(ראה גם: בזיון)
והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא, ואם עושה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו... אמר רחבה אמר רב יהודה כל הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עושהו... (ברכות יח א)
דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא, הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות, נתן בר קפרא רשות לאחד מהן לברך, קפץ וברך על הפרגיות, לגלג עליו חבירו, כעס בר קפרא, אמר לא על המברך אני כועס אלא על המלגלג... (שם לט א)
כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום, שנאמר הרה ויולדת יחדיו, ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר אין כל חדש תחת השמש... (שבת ל ב)
ולהג הרבה יגיעת בשר, אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא, מלמד שכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת... (עירובין כא ב)
מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד אמר לו, ריקה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך, לגלג עליו, לימים נצרך למכור שדהו, והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים... (בבא קמא נ ב)
...אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי, לך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי, אמר לו ריקא, אלמלא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות... (בבא בתרא עה א)
...אמר לו הקב"ה אין זו תחלה להם, עד שהם במצרים הלעיגו לי, שנאמר (הושע ז') זו לעגם בארץ מצרים, למודים הם לכך, איני צריך לנסותם... (במדבר טז ו)
אמר רבן שמעון בן גמליאל אל תהי מלגלג בדין, שהוא אחד מג' רגלי העולם, למה ששנו חכמים על שלשה דברים העולם עומד... (דברים ה א)
אמר רבי יששכר תינוק שקורא למשה משה, לאהרן אהרן, לעפרן עפרן, אמר הקב"ה ולגלוגו עלי אהבה... (שיר ב ג)
בלעגי שפה - בשינוי ממלל... הוו מלעגין לקבל נבייא. (ישעיה כח יא)
בלעגי שפה - וכן עלגים, דבור הפוך שאינו מיושב להשמע, והמתנבא להם דומה להם למדבר בלשון שאינם יכולים להבינו. (שם)
החלק השני (לליצנות) מי שלועג לבני אדם, או כי יבוז להם לקוצר השגתם במעלות או בהצלחות הזמן בכבוד ובשררה, או יבוז אותם לענים ורישם, והגאוה הביאתהו אל המדה הזאת או רוב השלוה והתענוג, כענין שנאמר (תהלים קכ"ג ד') "רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים הבוז לגאיונים". ופעמים ילעיג הלץ על הקדושים והנביאים, כענין שנאמר (ירמיה כ' ז') "כלה לועג לי". ואמר שלמה עליו השלום (משלי י"ד כ"א) "בז לרעהו חוטא". עוד נאמר (שם י"א י"ב) "בז לרעהו חסר לב", ונאמר (שם י"ז ה') "לועג לרש חרף עושהו, שמח לאיד לא ינקה", פירוש לועג לרש, הראה את נפשו כי תדמה אשר ההצלחות ביד בני אדם והשג ישיגון אותן בחכמתם, כענין שנאמר (דברים ח' י"ז) "ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ובעבור זה לועג לרש, כי יאמר בלבבו שלא השיג לעושר מחוסר דעתו ושפלות ידיו. והנה חרף עושה הרש והעשיר, כי הכל מאת השי"ת, כענין שנאמר (משלי כ"ב ב') "עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'". ועל השמח לאיד אמר לא ינקה, כי אף על פי שלא הזיק במעשה ולא בדבור, לא ינקה, אך אין רעת השמח לאיד משגת לרעת הלועג לרש, ומפני כי הליצנות סבת הגאוה, שהיא היפך הענוה, אמר שלמה עליו השלום (שם ג' ל"ד) "אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן". פירוש אם ללצים באמת הלצים הלועגים לבני אדם, השי"ת יתברך ילעג להם, כענין שנאמר (תהלים ב' ד') "יושב בשמים ישחק אד-ני ילעג למו", ולשון "אם" לאמת הדבר.
החלק השלישי מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות ואין דעתו להבזות בעליהם, אך מרחיק הדברים שאין להרחיקם, ומרחיק תוחלת הפעולות שיש תקוה לתועלתן, ועל זה נאמר בז לדבר יחבל לו, ואמרו "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום". והלץ הזה הביאתהו למדתו הרעה היותו חכם בעיניו, ופעמים שתביא המדה הזאת את האדם לידי מינות להלעיג על מצוות, כענין שנאמר (תהלים קי"ט נ"א) "זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי". והחלק השלישי הזה, היא הכת שאינה מקבלת תוכחת, שנאמר (משלי ט' ח') "אל תוכח לץ פן ישנאך"... והגורם אל הכת הזאת לבלתי שמוע מוסר, מפני שהמדה המביאה אל החלק הזה היא מדת היות האדם חכם בעיניו, וכל כך משלה בו המדה הזאת עד שיתלוצץ לדעת זולתו. והיא המדה שאין לה תקוה, שנאמר (שם כ"ו י"ב) "ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו". (שערי תשובה ג קעה וקעו)