לחם הפנים

(ראה גם: כלי מקדש-שלחן, קרבן)

 

ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד. (שמות כה ל)

ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות, שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת, על השולחן הטהור לפני ה'. ונתת על המערכת לבונה זכה, והיתה ללחם לאזכרה אשה לה'. ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד מאת בני ישראל ברית עולם. והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש, כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם. (ויקרא כד ה)

ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חל אל תחת ידי, כי אם לחם קדש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה... ויתן לו הכהן קדש, כי לא היה שם לחם כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חום ביום הלקחו. (שמואל א כד ה)

זהר:

תא חזי, משלחן של לחם הפנים שמשם יוצאות ברכות ומזונות לעולם, אשר אינו ראוי שימצא ריקן אפילו רגע אחד, כדי שלא יעברו הברכות משם, כן אין לברך על שלחן ריקן, כי הברכות של מעלה אינן שורות על שולחן ריקן. (לך רסז)

שלחן זה העומד בבית המקדש, שהוא כדי שימצא בו מזון ולהוציא ממנו מזון, על כן אפילו רגע אחד אינו צריך להמצא ריקם. שלחן האחר (של הסט"א), שלחן של ריקנות, ולא צריך לתת לו מקום במקום קדוש, ועל כן שלחן של בית המקדש אפילו רגע אחד לא יעמוד בלי מזון. וצריך שלא ימצא מקום גרוע, כי הברכה שלמעלה אינה נמצאת במקום גרוע, זהו השלחן לפני הקב"ה, והשלחן שהאדם מברך עליו לפני הקב"ה גם כן אינו צריך להיות ריקם, כי אין ברכה במקום ריק. הלחם שעל השולחן של הקב"ה (שהוא המלכות), הם י"ב, והרי העמדנו סוד הלחם, שהם סוד הפנים (י"ב פנים שבז"א... שהוא סוד ד' פני החיות)... ועל כן נקרא לחם הפנים, כי המזון והכלכלה של העולם (שהיא המלכות), באים מאלו פנים עליונים (של ז"א), ומשום זה לחם הזה הוא פנימיות הכל, והוא בסוד העליון כראוי. 

לחם הפנים הוא מאכל של אלו הפנים (שבמלכות, דהיינו שנמשך ממזון שלה, המקבלת מי"ב פנים דז"א כנ"ל), המזון והכלכלה היוצא לעולם באים מהם ושורים על שלחן ההוא (שבבית המקדש), ומשום ששולחן הזה מקבל מזון וכלכלה מאלו פנים העליונים, והיא מוציאה מזון וכלכלה מאלו פנים הפנימיים (דז"א), וזה המזון שמוציאה הוא לחם ההוא, הנזכר (שבבית המקדש, על כן נקרא לחם ההוא לחם הפנים. לחם) חם היה נקרב על השלחן, וחם היה נלקח משם, וכבר העמדנו, שכתוב ביום הלקחו, ומשום שלחן הזה יש לאדם לשמור סודות שולחנו בכל אלו האופנים שאמרנו. (תרומה תקכה, ועיין שם עוד)

 

ספרא:

ולקחת סולת - מניין אף חטים יקח, תלמוד לומר ולקחת סולת, יכול אף שאר מנחות נלקחות חטים, תלמוד לומר ואפית אותה, זו נלקחת חטים, ואין שאר מנחות נלקחות חטים. שתים עשרה חלות, שיהו שוות, שני עשרונים, שיהו שוים, החלה האחת, כל לישתה ועריכתה לא יהיו אלא אחת אחת, יכול אף שתי הלחם לישתן ועריכתן אחת אחת, תלמוד לומר יהיה החלה האחת. ומנין שירדו לתנור שתים שתים, תלמוד לומר ושמת אותם, יכול אף שתי הלחם ירדו לתנור שתיהם, תלמוד לומר אותה... ושמת אותם לטפוס, ושלשה טפוסים היו שם, ונותנם לטפוס כשהם בצק, ובתנור היה להם טפוס, וכשהוא רודם נותנם לטפוס שלא יתקלקלו.

שתים מערכות, יכול שמנה וארבע, תלמוד לומר שש המערכת, אי שש המערכת יכול שש ושש ושש, תלמוד לומר שתים עשרה, אי שתים עשרה יכול ארבע ארבע, תלמוד לומר שתים המערכות ושש המערכת...

על השולחן הטהור, על טהרו של שולחן, שלא יהו הסניפים מגביהים את הלחם מעל גבי השולחן, מיכן אמרו ארבעה סניפים של זהב היו שם מפוצלים מראשיהם, שיהו סומכים בהם שנים לסדר זה ושנים לסדר זה, ועשרים ושמונה קנים כחצי קנה חלול, ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה.

ונתת על המערכת, יכול מערכת אחת, הריני דן, נאמר כאן מערכת, ונאמר להלן מערכת, מה מערכת האמור להלן תופס שתים מערכות, אף מערכת האמור כאן תופס שתים מערכות. לבונה זכה, שתהא ברורה, והיתה ללחם, חובה ללחם, והיתה ללחם, למד שהיתה מעכבת, ומפגלת ופוסלת את הלחם. והיתה ללחם אינה על גבי הלחם, אלא נותנה לשני בזיכים שיש להם שולים, ונותנם על גבי הלחם, כדי שלא יבצעו את הלחם. לאזכרה, רבי שמעון אומר נאמרה כאן אזכרה, ונאמרה להלן אזכרה, מה אזכרה האמורה להלן מלא הקומץ, אף כאן מלא הקומץ, מלמד שהיא טעונה שני קמצים, מלא הקומץ לסדר הזה ומלא הקומץ לסדר הזה.

ביום השבת ביום השבת, עורך חדשה, ובשבת יקטיר הישנה, יערכנו, אין עורך עמו קנים בשבת, אלא נכנס מערב שבת ושומטם ונותנם לאורכו של שולחן. כל הכלים שהיו במקדש אורכן לאורכו של בית חוץ מן ארון. ואחר שבת היה נכנס וסודר שלשה תחת כל אחת ואחת, ושנים תחת העליונה אף על פי שאין עליה. מאת בני ישראל, מרצון בני ישראל, ברית עולם ממי שהברית שלו. והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש, מלמד שאכילתה במקום קדוש. אין לי אלא אכילתה במקום קדוש, מנין אף לישתה ועריכתה במקום קדוש, תלמוד לומר והיתה. יכול אף שתי הלחם לישתם ועריכתם במקום קדוש, תלמוד לומר כי קדש קדשים. רבי יהודה אומר כל מעשיהם בפנים, רבי שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבי פגי.

הוא היה אומר, שאם נפרסה אחת מהם כולם פסולות לו, יכול לו לבדו, תלמוד לומר ולבניו. אי ולבניו יכול לבניו ולא לו, תלמוד לומר ולבניו. לאהרן שלא במחלוקת, ולבניו במחלוקת, מה אהרן כהן גדול אוכל שלא במחלוקת, אף בניו כהנים גדולים אוכלים שלא במחלוקת. מאשי ה', אין להם אלא לאחר מתנות האישים. חק עולם, לבית עולמים. (אמור פרק יח)

תלמוד בבלי:

וכמה פת עבה, אמר רב הונא טפח, שכן מצינו בלחם הפנים טפח... (פסחים לז א)

איתיביה לחם הפנים נאכל לתשעה לעשרה ולאחד עשר, לא פחות ולא יותר, כיצד, כדרכו לתשעה, בערב שבת נאכל בשבת לתשעה, חל יום טוב בערב שבת נאכל לשבת לעשרה, שני ימים טובים של ראש השנה, נאכל לשבת לאחד עשר, לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את היום טוב... (שם מו ב)

...ונוטל (כהן גדול) חלה משתי חלות, ארבע או חמש ממעשה לחם הפנים, רבי אומר לעולם חמש, שנאמר והיתה לאהרן ולבניו, מחצה לאהרן ומחצה לבניו... (יומא יז ב, וראה שם עוד בענין לשכת לחם הפנים)

...איכא נמי אחריתי, דאמר רבי יהושע בן לוי נס גדול היה נעשה בלחם הפנים, סלוקו כסדורו, שנאמר לשום לחם חום ביום הלקחו... ניסי דגואי (פנים) הוא, לחם הפנים ניסי דבראי הוא, דאמר ריש לקיש מאי דכתיב על השלחן הטהור, טהור מכלל שהוא טמא, כלי עץ העשוי לנחת הוא, וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני טומאה, אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים, ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסידורו (נשאר חם), שנאמר לשום לחם חום ביום הלקחו. (שם כא א)

של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים... תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן, שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ, והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים, הללו פיתן מתעפשת והללו אין פיתן מתעפשת, כששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, וחזרו בית גרמו למקומן, שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו, בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה, והיום עשרים וארבעה, רבי יהודה אומר בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה, אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד, אמרו להם, יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן, וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך, ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח. מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים ניזונין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל. (שם לח א)

תנו רבנן ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק... ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר, מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפול, הצנועין מושכין את ידיהן, והגרגרנין נוטלין ואוכלין, ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חברו, והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו... (שם לט א)

עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש... לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים. (אבות ה ה)

שתי הלחם ולחם הפנים נאכלין לכהנים ואין בהם למזבח, ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח. (מנחות עד ב)

כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול, שהם באות שתים עשרה, דברי רבי יהודה... (שם עו א, וראה שם עוד)

בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא שלחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו, מדמקדש לחם קמצים נמי מקדש, או דלמא דחזי ליה מקדש, דלא חזי ליה לא מקדש, אמר ליה אינו מקדש... (שם פז ב)

לחם הפנים נילושות אחת אחת ונאפות שתים שתים, ובדפוס היה עושה אותן, כשהוא רודן נותנן לדפוס כדי שלא יתקלקלו. מנא הני מילי, דתנו רבנן שני עשרונים יהיה החלה האחת, מלמד שנילושות אחת אחת, מנין שאף שתי הלחם כך, תלמוד לומר יהיה, ומנין שאפייתן שתים שתים, תלמוד לומר ושמת אותם, יכול אף שתי הלחם כן, תלמוד לומר אותם, אותם הא אפיקתיה, אם כן לימא קרא ושמתם, מאי ושמת אותם, שמעת מיני תרתי. 

שלשה דפוסין הם, נותנה לדפוס ועדיין היא בצק, וכמין דפוס היה לה בתנור, וכשהוא רודה נותנה בדפוס כדי שלא תתקלקל. ולהדרה לדפוס קמא, כיון דאפי לה נפחה, איתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו, רבי חנינא אומר כמין תיבה פרוצה, רבי יוחנן אמר כמין ספינה רוקדת, בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה היינו דהוון יתבי בזיכין, אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת, היכי הוו יתבי בזיכין, מקום עביד להו, בשלמא למאן דאמר כמין תיבה פרוצה היינו דסמכי ליה סניפין ללחם, אלא למאן דאמר כמין ספינה רוקדת, היכי סמכי ליה סניפין ללחם, דעגיל להו מיעגל... מיתיבי כמין כוורת היה לה בתנור ודומה כמין טבלא מרובעת, אימא ופיה דומה כמין טבלא מרובעת...

איבעיא להו, לחם הפנים נפסל במסעות או אינו נפסל במסעות, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר נפסל וחד אמר אינו נפסל, מאן דאמר נפסל דכתיב כאשר יחנו כן יסעו, מה בחניתו נפסל ביוצא, אף בנסיעתו נפסל ביוצא, מאן דאמר אינו נפסל דכתיב ולחם התמיד עליו יהיה... אלא כי אתא רב דימי אמר במסודר דכולי עלמא לא פליגי, אלא כי פליגי במסולק, מאן דאמר נפסל דכתיב כאשר יחנו כן יסעו, מה בחנותו נפסל ביוצא, אף בנסיעתו נפסל ביוצא, למאן דאמר אינו נפסל, דכתיב ונסע אוהל מועד, אף על פי שנסע אוהל מועד הוא... (שם צד א והלאה)

אחת שתי הלחם ואחת לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ואינן דוחות את השבת, רבי יהודה אומר כל מעשיהם בפנים, רבי שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות בבית פאגי... אמר רבי אבהו בר כהנא ושניהן מקרא אחד דרשו, והוא דרך חול אף כי היום יקדש בכלי, רבי יהודה סבר בחול אשכחינהו דקא אפו ליה, אמר ליה דרך חול קא אפיתו ליה, אף כי היום יקדש בכלי איפסיל ליה בלינה, רבי שמעון סבר בשבת אשכחינהו דקא אפו ליה, אמר להו לא דרך חול בעיתו למיעבדיה, מידי תנור מקדש, שלחן הוא דמקדש... (שם צה ב, וראה שם עוד)

...לחם הפנים ארכן י' טפחים ורחבן ה' טפחים וקרנותיו שבע אצבעות, רבי יהודה אומר שלא תטעה זד"ד יה"ז, בן זומא אומר ונתתה על השלחן לחם פנים לפני תמיד, לחם פנים שיהו לו פנים. השלחן ארכו י' ורחבו חמשה, לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה', נותן ארכו כנגד רחבו של שלחן, וכופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן, נמצא ארכו ממלא רחבו של שולחן, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר השולחן ארכו י"ב ורחבו ו', לחם הפנים ארכו י' ורחבו ה', נותן ארכו כנגד רחבו של שולחן, כופל טפחיים מכאן וטפחיים מכאן, וטפחיים ריוח באמצע, כדי שתהא הרוח מנשבת בהם, אבא שאול אומר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. אמרו לו והרי כבר נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה, אמר להם הרי כבר נאמר ועליו מטה מנשה. 

וארבעה סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן, שהיו סומכין בהם שנים לסדר זה ושנים לסדר זה, וכ"ח קנים כחצי קנה חלול, ארבעה עשר לסדר זה, וי"ד לסדר זה, לא סידור קנים ולא נטילתם דוחה את השבת, אלא נכנס מערב שבת ושומטו ונותנו לארכו של שלחן... כדתניא כיצד נכנס מערב שבת ושומטן ומניחן לארכו של שולחן, ומוצאי שבת נכנס מגביה ראשיה של חלה ומכניס קנה תחתיה, וחוזר ומגביה ראשיה של חלה ומכניס קנה תחתיה, ארבעה חלות צריכות שלשה שלשה קנים, העליונה אינה צריכה אלא שנים, לפי שאין עליה משאוי, התחתונה אינה צריכה כל עיקר, לפי שמונחת על טהרו של שלחן... (שם צו א, וראה שם עוד)

שני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית, אחד של שיש ואחד של זהב, על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין, ואחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד. וארבעה כהנים נכנסין, שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין, וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכין, המכניסים עומדים בצפון ופניהם לדרום, והמוציאין עומדים בדרום ופניהם לצפון, אלו מושכין ואלו מניחין, וטפחו של זה כנגד טפחו של זה, שנאמר לפני תמיד. רבי יוסי אומר אפילו אלו נוטלין ואלו מניחין אף היא היתה תמיד. יצאו ונתנום על שלחן הזהב שהיה באולם. הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים. חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב... תניא רבי יוסי אומר אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית, אין בכך כלום, אלא מה אני מקיים לפני תמיד, שלא ילין שלחן בלא לחם... סידר את הלחם בשבת ואת הבזיכין לאחר השבת, והקטיר את הבזיכין בשבת פסול, אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא. סידר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר השבת פסולה ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא. סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה, כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה, שאפילו היא על השולחן ימים רבים אין בכך כלום... (שם צט ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד, שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריא והיו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו לא היו בקיאין, בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ, ולא היתה מעפשת, ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מעפשת... (יומא יט ב)

רבי יהושע בן לוי אמר אין לחם הפנים נפסל בשעת מסעות, רבי יוחנן אמר לחם הפנים נפסל בשעת מסעות, רבי חייה בשם רבי יהושע בן לוי כאשר יחנו כן יסעו, מה בחנייתם אינו נפסל, אף בנסיעתם אינו נפסל, רבי אמי בשם רבי יהושע בן לוי ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, כבתוך המחנות. (שם כד א)

מדרש רבה:

...הקערות אלו דפוסין, שהיו עושין את לחם הפנים בדפוס, וכשהיו מוציאין מן התנור היו מחזירין אותו לדפוס שלא ישבר הלחם... את הכפות אלו בזיכי לבונה שהיו נותנין על גבי המערכות, כדאמר (ויקרא כ"ד) ונתת על המערכת לבונה זכה. הא באי זה צד מסדרים את הבזיכין, נותן בזיך א' על גבי סדר זה, אם נתן בזיכין בלא לבונה או לבונה בלא בזיכין או שהיה דבר חוצץ בין הבזיכין ללחם ובין הלחם לשלחן, הרי אלו פסולין. אבא שאול אומר בתוך ב' טפחים שבין האדם לחבירו היה נותנן, ומה אני מקיים ונתת על המערכת לבונה זכה, שהיא כולה סמוכה למערכה. ואת המנקיות אלו הקנים, כ"ח קנים של זהב חלולין מקבלים טומאה היו שם... ולמה היו נותנין קנים ביניהם, כדי שישלוט הרוח בהם ולא יתעפש הלחם, ולמה היו הקנים עשויים כחצי קנה חלול, כדי שלא יתיקרו על הלחם, ולכך כתיב בצווי ומנקיותיו אשר יוסך בהן, שהיו מעמידין הלחם כמין סוכה, שכל חלה וחלה נעשית סוכה לזו שהיא תחתיה. ואת קשות הנסך, אלו סניפין של זהב עושין לו, וקרניו היו שם, שבהן סומכין את החלה התחתונה, ב' לסדר זה וב' לסדר זה, מפני שהחלות דומות לספינה כדי שלא תהא רוקדת, והיו הסניפין כנגד הלחם, כדי שיהיו הסניפין מגביהין את הלחם מעל גבי השלחן, ומהו שאמר הכתוב קשות הנסך, שאף הם היו מעמידין ראשי החלות התחתונות למעלה, שלא היו נוגעין בשלחן, והיו מסיכות על השולחן, אבל אמצעית של חלה תחתונה נוגעת בשלחן, לפי שחלה עשויה כמין ספינה רוקדת חדה מלמטה ונסבה ורחבה למעלה, ולחם התמיד עליו יהיה, מכאן אתה למד שאף בשעת מסעות היה עליו לחם... (במדבר ד טו)

מדרש תנחומא:

אמר רב הונא בר אבא בשעה שהיו הקרבנות קרבין היתה סאה ארכליס עושה סאה סולת, סאה קמח סאה מורסן סאה סובין סאה קיבר סאה גינים, אבל עכשיו אדם מוליך סאה של חטים לטחון, אינו מביא אלא כמו שהולך ויתר מעט, למה שבטל לחם הפנים. (תצוה יג)

ילקוט שמעוני:

הוציא לחם ויין, הלכות כהונה גדולה מסר לו, לחם זה לחם הפנים, ויין אלו הנסכים... (בראשית פרק יד, עד)

...והיה שבת, וראה אותם דוד שהיו אופין לחם הפנים בשבת, שהורה להם דואג, אמר להם מה אתם עושין, אפייתו אין דוחה שבת כי אם עריכתו, שנאמר ביום השבת יערכנו, כיון שלא מצא שם כי אם לחם הפנים, ואמר לו דוד תן לי שלא נמות ברעב, שספק נפשות דוחה שבת, וכמה אכל דוד באותה שעה, קרוב לשבע סאין אכל דוד לרעבונו, שאחזו בולמוס. (שמואל א פרק כא, קל)

דבר אחר ושדמות לא עשה אוכל, משבטל לחם הפנים... (חבקוק פרק ג, תקסה)

תרגום יונתן:

כי היום יקדש - ויומא דין הוא מתאכיל, ולא מתפסל במנא. (שמואל א כא ו)

רש"י:

ועשית קערותיו - זה הדפוס שהיה עשוי כדפוס הלחם, והלחם היה עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה, שולים לו למטה, וקופל מכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כותלים, ולכך קרוי לחם הפנים, שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה, נותן ארכו לרחבו של שולחן, וכותליו זקופים כנגד שפת השלחן, והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל, בשל ברזל הוא נאפה, וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן, ואותו דפוס קרוי קערה... לחם פנים - שהיה לו פנים כמו שפירשתי, וענין הלחם וסדר מערכותיו מפורשים באמור אל הכהנים. (שמות כה כט ול)

השולחן הטהור - של זהב טהור, דבר אחר על טהרו של שולחן, שלא יהיו הסניפין המגביהין את הלחם מעל גבי השלחן. ונתת על המערכת - על כל אחת משתי המערכות היו שני בזיכי לבונה מלא קומץ לכל אחד, והיתה ללחם לאזכרה - הלבונה הזאת ללחם לאזכרה, שאין מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה נקטרה כשמסלקין אותו בכל שבת ושבת, והיא לזכרון ללחם, שעל ידה הוא נזכר למעלה... (ויקרא כד ו וז)

והוא דרך חול - כשנסתלק הלחם מהשלחן והקטירו הבזיכין קרוב להיות חולין, שיצא מידי מעילה משהיתה לו שעת היתר לכהנים, ואף כי היום - וגם אם היתה היום תחלת קדושתו על השולחן הייתי זקוק ליטלו משם, לפי שאחזו בולמוס של רעבון ומסוכן הוא, כבמנחות. (שמואל א כא ו)

אבן עזרא:

לחם פנים - על דרך הפשט נקרא לחם הפנים בעבור הפירוש שהוא אחריו, (שיהיה לפני תמיד), ומה שאמרו קדמונינו אמת, כי הקערות כמו דפוס. (שמות כה ל)

שתים מערכות - במספר השבטים, כסוד אבני החושן והאפוד, או שני עשרונים כמספר המערכות... (ויקרא כד ו)

רמב"ן:

זר זהב - ...וכן הדבר שזה סוד השולחן, כי ברכת השם מעת היות העולם לא תברא יש מאין. אבל עולם כמנהגו נוהג, דכתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, אבל כאשר יהי שם שרש דבר תחול עליו הברכה ותוסיף בו, כאשר אמר אלישע הגידי לי מה יש לך בבית, וחלה הברכה על אסוך שמן, וכן השולחן בלחם הפנים בו תחול הברכה, וממנו יבא השובע לכל ישראל, לכך אמרו כל כהן שמגיעו כפול אוכל ושבע. (שמות כה כד)

לחם פנים - רש"י, ולשון המשנה בן זומא אומר לחם פנים, בעבור שיהיה לו פנים, אבל כל זה יהיה לדברי האומר כיצד עושין אותו כמין תיבה פרוצה, אבל לדברי האומר כמין ספינה רוקדת, אינו כן... ועל דרך האמת כי תבין מלת לפני תבין שמו וסודו, כי בעבור היותו כן היה מונח בצפון, כי ברכת ה' היא תעשיר, כענין שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך ובירכתיך, וכבר רמזתי בו... (שם כה ל)

והקריב ממנו - ...ואף על פי שאמר בלחם הפנים שעובר עליו בחמוצו מפני שהלבונה שעליו שהיא ללחם לאזכרה אשה לה', אבל לחם התודה אין ממנו למזבח כלום... (ויקרא ז יד)

משנה תורה:

...ואלו ואלו חולקין בלחם הפנים, ואינן אוכלין את הלחם עד שיקטירו שני בזיכי לבונה על האש. והלבונה טעונה מלח כשאר הקרבנות, ואחר קרבן מוסף מקטירין שני הבזיכין, ושני כהנים מקריבים את שני הבזיכין. 

כיצד חולקין לחם הפנים בכל שבתות השנה, משמר הנכנס נוטל שש חלות ומשמר היוצא נוטל שש, הנכנסין חולקין ביניהם בצפון, שהרי הן מוכנים לעבודה, והיוצאין חולקין בדרום, ובזמן שיהיה יום טוב של אחד משלשה רגלים בשבת, וכן בשבת שבתוך החג, חולקין כל המשמרות בשוה בלחם הפנים, וכן אם חל יום טוב הראשון של חג בשבת חולקין כל המשמרות בשוה מערב יום טוב, שהוא שבת, בלחם הפנים, מפני שהקדימו לעבודה, וכן אם חל יום טוב האחרון להיות בערב שבת, חולקין כל המשמרות בשוה בלחם הפנים באותה שבת, היא מוצאי החג, ודבר זה תקנה כדי שיתאחרו הכהנים בשביל חילוק לחם הפנים, ואם נתאחר אחד מבעלי משמר ולא בא ימצא אחר. חל יום אחד להפסיק בין השבת ובין יום טוב, כגון שהיה יום טוב הראשון של חג בשני או יום טוב האחרון ביום חמישי... משמר שזמנו קבוע באותה שבת נוטל עשר חלות, וזה שנכנס נוטל שתים, שהרי לא נשאר להם לעבודה הם לבדם אלא יום אחד, שהוא ערב שבת או אחד בשבת, ומתעצלין ואין באין מהן אלא מעט, (ראה ראב"ד). כהן גדול לעולם נוטל מכל משמר חצי החלות שזכה בהן, שנאמר והיתה לאהרן ולבניו, מחצה לאהרן ומחצה לבניו. ואין כהן גדול נוטל פרס, שאין זה כבודו. (תמידין ומוספין ד ט והלאה)

מצות עשה לסדר לחם הפנים בכל יום שבת על השולחן לפני ה' בהיכל, שנאמר ביום השבת ביום השבת יערכנו הכהן וגו'. ודבר ברור בתורה שהוא שתים עשרה חלות, כל חלה שני עשרונים, ועורכין אותו שני סדרים, שש חלות בכל סדר, חלה על גבי חלה, ובין כל שתי חלות שלשה קנים של זהב, כדי שתהיה הרוח מנשבת בו, וסומך כל מערכה בשתי קשוות, ונותנין בצד כל מערכה כלי שיש בו לבונה בשני הבזיכין, ושולים היו לבזיכין כדי שיניחום על השולחן. שני הסדרים מעכבין זה את זה, ושני הבזיכין מעכבין זה את זה, והסדרין והבזיכין מעכבין זה את זה, ואין מחנכין את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת, מיום השבת ליום השבת מוציאין את הלחם שהוא שם על השולחן מבשבת שעברה, ומסדרין לחם אחר, וזה שמוציאין הוא שחולקין שתי המשמרות הנכנסת והיוצאת עם כהן גדול ואוכלין אותו.

וכיצד מסדרין את הלחם, ארבעה כהנים נכנסים, שנים בידן שני סדרין, ושנים בידם שני בזיכין, וארבעה מקדימין לפניהם, שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכין שהיו שם על השולחן...

כיצד מעשה לחם הפנים? מביא ארבע ועשרים סאים חטים הראויין למנחות, ושפין אותם ובועטין בהן כשאר חטי מנחות, וטוחנין אותן ומנפין מהן באחת עשרה נפה ארבעה ועשרים עשרון סולת, ועושין מהם שתים עשרה חלות מצות, לא נפה אותם באחת עשרה נפה, או שלא הוציאן מעשרים וארבע סאין, הואיל ונעשו סולת מכל מקום כשרות, לא נאמרו השיעורין האלו אלא למצוה. לישתן ועריכתן בחוץ, ואפייתן בפנים בעזרה כשאר המנחות, ולשין אותן אחת אחת, ואופין אותן שתים שתים. ושלשה דפוסין של זהב היו להם, אחד שנותנין בו החלה והיא בצק, והשני שאופין אותה בו, והשלישי שנותנין אותה בו כשרודה אותה מן התנור, כדי שלא תתקלקל.

כל חלה מהן מרובעת, שנאמר לחם הפנים, שיהיו לו פנים רבים, אורך כל חלה מהן עשרה טפחים, ורחבה חמשה טפחים, ורומה שבע אצבעות. והשולחן ארכו שנים עשר טפח ורחבו ששה טפחים, נותן אורך החלה על רוחב השולחן, נמצאת החלה יוצאת שני טפחים מכאן ושני טפחים מכאן, וכופל את היוצא מכאן ומכאן, וישאר בין שני הקצוות רוח באמצע, וכן מניח חלה על גבי חלה, עד שעורך שש חלות, וכן עושה בצד המערכה שניה שש חלות.

אין אפיית לחם הפנים דוחה את השבת ולא את יום טוב, אלא בערב שבת אופין אותן ועורכין אותן למחר... לא סדור קנים ולא נטילתן דוחה את השבת, אלא מערב שבת נכנס ושומטן ונותנן לאורך השולחן, ובאחד בשבת נכנס ומכניס את הקנים בין החלות.

סידר את הלחם בשבת כמצותו ולא הניח עמו בזיכי לבונה עד למחר, ולשבת הבאה הקטיר הבזיכין, נפסל הלחם ואין קדוש. וכן אם סידר הלחם והבזיכין באחד בשבת והקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה, הלחם אינו קדוש ונפסל, אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם. כיצד יעשה בלחם ובזיכין שסדרן לאחר השבת, יניחם שם על השולחן עד שיעבר עליהן יום השבת והן מסודרין, ואחר כך יקטיר הבזיכין לשבת הבאה אחר השבת שעברה, והן מסודרין, שאפילו נשאר הלחם עם הבזיכין על השולחן כמה שבתות אין בכך כלום. סדר את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת, בין לאחר שבת זו בין לאחר שבת אחרת הבאה, נפסל הלחם, והרי הוא כקדשים שנפסלו שחייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא.

נפרסה חלה אחת מן הלחם פסול ואינו מקטיר עליו את הבזיכין, ואם אחר שהסיר את הלחם נפרסה, הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין. הגיע זמן הלחם להסירו הרי זה כמי שהסירו, ואם נפרס הלחם מקטיר הבזיכין, ואף על פי שלא פירק המערכה נטמא אחד מן הסדרין בין לפני הקטרה בין לאחר הקטרה, או שנטמא אחד מן הבזיכין, הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו. (שם פרק ה א והלאה)

רשב"ם:

לחם פנים - בפשוטו שראוי לפני שרים, כמו מנה אחת אפים, חלק יפה. (שמות כה ל)

ספר החינוך:

להשים בבית המקדש לפני ה' לחם תמיד, שנאמר ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. משרשי המצוה, שצונה הא-ל ב"ה מצוה תמידית בלחם, לפי שבו יחיה האדם, ועל כן צריך אליו להיות הברכה מצויה בו תמיד, ומתוך עסקנו בו לקיים עליו מצות השי"ת,יהיה הרצון והברכה חלים עלינו ויתברך במעינו, כי בכל שעושה בו האדם רצון השי"ת, בו הוא מתברך, ולפי כל ענין וענין שישים מגמת פניו ומחשבותיו ועסקיו בדבר מצוה, לפיהן מעין הברכה נובע עליו... ועל הלחם הזה בעצמו אמרו, כי מפני שהוא תשמיש המצוה ובו נעשה רצון הא-ל, היתה הברכה דבקה בו ביותר, וכל אחד מן הכהנים שהגיע לו ממנו כפול היה שבע... ואמרו המפרשים שאין מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה שנקטרת בכל שבת כשמסלקין הלחם, אין כונתם חלילה להיות חילוק כלל בין הלבונה והלחם למעלה, וקיום מצות הא-ל בלחם ובלבונה אחד הוא... אבל כל אלה הענינים יכתבו על צד העוסקים, כי הלחם שנאכל לכהנים אין לכתב עליו שכלו לשם, כי הם יאכלוהו. נמצא כי אין כולו לשם, כי אחרים יחלקו בו, אבל בכל מה שלא יהנה בו האדם כלל, אלא שעושה ממנו מצות בוראו וכלה לגמרי במצוה, בזה נוכל לומר עליו כי כולו לה'... והרמב"ם כתב אבל השולחן והיות הלחם עליו תמיד לא ידעתי לו סבה, ואיני יודע לאיזה דבר איחס אותו עד היום... (תרומה מצוה צז)

עקדה:

ובאו שתי הלחם לרמוז על השלמות שהיא על ידי ב' תורות, שבכתב ושבעל פה, והמדרגה העליונה נרמזה בלחם הפנים הרומז לתורה האלקית ומערכותיה, שהשגתה כבדה, וכן אפייתם מלאכה נפלאה, כביומא ל"ח, ולהיות ג' קרבנות אלו במהלך התכלית, אמרו באבות פרק ה' שהיה נס שלא נמצא פסול בעומר בב' הלחם ובלחם הפנים... (ויקרא כג ב, פרק ג)

אלשיך:

ועוד ראיה על פעולת מעשה המצוה של התחתונים מלחם הפנים, העשוי סולת המשתברת ולא קמח, ועשויה ב' דפנות כתבה פרוצה, ומונחים זה על גבי זה, ואיך מתקיימים? אלא שלמעלה דוגמתם י"ב אורות המקיימים אותם מהשפע המשתלשל עליהם משם. ולכן ביום השבת ביום השבת - בעת ההסרה הוא עדיין חם כבשבת ההנחה לפני ח' ימים, כי יערכנו - בכונת מעשה המצוה יתעוררו הכחות העליונים. (שם כד ב)

כלי יקר:

ומנקיותיו - חתם השולחן וכליו במנקיות, להורות שיתפרנס בנקיות ולא מגזל, ויתן משולחנו לעניים בדרך נקיה ולא בבזיון, ואמר לפני תמיד - שיתן לו השי"ת הפנים מאירות ולא יחסר לחמו כששואל כהוגן, וזה שאמר לחם פנים לפני - כדרך שהלחם פונה אלי, כן אני אליו. (שמות כה כט ול)

מלבי"ם:

החלה האחת - כי שם חלה נאמר עליה גם בעודה עסה. ועל זה אמר שכל אחת תהיה חלה בפני עצמה. ומה שאמר יהיה בלשון זכר הוא זרות, דחלה נקבה, ועל כן מרמז שלאו דוקא החלה הזאת רק כן יהיה תמיד. (ויקרא כד ה)

ושמת אותם - על סדר שעל השלחן היה לו לומר וערכת אותם, ומזה הוציאו חז"ל שבא לכלול כל האומנות של לחם הפנים מעת האפיה עד העריכה והעריכה בכלל, שהיו נותנים לדפוס, ועל זה אמר לשון שימה שכולל שיכוין אותם בדפוסים שלהם עד שיהיו בשולחן שתים מערכות. ויען שאמר שבעת הלישה תהיה כל חלה בפני עצמה, אמר ושמת אותם בלשון רבים, שמעת השימה בדפוס לאפות בתנור יוכלו להיות שתים שתים... (שם שם ו)

והיתה ללחם לאזכרה - היה די לומר לבונה זכה לאזכרה, רק שמלמד שהלבונה שייכה אל הלחם, ואינה קרבן בפני עצמו, ובמה שכתב והיתה מבואר שהיא לעכובא... (שם שם ז)

ברית עולם - נאמר רק בלחם הפנים, שענינו להמשיך שפע המזון על העולם, ולחבר תרין עלמין על ידי הורדת השפע. הוא לו - שכהן גדול לוקח בלי חלוקה. (שם שם ט)

כי אם לחם הפנים - שאם הוא טהור, טוב יותר לקחתו מאשר תרומה שבחיוב מיתה, אבל אם הם טמאים הסדר להיפך, שטוב לקחת תרומה מלקחת קדש. (שמואל א כא ח)

ואת השולחן - האחד שמחיוב המצוה, ונחלקו במנחות צ"ו אם הונח לחם הפנים על כולם, או רק על אחד. (מלכים א ז מח)

רש"ר הירש:

ולקחת סולת - בתחלה לוקח כמות אחידה, וזו מתחלקת לי"ב יחידות שוות לגמרי, וכל לחם נגד שבט, כמין תיבה פרוצה, פונה אל חברו ואל עצמו, ונאפות שתים שתים, כל אחד צריך לדאוג גם בעד חברו. כבר פירשנו כי היסוד לשפע הלאומי הוא חריצות אחוה וצדק. היסוד שעליו עומד הכל, כמו בחיי הרוח הלאומיים היא הטהרה המוסרית, השולחן הטהור. לאזכרה - השפע שלנו יהיה לנו לרצון אך ורק אם הוא גם לרצון לפני השי"ת, ביום השבת - בו מפסיק היהודי את בקשת הפרנסה, ומניח את כל עמלו בהערצה לפני ה', בו מניח גם הצבור את הלחם והלבונה לפני ה'. לחם הפנים הוא הלחם לפני ה', הפונה אליו. הנס שנעשה בו תמיד מורה על השגחת ה' על לחם ישראל בתמידות... (ויקרא כד ה-ח)

משך חכמה:

עשירית האיפה - מאכל איש ליום, ולפי זה יתכן שציותה התורה בלחם הפנים להביא כ"ד עשרונים, שבכל משמר כ"ד כהנים, שאם יארע להקריב פר, יהיו כ"ד כהנים כראוי לפר צבור. (ויקרא ה יא)

שפת אמת:

בפרשת נרות ולחם הפנים אחר המועדות... וכן המשכת פרנסה ושפע שזה ענין לחם הפנים, ואמרו חכמים שהגביהו השלחן ברגלים ואמרו להם ראו חיבתכם לפני המקום, שסילוקו כסידורו חם ביום הלקחו וכו'. ויש להבין מה חיבה יש בנס זה... אבל הרמז היה להודיע שבעבודת בני ישראל במקדש המשיכו חיים וברכה לעולם, שלכן המצוה י"ב חלות, שכל השפעות הצריכים בעולם הם י"ב מינים, שעל זה סדרו י"ב בקשות בתפילה נגד י"ב שבטים, כמו שאמרנו במקום אחר, שהם שערים הנפתחים בשמים להמשכת השפע... וכפי הכנה וסידור שסידרו בני ישראל, וכפי רוב התלהבות שלהם כך היה יורד באופן ובסדר הזה השפע מן השמים, וזה החיבה שהראו להם שכפי הסידור ואתערותא דלתתא שלהם כך בא אחר כך השפע בסדר זה, וזה שאמר ביום השבת יערכנו וגו', היא עריכה וסידור שבני ישראל מסדרין ובאופן זה מנהיג השי"ת את העולם. (אמור תרמ"ג)

בפרשת לחם הפנים ביום השבת יערכנו וגו', דכתיב לכו לחמו בלחמי, להיות קבלת השפע מן השמים דבוקה בשורש העליון, והוא פנימיות השפע. וכדאיתא בזוהר הקדש בענין יום השבת דאף על גב דלא ירד בו המן, מכל מקום כל ברכאין בשביעאה תליין. וזה נקרא לחם הפנים פנימיות הלחם, כדכתיב לא על הלחם לבדו יחיה וגו', מוצא פי ה' היא התורה, ורמז לדבר, דכתיב התם פנים בפנים דבר ה', והכא כתוב לחם פנים, ושורש הלחם מן השמים שנשפע בשבת קדש על כל ימי המעשה בכח התורה הוא... וכמו כן הרמז בלחם הפנים ביום השבת יערכנו, וכפי סידור הי"ב חלות שסידרו בני ישראל ביום השבת כך נמשך השפע מן השמים, וכדכתיב כמים הפנים לפנים וכו'... (שם תרמ"ח)

בפרשת לחם הפנים... והוא עדות כי השפע יורד בשבת על כל ימי המעשה, וכי השפע יורד מבית המקדש לכל המקומות, וכי בני ישראל שנבחרו נפשותיהם ממשיכים השפע לכל הברואים, לכן צוה הקב"ה שבני ישראל יערכו י"ב לחם בשלחן הקדש. והענין הוא דכתיב לחם פנים לפני, דבאמת הקב"ה זן ומפרנס לכל הברואים, אבל יש כמה דברים וסיבות קרובות ורחוקות, ויש מקבלין את פרנסותיהם בבחינת אחור כלאחר יד, ובני ישראל רצה הקב"ה שיקבלו השפע פנים בפנים, והקב"ה נתן לבני ישראל תורה ומצות שיזכו במעשיהם לקבל הצריך להם... (שם תרנ"ב)

בענין סידור לחם הפנים...ובני ישראל מקבלין המזון פנים בפנים, כענין שאמרו מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה, ולכן נקרא לחם הפנים, שהוא המזון המיוחד לבני ישראל,כענין שכתוב ופניתי אליכם... והנה בעולם הזה תחת השמש יש לכל הברואים שינויים... אבל הדברים שמתחברין לשורש אין בהם שינוי, לכן כמו שנסדר הלחם נשאר כך בלי שינוי, וזה היה עדות לבני ישראל, שהגם שהלחם כבר נעשה בו כמה שינוים עד שנעשה לחם, מכל מקום בכח איש ישראל להעלות הכל אל השורש ונפשט מכל השינוים... (שם תרנ"ו)

שם משמואל:

ועל פי זה יש ליתן טעם על לחם הפנים הבא מצה ולא חמץ. ולכאורה הנה שבת היא עוד במעלה יתירה משבועות, ששבת היא יומא דנשמתא מעין עולם הבא, ומאחר דבשבועות אין מזיק חמץ, אדרבא מצוה להביא חמץ, למה בשבת אסור להביא חמץ. אבל יובן זה עם מה שאמרנו הרבה פעמים כי יש בשבת ב' בחינות, בחינה אחת שהיא אחר ששת ימי המעשה, והיא כדמיון עולם הבא שאחר עולם הזה, ובחינה שניה שהיא ראשית לימי המעשה הבאים, ומניה שיתא יומין מתברכין. והנה לחם הפנים הנסדר בשבת ומונח על השולחן עד השבת הבאה, וממנו בא שובע לעולם כמו שכתב הרמב"ן, ואיננו יכולין לומר שהוא מצד הבחינה הראשונה שבשבת, שהיא השלמה אחר ששת ימי המעשה שעברו, שהרי איננה נגמרת מצותו עד השבת הבאה, ואין לו ענין עם ששת ימי המעשה, רק סילוק הלחם והקטרת הבזיכין שייכים לשבת שעברה, אבל הסידור היא מפאת הבחינה השניה שבשבת, שהיא התחלה וראשית לימי המעשה הבאים, וכל התחלה וראשית צריכה להיות מצה ולא חמץ כנ"ל, אבל יום טוב של שבועות שהוא רק מפאת השלמה אחר ימי הספירה, על כן בא חמץ. (שמות תצוה תרע"ב)

פרי צדיק:

...ויש גם כן ב' המדרגות בהמשכת הקדושה, ועל זה אמר והיתה לאהרן ולבניו, שהקדושה להכניס בלחם הפנים יהיה לאהרן ולבניו, וכדאמרינן שם (יומא ל"ט) מ' שנה ששימש שמעון הצדיק וכו' ונשתלחה ברכה וכו' ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר וכו'... והוא על ידי הקדושה שנתן שמעון הצדיק הכהן הגדול בלחם הפנים. וקדושה היא ברכה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש שם. וכן כל הכהנים נתנו אז קדושה וברכה בלחם הפנים, ולפי הכנת הכהן האוכלו כן שרה הברכה במעיין, יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר... ומכל מקום אחר כך מקבלים הם קדושה מאכילת לחם הפנים, כמו שכתוב בזוהר הקדש בגין ההוא לחם מזונא דהוו לקטו כהני אתברכו כל מזונא וכו', מזונא דקא נפיק מגו שלחן מברך מזונא דכהני, היינו שהועיל לכהנים אכילת לחם הפנים לכל האכילות שאכלו תמיד שיהיו בקדושה, ומשום הכי כתיב אחר כך ואכלוהו לשון זכר, שאז נעשה לחם הפנים המשפיע קדושה לכהנים... (ויקרא אמור י)

...וזה שאמר בגמרא שמגביהין את השולחן לעולי רגלים, ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום, שסילוקו כסידורו, ולמה הוזכר נס זה בפרט, למה לא הראו להם הנס שנעשה בנר המערבי וכו', אך בזה יש לומר דאפשר ימצא מי שאין מאמין שנותן בו שמן כמדת חברותיה, מה שאינו כן בשלחן, שהיו מגביהין להראותם, שזהו הלחם המתחלק, ואחר זה ראוהו בידי הכהנים שהוא לחם חם כסידורו... שהיה מונח כל ששת ימי המעשה עד שיעבור עליו כניסת השבת, סעודה דחקל תפוחין קדושת ישראל, והנס שנעשה בו מורה על קדושת ישראל, וזהו ראו חבתכם לפני המקום... (שם יא)