיגו בעין נבואה, כי אם כל בשר. ה' כולם ישיגו במדרגה שוה, לא כמקודם במדרגות שונות. (שם מ ה)

השמים החדשים - כי עתה מתנהגים על פי הטבע, שאי אפשר שיהיה טוב תמידי, כי החומר ההיולי משתנה תמיד, ואי אפשר להויה בלא העדר, ואז יהיה חומרם משונה, ולא יצויר העדר מות ורע כלל. (שם סה יז)

מקום כסאי - לעתיד לבא יהיה כסא הכבוד בבית המקדש, שישכון שם שכינת קבע, והנהגת המערכה תחדל לגמרי, ולכן יהיה סביבת המקדש לכהנים, וירושלים רחוקה מ"ה מיל מהמקדש. (יחזקאל מג ז)

מלבד הנס שיצאו מים רבים מירושלים, רומז על הדעת והאמונה ולא יצאו מצד צפון מקום החטאת והאשם, זאת אומרת היראה וסור מרע, רק מצד הימין בו מקריבים שלמים וזבחי רצון. והמדידות יורו למהר"י אברבנאל על ד' השגות, עולם ההויה וההפסד שהוא הבל, עולם הגלגלים בעלי תנועה, ועולם המלאכים שכוחם במתנם, והשגות אלקיות שלא יוכל לעבור בו. ולדעתי הוא על ד' מדרגות אומות מהמאמינות בהבלים עד ישראל, שכולם ישקדו על דלתות בית המקדש. (שם מז ג)

אל הגלילה - הנמשל שאדום וישמעאל יושבי המערב והמזרח יכירו את ה', יעמדו דייגים - נביאים רבים, ויעלו ברשתם הנפשות שהיו במדרגות דגים, זאת אומרת הפחותים. (שם ח וט)

לחדשיו יבכר - כי ה' יחדש עליהם מעשה בראשית, ובכל חידוש לבנה תריק עליהם. לתרופה - שהעושר לא ידיחם, וברז"ל להתיר פה אלמים ועקרות, היינו לתקן ברית הלשון והמעור, שיעשו פרי הלולים. (שם שם יב)

אשפוך את רוחי - כולל כל המעלות הנפשיות שישפכם על הגוף והרוח. זקנים - שנולדו זמן רב לפני המשיח יראו רק חלומות, והצעירים יראו מחזות בהקיץ. (יואל ג א)

אל נחל השטים - יטהר הטומאה שהחלה בשטים, ויעביר הדעות הזרות והטומאה. (שם ד יח)

יום אחד לה' - ואין מחולק לבקר צהרים וכו', כי אינו באור גשמי, לעת ערב - כשישקע האור הגשמי, ורוצה לומר אז לא יהיה המעטת השפע המוכרח בהנהגה הטבעית, ויהיה רק טוב... והיה ה' למלך - כולם יכירו באחדות ההתחלה, ה' אחד - ולא ישתפו לו, ושמו - ויאמינו בהשגחתו והנהגתו המיוחדת ובמלכותו, כי לעתיד לבא הנהגה אחת פשוטה, ואין חלוקות לפי משפט חסד ורחמים. (זכריה יד ז וט)

העמק דבר:

כי בא - סמוך לתפלה הקודמת "ה' ימלוך לעולם ועד", כי בשעה שיגיע ענין זה הנעלה יגבר כח הדין וצרוף גדול גם בישראל, ומכל מקום נכון לבנו שלא נשטף בדין, שהרי בא סוס פרעה וכו' ובאמת היה כח הדין גם על ישראל, ומכל מקום בעת ששטף הים צד אחד, הלכו ביבשה לבטח. (שמות טו יט)

ולא ישפך - בשגגה, שאף על פי שיהיו אז זכאים הרבה לא ימלט מחוטאים, אלא שהדור נידון אחר רובו. (דברים יט י)

למען חייך - שתרגישו עונג וחיות הנפש יותר ממה שאפשר להשיג בחוצה לארץ, כי שם אין הקב"ה מתדבק בנו ברוח הקודש, ובימי המשיח ישפוך רוחו עלינו באופן שהנאהב מתדבק לאוהב, וזו ברכה ועונג שאין למעלה ממנו. (שם ל ו)

מוהר"ן:

וכשיהיה חידוש העולם לעתיד אז יתנהג העולם על ידי נפלאות, היינו על ידי השגחה לבד, שהיא בחינת נפלאות, שלא כדרך הטבע. כי חידוש העולם לעתיד הוא בבחינת ארץ ישראל, כי עיקר ארץ ישראל הוא על ידי בחינת (תהלים קי"א) "כח מעשיו הגיד לעמו" וגו', כשפרש"י על פסוק "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ופירש"י שבשביל זה פתח בבראשית משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים", כדי שלא יאמרו האומות העולם לסטים אתם וכו'... ולעתיד יחדש הקב"ה את כל העולם כולו בבחינה זו של ארץ ישראל, כי אז יתגלה שהשי"ת ברא הכל, ואז יחדש כל העולם כולו בבחינת ארץ ישראל, ועיקר קדושת ארץ ישראל היא ששם השגחתו ית' תמיד, בבחינת (דברים י"א) "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה"... ואז יתבטל הטבע לגמרי, ויתנהג העולם על ידי השגחה לבד, שהוא בחינת נפלאות שלא כדרך הטבע. ואז יתער שיר חדש בחינת (תהלים צ"ח) "שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה" שהוא ניגון של השגחה... (תנינא ח י)

שפת אמת:

במדרש צא מן התבה... והענין הוא כי במועדים יש פתחים גדולים, ובראש חדש פתחים קטנים, ואם הנפשות היו מתוקנים היו מרגישין הארה באלה הפתחים, אך כתיב עונותיכם היו מבדילין, ואין מרגישים באלה הפתחים כמו שאנו בעונותינו הרבים אין זוכין אפילו ברגלים לראות פני ה' במקדש, ולעתיד כשנהיה מתוקנים, יהיה די פתיחת השערים בחודש ושבת לראות פני ה', וזה שאמר מדי חודש בחדשו וכו', וגם זה אמת, כי לפי עבודת בני ישראל בכל השנה זכו לראות פני ה' ג' פעמים, ולעתיד עבודת כל חודש ושבת יהיה בו זכות לראות פני ה' בכל חודש ושבת, (ואפשר כי זה ענין הלל בראש חודש)... (בראשית נח תרמ"ז)

...ואות ו' מהפך התיבה מעתיד לעבר ומעבר לעתיד, יהי לשון עתיד, ויהיה לשון עבר, היה לשון עבר, והיה לשון עתיד, לרמוז כי אות ו' שהיא כח התורה מאשר היה הוה ויהיה, ולכן כשיתקיימו ההבטחות אז יתברר למפרע כי הכל היה לטובה, ולכן נקרא הקב"ה בעל הנחמות, כי הנחמות של בני אדם אין יכולים לתקן כל הצער העבר, אבל הנחמה שיהיה מהקב"ה יהיה מהופך כל הצער לטובה, והגם כי אין אנו מבינים איך יהיה מתהפך מה שעבר, לפי שאנחנו בתוך הטבע והזמן, אבל לעתיד נראה ונבין זה ההיפוך לטובה... (שם ויצא תרנ"ח)

איתא כל המועדים בטלים לעתיד חוץ מפורים, דכתיב וימי הפורים האלה לא יעברו וכו'. כי המועדים תלויים בבני ישראל, כמו שכתוב אשר תקראו אותם... כי בני ישראל מושכין קדושה בתוך הזמן, כמו שכתוב מקראי קדש, ולכן לעתיד שיהיה יום שכולו שבת, למעלה מהזמן, ממילא קדושת המועדים יתבטלו, דשרגא בטיהרא מאי מהני. ובענין זה מובן גם מה דאמרו מצוות בטילות לעתיד לבא, וחלילה לומר שהיה דבר מן התורה בטל, רק כדמיון ביטול הנר לגבי אבוקה, דכתיב תורה אור ונר מצוה, וכשיתגלה אור התורה ושורש המצוות, יתבטלו המצוות שלמטה לגבי אור תורה. ובעולם הזה חביב מעשה בני ישראל לפניו, כיון דהוא עלמא דחשוכא, ולכן חשובין המועדות, דכתוב ג' פעמים בשנה יראה, כיון שעל ידיהם חל הקדושה בעולם, אבל ביום שכולו שבת ויתגלה הקדושה למעלה, בטל הקדושה שהתחתונים מעוררים במעשיהם. ולפי שבפורים היתה התגלות הקדושה שלא על פי מעשה התחתונים, לכן לא יתבטל לעולם, כמו בחינת השבת שאינו תלוי במעשה התחתונים. (פורים תרנ"ו)

...אבל ביום השביעי מתגלה הארת שמו יתברך בלי התלבשות במעשה הטבע והבריאה, והוא מעין עולם הבא, כמו שאמרו חז"ל. ואיתא לעתיד לבא מוציא הקב"ה חמה נרתיקה, הצדיקים מתרפאין והרשעים נדונים, על שם הפסוק וזרחה לכם יראי שמי, והרמז הוא על התגלות התורה, שבעולם הזה מתלבשת בצירופין שלפנינו ובמצוות גשמיות, אבל לעתיד יתגלה עצם התורה, שהיא שמותיו של הקב"ה, ובשבת יש מעין זה, וזה רמז קריאת התורה בשבת, וזה למעט שבת ממלאכת המשכן, שהוא התגלות השבת שמו של הקב"ה בלי נרתק ומלבוש... (שם תשא תרנ"ד)

...ולעתיד שימסור לנו קיני קניזי וקדמוני חלקו של עשו, הוא אדום, יהיה תיקון שפיכות דמים בחינת אטופי דמא, והכל רמז באות ברית קודש, ועל זה כתיב ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך הוא יציאת מצרים, ולתת אויביך לפניך היא ירושת ארץ ישראל לאבד הז' אומות, ובאיבוד הרשעים ומעשיהם מתגלה אחר כך אור הצפון לצדיקים... וכתיב יעשה (אשר יעשה אותם האדם), לשון עתיד, כשיהיה הכל מתוקן אז יהיה נגלה החיות שיהיה אחדות אחת לקוב"ה ותורה וישראל כנ"ל, ועתה צריכין לשמור להשתוקק להיות נכלל בזה היחוד שעתיד להיות בשלימות... (ויקרא אחרי תרנ"א)

ואולך אתכם קוממיות, פירש"י מתורת כהנים בקומה זקופה, אף על פי שאמרו חכמים שאסור לילך בקומה זקופה, אך כאשר יהיה התיקון כראוי כמו לעתיד, יוכל האדם לקבל מורא שמים אף בקומה זקופה, כי הרי כך נברא, רק שבעולם הזה, מחמת הבלי עולם אי אפשר לקבל היראה, רק על ידי כפיפות קומה והכנעה רבה. וזה עצמו ענין אמרם ז"ל בתורת כהנים על והתהלכתי בתוככם, לא תהיו מזדעזעים וכו', יכול לא תיראו וכו' אני ה' אלקיכם. פירוש שתוכלו לקבל עול מלכות שמים כמו שהם, בלי השתנות ושפלות יתירה כנ"ל, והיא הבטחה שיוכלו לילך בקומה זקופה כנ"ל. (שם בחקותי תרל"ו)

והיה עקב תשמעון, זו הבטחה כי לבסוף ישובו בני ישראל לשמע אל דבר ה', גם רומז עקב תשמעון כי השמיעה יש לה כמה מדרגות, כי טעמי ויסודי המצוות אין להם סוף והשמיעה הגדולה אשר שמעו בני ישראל בהר סיני שורש המצוות בסודן... (דברים עקב תרס"ד)

בפסוק והותירך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך וכו' לטובה, כי לעתיד יהיה מתוקן בתערובת טוב ורע, ויהיה מתברר רק הטוב, וזה כאשר שש על אבותיך, שנאמר בהם בכל מכל כל, שלא שלט בהם יצר הרע, כדאיתא בגמרא שהטעימן מעין עולם הבא, והותירך, דכתיב מה יתרון לאדם וכו', תחת השמש אין לו, לפי שהטבע מסתיר ומתערב פסולת במעשה האדם, אבל אחר התיקון יהיה יתרון לאדם בכל המעשים, שהרי הקב"ה ברא את האדם להיות שליט בכל העולם, וכשהוא ישר כראוי משתתף הקב"ה במעשה ידיו, כמו שכתוב ויהי נועם וגו'... (שם נצבים תרס"א)

שם משמואל:

...ומובן שכל שורש עבודה זרה נצמח מפאת מציאות האמצעים בין השי"ת לבין התחתונים. ועל כן לעתיד, שאז תהיה מחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת, והם ישאלו לישראל מה פעל א-ל, מובן שישראל לא יהיו צריכין לאמצעות המלאכים לקבל השפע באמצעותם, וכן כל העולם באשר הכל יהיו טפלים לישראל, יתקיים מה שכתוב (ישעיה ס"א) "ועמדו זרים ורעו צאנכם" וגו', ישובו כל העולם כמו עבד כהן או בהמתו שאוכלים בתרומה, ולא יצטרכו לאמצעות המלאכים, ואז ממילא יתבטל השורש שממנו נסתעף כל ענין עבודה זרה. ומעתה יובן מה שכתוב (שם ב') "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", והפירוש לבדו, בלי אמצעות המלאכים, כי התחתונים יתעלו למעלה, וכלפי שעד אז היו המלאכים שנבראו ביום השני מגשמים את השפע כדי שיהיה נאות לגשם התחתונים, אז לא יצטרכו לזה, כי לא יהיה הגשם כל כך עכור, ויקבלו כל העולם באמצעות ישראל, ועל כן סמיך ליה "והאלילים כליל יחלוף", כי בהסתלקות האמצעים מורידי השפע יסתלק ענין האלילים. (בראשית וישלח תרע"ח)

ולפי זה מובן, מאחר דכל עשיית המצוה בפועל הוא לתיקון עולם הנגלה, כל כמה שהעולם מזדכך והולך ומתקרב להיות במדרגה פנימית, באותה מדה נתמעט צורך העשיה. ועל כן בעולם הבא, שהוא עולם המצפון לגמרי, ופנימיות בלי חיצוניות כלל, אין צריך לשום מצוות מעשיות, אלא הצדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם, ונהנים מזיו השכינה. ולימות המשיח שהוא ממוצע בין זמן הזה לעולם הבא, איכא פלוגתא, ואיכא למאן דאמר דמצוות גם כן בטלות בו. ונראה דמאן דאמר בטלות ומאן דאמר אין בטלות לא פליגי, דבודאי קצת מצוות נוהגות לימות המשיח, ומפורש ביחזקאל הקרבנות והפרשת תרומות ומעשרות... הרי דגם לאחר תחיית המתים קצת מצוות יהיו נוהגות, ועל כן מאן דאמר נוהגות מיירי מקצת מצוות אלו, ומאן דאמר אינן נוהגות מיירי באידך מצוות... ואולי יהיה חילוק בין ימות המשיח לזמן תחיית המתים שלאחר התחיה, שהעולם יהיה מזוכך יותר ומתקרב עוד יותר למהותו הפנימית, יתמעטו מצוות מעשיות ממה שהיה לימות המשיח... והשם הוא היודע... (שם חנוכה תרע"ט ליל ג)

...והנה ידוע מה שאמר האר"י ז"ל, שלעתיד יהיו הגבורות יותר במעלה מהחסדים, ועל כן תהיה אז ההלכה כבית שמאי. ואם כן יש להבין למה אז תשוב המלוכה לבית דוד שבא מיהודה, ולא לבית יוסף. אך נראה דהנה באמת כל ישראל הם כאיש אחד ממש... אלא שכל אחד הוא רק צינור, שיהודה הוא צינור להשפיע מדת ארי לכל ישראל, ויוסף השור וכדומה, ומכל מקום כל המדות יחד הן בכל אחד. אך התאחדות ישראל בזה האופן יהיה רק לימות המשיח, כמו שכתוב בהפטרה לפרשה זו (יחזקאל ל"ז) "ועשיתים לעץ אחד וגו'"... ועל כן במנחה שהיא נגד שבת שלעתיד אומרים אתה אחד וכו', ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, שעדיין לא זכו ישראל להתאחדות זו שיהיה נקרא גוי אחד בארץ עד לעתיד, ועל כן הא דניתנה המלכות ליהודה משום שמדתו ארי מדת חסד ורחמים, זה שייך דוקא בזמן שעוד ישראל אינם כאיש אחד, אלא לעתיד שכל אחד יהיו בו כל המדות יחד, אין ליהודה או ליוסף מעלה על זולתו. והא דמלך המשיח יהיה מזרע יהודה, לאו משום מעלת יהודה על זולתו, אלא מצד זכותו של דוד בעצמו... (שם ויגש תרע"ה)

והנה ידוע שהבטחת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול עדיין לא נתקיימה בשלימות ביציאתם ממצרים, באשר יצאו קודם גמר הארבע מאות שנה. וזהו שאמרו ז"ל (ברכות ט') "דבר נא באזני העם וישאלו"... מכלל דלולא שלא יאמר אותו צדיק וכו', אלא מחמת הבטחת השי"ת לבדה לא היה ראוי ליתן אז הרכוש גדול, וכבר דברנו בזה, ועיקר הרכוש גדול יהיה לעת כשיושלמו כל הגלויות, שמסתעפין מחמת חוסר השלמת ארבע מאות שנה, וזהו שפירש רש"י (בישעיה כ"ג) "עתידין צדיקים לבוז אותה לימות המשיח", ואז יהיה כענין שהיה במצרים, שאמרו ז"ל (פסחים קי"ט) "כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהם", כך יהיה לעתיד, שכל כסף וזהב שבעולם תלקט אותם מלכות הרשעה, וכשיצאו ישראל יטלוהו עמהם. וכבר הגדנו שכסף וזהב הם לבושים לניצוצות הקדושים שהיו נבלעים בהם. ובמדרש שכל הספינות שנטבעו בים עתידין להיות יוצאין בים חיפה עם כל השלל שבתוכם לימות המשיח, ולפי זה מובן למה שלל צור נטבע בים, שהרי אמרו ז"ל (ברכות ד') "ראויה היתה ביאה בימי עזרא להיות כביאה ראשונה בימי יהושע, אלא שגרם החטא." ובודאי אם לא היה שם חטא היו מוציאין נמי מבבל רכוש גדול, אבל כשגרם החטא ולא הוציאוהו ישראל, שוב אי אפשר היה ששלל צור שהיה מעותד לישראל בכלל הרכוש הגדול שלעתיד יפול ביד נבוכדנצר, שהיה נחשב חזרה לאחור לשוב ולהתבלע בטומאתו של נבוכדנצר שלא למען לכנוס באמצעותו לרשות ישראל, ועל כן נטבע בים, שיהיה שמור לעתיד לישראל, שיעלה בים חיפה בצירוף כל הספינות שנטבעו בים... (שמות וארא תרע"ט)

...ומעתה מובן, שאם היו עומדים בנסיון העגל היה נשלם המירוק הרביעי לעומת תורה שבעל פה, והיו זוכין להארה של ה"א האחרונה שבשם הוי"ה ב"ה וב"ש, ולתורה שבעל פה בשלמות, ובהלוחות הראשונות היה גמר התיקון, אך לא היה אפשר להמתין עם נתינת התורה שבכתב עד גמר המירוק, כי באם לא היה נותן להם התורה שבכתב, לא היה מקום לנסיון תורה שבעל פה שבאם לא היה כתוב הכתוב הנ"ל על מה היתה סובבת התורה שבעל פה, שהיא איננה אלא פירוש תורה שבכתב, אך באשר נתקלקל הענין נשאר התיקון לעתיד, מה שישראל מוסרין נפשם על האמונה ועל תורה שבעל פה. ולפי האמור יש לפרש דברי המדרש (קהלת רבה י"א) שהתורה שאדם לומד בעולם הזה, הבל היא לפני תורתו של משיח. דהנה תורתו של מלך המשיח היינו סוד עומק המצוות שאתנו היום, שהרי לא יחליף ה' ולא ימיר דתו, וזהו מהעיקרים אשר בידינו, אלא הכוונה על סוד טעמי המצוות, וכברש"י (שיר א' ב') שישראל מובטחים מאתו ית"ש להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה וצפונותיה, וזה בכלל תורה שבעל פה, ולולא שלא נגמר המירוק לעומת תורה שבעל פה, היו ישראל זוכין גם לזה מסיני, אבל מאחר שלא יגמר המירוק עד לעתיד, אי אפשר לזכות בהם עד לעתיד... (שם בשלח תרע"ט)

...ונראה שהדורון הוא, שלעתיד לבא יתבררו מכל הכחות שבעולם כל חלקי הקדושה, והיינו שבכל הכחות וכל המדות יש דוגמתן בקדושה, כידוע שבכל הכחות שבעולם יכולין להשתמש בהם בקדושה לאהוב את ה' ולירא ממנו בכל תוקף שהיו מונחות האהבה והיראה בחיצוניות. ועל כן שלש המלכיות הראשונות שהם זהב וכסף ונחושת, שהם יראה ואהבה והתפארת והעוז, יהפך לקדושה, וזהו הדורון למלך מלכי המלכים הקב"ה, אבל מדות השחתה והעדר המציאות אין דוגמתן בקדושה, כי כל ענין קדושה הוא החיים והמציאות, ואפילו העונשין הם רק לתקן ולהדחות את המתנגד למציאות, ועל כן ברזל לא נמצא לא במקדש ולא במשכן, על כן לא נתקבל מהם הדורון לעתיד לבא, ועל זה נאמר ולא יהיה שריד לבית עשו (עובדיה א')... (ויקרא צו תרע"ה)

ונראה על פי מה שכתב הרב בכוונת המקוה, דשמחה היא כוללת הפכים, והראיה, שהאדם בעת שמחתו הוא יכול לסבול אפילו שונאו ומתנגדו. ונראה דכן תהיה הגאולה העתידה במהרה בימינו, ואף שלא זכו, על כל פנים בעתה תהיה גאולה, והיינו שאז ישמח ה' במעשיו, ומחמת השמחה הגדולה יתקרבו כולם, אפילו אלו שהיו חס ושלום בתכלית הריחוק, ואחר שיתקרבו ויטעמו מתיקות ההתקרבות, ישליכו איש אלילי כספו וזהבו, וישובו בתשובה שלימה עד שיהיו נרצים מצד עצמם. ויש לומר שזו היתה כוונת נדב ואביהו, על פי מאמרם ז"ל (מגילה י') שאותו היום היתה שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ, וחשבו שהגיע זמן התיקון הכללי... (שם שמיני תרע"א)

ונראה דהנה כוונת הבריאה היתה שהמין האנושי ימשוך את כל הנבראים אחר רצון השי"ת, כי אז לא היה העולם מגושם, ואף בהמות וחיות היתה בהם הבנה להשתחוות לפני אדון כל, כבזוהר הקדוש שבאו כולם להשתחוות לפני אדם הראשון,ואמר להם, אני ואתם בואו ונשתחוה נברכה לפני ה' עושינו, והראיה מלעתיד, שיחזור העולם כמו שהיה קודם חטאו של אדם הראשון, כמו שכתב הרמב"ן, וכתיב (ישעיה י"א) "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו'", והיינו כל כך תתפשט ותרבה הדעת בכל הארץ, שאפילו החיות ידעו וירגישו את רצון ה' שלא להרע ולא להשחית... והיתה הכוונה שאחר גמר בריאת ימי בראשית אז ימשכו אדם וחוה את כל הנבראים לקראת האלקים, ולעומתם יתקדש היום ויתעלה כל העולם עם כל הנבראים, ותופיע קדושת שבת בכל הנבראים, וזה יהיה קיום וחותם הבריאה, אך נתקלקל הענין בחטאו של אדם הראשון, אדם ביקר בל ילין, וכל הנבראים עוד אינם בבחינת דעת והכרה עד עת קץ, שתמלא הארץ דעה את ה', ואז תתקיים כל הכוונה ועצת ה' היא תקום, וישמח ה' במעשיו... קיצור הדברים, שכל הקילקול שעל ידי חטא אדם הראשון התחיל להתתקן על ידי אהרן, וככה ימשך עד שיהיה לעתיד גמר התיקון... (שם תרע"ד)

...ובודאי שזה יהיה בישראל באמצעות מלך המשיח, שהוא יישר את ישראל שיהיו במעלה זו, להיות כל איש קומה שלמה בפני עצמו, בלתי שיצטרך לקבל סיוע מזולתו... ובזה ניחא מה שנראה לכאורה סתירה לדברינו שיזכו ישראל אז למעלה זו, מהא דאמרו ז"ל (סנהדרין קי"א) בפסוק "ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה" (ירמיה ג'), אחד מעיר מזכה כל העיר, ושנים ממשפחה מזכין כל המשפחה כולה, משמע שיקבלו השלמה מהאחד שבעיר והשנים שבמשפחה. אך לפי דברינו אלו יש לומר שתחילת הזכות לצאת מן הגלות בודאי אז עדיין לא יהיו ישראל במעלה ההיא, אך בבואם לארץ תחת מלכות מלך המשיח, יישירם מלך המשיח במעלה זו. וכן יש לפרש דברי רש"י (דברים ל' ג') "ושב ה' אלקיך את שבותך, שגדול יום קבוץ גליות ובקושי, כאילו כביכול צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו", שהגיד כ"ק זקני אדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שהיינו שיבחן לבב כל איש ואיש בפרטות, ולא מצד הכלל... אלא שיבחן לבב כל איש מה שיהיה ממנו אחר הגאולה והיישרת מלך המשיח... (שם תרע"ו)

...והנה במדרש שלעתיד יטהר החזיר, ובודאי כל ד' המינים, שלכולם יש סימן אחד של טהרה, והטעם בודאי שלעתיד שיעביר רוח הטומאה ועתיד לשחוט את ס"ם, והיינו שיתחלקו אותיותיו, שתי האותיות הראשונות יהיו ליקידת אש, ושתי אותיותיו האחרונים יתבררו לקדושה, ועל כן נמי אותם שיש בהם סימן אחד של טהרה יתחלקו, חלק הטמא שבהם יתבער, וחלקי הטהרה יתבררו ויתלבנו, ועל כן ישובו להיות טהורים ראויין למאכל ישראל... (שם תרע"ח)

ולפי האמור תובן סמיכת הפרשיות, דהנה ענין איסור המאכלות אסורות הוא משום שהשפעתם מצד הרע, ובמדרש שעתיד חזיר להטהר, ונראה שהטעם מפני שרוח הטומאה יעביר מן הארץ, ותהיה השפעת כל הנמצאים מצד הקדושה, וכן ענין טומאת אדם בודאי לא תהיה לעתיד, כמו שאמרו ז"ל (שבת ל') עתידה אשה שתלד בכל יום, ובמדרש (במדבר רבה ז') שצרוע וזב נתהוו אחר מעשה העגל, ואז נאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, אם כן הפרשיות האלו מורות שעוד רחוק התיקון הכללי, ועל כן באו אחר מיתת בני אהרן וקודם פרשת יום הכפורים... (שם אחרי תרע"ב)

וזה שסיים המדרש ולימות המשיח יהיו שמונה נימים, כי שמיני הוא כח השכלי, שעתה אין אלא שבעה, וכח השכלי נשלם על ידי משה כנ"ל, לימות המשיח תגיע מעלתם בעצמם לכח השכלי שלא באמצעות משה. וידוע שמשה ומשיח הם אחד, בסוד מה שהיה הוא שיהיה, ראשי תיבות משה. ובמדרש אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא, שנאמר אליו גוים ידרושו, ולא ישראל, ולעתיד לבא יהיו עשר נימין, שאז יושלמו בכל עשרת כחות הנפש, שבע מדות שבלב, וכל שלש מדות השכל חכמה בינה ודעת. והנה כמו שבכלל שהיו הלוים עומדים בשיר, כן הוא בכל פרט ופרט, שכל איש המזכך את שבע מדותיו על ידי מדת התמימות כנ"ל, יצלח עליו רוח השירה לומר שירים ומזמורים לפני השי"ת, ולעומת שבעולם הזה משלים האדם עצמו בשבע מדותיו, באותה מדה ומשקל זוכה לימות המשיח להארת הכח השכלי, ולעולם הבא להשלמת הכח השכלי כנ"ל. (במדבר בעלותך תרע"ד)

אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה עליך להוסיף לנו מועדות, ועלינו להיות מקריבין לפניך ומכבדין אותם. יש להתבונן שלא מצינו במקרא שלעתיד יתווספו מועדות לישראל. ונראה שהכוונה על ימי הצומות שיהיו לעתיד לבא לששון ולשמחה. וכשנדקדק נראה, שמועדי ישראל הם כ' במספר, ז' ימי הפסח, ושבועות, וראש השנה, ויום הכפורים, ושמונת ימי החג, ושבת וראש חודש, ולעומת זה ימי אבל שיהפכו לעתיד במהרה בימינו לששון ולשמחה, הם כ"ב, מי"ז בתמזו עד ט' באב, וצום גדליה ועשרה בטבת הם כ"ד, צא מהם ג' שבתות וראש חודש, שבלא זה הם מועדים, נשארו כ' והמה מכוונים נגד כ' ימי המועדים שיש לנו עתה... והנה בזמן הזה מחמת שבירת הלב באה שמחת המועדות, מה שאינו כן לעתיד לבא, שיעביר רוח הטומאה מן הארץ, ממילא לא תהיה שבירת לב, ואם כן מאין יבואו מועדים, אך הוא על ידי שבירת הלב שמימי האבל בזמן הזה... (שם פנחס תע"ר)

 ונראה עוד לומר, כי האדם מטבעו לאחר אכילת אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע, יש לו שני יצרים מתולדה, יצר טוב בחלל הימין של הלב, ויצר הרע בחלל השמאלי, ומחמת עוונות רחמנא ליצלן, מתגדל היצר הרע ומתפשט ואוטם את החלל הימני, ונמצא יצר הטוב מכוסה וטמון בתוך החלל הימני, ואוטם זה נקרא ערלת הלב, אבל יצר הרע שתוך החלל השמאלי אינו נקרא ערלה, שהרי איננו אוטם ומכסה מאומה, אלא כך הוא מן התולדה. ומובן שזה האוטם הנקרא ערלה... מחמת שמציאותו היא על ידי האדם בעצמו יש לו מעלה,שמכל מקום ביד האדם להסירו, אבל זה שהוא מתולדתו, אין כח ביד האדם להסירו, אלא הקב"ה שבראו, זולת בני עליה כדוד המלך... אבל זה שהוא מסדר הבריאה, ויש לו מקום בחלל השמאלי אחר חטא אדם הראשון, אם אתה אומר לסלקו עד שיעדר לגמרי, ישאר החלל השמאלי ריק ולמגן, ולא יתכן שישאר חלק מהאדם בלי שום צורך, על זה אמר הכתוב שאיננו מעדירו לגמרי, אלא שיהפך לסטרא דקדושה, והיינו שתוספת תשוקה שבו לדברים החומריים תתהפך לתשוקה ברשפי אש לסטרא דקדושה, וזה שאמר הכתוב לאהבה את ה' אלקיך... כי שורש התשוקה היא בטוב, אלא מחמת הנפילה ירדה לדברים חומריים, ולעתיד ההבטחה שיוחזר הכל לשרשו, ואם כן יהפך שוב לטוב. (נצבים תר"פ)

ר' צדוק:

וחכמתו של אותו תלמיד שאמרו שם שהיה מטהר השרץ בק"נ טעמים אינו חריפות של הבל כקושית התוספות שם, דבאמת אין שום טומאה שאין בו טעמי טהרה גם כן, כי בכל דבר על כרחך יש איזו שורש בקדושה, דאם לא כן לא היה לו מציאות והויה וקיום כלל, וכשיתוקן העולם שלא יהיה מציאות רע עוד יהיה הכל טהור ולא יהיה שום טומאה, וכמו כל מה שבים טהור, אף על פי שהוא מח' מיני שרצים הטמאים כמ"ש (חולין קכ"ז א'), ולעתיד מלאה הארץ כמים לים מכסים שיתמלא העולם כולו במימי הדעת והתורה הנמשלה למים ויהיה כולו ים, וזהו גם כן ענין הים שעשה שלמה בגודל חכמתו דחשב גם כן שהגיע למדריגה זו שיכול לטהר הכל... (חלק ה תקנת השבין עמוד קס)

דהרי באמת אז"ל (שוח"ט קמ"ו) ה' מתיר אסורים - דעתיד הקב"ה להתיר אסורים. וחס ושלום שהתורה תשתנה כי היא נצחית, רק כמו שאז"ל (ויק"ר י"ג) חידוש תורה מאתי תצא, שיתגלה איזה חידוש בתורה להתיר דברים שהיו אסורים בעולם הזה, ואז כשיתגלה החידוש יכירו הכל וידעו שגם זה עצמו מכלל התורה ואינו חידוש בתורה. והרי כמה דברים חידשו סופרים לעקור דברי תורה, כשופר ולולב שאין דוחה שבת, וכהיתר כתיבת תורה שבעל פה וכדומה... (שם רסיסי לילה עמוד קס)

...וזה שנאמר כי תעבור במים אתך אני וגו', כי תלך במו אש לא תכוה, ולא כתיב אתך אני, והוא שמקליפת עשו, שהיא הרציחה והכעס, לא יושאר מאומה לעתיד, כמו שנאמר ולא יהיה שריד לבית עשו... והיצר הרע שלהם הוא אש של גיהנם ומלהטת אותם, כמו שכתוב במדרש, אש שיוצאה מגופן של רשעים ומלהטת אותם, והיא אש היצר הרע, וזה לא תבער בך אבל תבער בהם. מה שאינו כן נגד קליפת ישמעאל, דאיתא בזוהר הקדוש איצטריך יצר הרע לעולם וכו', דאלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתתא לא ליהוי. ואף לעתיד יושאר יצר וחשק זה, רק דאתלבן מרשעוי, על זה אמר כי תעבור במים אתך אני, שהשי"ת יברר שיהיה החשק לחמידו דאורייתא, ובנהרות לא ישטפוך המים הזדונים, רק שעל ידי זה יזכה לדברי תורה... (פרי צדיק בראשית יא)

...וזה ענין הסעודה שיעשה לצדיקים מלויתן, דהיינו שיושאר המטעמים חמידו דאוריתא, שעל זה התכלית נברא יצר של התאוה, שיהיה חשק לדברי תורה. וכן איתא בגמרא (בבא בתרא ע"ה) עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן וכו', ומשור הבר לא מצינו שיושאר מה, והוא שמחשק התאוה יושאר בקדושה להיות חמידו דאורייתא, וזה שאמר והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק וכו', מה שאינו כן שור הבר שמרמז על קליפת הקנאה והרציחה, ומזה לא יושאר כלל לעתיד, וכמו שנאמר ולא יהיה שריד לבית עשו. וזה הענין שנרמזו בבל ומדי ויון בגמל שפן ארנבת, ששלשתן יש להם סימן טומאה בחוץ, שאינו מפריס פרסה, והסימן טהרה בפנים, דשלשתן מורה על קליפת התאוה שבשורש הוא לטובה, להיות חשק לדברי תורה, רק הוא לרע על ידי פעולת האדם, ולעתיד יתוקן, ולא יהיה מנוולה למיחטי ביה. מה שאינו כן אדום שנמשל לחזיר, שהסימן טומאה בפנים והסימן טהרה מבחוץ, שפושט טלפיו וכו', מפני שהוא מיוחד שהוא מקליפת הקנאה ורציחה, ומזה לא יושאר לעתיד כלל, ורק ממה שכבשו את היצר הרע יזכו הצדיקים לסעודת הצדיקים לעתיד לבא, שהוא להיות נזונין מזיו השכינה... (תולדות ד)

...ואיתא (ויקרא רבה י"ג) תורה חדשה מאתי תצא, חדוש תורה מאתי תצא, והיינו דאז יהיו הלבושים מדברי תורה לבושים חדשים, וכמו שכתוב (קהלת רבה י"א) "תורה שאדם למד בעולם הזה הבל הוא לפני תורתו של משיח"... והוא שאז יהיה לבוש אחר לדברי תורה, ובאמת כל הסעודה דלעתיד כתב הרמב"ם (פרק ח' מהלכות תשובה), שהוא דרך משל על השגות גבוהות, והראב"ד השיגו, אבל כדברי הרמב"ם מפורש בזהר הקדוש, שהסעודה ויין המשומר היינו דברים עתיקים שלא נתגלו עוד, ויתגלו לעתיד... וזה שנאמר וכל מלבושי אגאלתי, שאז יהיה נצרך כיבוס לכל המלבושים כביכול... והוא על פי מה שפירש רש"י מבראשית רבה, שמתחלה בקש לברא העולם במדת הדין, וראה שאינו מתקיים, ושיתף מדת הרחמים למדת הדין, וזהו שהתורה נקראה אש, ומכל מקום היא מימינו, ששיתף מדת הרחמים למדת הדין, והיינו בלבוש הדברי תורה לבריאת העולם... ולעתיד יהיו הדברי תורה כמו שעלה במחשבה במדת הדין, וכמו שכתב האר"י הקדוש, דלעתיד יהיה ההלכה כבית שמאי, שהיא מדת גבורה... (שמות פרשת פרה ו)

...ואז אהרן הכהן דכתיב ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים, הרגיש הקדושה בכל עשר מדות, ואז נכנס לבית קדשי הקדשים, ולעתיד יהיו כל ישראל ראויים לכנוס לקדש הקדשים, כשירגישו קדושת העשר ספירות אף בג' ראשונות, כשיזכו לעלמא דאתי שבת עלאה כאמור, אך בעולם הזה לא הותר אך לכהן גדול שהוא קדש קדשים, ורק ביום הכפורים, שאז הרגיש קדושת עלמא דאתי, וזוכה לשבת עלאה בינה, ולחכמה שהם תרין רעין דלא מתפרשין, וממילא זוכה לבחינת הדעת כאמור... (ויקרא אחרי ד)

ועיקר שלמות תורה שבעל פה יתגלה לעתיד בימות המשיח, ועל זה אמר במדרש רבה אחר כך, דבר אחר צפונה, המתינו עד עכשיו מלך המשיח לבא, ויקיים מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך, שעיקר אור תורה שבעל פה נגנז לעתיד לבא, רק בשבת מתגלה מעין עולם הבא, וכמו שכתב בספר הבהיר... (דברים ד)

...ואמר ביום חתונתו זה מתן תורה, וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו, וכבר אמרנו דקאי על ט"ו באב, והוא על פי מה שכתוב בפסיקתא שבנין העתיד יבנה בחודש אב שנקרא אריאל, והיינו כמו דאיתא במדרש רבה, שמשיח נולד בט' באב, היינו שאז מופיע רוחו של משיח לנפש שהוא ראוי לכך, שבכל דור יש נפש הראוי להיות משיח אם יהיה הדור ראוי לכך, ואז תיכף ירד הבית המקדש בנוי ומשוכלל משמים, ויהיה החנוכה עד ט"ו באב... (דברים ט"ו באב ו)

...והוא כמו שאמר (תנחומא נצבים ב') "אף על פי שמניתי לכם ראשים וכו', כולכם שוים לפני", והיינו שכל אחד מישראל יש לו חלק בתורה אות או חלק מאות, ואם יחסר אות או חלק מהאות יופסל הספר תורה. וזה שאמר כולכם שוין לפני, וכמו שיהיה לעתיד שלא יהיה חילוק מדרגות, כמו שאמר (סוף תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו', ובדבר עגול אין חלוק מדרגות... (שם ראש השנה ד)

שעורי דעת:

ואולם כל זה הוא רק במשך שית אלפי שנין, אבל לעתיד לבא תתראה ההנהגה של שם הוי"ה ב"ה בזהרה ותקפה בלי גבולי המשפט שקבע הקב"ה בעולם הזה, ותהיה רק היא המושלת בממשלתה הבלתי מוגבלת, שהיא כולה טוב וחסד, וכמו שנאמר "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", וזהו מה שאמרו חז"ל (ילקוט שמעוני זכריה תקע"ז) על הכתוב "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'", אמר הקב"ה בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בני אדם, במצרים על ידי משה ואהרן... ועל ידי שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם, ועוד יותר אין אתם משתעבדים, שנאמר "ישראל נושע בה' תשועת עולמים".

והיינו כי אף שגאולת מצרים היתה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול, מכל מקום היתה ההנהגה חודרת דרך חקות הבריאה ועל פי כללי המשפט שקבע בה הקב"ה, באיזה אופן אפשר שיושפע חוקי הטבע כשהדבר דרוש לתכלית הבריאה, ולכן היתה גם הנהגה זו מתנועעת על ידי מעשי בני אדם, והכשרתם להנהגה זו, וכשחלפה השפעתם שבה הטבע למקומה לפי סדרה התמידי, אבל לעתיד לבא, כשיגיע העולם לתכליתו המכוונת, ואור הנהגתו יתברך יתגלה לפני כל, אז לא תהיה שליטה לשרים וממונים, רק הכל יתנהג לפי רצונו הפנימי, שהוא כולו חסד ורחמים, ונשגב שמו לבדו ביום ההוא, וכשיוושע ישראל בה' לבדו אז תהיה התשועה לעולמים... (חלק א עמוד קלז)

והנה הקב"ה בחפצו ברא את שני הענינים הטוב והרע, ונתן לשניהם שליטה וכח במהלך הבריאה, ובחכמתו מסר ביד האדם את המפתח של שני הענינים האלו, כי אם יבחר במעשים הטובים יתנהגו כל עניני העולם על צד הטוב והאור, ולהיפך... ולפי זה היה אפשר לאמר כי באמת כחם שוה, ולא ניתן בבריאה יתרון לצד הטוב מלצד הרע, ואפשר שבסוף ינצח הרע... אבל באמת על פי אמונתנו לא כן הוא, מאמינים אנו, כי סוף כל סוף ינצח צד הקדושה והטוב, והיה ה' למלך על כל הארץ, ואור ה' וטובתו יתפשטו בעולם ויכניעו כליל את צד הרע, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, והענין הוא משום שכך נסדר מבראשית, כי עד כמה שלא יבחרו בני האדם בחופש הבחירה שניתן להם, בכל זאת אחרי כל הסבות והגלגולים שיגולגלו הדברים במהלך המאורעות בעולם על ידי מעשי האדם ובחירתו, יובל העולם לתכליתו תכלית הטוב. וזהו ענין מה שאמרו חז"ל על הפסוק בעתה אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעיתה... שאם יזכו תוכל הגאולה לבא מיד, ואם לא יזכו תתאחר יותר, אבל לעת קץ דגלי רק לרחמנא, מוכרח שיבא העולם לתכליתו, על פי מהלך עניניו ומסיבות כל המאורעות שבו... כי רצון ה' הוא שיתוקן העולם בתכלית הטוב, אולם אי אפשר שיגלה אורו בלי שיסוגל העולם לזה על פי מהלך עניניו, כי זה יקרא לא במשפט, לעומת ההנהגה העליונה. אבל ה' בחכמה יסד ארץ, ולרחמנא גלי כי על פי האופנים שעל פיהם נסדרו כל עניני העולם וטבע היצורים מוכרח סוף כל סוף לבא נצחון האמת והקדושה וכל ענין הקץ שעליו נאמר בעתה...

אבל צריך לדעת, כי ענין זה, איך ומתי יבא העולם לתכליתו, וכל עניני המשפט התלויים בזה, אי אפשר לשום אדם להשיג, כי לא נתן להכירם לבני אדם, ואפילו לנביאים, כי גם הם רואים מה שכבר נתן בבריאה ובשרשיה העליונים, שגם הם נעשו במאמר פיו של הקב"ה, בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, אבל הקץ וכל עניניו תלויים במחשבה הראשונה שקדמה לבריאה, בלבו של הקב"ה כביכול, וליבא לפומא לא גליא, ולכן לא נמצא ענין זה במאמר הבריאה, רק הוא עדיין בלבו כביכול, וכמאמר הכתוב כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה... (חלק ב עמוד פג)

אמנם צריך לדעת, כי בעולם הזה, אף על פי שעם ישראל עומד תחת הנהגת שם הוי"ה, מכל מקום אין אורו מתגלה לנו בעליל, ורק בעתים ובאופנים ידועים, כשנוגע לתכלית האמיתית של כל הבריאה, אז אינם מתחשבים עם הכחות הקבועים במערכה המסודרת, אבל ההנהגה הרגילה והתמידית גם את עם ישראל, היא דרך השמות והכינויים, שבהם מתלבש רצון הוי"ה ב"ה, וענין השמות הקדושים מראה על אפני ההנהגה המסודרים במערכת הבריאה התמידית, שלפיה הם כל עניני העולם, אבל לעתיד לבא תהיה ההנהגה עם בני ישראל רק על ידי שם הוי"ה ב"ה בלבד, בלי שום אמצעים, כמו שנמצא בספרים הקדושים, כי לעתיד לבא בבא שם ההוי"ה לגאל את ישראל ולקבלם בזרועותיו, יפשיט כל הלבושים והכנויים שהם כלבושים לאור הוי"ה המאיר בהם, ולא יהיה עוד פרוד והבדל בין שם הוי"ה לבני ישראל, אלא ה' בעצמו מאיר להם. ולכל המעלה הנישאה הלא יגיעו בני ישראל רק על ידי קיום התורה והמצוות בזמן הזה... ולכן לפי הכרת בני ישראל בשעה שאמרו שירה, שהשיגו מציאות הבורא ב"ה ואופן הנהגתו באור העתיד לבא, שתהיה כל הנהגת הבריאה רק לפי רצון הוי"ה ב"ה, נקרא זה שראו את הקב"ה בלבוש קדוש וטהור, בחלוק של תפארת, ובהכירם הנהגה עליונה זו ראו ברוח קדשם מחזה הבריאה לעתיד לבא בשעה שאור הוי"ה יתפשט בעולם, שאז תהיה כל הבריאה במצב אחר, עליון ורם, ועל העת ההיא נאמרו הכתובים הנאמרים ב"אז", כי אז מראה על העתיד לבא, אז תשמח בתולה אז ידלג כאיל פסח, אז תפקחנה עיני עוורים, אז תראי ונהרת, כי על כל הבריאה יאיר אור חדש, וכל הבריאה תמלא הוד ושמחה... ובראותם מדת ההתקשרות של אור הוי"ה וכחו בעולם, ראו כבר במצב העולם והנהגתו ב"ה לעתיד לבא, והבן.

וזהו מה שאנו אומרים בליל פסח בברכת אשר גאלנו, "ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו", ענין שיר חדש היינו שאז כשנזכה כבר למצב הנשא הלזה, להיות בקריבות והתדבקות עליונה תדירית, שלזה צפו בני ישראל ברוח קדשם בשעה שאמרו שירה על הים, אז נשיר שיר חדש, היינו שאותה השירה תהיה ביותר בהירות וחוזק, ונשיר שיר חדש על גאולתנו מכל הכחות והשמות השונים, לעמוד תחת אור ממשלת הוי"ה ב"ה ולדבקה בו... (שם עמוד קפז)

...והנה זאת הבריאה שנבראה בגדרים אלו ולא נתן בה מקום לתשובה, אינה אלא זו שנבראה לשית אלפי שנין, שהם ששת ימי המעשה, אבל ביום השביעי שהוא האלף השביעי, יהיו שמים חדשים וארץ חדשה, ותהיה הבריאה שלמה לפי רצונו יתברך, וכל מה שראו הנביאים והחכמים הוא רק מה שנמצא בבריאה לפי מתכונתה להני שית אלפי שנין, ואת זה אנו מכנים בשם מעשי השם, דהיינו הבריאה כפי שהיא עכשיו, וזאת הבריאה לפי שאינה עוד בשלמות האמיתית, יש בה מקום לצרות וענויים וכל פגעי התבל, אבל הבריאה הנכונה השלמה שתהיה לעתיד לבא, היה תהיה לפי הרצון האמיתי של הבורא יתברך, ותהיה בתכלית הטוב, ואז נראה ונכיר כי גם כל מה שעבר עלינו בהני שית אלפי שנין היה רק לטובתנו ולאשרנו האמיתי, כמו שאמרו חז"ל... אבל לעולם הבא כלו "הטוב והמטיב", והיינו כי אז נכיר כי כל עניני הבריאה ואפילו פגעים ומכאובים היו לטובתנו ולאשרנו. וזאת הבריאה העתידה אפשר לכנות בשם "מחשבת השם", כי היא רק עלתה במחשבה להבראות, ועדיין לא נכנסה הנהגתה בעולמנו... (חלק ג עמוד לג)

מכתב מאליהו:

...והנה גילה לנו מהר"ל ז"ל דבר נורא ואיום, כי לעתיד לבא בשעה שיגלה הקב"ה הגילויים הגדולים והנפלאים, לא יתגלו לאדם אלא רק כשיעור שהאמינו כשהיו בהסתר. וזהו על פי הנ"ל, דאין לאדם זכות אלא במה שבוחר להאמין (חלק א עמוד קעב)

אמרו בגמרא שאין השטן שולט ביום הכפורים, וזהו גדר סילוק השטן, שמתגלה אפסיותו, והוא כעין מה שכתבו התוספות בשם הירושלמי בענין עירבוב השטן (ראש השנה ט"ז). ויש בזה ענין עמוק מאד, נרמז עליו בקיצור נמרץ. יש בחינה בשורש עולמנו זה שהוא בא מהעולם העליון, שהוא נקי וטהור משורש הסט"א, והוא שורש גדר שחיטת היצר הרע המובא בדבריהם ז"ל במסכת סוכה נ"ב, והיא בחינת סילוק הרע מן העולם בתיקונו הסופי, (כמבואר היטב בספר דעת תבונות לרמח"ל). וענין השורש הוא בחינת השתלשלות הענינים מצד התכלית הסופית, ונכלל בתכלית הצורך לסילוק הרע בהגיע קצו. וגם בעולם הזה ישנו יום אחד בשנה שמשמשת בו הארה ממדה זו, היינו הארה עליונה מאור הגנוז שאינו לפי ערך מעשי האדם, אלא לפי ערך תכלית הבריאה, שהוא ביטול הרע, ומצד בחינה זו מוצאים שכל אחד מאתנו מרגיש בעצמו ביום הקדוש ראיה בהירה יותר מהרגיל, כל אחד ואחד לפי ערכו... (חלק ב עמוד קד)

ויותר מזה נתבונן: כשיבא משיח ומלאה הארץ דעה וגו' וכל ישראל יהיו בעלי רוח הקדש, הלא כל ההמצאות והסדורים שחודשו בעולמנו מיותרים יהיו, הן ברוח הקודש רואים הכל ממש אפילו בענינים שאין צורך... ואפילו מחשבות בני אדם כמפורש בגמרא (מגילה ז'), ואם כן כל סדורי דואר ומברקים וטלפונים ורדיו הכל יהיה כישן נושן, ואין בהם שום צורך. וכן כיון שתהיה קפיצת הדרך, דהיינו בכל מקום שנצרך לו שם הוא, אם כן כל אותן העצות והמצאות של תחבורה, כרכבת, מכוניות ומטוסים, הכל מיותר ממש, כלים שנשתמשו בהם כאשר בני אדם היו עדיין "פרימיטיביים" חולמי חלומות וכן כל החידושים שברפואה נתוחים ותרופות וכו' מיותרים לגמרי, שהרי "כל המחלה וגו' לא אשים וגו' אני ה' רופאך". וכן מאכל וכל צורך, הכל יהיה מן המוכן, כאז"ל הרבה בזה, ממילא שכל העסק בעניני עולם הזה יהיה מגוחך ממש... (חלק ה עמוד קסג)