(ראה גם: אמהות, יעקב-נשיו)
וללבן שתי בנות, שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. ועיני לאה רכות, ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה. (בראשית כט טז)
ויהי בערב, ויקח את לאה בתו ויבא אותה אליו ויבא אליה. (שם שם כג)
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ורחל עקרה. ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן, כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי. ותהר עוד ותלד בן, ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה, ותקרא שמו שמעון. ותהר עוד ותלד בן,ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי. ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה, ותעמד מלדת. (שם שם לא והלאה)
ותרא לאה כי עמדה מלדת, ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה. (שם ל ט)
ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני, ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך. ויבא יעקב מן השדה בערב, ותצא לאה לקראתו, ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך בדודאי בני, וישכב עמה בלילה הוא... ותאמר לאה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי, ותקרא שמו יששכר... ותאמר לאה זבדני אלקים אותי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבולון. ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה. (שם שם טו והלאה)
שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה. (שם מט לא)
בא וראה, לאה ילדה ששה בנים ובת אחת, וכן ראוי להיות, כי ששה קצוות עומדים עליה, (דהיינו יעקב שהוא ת"ת), ואלו הששה ובת אחת יצאו בסוד עליון, דהיינו ששה בנים כנגד ו"ק חג"ת נה"י של יעקב, ובת אחת נגד המלכות... (ויצא קלב, ועיין שם עוד)
וירא ה' כי שנואה לאה, למה היתה שנואה, הרי בני שנואה אינם בנים הגונים, ואנו רואים שכל בנים הטובים מלאה יצאו, ואתה אומר כי שנואה לאה. אלא ודאי יובל הוא תמיד עולם הנסתר וכל דבריו אינם בגלוי, ומשום זה נסתרו כל מעשיו מן יעקב, כלומר שהיתה אליו באהבה נסתרת, שבגלוי היתה נראה כשנואה, מטעם שלאה היא בחינת מחזה ולמעלה דז"א, ששם בחינת אמא הנקראת יובל, שהיא עולם הנסתר, ועל כן כל עניניו היא בסתר... ועולם העליון שהוא יובל (דהיינו לאה הנמשכת מאמא) אנו קוראים הוא, שכל דבריו בהסתר הם, וסוד הדבר, כי בלאה כתוב וישכב עמה בלילה הוא, ועל כן כתוב ועבד הלוי הוא, כדי להמשיך ברכות ממנו לכל (העולמות), הוא עולם העליון הנעלם תמיד, ויעקב לא נתדבק ברצון אלא במה שמגולה, והוא סוד שכתוב ודבק באשתו, פירוש שהוא הטעם שהכתוב אומר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, מטעם שהם בחינת עולם הנסתר, ודבק באשתו, שהוא עולם הנגלה...
וירא ה' כי שנואה לאה, מטעם שנמשכת מאמא כנ"ל, מכאן נשמע, שהאדם שונא את העריות מצד אמו, כנ"ל, ומתייחד האדם בכל מקום עם אמו ואינו חושש, וכן אמרו הבן מתיחד עם אמו, ועל כן הכל נעלם מיעקב, כי עולם העליון (שהוא לאה הנמשך מאמא) לא נגלה לו כלל. (שם קמט, ועיין שם עוד)
...מה כתוב ותצא לאה לקראתו, דהיינו אמא עלאה (בינה, יצאה) אל בן היחיד (ז"א), ותאמר אלי תבא, תחת כנפי לברך אותך ולהרוותך בתפנוקים ומעדנים עליונים, ועתה הוא עת רצון וענג לתת לך תענוג רוח העליון... כיון שקבלה את יעקב תחת כנפיה אז וישכב עמה בלילה הוא... הוא הסתום מכל, הוא שכל הברכות וכל הקדושות יוצאות ממנו, (דהיינו אבא עילאה), וישכב יעקב לא כתוב, אלא הוא, שיורה על מי שראוי להתחבר עמה, דהיינו אבא עילאה), שהוא המשפיע לבינה... ותצא לאה לקראתו, ותאמר אלי תבא וגו', מלה זו הוא חוצפה, ומשיב אינו כן, אלא (להיפך), מכאן למדנו הענוה של לאה, שלא אמרה כלום בפני אחותה, והקדימה אל הדרך, ואמרה לו בלחש והודיעה לו, כי ברשות רחל היא, שכתוב כי שכור שכרתיך מרחל, היינו שקבלתי רשות, וכדי שלא ירע הדבר בעיני רחל, אמרה לו בחוץ ולא בבית. ולא עוד אלא שפתח אהלה של לאה היה בחוץ, והכניסה את יעקב בפתח שמבחוץ, מטרם שנכנס באהל רחל, מהו הטעם, כדי שלא תאמר הדבר בפני רחל ולא תעיז לפני אחותה, ולא עוד אלא אמרה לאה, אם יכנס יעקב באהלה של רחל אין זה צדק להוציאו משם, לפיכך הקדימה אותו בחוץ.
וכל זה למה, ומשיב אלא לאה רוח הקודש ניצנצה בה, וידעה שכל אלו שבטים העליונים שכולם קדושים יצאו ממנה, ודחקה את השעה מרוב אהבה אל הקב"ה, ומשום זה (שזכתה לרוח הקדש, ידעה) לקרא להם שמות בסוד החכמה. (ויצא ריב, ועיין שם עוד)
פתח רבי יוסי ואמר ויבא יעקב וגו', ותצא לאה לקראתו, מאין ידעה, הנה אמרו שחמורו געה, וידעה לאה ויצאה לקראתו, וגרם החמור שיצא יששכר מלאה, וזה שאמר יששכר חמור גרם, אל תקרא גרם, אלא גרם, שהחמור גרם ביאתו לעולם. אמרה לאה, יודעת אני ודאי שאם יבא יעקב באהלה של רחל אין לי להוציאו משם, לכן אחכה לו כאן, ויבא לאהלי.
כי שכר שכרתיך בדודאי בני, היה מספיק שתאמר בדודאים, ומשיב כדי שיהיה ליעקב נחת ממה שהם עוזרים להוליד בנים, אבל יעקב היה יודע שהדבר אינו תלוי בדודאים, אלא למעלה (במזלא). פתח ואמר, מושיבי עקרת הבית וגו', אמר רבי חייא רוח הקודש אמר, מושיבי עקרת הבית זו רחל, אם הבנים שמחה זו לאה, מושיבי עקרת הבית זה עולם התחתון, אם הבנים שמחה זה עולם העליון, (בינה המכונה לאה), ומשום זה הללויה, כי עולם העליון נברא ביו"ד, ועולם התחתון נברא בה"א... תא חזי, כי שכר שכרתיך, לקחת ממנו גוף, ומי הוא, הוא תורה, שכור שכרתיך, לך, לגופך ממש, שכר שכרתיך להוליד צורתך... (שם קכח, ועיין שם עוד)
ואם תאמר למה לא מתה לאה באותו הזמן (שנשלמו י"ב השבטים וב' הנוקבין דז"א נעשו לאחת)... הוא משום שהבית הוא בעולם התחתון, והכל צריכים להתתקן ממנו ולא מעולם העליון... ומשום זה לא מתה לאה באותו הזמן, כי לא נתבטלה, כמבואר. ובא וראה שכן הוא בודאי, כי עולם העליון שהוא לאה, כל דבריו בהסתר, ועולם התחתון כל דבריו בגלוי, ומשום זה נסתרה לאה ונקברה במערת המכפלה, ורחל נקברה בדרך הגלוי, זו בסתר וזו בגלוי, וכן נצטיין עולם העליון בהסתר, שכתוב ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות, ומשום זה קראה שמו אשר. (שם רמב, ועיין שם עוד)
והיא נקברה בדרך כמו שבארוהו, כי זו (רחל) נתגלו מיתתה וקבורתה, אבל לאה לא נתגלו מיתתה וקבורתה, ואף על פי שארבע אמהות יש להן סוד, וכבר בארוהו. (וישלח ר)
ותא חזי, האבות זכו להקבר שם במערת המכפלה הם ובת זוגם, יעקב נקבר הוא ולאה, מהו הטעם, שלא נקברה רחל עמו, והרי כתוב ורחל עקרה, שיורה שהיא עקרת הבית, אלא לאה זכתה בו יותר, להוציא ממנו ששה שבטים בעולם, מגזע הקדוש, ומשום זה ניתנה עמו לבת זוג במערה. אמר רבי יהודה לאה כל יום היתה עומדת בפרשת דרכים, ובכתה בשביל יעקב, שישא אותה לאשה, כי שמעה שהוא צדיק, והקדימה לו בתפלה, והיינו שכתוב ועיני לאה רכות, כמו שאמרנו שהקדימה וישבה בפרשת דרכים להתפלל. רחל לא יצאה לדרכים מעולם (להתפלל שתנשא ליעקב, כלאה), ומשם זה זכתה לאה להקבר עמו, ורחל נמצאת בפרשת דרכים, ונקברה שמה, וזה שאמר ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל... וסוד הדבר כבר ביארנו, ולמדנו זו באתגליא וזו באתכסיא, (רחל היא עלמא דאתגליא, דהיינו מחזה ולמטה דז"א, שהחסדים מתגלים שמה, ועל כן קבורתה בדרך במקום מגולה לעין, ולאה היא עלמא דאתכסיא, דהיינו חסדים מכוסים שמחזה ולמעלה דז"א, ועל כן נקברה במערת המכפלה, מקום מכוסה מן העין).
ותא חזי, דמעות רבות הזילה אותה הצדקת לאה בשביל שתהיה בחלקו של יעקב, ולא לאותו רשע עשו, וזהו שלמדנו, כל אדם המוריד דמעות לפני הקב"ה, אף על פי שכבר נגזר עליו העונש, יקרעו את הגזר דין,ולא יוכל העונש לשלוט עליו, מאין לנו זה, מלאה, כי נגזר על לאה להיות בחלקו של עשו, והיא בתפילתה הקדימה להנשא ליעקב, ולא ניתנה לעשו. (ויחי ער)
ושרץ היאור צפרדעים, רבי שמעון פתח ואמר, קול ברמה נשמע וגו'... הלא בניה של רחל היו יוסף ובנימין ולא יותר, ולאה ששה השבטים היו שלה, למה בכתה רחל ולא לאה. אלא כך אמרו, כתוב ועיני לאה רכות, ולמה היו רכות, משום שבכל יום יצאה לפרשת דרכים ושאלה על עשו, והיו אומרים לה מעשיו של אותו רשע, ופחדה שלא תפול בגורלו, והיתה בוכה בכל יום עד שהתרככו עיניה. והקב"ה אמר, את בכית שתזכה לאותו צדיק יעקב ולא תהיה בגורלו של אותו רשע, חייך אחותך תקום בפרשת דרכים ותבכה על גלות ישראל, ואת תהיי בפנים, דהיינו במערת המכפלה ולא תבכי עליהם, ורחל היא תבכה על גלותם של ישראל... (וארא קמו, ועיין שם עוד)
...אלעזר בני יפה אתה אומר, כפי מה שלמדת, אבל חס ושלום אף על גב שרחל היתה עקרה באותו הזמן, יעקב היה חכם, ואם לא היה יודע יעקב שלאה היא אשתו, לא היה קובר אותה במערת המכפלה להתחבר עמו בחבור אחד, והיה קובר אותה מחוץ למערה, אבל את לאה הכניס לארץ, ואת רחל שם לחוץ, מת יעקב נקבר בתוכה בחבור אחד (עם לאה). (שלח קלב, ועיין שם עוד)
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב"ה, עד שבאת לאה והודתו, שנאמר הפעם אודה את ה'. ראובן, אמר רבי אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי, דאילו בן חמי אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה, דכתיב וימכר את בכרתו ליעקב, חזו מה כתיב ביה, וישטם עשו את יעקב, וכתיב ויאמר הכי קרא שמו יעקב וגו', ואילו בני, אף כל גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה, דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף, אפילו הכי לא אקנא ביה, דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם. (ברכות ז ב)
מתיב רב יוסף, ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר, אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה, ואמרה י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות, הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה... (שם ס א)
אמר רבי יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה, הויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן, דאילו בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים וגו', ואילו נבונים לא אשכח, ואילו גבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכור שכרתיך, וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים... (עירובין ק ב)
...אלא רבי יונתן רבך לא כך אמר, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה, מאי קדמתה לאה ברחמים, דכתיב ועיני לאה רכות, מאי רכות, אילימא רכות ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, דכתיב מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה, בגנות צדיקים דבר הכתוב, אלא אמר רבי אלעזר שמתנותיה ארוכות, רב אמר לעולם רכות ממש, ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת גדול מה מעשיו, איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו, איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה, והיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה, מאי שנואה, אילימא שנואה ממש, אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, בגנות צדיקים דבר הכתוב, אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה, ויפתח את רחמה... (בבא בתרא קכג א)
...נמצאת רחל מתה בת ל"ז, ולאה לא עברה על מ"ד שנה, נמצאו רחל ולאה שנשאו בנות כ"ב כ"ב, שהיו תאומות... (פרק ב)
רבי לוי אמר, ראה הקב"ה בצרתה של לאה ונתן לה הריון ונחומים לנפשה, וילדה איש טוב תאר וחכם, ואמרה ראו בן שנתן לי הקב"ה, שנאמר ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן, ועל כן קראה שמו ראובן. רבי אליעזר אומר מז' חדשים ילדה לאה את בניה, ולשבע שנים נולדו ליעקב י"א שבטים ובת אחת, וכולן נולדו זווגן עמם חוץ מיוסף... (פרק לו)
וללבן שתי בנות, כשני קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, מזו עמדו הורגי אריות ומזו עמדו הורגי אריות, מזו עמדו נביאים ומזו עמדו נביאים, מזו עמדו שופטים ומזו עמדו שופטים, מזו עמדו מכבשי ארצות ומזו עמדו מכבשי ארצות... לזו ניתן שתי לילות, ולזו ניתן שתי לילות, לילו של פרעה ולילו של סנחריב ללאה, לילו של גדעון ולילו של מרדכי לרחל, בלילה ההוא נדדה שנת המלך. (בראשית ע יד)
שם הגדולה לאה, גדולה במתנותיה, כהונה לעולם, ומלכות לעולם, דכתיב (יואל ד') ויהודה לעולם תשב, וכתיב (תהלים קל"ב) זאת מנוחתי עדי עד... ועיני לאה רכות, אמוראיה דרבי יוחנן תירגם קודמוי ועיני לאה הוו רכיכין, אמר ליה עינוהי דאמך הוו רכיכין, ומהו רכות, רכות מבכיה, שהיו אומרים כך היו התנאים, הגדולה לגדול והקטנה לקטן, והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפול בגורלו של רשע. אמר רבי הונא קשה היא תפלה, שבטלה את הגזרה, ולא עוד אלא שקדמה לאחותה... (שם שם טו)
...וכל ההוא ליליא הוה צוח (קרא) לה רחל והיא עניא ליה, בצפרא והנה היא לאה, אמר לה מאי רמייתא בת רמאה, לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים, לא כך הוה צוח לך אבוך עשו ואת ענית ליה. (שם שם יז)
...תדע לך שכן לאה שנואת הבית היתה, וכיון שפקדה הקב"ה נזקפה, הדא הוא דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה... (שם עא א)
...והיו הכל סונטין בה, מפרשי ימים היו סונטין בה, מהלכי דרכים היו סונטין בה, אף הגתיות מאחורי הקורים היו סונטין בה, והיו אומרים, לאה זו אין סתרה כגלויה, נראית צדקת ואינה צדקת, אילו היתה צדקת לאה היתה מרמה באחותה. רבי חנין בשם רבי שמואל ברבי יצחק אמר, כיון שראה יעקב אבינו מעשים שרימה לאה באחותה, נתן דעתו לגרשה, וכיון שפקדה הקב"ה בבנים, אמר לאמן של אלו אני מגרש, ובסוף הוא מודה על הדבר, הדא הוא דכתיב וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מ"ז), מי היה ראש מטתו של יעקב אבינו, לא לאה. (שם שם ב)
אמר רבי לוי (איוב ל"ו) לא יגרע מצדיק עיניו... לאה תפסה פלך הודיה, ועמדו הימנה בעלי הודיה, יהודה (בראשית ל"ח) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, דוד אמר (תהלים קל"ח) הודו לה' כי טוב, דניאל אמר (דניאל ב') לך א-לה אבהתי מהודא ומשבח אנא... (שם שם ח)
...ויבא אותם אל לאה אמו, להודיעך עד היכן היתה כבודה של אמו עליו, שלא טעמן עד שהביאן אל אמו. ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך, המעט קחתך את אישי וגו', הניאת לסבי מן זקני, (מהנה אתה לזקן שלי משערות זקני, את רוצה להנותו עוד משלי)... אמר רבי אלעזר זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה. לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שני שבטים ובכורה, ורחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים ובכורה. רבי שמואל בר נחמן אמר זו הפסידה דודאים, ונשתכרה שבטים וקבורה עמו... (שם שם ב)
ותצא לאה לקראתו, מלמד שלא הניחה אותו לרחוץ רגליו, ותאמר אלי תבא, אמר רבי אבהו צפה הקב"ה שלא היתה כוונתה אלא לשם שמים להעמיד שבטים, לפיכך הצריך הכתוב לומר וישמע אלקים אל לאה... (שם שם ד)
...אמר ריש לקיש עד כדון לא חסילית מן מפייסיה על הדא, ואתה מייתי לן אוחרי, עיקרו של דבר הנה כל המשל מהו, אמר ליה לית תורתא ענישא עד דברתא בעיטא, לית איתתא זניא עד דברתא זניא, אמר לו אם כן לאה אמנו זונה היתה, אמר להם ותצא לאה לקראתו וגו', יצאת מקושטת כזונה, לפיכך ותצא דינה בת לאה. (שם פ א)
ויאמרו כל העם אשר בשער וגו', אמר רבי ברכיה רוב מסובין משל לאה, לפיכך הוא עושה את רחל עיקר, אמר רבי אבא בר כהנא רחל היתה עיקרו שלו, שנאמר (בראשית כ"ט) ורחל עקרה, עיקרה... (רות ז יב)
...אבל הקב"ה אדם מלחש בתוך לבו בתפלה, מיד הוא שומע, מניין, מחנה, שנאמר (שמואל א' א') וחנה היא מדברת וגו', תדע לך שהרי רחל ולאה, לאה לא היתה ראויה להנשא אלא לעשו, ורחל ליעקב, והיתה לאה יושבת בפרשת דרכים ושואלת על עשו מה מעשיו, והיו אומרים לה איש רע שופך דמים, מקפח עוברים ושבים, אדמוני כולו כאדרת שער, רשע כל תועבות ה' עשה, כיין שהיתה שומעת כך, היתה בוכה, ואומרת אני ורחל אחותי מבטן אחד יצאנו, רחל תנשא ליעקב הצדיק, ואני לעשו הרשע, והיתה בוכה ומתענה עד שנעשו עיניה רכות, לפיכך כתיב ועיני לאה רכות. וירא ה' כי שנואה לאה, שנואין מעשה עשו בפניה... כיון שנישאו שתיהן ליעקב, אמר הקב"ה, אותה שהיתה בוכה ומתענה ושנאה מעשי עשו ומתפללת לפני, בדין שלא תתרחק מן אותו צדיק, הריני נותן לה בנים תחלה, לכך נאמר וירא ה' כי שנואה לאה. (ויצא ד)
...וכן את מוצא בלאה, אחר שילדה ששה בנים, והיתה רואה בנבואה שי"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב, וכבר ילדה ששה ונתעברה מן השביעי, ומן שתי שפחות שנים שנים הרי עשרה, עמדה לאה והיתה מתרעמת לפני הקב"ה, ואמרה רבונו של עולם, י"ב שבטים עתידין לעמוד מיעקב, הרי כבר בידי ששה ומעוברת משביעי, וביד השפחות שנים שנים הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות, מיד שמע הקב"ה תפלתה, ונהפך העובר שבמעיה לנקבה, שנאמר ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה, ואחרת אין כתיב, אלא ואחר, ולמה קראה שמה דינה, לפי שעמדה לאה הצדקת בדין לפני הקב"ה, אמר לה הקב"ה את רחמנית ואף אני מרחם עליה, מיד ויזכור אלקים את רחל. (שם ח)
וירא ה' כי שנואה לאה, לא מפני היא שנואה בפני בעלה, אלא מפני שהוכיחה אותו. שעבד יעקב שבע שנים ברחל, שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים... כל הלילה היתה עושה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר והנה היא לאה, אמר לה בת הרמאי, למה רמית אותי, אמרה לו ואתה למה רמית אביך... ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה, אמר הקב"ה אין רפואתה של זו אלא בבנים ובעלה נכסף לה, לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ודוד מקלס (תהלים קמ"ו) עושה משפט לעשוקים. (ויצא יא)
דבר אחר למה היתה שנואה, לא שהיתה כעורה מרחל, אלא שהיתה יפה כרחל, שנאמר וללבן שתי בנות, שוות בנוי וביופי ובזקיפה, למה אמר ועיני לאה רכות, אלא כיון שילדה רבקה עשו ויעקב, נולדו ללבן שתי בנות לאה ורחל, שלחו אגרות אלו לאלו, והתנו ביניהן כדי שיטול עשו את לאה ויעקב את רחל, והיתה לאה שואלת במעשה עשו, והיתה שומעת שמעשיו רעים... (שם יב)
דבר אחר וירא ה' כי שנואה לאה, זה שאמר הכתוב היתה לי נחלתי כאריה ביער (ירמיה י"ב ח') היאך, ראה הקב"ה שעתידין לצאת ממנה בנים רשעים, וקרא אותה שנואה, ואלו הם הרשעים, יהורם יהואש אחז מנשה אמון... (שם יד)
דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה, זו לאה אמנו שקבלה ליעקב בסבר פנים יפות. (משלי לא)
ראה: יעקב-ולאה.
דרשה צמר ופשתים זו לאה, שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנה בן שהוא מתיר דבר אסור בישראל, ואיזה זה לוי, בישראל כתיב לא תלבש שעטנז, ובאהרן כתיב ועשו את האפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, והיתה מתחמדת לינשא ליעקב, ושדלה באחותה ויכלה... (בראשית כג א)
דבר אחר כי שנואה לאה, במעשה זמרי שעתיד לצאת ממנה, ועושה אותה קלקלה, ומפיל ארבעה ועשרים אלף מישראל, ואף על פי כן אין הקב"ה מסתכל ברעה, שנאמר כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן (איוב י"א י"א), ולא דנה הקב"ה אלא לפי שעתה... (שם כט לא)
עודנו מדבר עמם ורחל באה, לפי שלאה היתה כבר גדולה וראויה לינשא לא שלחה אביה עם הצאן. (שם כט ט)
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, זה שאמר הכתוב בכל עצב יהיה מותר (משלי י"ד כ"ג), לפי שנתעלבה לאה נתייתרה בבנים, אלולי כן היה מגרשה. (שם שם לא)
ויעבוד ישראל באשה וגו', אביגיל היא סוד לאה... (ויצא, ועיין שם עוד)
...ואת לאה לקח עמו, כי לא הניחה מבחוץ, שדרכה להנקם ולהביא בניה במלות האלות, אל"ה מתהפך לא"ה... (ויחי)
ועיני לאה רכות - הוון רכיכן על דהות בכיא ומצלא דלא תיסוק במזליה דעשו... (בראשית כט יז)
ואתבת רחל באסכמותא דלאה... (שם לא יד)
וישמע אלקים אל לאה - שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים. (שם ל יז)
ויקרא לרחל וללאה - לרחל תחלה ואחר כך ללאה, שהיא היתה עקרת הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן וגו', הקדימו רחל ללאה. (שם לא ד)
הפעם אודה את ה' - הפעם הזאת אחר שיש לי ארבעה בנים אודה השם, כי לא אחמוד להיות לי עוד... על כן עמדה מלדת. (שם כט לה)
לצרור - ...והנה לא הזכיר בפרשת קדושים עונש השוכב עם שתי אחיות כאשר לא הזכיר עונש השוכב עם בת בנו עם בת בתו, וטעם המפרש כי רחל ולאה לא היו אחיות, וראייתו כי את כל התועבות האל, וזו איננה ראיה גמורה... (ויקרא יח יח)
כי רועה היא - ...ואולי בעבור כי עיני לאה רכות היה השמש מזיק לה, או בעבור שהיתה לאה גדולה ראויה לאיש וחשש לה אביה. אבל יתרו נכבד במקומו וכהן הארץ, וייראו מגשת אל בנותיו, או שהיה לבן צנוע ממנו, כי משפחת אברהם כשרה וצנועה... (בראשית כט ט)
ויאהב גם את רחל - ... והנה יעקב אהב רחל מלאה שלא כדרך הארץ, וזה טעם גם כי שנואה לאה, כי מאשר רמתה את אחותה גם ביעקב, כי אם נאמר שנהגה כבוד באביה שאחז בה והכניסה אליו ואל תמר בו, היתה לה להגיד או לרמוז כי היא לאה, אף כי היתה מתנכרת כל הלילה, ולפיכך לא הכיר עד שראה אותה בבקר, ולכן שנאה יעקב, והאלקים יודע כי להנשא אל הצדיק עשתה כן, ורחם עליה... (שם שם ל)
כי שנואה - לא היה יעקב שונא אותה, אלא לפי שאהב את רחל יותר מלאה קראה שנואה, ולפי שהיתה עלובה בעיניה ראה ה' בעניה. (שם שם לא)
בגד - בגידה שאף על פי שנתתי לו שפחתי לא היה לו לשכב עמה, מאחר שילדתי לו ד', והשני קראה אשר, כלומר שבח לי שהנחתיו לשכב עמה... (שם ל יא)
...ולאה רחמה על זלפה שבאמת היתה ראויה להנתן לרחל לולא בגידת אביה, ונתנה אותה ליעקב, וקראה הבן גד, לרמוז על בגידת אביה, ואשר על שראוי שהנשים יהללוה על שהכירה עלבון שפחתה מבלי לקנאות על היותה צרה לה. (שם ל ח)
כי שנואה - במעשה, שבא אליה רק במקרה, ובדברים, שהיה מדבר עמה בכעס ובגערה, על כן אמרה כי שנואה אנכי. עתה יאהבני אישי - שרק בה מתקיים תכלית הזיווג. כי שנואה - עתה לא ידבר עמה עוד בבזיון. ילוה אישי אלי - שעתה בסור השנאה יאהבנה, או שעתה תסור גם השנאה מהלב, כי ילדה לו יותר בנים ממה שהיו לאביו ולזקנו... אודה את ה' - שקבלה חלקה, או שכבר די לה בצער גידול בנים, ומשהיתה כפוית טובה עמדה מלדת. (שם כט לא והלאה)
המעט קחתך - לפי שבראות יעקב שעמדה מלדת, היה ממעט לבא אצלה... דינה - חשבה שזה עונש על גסות רוח נגד רחל, או שצפתה שתיענש בה על שרימתה את יעקב. (שם ל טו וכא)
כי שנואה לאה - שהכיר בה אחר כך סימני עקרה, כאמרו ויפתח את רחמה, וחשב שבשביל זה הסכימה להטעותו... כי שנואה אנכי - ותמורת השנאה המסובבת מן החשד נתן לי גם את זה. (שם כט לא ולג)
וישמע אלקים אל לאה - שהקדימה השתדלותה בזה עם תפלתה, באמרה נתן אלקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי, וזה היה ההשתדלות הראשון כשהכניסה צרתה לביתה. זבדני - נתן לי חלק וגמול על ההשתדלות השני בדודאים, ששכר מצוה מצוה. אותי זבד טוב - כי היה עמי חלק טוב, שלא התכונתי לשום תענוג אלא לכבודו. (שם ל יג וכ)
ויצא יעקב - ...וה' סיבב שעשו ישמע רק למחצית דברי אביו, כי רעות בנות כנען, ולא אל "לך פדנה ארם", ולא לקח את לאה חלק הצדיק, כי אם הלך אל ישמעאל, ובינתיים היה יעקב יכול לצאת מבלי שירגיש... (בראשית כח י)
ועיני לאה רכות - תודיענו התורה הקדושה כמה מעלות לנפש תדרוש ה' ותתחנן אליו, שכמה מעלות והשתדלויות היו שיקבל רק את רחל, שהיתה הקטנה הראויה לו, ויפה, ואהבה, והתנה ברחל בתך הקטנה, ובכל זאת קדמה לו לאה. (שם כט יז)
וילך ראובן התורה מלמדתנו שורש גדול באמונה, שיברח מהשען על הדברים הטבעיים כי אם על ה' לבדו, ואז ארוכתו מהרה תצמח, והנשען על הדברים הטבעיים ישועתו כאשר יכיר כי טעה באצטגנינותו. והנה הביא ראובן לאמו דודאים, כי ראה שעמדה מלדת, ורחל מנהמת לבה ותשוקתה ללדת אמרה שתתן לה מעט מהם, כי זקוקה להם יותר, ולאה לא סמכה על הטבעים ונתנה לה את כולם, להורות שכל בטחונה בה'. ורחל שבטחה בהם נענתה רק אחר שילדה לאה עוד ב' בנים ובת, ואולי רמזה תורה באמרה בימי קציר חטים, שהיה ליל מתן תורה, כי שבועות מתייחס לקציר חטים, ויולד יששכר שבט התורה... (שם ל יד)
וישמע אלקים אל לאה - ולא תחשדנה אותה שלא יפה עשתה ששכרה אותו כמנהג הלא טובות, כי לשם שמים נתכוונה. (שם שם יז)
העוד לנו חלק ונחלה - אין עוד קשר נפשי לאבינו, כי לא נשאר בביתו שום חלק ישראל אחר שיצאו משם שרה רבקה והן, וגם אין לנו שום תקות ירושה אצלו. (שם לא יד)
וכלאה - שהיתה רדופה אחרי יעקב, ובהיות כוונתן לטובה הצליחו, וכן זו. (רות ד יא)
או כרחל וכלאה שהיו בנות רשע, ובאיסור שתי אחיות נישאו, ובכל זאת בנו בית ישראל, שכל הדברים הטובים בישראל יוצאים מדבר שיש בו שמץ פסול. ואמרו הבאה אל ביתך - שעזבה בית אביה, כרחל וכלאה שאמרו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו וגו'. (רות ד יא)
אלא שקדמתה לאה ברחמים, פירוש כי לפעמים יש להאדם מעלה אף שאינו זה ראוי מצד עצמו, ואינו מוכן לאותה מעלה רק מצד הרחמים, ולאה היתה מוכנת אל הרחמים, ודבר זה גובר על הכנת רחל מצד עצמה, ורחמים של לאה, כמו שמפרש אחר כך, שאמר מאי עיניה רכות, פירוש כי נתן אל לאה מתנות ארוכות, מפני שהיתה שנואה לאה, לכך על ידי רחמים נתן לה מתנות ארוכות... כי בשביל שלא היה אל לאה הגוף בשלימות הגמור, שהרי עיני לאה רכות, ובפרט מה שהיו עיניה רכות, כי העין שהוא אבר הראיה והוא כח גופני והיה לה תשות כח בזה, ואם כן המתנות שהם קדושים כמו כהונה ולויה ומלכות היו לה בשלימות, כי כאשר תש וחלש כח הגופני חזק מעלת הנבדל... ועל זה אמרו שהיתה לאה בוכה, כי הבוכה יש מתנגד אליו והוא מצטער, ודבר זה ראה השי"ת, כי אל לאה היה מתנגד כח עשו, כי אף שהיה צד בחינה מצד מה שהיה לאה גדולה וראויה לגדול, ועם כל זה היתה גוברת על זה, ולכך ראויה שתעלה בגורלו של יעקב שהיה קדוש... (חידושי אגדות בבא בתרא קכג א)
כי שנואה אנכי - חשבה בבן ראשון שתהיה אהובה, כי הבן אהוב בלי ספק, ואיך תהיה בור שנואה ומימיה חביבין, ואחר שילדה גם בן שני ראתה שגלוי לפני ה' שעודנו בשנאתו, ויכול להיות שבבן הראשון אהב אותה, ובינתיים נתקלקלה השורה, וזה שאמרה כי עתה יאהבני אישי, עתה בשעת לידה, ובבן שלישי כתיב קרא שמו, יעקב קראו, להראות שמסכים אתה ורצונו להדבק בה. ילוה אישי - בראובן חשבה שהבכור יעבד עבודת ה', ולכן יאהבנה, שלכן אהב יצחק את עשו, אבל רבקה ראתה שהעבודה ליעקב, וכן כאן נסבה העבודה ללוי, ובסבה זו ילוה אישי אלי... (בראשית כט לד)
ויהי בערב - צער גדול גרם בהטעאת הצדיק, וגרם פיזור תוקף הקדושה, שזה סבה שנעקרה קדושת הבכור בו יתקבצו מלכות וכהונה וכפל ירושה, ולצד שחשב ברחל ועשה פעולתו בלאה, נתפזרו בחינות הקדושה ונחלשה גבורתה. ויקח את לאה - בעל כרחה, או בריצוי דברים, שלא רצתה לרמותו. ויבא - בעצמו, ואין מהמוסר לחתן להזדמן לפניה, ושם עמד לבן עד סמוך לביאתו, שלא יהיה לו שהות להכירה... (שם כט כג)
וירא ה' כי שנואה לאה - רוצה לומר שה' לבדו ידע והכיר שהיא שנואה, לא היא עצמה, אלא שהיתה חושבת רק שאינה אהובה. ולרז"ל היו אומרים זו אשתו של שונא, שהוא עשו, ואם לא היו לה בנים, היו מצדיקים שאינה בת זוגו של יעקב. עתה יאהבני - היה צריך להקדים הסרת השנאה לאהבה, אלא היתה דנה לכף זכות, ולא עלה על דעתה שהיא שנואה, רק חשבה שאינה בת זוגו, ובבן ראשון שהוא להשלים החסד שהיא אהובה, וכשהוסיף לה בן אמרה למפרע הייתי טועה, אלא שהא' היה להסיר השנאה, והב' להכניס אהבה, ובג' אמרה שבא לומר שלא היו נשואיה דרך טעות, כי אשתו ובת זוגו היא, או שגם ביציאתה מהעולם יתלוה, כמאמרם ז"ל שהזוגות יתלוו בעולם העליון בתמידות. (שם לא ולב)
ותצא לאה - טעם עשותה ככה ולא מן המוסר, לפי מה שאמרו בתיבת לכן, שאמרה רחל שהיא בעבור הדודאים, שעל כן חשבה לאה שתחזור בה רחל, ולזה קדמה ויצאה. ולפי מה שפירש לכן שבועה, לצד שלא דקדקה רחל לומר הלילה הזאת, חששה שתדחה אותה ללילה אחרת, והרי זו זריזה ונשכרת. עוד יש לתת טעם ללאה, כי מדת חסידות עשאה שלא הניחה עד שיכנס אותו צדיק לאהל רחל ותוציאנו משם, כי יש בזה הקפדה וצער גדול לרחל וקנאה גדולה, לזה קדמה קודם שיכנס אצלה, ואין זה אלא מדה טובה וחסידה, וכל מגמתה של אותה צדקת להעמיד נטעי נעמן, וה' עד בדבר, כי נתן שכרה... (שם ל טז)
וישמע אלקים - מגיד שהתפללה לה'. עוד ירצה כי הבין וידע כוונתה במעשה שהוא לתכלית מצוה ואהבתה בהקב"ה במצוותיו, וקלקלה השורה במעשה זה, גם ה' קלקל השורה, כי כפי השורה לא היו עולים לה אלא ד', ותהר ותלד בן חמישי יותר מהשורה ובן ששי מדה כנגד מדה. (שם שם יז)
שכר שכרתיך - שם שכר בא על ההנאה הנפשית ולא הגופנית, ואמרה לו בא אל אהלי, כי הכנתי לך הנאה בדודאים, ולא שהוציאה דבר מגונה מפיה. (שם ל טז)
וירא ה' כי שנואה לאה - האמהות היו כלם עקרות, כדי שיתפללו עליהן, ושתהיה לידתן בדך נס והשגחה, ואם לא היתה לאה שנואה היתה היא העקרה, אבל על ידי שראה ה' כי שנואה לאה ורחל היא העיקר בעיניו, ולא יתפלל על לאה רק על רחל, לכן פתח רחמה... (שם כט לא)
המעט קחתך את אישי - שבמה שתשתדל שאישך יהיה אצלך בתמידות, כי יעקב נטע אהלו אצלה בקביעות, וזה פשע נגדי, שמגרע שמחויב לי, וגם שזה מורה שתבטח על הטבע שמרוב הבעילות תפקד בבנים... (שם ל טו)
ותאמר אלי תבא - וזה מורה שהיתה כוונתה לשם שמים, ולכן לא בושה לומר כן, כי לא עלה על לבה דבר תאוה, שאז היתה בושה מזה... כי שכר שכרתיך - שלא בטחתי על דודאים רק על ה', יהיה שכרי שאוליד. (שם שם טז)
ויאהב גם את רחל - הרי שאהב גם את לאה, ולא זכר לה את מעשה אביה, אף לא גמל לה על כך שבמרמה היתה לאשתו. דומה אפוא, שלאה, לא פחות מיעקב היתה קרבן לרמאות אביה, היא נתפתתה להאמין באותם מנהגי המקום שלבן בדה מלבו, ושלא מדעתה השתתפה במעשה התרמית... (שם כט ל)
עתה יאהבני אישי - שלא ידעה שהוא שנאה, אלא שעתה יראה לי התקרבות ביותר. (שם כט לב)
ותצא לאה - נח היה לה להקל בכבודה מלבייש את אחותה. (שם ל טז)
ומעתה יש לפרש דברי המדרש, וירא ה' כי שנואה לאה, שעשתה כמעשה השנואים, לא לגנאי חס ושלום, אלא לשבח, שעשתה כמו שהיתה הכוונה בתחילת היצירה שעשו יעשה, דהיינו סור מרע, וכמו עשו אם היה עושה מה שהיה מעותד לעשות, היה זוכה למעלות רמות ונשגבות שאי אפשר להשיגן על ידי עשה טוב... אבל לאה עשתה כמעשה עשו שהיה מעותד לעשות, לכן זכתה להארות עלמא דאתכסיא, ובשביל זה זכתה להיות אם הבנים שמחה וילדה ששה בנים ובת אחת מותאם למדתה, מדת עלמא דאתכסיא, כמבואר בזוהר. ויש לומר דזה עצמו היתה הבריחה שלה מצד הרע, היינו מה שהיתה בוכה ומתענה שלא תעלה בגורלו של עשו, כי בודאי מאחר שכך היה מתחילת היצירה, והמלאך הכריז על זיווג זה, היה בה נמי כח המשכה לעשו, אבל הצדקת הזו התאמצה על טבעה, וברחה מהמשכה זו, ולא עוד אלא שבוכה ומתענה עד שנעשו עיניה רכות, וזה נחשב בריחה נכונה מצד הרע לזכות לעומת מה שזכתה היא הארות עלמא דאתכסיא...
אך מאחר שחכמת נשים בנתה ביתה, זו רבקה, שגם בחינת סור מרע הוא העץ דעת טוב ורע לזכות על ידו למעלות גבוהות ונשאות מסרה ליעקב, שוב נעשית גם לאה אחר שזכתה למדתה הארת עלמא דאתכסיא, שתהיה גם היא בת זיווגו של יעקב, רחל למדתו מתחלת היצירה עשה טוב ועץ החיים, ולאה למדתו שהשיג מחדש על ידי רבקה. ולפי זה יובן מה שרחל היתה עיקרו של בית, והקדימו רחל ללאה, מפני שרחל היא זיווגו שלו לבחינה העצמית שלו, ולאה היא לבחינתו הנקנית. ולפי האמור יובן ענין הבכיות של לאה והתעניות, שלא הספיק שתאמר ללבן אי אפשי בעשו, שהרי היתה צריכה לסלק את שורש היצירה והכרזת המלאך שינתק חבל הקשר שהיה לנשמתה עם נשמת עשו מתחילת היצירה, וכמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל שלעולם הנשמות יורדות לזה העולם דו פרצופין, זכר ונקבה, אלא שמתפרדות, ואחר כך זוכים ומזדווגים, ואם כן נשמת לאה יצאה לאור עולם דבוקה עם נשמת עשו, ועל ידי בכייתה ותעניותיה נפרדה ממנו, ולא עוד אלא שזכתה על ידי זה למעלתה מעלת עלמא דאתכסיא, וחזרה להיות זיווגו של יעקב, ולאה השכילה זאת... ובמה שהגדנו מענין רחל ולאה יתבאר מה שקשה לי מעולם בדברי המקובלים שדיני לאה קשים מדיני רחל, ושני ימים טובים של ראש השנה יום ראשון לאה הוא דינא קשיא, ויום שני רחל דינא רפיא, הלא היא עלמא דאתכסיא שהוא רחמים גמורים, אלא שממנה דינין מתערין. ולפי דרכנו שיש לומר דאדרבה, משום שהן הארות גבוהות מאד אי אפשר לזכות להן אלא על ידי בריחה מן ההיפוך והתאמצות נגד כל ההסתרים והצמצומים, וכמו לאה שזכתה למה שזכתה על ידי הבכיות והתפלות והתעניות. (ויצא תרע"ט)
והוא סוד לאה עקרת הבית שהיתה שנואה בעיני יעקב על ידי הרגשת קלקול היסוד בזרעה בשבט שמעון במעשה דשטים, וראובן בבלהה, ויהודה בתמר וער ואונן ודוד ובת שבע וכדומה. ובזוהר דב"נ סני עריין דאמי' היינו דודאי הרגיש גם התיקון, אלא דהתיקון הוא שיחזיר למקור, והוא החדשות שיעשה ה' דנקבה תסובב גבר שהה' קודמת לו... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קטו)
ותצא דינה בת לאה, הנה ידוע מאמר ז"ל על מעשה דעכן, אמר הקב"ה וכי דילטור אנכי לך, הטל גורלות. ואם כן טעמא בעי, למה פרסם הכתוב מעשה דדינה, והלא גנאי הוא לה. ובפשוטו אפשר לומר להודיע כמה הקב"ה מדקדק עם סביביו, כמו שכתב רש"י שם, בת לאה, אלא על שם יציאתה וכו'. גם זה מוסר נפלא, הלא יציאת לאה היה לדבר מצוה, להעמיד שבט בישראל, והראיה שזכתה בזה הלילה להוליד שבט יששכר, שבט קדוש ה'... ואם כן מה חטא חטאה בזה? ואין לנו רק לומר כי לקחה עונת רחל, ואף כי מדעתה היתה, והנה גם רחל נענשה על זה, אף כי גם היא לטובה נתכונה, כמבואר ברמב"ן ז"ל, פוקו וראו מה מאד גדל ענשם, אירע לדינה בתה ענין כזה, להבהיל ולהשתומם, ונגרם צער ליעקב אבינו ולבניו שבטי י-ה... (חלק א רנו)
כיוצא בזה מצינו בפרשה זו ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב וגו', ואמרו חז"ל בת לאה ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר ותצא לאה לקראתו. והנה מצינו שחז"ל דברו הרבה בשבחה של לאה אמנו, שהשתדלה להרבות שבטים מיעקב אבינו... ועל אותו מעשה עצמו נאמר וישמע אלקים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי... ואף על פי כן ירדו חז"ל לתוך עמק נפש האדם, ומצאו כי במעשה טוב זה עזרה לה תכונתה, שחסר לה קצת ממדת הצניעות של "כבודה בת מלך פנימה", ולמדו זאת מדברי התורה שכשיצאה דינה לראות בבנות הארץ נקראה בת לאה, כי לרחמנא גליא, שאחרי כל צדקות לאה אמנו, ואחר זה שהיתה מתאוה להעמיד שבטים, לא היתה יכולה לצאת לקראת יעקב לאמר לו אלי תבא, לולא היתה לקויה קצת במדת כבודה בת מלך פנימה... ונמסרה בתולדה לדינה בתה, ובהתמזג מדה זו עם עוד סבות וכוחות שונים גרם לה למעשה זה של ותצא דינה... ואף כאן נוכל להבין שראויה היתה לאה ליענש בעונש מר כזה שבתה נטמאה, אף על פי שהיא השתמשה במדת יצאנות למצוה גדולה ולמעשה טוב, משום כי לו עמדה על מדרגה יותר גבוהה היתה יכולה להגיע לתכלית נעלה זו של העמדת שבטים באופן יותר נאה וצנוע. (חלק ב עמוד מא)
שכל עצמו של יעקב לא עבד אלא בשביל רחל, כל עצמו של יעקב, יש בחינת יעקב ויש בחינת ישראל, הן שתי דרגות שונות במעלות הרמות בעבודת השי"ת, שני עולמות שונים, בחינת יעקב בעולם התחתון, ובחינת ישראל בעולם העליון, גם בבחינת יעקב הגיע לאמת ושלמות כמו שכתוב תתן אמת ליעקב, ויבא יעקב שלם, אלא שהיא שלמות העבודה בבחינת עולם התחתון, בבחינה זו מבחין העובד את העולם הזה כמציאות בפני עצמו, אלא שכל מה שעושה בתוכו הוא לשם שמים ממש, בחינת קרבן שמקריב לכבודו יתברך. אבל בחינת ישראל הינה מצב העבודה אשר בו כבר נסתלקה הבחנת העולם הזה כמציאות נפרדת, ומציאותה נבחנת אך ורק ככלי לעבודת ה', וממילא נסתלקה גם הבחנת ויתור וקרבן, לבחינה זו הגיע בנצחו את שרו של עשו... גם רחל ולאה מתאימות לשני חלקים שונים בעבודה. חלק רחל גילוי כבודו יתברך בעולם התחתון, מצד השני לאה חלקה הגילוי דרך ההבחנה העליונה הנעלמת. לאיש ואשה שני חלקים נפרדים, והם מסייעים זה לזה, חלקי רחל ולאה היו מתאימים לשתי הבחינות הנ"ל בחלקו של יעקב, רחל בתור סיוע לבחינת יעקב, ולאה לבחינת ישראל... (חלק ב עמוד ריח)