(ראה גם- אלקים-דין-מדת הרחמים, דין)
רבי חייא לפנים משורת הדין הוא דעבד, כדתני רבי יוסף והודעת להם זה בית חייהם, את הדרך זו גמילות חסדים, ילכו זו ביקור חולים, בה זו קבורה, את המעשה זה הדין, אשר יעשון זו לפנים משורת הדין... (בבא קמא צט ב)
כי הא דאבוה דשמואל אשכח הנך חמרי במדברא ואהדרינהו למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא, לפנים משורת הדין... (בבא מציעא כד ב)
והא רבי ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינו לפי כבודו הוה, רבי ישמעאל ברבי יוסי לפנים משורת הדין הוא דעבד... דאמר רבי יוחנן לא חרבה ירושלים אלא עד שדנו בה דין תורה, אלא דינא דמגיזתא לדיינו, אלא אימא שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין. (שם ל ב)
רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא, שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב, אמר ליה הב להו גלימייהו, אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין, למען תלך בדרך טובים, יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה עניי אנן וטרחינן כולה יומא וכפינן ולית לן מידי, אמר ליה זיל הב להו אגרייהו, אמר ליה דינא הכי, אמר ליה אין, וארחות צדיקים תשמור. (שם פג א)
...איבעית אימא לא תיפוך, תורה דכתיב בה אמת, דכתיב אמת קנה ואל תמכור, אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, דין דלא כתיב ביה אמת, הקב"ה עושה לפנים משורת הדין... (עבודה זרה ד ב)
ועשית הישר והטוב - זו פשרה לפנים משורת הדין. (דברים ו יח)
ועשית הישר והטוב - ...ולרבותינו בזה מדרש יפה, כי אמרו זו פשרה לפנים משורת הדין, והכוונה בזה כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר לזכור בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל... מפני שיבה תקום וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא, ואפילו מה שאמרו פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות, עד שיקרא בכל ענין תם וישר. (שם)
...ולזה הענין לא היו החסידים מניחים מתכונות נפשותיהם תכונה הממוצעת בשוה, אך היו נוטים מעט לצד היתר או החסר על דרך הסייג והשמירה, רצוני לומר על דרך משל, שהיו נוטים מן הזהירות לצד העדר הרגש ההנאה מעט, מן הגבורה לצד מסירות נפשו בסכנות מעט... ואל זה הענין רמזו באמרם "לפנים משורת הדין"... (פרק ד)
פרק קמא דברכות אמר רבי ישמעאל פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל י-ה ה' צב-אות יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי ישמעאל בני ברכני, ואמרתי לפניו רבונו של עולם, יהיה רצון לפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ותתנהג עם בניך לפנים משורת הדין... רק הדבר הזה שעל ידי ברכה זאת יהיה הוא יתברך נמצא אל הנמצאים בניו במדת הברכה, וזה שלא יתנהג עם בניו במדת הדין, ויכנוס להם לפנים משורת הדין. ודבר זה נקרא ברכה, כי כל ברכה הוא תוספת ורבוי יותר מן השעור המוגבל, שאין הברכה שניתן לו מה שהוא צרכיו בלבד, כי לא היה זה ברכה מה שהוא נותן לו צרכיו, אבל ענין הברכה שיהיה לו תוספת חוץ מן השיעור, ולפיכך אמר יהי רצון וכו', כלומר שיהיו מדותיו בלא שיעור מגובל, עד שיהיה נכנס עם בניו לפנים משורת הדין, ואז הוא נוהג במדת הברכה, שהוא דבר שמוסיף לעשות, ודבר זה בפרט נקרא ברכה אל השי"ת, לא מה שהוא נותן שאר ברכה, כי כאשר נותן שובע וברכה שהוא ברכה אל המקבל אין דבר זה נקרא ברכה אל השי"ת, אבל כאשר הברכה במדותיו בעצמו, שמדותיו שנוהג עם ברואיו הם לפנים משורת הדין, ואין מדותיו מוגבלים משוערים, דבר זה נקרא ברכה אליו... (באר הגולה באר ד)
אמר רבי אליעזר גדול המעשה יותר מן העושה, שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום. אמר להו רבא לבני מחוזא עושו הדדי, כי היכי דתהוי שלמא במלכותא. רוצה לומר, כאשר הצדקה היא מוכרחת על ידי עשייה, וכל צדק הוא ויתור לפנים משורת הדין, וכאשר הויתור לפנים משורת הדין הוא מוכרח, וכמו כן הצדקה היא נמצאת עד שהוא מוכרח. והדבר הזה נותן שלום שלא יבא מחלוקת, כי המחלוקת ולפנים משורת הדין הם שני הפכים, כי בעל המחלוקת אינו נכנס לפנים משורת הדין, ומעמיד דבריו על הדין, ובשביל כך באה המחלוקת, וכאשר מעשין על הצדקה שהוא לפנים משורת הדין, דבר זה נותן שלום לגמרי במלכות... (נתיב הצדקה פרק ד)
ובחינות כאלה הם בלי ערך וסוף כללה התורה בקדושים תהיו, כלומר כל מה שהוא מותריי, באיזה פעולה בעולם שתהיה, תהיה קדוש ופורש ממנה, ואלו היה כל העולם שוים בענין אחת בזה, היה התורה כותבם באזהרה, ועל ענין זה אמרו רז"ל קדש עצמך במותר לך, אף על פי שהוא מן המותר, כשתרגיש שהוא מותריי קדש עצמך. והנה השומע סבר העושה כן הוא פרוש, כלומר עושה יותר ממה שמחוייב לעשות, ובאמת אינו אלא חיוב, ולא כתבה התורה בחיוב, לפי שאי אפשר לכתוב מאחר שאין דעות בני אדם וטבעם שוה... וכן בכל מקום שאמרו רז"ל אדם חשוב שאני, הכוונה מצד החיוב יעשה כן, כי אלו היו כל העולם שוה במזגם לזה, היה הדין נכתב כן בתורה לכולם. נמצא ענינים כאלה וכאלה נקראים לפנים משורת הדין, והוא דין גמור לההוא גברא. ועל זה אמר הגוזל עצים בעובדא דרבי חייא דההיא איתתא חזיא ליה דינר, ואמר לה מעליא הוא... מכל מקום משום לפנים משורת הדין, דהענין אף שלא היה צריך למגמר, מכל מקום מכח רוב דביקותו בתורה ומחשבתו אינה דבוקה בענינים אחרים, אלא היה לו לראות הדינר, כי נחשב בבחינתו לענין עיון הדינר כמו צריך למגמר. וכיוצא בזה בענין רבי ישמעאל ברבי יוסי בפרק אלו מציאות... כי מאחר שצותה התורה לעשות לפנים משורת הדין, ממילא הוא דין, רק שאינו כך אלא בענין כזה. ועוד יש ענין, שאפילו היה ענין כל העולם בשוה לזה, רק היה הדין נותן כך, אלא מכל מקום הוא קרוב לדין, כפסק שפסק רב לרבה בר רב חנן בענין הנהו אגירי, לומר לאיש כמוך חונן וחומל דל, ומצד החמלה ענינך למחול על הפסד כזה נגד פועלים עניים, ומחילה בלב מחילה היא, על כן תחזיר גלימה שלהם ותן להם שכרם, ואף על פי שעתה נתגלה שלא מחל להם בלב, שהרי תפס גלימייהו, מכל מקום אני רבך, ומלמדך להועיל למען תלך בדרך טובים. ובזה הדבר לא שייך לומר לפנים משורת הדין, אלא בדבר שאנו אומרים אם היה כל טבע בני אדם כך היה דין תורה כן, וזה לא שייך בכאן, כי באמת רבה לא מחל בלבו, אלא שייך למען תלך בדרך טובים... (בעשרה מאמרות מאמר הז')
את המעשה - זה הדין, אולם אדם שוכח, שאפשר והמעשה הוא לפי דין ומשפט, ואין הזולת זכאי לתבוע דבר אחר ממנו, ואף על פי כן חייב הוא לשנות את מעשהו ולהוסיף עליו, למען כבוד עצמו ובהתחשב בערך אישיותו המוסרית, ובגלל משימת האהבה וההקרבה העצמית המוטלת על אישיותו, אשר יעשון - זו לפנים משורת הדין,ועליו לוותר על זכותו. הרי זה הפתח, שדרכו נכנסת גמילות חסד לתוך תחום המשפט, ואין לדיין לתבוע זאת ממנו, אך כל מבקש משפט יטיל זאת על עצמו... (שמות יח כ)
ועשית הישר - לפעול לפי רוח התורה, כגון לא להשתמש בזכותנו המביאה לנו תועלת קטנה, בו בזמן שהוותור עליה יביא לחברינו תועלת גדולה, כגון דינא דבר מצרא... (דברים ו יח)
ואת המעשה אשר יעשון - נו"ן נוספת על לפנים משורת הדין, שזה אינו אלא בעת נחוץ. (שמות יח כ)