(ראה גם: אם-ובן-ובת, הריון, טומאה, קרבן)
אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים, ואל אשך תשוקתך והוא ימשל בך. (בראשית ג טז)
דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר, וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא... ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה, בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה... ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת, אל פתח אהל מועד אל הכהן... (ויקרא יב ב, וראה שם עוד)
הן בעוון חוללתי, ובחטא יחמתני אמי. (תהלים נא ז)
ומשיב רבי אבא, אשריהם הצדיקים שנשמותיהם מתעטרות לפני המלך הקדוש, מטרם שבאות לעולם, כי כן למדנו, באותה שעה שהקב"ה מוציא הנשמות לעולם, כל אלו הרוחות והנשמות כולם כלולים מזכר ונקבה שמתחברים יחד. ונמסרים בידי אותו הממונה השליח שהפקד על עיבור בני אדם, ושמו לילה... וכשמגיע עת הזיווג שלהם הקב"ה המכיר את (הזכרים והנקבות) של אלו הרוחות והנשמות, הוא מחבר אותם כמו שהיו בתחלה, ומכריז עליהם (בת פלוני לפלוני), וכשמתחברים נעשו גוף אחד ונשמה אחת, והם ימין ושמאל כראוי... (לך שמח ועיין שם עוד)
תניא אמר רבי שמעון מפתח של חיה, בידו של הקב"ה הוא ובעוד שהיא יושבת על המשבר, הקב"ה מעיין באותו הוולד אם ראוי הוא לצאת לעולם, פותח דלתות בטנה ויוצא, ואם לאו סוגר דלתותיה ומתו שניהם, אי הכי לא יצא רשע לעולם, אלא הכי תנינן על שלש עבירות נשים מתות וכו', ואמר רבי יצחק למה אשה מפלת פרי בטנה, אלא אמר רבי יצחק הקב"ה רואה אותו העובר שאינו ראוי לצאת לעולם, ומקדים להמיתו במעי אמו, שנאמר הנפילים היו בארץ בימים ההם, הנפלים כתיב בלא יו"ד ראשונה, ולמה, בשביל שאחרי כן באו בני האלהים אל בנות האדם, וילדו להם בזנות, וירבו ממזרים בעולם... (וירא תיח, וראה שם עוד)
מי שהורג את בניו, היינו לאותו עובר שאשתו נתעברה בו, (כי בא עליה ביום צ' לעבורו)... שסותר בנינו של הקב"ה ואומנותו, יש מי שהורג אדם, וזה הורג בניו. ג' רעות עשה, שהעולם כולו אינו יכול לסבל, ועל כן העולם מתמוטט מעט מעט, ולא ידוע (למה הוא), והקב"ה מסתלק מן העולם... (שמות ל)
שלמדנו, בשעה שנולד גופו של צדיק בעולם הזה, קורא הקב"ה לגבריאל שהוא לוקח נשמה ההיא אשר בגן, (שהוא המלכות), ומורידה לגופו של הצדיק שנולד בעולם הזה, והוא נפקד עליה ושומרה. ואם תאמר הלא אותו המלאך הממונה על רוחות הצדיקים שמו לילה, ואתה אומר שהוא גבריאל, הנה כן הוא ודאי (ששמו לילה), משום שבא מצד שמאל, וכל הבא מצד שמאל נקרא כן (אבל בעצם שמו גבריאל)... והקב"ה עזרו, שלמדנו השכינה שרתה על מטתם, והכונה שלהם בדביקותם יחד היא היתה בשכינה, ועל כן לא הוסרה השכינה מאותו הבן שהולידו, לקיים מה שכתוב והתקדשתם והייתם קדושים, שהאדם המקדש עצמו מלמטה, הקב"ה מקדש אותו מלמעלה, כמו שכוונתם היתה בדבקות השכינה, כן התדבקה השכינה באותו המעשה ממש שעשו... (שם קפא)
קול הזה של אשה, שקול הנחש יכול להתאחז בה, ככלב בכלבה, מי הוא. אלא בא וראה שאין בכל הקולות של הנשים שבעולם, שקול הנחש יוכל להתדבק בה, ולהתאחז בה, ולהשתתף בה, אלא ב' נשים הן, אחת מי שאינה שומרת טומאת נדתה וימי ליבונה כראוי, או שמקדמת יום אחד לטבול, ואחת אשה הזו המאחרת העונה שלה, כדי לעשות צער לבעלה, חוץ אם הבעל אינו מקפיד ואינו משגיח על זה... ואם תאמר מה נוגע לנו אם נאחז קול בקול או לא, אוי שכך נאבדים בני העולם בלא דעת, קול הזה של האשה, כשמתערב ומשתתף עם הקול של הנחש, בשעה (שלילית) המרשעת יוצאת מתוך האיפה שלה ומשוטטת בעולם, אם פוגשת באלו שני קולות, קול של הנחש וקול של האשה, והאשה (לילית) מתחממת בהם, והם בה, וכיון שמתחממת, נעשה רוח והולכות עמה, עד שהרוח משוטט ונכנס במעיה של אשה ההיא. וילד הזה שהיא מולידה, כשבאה המרשעת ההיא היא פוקדת את הרוח, שבא מחבור הרע של קול הנחש הדופק בה, והוא מצחק עם הילד עד שבאה מרשעת ההיא, כאשה הפוקדת בן של אשה אחרת, ומפטפטת עמו ומצחקת עמו עד שבאה אמו... והורג אותו...
ההוא חטאת רובץ, (שהוא הנחש), שאליו נאמר לפתח חטאת רובץ, (שהוא הפתח של המלכות), עומד על הפתח ככלב, בזמן שקול האחרון יוצא שאשה (הכורעת לילד) נותנת, הוא מדלג מן הפתח ונעבר משם, והולך אחר האשה, משום שהקב"ה שולח מפתח אחד (לפתח את רחמה), והקול פורח והמפתח בא. והנחש הולך אחר הקול היוצא לעולם, ועד ההר שבבטן הוא הולך, ודופק שם עד הזמן שהיא תנקה מזוהמא ההיא של נשיכות הנחש הרע, והקב"ה מסבב סבות ועושה מעשים כראוי... ואיזו בטן ניתנה לו שהוא שולט עליה, הוא בטן ההיא של סוטה, שכתוב וצבתה בטנה, משום שבבטן הזו, עושה בה נקמות כרצונו, ובטן ההיא שלו היא, שהקב"ה נתן לו, כדי שלא יהיה נדחה לגמרי... (משפטים שיח, ועיין שם עוד)
וע' תיבות שבמזמור יענך ה' ביום צרה, (הרומזים על ע' קולות שנותנת האשה הכורעת לילד, שהוא סוד ע' קולות שנותנת השכינה מצרות של ישראל לפני הגאולה, שאז הוא) יום צרה. ולמה היא צועקת, אלא ודאי ישראל, יש בהם בעלי תורה ומלכים מצד אילת השחר, שהיא השכינה, ושתי מדרגות הן, בקר ושחר, ועליהם נאמר נעימות בימינך נצח, בקר של אברהם שהוא חסד, חסד זה עולה יותר ביום הגאולה, אבל שחר הוא מוקדם ליום הגאולה... ומשום זה למנצח (הכתוב לפני יענך ה' ביום צרה), יש שם נצ"ח, יש שם ל"מ, (נצח הוא אותיות ל"מ נצ"ח, נצח על שם שליטת השחר, ל"מ הם בגימטריא ע'), שהם ע' הקולות שצועקת אילת השחר על בניה שנתחזק עליהם השחרות בגלות... (שם תעג, ועיין שם עוד)
בעצב תלדי בנים, הוא כמו שהעמדנו, (שבעצב הוא סוד נחש), ואם תאמר למה צריכים נחש לזה, אלא זה פתח דרך שירדו כל אלו הנשמות לעולם, ואם לא היה פתח דרכים שירדו למטה, לא היו שורות (הנשמות) בתוך האדם. מה כתוב לפתח חטאת רובץ, מהו לפתח, היינו לפתח ההוא (של המלכות), הנועד להוליד ולהוציא נשמות לעולם, הוא (הנחש) עומד לפתח ההוא. וכל אלו הנשמות שצריכות לרדת בגופים קדושים, אין עומד לפתח ההוא (הנחש, כי אז אין המלכות צריכה למשוך חכמה משליטת השמאל, ואין שעריה נסתמים שתהיה צריכה לפתיחת הנחש) ואין להנחש רשות בנשמה ההיא, ואם לא הרי הנחש נושך, ונטמא מקום ההוא, ואין זו נשמה שנטהרה, (עליהן נאמר) בעצב תלדי בנים, שסוד זה הוא הנחש שעמו מולידה נשמות (דהיינו על ידי פתיחתו, כי זה הנחש) הוא על הגוף, (כי הגוף נולד מזוהמת הנחש), וזה (המלכות) היא על נשמה (שממנה נולדות נשמות), ושניהם (מתלבשים זה בזה), זה אוחז בנשמה וזה אוחז בגוף. ועתיד נחש הזה להוליד כל אלו הגופים מטרם שיבא הזמן שלו, זה שאמר בטרם תחיל ילדה, כי זמן של הנחש להוליד הוא בז' שנים, וכאן מוליד בשש שנים, מה שאין זה זמנו, ובזמן ההוא שיוליד אותם ימות מלידה ההיא, שכתוב בלע המות לנצח, וכתוב יחיו מתיך נבלתי יקומון... (ויקהל תצא, ועיין שם עוד)
אלו ב' יתדות שלצד מזרח יהדניאל גזוריה יש להם י"ב אלפי ממונים לכל אחד, וכולם יתדות אלו ב' יתדות שלצד דרום אחריאל ברחיאל כל אחד ואחד הוא על י"ב אלפים כראשונים. אלו ממונים על לידה ולוקחים הקולות של הנשים ומניחים אותם לפני היכל ההוא וכשהסטרא אחרא בא לקטרג בשעה ההיא שהיא שעת סכנה, עומדים אלו ומכניסים הקולות אל הממונה שעל הפתח, והסטרא אחרא אינו יכול לקטרג, ולפעמים (בעוונות האשה) מקדים עצמו הסטרא אחרא ונכנס ומקטרג, ויכול להזיק. (פקודי תרפז)
והם שלשה קולות, קול חיה בשעה שהיא על האבנים, קול ההוא הולך ומשוטט באויר מסוף העולם עד סוף העולם... (שלח ריז)
ובשעה שיוצא מבטן אמו, יתפוש מלאך בידו ובצוארו, ומשכיחו התורה, ורושם לו על פיו באצבעו לא תשכח השבועה שנשבעת לי, ואם האדם יעשה והשבועה מתקיימת, נותנים לו כל מה שהראו לו (בגן עדן), ואם ירויח יותר יתנו לו יותר... (זהר חדש אחרי יז)
שור כי יוולד, לא אדם, והלא דין הוא, ומה אם טרפה שהיא אסורה בחולים לא עשה בה את המקריבים כקריבים, יוצא דופן שהוא מותר בחולים, אינו דין שלא נעשה בו את המקריבים כקריבים, בעל מום יוכיח, שהוא מותר בחולים, ועשה בו את המקריבים כקריבים. אף אתה אל תתמה על יוצא דופן, שאף על פי שהוא מותר בחולים, נעשה בו את המקריבים כקריבים, תלמוד לומר שור כי יוולד, ולא אדם כי יוולד... (אמור פרשה ח, וראה שם עוד)
אמר לה ההוא צדוקי לברוריא, כתיב רני עקרה לא ילדה, משום דלא ילדה רני, אמרה ליה, שטיא, שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה', אלא מאי עקרה לא ילדה, כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה, שלא ילדה בנים לגיהנם כוותייכו. (ברכות י א)
אם ראה תראה, אמר רבי אלעזר אמרה חנה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אם ראה מוטב, ואם לאו תראה, אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר, שנאמר ונקתה ונזרעה זרע, הניחא למאן דאמר אם היתה עקרה נפקדת שפיר, אלא למאן דאמר אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקבות יולדת זכרים, שחורים יולדת לבנים, קצרים יולדת ארוכים, מאי איכא למימר... (שם לא ב)
הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא, היתה אשתו מעוברת, ואומר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא... (שם נד א)
ולא מהני רחמי, מתיב רב יוסף ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר, אמר רב לאחר שדנה לאה דין בעצמה, ואמרה י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני וארבעה מן השפחות, הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות, מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה, אין מזכירין מעשה ניסים. ואיבעית אימא מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה, כדתניא, שלשה ימים הראשונים יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה יבקש רחמים שיצא בשלום. ומי מהני רחמי, והאמר רבי יצחק בריה דרב אמי, איש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר, הכא במאי עסקינן כגון שהזריעו שניהם בבת אחת. (שם ס א)
שמחים, שנהנו מזיו השכינה, וטובי לב, שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר... כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר הרה ויולדת יחדיו, ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר אין כל חדש תחת השמש, אמר לו בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה תרגנולת. (שבת ל א וב)
מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות, אמר לו בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות פקחות... על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר... ומאי שנא בשעת לידתן, אמר רבא נפל תורא חדד לסכינא... תנו רבנן על שלש עבירות נשים מתות יולדות, רבי אלעזר אומר נשים מתות ילדות, רבי אחא אומר בעון שמכבסות צואת בניהם בשבת, ויש אומרים על שקורין לארון הקודש ארנא, ועל שקורין לבית הכנסת בית עם... (שם לא א)
אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין, ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת, וקושרין את הטיבור, רבי יוסי אומר אף חותכין... דתנו רבנן אם היתה צריכה לנר חבירתה מדלקת לה את הנר, ואם היתה צריכה לשמן חבירתה מביאה לה שמן ביד, ואם אינו ספק ביד מביאה בשערה, ואם אינו ספק בשערה מביאה לה בכלי... אמר רב יהודה אמר שמואל חיה כל זמן שהקבר פתוח, בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני מחללין עליה את השבת, נסתם הקבר, בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני, אין מחללין עליה את השבת... מאימתי פתיחת הקבר, אמר אביי משעה שתשב על המשבר, רב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד, ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה... אמר רב יהודה אמר שמואל עושין מדורה לחיה בשבת, סבור מינה לחיה אין לחולה לא, בימות הגשמים אין בימות החמה לא, ולא היא... ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב כל האמור בפרשת תוכחה עושין לחיה בשבת, שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי, והמלח לא המלחת והחתל לא החתלת. ומולדותיך ביום הולדת, מכאן שמיילדים את הולד בשבת, לא כרת שרך, מכאן שחותכין את הטבור בשבת, ובמים לא רחצת למשעי, מכאן שרוחצין הולד בשבת, והמלח לא המלחת, מכאן שמולחין הולד בשבת, והחתל לא חתלת, מכאן שמלפפין הולד בשבת. (שם קכט א וב)
...והאמר רב יצחק בר אבדימי, עשר קללות נתקללה חוה, דכתיב אל האשה אמר הרבה ארבה, אלו שני טפי דמים, אחת דם נדה ואחת דם בתולים, עצבונך זה צער גידול בנים, והרונך זה צער העיבור, בעצב תלדי בנים, כמשמעו... (עירובין ק ב)
אמר רבי יוחנן קשין מזונותיו של אדם כפליים כיולדה, דאילו ביולדה כתיב בעצב, ובמזונות כתיב בעצבון... (פסחים קיח א)
...אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, יולדת לשבעה יולדת למקוטעין, שנאמר ויהי לתקופות הימים, מיעוט תקופות שתים, ומיעוט ימים שנים... (ראש השנה יא א)
תנו רבנן, שלשה קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן, קול גלגל חמה, וקול המונה של רומי, וקול נשמה בשעה שיוצא מן הגוף, יש אומרים אף לידה... (יומא כ ב)
ההיא עוברה דארחא, אתו לקמיה דרבי אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא, לחושו לה ואילחישא, קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו', נפק מינה רבי יוחנן, ההיא עוברה דארחא, אתו לקמיה דרבי חנינא, אמר להו לחושו לה ולא אילחישא, קרי עליה זורו רשעים מרחם, נפק מינה שבתאי אצר פירי. (שם פב ב)
אמר רבי יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן, מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחית המתים... מפתח של חיה מניין, ויזכר אלקים את רחל וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה... (תענית ב א)
...והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא נאמרה עצירה בגשמים ונאמרה עצירה באשה, נאמרה עצירה באשה, כי עצר עצר ה' בעד כל רחם, ונאמר עצירה בגשמים, דכתיב ועצר את השמים, נאמר לידה באשה ונאמר לידה בגשמים, נאמר לידה באשה, דכתיב ותהר ותלד בן, ונאמר לידה בגשמים, דכתיב והולידה והצמיחה, נאמר פקידה באשה, ונאמר פקידה בגשמים, נאמר פקידה באשה, דכתיב וה' פקד את שרה, ונאמר פקידה בגשמים, דכתיב פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה... (שם ח א)
...ואם היו קטנות או שאינן ראויות לילד מחזירים אותן מיד... (יבמות לג ב)
כי אתא רבין אמר רבי יוחנן כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ונישאת שוב אינה יולדת, אמר רב נחמן לא שנו אלא שאין דעתה להנשא, אבל דעתה להנשא מתעברת... (יבמות לד ב, וראה שם עוד)
...ואם תאמר הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן, ולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם... (שם לו א)
לימא הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים לתשעה ילדן, אמר ליה נשי דידן לשבעה ילדן... אלא אימא רוב היולדת לשעתה עוברה ניכר לשליש ימיה, והאי מדלא הוכר לשליש ימיה איתרע ליה רובא. (שם לז א)
אלמא דתניא לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו, ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית, גזירה שמא תעשה עוברה סנדל... (שם מב א)
...הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל... נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי לבטל, גירשה מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה י' שנים, ואם הפילה מונה משעה שהפילה... אמר רבי יצחק מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים... (שם סד א)
האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה, רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו... יהודה וחזקיה תאומים היו, אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה, ואחד נגמרה צורתו לתחלת שבעה... (שם סה ב, וראה שם עוד)
...והתניא כיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אין יכול לחיות אפילו שעה אחת... ואיבעית אימא הני מילי היכא דלא מעוי (צועק), אבל היכא דמעוי מחייא חיי. (שם עא ב)
אמר אביי בשעה שכורעת לילד נועצת עקביה בירכותיה ויולדת. (שם קג א)
...הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים מתעברות ויולדות, מיעוט מפילות, וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות... (שם קיט א)
דתני רבי חייא כשם שהשאור יפה לעיסה, כך דמים יפים לאשה, ותנא משום רבי מאיר כל אשה שדמיה מרובין, בניה מרובין. (כתובות י ב)
...קטנה בת לידה היא, והא תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך, קטנה ומעוברת ומניקה, קטנה שמא תתעבר ותמות... (נדרים לה ב)
...וכיון שבא זמן מולדיהן, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר תחת התפוח עוררתיך וגו', והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד, שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי וגו', ומלקט להן שני עגולין, אחד של שמן ואחד של דבש... מאי על האבנים, אמר רבי יוחנן סימן גדול מסר להן, אמר להן בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים, כדכתיב וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים, מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע, אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע. אם בן הוא והמיתן אותו, אמר רבי חנינא סימן גדול מסר להן, בן פניו למטה, בת פניה למעלה... (סוטה יא ב)
אמר רבי יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים כאילו ילדה... אמר רבי יהודה בר זבינא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה... אחרים אומרים, נולד כשהוא מהול, וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא כל הבית כולו אור, כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם וירא אלקים את האור כי טוב. (שם יב א)
כפר דכריא, אמר רבי יוחנן שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחלה, ויולדות נקבה באחרונה ופוסקות... אשקא דריספק חריב ביתר, דהוו נהיגי כי הוה מתילדי ינוקא שתלי ארזא, ינוקתא שתלי תורנייתא, וכי הוו מינסבי קייצא להו ועבדו גננא... (גיטין נז א)
רבי יוחנן כי עברתו אמו מת אביו, ילדתו מתה אמו, וכן אביי. (קדושין לא ב)
דאמר מר כשמת רבי נולד רב יהודה, כשמת רב יהודה נולד רבא, כשמת רבא נולד רב אשי, ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם, עד שנברא צדיק כמותו, שנאמר וזרח השמש ובא השמש. (שם עב ב)
...דאין שליה בלא ולד, תנינא שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה, סימן ולד באשה סימן ולד בבהמה... (בבא קמא יא א)
שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה, פטור מדמי ולדות, ואדם שהיה מתכוון לחבירו והכה את האשה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות, כיצד משלם דמי ולדות, שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה, וכמה היא יפה משילדה, אמר רבן שמעון בן גמליאל אם כן משהאשה יולדת משבחת, אלא שמין את הוולדות כמה הן יפין ונותן לבעל, ואם אין לה בעל נותן ליורשיו... הכי קאמר, וכי אשה משבחת קודם שתלד, יותר מלאחר שתלד, והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד, אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל... (בבא קמא מח ב, וראה שם עוד)
רבינא אמר שלש באיש, שכבת זרע וקטנים ופי טבעת, ארבעה באשה, שכבת זרע, ולידה וקטנים ופי טבעת. (שם צב א)
אמר רב חסדא נישאת פחותה מבת עשרים יולדת עד ששים, בת עשרים יולדת עד ארבעים, בת ארבעים שוב אינה יולדת, אלא מתוך שצדקניות הן נעשה להן נס כיוכבד. (בבא בתרא קיט ב)
...ורבי יהושע נמי, הכתיב את חמשת בני מיכל בת שאול, אמר לך רבי יהושע וכי מיכל ילדה, והלא מירב ילדה, מירב ילדה ומיכל גידלה, לפיכך נקראו על שמה, ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. רבי חנינא אומר מהכא, ותקראנה לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי, וכי נעמי ילדה, והלא רות ילדה, אלא רות ילדה ונעמי גידלה, לפיכך נקרא על שמה... (סנהדרין יט ב)
לכדתניא, היה רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר את אביה היא מחללת, שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול, כבוד נוהגין בו בזיון, אומרין ארור שזו גידל, ארור שיצאה זו מחלציו. (שם נב א)
אמר רב חסדא קטן שהוליד אין בנו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר כי יהיה לאיש בן, לאיש בן ולא לבן בן... ופליגא דרבא, דאמר רבא אין קטן מוליד, שנאמר אם אין לאיש גואל... קטן אי אתה צריך לחזור אחריו, בידוע שאין לו גואלין. איתיביה אביי, איש, אין לי אלא איש, בן ט' שנים ויום אחד שראוי לביאה מניין, תלמוד לומר ואיש, אמר ליה יש לו ואינו מוליד, כתבואה שלא הביאה שליש דמי... (שם סח ב)
אמר רבא דילידיה אימיה כרבי שמעון (תבקש רחמים שיהיה כרבי שמעון) תיליד, ואי לא לא תיליד. (מכות יז ב)
ואלו אידיהן של עובדי כוכבים... ויום הלידה... (עבודה זרה ח א)
בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים, מפני שמיילדת בן לעבודת כוכבים, אבל עובדת כוכבים מילדת בת ישראל... מפני שחשודין על שפיכות דמים, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים עובדת כוכבים מילדת את בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה, אבל לא בינה לבינה, ורבי מאיר אומר אפילו אחרות עומדות על גבה נמי לא, דזימנין דמנחא ליה ידא אפותא וקטלא ליה ולא מתחזי... (שם כו א, וראה שם עוד)
שעל כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי... (אבות ד כב)
בעא מיניה פלימו מרבי, מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין, אמר ליה או קום גלי, או קבל עליך שמתא, אדהכי אתא ההוא גברא, אמר ליה איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי, כמה בעינן למיתב לכהן... (מנחות לז א)
והא לוי הוה יתיב בי מסותא חזייא לההוא גברא דטרייה לרישיה, אמר נתמזמז מוחיה דדין, לאו דלא חיי, אמר אביי, לא, לומר שאינו מוליד. (חולין מה ב)
אמר רב נחמן בית הרחם אין בו משום ריסוקי אברים, אמר ליה רבא לרב נחמן תניא דמסייע לך, תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה, ואי סלקא דעתך יש בו משום ריסוקי אברים איקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו, הכא במאי עסקינן כגון שיצא דרך דופן... (שם נא א)
והאמר מר כל שתשמישן ועיבורן שוה יולדין ומגדלין זה מזה, וכל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין ומגדלין זה מזה. (שם קכז א)
תנו רבנן, דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים, כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאם על פי שמטיל ביצים מיניק. הדולפנין פרין ורבין כבני אדם... כל שתשמישו ביום יולד ביום, בלילה יולד בלילה, כל שתשמישיו בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה... תנו רבנן תרנגולת לעשרים ואחד יום, וכנגדה באילן לוז, כלב לחמשים יום, וכנגדו באילן תפוח, שועל וכל מיני שרצים ששה חדשים, וכנגדם באילן תבואה, בהמה דקה טהורה לחמשה חדשים, וכנגדו באילן גפן, בהמה גסה טמאה לשנים עשר חודש, וכנגדה באילן דקל, טהורה לתשעה חדשים, וכנגדה באילן בנות שוח, אפעה לשבעים שנה, וכנגדו באילן חרוב... נחש לשבע שנים ולאותו רשע לא מצינו חבר... (בכורות ז ב, וראה שם עוד)
הלוקח בהמה מן העובד כוכבים ואינו יודע אם בכרה אם לא ביכרה, רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק, רחל בת שתים ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק, פרה וחמור בנות שלש ודאי לכהן, מכאן ואילך ספק, אמר לו רבי עקיבא אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת היה כדבריך, אלא אמרו סימן הוולד בבהמה דקה טינוף, ובגסא שליא, ובאשה שפיר ושיליא... (שם יט ב)
תניא רבי אלעזר אומר כשם שצירים לבית כך צירים לאשה, שנאמר ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה, רבי יהושע אומר כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה, שנאמר כי לא סגר דלתי בטני. (שם מה א)
תנינא הוציא ראשו אף על פי שהחזירו הרי זה כילוד, וכי תימא אשמועינן בהמה וקרא משמע לן באדם, דאדם מבהמה לא יליף, דלית לה פרוזדור, בהמה מאדם לא ילפא משום דחשיב פרצוף פנים דידיה הא נמי תנינא, יצא כדרכו משיצא רוב ראשו, ואיזהו רוב ראשו משתצא פדחתו... (שם מו ב)
האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד, האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד... מאי טעמא כיון דעקר גופא אחרינא הוא... אמר רב נחמן האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת, מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד... (ערכין ז א, וראה שם עוד)
יש מביאות קרבן ונאכל, ויש מביאות קרבן ואינו נאכל, ויש שאינן מביאות, אלו מביאות קרבן ונאכל, המפלת כמין בהמה חיה ועוף דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת אדם. המפלת סנדל או שיליא או שפיר מרוקם והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן ונאכל... (כריתות ז ב, וראה שם עוד, וערך קרבן-לידה)
האשה שילדה ולדות הרבה והפילה בתוך שמונים נקבה, חזרה והפילה בתוך שמונים נקבה, והמפלת תאומים, רבי יהודה אומר מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני, מביאה על השלישי ואינה מביאה על הרביעי... (שם ט ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יוחנן אסור לאדם שישמש מטתו ביום, מאי קרא, שנאמר יאבד יום אוולד בו והלילה אמר הורה גבר, לילה ניתן להריון, ויום לא ניתן להריון... (נדה טז ב)
המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה, ואם לאו טהורה, רבי יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה... (שם כא א, וראה שם עוד)
תנו רבנן איזהו שפיר מרוקם, אבא שאול אומר תחלת ברייתו מראשו, ושתי עיניו כשתי טיפין של זבוב, תני רבי חייא מרוחקין זה מזה שני חוטמין כשתי טיפים של זבוב, תני רבי חייא ומקורבין זה לזה, ופיו מתוח כחוט השערה, וגויתו כעדשה, ואם היתה נקבה נדונה כשעורה לארכה, וחתוך ידים ורגלים אין לו, ועליו מפורש בקבלה הלא כחלב תחתכני וכגבינה תקפיאני, עור ובשר תלבישיני ועצמות וגידים תסוככני, חיים וחסד עשית עמדי, ופקודתך שמרה רוחי... תנו רבנן סנדל דומה לדג של ים, מתחלתו ולד הוא, אלא שנצרף, רבן שמעון בן גמליאל אומר סנדל דומה ללשון של שור הגדול, משום רבותינו העידו סנדל צריך צורת הפנים... (שם כה א וב, וראה שם עוד)
...בפירוש אמר רב הכי, הפילה נפל ואחר כך הפילה שליא, כל שלשה ימים תולין את השליא בוולד, מכאן ואילך חוששין לולד אחר... (שם כו ב, וראה שם עוד)
המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד, ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה, רבי ישמעאל אומר יום מ"א תשב לזכר ולנדה, יום פ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה, שהזכר נגמר למ"א ונקבה לפ"א, וחכמים אומרים אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה זה וזה מ"א... דרש רבי שמלאי, למה הולד דומה במעי אמו, לפנקס שמקופל ומונח, ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על ב' ארכובותיו, וב' עקביו על ב' עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת, ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן, אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת, ונר דלוק על ראשו, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך, ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא, ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי א-לוה ישמרני... ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותיו וחיה... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ, ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו, תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע...
ואמר רבי אלעזר למה דומה במעי אמו, לאגוז מונח בספל של מים, אדם נותן אצבעו עליו שוקע לכאן ולכאן. תנו רבנן שלשה חדשים הראשונים ולד דר במדור התחתון, אמצעיים ולד דר במדור האמצעי, אחרונים ולד דר במדור העליון, וכיון שהגיע זמנו לצאת מתהפך ויוצא וזהו חבלי אשה, והיינו דתנן חבלי של נקבה מרובין משל זכר...
אמר רבי יצחק אמר רבי אמי אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר... אלא מתוך שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה, שיהו בניהם זכרים, מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים, והיינו דאמר רב קטינא יכולני לעשות כל בני זכרים. אמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה. ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, שנאמר הן בעון חוללתי, ורבי יוחנן אמר סמוך לטבילה, שנאמר ובחטא יחמתני אמי, מאי משמע דהאי חטא לישנא דדכוי הוא, דכתיב וחטא את הבית... ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם, שנאמר שלחו כר מושל ארץ, זכר זה כר... שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי, מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן, אמר להן בשעה שכורעת לילד קופצת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן... (שם ל א והלאה, וראה שם עוד)
והא אמר שמואל אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים ואחד יום, או למאתים ושבעים ושנים יום, או למאתים ושבעים ושלשה. הוא דאמר כחסידים הראשונים, דתניא חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת, שלא יבואו נשותיהן לידי חלול שבת, ברביעי ותו לא, אימא מרביעי ואילך. אמר מר זוטרא מאי טעמייהו דחסידים הראשונים, דכתיב ויתן לה הריון, הריון בגימטריא מאתן ושבעים וחד הוו. אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים, יולדת לשבעה יולדת למקוטעים... (שם לח א, וראה שם עוד)
יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה, ואין חייבין עליו קרבן, רבי שמעון אומר הרי זה כילוד, אמר רבי מני בר פטיש מאי טעמייהו דרבנן, אמר קרא אשה כי תזריע וילדה זכר, עד שתלד במקום שהיא מזרעת, ורבי שמעון, ההיא דאפילו לא ילדה אלא כעין שהזריעה אמו טמאה לידה. ורבי שמעון מאי טעמיה, אמר ריש לקיש אמר קרא תלד, לרבות יוצא דופן, ורבנן האי מבעי ליה לרבות טומטום ואנדרוגינוס... ורבי שמעון נפקא ליה מדתני בר ליואי דתני בר ליואי לבן, לבן מכל מקום, לבת, לבת מכל מקום, ורבי שמעון נפקא ליה מדתני תנא קמיה דרב ששת זאת תורת היולדת, מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה... (שם מ א, וראה שם עוד)
...כהדא אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה בשבת, אתת ושאלת לרבי, אמר לה אזלון ושאלון לחייתא, אמרה ליה ליכה חייא, אמר לה זילי עבידי כמנהגיך, אמרה ליה ליכא מנהג, אמר לה איזיל חתוך (הטבור בשבת), כרבי יוסי. (שבת פה ב)
אמר רבי יוחנן ארבעה מחוסרי כפרה מפרישין עליהן חוץ מדעתן, ואלו הן זב וזבה יולדת ומצורע, שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה, ניחא זב וזבה ומצורע ויולדת, יש קטנה יולדת לא כן אמר רבי רדיפה רבי יונה בשם רבי חונה עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות היא ובנה מתים, משהביאה שתי שערות היא ובנה חיים, עיברה עד שלא הביאה שתי שערות וילדה משהביאה שתי שערות היא חיה ובנה מת... (פסחים נז ב)
רבי אחא רבי חנינה בשם רבי שמעון בן לקיש, זאת אומרת שאין קטנה יולדת, דלא כן תמתין עד שתגדיל ותמאן בבעלה ותתיר צרתה לחתנה. כלתו של רבי ישמעאל מיאנה ובנה על כתפה. (יבמות ו ב)
...שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים מקוטעים, את שמע מינה שהן שתי יצירות (יש לז' חדשים ויש לט' חדשים)... את שמע מינה שהאשה מעוברת וחוזרת ומתעברת, את שמע מינה שהאשה אינה מתעברת משני בני אדם כאחת, ופליגא על רבנן דאגדתא, דרבנן דאגדתא אומרים ויצא איש הבינים ממערכות פלשתים, ממאה ערלות פלשתים שהערו בה... מניין שתי יצירות, רבי זעירא בשם רבי הונא וייצר, יצירה לשבעה ויצירה לתשעה, נוצר לז' ונולד לשמונה חיי, כל שכן לתשעה, נוצר לתשעה ונולד לשמונה אינו חיי, נוצר לתשעה ונולד לשמנה לשבעה איתא חמי, אם לשמונה אינו חייה לא כל שכן לשבעה... (שם כד א)
עד כמה הכרת העובר, סומכוס אומר משום רבי מאיר עד שלשה חדשים, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר ויהי כמשלש חדשים... רבי זעירא רבי בא בר זוטרא אמר רבי חנינה משם רבי חייה רבה, אפילו רובו של ראשון ורובו של אחרון והאמצעי שלם, רבי אסי אמר תשעים יום שלימין... רב חייה בר אשי הוה יתיב קומי דרב, חמיתיה מבעת, אמר ליה מהו כן, אמר ליה חמרתי מעברא והיא בעיא מילד, ואנא בעי מרבעתה עד דלא תצנן, אמר ליה אימתי עלה עליה הזכר, אמר ליה ביום פלן, וחשב אמר ליה בעיא היא עד כדון, ותני כן חמרתה פוחתת אינה פוחתת מימות הלבנה, והמוספת אינה מוספת על ימות החמה, מילתיה דרבי יהושע בן לוי פליגא, דאמר רבי יהושע בן לוי בקורת משל מלכות עיברה והרביעו של בית רבי ממנה שוורים, ויש מהן שילדו עכשיו, ויש מהן שילדו לאחר זמן, כאן בבהמה טהורה כאן בבהמה טמאה, והא כתיב הידעת עת לדת יעלי סלע וגו', תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה, הידעת עת לדת חיה טהורה כבהמה טמאה... (שם כז א וב)
...דהוות כל חדא מינהן ילדה תריי בכל ירחא, הא כיצד, טמאה שבעה וטהרה ז' וילדת, טמאה ז' וטהרה ז' וילדת, שית עשר לכל ירח לתלתא ירחין, הא ארבעין ותמניה (בשבעת ימים הרתה וילדה)... הדא הוא דכתיב ששים ושנים לעובד אדום. (שם כח ב)
דתני אחז הוליד בן תשע, והרן בן שש, וכלב בן עשר, כמאן דאמר הוא כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה. (שם נט א)
אבל נכרית מיילדת בת ישראל, ותני כן מיילדת מבחוץ אבל לא מבפנים, לא תכניס ידה לפנים שלא תמיק את העובר במעיה, ולא תשקינה כוס של עיקרין, היתה חכמה ייבא כיי דמר רבי יעקב בר אדא בשם רבי יוחנן אם היה רופא אומן מותר, והכא אם היתה חכמה מותר. (עבודה זרה ט ב)
...אמר רבי יוחנן הלידה הזאת ככל הלידות שבתורה, מה הלידות שבתורה עד שיצא ראשו ורובו וזו עד שיצא ראשו ורובו, רבי שמעון בן לקיש אומר, משונה היא הלידה הזאת מכל הלידות שבתורה, כל הלידות שבתורה עד שיצא ראשו ורובו, וזו עד שתצא הכרת פניו, מה נפיק מביניהם, יצא מחותך או מסורס... (שם ט ב)
האשה שהיא מקשה לילד והוציאוה מבית לבית, הראשון טמא בספק והשני בודאי, אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהיא ניטולת בגפיים, אבל אם היתה מהלכת הראשון טהור, שמשנפתח הקבר אין פנאי להלך... (אהלות ז ד)
וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים, רבי לוי אומר היו מולידים את בניהן ופרין ורבין כמין שרץ גדול ששה בכל לידה, באותה שעה היו עומדין על רגליהן ומדברין בלשון הקדש ומרקדים לפניהם... (פרק כב)
רבי אליעזר אומר מז' חדשים ילדה לאה את בניה, ולשבע שנים נולדו ליעקב י"א שבטים ובת אחת, וכולן זווגן עמם, חוץ מיוסף שלא נולד זוגו עמו... (פרק לו)
שאלו את רבי יהושע מפני מה האיש יוצא פניו למטה, והאשה יוצאת פניה למעלה, אמר להם האיש מביט למקום ברייתו, והאשה מבטת למקום ברייתה. (בראשית יז יג)
הרבה ארבה עצבונך והרונך, רבי אבא בר כהנא בשם רבי שמואל אומר, כל שהוא הרבה ארבה, כל שהוא במאתים וי"ב יום חי, רבי הונא אמר נוצר לט' ונולד לז' אינו חי, נוצר לז' ונולד לשמונה חי, קל וחומר לט'... (שם כ יג, וראה שם עוד)
...אלא את ה', לשעבר אדם נברא מאדמה וחוה נבראה מאדם, מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו, לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש, ולא שניהם בלא שכינה. (שם כב ד)
ותוסף ללדת את אחיו את הבל, הדא מסייעא לרבי יהושע בן קרחה, דאמר עלו למטה שנים וירדו שבעה, ותוסף ללדת, תוספת ללידה ולא תוספת לעבור. (שם שם ה)
אמר רבי יודן מאי טעמא כל דורות הולידו למאה שנה ולמאתים שנה, וזה הוליד לת"ק שנה, אלא אמר הקב"ה אם רשעים הם אין רצוני שיאבדו במים, ואם צדיקים הם אטריח עליו ויעשה להם תיבות הרבה, וכבש הקב"ה מעיינו והוליד לת"ק שנה. (שם כו ב)
ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע, אמר רבי שמואל ברבי יצחק המזל דוחקני, ואומר לי אברם אין את מוליד, אמר לו הקב"ה הן כדבריך, אברם לא מוליד, ואברהם מוליד, שרי אשתך לא תקרא שמה שרי, שרי לא תלד, שרה תלד. (שם מד יב)
ותלד רחל ותקש בלדתה, שלשה הן שנתקשו בשעת לידתם ומתו כשהן חיות, ואלו הן, רחל, ואשת פנחס, ומיכל בת שאול, רחל ותלד רחל ותקש בלדתה... (שם פב ח)
המלאך הגואל אותי מכל רע וגו', אמר רבי יוסי בר חלפתא קשה היא הפרנסה כפלים כלידה, בלידה כתיב בעצב תלדי בנים, בפרנסה כתיב בעצבון תאכלנה... (שם צז ג)
דבר אחר על האבנים, אמר רבי יהודה בר סימון שהקב"ה עושה אבריה של אשה קשה כאבנים בשעה שיושבת על המשבר לילד, שאילולא כן מתה... אמר רבי חנינא סימן גדול מסר להן, אם פניו למטה דעו שהוא זכר, שמביט באמו בארץ שממנה נברא, וכשהוא פניו למעלה היא נקבה שמבטת בברייתה בצלע, שנאמר ויקח אחת מצלעותיו... (שמות א יח)
דבר אחר פסל לך, הדא הוא דכתיב (קהלת ג') לכל זמן ועת לכל חפץ, עת ללדת ועת למות, מכאן אמרו רבותינו ז"ל ישבה אשה על המשבר צ"ט חלקים למות ואחד לחיים, שנאמר עת ללדת שהוא עת למות... (שם מו ב)
ויום המוות מיום הוולדו (קהלת י'), יום מיתתו של אדם גדול מיום לידתו, למה, שביום שנולד בו אין אדם יודע מה מעשיו, אבל כשמת מודיע מעשיו לבריות... (שם מח א)
רבי לוי אמר תלת, בנוהג שבעולם מפקיד אדם אצל חבירו ארנקי של כסף בחשאי, ומחזיר לו ליטרא זהב בפרהסיא, אינו מחזיק לו טובה, כך הקב"ה מפקידין לו הבריות טפה לכלוכית בחשאי, והקב"ה מחזיר להם נפשות משובחות שלמות בפרהסיא ואין זה שבח, הוי אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק. רבי לוי אמר אוחרי, בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין כל בריה משגחת עליו, בא אחד והדליק לו שם נר אינו מחזיק לו טובה, כך הקב"ה הולד שרוי במעי אמו ומאיר לו שם נר, הוא שאיוב אומר בהלו נרו עלי ראשי, אין זה שבח... (ויקרא יד ב)
רבי אבא בר כהנא אמר תלת, בנוהג שבעולם אם נוטל אדם ארנקי של מעות ונותן הפה למטה, אין המעות מתפזרות, והולד שרוי במעי אמו, והקב"ה משמרו שלא יפול וימות, אין זה שבח, הוי חיים וחסד עשית עמדי... אמר רב תחליפה דקסריא אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה, האשה הזו כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקה היא שותה, ואינו דוחה הולד אין זה חיים וחסד, אמר רבי סימון מעיה של אשה עשויה קינין קינין פיקין פיקין, חבילין חבילין, בשעה שהיא יושבת על המשבר אינה משליכתו בבת אחת, במתלא אמר אשתרי חד חבל אשתרי תרין חבלין. אמר רבי מאיר כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם בדין הוא שתהא רואה, מה הקב"ה עושה, מסלקו למעלה לדדיה ועושה חלב כדי שיצא הולד ויהיה לו מזון לאכול, וביותר אם היה זכר, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. (שם שם ג)
...בגיחו מרחם יצא, על ידי שמתגאה לצאת, בשומי ענן לבושו, זה השפיר, וערפל חתולתו זה השליא, ואשבור עליו חוקי אלו ג' חדשים הראשונים, ואשים בריח ודלתים אלו ג' חדשים האמצעים, ואומר עד פה תבא ולא תוסיף, אלו ג' חדשים האחרונים, ופה תשית בגאון גליך, רבי איבו אומר בעון גלליך, לפי שהולד הזה כשהוא יוצא יוצא מלא גללים, וכל מיני סירוחין והכל מחבקים אותו ומנשקין אותו, וביותר אם הוא זכר, הדא הוא דכתיב אשה כי תזריע וילד זכר. (שם שם ד)
רבי לוי פתח הן אתם מאין ופעלכם מאפע, מאין מלא כלום ומלחה סרוחה, מאפע, מק' פעיות שהאשה פועה בשעה שיושבת על המשבר, תשעים ותשעה למיתה ואחת לחיים... (שם כז ז)
עת ללדת ועת למות, אמר רבי ברכיה הרי כל חכמתו של שלמה שאמר עת ללדת ועת למות, מה הוא, אשריו לאדם ששעת מיתתו כשעת לידתו, מה שעת לידתו נקי, אף שעת מיתתו נקי, עת ללדת ועת למות, בשעה שהאשה יושבת על המשבר אינין צווחין לה חייתא, ולמה אינין צווחין (קוראים) לה חייתא, שהיא מייתא וחייה, ולמה אינון צווחין לה מחבלתא, שהיא ממשכנה בידוי דמיתה, הדא מה דכתיב אם חבול תחבול שלמת רעיך וגו'. דבר אחר יענך ה' ביום צרה, מהו ביום צרה, אמר ריש לקיש למה הדבר דומה, לאשה שישבה על המשבר לילד, והיתה מצטערת לילד, אמרו מי שענה את אמך הוא יענה אותך... (דברים ב ו)
רבי סימון בשם רבי נתן דבית גוברין אמר, (משלי ל') שאול ועוצר רחם, למה נסמך שאול אצל רחם, לומר לך, מה רחם מוציאין ממנו בקולי קולות, אף שאול מוציאין ממנו בקולי קולות. (קהלת ג ב)
דבר אחר עת ללדת וגו', ואפילו מלאך המות נעשה קטיגור שלה, אמר רבי שמואל בר נחמן על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן וכו'. (שם שם ג)
רבי פנחס אומר, אדם חביב בשמו ואיני יודע באיזה מהן, בא שלמה ופירש טוב שם משמן טוב, ויום המות מיום הוולדו, נולד אדם מונין לו למיתה, מת מונין לו לחיים, נולד אדם הכל שמחין, מת הכל בוכין, ואינו כן, אלא נולד אדם ואין שמחין לו, שאין יודעין באיזה פרק ומעשים יעמד, אם צדיק ואם רשע, אם טוב ואם רע, ומת הם צריכין לשמח, שנפטר בשם טוב... משל לשני ספינות פורשות לים הגדול, אחת יוצאת מן הלמן ואחת נכנסת ללמן, היוצאת מן הלמן הכל שמחים, והנכנסת ללמן לא שמחו לה, היה שם פקח אחד אמר להם חילוף הדברים אני רואה, זו שהיתה יוצאה מן הלמן לא צריכין לשמוח עמה, שאין יודעין באיזה פרק היא עומדת, כמה ימים מזדווגת לה, כמה עלעולין הן מזדווגות... את מוצא כשהצדיקים נולדין אין בריה מרגשת, וכשמתין הכל מרגישים... (שם ז ד)
ילמדנו רבינו, אם היתה אשתו מעוברת, מהו שיתפלל יהי רצון שתלד אשתי זכר, כך שנו רבותינו, היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא, רבי הונא בשם רבי יוסי אומר, אף על פי ששנינו היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר, הרי זו תפלת שוא, אינו כן, אלא אפילו עד שעה שתשב על המשבר יתפלל שתלד זכר, לפי שאין קשה לפני הקב"ה לעשות את הנקבות זכרים ואת הזכרים נקבות... (ויצא ח)
אמר רבי איבו מעשה נסים עשה הקב"ה לתינוק הזה, אדם שהוא נתון בחמין יום אחד אין נפשו מפרכסת, אבל התינוק הזה נתון במעי אמו ט' חדשים, והקב"ה משמרו. אמרו חז"ל מעשה נסים עשה הקב"ה עם האדם הזה, אדם שהוא נתון באמבטי יום אחד נפשו מצירה עליו, והתינוק הזה נתון במעי אמו ט' חדשים, ואין נפשו קניטה עליו, למה שהקב"ה עושה עמו מעשה נסים... (תזריע ג, וראה שם עוד)
רבי אחא בשם רבי יונתן אומר, שלש מפתחות הן, מפתח של רחם, מפתח של תחיית המתים, ומפתח של גשמים ואין משליטן לבריה אלא לידו... וכשהוא רוצה מוסרו לצדיקים, של עקרה נתן לאלישע, שנאמר (מלכים ב' ד') כעת חיה את חובקת בן, ותהר האשה... (תהלים עח)
דבר אחר עושה גדולות עד אין חקר, בשעה שנוצר הולד במעי אמו, ונפלאות עד אין מספר בשעה שנולד.
אני אמרתי אלהים אתם, רבי שמעון בן לוי אמר, בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאלמלי הם לא חטאו אנו לא באנו לעולם, חבלתם מעשיכם, אכן כאדם תמותון, למימרא דאי לא חטאו לא הוו מייתי ולא הוו מולדי, והא כתיב ואתם פרו ורבו, עד סיני, בסיני נמי כתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם, לשמחת עונה... לא תימא לא באנו לעולם, אלא כמי שלא באנו לעולם... (תהלים פב, תתלא)
ועירד ילד - יש מקום שהוא אומר בזכר הוליד, ויש מקום שהוא אומר ילד, שהלידה משמשת שתי לשונות, לידת האשה וזריעת תולדות האיש, כשהוא אומר הוליד בלשון הפעיל במדבר בלידת האשה, פלוני הוליד את אשתו בן או בת, וכשהוא אומר ילד מדבר בזריעת האיש. (בראשית ד יח)
ותהרין - אף על פי שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה, אלו שלטו בעצמן והוציאו ערותן (עדותן) לחוץ, ועברו מביאה ראשונה. (שם יט לו)
ואחרי כן יצא - שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה, ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן בה שתי אבנים זו אחר זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה... (שם כה כו)
יום הולדת את פרעה - יום לידתו, וקורין לו יום גינוסיא, ולשון הולדת, לפי שאין הולד נולד אלא על ידי אחרים, שהחיה מילדת את האשה, ועל כן החיה נקראת מילדת... (שם מ כ)
לתקופות הימים - מיעוט תקופות שתים, וימים שנים, לו' חדשים וב' ימים, שהיולדת לז' יולדת למקוטעין. (שמואל א א כ)
ללת - פירוש ללדת, ומנחם חברו עם יללה, שחבלי לידתה באו לה ביללה, נהפכו - נשתנו מכדרכם, ולכן מתה. (שם ד יט)
ויקראו שמו - ... ופליאה גדולה היתה זאת הלידה, בעבור שכל בן אדם יוצא בשלייא שהיא מכסה עליו, והנה שתי השליות נפתחו רגע אחד. (בראשית כה כה)
אל המקלות - מן המקלות, ורבים יתמהו ויאמרו כי זה פלא, ואמת שהוא מפלאות התולדות, וכן המשפט, אפילו האשה שנבראה בצלם המלאכים, (אם תסתכל הרבה בעת עבורה בצורה, תשפיע בולד). (שם ל לט)
ותצפנהו - ידוע באשה מתי תלד, כי רחוק הוא שהוא נולד בחדש השביעי מתחלת ההריון, כי הנודלים ככה הם קצרי קומה, ויותר חיים ונכבדים הם הנולדים באחד עשר, כי רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים, והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה, והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים, וחמשה פעמים נסיתיו גם אני, כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון, היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה, גם מעלת הצומחת רגע ההריון שם תהיה הלבנה רגע המולד, והנה המעמד הקוצב הם רנ"ט ימים ושליש יום, והאמצעי רע"ג, הגדול שהוא הרחוק רמ"ז, וחכמי המולדות יודו כן, ואין טענה מהשבטים, כי להיותם על הסדר איננה ראיה, כי הרבה כאלה בתורה, על כן יתכן שרחל נתנה שפחתה ליעקב בלידת שמעון... (שמות ב ב)
אשה כי תזריע - ...החל מן האשה היולדת, כי הלידה היא תחלה, ורבים אמרו שהאשה מזרעת תחלה יולדת זכר, על כן וילדה זכר, ועל כן דעת חכמי יון שהזרע לאשה, ושזרע הזכר מקפיא, וכל הבן מדם האשה, והנה פירוש תזריע תתן זרע, כי הוא כמו הארץ... (ויקרא יב ב)
...השם גזר על הזכר כמספר הזכר אשר תשלים צורתו בבטן, והנקבה כפלים, וזה דבר ברור ומנוסה. (שם שם ג)
הנה נחלת ה' בנים - גם אם ישכב עם נשים רבות פעמים אין מספר לא תקבל הריון אלא בעת שגזר ה', שהבנים נחלה לאשר חפץ. (תהלים קכז ג)
דודאים - ...ויש אומרים כי יועילו להריון, ואנכי לא ידעתי, בעבור שתולדותם קרה, אלו דברי רבי אברהם. והנכון כי רצתה בהן להשתעשע ולהתענג בריחן, כי תחלה נפקדה רחל לא בדרך הרפואות, וראובן הביא ענפי דודאים, הוא הפרי, והוא כדמות תפוחים ולהן הריח הטוב, אבל השרש הוא העשוי בצורות ראש וידים לא הביא, והשרש הוא שאומרים עליו האנשים שיועילו להריון, ואם הדבר אמת הוא סגולה בהן, לא בטבע, אבל לא ראיתי כן באחד מספרי הרפואות. (בראשית ל יד)
תזריע וילדה - לרש"י אפילו ילדתו מחוי, ופירוש הענין, שהילד נוצר כצורת האדם, ואחר כך נימוח, שכל שאין בו מצורת האדם אינו ולד, וכל מי שאינו ראוי לבריית נשמה, אבל בשעת הלידה אפילו מחוי, מטמא, אם אין מכירין צורתו, כגון שפיר מרוקם. ובמשמעותו אמר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, לא זרע ממש, כי אף על פי שיש לה ביצים, או שלא יעשה בהם זרע ממש, או שזרע ההוא נקפא ולא עושה דבר בעובר, אלא אמרו על דם הרחם שיתאסף בגמר ביאה, ומתאחז בזרע הזכר, שלדעתם הוא נולד נוצר מדם הנקבה ולובן האיש, ולשניהם יקראו זרע, ואמרו שמאיש גידים ועצמות ולובן שבעין, ומאשה עור בשר ודם ושער ושחור שבעין, וכן דעת הרופאים. ולפילוסופי יון כל העובר מדם האשה, ולאיש רק כח היולי הנותן צורה בחומר. (ויקרא יב ב)
וכפר עליה - תקריב כופר נפשה שתטהר, כי בלדתה יהיה לה מקור מושחת, ותביא כופר שיעמד מקורה ותטהר, כי השי"ת רופא כל בשר, ולרז"ל על שנשבעת שלא תזקק עוד, ועיקר הכוונה כי השבועה מתוך הצער, ואינה ראויה להתקיים, כי משועבדת לבעלה, והשי"ת רוצה להצדיק בריותיו. (שם שם ז)
יש בנקבה מקום שבו צורת אמ"ש וצורת אש"ם, וכשהטיפה מתחממת באמ"ש הולד זכר, וכשהיא מתחממת באש"ם הולד נקבה, וכשנופלת בשניהם הוא אנדרוגינוס, ולפעמים נעשה טומטום מתוך שבא עליה שנית, וכשהן תאומים, אם שניהם זכרים הטפה נחלקת לשנים באמ"ש, וכשהן נקבות באש"ם, ואם הן זכר ונקבה, נחלקת באמ"ש ובאש"ם, ואף על פי שאמרו אשה מזרעת תחלה הולד זכר, זה מפני שכח האחרון הבא ממנו מבטל הראשון. (פירוש לספר יצירה פרק ג)
ותלדנה הצאן - כי כח הדמיון במח, ותחלת הזרע מהמוח. (בראשית ל לט)
עד משבר - שאז החבלים קשים ביותר, ואם אין אז כח ביולדת להוליד, היא בחבליה בלי תקוה למנוחה, כן אין לנו כח לצאת מהצרה אם לא יעזרנו הא-ל. (מלכים ב יט ג)
היולדת כשכורעת לילד הרי היא בסכנת נפשות ומחללין עליה את השבת, קוראין לה חכמה ממקום למקום, וחותכים את הטבור, וקושרין אותו. ואם היתה צריכה לנר בשעה שהיא צועקת שאינה רואה, ואם היתה צריכה לשמן וכיוצא בו מביאין לה. וכל שאפשר לשנות משנין בשעת הבאה, כגון שתביא לה חברתה כלי תלוי בשערה, ואם אי אפשר מביאה כדרכה.
אין מיילדין את העובדת כוכבים ומזלות בשבת, ואפילו בשכר, ואין חוששין לאיבה, ואף על פי שאין שם חילול, אבל מילדין את בת גר תושב, מפני שאנו מצווין להחיותו, ואין מחללין עליה את השבת.
חיה משיתחיל הדם להיות שותת עד שתלד, ואחר שתלד עד שלשה ימים מחללין עליה את השבת, ועושין לה כל צרכיה, בין שאמרה צריכה אני בין שאמרה איני צריכה, ומשלשה עד שבעה, אם אמרה איני צריכה אין מחללין עליה את השבת, ואם שתקה ואין צריך לומר אם אמרה צריכה אני, שמחללין עליה את השבת, ומשבע ועד שלשים יום הרי היא כחולה שאין בו סכנה, ואפילו אמרה צריכה אני, אין עושין לה מלאכה אלא על ידי נכרים. עושין מדורה לחיה, ואפילו בימות החמה, מפני שהצנה קשה לה הרבה במקומות הקרים, אבל אין עושין מדורה לחולה להתחמם בה... ומרחיצין את הולד בשבת ביום שנולד אחר שחותכין את טיבורו אפילו בחמין שהוחמו בשבת, ומולחין אותו ומלפפין אותו, מפני שסכנה היא לו אם לא יעשו לו כל אלו. וכן מרחיצים אתו לפני המילה ולאחר המילה, וביום השלישי למילה בחמין שהוחמו מפני הסכנה.
האשה שישבה על המשבר ומתה, מביאין סכין בשבת אפילו דרך רשות הרבים וקורעין את כריסה, ומוציאין את הולד, שמא ימצא חי, שספק נפשות דוחה את השבת, ואפילו לזה שאין חזקתו חי... (שבת ב יא והלאה)
מעוברת שהתחילה להצטער ואחזוה חבלי לידה, והתחיל הדם לצאת קודם שתלד, אותו הדם הוא הנקרא דם הקושי, והיאך דינו, אם בא בימי נדתה הרי הוא דם נדה והרי זו טמאה נדה, ואם בא בימי זיבתה הרי זו טהורה, שנאמר בזבה דם יהיה זובה בבשרה, מפי השמועה למדו זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד, ובלבד שתלד ולד חי, אבל אם הפילה אין קושי לנפלים... (איסורי ביאה ז א, וראה שם עוד)
כל יולדת טמאה כנדה, ואף על פי שלא ראתה דם, ואחד היולדת חי או מת, או אפילו נפל, אם זכר יושבת לזכר, ואם נקבה יושבת לנקבה, והוא שתגמר צורתו, ואין צורת הולד נגמרת לפחות מארבעים יום, אחד הזכר ואחד הנקבה. והמפלת בתוך ארבעים יום אינה טמאה לידה, אפילו ביום ארבעים, הפילה ביום ארבעים ואחד מאחר התשמיש הרי זו ספק יולדת, ותשב לזכר ולנקבה ולנדה, היתה צורת האדם דקה ביותר ואינה ניכרת בעליל, הרי זו תשב לזכר ולנקבה, וזהו הנקרא שפיר מרוקם...
יוצא דופן אין אמו טמאה לידה, ואין לה ימי טומאה וימי טהרה, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר, עד שתלד ממקום שמזרעת, המקשה וילדה ולד דרך הדופן, הרי דם הקושי הבא דרך הרחם זיבות או נדה, ודם היוצא דרך הדופן טמא, ואם לא יצא דם דרך הרחם הרי האשה טהורה, אף על פי שהדם שיצא מדפנה טמא, שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה. נחתך הולד במעיה ויצא אבר אבר, בין שיצא על סדר האיברים, כגון שיצאה הרגל ואחריה השוק ואחריה הירך, בין שיצא שלא על הסדר, אינה טמאה לידה עד שיצא ברובו, ואם לא נחתך ויצא כדרכו, משתצא רוב פדחתו הרי זה כילוד, אף על פי שנחתך אחר כך. הוציא העובר את ידו והחזירה, אמו טמאה לידה מדברי סופרים, ואין לה ימי טוהר עד שיצא הולד כולו או רובו כמו שאמרנו. המפלת כמין בהמה חיה או עוף, אם היו פניו כפני אדם הרי זה ולד, אם זכר תשב לזכר, ואם נקבה תשב לנקבה, אף על פי ששאר הגוף דומה לבהמה או לחיה או לעוף, ואם אין פניו כצורת פני האדם, אף על פי ששאר הגוף גוף אדם שלם, וידיו ורגליו ידי ורגלי אדם, והרי הוא זכר או נקבה, אינו ולד, ואין אמו טמאה לידה. אי זו היא צורת פני האדם, שיהיה המצח והגבינין והעינים והלסתות וגבות הזקן כצורת האדם, אבל הפה והאזנים והאף אף על פי שהן כשל בהמה וחיה הרי זה ולד... (שם י א, וראה שם עוד)
כל שאמרנו בנדה וזבה ויולדת הוא דין תורה, ובמשפטים אלו היו עושין כשהיו בית דין הגדול מצויין, והיו שם חכמים גדולים שמכירים הדמים, ואם נולד להם ספק בראיות או בימי נדה וזיבה יעלו לבית דין וישאלו, כמו שהבטיחה תורה עליהן, שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין, בין דם נדה לדם זיבה, ובאותן הימים היו בנות ישראל נזהרות מדבר זה ומשמרות וסתותיהן, וסופרות תמיד ימי הנדה והזיבה... וכן כל היולדת בזמן הזה הרי היא כיולדת בזוב, וצריכה שבעת ימים נקיים כמו שביארנו. ומנהג פשוט בשנער ובארץ הצבי ובספרד ובמערב, שאם ראתה דם בתוך ימי מלאת אף על פי שראתה אחר שספרה שבעת ימים נקיים וטבלה, הרי זו סופרת שבעת ימים נקיים אחר שיפסוק הדם, ואין נותנין לה ימי טוהר כלל, אלא כל דם שתראה האשה בין דם קושי בין דם טוהר הכל טמא, וסופרת שבעת ימים נקיים אחר שיפסוק הדם... (שם י א, וראה שם עוד)
בהמה דקה שהפילה עובר שעדיין לא התבאר צורתו הרבה ונכרת לכל, וזהו הנקרא טינוף, אם אמרו הרועים עובר הוא, אלא שנפסדה צורתו, הרי זו פטורה מן הבכורה, וצריך להראותו לרועה חכם, לפיכך הלוקח בהמה מן הנכרי, אפילו היתה קטנה וילדה אצלו בתוך שנתה, הרי זה ספק בכור, שמא טינוף הפילה ברשות הנכרי, וכן בהמה גסה שהפילה שליא הרי זו סימן ולד, שאין שליא בלא ולד, ונפטרה מן הבכורה, ומותר להשליך אותה השליא לכלבים, שאין מתקדש בבכורה אלא זכר, וחזקת הנולדים מחצה זכרים ומחצה נקבות, וכבר ביארנו שהזכר שאין בו מקצת סימני אמו אינו מתקדש בבכורה...
כבר ביארנו בענין נדה, שהולד באדם נגמר לארבעים יום, ומפלת לפחות מארבעים אינו ולד, אבל ולד בהמה לא עמדו חכמים על מניין הימים שיגמר בו, אבל אמרו שהמפלת טינוף אינה מתעברת אחריו ולא מקבלת ולד אחר לפחות משלשים יום... (בכורות ד י ויב, וראה שם עוד)
ילד - הענין המובן מזאת המלה ידוע, והוא הלידה, וילדו לו בנים, ואחר הושאלה זאת המלה להמצאת הדברים הטבעיים, בטרם הרים יולדו, והושאלה גם כן לענין הצמחת הארץ מה שתצמיח דמות בלידה אמר והולידה והצמיחה. והושאלה עוד לחדוש הזמן, כאלו הם ענינים יולדו, כי לא תדע מה יולד יום, והושאלה עוד לחידושי המחשבות והמה שיחייבוהו מן הדעות והסברות, כמו שאמר וילד שקר, וממנו נאמר ובילדי נכרים ישפיקו, יספיק להם בדעותם, כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל ע"ה בפירוש זה, ובנימוסי עממיא אזלין ועל זה הענין מי שלמד איש ענין אחד והועילו דעת, כאלו הוליד האיש ההוא באשר הוא בעל הדעת ההוא, ובזה הענין נקראו תלמידי הנביאים בני הנביאים... (חלק א פרק ז)
בפנקס של רבי יהושע כתוב, מי שנולד בשבת ימות בשבת, מפני שחללו שבת עליו כשנולד, ומה יכול הילד לעשות כשמחללין עליו את השבת, אלא עונות אביו ואמו ששמשו מטותיהן באותן לילות גרמו שנולד בשבת, וכתיב יזכר עון אבותיו וגו' וחטאת אמו אל תמח (תהלים ק"ט י"ד), ונפרעין לאביו ואמו מפני שנענש הבן בעונם שמת בשבת... (רסד)
אשה שמקשה לילד, הצדיקים לא ידברו בעון שעשתה, וכן לחולה... כי עליונים מזכירים דברי תחתונים. אשה שיושבת על המשבר, אם היא בחדר ובני אדם בבית יבקשו עליה רחמים ועל הילד שיהיה במזל טוב. (תפו תפז)
מי שאשתו מעוברת והגיע חדש התשיעי יתפלל שלא תלד אשתו בשבת, שלא יחללו שבת, וכן על בתו וכלתו, ואחד היה מתפלל בתפלת מנחה בערב שבת שלא תפול דליקה בשבת, ושלא תלדנה בשבת. (תשצג)
וילדה זכר - לרבות ילדה מת, בספר התולדות יש, שבאשה ז' נקבים, ג' בימין ובשמאל, וא' באמצע, שכשהזרע נכנס בימין תלד זכר, ובאמצע טומטום ואנדרוגינוס, וכששוכבת סמוך לבעילה על צלע ימין יולדת זכר וממהרת הטומאה לצאת, וזהו שאמר שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, כדי להוליד זכרים. (ויקרא יב ב)
...ולסמיכות הפרשיות טעם גדול בהוראת חדוש העולם או סוד היצירה כבפרשה זו, או בחכמת הטבע כבפרשת נגעים ואשה כי תזריע. (בראשית כג א)
ותהר ותלד - סמך ההריון ללידה, לומר שנולדו לז', והטעם שהנולד לז' יחיה ולא ימות, כי כל אחד מכוכבי לכת משמש חודש, וסדורים לחודשי העבור שצ"ם חנכ"ל, אם כן הנולד לז' נולד בלבנה הממונה על החיים ולח' שבתאי שהוא קר ויבש, וטבעו המיתה, וצדק בט' הוא החיים והטוב, ודע שצדק ונוגה מועילים מאד, ושבתאי ומאדים מזיקים, וכוכב אמצעי. (שם כט לב)
ותעמד מלדת - ורחל קנאה בה, ונתנה ליעקב את בלהה, שבשמה ב' ה"א, הנותנת כח הולדה, ותמשוך כח הלידה ממנה. (שם שם לה)
צא אתה - בכאן הותרו ישראל ממאסרם הקשה בכח עליון, וכן יוצא מפסוק זה השם הידוע לאשה המקשה ללדת, וכחו עצום לפתח מוסרות הולד, כדי שיזכה לתורה. (שמות יא ח)
מלואת אבן - ...והוא אבן רובי"ן הגדל בים, והוא סלע גדול ונקרא גם בלאשו, למטה מהרובין באדמומיות, וסגולתו שהנושאת אותו אינה מפלת, ואמרו שהוא טוב למקשה ללדת, ואם שוחקים ואוכלים אותו מועיל הרבה להריון, כדודאי ראובן... (שם כח יז)
כי תזריע - תמסר זרע הזכר שהוא פקדון אצלה, אמנם לחכמי הטבע כל גוף העובר מהאשה, ומהאיש רק הכח הנקרא בלשונם היולי, הנותן צורה בחומר, וראיותיהם מביצת התרנגולת, שאינה מולידה כי אם בחבור הזכר, ויש עופות המולידים בחבוק בלבד, בלי פליטת זרע, וכן גם בצמחים, רק עם תרכיב תמר זכר בנקבה יעשה פרי, כי הזכר נותן לנקבה חמימות, כן דעת אריסטו. ומה שאמרו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, כי הזרע הבא בסוף מתגבר, ועל דרך חכמת הטבע, כשהאשה מזרעת תחילה משתוקקת לבעלה, וכל רצונה ומחשבתה עליו ובכח אותה מחשבה תלד זכר, והוא ענין המקלות של יעקב. ועוד כי כח הזכר גנוז בנקבה וכח הנקבה בזכר, וכל אחד מהם עולם מלא, וראוי להעמיד הבנין השלם. ועל דרך השכל ג' עולמות חולפין על האדם כשהוא במעי אמו, עולם היצירה, והוא תחלת הויתו, ובו יכיר נפלאות הבורא, ומזה תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה לומר אשר יצר וכו', ומשם נעתק לעולם הזה, שבו תגדל חכמתו עד שיתחכם בתורה ובמצוות, ועמם ישיג ידיעת ה'... (ויקרא יב ב)
וכפר עליה - מצד חטא אמה אם כל חי, שאלמלא חטאה היה אדם מוליד שלא בדרך תאוה וחשק, כטבע האילן המוציא פירותיו כל שנה, והיא כאמה בזה, ולפי שחטאה במחשבה ואחר כך במעשה, תביא עולה ואחר כך חטאת. (שם שם ז)
...וכן הדין, כי הזכר בא מתגבורת טפת הזכר שיזריע לובן אחר שתזריע הנקבה אודם ולובן טפת הזכר הבאה אחרונה מתגברת על טפת הנקבה שכבר נחלש כחה ויולדת זכר, ואין הטומאה נמשכת כל כך, כי הזכר רוב הרכבתו הטפה הבאה מצד ימין, אבל יולדת נקבה היא כשהזכר מזריע תחלה והנקבה באחרונה. ומתגברת טפת הנקבה, ולכך הטומאה נמשכת כפלים מפני התגבורת ההוא הבאה מצד שמאל. ומדברי הרב רבי אלעזר מורמשא נראה הפך, שכתב הדבר תלוי בתאוה, האיש מתאוה לנקבה והאשה מתאוה לזכר, כשהוא מזריע תחלה יולדת מה שנתאוה, והנקבה מתאוה לזכר, לכך כשהזריעה תחלה יולדת זכר, נראה מדבריו שהטפה הראשונה מתגברת... (תזריע דף סא, ועיין שם עוד)
...אבל על דרך הפשט אחשוב בו ענין, והוא כי המשתנה ואם ישתנה בדרך פלא, יוכן ראשונה לדבר אשר ישתנה אליו, לא שיעתק אל הענין הזה אצלו בטבע והוא עודנו על ענינו הראשון, כאילו תאמר כי רבקה עודנה על מזגה הראשון ועל הרכבת אבריה הכליים המחייבים העקרות קבלה הריון וילדה, אין הענין כן, אבל לתפלת יצחק הכין השם מזגה וצלחה הרכבתה להריון, וכל זה אמנם באמצעות משפיעים הדריך השם בינינו ובינו, כי מן הנראה אשר בהשתנות התחתונים, יחוייב שישתנה דבר מה בעליונים... (דרוש ב)
ולזה תמצא רז"ל אומרים ג' מפתחות לא נמסרו ביד שליח, של חיה, ושל גשמים ושל תחיית המתים, רוצה לומר שאין באלו ענין טבעי כלל, כי של חיה פירוש להוליד עקרות... (מאמר ד פרק ח)
ותאמר לה המילדת - ונסתכנה על ידי זה, כי על ידי שמחה או עצב תסיח היולדת דעתה מחבליה, ותסתכן. (בראשית לה יז)
וביום השמיני ימול בשר ערלתו - כי הוא תיקון החומר לזכר מזוהמתו של נחש הקדמוני, והרחיק טומאת לידות מטומאת זיבה, שזו בתחילת פרשת הטומאות וזו בסופן, להודיע כי לפי המנהג הטבעי וגם בדרך התוריי יש להתחלת היצירה מבוא גדול בכל אבות הטומאות, ואם ישמר מהמותר בה ישמר מכולן, כי ההתחלה חצי הכל, לכן כתב אחת בהתחלה ואחת בסוף, כי הן הקטבים שעליהן תסובנה שאר הטומאות. וכשיהיה הנולד זכר, רוצה לומר מתיחס אל פעולות השכל, המכונות זכר, הטומאה רק זמן מועט, רוצה לומר אי אפשר שלא יהיה הנוצר היותר שלם נטרד ז' שנים משני חייו בטירוף הילדות מבלי התעורר בו הכח השכלי בשיעור מספיק לשלמות... (ויקרא יב א)
ונפקחו עיניכם - ...ועל ידי האכילה יפקחו העינים לראות בדברים המוחשים ולא רק בעיוניים... ויסתכל באשתו כי יפה היא, ויוליד כאלקים, הממציא בידיעתו נמצאים טובים ורעים, וכן הילדים טובים מצד המציאות, והרע מצד הטורח בגדולם... (בראשית ג ה)
...ונראה שלפני החטא שלא נגזרה הגזירת מיתה היתה מולידה רק פעם אחר פעם, ורק מעונש המיתה ואילך נמשך ריבוי זמן ההריון. (שם שם טז)
ותלד - על פלא לידתה בת ק"ל עיין רמב"ן פרשת ויגש, אמנם בהתחבר זקן וצעיר אין הפלא גדול כל כך, כי הכח הפועל נמצא, ועל ידי זה בא גם הכח המתפעל, וכן אברהם אמר רק בן מאה ובת תשעים שנה תלד, וכן לא היה פלא שהוליד אחר כך מקטורה הצעירה... (שמות ב ב)
...והנסיון מאמת דעת רבי ישמעאל, שתנועת הזכר תורגש למ"א יום ונקבה לפ"א יום, ואי אפשר שיתחלף, כי חומר הזכר יותר חם, ועל כן ממהר להגמר ולהבשל... וטעם קרבנה זכר כאן החטאת ראשונה, כי עיקר קרבנה לבא להדבק ביוצרה שהפליא עמה, וחטאת היות והיה לה צער וסכנה, אולי חטאה איזה חטא נעלם, שאין אדם מצטער אם לא חטא. (ויקרא יב א והלאה)
נהפכו ציריה - נפסקו אחר הלידה ולא נדחו המותרות מגופה. (שמואל א ד יט)
והרונך - הפך מה שהיה קודם החטא, כאמרם בו ביום נבראו בו ביום שמשו בו ביום הוציא תולדות, וכזאת אמרו שתהיה לעתיד, כאמרם עתידה אשה שתלד בכל יום, וזה כי אמנם ישראל יהיו לרצון לפני הא-ל ית'... בעצב תלדי - תגדלי אותם בצער יותר משאר בעלי חיים, כי אמנם תאמר מלת לידה על הגדול, כאמרו חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל. (בראשית ג טז)
ויולד נח - מאז שהתחיל להוכיח בני דורו זכה לבנים. (שם ו י)
הלבן מאה שנה - אף על פי שאפשר שתתעבר האשה אחרי ימי בחרותה, זה יקרה לה במשכב אדם בחור. הבת תשעים תלד - במשכב שום אדם, אפילו בחור. (שם יז יז)
כאשר אמר - באמרו וברכתי אותה, וזה היה שהסיר ממנה קללת חוה בעבור ובלידה ובגידול, כאמרו הרבה ארבה עצבונך והרונך. כאשר דבר - כאמרו וגם נתתי ממנה לך בן, שלא כמנהג המולידים בעת זקנה, שיולידו על הרוב נקבה. (שם כא א)
לנכח הצאן - והיה מציג המקלות לעיני הצאן כדי שיסתכלו בחדוש פעולת המציג, ומצוייר בדמיונם בעת ההריון, כי הציור בכח המדמה בעת ההריון יפעל על הרוב בנולד דמות דבר המצוייר. (שם ל ל)
אל תיראי - שיהיה הולד נקבה, מפני שהחבלים מרובים, כאמרם רז"ל חבלי נקבה מרובים משל זכר. (שם לה יז)
והרונך - מצטערת שמאיר בה אור ה' לנפש העובר, כי אין בנפש החיוני כח לקיים העובר אם לא על ידי אור הרוח, ואם לא כבתה הנר ההוא, היה הקב"ה גומרו ומוציאו מיד, כמו שהיה באדם הראשון וחוה. בעצב תלדי - על שקלקלה חלתו של עולם תלד בצירים. (בראשית ג טז)
זורו רשעים - מה שעשו רשעה ניכר שהוא מרחם, שבעת הזיווג היה ברוע כוונה, או מארס נחש שהטיל זוהמא בחוה ובהם יותר מזה... (תהלים נח ד)
ואולי יקשה לך איך היה דבר זה שתהיה אשה אחת מולידה ששים, והרי הולד יוצא מצורת אדם ושיעור אדם שיהיה עד כאצבע או פחות או יותר, ואין זה תואר וצורת אדם. דע הפירוש כך, שלא היה להם מניעה מצד כח ההולדה, רק כח התולדה היה גדול מאד, שמצד כח התולדה היה ראוי להיותם ששים, אם היה אפשר להיותם מצד השיעור שלהם היו עד ששים, שאף אם היה מונע מצד אחר, כי אי אפשר להיות שעור גדלם כך, מכל מקום כח התולדה היה עד ששים. ונפקא מינה לענין זה, שאם לא חזק כח התולדה עד ס' לא היה גובר כח התולדה בהם, ואם לא היה מוצא חומר מוכן לגמרי לקבל צורת הולד לא היה פועל, לפיכך נתן כח התולדה עד ששים, שהיה כח התולדה כל כך גדול... (גבורות ה' פרק יב)
ותהר האשה ותלד בן... אמר רב יודא בר ביזנא מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער וכו'... ויש לך לדעת, כי האדם אשר ברא השי"ת הוא משלימות הצורה שבנמצאות התחתונים, ומה שהוא משלימות הצורה לא ימשוך אחריו חסרון ולא פחיתות, ולא היה מתחילת בריאת האדם להיות לו שום צער בעולם ולא בפרנסה שלו, כי אם אחר החטא... מפני שכן ראוי שיהיה נמצא, ולרע אין מציאות כלל... אלא שהרע מן אדם העושה הרע. ולפיכך הנשים הצדקניות לא היו בפתקא של חוה, מפני שהם תחת סדר המציאות, אשר אין שם רע, ובשביל זה יולדות שלא בצער כלל, ובפרט כאשר הולידה את משה בשביל לידה זאת... אבל הכוונה בזה היסורים אשר הם באים מפאת החומר כמנהגו של עולם, והצדיקים הנוטים אחר הצורה לא תמצא בהם הצער הזה, שהוא בשביל החומר. (שם פרק טז)
...וכאשר תבין זה, תבין גם כן מה שאמרו רז"ל בפרק המפלת, כשהולד יוצא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה, למה אמרו סטרו על פיו, כי הוא זה אשר אמרנו לך, כי הפה שנעשה בו אדם חי, מדבר, גשמי, הוא משכח ממנו כל התורה, ופירוש זה כי האדם מתחבר בו הנשמה אל החומר, ובעבור שאין הנשמה השכלית מחוברת בו בחומר, דהיינו בעוד שלא יצא לאויר העולם, אז נשמתו נגדלת, ואז היא שכלית לגמרי, וידע כל התורה, ובעת יציאתו מגמר בריאתו והנשמה תתחבר לחומר, וכאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי מדבר גשמי, וזה שמשכח כל התורה, שאינו שכלי לגמרי... והכאה הזאת שהוא (המלאך מכה על פיו, רצה לומר גמר צורתו, ונקרא זה הכאה על פיו, כי כן גמר צורה של כלי נקרא מכה בפטיש, כן גמר צורתו שהוא חי מדבר הוא נעשה על ידי גמר פיו, ששם כח הדברי, והגמר הוא הכאה, ושם נגמר ונעשה האדם מורכב מן הנשמה השכלית וגוף... (שם פרק כח)
ומה שאמר שהיו מולידות תחת התפוח, דבר זה יש לך לדעת, כי ההולדה נמשכת מן מדת הדין, כמו שתקנו בברכת אתה גבור, שמדבר על גבורתו יתברך, ומתיר אסורים וסומך נופלים, ומתיר אסורים זהו שפותח לולד שיוצא לאויר העולם. לפיכך אמרו שהיו יולדות תחת התפוח, שיש לו ריח נכבד מאד, כדכתיב כריח שדה אשר ברכו ה', ואמרו רז"ל זהו שדה של תפוחים והירח מתייחס אל מדת הדין, כדכתיב ישימו קטורה באפך, וכלל הדבר, רמזו בזה, שהיתה לידה שלהם במדת הדין המתיחסת לזה, וזה יקרא תחת התפוח, ומפני כי מדת הדין היתה מתוחה נגדם, לכך היו מתקשרים במדה זאת לגמרי, שהיו יולדות תחת התפוח, והוא התקשרות והחבור במדה הטהורה לגמרי, ולפיכך אמר שהקב"ה מביא מי שמנקר ומשפר את הולד, כי הדבק במדה זאת הוא טהור מסולק מן כל טינופת, כמו שידוע למשכיל... ומזמין להם שני עיגולים וכו', ופירוש זה, כי הקב"ה היה מברך מזונם הטבעי, עד שהיו מזונותם נחשב כמו הדבש והשמן, ואלו שני דברים, הדבש שהוא מועיל לגוף והשמן לנפש, שהשמן מחכים...
ויש לך לדעת, כי כל זה נמשך מפני זה שאמרנו למעלה שהילדים נולדו על ידי תשוקת האשה לבעלה, והיו בעלי מעלה נבדלת, ומאחר שהיו בעלי מעלה נבדלת, היו מתעלים אל יסודם על ידי נפש, כי הגשמים אינם מתעלים, ולכן נאמר בכתוב תוצא הארץ נפש חיה, שזהו נאמר על החיות, לא על הגשמית, ולפיכך אילו היו בעלי חומר, לא היו מתעלים אל יסודם, ודבר זה ענין עמוק, והבינהו... (שם פרק מג)
...ומה שלא היו יכולים לצאת כי אם על ידי הקב"ה הוא דבר עמוק, וזהו על דרך שאמרו רז"ל בפרק קמא דתענית, שלשה מפתחות לא נמסרו לשליח, מפתח של חיה וכו', והטעם באלו שלשה דברים, כי כל דבר שהוא בכח ויוצא לפעל, אין יציאתו לפעל כי אם על ידי הקב"ה שהוא בלבד בפעל הגמור, וזהו מפני שהוא יתברך נבדל מן החומר, שכל ענין החומר הוא בכח, וכל אשר יש בו צירוף גשמי אי אפשר שיהיה בפעל הגמור, לכן הוא יתברך נבדל לגמרי מן החומר, והוא בלבד בפעל הגמור, ולא כך המלאכים... ולפיכך הדברים שהם יציאה לפעל הגמור אי אפשר שיהיה רק על ידי השי"ת שהוא בפעל הגמור... ואילו דבר במציאות שהוא יציאה לפעל כמו דבר זה, כי חיה יציאה לעולם, בריאת האדם... אבל צמיחת העצים ושאר הוויות אינם הויה שלמה, ומפני שאינם הויה שלימה, אינם בפעל גמור... ולפיכך תולדות האדם שהוא בעולם התחתון על ידי השי"ת, ומטר השמים מן העולם האמצעי... וכל אלו ג' דברים מקבל העולם הזה כל אחד ואחד מעולם מיוחד, ולפיכך כל אחד יש לו פתיחה בפני עצמה, שהוא היציאה אל הפועל, והוא על ידי השי"ת, אשר הוא בפועל הגמור... (שם פרק נב)
וביאור ענין זה, שהנקבה שהיא יולדת היא מפני חולשתה, שאינה כמו הזכר, שיש לו חוזק יותר מן הנקבה, וראיה לזה, כי אותה שאינה יולדת נקראת אילונית, מלשון איל, ואיל לשון קושי, מלשון ואת אילי הארץ לקח, וכל דבר שהוא חלש יש לו השתנות, ולכך הנקבה יולדת, מפני שהלידה היא השתנות אל האשה, והאילונית אין השתנות לה שנקראת אילונית, שהיא קשה... (נצח ישראל פרק מח)
ויולד - וצריך ליתן טעם למה פעם כתב ילד ופעם כתב הוליד, ונראה כשבא לדבר מתולדה חשובה יאמר הוליד, לשון הפעיל, שהוא לשון חשוב יותר שיש בו תוספת, ובלשון קל אין התולדה חשובה. (גור אריה בראשית ד יח)
עוד עבר עליו רוח עועים בפרק י"ז, וזה לשונו, מן המאמרים שתתבונן היותם לא מקבלה קדומה ולא שהם מוכרחים מן כתוב וכו', עד בפרק בן סורר ומורה דורות הראשונים היו מולידים בני ח' שנים, הלא היה כוונתם לומר שכח הראשונים היה רב, וטבעם חזק מטבעינו, והרי זה המעשה לסתור, כי מספורי התורה כבר התבאר שהממהר להוליד ממהר למות. וכן האריך שם דבריו אשר בכולם כאשר תהפוך בהם הם ראש ולענה לדת תורת משה ולדברי חכמים... והלא התשובה על דברי זה, כי כאשר נברא העולם, והיה אדם הראשון יציר כפו של השי"ת, בודאי ראוי שיהיה חייו ארוכים ביותר, וכן כל הדורות הקרובים אליו... ולכך לא היו מעמידים תולדות בילדותם, כי עדיין אין צריך לקיום העולם, והיו מעמידים תולדות כפי ערך חייהם עד המבול, ולא היה סדר וקצב כלל לדבר הזה, דהיינו לאריכות ימיהם... והאיש הזה הבין דברי הרב רבי ישעיה ז"ל, כי דרך נס היה לגמרי, ובשביל זה הביא ראיה שבדרך הטבע אין אדם מוליד בפחות מי"ב, ולא הבין את דברי הרב כמו שדרכו שלא להבין דבר, שהרי רבי ישעיה באר לפרש הגמרא (בתוספות שם), והרי אמרו דורות הראשונים היו מולידים בני שמונה, שמוכח כי בדורות הראשונים תליה, ולא בנס, ואם בנס תולה, השי"ת עושה ניסים גם לאחרונים, רק מה שאמר הרב ודרך נס היה, רוצה לומר שאין זה למנהג העולם אשר נשאר מקויים לנצח, כמו דורות אחרונים אשר טבע שלהם טבע העולם כסדר וכשיעור, וגם בדורות הראשונים היה חדוש דבר שהוא יוצא מן הסדר, כי היה זה בשביל כח שלהם שהיה יוצא מסדר העולם, ולפיכך נקרא זה נס... גם יש לפרש דברי הרב ישעיה, כי היה מעשה ניסים ולא גמרי ממעשה נסים, כלומר כי הראשונים היו מתברכים מן השי"ת ביותר, וזה נקרא מעשה ניסים. מכל מקום דורות הראשונים היו מולידים בני ח' כדאמר בגמרא, ולא כמו שהבין האיש.
ובפרק יוצא דופן, ביוסטני בתו של אסורית שבאה לפני רבי, אמרה אשה בת כמה מתעברה, אמר לה בת י"ב ויום אחד, אמרה ליה, אני נשאתי בת שש וילדתי בשבע. הקשה שם, וקטנה מי מתעברה, ומשני בשר חמורים בשרם, ורצו בזה, כי אף שנתן השי"ת סדר לעולם, שאין תולדה קודם שהוא איש, היינו אותם שהם בכלל סדר בני אדם, אבל כמו אלו, אשר בשר חמורים בשרם, אין להם דבר זה בסדר גמור, עד שאין הם יוצאים מזה כלל... ולכך תמצא דבר זה אף בישראל בדורות הראשונים שלא היה טבעיהם כמו דורות האלו לגמרי, וכחם יותר להזריע זרע, ואף כי לא איקרי איש בפחות מי"ג, מוליד בפחות. (באר הגולה באר ו)
עוד נקרא מדבר פארן שפרו ורבו עליו, פירוש, כאשר רצה השי"ת להרבות את ישראל כי כאשר יצאו ממצרים מתו הרבה מהם ורצה להרבות אותם, לא היה ראוי לזה רק המדבר, ודבר זה ידוע למבינים בחכמה, כי המדבר הוא מיוחד למדת הדין, וכל הוצאת תולדות הוא בכח גבורת מדת הדין, ודבר זה בארנו גם כן בגבורת ה' אצל וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, שכאשר מדת הדין כנגדם היו פרים ורבים ביותר, וכמו שתמצא בכל הבריאה שיצאת לפועל בשם אלקים, שהוא מדת הדין, ואחר מעשה בראשית שנשתתף רחמים עם שם אלקים... (תפארת ישראל פרק כו)
...ולפיכך קאמר ריש לקיש בואו ונחזיק טובה לאבותינו, שאם לא חטאו הם אנו לא באנו לעולם, והיה סבור הגמרא מפני שכל הולדה הוא הויה, וכל הויה הוא שינוי, ושינוי הוא בדבר שהוא חסר, שהשלם בשביל שלימותו הוא מקויים ואינו בעל שינוי... (שם פרק מז)
ודע כי המוליד הוא נקרא חלה גם ילדה, וכל זה מפני כי הילד נלקח מגופיהן כאלו נתחלקה לכך, נקראת הלידה חלה וגם ילדה, וכל זה מפני כי הילד בא מגופה, וכן הבן אשר נולד מן האב כאלו מקצת האב נטל ממנו, ומפני כי האבות בפרט נקראו צורים שהם חזקים ותקיפים, אין מקבלים מיד התפעלות שיהיו חלים ויולדים... ולפי חוזק וכח האבות שנקראים צור, לכך האבות עקורים היו לגמרי... כי הצור לחוזק שלו אינו מקבל התפעלות, ולכך אינו ראוי להוליד. ואברהם ושרה שהיו הם התחלה לגמרי היו טומטמים לגמרי, עד שלא היה שייך לידה בהם, ואינם כמו העקור אשר שייך בו לידה, וכל ענין זה גם כן מפני כי האבות שהם אבות העולם היו קרובים אל הנבדלים אשר אין שייך בהם לידה כלל ואינם מתפעלים, ולא היו ראוים לזה, ולכך לא היו קל תולדותם להוציא התולדות, כי אם על ידי השי"ת... (חידושי אגדות יבמות סד א)
ורצה לומר כי חית השדה יש בהם דבר שאין צריכים למילדות, מפני שכל תנועות החיה יותר בקל מן האדם, ולכך ממהרים להוליד גם כן, וזה מפני דקות החומר שלהם, שכל אשר חמרו הוא יותר גס, אין כח טבעי פועל כל כך במהירות כמו מי שיש בו דקות החומר, וישראל עם קדוש מפני שאין בהם גסות החמרי, כח טבעם יותר פועל בהם במהירות וממהרים להוליד כמו חית השדה... (שם סוטה יא ב)
ודרשו רז"ל שמה שכתוב ותהר ותלד, ללמוד בהיקש שלא היה לה צער לידה, ויש לך לדעת, כי האדם אשר ברא השי"ת הוא משלימי הצורה שבנמצאים התחתונים ומה שהוא משלימות הצורה, לא ימשוך אחריו חסרון ולא פחיתות, ולא היה תחלת בריאת האדם להיות לו שום צער בעולם, ולא בפרנסה שלו, כי אם אחר החטא, כדכתיב בפירוש בקרא, בעצבון תאכלנה וגו', כי אם היה לפי סדר המציאות שיהיה לאדם רע לא היה האדם נמצא... ולכך הנשים הצדקניות לא היו בפתקא של חוה, מפני שהם תחת סדר המציאות אשר אין שם רע, ובשביל זה יולדת שלא בצער... (שם שם)
ותדע עוד דבר עמוק, כי התולדות מתחייבים מן האבות, וכל דבר המתחייב מאחר מתחייב בכח דין, ולכך אמרה תורה איש אמו ואביו תיראו... (שם קידושין לא א)
...ולדעת חכמי הקבלה יש בה"א כח התולדה, כמו שכתוב הא לכם זרע, על כן הוסיף לשניהם ה"א. (בראשית יז טו)
וכפר עליה - על עוון קדום של חוה, שגרם לה צער הלידה, ומתוך צערה אולי הטיחה דברים למה זה אנכי הרה וגו'... והרהרה לקרא תגר מתוך צערה, וזה שאמר וטהרה ממקור דמיה, לרמוז על רתיחת הדמים. (ויקרא יב ח)
אחר הדברים - כי עד עתה היה יצחק מסטרא דנוקבא, ולא היה לו נוקבא עד אחר העקדה, שנתעברה בו נפש הזכר. וכמה שכתב כל שאר הנולדים, דע כי כשתתנוצץ נפש צדיק וצדקת מופלאת בעולם הזה, לצד מה שקדם מתערובת בחינת הרע בסיבת חטא אדם הראשון ימצאון בשכנותה נפשות גדולות מחלק הקלפה, ויצאו עמה. (בראשית כב כ)
המעט קחתך - ...כי בחינת הלידה מתהווה מרוב זיקוק ומהתמדת שכיבת הבעל, וכמאמרם ז"ל בכמה מקומות. ומעשה הדודאים הם סגולה ללידה, לזה אמרה לה די קחתך את אישי שבתמידות אצלך... (שם ל טו)
אל תיראי - ממה שאת מתקשה בלידה, שמא תסתכן, כי יש לך הריון משונה מן הראשון, או על פי מה שידוע כי המקשה לילד בבן זכר אינה מסתכנת, והמקשה לילד בת מסתכנת, לזה אמרה ודאי גם זה לך בן, ולא תסתכן. (שם לד יז)
...ומה שיש נולד בעל יצר להוט לרע, ויש שאינו כך, הוא לצד מחשבות המוליד בשעת זריעה, כבני חזקיה, כי אז בונים נפש הולד... והנה הולדת ראובן לא היתה במדרגת הטוב, כמו בבני תמורה, כי לא היתה מחשבת יעקב שלמה, ולכן יצא שבלבל יצועי אביו, ושיהודה שכב עם תמר היה שלא ידעה ומלאך אנסו, וכבחז"ל: ממני יצאו הדברים, אם כן מקור החלול והסרת הבכורה שניהם שוים... (שם מט ג)
כי תזריע - ...ועוד ברז"ל אחור וקדם צרתני, אחור לכל המעשים וקדם למעשה בראשית, שבאדם ב' יצירות, לרוח ולגוף, וכפי הכוונה שיכוון מזריע ימשוך לנפש, צא ולמד מבני הצדיק המופלא חזקיה, שנשא בת נביא, ולצד שחשבה בעבדי מרודך בלאדן המשיכה נפש רעה לבניה, שזו עיקר הלידה בשעת כי תזריע. ומכאן תשכיל הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן, שאף על פי שלא נבנה גוף לנפשות שמשכו בעת זיווגם שם... (ויקרא יב ב, ועיין שם עוד)
...לכן ציוה שיעשו שמירה, כי הכל תלוי במוליד, שיש ג' סבות שיפעלו הולדת טבע רע בנולדים, אם בשעת הזווג יכוון להנאת המשגל ולא למצות הבורא לקיות המין, ב' מצד שהאשה מעשיה לא טובים, ג' אם המולידים אב או אם חשבו בבחינת הרע בהיסח הדעת, וכמעשה דחזקיה... (שם יט ל)
ויבא אל הגר ותהר - מביאה ראשונה, וכן בכל המקום שחבר מלים אלו בפסוק בטעמים, ואם לא כן הם בב' פסוקים, וכן ביהודה, ויבא אליה ותהר לו. (בראשית טז ד)
ובנות יוולדו להם - כי במקום שלוקחים הרבה נשים יוולדו יותר נקבות מזכרים. (בראשית ו א)
ויעתר - הלידה בבני אדם שיוליד מינו שתולה בטבע, כמו ששתול בטבע הצומח והחי להשאיר מינו, אולם שיוליד סגולה ושיצא פרי נבחר קדש הלולים, הוא נגד הטבע וצריך לזה עזר אלקי, ועל כן היו אמותינו עקרות, כי שיצא מן הקליפה פרי קודש אין הטבע מוכן מעצמו עד יופיע כח אלקי, שזה יתעורר על ידי התפלה להאציל נשמה קדושה בת אלקים אשר תעש חיל... (שם כה כא)
...וכבר דייקו חז"ל במה שכתוב כל המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו, כי ידוע שנפש האדם לה ג' כחות שהם טבעית חיונית ומשכלת, ושני כחות הראשונים סבתם הם האב והאם על ידי הזרע אשר הולידו מה שאינו כן הנפש המשכלת סבתה הוא המלמד המוציא כחות הנפש הזאת מהיולאניותה אל השלמות להיות שכל בפועל ועל זה דקדקו שכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו, כי ידוע שיציאת כח השכל אל הפועל מתחיל אחר הלידה, שכבר תראה בהנולד תיכף שיתעורר לקראת אבנים מזהירים שומע הקולות, אבל כחות הנפש הטבעית והחיונית יצמחו תיכף בעת יצירתו בבטן האדם, ועל זה אמר כאלו ילדו, שהוצאת השכל אל הפועל יתיחס אל הלידה לא אל יצירתו, שאז אין בו עדיין הרגשת השכל... (במדבר יא יא)
בעצם היום - המילה, כמו ההקרבה נעשית רק ביום, בעצם ובתוך החיים השוטפים הערים, הלידה הפיסית לעומת זאת שייכת ללילה, המלאך הממונה על ההריון לילה שמו, אך הלידה הרוחנית, המילה, שייכת ליום, זמן החופש והעצמאות. (בראשית יז כג)
וליוסף יולד - ...נראה שהלידה נדונה כאן משתי בחינות, מנקודת ראות האב, ומנקודת ראות הילד. מבחינה גופנית יכולה האם ללדת את בנה לאביו, ואף על פי כן עוד תישאל השאלה, אם הילד יישאר גם מבחינת התכונה הפנימית ילדו של אביו... (שם מא נ)
כי תזריע - מציין את התהליך הפיסי של התהוות האדם... בעת ההולדה, התהליך המרומם ביותר בתולדות אנוש, על האם לחדש את הכרת גדלותה המוסרית והקדושה, לקראת מקצועה כאם וכאשה, אחר הבאת קרבנותיה. כימי נדת דותה - גם מכאן ראיה שכל התורה היתה כבר מודעת בעם, כי רומז בזה על דיני נדה המפורשים רק אחר כך בפסוק... (ויקרא יב ב)
ושלשים יום - על ידי הרגשת אי-חפשיות הבאה מתוך תהליכים פיסיים-טבעיים בגוף החי, נגרמת תחושה של אי-חפשיות עוד יותר גדולה מאשר על ידי מגע המת, ולכן תקופת הטומאה ארוכה כאן יותר, וכן גלויה תקופה זו בתהליכים הגופניים, והטהרה באה אחרי שהגוף חוזר למצבו הנורמלי... (שם שם ד)
וילדה - ולא יוצא דופן, והרמב"ם כתב בפירוש המשניות בבכורות פ"ח מ"ב שביוצא דופן בהכרח שתמות האם, וכן התוספות יום טוב שם משמו, ואם כן מה שייך שתשב ימי טומאה? וצריך לומר שמתה אחר זמן, או כוונתו שאי אפשר שתתעבר שוב. (ויקרא יב ב)
עיקר הולדה תלוי בה"א, בבחינת (בראשית מ"ז) "הא לכם זרע", ואברהם ושרה לא הולידו עד שהגיעו לה"א הזאת, כי עיקר הולדה על ידי הדעת, בבחינת (בראשית ד') "וידע אדם" וגו', וקטן אינו מוליד (סנהדרין ס"ח ב'). ועיקר הדעת היינו שישתמש בדעתו, היינו שיוציא את שכלו מכח אל הפועל, כי גם לקטן יש דעת, אבל אצל הקטן עדיין הדעת בכח ולא בפועל, כי לא השתמש בדעתו ולא הוציא אותו מכח אל הפועל... (נג)
והתגלות היראה היא על ידי פקידות עקרות, כי על ידי לידה נתגלה יראה, בחינת (תהלים מ"ח) "רעדה אחזתם שם חיל כיולדה", כי על ידי הלידה יוצאין דמים וגבורות שהן בחינת יראה, ובפרט כשנפקדה עקרה שהיו הדמים והגבורות נעצרין כל כך עד עתה. על כן אחר כך כשיוצאין נתגלה היראה ביותר, וכפי הלידה כן התגלות היראה. כי כשנפקדה עקרה אחת נתגלה יראה, וכשנפקדו הרבה עקרות נתגלה היראה ביותר, וזה בחינת חיל כיולדה, כפי הלידה כן התגלות היראה. ועל כן בראש השנה היתה פקידת יצחק (ר"ה י"א א') שהוא תוקף התגלות היראה מאד, בחינת פחד יצחק... (ס ה)
ודע שמזמור לתודה הוא מסוגל למקשה לילד, דהיינו לומר אותו, כי מ'מזמור ל'תודה ראשי תיבות מל, בחינת ע' קלין של היולדת שצועקת קודם הלידה כמובא. ויש במזמור זה קס"ח אותיות, קס"ח הוא חסד בא"ת ב"ש, שעל ידי החסד בחינת הלכות ההולדה בנקל כנ"ל. ויש מ"ג תיבות בזה המזמור, כי קישוי לילד הוא על ידי שיש קליפה שהיא אומרת גזורו גם לי גם לך לא וכו' (מלכים א' ג'), כי אינו רוצה שיצא לאויר העולם, וכנגד זה יש מ"ג תיבות בזה המזמור כנגד בחינת ג"ם הנ"ל, כי המזמור הזה הוא סגולה למקשה לילד כנ"ל. (תנינא ב ו)
ונראה דהנה איתא בליקוטי תורה מהאריז"ל בפירושו על איוב, שכל הנשמות נפלו בעמקי הקליפה על ידי חטא אדם הראשון, והחיצונים כשיש נשמה יקרת הערך ביניהם הם ניזונים על ידה, ואינם מניחים אותה לצאת משם כלל, ובאשר יראים הם אולי תהיה זכות בידי אדם להוציאה משם בעת זיווגו, לכן כשרואין איזה מקום פגום מאד, הם נותנים שם אותה נשמה כדי שתתקלקל ממה שהיתה... ונראה עוד לומר שלאו דוקא שיש להם שליטה בענין זה שאינם מניחים אותה לצאת מביניהם, אלא שיש להם נמי שליטה למנעה שתצא לפועל בחיים, והוא על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דמשמע מש"ס נדה שטעם היצירה שבנקבה כפולה שנוצרה לשמונים, משום שטומאתה כפולה, והענין, כי קודם חטא אדם הראשון היו העיבור והלידה בלי המשך זמן, כאמרם ז"ל עלו למטה שנים וירדו שבעה, כי היתה מדריגתם בפועל, אך על ידי החטא נפלו ממדריגתם על ידי הקליפה המסתירה כח אלקי, ובארבעים יום יוצא הולד מכח אל הפועל, ובנקבה שהיא חמרית יותר הכח האלקי מצומצם ביותר, על כן ימי יצירתה כפלים... (בראשית תולדות תרע"ז)
...וכענין שהגדנו לעיל, שבשעת הלידה אין חשש מחמת החיצונים, כי מפתח של חיה הוא ביד הקב"ה לבדו, ובהכרח שבורחים (כוחות הטומאה). (שם תר"פ)
נראה לפרש דענין הקושי בלידה ובפרנסה שנתהוה מחטא אדם הראשון, שידוע בספרים הקדושים שעונש העבירה איננו דבר סגוליי, אלא העבירה עצמה היא העונש בסוד תיסרך רעתך, וכן צריכין לומר בעונש שנתהוה מחטא עץ הדעת טוב ורע, דאחר החטא שנתגשם האדם, היינו שמעיקרא איתא בזוהר הקדוש דאדם הראשון לא הוה ביה מהאי עלמא כלום, אלא היה כולו רוחני, ואחר החטא נתגשם בלבוש חומר זה, ועל כן בלידת האדם שנצמדה נפש רוחנית בגוף גשם זה הבא מטפה סרוחה, ובחטא יחמתני אמי, שהיא הרכבה מין בשאינו מינו, זה גורם הקושי והיסורין, ועל כן קודם החטא שגם הגוף היה רוחני עלו למטה שנים וירדו שבעה... וכן נמי מצינו ביוכבד בלידת משה, שאיתא במדרש שמות רבה א', מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, שגופו של משה היה משולל מכל פסולת... על כן לא היתה נחשבת ירידה כל כך לנפשו להצמד בגופו של משה. ובמדרש שם, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה, שלעומת הזדככות החומר נתמעט הקושי... (שם ויחי תרע"ה)
...והענין, כי קודם חטא אדם הראשון היו העיבור והלידה בלי משך זמן, אך על ידי החטא נפלו ממדרגתם, על ידי הקליפה המסתרת את הכח האלוקי, ובארבעים יום יוצא הולד מכח אל הפועל, ובנקבה שהיא חומרית ביותר, כח האלוקי מצומצם יותר, על כן ימי יצירתה כפלים, וזה בא ממה שפסקה התורה שהקליפה יש לה בלידה להיות הזכר מטמא את אמו ארבעים יום וכו', משום שהטיל בה זוהמא נגזר עליה בעצב תלדי בנים, מזה בא שגם ביצירה יש להם אחיזה להיות מסתירים ומונעים כח היצירה עד ארבעים יום לזכר. ויש להוסיף ולומר כמו דמחמת חטא עץ הדעת טוב ורע שנעשה פירוד בין העליונים לתחתונים ובין הגשמיות לרוחניות, ומשום הכי נגזרה המיתה, כן נמי בעת שתבא הנפש הרוחנית להתאחד בגוף הגשמי, ניתנה רשות לכחות החיצוניים למנע היצירה, כי בעצם מהותם רחוקים זה מזה מאד, אלא שהכח האלקי החפץ בבריאה מאחדם ומזווגם, ומחמת שפגמו לעשות פירוד בין הדביקים, ניתנה רשות לכחות החיצוניים להתנגד לחיבור הרוחני והגשמי, ובעת היצירה המניעה גורמת רק המשכת הזמן, דאם ניתנה להם רשות לגמרי, לא היה נולד איש בעולם... וכאשר נגמר זמן האדם להיות בזה העולם ניתנה להם הרשות להפריד, וזוהי המיתה. וממוצא הדברים למדנו, שיסורי הלידה וקושי הלידה הם מחמת שהכח האלקי יוצא לפועל בגשמיות הלידה, והרוחני מתאחד בגשמי, וכחות החיצוניים רוצים למנע זה, וכח הלידה גובר, ומזה באים היסורין... (שם תרע"ז)
ענין טומאת היולדת, כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הקשה, הלא מפתח של חיה הוא ביד הקב"ה והיתכן שתמשך מזה טומאה, ותירץ שהטומאה באה אחר כך, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה פירש דבריו, שהוא כעין טעם זוהר הקדוש בטומאת מת. מפני שכחות הטומאה משתוקקין לדבוק במקום שהיתה בו קדושה, והכי נמי, מפני זה גופא, שהיה שורה ענין אלקי, היינו מפתח של חיה שאיננו נמסר ביד השליח, אלא הקב"ה בעצמו הוא הפותח, ואחר כך שנסתלק הענין האלקי זה שורים לעומתו כחות הטומאה, ועדיין צריך ביאור דאם כן בשבת ששורה נשמה יתירה באדם ומוצאי שבת קדש כשנסתלקה הנשמה יתירה נמי נימא הכי, שחס ושלום שורים במקומו כחות הטומאה, אלא ודאי הטעם, מפני שנשארה נשמה קדושה באדם, אין רשות לכחות הטומאה לקרב, אם כן גבי יולדת נימא נמי הכי.
ונראה דיש לדקדק בלידת השבטים, שלפי החשבון שכולם נולדו בז' שנים, צריך לומר שכולם נולדו לז' חדשים, ושתיכף שילדו נתעברו שנית ולא שמרו שום טומאת לידה... ונראה דהנה במדרש הן בעוון חוללתי, רבי אחא אמר אפילו אם היה חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה צד אחד מעוון. ויש לומר דמחמת שאין אפשר בלי יצר הרע, על כן מושך עמו נמי כחות הטומאה, ועל כן יש לומר דגם הא דאשה מטמאה בביאה, אף שאין כאן טומאת מגע, שהרי מגע בית הסתרים הוא, אלא משום גזירת מלך, כך פירש רש"י, ויש לומר דהיינו טעמא דגזירת מלך, משום שנמשכו עם יצר הרע כחות הטומאה, ובאשר ידוע שכל כחות הטומאה מתנגדים לישראל, ולולא שהקב"ה שומר עמו ישראל ועושה עמהם חיים וחסד, כמו שכתוב חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי, לא היה אפשר שלא תפיל האשה עוברה...
והנה כמו במצרים דאתכפיא כל כחות הטומאה מחמת התגלות אלקית, כמו שכתוב ובמורא גדול זה גילוי שכינה, כן נמי יש לומר בענין הריון ולידת בת ישראל, שנמצאת שמירה ופתיחת הרחם מחמת הענין האלקי, ובהרגש זאת, כחות הטומאה ערקין לנוקבא דתהומא רבא, ואתכפיא לבל ימנעו הלידה או גם להזיק ההריון, ולפי זה מובן, שאחר הלידה, שהענין האלקי חלף הלך לו, שוב חוזרים כחות הטומאה שהיו טמונים, אך כבר נעשה מעשה, שהתנוק נולד, אין בהם עוד כח להזיקו, ומכל מקום חוזרים ומתפשטים על היולדת כבראשונה, ומהם מסתעפת טומאת הלידה. ומעתה מובן שבלידת השבטים, שיעקב אבינו ע"ה כבר הפך מרירא למיתקא, כמו כן היה אצל האבות שבאשר היתה כל כוונתם לשם שמים בלתי תערובת הנאת עצמם כלל, לא היו להם ענין עם טומאת לידה כלל, שכל טומאה זו נמשכה רק מפאת הן בעוון חוללתי, והם שהיו שלא ביצר הרע כלל, אלא כמו אדם הראשון קודם החטא, וכמו לעתיד, לא היתה בהם טומאת לידה כלל, כי הטומאה לא היתה בבחינת אתכפיא, אלא שיצר הרע אתהפיך לקדושה. (ויקרא תזריע תרע"ד)
...אך בעיקר הדבר יש להתבונן מאין נמצאו מדות אלו באדם, עד שתאמר עליו שמתדמה במעשה הנחש, וכי בשביל שהטעה את חוה פעם אחת נשתאבו בכל הדורות מדותיו אלו הרעות. ונראה דהנה מה שהגדנו שהכניס טבע זה באדם להשתוקק להיות יש ונפקד בפני עצמו, אף שזה שורש כל הרעות רחמנא ליצלן, מכל מקום יש בו נמי תועלת עצומה בענין העמדת תולדות, דבאם היה האדם דבוק תמיד בבוראו, והיה רואה בעיניו שהשי"ת עמד עליו ורואה מעשיו ומבין אל כל מחשבות לבו, היה בלי ספק תמיד מלא פחד וחלחלה ובושה, ואז לא היה אפשר לו להוליד... ובזוהר הקדוש, שלעתיד תהיה ההולדה באופן אחר על ידי תפלה, כמו כן אדם הראשון קודם החטא היה באופן אחר לגמרי, ובודאי כעין לעתיד, אבל אחר שנתגשמו ונפלו ממדרגתם, והיתה צריכה להיות ההולדה באופן דהשתא, אם יצויר שעדיין נשארו בבחינת הפחד מה' ומהדר גאונו, לא היה אפשר להם להוליד. אבל קלקלתו שאפשר להיות נפרד לשעתו, זה תקנתו להעמיד תולדות, ומכל מקום באשר הוא המסייע בהעמדת תולדות, על כן יש לו צד שיתוף ואחיזה בתולדות, ונשתאב בכל התולדות ענין זה, וזהו שאמרו ז"ל חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה לו צד אחד מעוון, שנאמר הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, ובאמצעות זה מקשקש הארס של נחש בקרב כל התולדות להמשיך להתדמות למדותיו הרעות כנ"ל... (שם תרע"ז)
ופקידת עקרה זו הוא האחרון הנמצא בתנ"ך, כי כל פקידה שנכתב בכתוב לדורות עולם הוא פתיחת שער מחודש שנפתח בפקידה זו, וזהו השער האחרון ואין עוד, כי כל עקרות הוא מצד קטרוג בענין קדושת הברית, והם ו' מדרגות מראשית ימי הבנין עד היסוד בו נשלם שלימות קדושת הברית, וכל הבא להתפלל על בנים הוא צריך ליכנס בא' מו' שערים הללו שיענה בתפלתו שמי שענה לאברהם ושרה והשאר הוא יענה לנו גם כן. והאחרון הוא מי שזוכה להיות בא בזרוע או שזוכה לבוא לצדיק כזה שיוכל לגזור אומר בזרוע ויקם לו, אלא שבזה צריך השגת רוח הקדש לדעת הנפש שיוליד אם הוא ראוי לכך לבא עבורו בזרוע... ובתפלה מהשי"ת דרך חינון יכול להתפלל בכל ענין, כי כל רבוי נפשות בישראל שיצאו לעולם הוא לרצון לפניו ית', ואם השי"ת יודע שעתיד להוליד רשעים ושלא יהיה בהם שום לחלוחית קדושה ויציאת טוב מזרעם עד סוף כל הדורות... ודאי מוטב שלא יוליד, גם השי"ת ימנעם ממנו, כי מבקש מהשי"ת רק חסדים טובים ולא מה שאינו טוב... (חלק א פוקד עקרים עמוד ל, וראה שם עוד)
...וכן מי שנברא להיות עקר רחמנא ליצלן שלא יוליד יוכל לשנות בתפלתו, ואותו מזמור דתפלה לעני נאמר על זה, וכמ"ש בשימוש תילים דהוא מסוגל לעקרה שתלד והוא הדין לעקר, שבתפלה זו נקרא עני כי יעטוף, אף דכל המבקש ה' נקרא עני, מכל מקום אין עטיפת נפש כל כך כי הרבה סבות טבעיות לפרנסה, והעשיר יכול לעזור לעני... מה שאינו כן בזה דרק לפני ה' ישפוך שיחו. ואמר פנה אל תפלת הערער זה שאין לו בנים שהוא כערער בערבה. ואף על פי שהוא ערער בשרשו, דעל כן נקרא הערער סתם בה' הידיעה, מכל מקום לא בזה את תפלת וגו', ונותן לו יש מאין... ועל ידי התפלה עצמה הוא לידת הנפש המחודשת, ועל כן היא נכתבת בספר שנעשה מזה התחדשות נפשות ולהיות דור אחרון ועם נברא יש מאין. ויש אנקת אסיר שהוא רק אסור ועצור על דרך כי עצור עצר ה' וגו', וכן "עצרני ה' מלדת" שיש בו כח בשורש רק שהוא עצור. ועל זה אמר שם "לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה" שהוא פתיחת המאסר והעוצר של בני תמותה, דמי שאין לו בנים חשוב כמת כמו שאז"ל (נדרים ס"ד)
ובחודש אדר שבו הוא הריבוי דישראל, אז הוא זמן העיבור שנה שניתוסף חודש, והוא על ידי חיבורה עם החמה ומקבלת עבור...
ושני חדשים אלו (אדר וניסן) הם זמן פקידת עקרות שעיקרו בנפשות מישראל, דכנסת ישראל נקרא עקרה, כמ"ש רני עקרה לא ילדה, ורז"ל (ברכות י') פירשו דלא ילדה בנים לגיהנם, פירוש דלידה היא התחדשות שאינו כלל בהקודם, וכל התחדשות נפשות מישראל הרי אף הם בכלל הכנסיה, ואין קרוי לידה חדשה אלא אם היתה יולדת בנים לגיהנם חס ושלום. וזהו תשובה לאותו מין על פי דרך שאלתו. ופשטיה דקרא הרינה מה שיתחדש אז כי חלה גם ילדה ציון, כי אז יהיה לידה חדשה לכלל ישראל וכמ"ש "כימי צאתך וגו' אראנו נפלאות", שכמו ביציאת מצרים ידוע דנקרא לידה לישראל שיצא אז בהתגלות לעין כל ענין אומה ישראלית וקדושתם, כן יהיה אז לידה מחודשת דהתחדשות קדושה יתירה בישראל מה דעין לא ראתה ולא נוכל להשיגו כלל... (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קצא)
ראה עוד ערך בנים רסיסי לילה עמוד סא.