(ראה גם: אל, ל)
נתחכמה לו - בעבורו, כמו אמרי לי. (שמות א י)
אמרו בריש מסכת יומא ד' קול לו קול אליו, משה שמע וכל ישראל לא שמעו... שדעת רז"ל כי כאשר ידבר עם אחד ולא ישמע זולתו ישתמש בלשון אליו. וכאשר התבוננתי בזה מצאתיו נוסד על עומק דקדוק הלשון... ולאו"י יש ב' מיני נחים, נח נראה ונח נסתר, הנח נסתר בוא"ו, לו, והנח נראה בוא"ו אליו, ואתה הראת לדעת כי וא"ו לו ווא"ו אליו שתיהן ענין יחוד הדבר לזכר הנסתר, אמנם ביניהם הפרש, כי וא"ו לו מיחדת הדבר בדרך נעלם ונסתר, ווא"ו אליו יחוד יותר, ולכן דרשו אלו אמר הכתוב מדבר לו לא היה מורה על יחוד שלם, ושהיה אפשר שיהיו ישראל שומעים עם היות שהדבור נמשך למשה, לפי שאין האות המיוחדת מורגשת במוצא שפתים, אבל באמרו אליו, שהאות המיוחדת מורגשת במבטא, מורה ביחוד יותר, והוא שמשה שמע וכל ישראל לא שמעו. (דרוש י"ב)