לחם

(ראה גם: אכילה, דור המדבר-מן, מזון)

 

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. (דברים ח ג)

מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם, להוציא לחם מן הארץ, ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן, ולחם לבב אנוש יסעד. (תהלים קד יד)

זהר:

אמר רבי חייא ודאי על מקרא הזה שהזכרת אני זוכר, שלמדתי מזקני דבר עליון אחד בחג הפסח, ואז נתן הקב"ה לישראל לחם זה מארץ החיים, ואחר כך היה לחם זה לחם מן השמים, (דהיינו מז"א הנקרא שמים), וכבר ביארו הדבר. עוד אמר בן אדם כשיוצא לעולם הזה אינו יודע מאומה, מטרם שטועם לחם, כיון שאכל לחם מתעורר לדעת ולהשיג, כך כשיצאו ישראל ממצרים לא היו יודעים מאומה, עד שהטעים להם הקב"ה לחם מארץ הזו, שכתוב ארץ ממנה יצא לחם, ואז באו ישראל לדעת ולהשיג את הקב"ה, כהתינוק שאינו יודע ואינו משיג עד שטועם לחם מעולם הזה... (ויצא רכד, וראה עוד דור המדבר-מן)

ועוד אמר רב המנונא סבא, לחם משנה של שבת מקבל משבת העליון, שהוא נמשך ומאיר לכל ומתחבר לחם (דנוקבא) בלחם (דבינה), והוא משנה... משום זה כתוב שמנה לחמו, דהיינו שהוא לשון נקבה, ולא שמן, וכתוב כי אם הלחם אשר הוא אוכל, (פירושו) אשתו שנקראת לחם, (הרי שלחם בחינת נוקבא). ואי תימא הלחם אזל מכלינו ולא כתוב אזלה, משום ששאר מזון (חוץ מלחם) אנו קוראים גם כן לחם, וניכרים הדברים איזו לחם הוא שאר מזונות, ואיזו הוא לחם ממש, כי לחם של מעלה (של ז"א) הוא בכל מקום זכר, (והוא שאר מזון), לחם של מטה (דנקבא) הוא בכל מקום נקבה, והוא לחם ממש... (ויחי תשנה, ועיין שם עוד)

והשלחן בלחם, כדי שיתברך לחם ההוא של מטה, ולחם עוני (שהוא הנוקבא בעת שחסרת חסדים), יתברך ויהי לחם פנג... (שם תתמח, ועיין שם עוד)

...ומשום (שהמלכות היא סוד לחם), לא נתמנה ממונה בעולם על לחם של חמשת המינים, שהם חטה שעורה ושיפון וכו', ולא שם ממונה עליהם אלא הקב"ה בלבדו. ומשום זה מי שמיקל בלחם וזורקו לארץ רודפת אחריו עניות, וממונה אחד נתמנה על זה, והוא רודף אחריו לתת לו עניות ולא יצא מן העולם עד שיהיה נצרך לבריות, ועליו כתוב, נודד הוא ללחם איה. הוא נודד וילך מטולטל וגולה ממקום למקום (לחפש לחם). איה הוא, ואין מי שיביט עליו, מי שירחם עליו, כי לא ימצא... ובחבור הראשון אמר רעיא מהימנא, מי שמיקל בפרורים של לחם, וזורקם במקום שאינו צריך, וכל שכן זה מי שמיקל בפרורי המוח שהם טפות הזרע שזורקם על הארץ, שנאמר בהם כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, או שזורקם בנדה או בבת אל נכר או בשפחה או בזונה, וכל שכן מי שמיקל בפרורי לחמה של תורה שהם (הסודות) שבקוצי האותיות וכתרי האותיות, שנאמר עליהם כל המשתמש בתגא חלף. כל שכן מי שמוסר סודות התורה וסתרי קבלה וסתרי מעשה בראשית... שנאמר עליה כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, ואין לחם אלא כ"ב אותיות התורה... ובחבור הראשון לא גילה סוד אלו הפרורים, אלא דרך הפשט, ולא נתן בהם שיעור, אבל העמידו בעלי המשנה שהשיעור של הפרורים הוא לא קטן מכזית, וכל שכן אם הם כביצה, כי בעלי המשנה החמירו עליהם עד כזית עד כביצה לברך עליהם. (פנחס תקצח והלאה, ועיין שם עוד)

ומאין לנו שלחם הפנים הוא משלחן המלך, כי כתוב זה השלחן אשר לפני ה', זה בגימטריא י"ב פנים. ואף כך מי שיש לו צריך לתקן ולסדר על שולחנו ד' ככרות בכל סעודה של שבת אשר לג' סעודות הם י"ב ככרות שהם י"ב פנים. ואם תאמר שאינם אלא שש מן התורה, משום לחם משנה (שצריכים בכל סעודה מג' סעודות, והם שש ולא י"ב), אלא אין אנו יכולים להזכיר ו' בלי ו' חברתה, דהיינו ו"ו (הנשמע במבטא)...

ולחמי תודה הם מ' חלות, י' רקיקים, י' רבוכים, י' של חמץ, י' של מצה, הרי הם מ' (כנגד ד' יודי"ן שבד' הויות שבד' פנים, דהיינו כנגד י' דהויה דד' פני אדם, וכנגד י' דהויה דד' פני אריה... וזה הוא תקון ראשון של שלחן המלך, כי הם עשרה דברים שצריך האדם לנהוג בשולחן של שבת... (שם תריח, ועיין שם עוד)

ואחד (שעושה רעה לעצמו) הוא, מי שזורק לחם או פירורי לחם בארץ ועושה בו בזיון, כמו שלמדנו אלו השנים בעולם הזה... (שם תרמד, ועיין שם עוד)

ספרא:

בשברי לכם מטה לחם, לרבות כל מסעדי לחם, ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד, מבלי עצים, והשיבו לחמכם במשקל, שתהא פת ניפולת, והן יושבות ומשקלות אותה בתנור... (בחקותי פרק ו)

ספרי:

רבי שמעון בן יוחי אומר ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם הקב"ה לישראל, אם תעשו את התורה הרי ככר לאכול, ואם לאו הרי מקל ללקות בו, והיכן פירושו של דבר, הרי הוא אומר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו כי פי ה' דבר... (עקב מ)

 

תלמוד בבלי:

ורמינהו, מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין... ורבי חנינא אומר משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח... (ברכות ב ב)

...שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ... והכתיב ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד וגו', נהמא הוא דסעיד, חמרא לא סעיד, אלא חמרא אית ביה תרתי, סעיד ומשמח, נהמא מסעד סעיד, שמוחי לא משמח... (שם לה א וב)

...והתניא הביא לפניו פת אורז ופת דוחן מברך עליו תחלה וסוף כמעשה קדרה... והתניא הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה, טחנה אפאה ובשלה, בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ, ולבסוף מברך עליה ג' ברכות, אם אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה בורא מיני מזונות, ולבסוף מברך עליה ברכה אחת מעין ג', הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה, טחנו אפאו ובשלו אף על פי שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף מברך עליו ברכה אחת מעין שלש... (שם לז א, וראה שם עוד)

תנו רבנן מה הוא אומר, המוציא לחם מן הארץ, רבי נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ... והלכתא המוציא לחם מן הארץ... קתני ירקות דומיא דפת, מה פת שנשתנה על ידי האור, אף ירקות נמי שנשתנו על ידי האור... (שם לח א וב)

אמר רב חייא בר אשי פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא, ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא צריך שתכלה ברכה עם הפת... אלא אמר רבא מברך ואחר כך בוצע, נהרדעי עבדי כרבי חייא, ורבנן עבדי כרבא... והלכתא כרבא, דאמר מברך ואחר כך בוצע. איתמר הביאו לפניהם פתיתין ושלמין, אמר רב הונא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין, ורבי יוחנן אמר שלמה מצוה מן המובחר, אבל פרוסה של חטין ושלמה מן השעורין, דברי הכל מברך על הפרוסה של חטין ופוטר את השלמה של שעורין... (שם לט א, וראה שם עוד)

...רבי יהודה אומר (אילן שאכל ממנו אדם הראשון) חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן... (שם מ א)

שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, אמר להם הואיל ופת פוטרתן. אי הכי יין נמי נפטריה פת, שאני יין דגורם ברכה לעצמו. רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ולא בריך, אמר ליה רב נחמן עדי כפנא, אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך. רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא, אייתו לקמייהו פת הבאה בכיסנין, כי אתא שמעינהו דקא מברכי המוציא, אמר להו מאי ציצי דקא שמענא, דילמא המוציא לחם מן הארץ קא מברכיתו, אמרו ליה אין... והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל לחמניות מערבין בהן ומברכין עליהן המוציא, שאני התם דקבע סעודתיה עלייהו... (שם מב א)

תנו רבנן ד' דברים נאמרו בפת, אין מניחין בשר חי על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת, ואין זורקין את הפת, ואין סומכין את הקערה בפת. אמימר ומר זוטרא כרכי ריפתא בהדי הדדי, אייתי לקמייהו תמרי ורמוני... והתניא כשם שאין זורקין את הפת, כך אין זורקין את האוכלין, אמר ליה והתניא אף על פי שאין זורקין את הפת אבל זורקין את האוכלין... (שם נ ב)

גופא בעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא התירו... (שבת ד א)

...מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו... (שם י ב)

אמר רבי אבא בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות, דכתיב לחם משנה. אמר רב אשי חזינא ליה לרב דנקט תרתי ובצע חדא, אמר לקטו כתיב... דאמר שמואל עושה אדם כל צרכו בפת, אמרי פת לא מאיסא, הני מאיסי. (שם נ ב)

רבי אמי ורבי אסי כי מיקלע להו ריפתא דעירובא שרו עילויה, אמרי הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה, ליתעביד בה מצוה אחרינא. (שם קיז ב)

חמין במוצאי שבת מלוגמא, פת חמה במוצאי שבת מלוגמא. (שם קיט ב)

ואמר רב חסדא בר בי רב דלא נפישא ליה ריפתא לא ליבצע בצועי... ואמר רב חסדא האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי עבר משום בל תשחית. (שם קמ ב)

מעבירין מלפני השולחן פירורין פחות מכזית, מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן פירורין שאין בהן כזית אסור לאבדן ביד... (שם קמג א)

אמר ליה שמואל לרב יהודה, שיננא שרי שקיך ועייל לחמך, עד ארבעין שנין מיכלא מעלי, מכאן ואילך משתי מעלי. (שם קנג א)

והתניא שלשה מרבין את הזבל וכופפין את הקומה, ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ואלו הן, פת קיבר... (עירובין נה ב)

...רבי יהושע אומר ככר הוא עירוב, אפילו מאפה סאה והוא פרוסה אין מערבין בה... איתיביה אביי בכל מערבין עירובי חצירות, ובכל משתתפין שיתופי מבואות, ולא אמרו לערב בפת אלא בחצר בלבד... אמר מר עוקבא לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל בפת אורז מערבין ובפת דוחן אין מערבין, אמר רבי חייא בר אבין אמר רב מערבין בפת עדשים... (שם פ ב)

אמר רבה בר רב הונא אמר רב הפת שעיפשה, כיון שרבתה מצה מותרת... מהו דתימא כיון דעיפושה מרובה איגליא מילתא דודאי חמץ מעליא הוא, קא משמע לן, כיון שרבו ימי מצה עילויה אמרינן כל יומא ויומא נהמא חמימא אפה ושדא עילויה ועפשא טפי... (פסחים ז א)

ההוא תנורא דטחו ביה טיחיא אסרה רבא בר אהילאי למיכליה לריפתא אפילו במילחא לעולם, דילמא אתי למיכליה בכותחא. מיתיבי אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה... (שם ל א, וראה שם עוד)

תנו רבנן יכול יצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים, תלמוד לומר לחם עוני, מה שנאכל באנינות, יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה, דברי רבי יוסי הגלילי, רבי עקיבא אומר מצות מצות ריבה, אם כן מה תלמוד לומר לחם עוני, פרט לעיסא שנילושה ביין ושמן ודבש... דאמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה... אלא הכי קאמר, יומא קמא לא תלושו לי בדובשא, מכאן ואילך לושו לי בדובשא, ואיבעית אימא לעולם בחלבא, כדאמר רבינא כעין תורא שרי... (שם לו א, וראה שם עוד)

תנו רבנן אין אופין פת עבה בפסח, דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין, וכמה פת עבה, אמר רב הונא טפח, שכן מצינו בלחם הפנים טפח... איכא דאמרי רב ירמיה בר אבא אמר רב שאילית את רבי ביחוד, ומנו רבינו הקדוש, מאי פת עבה, פת מרובה, ואמאי קרו לה פת עבה, משום דנפישא בלישא... תנו רבנן יוצאין בפת נקיה ובהדראה ובסריקין המצוירין בפסח, אף על פי שאמרו אין עושין סריקין המצויירין בפסח... (שם לו ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן שלשה דברים ממעטין את הזבל וזוקפין את הקומה ומאירין את העינים, אלו הן, פת נקיה, בשר שמן ויין ישן, פת נקיה דסמידא. (שם מב א)

דתניא הפת שעיפשה חייב לבער מפני שראוי לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות אחרות... תנו רבנן הפת שעיפשה ונפסלה מלאכול לאדם, והכלב יכול לאוכלה, מטמאה טומאת אוכלין בכביצה, ונשרפת עם הטמאה בפסח, משום רבי נתן אמרו אינה מטמאה... (שם מה ב)

אמר רב מרי כתנאי, הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית יין של תרומה, רבי מאיר אוסר ורבי יהודה מתיר, ורבי יוסי מתיר בשל חטין ואוסר בשל שעורים, מפני שהשעורים שואבות... לאו איתמר עלה דההיא, אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש, בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסור, בפת צוננת וחבית מגופה דברי הכל מותר, לא נחלקו אלא בפת חמה וחבית סתומה... תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא פת שאפאה עם צלי בתנור, אסור לאכלה בכותחא. (שם עו ב)

רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עריבו ריפתא בהדי הדדי, אדאכיל רב הונא בריה דרב יהושע חדא, אכיל רב פפא ארבע... (שם פט ב)

אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא... זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, זימנין דחביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא, זימנין דחביבא ליה חמרא מקדש אחמרא. (שם קו ב)

תלאי בביתא (התולה פתו באויר בתוך סל) קשי לעניותא, כדאמרי אינשי תלא סילתא תלא מזונהי, ולא אמרן אלא ריפתא, אבל בישרא וכוורי (דגים) לית לן בה, אורחיה הוא... (שם קיא ב)

אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שאמר הקב"ה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך, זלגו עיניו דמעות, אמר לפניו, רבונו של עולם, אני וחמורי נאכל באבוס אחד, כיון שאמר לו בזעת אפיך תאכל לחם נתקררה דעתו. (שם קיח א)

...לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו, למי שאין לו פת בסלו. (יומא יח ב)

תנו רבנן בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן, שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ, והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים, הללו פיתן מתעפשת, והללו אין פיתן מתעפשת, כששמעו חכמים בדבר אמרו, כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, וחזרו בית גרמו למקומן... ועל דבר זה היו מזכירין אותן לשבח, מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים ניזונין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל. (שם לח א)

...כתיב לחם וכתיב עוגות, וכתיב וטחנו, הא כיצד, צדיקים לחם, בינוניים עוגות, רשעים טחנו בריחים... תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן, לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן... תנו רבנן לחם אבירים אכל איש, לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי רבי עקיבא, וכשנאמרו דברים לפני רבי ישמעאל אמר להם צאו ואמרו לו לעקיבא, עקיבא טעית, וכי מלאכי השרת אוכלין לחם, והלא כבר נאמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי, אלא מה אני מקיים אבירים, לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים... (שם עה א)

...מאי לחם חמודות לא אכלתי, אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת אפילו נהמא דחיטי דכייתא לא אכל, ומנא לן דחשיב כעינוי, דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך... (שם עו ב)

ופת לא מלפתא ודייסא נמי לא מלפתא, דאמר רבי זירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא. (ביצה טז א)

ואיבעית אימא לא קשיא, הא מקמי נהמא הא לבתר נהמא, דאמר אביי אמרה לי אם תמרי מקמי נהמא כי נרגא לדיקולא, לבתר נהמא כי עברא לדשא (כבריח לדלת). (כתובות י ב)

רב פפא אמר אמר לי בת אבא סוראה כי נהמא אקושא בחינכי (לחם קשה שגורר את החיך). (שם לט ב)

...הדין דייסא היכין מעלי למיכלה דחיטי בלחמא דחיטי, ודשערי בלחמא דשערי, או דלמא דחיטי בדשערי, ודשעיר בדחיטי... (נדרים מט ב)

וכמה שיעור סתירה, כדי טומאה, כדי ביאה... פלימו אומר כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, כי בעד אשה זונה עד ככר לחם... בעי רב אשי דמהדק או דלא מהדק, בחדתא או בעתיקא, בחמימא או בקרירא, בדחיטי או בדשערי, ברכיכא או באקישא... (סוטה ד א)

דתניא רבי אליעזר הגדול אומר, כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר, אינו אלא מקטני אמנה, והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב מי בז ליום קטנות... (שם מח ב)

דאמר מר פת פורני חרבה במלח ובצלים קשים לגוף כחרבות... (קדושין סב א)

...אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד. (בבא מציעא פג א)

הכל כמנהג המדינה, הכל לאתויי מאי, לאתויי באתרא דנהיגי מכרך ריפתא ומשתה אנפקא (כלי מחזיק רביעית)... אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם... (שם פו א וב)

דאמר שמואל כל מילי ידענא אסותייהו לבר מהני תלת... ומאן דאכל נהמא ולא מסגי ארבעה גרמיידי (ילך קודם שישן). (שם קיג ב)

...דבר אחר מחלה, ששמונים ושלשה חלאים תלוין במרה, וכולן פת שחרית במלח וקיתון של מים מבטלתן, תנו רבנן י"ג דברים נאמרו בפת שחרית, מצלת מן החמה ומן הצנה ומן הזיקין ומן המזיקין ומחכימת פתי, וזוכה בדין ללמוד תורה וללמד, ודבריו נשמעין ותלמודו מתקיים בידו, ואין בשרו מעלה הבל, ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת, והורגת כינה שבבני מעים, ויש אומרים אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה. אמר ליה רבה לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמרי אינשי שיתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כרך... וברך את לחמך ואת מימיך, זו פת במלח וקיתון של מים, ומכאן ואילך והסירותי מחלה מקרבך. (שם קז ב)

ואמר ריש לקיש מאי דכתיב עובד אדמתו ישבע לחם, אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם, ואם לאו לא ישבע לחם. (סנהדרין נח ב)

ואמר רבי אלעזר כל שאינו משייר פת על שולחנו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו, והאמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתים על שולחנו כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר העורכים לגד שולחן והממלאים למני ממסך, לא קשיא, הא דאיכא שלמה בהדיה, הא דליכא שלימה בהדיה. (שם צב א)

אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו, אמר רבא אמר רבי יוחנן כל האוכל מלחמן של ישראל טועם טעם לחם, ושאינו אוכל מלחמן של ישראל אינו טועם טעם לחם. (שם קד ב)

ואלו דברים של עכו"ם אסורים ואין איסורן איסור הנאה... והפת והשמן שלהן... אמר רב כהנא אמר רבי יוחנן פת לא הותרה בבית דין, מכלל דאיכא מאן דשרי, אין, דכי אתא רב דימי אמר, פעם אחת יצא רבי לשדה והביא עובד כוכבים לפניו פת פורני מאפה סאה, אמר רבי כמה נאה פת זו, מה ראו חכמים לאוסרה. מה ראו חכמים, משום חתנות, אלא מה ראו חכמים לאוסרה בשדה, כסבורין העם התיר רבי הפת, ולא היא, רבי לא התיר את הפת. רב יוסף ואיתימא רב שמואל בר יהודה אמר לא כך היה מעשה, אלא אמרו פעם אחת הלך רבי למקום אחד וראה פת דחוק לתלמידים, אמר רבי אין כאן פת פלטר, כסבורין העם לומר פלטר עובד כוכבים, והוא לא אמר אלא פלטר ישראל. אמר רבי חלבו אפילו למאן דאמר פלטר עובד כוכבים, לא אמרן אלא דליכא פלטר ישראל, אבל במקום דאיכא פלטר ישראל לא, ורבי יוחנן אמר אפילו למאן דאמר פלטר עובד כוכבים, הני מילי בשדה, אבל בעיר לא, משום חתנות. איבו הוה מנכית ואכיל פת אבי מצרי, אמר להו רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא תשתעו בהדיה, דקאכיל לחמא דארמאי. (עבודה זרה לה ב)

ללחמך ללחם ביתך, לחמך קודם ללחם ביתך... (חולין פד א)

אמר רב נחמן אמר שמואל ככר שחתך עליה בשר אסור לאכלה, והני מילי דאסמיק, והני מילי דאבריה, והני מילי דאסמכיה, אבל קלישתא לית לן בה, שמואל שדי ליה לכלביה, רבי הונא יהיב ליה לשמעיה... (שם קיב א, וראה שם עוד)

...אמר להן (אלכסנדר לנשים) אייתו לי נהמא, אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדהבא, אמר להו מי אכלי אינשי נהמא דדהבא, אמרו ליה אלא אי נהמא בעית לא הוה לך באתרך נהמא למיכל דשקילת ואתית להכא (לא היה לך לחם במקומך שבאת עד לכאן)... (תמיד לב א)

תלמוד ירושלמי:

...ועוד אמרו לפניו, אומר היה רבי אליעזר האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר, אמר להם שתוקו, לא אמר לכם מה רבי אליעזר עומר בו. (שביעית כד א)

הרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין של תרומה, רבי מאיר אוסר ורבי יהודה מתיר, רבי יוסי מתיר בשל חטים ואוסר בשל שעורין מפני שהשעורים שואבות. תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת הפת מותרת, שאין טעם כמון אלא ריח כמון... (תרומות נא א)

אין נותנין את הפת בתנור עם חשכה, רבי יעקב בר אחא בשם רבי אסי זריזות הן הנשים בפת יותר מן התבשיל, מה בין פת ומה בין תבשיל, תבשיל דרכו לאכול רותח, פת אין דרכו לאכול רותחת. תמן אמרין פת חמה חמתה (קדחת) בצדה... מודה רבי לעזר בלחם הפנים שאינה קרויה לחם עד שיקרמו פניה בתנור. (שבת יג ב)

כמה הוא שיעורו (של עירוב)... רבי יוחנן בן ברוקא אומר מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע, רבי שמעון אומר משתי ידות לככר משלש לקב, חצייה לבית המנוגע, וחצי חציה כדי לפסול את הגויה. רבי מאיר אומר בחולא דלית ליה מה לוכל הוא אוכל פיתא ציבחר, בשבתא דאית ליה מה לוכל אוכל פיתא סגיין, רבי יודן אומר בחולא דלית ליה מה לוכל אוכל פיתא סגין, בשובתא דאית ליה מה לוכל אוכל פיתא ציבחר... (עירובין נא א, וראה שם עוד)

שבועה שלא אוכל ואכל פת חטים ופת שעורים ופת כוסמין אינו חייב אלא אחת, שבועה שלא אוכל פת חטים ופת שעורים ופת כוסמין ואכל, חייב על כל אחת ואחת... שבועה שלא אוכל פת וכרכה בעלי קנים ועלי גפנים ואכל, אינו חייב אלא אחת, שבועה שלא אוכל פת וחרצנין וזגין וכרכה בחרצנין וזגין, חייב על כל אחת ואחת... (שבועות יג א)

אבות דרבי נתן:

...אל תאכל לחם עם כהן עם הארץ, שמא תמעול בקדשים. (פרק כו ב)

הלוקח פת מן השוק למה הוא דומה, כאילו חפור וקבור. (פרק לא א)

מסכת דרך ארץ רבה:

לא יפריס אדם פרוסה על גבי הקערה, ולא יקנח אדם בפרוסה את הקערה, ולא ילקט אדם פירורין אפילו על גב השולחן, מפני שהוא ממחה דעת הבריות, אבל מקנח אדם מפרוסה, ולא יניח אדם פירורין ויניח על גבי השולחן, מפני שהוא ממחה דעתו של חבירו, ולא ישוך אדם מפרוסה ויחזירנה לתוך הקערה, וכן לא ישוך אדם מפרוסה ויתננה לחבירו, לפי שאין דעות הבריות שוות, ולא ישתה מן הכוס ויתננה לחבירו... שוב מעשה ברבי עקיבא שנתארח אצל אדם אחד נטל את הפרוסה וסמך בה את הקערה, חטפה רבי עקיבא ואכלה, אמר לו רבי, אין לך פרוסה שתאכל אלא פרוסה שאני סומך בה את הקערה, אמר כמדומה אני בך שאתה נכוה בפושרין, עכשיו אי אתה נכוה אפילו ברותחין... חמשה דברים אמר רבי, אין מניחין בשר חי על גבי הפת, ולא קערה על גבי הפת, ואין זורקין את הפת, ואין סומכין קערה בפת... (פרק ט)

מדרש רבה:

...כד לא הוה בבר נש דעה, אינון אמרין לא אכל ההוא אינשא פיתא דחיטי מן יומוי. רבי נחמיה אמר המוציא לחם מן הארץ, שכבר הוציא לחם מן הארץ, ורבנן אמרי מוציא לחם מן הארץ, שהוא עתיד להוציא לחם מן הארץ, שנאמר (תהלים ע"ב) יהי פסת בר בארץ. לפת, תרין אמוראין פליגי, רבי חנינא בר יצחק ורבי שמואל בר אמי, חד אמר לפת לא פת היתה, וחורנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות... (בראשית טו ח)

...כיון ששמע אדם הראשון כן הזיעו פניו, אמר מה אני נקשר לאבוס כבהמה, אמר לו הקב"ה הואיל והזיעו פניך תאכל לחם... (שם כ כד)

אתה אמרת ואקחה פת לחם, חייך שאני פורע לבניך, (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. הרי במדבר, בארץ מנין, שנאמר (דברים ח') ארץ חטה ושעורה, לעתיד לבא מנין, (תהלים ע"ב) יהיה פסת בר בארץ... (שם מח י)

ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, אמר רבי יצחק בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו דהדא פיתא מזוניתא דליבא, בתורה מנלן, ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, בנביאים (שופטים י"ט) סעד לבך פת לחם, בכתובים (תהלים ק"ד) ולחם לבב אנוש יסעד. (שם שם יא)

ונתן לי לחם לאכול וגו', עקילס הגר נכנס אצל רבי אליעזר, אמר לו הרי כל שבחו של גר, שאמר (דברים י') ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, אמר לו וכי קלה היא בעיניך, דבר שנתחבט עליו זקן, שנאמר ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש, ובא זה והושיטו לו בקנה... ואזיל לגבי רבי יהושע התחיל מפייסו בדברים, לחם זו תורה, דכתיב (משלי ט') לחמו בלחמי, שמלה זו טלית... דבר אחר לחם זה לחם הפנים, ושמלה אלו בגדי כהונה, הרי במקדש, אבל בגבולים לחם זו חלה, ושמלה זו ראשית הגז... (שם ע ה)

רבי תחליפא דקיסרין בשם רבי פילא אומר בא וראה כמה נסים עושה הקב"ה עם האדם והוא אינו יודע, שאילולא היה אוכל פת כשהיא חיה היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו, אלא ברא הקב"ה מין מעין בתוך גרגרתו, שהוא מוריד את הפת בשלום... (שמות כד א)

דבר אחר הנני ממטיר לכם לחם, הדא הוא דכתיב (משלי ט') לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, אמר הקב"ה מי גרם לכם לאכול מן המן ולשתות מהבאר, מפני שקבלתם את החקים ואת המשפטים... הוי בזכות לחמי נטלתם לחמו של מן... (שם כה ז)

לחם לא אכל, אבל מלחמה של תורה אכל... דבר אחר לחם לא אכל ומים לא שתה בעולם הזה, אבל לעולם הבא הוא אוכל מלחמה של תורה, והוא שותה מימיה, לפיכך לחם לא אכל... (שם מז ח וט)

מדרש תנחומא:

מה עשה עזרא וזרובבל ויהושע, קבצו את כל הקהל אל היכל ה', והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות שופרות ושלש מאות ספרי תורה, ושלש מאות תנוקות, והיו תוקעין, והלוים היו משוררים ומזמרין ומחרימין ומשמתין ומנדין את הכותיים בסוד שם המפורש, ובכתב הנכתב על הלוחות, ובחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון, שלא יאכל אדם מישראל פת כותי. מכאן אמרו האוכל פת כותי כאוכל בשר חזיר... (וישב ב)

שוחר טוב:

רבי נחמיה אומר ראה לשון שהתקינו חכמים בברכת המוציא לחם מן הארץ, שהוא מוציא הלחם מן הארץ, ורבנן אמרי שהוא עתיד להוציא גלוסקאות מן הארץ, שנאמר (תהלים ע"ב) יהי פיסת בר בארץ... (תהלים קד)

רש"י:

לאכל לחם - כל דבר מאכל קרוי לחם, כמו (דניאל ה') עבד לחם רב... (בראשית לא נד)

לחם אשה לה' - לחמו של אש לשם גבוה, לחם לשון מאכל... (ויקרא ג יא)

לחם - רק הדברים הקשים כתבואה דשים. (ישעיה כח כח)

אבן עזרא:

שמנה לחמו - והנכון בעיני שמארץ אשר יבא לחם ושמן, ופה לחם לשון נקבה... (בראשית מט כ)

...ומלת לחם מאכל תמצא על הלחם כמשמעו, גם על הבשר, כמו לחם אשה, גם על הפרי, כמו נשחיתה עץ בלחמו. (שמות טז ד)

בשברי לכם - ...וטעם השבר בעבור מטה לחם, והוא דרך משל, ובישעיה משען לחם, כי הלחם לבב אנוש יסעד. ואפו עשר - כי מנהג ישראל היה לאפות כל בית תנור לעצמו שיאכלו כל השבוע, ומערכת השבת תוכיח. (ויקרא כו כו)

הגם לחם - היוכל לתת הלחם בלי הפסק, או הגם לחם הוא על הבשר, כמו את קרבני לחמי, וכן שאר כמו בשר, כפול. (תהלים עח כ)

רמב"ן:

הנני ממטיר - ...לחם, בעבור שיעשו ממנו לחם, כמו שכתוב ועשו אותו עוגות, כי כל פת יקרא לחם, לא בהיותו מן החטה או השעורים בלבד, ואמר ממטיר לחם, כי להיות לחם ימטירנו להם, וכן ארץ מנה יצא לחם, וכן להוציא לחם מן הארץ, שיוציא החטה שיעשו ממנה לחם. ויש אומרים הנני ממטיר לכם לחם מאכל, וכן לחם אשה, כי את לחם אלקיך הוא מקריב, כלם ענין מאכל. והנכון כי ללחום לאכול לחם, ולחם אלקיך כנוי שהוא סעודה לאלקיך כלחם לאדם, כי מצאנו: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. (שמות טז ד)

רד"ק:

לחם - תבואת הלחם. (ישעיה כח כח)

להוציא לחם - כלל לכל מאכל האדם. (תהלים קד יד)

חזקוני:

לושי ועשי עוגות - שהאשה לשה והאיש אופה, כבלוט, ומצות אפה ויאכלו... (בראשית יח ו)

רשב"ם:

ולחם מצות - אפוי בתנור קרוי לחם, וגם שמו היה כן, כי הוא לחם האמור עם חלות ורקיקין בעשיית מילואים. (שמות כט ב)

משנה תורה:

אין לשין העיסה בחלב, ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה, שמא יאכל בה בשר, ואין טשין את התנור באליה, ואם טש כל הפת אסורה עד שיסיק את התנור, שמא יאכל בה חלב, ואם שינה בצורת הפת עד שתהיה ניכרת כדי שלא יאכל בה לא בשר ולא חלב, הרי זה מותר. פת שאפאה עם הצלי, ודגים שצלאן עם הבשר אסור לאכלן בחלב... (מאכלות אסורות ט כב)

ויש שם דברים אחרים אסרו אותן חכמים ואף על פי שאין לאיסורן עיקר מן התורה גזרו עליהן כדי להתרחק מן העכו"ם, עד שלא יתערבו בהן ישראל ויבאו לידי חתנות, ואלו הן... ואסרו לאכל פיתן או בישוליהן, ואפילו במקום שאין לחוש לגיעוליהן... אף על פי שאסרו פת עכו"ם יש מקומות שמקילין בדבר, ולוקחין פת הנחתום העכו"ם במקום שאין שם נחתום ישראל, ובשדה מפני שהוא שעת הדחק, אבל פת בעלי בתים אין שם מי שמורה בה להקל, שעיקר הגזרה משום חתנות, ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלן. הדליק העכו"ם את התנור ואפה בו ישראל, או שהדליק ישראל ואפה עכו"ם, או שהדליק העכו"ם ואפה העכו"ם, ובא ישראל וניער את האש מעט או כבשו לאש, הואיל וישתתף במלאכת הפת הרי זו מותרת, ואפילו לא זרק אלא עץ לתוך התנור, התיר כל הפת שבו, שאין הדבר אלא להיות הכיר שהפת שלהן אסורה. (שם יז ט והלאה)

ספר חסידים:

ולחם שבירך עליו המוציא לא היה נותן ממנו לעבד, ומן המוציא היה משאיר מעט ואוכלו לאחר סעודה או יבש או במשקה, על שם שהיא טעם של המוציא בפיו, וכתיב ברוך טנאך ומשארתך, שירי מאכל, וכתיב וברך את לחמך ואת מימיך, וכתיב (יואל ב' י"ד) והשאיר אחריו ברכה. (תתפח)

רבינו בחיי:

יש להזהר כשבא לברך שלא ישאר השולחן בלא לחם, שכן אמרו בסנהדרין כל שאינו משייר פת על שלחנו עליו הכתוב אומר אין שריד לאכלו, על כן לא יחול טובו, וטעם הדבר, כדי שתחול הברכה על מה שנשאר, ואם לא נשאר כלום על מה תחול הברכה, שאין הברכה חלה על האין אלא על היש, והעד על זה שלחן שבמקדש, שלא היה שלחן בלא לחם, והיה הלחם ההוא נאכל לכהנים משרתי המקדש, והיה מספיק לרבים מהם מועט ממנו... ומתוך אותו לחם שבשלחן היתה ברכה משתלשלת ומתפשטת במזונות העולם מלחם הפנים בדרך יש מיש... ותדע לך כי סבת הברכה המשתלשלת במזונות בעולם ולחם הפנים מפורש בפסוק והיתה ללחם לאזכרה, בשכבר ידעת שהיו נותנין על לחם לבונה, הוא שכתוב ונתת על המערכת לבונה זכה, והיו לחם הפנים ולבונה מעכבים זה לזה... כי מתוך שמקטירין הלבונה שעל הלחם הנזכר למעלה והברכה תחול בו, וממנו למזונות העולם...

יש להזהר לפרוש מפה על הפת שבשלחן בשעת ברכה, וכן הוא מנהג הותיקים לכסות הפת בשעה שמברכין ברכת המזון, כדי שלא יתבייש הפת כשאנו מברכין על מזונינו על היין ולא על הפת, וכן אמרו בקדוש היום... (שלחן של ד' שער א)

בעל הטורים:

כל המחלה - מחלה אותיות הלחם, ואותיות המלח, לומר לך שפ"ג מיני חלאים תלויים במרה, ופת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלתן, ולכך סמך לו עינות מים... (שמות טו כו)

ארץ חטה ושעורה - י' תיבות בפסוק, לכך צריך ליתן י' אצבעות בפת בשעת ברכה, ועוד כנגד י' מצוות שנעשו בפת, לא תחרוש, לא תזרע כלאים, לקט שכחה פאה, לא תחסום, תרומה ומעשר ראשון ושני וחלה. (דברים ח ח)

מהר"ל:

...ולענין המצות שצריך לו, רב אלפס פסק דדי לו בפרוסה ושלמה, דאף על גב דבשאר ימים טובים בעינן נמי לחם משנה, שהרי טעם לחם משנה מפני תוספת עומר שמצאו ביום ששי, ולכך בא לחם משנה, וביום טוב נמי הוי אותו תוספת, שהרי לא היה יורד מן ביום טוב... (גבורות ה' פרק סג)

...ועל החלה יש לפרש, כי השי"ת צוה לתת אל הלוים המעשר, ולתת החלה לכהנים, ולהם לא נתן השי"ת חלק ונחלה בתוך ישראל, ולפיכך אמרו כאן כי כאשר אין נותנין המעשר והחלה למי שראוי לתת אליו, הקב"ה מקפח גם כן פרנסתו ומביא רעב לעולם. ומה שהרעב בא יותר על החלה מן על המעשר, כי החלה שייך דוקא בלחם, שהלחם הוא חיותו של אדם, דכתיב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו', ולא כמו המעשר, שאף כי המעשר בזיתים ודגן, והדגן גם כן חיותו שנעשה ממנו לחם, מכל מקום קודם שהוא לחם אינו חיותו של אדם. ובפרק השוכר את הפועלים מצאנו בתורה ובנביאים ובכתובים שהלחם סועד לבו של אדם... ובודאי חיותו של אדם בלב, ולפיכך גדול החלה מן המעשר... (דרך חיים פרק ה ח)

...וביאור זה, כי הלחם הוא חיותו של אדם, ולכך שם לחם שייך על דבר שהוא נותן חיות לבריות, ולכך אמר הכתוב כן נותן לחם לכל בשר, ולשון לכל בשר משמע אף בהמה, והרי אין הבהמה והעוף אוכלים לחם הנאפה, אלא כי פירוש לחם דבר הסועד את הלב, וכל דבר שהוא פרנסה של בעלי חיים נקרא לחם, רק מפני כי הלחם הנאפה סועד יותר, כי לב האדם צריך סעד יותר, ולכך אין מברכין המוציא לחם רק על לחם הנאפה, שהוא מיוחד אל האדם שהוא סועד לב האדם, ומכל מקום אף קודם שנאפה הוא סעדא דלבא, רק שאינו כל כך סועד הלב כמו הלחם הנאפה, וכאשר נעשה לחם על ידי אפיה, אז הוא סועד הלב לגמרי, וכי בשביל שהאדם הוא חורש וזורע ומשקה האדמה וממרח לא יברך על הפרי שהשי"ת בירך אותו, זה אינו, רק כי עיקר הדבר מתייחס אל השי"ת, והאדם הוא עושה הכנה בלבד, אבל מכל מקום השי"ת הוציא מן הארץ דבר שהוא סועד הלב, ולכך יש לו לברך המוציא לחם מן הארץ... (נתיב העבודה פרק טז)

הכתב והקבלה:

לחמי - אלו אמורים, כי גם הבשר יקרא לחם, כמו לחמם כגללים (צפניה א')... (במדבר כח ב)

 לחם עוני - לחם מלשון חם, שהעיסה מתחממת ומחמיצה, ומוציא אורז ודוחן שאינם מחמיצים אלא מסריחים. (דברים טז ג)

מלבי"ם:

ואכלת את עשב השדה - הלחם מעורב בשכנו המוץ, ופסולת בדבוק עצמי, הסובין והקליפה. (בראשית ג יח)

לחם מן השמים - הלחם אשר יאכלו בני אדם אחר חטא אדם הראשון הוא מעורב בפסולת ומוץ וסובין, וצריך יגיעה רבה עד שיעשה לחם, כמו שכתוב (בראשית ג') בזעת אפיך תאכל לחם. ואני ממטיר לכם לחם בלא פסולת וקליפה, כמו שהיה קודם חטא אדם הראשון, וכמו שיהיה לעתיד לבא. זאת שנית הלחם בא מן הארץ וחומרו מגושם כחומר הארץ, אבל הלחם הזה יבא מן השמים, קרוב יותר אל הרוחני מהגשמיית... (שמות טז ד)

לחם הוא השלם, ויקרא בכמה שמות של לוויי לפי מעשהו וצורתו, ככר לחם, חלה, רקיק, מצה וכדומה, ופת הוא הלחם הבלתי שלם, רק שנשבר או נתכפל עד שאיננו בצורתו השלמה... (ויקרא ב ו)

...ובארו חז"ל כי שם לחם בעצם יצדק על התמידין שהם בדמיון הלחם, שהיא הסעודה הקבועה תמיד בבקר ובערב, ולכן אמר עליהם את קרבני לחמי לאישי. (שם כא יז)

ראשית עריסותיכם - כי לחם נאמר על מזון בכלל, ואף על קמח. (במדבר טו כ)

לחם יודק - ולא יספיק הדיש להסיר הקלפה הדקה הדבוקה בגרגיר, וכן מי שנדבקו בו השבושים והמחשבות הרעות דבוק עצמי צריך יסורין ולא די לו בתוכחה. (ישעיה כח כח)

רש"ר הירש:

בזיעת אפיך תאכל לחם - מציין את מלחמת הכל נגד הכל התלויה בכך, כי בכל חתיכת טרף שהאדם הרויח מן האדמה תלוי חלק מישותו, ומעתה עליו להלחם עם בני אדם כדי להחזיק בו. (בראשית ג יט)

העמק דבר:

ולחם אין - אף שקנו מיוסף לא נקרא לחם, כי נאפה עם סובין ומורסן, וכן לענין חלה ולענין לחם עוני בפסח... (בראשית מז יג, וראה שם עוד)

לחם אלקיו - תנופת חזה ושוק שבא משולחן גבוה, ונקרא לחם אלקיו. (ויקרא כא כא)

קרבני לחמי - לחם הוא חבור חזק של שנים, והלחם מחבר הגוף עם הנפש, והקרבנות את כנסת ישראל לה', וכן נקרא התלמוד "לחמו בלחמי", ועוד קרבים הקרבנות לפרנסה, ובמדבר ליעוד ה' אל משה... (במדבר כח ב)

משך חכמה:

לחם אשה - לא נכתב בבקר, והנה לירושלמי פרק תמיד נשחט קרא דכאן מיירי בפסח ששחטו שלא בזמנו, ולחם בא על קרבנות שזמנם קבוע, אבל בקר לא היה ראוי לפסח כלל. (ויקרא ג יא)

לחמי - הלחם קושר הנפש לגוף, וכן הקרבנות משכן ה' עם ישראל, וכתב לחם באלו הקרבים הרבה... (במדבר כח ב)