(ראה גם- בלעם, יעקב-ולבן)
ולרבקה אח ושמו לבן, וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין. ויהי כראות את הנזם, ואת הצמידים על ידי אחותו, וכשמעו את דברי רבקה אחותו לאמר כה דבר אלי האיש, ויבא אל האיש והנה עומד על הגמלים על העין... (בראשית כד כט)
ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר, לא נוכל דבר אליך רע או טוב... ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה אתנו ימים או עשור, אחר תלך. (שם שם נ ונה)
ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחותו, וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו, ויספר ללבן את כל הדברים האלה. ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה, וישב עמו חדש ימים... (שם כט יג)
ויהי בבקר והנה היא לאה, ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני. ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו, לתת הצעירה לפני הבכירה... (שם שם כה)
ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ולא מצא, ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל. ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל ותשב עליהם, וימשש לבן את כל האהל ולא מצא... (שם לא לג)
וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם, וילך וישב לבן למקומו. (שם לב א)
ואמר רבי אבא כל אלו המקראות סותרים זה את זה, בתחילה כתוב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ולבן בחרן היה יושב, למה נסע משם, שכתוב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. ומאין לנו שמושבו של לבן בחרן היה, כי כתוב ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם, ויאמרו מחרן אנחנו, ויאמר הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו, ומשמע שמושבו של לבן היה בחרן, ואם כן למה הלך ארצה בני קדם... (ויצא קכג)
...ומשום זה (שלא היו לו התרפים) נעצר לבן ג' ימים, שלא היה יודע שברח יעקב, שכתוב ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב. ואמר רבי יהודה הכין עצמו בב' דברים, שנתאזר בכל הכשפים שהיה לו, ונתאזר בכלי זיין כדי להאביד (את יעקב), מן העולם, שכתוב ארמי אובד אבי, כיון שראה הקב"ה שרוצה להאביד את יעקב, מה כתוב, השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע. והיינו שכתוב יש לאל ידי לעשות עמכם רע, במה בטח כל כך, שבטח בהכשפים שבידו. תא חזי, לבן הלך ביום אחד דרך שבעה ימים שהלך יעקב, כדי לעקר אותו מן העולם, א' משום שהלך ממנו, וא' על התרפים שגנבו ממנו, ואף על פי שרחל עשתה זה, כדי לעקור את אביה מעבודה זרה, מכל מקום נענשה... רבי יצחק אמר כל התוכחה הזו שהיתה ליעקב עם לבן, החזירה את לבן בתשובה להודות להקב"ה, שכתוב ראה אלקים עד ביני וביניך, בא וראה, כתוב אלקי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו, שחזר אותו רשע לסורו, כיון שאמר אלקי אברהם, חזר והזכיר אלהי נחור. (שם שעח)
אמר רבי יהודה מה ראה יעקב ששלח אל עשו ואמר (עם לבן גרתי), וכי פעל דבר זה בשליחותו של עשו. אלא לבן הארמי קול הלך בעולם שעוד לא היה אדם שינצל מידיו, כי הוא היה מכשף שבמכשפים וגדול הקוסמים, ואביו של בעור היה, ובעור היה אביו של בלעם, ולבן היה חכם בכשפים יותר מהם, ועם כל זה לא יכול ליעקב, והוא רצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמו שכתוב ארמי אובד אבי. אמר רבי אבא כל העולם היו יודעים שלבן היה גדול החכמים והמכשפים והקוסמים, ומי שלבן רצה לאבד בכשפיו לא ניצל ממנו, וכל מה שידע בלעם מלבן היה, ובלעם כתוב כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו', וכל העולם היו יראים מלבן ומכשפיו... (וישלח כב)
תא חזי מה כתוב בבלעם, ויבא אלקים אל בלעם לילה, בלבן כתיב, ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה, (הרי שלבן היה גדול כמו בלעם). ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב וגו', כתוב פן תדבר, פן תעשה ליעקב רעה היה צריך לומר, אלא לבן לא רדף אחר יעקב בכח אנשים לעשות עמו מלחמה, כי כחם של יעקב ובניו היה גדול מהם, אלא רדף אחריו להרוג אותו בפיו ולכלות הכל, זהו שכתוב ארמי אובד אבי, ומשום זה כתוב פן תדבר, ולא כתוב פן תעשה, וכתוב יש לאל ידי לעשות, מאין ידע שהיכולת בידו, אלא כמו שכתבנו... כתוב בבלעם ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, כי כן הוא דרכו, כי היה מנחש, וכן בלבן כתוב נחשתי, שהסתכל בכשפיו ובקסמיו (כדי לדעת) את עסקיו של יעקב, וכשרצה להאביד את יעקב, בנחשים וכשפים שלו רצה להאבידו, ולא עזב אתו הקב"ה...
ובכל עשרת מיני כשפים וקסמים מהארת הכתרים התחתונים עשה לבן כנגד יעקב, ולא יכול לו, זהו שכתוב ותחלף את משכורתי עשרת מונים וגו', כי כולם עשה לבן לנגדו ולא עלה בידו להרע לו... (שם ל, ועיין שם עוד)
וכן היה ביעקב, כיון שבא אצל לבן ושם משכנו עמו, היו לו בנים, אף כאן משה... (יתרו נו)
תא חזי, איך שניהם היו בעצה רעה זה בזה כנגד ישראל, אמר בלעם, יעקב היה בבית לבן אבי אבי וניחש כשפים נגדו ויכול לו, אני אסדר כשפים כנגד יעקב, אמר בלק ואני אסדר קסמים לשם הנקרא ישראל... שאילו יבואו כל עמי העולם לא יכולו לכלותכם מן העולם, לבן בא בתחילה ורצה לעקור את יעקב בלבדו מן העולם, בא הקב"ה והגן עליו, שכתוב השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב על רע... (זהר חדש בלק נג ונז)
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, שנאמר השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע, בשלמא רע לחיי, אלא טוב אמאי לא, אלא שמע מינה... (יבמות קג א)
...תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי, בעור שבא על בעיר, כושן רשעתים דעבד שתי רשעיות בישראל, אחת בימי יעקב ואחת בימי שפוט השופטים, ומה שמו, לבן הארמי שמו. (סנהדרין קה א)
את עוץ בכורו, רבי יהושע בן לוי אמר הוא לבן הוא קמואל, ולמה נקרא שמו קמואל, שקם כנגד אומתו של א-ל. (בראשית נז ד)
ולרבקה אח ושמו לבן, רבי יצחק אמר לשבח, פרדוכוס, רבי ברכיה אמר לגנאי, מלובן ברשע. (שם ס ח)
ויהי כשמע לבן, אמר, אליעזר פסול הבית היה, וכתיב ויקח העבד עשרה גמלים, זה שהוא אהובו של בית על אחת כמה וכמה, וכיון דלא חמי אפילו אפיסתקיתי ויחבק לו, אמר דנרין אינון, ואינון בחרציה, וכיון דלא אשכח כלום וינשק לו, אמר דילמא מרגליות אינון ואינון בפומיה, וכיון דלא חמא כלום... ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה, כהדין גרמא אנא מחלק לך. (שם ע יג)
ויאהב יעקב את רחל, בגין דאנא ידע דאנשי מקומך רמאין, לפיכך אני מברר עסקי עמך, ויאמר אעבדך ברחל בתך, ברחל ולא בלאה, בתך, שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל, קטנה, שלא תחליף שמותן זו בזו, אפילו את נותן את הרשע בחמור של חרשים אין את מועיל ממנו כלום. (שם שם טז)
ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה, כינס כל אנשי מקומו, אמר להם, יודעים אתם שהיינו דחוקים למים, וכיון שבא הצדיק הזה לכאן נתברכו המים, אמרין ליה ומה אהנו לך, אמר להם אין בעיין אתון אנא מרמי ביה ויהיב ליה לאה, דהוא רחים להדא רחל סגי, והוא עבד הכא גבכון ז' שנין אוחרין, אמרין ליה עביד מה דאהני לך, אמר להו הבו לי משכון דלית חד מנכון מפרסם, ויהבון ליה משכונין, ואזיל ואייתי עליהון חמר משח וקופר, הוי למה נקרא שמו לבן הארמי, שרימה באנשי מקומו... (שם שם יז)
ויאמר לבן וגו', ניסיתי ובדקתי ויברכני ה' בגללך... ויאמר לבן הן לו יהי כדברך, אמר רבי חייא רבה כל דבר ודבר שהיה לבן מתנה עם יעקב היה חוזר בו י' פעמים למפרע, שנאמר הן לו, ורבנן אמרי ק' פעמים, שנאמר ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים, י' פעמים י', דאין מנין פחות מי'... (שם עג ו וז)
וישמע את דברי בני לבן, חזקיה אמר עד שלא ירד יעקב אבינו לשם לא נפקד בזכרים, וכיון שירד יעקב אבינו לשם נפקד בזכרים, הדא הוא דכתיב וישמע את דברי בני לבן. וירא יעקב את פני לבן, בר סירא אמר לב אדם ישנה פניו בין לטוב בין לרע, אמר לו הקב"ה חמיך אינו מסביר לך פנים ואת יושב כאן, שוב אל ארץ אבותיך ואהיה עמך. (שם שם ח)
ויאמר לו השמר לך, אפילו שאת אומרן לטובתו הוא חושבן לרעתו... למה גנבת את אלהי, אמר רבי אייבו כיון ששמעון השבטים כך, אמרו בושנו בך אבי אמנו שלעת זקנותך אתה אומר למה גנבת את אלהי... ויבא באהל רחל למה באהל רחל ב' פעמים, שהיה מכיר בה שהיא משמשנית... אמר רבי יוחנן תרפים לא מצא, קיתוניות מצא, נעשו תרפים קיתוניות שלא לבייש את רחל. (שם עד ו)
וילך וישב לבן למקומו, לסורו, מלמד שנכנסו ליסטים בתוך ביתו והיו מקרקרין בו כל הלילה. (שם שם יד)
...ואילולא יעקב אביהם לא עמדתי אני בעולם, שלא זכה לבן לבנים אלא בזכות יעקב, שבתחלה באה רחל עם הצאן, אלו היה לו בנים היאך בתו רועה, ומשהלך יעקב לשם נתנו לו בנים, שנאמר (בראשית ל"א) וישמע את דברי בני לבן, ואני מבני בניו של לבן... (בלק יב)
רב הונא אמר הכל צפוי לפני הקב"ה, קודם שבא יעקב לחרן מה עשה הקב"ה, שלח מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו מעט מהרבה, מה שהיתה רחל רועה, שנאמר ורחל באה עם הצאן אשר לאביה, ומנין שנשתיירו מעט מהרבה, שנאמר (בראשית ל') ויעקב רועה את צאן לבן הנותרות, מן המגפה. ויברך ה' אותך לרגלי, זכו רגליו של יעקב להפרות ולהרבות צאנו של לבן... וכן אמר לבן ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך. כששמע לבן את שמע יעקב בן אחותו וכח גבורתו שעשה על הבאר, רץ לקראתו לנשקו ולחבקו, שנאמר ויהי כשמע לבן וגו'... ולקח לבן את כל אנשי ביתו ועירו גבורי כח ורדף אחריו להרגו, ירד מיכאל ושלף חרב אחריו ובקש להרגו, אמר לו אל תדבר עם יעקב וגו', השכים לבן בבקר וראה את כל אשר ליעקב, ואמר לו כל אלו משלי, הואיל ולקחת את כל אלה, למה גנבת את אלהי, את התרפים שלי שהייתי משתחוה להם... יעקב כרת ברית עם עמי הארץ, שאמר לו לבן אני יודע שהקב"ה עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות האל, כרות עמי ברית שבועה שאין ישראל יורשין ארץ ארם, והציב לו מצבת אבנים והביא את בניו עמו בשבועה... וכשמלך דוד רצה לבא בארץ ארם, ולא היה יכול מפני כח ברית שבועת יעקב, עד ששבר את המצבה ההיא ואחר כך כבש את ארץ ארם... (פרק לו)
ויהי כראות את הנזם, מיד הלך לו להמיתו, הכיר בו (אליעזר) שמרוצתו לרעה, הזכיר שם והעמיד את הגמלים על העין באויר, והוא עומד על הגמלים באויר... (בראשית כד, קט)
...דבר אחר איש תהפוכות זה לבן, שהיה מתהפך על יעקב, שנאמר אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך, ישלח מדון, מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתיך, ונרגן מפריד אלוף אלו בניו של לבן, שעל ידי שרננו אחר יעקב, שנאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו, מתוך כך נפרד יעקב מהם. (משלי טז, תתקנו)
ברכת אובד עלי תבא, זה לבן הארמי, שנאמר ארמי אובד אבי.. (איוב כט, תתקיז)
ויאמרו לה אחותינו את היי, אמר רבי אידו דווין וכפויין ולא היו מפרונין אלא בפה לא בלב, בא וראה מה גרמה ברכתם שלרשעים, שהיתה עקרה עשרים שנה... (בראשית כד ס)
ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, לפי שאמר לו אביו קום לך פדנה ארם וקח לך משם אשה מבנות לבן, לפיכך שאל בשבילו. ויאמרו ידענו, לפי שהיה גדול של מקום היה ידוע. השלום לו, השלום לו עמכם, ויאמרו שלום. והנה רחל בתו באה, שאם תרצה לשאול בה בשביל אביה תשאל. (בראשית כט ה)
הלא נכריות נחשבנו לו, אפשר כן, אלא כל מה שהיה רואה לבן בבית רחל ולאה דבר נאה היה נוטלו, לכך נאמר ויאכל גם אכול את כספנו... (שם לא טו)
ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד, רוצה לומר שכיון כח במכשפיו להעתיק את אהל יעקב, שלא יזכה למערת המכפלה, אלא להזיק אותו ולתקוע את אחיו שהם אדום וישמעאל, שהם יזכו לעבור דרך המערה לגן עדן... (חיי שרה ועיין שם עוד)
ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה וגו', ועתה יש לשאול מה ראה לבן לדבר עם יעקב הכי אחי אתה, אמר לבן בלבו, זה שבא בביתי בידים ריקנות ויאכל וישתה עמי חדש או ימים, ונתמלא חימה, והלך אצל התרפים שלו ועבד עבודתו לפניהם כמנהגו, ושאל להם מה טיבו של זה האורח שבא לביתי ואוכל את לחמי חנם, אם אגרש אותו או מה אעשה. השיבו לו שיזהר שלא ישלחו מביתו, שכוכבו ומזלו כל כך עליון, שאין כמותו, וכל אשר יעשה יצליח, ובגללו יהיה ברכת ה' בכל אשר תלך בבית ובשדה, וכששמע כן שתק ולא אמר דבר, חשב בלבו, אם אני אומר לזה האיש שיעמוד עמי לשרתני אולי ישאל ממני דבר שלא אוכל לתת לו, חזר והלך לתרפים כבראשונה, ושאל מה יהיה משכורתו של פלוני, השיבה לו נקבה שכרו, לא יבקש ממך אלא נקבה, כי טבעו ליחום אחר נשים, וכל פעם שיבקש לצאת ממך הרבה לו נשים ולא יזוז מעמך, וראיה לזה כששאל יעקב רשות ואמר שלחני ואלכה אל מקומי, והשיב לו לבן נקבה שכרך עלי, ולכן היה לבן לעולם מתפחד מיעקב שיעקב לא יקח נשים אחרות על בנותיו... (ויצא)
כששמע לבן יעקב השיב לו אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה, תכף אמר לבן טוב אמרו לי התרפים שנקבה שכרו, וגם ראה שיעקב קצב לו שבע שנים, אמר בודאי אין לזה שכל, כי מי יאמר שיחיה שבע שנים, היה לו לומר תן לי בתך, ואח"כ אעבדך שבע שנין, מכאן ואילך כל מה שישאל ממני אומר הן ואעשה כל רצונו, ועל כן היה הולך עמו ברמאות, ועשה עמו כל מה שעשה. (שם)
ואביכן התל בי, והחליף את משכורתי עשרת מונים, עשרה מיני כשפים, דכתיב קסם קסמים וגו', ובכולם עשרה זיניה עבד לבן לקבליה דיעקב ולא יכול. (שם)
וכתב רבי אברהם ר"ל והקרוב אלי שהתרפים היו על צורת אדם והיא צורה עסמ' לקבל כח עליונים ולא אוכל לפרש וכו', ויחר ליעקב וירב בלבן, ויען יעקב וגו', דע כשרדף לבן אחרי יעקב ובקש לעקור את הכל, באה מדת הפחד לעקר את לבן וללחום עמו, כי בכח עליון היה בא לבן הארמי ואל יהא קל בעיניך, שאמרה תורה ארמי אובד אבי, כי לבן בקש לעקר את הכל שורש וענף, וכשראה יעקב שמדת הפחד באה לסייעו נתגבר והתחיל להראות גבוה ותקיפתו אל לבן... (שם)
נשמת לבן היה נבל לבן ר"ל ל"בן ב"לעם נ"בל, שנתגלגל ג' פעמים ואח"כ נתגלגל באבן דומם וזה סוד גל אב"נים שהניח יעקב וקרא לו גלעד, לרמוז על גלגולו באבן דומם, ועל כן גבי בלעם נאמר גדר מזה, ופירש רש"י סתם גדר אבנים, ומי שחוטא בלשון הרע נתגלגל באבן דומם מדה כנגד מדה. (בלק)
ארמי אובד אבי, דע כאשר רדף לבן הארמי אחר יעקב באו מ"ה לעקור את יעקב, כי בכח גדול ועליון בא יעקב, ואל יהי נקל בעיניך שאמרה תורה ארמי אובד אבי, כי לבן הארמי בקש לעקור את הכל, שורש וענף דוגמת בלעם הרשע השני לו, כפי שאמר הראיה כאשר ראה יעקב ע"ה שבאו מ"ה לסייעו נתגבר ויתחזק והתחיל להראות גבורתו אצל לבן. (תבא)
...ארום הוה מחתא דה' בענא דלבן ולא אשתיירו מנהון אלא קלילן, ותריך רעיא דיליה ומה דאשתיירו שוי קדם רחל ברתיה. (בראשית כט ט)
...ענתה רחל ואמרת לית אפשר לך למיתב עמיה ארום גבר רמאי הוא, אמר לה יעקב אנא רמאי וחכים יתיר מניה, ולית ליה רשו לאבאשא לי, ארום מימרא דה' בסעדי... והוה כמשמע לבן ית שמע גבורתיה וחסידותיה דיעקב בר אחתיה היך נסיב ית בכירותא, וית סדר ברכתא מן יד אחוי והיך אתגלי ליה ה' בבית אל, והיך גדר ית אבנא והיך טפת בירא וסליקת לאנפוי ורהט לקדמותיה... (שם שם יב ויג)
וישלח - ושדר אזגדין לות לבן ארמי הוא בלעם דבעא למבלוע ית עמא בית ישראל, בר בעור דאיטפש מסוגעי חכמתיה, ולא חס על ישראל זרעא דבני בנתיה... (במדבר כב ה)
עני (פנחס) ואמר ליה (לבלעם), הלא אנת הוא לבן ארמאה דבעית למישציא ית יעקב אבונן ונחתא למצרים בגין למובדא זרעא, ומן בתר דנפקו ממצרים גריתא בהון עמלק רשעיא... (שם לא ח)
וירץ - למה רץ ועל מה רץ, ויהי כראות את הנזם, אמר עשיר הוא זה, ונתן עיניו בממון. (בראשית כד כט)
ויען לבן ובתואל - רשע היה, וקפץ להשיב לפני אביו. (שם שם נ)
אך עצמי ובשרי - מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום, אלא מפני קורבה אטפל בך חדש ימים, ואף זו לא בחנם, שהיה רועה את צאנו. (שם כט יד)
ברחל בתך הקטנה - כל הסימנין הללו למה, לפי שהוא יודע בו שהוא רמאי, אמר לו אעבדך ברחל, ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק, תלמוד לומר בתך... ואף על פי כן לא הועיל, שהרי רימהו. (שם שם יח)
והנה העתודים - אף על פי שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתם, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד לבן לעדר שביד יעקב. (שם לא י)
הלא נכריות נחשבנו לו - אפילו בשעה שדרך בני אדם לתת נדוניא לבנותיו בשעת נשואין, נהג עמנו כנכריות, כי מכרנו לך שעבדת אותו י"ד שנה... (שם שם טו)
ארמי אובד אבי - מזכיר חסדי המקום, ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב... (דברים כו ה)
ויאמר אחיה ואמה - הם שקבלו המתנות, והאב מחריש, ויתכן שלבן היה גדול מאביו בחכמה וכבוד, כי כן מצאנו ויען לבן ובתואל. (בראשית כד נה)
כי מכרנו - כאילו מכרנו, שלא עשה כמשפט האבות עם הבנות, רק אמר שמור צאני וקח בנותי במשכורתך. (שם לא טו)
בלע בן בעור - איננו בלעם וגם בלעם איננו בן לבן הארמי, ויתכן שדרך הדרש בעבור היותו מנחש כמוהו... (שם לו לב)
ויפתח הגמלים - יחזור אל לבן שעשה עם אורחיו דרך מוסר, ופתח גמליהם ויתן להם תבן ומספוא ונתן מים לרחוץ הרגלים... (שם כד לב)
הכי אחי אתה - לא ספר הכתוב שהיה יעקב עובד אותו, ויתכן כי מעת שאמר וישק את צאן לבן לא יצא הצאן מידו... ואפשר עוד לומר כי לבן דבר בערמה, אמר לו מתחלה כי עצמו ובשרו הוא ויחמול עליו כאשר יחמול האדם על עצמו ועל בשרו, וכאשר ראה שהיה יעקב מתעכב שם, מתפרנס מאשר ללבן, אמר לו הכי אחי אתה ועבדתני חנם, כי ידעתי כי מעתה תעבוד אותי, כי איש מוסר אתה, ולא תתפרנס משל אחרים, וגם אני איני רוצה שתהיה העבודה שתעבדני חנם בלא משכורת... (שם כט טו)
אם כה יאמר - כי מתחלה נתן לו ב' המראות נקודים וטלואים, גם החום בכשבים, וחזר בו לתת מראה אחר, והיה מחליף אותו בכל שנה, והיו הצאן יולדות כן, ולא היה זה במקלות, כי הוא יספר להם מעשה השם הגדול שעשה עמו להפליא... גם יתכן שהיה מחליף את משכורתו אחרי שהיו הצאן מעוברות, והיו יולדות ברצון יעקב כאשר ישר בעיני היוצר לעשות... (שם לא ח)
בעת יחם - זה היה אחר שהחליף משכורתו, ולכך אמר כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך, וטעם והנה העתודים - הראה לו בחלום, כי יעלו על הצאן העתודים וכולם עקודים... והגיד כי הוא רואה החמס שעושה לו לבן להחליף את משכורתו, ויעשה הנולדים כמראה אשר יצטרך אליו יעקב, ומכאן ואילך לא יעשה יעקב עוד מקלות, כי בוטח בה' ישוגב... (שם שם י)
...והנה לבן היה קוסם ומנחש, כאשר אמר נחשתי, וארצו ארץ הקוסמים מעולם... ובלעם בן בעור הקוסם היה מעירו, וזה טעם למה גנבת את אלהי. (שם שם יט)
אל לבן הארמי - להגיד כי אף על פי שהוא ארמי ואנשי מקומו אנשי תרפים ועוננים כפלשתים, בא אליו חלום הנבואה לכבוד הצדיק... (שם שם כד)
לאחיו - אחי לבן, מכבוד לבן, ויש אומרים שלבן לקח רק קרוביו עמו, שלא יריבו עם יעקב בכח, כי הם גם קרוביו, או קראם אחיו על דרך מוסר. (שם שם מו)
ויהי כראות - להודיע שהיה צר עין באחותו... (שם כד ל)
ויען לבן - הקדימו כי בתואל זקן, ודברי הבית מוטלים על לבן. (שם שם נ)
הכי אחי - אחר שאחי אתה ראוי שתגדל בנכסים אתי. (שם כט טו)
עשרת מונים - ...וא"א ז"ל פירש י' דוקא, כי שש שנים עבד בצאנו, שנה א' ראה בלידה כי היה חלקו של יעקב רב, והחליף משכורתו, ומכאן ואיך בכל שנה ב' פעמים, כי ב' פעמים יולדות הצאן בכל שנה, הרי בד' שנים ח' פעמים, ובראשונה א' ובאחרונה א'. (שם לא ז)
ויאכל גם אכל - כספנו הראוי לתת לנו להנשא, גם אכול, משכורתך הראוי לנו ולבנינו. (שם שם טו)
ויעש משתה - נתכוון לשכרו, כדי שלא יכיר, שהרי ברחל לא עשה משתה. (שם כט כב)
ויען לבן - רשע, שהקדים לדברי אביו, והקדים רע לטוב. (שם כד נ)
לא אעבור אליך - כי הגלעד גבול לארץ ישראל, ולא יעברוהו בכונה לרעה, ובלעם החל להפר הברית, ואחריו כושן רשעתים, ולכן הותר לדוד להלחם בו בהצותו את ארם נהרים שהוא דמשק. (שם לא נב)
ויאמרו שלום - ולא אמרו שלום לו, כי אין שלום אמר אלקי לרשעים. (שם כט ו)
ויחבק לו וינשק לו - בגימטריא חבקו לגזול מה שעליו. (שם שם יג)
...ואל תתמה על היותינו ממשילים לבן למדת החסד על שמו בהיותינו יודעים רשעו, כי שבעים פנים לתורה, והכל אמת, סמך לזה מצאתי לרז"ל בב"ר, אמרו שם ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג וכו'... (ויצא דף כט)
טוב תתי - אף ששאל את היפה, מסכים, ויוכל לומר כי הקטנה ראויה לבן אחותו הקטן, ואמנם לא הודה לו בפירוש. (שם כט יט)
העוד לנו חלק - אין לצפות לירושה ממנו, וגם נכריות נחשבנו לו - ולא יצטער כלל אם יעזבוהו. כל העושר - וגם אין בידן כלום ממנו שיוכל לעכבו. (שם לא יד)
למה נחבאת - זו סכלות גדולה, שעל ידי זה הראת שחשבתנו לאויב לך, וכן אלקי אביך, ואם כן מותר לי לעשות לך כפי שחשדתני. (שם שם כז)
מה אעשה לאלה - שכחת טענה חזקה שלמענה עלי לרדוף, שעלי לעשות חזוק כדי שכל הנכסים האלו ישארו לבנותי ולילדיהן ולא לנכריות, ואף שהיה יכול לטעון נגדו שהנכסים רכש הוא בעבודתו, קבל דבריו. (שם שם מג)
אם נא - אם תשאר אדע שהברכה בגללך, ואם לאו מזלי הוא שגרם, ואין לך עלי כלום. אתה ידעת - לבן רצה לתת רק על העתיד, ויעקב אמר שמגיע לו גם על שעבר, לפי רוב הברכה שהיתה בצאנו, ואין שכרה הנשים בלבד. לא תתן - אמר לו בכל זאת אני מוותר על שעבר בתנאי דלקמן, שכל הנולדות מעתה יהיו שלי. ואמר לבן הן - והסיר מיד כל הנקודות וכו', כדי שהנשארות לא יולידו כמותן, וגם הרחיקן ג' ימים, ולכן השתמש יעקב במקלות. (שם ל כז והלאה)
וירץ לבן - לראות אורח חשוב שבא לעיר, ולא להכניסו לביתו. ויהי כראות - וחשב שאין ראוי להיות כפוי טובה, וכשמעו - ששאל היש מקום ללון... (שם כד כט ול)
אחות לבן - וממנו נולד עשו הדומה לאחי האם. (שם כה כ)
אך עצמי ובשרי - אף שתוכל להתפרנס ברעיה בלעדי, מכל מקום אתה עצמי וראוי שתשב אצלי. (שם כט יד)
והצאן צאני - ואם החלפתי משכורך או שלחתיך ריקם לא הייתי נוטל דבר משלך, כי הכל שלי, ובמרמה בא לידך שלא כדין. ולבנותי - ושל בנותי הוא לנדוניא... (שם לא מג)
...וזה שאמר אחר כך וירץ לבן, שחשב שהאיש חשק באחותו, ואחר כך נמלך ושב וראה - על ידי אחותו, ששם הכל על ידיה דרך צניעות, וגם שמע מה שדבר אליעזר אליה, ואחר כך הלך כדרכו, ויבא אל האיש. (שם כד כב)
תשב הנערה אתנו - להכעיסו נתכוון, אחר שלא נתן להם מתן גדול, כי אם לרבקה שתשתמש בכלים בבית בעלה. (שם שם נה)
בן אחותו - ולא אמרה לו שהוא אחיו ברמאות, שאם לא כן לא היה רץ אליו. או בשמעו שמע יעקב בעיר שגלל האבן והמים עלו לקראתו, אמר אי אפשר ששדדוהו בדרך, כי ה' עמו, אלא ודאי החביא עשרו, ורץ לחבקו וכו', ויספר ללבן - כי אחרי שלבן ראה שלא הביא מאומה, לא דבר אתו עוד. (שם כט יג)
הכי אחי אתה - ברמאות, ואם כן לא עבדת חודש ימים בחנם, ובמה נתת עיניך. (שם שם יד)
ויאסף לבן - ולא כמנהג שהחתן מזמין, וכך התביישו מפניו ולא גילו אוזן יעקב. (שם שם כב)
מצאתי חן - עד עתה חשבתי ששנאתני כי רימיתיך בלאה, או אם ברכני ה' בגללך סימן הוא שהיה ברצונו שרימיתיך בלאה. נקבה שכרך - שאין ראוי שתוליך הנשים מבלי שתוכל לפרנסם. (שם ל כז וכח)
ואלקי אבי - רוע פני לבן אינו על שאין אלקים עמדי, כי אם על שאין אלקים נותנו להרע לי, ולכן כועס, ואין הדין עמו, כי הברכה היתה בהשגחה. (שם לא ה)
תקע את אחיו - השאירם שם, כי לא רצה עוד לבא בדמים, והלך לבדו אל יעקב. ותגנוב אותי - כעס על שגנב הברכות מאחיו, וברח ממנו, ומי יודע מה גנב עתה ממנו וברח, ועוד שבנותיו מסתכנות עתה על ידי חרב עשו, ושנתנן לו על בלי הגיד לו כי בורח הוא מעשו. (שם שם כז)
ארמי אובד - שלא ימשך אחר שכלו, כי הדעת נוטה שלבן מטיב לחתנו, והנה רצה לאבדו... (דברים כו ה)
לבן נתגלגל באביו של אביגיל, וזה סוד שתמצא בפסוק חסר י' שניה מאביג"ל, והוא מרמז על לבן, ונרמז באביג"ל, אב"י ג"ל, כמו שכתוב בלבן "ואם אתה לא תעבור אלי את הג"ל הזה. וגם דע שעל ידי שאמר לבן לאליעזר "בוא ברוך ה' למה תעמוד בחוץ" זכה אליעזר שעל ידו יצא מכלל ארור לכלל ברוך, וזכה אליעזר בשביל לבן, ובשביל זה זכה גם לבן שנתיסד לו מזמור בשבילו, וזהו "למנצח על מות לבן" שהוא לבן. (גלגולי נשמות קמו)
...ומי שהיה מתנגד לישראל ביותר מבלי סבה היה לבן ופרעה, כי לא עשו מאומה לפרעה, וגזר על הזכרים, וזהו התנגדות מבלי סבה... וכן השנאה ללבן היתה גם כן מבלי סבה, כי לא עשה לו יעקב רק טובות גדולות, ורדף אחריו. ומה שאמר לבן הבנים בני והבנות בנותי כאשר הפך הקב"ה מחשבתו בחלום הלילה, ואם לא הזהיר אותו לא היו הבנים בניו ולא הבנות בנותיו, ומזה תלמד שרצה לעקור את הכל, זכרים ונקבות, ודבר זה היה בלי סבה כלל, ומה שאין כן בעשו שחשב להרוג את יעקב, היה זה בשביל סבה שלקח ברכתו... ואם תאמר מה היתה הסבה שלבן היה רוצה לעקור הכל, והסברא נותנת היפך זה, שיהיה אוהבו, שהיה חתנו, וכאשר תעמוד בדבר הזה תמצא ענין עמוק מאד, ויש לך לדעת השתלשלות קדושת יעקב במדריגתו, והשתלשלות לבן, שבשביל זה רצה לבן לעקור את הכל, ומבלי סבה היה רוצה, וכל זמן שהיה יעקב בביתו היה הטבע גובר, שסוף סוף היו בניו ובנותיו, והיה מכסה את השנאה שהיתה בלבו עד שברח יעקב, והפך לבן לשנא, ונגלתה השנאה שהיתה בעצם בלבן אל יעקב. וכל הדברים האלו הם דברים גדולים מאד, כלל הדבר רז"ל בחכמתם ידעו ענין לבן הארמי, ובמה שהיה דבק, ושהיה היפך אל יעקב, ומצד שהיו הפכים ביחד לגמרי היה רוצה לאבד את הכל, וזהו שרשו רז"ל ארמי אובד וגו'... ועוד כי נוכל לפרש אובד הוא שם, כמו ואחריתו עדי אובד, ונקרא לבן בשם אובד, לפי שהוא אובד של יעקב, כלומר גורם ומסבב ליעקב אובד, כמו שיקרא האבן מכשול, ולא כתב לך מאבד, כי לא אבדו חס ושלום רק נקרא אובד, שלשון זה אף על גב שלא פעל כלל נקרא אובד... ולכך מפני כי תמיד רצה לאבד אותו לא בשעה אחת, נקרא אובד, שם דבר שלא יוסר...
אמנם כאשר בא יעקב אל ארם היה ארם מתנגד לו לגמרי, כי ארמי הזה אינו בכלל המציאות כלל, ואינו נכלל בו, ואינו מתיחס אל המציאות כלל, אבל הוא עם שאין שם מציאות עליו, לכך התנגדות הזה כאשר יתנגד ההעדר אל המציאות, שזהו התנגדות גמורה, לא כמו מצרים, כי החומר והצורה שניהם משותפים, שהם נחשבים מן המציאות, אבל התנגדות ארם נחשבת התנגדות העדר ומציאות, שהוא מבקש להעדיר הכל. וזהו אמרם ז"ל בפרק החליל, ארבע הקב"ה מתחרט עליהם שבראם, ואלו הם, כשדים... כי לפחיתותם אין שם מציאות עליהם, והם דומים לבריאה שהיא טפילה ונמשכת אחר בריאה אחרת, כמו התולעים... וכשדים הוא ארם בודאי, וזהו ענין ברור... (גבורות ה' פרק נד, וראה עוד ערך ארם)
...ובלעם שהוא לבן היה בו עין הרע ורוח גבוהה ונפש רחבה, וכל השתדלות לבן שרץ להקביל פני אליעזר והסכמתו להשידוך הכל בשביל ממון, וכן אמר הכתוב ויהי כראות את הנזם וגו', וגם לבן הוא איש רמאי, והנה כראות את הנזם והצמידים חמד לממון ונתלבש ברמאות, דהיינו כששמע דברי רבקה, אז ידע שבא אליעזר בשביל השידוך, על כן רץ נגדו להשדה, לדבר עמו בסוד, אם הוא רוצה ליתן לו כך וכך סך מרובה שוחד, אזי יסכים הוא עם השידוך, ואם לאו אזי ימחה, כי הוא גדול הבית. וזה הרמאות רמזה התורה במה שהודיעה ששמע לדברי רבקה אחותו, שאז ידע שהוא ענין שידוך. ואליעזר בהכרח הבטיח לו כל מה שבקש, ומה שלא כתבה התורה זה הענין, משום שלא נעשה כמו שהבטיח, כי אליעזר קיים עם עקש תתפל, והיה מבטיח ואינו עושה, ולבן היה בוטח באליעזר שמוצא שפתיו ישמור, וזהו ענין שהכניס האיש לבית מיד והכין תבן ומספוא, לא בצדקתו עשה זה, וזהו הענין שקפץ לפני אביו ואמר מה' יצא הדבר, כי היה ירא אולי היה איזה עיכוב. וכשנגמר השידוך אמר הנה רבקה לפניך קח ולך, אז לא השגיח אליעזר ביותר בלבן, ויוצא כלי כסף וזהב ונתן לה, וללבן נתן מגדנות, ולא כסף וזהב. אז חשב לבן בלבו זה נוהג רמאות, על כן צדד צדדים לעכב הדבר, ואמר תשב הנערה אתנו ימים או עשור... על זה אמר אליעזר וה' הצליח דרכי, כבר נגמר הענין במלואו וטובו, רבקה היתה חכמה גדולה והבינה כל הרמאות, ופחדה אולי ישגיח אליעזר ברמאות לבן ויתן לו השוחד, על כן אמרה אלך, אף אם אינכם רוצים, והצילה בזה השוחד... (תורה שבכתב חיי שרה)
ואלה תולדות - ...ועשו ירש הזמה מצד בתואל שצד נשים וכו', וכדאיתא בילקוט שאברהם ראה בני ארם אוכלים ושותים ופוחזים, והרמאות ירש מלבן, ועל כן הזכיר בפסוק את שני אלו... (בראשית כה יט)
בן נחור - ולא אמר בן בתואל, ולא השיבו ידענוהו, כי שאלם למעשיו למי מתייחס, והשיבו שהוא דומה לנחור, וידענו בבירור שנולד ממנו ולא מאחר, ואחר כך שאלם למעשיו, אם כן, שהוא צדיק, השלום לו עם אנשי המקום הרשעים, והשיבו שלום. (שם כט ה)
אך עצמי - לפי מה שספרת עשיר אתה, ואוהבי עשיר רבים, או אם אין לך כלום יש לך רק קרבת המשפחה, או אם כן אחי אתה ברמאות, וראוי לי לקרבך. (שם שם יד)
וברודים - למה היו עולים על הצאן מינים שאינם לחלק יעקב? אכן טעם הדברים מה שקדם לנו בידיעת לבן הרמאי, כי מלבד תחבולותיו ומרמיו גם היו התרפים שיגידו לו כל דבר, ומעתה באמצעות דבר זה אפסו כחות יעקב, בכל מין אשר יתחכם יפסידו התרפים, ויש לך לדעת, כי מין מראה אשר יהיה בנולדים יתהוה בעת יחם, ואין מציאות להפכו אח"כ זולת על ידי נס עצום בהפך הטבע, ודבר זה קשה בעיני א-ל עליון לעשותו, ועשה ה' חכמה שלא להצטרך להפוך סדר טבע הבריאה, והוא שהיו עולים ג' מינים יחד, והיה בכל נולד בכח ההיולי מוטבעים שלשתם יחד, ובזה תמו ידיעות התרפים, ועם יציאת הנולדים היה נגלה בהם מין אשר יסכימו יחד, כי הוא זה חלק יעקב... (שם לא יג)
ושמו לבן - לרז"ל שאמרו צדיקים שמם קודם להם, דכתיב ושמו בועז, והרשעים קודמים לשמם, דכתיב נבל שמו, ולמה כתב סדר הצדיקים בלבן הרשע, ולמה רץ, דאם נתן עיניו בממון כברז"ל, היה להקדים ויהי כראות וגו'... אמנם הכונה שזה האיש לבן חרד ביודעו מהדברים שבינו לבין רבקה, ולבש קנאה לפגע בו בקנאת אחותו, ולכן יחסו ביחוס צדיקים, כי מעשה צדיקים עשה בזה, ואומרו ויהי כראות וגו' וכשמעו וגו', שחשד לאליעזר בדבר מכוער, אבל כראותו הנזם וכשמעו דברי אחותו שב אפו, ואף על פי כן יצא לקראתו להאכסינו ולהחזיק לו טובה. (שם כד כח)
את היי - אחר שנתבשר אברהם שאלפי רבבה יצאו מיצחק, יהי רצון שיצאו ממך, ויותר טוב להם שלא יהיה הדבר כלל, כי כל חלק הרע ישנא חלק הטוב, ויהיה בנו או בתו. (שם שם ס)
ויאמרו שלום - ולא אמרו שלום לו, שגם שלם בכל וגם שלמים אתו, והנה רחל - ותוכל לשאל אותה, או לומר שלום לו, דאם לא כן לא ישלח בת אחת קטנה לבדה. או בל יחשבו ששלום בנכסים, אמרו שצריך לבתו לרעות, והיא מספקת כל צאנו, ובל יתרעם לבן עליהם שמוציאים לו שם שהוא עשיר, או להודיעו שהוא קמצן עד כדי זלזול בבתו. (שם כט ו)
אך עצמי - ממעט, דומה ואינו דומה, או דומה מפאת הבשר ולא הנפש, או רוב בנים דומים לאחי האם, אבל לא בכל חלקיו, או ישמרהו מעשו כבשר עצמו. (שם שם יד)
ועבדתני חנם - ומה בכך, והלא לבן אוהב הגזל, אלא כהרמב"ם, שאם לא התנה, הרועה נוטל שליש הריוח, ובעגלים וסייחים ב' שלישים, ומשאמר לו כי הוא אחיו ברמאות, פחד לבן מכך, ורצה להתנות בפירוש. (שם שם טו)
ויהיה בערב - צער גדול גרם בהטעאת הצדיק, וגרם פיזור תוקף הקדושה, שזו סבה שנעקרה קדושת הבכור, בו יתקבצו מלכות וכהונה וכפל ירושה, ולצד שחשב ברחל ועשה פעולתו בלאה נתפזרו בחינות הקדושה ונחלשה גבורתה. ויקח את לאה - בעל כרחה או בריצוי דברים, שלא רצתה לרמותו. ויבא אותה - בעצמו, ואין מהמוסר לחתן להזדמן לפניה, ושם עמד עד סמוך לביאתו שלא יהיה לו שהות להכירה. (שם שם כג)
לא יעשה כן - אנשי המקום מיחו ולא יכול לקיים התנאי, ולא התנו לבטל המנהג, וכשאמרת הבה את אשתי חשבתי שהתכוונת ללאה, כי המנהג היה ידוע, ולא היה בזה רמאות, וגם שקולים הם ולא אבקש בעדה יותר... (שם שם כז)
תנה את נשי - הנדוניא שעם נשי, נחשתי - מלשון החשה, המתן לי עד שתשיגני ברכה בגללך. (שם ל כו וכז)
מה אעשה לאלה - גילה שיש בלבו טינה עליהן על ששמעו ליעקב, ולא אוכל לעשות להם רעה היום מפני שהוזהרתי, אלא בבא הזמן, נכרתה ברית - כדרך הרשעים הדוברים שלום ובלבם רעה, ועשה כאילו יעקב הרשיע נגדו, ומעתה יתחייב שלא ירשיע עוד. (שם לא מג ומד)
וילך וישב לבן - ואחר כך הוסיף תחבולות נגד יעקב, כבספר הישר, ששלח את בעור בנו אל עשו וכו'. (שם לב א)
ויען לבן - ...מספר רבותא, שגם לבן שהיה שואל בתרפים ולא היה מאמין בכל זאת האמין בדבר הזה, ובכל זאת היה בזה גם רמאות כמו שיתבאר... (שם כד נ)
אך עצמי - לעומת ששמע שעשו רודף אותו ואמו רק אותו אהבה, אמר לו אל תירא כי רק אתה עצמי ובשרי, לא עשו, כי אני אאהב את אשר תאהב רבקה, ואם יבא עשו לעשות לך רעה בחרב אצא לקראתו. הכי אחי אתה - רוצה לומר כי פועל העובד ולא התנה תחלה ישלמו לו כפי מנהג המדינה לשלם לשכיר, אבל אח העובד את אחיו אין על זה קצב ומנהג, ותוכל אח"כ לתבע שכר שאין לו קצבה. (שם כט יד וטו)
ויאמר לבן - אחר שראה לבן שיעקב מתנה בפירוש שלא יתן לו רק את רחל, השיב בערמה אינך צריך לעבוד כלל תחת נשואי בתי, כי טוב תתי אותה לך, בהפך, שבה עמדי - לא תעבוד כלל רק תשב ואני אכלכלך בעבור שתשא את בתי, ובזה השמיט את עצמו מכל תנאים, שלפי זה מה שיעקב שמר צאנו לא היה בתורת עבודה בעד בנותיו, רק נדבה וחסד. וכשאמר אח"כ לא יעשה כן במקומנו, לא היה יכול יעקב לאמר הלא תנאי היה דברינו שאקח הצעירה קודם, כי לא היו תנאים כלל ביניהם. (שם שם יט)
ויאסף לבן - כדי שיסכימו על המנהג שלא לתת הצעירה לפני הבכירה, ושיבוש יעקב לגרש את לאה מפני הפרסום, ושלא יבדוק יעקב אם היא לאה או רחל, כי יסמוך שלא ירמה אותו בכזאת במעמד כל אנשי העיר. ויאמר לבן - השיב לא תחשוב שעשיתי זאת מפני שאני רוצה לשנות שלא לתת לך את רחל, שבהפך עשיתי זאת למען אוכל למלא את אשר הבטחתי לך לתת לך את רחל, ומנהג המקום מעכב, כי לא יעשה כן וגו', ולא אוכל לתת לך את רחל עד שלאה תהיה לאיש... (שם שם כב וכו)
נחשתי ויברכני - ראיתי שכל ברכתי היא רק בגללך, ואם תצא מפה אשוב להיות דל כבתחלה, ויתגלה למפרע שלא עבדת לי מאומה, ואדעתא דהכי לא נתתי לך בנותי. (שם ל כז)
ויסר ביום - לבן שינה תיכף את התנאי והיה השנוי בג' דברים, א' שיעקב התנה שכל הנקודים והטלואים הנמצאים בעדר מכבר שייכים אל יעקב, ולבן פירש פירוש אחר, שלבן יסירם ויקחם לעצמו, ומה שאמר והיה שכרי, היינו מכאן ולהבא, וזה נגד התנאי שיעקב יקח אותם. ב' שלפי כוונת יעקב שהוא יקחם, היה התנאי מפורש שימצא בעדר שתחת יד יעקב נקודים וטלואים שיביטו הצאן עליהם ויולידו כדמותם, ולבן הסירם ויתנם ביד בניו, שלכן הוכרח יעקב לתחבולת המקלות, ובזה שינה לבן את התנאי לא יעקב. ג' עשה ערמה ורמאות גדולה דכן יוכל להחליף תמיד משכורת יעקב... כי יעקב התנה שיסיר מן כבשים ומן העזים כל נקוד וטלוא, וזה כולל בין מן הזכרים בין מן הנקבות, ולבן שרצה להחליף תמיד את משכורתו מעקודים לנקודים, הסיר מן התישים שהם הזכרים גם את העקודים, חוץ מן הנקודים שבודאי הסיר כפי התנאי, ומן העזים הנקבות הסיר הנקודות והטלואות, ומן הכשבים הסיר גם כל חום, חוץ מן הנקודים והטלואים, ובזה מצא תמיד מקום לטענה, כי מה שהסיר היה סימן שזה יהיה שייך מכאן והלאה ליעקב, שלכן הסירם, כדי שאותם שיולדו מכאן ולהבא יהיו נכרים שהם של יעקב... (שם שם לה)
...הנה היה הבדל בין לבן ובין יעקב בכריתת הברית הזאת בב', א' שיעקב התירא מלבן שלא יעשה עמו רע בגלוי, ולבן התירא מיעקב שלא יעשה רע לבנותיו בסתר, ואם כן יעקב היה צריך להזמין את ה' היודע תעלומות לעד... ולבן שהתחייב את עצמו שלא יעשה רע בגלוי, היה צריך להזמין אנשים לעדים, והיה צריך להקים גל אבנים... (שם לא מה)
ויבא אל האיש - הוא חשב שהאיש כבר עומד לפני הפתח, ואחר כך בבואו אליו לא ראה שם קצין מהודר, כי אם איש עניו מחכה על יד הבאר, לכן לא הקדים אליו גינוני כבוד. (שם כד כח)
ויושם לפניו - אחרי שהרגיש שאין האיש בעצמו העשיר, לא התעסק לבן בו הרבה, מוזר הוא שם ה' בפי לבן, כנראה שמעו עליו מפי רבקה בספורה, ומי שיותר אנוכיי בלבו, מקשט כלפי חוץ את דבורו יותר בפרזות צדקניות. (שם שם לג)
נחשתי - מאד היה לבן רוצה לעכב את יעקב, אילו היה רק אפשר... הוא נוקט אפוא בלשון האפיינית לצבוע מתחסד, ששם שמים שגור על פיו. אין הוא מודה שהוא מעונין בו בגלל עבודתו הזריזה, הוא יודע כי לדברים ממשיים כאלה יש מחיר, משום כך דבריו נוטפים "יראת שמים", (כדרך שגם היום אלה שפירקו מעצמם כל עול של יראת ה' אמיתית אוחזים בידיהם מנהגים של אמונה טפלה, כסבורים הם כי ניחוש ואמונה טפלה זהים עם יראת שמים)... קיוה שהאיש "החסיד" יתפתה לדברי החנופה, אך יעקב החריש, וכך ראה צורך להציע גם דבר חמרי, נקוב אתה את שכרך... (שם ל כז)
בני לבן - אולי הנהיגו הם את הבית בנגוד לרצונו ולדעתו של לבן, כפי שהוא עשה בזמנו לאביו בתואל. (שם לא א)
וירץ - ויהי כראות - היה צריך לכתב להיפך, אלא שהיה רץ בלא זאת לחקר על בית אברהם כי שמע ברכתו, אבל בראותו עשרו ובשמעו שרוצה ללון, אמר למה תעמוד בחוץ וגו'. (שם כד כט)
מכרנו - ולא נהג עמנו כדרך הנשואין שכל אב נותן איזו נדוניה לבתו, והוא מכרנו כשפחות, ולקח כסף הקנין לעצמו היינו עבודת י"ד שנה... (שם לא טו)
יש לאל ידי - מגזים ואומר, שמדבר אף על פי שנצטוה בהיפך, כי אינו מפחד, אבל מטובו אינו מזיקו. (שם שם כט)
וילך וישב לבן למקומו - למצבו הראשון, שלא הושפע מנוכחות הצדיק וביתו. (שם לב א)
...אבל באומות עיקר רציחה, וזה משתלח חוץ למחנה ישראל... ודבר זה נמשך בישראל מצד לבן שהוא שורש האמהות, והבנים אין מתייחסים אלא אחר האב, לכך אין זה ממחנה ישראל בדרך משפחה ומחנה, כי משפחת אם אינה משפחה, רק מכל מקום הוא נמצא בהם אף על פי שאינו בקנין עצמי, ולכך "ויגנוב וגו' בלי הגיד" וגו' כדי לעקור ההשתלשלות והשייכות לו. ולבן רדף ואמר "הבנים בני וגו'" החזיר לייחסם לו ושיש לו חלק בהם, וכן הצאן הם כל נפשות ישראל כנ"ל, ומצד זה נשרש הגלות, וזהו "ביקש לעקור את הכל", שרצה להחזירם ולהיות הוא העיקר ומתייחסים אחריו. אבל מכל מקום ארמי אובד בהוה עד עת קץ, שנאמר "אריה כבקר וגו' וכתתו את חניתותיהם וגו' לא ישא וגו' חרב", שיכלה הרציחה לעתיד... (חלק ג קומץ המנחה עמוד ע,
וראה שם עוד)
הנה מצינו בלבן שאמר ליעקב אך עצמי ובשרי אתה, לכאורה הוא דבר טובה, אמנם מלת "אך" למותר הוא, ומזה הבינו חז"ל כמו שכתב רש"י-מעתה אין לי לאספך הביתה, הואיל ואין בידך כלום, אלא מפני קורבה אטפל בך חודש ימים, וכן עשה, הרי שגלה כל גנותו במלת אך. ואם אספר כל מה שגנה את עצמו, קצר הגליון, אך אספר מעט. אמר ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך (בראשית ל' כ"ז), אם כן הוא מבין שנתעשר בשביל יעקב, ואם כן מן היושר לאדם כמוהו, שלא להיות כפוי טובה, וליתן ריוח טוב בעד עבודתו באמונה. והנה השיב לו יהי כדבריך, היש גנאי יותר גדול מזה לאיש רום ערך כמוהו, ולפי ערכו היה לו להשיב אם כן מה יהיה לך בעד עבודתך הנאמנה. ועתה ראה בני מי זלזל כבוד גדלו כל כך, איש אשר בעוז תשוקתו להתרפים שלו עד שקראם אלהי, עם כל זה אחרי אשר אמרה לו רחל דרך נשים לי, מלבד שלא חפש במקומה, אבל גם דבר לא דבר עמה, כדברי הרמב"ן, שכל כך היה מתרחק מנדה, ראה כמה כבש רצונו היותר גדול, ועם כל זה בדבר אשר היה מחוסר כחמדת הממון, אשר נראה מהכתוב כי בזה היה מחוסר מאד, עד שעיוור את עיניו ואמר לו יהי כדבריך, הביא כבוד גדלו לחרפת עולם. ראה בני מה חסרון אחד פועל על חכם היותר גדול... וכל כך המיר לבן את כבוד גדלו, עד שהעיז פניו כמצח אשה זונה מאנת הכלם, ואמר לו גם אחרי תשובת יעקב אבינו דברים חדים יורדים חדרי בטן לכל אדם, ומכל שכן לחכם גדול כלבן, העיז פניו ואמר לו, והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא, אתמהה, הזה האיש אשר אמר ליעקב אבינו ע"ה נחשתי ויברכני ה' בגללך, הרי כי העושר של אבינו ע"ה יהיה, ולמה אמר כאן הצאן צאני? אלא חוטא אחד יאבד טובה הרבה, פירוש חוטא חסרון... (חלק א סימן קה)
וירץ לקראתו, וברש"י: כסבור ממון הוא טעון וכו'. יודע אני כי הרבה היושבים כאן לפני הנה דברי חז"ל אלה מצרצרים באזניהם ואינם יכולים לקבל אותם כלל. במקומותינו מספרים מעשה על גלגול שנדבק באחד בנוברדוק ונסו כל דבר ולא יכלו לגרש אותו, ואך הזכיר לו כי יביאו אותו לפני הגאון מוילנא לא היה יכול לסבול, כי מרוב טומאתו לא היה יכול לסבל אף את שמו של הגאון, טומאה אינה סובלת את הקדושה, לדאבוננו גם כל אחד מאתנו מתקונן בו מקצת מגלגול הנוברדקואי, אין יכולים לסבול בקורת חריפה כזו על הרע ונושאיו, אין יכולים לקבל הדברים כפשוטם, כי יתכן אשר בחובו של האדם טמון פחיתות שפלה כזו...
ולמה רימיתני - אל לנו לפרש את לבן הארמי כנוכל פשוטו, כגנב מן הכיס, כי הרי חזינן גם כי מלאכים באו אצל לבן, ואם כן ודאי לא היה איש פשוט, אלא שסוף כל סוף התורה קראה לו לבן הארמי. והנה בפסוק י"ב על "כי אחי אביה הוא", כתב רש"י: אחיו ברמאות וכו', הנה רמאותו של לבן אנו רואים ברור, אבל רמאותו של יעקב מה הנן? הנה בן ישיבה המתרגל תמיד בנאמנות, ופיו ולבו שוים, לא משנה כי אם בהכרח גדול ובאופנים המותרים, לאיש כזה קשה מאד להשתוות עם תגר, הרגיל בכל מיני פתלתולים וערמומיות, ופיו ולבו מעולם לא השתוו. והנה בן ישיבה הנאמן כשהוא בא בחנות לקנות דבר מה, הנה התגר רימהו מהראש עד עקביו עשרת מונים, כי אין לתמים ציור באפשרות, שבשביל בגד השוה עשרה זהובים, התגר יבקש ממנו אף מאה זהובים, וכשבן ישיבה הולך לחנות הנך צריך להזהירו מקודם, כל כי על כל מחיר שישמע מהתגר, ישיב במחיר פחות רבע הסכום. אבל תגר אצל תגר אינך צריך להזהיר... ולולא שמסרה רחל סימנים ללאה לא היתה אמנם שום אפשרות לרמאות, על הנהגה כזאת ודאי קאמרינן אחיו הוא ברמאות, כי מה שרחל מסרה סימניה, זה כבר לא עלה בדעתו של יעקב, כי בה בטח לבו ודאי... (דעת תורה בראשית כט יג וכה)
ויען לבן ובתואל, הנה האיש הזה שנאמר עליו שבקש לעקור את הכל, מדוע בפעם הזאת לא מצינו לו דבר רע, אדרבה, קפץ להשיב קודם אביו, כאילו הוא היה סבה שגם בתואל יסכים. ובאמת אחר כך בתואל רצה לעכב? ונראה שלבן מחמת שעדיין היו בו נשמות רחל ולאה לא היה כל כך רע, רק אחר כך בימי יעקב, שכבר נולדו רחל ולאה ונפרדו ממנו כל חלקי הקדושה, אז נהפך לשונא גמור, ורצה לעקור את הכל, ועל כן בתואל שכבר נולדו ממנו כל אלה הוא היה רוצה לעכב. ובזה יובן מה שאמרו ז"ל בתורת כהנים מקום שישבו בו ישראל היה מקולקל מן הכל, כי ישראל בררו מתוכם כל חלקי הקדושה, ועשאום כמצולה שאין בה דגן, על כן היו רעים ביותר... (בראשית חיי תרע"ב)
ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה וגו', יש להבין מדוע שינו טעמם, אחר שמתחילה הסכימו ואמרו הנה רבקה לפניך וגו'. ובודאי גם זה היה לתועלת, אחר שנכתב זה בתורה. ונראה שהוצרך להיות כך, כדי שלא יהיה להם שום חלק בזיווג הקדוש הזה... ועל כן תחלה שנתנו עיניהם בממון, כמו שפירש רש"י, שאמר לבן עשיר הוא ונתן עיניו בממון, אם כן לא היה להם עדיין שום זכות וחלק בזיווג הזה באמת, אבל למען יבא הדבר בפועל, להראות שכל שהסכימו מקודם היה רק משום קיווי שכר, על כן עשה במכוון שכלי כסף וכלי זהב נתן לרבקה, ומגדנות לבד לאחיה ולאמה, דבר שאינו של קיימא, ובזה הפסיק את החיבור שהיה להם עמו, שלא יהי של קיימא, אלא שהיה לשעה בלבד... (שם תרע"ג)
ולפי האמור יובן ענין קלפת בתואל הארמי ולבן הארמי. דהנה במדרש הרשעים הן קודמין לשמן וכו'... איתיבון ליה, והכתיב ושמו לבן, רבי יצחק אמר אפרורדכסיס, ופירש מתנות כהונה בשם הערוך לבן ביותר, ורש"י פירש מושל היה, תובע דיקיון של בריות, ומלבן מעשיהם ועושה דין בין אדם לחברו, ומלבין את הדין. רבי ברכיה אומר לגנאי, מלובן ברשע. ונראה דלא פליגי, דרבי יצחק מיירי מחיצוניותו, שבחיצוניותו היה נראה במראה לבן, תובע דקיון של בריות, אבל תוכו מלא מרמה, ועל כן כמו בשם הויה, שמו ב"ה קודם, כן הסתיר עצמו בלבוש מראה לבן. ורבי ברכיה מדבר מתוכיותו שהיה רשע, אלא מתלבש כנ"ל, וזהו לגנאי עוד יותר, שהיה מלובן בעודו ברשעו, שזה גרוע יותר מאילו היתה רשעתו בהתגלות כנ"ל... כי ענין רמאות נמי שמסתיר את המחשבה הרעה בלבו... (שם תרע"ד)
ויאמר אחיה ואמה, יש להתבונן מדוע נתרצו ואמרו מה' יצא הדבר, ואחר כך נהפכו כקשת רמיה... ויש לומר בנדון דידן נמי, שבעוד רבקה שקועה בתוכם היתה צדקות רבקה מקשקשת ביניהם, והיו נכנעין להקדושה, אך אחר דכתיב ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ויתן לרבקה וגו', ואיתא בספרים שזה היה כסף קידושין, וענין קידושין הוא להפרידה מזולתו, ואם כן אחר שנפרדה רבקה מהם נעשו מקולקלים, ואף שעדיין היו שם נשמות רחל ולאה, מכל מקום אינה דומה זכותו וצדקתו של צדיק אחד, מצדקת שני צדיקים. (שם תרע"ו)
...על כן היה דעתו של יעקב לשוב, אך כאשר אמר לו לבן אם מצאתי חן בעיניך, נתוודע יעקב שעוד יש בו בלבן חלקי קדושה, שהם הם המוצאים חן בעיניו, דאי לאו הכי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים... ואם כן אין ראיה מלידת יוסף שהכוונה שישוב תיכף, שהרי נצרך לו נמי להאסיפה של חלקי הקדושה, וכך היא הכוונה שישאר עוד בבית לבן לברר מה שראוי לברר, על כן נתעכב עד שראה את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום, שמזה הבין שנשלם כל הענין... (שם ויצא תרע"ח)
ענין הערבה... יש לומר על פי דברי כ"ק זקני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק, בדברי המדרש וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין, מעייניה ליה, עומד על הגמלים, מעיין גרמיה, ופירש מעייניה ליה, שהסתכל במהותו של אליעזר כמה גדול ורם הערך, מעיין גרמיה, היינו שאחר כך הביט בשפלות עצמו, כמה הוא רחוק ממעלתו של אליעזר. והוספנו לומר, שמפני שהשיג בושה בעצמו ונכנע ונתבטל בפני אליעזר, על כן נתעלה גם הוא ועשו דבריו רושם, שאמר בא ברוך ה', שמכאן שיצא אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך... (הושענא רבה תרע"ו)