לוחות

(ראה גם: דור המדבר-מתן תורה, משה-לוחות, מתן תורה, עשרת הדברות)

 

ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת, לחת אבן כתובים באצבע אלקים. (שמות לא יח)

ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו, לחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים. והלחת מעשה אלקים המה, והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות... ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולות, ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחת וישבר אותם תחת ההר. (שם לב טו-יט)

ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחות הראשונים אשר שברת. (שם לד א)

בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לחת אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה, ועשית לך ארון עץ. ואכתוב על הלחות את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת ושמתם בארון... ויכתב על הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל, ויתנם ה' אלי. ואפן וארד מן ההר ואשים את הלחת בארון אשר עשיתי, ויהיו שם כאשר צוני ה'. (דברים י א-ה)

אין בארון רק שני הלחות אשר נתן משה בחרב, אשר כרת ה' עם בני ישראל בצאתם ממצרים. (דברי הימים ב ה י)

זהר:

...והן כנגד ב' העינים, שמהם יורדות ב' דמעות לים הגדול. ולמה ירדו הדמעות, ומשיב משום שמב' לוחות האלו הוריד משה התורה לישראל, (דהיינו בינה ומלכות, שהם כנגד ב' עינים), ולא זכו בהם ישראל כי נשברו ונפלו (דהיינו בחטא העגל), וזהו שגרם חורבן בית ראשון ושני, (כי הם נמשכים גם כן מב' הלוחות... ועל כן הפגם של שבירת הלוחות גרם לחורבנם, ועל כן ירדו ב' דמעות לים הגדול, הרומזים על ב' חורבנות שנעשו מפאת שבירת הלוחות הראשונים)... ולמה נפלו ונשברו הלוחות, ומשיב משום שפרח ו' מהם, שהוא הו' של וייצר, (אחר שישראל תקנו החטא דעץ הדעת, ופסקה מהם זוהמת הנחש, על כן זכו בהלוחות שהוא סוד ב' יודין חכמה עלאה וחכמה תתאה, וזכו בעץ החיים שהוא הקו הנטוי ביניהם, שהוא סוד חרות ממלאך המות. אמנם על ידי חטא העגל קלקלו תקונם, ועל כן פרח עץ החיים מהם, כי חזר עליהם הפגם דעץ הדעת, והלוחות שהיו נכללים מעץ החיים נשבו ונפלו). ויתן להם ב' לוחות אחרים מצד עץ הדעת טוב ורע, שמשם ניתנה להם התורה בדרך איסור והיתר. שמימין היא חיים ומשמאלא היא מות... (בראשית רנד, ועיין שם עוד)

...ועל סוד הזה כתוב לוחות האבן, כי אלו הלוחות נחצבו מכאן (מן אבן טובה הנ"ל), ועל כן הן נקראות על שמה של אבן הזו, וזה הוא סוד הכתוב משם רועה אבן ישראל... (ויחי תנז, ועיין שם עוד)

אמר רבי חייא כשנחקקו האותיות בלוחות האבן, היו נראות משני הצדדים, מצד זה ומצד זה, והלוחות מאבן ספיר היו, ונחקקו ונתכסו באש לבנה, והאותיות היו מאש שחורה, ונחקקו משני הצדדים, מצד זה ומצד זה. אמר רבי אבא, הלוחות היו בעינם (בלי שינוי), והאותיות היו פורחות ונראות בשתי מיני אש, אש לבנה ואש שחורה, כדי להראות יחד ימין ושמאל, (שלבן הוא ימין ושחור הוא שמאל), שכתוב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, הרי כתוב מימינו אש דת למו, אלא מצד הגבורה היתה (שהוא שמאל), ונכללה בימין, ומשום זה היתה בה אש לבנה ואש שחורה.

למדנו, והלוחות מעשה אלקים המה וגו', אמר רבי יהודה והלחת כתיב (חסר ו'), דהיינו אחד, שנים היו ונראו כאחד, ועשרה דברות נחקקו בהם, חמשה כלולים בחמשה, כדי שיהיה הכל ימין, מעשה אלקים המה ודאי. רבי יצחק אומר של ספיר היו, ושני אבנים היו, והאבנים היו סתומים, נפח הקב"ה ברוח, ונתפשטו ונחקקו ב' לוחות. רבי יהודה אמר כעין ספיר היו, זה משמע משכתוב מעשה אלקים המה, (ואם היו אבן ספיר, הרי הם כשאר אבנים טובות, ולא מעשה אלקים). אמר לו אם כן ספיר זה שהוא אבן טוב יקר משאר האבנים אינו מעשה אלקים, אמר לו במה אנו מבארים הכתוב מעשה אלקים המה, המה בדיוק, אלא בא וראה כתוב והלחות מעשה אלקים, הלוחות כתוב, ולא כתוב והאבנים מעשה אלקים המה, (אלא שנפח באבנים ונתפשטו ונחקקו שני לוחות כנ"ל, והאבנים עצמם היו אבן ספיר ממש). אמר רבי שמעון הכל אחד הוא (דברי רבי יוסי ורבי יהודה), אבל אלו שני לוחות היו עד שלא נברא העולם, ועלו מערב שבת, ועשה אותם הקב"ה ומעשיו היו. ממה נעשו הלוחות, מלמדנו מטל העליון ההוא הנמשך מעתיקא קדישא (הכתר), וכשנוזל ונמשך לשדה תפוחים הקדושים (המלכות), לקח הקב"ה שתי כוסות מהם ונקפאו ונעשו שתי אבנים יקרות, נפח בהם ונתפשטו לשני לוחות, זה שאמר מעשה אלקים המה, והמכתב מכתב אלקים, כמו שכתוב כתובים באצבע אלקים.

למדנו, אצבע אלקים, הנה אצבע ההוא עולה לעשרה... אמר רבי יהודה חרות על הלחת, נקובים היו (כתב) האבנים נראה משני הצדדים. חרות (פירושו) חקיקת החקיקות (מעבר לעבר), אמר רבי אבא מצד הזה נראה צד האחר, ונקרא מכאן מה שכתוב בצד האחר. רבי אלעזר אומר בנס היו כתובים, שכל בני אדם היו אומרים ומעידים שהוא מכתב אלקים ודאי, כי כל בני העולם לא יכלו לדעת אותם כמו שהיו לדעתם של אלו האומרים שהיו נקובים, מי כתוב חרות בלוחות, על הלוחות כתוב, אלא כך למדנו חמשה קולות הם לימין וחמשה לשמאל, ואלו של השמאל כלולים בימין, ומן הימין היו נראים אלו שבשמאל, וכאן בימין הכל הוא ימין, שנכלל באלו, מה שיהיה בצד זה רואה לצד האחר, וקורא אלו האותיות... איך זה, מי שהיה מצד זה היה קורא אנכי ה' אלקיך, ומאלו האותיות היה רואה וקורא לא תרצח, היה קורא לא יהיה לך, והיה רואה וקורא לא תנאף... (יתרו שסד, ועיין שם עוד)

חרות על הלוחות, מהו, כך העמדנו, חירות ממלאך המות, חירות משעבוד מלכיות, חירות מכל, וכך הוא. ומהו חירות, הוא החותם של עולם הבא, שבו הוא חירות בכל מיני חירות, ואם לא נשברו כל מה שבא אחר כך לעולם לא היה בא, והיו ישראל בצורת מלאכים עליונים שלמעלה, ועל זה הכריז הכתוב ואמר, והלחות מעשה אלקים וגו', שאל תאמר שלאחר שנשתכלל העולם ונזכר שם מלא היו (הלוחות), אלא משעה שנשתכלל העולם בשם אלקים, מטרם שבא השבת... (משפטים שסד, ועיין שם עוד)

...בשעה ההיא נשבו ב' לוחות האבנים הראשונים, והרי העמדנו שהם הכבידו על ידיו של משה, ונפלו ונשברו, מהו הטעם, משום שפרחו האותיות מן לוחות האבנים, (ונשארו האבנים בלי רוח, שהוא האותיות), ועל כן הכבדו. (ויקהל יא)

והתורה שניתנה שנשברו הלוחות שלה, שהם משולים לבתולים, שהם עדות על ישרה של הבתולה, (כך הלוחות שנתנו לעיני כל ישראל היו עדות על כל התורה), והקב"ה חזר ונתנה לישראל למשה, והתורה שבעל פה נקראת הלכה למשה מסיני, (על כן נקרא משה חתן של התורה), והחתן של התורה שבר הבתולים שלה, ומי שמוציא שם רע עליה, ויאמר שהתורה ההיא אינה (כראשונה), הקב"ה יאמר לו, שהוא אבי הנערה... אמר הקב"ה ופרשו השמלה, ונפתחת היריעה מן ספר התורה, ויראו שנאמר בה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים. (תצא יד)

ומי גרם זה, הם הערב רב, שבשבילם וישלך מידו את הלוחות, ומשעה ההיא נפלה (השכינה) ולא נגאלו מערב רב, שנאמר בהם וגם ערב רב עלה אתם, ובכל זה אינם נפרדים מישראל, והשפחה אינה נפרדת מן גברתה עד הגאולה האחרונה. (שם סט)

...ירדו שניהם, אמרו לו השמעת מה שהוא בכתוב הזה, אמר כך שמעתי, בשעה שרצה הקב"ה לתת התורה לישראל, היו הלוחות כתובים פנים ואחור, שנאמר מזה ומזה הם כתובים, והלוח האחד פנים ואחור, והלוח האחר הוא ימין ושמאל, שנאמר והלוחות מעשה אלקים המה, והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, שתים, למה אמר שתי פעמים והמכתב מכתב, כי קודם שעשו ישראל את העגל, ורצה הקב"ה לתת שתי תורות, אלו שבכתב (שהוא סוד) ו', והתורה שבעל פה, (שהוא סוד) ה', על ידי משה לישראל, כתוב והלוחות (ו"ה) מעשה אלקים המה... והמכתב (ו"ה) שכתוב, וזהו ו"ה ממש... וכיון שעשו את העגל פרחו האותיות מב' בחינות מפנים ומימין... (זהר חדש רות שצא)

תלמוד בבלי:

כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה... והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן לוחות ושברי לוחות מונחין בארון. (ברכות ח ב)

דתניא ג' דברים עשה משה מדעתו, והסכים הקב"ה עמו, הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות... מאי דריש, אמר, ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצוות אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה כאן, וישראל מומרים על אחת כמה וכמה, ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו, שנאמר אשר שברת, יישר כחך ששברת. (שבת פז א)

דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים... ואמר רב חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ, כגון נבוב בובן סרו ורס... (שם קד א)

ואמר רבי אליעזר מאי דכתיב לוחות אבן, אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו שאינה נמחית תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו, ואמר רבי אליעזר מאי דכתיב חרות על הלוחות, אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל, רב אחא אמר אין כל אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר חרות אל תיקרי חרות אלא חירות... (עירובין נד א)

והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן... והלוחות. (פסחים נד א)

...והיינו דרבי אלכסנדרי, דאמר שלשה חזרו למטעתן, אלו הן ישראל, כסף מצרים, וכתב לוחות... דכתיב ואשברם לעיניכם, תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות... (שם פז ב)

בשלמא לרבי עקיבא, היינו דמשכחת לה בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות... (יומא ד ב)

אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה, יום שניתנו בו לוחות אחרונות... (תענית ל ב)

...וארבעה לוחות היו בו, שנים שלמים ושנים שבורים, דכתיב אשר שברת ושמתם בארון, והלוחות היו כל אחד ואחד ארכו ו' טפחים ורחבו ששה, נותן ארכן של לוחות לאורכו של ארון, נשתייר שם שלשה טפחים... כיצד היו הלוחות כתובים, רבי חנינה בן אחיה רבי יהודה בן גמליאל אומר, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, ורבנן אמרי עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, הדא הוא דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים, עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. רבי שמעון בן יוחאי אומר עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה, דכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים, עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. רבי סימאי אמר ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה, דכתיב מזה ומזה הם כתובים, טטרוגה. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר, בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב ממולאים בתרשיש, כימא רבא... רבי פנחס בשם רבי שמעון בן לקיש, התורה שנתן לו הקב"ה למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא, אש מובללת באש חצובה מאש ונתונה מאש, דכתיב מימינו אש דת למו. (שקלים טז א)

אמר רבי חמא ברבי חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, שנאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, פסולתן שלך יהא... אמר רבי יוחנן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולן ממשה... דכתיב ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם, ותנא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה... (נדרים לח א)

שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא, מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות אחרונות נאמר בהם טוב, אמר לו עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו, כלך אצל רבי תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי שהרי בקי באגדה, אמר ליה ממנו לא שמעתי, אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא, ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא, הואיל וסופן להשתבר, וכי סופן להשתבר מאי הוי, אמר רב אשי חס ושלום פסקה טובה מישראל. (בבא קמא נד ב)

מיתיבי, ארון שעשה משה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו, באמה בת ששה טפחים, והלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה מונחות כנגד ארכו של ארון, כמה לוחות אוכלות בארון, שנים עשר טפחים... ומה אני מקיים אין בארון רק, לרבות שברי לוחות שמונחים בארון... (בבא בתרא יד א, וראה שם עוד)

תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון. (מנחות צט א)

תלמוד ירושלמי:

תני רבי ישמעאל הקב"ה אמר לו שישברם שנאמר ואכתב על הלחות את הדברים אשר היו על הלחות הראשונים אשר שברת, אמר לו יפה עשית ששברת, רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן הלחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה, והיה משה תפוש בטפחיים, והקב"ה בטפחיים, וטפחיים ריוח באמצע, כיון שעשו ישראל אותו מעשה, ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו, הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר, ולכל היד החזקה... רבי יוחנן בשם רבי יוסה בר אביי אמר לו הלוחות היו מבקשין לפרוח, והיה משה תופשן, דכתיב ואתפש בשני הלוחות, בשם רבי נחמיה הכתב עצמו פרח, רבי עזרה בשם רבי יהודה בי רבי סימון הלוחות היו משאוי ארבעים סאה, והכתב היה סובלן, כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה, ונפלו ונשתברו. (תענית כב ב)

דתני רבי יודה בן לקיש אומר שני ארונות היו מהלכים עם ישראל במדבר, אחד שהיתה התורה נתונה בו, ואחד שהיו שברי הלוחות מונחין בתוכו, זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה נתון באוהל מועד... וזה שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן, ורבנן אמרי אחד היה, ופעם אחת יצא ובימי עלי נשבה... (סוטה לה א)

פרקי דרבי אליעזר:

לקח משה את הלוחות והיה יורד, והיו הכתובין סובלין את עצמן ואת משה עמן, וכשראו את התופים ואת המחולות ואת העגל ברחו הכתובים ופרחו מן הלוחות, ונמצאו כבדין על ידי משה, ולא יכול משה לסבול את עצמו ולא את הלוחות, והשליכן מידיו ונשתברו, שנאמר (שמות ל"ב) וישבר אותם תחת ההר... (פרק מה)

רב כהנא אמר הלוחות לא נבראו מן הארץ אלא מן השמים מעשה ידיו של הקב"ה, שנאמר והלוחות מעשה אלקים המה, (שמות ל"ב), הלוחות שהיו מקדם, והמכתב מכתב אלקים הוא, הוא המכתב שהיה מקדם חרות על הלוחות, אל תיקרי חרות אלא חירות, וכשאמר הקב"ה למשה פסל לך שני לוחות אבנים וגו', מחצב של סנפירינון נברא למשה בתוך אהלו, וחצבן, שנאמר ויפסול שני לוחות אבנים כראשונים, עלה משה עם הלוחות ועשה מ' יום בהר... (פרק מו)

מדרש רבה:

אמר רבי ברכיה הלוחות היו ארכן ו' טפחים, כביכול היו ביד מי שאמר והיה העולם ב' טפחים, ובידו של משה ב' טפחים, וב' טפחים היו מפרישין בין יד ליד. (שמות כח א)

דבר אחר, ויתן אל משה, רבנן אמרי אילו עשו ישראל אותו מעשה עד שלא ניתנו הלוחות למשה, לא היו יורדין בידו, רבי לוי אמר משעשו אותו מעשה נתן הקב"ה למשה את הלוחות, כמו שכתוב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו. (שם מא ה)

שני לחות העדות, מהו שני לחות, כנגד שמים וארץ, כנגד חתן וכלה, כנגד שני שושבינין, כנגד העולם הזה והעולם הבא. שני לחות העדות, אמר רבי חנינא לחת כתיב, לא זו גדולה מזו, לחות אבן, ולמה של אבן, שרובן של עונשין שבתורה בסקילה, לכך נאמר לחות אבן. דבר אחר לחות אבן, כל מי שאינו משים לחייו כאבן הזה אינו זוכה לתורה. (שם שם ז וח)

אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה הרי זה נזוף להקב"ה, שנאמר והלחות מעשה אלקים המה. מהו חרות, רבי יהודה אומר אל תקרי חרות אלא חירות מן הגליות, רבי נחמיה אומר חירות ממלאך המות, ורבותינו אמרו חירות מן הייסורין. (שם שם ט)

...כך בשעה שעשו ישראל אותו מעשה, ישב הקב"ה עליהם בדין לחייבם, שנאמר הרף ממני ואשמידם, ולא עשה, אלא בא לחתום גזר דינן, שנאמר (שמות כ"ב) זובח לאלהים יחרם, מה עשה משה, נטל את הלוחות מתוך ידיו של הקב"ה כדי להשיב חמתו. למה הדבר דומה, למלך ששלח לקדש אשה עם הסרסור, הלך וקלקלה עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה, נטל את כתובתה מה שנתן לו המלך לקדשה וקרעה, אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה, כיון שעשו ישראל אותו מעשה, נטל את הלוחות ושיברן, כלומר שאילו היו רואין עונשן לא חטאו, ועוד אמר משה מוטב נידונין כשוגגין ואל יהו מזידין, למה שהיה כתיב בלוחות אנכי ה' אלקיך, ועונשו אצלו, זובח לאלהים יחרם, לפיכך שבר את הלחות... (שם מג א)

...אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה לך רד כי שחת עמך, היה תופס בלוחות ולא היה מאמין שחטאו ישראל, אמר אם איני רואה איני מאמין, שנאמר (שמות ל"ב) ויהי כאשר קרב אל המחנה וגו', שלא שברן עד שראה בעיניו, אי להם לבני אדם, שהם מעידים מה שאינם רואים. אפשר שלא היה משה מאמין בהקב"ה, שאמר לו כי שחת עמך, אלא הודיע משה דרך ארץ לישראל, אפילו שיהא אדם שומע דבר מן יחידי נאמן, אסור לקבל עדותו לעשות דבר על פיו אם אינו רואה. דבר אחר שפרחו הכתובים מן הלוחות, לכך שברן, שנאמר (דברים ט') וארא והנה חטאתם לה' אלקיכם. משל למלך שנטל אשה וכתב לה כתובה, ונתנה ביד השושבין, לאחר ימים יצא עליה שם רע, מה עשה השושבין, קרע את הכתובה, אמר מוטב שתהא נדונית כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה, אמר אם אין אני משבר את הלוחות אין לישראל עמידה... וחבר נפשו עמהם ושבר את הלוחות, ואמר להקב"ה הם חטאו, ואני חטאתי ששברתי הלוחות, אם מוחל אתה להם, אף לי מחול... יכול שפנה חטייה שלהם, אמר משה הרי היה לישראל מי שיבקש עליהם, אני מי יבקש עלי, התחיל מצטער על שבור הלוחות, אמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונות שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות השניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות, הדא דכתיב (איוב י"א) ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה. (שם מו א)

...ראה שבחו של משה, אהרן וע' זקנים אוחזים בידיו של משה, ולא יכלו לו, ולא אלו בלבד, אלא אף רצונו של הקב"ה היה שלא ישברם, שנאמר (דברים ל"ד) ולכל האותות והמופתים וגו', אמר לו הקב"ה יהא שלום באותו היד, שנאמר לכל היד החזקה. (שם שם ב)

ויכתב על הלוחות, מלמד שהראשונים והאחרונים היו שוים, עשרת הדברות כיצד היו עשויין, ה' על לוח זה וה' על לוח זה כדברי רבי יהודה, ורבי נחמיה אומר עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, והכתובים הם טוענים אותן, והיו נראין כאילו הם ביד משה, שנאמר ושני לוחות העדות ביד משה. (שם מז י)

...כך משה מודד התורה, שכח ולא אכל ולא שתה, ביקש לישן, אמר אם אישן אני מפסיד, שלא אמר לי אלא מ' יום בלבד, אמר הקב"ה נצטערת, חייך אין אתה מפסיד, בלוחות הראשונות לא היו אלא עשרת הדברות בלבד, עכשיו שנצטערת אני נותן לך הלכות מדרשות ואגדות, שנאמר כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים וגו'... (שם שם יב)

רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר הלוחות היה ארכן ו' טפחים, ורחבן ו', והיה משה אוחז בטפחיים והשכינה בטפחיים וטפחיים באמצע, ומשם נטל משה קרני ההוד... (שם שם יא)

...בספר זה הלוח, שהיה כתוב בו פוקד עוון אבות וגו', וכי הוא כתבן, והלא הקב"ה כתבן, אלא לפי שטעו ישראל לא נתנן הקב"ה אלא למשה, כמה דכתיב (שמות ל"א) ויתן אל משה, ולכך נקראו על שמו, כאילו הוא כתבן. ולמה קרא הלוח ספר, לפי שהיה ספר, ומחה אל מי המרים, לפי שבעון ישראל שיבר את הלוחות, ופרח הכתב מעליהם, ובאותה מחיית הכתב שתו ישראל עונשם במים, והשקה את האשה... ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות, אלו הלוחות, שהיה הקב"ה שולח להם לקחתם מהם שלא רצה ליתנם להם, והניף את המנחה לפני ה', שהחזיר כתב הלוחות למקומן, והקריב אותה אל המזבח, אלו הלוחות ששיבר תחת ההר... במקום המזבח אשר בנה משה תחת ההר לקבל התורה... (במדבר ט נד)

רבי שמואל בר נחמן אמר מן הלוחות נטל משה זיו הפנים, עם שנתנו לו הלוחות מכפים לכפים משם נוטל זיו הפנים, כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטלן ושיברן... אמר לו הקב"ה אתה היית סרסור ביני לבין בני, אתה שברת אתה מחליף, מנין שכך כתיב (שמות ל"ד) ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים... (דברים ג יג)

דבר אחר עת להשליך אבנים, רבנן אמרי מדבר במשה, עת היה שישליך משה את הלוחות... ועת כנוס אבנים עת היה שיחזירן לישראל... דבר אחר זה שאמר הכתוב (קהלת ז') אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח, ומי היה זה שכעס, זה משה, שנאמר (שמות ל"ב) ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות, אמר לו הקב"ה משה אתה מפיג חמתך בלוחות הברית, מבקש אתה שאפיג את חמתי ואתה רואה שאין העולם יכול לעמוד אפילו שעה אחת, אמר לו ומה יש לי לעשות, אמר לו לתת עליך קטריקי, את שברת אותן ואת מחליף אותן, הדא הוא דכתיב פסל לך שני לוחות. (שם שם יד)

דבר אחר פסל לך שני לוחות, למה שנים, רבנן אמרי אמר לו הקב"ה אלו מעידין ביני ובין בני, כנגד שני עדים, כנגד שני שושבינין... דבר אחר פסל לך, שאלו את רבן יוחנן בן זכאי, מפני מה לוחות הראשונות מעשה שמים והשנים מעשה אדם, אמר להן למה הדבר דומה, למלך שנשא אשה, והביא הנייר והלבלר משלו, עיטרה משלו והכניסה לביתו. ראה אותה המלך שוחקת לעבד אחד משלו, כעס עליה והוציאה, בא שושבינה אצלו אמר לו, מרי, אי את יודע מהיכן נטלת אותה, לא בין העבדים גדלה... אמר לו המלך ומה אתה מבקש שאתרצה לה, הבא הנייר והלבלר משלך והרי כתב ידי... (שם שם טז)

...רבי שמעון בן יוחאי אמר, מלמד שהיה הדיבור יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלן של ישראל, וחוזר ועוקף את מחנה ישראל שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, וחוזר ומקיף מימינן של ישראל לשמאלו של הקב"ה והקב"ה מקבלו מימינו חוקקו על הלוח... אמר רבי ברכיה שנה לי רבי חלבו הדיבור עצמו היה נחקק מאליו, וכשהוא נחקק הולך קולו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר קול ה' חוצב להבות אש, אמרתי לרבי חלבו והא כתיב כתובים באצבע אלקים, אמר לי חנוקה סברת לחנוקני, אמרית ליה ומהו דין דכתיב כתובים באצבע אלקים, אמרי לי כתלמיד שהוא כותב, ורבו מיישב על ידו. (שיר א יג)

מדרש תנחומא:

חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו, הם קבלו את הלוחות שכתוב בהן עשרת דברות חמשה על הלוח הזה וחמשה על הלוח הזה... (תרומה י)

...והלוחות מעשה אלקים, כאדם שאומר לחבירו מה מלאכתו של זה, כסף נבחר, כך מלאכתו של מלך מלכי המלכים עוסק בתורה, מהו חרות, רבי יהודה אמר חירות מן הגלות, ורבי נחמיה אמר חירות מן מלאך המות, ורבנן אמרי חירות מן היסורין. (תשא טז)

דבר אחר ברכת ה' היא תעשיר, זו ברכת משה, שאמר לו הקב"ה פסל לך שני לוחות, והראה לו הקב"ה מחצב של סנפירינון בתוך אהלו, ופסל ממנו, ואמר פסל לך, הפסולת שלך, ומשם נעשה מלך, מכאן את למד, שכל העוסק בתורה פרנסתו מן התורה ומתעשר ומצליח, ולא יוסיף עצב עמה, שלא נצטער לילך למקום אחר, אלא מתוך אהלו זמן לו הקב"ה. (שם כט)

...דבר אחר למה שברן, כיון שראה משה שנתחייבו כליה, בקש עלילה להצילן, אמר כתוב בלוחות זובח לאלהים יחרם, אמר הריני משברן, ואומר לפני הקב"ה עד עכשיו לא היו יודעין עונש עבודה זרה, שאלולי כן לא היו עושין. (שם ל, וראה שם עוד)

...ירד י"ז בתמוז, ראה את העגל ושבר את הלוחות... עלה בראש חדש אלול, כשאמר לו פסל לך, והיה נכון לבקר, וירד בעשור והיו ישראל שרויים בתפלה ותענית, ובו ביום נאמר לו למשה סלחתי כדבריך... הלוחות ראשונות על שנתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו, וכאן אמר לו הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות, שנאמר (מיכה י') ומה ה' אלקיך דורש ממך, כי אם עשה משפט ואהבת חסד והצנע לכת. (שם לא)

...רבי לוי ורבי יוחנן אומר, מהיכן פסלן, אחד אומר מתחת כסא הכבוד פסלן, ואחד אומר מתוך אהלו ברא לו מחצב, ומשם חצב שני לוחות אבנים ונטל את הפסולת ומשם העשיר, שהיו של סנפרינון, הוא ששלמה אמר ידיו גלילי זהב, אלו הלוחות, וכמה היו בכל לוח, חמש דברות על לוח אחת, והיו עשויין כמין גללים בין זה לזה, שנאמר ידיו גלילי זהב, מעולפת ספירים, שהיו של סנפרינון, דבר אחר פסל לך, בזכותך, והוא שלך. (עקב ט)

...דבר אחר לוחות אבנים, בזכותו של בית המקדש, שנאמר (ישעיה כ"ח) הנני יסד בציון אבן, ריש לקיש אמר בזכותו של משה שנקרא אבן, שנאמר (דניאל ב') עד די התגזרת אבן די לא בידין. כראשונים, מה הראשונים נתנו בקולי קולות, אף השניים כן, מה הראשונים בששים רבוא, אף השניים כן... ועלה אלי ההרה, ועשית לך ארון עץ, ומשה לא עשה כן, אלא עשה ארון עץ ואחר כך עלה, ונטל הלוחות, שנאמר ואעש ארון עצי שטים ואעל ההרה. (שם י)

...אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו משום רבי ישמעאל בר נחמיה, הלוחות ארכן היה ששה טפחים ורחבן ג', והיה משה מחזיק בשנים והקב"ה בשנים ושני טפחים ריוח באמצע, וגברו ידיו של משה ואחז בלוחות ושברן, שנאמר וישלך מידיו, לפיכך אמר ליה הקב"ה אתה שברת. על מה שברן, על שפרח הכתב מעליהם, משל למה הדבר דומה, לדואר שהיה מהלך ופרוזדנייא בידו להכנס למדינה, ועבר בתוך הנהר ונפלו הכתבים לתוך המים ונמוחו האותיות, מה עשה אותו הדואר, קרען... (שם יא)

 

ילקוט שמעוני:

ידיו גלילי זהב, אלו הלוחות, שנאמר והלוחות מעשה אלקים, גלילי זהב אלו דברי תורה, שנאמר הנחמדים מזהב וגו', אמר רבי יהושע בר נחמיה מעשה נסים היו ונגללין היו, ושל סנפירנון היו, רב מנחמא בשם רבי אבין אמר וחצובין מגלגל חמה... (שיר פרק ה, תתקצא)

מדרש הגדול:

לוחות אבן, אל תקרי אבן אלא אב בן, וכן שלמה אומר שמעו בנים מוסר אב (משלי ד' א'), ומה האב אומר לכו בנים שמעו לי (תהלים ל"ד י"ב), כתובים באצבע אלקים, באותה אצבע לקו המצרים, ובאותה האצבע נתעלו ישראל, רמז אם תשמרו הרי אתם מעולין, ואם לאו כי עיניכם הרואות. דבר אחר לוחות, למה נתנו לוחות לישראל, את מוצא תינוק שנכנס לבית הספר, תחלה מקרין אותו בלוח, ואחר כך הוא קורא בספר, כך ישראל תחלה ניתן להם לוחות העדות, ואחר כך תורה, שנאמר לקוח את ספר התורה (דברים ל"א כ"ו). דבר אחר למה נתן להן לוחות, לרמז להן שיכתבו דברי תורה על לוח לבם, שנאמר כתבם על לוח לבך (משלי ג' ג') ולמה לוחות שלאבן, כדי שירפו את לבן שהוא כאבן, כענין שנאמר והסירותי את לב האבן (יחזקאל ל"ו כ"ז)... דבר אחר למה אבן, שהאבן עשויה לשבר בה אגוזים, וישראל משולים לאגוז, שנאמר אל גנת אגוז ירדתי... אף כך ישראל יש מהן ששונין לו פרקו פעם אחת ומקבלו מיד, ויש מהן... שלבו כאבן... (שמות לא יח)

שני לוחות אבנים כראשונים, מהו כראשונים, שיהיו שוין לראשונים בקומה ובמראה, יתירין לוחות השניים על הראשונים בארבע מדות, לוחות הראשונים לא נעשה להן ארון מתחלה, לוחות שניים נעשה להן ארון, שנאמר ואעש ארון עצי שטים ואפסול וגו' (דברים י' ג'), והיו דומין לכלה נכנסת לתוך חופתה, לוחות הראשונים לא היה בהן טוב, אבל לוחות שניים היה בהן טוב, שנאמר למען ייטב לך (שם ה' ט"ז). לוחות הראשונים לא הבהיק בהן קלסטר פניו של משה, לוחות שניים הבהיק בהן קלסטר פניו שלמשה, לוחות הראשונים ירדו ומצאו ישראל באותו מעשה, לוחות שניים ירדו ביום הכפורים, וקבלום ישראל בצום ובתחנונים. (שם לד א)

ילקוט ראובני:

תמצא בכל לוח ולוח ק"ח טפחים וסימן לזה שם שם לו ח"ק ומשפט, ובשני לוחות רי"ו טפחים כנגד רי"ו אותיות שבע"ב שמות הנמשכות מצירוף שם המיוחד והסימן ויעבו"ר ה' על פניו וגו'... וידוע כי הלוחות הם מן סנפרינון ולוקחו מכסא הכבוד וכן מצינו בכסא הכבוד כמראה אבן הספיר דמות כסא ומלת לח"ת בא"ת ב"ש כס"א, לכך שורה עליהם השכינה כמו על כסא. (כי תשא  ועיין שם עוד)

שאלתי לשם אחד אחר שהלוחות מעשה אלקים המה חרות על הלוחות, אם כן קשה מפני מה שיבר משה מעשה אלקים מפני מעשה העגל, ועוד שאלתי, אחרי שבלוחות היה התורה שבכתב ותורה שבכתב רומז ב"ת ות"ת נקרא הוי"ה, אם כן למה לא אמר והלוחות מעשה ה', אבל אמר והלוחות מעשה אלקים, ועוד שאלתי מפני מה היו הלוחות של אבנים ולא של מין אחר, והשיבו לי שהאבן רומז בע"ט והתורה בת"ת, והכוונה שלא להפריד התורה שבכתב מן האבן, ומה שנכתב על ידי אלקים בעבור שמלת אלקים רומז בעטר"ה, והתורה שבכתב הוא סתום. ואלו נכתב בשם ה' מי היה משיגה, על כן נכתב בשם אלקים לומר לך שהעטר"ה הנקראת אלקים משגת השגת ביאור להשיגו, ומה ששיברם משה בעבור העגל, כי הם המירו כבודו בתבנית שור, ומנין להם החילוף והתמורה הזאת, אלא שאין ספק שמעשה מרכבה נודע להם מן ד' חיות הקדש... אז פרחו אותיות התורה שבכתב ונשארו האבנים מבלי אותיות, והאבנים יונקים ממדת השור, וכשראה משה כך השליכם מידו... (שם ועיין שם עוד)

תרגום יונתן:

...והוה קל דבירא מתכתיב על תרין לוחי מרמירין... (דברים ה יט)

רש"י:

משני עבריהם - היו האותיות נקראות, ומעשה נסים הוא. מעשה אלקים המה - כמשמעו, הוא בכבודו עשאן, כאדם האומר לחברו כל עסקיו של פלוני במלאכה פלונית, כך כל שעשועיו של הקב"ה בתורה. (שמות לב טו וטז)

אבן עזרא:

...ולא ידענו אם זאת המדה בחוץ או בפנים, והנה אם היא בחוץ יהיה עבר הארון מצופה מבית ומחוץ מב' העברים חצי אמה, עד שתהיה מדת כל לוח הברית אמה אורך ואמה רוחב, ואם אמרנו שגם הקומה חצי אמה, תהיה כל אבן כבדה מאד, אולי נתן השם כח רב לידי משה שהיו כבדים להוריד לוח אבן ביד אחת, וכתוב משני עבריהם, אולי כן היה, כי הלוח הוא גוף מעוקב שיש לו ששה עברים. (שם כה י)

יש לשאול, הנה כתוב ונתת אל הארון הלוחות אשר אתן אליך, וכתוב ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו, והנה שברם ולא מלא מצות השם, ויש להשיב אולי בעבור זה אמרו חכמינו כי שברי הלוחות מונחים בארון, ואין הכתוב מכחיש דבריהם, כי הראשונים והאחרונים לוחות הברית הם. ועוד נוכל להשיב, כי הכתוב לא דבר רק על הלוחות השניות, ואין טענה ממלת אשר אתן אליך, כי הנה כתוב גם עליהם ויתנם ה' אלי. ועוד הנה לא מצאנו שיאמר השם למשה שיעשה הארון וישם שם הלוחות הראשונות, כי השם יודע כי ישברם משה, רק אמר על הלוחות שפסלם משה ועשית לך ארון עץ... (שם שם טז)

בידו - ברשותו, כי תמהים אנו איך יוכל להוריד לוח אחד ואף כי שנים ביד אחת, ואחר שפירש כתובים משני עבריהם אינם מאבני החושן, ואין פירוש כתובים נראים, כי אם כמו שכתוב מכאן כן מעבר השני, והלוח עב, ואין צורך לומר מ"ם וסמ"ך בנס עומדים, כי מחלוקת בפירוש המלה אשורית, אם הוא מאושר באותיות, או שעלה אתם מאשור, וגם היה נראה היפך מהצד השני, ואין לטעון עלי, אם היו האבנים האלו יקרות, והתשובה שהיו יקרות מאד בעבור מכתב אלקים, והיו צריכות להיות עבות, ואיה אבן יקרה מאד של אמה על אמה וחצי, ומאין יפסול לוחות שניות יקרות כאלו? ולא ידענו איך כתב הדברים בשתי הלוחות, ואם נכתב הכל או השאיר גליון, ואם הכתב עב או דק, ודבר שלא קבלנוהו אין טעם לסברותינו. (שם לב טו)

כראשונים - כמדתם, אמר הגאון כי השניים נכבדים מהראשונים, כי השניים נתנו ביום קדש וביום הכפורים, ולא כן הראשונים, כי הם ירדו ביום י"ז בתמוז, וביום חול, ויש עם השניים זכר שלש בריתות, ובשניות כתוב ולמען ייטב לך, והראשונים נשתברו, ואלה כדברי חלום לא מעלים ולא מורידין, כי מכתב אלקים היו שניהם, ועוד כי הראשונים מעשה אלקים והשניים מעשה משה. (שם לד א)

רמב"ן:

...ואני תמה, אם נאמר זכור ושמור מפי הגבורה, למה לא נכתב בלוחות הראשונות, ויתכן שהיה בלוחות הראשונות ובשניות כתוב זכור, ומשה פירש לישראל כי שמור נאמר עמו, וזו כוונתם באמת... (שמות כ ח)

והלחות - היה ראוי שיזכיר הכתוב כל מעשה הלוחות בפסוק ויתן אל משה, כאשר אמר כתובים באצבע אלקים, אבל הזכירו בכאן לספר במעלתן, לומר כי לא נמנע משה בכל זה מלשבר אותם, כי חרה לו בראותו המעשה הרע ההוא... (שם לב טז)

...והנה ברדתו הניח הלוחות באהל מועד עד שיעשה הארון והמשכן, כי אלו לא שבר הלוחות הראשונות באהל מועד יהיו עד עשות בצלאל הארון, וכן שברי הלוחות על כרחנו שם היו, כי לא החזירם עמו להר... (דברים י ה)

כוזרי:

...ומה שנלוה אל הדבור האלקי מן המכתב האלקי, שחקק עשרת הדברות האלה בשני לוחות אבנים יקרות, ונתן אותם אל משה, וראו אותם מכתב אלקי כאשר שמעו אותם דבור אלקי... כי לא תחסר לו יכולת, כאשר נאמר כי הוא יתברך ברא את הלוחות וכתב אותם כתב חרות, כאשר ברא את השמים והכוכבים ברצונו בלבד, ורצה יתברך ונגשם על השיעור אשר חפץ ועל המתכונת אשר חפץ, ונחרת בהם הכתב בעשרת הדברים, כאשר נאמר כי קרע את הים ושמהו לחומות עומדות... (מאמר א פז ופט)

...וכאשר שמעו העם דברי עשרת הדברים, ועלה משה אל ההר להוריד להם הלוחות כתובים ולעשות להם ארון להיות להם דבר נראה שיכוונו נגדו, שבו יהיו הברית לאלקים והבריאה הריבונית, רצה לומר הלוחות זולת מה שדבק בארון מהענן והכבוד... (שם צז)

...והמתנות היקרות השלוחות (מה' לישראל), הם שני הלוחות עם עשרת הדברים, ובעלי הנימוסים האחרים לא ראו מכל זה מאומה... (שם קט)

...והדבר ההוא שם האויר מצטייר בשמע עשרת הדברים, ושם המכתב מצטייר חרות בלוחות, קרא אותו חפץ או דבור או כאשר תרצה. (ב ו)

מורה נבוכים:

והלוחות מעשה אלקים המה, רוצה לומר שמציאותם טבעית לא מלאכותית, כי כל הדברים הטבעיים יקראו מעשה ה'... וכן אמרו והמכתב מכתב אלקים הוא, כבר באר יחס המכתב ההוא לשם, איך הוא באמרו כתובים באצבע אלקים, ואמנם אמרו באצבע אלקים, הוא כמו שאמר על השמים "מעשה אצבעותיך", אשר התבאר שהם נעשו באמירה, בדבר ה' שמים נעשו. הנה כבר התבאר לך, כי הכתוב ישאיל למציאות הדבר לשון אמירה ודבור, ושהדבר ההוא בעצמו אשר נאמר עליו שנעשה בדבור, נאמר עליו מעשה אצבע... אמנם אונקלוס נטה בזה הענין על פירוש זר, ואמר כתיבין באצבעא דה', שהוא שם אצבע דבר אחד מצטרף לשם, ופירש אצבע ה' כמו הר ה', רוצה בזה שהוא כלי נברא, חקק הלוחות ברצון השם, ואיני יודע מה הביאו לכך, והיה יותר קרוב מזה כתיבין במימרא דה', כמו שאמר בדבר ה' שמים נעשו, היתכן מציאות הכתב בלוחות יותר מופלא ממציאות הכוכבים בגלגל, כמו שזה ברצון ראשון לא בכלי עשאם, כך היה זה הכתב הכתוב ברצון ראשון, לא בכלי. וכבר ידעת דבר המשנה עשרה דברים נבראו בין השמשות, ומכללם הכתב, מורה על היות הענין המוסכם עליו אצל המון העם, שמכתב הלוחות כשאר מעשה בראשית כולו. (חלק א פרק סו)

רשב"ם:

את העדות - הלוחות, שהם עדות ברית בין ה' וישראל. (שמות כה טז)

הרקאנטי:

והלוחות מעשה אלקים המה וגו', אמרו רז"ל במדרש רות בשעתא דבעא קב"ה למיהב אורייתא לישראל הלוחות היו כתובים פנים ואחור, שנאמר מזה ומזה הם כתובים, והלוח אחד פנים ואחור והלוח אחר ימין ושמאל, שנאמר והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא תרין, ועל מה תרין זמנין והמכתב מכתב אלקים, קודם שעשו ישראל העגל ובעא קודשא ב"ה למיהב תרין אילין על ידא דמשה לישראל היה כתוב בלוחות, והלוחות מעשה אלקים המה, והלוחות היו בדוגמת ו"ה לוח אחד וה' מכתב דא הוא ו"ה והלוחות וה' לוחות מעשה אלקי המה, בינה עילאה, וה' אינון תרי דרועין, וה' והמכתב דא יעקב ורחל שנקראו שמש וירח, ונקראו שנים שרים, ואתקריאו חד, ועל דא מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות מהו חרות חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות ומכל מרעין בישין דעלמא, וכיון דעבדו ית עגלא פרחו אתוון מתרין סטרין פנים וימין... (כי תשא דף נג, ועיין שם עוד)

ספר העקרים:

...אבל עם כל זה רצה השי"ת להשמיע לישראל מפיו את עשרת הדברים כדי שיורו על הדברים הכוללים שיחוייב האדם בהם מצד הקשר הזה אשר בין יתעלה ובינו, וזה אם מצד האדון המצוה, ואם מצד העבד המצווה, ולזה באו שני לוחות נבדלות, להורות על ששני אלו הענינים נבדלים זה מזה... (מאמר ג פרק כו)

עקדה:

...ומה שחלק הדברות על שני לוחות, כי הם נגד החלק השכלי ה' אלוקיות, וה' אנושיות מיוחדות לחלק החמרי של האדם. (שמות כ א)

מעשה אלקים המה - ולכל אחד מהדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות מציאות נסים נוראה מאד, בלתי נמצאת על ידי הטבע הכללי, ולא על ידי שינוי כשאר הנסים שאמרו עליהם בבראשית רבה פ"ז, תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו', ומציאותם הנפלאה היתה תלויה ועומדת עד בא העת, כפי שימשך ממעשי המקבלים. ואמר כתובים באצבע אלקים - על דרך אראה שמיך מעשה אצבעותיך, שלא היו בכלל הדברים הטבעיים, ולא כהרמב"ם במורה חלק א' פרק ס"ו, ששני אלו דבר אחד, אמנם לוחות שניות היו נס לשעה... (שם לב טז)

פסל לך - כי הדברים האלוקיים בהחלט לא יתקיימו אצל בני אדם, ומשה יעשה גופם והוא צורתן. (שם לד א)

אברבנאל:

לחות העדות - עדות לתורה שנתנה מסיני, והיו כלוחות דקות, וביארתי שכתב עקרי התורה באבנים, להורות על נצחיות התורה בכתב שאינה משתנה. (שמות לא יח)

בידו - בכל יד היה לוח, העדות - על מה ששמעו, ולחז"ל בשבת ק"ד היה הכתב מפולש, ואבן עזרא ורלב"ג ממאנים בזה, ואמרו שהיו כתיבות שונות משני הצדדים, ואם היו דקות כדבריהם לא היו נשברים מיד כשהשליכם. מכתב אלקים - כחז"ל, והכתיבה נקראת בתמימותה, שהוא דבר אלקי, ומציאות נסית נוראה, ולא היו דבר טבעי כהמורה, וביום ו' בין השמשות עלתה בדעתו לברא דברים נסיים אלו. (שם לב טו וטז)

על שני לחות - מה שאמרו רז"ל שנבראו בערב שבת בין השמשות, רוצה לומר היה בהם אבן שהוא מהטבעי, והכתיבה שמעין הבריאה הראשונה. (דברים ה יט)

אלשיך:

ויתן אל משה - הקב"ה רצה ללמד כל התורה שבעל פה למשה על ידי שחזר אתו יחד ואמרוה שניהם, כמו שכתוב ככלותו לדבר אתו, ולתת לו לוחות האבן מיד ליד, להורות כי אף על פי שהאדם מחומר, יוכל להדבק בקונו על ידי התורה... ואמר בהר סיני - כי למעלה היו גם הלוחות רוחניות, וברדתם להר סיני התלבשו גשמיות, כדרך המלאכים. (שמות לא יח)

מכתב אלקים הוא - עוד בהיות הלוחות רוחניות להבות אש רוחניות היה הדבור חוצב ונחקק בהם, ואחר כך היה חרות, אויר המוכן לקבל רוחניות, והכתב עולה ודבק למעלה בשורש התורה, ולא נשאר בלוחות כדבר גשמי או חקוק בגשמי. (שם לב טז)

פסל לך - כי קודם כאשר פסקה זוהמת ישראל היו ראויים ללוחות רוחניות מעולם העליון, ועתה צריך לפי איכותם לוחות מהעולם התחתון, שיוכלו לעלות אל האלקים, ושם יקבלו רוחניות, ולוחות אלו מוכנות לך שנבראו בין השמשות, ואם כן קרובים אל הרוחניות מאל הגשמיות, ואתה עוד תקלוף מהן ההתלבשות החיצונה הגשמית, ותשאיר האיכות הזכה, כדי שיהיו ראויות לקבל כתיבתו ית', וזה שאמר הפסולת תהיה לך. (שם לד א)

ויתנם אלי - אחר שהתגשמו הדברים לצורך נתינתם כתבם על הלוחות. (דברים ה יט)

ועליהם - ולא היו כגשם חקוק בגשם קשה, כי אם רוחני, כנשמה בגוף. (שם ט י)

לוחות הברית - היו עדיין ברוחניותם קלות מאד, והתלבשות דקה עד שלא יתכן בהם לשון תפיסה, כאחר כך. ואתפוס - שפרחה רוחניות הלוחות, והיתה בהן תפיסה, וזה שאמרו שראה את האותיות פורחות באויר. (שם טו ויז)

פסל לך - על ידי הלוחות השניים רצה לרמז להם מה שיקרה אתם, בל יתיאשו ויאמרו אחר שכבר נטהרו מזוהמת נחש שוב נטמאו, ומה תועלת בכל, אלא שהנשמה תבא זכה לארץ כלוחות הראשונות, ושם תתלבש בגוף העכור, ועל ידי עבודת האלקים שוב תטהר לעלות אל האלקים, ולעתיד שוב תרדנה לארץ זכות. ולכן אמר למשה לפסל הלוחות השניות, להראות שעל ידי שימת ידו יזדככו כראשונים, וכן האדם על ידי מעשיו. ושמתם בארון - אמר לו שאחר כך ישים גם שברי לוחות שם, כי ה' לא חש כל כך למעשה ידיו, אבל משה חש, ועשה הארון קודם לשים בהם השברים מיד, כששמע שיש בהם קדושה, ואשים את הלוחות - מיד כשירדתי, כי כל כך קנו קדושה, שלא יכלו לזון עיניהם בהן. (שם י א-ה)

רמ"ע מפאנו:

ומה גם עתה נבינה במכתב הלוחות, דתניא התם בירושלמי כיצד היו הלוחות כתובות, חנניה בן אחי רבי יהושע אומר חמשה על זה וחמשה על זה, רבנין אמרי עשרה, ר' שמעון בן יוחאי אומר עשרים, ר' סימאי אומר ארבעים. והיותר קרוב לפשט המאמר ואמתתו הוא, שכל אחד מהתנאים מוסיף על דברי חבירו ולא פליגי. דכוליה עלמא מיהת רוחב ששה על ששה מחזיק עשרת הדברות לא פחות ולא יותר, והם נקראים בשטח א' לכל רוח וכל פנה למען ילמדו להגות בהם כל הקרב הקרב מארבעה דגלים יהודה ראובן מדרום וכן כלם. והיה זה מעשה אלקי בלתי משוער בשכלנו, לא כמעשה הדיוט שצייר זולתנו בבית המדרש ונער יכתבם. וברירא דמלתא דמאן דאמר חמשה חמשה חשיב להו בזמן שעל צד ינשאו על שתי ידיו של משה והיו תואמים ומאירים אל עבר פניו, הוא צופה והוגה בהם את כל הדברות חמשה על זה וחמשה על זה שהרי עובי כל אחד מהם שלשה טפחים כנודע. ומאן דאמר עשרה לכל לוח חשיב להו בפתחו אותם לעיני כל ישראל, וכדרך שהם מונחים בארון כדאיתא בבבא בתרא פרק השותפין. והיו עשרים לכל חדא מנייהו בהחשב שני עבריהם. והאומר ארבעים על זה וארבעים על זה מוסיף צדי צדדים שהם ארבעה ללוח אחד וחמשה דברות לכל אחד מהם כמו שזכרנו...

אבל אשמים אנחנו משסרחנו בעגל כי נשברו לוחות ראשונות, ושניות נגוזו והוצרכנו לספר תורה ואותיותיה נתלקטו מרושם האותיות שפרחו בשבירת לוחות ראשונות. תדע שיש הבדל מרובה בנוסחת הדברות בין ראשונות לשניות, ואין ספק שיש הבדל גם כן באותיותיה ודקדוקיה שזכרנו בפרק י"ו.

והנה לתקן שברי לוחות הוזקק משה רע"ה לפסול מחצב סנפרינון ללוחות שניות, דהיינו דומם, ולתקון הצומח הביא עפצין לספר תורה וקנה לעשות קולמוס, ולתקון בעלי חיים הוזקק לעבד עור בהמה טהורה... היותר מעולה ממנה הוא חלק אדם שנתקן על ידי משה בכתיבת ספר תורה, ומן האותיות הפורחות עצמם חזרו מקצת במכתב אלקים חרות על הלוחות.

והנה שבירת הלוחות עצמן היא כעין האמור בפרשת סוטה, "שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום בין איש לאשתו", דהיינו להשלים הדין או להגדיל הטוב והמטיב... ושוב קלקלנו בימי הזקנים והנביאים ונכתבו תוכחותיהם לאות לבני מרי ונחמותיהם למחכה להן. ומשחרב הבית השני הכל ניתן ליכתב משום עת לעשות כר' נתן... (מאמר חקור דין חלק ב פרק כ)

ר' צדוק:

...פירוש כי לכל אור בהכרח יש כלי המקבלו, רוצה לומר מקום המצמצמו ומגבילו שבאותו מקום המצומצם הוא משפיע אורו... ומאחר שכפי האור הנשפע היה להשפיע עוד במדרגות וכלים מאחריה, וכפי מדת הצמצום של הכלי המקבלת שהוא רק בהתפשטות של מדת הדין בלבד היה במדתה העדר נתינת ההשפעה אפין באפין, היינו כאלו אינו רוצה עוד להשפיע ולתת לאחר, אם כן בהכרח צריך הוא להתפשט כלי שלו כפי מדת אותו אור, ועל ידי זה נשבר הכלי כידוע בגשמיים... דהוא סוד שבירת הלוחות, וידוע דשבירת הלוחות ושבירת הכלים הכל אחד, שהוא ענין זקן ששכח תלמודו לאונסו, היינו שמרוב ההשגה שלמעלה מכח חכמתו נשכח ונאבד ממנו הכל... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רב)

מהר"ל:

...ודע כי דעת כל החכמים המוסיפים על ה' דברות שהיו כתובים על כל לוח, כי אלו שתי לוחות אין ראוי שיהיו חסרים, ובפרט הלוחות שהיו מעשה אלקים, ואיך יהיה מעשה אלקים חסר, וכיון שהדברות היו עשרה, סבירא להו לרבנן שהיו עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. אמנם מה שהיו הלוחות שתים ולא אחת, כי הלוחות יש בהם שתי בחינות, כי מצד כי אלו עשרה דברות הם ענין אחד מתחילין בו יתברך, שהוא העלה, ומסיימין בעלול שהוא האדם, וכמו שיתבאר דבר זה, והאדם שהוא העלול יש לו צירוף אל העלה, ולפיכך ראויים שיהיו כל העשרה על לוח אחד, לא שיהיה מעשה ה', שהם הלוחות, חסר. ומצד שיש הפרש בין העלה והעלול, שהרי חמשה הראשונות הם בין האדם ובין העלה, וחמשה האחרונות בין האדם לאדם, לכך היו מחולקים לשתים להיות שני לוחות. ורבי שמעון בן יוחאי אומר כי היו הדברות עשרים על כל לוח, כי היו כתובים מימין הלוח עשרה דברות, וכן בשמאל הלוח עשרה דברות פניהם איש אל אחיו, הראשון היה נקרא מן הימין לשמאל, והשני מן השמאל לימין, ודבר זה ראוי, כי אם לא היה כך, היה חסרון בלחות, שהם בריאה אלקית, כי היו מלאכת שמים מן השי"ת, וזה שכל שהוא שלם שוה הימין והשמאל, ואם היו הלוחות כתובים מן הימין לשמאל בלבד, הרי יש שנוי בין ימין ושמאל, ודבר כזה חסר. 

אמנם רבי סימאי סבר, כי צריך שיהיו הלוחות מעשה אלקים שלמים, וכל דבר שהוא שלם הוא שוה לגמרי, שאם אינו שוה לגמרי הוא חסר, ולכך היו ארבעים על כל לוח ולוח, והיו עשרה דברות מימין לשמאל, ועשרה משמאל לימין, וראוי שיהיה שוה המעלה והמטה מן הלוח, כמו ששוה הימין והשמאל, עד שהוא שוה לגמרי...

ומה שאמר כי היו בין דבור לדבור דקדוקיה, דבר זה כן מפני שאין ראוי שיהיה דבר חסר מה שהוא מעשה אלקים, ולפיכך היו דקדוקיה בין דבור לדבור, עד שהיה מלא ושלם... ולגודל מעלת הלוחות הראשונות נשתברו, וזה מפני כי לא היה ראוי לעולם הזה דבר שהוא מעשה אלקים, וזה כי כאשר נתנה תורה לישראל לא היו ישראל במדרגת בני אדם, רק במדרגת המלאכים... ובמסכת בבא קמא נ"ד שאל רבי חנינא בן עגיל לרבי חייא בר אבא, מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהן טוב... וביאור זה כמו שאמרנו, כי הלוחות הראשונות לא היו ראויים לפי העולם הזה, ולכך לא נאמר בהן טוב, כי מלת טוב נאמרה על המציאות שהוא מציאות ראוי וטוב, ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום וירא אלקים כי טוב, לומר כי המציאות ראוי וטוב, ולוחות הראשונים מפני מעלתם לא היו ראויים לפי המציאות העולם הזה, רק אם נאמר שהמקבלים הם ראויים אל הלוחות, ולכך אם נאמר טוב בלוחות הראשונות, שהיה מורה כי הלוחות הם לפי מדרגת עולם הזה, לפי המקבלים, ואם היו משתברים בשביל החטא, הרי פסקה טובה חס ושלום מישראל, כי מה שנשתברו הלוחות מורה כי אין לישראל המדרגה הראשונה שהיתה להם כבר, והיה מורה שאין לישראל עוד אחר החטא המציאות הראוי שמורה עליו לשון טוב, אבל עכשיו שלא נאמר בהם טוב, ומורה זה, כי הלוחות אינם לפי עצם מציאות העולם הזה, רק היו הלוחות במה שהיו ישראל במדרגת המלאכים כשקבלו התורה, אשר אותה מדרגה אינה ראויה לפי מציאות העולם הזה, וכשנשתברו עתה מפני החטא לא פסק מישראל שם המציאות הראוי לעולם הזה, אבל פסקה מהן המדרגה שאינה ראויה למציאות העולם הזה...

ובפרק הבונה אמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, פירוש שהיה הכתב מעבר אל עבר, ולפיכך מ"ם וסמ"ך היו צריכין לעמוד בנס. וכל זה מפני כי אין ראוי שיהיו הלוחות כתיבת חלק בלבד, רק כתיבת הכל, כי החלק אינו שלם, ואם לא היתה החקיקה מעבר אל עבר לא היתה כאן רק כתיבה במקצת, ודבר זה אין ראוי לדבר שהוא אלקי שיהיה חלק, רק הכל שלם... (תפארת ישראל פרק לה)

רבי יוחנן אמר הלוחות היו מבקשים לפרוח, והיה משה תופשן, היינו דכתיב ואתפוש בשני הלוחות, ופירוש זה מה שהיו שני טפחים ביד הקב"ה, ושני טפחים ביד משה, ושני טפחים חלק, כי התורה יש בה ג' חלקים דכתיב מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אתכם, חקים הם נעלמים ונסתרים לגמרי מבני אדם, והוא יתברך יודע דרכם, העדות שהם גם כן נעלמים מבני אדם, אבל אם מלמדים אותם לאדם אז ידע ויבין אותם על אמיתתם, משפטים הם מצוות ידועים שאף אם לא נאמרו דין הוא שיהיו נאמרים... ולכך שני טפחים הם בידו של הקב"ה, דהיינו החקים שלא נודעו לנו, ושני טפחים בידו של משה הם המשפטים, והם גלויים לאדם מעצמם, והם ביד האדם, ושני טפחים הם אותם המצוות שאין ידועים, ומכל מקום אם נאמרים הם ידועים, ולכן אינם ביד השי"ת, דסוף סוף שייכים לאדם, כי יש לאדם בהם ידיעה כאשר נאמרו לו... (שם פרק מח)

ולפי דברי הכל הכתב שבלוחות הוא כתב אשורית, שכבר אמרנו כי לא נחלקו אלא בכתב של ישראל, מפני שבכתב של ישראל ראוי שיהיה עברי מן הטעם שאמרנו, אבל כתב הקב"ה שכתב הלוחות, שנאמר וכתבתי על הלוחות וגו', אין ספק שהיה הכתב בכתב משובח, שכן היה גם כן כתב שכתב המלאך, שלא היו יכולים לקרותו כתב אשורי, ולכך בודאי הכתב הזה שכתב בו הקב"ה הלוחות היה כתב המאושר, ולא פליגי רק בכתב שכתבו ישראל... (שם פרק סד, וראה שם עוד)

...כי הלוחות הראשונות לא היו ראוים לפי עולם הזה, ולכך לא נאמר בהן טוב, כי מלת טוב נאמר על המציאות שהוא ראוי לעולם, ולכך תמצא בכל מעשה בראשית בכל יום ויום וירא כי טוב... ולוחות הראשונים מפני מעלתם לא היו ראוים אל העולם הזה, מפני שהם מעשה אלקים, לכך לא נכתב בהן כי טוב, שהיה מורה שהלוחות היו לפי מדרגת האדם... ואם היו משתברים הלוחות בשביל החטא פסקה טובה חס ושלום מישראל, כי מה שנשתברו הלוחות מורה כי אין לישראל המדריגה שהיה להם כבר, הוא הטובה, ופסקה מהם הטובה, רק היו הלוחות לישראל במה שהיו ישראל באותה שעה במדריגת המלאכים כשקבלו התורה, ואותה המדריגה בודאי בטלה מהם כשנשתברו הלוחות... (חידושי אגדות בבא קמא נד ב)

שלוחות ושברי לוחות וכו', דבר זה בארנו הטעם, כמו שמצוה לשום בארון הלוחות, כך מצוה לשום שם שברי לוחות, מפני כי שברי לוחות גם כן מעלה לישראל, כי בודאי הלוחות הראשונות שהיו מעשה אלקים, היו יותר במעלה מן לוחות שניות שלא היו מעשה אלקים, ולפיכך היו גם כן שברי לוחות מונחים בארון, כי הלוחות שהיו בארון על ידם השכינה על הארון, אע"ג שהם שבורים, מכל מקום מורה זה על מעלת ישראל שהגיעו אליה, ואע"ג שנתבטלה מעלה זאת, אינו דומה מי שלא היה לו שום מעלה כלל, אל מי שהיה לו ובטלה, ועל ידי הלוחות ושברי הלוחות היתה השכינה שורה... (שם מנחות צט א)

כלי יקר:

חרות - קבועין למעלה, ולא נתבטלו בבטול הלוחות, כך בני תורה בני חורין ממלכיות, יסורין ומלאך המות... (שמות לב טז)

אור החיים:

תתן את העדות... והנכון בעיני שבא לרבות בו נתינה, לומר שאחר שיתן הכפורת על הארון לא יצאו ממנו עוד לעולם, ולכן הקדים נתינת כפורת לנתינת העדות, שאחר שנתנום בארון וכסה בכפורת נתונים שם לעולם, והבן שלא ירצה לשים העדות בארון עד שיהיה שלם עם הכפורת, או אמר ב' פעמים ונתת וגו' תתן וגו', נגד ב' לוחות, שלמים ושבורים... (שם כה כא)

לחות העדות - מעשה הלוחות, ומ"ם וסמ"ך שני עדים. (שם לב טו)

ויהי - צער על שפרחו מהם האותיות, וזה גרם כל מה שטעמו אבותינו ואנחנו מכוסות המרים המיתה ומר ממנה, כי בלוחות הראשונות פסקה צרה מהעולם וחירות אפילו ממלאך המות, וגם צער על הקליפה שקרב לה הויה למחנה. כאשר קרב - שלא יכנסו הלוחות למחנה עבודה זרה... וישלך באומד גדול, ולרז"ל מפי הגבורה, כי קודם לעגל פסקה זוהמתן, ועשה להם על ידי הלוחות חירות ממלאך המות, ועתה דבקה שוב זוהמת החטא, וצריכים למלאך המות, ודין שלא יהיו עוד בני חורין ממלאך המות ושעבוד מלכיות. (שם שם יט)

באצבע אלקים - מודיע שמקום החקק נחקק, אבל גבה אורו שנחצב בלוח אור. (דברים ט י)

ואתפש - שהיו נושאות עצמן למעלה מידיו, ואחר שראה העגל הוסר כוחן, והוצרך לתופסן בידיו. (שם שם יז)

פסל לך - אחר שחטאו יהיו מדברים המתייחסים אליו, ומצד שהם מעשה אדם צריכים מקום, דאין עומדים מעצמן כראשונות. (שם י א)

הכתב והקבלה:

באצבע אלקים - אצבע לשון אחיזה, עיין שם, ורוצה לומר שהכתב נאחז בנס בלוחות, כברז"ל מ"ם וסמ"ך בנס היו עומדים, או בא על מלאכת העשיה, ורוצה לומר שנעשו ברצון אלקים. (שמות לא יח)

לחות אבנים - כתוב בפרשה כמה פעמים שהיו מאבן, כי האבן מורה על קבוץ חלקים להיות יסוד אחד, וכן י' הדברים הם היסוד לכל המצוות, ויש אבנים פשוטות וכשמכים עליהם אינם נתזים מרחוק, וכן הלומד פשט ואינו יורד לעומק ויש אבן סלע סידי קשה ממנו המתפוצץ למרחקים כן הדרש המדקדק בתיבות ובכתיבתן, והג' הוא הצור המורכב מחול זך וצריך להכאה גדולה שיתפוצץ, והוא הרמז שצריך עיון גדול, והד' הוא החלמיש והאבן הטובה, הגשם היותר חזק, צריך להתפוצצותו כח חזק ביותר, ונגדו הסוד הנעלם... (דברים ט ט, וראה שם עוד)

עשרת הדברים - ובלוחות ראשונות כתב ככל הדברים, לחז"ל היו שם בין דבור לדבור דקדוקה של תורה, עד שגם פנימיות התורה היה גלוי. (שם י ד)

מלבי"ם:

...ולפי דעתי לא היה יכול לכתוב בהדברות הראשונות למען ייטב לך, כי אחר שלא היה שום רעה במציאות אין גם כן מציאות לשם טוב שהוא שלילת הרע, ורק בדברות האחרונות, שכבר חזרו הרעות בעולם על ידי החטא כתב למען ייטב לך... (שמות כ יב)

ואל הארון תתן את העדות - ...כי במ' יום הראשונים צוה על מלאכת המשכן והארון בכללו ואם לא היו חוטאים בעגל היה נעשה הארון תיכף להניח בו הלוחות, ואחר שחטאו בעגל וה' אמר כי לא אעלה בקרבך נבטל הצווי של מלאכת המשכן אחר שסלק שכינתו מביניהם ולא נעשה הארון ולוחות השבורות הונחו באהל משה, וכשעלה להר לקבל לוחות השניות צוהו לעשות ארון עץ, ומשה עשה מדעתו ארון עצי שטים, באשר בצווי המשכן צוה על ארון עצי שטים ומסתמא עשה ארכו ורחבו וקומתו כפי שנגבל במצות עשית הארון של המשכן... והונחו בו לוחות השלמות והשבורות, ואחר שנתרצה ה' לישראל וחזר ונתרצה שיבנו לא הוצרך לעשות ארון אחר... (שם כה כא)

...והנה שכל האדם הוא קשור בחומר על לוחות המוח שהם שני לוחות, כי המוח מחולק לשני חלקים... אולם אחר שנעשה משה שכל מופשט מחומר, שלכן לחם לא אכל כי נזון מלחם אבירים לחם הרוחניי, נחקק לו הדבור על לוחות אבנים שהחרות בם לא ימחה לנצח, ונקראו לוחות העדות, כי הקים עדות ביעקב שהתורה לא תשתנה לעולם כדבר הנחקק על האבנים... והענין שכבר בארו חז"ל שכל דבור מעשרת הדברות, נחקק באש על האויר עד שהיו העם רואים את הקולות, ופירושו שרואים את הנשמע, שהקול היוצא מפי המדבר חורת תמיד אותיות באויר בדרך מהלכו, רק שאי אפשר לראות את האויר, ואז בחפץ ה' נצטמצם האויר שמטבעו להתפשט ובחפץ ה' נצטמצם ושב להיות דבר ממש ונדחק חומרו הנוזלי כל כך עד שנתקשה כאבן, ונעשה מן האויר לוחות אבנים כעין אבני ספיר, כי האויר הוא ספירי, והאותיות שנרשמו בו בעת הדבור באש נשארו כאותיות אש חרותים דרך מעבה האבן שנתגלם מן האויר ונראו מצד אל צד... רק מה שתעשה הטבע בכמה מאות שנים עשה הנס ברגע... ולכן אמרו ז"ל שהלוחות והכתב והמכתב נבראו בערב שבת בין השמשות, שבששת ימי המעשה נוסדה הטבע ובשבת הוחל הענין הנסיי... (שם לא יח)

...ובלוחות הראשונות היו כתובים משני עבריהם, שנכתבו כל דקדוקי התורה הנגלה והנסתר ופה היו רק עשרת הדברים, שמה שאמר ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו היינו מצד אחד היו עשרת הדברים כמו בראשונות, אבל מצד השני שהיו כל המצות לא נכתב, כי משה היה השליח לכתיבת התורה. (שם לד כח)

רש"ר הירש:

לחת - חסר כתיב, שניהם יחידה אחת, בין אדם לחברו שקול נגד בין למקום הם מהוים יחד קוביה שלמה, שכל אחד מהם צד אחד שלה. לחות אבן - בלתי משתנים ועלינו להתאים עצמנו אליהם. כתובים באצבע - הם פועל בלתי אמצעי של השי"ת, כהשמים והארץ המעידים על הבורא, וכמכות מצרים שכתוב בהן אצבע אלקים. (שמות לא יח)

חרות על הלוחות - רוצה לומר הכתב נוקב את כל האבן ואינו רק על פניו, ובכל זאת הכתב על הלוחות, נקרא מב' צדדים, או שחרות מלשון חור וחרות, הכתב נושא את עצמו ואינו נישא על ידי הלוחות, כמאמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים, התורה כתובה מעבר של העם כמו מצדו של משה, אין הוא נחוץ כמתווך התורה... (שם לב טז, וראה שם עוד)

העמק דבר:

העדות - מלשון עד כברש"י, וגם לשון יעוד שמחברים הקב"ה וישראל. (שמות כה טז)

מזה ומזה - נקראים מימין לשמאל ולהיפך ומה שמזכיר שבחם כאן לבאר איך לא עמדו בפני משה כששרף העגל וגו', כי שבר לב העם בשברו סגולה נפלאה כזו לעיניהם. (שם לב טו)

את הדברים - דרשו בזה, כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, ועיין אבן עזרא, ודברי גאון לאו דבר ריק הן, וכן במדרש חזית וימינו תחבקני אלו לוחות שניות ועוד. כי בלוחות שניות ניתן הכח לכל תלמיד ותיק לחדש הלכה על פי המדות שהתורה נדרשת בהן, וכל זה כי על ידי העגל נגזר במרגלים גלות, והוצרכו לפלפולה של תורה לשמירת האומה וההוראה, ולכן נפסלו הלוחות על ידי משה, לומר שזה על ידי השתתפות עמל האדם וסייעתא דשמיא, ואף על פי כן לוחות ראשונות מקודשות משניות... אשר היו על הלוחות - ולא אמר אשר כתבתי כי היה נוסח אחר, שהיה מקובל בעל פה. (שם לד א)

כתב לך - שיכתוב על הלוחות את כל התורה, רוצה לומר השמות שבהם נבראו שמים וארץ, וכן גופי תורה אחר שנתפשטו, כי על פי - על ידי כתיבה זו נשתרשו בלב ישראל ובטבעם, וברית זו לא היתה רק על אמונה ולשמע המקובלות וקבלה, כי אם על עיונה של תורה. (שם שם כז)

הדברים האלה - רוצה לומר שלשון דברות שניות לא שמעו בעצמם, אלא משה שמע מה שאין האוזן יכולה לשמע, ב' דברות כאחד, ולא יסף - ולא היה בזה קול אחר, וההוכחה שהרי כתבם על ב' הלוחות, וברור שבלוחות השניות היה לשון דברות שניות כבבבא קמא נ"ה: למה לא נאמר בדברות הראשונות טוב. (דברים ה יט)

ככל הדברים - ולא ממש כפי שדבר, שאנכי ולא יהיה ביחד ולא תחמד נחלק לשנים, לחות הברית - נעשו רק בסוף, אחר שביאר למשה כל תורה שבכתב ושבעל פה שנרמז בלוחות. (שם ט י)

משך חכמה:

מכתב אלקים - נקרא מבפנים ומבחוץ, רוצה לומר השגת השי"ת ותורתו על ב' דרכים, מהתבוננות בנמצאים וקישור הטבעים, כפי שלמד אברהם אבינו ע"ה, ועל פי הערה אלקית כבמתן תורה, ואז הבינו התהוות השכלים הנבדלים ברצונו המוחלט, ולא בדרך חיוב, ואחר זה שאר פרטי הבריאה המשתלשלת, וכאשר היו עוד שקועים בתאוות מצרים המקדישים כל כח לאלקי טעו להחליף צורה ביוצרה, השכלים הנבדלים בכבוד השם. (שמות לב טז)

...ואם היה מביא להם הלוחות, היו מחליפים העגל בלוחות, ובשבירתם הראה שאין בהם קדושה מחמת עצמם, רק מצד שמירת ישראל התורה... (שם שם יט)

שפת אמת:

במדרש וישבר אותם... ונראה ביאור הענין, כי בודאי התורה תלויה בהכנת בני ישראל שהם מקבלי התורה, וכתיב חרות על הלוחות, חירות מיצר הרע ממלאך המות ממיתה וכו', וקשה מה פירוש על הלוחות, רק כפי מה שנחקק הארת התורה בלבות בני ישראל, כך נחקקו האותיות בלוחות גם כן, שעיקר הכתיבה בלב, ולכן כשחטאו בני ישראל אותיות פורחות וכו'. אמנם משה רבינו ע"ה לא חטא באמת, והיה בכחו להחזיק התורה, כמו שאמר לו הקב"ה ואעשך לגוי גדול, אך כי מסר נפשו בעבור בני ישראל, ולא רצה לפרוד עצמו מהם... שהיה חביב אצלו כללות בני ישראל מהלוחות, שהיה יודע רצון הבורא שכנסת ישראל חביבין אליו מהכל, ועל ידי זה גופא היו האותיות פורחות כנ"ל, ולכן שיבר אותן כנ"ל, ובאמת על ידי זה שחיבר עצמו לכללות בני ישראל, על ידי זה תיקן אותם, כי כמו שהיה הוא עמהם באופן זה ההתכללות לא חטאו, כי בשעת החטא לא היה עמהם... (שמות תשא תרל"ז)

בפסוק והלוחות מעשה אלקים המה וכו', שיש להבין מה יתרון כל כך בכתיבת הדברות על הלוחות, דלכאורה גדולה שמיעה ששמעו בני ישראל דברי אלקים חיים בהר סיני ממה שניתן להם אחר כך בכתב על הלוח, ואנחנו רואים כמה גדלה מעלת הלוחות בתורה, אבל הענין הוא שלא היה כתיבה זו על הלוחות בלבד, אבל היה רשימה חקוקה בלב כל איש ישראל, כענין כתבם על לוח לבך... (שם שם תרל"ח)

בפסוק אך את שבתותי... והנה בלוחות הראשונות נאמר מעשה אלקים המה, פירוש שהיה שורש העשיה שיש בו בחינת אלקות, לכן אמרו חז"ל שהלוחות נבראו בערב שבת בין השמשות, והוא הדביקות של המעשה ביום השבת שהוא הנשמה. ובאחרונות נאמר פסל לך וכו' כראשונים, ויש לתמוה האיך נמצא בעולם הזה כראשונים, שנאמר עליהם מעשה אלקים המה, ויראה לפרש כי באמת הם הם הראשונים והם האחרונים, רק שהראשונים לא היו צריכים בירור, לכן היו בפרהסיא, כי לא היה נמצא רע כלל בעולם, כמו שכתוב חירות, רק אח"כ דכתיב וישבר אותם היה צריך לברר הטוב מן התערובות פסולת, וכפי מה שמבררין הצדיקים תמיד כך מתחדש כח התורה, לכן אח"כ אמר אין לך יפה מן הצניעות, שהיו צריכין בירור ושמירה, לכן אמרו לוחות ושברי לוחות מונחין בארון, כי נשאר עוד שברים שצריכין לברר עד לעתיד. (שם תרמ"א)

...כי לוחות הראשונות שהיו בפרהסיא ובקולות שלט בהן עין רע, ולמה היו בקולות, רק שהיו בני ישראל מוכנים לתקן כל המעשים גם כן לולי הקדמת עמלק הרשע שכל החטא נעשה על ידו... (שם תרמ"ב)

לפי שטת רש"י שהמשכן נצטוו לעשות אחר החטא, אם כן נראה שלוחות ראשונות היו מוכנים להיות נמצאות בתוך בני ישראל, בלי ארון ומשכן, שהיו מיוחדים בני ישראל להיות בלי גשמיות, וחז"ל רמזו במשכן בכל מקום שתלך קיטון אחד עשה לי ואדור ביניכם וכו', כנראה קודם החטא לא היו נפרדים כלל מהבורא ית'... (שם תרמ"ג)

...הראשונים לא היה בהם רק עשרת הדברות, ואחרונים היה בהם מדרש ואגדות וכו'. דהנה בראשונים כתיב והלוחות מעשה אלקים המה, שהיו דבוקים באלקותו ית"ש, כמו שהיו מוכנים בני ישראל בשעת מתן תורה להיות כמלאכים, כמו שכתוב אמרתי אלקים אתם, וכמו שהיה אדם הראשון קודם החטא, היה עולה ויורד בעולם העליון והתחתון, לכן נברא האדם להיות כלול מעליונים ותחתונים וזה עיקר החירות, שלא יתקשר הנפש בגוף ויוכל לעלות בכל עת כמו אליהו הנביא ע"ה... וכן היה הכתב שעל הלוחות עולה ויורד, ולכן דרשו חז"ל שאחר החטא פרחו האותיות מן הלוחות, פירוש כשעלו וחזרו אל הלוחות, ובעבור החטא לא היו יכולין להתדבק עוד בהלוחות שלמטה, כי הכתב והלוחות היו כמו הנפש והגוף, ולכן אחר שנתקבלו בני ישראל בתשובה, והחזרו להם הלוחות, היו באופן אחר שהוצרך התורה להתלבש במדרשות ואגדות, ונקרא תעלומות חכמה, ומקודם היה הכל בהתגלות אור כי טוב... (שם תרנ"ו)

בי"ז בתמוז ירד משה רבינו ע"ה עם הלוחות ראשונות, והגם שנשברו, איתא שברי לוחות מונחין בארון, כי כל המתנות שנתן הקב"ה לבני ישראל הם לעולם, ולכן הארת לוחות הראשונות נשארה לעולם לבני ישראל, אבל אותיות פורחות למעלה לפקדון לבני ישראל, וכפי מה שזוכין מאירין האותיות, ואיתא בשם האר"י ז"ל חג לה' מחר, כי לעתיד לבא יהיה י"ז בתמוז חג כשיתקנו בני ישראל החטא יאירו הלוחות ראשונות, כי יום זה הוא שמחה מצד מתנות הלוחות, ועצבון מצד השבירה... (בלק תר"ס)

 ובמדרש, בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך וגו' לכל זמן ועת וגו', עת להשליך אבנים זה שבירת הלוחות, כנוס אבנים פסל לך, עיין שם. והענין הוא, כי אחר החטא ניתנו הלוחות מלמטה תחת השמים, והוא בדרך הכ"ח עתים שתחת השמש, אבל לוחות הראשונות הוא למעלה מן השמש, ולא היו בזמן ובמקום ידוע, לכן איתא כי הראשונות לא הוצרכו לארון, שהיו מעשה אלקים, כדכתיב והלוחות מעשה אלקים המה, אך אחרי שקלקלנו נעשה, כתיב עשה לך ארון וכו', שהיו הלוחות מלמטה בזמן וגבול כנ"ל. והענין הוא, כי רמז הלוחות והכתב הם בחינת גוף ונשמה, וכמו בהאדם עצמו, דאיתא הנשמה בגוף כאזכרות בגוילין, וקודם החטא היו מזוככים גופות בני ישראל כמלאכי השרת, ואחר כך היו הלוחות מלמטה והכתב שהוא הנשמה מלמעלה, כי חרות על הלוחות היא גם כן הרשימה מהנשמה בלב האדם, ומקודם היה חירות... (עקב תרנ"א)

בענין לוחות אחרונות שהיו מעשה משה ומכתב אלקים, והראשונות היו הכל מעשה שמים, כי בני ישראל במתן תורה נתעלו גם הגופות להיות כמלאכים... ולפי שנתקשרו ובאו בברית עם הקב"ה, לכן גם אחר כך, כביכול, צמצם הקב"ה עצמו להיות שוכן בתוכם גם בהיותם בגוף הגשמי, וזה הרמז שנכתב באצבע אלקים על הלוחות שלמטה... ואיתא אין כותבין שטרי אירוסין אלא מדעת שניהם, עיין שם במדרש שהתורה היא העדות שיש לבני ישראל התקשרות בהקב"ה, נקראו לוחות העדות... (שם תרס"א)

הקדמונים נתנו רמז בפסוק אני לדודי. והענין הוא, כי בלוחות הראשונות היו בכח אתערותא דלעילא, אבל האחרונות היו בכח התקרבות בני ישראל, ולכן נשאר קיים לעולם. וגם הראשונות היו בקולי קולות, ובאחרונות אמר הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות. ופירוש הענין, כי בראשונות היה הכוונה לתקן כל העולם, והיו יכולין כל האומות להתקיים באמצעיות בני ישראל, כמו שכתוב והייתם לי סגולה, אך עמלק הרשע ימ"ש הוא גרם חטא העגל, כי אין הרשעים כדאי שיתקרבו, ולכן היו האחרונות בצינעה, להיות מיוחד רק לבני ישראל... (אלול תרמ"ז)

שם משמואל:

וישלך מידיו את הלוחות, להבין למה לו לשבר אותם, הלא היה ביכלתו להחזיקם אצלו, שלא ליתנם להם ולא לשברם. וממה נפשך, אם היה שליח לקבלה הועילו כבר בקידושין, ומה כוונתם ז"ל שידונו כפנויה. ואם היה שליח להובלה, אם כן היתה לו עצה שלא ליתנם להם, ועוד הלא כבר שמע שמחל להם השי"ת כמו שכתוב וינחם ה' וגו'?

והענין הוא, דהנה כתיב חרות על הלוחות, ודרשו רז"ל חירות ממלאך המות, ולכאורה זה היה תיכף בעשרת הדברות, אך כוונתם ז"ל דהלוחות אף שמעשה אלקים המה, אבנים גשמיות וכתובים באצבע אלקים, והיו חקוקים משני עבריהם, והיינו שלא היו כשאר כתב, שהכתב שמלמעלה רק נחקק, להורות שהכתב והאבנים אחת היו. וישראל היו אז במעלה העליונה, והיו הם גם כן החומר והצורה בקדושה אחת כעין הלוחות ולכך לא היתה שייכת אצלם מיתה... וכל עוד שהיו הלוחות קיימין, לא היה אפשר לשלוט בהם המיתה, על כן הצריך לשבר את הלוחות, שלא יהיה החומר והצורה אחת, ואז יתקן הגוף על ידי העפר שיקבר, והבן. (שמות תשא תע"ר)

כי על פי הדברים האלה כרתי, ובמדרש וברש"י מדברים כאן גם מתורה שבעל פה, ויש להתבונן מדוע לא נאמר כן בלוחות הראשונים, ונראה לפי מה שכתבנו דהלוחות באשר היו מעשה שמים, היו פועלים לזכך גם את גוף האדם לעשותו כולו שכלי, ועל כן יש לומר, כמו דאיתא במדרש שיר השירים בעשרת הדברות, שהיה הדבור מדבר כך וכך מצוות יש בי וכו'... כן בודאי בתורה שבכתב בכל מצוה הכתובה נרמזו כל הלכותיה הניתנין על פה, אלא שהגוף מסך מבדיל, שלא להבין מתוך הנכתב, ונצרך למסור פירוש כל מצוה בעל פה, וזוהי תורה שבעל פה. אבל אם לא נשתברו הלוחות היה הגוף כולו שכלי, ולא היה חוצץ בפני השכל להבין מתוך הנכתב, ולא היה נצרך למסור הפירוש ביחוד. (שם תרע"ב)

ויתן אל משה, יש להבין, הלא השי"ת ראה מה שישראל עושין למטה, וידע שסופן להשתבר, למה נתנן... ונראה דהנה במדרש ישראל עומדים למטה וחוקקין עבודה זרה, והקב"ה יושב למעלן וחוקק להם לוחות לתת להם חיים. ויש להבין, שהרי נשתברו ולא ניתנו להם כלל... ובאשר החטא לא היה מגיע לפנימיות ישראל אלא לחיצוניותם, על כן שבירת הלוחות נמי לא היתה אלא בחיצוניותם ולא בפנימיותם, והיינו כי הלוחות היתה בהם פנימיות וחיצוניות, פנימיות הלוחות היו האותיות, שהיו אורות רוחניים, כמו נשמה לגוף, וחיצוניות הלוחות, האבנים שהיו נושאים להאותיות, כמו גוף הנושא את הנשמה, וכמו שהחטא היה רק בחיצוניותם, היתה שבירת הלוחות נמי רק בחיצוניותם, אבל האורות הרוחניים שהיו בהם כנשמה בגוף לא נשתברו ולא נתבטלו, אלא האותיות פורחות כמו נשמה שיצאה מן הגוף, ומאחר שמשה זכה בהם עבור ישראל, אף שפרחו מן האבנים, עדיין נשארו של ישראל, אלא שהיו תלויות באויר השמים בלתי נושא, עד שנפסלו הלוחות האחרונים, וחזרו אותן האותיות בעצמן ונחקקו על הלוחות, ובזה מדויק לשון הכתוב, שנאמר בלוחות האחרונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים, ולא כתיב כדברים אשר היו, אלא את הדברים, שמשמע שהיו אותם בעצמם שפרחו מן הלוחות הראשונים... על כן הקב"ה "יושב", שהוא בקביעות, וחוקק להם לוחות לתת להם חיים היינו אף שהלוחות נשתברו, מכל מקום הרי היו לתועלת שהיו נושאין האורות הרוחניים, האותיות, ובאמצעות האבנים זכה משה עבור ישראל באורות, ומעתה מיושב שבח משה שחטף את הלוחות, שהרי זכה בפנימיותם, ובפנימיותם לא שייך מוטב שידונו כפנויה ולא כאשת איש, שהרי לא היה שם חטא כלל, והא דשלא ידונו כפנויה היא בחיצוניותם בלבד.

והנה במדרש ויגד לך תעלומות חכמה, התחיל מצטער על שבור הלוחות, ואמר לו הקב"ה אל תצטער בלוחות הראשונים שלא היו אלא עשרת הדברות לבד, ובלוחות שניים אני נותן לך שיהא בהם הלכות מדרש ואגדות. ויש להבין שבודאי אין הפירוש שהיו כתובים בהלוחות הלכות וכו', שהרי מפורש במדרש שזה היה על פה... אך לפי מה שאמרנו שאין הפרש בין הלוחות הראשונים לאחרונים אלא בחיצוניותם, יש לפרש שכל דברי חכמים קיימים, דהנה האורות העליונים שהיו חקוקים על הלוחות הם עצמם הדברות שהשמיע הקב"ה לישראל בסיני, כבמדרש שיר השירים, בפסוק ישקני, הדיבור היה יוצא מפי הקב"ה מימינו לימינן של ישראל וכו'... והנה במדרש הנ"ל שהדבור עצמו היה אומר כך וכך מצוות וכו', בודאי הפירוש דהאור הרוחני שהיה מאיר היו רואין באמת בדיבור זה כל פרטי מצוות ודינין, והיה הכל נראה בדבור, ולא היה נחשב לדבר נוסף על עשרת הדברות, שהרי הכל היה דבר אחד, הגם שקשה מאד לצייר זאת בעינינו הגשמיות, מכל מקום יש בו קצת דמיון, שכאשר יזכיר אדם לחברו את התפילין שלו, לא יצטרך להזכיר לו שיש בהם ד' בתים וכו', כי הכל נכלל במלת תפילין, ומעתה כשנחקק הדבור עצמו על הלוחות הראשונים שהיו לגמרי רוחניים, ולא היה חוצץ כלל בפני הדבור, היו רואין בהלוחות נמי כל תרי"ג המצוות ופרטיהן, וכל הלכות מדרש ואגדות, אבל לא היו נחשבין לדבר בפני עצמו. אבל כשנחקק אלו הדברות בלוחות האחרונים שלא היה גופם רוחני כל כך, היה גוף הלוחות חוצץ בפני האורות הרוחניים, ועל כן היה נקרא שמור תחת זכור, וכמו כן כל השינויים שבין הלוחות הראשונים והאחרונים... הא למה זה דומה, לנר המאיר דרך זכוכית, שהאור נראה לפי מראה הזכוכית וצבעה וגבשושיתה, ולטישתה, ומובן שעל כן אין כל הלכות ומדרשים ואגדות נראים מתוכם כל כך, שיהיו דבר אחד עם הדברות, והוצרך להראותו איך הכל נרמז... (שם תרע"ג)

פסל לך - פירש רש"י הראהו מחצב של סנפירינון מתוך אהלו. ויש להבין, מאחר שמציאות הסנפירינון היתה דרך נס... אם כן למה לא נבראו כמדתם, שלא יהא צריך לפסלם. ונראה דהנה כבר אמרנו שמהות וחומר הלוחות היה כענין גופם של ישראל, השורה בהם חלק א-לוה ממעל, כן חומר הלוחות מעשה אלקים, כמו שהיה אז גם גופם של ישראל קודש, ונמשך אחר השי"ת אף בלי הוראת השכל והנשמה על ידי שאמרו נעשה ונשמע, אך הלוחות האחרונים היו מעשה משה רבינו, ורק הכתב היה מעשה אלקים, ואם כן אם היו נבראים בתוך אהלו של משה כמדתם ולא היו חסרים תיקון, היו שוב כעין הלוחות הראשונים שהיו מעשה שמים, על כן נבראו רק גולם אחד והוצרכו לתיקון, והוא רומז לגולם וחומר האדם שצריך תיקון... (שם תרע"ד)

ולפי דרכנו יתפרשו לנו דברי המדרש בפסוק ויעמד מלאך ה' במשעול הכרמים, גדר מזה וגדר מזה, אין אתה יכול לשלוט בהם, שבידיהם לוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים... פירשו המפרשים ובזוהר שהיה הדיבור נחקק בלוח מעבר אל עבר, ואף שלפי השערת הדעת היו צריכות להיות נראות האותיות מעבר השני מהופכות, מכל מקום נעשה בהן נס, והיו נקראות מעבר השני כמו בעבר זה. ויש להבין נס זה למה היה בא. ויש לומר שהתועלת בזה, שיהיה הכל בבחינת פנים ולא בבחינת אחוריים, ונעשים דוגמא ללבות ישראל, שיהיו עומדים תמיד בבחינת פנים ונוכח ה' דרכם, ובאמת שזה עצמו היה שמירה מעולה מהחיצוניים, שאין להם אחיזה אלא בבחינת אחוריים, כנודע במקובלים... דכל התהוות החיצוניים היו מחמת ההסתר והצמצום, כי באמת אין עוד מלבדו, אך כשמאירה בחינת הפנים ממילא נסתלק כח החיצוניים, ועל כן בלעם שרצה להכניס בהם כחות רעים למנע את ישראל מלהיות בבחינת פנים, נאמר לו שאינו יכול, שהרי יש בידיהם לוחות כתובים משני עבריהם, שזה מועיל ללבות ישראל, שיהיו בבחינת פנים ולא בבחינת אחוריים... (במדבר בלק תרע"ז)

בעת ההיא אמר ה' אלי, ויש לדקדק למה נצטוה קודם עליתו לקבל הלוחות הראשונים לעשות לו ארון עץ, והרמב"ן תירץ, מפני שגלוי לפניו ית"ש שסופם שישתברו, ועדיין אינו מובן, שהרי אמרו שברי לוחות מונחים בארון, ואם כן אף שנשתברו לא השליכם לבין הגרוטאות, ואפילו תשמישי קדושה נגנזים. ונראה דהנה ברש"י בפסוק ואיש לא יעלה עמך, הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלות שלטה בהן עין רעה, ולכאורה אינו מובן, היתכן שבלוחות הברית מעשה אלקים תשלוט עין הרע, ועוד מאחר שגלוי לפניו שיש לחוש לעין הרע, למה לא צוה שיהיו בצניעות בראשונה?

אך יש לומר בעקר שבירת הלוחות טעמים הרבה נאמרו בזה, ויש לומר עוד על פי דברי האלשיך שהאותיות בלוחות היו כמו נשמה בגוף, והיו כמו חי נושא את עצמו, ולא הכבידו על ידיו של משה, אך כשפרחו האותיות מהם כבמדרש, נעשו כמו גוף בלי נשמה, והרגיש משה רבינו שהכבידו ידיו. ואף אנו נאמר, הואיל ואתה מקישן לאדם חי, כמו האדם שיצאה ממנו נשמתו מטמא... כן יש לומר נמי בלוחות, אחר שפרחו האותיות מהם ונתרוקנה החיות מהן, וחשש משה רבינו ע"ה שלא ידבקו בהן ח"ו כחות חיצוניים, על כן שיברם, וכלים אף שהיו כבר טמאים, כשנשברו טהרו. ועוד היתה תועלת בשבירתם לפועל דמיוני לישראל, שאף שנשתאבו בהם כחות רעים מחמת חטא העגל ונטמאו, ישברו לבם בתשובה, ושבירת לבבם תהיה טהרתן, ויתפרדו מהם כחות הרעים... וכמו אז על ידי שבירת לבם זכו ללוחות אחרונים, כן לדורות על ידי שבירת הלב יזכו לתשובה שהיא עסק התורה. ולפי האמור יש לומר דהיינו עין הרע ששלטה בלוחות הראשונות לאו בעודן אלא אחר שפרחו האותיות מהם היתה שליטה לכחות הרעים להדבק בהם, אלמלא נשתברו... וזה לא יתכן להגיד מראש שעתידין לחטא ותהיה שליטה לרע... והנה כל זה בלוחות הראשונים, שהיו מעשה שמים, אבל האחרונים שהיו מעשה בשר ודם, מה גם אחר שנתפשטה מסאבותא בעלמא, היתה יכולת עין הרע לשלט בהם בעודם, על כן נצטוה בהם על הצניעות... (דברים עקב תרע"ה)

פרי צדיק:

...וזה הכח היה רק למשה רבינו ע"ה, כמו שנאמר פסל לך שני לוחות אבנים, דלוחות ראשונים היו מעשי ידי ה', שהוא יתברך חקק הדברים על לב ישראל, כדרך שנאמר ועל לבם אכתבנה, מה שאינו כן לוחות שניים, נאמר למשה פסל לך, שהוא יפסול הלוח דלב אבן, ויעשה את ישראל להיות להם כח מוכשר לקבל הדברי תורה עם הרב חכמה לתקן הרב כעס, ואחר כך וכתבתי וגו', שהשי"ת יקבע הדברי תורה בלבם... (שמות תשא ג)

...ומטעם זה דרשו במשנה וביום חתונתו זה מתן תורה על יום הכפורים, שנתנו בו לוחות אחרונות, ולמה אנו קורין שבועות זמן מתן תורתנו? אך באמת נשתברו רק הלוחות, היינו מה דכתיב חרות על הלוחות, שנחקק על לוח לבם הדברי תורה, ונעקר יצר הרע מלב כסיל מכל וכל, שכיון שנחקק הדברי תורה על לוח לבם היו כבר חירות מיצר הרע וממלאך המות ושעבוד מלכיות, וזה נשבר אחר הקלקול, אבל המתן תורה נשאר קבוע, שביד ישראל לזכות לאור מאמר אנכי שיתקע בלבם, ולאור מאמר לא יהיה לך שיעקר יצר הרע כמו במתן תורה... (ראש חדש סיון ד)

...שבלוחות הראשונות היה חרות על הלוחות, שנחקק בלב על ידי דבור השי"ת מאמר אנכי ונעקר יצר הרע מלבם, מה שאינו כן בלוחות שניות, דכתיב פסל לך, והיינו דאף דגם שם היה חרות על הלוחות, דהא כתיב וכתבתי על הלוחות וגו', וכתיב ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון וגו'... רק ההבדל דכאן בלוחות שניות נאמר פסל לך, היינו שצריך מקודם בעצמו לפסול ולחקוק הלב אבן, ואחר כך יכנוס בהם הדברי תורה, ואמר למשה רבינו פסל לך, שזה הכח נתן השי"ת למשה שהוא יתן הכח זה לישראל, שיוכלו בעצמם לחקוק ולחצוב הלוחות, היינו הלב אבן, ואז יזכו גם כן להיות חרות על הלוחות, חירות מיצר הרע, כמו שהיה בדברות הראשונות... (שבועות כ)

...אך כאשר עמדתי למנין, יש בדברות שניות י"ז תיבות יתרות על הראשונות, והוא במספר טו"ב, והוא על פי מה שאמרו בבא קמא נ"ה מפני מה בדברות ראשונות לא נאמר בהם טוב, וטוב הוא המכוון על האור כי טוב, שהוא האור הראשון שנגנז לעמלי תורה שבעל פה... ובדבור של מצות שבת יש באחרונות ט' תיבות יתרות על הראשונות, והט' גם כן מורה על האור כי טוב, שבו פתח הכתוב לטובה תחלה... שעיקר רבוי בתורה שבעל פה הוא בשבת, כמו שאיתא יום השביעי דא תורה שבעל פה... (דברים עקב ב)

מכתב מאליהו:

...ב' גדרים אלו, מצינו בהפרשים שבין לוחות הראשונות והשניות, וכמו שביארנו כבר שבלוחות הראשונות היו האבנים מן השמים, כנגד מדרגת לבם, דהיינו ההשגה הפנימית הנ"ל, וזה ניתן להם באיתערותא דלעילא, אבל בלוחות השניות נאמר פסל לך ב' לוחות, דהיינו שהכנת הלב יהיה על ידי האדם, ורק אז וכתבתי על הלוחות, והיינו בדרך אתערותא דלתתא, בחינת פתחו לי פתח כחודו של מחט וכו', ודרך זו של עלייה מלמטה למעלה היינו מבחוץ לפנים, דרך עמל השכל אל הלב. ובמאמר הנ"ל כתבנו דאתערותא דלעילא נפסקת ובא נסיון במקומה, ויש לבאר... דאתערותא דלעילא נותנים לו מקודם כמו ברחמים גדולים, אבל צריך לקנותה אחר כך כשסרה ממנו ומגיע לידי נסיון... וזהו שבלוחות הראשונות שהיו באתערותא דלעילא, נתנסו אחר כך בנסיון הקשה של וירא העם כי בושש משה. וכיון שלא עמדו בנסיון, ניתנו לוחות השניות באתערותא דלתתא. אילו קנו הלוחות הראשונות כנ"ל, היו זוכים בתורה במדת הדין, ולא היו שוכחים וכו', אבל לוחות שניות קנו אותם בבחינת רחמים... ובתיקוני זהר תיקון מ' דבלוחות הראשונות היתה קבלת התורה בבחינת עץ החיים, ואכל וחי לעולם, אבל לוחות השניות בבחינת עץ הדעת טוב ורע, דהיינו מתוך ההסתר, והיינו ב' הבחינות הנ"ל.

והנה משה רבינו ע"ה בודאי קבל גם לוחות השניות מצד הפנים, אלא שהורידה למטה אל תוך בחינת ידיעת טוב ורע, ואולי זה פירוש אז"ל נדרים י' ב', שהתורה ניתנה למשה, ורק הוא נהג בה טובת עין ומסרה לישראל... וגם אחר כך היו שיירי בחינת השגה דמלעילא, הן נשארה בהם רוח הנבואה, וכל נבואה בבחינת ראייה היא, היינו בחינה דלעילא... (חלק א עמוד רכב)

...אולם ידוע, שהתורה ניתנה פעמיים לישראל, פעם ראשונה קודם חטא העגל, ופעם שניה אחר החטא בי' תשרי. גדר מתן תורה וקבלתה שונה לגמרי בשני המצבים, ושינוי זה משתקף בהבדלים שבין לוחות הראשונים ללוחות האחרונים. הלוחות הראשונים היו כולם מן השמים הן הכתב והן האבנים, אבל בלוחות שניים כתוב, פסל לך, שהיו האבנים מלמטה, ורק הכתב מן השמים. וכבר העיר הרדב"ז ז"ל בספר טעמי המצוות, שהאבנים מסמלות לבם של ישראל, אשר עליו חרותים דברי התורה גדר קבלת התורה שבבחינת הלוחות הראשונים הוא זה של הלב הטהור, שכבר הגיע להתבטלות גמורה אל האמת, ואין מתעוררות בו מדות רעות כלל, וזהו גדר מדרגת גן עדן, יצר הרע מבחוץ, במדרגה זו קונה האדם את התורה במתנה ממנו יתברך, בבחינה שהיא למעלה מכל הגבלה, ובהתרוממות על כל המעשים. בביטול היש הזה המתבטא בהקדמת נעשה לנשמע, זכו לתיקון חטא אדם הראשון... אבל לאחר חטאם של ישראל היו הלוחות השניים מאבנים שלמטה, והענין ללמד לנו, שצריך לחרות את התורה על הלב שעדיין אינו מזוכך, דרגה זו מקבילה אל מדרגת דעת טוב ורע, שהיצר הרע בפנים והמדות הרעות פועלות בתוך הלב. קבלת התורה בבחינה זו ודאי שיש בה מן הצמצום. זו בחינה חיצונית יותר, ואף שיש בה מעין חילול, הסכימו לזה בשמים כדי לצרף ולתקן את המדות הרעות, זו בחינת התורה שבבריאה המצומצמת, בחינת בראתי לו תורה תבלין... ויותר מזה יש לנו להתבונן, למה לא נגנזו הלוחות הראשונים, מכיון שלא היה הדור ראוי להם? הלא כל דבר של קדושה שהיה למעלה ממדרגת המקבלים נגנז, ומה נשתנו לוחות הראשונים שנאמר עליהם לוחות ושברי לוחות מונחים בארון? הרי ברור שהלוחות הראשונים היו נצרכים בפנים השבורות שלהם גם לאחר החטא.

ודבר גדול נוכל ללמד מכאן, שבתוכן הדברים הלוחות הראשונים וגם השניים בחינה אחת להם, והענין כי בכל מדרגה ומדרגה שהאדם נמצא בה עליו ללמוד מהמדרגה הגבוהה ביותר... על כן עליו להתבונן איך היתה קבלת התורה גם במדרגת דור המדבר, קבלה שנתקעה בלב ממש ולא מסתלקת על ידי שכחה כלל, וכן עלינו להתבונן בענין שבירת הלוחות, איך ובמה נשברה המדרגה ההיא של הלוחות הראשונים, כי מאלה יחד אפשר לנו ללמוד לשאוף אל קבלת התורה אמיתית וגבוהה... גם בלוחות האחרונים אמר הקב"ה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים הרי זה פלא, פסל לך, שתכין ותפסול אבנים מלמטה, ואף על פי כן כראשונים, שיהיו במדרגת הראשונים ממש. והענין שעל האדם עצמו לבא בעמלו לדרגת טוהר הלב ושלימות המדות עד שלא תהיה לו כל נגיעה הסותרת לתורתו ולעבודתו יתברך, ממש כדרגת הלוחות הראשונים של קודם החטא. הרי שעצם הענין לא נשתנה כלל, אלא שהעבודה קשה יותר מחמת הצורך להכשרת הלב, אך מובן כי לעומת קושי זה נתווספה גם סייעתא דשמיא מרובה... (חלק ב עמוד כז)

בילקוט על הפטרת נחמו אמר, משנשתברו הלוחות נגזרה גזירה על תופשי התורה שילמדו מתוך הדחק, ומתוך הבהלה, ומתוך היסורים, ומתוך חוסר פרנסה ועוד ועוד... לוחות הראשונים היו על פי גדר תיקון הבריאה ונתנו מלמעלה, גשמיות מתוך רוחניות. אבל האחרונים נעשו למטה, ואף שמשה אדון הנביאים הוא אשר עשאם, אף על פי כן באו מלמטה, שלא בדרך בריאה, ואם כי נאמר עליהם שהשי"ת כתב עליהם כראשונים ממש, מכל מקום הרי זה רוחניות על גבי גשמיות, וחס ושלום שיש לחשוב שיש הפרש בין הלוחות בקדושתם, שהרי נאמר לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, מכל מקום יש בסדרם הפרש. וזה בא מסבת חטא העגל, היינו פירוד הגשמיות מן הרוחניות (שזהו גדר החטא). ועל כן אף שעשו תשובה, לא יכלו שוב להגיע אל "עדים"... אלא שהקב"ה ברא תיקון מצד דרך אחר כנגד הטבע, על כן אחר שנשברו הלוחות מעשי הקב"ה, שהיו חבור גמור, גשם הבא מרוחניות בלי שום פירוד, הלוחות האחרונים אחר החטא הגיעו מלמטה בכחו של משה וזכותו ובכח התשובה. אבל החיבור הגמור שוב אי אפשר, עד ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו', ומשום זה יש כח ליצר להפריד תמיד, שלמוד התורה יהיה מתוך היסורין וחוסר פרנסה וכו'... (חלק ג עמוד שז)