(ראה גם: בעלי חיים)
לא תחסום שור בדישו, אין לי אלא שור, מניין לעשות חיה ועוף כיוצא בשור, תלמוד לומר לא תחסום שור מכל מקום, אם כן למה נאמר שור, שור אי אתה חוסם, אבל אתה חוסם אדם בדישו, אין לי אלא דישו, מניין לרבות שאר עבודות, תלמוד לומר לא תחסום מכל מקום, אם כן למה נאמר בדישו, מה דייש מיוחד שגדולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכתו, ובשעה שהוא עושה אוכלם, כך כל דבר שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכתו, ובשעה שהוא עושה אוכל. רבי יוסי ברבי יהודה אומר, מה דייש מיוחד שעושה בידיו וברגליו ובגופו, יצא העושה בידיו וברגליו אבל לא בגופו. (תצא רפז)
...ואמר רב ששת אמר רבי אלעזר משום רבי אלעזר בן עזריה מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה, שנאמר לא תחסום שור בדישו, וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדיו... (יבמות ד א)
...אשכחן אדם במחובר ושור בתלוש, אדם בתלוש מנלן, קל וחומר משור, ומה שור שאינו אוכל במחובר אוכל בתלוש, אדם שאוכל במחובר אינו דין שאוכל בתלוש, מה לשור שכן אתה מצווה על חסימתו, תאמר באדם שאי אתה מצווה על חסימתו... ואלא שור במחובר מנלן, אמר קרא רעך רעך ב' פעמים, אם אינו ענין לאדם במחובר, תנהו ענין לשור במחובר. רבינא אמר לא אדם בתלוש ולא שור במחובר צריכי קראי, דכתיב לא תחסום שור בדישו, מכדי כל מילי איתנה בחסימה דילפינן שור שור משבת, אם כן לכתוב רחמנא לא תדוש בחסימה, שור דכתב רחמנא למה לי, לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, מה חוסם אוכל במחובר, אף נחסם אוכל במחובר, ומה נחסם אוכל בתלוש אף חוסם אוכל בתלוש... (בבא מציעא פח ב)
תנו רבנן, פרות המרכסות בתבואה והדשות בתרומה ומעשר, אינו עובר משום בל תחסום, אבל מפני מראית העין מביא בול מאותו המין ותולה לה בטרקסלין שבפיה, רבי שמעון בן יוחאי אומר, מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל. ורמינהי, פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום בל תחסום, והדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום, ונכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום, וישראל הדש בפרתו של נכרי עובר משום בל תחסום... בעו מיניה מרב ששת היתה אוכלת ומתרזת מהו, משום דמעלי לה הוא, והא לא מעלי לה, או דלמא דחזיא ומצטערא, והא חזיא ומצטערא. אמר להו רב ששת תניתוה, רבי שמעון בן יוחי אומר מביא כרשינים ותולה לה, שהכרשינים יפות לה מן הכל, שמע מינה משום דמעלי לה הוא. איבעיא להו, מהו שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה, מי אמרינן כי אמרינן אמירה לנכרי שבות הני מילי לענין שבת דאיסור סקילה, אבל חסימה דאיסור לאו לא, או דלמא לא שנא. תא שמע נכרי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום, מעבר הוא דלא עבר, הא איסורא איכא... בעי רמי בר חמא... ישב לה קוץ בפיה מהו, הרביץ לה ארי מבחוץ מהו, הרביץ לה, חסימה מעלייתא היא, אלא רבץ לה ארי מבחוץ מהו, העמיד בנה מבחוץ מהו... פשוט מהא חדא, דתניא רשאי בעל פרה להרעיב פרתו כדי שתאכל מן הדישה הרבה, ורשאי בעל הבית להתיר פקיע עמיר לפני הבהמה כדי שלא תאכל מן הדישה הרבה. בעא מיניה רבי יונתן מרבי סימאי חסמה מבחוץ מהו, שור בדישו אמר רחמנא, והא לאו בדישו הוא, או דלמא לא תדוש בחסימה... הכא נמי בשעת דישה לא תהא חסימה.
תנו רבנן החוסם את הפרה והמזווג בכלאים פטור, חסמה בקול והנהיגה בקול רבי יוחנן אמר חייב, ריש לקיש אמר פטור, רבי יוחנן אמר חייב, עקימת פיו הויא מעשה, ריש לקיש אמר פטור, קלא לא הוי מעשה... תנו רבנן החוסם את הפרה ודש בה לוקה ומשלם ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור... הא מני רבי מאיר היא, דאמר לוקה ומשלם... (שם פט ב, וראה שם עוד)
אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה מנין לרצועה שהיא של עגל, דכתיב ארבעים יכנו, וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו... (מכות כג א)
...אמר רב אחדבוי בר אמי דאמר קרא לא תחסום שור בדישו, דישו שלך ולא דישו של הקדש... (מעילה יג א)
לא תחסום שור - דבר הכתוב בהווה, והוא הדין לכל בהמה חיה ועוף העושים במלאכה שהיא בדבר מאכל, אם כן למה נאמר שור, להוציא את האדם. בדישו - יכול יחסמנו מבחוץ, תלמוד לומר לא תחסום שור מכל מקום, ולמה נאמר דיש, לומר לך מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו (למעשר ולחלה), וגדולו מן הארץ, אף כל כיוצא בו, יצא החולב והמגבן, ויצא הלש והמקטף... (דברים כה ד)
הבהמה אוכלת כל זמן שהיא עושה בגידולי קרקע, בין במחובר בין בתלוש, ואוכלת ממשאוי שעל גבה עד שתהיה פורקת, ובלבד שלא יטול בידו ויאכילנה. כל המונע הבהמה מלאכול בשעת מלאכתה לוקה, שנאמר לא תחסום שור בדישו, אחד שור ואחד כל מיני בהמה וחיה בין טמאין בין טהורין, ואחד הדישה ואחד כל שאר המלאכות של גידולי קרקע, ולא נאמר בדישו אלא בהווה. והחוסם את הפועל פטור, אחד החוסם אותה בשעת מלאכה, ואחד החוסם אותה מקודם ועשה בה מלאכה והיא חסומה, אפילו חסמה בקול לוקה, שכר בהמה וחסמה ודש בה לוקה, ומשלם לבעלים ארבעת קבין לפרה ושלשת קבין לחמור, שמשעת משיכה נתחייב במזונותיה, ואינו חייב מלקות עד שידוש בה חסומה.
ישראל הדש בפרתו של עכו"ם עובר משום בל תחסום, והעכו"ם הדש בפרתו של ישראל אינו עובר משום בל תחסום, אמר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה, ישב לה קוץ בפיה ודש בה והרי אינה אוכלת, הרביץ לה ארי מבחוץ... כל זה וכיוצא בו אסור ואינו לוקה, היה הדבר שהיא עושה בו רע לבני מעיה ומזיקה, או שהיתה חולה אם תאכל מזה מתרזת מותר למנעה, שלא הקפידה תורה אלא על הנאתה, והרי אינה נהנית... (שכירות יג א, וראה שם עוד)
לא תחסום - בימיהם היו עובדים בשוורים כל היום וחוסמים אותם שלא יאכלו בשדות אחרים, וסלקא דעתא שיחסום גם בדיש, שלא יתלמד לאכול כי אם הניתן לו... (דברים כה ד)