מאורות   לקוי

(ראה גם: לבנה, שמש)

מכילתא:

החודש הזה לכם, לא מנה בו אדם הראשון, אתה אומר לכם ולא מנה בו אדם הראשון, או אינו אלא לכם ולא ולגוים אמור, כשהוא אומר ראשון הוא לכם, משמע לכם ולא לגוים אמור, הא מה תלמוד לומר לכם, לא מנה אדם הראשון, נמצינו למדין שישראל מונין ללבנה והגוים לחמה, לא דיים לישראל א' לל' יום מגביהים עיניהם לאביהם שבשמים, וכשהחמה לוקה סימן רע לגוים, שהם מונים לחמה, וכשהלבנה לוקה, סימן רע לשונאיהם של ישראל שהם מונים ללבנה. רבי אומר כשהחמה לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח, במערב סימן רע ליושבי מערב. רבי יונתן אומר אלו ואלו נתנו לגוים, שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו. (בא פרשה א)

תלמוד בבלי:

שנו רבותינו, בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל באי עולם, משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו, והיה פנס לפניהם, כעס המלך ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך. היה רבי מאיר אומר בזמן שמאורות לוקים סימן רע לשונאיהם של ישראל, מפני שמלומדים במכות הם, לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו, מי דואג, מי שרגיל ללקות בכל יום הוא דואג. תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי אלילים, לבנה לוקה סימן לשונאיהם של ישראל, מפני שישראל מונים ללבנה עובדי אלילים לחמה... פניו דומה לדם חרב בא לעולם, לשק חצי רעב באים לעולם, לזה ולזה רעה באה לעולם. לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא, ביציאתו פורענות ממהרת לבא. ויש אומרים חלוף הדברים, ואין אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה, שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין מתיראים מכל אלו, שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו וגו', העובדי אלילים יחתו, ואין ישראל יחתו. תנו רבנן על ארבעה דברים חמה לוקה, על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה, ועל נערה מאורסה שצעקה ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחים שנשפך דמם כאחד. ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקים, על כותבי פלסתר, ועל מעידי עדות שקר, ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל, ועל קוצצי אילנות טובות. (סוכה כט א)

פרקי דרבי אליעזר:

...ובשעה ששלהבת לבנה מגעת לחמה ביום במעלה ששים, עובר בתוכו ומכבה את אורו, ובשעה ששלהבת החמה מגעת ללבנה בלילה במעלות ארבעים עובר בתוכו ומכבה את אורו. רבי נהוראי אומר גזרת מלך במלה מפורסמת היא, בשעה שישראל חוטאין ואינן מעברין את השנה כראוי, בשעה ששלהבת חמה מגעת ללבנה בלילה מעלות ארבעים, הקב"ה מכהה את הלבנה וגונז אחד מן הסנהדרין, וכשישראל עושין רצונו של הקב"ה, עושה ברחמיו הרבים ומכהה את החמה ושולח את רוגזו על עובדי גלולים, שנאמר (ירמיה י' ב') כה אמר ה' אל דרך וגו', כשם שאין אור החמה מושל באור הלבנה, ולא אור הלבנה באור החמה, כך אין מונין לא מנין החמה בלילה ולא מנין הלבנה ביום, ולא ישיגו גבול איש את רעהו... (פרק ז)

רש"י:

והיו לאותות - כשהמאורות לוקין סימן רע הוא לעולם, שנאמר (ירמיה י') מאותות השמים אל תחתו, בעשותכם רצון הקב"ה אין אתם צריכים לדאג מן הפורענות. (בראשית א יד)

מהר"ל:

בפרק ב' דסוכה על ד' דברים חמה לוקה, על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה, ועל נערה מאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכר וכו'. לפי דעתם יכחיש החוש הנגלה, כי ידוע שלקות המאורות תלוי במהלך המאורות בחבורם ובנגודם, בהתרחקם ובהתקרבם באורך וברחב, ואם כן איך אפשר לומר שיהיה לקות המאורות תלוי בדברים כאלו, שהאדם יודע זמן הלקות שהם על פי החשבון, ואיך יתלו הלקות בחטא המעשים. וגם זה הוא טעות, שאין מדרך החכמים ז"ל להסיר הסבה הקרובה, שודאי תלוי לקות המאורות במהלך המאורות, אבל סבת הסבה נתנו הם ז"ל, כי אם לא היה החטא בעולם, לא היה דבר זה, כי אין ספק שלקות המאורות הוא פחיתות גדול וחסרון בעולם, ואם לא היה חטא נמצא בעולם, לא היה סדר הבריאה נותן שיהיה לקוי המאורות... ואולי תאמר אם כן מוכרח האדם לחטא, אין זה קשיא, שאין ספק כי אין כלל העולם כולו צדיקים עד הזמן שיקוים ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך, ואז לא יהיה לקות המאורות חסרון כלל, כי אז נאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' ונאמר לא יהיה לך השמש לאור יומם וגו'... ולכך אמרו שם תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם, משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שעשה סעודה לכל עבדיו, והניח פנס לפניהם וכו'. וביאור ענין זה, כי המלך מכבד את עבדיו ועושה להם סעודה לכבוד, וכאשר כועס עליהם מפני שמרדו בו, נוטל המאור מלפניהם, כי המאור הוא כבוד הסעודה, וכן הקב"ה כאשר הוא כועס על העולם בשביל פחיתות חטא וחסרונם, נוטל כבודם, כי המאור הוא כבוד העולם... וכן בתחלת הבריאה ברא השי"ת את המאורות כפי מה שהם ראוים לזה.

אמנם לבאר למה על ד' דברים אלו בפרט ולא בשביל שאר חטאים, אין כאן מקומו כלל... דוקא דבר זה מורה על העלם דבריהם וחכמתם... וכאשר תעיין בדבריהם תדע כי עמדו על סודי המציאות וידעו אמיתת מציאות. וכבר התבאר לך למעלה שאין דבר יותר ראוי להיות נקרא בשם מציאות כמו האור, והיפך זה החושך הוא העדר בודאי... אמנם כל הנמצאים דבוק בהם העדר, ואין דבר זה יוצא מן סדר המציאות, כיון שהוא בטבע כך, ולפיכך החושך שהוא לילה, שהוא העדר טבעי, אין בזה דבר העדר במה שהוא טבעי, אבל כאשר יש חושך שהוא העדר בלתי טבעי, כמו לקות המאורות, כי אף שלקות המאורות הוא כסדר העולם, מכל מקום הוא בטול והפסד אל המציאות, והוא האור כמו שיקרא לקוי, לכך אי אפשר שיהיה דבר זה, כי אם שהעון מוכן בצד עצמו אל ההעדר, יוצא מן הסדר מצד שיש בו חטא, ולפיכך היה האור שלהם גם כן בענין זה שיש בו העדר בלתי טבעי...

וזה אמר על אב בית דין שמת ולא נספד כהלכה, כי האב בית דין ראוי לכבוד במיתתו, כי המת נסתלק הגוף ונשאר הנפש בלבד, וראוי לכבוד מצד שהוא ממונה על הדין, ואין דבר אשר לו המציאות הגמור כמו שיש לדין, כי הדין הוא דבר מחויב שיהיה... ואילו נספד כהלכה, אם כן אין מיתת אב בית דין נחשב בטול גמור, כי בודאי יש לו מציאות בעולם הבא... אבל כאשר לא נספד כהלכה ואין עושים לו כבוד, זה מורה על העדר גמור, והוא בעצמו אב בית דין, שהוא בעל דין ששייך אליו המציאות הגמור, ולכך המאורות שהם בפרט ראוי להם המציאות ביותר הם נלקים גם כן...

ואחר כך אמר "ועל נערה המאורסה", ההעדר הזה מצד המעשים, כי כל חטא אין ראוי שיהיה נמצא המעשה ההוא, ולכך העושה החטא הוא נוטה אל ההעדר הגמור, ולפי גודל החטא שאין ראוי שיעשה, נחשב המעשה שהוא נוטה אל ההעדר והחטא בכל מקום, שכאשר רוצים להפליג חומר החטא אמרו שבא על נערה המאורסה, לפי שהוא חטא בקדושה, שהנערה היא מקודשת לאחר, ואינו כמו מי שבא על בעולת בעל שכבר היא אשתו, ואין כאן שם קדושין, ואף על גב דלא פקע מינה קדושין הראשונים, מכל מקום אין שם מאורסה עליה רק בעולת בעל, ולכך המיתה של ארוסה חמורה מבעולת בעל. ומפני גודל החטא הזה הוא העדר גמור. וכן משכב זכר מפני שאין ראוי, אף לפי הנהוג בבעלי חיים, ולכך המעשה הזה הוא העדר גמור. וכן גם כן ב' אחים שנשפך דמם כמים הוא העדר המציאות לגמרי, לשפוך שני אחים כאחד, נמצא כי כל אלו חטאים העדר המציאות עד הם נוטים אל העדר לגמרי, ולכך בכל החטאים האלו, החוטא בהם מקבל מיתה והעדר כפי מעשיו, ובשביל פחיתות מדרגת הנמצאים שיש בהם דבר זה, דהיינו העדר בלתי טבעי, שכל אלו דברים הם העדר בלתי טבעי, ולכך ראוי שיהיה נלקה האור שהוא המציאות, והוא מקבל העדר בלתי טבעי...

וכן מה שאמר בשביל ד' דברים מאורות לוקים, בשביל ההפרש שיש בין לקוי החמה ובין לקוי שאר המאורות, כי החמה היא עצם האור, וכאשר החמה נלקה אז יש כאן העדר המציאות לגמרי, אבל שאר המאורות אין לקוי שלהם נקרא העדר לגמרי, רק העדר במה, ולפיכך אמרו בשביל ד' דברים מאורות לוקים, על כותבי פלסתר והם שטרות מזויפים, והזיוף אין לו מציאות כלל, שכתב מה שאינו נמצא, וכן מעידי עדות שקר, מעיד על דבר שאינו נמצא כלל, וכן מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל, משחיתים ארץ ישראל, שהוא עיקר המציאות, וכן קוצצי אילנות טובים... ודוקא מספר ד' כי ד' קצוות יש בהם העדר, לפי שכל אחד ואחד קצה, וכל אחד מאלו דברים החוטא נוטה אל קצה אחד שבו ההעדר, ולכך המאור מקבל ההעדר. ודברים אלו סתרי החכמה, ואין כאן מקומן... (באר הגולה באר ו)